א    🔗

סֶבֶק בָּא אֵלַי כְּשֶׁיָשַׁבְתִּי וּפָתַרְתִּי תַּרְגִילִים־בְּחֶשְׁבּוֹן לִקְרַאת הַמִבְחָן שֶׁעָמַד לְהֵעָרֵךְ לְמָחֳרַת־הַיוֹם. כֵּיוָן שֶׁלֹא נָהַג לְבַקֵר אֶצְלִי בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, הֵצַצְתִּי בּוֹ בִּתְּמִיהָה, אַךְ הוּא נִרְכַּן מִעָלַי וְלָחַשׁ עַל אָזְנִי כְּמַמְתִּיק סוֹד:

– רֵד לֶחָצֵר!

לֹא שַׂשְׂתִּי לְהִלָווֹת אֵלָיו. רָצִיתִי לְהִתְכּוֹנֵן לַמִבְחָן וְנוֹסָף עַל כָּךְ חָשַׁשְׁתִּי מֵאִמִי, שֶׁהָיְתָה גוֹעֶרֶת בִּי כָּל־אֵימַת שֶׁחָמַקְתִּי הַחוּצָה לְאַחַר שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ. אַךְ לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה: לְסֶבֶק אֵין מְסָרְבִים!

סֶבֶק הָיָה בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, מְבֻגָר בִּשְׁנָתַיִם מִכָּל בְּנֵי־הַחֲבוּרָה: שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. חֲמִשְׁתֵּנוּ הִתְגוֹרַרְנוּ בְּאוֹתָהּ חָצֵר, בְּבַיִת בִּרְחוֹב נַלֶבְקִי, שֶׁמָצוּי הָיָה בְּלֶב־לִבּוֹ שֶׁל הָרֹבַע הַיְהוּדִי בְּוַרְשָׁה. סֶבֶק הָיָה רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְמִשְׂחָק וּלְתַעֲלוּלִים וּפוֹסֵק אַחֲרוֹן בִּמְרִיבוֹת שֶׁנָפְלוּ בֵּינֵינוּ. דְבָרוֹ הָיָה פְּקֻדָה.

מִשֶׁיָרַדְנוּ לֶחָצֵר, שֶׁשְׁרוּיָה הָיְתָה בְּאַפְלוּלִית, מְשָׁכֵנִי סֶבֶק אֶל מִתַּחַת לְצַמֶרֶת הָעַרְמוֹן, הָעֵץ הַיָּחִיד שֶׁצָמַח בַּחֲצֵרֵנוּ, הִכְנִיס יָדוֹ לְמִפְתַּח חֻלְצָתוֹ וְשָׁלַף חֵפֶץ נוֹצֵץ. בָּאוֹר הַחִוֵר, שֶׁבָּקַע מֵחַלוֹן סָמוּךְ בְּדִירָה שֶׁבְּקוֹמַת־הַקַרְקַע, רָאִיתִי צַעֲצוּעַ – חֲצוֹצְרָה קְטַנָּה. נָטַלְתִּי אוֹתָהּ בְּיָדִי בִּזְהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁנּוֹטְלִים גוֹזָל רַךְ, וּבְחַנְתִּיהָ הֵיטֵב מִכָּל צַד.

הַחֲצוֹצְרָה הָיְתָה עֲשׂוּיָה חֹמֶר דְמוּי־קֶרֶן. כָּל־כֻּלָהּ יְרֻקָה וְלָהּ פּוּמִית מֻזְהֶבֶת וְשַׁרְשֶׁרֶת דַקִיקָה, אַף הִיא בְּצֶבַע זָהָב, מִתְמַשֶׁכֶת לְאָרְכָּהּ. מֵעוֹלָם לֹא הֶחֱזַקְתִּי בְּיָדַי צַעֲצוּעַ נָאֶה כָּל כָּךְ.

