“קל להגיד ‘עניין של מה בכך’,” העיר מר דולז’אל, "אני שמתי לב שבני אדם מתנהגים באופן טבעי ובכנות רק כל עוד מדובר בדברים הקטנים של חולין; אבל ברגע שהם מצויים במצב יוצא דופן ופתטי, נדמה לך שנכנס לתוכם איזה בן־אדם חדש; הם מתחילים לדבר בקול אחר – הייתי אומר: דרמטי, ומשתמשים במלים אחרות, נימוקים אחרים, ואפילו רגשות אחרים מאשר באופן נורמלי; קודם לכל פורצים בתוכם אומץ, יוקרה, נכונות להקרבה ותכונות אופי הירואיות אחרות. נראה לך כאילו נשמו לפתע איזה אוזון, כך שנכפות עליהם ג’סטות גדולות; או שמדובר בסיפוק חשאי כלשהו מהעובדה שהם נקלעו למצב יוצא דופן וקטסטרופלי, ואיכשהו מתהדרים בזה ונהנים; בקיצור, הם מתחילים להתנהג כמו גיבורים על הבמה. כאשר הסיטואציה הדרמטית חולפת, הם חוזרים לממדיהם הרגילים; אבל הם מרגישים זאת במעין מבוכה כאכזבה והתפכחות.

"יש לי בן־דוד, שמו קאלאוס, פקיד מהוגן ובעל מעמד, אזרח ואבי משפחה, קצת ירא־אשתו וקצת קפדן, כמידה האופיינית לנו הגברים שבשלנו כבר בשנים. גברת קאלאוס היא אשה טובה, עקרת בית, דוגרת על משפחתה, רעיה כנועה, מה שמכונה הדום לרגלי בעלה וכן הלאה. אחר־כך הבת, בחורה יפה, בשם וורה, ששהתה אותה עת בצרפת בכדי ללמוד צרפתית ולעמוד בבחינות, למקרה שלא תתחתן. לבסוף הבן, פרחח ותלמיד תיכון, המכונה טונדה, חלוץ טוב בקבוצת כדורגל, אבל חלש למדי בלימודים. בקיצור, משפחה טובה ונורמלית במה שמכונה המעמד הבינוני הגבוה.

"ובכן, פעם ישבו הקאלאוסים ליד ארוחת הצהריים, כשצלצלו בדלת: גברת קאלאוס נכנסת לחדר, מנגבת את ידיה בסינרה ואומרת, סמוקה מהתרגשות: אל־אלוהים, אבא, הגיע איזה מברק. – – אתם הלא יודעים שנשים נוהגות להיבהל כאשר מגיע מברק; כנראה שזה עניין של תפקודיהן הפנימיים, שהן כל הזמן מצפות למכת גורל.

"נו, נו, אמא, נהם מר קאלאוס, תוך שהוא מנסה לשמור על ארשת רגועה, מי זה יכול – – אבל ידו רעדה כאשר פתח את המברק. הכל, כולל עוזרת הבית שבדלת, הביטו בנשימה עצורה אל עבר ראש המשפחה.

"זה מוורה, אמר לבסוף מר קאלאוס, בקול־שאינו־שלו. שיקח אותי האופל אם אני מבין מלה אחת.

"תראה, התפרצה גברת קאלאוס.

"חכי, אמר מר קאלאוס בסבר פנים חמור. זה איכשהו משובש. כאן כתוב לאמור –

GADETE UN UCJARC PEUIGE BELLEVUE GRENOBLE VERA

"מה זה צריך להיות? נשמה גברת קאלאוס בקושי.

"אז תביטי את, קינטר קאלאוס, אם את חושבת שאת מבינה את זה יותר טוב ממני! נו, עכשיו את כבר יודעת מה יש בזה?

"עיני גברת קאלאוס נתמלאו דמעות ברוכנה על המברק המבשר רע. משהו קרה לוורה, לחשה. אחרת לא היתה שולחת מברק!

"את זה גם אני יודע, צעק קאלאוס ולבש את מקטורנו; כנראה לא היה נאה בעיניו להשאר בלי מקטורן במצב רציני שכזה. לכי למטבח, אנדולה, הורה לעוזרת; והוסיף בקול טראגי: המברק נשלח מגרנובל. אני חושב שוורה ברחה עם מישהו. 

"עם מי? נחרדה גברת קאלאוס.

