יְמֵי יַלְדוּתִי עָבְרוּ עָלַי בְּוַארְשָׁה, בִּירַת פּוֹלִין. בֵּיתֵנוּ עָמַד בָּרֹבַע הַיְהוּדִי שֶׁרְחוֹבוֹתָיו שׁוֹקְקִים תָּמִיד. אָנוּ, הַיְלָדִים, שִׂחַקְנוּ בֶּחָצֵר. הָיָה שָׁם, בֶּחָצֵר, עֵץ־עַרְמוֹן, שֶׁפָּרַשׂ עָלֵינוּ אֶת צַמַרְתּוֹ הַיְרֻקָה וְשָׁמַע אֶת מִצְהֲלוֹת־צְחוֹקֵנוּ. אֵלָיו, אֶל עֵץ־הָעַרְמוֹן, בָּאנוּ גַם כְּשֶׁהָיִינוּ עֲצוּבִים. עַל גִזְעוֹ הִתְרַפַּקְנוּ, בְּצִלוֹ בָּכִינוּ. כְּשֶׁגָדַלְתִּי, עָזַבְתִּי אֶת וָארְשָׁה וְעָלִיתִי אַרְצָה.

לְיָמִים פָּרְצָה מִלְחָמָה נוֹרָאָה וְעִיר־יַלְדוּתִי נִכְבְּשָׁה עַל־יְדֵי גֶרְמַנִים. תּוֹשָׁבֶיהָ הַיְהוּדִים נִכְלְאוּ בַּגֵיטוֹ, עֻנוּ וְהוּבְלוּ לְמַחֲנוֹת־מָוֶת. כְּתֹם הַמִלְחָמָה יָצָאתִי לְבַקֵר בְּעִירִי. רָצִיתִי לִרְאוֹת שׁוּב אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ, אֶת בֵּיתִי. הִתְגַעֲגַעְתִּי לְנוֹף יַלְדוּתִי הָרְחוֹקָה. קִוִיתִי שֶׁאֶמְצָא אֶת חֲבֵרַי־מֵאָז, אֶת יְדִידַי.

אוּלָם לַשָׁוְא חִפַּשְׂתִּי אֶת עִקְבוֹתֵיהֶם. מֵהָרֹבַע הַיְהוּדִי נִשְׁאֲרוּ רַק עִיֵי־מַפֹּלֶת. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת התְהַלַכְתִּי בִּישִׁימוֹן הַגֵיטוֹ וְעֵינַי תָּרוֹת אַחֲרֵי שְׂרִידִים. לֹא מָצָאתִי אֶת הַרְחוֹב שֶׁלִי, לֹא מָצָאתִי אֶת בֵּיתִי.

וּפִתְאֹם, בְּתוֹךְ הַהֲרִיסוֹת, רָאִיתִי עֵץ יָחִיד וּבוֹדֵד. קְלִפָּתוֹ מְרֻטֶשֶׁת, גִזְעוֹ חָרוּךְ וּמְצֻלָק וְצַמַרְתּוֹ עֲרוּפָה. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן הִכַּרְתִּיו: הָיָה זֶה עֵץ־הָעַרְמוֹן שֶׁלִי! יָשַׁבְתִּי לְמַרְגְלוֹתָיו. הָיָה יוֹם אָבִיב וְקַרְנֵי־שֶׁמֶשׁ רִצְדוּ עַל הַגֶדֶם. עֵינַי שׁוֹטְטוּ עַל פְּנֵי הֶחֳרָבוֹת. בָּאֹפֶק הוֹרִיק הַגַּן הַצִבּוּרִי וּבֵין אִילָנוֹתָיו הִכְסִיפוּ מֵימֵי הָאֲגַם. לְמַרְאֵהוּ הֵצִיפַנִי גַל זִכְרוֹנוֹת: שָׁם, בַּגַן, שִׂחַקְנוּ בְּגַשָׁשִׁים, שָׁם, בְּמֵימֵי הָאֲגַם הִפְלַגְתִּי עִם סֶבֶק כְּדֵי לָתוּר אַחֲרֵי אִי שׁוֹמֵם. מִשֶׁנִזְכַּרְתִּי בְּסֶבֶק, הוֹפִיעוּ כָל בְּנֵי־הַחֲבוּרָה: שִׁימֶק וְקוּבָּה, אֶדֶק וּמוֹטִי, אֶסְתּוּשָׁה וְאוּלָה – וְהֵם מְדַבְּרִים אֵלַי כְּאָז, כְּאָז.