לָנוּ, לְיַלְדֵי הֶחָצֵר, לֹא הָיוּ צַעֲצוּעִים. אַחְיוֹתֵינוּ שִׂחֲקוּ בְּבֻבּוֹת עֲשׂוּיוֹת סְמַרְטוּטִים. יָדָם שֶׁל הוֹרֵינוּ, שֶׁהָיו עֲנִיִים מְרוּדִים, לֹא הִשִׂיגָה לִקְנוֹת צַעֲצוּעִים. וְאוּלַי לֹא הִרְגִישׁוּ כָּל צֹרֶךְ לְסַפְּקָם לָנוּ. אָבִי הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי: “בָּחוּר מְגֻדָל שֶׁכְּמוֹתְךָ – בֶּן עֶשֶׂר! – חַיָּב לִלְמֹד וְלֹא לְבַזְבֵּז זְמַנוֹ עַל שְׁטֻיוֹת!” אָמְנָם, לְשִׁימֶק הָיָה אוֹלָר חָלוּד, שֶׁהָיָה חוֹזֵר וּמַשְׁחִיזוֹ אֶל אַבְנֵי הֶחָצֵר; לְקוּבָּה – מַשְׁרוֹקִית שֶׁנִּתְגַלְגְלָה בְּאֹרַח־פֶּלֶא לְיָדָיו; וּלְאֶדֶק – מִשְׁקֶפֶת שְׁבוּרָה, בְּלִי עֲדָשׁוֹת, שֶמְצָאָהּ לְיַד אַרְגַז־הָאַשְׁפָּה בֶּחָצֵר. אֵלֶה הָיוּ כָּל אוֹצְרוֹתֵינוּ. אַךְ אֵין זאת אוֹמֶרֶת שֶׁלא שִׂחַקְנוּ.

רֵאשִׁית־כֹּל – בְּכַדוּרֶגֶל. אָמְנָם, כַּדוּרֶגֶל שֶׁל מַמָשׁ לֹא הָיָה בְּיָדֵינוּ וְהִשְׁתַּמַשְׁנוּ בְּגֶרֶב יָשָׁן, מְמֻלָא עָפָר. לִבְעֹט בּוֹ – אֶפְשָׁר הָיָה אֵיכְשֶׁהוּ, אַךְ אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁ“כַּדוּרֶגֶל” זֶה פָּגַע בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּים הִתְנַסוּ בְּכָךְ, אַךְ הִתְרַשְׁמוּתָם הָיְתָה שׁוֹנָה: אֵלֶה טָעֲנוּ שֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם, וְאֵלֶה – שֶׁבְּעִצוּמוֹ שֶׁל הַיוֹם רָאוּ כּוֹכָבִים… וְהָיוּ עוֹד מִשְׂחָקִים: מַחֲבוֹאִים, לְמָשָׁל. וְיֵש שֶׁהָיִינוּ מְטַפְּסִים עַל גֶזַע עֵץ־הָעַרְמוֹן, שֶׁשִׁמֵשׁ לָנוּ כְּתֹרֶן, וְהַצַּמֶרֶת – כָּאֳנִיָה, וְהִפְלַגְנוּ בְּדִמְיוֹנֵנוּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. אֶדֶק הָיָה תָּר אֶת הָאֹפֶק בַּמִשְׁקֶפֶת שֶׁבְּיָדוֹ. שִׁימֶק אָחַז בְּאוֹלָרוֹ וְהָיָה שׁוֹדֵד־יָמִים.

הִנֵה כִּי כֵן, הָיוּ לָנוּ מִשְׂחָקִים מִשֶׁלָנוּ, אַךְ צַעֲצוּעַ שֶׁל־מַמָּשׁ לֹא הָיָה בְּיָדֵנוּ מֵעוֹלָם. לֹא יִפָּלֵא שֶׁעָמַדְתִּי לְיַד סֶבֶק, אוֹחֵז אֶת פֶּלֶא-הַחֲצוֹצְרָה בְּיָדִי, וְכֻלִי נִרְגָשׁ.

– אֵיפה הִשַׂגְתָּ כֶּסֶף? – שָׁאַלְתִּי.

– מִי אָמַר לְךְ שֶׁקָנִיתִי? – הֵשִׁיב סֶבֶק בִּשְׁאֵלָה.

– אִם כֵּן כֵּיצַד זָכִיתָ בַּחֲצוֹצְרָה? – לֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶנוּ.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה אָחַז סֶבֶק בְּיָדִי וּמְשָׁכַנִי לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: חֲצֵרֵנוּ מֻקֶפֶת הָיְתָה בָּתֵּי־מְגוּרִים קְלוּפֵי־טִיחַ וְאִלוּ זוֹ הָאֲחוֹרִית – כֻּלָה מַחְסָנִים. קָרַב סֶבֶק לְאַחַד הַמַחְסָנִים, טִפֵּס עַל מַדְרֵגוֹת־עֵץ שֶׁבְּפִתְחוֹ וְיָדוֹ לֹא הִרְפְּתָה מִיָדִי. וּפִתְאֹם הִשְׁתּוֹפֵף וְשָׂם אֶת כַּף־יָדִי עַל סֶדֶק רָחָב לְמַדַי בֵּין הַסַף וְדֶלֶת הָעֵץ הַכְּבֵדָה, הַמְפֻרְזֶלֶת.