"מה אני יודע, הרעים מר קאלאוס. בטח עם איזה נבל או אומן! הא לך עצמאות הנשים שלך! אני צפיתי למשהו כזה! לא ברצון נתתי לה לנסוע לשם, לפאריס הארורה! אבל את, את כל הזמן שידלת אותי – –

"אני רציתי את זה? התרתחה גברת קאלאוס. אתה כל הזמן הטפת לה מוסר, שהיא חייבת ללמוד משהו, שהיא תצטרך להתפרנס בעצמה! כאן היא פרצה בבכי מר והתמוטטה על הכסא: ריבונו של עולם, וורה המסכנה שלי! אולי קרה לה משהו – אולי שוכבת שם חולה – –

"מר קאלאוס התחיל להתהלך לאורך החדר אנה ואנה. חולה, הוא קרא, מדוע שתהיה חולה? רק שזה לא יהיה נסיון התאבדות! הברנש הזה אולי חטף אותה – ואחר־כך עזב אותה לנפשה – –

"גברת קאלאוס התחילה להתיר את סינרה. אני אסע להביא אותה משם, הודיעה בין פרצי הבכי. אני לא אנטוש אותה שם – – אני – –

"את לא נוסעת לשום מקום, צעק קאלאוס.

"גברת קאלאוס הזדקפה; מימיה לא ראה אותה איש בהדרת כבוד שכזאת. אני אם, קאלאוס, היא אמרה. אני יודעת מה היא חובתי. והיא התרחקה במין ארשת של הוד.

"שני הגברים, הוה אומר אבא קאלאוס וטונדה הנער, נותרו לבדם. – – אנחנו חייבים להיות נכונים לגרוע ביותר, אמר קאלאוס בקול אפל. אולי חטפו את וורה לאיזה מקום – – אל תגיד שום דבר לפני אמא. אני אסע בעצמי לגרנובל.

"אבי, אמר טונדה בקול עמוק – בדרך כלל היה אומר אבא – – תשאיר את זה לי; אני אסע לשם; אני יודע קצת צרפתית – –

"מנער כמוך אלה שם ייבהלו, קטע אותו האב קאלאוס. אני אציל את הילדה שלי! אני נוסע ברכבת הבאה – – רק שלא יהיה מאוחר מדי!

"ברכבת, לעג טונדה. טוב שאתה לא רוצה לרוץ לשם ברגל! אילו נסעתי אני, הייתי טס במטוס לשטרסבורג – –

"ואתה חושב שאני לא הייתי טס? צעק קאלאוס האב. שתדע, אטוס! ואת המנוול הזה, אמר בנימה לוחמנית תוך שהוא מנפנף באגרופיו, אותו אני ארררסק! ילדה מסכנה!

"טונדה הניח את כף ידו על כתפו; זה היה כמו נס, איך הפרחח הזה נעשה פתאום גבר. אבי, אמר בקול מפייס, זה לא בשבילך; אתה כבר זקן. תסמוך עלי; ברור לך שאעשה בשביל אחותי כל מה שאדם יכול לעשות. – – עד אותו רגע, כמובן, ככל אח צעיר, הוא התייחס לאחותו רק בבוז כן וגברי.

"אבא קאלאוס הניד את ראשו. לא, אמר בקול קודר, זה עניין שלי. בת איננה יכולה לסמוך על איש זולת אביה. אני נוסע, טונדה. אתה חייב להישאר להיות משענתה של אמך. אתה מבין, הנשים – –

"אותו רגע נכנסה גברת קאלאוס, בבגדי יציאה; למרבה הפלא היא לא נראתה כמישהו הזקוק למשענת.

"תגידי, לאן את הולכת, התפרץ קאלאוס.

"לבנק, אמרה האשה האמיצה בקול זר. לקחת את הכסף שלי. בכדי לנסוע אל הבת שלי לחוץ לארץ.

"שטויות, התפוצץ קאלאוס.

"שום שטויות, אמרה גברת קאלאוס בנימה צוננת. אני יודעת מה אני עושה. ואני יודעת מדוע.

"אשה, אמר מר קאלאוס בהחלטיות, שתדעי לך, אני נוסע אל וורה בעצמי.

"אתה? אמרה גברת קאלאוס בבוז מסויים. ומה תוכל לעשות שם? מדוע שתקלקל לעצמך את נוחיותך, אמרה בנימה ניצחת.

"אבא קאלאוס התיישר והסמיק. רק אל תדאגי מה אני אעשה שם. אני כבר החלטתי מה מוכרחים לעשות שם. אני מוכן לכל. תגידי לעוזרת שתכין לי מזוודה קטנה, בסדר?

"אני מכירה אותך, אמרה גברת קאלאוס. אם הבוס לא יתן לך רשות, לא תיסע לשום מקום.

"אני מצפצף על הבוס! צעק קאלאוס. אני מצפצף על כל המשרד! שיזרוק אותי! אני כבר אתפרנס איכשהו! אני הקרבתי את הכל למען המשפחה כל החיים שלי, ואקריב גם את הטיפה האחרונה, את מבינה?