רַק עֵץ־הָעַרְמוֹן שָׁתַק. נָשָׂאתִי רֹאשִׁי וְלֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֵה עֵינַי: יַרְקוּת בִּצְבְּצָה מִתּוֹךְ שְׁחוֹר הַקְלִפָּה. הַגֶדֶם הַמְפֻיָח לִבְלֵב. הָעֵץ הַזָקֵן, הַמְעֻנֶה, נֵעוֹר שׁוּב לְיַלְדוּת חֲדָשָׁה.

אוֹתוֹ רֶגַע גָמְלָה הַחְלָטָה בְּלִבִּי: לְסַפֵּר אֶת יַלְדוּתֵנוּ־שֶׁלָנוּ. אֶת עֲלִילוֹתֵינוּ מִיָמִים־מִשֶׁכְּבָר. אֶת הַצְחוֹקִים שֶׁצָחַקְנוּ, אֶת הַבְּכִיוֹת שֶׁבָּכִינוּ. סִפּוּר עַל חֲבוּרַת יְלָדִים יְהוּדִים בְּתוֹךְ עוֹלָם נָכְרִי וָזָר.

בִּנְיָמִין טֶנֶא

א

קֶרֶן־שֶׁמֶשׁ, שֶׁרִפְרְפָה עַל פָּנַי, הֶעִירַתְנִי מִשְׁנָתִי. פָּקַחְתִּי עֵינַי וְהֵצַצְתִּי בַּחַלוֹן. שָׁמַיִם צָחִים, שֶיָצְאוּ זֶה־עַתָּה מִתַּחַת יָדוֹ שֶׁל הַבּוֹרֵא, חִיְכוּ אֵלַי בִּתְכֵלֶת זַכָּה, צְלוּלָה. צַמֶרֶת הָעַרְמוֹן, הָעֵץ הַיָּחִיד שֶׁצָמַח בַּחֲצַר בֵּיתֵנוּ, הִבְהִיקָה בְּיַרְקוּת עָלִים. מִבֵּין עֲנָפֶיהָ בָּקְעוּ קוֹלוֹת מַקְהֵלָה – תְּפִלַת־שַׁחֲרִית שֶׁל צִפֳּרִים. שָׁעָה קָלָה שָׁכַבְתִּי, מַקְשִׁיב לַצִיוּצִים הַמִתְרוֹנְנִים וְהִרְגַשְׁתִּי שֶׁגַם לִבִּי שֶׁלִי פּוֹעֵם בְּחֶדְוָה, כְּאִלוּ נִתְבַּשַׁרְתִּי בְּשׂוֹרָה טוֹבָה. וּבְעוֹדֶנִי תָּמֵהּ עַל מְקוֹר שִׁמְחָתִי, ִזְכַּרְתִּי: הַקָרוּסֶלָה!

