הבא לבדוק את מערכותיה של מפא"י אי־אפשר שלא ייתקל בעובדה המתמיהה, שמפלגה זו, הגדולה במפלגות ישראל, שיש לה יד ושם בכל מערכות החיים המדיניים, הכלכליים והחברתיים במדינה – שרויה בלא עיתון יומי ראוי לשמו, שיספק לציבור הרחב ידיעות מכלי ראשון, יפרנס את הקוראים בפרשנות הוגנת של האירועים וההתרחשויות וינחה דעת־הקהל להבנת נקודות־ההשקפה שלה ולהערכת מעשי שליחיה כערכם.

יש מי שסבור, ואולי בצדק, שצריך לשים פדות בין “עיתונות של השקפת־עולם” לבין “עיתונות של אינפורמציה”. לדעתם, "עיתונות של השקפת עולם, טבעי לה שתהא יוצאת מבית־מדרשן של מפלגות קיימות ומפלגות מתהוות וסתם חבורות של בעלי השקפות מסויימות; ואילו “עיתונות של אינפורמציה” טוב לה ובריא לה שתהא חפשית מתלות במפלגות, לפי שאין לה זכות קיום אלא על־ידי שהיא מספקת לציבור ידיעות כהוויתן, ולשם כך אינה צריכה להישען לא על כתפן ולא על בינתן של מפלגות.

אך, מה לעשות, שהעיתונות היומית בארצנו, שלא כבאנגליה ובארה"ב, רובה ככולה, טבועה בחותם מפלגתי מלא או חלקי, גלוי או מוסווה. אין לך מפלגה בארץ, גדולה או קטנה, שאין עמוד עיתון הולך לפניה וכל אחד מן העיתונים המופיעים כיום בארץ הוא בחזקת שופרה של מפלגה מסויימת. דוק ותמצא, שאלמלא התמיכה המפלגתית היו רבים מן העיתונים היומיים נעלמים מייד מן האופק, מאחר שהם מצויים בריבוי מוגזם, העולה לאין שיעור על כוח־הקיבול של קוראי עיתונים בכלל ושל קוראי עברית בפרט.

אפילו אותם עיתונים, המכריזים על עצמם קבל־עם כבלתי־תלויים – לעולם אין אי־תלותם חסרה משמעות מפלגתית כלשהי. שכן עיתון הנוקט כלפי הממשלה עמדה אופוזיציונית, נעדרת הבחנה גלויית־עין וגלויית־לב בין מעשים טובים לבין מעשים רעים שלה, רק משום שהרכבה של אותה ממשלה אינו לרצון לו, אינו יכול ליטול לעצמו כתר של “עיתון בלתי־תלוי” ולא נוכל אנחנו להבדיל בינו לבין עיתון של מפלגה אופוזיציונית מובהקת אלא בדבר אחד: שזה לוחם בגלוי וזה מן המארב; אך לשניהם אותה מטרה: חתירה לשינויים בהרכב הממשלה.

קל וחומר שאין עיתונים יכולים להתקשט בנוצה של אי־תלות רק משום שהם נוטלים תפקיד לעצמם לקרקר חומותיה של מפלגה מסויימת, שאינה חביבה עליהם, אם משום שהיא יושבת בשלטון ואם משום שאינם משלימים עם עצם קיומה. גם ההבדל בין עיתונים “בלתי־תלויים” אלה לבין עיתונים מפלגתיים מובהקים הוא בדבר אחד בלבד: שעל־ידי העיתונים המפלגתיים אתה יכול ללמוד מה שוללת ומה מחייבת מפלגתם, בעוד שמן העיתונים ה“בלתי־תלויים” אתה למד מה ומי הם שוללים ולעולם אינך יודע מה ומי הם מחייבים. אך מטרה אחת מאחדתם: חתירה להחלשת מעמדה ולערעור עמדותיה של מפלגה מסויימת. נמצא שיצור צנוע זה ששמו עיתון יומי, אשר חוקו המוצהר הוא לספק לקוראיו מדי יום ביומו ידיעות כהווייתן, כשם שהאופה מספק לחם לאוכליו, חדל מכבר להיות יצור נייטראלי, צדיק־תמים, שמימי ובלתי־תלוי. לא מיניה ולא מקצתיה. פרשנותם של העיתונים בארצנו, בין זו שמודבק עליה תו גלוי של פרשנות בשמה ובין זו הרחוקה בתוך השיטין ובין השיטין, בניתן ובמושמט, בנוסח הכותרת ובקביעת מקומה ומסגרתה של הידיעה – כוחה עמה להשפיע השפעה מרובה, ולפעמים מכרעת, על הקורא, על הלך־רוחו ועל דרך הבנתו.