– הַכְנֵס יָדְךָ! – צִוָה סֶבֶק. עָשִׂיתִי כְּמִצְוָתוֹ. כַּף־יָדִי גִשְׁשָׁה עַל רִצְפַּת הַבֶּטוֹן שֶׁל הַמַחְסָן וְנִתְקְלָה בְּחֵפֶץ חֲלַקְלַק. אָחַזְתִּי בּוֹ וּשְׁלַפְתִּיו.

בְּיָדִי הָיְתָה חֲצוֹצְרָה – אָח־תְּאוֹם לַצַעֲצוּעַ שֶׁבִּידֵי סֶבֶק. יָדַעְתִּי שֶׁהַמַחְסָן שַׁיָּךְ לְבַעַל חֲנוּת־הַצַעֲצוּעִים אֲשֶׁר בַּחֲזִית הָרְחוֹב. אֵין זֹאת וְאַחַד הָאַרְגָזִים שֶׁבַּמַחְסָן נִשְׁבַּר וְהַחֲצוֹצְרוֹת הָאֲרוּזוֹת בּוֹ נִתְפַּזְרוּ עַל הָרִצְפָּה. עָמַדְתִּי תַּחְתַּי, אוֹחֵז בַּחֲצוֹצְרָה, וְלִבִּי פּוֹעֵם בְּחָזְקָה.

– אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלֹא צָרִיךְ כֶּסֶף! – קָרָא סֶבֶק כְּמִתְגָרֶה בִּי.

– וַהֲרֵי כָּתוּב “לא תִּגְנֹב” – נִסִיתִי לִמְחוֹת.

– לֹא בָּאתִי הֵנָה לִשְׁמעַ מִמְךְ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִבְּרוֹת! – הִתְרַגֵז סֶבֶק – צַדִיק שֶׁכְּמוֹתְךָ! וַהֲרֵי כָּתוּב גַם “כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאִמֶךָ” וְאַתָּה, כַּמָה פְּעָמִים שְׁמַעְתִּיךָ מִתְחַנֵף וּמְשַׁקֵר לְהוֹרֶיךָ?!

סֶבֶק הֵרִים קוֹלוֹ. חָשַׁדְתִּי בּוֹ, שֶׁפֶּרֶץ־זַעֲמוֹ לֹא בָּא אֶלָא לְהַשְׁקִיט אֶת הִסוּסָיו־שֶׁלוֹ. נָבוֹךְ עָמַדְתִּי, הַחֲצוֹצְרָה הַמַבְהִיקָה בְּיָדִי, חֲצוֹצְרָה יְרֻקָה, שֶׁלָה פּוּמִית מֻזְהֶבֶת וְשַׁרְשֶׁרֶת־זָהָב דַקִיקָה. לִבִּי הִתְכַּוֵץ בְּקִרְבִּי. מֵעוֹלָם לֹא שָׁלַחְתִּי יָדִי בִּגְנֵבָה. גַם עַתָּה טֶרֶם עָבַרְתִּי אֶת הַסַף. תְּנוּעָה אַחַת שֶׁלִי – וְהַצַעֲצוּעַ יֻחְזַר לִמְקוֹמוֹ וְלֹא יִוָדַע לְאִישׁ הַמַעֲשֶׂה הַמְגֻנֶה שֶׁעָשִׂיתִי. וְאָמְנָם, כְּבָר קָרַבְתִּי אֶל הַסֶדֶק, אַךְ הַיָד הָאוֹחֶזֶת בַּחֲצוֹצְרָה דוֹמֶה שֶׁהִתְקוֹמְמָה נֶגְדִי וְנִרְתְּעָה. אוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁהַפַּעַם הָיָה שָׁקֵט יוֹתֵר, מְאֻפָּק וּמְפַתֶּה:

– אַל תִּשְׁתַּטֶה! לְעוֹלָם לֹא תִּזְכֶּה בַּחֲצוֹצְרָה כָּזוֹ. כָּאן, בַּמַחְסָן, מְצוּיִים עַשְׂרוֹת אַרְגָזִים וּבָהֶם חֲצוֹצְרוֹת לְמֵאוֹת! הַאֻמְנָם יִגָרֵם לוֹ, לְבַעַל־הַחֲנוּת הֶעָשִׁיר, נֵזֶק אִם תֶּחְסַר לוֹ חֲצוֹצְרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם? הוּא אֲפִילוּ לֹא יַבְחִין בְּכָךְ!