הַקָרוּסֶלָה עָמְדָה בַּכִּכָּר שְׁמֵאֲחוֹרֵי גֶדֶר הַפַּרְק הָעִירוֹנִי. כִּכָּר זוֹ, הַמְרֻצֶפֶת אֲבָנִים עֲגֻלוֹת, שִׁמְשָה לְמוֹפָעִים שׁוֹנִים. בִּימֵי א' בַּשָּׁבוּעַ, בִּשְׁעוֹת בֵּין־עַרְבַּיִם, הָיְתָה מִתְמַקֶמֶת בָּה הַתִּזְמֹרֶת שֶׁל מְכַבֵּי־אֵשׁ, מְנַגֶנֶת שִׁירֵי־לֶכֶת עַלִיזִים, שֶׁהִדְהֲדוּ בְּרַחֲבֵי הַפַּרְק. קִרְקָס, שְׁנִזְדַמֵן לָעִיר, הָיָה מֵקִים בְּכִכָּר זוֹ אֶת אָהֳלוֹ הַגָדוֹל. וְעַתָּה, מִזֶה שָׁבוּעַ יָמִים, נִסְתַּחְרְרָה שָׁם קָרוּסֶלָה, שֶׁמָשְׁכָה קָהָל גָדוֹל.

אָנוּ, הַיְלָדִים, הָיִינוּ בָּאִים יוֹם־יוֹם לַכִּכָּר, מִסְתַּכְּלִים בְּפִלְאֵי הַקָרוּסֶלָה. בְּמֶרְכָּזָה, כְּגֶזַע אַלוֹן שְׂבַע־יָמִים, תָּקוּעַ הָיָה בָּאֲדָמָה עַמוּד־הַתָּוֶךְ – קוֹרַת־עֵץ עֲגֻלָה – וּמִטַבּוּרָה, כְּמִסְעַף עֲנָפִים, נִתְמַשְׁכוּ לִצְדָדִים מוטוֹת עָבִים, שֶׁאֲלֵיהֶם מְחֻבָּרוֹת הָיוּ מֶרְכָּבוֹת קְטַנוֹת בְּצֶבַע הָאַרְגָמָן וְסוּסִים חוּמִים, שֶׁאֻכָּפֵיהֶם מֻזְהָבִים. מֶרְכָּבָה וְסוּס. מֶרְכָּבָה וְסוּס. בְּרֹאשׁ הַקָרוּסֶלָה, בְּקָצֵהוּ שֶׁל עַמוּד־הַתָּוֶךְ, הִתְנוֹסֵס מִבְנֶה־עֵץ עָגֹל, דְמוּי שׁוֹבָךְ, וְסֻלַם־בַּרְזֶל, הַמֻצָב עַל הָאָרֶץ, צָמוּד אֶל פִּתְחוֹ.

עוֹמְדִים הָיִינוּ בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַמִתְחוֹלֵל לְנֶגֶד עֵינֵינוּ. פְּיוֹטֶר, בַּעַל הַקָרוּסֶלָה, גוֹי עֲנָק, שֶׁחֲגוֹרַת־עוֹר רְחָבָה חוֹבֶקֶת אֶת שִׁפּוּלֵי כְּרֵסוֹ הַשְׁמֵנָה, מָכַר כַּרְטִיסִים: 80 פְּרוּטוֹת לִרְכִיבָה עַל סוּס, 60 – לְמֶרְכָּבָה. בְּנוֹ יוּזֶק, בָּחוּר מְגֻדָל בַּעַל בְּלוֹרִית מְתֻלְתֶּלֶת, נִצַב בַּצַד, לוֹפֵת תֵּבַת־נְגִינָה הַשְׁעוּנָה אֶל חָזֵהוּ וְתוֹמֶכֶת רַגְלָהּ הָאַחַת, רֶגֶל־עֵץ, בָּאֲדָמָה. כְּשֶׁנִתְמַלְאוּ הַמֶרְכָּבוֹת עַד אֶפֶס־מָקוֹם וְכָל הָסוּסִים זָכוּ בְּרוֹכְבִים – קָרַץ פְּיוֹטֶר לִבְנוֹ וְהַלָז סוֹבֵב אֶת יָדִית הַתֵּבָה, שֶׁמִכְּרֵסָהּ בָּקְעוּ מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת, צְרוּדוֹת. מִיָּד זָעוּ הָסוּסִים וְהַמֶרְכָּבוֹת. תְּחִלָה לְאַט, בְּהִסוּס, וּלְאַחַר מִכֵּן גָבַר הַקֶצֶב וְהָיָה לְמָעוֹף מִסְתַּחְרֵר. וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ אִם הָסוּסִים הֵם הָרוֹדְפִים אֶת הַמֶרְכָּבוֹת אוֹ הַמֶרְכָּבוֹת הֵן הַנִמְלָטוֹת מִפַּחַד הַסוּסִים, שֶׁעֵינֵיהֶם בּוֹרְקוֹת. הַנוֹסְעִים בַּקָרוּסֶלָה הֵרִיעוּ בְּקוֹל, צָמוֹת הַנְעָרוֹת הִתְעוֹפְפוּ בִּמְשׁוּבָה וְתֵבַת־הַנְגִינָה מְטַרְטֶרֶת, וְאָנוּ מַבִּיטִים וּמַבִּיטִים – וְעֵינֵינו כָּלוֹת.

