א    🔗

הָאִישׁ שֶׁעַל חַיָּיו וּמַעֲשָׂיו אֲנִי בָּא לְסַפֵּר כָּאן, קָרָא לְעַצְמוֹ בֻּקִי בֶּן יָגְלִי (שֵׁם מְשֻׁנֶה קְצָת – אַף כִּי שֵׁם הַנָּשִׂיא לְמַטֵּה בְּנֵי דָן). וְרָאוּי לָכֶם לָדַעַת, כִּי שְׁמוֹ הָאֲמִתִּי הָיָה דּוֹקְטוֹר יְהוּדָה בִּנְיָמִין קַצְנֶלְסוֹן. הָאִישׁ הָיָה לֹא רַק מְלֻמָּד גָּדוֹל וְחוֹקֵר וּמְשׁוֹרֵר וּבַעַל־אַגָּדָה רַב־כִּשְׁרוֹנוֹת, כִּי אִם גַּם אָדָם נִפְלָא, שָׂשׂ לַעֲשׂוֹת צֶדֶק, לֵב זָהָב. בְּכַוָּנָה אֲנִי מַקְדִּים וּמְסַפֵּר לָכֶם זֹאת, לְמַעַן תָּבִינוּ עַל מָה אֲהַבְתִּיו כָּכָה. זֶהוּ פְּרָט חָשׁוּב גַּם בְּסִפּוּר־חַיָּיו שֶׁל מְשׁוֹרֵר, אִם אֲנַחְנוּ יְכוֹלִים לְסַפֵּר עָלָיו בְּפֶה מָלֵא, שֶׁהָיָה טוֹב וּמֵיטִיב עִם הַבְּרִיּוֹת. וַדַּאי שֶׁלֹא כָּל אָדָם מְסֻגָּל לִכְתֹּב דְּבָרִים נָאִים כְּ“שִׁירַת הַזָּמִיר” וּ“קְבוּרַת נְשָׁמוֹת” וּ“בֵין אַדְנֵי הַשָּׂדֶה” וְ“הַיּוֹגֵב אֲשֶׁר גֹּרַשׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ”, – מַתַּת אֱלֹהִים הִיא וְלֹא כָּל אָדָם זוֹכֶה בָּהּ. אֲבָל כָּל אֶחָד מְסֻגָּל לִהְיוֹת טוֹב וּמֵיטִיב עִם הַבְּרִיּוֹת, כִּי בְּיָדֵינוּ תָּמִיד לְהִתְחַזֵּק וְלִהְיוֹת טוֹבִים יוֹתֵר, רַחֲמָנִים יוֹתֵר מִשֶּׁהִנֵּנוּ.

זוֹכֵר אֲנִי אֶת פְּגִישָׁתִי הָרִאשׁוֹנָה עִם הָאִישׁ הַזֶּה. הָיָה זֶה לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, בִּרְחוֹבוֹת תֵּל־אָבִיב, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן מְעוּטֵי־צֵל וּסְחוּפֵי־חוֹל. פָּנָיו הָיוּ נוֹהֲרִים מִגִּיל, כְּאִלּוּ רַגְלָיו דּוֹרְכוֹת עַל רְפִידַת דֶּשֶׁא יָרֹק וְרַעַשׁ גַּנִּים עוֹלֶה בְּאָזְנָיו. הוֹאִיל וְהָיָה מְשׁוֹרֵר, רָאָה כְּבָר בְּחָזוֹן אֶת תֵּל־אָבִיב הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר תִּבָּנֶה עַל חוֹלוֹת אֵלֶּה, וְאֶת כָּל הָעֵצִים טוֹבֵי־הַצֵּל אֲשֶׁר יִנָּטְעוּ בָּהּ לְתִפְאֶרֶת. מִי שֶׁרָאָה אָדָם יְפֵה־רֹאשׁ וִיפֵה־עֵינַיִם וּמֵאִיר־פָּנִים זֶה לֹא יָכֹל שֶׁלֹּא לֶאֱהֹב אוֹתוֹ. וְאוּלָם לִבִּי רָחַשׁ לוֹ אַהֲבָה מִשְׁכְּבָר הַיָּמִים, בְּעוֹדֶנִּי נַעַר קָטָן וּבְטֶרֶם אַכִּיר אוֹתוֹ פָּנִים אֶל פָּנִים. כְּשֶׁקָּרָאתִי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אֶת סִפּוּרוֹ “שִׁירַת הַזָּמִיר”, יָדַעְתִּי שֶׁכָּתַב אוֹתוֹ אָדָם דּוֹרֵשׁ טוֹב לָאָדָם וְדוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה הֲלֹא אֲהוּבִים עַל כֻּלָּנוּ.

עַל קְרִיאַת סֵפֶר זֶה אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם, אַף שֶׁלִּכְאוֹרָה אֵין זֶה מִן הָעִנְיָן אֶלָּא בְּמִקְצָת. אַתֶּם – לִבְּכֶם גַּס כַּיּוֹם בִּסְפָרִים. אַתֶּם מוֹצְאִים אוֹתָם בְּשֶׁפַע בְּסִפְרִיַּת בֵּית־הַסֵּפֶר וּבְסִפְרִיּוֹת צִבּוּרִיּוֹת. מַגִּישִׁים אוֹתָם לָכֶם בִּימֵי חל וּבִימֵי הֻלֶּדֶת. לָנוּ נִמְצָא כִּמְעַט כָּל סֵפֶר בְּדֶרֶךְ מִקְרֶה. אֶפְשָׁר לוֹמַר: בְּדֶרֶךְ נֵס. עַל כָּל סֵפֶר שֶׁזִּמֵּן לִי הַמַּזָּל בְּיַלְדוּתִי הָיִיתִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָכֶם תִּלֵי תִלִּים שֶׁל סִפּוּרִים. וְכֵיוָן שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בְּבֻקִּי בֶּן יָגְלִי, אֲסַפֵּר לָכֶם אֵיךְ וּמָתַי נִתְגַּלְגֵּל לְיָדִי סִפְרוֹ “שִׁירַת הַזָּמִיר”. הֲרֵי זֶה סִפּוּר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל בְּקָרְאֲכֶם אוֹתוֹ, תַּכִּירוּ עַל פִּיו קְצָת אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי־יִשְׂרָאֵל בַּיָּמִים הָהֵם.

הָיִיתִי אָז בֶּן אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, וְזֹאת הַשָּׁנָה הָרִאשׁוֹנָה לִנְדוּדַי בַּנֵּכָר. יוֹם אֶחָד, בָּאָבִיב, לְאַחַר חֹרֶף אָרֹךְ וּמְשַׁעְמֵם, נִמְלָא לִבִּי גַּעְגּוּעִים כָּאֵלֶּה עַל מֶרְחַקֵּי הָעוֹלָם, שֶׁלֹּא עָצַרְתִּי כֹּחַ עוֹד לָשֶׁבֶת בְּבֵיתֵנוּ הַקָּטָן. וְכֹה קִדַּמְתִּי לִבְרֹחַ מֵעִיר מוֹלַדְתִּי. לֹא שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי: לְאָן אֲנִי הוֹלֵךְ? וְלֹא שָׁאַלְתִּי: לְשֵׁם מָה? כִּי אִם יָצָאתִי עִם דִּמְדוּמֵי בֹּקֶר־אָבִיב בְּדֶרֶךְ־הַשָּׂדֶה הַצָּרָה, וְשַׂמְתִּי אֶת פָּנַי “לַאֲרָצוֹת וְאִיִּים רְחוֹקִים”. כָּל זְמָן שֶׁהַשָּׂדוֹת הָיוּ יְרֻקִּים נָדַדְתִּי בַּכְּפָרִים, בַּיְּעָרִים כְּצִפּוֹר־שָׂדֶה עַלִּיזָה. אַךְ מִשֶּׁבָּא הַסְּתָו עַם גִּשָׁמָיו¹ וְרוּחוֹתָיו הַקָרִים, נִתְקַעְתִּי בְּעִיר קִישִׁינְיוֹב, עִיר גְּדוֹלָה לֵאלֹהִים, אֲשֶׁר גַּנֵּי־פְּרִי רַבִּים מְצִלִּים עַל בָּתֵּי פַּרְבָּרֶיהָ וְכַרְמֵי־גֶפֶן עוֹטְרִים אֶת גִּבְעוֹתֶיהָ. נָאָה עִיר זוֹ בַּקַּיִץ, אַךְ בַּסְּתָו מַרְאֶה עָצֵב לִרְחוֹבוֹתֶיהָ וְלַחֲנֻיּוֹתֶיהָ, וְנַעַר נוֹדֵד יִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבּוֹ בְּהִתְהַלְּכוֹ בְּתוֹךְ הָאֵד הָרָטֹב, רָעֵב וְעָיֵף מֵעִנּוּיֵי דְרָכִים, מִגֶּשֶׁם וּמֵרוּחַ. אָכֵן לֹא נָפַלְתִּי בְּרוּחִי וְיָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אֹבַד. בְּכָל זְמָן וּבְכָל מָקוֹם נִמְצָאִים אַנְשֵׁי־חֶסֶד, וּבְכָל זְמָן וּבְכָל מָקוֹם מִתְרַחֲשִׁים פְּלָאִים אֵין מִסְפָּר.

הַמְאֹרָעוֹת הַגְּדוֹלִים בְּיוֹתֵר, שֶׁאֵרְעוּ לִי בַּיָּמִים הָעֲגוּמִים הָהֵם, הָיוּ שׁוּב הַסְּפָרִים, שֶׁהִמְתִּיקוּ לִי אֶת בְּדִידוּתִי וְחִזְּקוּ אֶת לִבִּי בַּנֵּכָר, בְּשָׁעוֹת שֶׁל גַּעְגּוּעִים גְּדוֹלִים עַל אַבָּא וְאִמָּא, עַל אַחַי וְאַחְיוֹתַי הַקְּטַנִּים. בְּכָל מָקוֹם שֶׁנִּדַּחְתִּי שָׁמָּה, נִמְצָא לִי סֵפֶר שֶׁהֵאִיר אֶת לִבִּי וְנָתַן בִּי כֹּחַ לִנְדֹד וְלִסְבֹּל וּלְקַוּוֹת, כִּי יוֹם אֶחָד אָבוֹא אֶל הָאִי הַיָּרֹק אֲשֶׁר עָלָיו חָלַמְתִּי.

מִי יוֹדֵעַ אִם הָיִיתִי עוֹצֵר כֹּחַ לְהִשָּׁאֵר כָּל אוֹתוֹ הַחֹרֶף הַזּוֹעֵם בָּעִיר הַנָּכְרִיָּה לוּלֵי אֲסָפַנִי אֶל צְרִיפוֹ יְהוּדִי לִיטָאִי אֶחָד, גֵּר וְנוֹדֵד כָּמוֹנִי וְהוּא פִּנְקְסָן בְּבֵית־מִסְחָר גָּדוֹל שֶׁל עֵצִים בְּמוֹרַד הָעִיר, סָמוּךְ לָרַכֶּבֶת. רַבּוֹת הֵיטִיב עִמִּי יְהוּדִי זֶה. שָׁם בַּצְּרִיף הַקָּטָן אֲשֶׁר עִם קַרְפִּיף־הָעֵצִים הַגָּדוֹל יָשַׁבְנוּ יַחַד בְּלֵילוֹת הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים. אֶת הַתַּנוּר הִסַּקְתִּי עַד שֶׁכִּמְעַט נִתְפַּקְּעוּ דָפְנוֹתָיו מֵחֹם. כַּאֲשֶׁר כִּלָּה מְאָרְחִי אֶת מְלַאכְתּוֹ בָּעֲרָבִים, הִשְׁתַּטַּח עַל הַדַּרְגָּשׁ הַנָּמוּךְ וַאֲנִי יוֹשֵׁב לְיַד הַשֻּׁלְחָן הַמּוּאָר וְקוֹרֵא לְפָנָיו אֶת “הַצְּפִירָה” בְּקוֹל וּבְהִתְלַהֲבוּת כָּזוֹ, שֶׁאֵינִי מַרְגִּישׁ בְּנַחֲרַת הַיָּשֵׁן הַמְּתוּקָה…

עֲצוּבִים וְכִבְדֵי־שִׁעְמוּם הָיוּ חַיַּי בְּאוֹתוֹ חֹרֶף. מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב הָיִיתִי עוֹמֵד בַּחוּץ, שׁוֹמֵר עַל פְּרִיקַת הָעֵצִים מִן הַקְּרוֹנוֹת, בּוֹדֵק אֶת הָעֲגָלוֹת וְרוֹשֵׁם אֶת מִשְׁקַל הָעֵצִים בְּאֶצְבָּעוֹת קוֹפְאוֹת מִקֹּר בַּמַּחְבֶּרֶת. הָרוּחַ מְטַלְטֶלֶת אוֹתִי לְכָל צַד וְהָעֶגְלוֹנִים סוֹנְטִים בִּי, שֶׁאֲנִי מְדַקְדֵּק עִמָּם יוֹתֵר מִדַּי. בָּעֲרָבִים הָאֲרֻכִּים אֲנִי יוֹשֵׁב עַל הָרֹב לְבַדִּי בַּצְּרִיף, מַקְשִׁיב לַסַּעַר הַמִּתְדַּפֵּק עַל הַחַלּוֹן וְחוֹלֵם עַל הָאָבִיב וְיָמָיו הַחַמִּים, עֵת אוּכַל שׁוּב לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי־שָׂדֶה צָרוֹת עַל פְּנֵי הָעֲרָבָה הַיְרֻקָּה.

כִּי נוֹרָא הָיָה לִי הָרַעְיוֹן לְהִשָּׁאֵר בְּעִיר שׁוֹמֵמָה זוֹ. וְלוּלֵי הַסְּפָרִים הָעִבְרִיִּים שֶׁהָיָה מְסַפֵּק לִי הַפִּנְקְסָן יְקַר־הַלֵּב הָיִיתִי קָץ בְּחַיַּי. סְפָרִים אֵלֶּה עוֹדְדוּנִי, הֵשִׁיבוּ אֶת נַפְשִׁי וְהוֹצִיאוּנִי לַמֶּרְחָב מִתּוֹךְ קַרְפִּיף־הָעֵצִים, שֶׁהָיָה מֻקַּף גֶּדֶר־קְרָשִׁים גְּבֹהָה, וּמִן הַסִּמְטָה הָעֲזוּבָה שֶׁנִּשְׁקְפָה לִי דֶּרֶךְ חַלּוֹן־הַצְּרִיף.

וְזוֹכֵר אֲנִי לַיְלָה אֶחָד בְּסוֹף שְׁבָט. לֵיל שֶׁלֶג וָסַעַר. הַזְּגוּגִיּוֹת צִלְצְלוּ מִנְּקִישׁוֹת הָרוּחַ, אַךְ אֲנִי יָשַׁבְתִּי לִי עַל־יַד הַתַּנּוּר הַמֻּסָּק וְקָרָאתִי סֵפֶר קָטָן עַל נַעַר יְהוּדִי שֶׁיָּצָא כָּמוֹנִי לִנְדוּדָיו מֵעֲיָרָתוֹ הַמְשַׁעְמֶמֶת לְאַחַר שֶׁנִּזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת פַּעַם בַּלַּיְלָה אֶת הַיַּעַר הַמְלַבֵּב וְהַמָּלֵא רָז וְשֶׁעִם צֵאת הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחוּ לוֹ שָׂדוֹת וְגַנִּים עוֹטֵי־טַל…

שֵׁם הַסֵּפֶר הַקָּטָן הָיָה “שִׁירַת הַזָּמִיר”, וְהוּא שֶׁהִמְתִּיק לִי לֵילוֹת אֲחָדִים בְּאוֹתוֹ חֹרֶף עָגוּם. מִכָּל שׁוּרָה בְּסֵפֶר זֶה הֵאִיר לִי הַבִּטָּחוֹן, הֶאִירָה הָאֱמוּנָה, שֶׁלֹּא אֹבַד בִּצְרִיף זֶה שֶׁבְּתוֹךְ קַרְפִּיף־הָעֵצִים הַנִּדָּח, וְלִבִּי הָיָה מָלֵא רַחֲשֵׁי תוֹדָה לִמְחַבְּרוֹ. וּכְשֶׁפָּגַשְׁתִּי אוֹתוֹ מִקֵּץ יָמִים עַל חוֹלוֹת תֵּל־אָבִיב וְרָאִיתִי שֶׁהוּא אָדָם בַּעַל צוּרָה וְאוֹר בְּעֵינָיו וְכֻלּוֹ אוֹמֵר חֵן וְאַהֲבָה, אָמַרְתִּי בְּלִבִּי: אָכֵן רַק חוֹבֵב־אָדָם כָּמוֹהוּ הֻכְשַׁר לִכְתֹּב סֵפֶר אֲשֶׁר כָּזֶה.

בְּכַוָּנָה סִפַּרְתִּי לָכֶם מַשֶּׁהוּ עַל הַיָּמִים הָעֲצוּבִים מֵחַיֵּי עַצְמִי. עַל צַד הָאֱמֶת לֹא הָיוּ עֲצוּבִים כָּל כָּךְ. אֲבָל הָיִיתִי זָקוּק לְאוֹר אֲשֶׁר יָאִיר אֶת לִבִּי בַּנֵּכָר וַאֲשֶׁר יִרְמֹז עַל דַּרְכֵי חַיַּי הַבָּאִים. אוֹר כָּזֶה הִשְׁפִּיעַ אָז עָלַי הַסֵּפֶר “שִׁירַת הַזָּמִיר”. בְּאוֹתוֹ אָבִיב הִתְחַזַּקְתִּי וְעָזַבְתִּי אֶת הָעִיר קִישִׁינְיוֹב וְאֶת הַצְּרִיף וְאֶת קַרְפִּיף־הָעֵצִים שֶׁבַּסִּמְטָה הָעֲגוּמָה. וְשׁוּב דָּרְכוּ רַגְלַי בְּדַרְכֵי־שָׂדֶה עַלִּיזוֹת אֶל חַיַּי הַבָּאִים. וְשׁוּב הָיוּ יְמֵי־שֶׁמֶשׁ וּפְגִישׁוֹת עִם אֲנָשִׁים טוֹבִים וְרָעִים. עַל כָּל זֶה כְּדַאי לְסַפֵּר, אֲבָל אֵין זֶה שַׁיָּךְ עוֹד לָעִנְיָן, שֶׁאָנוּ עוֹמְדִים בּוֹ, וְעֵת לְסַפֵּר אֶת חַיָּיו שֶׁל בַּעַל “שִׁירַת הַזָּמִיר”.

ב    🔗

יְהוּדָה־בִּנְיָמִין קַצְנֶלְסוֹן נוֹלַד בַּעֲשָׂרָה בְּכִסְלֵו שְׁנַת תר“ז בְּעִיר צֶ’רְנִיגוֹב אֲשֶׁר בְּרוּסְיָה. בְּעוֹדֶנּוּ יֶלֶד נִתְיַתֵּם מֵאָבִיו, אֲשֶׁר כִּמְעַט לֹא הִכִּירוֹ. בְּזִכְרוֹנוֹתָיו מְסַפֵּר הַמְשׁוֹרֵר: “אָבִי שִׁכֵּל אֶת כַּסְפּוֹ וְאֶת חַיָּיו יוֹם אֶחָד”, וּמִזֶּה אָנוּ לְמֵדִים, שֶׁמֵּת בִּמְסִבּוֹת עֲגוּמוֹת מְאֹד, לְאַחַר שֶׁאָבַד לוֹ רְכוּשׁוֹ בְּעִנְיָן רָע. אָכֵן זֵכֶר אָבִיו הֵאִיר כְּכוֹכַב־פְּלָאִים לִבְנוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו. אֵצֶל דּוֹדוֹ מָצָא אֶת מִכְתָּבָיו שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ בְּיָדוֹ, וּקְרִיאַת הַמִּכְתָּבִים, שֶׁ”רוּחַ כֵּהָה וְעִצָּבוֹן, רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים שְׁפוּכִים עַל שׁוּרוֹתֵיהֶם", עָשְׂתָה רשֶׁם לֹא יִמָּחֶה עַל הַנַּעַר. רוּחַ מְשׁוֹרֵר פִּעֲמָה בְּמִכְתָּבִים אֵלֶּה וְהֵם שֶׁהֶחֱיוּ בְּלֵב הַנַּעַר הַמִּסְכֵּן אֶת דְּמוּת אָבִיו הָעֲדִינָה. עָלֶיהָ הִתְרַפְּקָה רוּחוֹ בְּיַתְמוּתָהּ, וְהִיא שֶׁרָמְזָה לוֹ עַל הַדֶּרֶךְ בָּהּ יִבְחַר בַּחַיִּים.

עֲגוּמָה הָיְתָה דֶּרֶךְ חַיָּיו בְּרֵאשִׁיתָהּ. “עוֹד בִּימֵי יַלְדוּתִי – מְסַפֵּר קַצְנֶלְסוֹן בְּפִרְקֵי “מַה שֶׁרָאוּ עֵינַי”, הֲלֹא הֵם תּוֹלְדוֹת חַיָּיו שֶׁכָּתַב בִּשְׁנַת חַיָּיו הָאַחֲרוֹנָה – הִסְכִּינָה אָזְנִי לִשְׁמֹעַ אֶת הַשֵּׁם יָתוֹם יוֹצֵא מִפִּי הָאֲנָשִׁים בִּמְנוֹד רֹאשׁ… עוֹדֶנִּי זוֹכֵר גַּם הַיּוֹם, בְּעוֹדֶנִּי נַעַר רַךְ, בְּעוֹד הִסְפִּיקָה לִי אַהֲבַת אִמִּי לְהַשְׁכִּיחֵנִי כִּי אָב אֵין לִי – גַּם אָז, בְּעֶצֶם שַׁעֲשׁוּעַי וּמִשְׂחָקַי עִם הַיְלָדִים, כִּמְעַט בָּא הַשֵּׁם יָתוֹם מֵרָחוֹק וְהִנֵּה עָרְבָה שִׂמְחָתִי… כְּמוֹ רָשׁוּם עַל מִצְחִי הַשֵּׁם יָתוֹם אֲשֶׁר לֹא יִתֵּן רִשְׁיוֹן לִבְעָלָיו לִשְׂמֹחַ וְלִרְאוֹת בְּטוֹבָה…”

אֵם רַחֲמָנִיָּה הָיְתָה לוֹ וְהִיא אָהֲבָה מְאֹד אֶת הַנַּעַר הַקָּטָן. בְּרֹךְ וָעֶצֶב זָכַר הַנַּעַר אַחַר־כָּךְ, אֵיךְ הָיְתָה מוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ לְרַגְלֶיהָ וּמַנִּיחָה אֶת רֹאשׁוֹ עַל בִּרְכֶּיהָ, בְּהַחֲלִיקָהּ אֶת שַׁעֲרוֹת רֹאשׁוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקּוֹת. הִיא הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לוֹ “עַל אֹדוֹת אָבִיו, עַל אֹדוֹת אַהֲבַת אָבִיו אֵלֶיהָ – על אֹדוֹת תִּקְוָתוֹ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹ לִמְלֻמָּד גָּדוֹל”. “וְעַתָּה – הוֹסִיפָה אִמּוֹ בִּבְכִי עָצוּר – עַתָּה יָתוֹם הִנְּךָ, יָתוֹם עָזוּב, כִּי מַה תּוּכַל אִמְּךָ הַדַּלָּה לַעֲשׂוֹת לְמַעַנְךָ?…”

מִבֹּקֶר חַיָּיו לֹא פָּסְקוּ הַנְּדוּדִים וְלֹא פָּסְקוּ הַמְאֹרָעוֹת שֶׁהִסְעִירוּ אֶת לֵב הַיֶּלֶד, בִּטְּלוּהוּ מִלִּמּוּדֵי תוֹרָה וְנָטְלוּ הַרְבֵּה מִשְּׂשׂוֹן יַלְדוּתוֹ וַחֲמוּדוֹתֶיהָ. וְאִם לֹא עָשׂוּ שַׁמּוֹת בְּנַפְשׁוֹ, וְתֹם לִבּוֹ נִשְׁתַּמֵּר וְאַהֲבַת הָאָדָם כְּאַהֲבַת הַטֶּבַע פִּעֲמוּהוּ גַם בַּיָּמִים הַמָּרִים בְּיוֹתֵר שֶׁעָבְרוּ עָלָיו, אֵין זֶה כִּי אִם מִשּׁוּם שֶׁחוֹנַן בְּלֵב מְשׁוֹרֵר, אֲשֶׁר יִקְלֹט אֶת חֵן הָעוֹלָם גַּם בְּשִׁמְמַת הַחַיִּים.