אִם פָּסַחְתִּי עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים, בָּאוּ דְבָרָיו שֶׁל סֶבֶק וְחִלְצוּנִי מִמְצוּקָתִי. תָּחַבְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה בְּמִפְתַּח חֻלְצָתִי וּפָרַצְתִּי בְּרִיצָה לְעֵבֶר בֵּיתִי, מִבְּלִי לוֹמַר מִלַת־תּוֹדָה לְסֶבֶק.

ב    🔗

– לָמָה אַתָּה מִתְרוֹצֵץ בַּחֲשֵׁכָה? – קִדְמַנִי קוֹלָה שֶׁל אִמִי.

– סֶבֶק קָרָא לִי – עָנִיתִי.

נִסִיתִי לְהַסְתִּיר מִמֶנָה אֶת פָּנַי הַמְשֻׁלְהָבוֹת. לְמַזָלִי, טְרוּדָה הָיְתָה אִמִי וְלֹא הִבְחִינָה בְּהִתְרַגְשׁוּתִי.

מוּבָן, שֶׁלֹא חָזַרְתִּי עוֹד לְתַרְגִילֵי־הַחֶשְׁבּוֹן. לֹא הַמִבְחָן הוּא שֶׁהִדְאִיגַנִי, אֶלָא הַחֲצוֹצְרָה. הֵיכָן אַסְתִּיר אוֹתָהּ מֵעֵין־רוֹאִים? הֶחְלַטְתִּי, שֶׁעַד שֶׁאֶמְצָא מָקוֹם מַתְאִים, אֶתְקַע אוֹתָה תַּחַת מִזְרָן מִטָתִי. כְּשֶׁיֵלְכוּ הוֹרַי לִישֹׁן, אֶחְשֹׁב עַל מַחֲבוֹא טוֹב יוֹתֵר.

בַּאֲרוּחַת־הָעֶרֶב לֹא נָגַעְתִּי. – אֵינֶנִי רָעֵב – אָמַרְתִּי לְאִמִי.

– אוּלַי אַתָּה חוֹלֶה? – קָרְאָה אִמִי וּמִשְׁשָׁה אֶת מִצְחִי. כֵּיוָן שֶׁצוֹנֵן הָיָה, נִרְגְעָה. וַאֲנִי, אָמְנָם רָעֵב הָיִיתִי, אַךְ חַשְׁתִּי מַחֲנָק בִּגְרוֹנִי וְלֹא הָיִיתִי מְסֻגָל לִנְגֹעַ בָּאֹכֶל. כָּל הַזְמַן חָשַׁבְתִּי עַל הַחֲצוֹצְרָה. הוֹי, מַה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִשְׁלֹף אוֹתָהּ מִתַּחַת לַמִזְרָן, לִתְקֹעַ בָּהּ וְלוּ פַּעַם אַחַת!

סוֹף־סוֹף כָּבוּ הָאוֹרוֹת בַּבַּיִת. עָלִיתִי עַל מִטָתִי. שָׁכַבְתִּי בַּחֲשֵׁכָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, מְלַטֵף אֶת הַחֲצוֹצְרָה, מִתְרַפֵּק עָלֶיהָ, מַשִׁיק פִּי אֶל הַפּוּמִית הַמֻזְהֶבֶת, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּשַׁרְשֶׁרֶת הַדַקִיקָה. רָצִיתִי לִרְאוֹתָהּ בְּכָל פְּאֵרָה וַהֲדָרָהּ, אַךְ חָשַׁשְׁתִּי לְהַעֲלוֹת אוֹר בַּחֶדֶר. לְבַסוֹף גָבַר עָלַי יִצְרִי, קַמְתִּי חֶרֶשׁ מִמִטָתִי, גִשַׁשְׁתִּי בְּכַפּוֹת־יָדַי עַל הַכִּירַיִם, וּכְשֶׁמָצָאתִי חֲפִיסַת־גַפְרוּרִים, שָׁלַפְתִּי אֶחָד וְהִדְלַקְתִּיו. הַשַׁלְהֶבֶת הַקְטָנָה הִשְׁתַּקְפָה בַּחֲצוֹצְרָה הַמַבְהִיקָה וַאֲנִי מֵזִין בָּה אֶת עֵינַי. וְלא הִרְפֵּיתִי מִן הַגַפְרוּר עַד שֶׁשַׁלְהַבְתּוֹ הִגִיעָה לְאֶצְבְּעוֹתַי וְצָרְבָה בָּהֶן.