* * *

גלוי וידוע, שהעיתונות בעולם כולו, לרבות אותן ארצות שמרבית עיתוניהן אינם מוחזקים על־ידי מפלגות, היא בית היוצר של דעת־הקהל, לפי שהיא בעצמה, יוצרת דעת־קהל ורק לפעמים היא נפעלת על־ידי דעת־קהל־מקורית־ועצמאית ומשמשת לה ביטוי. כל שכן עיתונינו, שכאמור טבועים הם בחותם מובהק של אינטרסים ושל מגמות־השפעה מפלגתיים.

כלום בנסיבות כאלה, רשאית מפלגה מדינית גדולה, עמוסת־אחריות מרובה בשטחי עשייה ושליטה, ושטופת מאבקים עם בעלי דעות ובעלי אינטרסים, לסמוך על “עירובי תבשילין” של אחרים? התוכל להחזיק מעמד לאורך ימים כאשר גבה כפוף תחת נטל העשייה, שעה שאחרים עומדים ומפזרים סביבה עשן־רב של ידיעות מסורסות ושל פרשנות עויינת ושרירותית?

התוכל המפלגה הראשה בממשלה ובהסתדרות ובסוכנות היהודית וברחבי העם, להחריש, מול שמונה או תשע סיעות פרלמנטריות, שלכל אחת מהן עיתון משלה, וכולן יחד, וכל אחת מהן לחוד, קשה ביקורתן וקיטרוגן דרוכה כלפיה, בין שיושבות עמה בקואליציה ובין שיושבות באופוזיציה?

היתכן שמפלגה הרואה עצמה, בצדק, אחראית כמעט יחידה על איזון הלכי־רוחם המדיניים והחברתיים של אזרחי המדינה, עולי ארצות שונות, שטרם הגיעו לכלל אופי מגובש וברור – תגזור על עצמה אלם ושתיקה מול 12 עיתוני־בוקר עבריים ו־2 עיתוני ערב ועוד כ־6 עיתוני־יום ללועזיים, כאשר כולם, פרט לשלושה או ארבעה, עומדים כנגדה בכשיל וכילפות, תולים על צווארה כל קולרים שבעולם ונטלים שכרם מהלקאתה?

* * *

יש אומרים: דיינו בעיתון “דבר” שהוא עיתון גדול וחשוב והוא יעשה שליחותנו. אך הללו מתעלמים כנראה מן העובדה ש“דבר” אינו עיתונה של מפא“י, אלא עיתונה של ההסתדרות לכל מפלגותיה. והוא חייב לא רק ביציאת ידי חובת כל המפלגות, או רובן, בבואו לנקוט עמדה או קו כלשהו, ולא רק במתן ביטוי הולם לכל אחת מאותן מפלגות, אלא גם בהעמדת עצמו מלכתחלה ובמתכוון על הבסיס המשותף לכל המפלגות, שהוא בחזקת רשות הרבים של ההסתדרות, ועד כמה שאפשר בהרחקת עצמו מהזדהות מובהקת עם רשות היחיד של מפלגה אחת. וכך באמת נוהג “דבר”. הוא אמנם נותן למפלגת פועלי ארץ ישראל ביטוי ההולם את מעמדה כמפלגת הרוב בההסתדרות, ואעפ”י כן תכופות אנו זועמים על “דבר” שאינו ממלא את כל משאלותינו, בעוד שלאמיתו־של־דבר אינו רשאי ואינו יכול לעשות זאת. אין הדברים הללו נאמרים לשם הגנה על “דבר”, שכוחו עצמו להגן על עצמו, כל שכן שאין מטרתם לחפות על כשלונות ועל תקלות, קלות וחמורות, ש“דבר” לקה ולוקה בהם, דרך מקרה או דרך קבע.

אך כוונת הדברים היא להבהיר לעצמנו א המחשבה, שלמפא“י אין עיתון משלה ושגם “דבר” אינו יכול למלא חסרון זה. אמת, ש”דבר" נוסד בזמנו על־ידי ההסתדרות, בעידן של אחדות פועלית כמעט מלאה, ובמגמה ברורה לטפח ולבצר את האחדות הזאת, עורכו הראשון ברל כצנלסון ז"ל, שיקע בנדבכיו את להט נפשו לאחדות פועלית וזמן ניכר אף עלתה בידו. “דבר” היה כלי־הביטוי היחיד של פועלי ארץ־ישראל וממילא של מפא"י ששלימותה היתה זהה כמעט עם ההסתדרות.

