רקע
קארל צ'אפק
אלכסנדר הגדול איש מוקדון
קארל צ'אפק
תרגום: אפרים פרויד (מצ'כית)

לאריסטו איש סטאגירה

מנהל הליציאון באתונה


מורי היקר והנערץ, אריסטו היקר!

מזמן, זמן רב, לא כתבתי לך; אבל כפי שידוע לך, הייתי עסוק יותר מדי בענייני מלחמה, וכאשר עלינו על הִירְקַנִיָה, דְרַנְגִיָנָה וגֶדְרוֹזִיה, כאשר כבשנו את בַקְטְרִיָה והתקדמנו אל עבר נהר ההינדוס, לא היה זמן ואף לא חשתי רצון לקחת לידי את העט. עכשיו אני כבר כמה חודשים בחזרה בשושן; אבל כאן היו דאגות למעלה ראש עם המינהל, מינויי פקידים וחיסול כל מיני סכסוכים והתמרדויות, כך שעד היום לא נתפניתי לכתוב לך משהו על עצמי. אמת, ידוע לך אל נכון מתוך הפרסומים הרשמיים מה קרה; אבל הן מסירותי לך והן האימון שאני רוחש להשפעתך על חוגי המשכילים ההלניים מניעים אותי לפתוח את לבי לפניך כמורי הנערץ ומנחי הרוחני.

אני נזכר במכתב האוילי והנלהב שכתבתי לך לפני שנים (איזה עידן עידנים זה כבר בעיני!) על קברו של אכילס; היה זה בפתחו של מסעי לפרס, ואני נשבעתי אז שבן־פליאס האמיץ יהיה לי למופת חיים. חלמתי רק על גבורה וגדלות; כבר היה מאחורי הנצחון על תראקיה וחשבתי שאני צועד בראש מחנה המוקדונים וההלנים נגד דריווש רק כדי להתקשט בעלה דפנה, ראויים לאבותינו שאותם פאר הומרוס האלהי בשירתו. אני יכול לומר שלא נשארתי חייב דבר לאידיאל שלי לא ליד כיירוניאה ולא ליד גראניקוס; אלא שאני מעריך היום אחרת את משמעותן המדינית של פעולותי דאז. האמת המפוכחת היא שמוקדון שלנו, קשורה כפי שהיתה קשר רופף ליוון, היתה מאויימת מצפון בידי התראקים הברבריים; הם יכלו להתנפל עלינו ברגע בלתי מתאים, שהיוונים היו מנצלים להפרת החוזה שבינינו ולהתנתקות ממוקדון. פשוט היה הכרח להכניע את תראקיה, בכדי להגן על אגפה של מוקדון למקרה של בוגדנות יוונית. זה היה הכרח מדיני, אריסטו היקר; אבל תלמידך לא הבין זאת אז דיו שעה שהפליג בחלומות על מעללי אכילס.

בכיבוש תראקיה נשתנה מצבנו: אנחנו שלטנו לאורך כל החוף המערבי של הים האיגאי עד בואכה בוספורוס; אלא שעל שליטתנו בים האיגאי איימה העוצמה הימית של ממלכת פרס; בייחוד בעומדנו על הבוספורוס והדרדנלים, מצאנו את עצמנו בקרבה מסוכנת לאיזור ההשפעה הפרסי. במוקדם או במאוחר נגזר עלינו להגיע לידי התנגשות בינינו ובין פרס בקרב על הים האיגאי ועל שיט חופשי במיצרים. למזלנו הקדמתי את המכה, לפני שדריווש הספיק להתכונן. חשבתי שאני צועד בעקבותיו של אכילס, ושאני עתיד לכבוש לתפארת יוון את איליאס החדשה; על צד האמת, כפי שאני רואה זאת היום, היה זה הכרח מוחלט להדוף את פרס מהים האיגאי; ואני הדפתי אותה, מורי היקר, בפעולה כה מושלמת שכבשתי בתוך כך את ביתיניה כולה, ואתה את פריגיה, קאפאדוקיה, בזזתי את קיליקיה ונעצרתי רק ליד תרשיש. אסיה הקטנה היתה שלנו. לא רק השלולית האיגאית הישנה, אלא כל החוף הצפוני של הים התיכון, או, כפי שאנחנו מכנים אותו, ים מצריים, היה בידינו.

