רקע
בנימין טנא
הַקָרוּסֶלָה
איורים מאת: תרצה טנאי
1.jpg

 

א    🔗

קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ, שֶׁרִפְרְפָה עַל פָּנַי, הֶעִירַתְנִי מִשְׁנָתִי. פָּקַחְתִּי עֵינַי וְהֵצַצְתִּי בַּחַלוֹן. שָׁמַיִם צָחִים, שֶיָצְאוּ זֶה־עַתָּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, חִיְכוּ אֵלַי בִּתְכֵלֶת זַכָּה, צְלוּלָה. צַמֶרֶת הָעַרְמוֹן, הָעֵץ הַיָּחִיד שֶׁצָמַח בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ, הִבְהִיקָה בְּיַרְקוּת עָלִים. מִבֵּין עֲנָפֶיהָ בָּקְעוּ קוֹלוֹת מַקְהֵלָה – תְּפִלַת־שַׁחֲרִית שֶׁל צִפֳּרִים. שָׁעָה קָלָה שָׁכַבְתִּי, מַקְשִׁיב לַצִיוּצִים הַמִתְרוֹנְנִים וְהִרְגַשְׁתִּי שֶׁגַם לִבִּי שֶׁלִי פּוֹעֵם בְּחֶדְוָה, כְּאִלוּ נִתְבַּשַׁרְתִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. וּבְעוֹדֶנִי תָּמֵהּ עַל מְקוֹר שִׁמְחָתִי, ִזְכַּרְתִּי: הַקָרוּסֶלָה!

הַקָרוּסֶלָה עָמְדָה בַּכִּכָּר שְׁמֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר הַפַּרְק הָעִירוֹנִי. כִּכָּר זוֹ, הַמְרֻצֶפֶת אֲבָנִים עֲגֻלוֹת, שִׁמְשָה לְמוֹפָעִים שׁוֹנִים. בִּימֵי א' בַּשָּׁבוּעַ, בִּשְׁעוֹת בֵּין־עַרְבַּיִם, הָיְתָה מִתְמַקֶמֶת בָּה הַתִּזְמֹרֶת שֶׁל מְכַבֵּי־אֵשׁ, מְנַגֶנֶת שִׁירֵי־לֶכֶת עַלִיזִים, שֶׁהִדְהֲדוּ בְּרַחֲבֵי הַפַּרְק. קִרְקָס, שְׁנִזְדַמֵן לָעִיר, הָיָה מֵקִים בְּכִכָּר זוֹ אֶת אָהֳלוֹ הַגָדוֹל. וְעַתָּה, מִזֶה שָׁבוּעַ יָמִים, נִסְתַּחְרְרָה שָׁם קָרוּסֶלָה, שֶׁמָשְׁכָה קָהָל גָדוֹל.

