זֶה הָיָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, וְשִׁבְתִּי בְּוַרְשָׁה זֶה מְעַט, וַאֲנִי עוֹד צָעִיר לְיָמִים, טִירוֹן לְסִפְרוּת, וּבַיְשָׁן נוֹרָא. היִיתִי מְהַסֵּס הַרְבֵּה וְלֹא הָלַכְתִּי לְקַבֵּל אֶת פָּנָיו. מַה יֵשׁ כָּאן לִתְמֹהַּ? אִישׁ כְּפֶרֶץ הָיָה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱ‏לֹהִים. אֵיךְ אָבוֹא פִּתְאֹם לְפָנָיו וְאַפְרִיעַ אוֹתוֹ מִמְּלַאכְתּוֹ אוֹ מִמְּנוּחָתוֹ? וּבַמָּה אָבוֹא לְפָנָיו – וְכָל מַה שֶּׁהָיָה בְּיָדִי נִרְאָה לִי כָּל־כָּךְ מְעוּט־עֵרֶךְ וּמְעוּט־דְּמוּת, כְּדֵי לְהָבִיא אוֹתוֹ לִפְנֵי פַּיְטָן זֶה, שֶׁאֵשׁ נִדְלְקָה בְּנִיבוֹ וִיצִירָתוֹ כֻּלָּהּ עוֹטָה מַעֲטֵה־חָג?

אַף־עַל־פִּי־כֵן, סוֹפִי שֶׁרָאִיתִי אוֹתוֹ, רָאִיתִי אוֹתוֹ פְּעָמִים רַבּוֹת, אֲבָל זְכוּרָה בְּיִחוּד פְּגִישָׁה קְצָרָה אַחַת עִמּוֹ. כָּל חֲשִׁיבוּתָהּ שֶׁל פְּגִישָׁה זוֹ, שֶׁהָיְתָה הָרִאשׁוֹנָה. פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה הִיא עַל הָרֹב הַמַּכְרַעַת בְּיַחֲסֵי אָדָם. מַה שֶּׁאָנוּ מְתַקְּנִים בָּהּ, מְתֻקָּן לְיָמִים רַבִּים, וּמַה שֶּׁאָנוּ מְקַלְקְלִים בָּהּ – פְּעָמִים אֵין לוֹ תַקָּנָה. לְפִיכָךְ הָיִיתִי חוֹכֵךְ בַּדָּבָר וּמְהַסֵּס וּמְחַכֶּה לְהִזְדַּמְּנוּת טוֹבָה. אֶל הַצְּעִירִים כְּבָר קָרַבְתִּי, וְכַמָּה מֵהֶם הָיוּ גַם חֲבֵרָי. הִתְהַלַּכְתִּי עִם נוֹמְבֶּרְג, עִם שָׁלוֹם אַשׁ, וּבְיִחוּד עִם יַעֲקֹב שְׁטֵינְבֶּרְג וְז. שְׁנֵיאוּר. פְּעָמִים הָיוּ בָּאִים אֵלֵינוּ מִלּודְזְ' הַקְּרוֹבָה גַּם י.ד. בֶֶֶּרְקוֹבִיץ וְיִצְחָק קַצְנֶלְסוֹן. וַאֲנִי לֹא מָנִיתִי כָּאן אֶלָּא אֶת מִקְצָתָם. אַף בַּצְּעִירִים יֵשׁ לִנְהֹג זְהִירוּת, כְּדֵי שֶׁיִהְיֶה לִבָּם פָּתוּחַ לְפָנֵינוּ, אַךְ כֻּלָּנוּ הָיִינוּ אָז מַתְחִילִים, וְכֻלָּנוּ זְקוּקִים לְרַחֲמִים. רַק הַכִּשְׁרוֹן עָלוּל הָיָה לְהַצִּיל אוֹתָנוּ. אֲבָל גַּם מַתְּנוֹת הַכִּשְׁרוֹן לֹא תָמִיד בָּאוֹת בַּשָּׁעָה שֶׁאָנוּ מְצַפִּים לָהֶן, בַּשָּׁעָה שֶׁכָּל חַיֵּינוּ תְּלוּיִים בָּהֶן. אַל נָא תַאֲמִינוּ, שֶׁקַּל לִהְיוֹת מַתְחִיל, אֲפִלּוּ כְּשֶׁאָדָם מְשׁוֹרֵר. פַּחַד הַיְצִירָה הוּא אוּלַי הַגָדוֹל שֶׁבְּכָל הַפְּחָדִים.

