(לְיוֹם הֻלֶּדֶת הַשְּׁמוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם)

לִפְנֵי שְׁמוֹנִים שָׁנָה נוֹלַד נַעַר בַּעֲיָרָה אוּקְרָאִינִית, בְּבֵית יְהוּדִי, וְהַנַּעַר לָמַד בַּחֶדֶר וְגִלָּה כִּשְׁרוֹנוֹת וְלָמַד בְּבֵית־סֵפֶר שֶל גּוֹיִים, וְשׁוּב גִּלָּה כִּשְׁרוֹנוֹת; הַנַעַר נִתְיַתֵּם מֵאִמּוֹ וְעָזַב אֶת בֵּית־אַבָּא וְטָעַם טַעַם נְדוּדִים וְטַעַם הוֹרָאָה בָּעִיר וּבַכְּפָר, וְלֹא מָצָא נַחַת בְּכָל אֵלֶּה. מַה יְּהֵא עָלָיו? מַה יִתְּנוּ וּמַה יּוֹסִיפוּ לוֹ כִּשְׁרוֹנוֹתָיו הַגְּדוֹלִים, וְהוּא לֹא יָדַע אֵיךְ וּלְשֵׁם מָה יִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם?

אָכֵן, הַנַּעַר הָיָה טוֹב־עַיִן וְעַלִּיז־דָּם, וּבְהִתְהַלְּכוֹ בָּעִיר וּבְהִתְהַלְּכוֹ בַּכְּפָר רָאָה אֶת חַיֵּי אֶחָיו וְהִנֵּה הֵם מַצְחִיקִים מְאֹד וַעֲגוּמִים מְאֹד – שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד. כֹּה נֶחְתְּמוּ יַחַד בִּלְבָבוּ, וְלֹא יָדַע אִישׁ לִשְׂחֹק יוֹתֵר וּלְהִתְעַצֵּב יוֹתֵר מִמֶּנּוּ. וְאִישׁ אֲשֶׁר עֵינָיו תִּרְאֶינָה אֶת הַנִּלְעָג וְלִבּוֹ יָחוּשׁ אֶת הַמַּעֲצִיב בְּאוֹתוֹ חִזָּיוֹן עַצְמוֹ, הָאִישׁ אֲשֶׁר יֵדַע לִשְׂחֹק וְיֵדַע לֶאֱהֹב – הוּא יִהְיֶה לִמְשׁוֹרֵר.

וְאָמְנָם, אַךְ כָּתַב אֶת סִפּוּרָיו הָרִאשׁוֹנִים, מִיָּד הִכִּירוּ, כִּי קָם מְשׁוֹרֵר חָדָשׁ לְיִשְׂרָאֵל – מְשׁוֹרֵר מְיֻחָד בְּטִבְעוֹ, בְּכִשְׁרוֹנוֹ, בְּכָל סְגֻלּוֹת עֵטוֹ הַנִּפְלָא. הוּא שֶׁהִרְנִין בִּשְׂחוֹקוֹ דּוֹר עָצוּב, לִמֵּד אוֹתוֹ שָׂחוֹק וְהִתְמַרְמֵר, לָעוֹג וְרַחֵם כְּאֶחָד. לֹא הָיָה דוֹמֶה לוֹ בִּיכֹלֶת זוֹ לְהוֹכִיחַ וְלִסְלֹחַ, לְבַיֵּשׁ וְלֶאֱהֹב, – לִהְיוֹת רַב וּמוֹרֶה לְאֶחָיו וְלִהְיוֹת גַּם אֶחָד מֵהֶם. בִּסְגֻלּוֹתָיו אֵלֶּה נַעֲשָׂה מְשׁוֹרֵר־עַם, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ: לֹא רַק לִרְאוֹת וּלְסַפֵּר, כִּי אִם גַּם לִחְיוֹת אֶת חַיֵּי הָעָם, חַיֵּי אִישָׁיו הַקְּטַנִּים וְהַגְּדוֹלִים.