אָנוּ, הַיְלָדִים, הָיִינוּ בָּאִים יוֹם־יוֹם לַכִּכָּר, מִסְתַּכְּלִים בְּפִלְאֵי הַקָרוּסֶלָה. בְּמֶרְכָּזָה, כְּגֶזַע אַלוֹן שְׂבַע־יָמִים, תָּקוּעַ הָיָה בָּאֲדָמָה עַמוּד־הַתָּוֶךְ – קוֹרַת־עֵץ עֲגֻלָה – וּמִטַבּוּרָה, כְּמִסְעַף עֲנָפִים, נִתְמַשְׁכוּ לִצְדָדִים מוטוֹת עָבִים, שֶׁאֲלֵיהֶם מְחֻבָּרוֹת הָיוּ מֶרְכָּבוֹת קְטַנוֹת בְּצֶבַע הָאַרְגָמָן וְסוּסִים חוּמִים, שֶׁאֻכָּפֵיהֶם מֻזְהָבִים. מֶרְכָּבָה וְסוּס. מֶרְכָּבָה וְסוּס. בְּרֹאשׁ הַקָרוּסֶלָה, בְּקָצֵהוּ שֶׁל עַמוּד־הַתָּוֶךְ, הִתְנוֹסֵס מִבְנֶה־עֵץ עָגֹל, דְמוּי שׁוֹבָךְ, וְסֻלַם־בַּרְזֶל, הַמֻצָב עַל הָאָרֶץ, צָמוּד אֶל פִּתְחוֹ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַמִתְחוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. פְּיוֹטֶר, בַּעַל הַקָרוּסֶלָה, גוֹי עֲנָק, שֶׁחֲגוֹרַת־עוֹר רְחָבָה חוֹבֶקֶת אֶת שִׁפּוּלֵי כְּרֵסוֹ הַשְׁמֵנָה, מָכַר כַּרְטִיסִים: 80 פְּרוּטוֹת לִרְכִיבָה עַל סוּס, 60 – לְמֶרְכָּבָה. בְּנוֹ יוּזֶק, בָּחוּר מְגֻדָל בַּעַל בְּלוֹרִית מְתֻלְתֶּלֶת, נִצַב בַּצַד, לוֹפֵת תֵּבַת־נְגִינָה הַשְׁעוּנָה אֶל חָזֵהוּ וְתוֹמֶכֶת רַגְלָהּ הָאַחַת, רֶגֶל־עֵץ, בָּאֲדָמָה. כְּשֶׁנִתְמַלְאוּ הַמֶרְכָּבוֹת עַד אֶפֶס־מָקוֹם וְכָל הָסוּסִים זָכוּ בְּרוֹכְבִים – קָרַץ פְּיוֹטֶר לִבְנוֹ וְהַלָז סוֹבֵב אֶת יָדִית הַתֵּבָה, שֶׁמִכְּרֵסָהּ בָּקְעוּ מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת, צְרוּדוֹת. מִיָּד זָעוּ הָסוּסִים וְהַמֶרְכָּבוֹת. תְּחִלָה לְאַט, בְּהִסוּס, וּלְאַחַר מִכֵּן גָבַר הַקֶצֶב וְהָיָה לְמָעוֹף מִסְתַּחְרֵר. וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אִם הָסוּסִים הֵם הָרוֹדְפִים אֶת הַמֶרְכָּבוֹת אוֹ הַמֶרְכָּבוֹת הֵן הַנִמְלָטוֹת מִפַּחַד הַסוּסִים, שֶׁעֵינֵיהֶם בּוֹרְקוֹת. הַנוֹסְעִים בַּקָרוּסֶלָה הֵרִיעוּ בְּקוֹל, צָמוֹת הַנְעָרוֹת הִתְעוֹפְפוּ בִּמְשׁוּבָה וְתֵבַת־הַנְגִינָה מְטַרְטֶרֶת, וְאָנוּ מַבִּיטִים וּמַבִּיטִים – וְעֵינֵינו כָּלוֹת.

יְלָדִים עֲנִיִים הָיִינוּ. יָדֵנוּ לֹא הִשִׂיגָה לְשַׁלֵם 60 פְּרוּטוֹת בַּעֲבוּר מֶרְכָּבָה, לֹא־כָּל־שֶׁכֵּן 80 פְּרוּטוֹת בַּעֲבוּר סוּס. עֶרֶב אֶחָד פָּרַץ לְבֵיתִי חֲבֵרִי שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד עַל הַסַף, קָרָא בְּקוֹל גָדוֹל: – מָחָר נִרְכַּב עַל סוּס!

– מַה פִּתְאֹם? הִתְעַשַׁרְתָּ? – שָׁאַלְתִּי.

– אֵין כָּל צֹרֶךְ בְּכֶסֶף – הֵשִׁיב שִׁימֶק – דִבַּרְתִּי עִם פְּיוֹטֶר. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַקָרוּסֶלָה אֵינָהּ מוּנַעַת בְּחַשְׁמַל אֶלָא בְּיָדַיִם. פְּיוֹטֶר אָמַר לִי, שֶׁאָבוֹא בַּבּקֶר הַשְׁכֵּם וַאֲסַיֵעַ בַּהֲנָעָתָהּ. אִם אֶעֱבֹד בְּנֶאֱמָנוּת, יַרְשֶׁה לִי בַּצְָהֳרַיִם לִרְכֹּב חִנָם־אֵין־כֶּסֶף עַל סוּס. אַתָּה יָכוֹל לְהִצְטָרֵף!