הַשַׁלְהֶבֶת כָּבְתָה, עָמַדְתִּי בַּחֲשֵׁכָה וְלִבִּי הוֹלֵם. “עָלַי לְהַחְבִּיא אֶת הַחֲצוֹצְרָה!” – חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי – אָמְנָם, צַר לִי לְהִפָּרֵד מִמֶנָה, אַךְ אָסוּר לִי לְהַשְׁאִירָה בְּמָקוֹם הֶעָלוּל לְהִתְגַלוֹת. וּלְפֶתַע צָצָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי: אֲרוֹן־הַכֵּלִים!

בְּמִטְבַּח בֵּיתֵנוּ עָמַד אָרוֹן גָדוֹל. בָּאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה עֲרוּכִים הָיוּ כְּלֵי־הַפֶּסַח, שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּמְשָּׁה אִמִי רַק שָׁבוּעַ אֶחָד בְּשָׁנָה – בִּימֵי הֶחָג. מָצָאתִי בַּחֲשֵׁכָה כִּסֵא, טִפַּסְתִּי אֶל הָאִצְטַבָּה, הִזְדַקַפְתִּי עַל בְּהוֹנוֹתַי וְתָחַבְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה מֵאֲחוֹרֵי סִירֵי־הַנְחשֶׁת הַמְמֹרָקִים שֶׁנִצְבוּ בְּשׁוּרָה.

נָחָה דַעְתִּי, אַךְ מִשֶׁחָזַרְתִּי לְמִטָתִי, שָׁכַבְתִּי עֵר שָׁעָה אֲרֻכָּה. הִתְאַוֵיתִי לַחֲזֹר וּלְשַׂחֵק בַּחֲצוֹצְרָה, וְלִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי שֶׁאָנוּס הָיִיתִי לְהִפָּרֵד מִמֶנָה. בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת הֵצִיקוּ לִי נְקִיפוֹת־מַצְפּוּן. לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁאָבִי נִצָב לִמְרַאֲשׁוֹתַי וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ, קוֹל מוֹכִיחַ וְנִזְעָם:

– גַנָב!

ג    🔗

לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם, בְּבֵית־הַסֵפֶר, נִכְשַׁלְתִּי בַּמִבְחָן. בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְרַכֵּז בְּתַרְגִילֵי־הַחֶשְׁבּוֹן. בְּמֹחִי נִקְרוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל הַחֲצוֹצְרָה. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, רָצִיתִי לְהוֹצִיא אוֹתָה מִמַחֲבוֹאָה, אַךְ אִמִי לֹא עָזְבָה אֶת הַבַּיִת אֲפִילוּ לְרֶגַע אֶחָד.

כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הָעֶרֶב, יָרַד עָלַי אִי־שֶׁקֶט מוּזָר. בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי אֶת הַמַחְסָן שֶׁבְּחָצֵר הָאֲחוֹרִית וְאֶת הַסֶדֶק הָרָחָב בֵּין הַדֶלֶת הַמְפֻרְזֶלֶת וְהַסַף. הֲרֵי דַי בְּהוֹשָׁטַת־יָד בִּלְבַד וּבִרְשׁוּתִי תִּהְיֶה עוֹד חֲצוֹצְרָה אַחַת! עוֹמְדִים שָׁם, בַּמַחְסָן, עַשְׂרוֹת אַרְגָזִים וּבָהֶם חֲצוֹצְרוֹת לְמֵאוֹת. אָכֵן, סֶבֶק צָדַק. לֹא יִגָרֵם לוֹ, לְבַעַל הַחֲנוּת הֶעָשִׁיר, כָּל נֵזֶק!

בְּעֹמֶק לִבִּי יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לַעֲשות זֹאת, אַךְ שָׁרוּי הָיִיתִי בְּמִין קַדַחַת מְשֻׁנָה, שֶׁהִשְׁתִּיקָה אֶת קוֹל הַתְּבוּנָה. בֻּלְמוּס אֲחָזַנִי. הַסֶדֶק שֶׁבְּדֶלֶת־הַמַחְסָן קָסַם לִי וּמְשָׁכַנִי בַּעֲבוֹתוֹת. בָּעֶרֶב חָמַקְתִּי מִן הַבַּיִת וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי לַמַחְסָן. שָׁעָה קַלָה עָמַדְתִּי בַּחֲשֵׁכָה, עֵינַי בּוֹהוֹת וְאָזְנַי קוֹשְׁבוֹת רַב־קֶשֶׁב. מִסָבִיב לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה.