עַל הָאִישׁ הַזֶּה, שֶׁהָיָה אֶחָד בְּדוֹרוֹ, אֶחָד בְּדוֹרוֹת רַבִּים, הָיִיתִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם הַרְבֵּה. וּכְדַאי הָיָה לְהַאֲרִיךְ, כִּי בִּשְׁמוֹ וּבִיצִירוֹתָיו קְשׁוּרִים לִבְנֵי דוֹרִי זִכְרוֹנוֹת יְקָרִים מְאֹד וּמְאַלְּפִים מְאֹד. כִּי גָדוֹל הָיָה הָאִישׁ וְאֵין קֵץ לַחֶסֶד שֶׁעָשָׂה עִם עַמּוֹ, בְּשׁוּבוֹ וּבְלַמְּדוֹ אוֹתוֹ לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם וְלִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ – לְהַכִּיר אֶת כָּל הַמַּצְחִיק וְהַמְבַדֵּחַ בְּחַיָּיו, בִּלְשׁוֹנוֹ, בְּמִדּוֹתָיו. אַךְ פָּרָשָׁה אֲרֻכָּה וַחֲשׁוּבָה הִיא, וְאָנוּס אֲנִי לְהִסְתַּפֵּק הַפַּעַם בִּקְצָרוֹת. בְּהִזְדַּמְּנוּת אַחֶרֶת אֲנִי מְקַוֶּה לְמַלֵּא אֶת חוֹבָתִי לָכֶם וְלוֹ, לָאִישׁ שֶׁהָיָה כֻּלּוֹ מְשׁוֹרֵר, כֻּלּוֹ טוֹב וּמֵיטִיב, שֶׁהָיָה יָדִיד נֶאֱמָן לְכֻלָּנוּ, – הָאִישׁ אֲשֶׁר מִדֵּי דַבְּרִי בּוֹ, לִבִּי יֶהֱמֶה בִּי מֵרֹב אַהֲבָה וְהוֹדָיָה.

*

לְאָשְׁרִי, יְדַעְתִּיו עוֹד בְּעוֹדֶנִּי צָעִיר מְאֹד. כְּמִנְהָגִי, קָרָאתִי גַּם אֶת סִיפּוּרָיו בְּאֵין אִישׁ עִמִּי; שָׁם בְּמַטְמֹרֶת־הֶחָצִיר שֶׁל בֵּית אַבָּא נִתְיַחַדְתִּי עִם סְפָרָיו. וְכַאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְאַפֵּק עִם הַקְּרִיאָה וְנָתַתִּי אֶת קוֹלִי בִּצְחוֹק גָּדוֹל אֲשֶׁר הִתְגַּלְגֵּל מִקְצֵה הַמַּטְמֹרֶת וְעַד קָצֶהָ, הִזְדַּעְזְעוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת וְהָאֶפְרוֹחִים וְהָאַוָּזִים וּבְנֵי הָאַוָּזִים וְהָעֵגֶל הִתְחִיל מְקַפֵּץ כִּמְטֹרָף, וְאַף הַסּוּס הַזָּקֵן וְקַר־הַמֶּזֶג שֶלָּעַס אֶת הַתֶּבֶן הַקָּצוּץ בְּלֹא תֵאָבוֹן, הֵרִים אֶת רֹאשוֹ כְּשוֹאֵל: “לִצְחוֹק מַה זֶּה עוֹשֶׂה?” וְכֵן גַּם אַנְשֵׁי הַבַּיִת, שֶׁרָאוּ אוֹתִי שׂוֹחֵק עַד שֶׁעֵינַי מָלְאוּ דְמָעוֹת, לֹא יָדְעוּ אֶת פֵּשֶׁר הַשְּׂחוֹק שֶהִתְפָּרֵץ מִפִּי מִדֵּי קָרְאִי אֶת הַסִּפּוּרִים הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה.