לִבִּי נִתֵּר בְּקִרְבִּי מֵרֹב שִׂמְחָה. מָחָר יִתְגַשֵׁם חֲלוֹמִי: אֵשֵׁב עַל הָאֻכָּף הַמֻזְהָב, אֹחַז בְּמוֹשְׁכוֹת הָסוּס הַחוּם – וְאֶדְהַר, וְאֶדְהַר, וְאֶדְהַר!

לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּשָׁכְבִי בְּמִטָתִי, וּבְהַרְגִישִׁי שֶׁלִבִּי פּוֹעֵם בְּחֶדְוָה, נִזְכַּרְתִּי בְּבִקוּרוֹ שֶׁל שִׁימֶק וְהֵבַנְתִּי אֵת פֵּשֶׁר שִׂמְחָתִי: הַקָרוּסֶלָה!


 

ב    🔗

זִנַקְתִּי מְמִטָתִי, אָכַלְתִּי בְּחִפָּזוֹן, בַּעֲמִידָה, וּפָרַצְתִּי הַחוּצָה, לָרְחוֹב. תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה הִתְנַגַשְׁתִּי עִם שִׁימֶק, שֶׁבָּא לִקְרָאתִי. בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת קָרַבְנוּ אֶל הַכִּכָּר שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְק. עוֹד מֵרָחוֹק קָלְטוּ אָזְנֵינוּ אֶת קוֹלָהּ הַצָרוּד שֶׁל תֵּבַת־הַנְגִינָה וְאֶת צַהֲלוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמִסְתַּחְרְרִים בַּקָרוּסֶלָה.

הָיָה יוֹם קַיִץ נָאֶה, בֹּקֶר צַח וּבָהִיר. רוּחַ קַלִילָה, מְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ, לִטְפָה אֶת פָּנֵינוּ. קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ נוֹצְצוּ בְּחַלוֹנוֹת הַבָּתִּים שֶׁמִסָבִיב לַכִּכָּר וְהַזְגוּגִיוֹת הִבְהִיקוּ כְּפָז. אַרְגְמַן הַמֶרְכָּבוֹת וּזְהַב הָאֻכָּפִים סִנְוְרוּ אֶת עֵינֵינוּ. הַסוּסִים הַחוּמִים, סוּסִים אַבִּירִים, דָהֲרוּ בְּמַעֲגָל וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁנְחִירֵיהֶם הָאֲדֻמִים רוֹטְטִים. בְּאַחַת הַמֶרְכָּבוֹת נִצְבָה נַעֲרָה, אוֹחֶזֶת בְּמוֹט שֶׁמֵעַל לְראשָׁהּ, וַחֲצָאִיתָה הִתְנַפְּחָה בָּרוּחַ כְּפַעֲמוֹן.

עָמַדְנוּ מְהַסְסִים. אַךְ מִשְׁנֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה, אָזַרְנוּ עֹז וְקָרַבְנוּ אֶל פְּיוֹטֶר.

– בָּאנוּ לַעֲבֹד – אָמַר שִׁימֶק.

פְּיוֹטֶר רָמַז לְעֵבֶר סֻלַם הַבַּרְזֶל הַשָׁעוּן אֶל הַ“שׁוֹבָךְ”.

– עֲלוּ – אָמַר – אַךְ זִכְרוּ: עֲלֵיכֶם לְהִתְאַמֵץ, לֹא לַחֲסֹךְ כֹּחַ. אִם תְּרַמוּ, רַע וְמַר יִהְיֶה סוֹפְכֶם! לֹא אַרְשֶׁה לָכֶם לִרְכֹּב עַל הָסוּסִים וְגַם אֲכַבֵּד אֶתְכֶם בְּכַמָה סְטִירוֹת.

נִתְּנָה הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר: הַסְטִירוֹת לֹא הִפְחִידוּנוּ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָאִיוּם שֶׁתִּשָׁלֵל מֵאִתָּנוּ הַזְכוּת לִרְכֹּב.