אולם, מאז נשתנו סדרי־בראשית של “דבר”. עוד בימי חייו של ברל “נטבחו” רעיונות האיחוד לעיניו, כפי זעק מנהמת לבו זמן מעט לפני פטירתו. “השומר הצעיר” הוציא עיתון יומי משלו ונתלקטו אליו כל אותם שרצו לעמוד “על המשמר” לראות איך יפול “דבר”. סיעה ב' הוציאה בזמנה שבועון ולאחר גילגוליה המרובים, כשנאלצה סוף סוף לצאת למרחב משבי מפ“ם, עמדה והוציאה גם היא עיתון יומי בשם “למרחב”. בינתיים נוספו מפלגות הסתדרותיות חדשות. מק”י מוציאה עיתון לעצמה. זמן מה הוציאו גם הפרוגרסיבים – שחלקם ההסתדרותי מכונה בשם “העובד הציוני – עיתון לעצמם. ייחודו של “דבר” כעיתון פועלים פסק אמנם עם הופעתם של כמה עיתוני פועלים, אך נותר לו ייחודו כעיתונה של ההסתדרות, בעוד ששאר עיתוני הפועלים הם בעלי אופי מפלגתי מובהק. ודווקא ייחוד זה של “דבר” חשוב ביותר לא רק משום שהוא סיבת קיומו אלא גם משום שיקר ייחוד זה למפלגת פועלי ארץ ישראל עצמה. מציאותו של עיתון, שאינו מוחזק במישרין על־ידי מפא”י, והוא נותן לה ביטוי הולם והוגן, זהו ערך שאין לזלזל בו כלל. אבל אינו יכול, בשום פנים ואופן, לבוא במקום עיתון הזהה זהות גמורה ומלאה עם המפלגה, נושא דברה, עושה שליחותה ולוחם מלחמתה.

* * *

יש אומרים: הנה היה עיתון “הדור”, ועל אף כל המאמצים שהושקעו בו לא הצליח להצדיק קיומו, הן מהצד העסקי והן מצד יחס הציבור אליו, לרבות ציבור הקוראים חברי המפלגה. אך, סבורני שאין זו ראייה לסתור, משום שהצלחה או אי־הצלחה של עיתון תלויה בגורמים רבים. “הדור”, עם שלקה בחילופים אישיים תכופים, ובתקופות נסיון ממושכות, שיש בהן כדי להתיש כוחו של עיתון גדול ומבוסס, כל שכן עיתון חדש. ודומני שעלינו ללמוד מנסיון הופעתו של “הדור”, ובייחוד מנסיבות כשלונו, ארבעה דברים חשובים ואלו הם:

א) שעיתון־ערב אינו הולם מפלגה כמפא“י ואין מפא”י הולמתו. כשערכנו לו דמות של עיתון גדול ורציני היתה לו שעת הופעתו למכשול, לפי שהציבור לא רצה ולא יכול היה לעכל עיתון רציני וגדול בשלהי היום, בייחוד, לאחר שהתרגל לעיתון קל וקליל; וכאשר שווינו לו צורה קלה וקלילה, לא בלבד שהיינו כמביאים תבן לעפריים ונמצא שלא תיקננו כלום אלא גם שלא יכולנו, וכמדומה לא נוכל לעולם, להשתוות בקלילות שעיתוני־ערב מצויינים בה, שכולה רקוחה ממור הסנסציה ומאבקת הרכילות, דברים ששום מפלגה רצינית ואחראית כמפא"י אינה יכולה להתחרות בהם. וסימניך, ששום מפלגה מן המפלגות הרציניות לא העלתה על דעתה להוציא עיתונה כעיתון־ערב.

ב) שעיתוני הערב הקיימים מהווים עכשיו מעין קארטל, והצליחו לכבוש לעצמם מונופולין בהפצה, עד כדי כך, שנחוץ כוח ארגוני וכספי עצום, כדי לעמוד בתחרות עסקית אתם. הם, אבירי החופש הפרטי ומטפחי האנרכיה, לא נתנו ולא יתנו קיום כלשהו לצדם לשום עיתון אחר זולתם.

ג) שהשמטנו מידינו את היזמה בצימוח כוחות חדשים למלאכת העיתונות והספרות. כשהיתה נתונה יזמה זו בידי תנועת העבודה, לפני הופעת “דבר” ובעשור הראשון לקיומו, היה נמשך כל אדם בעל שאר־רוח אל תנועת העבודה ואל עיתונותה וספרותה כפרפר אל האור. עיקר כוחם של ברל ושל עוזריו הראשונים היה בכך ששקדו לגלות ולקרב אליהם ואל מפעלם, כל כוח חדש וכל כשרון צעיר.