בְּעוֹדֶנּוּ יֶלֶד רַךְ הִתְחִילָה אֵימַת הַחוֹטְפִים – שֶׁהָיוּ חוֹטְפִים יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל וּמוֹסְרִים אוֹתָם לַצָּבָא, שׁוֹלְחִים אוֹתָם לִגְלִילוֹת הַצָּפוֹן הַקָּרִים שֶׁבְּרוּסְיָה וּמַעֲבִירִים אוֹתָם לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל דַּת אֲבוֹתֵיהֶם. מִפַּחַד הַחוֹטְפִים לֹא שָׁלְחוּ אֶת הַיְלָדִים לַ“חֶדֶר” וְהַנַּעַר נִתְבַּטֵּל מִלִּמּוּדָיו חֹרֶף שָׁלֵם. אֵימַת הַחוֹטְפִים לֹא פָּגָה מִלִּבּוֹ יָמִים רַבִּים – כָּל פַּעַם נִדְמָה לוֹ, שֶׁהַנְּבָלִים אוֹרְבִים לוֹ כְּדֵי לִמְסר אוֹתוֹ לַגּוֹיִים.

הָאֵם הֻכְרְחָה לְשָׁלְחוֹ אֶל בֵּית סַבְתָּא, וְאַף שֶׁזּוֹ הָיְתָה טוֹבָה לוֹ קָשֶׁה הָיָה עָלָיו הַשִּׁעְמוּם בְּבֵיתָהּ. הַזְּקֵנָה הָיְתָה נָעָה וְנָדָה כָּל הַיָּמִים לְבַקֵּשׁ מִחְיָה לְבֵיתָהּ, וְהַנַּעַר נִשְׁאַר לְבַדּוֹ בַּבָּיִת. רַק בַּשַּׁבָּתוֹת, עֵת סַבְתָּא הָיְתָה מַרְכִּיבָה אֶת מִשְׁקָפֶיהָ וְקוֹרֵאת בְּקוֹל וּבְנִגּוּן אֶת סִפְרָהּ “צְאֶינָה וּרְאֶינָה”, הָיָה הַנַּעַר יוֹשֵׁב לְרַגְלֶיהָ וּמַקְשִׁיב לְסִפּוּרֶיהָ. קְרִיאָה זוֹ הָיְתָה מִבְחַר שַׁעֲשׁוּעָיו. סִפּוּרִים אֵלֶּה לָקְחוּ אֶת לִבּוֹ, וְהָיָה מִשְׁתּוֹקֵק לְעוֹד סְפָרִים מִסּוּג זֶה. בְּשִׁבְתּוֹ בָּדָד בַּבַּיִת הִתְחִיל לְבַקֵּשׁ בַּאֲרוֹן־הַסְּפָרִים מַשֶּׁהוּ מְשַׁעְשֵׁעַ כַּסֵּפֶר “צְאֶינָה וּרְאֶינָה” הַנִּפְלָא. לְשִׂמְחָתוֹ גִּלָּה בָּאָרוֹן אֶת “קַב־הַיָּשָׁר”. בְּסֵפֶר־מוּסָר זֶה קָרָא סִפּוּרֵי מַעֲשִׂיּוֹת מְשֻׁנִּים עַל שֵׁדִים וְרוּחוֹת, שֶׁהָיוּ מְמַלְּאִים אֶת לִבּוֹ חֲרָדָה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הֶעֱסִיקוּ אוֹתוֹ בִּשְׁעוֹת הַבַּטָּלָה, כְּשֶׁהָיָה חָפְשִׁי מִן הַחֶדֶר מִפְּנֵי פַּחַד הַחוֹטְפִים. דְּבַר הַחוֹטְפִים לֹא חָדַל מִלְּהַעֲסִיק אֶת דִּמְיוֹנוֹ. הוּא חַי תָּמִיד בְּעוֹלַם־הַדִּמְיוֹן, וּבְכָל פִּנָה שֶׁפָּנָה דִּמָּה לִרְאוֹת חוֹטְפֵי־יְלָדִים, שֵׁדִים וְרוּחוֹת.

בָּעֵת הַהִיא הִתְעוֹרְרָה בְּלֵב הַנַּעַר רִאשׁוֹנָה הַתְּשׁוּקָה לִמְשֹׁךְ בְּעֵט סוֹפֵר. אֵין זֶה כִּי אִם שֶׁפַע הַחֲוָיוֹת הֵבִיא אוֹתוֹ לִידֵי כָךְ, שֶׁעָמַד יוֹם אֶחָד וְכָתַב שִׁיר עַל הַחוֹטְפִים וְעַל צָרוֹתֵיהֶם. “הַשִּׁיר – יְסַפֵּר קָצֶנֶלְסוֹן בְּזִכְרוֹנוֹתָיו – הָיָה בְּכוֹרִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי, נִכְתַּב בַּשָּׂפָה הַמְדֻבֶּרֶת וְהָיָה אָרֹךְ כְּאֹרֶךְ גָּלוּת יִשְׂרָאֵל. בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַבְתִּי אוֹתוֹ בָּכִיתִי רַב בֶּכֶה. וְאוּלָם כְּשֶׁקָּרָאתִי אוֹתוֹ לִפְנֵי דוֹדָתִי לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק. אוֹי, מֶה הָיָה לְךָ? – קָרְאָה בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת – הֲתַחְפֹּץ לִהְיוֹת בַּדְחָן כִּי תְלַמֵּד אֶת לְשׁוֹנְךָ לְדַבֵּר בַּחֲרוּזִים? אוֹ אוּלַי תַּחְפֹּץ לָשִׁיר שִׁירִים, כַּאֲשֶׁר תַּעֲשֶׂינָה הַנְּעָרוֹת?…”

בִּיָּמִים הָהֵם לֹא יָדְעוּ בְּיִשְׂרָאֵל מַה טִּיבָם שֶׁל שִׁירִים חוּץ מֵחֲרוּזֵי בַּדְחָנִים. אָמְנָם הָיוּ מְזַמְּרִים גַּם אָז שִׁירֵי־עָם, וַאֲנַחְנוּ יוֹדְעִים, בְּיִחוּד לְפִי שִׁירֵי־עָם שֶׁל בְּיַאלִיק, שֶׁהָיוּ בֵּינֵיהֶם שִׁירִים יָפִים מְאֹד, אֲבָל אוֹתָם שָׁרוּ נְעָרוֹת אוֹ בַּחוּרִים מִפְּשׁוּטֵי הָעָם. וְלֹּא לְחִנָּם הוֹכִיחָה דוֹדָתוֹ אֶת בַּעַל הַשִּׁיר בְּאָמְרָהּ: “דָּבָר כָּזֶה לֹא יִסְכֹּן לִנְעָרִים”, – וְהַמְכֻוָּן הָיָה: נְעָרִים בְּנֵי תּוֹרָה, הַלּוֹמְדִים גְּמָרָא…

שְׂחוֹק זֶה הָיָה כְּמַיִם קָרִים עַל הִתְלַהֲבוּתוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר הַקָּטָן, וְהִפְסִיק אֶת מְלֶאכֶת הַחֲרוּזִים. אַךְ הוֹסִיף לִקְרֹא סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת, שֶׁמָּצָא בַּאֲרוֹן סָבָא הַמָּנוֹחַ, וְהֵם הוֹסִיפוּ לְהַלְהִיב אֶת דִּמְיוֹנוֹ – דִּמְיוֹן הַיֶּלֶד הַמְשׁוֹרֵר, שֶׁחַי בְּעוֹלָם הַחֲלוֹמוֹת יוֹתֵר מִשֶּׁחַי בְּעוֹלָם הַמְּצִיאוּת.

כָּל כַּמָּה שֶׁהַזְּקֵנָה אָהֲבָה אֶת הַנַּעַר הֶחָבִיב, לֹא יָכְלָה גַּם הִיא לְהַחֲזִיקוֹ בְּבֵיתָהּ יָמִים רַבִּים, וְיוֹם אֶחָד הוֹשִׁיבַתְהוּ בַּעֲגָלָה עַל־יַד אֶחָד מִמַּכָּרֶיהָ וּבְצַיְּדָהּ אוֹתוֹ בִּרְקִיקֵי־חֶמְאָה שֶׁאָפְתָה לְמַעֲנוֹ, נָשְׁקָה לוֹ מִתּוֹךְ דְּמָעוֹת וְשָׁלְחָה אוֹתוֹ חֲזָרָה אֶל אִמּוֹ, שֶׁהִתְחַתְּנָה בֵּינְתַיִם וְיָשְׁבָה בְּהוֹמֶל.

קָשִׁים הָיוּ חַיֵּי הַנַּעַר בְּהוֹמֶל. לֵב אָבִיו הַחוֹרֵג לֹא הָיָה רַע אֵלָיו, אֲבָל הוּא הָיָה אָדָם חוֹלֶה וְאֶת פַּרְנָסָתוֹ מָצָא בְּצִמְצוּם. כָּל זֶה הֵבִיא לִידֵי כָךְ, כִּי בְּטֶרֶם מָלְאוּ לַנַּעַר תֵּשַׁע שָׁנִים, כְּבָר חָשׁ, כִּי מְיֻתָּר הוּא בַּבַּיִת. וְשׁוּב הוּא קוֹבֵל בְּסֵפֶר חַיָּיו: “אוֹי לוֹ לַיֶּלֶד, שֶׁהֻרְגַּל לַחְשֹׁב כִּי הוּא חַי בְּעוֹלָם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ, שֶׁהוּא אוֹרֵחַ לֹא־קָרוּא אֶל שֻׁלְחַן־הַחַיִּים”. יַד אָבִיו־חוֹרְגוֹ לֹא הִשִּׂיגָה לְשַׁלֵּם שְׂכַר־לִמּוּד בַּעֲדוֹ, וּבְבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל הַגּוֹיִים לֹא חָפֵץ בְּשׁוּם אֹפֶן לִלְמֹד. וּכְשֶׁחָפְצוּ לְהַכְנִיסוֹ לְבֵית־סֵפֶר שֶׁל הַמֶּמְשָׁלָה בְּעַל־כָּרְחוֹ, בָּרַח מִן הַבַּיִת וְהִסְתַּתֵּר, לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה, וְכָל עוֹד נִשְׁמָתוֹ בּוֹ מְצָאוּהוּ וְהֶחֱזִירוּהוּ הַבַּיְתָה.

אָכֵן לֹא הָיְתָה כָּל תַּכְלִית לְהַשְׁאִיר אוֹתוֹ כָּאן, וּבְבֹקֶר מְעֻנָּן אֶחָד הֶעִירַתְהוּ אִמּוֹ מִשְּׁנָתוֹ וְאַחַר הִתְפַּלְלוֹ הוֹשִׁיבַתְהוּ שׁוּב בַּעֲגָלָה; וּבְנַשְּׁקָהּ לוֹ מִתּוֹךְ בְּכִי אָמְרָה לוֹ: “הִנְךָ נוֹסֵעַ אֶל אֲחִי־אָבִיךְ… אֶת כָּל הוֹן אָבִיךָ יָרַשׁ דּוֹדְךָ וְהוּא מְחֻיָּב לִדְאֹג לְךָ”.

בְּבֵית הַדּוֹד לֹא מָצָא הַיֶּלֶד נַחַת: הָיָה זֶה בַּיִת גָּדוֹל וּמָלֵא רַעַשׁ עַל נְהַר בֶּרֶזִינָה בְּפַּרִיץ'. אִישׁ לֹא נָתַן דַּעְתּוֹ כָּאן עָלָיו, לֹא דָאֲגוּ לְחִנּוּכוֹ, וְלוּלֵא רִחֲמוּ עָלָיו הַמְשָׁרְתוֹת שֶׁבַּבַּיִת וְהָיוּ מַאֲכִילוֹת וְרוֹחֲצוֹת אוֹתוֹ וְחוֹפְפוֹת אֶת רֹאשׁוֹ, הָיָה בְּכָל רַע.

בִּרְאוֹת הַנַּעַר, כִּי כָּלְתָה אֵלָיו הָרָעָה בַּבַּיִת הַזֶּה, נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לַחֲזֹר הַבַּיְתָה – וִיהִי מָה. אַחַת הַמְשָׁרְתוֹת, שֶׁלֹּא יָכְלָה עוֹד לִרְאוֹת בְּצַעֲרוֹ, נָתְנָה לוֹ נְיָר וּדְיוֹ, כְּדֵי שֶׁיִכְתֹּב עַל מַצָּבוֹ הָרַע אֶל אִמּוֹ. בְּמִכְתָּבוֹ סִפֵּר לָהּ, כִּי אֵין בּוֹ כֹּחַ לָשֶׁבֶת עם דּוֹדוֹ. הוֹדִיעַ, כִּי עָיְפָה נַפְשׁוֹ לְסֵבֶל וְלִכְלִמָּה בְּבַיִת אָיֹם זֶה, וְכִי תְרַחֵם עָלָיו וְתָבוֹא לְקַחְתּוֹ מֵהֶם, אִם חַיָּיו יְקָרִים בְּעֵינֶיהָ.

מִקֵּץ שְׁבוּעַיִם בָּא אִישׁ שָׁלוּחַ מֵאֵת אִמּוֹ לְהָשִׁיב אֶת הַנַּעַר לְהוֹמֶל. הַדּוֹד הִתְאַכְזֵר אֵלָיו גַּם בְּרִגְעֵי הַפְּרִידָה וּמָסַר לַנַּעַר הַיָּתוֹם שֶׁיַּגִּיד לְאִמּוֹ, כִּי אֵין זֹאת מֵחוֹבָתוֹ לְהַחֲזִיקוֹ בְּבֵיתוֹ. אֲבָל הַנַּעַר גַּם בְּלֹא זֶה לֹא הָיָה חוֹזֵר לְבַיִת זֶה, שֶׁהָיָה לוֹ כְּגֵיהִנֹּם. כָּל כַּמָּה שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ סַלְחָן וְסוֹלֵד מִפְּנֵי כָּל נְטִירַת־אֵיבָה, זָכַר עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן אֶת יַרְחֵי הֶעָמָל, אֲשֶׁר מִנָּה לוֹ גּוֹרָלוֹ בְּבַיִת זֶה, וּבְסֵפֶר זִכְרוֹנוֹתָיו שֶׁנִּכְתַּב בִּשְׁנַת חַיָּיו הָאַחֲרוֹנָה רָשַׁם, כִּי בְּלִבּוֹ נִשְׁאַר לְכָל יְמֵי חַיָּיו רֶגֶשׁ שֶׁל זְוָעָה לְזִכְרוֹן דּוֹדוֹ זֶה – אֲחִי אָבִיו.

עוֹד חֲצִי שָׁנָה נִתַּן לוֹ לָשֶׁבֶת עִם אִמּוֹ, לָמַד בַּ“חֶדֶר”, וְשׁוּב הֻטַּל עַל הַנַּעַר הַיָּתוֹם לְבַקֵּשׁ לוֹ מְנוּחָה בְּבֵית אֶחָד מִקְּרוֹבָיו. הַפַּעַם נִשְׁלַח לְדוֹד אַחֵר, אֲחִי־אִמּוֹ, שֶׁיָּשַׁב בְּעִיר מוֹלַדְתּוֹ צֶרְנִיגוֹב.

ג    🔗

בֶּן עֶשֶׂר שָׁב אֶל עִיר מוֹלַדְתּוֹ שְׂבַע נְדוּדִים וְנִסְיוֹנוֹת מָרִים. הַחַיִּים לֹא הֵיטִיבוּ עִם הַנַּעַר טְהוֹר־הַלֵּב וִיפֵה־הָעֵינַיִם, שֶׁנַּפְשׁוֹ, כְּפֶרַח רַךְ, כֹּה צָמְאָה לִמְעַט שֶׁמֶשׁ, לִמְעַט אַהֲבָה. אַךְ בְּבֵית דּוֹדוֹ, אֲחִי אִמּוֹ, נִשְׁתַּנָּה מַזָּלוֹ לְטוֹבָה, אַף כִּי לֹא לְיָמִים רַבִּים.

בְּסֵפֶר חַיָּיו כּוֹתֵב הַסּוֹפֵר עַל דּוֹדוֹ זֶה: “נָעִים לִי לְהַצִּיב לוֹ יָד וְשֵׁם טוֹב בְּזִכְרוֹנוֹתַי”. וְאָמְנָם עַד זִקְנָה וְשֵׂיבָה זָכַר אַחַר־כָּךְ בְּלֵב מָלֵא הוֹדָיָה אֶת הַיָּמִים אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבַיִת זֶה. דּוֹדוֹ, אֲחִי אִמּוֹ, שֶׁהָיָה רֵעַ נֶאֱמָן לְאָבִיו הַמָּנוֹחַ, קִדֵּם אֶת הַיָּתוֹם הַקָּטָן בִּמְאוֹר־פָּנִים, וְגַם דּוֹדָתוֹ, אִשָּׁה יִשְׁרַת־לֵב, וּבִתָּהּ הַיְחִידָה, דִּינָה (הֲלֹא תִּזְכְּרוּ אֶת דִּינָה אֲשֶׁר בְּ“שִׁירַת הַזָּמִיר”!), שֶׁהָיְתָה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ בְּשָׁנִים וְעָמְדָה לְהִתְאָרֵס, – לֵב שְׁתֵּיהֶן הָיָה טוֹב לַנַּעַר כָּל יְמֵי שִׁבְתּוֹ עִמָּהֶן. אָמְנָם הַדּוֹדָה, שֶׁהָיְתָה אִשָּׁה יִרְאַת־אֱלֹהִים, לֹא הָיְתָה נוֹתֶנֶת לוֹ אֲרֻחַת־בֹּקֶר עַד אִם הִשְׁלִים אֶת חֹק יוֹמוֹ בִּתְהִלִּים, אֲבָל גַּם זֶה הָיָה לְטוֹבָתוֹ, כִּי נַפְשׁוֹ רָוְתָה אֶת שִׁירַת־תְּהִלִּים וּלְשׁוֹן הַסֵּפֶר נֶעֶשְׂתָה שְׁגוּרָה בְּפִיו לְכָל יָמָיו.

הַדּוֹד, זְאֵב קַרְחִין, הָיָה אָדָם בַּעַל־צוּרָה. “בְּתֹאַר פָּנָיו הַיָּפִים וּבְנֹעַם הֲלִיכוֹתָיו רָכַשׁ לוֹ כָּבוֹד אֵצֶל כָּל יוֹדְעָיו”. הָיָה יְפֵה־קוֹמָה וִיפֵה־קוֹל, וּנְגִינָתוֹ לָקְחָה לֵב כָּל שׁוֹמְעֶיהָ. לְאַחַר שֶׁהִפְסִיד, כַּאֲבִי קַצְנֶלְסוֹן, אֶת הוֹנוֹ בְּעִנְיָן רַע, שִׁמֵּשׁ כְּפָקִיד בְּבֵית־מִסְחָר גָּדוֹל, וְאַף כִּי מַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיְתָה מְצֻמְצֶמֶת, הָיָה טָבוּעַ עַל כָּל מִשְׁטַר הַבַּיִת וּמִנְהָגָיו חוֹתָם שֶׁל אֲצִילוּת וְנִקָּיוֹן. כָּל סִגְנוֹן הַחַיִּים כָּאן הִשְׁפִּיעַ לְטוֹבָה עַל הַנַּעַר, שֶׁהָיָה צָמֵא לְיֹפִי. רוּחַ חֵן הָיְתָה שְׁפוּכָה בִּמְיֻחָד עַל הָאִישׁ קַרְחִין. בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב, מִדֵּי שׁוּבוֹ מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיוּ מַדְלִיקִים שְׁנֵי נֵרוֹת לְבָנִים גְּדוֹלִים עַל שֻׁלְחָנוֹ, וְהוּא הָיָה יוֹשֵׁב עַד חֲצוֹת וְלוֹמֵד גְּמָרָא. בְּשַׁבָּתוֹת וּבְיָמִים טוֹבִים לֹא הָיָה עוֹסֵק בְּ“נִגְלֶה”, כִּי אִם הָיָה מְעַיֵּן בְּסֵפֶר “לִקּוּטֵי תוֹרָה” שֶׁל הָרַב הַזָּקֵן, הוּא רַ' שְׁנֵיאוּר־זַלְמָן, יוֹצֵר הַחֲסִידוּת הַחַבָּ"דִית², שֶׁהָיְתָה שְׁקוּיָה מַחֲשָׁבָה עֶלְיוֹנָה וְאָצְלָה מֵרוּחָהּ עַל הַמַּחֲזִיקִים בְּתוֹרָתָהּ. בְּמוֹצָאֵי־שַׁבָּתוֹת הָיוּ נֶאֱסָפִים אַבְרֵכִים לִשְׁמֹעַ תּוֹרָה מִפִּיו. בְּשָׁעוֹת אֵלֶּה הָפַךְ הַבַּיִת הֵיכָל שֶׁל תּוֹרָה וְשִׁירָה, וְהַנַּעַר שָׁמַר בְּלִבּוֹ אֶת קְדֻשַּׁת הַשַּׁבָּתוֹת וְהַחַגִּים הָאֵלֶּה לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

הַדּוֹד מָסַר אוֹתוֹ לְחַדְרוֹ שֶׁל רַ' גֵרְשׁוֹן, שֶׁהָיָה לַמְדָּן חָרִיף וּמֵלִיץ גָדוֹל, וְשָׁנָה זוֹ שֶׁהַנַּעַר שָׁמַע תּוֹרָה מִפִּיו הָיְתָה הַבְּרוּכָה בְּכָל יְמֵי יַלְדוּתוֹ. פַּעַם שָׁמַע הַנַּעַר, שֶׁלֹּא בְּמִתְכַּוֵּן, אֶת גֵּרְשׁוֹן מְשׂוֹחֵחַ עִם דּוֹדוֹ וּמְסַפֵּר בְּשִׁבְחוֹ, בְּאָמְרוֹ עָלָיו כִּי הוּא עָתִיד לִהְיוֹת “עִלּוּי” בְּיִשְׂרָאֵל. וְאַף שֶׁלֹּא יָדַע עֲדַיִן מַה טִּיבוֹ שֶׁל עִילּוּי, אַךְ מִתּוֹךְ הַהִתְפָּעֲלוּת שֶׁבָּהּ נֶאֶמְרָה מִלָּה זוֹ הֵבִין שֶׁשֶּׁבַח נַעֲלֶה הוּא לְמִי שֶׁזּוֹכֶה בְּכִנּוּי זֶה, וְהֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לִזְכּוֹת בּוֹ.

אַךְ רַ' גֵרְשׁוֹן, שֶׁהָיָה יְדוּעַ־חֹלִי, הָיָה אָנוּס לַעֲזֹב אֶת מְלַאכְתּוֹ, וּמְלַמֵּד אַחֵר שֶׁיִּכְשַׁר לְלַמְּדּוֹ לֹא נִמְצָא בְּעִיר זוֹ, שֶׁלֹּא הִצְטַיְּנָה בְּשֶׁפַע שֶׁל תַּלְמִידֵי־חֲכָמִים. רַבּוֹ הֶחָדָשׁ, רַ' נֹחַ הָעִוֵּר, אָמְנָם יָדַע אֶת כָּל הַמִּשְׁנָה עַל־פֶּה, אַךְ לֹא יָדַע לְשַׁוּוֹת לַלִּמּוּדִים חֵן זֶה שֶׁשִּׁוָּה לָהֶם רַ' גֵרְשׁוֹן. הַנַּעַר לֹא טָעַם טַעַם בָּהֶם, וְרַבּוֹ אַף הוּא לֹא נָהַג בָּהֶם כֹּבֶד־רֹאשׁ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה מִתְנַמְנֵם תּוֹךְ כְּדֵי לִמּוּד, וְהַיֶּלֶד, עָזוּב לְנַפְשׁוֹ, הָיָה שׁוֹקֵעַ, כְּמִנְהָגוֹ, בַּחֲלוֹמוֹת.