יָדַעְתִּי, שֶׁפֶּרֶץ נוֹחַ לַמַּתְחִילִים. זֶה הָיָה טִבְעוֹ הַמְבֹרָךְ, שֶׁהֶאֱמִין בְּנִסִּים, כְּגִבּוֹרֵי מַעֲשִׂיּוֹתָיו. הֶאֱמִין שֶׁכָּל אָדָם עָלוּל לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר, אִם רַק לִבּוֹ תָמִים עִם הָאֱלֹהִים וְעִם הַטֶּבַע. בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ הָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵי כָל אָדָם צָעִיר, שֶׁבָּא לְבִירַת פּוֹלִין – בֵּין שֶׁהָיָה סוֹפֵר וּבֵין שֶׁאָהַב אֶת הַסִּפְרוּת. יֵשׁ אֲנָשִׁים, שֶׁהֵם מְפִיצִים עַל סְבִיבוֹתֵיהֶם חֹם וֶאֱמוּנָה, וְאִישׁ כָּזֶה הָיָה פֶּרֶץ. הוּא הָיָה נוֹחַ לְהִתְלַהֵב, מִפְּנֵי שֶׁהֶחֱשִׁיב אֶת הַהִתְלַהֲבוּת. אוּלַי מִשּׁוּם כָּךְ נִכְשַׁל לִפְעָמִים. לֹא הָיְתָה בּוֹ הַצְּלִילוּת שֶׁל מֶנְדֶּלִי, לֹא הָיְתָה מְתִינוּת הָרוּחַ שֶׁל אַחַד־הָעָם, – רוּחוֹ הָיְתָה אֵשׁ אוֹכֶלֶת. אֲבָל זֶה גַּם הֶעֱלָה אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא הֶאֱמִין, שֶׁרַק בְּשָׁעָה שֶׁנַּפְשֵׁנוּ עוֹלָה בְּאֵשׁ, הִיא זוֹכָה לְגִלּוּי־יְצִירָה. מִשּׁוּם כָּךְ בְּוַדַּאי אָהַב לְהַקְהִיל חֲבוּרוֹת שֶׁל צְעִירִים, שֶׁבָּהֶם הָאֵשׁ מְצוּיָה וְשֶׁהֵם מְסֻגָּלִים לֶאֱמוּנָה. זֹאת הָיְתָה תַּמְצִיתָהּ שֶׁל תּוֹרַת פֶּרֶץ, שֶׁשָּׁאַב אוֹתָהּ מִן הַחֲסִידוּת: שֶׁאֱמוּנָה כְשֶׁהִיא לְעַצְמָהּ הִיא כִּשְׁרוֹן – הַגָּדוֹל שֶׁבְּכִשְׁרוֹנוֹת־הַנֶּפֶשׁ.

מִשֶּׁזָּכַרְתִּי פֶּרֶץ זֶה, נִתְמַלֵּאתִי עֹז, וּבְיוֹם סְתָו מְעֻנָּן אֶחָד, כַּאֲשֶׁר לִבִּי הָיָה כָּבֵד עָלַי מְאֹד וְהָיָה זָקוּק לִמְעַט שֶׁמֶשׁ, קַמְתִּי וְהָלַכְתִּי אֵלָיו. בְּלִי שִׁיר, בְּלִי סִפּוּר בְּיָדִי הָלַכְתִּי. לֹא לִשְׁמֹעַ מִפִּיו אֶת דַּעְתּוֹ עַל כִּשְׁרוֹנִי הָלַכְתִּי, כִּי אִם לִרְאוֹתוֹ סְתָם, לִהְיוֹת עִמּוֹ, לְהִתְחַזֵּק בְּקִרְבָתוֹ.

פְּעָמִים רַבּוֹת אַחַר־כָּךְ נִזְדַּמַּנְתִּי עִמּוֹ בְּבֵיתוֹ וּבְבָתֵּי אֲחֵרִים. פְּעָמִים רַבּוֹת שׂוֹחַחְתִּי עִמּוֹ וְנֶהֱנֵיתִי מִזִּיו חָכְמָתוֹ, מֵחֲרִיפוּתוֹ. אַךְ פְּגִישָׁה רִאשׁוֹנָה זוֹ נִשְׁתַּמְּרָה בְּזִכְרוֹנִי בְּכָל פְּרָטֶיהָ. אוֹתָהּ שָׁעָה אֵרַע לִי גַּם מַשֶּׁהוּ בִּלְתִּי נָעִים, וְאוּלָם דַּוְקָא מְאֹרָע זֶה גָּרַם לְכָךְ, שֶׁפֶּרֶץ נַעֲשָׂה לִי עִם הַפְּגִישָׁה הָרִאשׁוֹנָה קָרוֹב מְאֹד.