אולם, משעה שכאילו הגענו לנקודת־רוויה וחדלנו לא רק לעודד כוחות חדשים, אלא גם לקלוט כוחות חדשים שנתגלו בשטח – ביקשו אותם כוחות לפרוץ אפיקים חדשים לעצמם. מקצתם נשארו אמנם בשדות תנועת העבודה, אך רובם ככולם עלו ופרחו דוקא מחוצה לה.

אי אפשר להתעלם מן העובדה הגלויה והברורה, שאלמלי לא נוספו עיתוני־בוקר ועיתוני־ערב לא היו באים לידי גילוי וביטוי עיתונאים חדשים, שביניהם יש בלי ספק גם בעלי כשרונות מובהקים ומבריקים. הווה אומר, שחוסר־יזמה שלנו בטיפוח כוחות חדשים, וביצירת שדות פעולה חדשים, גרם לכך, שכמעט כל הדור החדש של אנשי־עט נמנה רק בחלקו הקטן ביותר על תנועתנו, ואילו רובו נוסף גם הוא על יריבנו.

בייחוד ראויה לתשומת־לב העובדה, שכוחות צעירים רבים, אשר לפני קום המדינה נמנו על מחתרת הפורשים, יצאו אחרי קום המדינה לדרך העיתונות, הסתערו עליה וכבשו לעצמם את מלוא חללה. צאו וראו שלא רק עיתון “חירות” ועיתון “הבוקר” הומים מעיתונאים יוצאי אצ“ל ולח”י, אלא גם שני עיתוני־הערב, “מעריב” ו“ידיעות אחרונות” ו“העולם הזה”. כן הסתננו גם ל“הארץ” ועוד. מקהלת השיסוי במפא“י, הנשמעת מעל דפי עיתונים שונים, מקורה אחד: הרביזיוניזם, אותם כתבים פרשנים, פליטוניסטים וקריקטוריסטים וכל העוקצים והנושכים והדוקרים והמדגדגים, רובם ככולם, יצאו מבית־מדרשם של אצ”ל־“חירות”. הללו הם אנשים עמוסי טינה, משל העבר ומשל עכשיו. בעבר חונכו ופעלו נגד המוסדות הרשמיים של הישוב, שהיתה זהות דעות ועמדות בינם לבין תנועת העבודה. עכשיו הם רעבים להשתתפות פעילה במערכות החיים, להשפעה, לשלטון וכיצד יגיעו לכך כל זמן שמפא"י כאילו אוחזת כל אלה בידה? מה תימה, שהם מכלים את ארסם בגופה של מפלגה זו יום־יום ושעה־שעה בנגלה ובנסתר. במפורש ובמרומז.

ורב הצער, כאשר אתה סבור, שההתפתחות זו לא היתה גזירה מן השמים. ייתכן שאילו מצאו אותם בחורים, כולם או מקצתם, מקלט חדש, חם ומעודד בשורותינו מיד לאחר צאתם מן המחתרת, היה מהלכם עכשיו אתנו ולא נגדנו. יכולנו לעשות זאת אילו למשל הקדמנו אנחנו בהוצאת עיתון יומי גדול וחשוב נוסף על “דבר”. עד שלא הופיע עיתון־הערב הראשון של המנוח קרליבך ז"ל – היה רגיל “דבר” להוציא עיתון צהרים פעם בלפעם. משהרפה מכך כלשהו, נוצר חלל ריק ודרכו של חלל רק שהוא מתמלא מכאן או מכאן. וגם אז, לפני שפרש קרליבך ממוזס והלך להקים לעצמו את “מעריב” עדיין היינו יכולים להוציא עיתון־ערב גדול ורב־תפוצה. אימתי התעוררנו? כאשר שני העיתונים כבר מילאו את החלל וכבשו לעצמם עמדות כמעט מונופוליסטיות, לא רק בשעת התפוצה אלא גם ברכישת כוחות עבודה עיתונאיים, חדשים ורעננים.