לִכְשֶׁנִּתְיָאֲשׁוּ מִמְּצֹא מְלַמֵּד טוֹב בִּשְׁבִילוֹ, שֻׁחְרֵר הַנַּעַר לְגַמְרֵי מִלִּמּוּדָיו. וְשׁוּב בָּאוּ לוֹ יָמִים שֶׁל שִׁמָּמוֹן וּבַטָּלָה. שָׁעוֹת שְׁלֵמוֹת הָיָה יוֹשֵׁב אָז בָּעֲרָבִים וְסוֹפֵג אֶת נִגּוּן הַגְּמָרָא שֶׁל דּוֹדוֹ, שֶׁבָּא כְּשֶׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו, אֲבָל בְּלִמּוּדִים לֹא הִתְקַדֵּם. בַּאֲרוֹן סְפָרָיו שֶׁל דּוֹדוֹ מָצָא קֻנְטְרְסֵי־סוֹד שֶׁלָּקְחוּ אֶת לִבּוֹ, הַצָּמֵא לִפְלָאִים. קָרָא אֶת “מִפְעֲלוֹת אֱלֹהִים” וְ“סֵפֶר זְכִירָה” שֶׁהֵצִיפוּ אֶת לִבּוֹ הֲזָיוֹת. חָלַם לִהְיוֹת “רוֹאֶה וְאֵינוֹ־נִרְאֶה”, לַחֲלב “יַיִן מִן הַכֹּתֶל”, וְכַדּוֹמֶה. בְּתֻמּוֹ נִסָּה לְמַלֵּא אַחֲרֵי הוֹרָאוֹת הַסְּפָרִים וְנִסְיוֹנוֹתָיו נִכְשְׁלוּ, כַּמּוּבָן. אֲבָל אֲחִיזָה אַחֶרֶת לְהִתְעַסְּקוּת לֹא מָצָא. כָּל כַּמָּה שֶׁלֵּב הַדּוֹד הָיָה טוֹב אֵלָיו, לֹא נָתַן גַּם הוּא דַּעְתּוֹ עָלָיו, וְהַנַּעַר הִתְהַלֵּךְ בּוֹדֵד לְנַפְשׁוֹ יָמִים רַַבִּים.

בַּיָּמִים הָהֵם נִמְשַׁךְ אַחֲרֵי הַצִּיּוּר. בְּמִקְרֶה נִמְצְאוּ לוֹ תְּמוּנוֹת אֲחָדוֹת, שֶׁחִקָּה אוֹתָן וְגִלָּה כִּשְׁרוֹן בִּמְלַאכְתּוֹ. לְאַחַר שֶׁאִמֵּן אֶת יָדוֹ בִּמְלֶאכֶת־חִקּוּי, הִתְחִיל מְצַיֵּר לְפִי נוֹשְׂאִים מִשֶּׁלּוֹ. נִזְקַק לנוֹשְׂאִים “מְכִירַת יוֹסֵף”, “מָרְדְּכַי וְהָמָן”; בְּיִחוּד הֵבִיאָה לִידֵי הִתְפָּעֲלוּת אֶת כָּל רוֹאֶיהָ הַתְּמוּנָה: “אַבְרָהָם אָבִינוּ מַדְלִיק נֵר שֶׁל חֲנֻכָּה”… בָּהּ צֻיָּר אַבְרָהָם אָבִינוּ כְּשֶׁהוּא מְבָרֵךְ עַל הַדְלָקַת הַנֵּר וְשָׂרָה עוֹנָה “אָמֵן”. יִצְחָק מַחֲזִיק סְבִיבוֹן, וּבְעוֹד שֶׁהָגָר עֲסוּקָה בְּטִגּוּן לְבִיבוֹת חוֹטֵף יִשְׁמָעֵאל, פֶּרֶא הָאָדָם, לְבִיבוֹת מִן הַמַּחֲבַת… אֶת הַתְּמוּנוֹת הָאֵלֶּה הִתְחִילוּ קוֹנִים כְּדֵי לְקַשֵּׁט בָּהֶן אֶת כָּתְלֵי הַבַּיִת, וּבִמְחִירָן רָכַשׁ לוֹ הַנַּעַר אֵצֶל מוֹכְרֵי־הַסְּפָרִים הַנּוֹדְדִים סִפְרֵי־מוּסָר קְטַנִּים, שֶׁבָּאוּ בִּמְקוֹם סִפְרֵי־הַסּוֹד. בְּהִתְבּוֹדְדוֹ עִם נַפְשׁוֹ לֹא חָדַל מִלַּהְגּוֹת בַּקֻנְּטְרֵסִים “צֵידָה לַדֶּרֶךְ”, “אָרְחוֹת חַיִּים”, “שַׁעֲרֵי תְשׁוּבָה”. לְבַסּוֹף רָכַשׁ לוֹ גַם אֶת “מְסִלַּת יְשָׁרִים” לְרַ' מֹשֶׁה חַיִּים לוּצַאטוֹ, שֶׁעָשָׂה עָלָיו רשֶׁם נִמְרָץ. כְּשֵׁם שֶׁחָלַם קֹדֶם לִהְיוֹת עִלּוּי, הָיָה עַכְשָׁו מַשָּׂא־נַפְשׁוֹ לִהְיוֹת תָּמִים וְטָהוֹר – לִהְיוֹת אֶחָד מִלָּמֶד־וָאו³ צַדִּיקִים, שֶׁבִּזְכוּתָם קַיָּם הָעוֹלָם… סִפְרֵי־הַמּוּסָר הִשְׁרוּ רוּחַ עִצָּבוֹן עַל הַנַּעַר. הָיָה שָׁרוּי בְּפַחַד תָּמִיד, שֶׁמָּא נִכְשַׁל בַּעֲבֵרָה, וְתָמִיד רָאָה אֶת הַגֵּיהִנֹּם בְּכָל אֵימָיו לְפָנָיו וּמַלְאֲכֵי־חַבָּלָה סוֹחֲבִים אוֹתוֹ אֶל הַמְּדוּרָה. הָיָה עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּבַקְשׁוֹ דֶרֶךְ לְהִנָּצֵל מֵאִשָּׁהּ שֶׁל גֵיהִנֹּם…

מִתּוֹךְ כָּךְ עָבְרָה עָלָיו הַשָּׁנָה. הוּא הָיָה כְּבָר בֶּן שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה. הִגִיעָה הַשָּׁעָה לַחְשֹׁב עַל אֹדוֹת “תַּכְלִית” בַּחַיִּים, שֶׁהֲרֵי לֹא יוּכַל לִהְיוֹת תָּמִיד סָמוּךְ עַל שֻׁלְחַן הַדּוֹד.

ד    🔗

בַּיּוֹם הַמְעֻנָּן, בְּחַג הַסֻּכּוֹת, נֶאֶסְפוּ בְּבֵית קַרְחִין כָּל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת, כְּדֵי לְהִוָּעֵץ כְּדָת מַה לַּעֲשׂוֹת לַנַּעַר הַיָּתוֹם. קַרְחִין הִבִּיעַ דֵּעָה, שְׁיֵּשׁ לְלַמְּדוֹ מְלָאכָה, שֶׁהֲרֵי גַּם מִבֵּין גְּדוֹלֵי הַתַּנָּאִים הַקַּדְמוֹנִים הָיוּ בַּעֲלֵי־מְלָאכָה, אֲבָל בְּנֵי־הַמִּשְׁפָּחָה הִתְקוֹמְמוּ לָרַעְיוֹן, כִּי אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתָּם יֵעָשֶׂה “בַּעַל מְלָאכָה פָּשׁוּט”. בְּקשִׁי הִסְכִּימוּ, שֶׁיִּמְסְרוּ אֶת הַנַּעַר לְסוֹפֵר שֶׁהָיָה יָדוּעַ בְּשֵׁם “הַסּוֹפֵר מִסְלוֹנִים”, כּוֹתֵב סִפְרֵי־תוֹרָה, תְּפִלִּין וּמְזוּזוֹת. רַק מְלָאכָה נְקִיָּה וְקַלָּה כָּזוֹ לֹא הָיָה בָּהּ, לְדַעַת הַקְּרוֹבִים, כְּדֵי לְבַיֵּשׁ אֶת בְּעָלֶיהָ…

אָכֵן אִם הָיְתָה זֹאת מְלָאכָה נְקִיָּה וְנָאָה – קַלָּה לֹא הָיְתָה בְּשׁוּם פָּנִים. הַנַּעַר שֶׁהֻכְשַׁר בְּיוֹתֵר לָאֳמָנֻיּוֹת נָאוֹת, אָמְנָם סִגֵּל לְעַצְמוֹ מַהֵר אֶת כְּתָבוֹ הַנָּאֶה שֶׁל רַבּוֹ, אֲבָל בְּעָלָיו הֶעֱבִיד אוֹתוֹ בְּפֶרֶךְ. הַסּוֹפֶר עָשָׂה בְּעָרְמָה וְנִסָּה אֶת הַנַּעַר בְּעוֹרְרוֹ בּוֹ חֵשֶׁק לְהַרְאוֹת אֶת מְהִירוּת מְלַאכְתּוֹ, לָדַעַת כַּמָּה מְזוּזוֹת יוּכַל לִכְתֹּב בְּיוֹם. הַנַּעַר הַתָּמִים הִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהוֹצִיא מִתַּחַת יָדוֹ עַד כַּמָּה שְׁאֶפְשָׁר יוֹתֵר, וּמֵאָז הִכְרִיחַ אוֹתוֹ בְּעָלָיו שֶׁיַּעֲשֶׂה לֹא פָּחוֹת מִכַּמּוּת זוֹ. שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת בַּיּוֹם הָיָה אָנוּס לָשֶׁבֶת כָּפוּף עַל מְלָאכָה חַדְגּוֹנִית וּמְשַׁעְמֶמֶת זוֹ, וְנַפְשׁוֹ עָיְפָה מֵעֹצֶר רָעָה וְיָגוֹן.

אֶת הַשִּׁעְמוּם הֵפִיגָה גַּם אָז בְּמִקְצָת מְלֶאכֶת הַצִּיּוּר, שֶׁעָסַק בָּהּ בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה פָּנוּי מִכְּתִיבַת הַמְּזוּזוֹת. בַּכֶּסֶף שֶׁהִרְוִיחַ רָחַשׁ⁴ לוֹ סִפְרֵי־הַשְׂכָּלָה מְעַטִּים, אֲשֶׁר הֵאִירוּ אֶת רוּחוֹ הַכֵּהָה. סְפָרִים אֵלֶּה הֶעֱשִׁירוּ אֶת דִּמְיוֹנוֹ וְכִוְּנוּ בָּרִאשׁוֹנָה אֶת כִּשְׁרוֹנוֹ לְצַד הַשִּׁירָה וְהַהַשְׂכָּלָה. סֵפֶר שַׁעֲשׁוּעָיו נַעֲשָׂה הַחִזָּיוֹן “לַיְשָׁרִים תְּהִלָּה” מֵאֵת רַ' חַיִּים משֶׁה לוּצַאטוֹ, שֶׁנֹּעַם מְלִיצָתוֹ הִלֵּךְ עָלָיו קְסָמִים. בְּהַשְׁפָּעָתוֹ שָׁבָה וְהִתְעוֹרְרָה בּוֹ רוּחַ הַיְצִירָה. נִסָּה אֶת כֹּחוֹ לְחַבֵּר שִׁיר לִכְבוֹד הָאָבִיב. וְהַפַּעַם בְּעִבְרִית מִקְרָאִית טוֹבַת־נִיב. רשֶׁם עַז עָשָׂה עָלָיו גַּם הַסִּפּוּר הַהִיסְטוֹרִי “הֲרִיסוֹת בֵּיתָר” לְקַלְמָן שׁוּלְמַן. כְּמוֹ חַיִּים רָאָה אֶת גִּבּוֹרָיו רַ' עֲקִיבָא, בַּר־כּוֹכְבָא, רַ' אֶלְעָזָר הַמּוֹדָעִי. קִסְמֵי לְשׁוֹנוֹ הִרְנִינוּ אֶת נַפְשׁוֹ. וְיָמִים רַבִּים זָכַר אֶת הַפְּתִיחָה הַנִּמְלָצָה לַסֵּפֶר: “עֲנָנָה הֲרַת־חֲזִיזִים שׁוֹכֶנֶת עַל רֹאשׁ מְצוּדַת בֵּיתָר”…

בַּיָּמִים הָהֵם מָסַר לְיָדוֹ דּוֹדוֹ קַרְחִין אֶת מִכְתְּבֵי אָבִיו הַמָּנוֹחַ אֵלָיו. הַנַּעַר גִּלָּה תֵכֶף אֶת הַדִּמְיוֹן בֵּין מְלִיצַת אָבִיו וּבֵין מְלִיצַת הַהַשְׂכָּלָה. וְדוֹדוֹ אָמְנָם אָמַר לוֹ, שֶׁאָבִיו “נִתְפַּס לְהַשְׂכָּלָה”. מֵאָז לִבֵּב אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן לִהְיוֹת לְמַשְׂכִּיל. בְּעֵינָיו נַעֲשׂוּ הַכִּנּוּיִים מַשְׂכִּיל וְעִלּוּי הַיְנוּ הַךְ.

מִקְרֶה אֶחָד גָרַם לְכָךְ, שֶׁכָּל מַה שֶּׁנִּתְרַקֵּם בְּלִבּוֹ כִּמְעַט שֶׁלֹּא מִדַּעַת, הִגִּיעַ בְּבַת אַחַת לִידֵי הַכָּרָה, וְדֶרֶךְ עֲתִידוֹתָיו, שֶׁהָיְתָה עַד כֹּה לוּטָה בַּעֲרָפֶל, נֶעֶשְׂתָה בְּרוּרָה לְפָנָיו. פַּעַם צִיֵּר מִסְגֶּרֶת לְאִגֶּרֶת־יוֹבֵל שֶׁהֻזְמְנָה אֵצֶל בְּעָלָיו בִּכְתָב־סוֹפְרִים עַל־יְדֵי פְּקִידָיו שֶׁל חוֹכֵר־הַמֶּכֶס הֶעָשִׁיר בְּלוּמְבֶּרְג. הַצִּיּוּרִים מָצְאוּ חֵן בְּעֵינָיו שֶׁל חֲתַן־הַיּוֹבֵל, שֶׁהָיָה מִמַּשְׂכִּילֵי הַדּוֹר. הוּא שָׁלַח לִקְרֹא לַנַּעַר, שִׁבַּח אֶת מְלַאכְתּוֹ וְשָׁאַל אוֹתוֹ, לָמָּה אֵינוֹ מִתְמַחֶה לָאֳמָנוּת־הַצִּיּוּר, שֶׁגִּלָּה בּוֹ כִּשְׁרוֹן רַב. הַנַּעַר עָנָה לְתֻמּוֹ שֶׁאֵינוֹ חָפֵץ לִהְיוֹת צַיָּר, כִּי אִם לַעֲסֹק בְּתוֹרָה וְלִהְיוֹת עִלּוּי…

–אִם רְצוֹנְךָ לִהְיוֹת עִלּוּי, לָמָּה לֹא נָסַעְתָּ לְאַחַת הַיְשִׁיבוֹת? – שָׁאַל אוֹתוֹ בְּלוּמְבֶּרְג. פְּלֵטַת־פֶּה זוֹ נָפְלָה עָמֹק לְלֵב הַנַּעַר, וְנָתַן דַּעְתּוֹ לִבְרֹחַ מִן הַסּוֹפֵר מִסְּלוֹנִים, שֶׁנִּצֵּל אוֹתוֹ נִצּוּל אַכְזָרִי, לְאַחַת הַיְשִׁיבוֹת.

בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳדָשִׁים צֵרַף פְּרוּטָה לִפְרוּטָה עַד שֶׁאָסַף “הוֹן” שֶׁל חֲמִשָּׁה רֻבָּלִים. דִּמָּה, כִּי סְכוּם זֶה יַסְפִּיק לוֹ לְהַגִּיעַ אֶל הַמַּטָּרָה. וּבְאֶחָד מִימֵי הָאָבִיב שְׁנַת תרכ“ג עָזַב בְּהֵחָבֵא אֶת צֵ’רְנִיגוֹב וְיָצָא בְּרֶגֶל לְהוֹמֶל, שֶׁשָּׁם בֵּית אִמּוֹ. מִשָּׁם, קִוָּה, יֵקַל לוֹ לִנְסֹעַ אֶל אַחַת הַיְשִׁיבוֹת. בְּלֵב חוֹגֵג צָעַד בְּדֶרֶךְ־הַשָּׂדֶה, עִם יַלְקוּטוֹ, שֶׁבּוֹ הָיוּ, מִלְבַד תִּיק הַתְּפִלִּין, גַּם שְׁנֵי סְפָרִים מִן הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר – “לַיְשָׁרִים תְּהִלָּה” וְ”צֵידָה לַדֶּרֶךְ". עַד כְּדֵי כָּךְ הָיָה לִבּוֹ תָּמִים, שֶׁלֹּא הִבְדִּיל בֵּין סִפְרֵי־שִׁירָה לְסִפְרֵי־מוּסָר: בִּשְׁנֵיהֶם רָאָה אֶת מְלַוָּיו וְשׁוֹמְרֵי־נַפְשׁוֹ הַנֶּאֱמָנִים.

כְּשֶׁעָבְרָה עֶגְלַת־נוֹסְעִים נָתַן אֶת שְׂכָרָהּ וְיָשַׁב בֵּין הַנּוֹסְעִים. עַכְשָׁו הָיָה בָּטוּחַ, כִּי אֱלֹהִים הִצְלִיחַ אֶת דַּרְכּוֹ, וְשֶׁיָּבוֹא לְהוֹמֶל בְּשָׁלוֹם, אַךְ לֹא הִרְחִיקוּ מִצֶּ’רְנִיגוֹב פַּרְסָאוֹת מִסְפָּר, וְהַסּוֹפֵר־מִסְּלוֹנִים, שֶׁרָדַף אַחֲרָיו, הִדְבִּיקוֹ, – וּלְאַחַר שֶׁחָלַק לוֹ כַּמָּה סְטִירוֹת־לֶחִי, הוֹרִיד אוֹתוֹ מִן הָעֲגָלָה עַל מְנָת לְהַחֲזִירוֹ אֶל בֵּיתוֹ. מִכָּל הַנּוֹסְעִים עִמּוֹ לֹא הִתְעוֹרֵר אִישׁ לְהָגֵן עַל הַנַּעַר הָאֻמְלָל וּלְחַלְּצוֹ מִידֵי מְשַׁעְבְּדוֹ.

קָשִׁים שִׁבְעָתַיִם הָיוּ לוֹ אָז חַיָּיו בְּבֵית מְנַצְּלוֹ. וְשׁוּב הִתְגַּנֵּב מִבֵּיתוֹ וְנִסָּה לִבְרֹחַ, וּלְרֹעַ מַזָּלוֹ גַּם הַפַּעַם הִשִּׂיגָה אוֹתוֹ יַד הַסּוֹפֵר מִסְּלוֹנִים וְהֶחֱזִירַתּוּ אֶל בֵּית־כִּלְאוֹ.

אָכֵן הַנַּעַר לֹא חָדַל מִבַּקֵּשׁ תַּחְבּוּלוֹת לִשְׁבֹּר אֶת בְּרִיחָיו וְלָצֵאת לַמֶּרְחָב. פַּעַם הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר, שֶׁהַסּוֹפֵר מוֹכֵר לְלָקוֹחוֹתָיו גַם אֶת הַמְּזוּזוֹת וְהַתְּפִלִין שֶׁנִּפְסְלוּ. עַל עֲבֵרָה חֲמוּרָה כָּזוֹ לֹא הָיָה חָשׁוּד הַסּוֹפֵר מִסְּלוֹנִים, שֶׁהָיָה יָדוּעַ בָּעִיר כִּירֵא־אֱלֹהִים וְשׁוֹמֵר דָּת. הַנַּעַר תֵּכֶף עָמַד עַל כָּךְ, שֶׁדָּבָר זֶה יְשַׁמֵּשׁ לוֹ נֶשֶׁק מְצֻיָּן נֶגֶד מְשַׁעְבְּדוֹ, וּפַעַם הִתְחַזֵּק וְאָמַר לוֹ מְפֹרָשׁ, שֶׁאִם לֹא יַסְכִּים לְשַׁחְרֵר אוֹתוֹ, יְגַלֶּה אֶת סוֹד הַמְּזוּזוֹת הַפְּסוּלוֹת לָקּוֹנִים, וְהֵם יוּכְלוּ לְהִוָּכַח שֶׁהַסּוֹפֵר הִכְשִׁילָם. אִיּוּם זֶה פָּעַל מִיָּד אֶת פְּעֻלָּתוֹ. הַצָּבוּעַ הִתְחַלְחַל בְּהִוָּדַע לוֹ, כִּי נִגְלָה סוֹדוֹ. מֵאָז לֹא דַי שֶׁהִתְהַלֵּךְ עִמּוֹ בַּעֲדִינוּת יְתֵרָה, כִּי אִם דִּבֶּר עַל לֵב קְרוֹבָיו, שֶׁיִּשְׁלְחוּהוּ לִישִׁיבָה וְלֹא יֹאבְדוּ כִּשְׁרוֹנוֹת הַנַּעַר בַּתֹּהוּ.

לְאַחַר שֶׁשָּׁבוּ בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְהִתְיָעֲצוּ מַה לַעֲשׂוֹת לַנַּעַר, הֻחְלַט לְהוֹדִיעַ אֶת אָבִיו הַחוֹרֵג, כִּי יָבוֹא לָקַחַת אוֹתוֹ לְהוֹמֶל, וּמִשָּׁם יִשָּׁלַח בְּלִוְיַת מַכָּרָיו לְבּוֹבְּרוּיְסְק, עִיר הַתּוֹרָה שֶׁבַּסְּבִיבָה בַּיָּמִים הָהֵם.

בְּיוֹם עֲשָׂרָה בְּכִסְלֵו, יוֹם שֶׁמָּלְאוּ לוֹ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, נִמְלְאָה מִשְׁאֶלֶת לִבּוֹ וְיָצָא לְבּוֹבְּרוּיְסְק. תַּמּוּ יְמֵי יַלְדוּתוֹ, וְהִתְחִילוּ חַיִּים חֲדָשִׁים וְנִסְיוֹנוֹת חֲדָשִׁים.

ה    🔗

חֲלוֹמוֹתָיו לֹא הָיוּ, אֵפוֹא, לַשָּׁוְא. בֶּן חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הוּא יוֹצֵא לַדֶּרֶךְ. אֵין בְּכִיסוֹ אֶלָּא רֻבָּלִים אֲחָדִים, שֶׁקִבֵּל כִּשְׂכַר־עֲבוֹדָה מֵאֵת הַסּוֹפֵר מִסְּלוֹנִים. אַךְ מָלֵא הוּא הִתְרוֹמְמוּת־רוּחַ. הוּא נוֹסֵעַ לְבּוֹבְּרוּיְסְק, לִמְקוֹם תּוֹרָה! שָׁם יְרַוֵּה אֶת צִמְאוֹנוֹ לְלִמּוּדִים, יְמַלֵּא מַה שֶּׁהֶחֱסִיר בְּשָׁנִים שֶׁל בַּטָּלָה וְשֶׁל עֲבוֹדַת־פֶּרֶךְ בְּבֵית הַסּוֹפֵר מִסְּלוֹנִים. בְּסֵתֶר לִבּוֹ מְקַנֵּן גַּם חֲלוֹם עַל הַשְׂכָּלָה, – הֵן בַּיָּמִים הָהֵם לֹא הִבְחִין עֲדַיִן בֵּין תּוֹרָה לְהַשְׂכָּלָה, בֵּין לִמּוּדֵי קֹדֶשׁ לְלִמּוּדֵי חֹל. כָּל לִמּוּד הָיָה קָדוֹשׁ בְּעֵינֵי הַנַּעַר הַתָּמִים. מֵיטַב רְכוּשׁוֹ, שֶׁהָיָה שָׁמוּר בְּיַלְקוּטוֹ כְּצֵידָה לַדֶּרֶךְ, הָיוּ גַם עַתָּה סִפְרֵי־מוּסָר, וּבֵאלֹהִים בָּטַח כִּי לֹא יַעַזְבֵהוּ.