שלום־עליכם

אָכֵן, הַסִּפּוּרִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁקְּרָאתִים בְּחֶרְדַּת־לֵב בְּעוֹדֶנִּי יֶלֶד רַךְ, לֹא הָיוּ דְבָרִים “מַצְחִיקִים” כָּל עִקָּר. אֵלֶּה הָיוּ הַסִּפּוּרִים “סְטֶמְפֶּנְיוּ”, וְ“יוֹסֶלִי הַזָּמִיר”. שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם עַצְמוֹ הָיָה עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וְלִבּוֹ הָיָה, כַּנִּרְאֶה, כָּבֵד מְאֹד. אֲבָל גַּם בָּהֶם סִפֵּר עַל מַה שֶׁלָּקַח תָּמִיד אֶת לִבּוֹ בְּיוֹתֵר: עַל אֲנָשִׁים, שֶׁלִּבָּם לֵב יְלָדִים, לֵב מְשׁוֹרְרִים וְזַמָּרִים וְתוֹפְשֵׁי כִּנּוֹר, אֲשֶׁר יְנַחֲמוּנוּ מִכֹּבֶד הַחַיִּים וּמֵעִצְּבוֹנָם.

אֶת הַסִּפּוּרִים הָאֵלֶּה קָרָאתִי בְּרֵאשִׁית אָבִיב – כְּשֶׁאִמָּא וְסַבְתָּא הָיוּ מְטַיְּחוֹת אֶת הַבַּיִת לִכְבוֹד פֶּסַח וְהַשֶּׁמֶשׁ הָיְתָה שׁוֹקֶדֶת לְיַבֵּשׁ אֶת הֶחָצֵר הַגְּדוֹלָה שֶׁלָּנוּ וַאֲנִי עִם כַּלְבֵּנוּ הַמְדֻלְדָּל מָצָאנוּ לְעַצְמֵנוּ מָקוֹם נוֹחַ עַל קִלְחֵי־הַתִּירָס הַיְבֵשִׁים שֶׁנֶּעֶרְמוּ בַּעֲגָלָה יְשָנָה, שֶׁאוֹפַנֶּיהָ הָיוּ שְׁקוּעִים עַד טַבּוּרָם בְּזֶבֶל. חַיֵּיכֶם, זֶה הָיָה מָקוֹם נִפְלָא לְהִתְחַמֵּם בְּשֶׁמֶשׁ נִיסָן וְלִקְרֹא אֶת סִפּוּרָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁזָּכִיתִי בָּהֶם לְאַחַר שֶׁהוֹצֵאתִי מִידֵי אִמָּא וּמִידֵי הַדּוֹד מֵאִיר הַטּוֹב מַתְּנוֹת־יָד קְטַנּוֹת. שְׁנֵיהֶם – אִמָּא וְהַדּוֹד מֵאִיר אֲהֵבוּנִי וְהֶאֱמִינוּ בִּי, וְהֵם, יַחַד עִם הַמְלַמֵּד שֶׁלִי רַ' טוֹבִיָּה הַלִּיטָאִי, שֶׁהָיָה תָמִיד מְסַפֵּר בְּשִׁבְחִי, הָיוּ “הַמְבַקְּרִים” הָרִאשׁוֹנִים שֶׁנִּבְּאוּ עֲתִידוֹת לִי. אִלּוּ יָדְעוּ שֶׁבַּמַּטְבְּעוֹת שֶׁהֶעֱנִיקוּ לִי אֶשְׁתַּתֵּף בִּקְנִיַּת מְאַסְּפָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, אֶפְשָׁר שֶׁדַּעְתָּם לֹא הָיְתָה נוֹחָה מִ“נַּעַר־הַגְּמָרָא”, שֶׁלִּבּוּ הוֹלֵךְ אַחֲרֵי סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת. שְׁנֵיהֶם הָיוּ מְרִימִים אֶת תְּרוּמוֹתֵיהֶם מִיָּמִים יָמִימָה לַצַּדִּיק הָרַשְׁקוֹבִי. אֲבָל אֵין לְהַאֲשִׁים אוֹתָם, אִם לֹא יָדְעוּ שֶׁזֶּה הָאִישׁ שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁלֹּא כָּתַב אֶלָּא סִפּוּרֵי־מַעֲשִׂיּוֹת לָעָם, הָיָה גַם כֵּן בִּבְחִינַת “צַדִּיק”, שֶׁהָיָה דוֹרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְהָיָה מֵלִיץ־ישֶׁר לְרֹב אֶחָיו. הֵם הֶאֱמִינוּ, שֶׁמִּי שֶׁפּוֹרֵשׁ לְשָׁעָה קַלָּה מִן הַגְּמָרָא, מַחְמִיץ אֶת יֵינוֹ וּמְקַפֵּחַ אֶת עֲתִידוֹתָיו.