– נַעֲבֹד, וְעוֹד אֵיךְ! – קָרָא שִׁימֶק, וּשְׁנֵינוּ פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה לְעֵבֶר הַסֻלָם.


 

ג    🔗

כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ לַ“שׁוֹבָךְ”, הָיְתָה לָנוּ הַרְגָשָׁה שֶׁנִקְלַעְנוּ לְמִנְהָרָה חֲשׁוּכָה, אֲפוּפַת צְלָלִים. הָיָה זֶה מִבְנֶה עָגֹל הַבָּנוּי מִסָבִיב לְעַמוּד־הַתָּוֶךְ שֶׁל הַקָרוּסֶלָה, קִירוֹתָיו עֲשׂוּיִים עֵץ, לְלֹא כָּל צֹהַר, וְרַק מִלְמַעְלָה, מִמְקוֹם חִבּוּרָם שֶׁל הַקְרָשִׁים אֶל הָעַמוּד, בָּקַע אוֹר חִוֵר. בַּ“שׁוֹבָךְ” עָמַד מַחֲנָק. רֵיחַ עִפּוּשׁ הִכָּה בְּפָנֵינוּ.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא רָאִינוּ בְּבֵרוּר אֶת הַנַעֲשֶׂה מִסָבִיב. כְּשֶׁהִתְרַגְלוּ עֵינֵינוּ לָעֲלָטָה, הִבְחַנוּ בְּגַלְגַל-עֵץ עֲנָקִי, שְׁלָפַת אֶת הָעַמוּד הֶעָגֹל, וּבְתוֹכוֹ חִשׁוּרִים־חִשׁוּרִים. עָמְדוּ בֵּינֵיהֶם נְעָרִים, פְּנֵיהֶם חִוְרוֹת, וְהֵם מוֹחִים אֶת זֵעָתָם. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ, נִשְׁמְעוּ בַּחוּץ צְלִילֶיהָ שֶׁל תֵּבַת־הַנְגִינָה וְקוֹלוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר, שֶׁצָרַח:

– זַזְנוּ!

הַנְעָרִים הִצְבִּיעוּ עַל הַחִשׁוּרִים. שִׁימֶק וַאֲנִי נִרְמַזְנוּ וְהִשְׁחַלְנוּ גוּפֵנוּ בֵּינֵיהֶם. מִיָּד הֵחֵלוּ הַנְעָרִים סוֹבְבִים בְּמַעְגָל, כָּל אֶחָד דוֹחֵף אֶת חִשׁוּרוֹ. תְּחִלָה לְאַט כִּמְדַשְׁדְשִׁים בַּמָקוֹם, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן מַגְבִּירִים מְהִירוּתָם, רָצִים סָבִיב־סָבִיב בְּמַעֲגָל וּמְעוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת. גַם אָנוּ, שִׁימֶק וַאֲנִי, דָחַפְנוּ כָּל אֶחָד אֶת הַחִשׁוּר שֶׁלְפָנָיו וְהִתְרוֹצַצְנוּ בְּמַעֲגָל. אִלוּ נֶעְצַרְנוּ רֶגַע, הָיָה הַחִשׁוּר שֶׁמֵאֲחוֹרֵי גַבֵּנוּ חוֹבֵט בָּנוּ וּמַפִּילֵנוּ אַרְצָה. אִלוּ מָעַדְנוּ, הָיוּ רַגְלֵי הַנְעָרִים הָרָצִים רוֹמְסוֹת אֶת גוּפֵנוּ.

2.jpg

עַתָּה הֲבִינוֹנוּ: הַגַלְגַל, הַמִסְתּוֹבֵב בְּכֹחַ שְׁרִירֵיהֶם שֶׁל הַנְעָרִים הַמִתְרוֹצְצִים, הוּא הַמֵנִיעַ אֶת הַקָרוּסֶלָה. שָׁם, לְמַטָה, נֶהֱנִים רוֹכְבֵי־הָסוּסִים וְנוֹסְעֵי־הַמֶרְכָּבוֹת מִן הַסִחְרוּר הַמְשַׁעֲשֵׁעַ, וְאִלוּ כָּאן, בְּתוֹךְ הַ“שׁוֹבָךְ”, עֲמֵלִים הַנְעָרִים כַּעֲבָדִים, כִּמְשִׁיטֵי־סְפִינוֹת בִּימֵי־קֶדֶם.