אֲבָל אֲסַפֵּר הַכֹּל עַל הַסֵּדֶר.

זֶה הָיָה, כָּאָמוּר, בְּיוֹם סְתָו, בְּאֶחָד מִימֵי מַרְחֶשְׁוָן הָרִאשׁוֹנִים, כְּשִׁשָּׁה שָׁבוּעוֹת לְאַחַר בּוֹאִי לְוַרְשָׁה. בְּאוֹתוֹ יוֹם עָשִׂיתִי אֶת מְלַאכְתִּי בְּבֵית־הַהוֹצָאָה מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ כָּזוֹ, שֶׁהַכֹּל הִצְלִיחַ בְּיָדִי. הֲרֵי אַתֶּם יוֹדְעִים זֹאת – שֶׁרַק מִתּוֹךְ הִתְרוֹמְמוּת־נֶפֶשׁ אָנוּ מַצְלִיחִים בְּכָל מְלָאכָה. הִצְלַחְתִּי לִגְמֹר הַכֹּל בְּהֶקְדֵּם, וְהִתְכּוֹנַנְתִּי לָלֶכֶת.

מִשֶּׁיָּצָאתִי הַחוּצָה קִדְּמַנִי רְחוֹב דְּלוּגָה בַּעֲרָפֶל סְתָוִי כָּבֵד. רְחוֹבוֹת וַרְשָׁה הָיוּ מְשֻׁבָּשִׁים בְּרֶפֶשׁ לַח, וַאֲנִי רַצְתִּי מִתּוֹךְ עַגְמוּמִית זוֹ שֶׁל רַעַשׁ־עֲגָלוֹת וּקְרוֹנוֹת־טְרַאם וְצִוְחוֹת־רוֹכְלִים, בְּתִקְוָה שֶׁשָּׁם, רָחוֹק, בִּרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶׁשָּׁם מְעוֹנוֹ שֶׁל פֶּרֶץ – תְּהִי הָרְוָחָה. וְאָמְנָם, מִשֶּׁעָבַרְתִּי אֶּת רְחוֹב גְּרַאנִיצְ’נָה וְאֶת רְחוֹב טְבַרְדָּה, שֶׁבָּהֶם כְּאִלּוּ נִתְכַּנֵּס כָּל הָעֲרָפֶל, אוֹרוּ עֵינַי לַמִּגְרָשִׁים הַפְּתוּחִים וּלְמֶרְחֲבֵי רָקִיעַ שֶׁנִּתְגַּלּוּ עַל רֹאשִׁי עִם כְּנִיסָתִי לִרְחוֹב צֶגְלְיַנָה, שֶהָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מִשֶּׁקֶט שֶׁל פַּרְוָרִים, שֶׁל קַצְוֵי־כְּרָךְ.

בֵּיתוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, כְּפִי שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, הָיָה הָרִאשׁוֹן, אוֹ אַחַד הָרִאשׁוֹנִים בָּרְחוֹב, וְלֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדִי לְהִתְרַכֵּז מְעַט וּלְהִתְכַּשֵּׁר בְּטֶרֶם אֶרְאֶה אֶת הַמְשׁוֹרֵר פָּנִים אֶל פָּנִים. עָלִיתִי בַּמַּדְרֵגוֹת וְנִתְקַלְתִּי מִיָּד בְּלוּחַ הַנְּחשֶׁת, שֶׁעָלָיו הָיָה חָרוּת שְׁמוֹ. הַאֻמְנָם כְּבָר בָּאתִי? – יָצָא לִבִּי מִפַּחַד. נִשְׁאַרְתִּי בְּלִי נְשִׁימָה וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. הַיָָָָּּד לָחֲצָה מֵאֵלֶיהָ עַל הַפַּעֲמוֹן, מִקֹּדֶם בְּהִסּוּס יוֹתֵר מִדַּי וְאַחַר־כָּךְ – בְּכֹחַ יוֹתֵר מִדַּי, כְּמוֹ תָמִיד בְּמִקְרִים כָּאֵלֶּה… מִשֶּׁשָּׁמַעְתִּי אֶת הַצִּלְצוּל הָעַז, חָלְשָׁה עָלַי דַּעְתִּי לְגַמְרֵי. הִבְחַנְתִּי קוֹל פְּסִיעוֹת מֵעֵבֶר לַדֶּלֶת, וְתַאֲמִינוּ לִי – הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הַפְּסִיעוֹת אֵינָן טוֹבוֹת, אֵינָן מְבַשְּׂרוֹת טוֹבוֹת. רֶגַע אֶחָד חָשַׁבְתִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לְהִסְתַּלֵּק? אֲבָל כְּבָר נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת, וּבִמְקוֹם פֶּרֶץ עִם הַפָּנִים הַשּׂוֹחֲקוֹת וְהַשָּׂפָם הַמּוּרָד, שֶׁהָיָה בּוֹ כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ, נִנְעַץ בִּי מַבָּט שֶׁל פְּנֵי אִשָּׁה צְנוּמוֹת וְקוֹל קַר שׁוֹאֵל אוֹתִי:

– מָה רְצוֹנוֹ שֶׁל הַ“פַּאן”?