אָז הִשְׁתּוֹמַמְתִּי, שֶׁהַמְחַבֵּר בָּחַר לוֹ בִּשְׁנֵי הָרוֹמָנִים (שֶׁנִּתְפַּרְסְמוּ בָּזֶה אַחַר זֶה) אֲנָשִׁים “יוֹדְעֵי נַגֵּן”: הָאֶחָד כַּנָּר וְהַשֵּׁנִי זַמָּר, הָעוֹבֵר לִפְנֵי הַתֵּבָה. רַק בִּמְרוּצַת הַיָּמִים הֲבִינוֹתִי, שֶׁאֵלֶּה הֵם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מָשְׁכוּ אֶת לִבּוֹ תָמִיד, וּכְפֶשַׂע בֵּין שְׁנֵי הַסִּפּוּרִים הָעֲצוּבִים הָהֵם וּבֵין סִפּוּרֵי “מוֹטֶל בֶּן פֶּסַח הַחַזָּן”, שֶׁהַשִּׂמְחָה פּוֹרֶצֶת בָּהֶם כְּמַעְיָן. שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם יָדַַע, שֶׁרַק בְּכֹחָם שֶׁל יְלָדִים וּמְשׁוֹרְרִים לְהָפִיג כָּל יָגוֹן וְכָל מָרָה שְׁחוֹרָה שֶׁבַּחַיִּים. וְאַף זֹאת הֵבִין, שֶׁאֵין בֵּין יְלָדִים וּבֵין מְשׁוֹרְרִים וְלֹא כְלוּם: שֶׁכָּל יֶלֶד הוּא בִּבְחִינַת מְשׁוֹרֵר, כְּשֵׁם שֶׁכָּל מְשׁוֹרֵר מֻבְהָק נִכָּר בָּזֶה, שֶׁבְּדָמוֹ מִשְׁתַּמֶּרֶת מְשׁוּבַת יַלְדוּת עַד יְמֵי זִקְנָה וְשֵּׂיבָה.

שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם יָדַע, שֶׁחַיָּיו שֶׁל יְהוּדִי רָעִים וּמָרִים, שֶׁהַגְּזֵרוֹת וְהַפֻּרְעָנִיּוֹת מִתְרַגְּשׁוֹת עָלָיו כָּל הַיָּמִים וְשֶׁפַּרְנָסָתוֹ קָשָׁה כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, וְרַק יְלָדִים וּמְשׁוֹרְרִים הֵם, שֶׁאֵינָם מְקַבְּלִים עֲלֵיהֶם עֹל פַּרְנָסָה וְצָרוֹת וּגְזֵרוֹת רָעוֹת. עַל כֵּן הֶרְאָה לָנוּ בְּסִפּוּרֵי “מוֹטֶל בֶּן פֶּסַח הַחַזָּן” יֶלֶד שֶׁהוּא גַּם מְשׁוֹרֵר וָאֳמָן – וּבְכֹחוֹ זֶה הוּא מְבַטֵּל אֶת הַדַּלּוּת וְשָׂם לְאַל כָּל עֶלְבּוֹן וְדַחֲקוּת, וְהוּא הָאֶחָד הַמַּצְהִיל אֶת הַבַּיִת שֶׁנִּתְאַלְמֵן, אֶת הָעֲיָרָה חַסְרַת הַפַּרְנָסָה, אֶת כָּל הָעוֹלָם הַיְּהוּדִי הַמְדֻכָּא בְּיִסּוּרִין, הַנֶּעֱקָר מִמְּקוֹמוֹ וְעוֹזֵב אֶת קְבָרָיו הַחֲבִיבִים בְּלֶכְתּוֹ אֶל הָאָרֶץ הַחֲדָשָׁה לִקְרַאת חַיִּים חֲדָשִׁים.