תמונה קובץ 26

בֻּקי בן יגלי (י.ב.קצנלסון)

אַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינוֹ נוֹסֵעַ בְּלֵב שׁוֹקֵט לִמְקוֹם־תּוֹרָה זֶה. אָמְנָם בְּעוֹדֶנּוּ תַּלְמִידוֹ שֶׁל רַ' גֵרְשׁוֹן כְּבָר הִגִּיעַ לִידֵי מַדְרֵגָה, שֶׁיָּדַע לִלְמֹד דַּף גְּמָרָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֲבָל יָמִים רַבִּים עָבְרוּ עָלָיו לְלֹא־תוֹרָה, וּמִי שֶׁאֵינוֹ לוֹמֵד שִׁעוּר גְּמָרָא כָּל יוֹם עָשׂוּי לִשְׁכֹּחַ מַהֵר אֶת מַה שֶּׁיָּדַע. אָכֵן שׂוּמָה עָלָיו עַתָּה לִלְמֹד, לִלְמֹד, וְסוֹף הַנִּצָּחוֹן לָבוֹא.

רַבִּים הֵם בְּבּוֹבְּרוּיְסְק בְּנֵי מִשְׁפַּחַת קַצְנֶלְסוֹן, אֲבָל מְלֻמָּד בְּנִסְיוֹנוֹת מָרִים מִקֹּדֶם, הוּא יָרֵא אֶת קִרְבָתָם. לְאַחַר חִפּוּשִׂים רַבִּים מָצָא אֶת אֲחוֹתוֹ. הִיא וּבַעֲלָהּ, שֶׁהָיָה אָדָם שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב, קִבְּלוּהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. עשֶׁר לֹא מָצָא בְּבֵיתָם, אַךְ שָׁם מָצָא מְנוּחָה לְנַפְשׁוֹ, וְשָׁם הִתְמַסֵּר לַלִּמּוּדִים בְּכָל לְבָבוֹ. בַּיָּמִים הָרִאשׁוֹנִים לְשִׁבְתּוֹ בְּבּוֹבְּרוּיְסְק הוּא שׁוֹקֵד בְּעִקָּר עַל לִמּוּדֵי הַגְּמָרָא, כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִכָּנֵס לַיְשִׁיבָה. אֲבָל בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֶחָד מִידִידֵי אָבִיו הַמָּנוֹחַ מָצָא אֶת “אַהֲבַת צִיּוֹן” לְאַבְרָהָם מַאפּוּ, וְקִסְמֵי הַסֵּפֶר וּלְשׁוֹנוֹ הָרַעֲנַנָּה מְעוֹרְרִים בּוֹ שׁוּב אֶת הַתְּשׁוּקָה לִקְנוֹת שְׁלֵמוּת גַּם בַּמְּלִיצָה הָעִבְרִית. כְּשָׁקְדוֹ עַל לִמּוּדֵי הַגְּמָרָא, הוּא שׁוֹקֵד עַתָּה עַל הַסֵּפֶר “יְשַׁעְיָה” עִם הַפֵּרוּשִׁים קַלֵּי־הַהֶסְבֵּר “מְצוּדַת צִיּוֹן” וּ“מְצוּדַת דָּוִד”, וְשִׁירַת הַתַּנַ"ךְ, אֲשֶׁר פִּעֲמָה אַחַר־כָּךְ אֶת כָּל יְצִירָתוֹ, מַרְנִינָה אֶת לִבּוֹ הָרַךְ בְּהוֹד הַקְדוּמִים הַמְרַחֵף עָלֶיהָ.

גַּם בְּבַיִת זֶה שֶׁל רֵעַ אָבִיו מְקָרְבִים אֶת הַנַּעַר וּמַזְמִינִים אוֹתוֹ לְעִתִּים תְּכוּפוֹת לִסְעֻדָּה. הוּא אֵינוֹ חָפֵץ לִהְיוֹת לְטֹרַח עַל אֲחוֹתוֹ הָעֲנִיָּה, אֲבָל אֵינוֹ חָפֵץ לִהְיוֹת סָמוּךְ גַּם עַל שֻׁלְחַן זָרִים, וְאוֹכֵל כָּאן רַק בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים. הוּא מִתְפַּרְנֵס בְּקְשִׁי בַּפְּרוּטוֹת שֶׁאִמּוֹ שׁוֹלַחַת לוֹ מִזְּמָן לִזְמָן בְּצֵרוּף רְקִיקֵי־חֶמְאָה, שֶׁ“מָּתְקוּ לְחִכּוֹ כְּמַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ”. כָּל כַּמָּה שֶׁגָּבְרָה עָלָיו יַד הָעֹנִי לֹא נִוְלָה הָעֲנִיּוּת אֶת רוּחוֹ, וְגַם כִּי רָעָב לְמֶחֱצָה, שָׂמַח שֶׁאֵינוֹ מִתְבַּזֶּה בְּלֶחֶם חֶסֶד.

לְבַסּוֹף הוּא נִבְחָן וְנִכְנָס לְאַחַת הַיְשִׁיבוֹת הַטּוֹבוֹת, שֶׁלּוֹמְדִים בָּהּ “תּוֹסָפוֹת” וּמַהַרְשָׁ“א⁵. בַּ”זְּמָן" הָרִאשׁוֹן לָמְדוּ מַסֶּכֶת “בָּבָא מְצִיעָא” וְעָמְדוּ בַּפֶּרֶק “שְׁנַיִם אוֹחֲזִין בְּטַלִּית”. רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה הֶחָרִיף מַטִּיל עָלָיו לְהַרְצוֹת עַל הַסְּתִירָה, שֶׁגִּלּוּ בַּעֲלֵי הַ“תּוֹסָפוֹת” בְּמִשְׁנָה זוֹ, וְאַף־עַל־פִּי שֶׁהָעִנְיָן לֹא נַעֲלָה מֵהַשָּׂגָתוֹ, נִכְשַׁל בְּהַרְצָאָתוֹ – בְּעִקָּר מִפְּנֵי שֶׁזָּרוּ לוֹ דַּרְכֵי הַהַסְבָּרָה שֶׁל תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה. תּוֹךְ כְּדֵי הַסְבִּירוֹ אֶת הָעִנְיָן נִתְבַּלְבֵּל, וְעוֹרֵר עָלָיו אֶת כַּעְסוֹ שֶׁל רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה, שֶׁרָאָה בְּכִשְׁלוֹנוֹ חֶרְפָּה לִישִׁיבָתוֹ. בְּזַעְמוֹ הִתְנַפֵּל עַל הַתַּלְמִיד הַמִּסְכֵּן בִּפְנֵי חֲבֵרָיו וְנָזַף בּוֹ בִּדְבָרִים קָשִׁים, שֶׁהֵעֵז לְהִכָּנֵס לַיְשִׁיבָה שֶׁלּוֹ בְּלִי שֶׁהֻכְשַׁר לְכָךְ. כְּפֶשַׂע הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַהוֹצָאָה מִן הַיְשִׁיבָה.

מְאֹרָע זֶה כִּמְעַט שֶׁשָּׁבַר אֶת לֵב הַנַּעַר, שֶׁהָיָה בַּיְשָׁן מִטִּבְעוֹ וְלֹא בָּטַח בְּעַצְמוֹ גַּם בְּלֹא זֶה. אַךְ הוּא יָדַע לְהַסִּיק מַסְקָנוֹת מוֹעִילוֹת לְעַצְמוֹ מִכִּשְׁלוֹנוֹ הַמַּר. מֵאָז הִכְפִּיל אֶת שְׁקִידָתוֹ עַל הַלִּמּוּדִים. גַּם נָתַן אֶת דַּעְתּוֹ לְדַרְכֵי הַהַסְבָּרָה שֶׁל הַיְשִׁיבָה – וְכַאֲשֶׁר הֻטַּל עָלָיו מִקֵּץ שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים שׁוּב לְהַרְצוֹת עַל סֻגְיָה אַחַת, הִצְטַיֵּן בְּמִדָּה כָּזוֹ, שֶׁרֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה בִּקֵּשׁ מִמֶּנּוּ סְלִיחָה בִּפְנֵי הַתַּלְמִידִים, בְּאָמְרוֹ לוֹ: “סְלַח לִי, בְּנִי, כִּי הִכְלַמְתִּיךָ בְּלִי דַעַת”.

אַחֲרֵי הַשִּׁעוּר נִגַּשׁ אֵלָיו רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה וְשׂוֹחַח עִמּוֹ בִּמְאוֹר פָּנִים. וְשׁוּב הִשְׁתַּדֵּל לְפַיֵּס אוֹתוֹ עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרַם לוֹ בְּהַבְטִיחוֹ אוֹתוֹ, שֶׁלֹּא יוֹסִיף לְהַכְאִיבוֹ בְּדִבְרֵי חֲרָפוֹת.

– הִשְׁתַּדֵּל, בְּנִי – אָמַר לוֹ, – וְתִהְיֶה לִבְרָכָה, כִּי אֱלֹהִים חֲנָנְךָ גַּם בְּכִשְׁרוֹן הַהֲבָנָה, גַּם בְּכֹחַ זִכָּרוֹן גָּדוֹל מְאֹד.

עַל זֶה עָנָהוּ הַנַּעַר בְּעַנְוָתוֹ:

– כִּשְׁרוֹן הֲבָנָה אוּלַי יֵשׁ לִי מְעַט, אֲבָל כֹּחַ זִכְרוֹנִי הָיָה תָמִיד רָפֶה, וְעַל כֵּן רָשַׁמְתִּי אֶת חִדּוּשֶׁיךָ בְּמַחְבַּרְתִּי, לְמַעַן לֹא אֶשְׁכָּחֵם.

בְּדַבְּרוֹ הוֹצִיא מִכִּיסוֹ קֻנְטְרֵס קָטָן, שֶׁבּוֹ הָיוּ כְּתוּבִים חִדּוּשֵׁי רַבּוֹ בְּשָׂפָה בְּרוּרָה וּבְדִיּוּק נִמְרָץ. הָעִיּוּן בְּסִפְרֵי הַמּוּסָר עָמַד לוֹ לְהַסְבִּיר אֶת הַדְּבָרִים בְּסִגְנוֹן הָרַבָּנִים הַמְדֻיָּק. רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה לָקַח אֶת הַקֻּנְטְרֵס מִיָּדוֹ וְהִתְחִיל קוֹרֵא בּוֹ, וְכָל שֶׁהוֹסִיף לִקְרֹא, אוֹרוּ עֵינָיו וּפָנָיו נַעֲשׂוּ צוֹהֲלִים וּמַבִּיעִים רָצוֹן וְחִבָּה.

– סַפְרָא רַבָּא, סַפְרָא רַבָּא! – קָרָא בְּהַחֲזִירוֹ לוֹ אֶת הַקֻּנְטְרֵס, וּלְאַחַר שֶׁהֶעִירוֹ עַל אֵילוּ מְקוֹמוֹת שֶׁלֹּא הָיוּ מְדֻיָּקִים כָּל צָרְכָּם, הוֹסִיף:

– לֹא אֲכַחֵד מִמְּךָ, בְּנִי, כִּי עַד עַתָּה כָּתַבְתִּי בְּעַצְמִי אֶת חִדּוּשַׁי, אֲבָל עָלַי לְהוֹדוֹת, כִּי לְשׁוֹנְךָ בְּרוּרָה וּמוּבֶנֶת יוֹתֵר מִלְּשׁוֹנִי. מֵעַתָּה תַּרְאֶה לִי פַּעַם בְּפַעַם אֶת רְשִׁימוֹתֶיךָ, וּכְשֶׁאַגִּיעַ לְפִרְסוּם חִדּוּשַׁי, אֶזְכֹּר גַּם אוֹתְךָ לְטוֹב…

עוֹד אָז כְּבָר נִכַּר קַצְנֶלְסוֹן בִּסְגֻלַּת רוּחוֹ וּבְקַו כִּשְׁרוֹנוֹ הַיְסוֹדִי, כִּצְלוּל־מַחֲשָׁבָה וּצְלוּל־סִגְנוֹן, – כְּאַחַד הַמַּסְבִּירִים הַמְצֻיָּנִים שֶׁקָּמוּ לְסִפְרוּת יִשְׂרָאֵל בִּזְמָן מִן הַזְּמַנִּים.

מֵאָז יָצָא לוֹ שֵׁם טוֹב בֵּין תַּלְמִידֵי הַיְשִׁיבָה, וּכְמִנְהַג בַּחוּרֵי הַיְשִׁיבָה, קָרְאוּ לוֹ עַל שֵׁם מְקוֹמוֹ: “הַמַּתְמִיד הַצֶּ’רְנִיגוֹבִי”.

ו    🔗

הָעֶלֶם הָלַךְ מֵחַיִל אֶל חַיִל. כִּכְלוֹת הַ“זְּמָן”, הֶעֱלֶה אוֹתוֹ רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה אֶל הַכִּתָּה הָעֶלְיוֹנָה. שָׁם לָמְדוּ אָז מַסֶּכֶת “עֵרוּבִין”, שֶׁכְּבָר עָבַר עָלֶיהָ קֹדֶם בְּלָמְדוֹ בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן קַלּוּ עָלָיו הַלִּמּוּדִים, וְיָכֹל לִתְפֹּס אֶת חִדּוּשֵׁי רַבּוֹ תְּפִיסָה עֲמֻקָּה יוֹתֵר. בְּחִדּוּשִׁים אֵלֶּה גִּלָּה רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה חוּשׁ חָרִיף לְבִקֹּרֶת הַמְפָרְשִׁים הַקּוֹדְמִים. אֲפִלּוּ אֶת פֵּרוּשׁ רַשִּׁ"י, שֶׁהָיָה קָדוֹשׁ בְּעֵינָיו, חָזַר וּבָדַק וּבְכַמָּה דְבָרִים שִׁנָּה מִדַּעְתּוֹ. בָּזֶה הִכְשִׁיר אֶת הַתַּלְמִיד לָסֹל לוֹ מְסִלּוֹת חֲדָשׁוֹת בְּמֶחְקַר הַתַּלְמוּד, שֶׁעָסַק בּוֹ לְאַחַר זְמָן.

לְשֵׁם הַתִּקּוּנִים בְּסִגְנוֹן רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה הָיָה בָּא הָעֶלֶם אֶל בֵּיתוֹ יוֹם־יוֹם. הָרַב וְהַתַּלְמִיד נִתְחַבְּבוּ זֶה עַל זֶה מְאֹד. אֲבָל דַּוְקָא חִבָּה יְתֵרָה זוֹ מִצַּד הָרַב לְתַלְמִידוֹ גָּרְמָה לְכָךְ, שֶׁקַּצְנֶלְסוֹן עָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה וּפָרַשׁ לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ לִלְמֹד בִּפְנֵי עַצְמוֹ. רֹאשׁ־הַיְשִׁיבָה חָפֵץ לָקַחַת אֶת הַבָּחוּר הַמְחוֹנָן, שֶׁמָּלְאוּ לוֹ שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לְחָתָן לְבִתּוֹ. אֲבָל הַנַּעֲרָה, שֶׁיְּעָדָהּ לוֹ, לֹא הָיְתָה דּוֹמָה כָּל עִקָּר לְתָמָר מֵ“אַהֲבַת צִיּוֹן”, שֶׁבִּדְמוּתָהּ רָאוּ אָז בַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁאֶלֶת־נַפְשָׁם לְאַהֲבָה, וְאוּלַי גַּם הִרְגִּישׁ הַנַּעַר בְּסֵתֶר לִבּוֹ, שֶׁלֹּא זוֹ דַרְכּוֹ בַּחַיִּים – לְהִצְטַמְצֵם בְּד' אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה וְלִהְיוֹת רַב בְּיִשְׂרָאֵל, וְכִי גַם הַיְשִׁיבָה אֵינָהּ אֶלָּא פְּרוֹזְדוֹר לְחַיָּיו הַבָּאִים. עַל כֵּן עָזַב אֶת הַיְשִׁיבָה וְעָבַר לִלְמֹד לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ.

בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ נִשְׁתַּנָּה מַהֲלַךְ לִמּוּדָיו שִׁנּוּי רַב. רוּחַ אַחֶרֶת הָיְתָה עִמּוֹ בְּלָמְדוֹ לְבַדּוֹ וּבִהְיוֹתוֹ עִם נַפְשׁוֹ. הַלִּמּוּד הַמְפֻלְפָּל לֹא הֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ זֶה כְּבָר, וְגַם בַּחוּרֵי־הַיְשִׁיבָה, שֶׁ“אֲכִילַת הַיָּמִים” הִטְבִּיעָה עֲלֵיהֶם חוֹתָם שֶׁל עֲנִיּוּת מְנַוֶּלֶת, הָיוּ קָשִׁים לוֹ, שֶׁהָיָה מִטִּבְעוֹ נְקִי־דַעַת וּמִתְרַחֵק מִן הַכִּעוּר. הַשֵּׁם הַטּוֹב שֶׁהֵבִיא עִמּוֹ מִן הַיְשִׁיבָה גָּרַם לְכָךְ, שֶׁכָּל בָּאֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ הִבִּיטוּ עָלָיו בְּעַיִן יָפָה. גַּם הַגַּבַּאי, שֶׁהָיָה חוֹבֵב־סְפָרִים וְשֶׁהָיוּ מְרַנְּנִים אַחֲרָיו, כִּי בְּבֵיתוֹ נִמְצָאִים גַּם סְפָרִים “חִיצוֹנִיִּים”, הִבְדִּיל אוֹתוֹ לְטוֹבָה וְהָיָה יוֹשֵׁב מִזְּמָן לִזְמָן עַל־יָדוֹ וּמְשׂוֹחֵחַ עִמּוֹ עַל לִמּוּדָיו.

פַּעַם מְצָאוֹ מְעַיֵּן בְּהִלְכוֹת קִדּוּשׁ־הַחֹדֶשׁ לָרַמְבַּ"ם, וּבִרְאוֹתוֹ, כִּי הוּא רוֹשֵׁם חֶשְׁבּוֹנוֹת בְּעִפָּרוֹן עַל הַנְּיָר, הִתְעַנְיֵן בַּדָּבָר וְהִתְפַּלֵא כְּשֶׁנּוֹדַע לוֹ, שֶׁהַנַּעַר הוּא בַּעַל יְדִיעוֹת הֲגוּנוֹת בְּחֶשְׁבּוֹן וְכִי הוּא “יוֹדֵעַ לְחַשֵּׁב תְּקוּפוֹת וּמַזָּלוֹת”. שָׁאַל אוֹתוֹ:

– הַאֻמְנָם הֵבַנְתָּ הֵיטֵב אֶת כָּל הַדְּבָרִים?

– כִּמְדֻמֶּה לִי, שֶׁהֵבַנְתִּי.

אָז הוֹסִיף לִשְׁאֹל אוֹתוֹ:

– הֲרָאִיתָ מִיָּמֶיךָ אֶת “כּוֹכְבָא דְשָׁבִיט” לִסְלוֹנִימְסְקִי? בְּסֵפֶר זֶה יְדֻבַּר עַל בִּנְיַן הָעוֹלָם וְהַגַּלְגַּלִים, וְלֹא לְפִי שִׁיטַת הָרַמְבַּ"ם, שֶׁקִּבֵּל אוֹתָהּ מֵחַכְמֵי הַיְּוָנִים.

הַנַּעַר עָנָה כִּי לֹא רָאָה אֶת הַסֵּפֶר מְעוֹלָם וְגַם אֶת שִׁמְעוֹ לֹא שָׁמַע עַד עַתָּה.

– אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה – אָמַר לוֹ הַגַּבַּאי – תּוּכַל לִרְאוֹת בְּבֵיתִי. אֵינִי מַשְׁאִיל סְפָרִים לְאִישׁ, אֲבָל בַּבַּיִת תּוּכַל לִקְרֹא בּוֹ, אִם בִּרְצוֹנְךְ בְּכָךְ.

סֵפֶר קָטָן זֶה הֵטִיל סְעָרָה גְדוֹלָה בְּלֵב הָעֶלֶם. סִפְרֵי־הַמְּלִיצָה, שֶׁקָּרָא עַד עַתָּה, כָּל כַּמָּה שֶׁהִרְחִיבוּ אֶת דַּעְתּוֹ וּפָקְחוּ אֶת עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת אוֹר הָעוֹלָם וַהֲדַר הַטֶּבַע, לֹא נָגְעוּ בַּדֵּעוֹת, שֶׁנִּתְקַדְּשׁוּ בְּכֹחַ הַמָּסֹרֶת. גַּם כַּוָּנַת הַסֵּפֶר הַזֶּה לֹא הָיְתָה לִכְאוֹרָה אֶלָּא לְהַרְאוֹת אֶת הִתְקַדְּמוּתָהּ שֶׁל הָאַסְטְרוֹנוֹמְיָה בִּזְמַנֵּנוּ, שֶׁחֲכָמֶיהָ יוֹדְעִים לְהַגִּיד מֵרֹאשׁ אֶת הַיּוֹם וְאֶת הַשָּׁעָה, שֶׁכּוֹכַב־הַשֵּׁבֶט יִתְגַּלֶּה לְעֵינֵינוּ. אֲבָל מַדָּע זֶה, שֶׁחֻקָּיוֹ הַמּוּצָקִים נִתְאַשְּׁרוּ בְּדִיּוּק מַדְהִים כָּל כָּךְ פְּעָמִים אֵין מִסְפָּר, חוֹלֵל מַהְפֵּכָה גְמוּרָה בְּלֵב הַנַּעַר. קָשֶׁה הָיָה לוֹ לְהַשְׁלִים עִם הָרַעְיוֹן, כִּי רַב שְׁמוּאֵל מִן הַגְּמָרָא שֶׁהִתְפָּאֵר, כִּי “נְהִירִין לוֹ שְׁבִילֵי דִרְקִיעָא כִּשְׁבִילֵי דִנְהַרְדְּעָא”, הָיָה אָנוּס לְהוֹדוֹת וּלְהוֹסִיף: “לְבַד מִכּוֹכְבָא דְשָׁבִיט”. וְחִידָה זוֹ, שֶׁלֹּא יָדַע לִפְתֹּר אוֹתָהּ הָאָמוֹרָא הַגָּדוֹל, בָּא סֵפֶר זֶה וְהוֹשִׁיט לוֹ אֶת פִּתְרוֹנָהּ, – פִּתְרוֹן שֶׁאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרָיו. אָכֵן עִם כָּל הַמַּשְׁבֵּר, שֶׁעָבַר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יָכֹל גַּם שֶׁלֹּא לִשְׂמֹחַ, כִּי הִנֵּה נִפְקְחוּ עֵינָיו לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם, הַמְיֻסָּד עַל חֻקִּים בַּל יִמוֹטוּ. הַצִּמָּאוֹן לָדַעַת גָּבַר בּוֹ עַם קְרִיאַת הַסֵּפֶר שֶׁשִּׁנָּה עָלָיו אֶת סִדְרֵי־הָעוֹלָם.