רַצְתִּי בְּמַעֲגָל, דוֹחֵף בְּכָל כֹּחִי אֶת הַחִשׁוּר בְּיָדִי וּבְחָזִי, וְרֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר. חַשְׁתִּי, שֶׁלֹא אַחֲזִיק מַעֲמָד בָּרִיצָה הַמְטֹרֶפֶת, שֶׁעוֹד רֶגַע אֶתְמוֹטֵט. אַךְ לְפֶתַע נָדָמָה תֵּבַת־הַנְגִינָה וְהַנְעָרִים מָשְׁכוּ יָדָם מִן הַחִשׁוּרִים. שָׁעָה קַלָה הוֹסִיפוּ לָרוּץ בְּתוֹךְ גַלְגַל־הָעֵץ, שֶׁהֵאֵט סִבּוּבָיו עַד שֶׁנֶעְצַר.

תָּמָה “נְסִיעָה” אַחַת בַּקָרוּסֶלָה. יָשַׁבְנוּ תַּחְתֵּינוּ, מוֹחִים אֶת הַזֵעָה שֶׁנִגְרָה מִן הַמֵצַח. גְרוֹנִי נִחַר בַּצָמָא. הוֹי, אִלוּ נִתְּנָה לִי כּוֹס מַיִם, לְפָחוֹת גְמִיעָה אַחַת!

מִבַּעַד לְסֶדֶק שֶׁבָּרִצְפָּה רָאִיתִי אֶת הַמִתְרַחֵשׁ בַּכִּכָּר: הַ“נוֹסְעִים” יָרְדוּ מִן הַמֶרְכָּבוֹת וְהָסוּסִים. פְּיוֹטֶר מָכַר כַּרְטִיסִים לַקָהָל. וּבְעוֹדֶנִּי מִשְׁתּוֹפֵף וּמַצְמִיד פִּי לַסֶדֶק, כְּדֵי לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח, הִשְׁמִיעָה תֵּבַת־הַנְגִינָה אֶת קוֹלָה וּצְרִיחָתוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר הִגִיעָה אֵלֵינוּ:

– זַזְנוּ!

וְשׁוּב הִתְרוֹצַצְנוּ בְּמַעֲגָל. דוֹחֲפִים אֶת הַחִשׁוּרִים. סוֹבַבְתִּי רֹאשִׁי וְהֵצַצְתִּי בְּשִׁימֶק, שֶׁרָץ מַאֲחוֹרַי. נְשִׁימָתוֹ בָּקְעָה מִפִּיו בִּשְׁרִיקָה צוֹרְמָנִית. גַם אֲנִי נָשַׁפְתִּי בְּקוֹל.

פְּעָמִים רַבּוֹת נֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה. פְּעָמִים רַבּוֹת חִדְשָׁה נְסִיעָתָהּ. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁכֹּחוֹתַי כָּלִים וְקִלַלְתִּי אֶת הָרֶגַע בּוֹ נִתְפַּתֵּיתִי לְהַצָעָתוֹ שֶׁל שִׁימֶק. עָבְרוּ שְׁעָתַיִם, שָׁלֹשׁ. בְּאַחַת הַהַפְסָקוֹת, כְּשֶׁנֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה, הֶחְלַטְתִּי לְוַתֵּר. מִי מְעַכֵּב בַּעֲדִי? הֲרֵי בֶּן־חֹרִין אֲנִי לָרֶדֶת בְּסֻלַם־הַבַּרְזֶל וְלָשׁוּב לְבֵיתִי. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי בַּסוּס הַחוּם, שֶׁאֻכָּפוֹ מֻזְהָב. עוֹד מְעַט, עוֹד “סִבּוּבִים” אֲחָדִים – וְאֶעֱלֶה עַל הָסוּס וְאֹחַז בְּמוֹשְׁכוֹתָיו! לא, לֹא יִתָּכֵן שְֶלָרִיק הָיוּ עֲמָלִי הָרַב, הַכְּאֵב שֶׁבְּכַפּוֹת יָדַי וְחָזִי, הַזֵעָה הַצוֹרֶבֶת, רֹאשִׁי הַמִסְתַּחְרֵר, הָעִגוּלִים הַשְׁחוֹרִים הַמְרַצְדִים נֶגֶד עֵינַי!