*

אִלּוּ הָיִינוּ זוֹכִים וְשָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה מַאֲרִיךְ יָמִים וְחַי אִתָּנוּ כַּיּוֹם, וַדַּאי שֶׁהָיָה יוֹשֵב כָּאן בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ כָּלְתָה נַפְשׁוֹ מִנְּעוּרָיו, וְיַלְדֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל קַצְוֵי הַמּוֹלֶדֶת הָיוּ בָּאִים לְבָרֵךְ אוֹתוֹ, – אֶת מְשׁוֹרְרָם, אֶת חֲבֵרָם הַטּוֹב, אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר יָדַע לְסַפֵּר עַל צָרוֹתֵיהֶם וְשִׂמְחוֹתֵיהֶם שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל, כַּאֲשֶׁר לֹא יָדַע לְסַפֵּר שוּם מְשׁוֹרֵר בְּיִשְׂרָאֵל. הֵם הָיוּ מוֹדִים לַסַּבָּא הָאָהוּב, שֶׁהִשְׁפִּיעַ עֲלֵיהֶם הֲמוֹן שִׂמְחָה, הֲמוֹן אַהֲבָה – שֶׁהֶרְאָה אֶת כָּל הַחֵן שֶׁהָיָה בְּיַלְדוּתֵנוּ עַל אַף כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהָעֹנִי, שֶׁמָּתְחוּ חוּט שֶׁל יָגוֹן כָּבֵד עַל מִשְׁכְּנוֹת־יִשְׂרָאֵל.

וְאַחֲרֵי הַיְלָדִים הָיוּ בָּאִים גַּם הָאָבוֹת, שֶׁכֵּן גַּם אוֹתָם רָאָה כִּרְאוֹת אָב אֶת יְלָדָיו, וְגַם עֲלֵיהֶם יָדַע לְהַשְׁפִּיעַ הֲמוֹן שִׂמְחָה, הֲמוֹן אַהֲבָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁלֹּא נֶעֱלַם מֵעֵינָיו הָרוֹאוֹת כָּל מַה שֶׁקִּלְקְלוּ, כָּל מַה שֶּׁחָטְאוּ וְהֶעֱווּ בְּאַשְׁמָתָם וְשֶׁלֹּא בְּאַשְׁמָתָם. כִּי שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה מְשׁוֹרֵר וְהָיָה אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל, וְלֹא זָז עַד שֶׁמָּצָא צַד זְכוּת לְאֶחָיו, כִּי רָאָה בְּעָנְיָם וּבְסִבְלוֹתֵיהֶם, וְלֹא קָם בּוֹ רוּחַ לְדַבֵּר בִּגְנוּתָם וּלְהוֹצִיא אֶת דִּבָּתָם רָעָה.