וּכְמוֹ יַד הַגּוֹרָל עָשְׂתָה זֹאת, – מָצָא בֵּין סִפְרֵי הַגַּבַּאִי לְיַד “כּוֹכְבָא דְשָׁבִיט” אֶת סִפְרוֹ שֶׁל רִיבַ“ל⁶ “תְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל” – אֶחָד מִסִּפְרֵי הַהַשְׂכָּלָה הַמֻּבְהָקִים, שֶׁאַף הוּא פָּעַל עָלָיו פְּעֻלָּה עֲצוּמָה. אָכֵן סֵפֶר זֶה לֹא חוֹלֵל עוֹד מַשְׁבֵּר בְּנַפְשׁוֹ כְּ”כוֹכְבָא דְשָׁבִיט“. אַדְרַבָּא, – הוּא יִשֵּׁב אֶת דַּעְתּוֹ, בְּהוֹכִיחוֹ לוֹ, כִּי הַתּוֹרָה וְהַדַּעַת אֵינָן צוֹרְרוֹת זוֹ אֶת זוֹ, וְעַל כֵּן אֵין לָאָדָם מִיִּשְׂרָאֵל לְהִנָּזֵר מִן “הַחָכְמוֹת הַחִיצוֹנִיּוֹת” וְגַם מִלִּמּוּד לְשׁוֹנוֹת זָרוֹת. אֶת כָּל זֶה הוֹכִיחַ רִיב”ל בִּרְאָיוֹת שֶׁהֵבִיא דַוְקָא מִן הַתַּלְמוּד וּמִסִּפְרֵיהֶם שֶׁל חַכְמֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיוּ מְקֻבָּלִים בָּאֻמָּה. אָכֵן סֵפֶר זֶה עוֹרֵר בּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת עַל עֶצֶם הַחַיִּים, בְּהוֹכִיחוֹ – וְשׁוּב מִן הַתַּלְמוּד עַצְמוֹ – שֶׁחַיָּב אָדָם לָדַעַת מְלָאכָה וּלְהִתְפַּרְנֵס מִמְּלַאכְתּוֹ, וּבְיִחוּד – מֵעֲבוֹדַת־הָאֲדָמָה. אָז יָבִין, כִּי עֲבוֹדָה זוֹ לֹא הֻטְּלָה עַל הַגּוֹיִים בִּלְבַד, כִּי אִם שׂוֹנְאֵינוּ הֵם שֶׁהִרְחִיקוּנוּ מֵעָלֶיהָ וְעָלֵינוּ לַחֲזֹר וּלְקַיֵּם אוֹתָהּ בְּיָדֵינוּ, לְמַעַן נַעֲשֶׂה אֶת חוֹבָתֵנוּ כִּבְנֵי־אָדָם.

מִהְיוֹת לִבּוֹ צַר מֵהָכִיל אֶת כָּל הַדֵּעוֹת הָאֵלֶּה, גִּלָּה אוֹתָן לַחֲבֵרָיו וְיַחַד יִסְּדוּ אֲגֻדָּה קְטַנָּה שֶׁל שׁוֹחֲרֵי דַעַת. אִישׁ לְאָחִיו הֶעֱנִיק מִכָּל מַה שֶּׁרָכַשׁ בִּדְרָכִים שׁוֹנוֹת בְּחָכְמָה וּבִידִיעַת לְשׁוֹנוֹת. בְּאֹפֶן כָּזֶה קָנָה לוֹ קַצְנֶלְסוֹן אֶת יְדִיעוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת בַּלָּשׁוֹן הָרוּסִית, אַף כִּי רֻבֵּי תוֹרָתוֹ שָׁאַב בַּיָּמִים הָהֵם, כְּמִקֹּדֶם, מִסִּפְרֵי הַהַשְׂכָּלָה בְּעִבְרִית. אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹסִיף לִקְרֹא גַם סִפְרֵי־מְלִיצָה – קָרָא מִתּוֹךְ שִׁכָּרוֹן אֶת “מִסְתְּרֵי פָּרִיז” בְּתַרְגּוּמוֹ שֶׁל קַלְמָן שׁוּלְמַן וְאֶת סְפָרָיו צְלוּלֵי־הַסִּגְנוֹן שֶׁל מָרְדְּכַי־אַהֲרֹן גִינְצְבּוּרְג: “קִרְיַת סֵפֶר”, “דְּבִיר” וְכַיּוֹצֵא בָּהֶם. אֶפֶס מָשׁוֹךְ נִמְשַׁךְ יוֹתֵר וְיוֹתֵר אַחֲרֵי סִפְרֵי־מַדָּע. וְכַאֲשֶׁר נִזְדַּמֵן לוֹ הַסֵּפֶר “אַיִל מְשֻׁלָּשׁ” לְהַגָּאוֹן מִוִּילְנָה אֵצֶל אֶחָד מִמּוֹכְרֵי הַסְּפָרִים הַנּוֹדְדִים, וְלֹא הָיָה בְּיָדוֹ דֵי כֶּסֶף לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת מְחִירוֹ, הוֹסִיף לוֹ, בְּתוֹרַת חִלּוּפִין, אֶת סִפְרֵי־הַמּוּסָר שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיוּ כָּל כָּךְ חֲבִיבִים עָלָיו עַד כֹּה.

זֶה הָיָה אוֹת, שֶׁהִכְרִיעַ לְצַד הַהַשְׂכָּלָה…

בְּעֶצֶם הִתְלַהֲבוּתוֹ מִסִּפְרֵי־הַהַשְׂכָּלָה חָלָה בְּמַחֲלַת הַטִּיפוּס, וּכְפֶשַׂע הָיָה בֵּינוֹ וּבֵין הַמָּוֶת. יָמִים רַבִּים הָיָה מֻטָּל עַל מִשְׁכָּבוֹ וְהָרוֹפְאִים שֶׁסָּעֲדוּ אֶת חָלְיוֹ הוֹעִילוּ רַק לְהַוָּתוֹ. כְּמִנְהַג הַיָּמִים הָהֵם, רָאוּ כַּסְּגֻּלָּה הַבְּדוּקָה בְּיוֹתֵר אֶת הָרִפּוּי עַל־יְדֵי עֲלוּקוֹת וְקַרְנֵי־דָם, שֶׁהֶחֱרִיבוּ אֶת לְשַׁדּוֹ וְדִלְדְּלוּ אֶת כֹּחוֹ. בְּדֶרֶךְ נֵס נִרְפָּא וַיְחִי מֵחָלְיוֹ. אַךְ יָמִים רַבִּים לֹא הָיָה בּוֹ כֹּחַ לָקוּם מִמִּטָּתוֹ וְלָלֶכֶת לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ. כְּדֵי לְהָפִיג אֶת שִׁעְמוּמוֹ הֵבִיא לוֹ חֲבֵרוֹ אֶת הָרוֹמָן “הַיְּהוּדִי הַנִּצְחִי”, שֶׁנִּכְתַּב בִּידֵי מְחַבְּרָם שֶׁל “מִסְתְּרֵי פָּרִיז”, בְּתַרְגּוּם גֶּרְמָנִי. יְדִיעָה בְּלָשׁוֹן זוֹ רָכַשׁ לוֹ לֹא עַל־יְדֵי מוֹרָה, כִּי אִם מִתּוֹךְ “חִנּוּךְ נְעָרִים” לְבֶן־זְאֵב, שֶׁהָיָה סֵפֶר לִמּוּד עִבְרִי, שֶׁנּוֹעַד לְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל בְּאַשְׁכְּנַז, וּמִתּוֹךְ תַּרְגּוּמֵי הַשִּׁעוּרִים הָעִבְרִיִּים לְגֶרְמָנִית לָמַד רֵאשִׁית יְדִיעָה בְּלָשׁוֹן זוֹ. אַף־עַל־פִּי־כֵן קָרָא אֶת הַסֵּפֶר בֶּן עֲשֶׂרֶת הַחֲלָקִים עַד תֻּמּוֹ. בַּחֲלָקָיו הָרִאשׁוֹנִים לֹא הֵבִין הַרְבֵּה, אֲבָל מֵחֵלֶק לְחֵלֶק הוֹסִיף לְהָבִין, וּבְגָמְרוֹ אֶת הַחֵלֶק הָעֲשִׂירִי, הֻכְשַׁר לְהָבִין כִּמְעַט כָּל סֵפֶר כָּתוּב גֶּרְמָנִית.

כָּךְ לָמְדוּ נְעָרִים בְּיִשְׂרָאֵל לְשׁוֹנוֹת בַּיָּמִים הַהֵם…

בֵּין רֵעֵי הָעֶלֶם, שֶׁדָּאֲגוּ לוֹ וְטִפְּלוּ בּוֹ בִּימֵי מַחֲלָתוֹ הַמְמֻשָּׁכִים, הָיָה גַם בֶּן־גִּילוֹ וּבֶן־מִשְׁפַּחְתּוֹ מָרְדְּכַי קַצְנֶלְסוֹן, “עֶלֶם בַּעַל נֶפֶשׁ עֲדִינָה וְרוּחַ נְכֵאָה”, כְּפִי שֶׁמֵּעִיד עָלָיו הַמְשׁוֹרֵר בְּזִכְרוֹנוֹתָיו. בּוֹ נִקְשְׁרָה נַפְשׁוֹ קֶשֶׁר יְדִידוּת עֲמֻקָּה. עַל־יָדוֹ הִתְוַדַּע בְּשׁוּבוֹ לְאֵיתָנוֹ אֶל יַעֲקֹב קַצְנֶלְסוֹן, שֶׁקֹּדֶם יָרֵא לָבוֹא בְּמַגָּע עִמּוֹ, הוֹאִיל וְהָיָה יָדוּעַ בָּעִיר כְּאַחַד הַמַּשְׂכִּילִים, שֶׁלֹא כִּסָּה עַל הַשְׂכָּלָתוֹ. בֻּקִּי־בֶּן־יָגְלִי מֵעִיד בְּזִכְרוֹנוֹתָיו עָלָיו, שֶׁבְּמֶשֶׁךְ שְׁתֵּי הַשָּׁנִים שֶׁיָּשַׁב עוֹד בְּבּוֹבְּרוּיְסְק וְהָיָה בֶּן־בַּיִת בְּמִשְׁפַּחְתּוֹ, לֹא הָיָה יוֹם שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל בְּצִבּוּר וְשֶׁלֹא לָמַד פֶּרֶק־מִשְׁנָיוֹת אַחַר הַתְּפִלָּה, וְאַף־עַל־פִּי־כֵן נֶחְשַׁב לְאֶפִּיקוֹרוֹס – רַק מִשּׁוּם שֶׁאָהַב אֶת הַשָּׂפָה הָעִבְרִית וּמִשּׁוּם שֶׁאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ נִגְּנוּ עַל הַפְּסַנְתֵּר… יַעֲקֹב קַצְנֶלְסוֹן הָיָה נְדִיב־לֵב וִיקָר־רוּחַ. הָיָה גַם סוֹפֵר מָהִיר בִּשְׂפַת עֵבֶר. הוּא הִרְבָּה לְהֵיטִיב עִם הָעֶלֶם. וְגַם בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ קִדְּמוּהוּ תָמִיד בְּאַהֲבָה.

אָכֵן מֵאָז נַעֲשָׂה מִבָּאֵי הַבַּיִת הַזֶּה נַעֲשָׂה חָשׁוּד אַף הוּא עַל אֶפִּיקוֹרְסוּת. פַּעַם מָצְאוּ בְּכִיסוֹ אֶת הַסֵּפֶר “תְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל”, וְאַף שֶׁהַדָּבָר לֹא גָרַר אַחֲרָיו תַּקָּלָה מְרֻבָּה, גָּרַם לְכָךְ שֶׁהִתְחִיל יוֹתֵר וְיוֹתֵר לַעֲשׂוֹת אֶת חֶשְׁבּוֹן חַיָּיו הַבָּאִים. הַאֻמְנָם זֶה יִהְיֶה חֶלְקוֹ בַּחַיִּים – לָשֶׁבֶת בְּעִיר זוֹ שֶׁל קַנָּאִים אֲפֵלִים, בְּעִיר שֶׁבִּקְרִיאַת סֵפֶר נַעֲלֶה כִּ“תְעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל” אָדָם מְסַכֵּן אֶת חַיָּיו?

ז    🔗

בְּהִוָּדַע לְאִמּוֹ עַל הַמַּחֲלָה הַקָּשָׁה שֶׁעָבְרָה עָלָיו, בָּאָה אֵלָיו לְבּוֹבְּרוּיְסְק בְּכַוָּנָה לְשַׁנּוֹת אֶת סֵדֶר חַיָּיו. שִׁעֲרָה, כִּי לְמַחֲלָתוֹ גָּרְמוּ בְּוַדַּאי תְּנָאֵי כַּלְכָּלָתוֹ הַקָּשִׁים. בָּעֵת הַהִיא נִתְאַלְמְנָה מֵאִישָׁהּ וְהָיְתָה בְּעַצְמָהּ חַסְרַת־יֶשַׁע, אַךְ בְּשָׁמְעָהּ עַל מַחֲלַת בְּנָהּ נִכְמְרוּ רַחֲמֶיהָ, רַחֲמֵי אֵם, עָלָיו וְחָשָׁה לְעֶזְרָתוֹ. בַּעֲמַל אֵין קֵץ עָלָה בְּיָדָהּ לְהוֹצִיא מֵעוֹשְׁקֵי הַיְרֻשָּׁה, שֶׁהִשְׁאִיר לוֹ אָבִיו, סְכוּם מִצְעָר לְמִחְיָתוֹ כְּשֶׁיָּבֹר לוֹ דֶּרֶךְ חֲדָשָׁה בַּחַיִּים.

בַּיָּמִים שֶׁיָּשְׁבָה עִמּוֹ בְּבּוֹבְּרוּיְסְק הִכִּיר הָעֶלֶם הֵיטֵב אֶת אִמּוֹ, אֶת כָּל אַהֲבָתָהּ לוֹ וְאֶת כָּל לִבָּהּ הַטָּהוֹר. בְּישֶׁר שִׂכְלָהּ הֵבִינָה תֵּכֶף, כִּי גַם הוּא, כְּאָבִיו הַמָּנוֹחַ, נִתְפַּס לְהַשְׂכָּלָה. אֲבָל בְּכָל יִרְאָתָהּ אֶת הָאֱלֹהִים לֹא רָאֲתָה אָוֶן בִּבְנָהּ וְלֹא שָׂמָה לֵב לַדְּבָרִים אֲשֶׁר בָּדוּ עָלָיו מְשַׂנְּאָיו. בְּסֵתֶר לִבָּהּ גַּם שָׂמְחָה, שֶׁהוּא הוֹלֵךְ בְּדַרְכֵי אָבִיו, שֶׁשָּׁמְרָה לוֹ בְּלִבָּהּ רַחֲשֵׁי אַהֲבָה וְכָבוֹד. הִיא סִפְּרָה לוֹ, כִּי בְּהִפָּרֵד אָבִיו מֵעָלֶיהָ לָקַח אוֹתוֹ עַל זְרוֹעוֹתָיו וְאָמַר לָהּ: "זִכְרִי, מִרְיָם, בְּנֵנוּ זֶה יִלְמַד תּוֹרָה, אֲבָל יֵדַע גַּם אֶת “כָּל הַחָכְמוֹת שֶׁבָּעוֹלָם”… וְעַכְשָׁו שָׂמְחָה, כִּי הִנֵּה מַתְחִילָה נְבוּאָתוֹ לְהִתְקַיֵּם.

בְּשׁוּבָהּ לְהוֹמֶל פָּקְדָה אוֹתוֹ בְּמִכְתָּביהָ, שֶׁהָיוּ מֵעַתָּה כָּל שַׁעֲשׁוּעָיו, כִּי מִתּוֹכָם הֵאִירוּ חֵן וְשֵׂכֶל טוֹב וְכָל כִּשְׁרוֹנוֹת נַפְשָׁהּ הַנִּפְלָאִים. בְּזִכְרוֹנוֹתָיו כּוֹתֵב הַבֵּן עָלֶיהָ: “כִּשְׁרוֹן גָּדוֹל הָיָה לָהּ בִּמְלֶאכֶת יָדַיִם מַעֲשֵׂה חוֹשֵׁב, וּמִמֶּנָּה אוּלַי יָרַשְׁתִּי אֶת רֶגֶשׁ הָאֳמָנוּת וְכִשְׁרוֹן הַצַּיָּרִים”. אָנוּ רוֹאִים, כִּי לֹא רַק אָב מִיֻחָד בִּסְגֻלּוֹת־נֶפֶשׁ נִפְלָאוֹת הָיָה לוֹ, כִּי אִם גַּם אֵם מְחוֹנֶנֶת מְאֹד.

אָכֵן לֹא גָרַם מַזָּלוֹ, שֶׁתִּהְיֶה מִשְׁעָן לְנַפְשׁוֹ בַּיָּמִים שֶׁנָּכוֹנוּ לוֹ חֲלִיפוֹת וּלְבָטִים קָשִׁים בַּחַיִּים. מִקֵץ יְרָחִים מְעַטִּים לְשׁוּבָהּ לְהוֹמֶל מֵתָה עָלָיו, וּבְהַגִּיעַ לוֹ יְמֵי נְדוּדִים חֲדָשִׁים, הָיָה יָתוֹם בּוֹדֵד בָּעוֹלָם – בְּלִי אָב וּבְלִי אֵם.

מִיּוֹם לְיוֹם כָּבְדוּ עָלָיו הַחַיִּים בְּבּוֹבְּרוּיְסְק, בְּמָקוֹם שֶׁעֵינַיִם רָעוֹת עָקְבוּ אַחֲרָיו וּבִקְשׁוּ עָלָיו תּוֹאֲנָה “לְהַבְאִישׁוֹ בְּעֵינֵי הַבְּרִיּוֹת”. יוֹתֵר וְיוֹתֵר תָּכְפוּ הַמִּקְרִים, שֶׁבַּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל בָּרְחוּ מִבֵּיתָם וְהָלְכוּ לִלְמֹד בְּבָתֵּי־הַמִּדְרָשׁ לְרַבָּנִים, שֶׁהָיוּ קַיָּמִים אָז בְּוִילְנָה וּבְזִ’יטוֹמִיר. וּבִשְׁנַת הַתְּשַׁע־עֶשְׂרֵה לְחַיָּיו הֶחְלִיט הַבָּחוּר שֶׁלָּנוּ שֶׁאֵין לִדְחוֹת עוֹד אֶת הַדָּבָר – שֶׁעָלָיו לַעֲזֹב אֶת בּוֹבְּרוּיְסְק וְקַנָּאֶיהָ עַל מְנָת לָלֶכֶת לִמְקוֹם הַהַשְׂכָּלָה שֶׁבַּדָּרוֹם – לְזִ’יטוֹמִיר.

הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהַקְּרוֹבָה בְּיוֹתֵר לְמְחוֹז חֶפְצוֹ הָיְתָה דֶּרֶךְ צֶ’רְנִיגוֹב־קִיוֹב־זִ’יטוֹמִיר. אֲבָל יָרֵא הָיָה אֶת פְּגִיעַת קְרוֹבָיו, שֶׁעֵינָם הָיְתָה רָעָה בּוֹ עַל צֵאתוֹ “לְתַרְבּוּת רָעָה”, פֶּן יָשִׂימוּ מִכְשׁוֹלִים עַל דַּרְכּוֹ. וְעַל כֵּן נָסַע לְרֶצִ’יצָה, עֲיָרָה יוֹשֶׁבֶת עַל הַדְּנְיֶפֶּר. שָׁם יָרַד בָּאֳנִיָּה נוֹשֵׂאת בָּר וַעֲצֵי־אַלּוֹן, הַהוֹלֶכֶת לְקִיּוֹב. עַל מִכְסֵה הָאֳנִיָּה הֵקִימוּ לוֹ סֻכָּה קְטַנָּה. שָׁם נָח לִבּוֹ מִן הַתְּלָאוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ בַּיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. שָׁם יָשַׁב וְשָׁפַךְ אֶת לִבּוֹ בְּמִכְתָּבִים מְלֵאֵי־שִׁירָה לִפְנֵי חֲבֵרָיו שֶׁעָזַב אַחֲרָיו בְּבּוֹבְּרוּיְסְק – בְּיִחוּד לִפְנֵי מָרְדְּכַי קַצְנֶלְסוֹן, שֶׁהָיָה רֵעַ כְּאָח לוֹ. לִבּוֹ הָיָה מָלֵא רֶגֶשׁ עַל כָּל גְּדוֹתָיו – צַעַר וְתִקְוָה, יָגוֹן וְגַעְגּוּעִים, אֲשֶׁר פִּעֲמוּהוּ חֲלִיפוֹת, וּבְמִכְתָּבִים אֵלֶּה הֵקֵל מֵעַל לִבּוֹ אֶת נֵטֶל סְפֵקוֹתָיו אֲשֶׁר הֵצִיקוּהוּ גַּם בְּרִגְעֵי הָרְוָחָה.

וְהַיָּמִים יְמֵי קַיִץ, חֲצִי תַמּוּז. לְאַחַר יָמִים רַבִּים שֶׁל יְשִׁיבָה בַּמַּחֲנָק נָשַׁם אֶת רֵיחַ הַשָּׂדוֹת, אֶת מֶרְחַב הָעֲרָבָה הַגְּדוֹלָה שֶׁהוֹרִיקָה מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ. מִנַּפְשׁוֹ עָלְתָה תְרוּעַת הַחֹפֶשׁ אֲשֶׁר מִלְּאָה אֶת כֻּלָּהּ. “חֹפֶשׁ, חֹפֶשׁ!” – רָשַׁם בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו – “הֶאָח, מַה נְּעִימִים וּמָה עַזִּים הֵמָּה רִגְשֵׁי הַחֹפֶשׁ, וְאַף כִּי בְּלֵב נַעַר אֲשֶׁר לֹא יֹאבֶה לְקַבֵּל מָרוּת. הַיּוֹם נִתַּן לְנַפְשִׁי הַכְּבוּשָׁה וְהַנִּלְחָצָה תַּחַת שִׁעְבּוּד עֹל הַחֲסִידוּת שְׁטַר שִׁחְרוּרָהּ… הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּנִמְלָט מִבֵּית־הַסֹּהַר, רִגְשֵׁי הַחֹפֶשׁ, הַמּוּזָרִים לִי עַד הֵנָּה, הֵעִירוּ בְּקִרְבִּי מַחֲשָׁבוֹת חֲדָשׁוֹת… גַּם בִּשְׁאוֹן מַשַּׁק הַגַּלִּים אֲשֶׁר יִשָּׂא הַדְּנְיֶפְּר בְּדָכְיוֹ אֲדַמֶּה לִשְׁמֹעַ תָּמִיד הֵד קול: חֹפֶשׁ, חֹפֶשׁ!”

אָמְנָם יֵשׁ אֲשֶׁר פְּקָדוּהוּ רַגְשׁוֹת פַּחַד מִפְּנֵי הֶעָתִיד, וְגַם יְגוֹן הֶעָבָר הֵעִיק עוֹד כְּצֵל כָּבֵד עַל נַפְשׁוֹ. זָכוֹר זָכַר אֶת יְמֵי עָנְיוֹ הָרַבִּים, יְמֵי רָעָב וּמַחְסוֹר, בְּדִידוּת וְיָגוֹן, – יָמִים אֲשֶׁר “קְלָטוּהוּ כָּתְלֵי בֵּית־הַמִּדְרָשׁ, שֶׁהָיָה בֵּית־מִקְלָט לָאֻמְלָל” וַאֲשֶׁר גַּם שָׁם מְצָאוּהוּ קַנָּאִים אֲשֶׁר רְדָפוּהוּ, שְׂטָמוּהוּ וְחָתְמוּ אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בַּעֲדוֹ.

וְהַמַּטָּרָה גַּם הִיא כַּמָּה רְחוֹקָה הִיא מִמֶּנִּי –, כַּמָּה קוֹצִים וְחוֹחִים, כַּמָּה צוּרֵי מִכְשׁוֹל וְאַבְנֵי־נֶגֶף עַל כָּל מִצְעֲדֵי רַגְלַי… הַעֲרִיכוּ נָא לְנֶגֶד עֵינֵיכֶם גֶּבֶר רָאָה עֳנִי, אֲשֶׁר שִׁחֵת כֹּחוֹת גּוּפוֹ וְאֶת כֹּחוֹת נַפְשׁוֹ לֹא תִקֵּן, נִרְדָּף מִכָּל סְבִיבָיו מִבְּלִי מְצֹא מִפְלָט גַּם בְּנַפְשׁוֹ פְּנִימָה!"