עוֹדֶנִי נִלְחָם עִם עַצְמִי וּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל שִׁימֶק, קוֹל חֲרִישִׁי וּמְבֻיָשׁ:

– אֲנִי יוֹרֵד.

פָּנָיו הַמְנֻמָשׁוֹת הָיוּ חִוְרוֹת כְּסִיד. שְׂפָתָיו רָעֲדוּ.

רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף אֵלָיו, אַךְ כֹּחַ סָמוּי, הֶחָזָק מִמֶנִי, רִתְקָנִי לִמְקוֹמִי. לֹא, לֹא אֲוַתֵּר עַל הָסוּס הַמְזֻמָן לִי! עַל כֵּן נִעְנַעְתִּי לוֹ דוּמָם בְּרֹאשִׁי וְהֵסַבְתִּי עֵינַי מִמֶנוּ, חוֹשֵׁשׁ לְהִתָּקֵל בְּמַבָּטוֹ.

שִׁימֶק יָרַד וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי בַּעֲמָלִי הַמְפָרֵךְ: תּוֹקֵעַ כַּפּוֹת־רַגְלַי בְּרִצְפַּת־הָעֵץ, דוֹחֵף בְּיָדִי וּבְחָזִי אֶת הַחִשׁוּר, נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֶגְלֵי זֵעָה הֵם הַמְסַמְאִים אֶת עֵינַי אוֹ דְמָעוֹת.

לְבַסוֹף, כְּשֶׁעָצְרָה הַקָרוּסֶלָה, הוֹפִיעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר בְּפֶתַח הַ“שׁוֹבָךְ”. הוא רָמַז לִי בְּיָדוֹ וְאָמַר:

– גָמַרְתָּ! רֵד וּבְחַר לְךָ סוּס.


 

ד    🔗

קָרַבְתִּי לַפֶּתַח בְּפִיק־בַּרְכַּיִם וּמַשַב־אֲויר צַח טָפַח בְּפָנַי. בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת יָרַדְתִּי מִן הַסֻלָם. יָדַי, שֶׁאָחֲזוּ בַּשְׁלַבִּים, רָעֲדוּ.

נִצַבְתִּי לְיַד הַקָרוּסֶלָה. מֶרְכָּבוֹת בְּצֶבַע אַרְגָמָן. סוּסִים חוּמִים שֶׁאֻכָּפִיהֶם מֻזְהָבִים. נִצַחְתִּי! אֲנִי רַשַׁאי לִבְחֹר לִי כָּל סוּס שֶׁיִמְצָא חֵן בְּעֵינַי!

וּכְבָר עָמַדְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל אֶחָד מֵהֶם, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע חָשְׁכוּ עֵינַי וּתְקָפַתְנִי בְּחִילָה אֲיֻמָה. הִסְפַּקְתִּי לָרוּץ הַצִדָה, אֶל גֶדֶר־הַגַן. נֶאֱחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי בְּמוֹט־בַּרְזֶל, הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי וְהִקֵאתִי.

חַשְׁתִּי חֻלְשָׁה נוֹרָאָה, הִתְרַחַקְתִּי מְעַט מִשְׁלוּלִית הַקִיא וְיָשַׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ. הַבָּתִּים שֶׁמִסָבִיב לַכִּכָּר חָגוּ מוּל עֵינַי כְּבִסְחַרְחֶרֶת. גַם הָאֲדָמָה שֶׁמִתַּחְתַּי נָעָה־זָעָה, מִסְתּוֹבֶבֶת בְּמַעֲגָל, עוֹלָה וְשׁוֹקַעַת פִּתְאֹם כְּנוֹפֶלֶת לְתוֹךְ תְּהוֹם, וַאֲנִי פּוֹשֵׁט יָדַי לִצְדָדִים כְּרוֹצֶה לְהֵאָחֵז בָּהּ.