היית אומר מן הסתם, אריסטו היקר שלי, שעתה הושגה המטרה המדינית והאסטרטגית שלנו, הוה אומר הוצאתה הסופית של פרס ממימי יוון. אלא שבכיבוש אסיה הקטנה נוצר מצב חדש; חופינו החדשים היו עלולים לעמוד תחת איום מדרום, הוה אומר מצד פניקיה או מצריים; משם יכלה פרס לקבל תגבורות ואספקת חומרי לחימה להמשך המלחמה נגדנו. היה זה לפיכך בלתי נמנע שנכבוש את חופי צור ונשתלט על מצריים; בכך היינו לאדוני כל האיזור הימי, אבל יחד עם זאת נוצרה סכנה חדשה: שדריווש, נשען על ארם נהריים העשירה, יפרוץ לסוריה ובכך ינתק את מושבתנו במצריים מבסיסנו שבאסיה הקטנה. הייתי חייב, לפיכך למגר את דריווש ויהי מה; הצלחתי בכך ליד תל־גומל; כפי שידוע לך וודאי נפלו לחיקנו בבל ושושן, פֶרְסָפוֹלִיס ופַסַרְגָדָה. בכך השתלטנו על המפרץ הפרסי; אולם להגנת מושבתנו החדשה כנגד התקפות אפשריות מצפון, היה הכרח לעלות למעלה, נגד המדים וההירִקנים. עכשיו השתרע שטח שליטתנו מהים הכספי ועד המפרץ הפרסי, אבל נשאר פתוח לצד מזרח; אשר על כן יצאתי בראש המוקדונים שלי לסביבות חרייבה ודרנגיאנה; החרבתי את גדרוזיה, עשיתי שמות באראחוזיה, ונכנסתי כמנצח לבקטריה; ובכדי לחשק את הנצחון הצבאי בעבותות קבע, נשאתי לאשה את רוקסאנה, בת מלך בקטריה. היה זה הכרח מדיני; כבשתי למען המוקדונים והיוונים שלי ארצות מזרח רבות כל כך, שנאלצתי, בין אם רציתי ובין אם לאו, לרכוש את לב נתיני הברבריים בני המזרח גם באמצעות הופעתי והפאר שבלעדיו אין הרועים האביונים האלה יכולים לתאר לעצמם שליט רב עוצמה. האמת היא, שזה היה לזרא בעיני ותיקי הקרבות המוקדונים; אולי היה נדמה להם שמפקדם מתרחק מחבריו לשדה הקרב. לדאבוני נאלצתי אז להוציא להורג את חברי פילוטאס וגם את קַלִיסְטֶנֶס; וגם פַרְמֶנִיון שלי קיפח את חייו. הצטערתי על כך מאד; אבל לא היה מנוס מזה, אם לא לסכן את צעדי הבא בעטיה של התרחבות המרי של המוקדונים שלי. שכן אותה עת הכנתי את מסעי הצבאי להודו. לידיעתך, גדרוזיה ואראחוזיה מסוגרות סביב בשרשרות הרים כמו מצודה; אבל בכדי שהן תהיינה אכן בלתי ניתנות לכיבוש, נחוץ להן שטח הפקר בחזית, שמתוכו אפשר להגיח קדימה או לסגת אל בין החומות. אותו שטח ההפקר הדרוש הוא הודו בואכה נהר ההינדוס. הכרח צבאי אילץ אותי לכבוש את השטח הזה לרבות ראש גשר מעבר לנהר; שום מצביא או מדינאי אחראי לא היה נוהג אחרת; אבל בהיותנו ליד נהר היפאסיס, התחילו המוקדונים שלי להתמרד באומרם שהלאה אינם הולכים בשל עייפותם, מחלות וגעגועים לבית. נאלצתי לחזור; היתה זאת דרך איומה עבור הותיקים שלי, אבל גרועה מכך עבורי; כוונתי היתה להגיע עד מפרץ בנגל, בכדי להשיג גבול טבעי עבור מוקדון שלי, ועכשיו נאלצתי לוותר על המשימה הזאת לזמן מה.