לִכְאוֹרָה שְׁאֵלָה פְּשׁוּטָה, הֶגְיוֹנִית. אֲבָל תּוֹדוּ בְּעַצְמְכֶם, שֶׁהָיְתָה זֹאת שְׁאֵלָה מְיֻתֶּרֶת לְגַמְרֵי. אָדָם שֶׁמַּשְׁכִּים לְפִתְחוֹ שֶׁל בַּיִת זֶה, בְּיָדוּעַ שֶׁהוּא חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ. מַה יֵּשׁ בְּבַיִת זֶה חוּץ מִמֶּנּוּ?

אַף־עַל־פִּי־כֵן עָנִיתִי בְּנִמּוּס וְכַהֲלָכָה:

– אֲנִי מְבַקֵּשׁ סְלִיחָתָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת – חָפַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת פֶּרֶץ.

לֹא הֵשִׁיבָה דָבָר, וְחָזְרָה אֶל הַבַּיִת, כְּשֶׁהַדֶּלֶת פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה אַחֲרֶיהָ. סִימָן, שֶׁרַשַּׁאי אֲנִי לְהַמְתִּין לְפִי שָׁעָה. אֲבָל תְּנוּעָה זוֹ, בְּלִי מִלִּים שׁוּב הֶחֱלִישָׁה אֶת דַּעְתִּי, וְשׁוּב חָלַף רַעְיוֹן בְּלִבִּי: שֶׁמָּא כְּדַאי לַחֲזֹר? אֲבָל לֹא עָבַר רֶגַע, וְהָאִשָּׁה פּוֹתַחַת אֶת הַדֶּלֶת כֻּלָּהּ לְפָנַי וּמַכְנִיסָה אוֹתִי, לְחֶרְדָּתִי, יָשָׁר לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ.

יִתָּכֵן, שֶׁאִשָּׁה זוֹ לֹא הָיְתָה רָעַת־לֵב כְּלָל, אֲבָל טוֹבָה לֹא הָיְתָה בְּשׁוּם פָּנִים. כָּל מַגָּע עִם אֲנָשִׁים טוֹבִים מִיָּד נוֹטֵעַ בִּטָּחוֹן בַּלֵּב, וַאֲנִי עִם כְּנִיסָתִי, נִתְבַּלְבַּלְתִּי, וְיָדֹעַ תֵּדְעוּ: כֵּיוָן שֶׁאֲנִי מִתְבַּלְבֵּל, לֹא תִצְמַח עוֹד טוֹבָה מִזֶּה. וְכָךְ הֲוָה: צַיְּרוּ לְעַצְמְכֶם, שֶׁאֲנִי נִכְנָס לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ, זֶה שֶׁהָיָה מְכֻבָּד עָלַי כְּמַלְאַךְ־אֱלֹהִים – וַאֲנִי שׁוֹכֵחַ לַחֲלֹץ אֶת עַרְדָּלַי. וְעַרְדָּלַיִם אֵלֶּה הָיוּ כְּבֵדִים מְאֹד וּמְשֻׁפָּעִים בְּרֶפֶשׁ מְאֹד. הֲרֵי זֶה נִמּוּס רִאשׁוֹן – מִשֶּׁנִּכְנָס אָדָם לְבֵית חֲבֵרוֹ, הוּא חוֹלֵץ אֶת עַרְדָּלָיו, שֶׁלֹּא לְלַכְלֵךְ אֶת הָרִצְפָּה; קַל וָחֹמֶר – כְּשֶׁנִּכְנָסִים לְחַדְרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. אֲבָל כֵּיוָן שֶׁרָאִיתִי אֶת פֶּרֶץ קָם לִקְרָאתִי מֵאֵצֶל הַשֻּׁלְחָן, פֶּרֶץ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, – שָׁכַחְתִּי עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וּמִהַרְתִּי לִלְחֹץ אֶת יָדוֹ. וַדַּאי שֶׁהָאִשָּׁה אֵינָהּ מִתְעַצֶּלֶת וְתוֹךְ כְּדֵי הִתְלַהֲבוּתִי וְאָשְׁרִי שֶׁזָּכִיתִי לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי פֶּרֶץ, אֲנִי שׁוֹמֵעַ שׁוּב אֶת קוֹלָהּ הַקַּר: יֵיטִיב־נָא, הָאַבְרֵךְ, וְיַחֲלֹץ קֹדֶם אֶת הָעַרְדָּלַיִם! אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְבַּיַּשְׁתִּי בּוּשָׁה גְדוֹלָה. דְּמָעוֹת עָמְדוּ בְּעֵינַי מֵרֹב צַעַר. מִהַרְתִּי לַעֲשׂוֹת אֵת אֲשֶׁר צֻוֵּיתִי. הֶעֱמַדְתִּי אֶת הָעַרְדָּלַיִם מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, וְנִתְעַכַּבְתִּי שָׁם, בַּפִּנָּה הָאֲפֵלָה, בְּלִי לָדַעַת אֵיךְ אֶשָּׂא אֶת פָּנַי לְבַעַל־הַבַּיִת לְאַחַר שֵׁקָּרָה מַה שֶּׁקָּרָה.