וְאָז נִרְכַּנְתִּי אֶל דֶלֶת הַמַחְסָן־וּלְאַחַר רֶגַע קָט הִזְדַקַפְתִּי וְתָחַבְתִּי לְחֻלְצָתִי חֲצוֹצְרָה. פָּרַצְתִּי בְּרִיצָה לְעֵבֶר בֵּיתִי, אַךְ טֶרֶם הִגַּעְתִּי לַחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת, הִבְחַנְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל שִׁימֶק שֶׁחָמַק לְעֵבֶר הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. לְמַרְאֵה פְּסִיעוֹתָיו הַמִתְגַנְבוֹת נִכְנַס חֲשָׁד בְּלִבִּי: הַאֻמְנָם גִלָה סֶבֶק אֶת הַסוֹד גַם לְשִׁימֶק?

וְשׁוּב בָּא לַיְלָה טְרוּף־שֵׁנָה. שׁוּב לִטַפְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה, בְּחַנְתִּיהָ לְאוֹר גַפְרוּר וְהִסְתַּרְתִּיהָ עַל הָאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה־בַּאֲרוֹן הַמִטְבָּח, מֵאֲחוֹרֵי כְּלֵי־הַפֶּסַח.

עַתָּה הָיוּ בְּיָדִי שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, אַךְ לֹא רָוִיתִי נָחַת. הַרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׂחֵק בָּהֶן, נִמְנַע מִמֶנִי לִתְקֹעַ בָּהֶן, פֶּן אַסְגִיר אֶת עַצְמִי. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים, גָבְרָה מְצוּקָתִי. וּבַלֵילוֹת הָיִיתִי מִתְהַפַּךְ עַל מִשְׁכָּבִי וְשוֹמֵעַ בַּחֲלוֹמִי אֶת הַקוֹל הַזוֹעִם לִמְרַאֲשׁוֹתַי:

“גַנָב!”

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁשִׂחַקְתִּי בֶּחָצֵר, שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם קוֹל חֲצוֹצְרָה הַבּוֹקֵעַ מֵחַלוֹן דִירָתוֹ שֶׁל קוּבָּה: “טְרוּ טְרוּ־טְרוּ!” וְלַמָחֳרָת, בִּשְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם, בְּשִׁבְתִּי לְיַד עֵץ־הָעַרְמוֹן, רָאִיתִי אֶת אֶדֶק, שֶׁהֵגִיחַ בְּרִיצָה מִן הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, וְחֻלְצָתוֹ תְּפוּחָה…

לא הָיָה כָּל סָפֵק בְּלִבִּי: סֶבֶק שִׁתֵּף בְּסוֹדוֹ אֶת כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה! אֵינֶנִי הַחוֹטֵא הַיָּחִיד. אַךְ לַשָּׁוְא נִסִיתִי לְהִתְנַחֵם בְּכָךְ. שְׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁלִי, שֶׁמֻנָחוֹת הָיוּ מֵאֲחוֹרֵי כְּלֵי־הַפֶּסַח, לֹא שִׂמְחוּנִי כְּלָל. וְנַהֲפֹךְ הוּא: שָׁרוּי הָיִיתִי בְּעֶצֶב. רִגְשֵׁי אַשְׁמָה כִּרְסְמוּ אֶת לִבִּי.

ד    🔗

יוֹם אֶחָד שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל סֶבֶק, שְׁרִיקָה מֻסְכֶּמֶת עָלֵינוּ, שֶׁהָיְתָה כְּעֵין פְּקֻדָה. מִיָד נָטַשְׁתִּי אֶת עִסוּקַי וְיָרַדְתִּי לֶחָצֵר.

בְּצֵל עֵץ הָעַרְמוֹן מְכֻנָסִים הָיוּ כָּל בְּנֵי־הַחֲבוּרָה. יָשְׁבוּ שָׁם סֶבֶק וְשִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק. כְּשֶׁהִצְטָרַפְתִּי אֲלֵיהֶם, פָּתַח סֶבֶק וְאָמַר בְּעַצְבוּת:

– נָפַלְנוּ בַּפַּח!