אָכֵן הַרְגָּשַׁת הַחֹפֶשׁ שָׁבָה לְהַצְהִיל אֶת נַפְשׁוֹ, שֶׁחֶדְוַת חַיִּים הָיְתָה שְׁמוּרָה בְּקִרְבָּהּ תָּמִיד. “שִׂמְחַת נַפְשִׁי הַטִּבְעִית – הוּא כּוֹתֵב בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו – זֹאת מַתַּת אֱלֹהִים לִי אֲשֶׁר לֹא תַעַזְבֵנִי בְּכָל עִתּוֹת צָרוֹתַי – לֹא עֲזָבַתְנִי גַּם הַיּוֹם”. טוֹבִים הָיוּ לְנַפְשׁוֹ הָעֲיֵפָה בְּיִחוּד מַחֲזוֹת הַטֶּבַע, זֶה הַנּוֹף הָאוּקְרָאִינִי בִּסְבִיבֵי הַדְּנְיֶפְּר, שֶׁהָלַךְ וְנִמְלָא מִיּוֹם לְיוֹם יוֹתֵר קִסְמֵי הַדָּרוֹם. לְזִמְרַת הַגַּלִּים וּלְזֹהַר הָעֲרָבָה פִּעֲמַתּוּ אוּלַי רִאשׁוֹנָה רוּחַ הַשִּׁירָה, וְכַמָּה דַפִּים בְּמִכְתָּבָיו הַמְתָאֲרִים אֶת מַרְאוֹת הַנּוֹף, הֵם כְּבָר נִצָּנֵי הַשִּׁירָה עַצְמָם אֲשֶׁר פָּרְחוּ בִּלְבָבוֹ.

זִכְרוֹנוֹת־מַסָּע אֵלֶּה – כַּמָּה יָקְרוּ לוֹ גַּם מִקֵּץ יָמִים רַבִּים, כָּל פְּרָט נֶחֱרַת עָמֹק בְּנַפְשׁוֹ, יָמִים רַבִּים שָׁמַר בְּלִבּוֹ אֶת הֶמְיַת הַגַּלִּים שֶׁל הַדְּנְיֶפְּר, אֶת מוֹצָאֵי בֹּקֶר וָעֶרֶב עַל הַמַּיִם הַנּוֹגְנִים, זָכַר אֶת הַטִּיּוּל בַּיַּעַר, בַּעֲגֹן הָאֳנִיָּה בַּדֶּרֶךְ, וְאֶת גַּרְגְּרֵי־הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר אָסַף בְּעֶצֶם יָדָיו אוּלַי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו. בְּיִחוּד זָכַר אֶת לֵילוֹת הַיָּרֵחַ עַל הַדְּנְיֶפְּר, בִּהְיוֹתוֹ כֻּלּוֹ מֻקְסָם מִפִּלְאֵי הָאוֹר וְהַצֵּל, הַקוֹל וְהַדְּמָמָה עַל פְּנֵי הַמַּיִם:

“… הִנֵּה יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ עַל מִכְסֵה־הָאֳנִיָּה, פָּנַי הָיוּ נְטוּיִים נֶגְבָּה, נֹכַח הַיָּרֵחַ, אֶל הָרוּחַ אֲשֶׁר שָׁמָּה פְּנֵי הָאֳנִיָּה מוּעָדִים. מַחֲזֵה הָעֶרֶב לוּטֶה בְּצָעִיף הֶחֱיָה אֶת כָּל אֲשֶׁר מִסָּבִיב לִי בְּחַיִּים נְעִימִים, חַיֵּי עֵדֶן אֵין קֵץ… הָאֳנִיָּה אֲשֶׁר כִּנְמָלָה זוֹחֶלֶת עַל גַּבֵּי הָעֲנָק הַזֶּה, תֵּלֵךְ, אוֹ כַּאֲשֶׁר נִדְמָה לִי, תַּעֲמֹד בֵּין מְצָרָיו בַּתָּוֶךְ, וּלְפָנֶיהָ יַעֲבֹרוּן חֲלִיפוֹת הָרִים וּגְבָעוֹת, עֲמָקִים וְגֵיאָיוֹת, יַעֲרוֹת־אַלּוֹנִים סְבוּכִים וּשְׁדֵמוֹת עוֹשׂוֹת בָּר יְרַקְרַק, חַצְרוֹת אִכָּרִים זְרוּעִים בָּהָר וּבַבִּקְעָה – – כֻּלָּם מְכֻסִּים בִּצְעִיף הַלַּיִל, הַמּוֹשֵׁךְ חֵן וּנְעִימוּת עֲלֵיהֶם… הוֹי, מִקְסַם יֹפִי, חֶלְקַת הַמַּיִם כִּרְאִי מְלֻטָּשׁ מִתְנוֹצֶצֶת בְּמִין תְּכֵלֶת כֵּהָה מִסָּבִיב לָאֳנִיָּה, לְפָנֶיהָ מֵעֵין אוֹר נֹגַהּ לוֹ כְּסַפִּיר, יְקָר זֹהַר כְּשֶׁטֶף רַצֵּי כֶּסֶף, אֲשֶׁר בִּקְרֹב אֲלֵיהֶם הָאֲנִיָּה יִשָּׁבְרוּ וְיִתְפּוֹצְצוּ לִרְסִיסִים…”

אַךְ הִנֵּה נִרְאוּ מִגְדְּלֵי קִיּוֹב הַמֻּזְהָבִים. תַּם חֲלוֹם הַמַּסָּע עַל פְּנֵי הַמַּיִם. אָכֵן מֻפְלָא הַדָּבָר – כַּאֲשֶׁר כָּרְעוּ הַמַּלָּחִים עַל בִּרְכֵּיהֶם מְלֵאִים רַחֲשֵׁי קֹדֶשׁ לְנֹכַח קִרְיַת מִקְדָּשָׁם, רָעַד לֵב הָעֶלֶם הָעִבְרִי, וְזֵכֶר יְרוּשָׁלַיִם עָלָה לְפָנָיו, וְרֶגַע אֶחָד הָיָה לוֹ הָרֶגֶשׁ, כִּי רַגְלָיו תִּדְרֹכְנָה עוֹד מְעַט עַל אַדְמַת קֹדֶשׁ, אַדְמַת יְרוּשָׁלַיִם.

ח    🔗

חַיָּיו שֶׁל קַצְנֶלְסוֹן עַד בּוֹאוֹ לְזִ’יטוֹמִיר (בִּשְׁנַת 1866) דּוֹמִים לְמִי שֶׁמְהַלֵּךְ יָמִים רַבִּים בִּשְׁבִילֵי־שְׁבִילִים צָרִים וּמְגַשֵּׁשׁ בַּעֲרָפֶל וּמְבַקֵּשׁ אֶת כּוֹכָבוֹ. מִשֶּׁבָּא אֶל בִּירַת ווֹהְלִין, הָיָה דוֹמֶה לְמִי שֶׁיָּצָא לְדֶרֶךְ־הַמֶּלֶךְ.

אָכֵן גַּם בְּזִ’יטוֹמִיר “הָעַלִּיזָה”, כְּפִי שֶׁקַּצְנֶלְסוֹן קוֹרֵא לָהּ בְּאֶחָד מִמִּכְתָּבָיו, לֹא תַמּוּ נִסְיוֹנוֹתָיו. לֹא קַלָּה הָיְתָה הָעֲלִיָה לִמְרוֹמֵי הַהַשְׂכָּלָה בַּיָּמִים הָהֵם, וּמִי שֶׁלֹּא מָסַר אֶת נַפְשׁוֹ עָלֶיהָ, לֹא הִגִּיעַ אֶל הַחוֹף. גַּם בְּמָכוֹן זֶה, שֶׁבּוֹ שִׁמְּשׁוּ כְּמוֹרִים גְּדוֹלֵי הַסּוֹפְרִים שֶׁל הַתְּקוּפָה (בֵּינֵיהֶם גַּם סְלוֹנִימְסְקִי הַנַּעֲרָץ, בַּעַל “כּוֹכְבָא דְשָׁבִיט”), מִנָּה לוֹ מַזָּלוֹ יַרְחֵי־עָמָל רַבִּים עַד שֶׁזָּכָה לִהְיוֹת סְטוּדֶנְט שֶׁל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְרַבָּנִים.

מַחֲלַת רֵאָה קָשָׁה, שֶׁלֹא הֶאֱמִין עוֹד כִּי יִחְיֶה מִמֶּנָּה, עִכְּבָה אֶת כְּנִיסָתוֹ לְמוֹסַד־הַהַשְׂכָּלָה. אַךְ הוּא הִתְגַּבֵּר עָלֶיהָ, וּמַה שֶּׁהֻכְרַח מִטַּעֲמֵי בְּרִיאוּת לָשֶׁבֶת זְמָן מְמֻשָּׁךְ בִּטְרוֹיָנוֹב, עֲיָרָה הַסְּמוּכָה לְזִ’יטוֹמִיר, הָיְתָה מִבְּחִינַת־מָה גַּם לְטוֹבָתוֹ. יְשִׁיבָתוֹ (כְּמוֹרֶה בְּבֵית אַחַד הַמַּשְׂכִּילִים הָאֲמִידִים) בְּקִרְבַת יְעָרִים, יַעֲרֵי אַלּוֹן וֶאֱגוֹז, שֶׁהִרְבָּה לְטַיֵּל וּלְהִתְבּוֹדֵד בָּהֶם, הִכְשִׁירָה אוֹתוֹ, שֶׁרָאָה אֶת עַצְמוֹ כִּ“מְיֻעָד לִהְיוֹת סוֹפֵר”, לִקְלִיטַת הַטֶּבַע, שֶׁנֶּהֶנָה מִזִּיווֹ בִּימֵי הַיַּלְדוּת לְעִתִּים רְחוֹקוֹת כָּל כָּךְ. כָּאן, בַּ“פְּרוֹזְדוֹר לַטְּרַקְלִין”, הִרְבָּה לִקְרֹא, לִלְמֹד גַּם דְּבָרִים שֶׁלֹּא הָיוּ מֵחוֹבַת יְדִיעָה לְשֵׁם כְּנִיסָה לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְרַבָּנִים.

סוֹף־סוֹף עָמַד בַּמִּבְחָן, נִכְנַס לְבֵית־הַמִּדְרָשׁ, – סוֹף־סוֹף “הִגִּיעַ אֶל הַחוֹף”: רִוָּה אֶת צִמְאוֹנוֹ לְדַעַת, וַיְהִי מְאֻשָּׁר.

אַךְ בְּגָמְרוֹ אֶת בֵּית־הַמִּדְרָשׁ לְרַבָּנִים, עָשָׂה שׁוּב אֶת חֶשְׁבּוֹן חַיָּיו וּמָצָא כִּי טֶרֶם הִגִּיעַ אֶל הַחוֹף. לְפִי טִבְעוֹ וּבְרִיאוּתוֹ לֹא הֻכְשַׁר לִהְיוֹת מוֹרֶה, וְלִהְיוֹת רַב – רַב מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה – לַעֲשׂוֹת אֶת תּוֹרָתוֹ קַרְדֹּם לַחְפֹּר בּוֹ לֹא חָפֵץ. אָז יָקוּם וְיֵלֵךְ לְפֶּטֶרְבּוּרְג, לְעִיר הַבִּירָה הָרוּסִית, עַל מְנָת לְהִכָּנֵס לָאֲקַדֶּמְיָה לִרְפוּאָה (בִּשְׁנַת 1872). וְגַם דֶּרֶךְ זוֹ, שֶׁהָיְתָה קָשָׁה כָּל כָּךְ לִיהוּדֵי רוּסְיָה בַּיָּמִים הָהֵם, עָבַר בְּהַצְלָחָה, וְגָמַר אֶת חֹק לִמּוּדָיו בִּשְׁנַת 1877, הִיא הַשָּׁנָה אֲשֶׁר רוּסְיָה הִסְתַּבְּכָה בְּמִלְחָמָה עִם תֻּרְכִּיָּה, וְקַצְנֶלְסוֹן הֻזְמַן יָשָׁר מִסַּפְסַל לִמּוּדָיו לִהְיוֹת רוֹפֵא בְּמַחֲנֶה הַצָּבָא הַלּוֹחֵם.

הַיָּמִים אֲשֶׁר עָשָׂה בָּאֲקַדֶמְיָה וּבָא בְּמַגָּע תְּמִידִי עִם מַשְׂכִּילֵי הַמֶּטְרוֹפּוֹלִין הָרוּסִית וְעִם שׁוֹעֵי יִשְׂרָאֵל וַעֲשִׁירָיו, אֲשֶׁר הִתְרַחֲקוּ מֵעַל עַמָּם, הִרְחִיקוּ לְיָמִים רַבִּים גַּם אֶת קַצְנֶלְסוֹן, אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ נִגְּנָה תָמִיד שִׁירַת הַתַּנַּ“ךְ וַאֲשֶׁר לִבּוֹ רָעַד לְזֵכֶר יְרוּשָׁלַיִם, מֵאֶחָיו הַסּוֹבְלִים וְהַנַּעֲנִים. בַּיָּמִים הָהֵם רָחַק גַּם מִשְּׂפָתוֹ, מִסִּפְרוּתוֹ, מִכָּל אֲשֶׁר הִפְרָה אֶת רוּחוֹ בִּימֵי הַיַּלְדוּת וְהַבַּחֲרוּת הַנּוּגִים. בְּוִדּוּיֵי נַפְשׁוֹ הַנֶּאֱמָנִים יְסַפֵּר עַל תְּקוּפָה זוֹ בְּחַיָּיו: “שָׁכַחְתִּי, כִּי יְהוּדִי אֲנִי, אָהַבְתִּי אֶת הַמְשׁוֹרְרִים הָרוּסִים וְאָהַבְתִּי אֶת קִרְיַת מְשׂוֹשָׂם – אֶת פֶּטֶרְבּוּרְג. מַה תִּיף הָעִיר בִּימֵי הַקַּיִץ, בַּ”לֵּילוֹת הַלְּבָנִים”, כַּאֲשֶׁר יִתְחַבֵּא הַשֶּׁמֶשׁ רַק לְשָׁעָה אַחַת! לַיְלָה־לַיְלָה אָהַבְתִּי אָז לָשׂוּחַ בּוֹדֵד בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַדּוֹמְמָה וְהַשּׁוֹקְטָה. וּמִדֵּי תַזְהֵבְנָה קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַרִאשׁוֹנוֹת אֶת מִגְדְּלֵי הָעִיר הַנֶּהְדָּרָה, עָלָה תָמִיד, לֹא יָדַעְתִּי מַדּוּעַ, זִכְרוֹן יְרוּשָׁלַיִם עַל לִבִּי, זִכְרוֹן הָעִיר הָרְחוֹקָה, הָאֲבֵלָה וְהַשּׁוֹמֵמָה, וְנַפְשִׁי הִתְמַלְּאָה גַעְגּוּעִים כּוֹאֲבִים, גַּעְגּוּעִים עֲמֻקִּים, חַדִּים, וּמִבְּלִי מֵשִׂים רָחַשׁ לִבִּי דִּבְרֵי הַמְשׁוֹרֵר, הַמְּלֵאִים גַּם הֵם גַּעְגּוּעִים:

"אֱלֹהַי, עָלַי נַפְשִׁי תִשְׁתּוֹחָח,

עַל־כֵּן אֶזְכָּרְךָ מֵאֶרֶץ

יַרְדֵּן וְחֶרְמוֹנִים, מֵהַר מִצְעָר…"

קַצְנֶלְסוֹן הָיָה בֶּן דּוֹרוֹ. זֹאת הַשְּׁנִיוּת שֶׁבַּלֵּב, הַהִתְמַסְּרוּת לְעַם זָר וּלְתַרְבּוּת זָרָה בְּעוֹד שֶׁבַּמִּסְתָּרִים הָמָה הַלֵּב לַמּוֹלֶדֶת הָרְחוֹקָה וּלְקִנְיְנֵי הָאֻמָּה הַיְקָרִים, – הָיְתָה אָז מְנָת חֶלְקָם שֶׁל רֹב מַשְׂכִּילֵי יִשְׂרָאֵל. חִזָּיוֹן זֶה מוּבָן מְאֹד: הַלָּשׁוֹן הַחַיָּה, הַסִּפְרוּת, בָּתֵּי הַחִנּוּךְ וְהַתַּרְבּוּת שֶׁל עַם גָּדוֹל יוֹשֵׁב עַל אַדְמָתוֹ הֵם שְׁלֵמִים יוֹתֵר מֵאֵלֶּה שֶׁל עַם יוֹשֵׁב בַּנֵּכָר וְנִלְחָץ עַל־יְדֵי הָעָם הַמּוֹשֵׁל בּוֹ. אַךְ קַצְנֶלְסוֹן סָפַג יוֹתֵר מִדַּי מֵאוֹר תּוֹרַת עַמּוֹ וּמִלְּשׁוֹנוֹ וּמִשִּׁירָתוֹ, מִשֶּׁיִּתְנַכֵּר לְאֶחָיו כִּקְטַנֵּי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהַהַשְׂכָּלָה לֹא הָיְתָה לָהֶם אֶלָא אֶמְצָעִי לְפַרְנָסָה וּלְחַיִּים נוֹחִים, אוֹ כָּאֵלֶּה שֶׁלֹּא יָדְעוּ אֶת עַמָּם וְאֶת הַמָּאוֹר שֶׁבְּתוֹרָתוֹ.

אֵין סָפֵק שֶׁבְּרַק הַהַשְׂכָּלָה הַזָּרָה נָסַךְ שִׁכָּרוֹן עַל קַצְנֶלְסוֹן. גַּם עֶצֶם הַדָּבָר, שֶׁיָּשַׁב בְּעִיר־הַבִּירָה, רָחוֹק מֵאוֹכְלוֹסֵי יִשְׂרָאֵל, הַנְּתוּנִים בְּדֹחַק וּבְעֹנִי, וְנֶהֶנָה מִזִּיוָהּ שֶׁל עִיר־הַבִּירָה, מִקִּרְבָתָם שֶׁל אֲצִילֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁהָיָה מְחֻבָּב עֲלֵיהֶם, הִרְחִיקוֹ מֵעַל עַמּוֹ. “הָרוּחַ אֲשֶׁר הֶחֱיָה אֶת בְּנֵי נְעוּרֵינוּ בַּדּוֹר הַהוּא – כָּתַב קַצְנֶלְסוֹן כַּעֲבֹר שָׁנִים אֲחָדוֹת – לֹא מִקִּרְבֵּנוּ יָצָא, כִּי אִם רוּחַ הָעַמִּים, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יוֹשְׁבִים בְּתוֹכָם, הוּא צָרַר גַּם אוֹתָנוּ בִּכְנָפָיו וַיְנַשְּׂאֵנוּ וַיְנַטְּלֵנוּ הָלְאָה מִצוּר מַחְצַבְתֵּנוּ… אָז, בַּעֲבֹר עָלֵינוּ הָרוּחַ הַזֶּה, מַה קָּטָן וּמַה דַּל הָיָה בְּעֵינֵינוּ הָעָם אֲשֶׁר מִקִּרְבּוֹ יָצָאנוּ – הָעָם הָאֻמְלָל הַזֶּה עִם כָּל צָרוֹתָיו וְתִקְווֹתָיו, עִם כָּל זִכְרוֹנוֹתָיו וּמַשְׂאוֹת־נַפְשׁוֹ גַּם יָחַד…” וְהוּא מוֹסִיף וּמְסַפֵּר בְּזִכְרוֹנוֹתָיו: “בֵּין כָּתְלֵי בֵּית מִדְרַשׁ הַחָכְמוֹת אֲשֶׁר יָשַׁבְתִּי בּוֹ כְּחָמֵשׁ שָׁנִים, הַרְחֵק מִתְּחוּם מוֹשַׁב הַיְּהוּדִים, לֹא הָיָה דָבָר אֲשֶׁר יָכוֹל הָיָה לְהַזְכִּירֵנִי אֶת עַמִּי וְאֶת צָרוֹתָיו, וְעַל כֵּן גַּם נִשְׁכַּח כַּמֵּת מִלְּבִּי”.

אַךְ לַמַּגָּע הָרִאשׁוֹן עִם עֳנִי עַמּוֹ נָשְׁרוּ כָּל הַקְּלִפּוֹת הַזָּרוֹת, וְקַצְנֶלְסוֹן יָדַע, כִּי לִבּוֹ שָׁם, עַם אֶחָיו, עַם מְצוּקוֹתֵיהֶם. חָשׁ, כִּי סִבְלוֹתֵיהֶם – סִבְלוֹתָיו, וְעֶלְבּוֹנוֹתֵיהֶם – עֶלְבּוֹנוֹתָיו. הַנֵּס הַזֶּה, נֵס “שׁוּבוֹ אֶל עַמּוֹ וְאֶל אֱלֹהָיו”, קָרָה בְּשַׁמְּשׁוֹ רוֹפֵא בַּצָּבָא הָרוּסִי, שֶׁנִּלְחַם בְּבּוּלְגַרְיָה. שָׁם נִזְדַּמֵּן עִם בְּנֵי עַמּוֹ בְּלֶכְתּוֹ לְרוּחַ הַלַּיְלָה, בְּלֵיל יוֹם־הַכִּפּוּרִים, “בִּרְחוֹב שָׁמֵם וּבוֹדֵד מֵאֱנוֹשׁ”. קוֹל תְּפִלַּת אֶחָיו שָׁמַע בְּשָׁפְכָם אֶת שִׂיחָם לִפְנֵי אֱלֹהִים: וְהַקּוֹל הַזֶּה, אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע אוֹתוֹ יָמִים רַבִּים, הִרְעִיד אֶת לִבּוֹ, וּבְהִכָּנְסוֹ לַבַּיִת, אֲשֶׁר בּוֹ הִצְטוֹפְפוּ פְּלִיטֵי יִשְׂרָאֵל, הִכִּיר כִּי חַיָּיו וְרַחֲמָיו, אַהֲבָתוֹ וְדַאֲגָתוֹ נְתוּנִים לָהֶם. זְקַן הָעֵדָה, יְהוּדִי סְפָרַדִּי, שֶׁדִּבֶּר עִבְרִית צֶחָה, סִפֵּר לוֹ עַל כָּל שֶׁעָבַר עֲלֵיהֶם. יוֹשְׁבֵי בּוּלְגַרְיָה הֶם, שֶׁהָיוּ עוֹיְנִים אוֹתָם מֵאָז עַל אֲשֶׁר “לֹא הִתְעָרְבוּ בְּרִיבָם עִם הַתֻּרְכִּים”, וְקָמוּ עֲלֵיהֶם בִּפְרֹץ הַמִּלְחָמָה, הֶחֱרִיבוּ אֶת בָּתֵּיהֶם, שָׁדְדוּ אֶת רְכוּשָׁם וֶהֱנִיסוּם אֶל הֶהָרִים, בְּמָקוֹם שֶׁהָיוּ גֹוְעִים בְּוַדַּאי מֵרָעָב, לוּלֵא נִזְדַּמְּנוּ עִם חַיָּלִים עִבְרִיִּים מִן הַצָּבָא הָרוּסִי, שֶׁפָּרְסוּ לָהֶם מִלַּחְמָם וְהִצִּילוּם מִמָּוֶת…

לִבּוֹ נִשְׁבַּר בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הָאֻמְלָלִים. אוֹתָהּ שָׁעָה הִכִּיר, שֶׁאֵין זֶה מִקְרֶה בּוֹדֵד, הִכִּיר מַה גּוֹרַל יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַמִּים, מַה חוֹבַת בֵּן לְעַמּוֹ, אָח לְאֶחָיו. וְרָאָה, כִּי הַלָּשׁוֹן הָעִבְרִית הִיא שֶׁעָמְדָה לוֹ לָבוֹא בִּבְרִית עִם אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ לְבוּשִׁים תֻּרְכִּית וְדִבְּרוּ בֵּינֵיהֶם בְּשָׂפָה זָרָה לוֹ. אָכֵן יוֹתֵר מִכֹּל הִרְעִישָׁה אֶת לִבּוֹ תְּפִלָּתָם, תְּפִלַּת יִשְׂרָאֵל לֵאלֹהָיו מִדּוֹר־דּוֹר עַל אַרְצוֹ וְעַל גְּאֻלָּתוֹ:

וּבְכֵן תֵּן כָּבוֹד, אֲדֹנָי, לְעַמֶּךְ –

וְתִקְוָה טוֹבָה לְדוֹרְשֶׁיךָ

וּפִתְחוֹן פֶּה לַמְיַחֲלִים לָךְ,

שִׂמְחָה לְאַרְצֶךָ…

אָז יִתְפַּלֵּל גַּם הוּא עִם אֶחָיו וְדִמְעוֹתָיו, אֲשֶׁר הִתְעָרְבוּ עִם דִּמְעוֹתֵיהֶם, הָיוּ כְּטַל תְּחִיָּה לִלְבָבוֹ.