"גברת קאלאוס התיישבה על קצה הכיסא. בן־אדם, היא אמרה, מדוכדכת: תבין כבר במה מדובר! אני נוסעת לטפל בה! לי יש הרגשה ברורה שוורה מתנודדת בין חיים ומוות! אני מוכרחה להיות אצלה – –

"ולי יש הרגשה ברורה, הכריז קאלאוס, שהיא נמצאת בצפורני איזה בן־בליעל. אילו רק ידענו, מה פירוש המברק, בכדי שנוכל להתכונן – – 

" – – לגרוע ביותר, ייללה גברת קאלאוס.

"ייתכן, אמר קאלאוס בקדרות. אני כבר מפחד לחשוב על זה מה בעצם כתוב במברק הזה.

"תשמע, אמרה גברת קאלאוס באי בטחון כלשהו, אולי אפשר לשאול את מר הורבאט.

"על מה בעצם? נרתע קאלאוס.

"על מה שכתוב במברק הזה. מר הורבאט הלא מפענח צפנים – –

"זה נכון, נאנח קאלאוס. אולי הוא יכול לפתור את התעלומה! אנדולה, שאג, תקפצי לקומה החמישית אל מר הורבאט, ותגידי לו שאנחנו מאד מבקשים ממנו לסור אלינו!

"עליכם לדעת, מר הורבאט הוא משהו בשירות המודיעין שלנו ועבודתו העיקרית היא פיענוח כתבי סתר. אומרים שהוא גאון, הורבאט זה; אם נותנים לו מספיק זמן, הוא יפענח כל צופן; אבל זאת עבודת נמלים נוראה, ומי שעוסק בזה – אז הוא נהיה קצת מטורף.

"אז מר הורבאט זה בא אל הקאלאוסים כעבור שעה קלה; הוא אדם גוץ שנראה כמו כלום, ועצבני ותמיד מדיף ריח של מנטה.

"מר הורבאט, אמר קאלאוס, אני קיבלתי לאחרונה מברק כזה בלתי ניתן לפיענוח; אז חשבנו, אילו הואלת בטובך – –

"תראה, אמר מר הורבאט, קרא את המברק ונשאר לשבת בעיניים עצומות למחצה. היתה דממת קבר.

"נו, כן, נשמע כעבור שעה קלה קולו של מר הורבאט, וממי אמור המברק הזה להיות?

"מהבת שלנו וורה, הסביר קאלאוס. היא לומדת בצרפת.

"אהה, אמר מר הורבאט וקם על רגליו. אז תשלחו לה מאתיים פראנק למלון Bellevue בגרנובל, וזהו.

"אתה פיענחת את המברק? פלט מר קאלאוס.

"איפה, נהם מר הורבאט. זה הלא איננו צופן, זה סתם תמליל משובש. אבל, תאמרו לי, מה יכולה בחורה צעירה כזאת לכתוב במברק? כנראה איבדה את ארנק הכסף שלה וזהו. אומרים שזה קורה.

"אבל אולי יש במברק הזה משהו גרוע יותר? שאל מר קאלאוס באי־בטחון.

"מדוע שיהיה בו משהו גרוע יותר? שאל מר הורבאט בפליאה. תבינו, בדרך כלל קורה משהו פשוט. הארנקים האלה של הנשים לא שווים כלום.

"אז תודה רבה לך, אדוני, אמר קאלאוס בקרירות.

"על לא דבר, נהם מר הורבאט והלך.

"אצל הקאלאוסים נשתרר שקט. תשמעי, פתח קאלאוס במבוכה, הורבאט זה לא כל כך מוצא חן בעיני; הוא כזה… גס רוח.

גברת קאלאוס התחילה להתיר את כפתורי שמלת החג שלה. טרדן, אמרה. תגיד, אתה תשלח לוורה את הכסף?

"בטח שאשלח, נהם קאלאוס מרוגז קמעה. ברווזה טפשה, מוכרחה לאבד את הארנק! מה אני, גונב את הכסף? היה מגיע לה מנה על ה–

"אני חוסכת כמו משוגעת, סחה גברת קאלאוס, והיא, גבירונת צעירה, לא יודעת לשמור על הארנק! ככה זה עם ילדים – –

“ואתה, אל תתמזמז ולך ללמוד, עצלן שכמוך, התנפל קאלאוס על טונדה ויצא לאטו בכיוון אל הדואר. אף פעם, סיפרו לי, לא כעס כמו אז. ואת הורבאט חשב מאותו יום לאדם לא עדין, ציני וכמעט לא הגון, כאילו הוא העליב אותו במשהו.”