לְאַחַר כְּשָׁעָה קַמְתִּי וְקָרַבְתִּי אֶל הַקָרוּסֶלָה שֶׁנֶעֶצְרָה. נוֹסְעֶיהָ, מְשֻׁלְהֲבֵי־פָּנִים, קָפְצוּ מִן הַמֶרְכָּבוֹת וְהָסוּסִים, נְעָרִים וּנְעָרוֹת וִילָדִים קְטַנִים, כַּרְטִיסֵיהֶם בִּידֵיהֶם, תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמָם, אַךְ עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ כַּמָה סוּסִים פְּנוּיִים. נִגַשְׁתִּי אֶל אֶחָד מֵהֶם. עָמַדְתִּי סָמוּךְ אֵלָיו. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי קָרוֹב כָּל כָּךְ אֶל מַשְׁאַת־נַפְשִׁי.

וּפִתְאֹם רָאִיתִי לְפָנַי סוּס מְגֻשָׁם עָשׂוּי עֵץ מְבֻקָע, שֶׁצִבְעוֹ דָהוּי וְאֻכָּפוֹ מְרֻפָּט.

נְחִירָיו הָאֲדֻמִים דוֹמֶה שֶׁזָבִים דָם. פִּיו, הַפָּעוּר לִרְוָחָה, דוֹמֶה שֶׁצוֹחֵק וְלוֹעֵג לִי. וַאֲנִי – רַגְלַי רוֹעֲדוֹת. עֵינַי לוּטוֹת עֲרָפֶל וּבְרֹאשִׁי הוֹלְמִים קוּרְנָסִים: הַךְ־הָךְ, הַךְ־הָךְ! עַתָּה לֹא הָיָה עוֹד סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁטָעִיתִי בְּבוֹאִי הֵנָה. חֲלוֹמִי הַיָפֶה נָגוֹז וְהִתנַדֵף. לֹא, לֹא אֶרְכַּב עַל הָסוּס. לֹא יַעֲמֹד בִּי הַכֹּחַ לַעֲלוֹת עָלָיו. וְאִם יִפְתַּח בִּדְהָרָה – אָקִיא שׁוּב. אֶת נִשְׁמָתִי אָקִיא. וּבִכְלָל – כֵּיצַד יָכוֹל הָיָה הַסוּס הַמְרֻפָּט, הַדָהוּי, לִקְסֹם לִי?

אַט־אַט הִתְרַחַקְתִּי מִן הַקָרוּסֶלָה. עָזַבְתִּי אֶת הַכִּכָּר הַזְרוּעָה שְׁיָרֵי קְלִפּוֹת וּבִצְעָדִים כּוֹשְׁלִים שֵׂרַכְתִּי דַרְכִּי הַבַּיְתָה.

הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּחֻלִים הָיוּ בְּבוֹאִי לַכִּכָּר, הִתְקַשְׁרוּ בֶּעָבִים. פִּתְאֹם, בְּעִצוּמוֹ שֶׁל יוֹם בָּהִיר, שִׁמְשִׁי, יָרַד הָעֶרֶב. זְגוּגִיוֹת הַבָּתִּים, שֶׁנּוֹצְצוּ בַּבֹּקֶר כְּפָז, הִבִּיטוּ בִּי בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת. וְהִנֵּה נִתַּךְ גֶשֶׁם. הַשָּׁמַיִם בָּכוּ.

הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב. בָּכִיתִי בְּלִי קוֹל, בְּתוֹךְ־תּוֹכִי, וּפָנַי רְטֻבּוֹת. וְלא יָדַעְתִּי אִם דִמְעוֹתַי הֵן אוֹ טִפּוֹת הַגֶשֶׁם.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 49714 יצירות מאת 2747 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 21199 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!