עַל פְּגִישָׁה זוֹ עִם גּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל סִפֵּר מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים (בִּשְׁנַת תרמ"ז) בְּפֶרֶק זִכְרוֹנוֹתָיו “יוֹם הַכִּפּוּרִים בְּבּוּלְגַרְיָה” – וְהוּא אָז כְּבָר אֶחָד מִנְּעִימֵי הַמְסַפְּרִים בְּיִשְׂרָאֵל שֶׁקָּמוּ לָנוּ כְּתֹם תְּקוּפַת הַהַשְׂכָּלָה.

ט    🔗

בְּזִכְרוֹנוֹתָיו יְסַפֵּר לָנוּ בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי עַל נְסִיעָה אַחַת לִכְפָר שֶׁל אִכָּרִים יְהוּדִים בְּרוּסְיָה, וְעַל הָרשֶׁם הֶעָמֹק שֶׁעָשׂוּ עָלָיו עוֹבְדָיו בַּשָּׂדֶה וּבַגָּן. בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה נִזְדַּמֵּן לוֹ לִרְאוֹת בְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל הָעוֹסְקוֹת בְּגַן־יָרָק, בְּהוֹצִיאָן מִן הָאֲדָמָה סֶלֶק, גֶּזֶר, תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה, וְאוּלָם בְּעוֹד שֶׁלִּבּוֹ רָחַב מִשִּׂמְחָה לַמַּרְאֶה, רָאָה, לְתִמְהוֹנוֹ, שֶׁהֵן מִתְבַּיְּשׁוֹת בִּמְלַאכְתָּן, וְרֹב הַגְּבָרִים אֵינָם עוֹסְקִים בָּהּ כָּל עִקָּר. עוֹד אָז נוֹלְדוּ בְּלִבּוֹ הָרַעְיוֹנוֹת, אֲשֶׁר טֻפְּחוּ אַחַר כָּךְ בְּ“שִׁירַת הַזָּמִיר”, סִפּוּר שֶׁהוּא כֻּלּוֹ שִׁיר־תְּהִלָּה לְאִישׁ־הַכְּפָר, לָעֲמֵלִים בַּשָּׂדֶה וּבַגַּן וּמוֹצִיאִים לַחְמָם מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר בֵּרְכָהּ ה'.

הַפְּרָעוֹת בִּשְׁנַת תרמ“א שֶׁזִּעַזְעוּ אֶת מַשְׂכִּילֵי יִשְׂרָאֵל, בְּהִוָּכְחָם כִּי לֹא מִן הַהַשְׂכָּלָה הַזָרָה יִוָּשַׁע יִשְׂרָאֵל, הִרְעִישׁוּ גַם אֶת לֵב קַצְנֶלְסוֹן שֶׁשָּׁב לְאַחַר הַמִּלְחָמָה וְחַי חַיֵּי שַׁלְוָה כְּרוֹפֵא מְפֻרְסָם בְּאֶחָד מִבָּתֵּי־הַחוֹלִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר בְּעִיר־הַבִּירָה. בַּיָּמִים הָהֵם קָמוּ אַנְשֵׁי בִּיל”ו,⁷ הָרִאשׁוֹנִים אֲשֶׁר קִדְּשׁוּ אֶת רַעְיוֹן שִׁיבַת צִיּוֹן, בְּעָזְבָם אֶת בָּתֵּי־הַמִּדְרָשׁ הַגְּבוֹהִים בַּנֵּכָר וּבַעֲלוֹתָם לְאֶרֶץ הַמּוֹלֶדֶת הָעֲזוּבָה לְחוֹנֵן אֶת רְגָבֶיהָ וּלְהַפְרוֹת אֶת שִׁמְמוּתָהּ. בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי, אֲשֶׁר רֹאשׁ רַעְיוֹנוֹתָיו הָיָה הַשִּׁיבָה לַעֲמַל הָאֲדָמָה, הָיָה יָמִים רַבִּים בֵּין אֵלֶּה, שֶׁהִכְרִיעוּ בִּבְחִירַת בֵּית־מִקְלָט לְיִשְׂרָאֵל לְצַד אַרְצוֹת אֲמֵרִיקָה רַחֲבוֹת־הַיָּדַיִם, וְהֶאֱמִין כִּי רַק הֵן “תִּתֵּנָה לֶחֶם וּמְנוּחָה לְנוֹדְדֵי עַמּוֹ הָאֻמְלָלִים”. אַךְ יָדֹעַ יָדַע גַּם אָז, כִּי “אֶרֶץ אַחַת קְדוֹשָׁה לְכֻלָּנוּ יַחַד, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּהּ הִתְהַלְּכוּ נְבִיאֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי קֶדֶם – זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר בְּשֶׁבֶת עַמִּי עָלֶיהָ דִּבֶּר בְּשָׂפָה זוֹ אָהַבְתִּי לָנֶצַח”. וְכֹה נִסַּח אֶת רַעְיוֹנוֹ: “לוּ נָבִיא הָיִיתִי, כִּי עַתָּה הִצַּתִּי לֹא אֵשׁ אַהֲבָה לְאֶרֶץ אֲבוֹתַי, אֲשֶׁר אוּלַי לֹא כָּבְתָה עוֹד בְּלִבָּם, כִּי אִם אֵשׁ הָאַהֲבָה לְאַדְמַת אֲבוֹתַי וְאֶל רִגְבֵי עֲפָרָהּ אֲשֶׁר רִוּוּ אוֹתָם בְּזֵעַת אַפָּם וְדַם לְבָבָם”. מִדֵּי הַסְבִּירוֹ רַעְיוֹן זֶה הוּא תָמִיד מְדַבֵּר רְתֵת: “לִנְבִיא אַרְגֶּנְטִינָה נְתַתֶּם אוֹתִי, – שְׁגִיתֶם! לֹא נְבִיא אַרְגֶּנְטִינָה אָנֹכִי, כִּי אִם נְבִיא הָאֲדָמָה; וּמִי יִתֵּן וְהָיוּ כָּל עַם ה' נְבִיאִים כָּמוֹנִי!”

זֶה הָיָה רַעְיוֹן חַיָּיו, וְעָלָיו הוּא חוֹזֵר בְּרֹב אַגָּדוֹתָיו וּמַאֲמָרָיו: “סוֹד הָאֲדָמָה”, “בֵּין אַדְנֵי הַשָּׂדֶה”, “הַיּוֹגֵב אֲשֶׁר גֹּרַשׁ מֵאֲחֻזָּתוֹ”. בָּאַגָּדָה הָאַחֲרוֹנָה נִתַּן בִּטּוּי לַמִּלְחָמָה בֵּין חֲזוֹן הַמּוֹלֶדֶת, אֲשֶׁר הַיּוֹגֵב גֹּרַשׁ מִמֶּנָּה, וְהוּא אֲשֶׁר יְפַעַם אֶת לֵב הַיּוֹגֵב הַמְשׁוֹרֵר, וּבֵין חֲזוֹן הָאֲדָמָה בַּאֲשֶׁר הִיא נוֹתֶנֶת “לֶחֶם וּמְנוּחָה”, הוּא הָרַעְיוֹן שֶׁנִּתְגַּלֵּם בִּדְמוּת אִשְׁתּוֹ, הַטּוֹעֶנֶת בְּשֵׁם הַמְּצִיאוּת, וְאֵין מַכְרִיעַ בֵּינֵיהֶם. אֲדָמָה וּמוֹלֶדֶת – קְדֻשָּׁה אַחַת לָהֶן; אָכֵן הָאשֶׁר יִנְוֶה בִּמְקוֹם שָׁם חֻבְּרוּ יַחַד.

בְּ“שִׁירַת הַזָּמִיר” נִתַּן מֵעֵין פִּתְרוֹן: חֲלוֹם הָאֲדָמָה לִכְאוֹרָה נִתְקַיֵּם כֻּלּוֹ בַּנֵּכָר. אַךְ שְׁלֹמֹה, שֶׁהֵקִים בַּעֲמַל יָדוֹ מֶשֶׁק פּוֹרֵחַ בְּאַחַת מֵאַרְצוֹת אֲמֵרִיקָה, עוֹלֶה לְאֶרֶץ הָאָבוֹת, כְּדֵי לְהַגְשִׁים שָׁם אֶת חֲלוֹמוֹ הַמָּלֵא: אֲדָמָה וּמוֹלֶדֶת בְּאֵין מַפְרִיד בֵּינֵיהֶן.

נִתְחַקֶּה נָא עַל סִפּוּר זֶה – בּוֹ יְסֻפַּר “לֹא עַל יָחִיד מִיִּשְׂרָאֵל בִּלְבַד, כִּי אִם עַל דּוֹר שָׁלֵם שֶׁבִּקֵּשׁ פִּתְרוֹן לְחַיָּיו”.

הַנַּעַר שְׁלֹמֹה הָיָה יֶלֶד יְפֵה־עֵינַיִם, רְחַב־מֵצַח וּסְדוּר תַּלְתַּלִּים, שֶׁלָּמַד תּוֹרָה הַרְבֵּה וְהָיָה בֵּן מַקְשִׁיב, וְאַבָּא וְאִמָּא אָהֲבוּ אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא יָדַע כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דַפֵּי גְמָרָא בְּעַל־פֶּה, שֶׁרַבָּהּ שֶׁל הָעֲיָרָה נִבָּא עָלָיו, כִּי יִהְיֶה רַב גָּדוֹל בְּיִשְׂרָאֵל; וְלִהְיוֹת רַב בְּיִשְׂרָאֵל – כְּלוּם יֵשׁ אשֶׁר גָּדוֹל מִזֶּה?

אַךְ שְׁלֹמה עוֹד נִמְנָה עִם סוּג מוּפְלָא זֶה שֶׁל נַעֲרֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, שֶׁלֹּא הִפְרִידוּ בֵּין הָעוֹלָם שֶׁנִּגְלָה לָהֶם בְּלִמּוּדֵי הַתּוֹרָה וּבֵין הַחַיִּים אֲשֶׁר מִסָּבִיב לָהֶם; וְלָכֵן נִרְאוּ לָהֶם הַרְבֵּה דְּבָרִים בַּחַיִּים הָאֵלֶּה מְשֻׁנִּים בְּיוֹתֵר.

כִּי הַחַיִּים וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּעֲיָרָה חֵלְכָּאִים, בָּהּ נוֹלַד וּבָהּ יָשְׁבוּ הוֹרָיו, לֹא הָיוּ דוֹמִים אַף בְּמַשֶּׁהוּ לַחַיִּים וְלָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם יְסֻפַּר בַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים. לֹא. שָׁם הָיָה מַרְאֶה אַחֵר וְהָיוּ פָּנִים אֲחֵרוֹת לַכֹּל. שָׁם אָסְפוּ הַיְּהוּדִים דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְיִצְהָר, וֵאלֹהִים נָתַן עֵשֶׂב לִבְהֶמְתָּם; שָׁם נָטְעוּ כְּרָמִים וְזָרְעוּ שָׂדוֹת בִּידֵי עַצְמָם וְלֹא הָיוּ צְרִיכִים, כְּמוֹ פֹּה, לְאִכָּרִים מִבְּנֵי עַם הָאָרֶץ, שֶׁיָּבִיאוּ לָהֶם מִן הַכְּפָר בָּר לְקֶמַח וִירָקוֹת לְמַאֲכַל בֵּיתָם. גַּם בַּגְּמָרָא לָמַד הִלְכוֹת שָׂדֶה וָכֶרֶם, עִנְיָנֵי חָרִישׁ וְקָצִיר, וְגַם – פִּלְאֵי־פְּלָאִים! – הַתַּנָּאִים הַקְּדוֹשִׁים בִּכְבוֹדָם וּבְעַצְמָם הָיוּ חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים, קוֹצְרִים וּמְאַלְּמִים אֲלֻמּוֹת, הָיוּ מוֹסְקֵי־זַיִת וְרוֹעֵי־צֹאן, וְלֹא הִתְבּוֹשָׁשׁוּ, בְּעוֹד שֶׁכַּיּוֹם בָּעֲיָרָה חֵלְכָּאִים “לֹא רָאָה מֵעוֹדוֹ לֹא חָרִישׁ וְלֹא קָצִיר, לֹא פֶּרַח וְלֹא נִצָּה… עַל־יַד הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים וְהַשְּׁפָלִים לֹא יֵרָאֶה וְלֹא יִמָּצֵא כָּל עֵץ, כָּל עֵשֶׂב”. וְהַנַּעַר הַנָּבוֹן שָׁאַל בְּלִבּוֹ וְתָמַהּ: “מַה זֹּאת? הַיְּהוּדִים יִלְמְדוּ אֶת הַתּוֹרָה, וְהָאִכָּרִים יִחְיוּ עַל פִּיהָ?” וְהַנַּעַר לֹא יָכֹל לְיַשֵּׁב אֶת הַנִּגּוּדִים הַבּוֹלְטִים הָאֵלֶּה בֵּין תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל וּבֵין חַיֵי יִשְׂרָאֵל.

זֶה הָיָה בַּשָּׁנָה הַשְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה לְחַיָּיו. הַנַּעַר הָלַךְ קוֹדֵר בַּחֲמַת רוּחוֹ. חַיֵּיהֶם שֶׁל יְהוּדִי חֵלְכָּאִים וְגַם חַיֵּי אָבִיו, שֶׁפַּרְנָסָתוֹ הָיְתָה עַל חֲנוּת שֶׁל קֶמַח, נִרְאוּ לוֹ עֲגוּמִים וּמְשַׁעְמְמִים בְּיוֹתֵר, וְיוֹם אֶחָד בְּשִׁבְתּוֹ עִם אָבִיו לֶאֱכֹל בַּצָּהָרַיִם, לֹא יָכֹל עוֹד לְהִתְאַפֵּק וַיִּשְׁאָלֵהוּ; “הַגִּידָה נָא לִי, אָבִי, מַדּוּעַ לֹא יִהְיוּ גַם הַיְּהוּדִים לְאִכָּרִים עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה?”

אָבִיו כֹּה הֻפְתַּע מֵעֶצֶם הַשְּׁאֵלָה שֶׁלֹּא יָדַע מַה לְּהָשִׁיב לוֹ. “שְׁאֵלָה זָרָה תִּשְׁאַל, בְּנִי – עָנָהוּ בְּגִמְגּוּם – אֶת הָאֱמֶת אַגִּיד: מֵעוֹדִי לֹא שַׂמְתִּי לֵב לַדָּבָר הַזֶּה… אֲדַמֶּה, כִּי לֹא לְכָבוֹד הוּא לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה כִּבְנֵי עַם הָאָרֶץ”… מַעֲנֶה זֶה לֹא הֵנִיחַ אֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַנַּעַר כָּל עִקָּר, וְחָזַר וְשָׁאַל: “מַדּוּעַ זֶה עָבְדוּ אֲבוֹתֵינוּ אֶת הָאֲדָמָה אָז, בְּשִׁבְתָּם עַל אַדְמָתָם?” וְהוֹסִיף לְקַפֵּחַ אֶת אָבִיו בִּשְׁאֵלוֹת, בְּאָמְרוֹ: “אָבִי, הֵן אִם יָבוֹא הַיּוֹם אוֹ מָחָר הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ וְנָשׁוּב לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, הֲלֹא נָשׁוּב גַּם אֲנַחְנוּ לִהְיוֹת לְאִכָּרִים, לְמַעַן קַיֵּם אֶת הַמִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ. הַאַף אֵין זֹאת, אָבִי? וּמַדּוּעַ זֶה לֹא נַעֲשֶׂה זֹאת גַּם הַיּוֹם, לִפְנֵי בּוֹא הַמָּשִׁיחַ?”

כֹּה הִשְׂכִּיל הַנַּעַר לִשְׁאֹל וּכְאִלּוּ רָמַז בִּדְבָרָיו, כִּי לְמַעַן נִזְכֶּה לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ וּלְמַעַן נוּכַל לְקַדֵּם אֶת פָּנָיו, עָלֵינוּ לָשׁוּב וְלִהְיוֹת לְאִכָּרִים עוֹבְדֵי־הָאֲדָמָה – כִּי בְּעֶצֶם הַתִּקְוָה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּלוּלָה הַשִּׁיבָה אֶל עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, הַגְּדוֹלָה בַּ“מִּצְווֹת הַתְּלוּיוֹת בָּאָרֶץ”…

יֶלֶד, שֶׁתָּקְפוּ אוֹתוֹ הִרְהוּרִים כָּאֵלֶּה, לֹא יוּכַל עוֹד לָשֶׁבֶת הַרְבֵּה בַּבָּתִּים הָעֲגוּמִים הָאֵלֶּה, שֶׁמִּסָּבִיב לָהֶם לֹא יֵרָאֶה עֵשֶׂב יָרֹק וְלֹא יִמָּצֵא עֵץ צוֹמֵחַ. הוּא לֹא יָכֹל עוֹד לִחְיוֹת אֶת חַיֵּיהֶם שֶׁל יְהוּדֵי חֵלְכָּאִים. יָדַעְתִּי, כִּי שְׁלֹמֹה זֶה יָקוּם יוֹם אֶחָד וְיִבְרַח כָּמוֹנִי מִבֵּית אָבִיו וְיֵצֵא אַף הוּא לְבַקֵּשׁ בָּעוֹלָם מָקוֹם שֶׁמּוּסְטַנְגִים רוֹעִים בַּמֶּרְחָב וְשָׂדוֹת יִשְׂתָּרְעוּ לְאֵין גְבוּל…

פְּנֵי שְׁלֹמֹה חָוְרוּ וְרוּחוֹ הָיְתָה מְדֻכְדֶּכֶת מְאֹד. אִמּוֹ הַטּוֹבָה בַּת־שֶׁבַע, שֶׁאָהֲבָה אֶת בְּנָהּ יְחִידָהּ אַהֲבַת נֶפֶשׁ, לֹא חָשְׂכָה מִמֶּנּוּ דָּבָר. אַךְ הוּא הָיָה חָסֵר רֵיחַ דֶּשֶׁא וְגֵן וּמֶרְחַב שָׂדֶה. צַר הָיָה לוֹ הַמָּקוֹם בַּעֲיָרָה זוֹ וְלֹא יָדַע מַה יִהְיֶה עָלָיו. אָבִיו אָמַר לוֹ, כִּי “לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ עֲתִידָה אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל לְהוֹצִיא גְלֻסְקָאוֹת וּכְלֵי־מִילָת, מִבְּלִי אֲשֶׁר נִצְטָרֵךְ לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה בְּעֶצֶב וּבְזֵעַת־אַפַּיִם”. אֲבָל הֲלֹא תּוֹרַת יִשְׁרָאֵל נִתְּנָה לְעוֹבְדֵי אֲדָמָה. עַל זֶה תָּעִיד כָּל פָּרָשָׁה שֶׁבַּתּוֹרָה, כָּל פֶּרֶק שֶׁבַּנְּבִיאִים. וּמַה טַּעַם יִהְיֶה לַחַיִּים, אִם הָאֲדָמָה תּוֹצִיא בְּלִי עֲמַל כַּפַּיִם “גְלוּסְקָאוֹת וּכְלֵי מִילָת”? הֲתִמְתַּקְנָה גְלֻסְקָאוֹת כָּאֵלֶּה לְחֵךְ אוֹכְלָן?

מֵהִרְהוּרָיו הַקָּשִׁים וּמִזַּעַף־רוּחוֹ הוֹצִיא אוֹתוֹ מְאֹרָע גָּדוֹל שֶׁאֵרַע בְּחַיָּיו – הֲלֹא הִיא יְצִיאָתוֹ הָרִאשׁוֹנָה מִן הָעֲיָרָה וּנְסִיעָתוֹ עִם אִמּוֹ לִכְפַר מְלוֹן־יְעָרִים, שֶׁבּוֹ חָגְגוּ אֶת חֲתֻנָּתָהּ שֶׁל בַּת־דּוֹדָתוֹ. כָּל יֶלֶד אוֹהֵב לִנְסֹעַ. אֵין דָּבָר מַצְהִיל אֶת דָּמוֹ, לְאַחַר שֶׁשָּׁמְמָה עָלָיו רוּחוֹ בַּבַּיִת, כְּרֵיחַ הַשָּׂדֶה, כָּאֲדָמָה הַמְנֻמֶּרֶת, הַמִּתְגַּלָּה לְפָנָיו בְּכָל חִנָּהּ. אֲבָל לְנַעַר כִּשְׁלֹמֹה, שֶׁלֹּא רָאָה מֵעוֹדוֹ מַרְאוֹת שָׂדֶה וָיַעַר, הָיָה כָּל זֶה כַּחֲלוֹם רַב־קֶסֶם וְחוֹלֵל מַהְפֵּכָה עֲצוּמָה בְּרוּחוֹ.

לֹא בְּבַת אַחַת נִגְלוּ לְפָנָיו פִּלְאֵי הַשָּׂדֶה. הָעֲגָלָה צְפוּפַת־הַנּוֹסְעִים הָיְתָה סְכוּכָה כֻּלָּהּ, וְהַנַּעַר הֻכְרַח לִנְקֹב חוֹר קָטָן בַּמַּחְצֶלֶת, וּבְעַד הַחוֹר הַקָּטָן הַזֶּה רָאָה אֶת הַשָּׂדוֹת וְהָאִילָנוֹת הַחוֹלְפִים. אַךְ גַּם רִמְזֵי נוֹף אֵלֶּה הֵאִירוּ אֶת עֵינָיו וּמִלִּבּוֹ הִתְפָּרְצָה קְרִיאַת־גִיל: “מַה תִּיף הָאָרֶץ אֲשֶׁר בָּרָא ה'! וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי”.

בַּלַּיְלָה בָּאוּ אֶל מְלוֹן־יְעָרִים וּמִיָּד נִבְלַע הַכֹּל בְּרַעַשׁ הַמִּשְׁתֶּה, אַךְ קָרָה נֵס שֶׁהִצִּיעוּ מִשְׁכָּב לַנַּעַר עַל עֲרֵמַת הֶחָצִיר שֶׁבַּעֲלִיַּת־גַּג הָאֻרְוָה. וְכָאן הִתְחִילוּ מִתְרַחֲשִׁים הַפְּלָאִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל נְסִיעָה זוֹ. שְׁמֵי הַלַּיְלָה הָיוּ מְכֻסִּים עָבִים וְהַיָּרֵחַ אֲשֶׁר שָׁט בֵּינֵיהֶם עָטַף אֶת הַיַּעַר חֲלִיפוֹת אוֹר וָצֵל וְהֵם שֶׁקָּסְמוּ לְלֵב הַנַּעַר בְּקֶסֶם לֹא יְדָעָהוּ. הָעֲלָטָה אֲשֶׁר בַּיַּעַר מָשְׁכָה וְהֵטִילָה אֵימָה. בְּשַׂר הַנַּעַר סָמַר מִפַּחַד. “שְׁלֹמֹה! – קָרְאָה אֵלָיו אִמּוֹ: – לֹא נָכוֹן הוּא לְהַבִּיט אֶל הַיַּעַר לְעִתּוֹתֵי לַיְלָה”… אַךְ הַיַּעַר הַלֵּילִי הָיָה מָלֵא הוֹד. וְהַנַּעַר לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנּוּ עַד שֶׁנִּרְדַּם תַּרְדֵּמָה עַזָּה. זֶה הָיָה מַרְאֵה הַיַּעַר וְרֵיחַ הֶחָצִיר שֶׁנָּסְכוּ עָלָיו שֵׁנָה מְתוּקָה וּמְחַזֶּקֶת כָּזוֹ.

כַּאֲשֶׁר פָּקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו בַּבֹּקֶר כְּבָר הָיָה אִישׁ אַחֵר. נֹגַהּ הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁרָקַד בֵּין עַנְפֵי הָאֵלָּה וְהִבְקִיעַ אֶת עֲלִיַּת־הַגַּג, כְּאִלּוּ רָקַד גַּם בְּעֵינָיו וּבְדָמוֹ. הוּא לֹא הִכִּיר אֶת הָעוֹלָם שֶׁהָיָה רָגִיל בּוֹ מֵעוֹדוֹ – לֹא הִכִּיר גַּם אֶת עַצְמוֹ.

“אֵל אֱלֹהִים מִשְׂגַּבִּי – קָרָא שׁוֹתֵק וְתָמֵהּ – מַה זֶּה הָיָה עִמָּדִי?”