שָׁתַקְנוּ. לֹא תָּפַשְׂנוּ לְמָה הוּא מִתְכַּוֵן. וְאָז סִפֵּר לָנוּ סֶבֶק:

– הַבּקֶר נִכְנַסְתִּי לַחֲנוּת־הַצַעֲצוּעִים לִקְנוֹת סֶרֶט לַאֲחוֹתִי, וְשָׁמַעְתִּי אֶת בַּעַל־הַבַּיִת מְסַפֵּר לְאַחַד הַלָקוֹחוֹת, שֶׁבַּמַחְסָן שֶׁלוֹ נִתְגַלְתָה גְנֵבָה. הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵא מְאֹד. הֲרֵי אָנוּ בְּסַךְ הַכֹּל חֲמִשָּׁה. כֵּיצַד הִבְחִין הָאִישׁ בְּחֶסְרוֹנָן שֶׁל חָמֵשׁ חֲצוֹצרוֹת בִּלְבַד? לִבִּי פִּרְכֵּס בְּקִרְבִּי, הִשְׁפַּלְתִּי עֵינַי וּדְבָרַי פָרְצוּ מִגְרוֹנִי הַשָׁנוּק:

– לִי יֵשׁ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת.

– וַאֲנִי סָחַבְתִּי חָמֵשׁ – קָרָא אֶדֶק.

– אֲנִי אַרְבַּע – אָמַר קוּבָּה.

– וַאֲנִי שָׁלשׁ – הוֹסִיף שִׁימֶק.

סֶבֶק, שֶׁבַּעַל חֶשְׁבּוֹן הָיָה, פָּרַץ בִּצְעָקָה:

– חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה חֲצוֹצְרוֹת! גַנָבִים נִבְזִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!

– מוּטָב שֶׁתִּשְׁתֹּק – הֵטִיחַ בְּפָנָיו שִׁימֶק – אַתָּה הוּא שֶׁהֶרְאֵיתָ לָנוּ אֶת הַדֶרֶךְ!

סֶבֶק הִרְכִּין רֹאשׁוֹ. שָׁעָה אֲרְכָּה יָשַׁבְנוּ מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ. וְאָז אָמַר סֶבֶק:

יִתָּכֵן שֶׁטָעִיתִי. אֲבָל אֵיךְ נֶחֱלָצִים עַכְשָׁו מִמַצָב־בִּישׁ זֶה? בַּעַל־הַחֲנוּת סִפֵּר שְׁמָסַר אֶת הָעִנְיָן לַמִשְׁטָרָה.

– וְכֵיצַד תַּעֲלֶה הַמִשְׁטָרָה עַל עִקְבוֹתֵינוּ? – שָׁאַל קוּבָּה – אֲפִילוּ יַעַרְכוּ חִפּוּשׂ בְּבֵיתֵנוּ, לֹא יִמְצְאוּ כְּלוּם! אֲנִי הִסְתַּרְתִּי אֶת אַרְבַּע הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁלִי בַּמַרְתֵּף, מִתַּחַת לַעֲרֵמַת פֶּחָם.

– חָכָם בַּלַיְלָה! – קָרָא סֶבֶק – אַל תִּשְׁכַּח שֶׁלַמִשְׁטָרָה יֵשׁ כַּלְבֵי־גִשׁוּשׁ.

– שְׁטֻיוֹת! – נִסָה שִׁימֶק לְבַטֵל אֶת דְבָרָיו – כֶּלֶב־גִשׁוּשׁ מַזְעִיקִים בְּמִקְרֶה שֶׁל רֶצַח וְלא בִּגְלַל כַּמָה חֲצוֹצְרוֹת עֲלוּבוֹת!

סֶבֶק וְשִׁימֶק הִתְנַצְחוּ בִּדְבָרִים, אַךְ אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁעוֹרִי מִצְטַפֵּד מִפַּחַד. בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי כֶּלֶב־בּוּלְדוֹג עֲנָק הַמִתְפָּרֵץ אֶל בֵּיתֵנוּ וּמִסְתָּעֵר עָלַי בְּשִׁנָיו הַחֲשׂוּפוֹת. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ רָעַדְתִּי כֻּלִי וְשִׁנַי נָקְשׁוּ זוֹ לָזוֹ.

סֶבֶק קָם וְהִטִיל בָּנוּ, הַצְעִירִים מִמֶנוּ, מַבָּט שֶׁל אָח בּוֹגֵר, מֻדְאָג.