ד) בשנים האחרונות, נתערערה נאמנותם של רבים וטובים מקרב ציבור הפועלים לעיתונים. מהם שאינם מסתפקים עוד בקריאת עיתוני הפועלים ורואים צורך לעצמם לקרוא גם אחדים מן העיתונים ה“אחרים”. מהם שבכלל פנו עורף לעיתוני הפועלים והריהם מסתפקים לכתחילה בעיתונים אחרים. ויש גם השואפים לראות את פרי־עטם ואת ניב־שפתותיהם דוקא בעיתונים הלא־פועליים. אך, מה שגרוע יותר הוא, שהחלו להתפתח “יחסי גומלין” בין אישים רבים בעלי עמדות־מפתח, חשובות יותר או חשובות פחות, בהנהלת ענייני הציבור והמדינה לבין עיתונים ועיתונאים שאינם נמנים על תנועת הפועלים, ופעמים הם אף נמנים על יריביה הגלויים והמובהקים. אותם “יחסי גומלין” מיוסדים על בסיס של “קח ידיעות ותן פרסום”. ואילו היו “יחסי גומלין” הללו מסתיימים בכך – החרשנו. אבל במרוצת הזמן התפתחו גם יחסי העדפה וקדימה של עיתונים ועיתונאים לא־פועליים על פני עיתונים ועיתונאים פועליים. לכתחילה היתה הכוונה טובה, אבל היא ביססה את טיב השירות האינפורמטיבי של אותם עיתונים, והגדילה תפוצתם, הכל על חשבון טיב שירותם והיקף תפוצתם של עיתוני הפועלים; בסופו־של־דבר נעשו “כובשי המלכה בביתה” לשבויים בידה ותלויים בחסדה. עכשיו אותה עיתונות עושה בהם, ובתנועה העומדת מאחריהם, כטוב בעיניה, באין מכלים דבר. היא אינה עוד צריכה להם – לפי שגלגלי האינפורמציה כבר מסתובבים בעצמם. באמנה, מיום קום תנועת הפועלים העברית, עוד לא היתה ידה על התחתונה במסכת המלים המודפסות כפי שהיא כיום, כשם שמעולם לא עבר עליה נחשול גדול כזה של ארס, סכסכנות והשמצה בכתב.

אלה הם ארבעת הדברים שבלטו לעינינו תוך כדי הנסיון לקיים את עיתון “הדור”.

עכשיו דומני שאין עצה ואין תושיה אלא שהמפלגה תחזור אל ראשיתו של הסיבוב ותתחיל בו מחדש.

* * *

יש לה למפא"י שבועון אחד וירחון אחד הממלאים יפה את הצורך בביטוי השקפת עולמה, בין בדרך עיונית מחנכת ובין בדרך של פולמוס ולחימה. אך עכשיו זקוקה היא לעיתון יומי גדול ורציני, שיחזיר לה את מקומה הראוי לה בעולם החדשות והפרשנות היום־יומית, וכן בעולם העיתונות והעיתונאים. כל קורטוב של כוח, יכולת וידיעה צריכים להיות מושקעים במפעל זה, בלי לפגוע ובלי לגרוע במשהו, או בכל שהוא, מחלקו של עיתון “דבר”, ובוודאי לא מחלק של העיתונים הפריודיים של המפלגה.

מפלגה החפצה חיים, הזקוקה לדעת־קהל אוהדת ומבינה, המשתוקקת לשמוע מפי הציבור לא רק ביקורת על שגיאותיה אלא גם הערכה כנה על תפארת מעשיה, השואפת להפוך את המוני העולים ושבטי העדות לעם־עובד ולחברה פועלית מלוכדת – חייבת לדאוג לכך שדברה הגלוי יישמע ברמה יום יום. אסור לה שתסתתר אפילו מאחרי עיתון ההסתדרות, שמיטב מניינו, בניינו וקניינו, של מפא“י הם. העם צריך לשמוע במישרין מפי מפא”י מה שהיא חושבת, כיצד היא מפרשת ומה יחסה, לכל אירוע ולכל התרחשות שיש בהם עניין לכל אזרח ולכל פועל במדינת ישראל; העיתונים הידידים והיריבים יצטטו את דברה ואת דעתה כפי שייכתבו ויישמעו מעל דפי עיתונה שלה. והמוני חברי מפא"י, שמספרם כחמש־עשרה רבבות, עשויים להיות חומה ובית־קיבול לעיתון זה. אם לא כולם, לפחות חלק נכבד מהם. נצמיח סגל של עיתונאים חדשים צעירים ומסתערים, נטפח יחס של העדפה ועדיפות לעיתון המפלגה כלפי עיתונים לא־הסתדרותיים. בכוח אמונתנו ביעודינו, בזכות מעשינו ושליחותנו וכן בשל הרגשת כאב הפגיעה שמרבים לפגוע בנו – נקום ונכבוש מחדש את דעת־הקהל ואת אהדת הציבור למפלגתנו, ליעודה, לאישיה ולמעשיה. עת לעשות!

הפועל הצעיר, 9.5.1956