בִּמְקוֹם הַבַּיִת הַצַּר וְהֶעָגוּם, שֶׁעֵינָיו הִסְכִּינוּ לִרְאוֹת יוֹם יוֹם בַּהֲקִיצוֹ מִשְּׁנָתוֹ, פְּרוּשָׂה עַל רֹאשׁוֹ סֻכַּת עָלִים יְרֻקִּים. הָאֲוִיר שֶׁהוּא נוֹשֵׁם בְּקִרְבּוֹ מְשַׁכֵּר וּמְעוֹדֵד. כָּל הָעוֹלָם כָּאן אַחֵר, גַּם נַפְשׁוֹ הִיא אַחֶרֶת.

“הַיַּעֲרָה, הַיַּעֲרָה!” – קָרָא בְּגִיל בְּקָפְצוֹ מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, כִּי לֹא יָכֹל לִשְׁקֹט עַד אִם יַבְקִיע אֶל לֵב הַיַּעַר וִיגַלֶּה אֶת סוֹד הַקְּסָמִים שֶׁקָּסְמוּ לוֹ כָּל הַלַּיְלָה.

פְּגִישָׁה זוֹ עִם הַיַּעַר, עִם הַשָּׂדֶה, בִּהְיוֹת לֵב הַנַּעַר מֻקְסָם כֻּלוֹ מִשִּׁירַת הַזָּמִיר, הָיְתָה פְּגִישָׁתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עִם הָעוֹלָם, עִם חֵן הָעוֹלָם. כָּל מַה שֶׁעוֹרְרָה בְּלִבּוֹ שִׁירַת הַתַּנַ"ךְ לֹא הָיָה אֶלָּא רֶמֶז לְמַה שֶּׁעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ מַרְאֵה הַקָּמָה, צִלְצוּל הַמַּגָּלִים, רֵיחוֹת הָאֲדָמָה. אוֹתָהּ שָׁעָה מָצָא פִּתְרוֹנִים לִדְבָרִים רַבִּים שֶׁבַּתּוֹרָה וּבַנְּבִיאִים, שֶׁהָיוּ סְתוּמִים לְפָנָיו עַד כֹּה. אָכֵן לֹא אֶת סוֹד הַסֵּפֶר בִּלְבַד גִּלָּה, כִּי אִם אֶת סוֹד נַפְשׁוֹ, סוֹד חַיָּיו.

רַק עַתָּה יָדַע לְאָן קָרָא לוֹ לִבּוֹ וּמַה פֵּשֶׁר הָעֶצֶב אֲשֶׁר רָבַץ עָלָיו כְּעָנָן כָּבֵד עַד כֹּה.

שִׁכּוֹר מִשֶּׁמֶשׁ, מִיֶּרֶק, מִשִּׁירָה הִתְהַלֵּךְ בֵּין הָעֵצִים וּמַשַּׁק הֶעָלִים עַל רֹאשׁוֹ. מֻפְלָא הָיָה מַשַּׁק הֶעָלִים. נִדְמֶה לוֹ כִּי “בִּשְׂפַת אֱנוֹשׁ יִתְלַחֲשׁוּ” – וְהַשָּׂפָה מוּבָנָה לוֹ כְּאִלּוּ יָדַע אוֹתָהּ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם. “אֵלִי, אֵלִי”! – קָרָא בַּהֲמוֹן רִגְשׁוֹתָיו – “הַזֶה הוּא הַיַּעַר הַנּוֹרָא אֲשֶׁר הִפִּיל עָלַי אֶמֶשׁ אֵימָתָה וָפַחַד, בְּהַבִּיטִי אֵלָיו בְּעַד הָאֲרֻבָּה?…”

“מַדּוּעַ זֶה בָּאתִי הַיַּעֲרָה רַק הַיּוֹם בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה? הַאֵין יַעַר בְּקִרְבַת חֵלְכָּאִים, אִם הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יִזְרַח שָׁם? מַדּוּעַ זֶה נוֹאַלְתִּי לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם כָּלוּא בַּחֶדֶר וְלֹא פָּתַחְתִּי אֶת לִבִּי לְגִיל הַחַיִּים?”

זֶה הָיָה הֶחָג הָרִאשׁוֹן בְּחַיֵּי הַנַּעַר, שֶׁחָגַג אוֹתוֹ בְּכָל נִימֵי נַפְשׁוֹ, וְזֵכֶר הַיּוֹם הַזֶּה לֹא מָשׁ מִמֶּנּוּ עוֹד. עוֹד נֻסָּה הַנַּעַר בְּקַדְרוּת הַיְשִׁיבָה בְּעָזְבוֹ אֶת עִיר מוֹלַדְתּוֹ וּבְלֶכְתּוֹ לִמְקוֹם תּוֹרָה, אֲבָל אִישׁ לֹא הֵבִין שָׁם לְלִבּוֹ. אִישׁ לֹא הֵבִין, כִּי גַעְגּוּעָיו עַל הַיַּעַר וְעַל שִׁירַת הַזָּמִיר הֶם גַּעְגּוּעִים עַל צִיּוֹן, עַל זִיו חַיֶּיהָ וְעַל תִּפְאֶרֶת מַרְאוֹתֶיהָ: כִּי לְשִׁירַת הַזָּמִיר עָבְרוּ כֻּלָם לְנֶגֶד עֵינָיו וְנֶחְתְּמוּ בִּלְבָבוֹ לְכָל יְמֵי חַיָּיו.

גַּם בְּבוֹאוֹ לְעַרְבוֹת אֲמֵרִיקָה רַחֲבוֹת־הַיָּדַיִם, עוֹד זָכַר מַה שֶּׁהַזָּמִיר רָמַז לוֹ בְּשִׁירָתוֹ בְּיוֹם חַגּוֹ הַגָּדוֹל: “וְזָכַרְתָּ אֶת שִׁירַת הַזָּמִיר, וְגַם אֶת צִיּוֹן בְּרַחֲמִים תִּזְכֹּר”. וְזֵכֶר־פְּלָאִים זֶה הוּא שֶׁהֶעֱלָהוּ לְאַחַר נְדוּדִים רַבִּים בָּעוֹלָם לְצִיּוֹן.

שִׁשִּׁים שָׁנָה עָבְרוּ מִיּוֹם שֶׁנִּתְפַּרְסֵם הַסֵּפֶר הַנֶּחְמָד הַזֶּה. אַךְ אוֹר גָּדוֹל פָּרוּשׂ עַל דַּפָּיו הַנִּפְלָאִים עַד הַיּוֹם – הֲלֹא הוּא הָאוֹר שֶׁהִרְנִין אֶת לִבּוֹ שֶׁל נַעַר יְהוּדִי בַּגּוֹלָה, בְּהִגָּלוֹת לְפָנָיו בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה חֶמְדַּת הָאֲדָמָה וְאשֶׁר עוֹבְדֶיהָ.

כִּי שִׁירַת הָאֲדָמָה – גַּם בְּאַרְצוֹת נֵכָר, חֲזוֹן מוֹלֶדֶת וְרִמְזֵי גְאֻלָּה הָיוּ צְרוּרִים תָּמִיד בִּצְלִילֶיהָ.

עָמַדְנוּ בִּמְפֹרָט עַל “שִׁירַת הַזָּמִיר” לֹא רַק מִשּׁוּם שֶׁזֶּהוּ הַסִּפּוּר הַגָּדוֹל וְהַמְעַנְיֵן בְּיוֹתֵר שֶׁכָּתַב בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי, כִּי אִם גַּם מִשּׁוּם שֶׁבּוֹ בָּאָה לִידֵי בִּטּוּי מַחֲשַׁבְתּוֹ הַמֶּרְכָּזִית. מֶה חָפֵץ לְהַגִּיד לָנוּ בְּסִפּוּר זֶה? שֶׁאֶת תִּקוּן חַיָּיו לֹא יִמְצָא אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל בִּלְתִּי אִם בְּשׁוּבוֹ לְחוֹנֵן אֶת הָאֲדָמָה כִּמְקוֹר חַיָּיו וּמְקוֹר שְׁשׂוֹנוֹ, וְאוּלָם תְּחִיַּת הָאֻמָּה לֹא תָבוֹא אֶלָּא עַל אַדְמַת אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. אָכֵן הָאֲדָמָה קְדוֹשָׁה בְּכָל מָקוֹם. וּמִי שֶׁשָּׁב לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ, הוּא כְּבָר נִגְאָל לְמֶחֱצָה. וְאָמְנָם הַדּוֹר הַבָּא, דּוֹר הַחֲלוּצִים, קִיֵּם אֶת תּוֹרָתוֹ, שֶׁאֵין הַכְשָׁרָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל כַּהַכְשָׁרָה בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה.

כְּאִישׁ הַהַשְׂכָּלָה וּכְאִישׁ־הַתְּחִיָּה גַּם יַחַד, לא וִתֵּר הַמְסַפֵּר עַל הַתַּרְבּוּת בִּכְלָל, וְעַל תַּרְבּוּת־יִשְׂרָאֵל בִּפְרָט. בַּסִּפּוּר “קְבוּרַת נְשָׁמוֹת” הֻבְּעָה הַחֲרָדָה לְתוֹרַת־יִשְׂרָאֵל הַמִּשְׁתַּכַּחַת וְהוֹלֶכֶת. מְפַעֵם אוֹתוֹ הָרַעְיוֹן, כִּי הַסֵּפֶר הָעִבְרִי הוּא נִשְׁמַת הָאֻמָּה: דּוֹר דּוֹר וִיצִירָתוֹ וְדוֹר דּוֹר וּסְפָרָיו. אוֹתוֹ הֶעָשִׁיר הַבּוּר, אֲשֶׁר עָלָה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ רַעְיוֹן־הַשָּׂטָן לִקְבֹּר אֶת סִפְרֵי־יִשְׂרָאֵל, – לֹא סְפָרִים קָבַר, כִּי אִם נְשָׁמוֹת – נִשְׁמַת־דּוֹרוֹת, וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה בִּלְתִּי אִם יָקִים בָּתֵּי־סֵפֶר עִבְרִיִּים, אֲשֶׁר מֵהֶם אוּלַי יֵצְאוּ בִּרְבוֹת הַיָּמִים כּוֹתְבֵי סְפָרִים מְחֻכָּמִים, “מַרְבֵּי נְשָׁמוֹת בָּאָרֶץ”.

וְלֹא לְתַרְבּוּת סְתָם קִנֵּא, כִּי אִם לְתַרְבּוּת מְקוֹרִית, יִשְׂרְאֵלִית, לְתַרְבּוּת שֶׁיָּנְקָה מִלֵּב הָאֻמָּה וְקָלְטָה חָכְמַת־דּוֹרוֹת וּקְדֻשַּׁת־דּוֹרוֹת. בָּאֲגָדָה הַנִּפְלָאָה “עַם הַיּוֹבְלִים” יְסֻפַּר עַל עַם אֲשֶׁר שָׁכַח אֶת תַּרְבּוּתוֹ הַקְּדוּמָה, עַם אֲשֶׁר פָּרְחָה הַנְּשָׁמָה מִדָּתוֹ וְדַעַת אֱלֹהִים נִשְׁתַּכְּחָה מִלִּבּוֹ. וּלְמַעַן מַלֵּא אֶת חַיָּיו שֶׁנִּתְרוֹקְנוּ מִקְּדֻשָּׁה, קָבְעוּ חֲכָמָיו חַגִּים חֲדָשִׁים – חַגֵּי יוֹבֵל לְזִקְנֵי הָעָם וְשָׂרָיו וְיוֹעֲצָיו – חַגִּים תְּפֵלִים אֵין סְפֹר, שֶׁנִּמְאֲסוּ מַהֵר עַל הָעָם, וְשׁוּב שָׁאֲלוּ הָאֲנָשִׁים אֶת נַפְשָׁם לָמוּת מֵרֹב שִׁמָּמוֹן. עַד יוֹם בּוֹ גִּלָה לָהֶם אַחַד הַכֹּהֲנִים הַקַּדְמוֹנִים שֶׁנִּשְׁאַר בַּחַיִּים, כִּי מְקוֹר אֲסוֹנָם הוּא בַּתּוֹרָה לְלֹא שֹׁרֶשׁ, לְלֹא מָקוֹר, לְלֹא תַרְבּוּת מִשֶּׁלָּהֶם אֲשֶׁר רַק הִיא תְּמַלֵּא חַיֵּי עַם וְתַפְרִיחַ אֶת נַפְשׁוֹ.

קִנְאָה זוֹ לְתוֹרַת יִשְׂרָאֵל, לְרוּחַ יִשְׂרָאֵל, הִיא הַנּוֹשֵׂא שֶׁל רֹב יְצִירוֹתָיו, וְהֵן הַמְקָרְבוֹת אוֹתוֹ, – עִם כָּל מַה שֶּׁמַּהֲלַךְ מַחְשְׁבוֹתָיו יוֹנֵק עֲדַיִן מִשָּׁרְשֵׁי הַהַשְׂכָּלָה – אֶל דּוֹרֵנוּ, שֶׁתּוֹרַת־יִשְׂרָאֵל וְאַדְמַת־יִשְׂרָאֵל הָיוּ לוֹ מֻשָּׂג אֶחָד, מַשָּׂא־נֶפֶשׁ אֶחָד.

רֹב יְצִירוֹתָיו שֶׁל בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי נִכְתְּבוּ בְּצוּרַת אַגָּדָה וּמָשָׁל. בְּסִגְנוֹן זֶה הוּא מַמְשִׁיךְ אֶת מָסֹרֶת יְצִירָתוֹ הָאֲלֵגוֹרִית שֶׁל יִצְחָק אֶרְטֶר. אֲבָל סִגְנוֹנוֹ פָּשׁוּט יוֹתֵר, לְבָבִי יוֹתֵר. הָאַגָּדָה רַבַּת הַחֲרִיפוּת שֶׁל בַּעַל “גִּלְגּוּל נֶפֶשׁ” הָפְכָה כָּאן שִׁירָה לִירִית, וְאַף זֶה הוּא אוֹת הַזְּמָן הֶחָדָשׁ, תְּקוּפַת חִבַּת־צִיּוֹן, שֶׁמְּשׁוֹרְרֶיהָ לֹא נָקְטוּ לְשׁוֹן לַעַג וְתוֹכֵחָה, כִּי אִם הָיוּ מְבַשְּׂרִים וּמְנַחֲמִים לְעַמָּם.

לֹא נִזְכְּרוּ כָּאן אֶלָּא כַּמָּה מִדִּבְרֵי־הַשִּׁירָה שֶׁכָּתַב בַּעַל “שִׁירַת הַזָּמִיר”. וְאוּלָם בְּצִדּוֹ שֶׁל הַמְשׁוֹרֵר בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי עָמַד גַּם הַחוֹקֵר הַמְלֻמָּד דּוֹקְטוֹר י. ל. קַצְנֶלְסוֹן, מִי שֶׁכָּתַב סִפְרֵי־מַדָּע חֲשׁוּבִים בְּתוֹלְדוֹת יִשְׂרָאֵל (“הַפְּרוּשִׁים וְהַצְּדוֹקִים”, “הַדָּת וְהַמְּדִינִיּוּת אֵצֶל הָעִבְרִים הַקַּדְמוֹנִים”) וּמֶחְקָרִים מְאִירֵי־עֵינַיִם בַּתַּלְמוּד וּבַתַּנַּ“ךְ (“דִּינֵי טֻמְאָה וְטָהֳרָה”, “שְׁמוֹת הַנְּגָעִים בְּכִתְבֵי־הַקֹּדֶשׁ”, “רְמַ”ח אֲבָרִים", וּבִמְיֻחָד – סִפְרוֹ הַגָּדוֹל: “הַתַּלְמוּד וְחָכְמַת הָרְפוּאָה”). אֵין זֶה מֵעִנְיָנֵנוּ כָּאן לְהָאִיר אֶת דְּרָכָיו הַמְיֻחָדוֹת שֶׁל ד”ר קַצְנֶלְסוֹן בְּמִקְצוֹעַ זֶה. אָכֵן אוֹר רַב שָׁפַךְ עַל כָּל בְּעָיָה מַדָּעִית שֶׁעָסַק בָּהּ. אַחַד הַמְּעַטִּים הָיָה, שֶׁגִּלָּה אֶת דַּרְכֵי הָרוּחַ הַמְיֻחָדוֹת לָנוּ – שֶׁהֶרְאָה אֶת הַשְּׁלֵמוּת וְהַבְּקִיאוּת בִּידִיעַת הָעוֹלָם שֶׁל חֲכָמֵינוּ הַקַּדְמוֹנִים כְּיַד כִּשְׁרוֹן הַהַסְבָּרָה שֶׁחוֹנַן בָּהּ.

מַה שֶּׁקַּצְנֶלְסוֹן לָמַד הַרְבֵּה גְמָרָא בִּימֵי בַּחֲרוּתוֹ עָמַד לוֹ בְמֶחְקָרָיו הָרַבִּים וְהַמְצֻיָּנִים עַל יְסוֹדוֹת הָרְפוּאָה בַּתַּלְמוּד. גַּם זֶה הָיָה מִתַּפְקִידוֹ – לְהַרְאוֹת, שֶׁיְּצִירָה גְדוֹלָה וְנֶהְדָּרָה זוֹ שֶׁהָיְתָה “מַחֲבֵא־הָרוּחַ” הַנֶּאֱמָן לְדוֹרוֹת רַבִּים, הָיְתָה פְּרִי יְדִיעָה גְדוֹלָה בְּמִקְצוֹעוֹת חָכְמָה וּמַדָּע שׁוֹנִים. כְּסוֹפֵר רַב־יְדִיעוֹת וּצְלוּל־הַסְבָּרָה, נָשָׂא קַצְנֶלְסוֹן אֲבוּקָה מְאִירָה לְכָל מְבוֹאוֹת הַמֶּחְקָר הַמְסֻבָּכִים. אָכֵן אוּלַי גַּם שֶׁלֹּא מִדַּעַת שׁוֹלֶטֶת בְּכָל מֶחְקָרָיו הַמְּגַמָּה לְהַפְגִּין אֶת הַיְסוֹדִיּוּת שֶׁל תַּרְבּוּת־יִשְׂרָאֵל הַקְּדוּמָה, לְהָרִים אֶת כְּבוֹדָהּ.

וְאַף בָּזֶה הָיָה מִמְּחַנְּכֵי הַדּוֹר לִתְחִיָּה, אַף שֶׁרַגְלוֹ אַחַת עָמְדָה עֲדַיִן בִּתְחוּמֵי הַהַשְׂכָּלָה.

חַיָּיו הָיוּ חַיֵּי עָמֵל בְּתוֹרָה וּבִיצִירָה. לֹא מְעַט מִכֹּחוֹ שִׁקַּע בְּעַסְקָנוּתוֹ כְּאֶחָד מֵרָאשֵׁי מְפִיצִי הַהַשְׂכָּלָה בִּסְפָרִים, מַאֲמָרִים וּפֶלְיֵטוֹנִים שֶׁכָּתַב אוֹתָם רוּסִית, לָשׁוֹן שֶׁבָּהּ עָרַךְ גַּם אֶת “הָאֶנְצִיקְלוֹפֶּדְיָה הָעִבְרִית”, וּבָהּ פִּרְסֵם מִסְפָּר רַב שֶׁל עֲרָכִים חֲשׁוּבִים בְּמֶחְקַר הַיַּהֲדוּת וּבְתוֹלְדוֹתֶיהָ. אַךְ שְׁאָר רוּחוֹ יִשְׁתַּמֵּר לְדוֹרוֹת בְּמַה שֶּׁכָּתַב עִבְרִית. מִדִּבְרֵי הַשִּׁירָה שֶׁלּוֹ פִּרְסֵם בְּחַיָּיו אֶת סִפְרוֹ “הֶגְיוֹנוֹת וְהִרְהוּרִים”, וְהוּא חֵלֶק רִאשׁוֹן מִכְּתָבָיו (פֶּטֶרְבּוּרְג, תרס"ב). מִסֵּפֶר זֶה לֻקְּחוּ חֲמֵשֶׁת הַסִּפּוּרִים שֶׁבְּסֵפֶר זֶה⁸.

בֶּן שִׁבְעִים מֵת (תרע"ז) בְּעִיר הַבִּירָה הָרוּסִית, בָּהּ יָשַׁב רֹב יְמֵי חַיָּיו, בָּהּ עָבַד עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן אֶת עֲבוֹדָתוֹ הַפּוֹרִיָּה לְעַמּוֹ וּלְסִפְרוּתוֹ.

סִפַּרְתִּי לָכֶם עַל חַיָּיו וְעַל מַעֲשָׂיו שֶׁל בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי. כָּל כַּמָּה שֶׁהֶאֱרַכְתִּי, לֹא סִפַּּרְתִּי לָכֶם אֶלָּא מְעַט מֵהַרְבֵּה. זֶה הָאִישׁ, שֶׁהָיָה רוֹפֵא טָרוּד וּמֻטְרָד כָּל יָמָיו וְהָיָה מְקַבֵּל, כְּפִי שֶׁמְּסַפְּרִים, אֶת אוֹרְחָיו, מֵחֹסֶר זְמָן, בְּמֶרְכַּבְתּוֹ, תּוֹךְ כְּדֵי נְסִיעָה מֵחוֹלֶה לְחוֹלֶה, הָיָה סוֹפֵר שַׁקְדָּן מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

לְבַד שֶׁהָיָה סוֹפֵר וְחוֹקֵר, הָיָה גַם פֶלְיֵטוֹנִיסְטָן מְצֻיָּן, וּבְ“הַיּוֹם”, שֶׁהָיָה בִּזְמַנּוֹ הָעִתּוֹן הַיּוֹמִי הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּעֱרַךְ בְּטַעַם אֵירוֹפִּי, הָיָה אֶחָד מִן הַשְּׁלשָׁה (פְרִישְׁמַן, י. ל. קַנְטוֹר וְהוּא), שֶׁקִּיְּמוּ אֶת הָאַכְסַנְיָה הַסִּפְרוּתִית הַזֹּאת וְשֶׁיָּצְרוּ אֶת צִבְיוֹנָהּ – צִבְיוֹן הַמַּעֲבָר מִתְּקוּפַת הַהַשְׂכָּלָה לִתְקוּפַת הַתְּחִיָּה.

כִּי לֹא הָרַעְיוֹנוֹת הַשּׁוֹלְטִים בִּלְבַד הֵם הַמַּבְדִּילִים בֵּין תְּקוּפָה לִתְקוּפָה, כִּי אִם – וְאוּלַי בְּעִקָּר – הַסִּגְנוֹן, הַנִּגּוּן, הָרוּחַ הַמִּתְבַּטֵּא בָּצּוּרָה, בַּקֶּצֶב, בְּצֶבַע הַמַּחֲשָׁבָה.

בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי – כִּפְרִישְׁמַן, כְּמַאנֶה, כְּיַעְבֵּץ, – הָיָה מִיּוֹצְרֵי הַסִּגְנוֹן שֶׁל “בֵּין הַזְּמַנִּים”. זֶה הָיָה סִגְנוֹן רַךְ יוֹתֵר, צָלוּל יוֹתֵר, שִׁירִי יוֹתֵר מִזֶּה שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה. הָיְתָה בּוֹ הֶמְיַת לֵב־עֶצֶב שֶׁל פְּרִידָה מִן הֶעָבָר בְּיַחַד עִם צָהֲלָה צְנוּעָה, עֲצוּרָה, הָעוֹלָה עִם הַצְּמִיחָה בְּטֶרֶם אָבִיב.

בְּכָל יְצִירָתוֹ רַבַּת־הָעֲנָפִים, בְּסִגְנוֹנָהּ שֶׁהָיָה שָׁקוּי כֻּלּוֹ צְלִילוּת וְזִמְרָה וּבְתוֹרָתוֹ שֶׁקָּרְאָה לְחַיֵּי־עָם וּלְחַיֵּי־אָדָם בְּרִיאִים וְיָפִים – הָיָה אָדָם אֲבִיבִי, מְשׁוֹרֵר אֲבִיבִי, אֶחָד מֵאֵלֶּה שֶׁבָּאִים עִם דִּמְדּוּמֵי־שַׁחַר וּמְבַשְּׂרִים אֶת הַיּוֹם הָעוֹלֶה.