– אֵין בְּרֵרָה – אָמַר – הַלַיְלָה, בְּדִיוּק בַּחֲצוֹת, נַחֲזִיר אֶת הַחֲצוֹצְרות לִמְקוֹמָן. הִשְׁתַּדְלוּ לַחֲמֹק מִן הַבַּיִת בַּחֲשַׁאי וְלֹא לְהָקִים רַעַשׁ.

ה    🔗

אוֹתוֹ עֶרֶב עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי, אַךְ לֹא עָצַמְתִּי עַיִן. לְאַחַר שֶׁנִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט בַּבַּיִת וּבָטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהוֹרַי נִרְדְמוּ, טִפַּסְתִּי אֶל הָאִצְטַבָּה שֶׁבַּאֲרוֹן־הַמִטְבָּח, נָטַלְתִּי אֶת שְׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת וְחָזַרְתִּי לְמִטָתִי. הִנַחְתִּי אוֹתָן עַל הַכָּר סָמוּךְ לְרֹאשִׁי, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת שָׁכַבְתִּי מִתְרַפֵּק עַלֵיהֶן וּמְלַטְפָן. וּלְפֶתַע הִרְגַשְׁתִּי שֶׁהַחֲצוֹצְרוֹת רְטֻבּוֹת. הָיוּ אֵלֶה דִמְעוֹתַי.

בַּחֲצוֹת נִפְגַשְׁנוּ לְיַד דֶלֶת הַמַחְסָן הַמִפֻרְזֶלֶת. כָּל אֶחָד הִשְׁתּוֹפֵף לְפִי הַתּוֹר וְתָחַב אֶת שְׁלָלוֹ בַּסֶדֶק. סֶבֶק – חֲצוֹצְרָה אַחַת; אֲנִי – שְׁתַּיִם; שִׁימֶק – שָׁלֹשׁ; קוּבָּה – אַרְבַּע; וְאֶדֶק – חָמֵשׁ. וּלְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁסִיַמְנוּ, עָמַדְנוּ שׁוֹתְקִים, בְּאֵין־הֶגֶה. לְבַסוֹף אָמַר שִׁימֶק וְקוֹלוֹ רוֹעֵד:

– מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִי צַעֲצוּעַ. שָׂמַחְתִּי כָּל-כָּךְ עַל הַחֲצוֹצְרוֹת, וְהִנֵּה הֻכְרַחְתִּי לְהִפָּרֵד מֵהֶן!

– הָיָה חֲלוֹם וְאֵינֶנוּ – נֶאֱנַח קוּבָּה.

אֶדֶק לֹא אָמַר כְּלוּם. הוּא הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ אֶל הַדֶלֶת הַמִפֻרְזֶלֶת וּבָכָה בְּקוֹל.

– אַל תְּיַלֵל – גָעַר בּוֹ סֶבֶק – מָחָר נְשַׂחֵק כַּדוּרֶגֶל.

– הַגֶרֶב נִקְרַע וְהֶעָפָר נִשְׁפַּךְ! – הֵעַרְתִּי.

– אֵין דָבָר – אָמַר סֶבֶק – עָפָר לֹא יֶחְסַר לָנוּ. וַאֲשֶׁר לְגֶרֶב, תָּמִיד יִמָצֵא לָנוּ אֶחָד יָשָׁן, וְזֹאת – בְּלֹא אֵימָתָם שֶׁל כַּלְבֵי־גִשׁוּשׁ.

שָׁעָה קַלָה עוֹד עָמַדְתִּי בֶּחָצֵר. נָשָׂאתִי עֵינַי לַשָּׁמַיִם הַמְעֻנָנִים, שֶׁרָבְצוּ מֵעַל לְרִבּוּעַ הֶחָצֵר כְּגוּשׁ כָּבֵד. וּלְפֶתַע נִבְקַע אַחַד הָעֲנָנִים וְרָאִיתִי כּוֹכָב בּוֹדֵד, נוֹצֵץ. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהוּא קוֹרֵץ לִי וּמְחַיֵךְ.

חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וְחָמַקְתִּי פְּנִימָה בַּדֶלֶת שֶׁהִשְׁאַרְתִּיהָ פְּתוּחָה בְּצֵאתִי. עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי, מַבִּיט בַּחֲשֵׁכָה. אַט־אַט נֶעֶצְמוּ עֵינַי וְשָׁקַעְתִּי בְּתַרְדֵמָה עַמֻקָה.