אֲבָל בְּיִחוּד אָהַב אֶת אֶחָיו הַקְּטַנִּים, אֶת תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן, אֶת יְתוֹמֵי יִשְׂרָאֵל, וְאִישׁ לֹא רָאָה לְלִבָּם שֶׁל יְלָדִים חוֹלְמִים, יְלָדִים צְמֵאִים לְשִׂמְחָה, לְיֹפִי, לְשִׁירָה, כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה עֵינוֹ הַטּוֹבָה וְהָרַחֲמָנִית שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם. כִּי נִשְׁמָתוֹ נֶחְצְבָה כֻּלָּהּ מִמַּחְצֵב הָרַחֲמִים, וְאַף כִּשְׁרוֹנוֹ הַגָּדוֹל לְבַדֵּחַ, לְשַׂמֵּחַ, יָנַק מִמְּקוֹר הַחֶמְלָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת. הוּא יָדַע, כַּמָּה קְצָרָה וּמְעַטַּת־יָמִים הִיא יַלְדוּת יִשְׂרָאֵל, וְהָיָה חָפֵץ כִּי שׁוּם תַּקָּלָה לֹא תֶאֱרַע לַיְלָדִים, כִּי יִהְיוּ לָהֶם חַגִּים הַרְבֵּה וּמְלֵאִים שִׂמְחָה וְשֶׁלֹּא יִשְׁבְּתוּ לְעוֹלָם שַׁבְּתוֹתֵיהֶם וּמוֹעֲדֵיהֶם. וְעַל־כֵּן הִתְעוֹרֵר כֻּלּוֹ וְרָגַז כֻּלּוֹ תַּחְתָּיו בְּסַפְּרוֹ עַל אֲנָשִׁים רָעִים וֶאֱוִילִים, אֲשֶׁר לֹא חָסוּ עַל שִׂמְחַת יְלָדִים, עַל חַגֵּי יְלָדִים – אֲשֶׁר זָרְקוּ טִפָּה מָרָה בְּכוֹסָם הַקְּדוֹשָׁה וְהַטְּהוֹרָה. עַל כָּל חַטֹּאוֹת יִשְׂרָאֵל יָדַע לְלַמֵּד זְכוּת, אֲבָל לֹא סָלַח לְעוֹלָם לַמִּתְאַכְזְרִים לַתִּינוֹקוֹת, לְצוֹרְרֵי הַיַּלְדוּת, אֲשֶׁר רַק בָּהּ יִפְרַח הַלֵּב וְיִתְכַּשֵּׁר וְיִתְחַזֵּק לַחַיִּים הַבָּאִים.

*

גַּם אֶת חַגֵּי יִשְׂרָאֵל אָהַב עַל הֳיוֹתָם בְּעִקָּר חַגֵּי יְלָדִים. יָדוֹעַ יָדַע, כִּי זֶה חֶלְקָם בָּעוֹלָם וְכִי בִּלְעֲדֵי הַחַגִּים, שֶׁעֲלֵיהֶם הֵם חוֹלְמִים בְּהִתְעַנּוֹתָם בַּחֶדֶר הַצַּר תַּחַת יְדֵי מְלַמְּדִים קָשִׁים מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב, הָיוּ נוֹפְלִים לְתוֹךְ עַצְבוּת וְחַיֵּיהֶם לֹא הָיוּ חַיִּים. הַחַגִּים וְהַצִּפִּיָּה לַחַגִּים הֵם שֶׁנָּתְנוּ לָהֶם כֹּחַ לָשֵׂאת אֶת שִׁעְבּוּד הַחֶדֶר, הָיוּ מַשְׁכִּיחִים אֶת צָרוֹתֵיהֶם הַקְּטַנּוֹת.

שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם הָיָה אוֹהֵב לְסַפֵּר עַל תַּנְחוּמֵיהֶם שֶׁל חַגֵּי יִשְׂרָאֵל. בְּחַגֵּי יִשְׂרָאֵל רָאָה מֵעֵין הַפְסָקוֹת שֶׁל הַשִּׁעְבּוּד, שֶׁל הָעַצְבוּת, שֶׁל חַיֵּי הַדִּכָּאוֹן! הַפֶּסַח הָיָה עִנְיָן רַב וּמָלֵא הֲמוֹן שְׂמָחוֹת קְטַנּוֹת וּגְדוֹלוֹת. פִּלְאֵי־פְּלָאִים הָיוּ בַּאֲפִיַּת הַמַּצּוֹת, בַּהֲלִיכָה אֶל הַנָּהָר לִטְבֹּל אֶת הַכֵּלִים, בְּבִעוּר הֶחָמֵץ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר – בַּעֲרִיכַת הַ“סֵּדֶר”. לַ“ג בָּעֹמֶר – הָיָה יוֹם גָּדוֹל וְנִכְבָּד, יוֹם שֶׁצִּפּוּ לוֹ בְּכִלְיוֹן־נֶפֶשׁ מֵאַחַר הַפֶּסַח. הֲרֵי זֶה יוֹם מָלֵא קְסָמִים, שֶׁהָרַבִּי מִתְפַּיֵּס עִם תַּלְמִידָיו, גּוֹלֵשׁ אִתָּם אֶל הָאֲפָר הַיָּרֹק, עוֹרֵךְ אִתָּם “סְעֻדָּה” – וּכְטוֹב עָלָיו לִבּוֹ, הוּא נֶהְפַּךְ בְּעַצְמוֹ לְ”קֻנְדֵּס", מִשְתּוֹבֵב עִם הַקְּטַנִּים, וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ… וְכַמָה חֵן הָיָה בְּחַג הַשָׁבוּעוֹת, חַג נְתִינַת הַתּוֹרָה – יוֹם טוֹב שֶׁכֻּלּוּ יָרֹק, כֻּלּוּ עֲנָפִים נוֹתְנֵי רֵיחַ, צִיצִים וּדְשָׁאִים וִירָקוֹת, שֶׁבָּהֶם מְקַשְּׁטִים לֹא רַק אֶת בָּתֵּי יִשְׂרָאֵל הָעֵירֻמִּים, כִּי אִם גַּם בָּתֵּי־כְּנֵסִיּוֹת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁוֹת; בְּיָמִים אֵלֶּה הַתּוֹרָה עַצְמָהּ עוֹטָה מַעֲטֶה יָרֹק, לְבוּש שָׂדֶה וְגַן, וְהִיא מִתְחַבֶּבֶת חִבָּה נוֹסֶפֶת עַל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל.

*

הִנֵּה עוֹמְדִים אָנוּ בְּעֶרֶב חַג הַשָּׁבוּעוֹת, וְטוֹב שֶׁבְּיָמִים אֵלֶּה אָנוּ חוֹגְגִים אֶת יוֹם הֻלַּדְתּוֹ הַשְּׁמוֹנִים שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם. הוּא בְּעַצְמוֹ הָיָה חַג גָּדוֹל לְעַמּוֹ, חַג יָרֹק, חַג שֶׁל שִׂמְחָה וְאַהֲבָה. הוּא הָיָה חָפֵץ, שֶׁחַיֵּיהֶם שֶׁל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה יוֹם שֶׁכֻּלּוֹ חַג – שֶׁבּוֹ יִשְׁכְּחוּ הָאָבוֹת וְהַבָּנִים אֶת כָּל צָרוֹתֵיהֶם וְיִמָּלְאוּ תִקְוָה וְיִתְחַזְּקוּ לִקְרַאת הַפֻּרְעָנִיּוֹת הַמִּתְּרַגְּשׁוֹת וּבָאוֹת עָלֵינוּ בְּכָל דּוֹר וָדוֹר.

בְּחַג הַתּוֹרָה נִזְכֹּר גַּם אֶת תּוֹרָתוֹ הַיְקָרָה שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם, שֶׁהַגְּדוֹלָה שֶׁבַּמִּצְווֹת הִיא שֶׁאָדָם שָׂמֵחַ וּמְשַׂמֵּחַ אֶת חֲבֵרָיו, שֶׁמִּפְּנֵי הַשְּׂחוֹק הַיּוֹצֵא מִלֵּב מָלֵא בּוֹרְחוֹת כָּל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת – שֶׁכָּל זְמָן שֶׁלֹּא נִשְׁתַּכַּח הַשְּׂחוֹק מִיִּשְׂרָאֵל לֹא יוּכְלוּ לָנוּ כָּל שׂוֹנְאֵינוּ וּמְקַטְרְגֵינוּ.

יְלָדִים, נָשׁוּב וְנִקְרָא אֶת סְפָרָיו שֶׁל שָׁלוֹם־עֲלֵיכֶם!