חזרתי לשושן. יכולתי להיות מרוצה על שכבשתי למען המוקדונים וההלנים שלי ממלכה שכזאת. אולם על מנת שלא אהיה עוד תלוי רק באנשים העייפים שלי, גייסתי לצבאי שלושים אלף פרסים; הם חיילים טובים ואני זקוק להם בדחיפות להגנת הגבול המזרחי. ומה תאמר, חיילי הותיקים ממורמרים על כך מאד. הם אינם מסוגלים להבין אפילו את זאת, שאחרי שרכשתי לעמי אזורים במזרח ששטחם פי מאה משטח מולדתנו, הייתי למלך המזרח הגדול; שעלי למנות את פקידי ויועצי מבין שורות המזרחיים, ועלי להקיף את עצמי בחצר מזרחית; כל אלה הם בחזקת הכרח פוליטי, שאני מקיימו לשם שמירת ענייניה של מוקדון רבתי. הנסיבות דורשות ממני שוב ושוב קורבנות אישיים למכביר; אני נושא בעול זה ללא טרוניה, כי מחשבתי נתונה לגדולתה ועוצמתה של מולדתי האהובה. עלי לסבול תחת עול הפאר הברברי הכרוך לעוצמתי ותפארתי; נשאתי לי לנשים שלוש נסיכות של ממלכות מזרחיות; ולבסוף, אריסטו היקר, אפילו הייתי לאל.

כן, מורי היקר: הוכרזתי לאל; נתיני המזרחיים הטובים משתחווים לפני ומקריבים לי קורבנות. זהו הכרח מדיני, אם ברצוני לקיים סמכות הולמת על אותם רועים בני הרים ומפעילי גמלים. מה רחוקים הימים שבהם לימדת אותי להשתמש בתבונה ובהגיון! אך התבונה עצמה מחייבת להתאים את האמצעים לחוסר התבונה האנושי. במבט ראשון יש בדרכי משום נופך פנטסטי; אבל כאשר אני משקיף עליה עתה בדומיית הלילה של חדר עבודתי האלהי, אני רואה שמימי לא נטלתי שום משימה שלא היתה מותנית התניה מוחלטת בצעדי הקודם.

ראה, אריסטו היקר לי מכל, יהיה זה למען השקט והסדר, למען אינטרס מדיני מובהק, שאוכרז לאל גם במולדתי המערבית. זה ישחרר את ידי כאן במזרח, אם אדע בבטחה, שמוקדון והלאס שלי קיבלו את העקרון הפוליטי של סמכותי המוחלטת; אוכל אז לצאת בשקט למסע הבטחת גבול טבעי למולדתי היוונית בחופיה של סין. בכך הייתי מבטיח לעולמי עד את עוצמתה ובטחונה של מוקדון שלי. כפי שאתה רואה, זאת היא תוכנית צנועה ומושכלת; כבר מזמן אינני ההוזה שנשבע את שבועתו על קברו של אכילס. אם אבקשך עתה, שתכין, כידידי רב התבונה ומדריכי, מהבחינה הפילוסופית ובאורח שיהיה קביל על היוונים והמוקדונים שלי, את הכרזתי לאל, אני עושה זאת כפוליטיקאי ומדינאי אחראי; אשאיר לשיקול דעתך, האם ברצונך ליטול משימה זו כעניין מושכל ופטריוטי והכרח מדיני.

אני מברך אותך, אריסטו יקר שלי,

שלך אלכסנדר


1937


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 51415 יצירות מאת 2810 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21702 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!