אֲבָל קָרָה מַשֶּׁהוּ, שֶׁעָקַר כְּרֶגַע כָּל חֲשָׁשׁ וְכָל פַּחַד מִלִּבִּי. אַךְ נָשָׂאתִי אֶת עֵינַי אֶל פֶּרֶץ, וְהִנֵּה אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ עוֹמֵד וּמְחַיֵּךְ, מַבִּיט אֵלַי בְּפָנִים עַרְמוּמִיִּים וּמַכְוִין בְּיָדוֹ לְצַד הָאִשָּׁה שֶׁעָזְבָה אֶת הַחֶדֶר:

– עַכְשָׁו, חֲבִיבִי, – מִכֵּיוָן שֶׁאֵינָהּ עוֹד, אֵין בְּכָךְ כְּלוּם. שֶׁמָּא חָפֵץ אַתָּה לַעֲלוֹת בָּעַרְדָּלַיִם עַל סַפָּה זוֹ – בְּעַרְדָּלַיִם וּבְלֹא עַרְדָּלַיִם, כְּפִי שֶׁנּוֹחַ לְךָ יוֹתֵר?…

הַעֲמָדַת פָּנִים קֻנְדֵּסִית זוֹ, שֶׁלֹּא נִתְכַּוֵּן בָּהּ אֶלָּא לְהָפִיג אֶת פַּחְדִּי, בִּטְּלָה מִיָּד אֶת כָּל הַכֹּבֶד. שָׁכַחְתִּי אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא זָכַרְתִּי עוֹד אֶת הָעַרְדָּלַיִם שֶׁהִכְשִׁילוּנִי. מֵעַתָּה הָיִיתִי שָׁרוּי בְּאוֹרוֹ שֶׁל פֶּרֶץ. לִבִּי שָׁקַט כֻּלּוֹ.

זֶה הָיָה אַחַת־עֶשְׂרֵה שָׁנָה לִפְנֵי מוֹתוֹ. פֶּרֶץ הָיָה כְּבָר בֶּן חֲמִשִּׁים וָמַעְלָה, אֲבָל עֵינָיו הַגְּדוֹלוֹת מָלְאוּ זֹהַר נְעוּרִים. בְּקוֹלוֹ, כִּבְשִׁירָתוֹ, הָיְתָה חֲמִימוּת. הֻרְגַּשׁ מַה שֶּׁהַחֲסִידִים קוֹרְאִים שֶׁפַע. בְּדִבּוּרָיו הָיָה מַשֶּׁהוּ מִגְּבִישֵׁי הַבְּדֹלַח – לֹא מְהֻקְצָעִים, אֲבָל מְלֻטָּשִׁים, וְהֵם הֵטִילוּ בְּבַת אַחַת צְבָעִים רַבִּים, – צֶבַע בְּתוֹךְ צֶבַע, כְּמוֹ שֶׁיְּצִירָתוֹ הָיְתָה “אוֹפַן בְּתוֹךְ אוֹפַן”, כַּוָּנָה בְּתוֹךְ כַּוָּנָה.

אִישׁ זֶה הָיָה כַּטַּל לְדוֹרוֹ, כַּטַּל לָעוֹלָם. סִפּוּרָיו מְלֵאִים פְּלָאִים רַבִּים. אַךְ הַפֶּלֶא הַיּוֹתֵר גָדוֹל הָיָה הוּא בְּעַצְמוֹ. וּמֻתָּר לֵאמֹר: אֶפְשָׁר שֶׁכָּאן הָיָה הַיּוֹצֵר גָּדוֹל מִיצִירָתוֹ.