יְלָדִים עֲנִיִים הָיִינוּ. יָדֵנוּ לֹא הִשִׂיגָה לְשַׁלֵם 60 פְּרוּטוֹת בַּעֲבוּר מֶרְכָּבָה, לֹא־כָּל־שֶׁכֵּן 80 פְּרוּטוֹת בַּעֲבוּר סוּס. עֶרֶב אֶחָד פָּרַץ לְבֵיתִי חֲבֵרִי שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י וּבְעוֹדוֹ עוֹמֵד עַל הַסַף, קָרָא בְּקוֹל גָדוֹל: – מָחָר נִרְכַּב עַל סוּס!

– מַה פִּתְאֹם? הִתְעַשַׁרְתָּ? – שָׁאַלְתִּי.

– אֵין כָּל צֹרֶךְ בְּכֶסֶף – הֵשִׁיב שִׁימֶק – דִבַּרְתִּי עִם פְּיוֹטֶר. מִסְתַּבֵּר שֶׁהַקָרוּסֶלָה אֵינָהּ מוּנַעַת בְּחַשְׁמַל אֶלָא בְּיָדַיִם. פְּיוֹטֶר אָמַר לִי, שֶׁאָבוֹא בַּבּקֶר הַשְׁכֵּם וַאֲסַיֵעַ בַּהֲנָעָתָהּ. אִם אֶעֱבֹד בְּנֶאֱמָנוּת, יַרְשֶׁה לִי בַּצְָהֳרַיִם לִרְכֹּב חִנָם־אֵין־כֶּסֶף עַל סוּס. אַתָּה יָכוֹל לְהִצְטָרֵף!

לִבִּי נִתֵּר בְּקִרְבִּי מֵרֹב שִׂמְחָה. מָחָר יִתְגַשֵׁם חֲלוֹמִי: אֵשֵׁב עַל הָאֻכָּף הַמֻזְהָב, אֹחַז בְּמוֹשְׁכוֹת הָסוּס הַחוּם – וְאֶדְהַר, וְאֶדְהַר, וְאֶדְהַר!

לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּשָׁכְבִי בְּמִטָתִי, וּבְהַרְגִישִׁי שֶׁלִבִּי פּוֹעֵם בְּחֶדְוָה, נִזְכַּרְתִּי בְּבִקוּרוֹ שֶׁל שִׁימֶק וְהֵבַנְתִּי אֵת פֵּשֶׁר שִׂמְחָתִי: הַקָרוּסֶלָה!

ב

זִנַקְתִּי מְמִטָתִי, אָכַלְתִּי בְּחִפָּזוֹן, בַּעֲמִידָה, וּפָרַצְתִּי הַחוּצָה, לָרְחוֹב. תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה הִתְנַגַשְׁתִּי עִם שִׁימֶק, שֶׁבָּא לִקְרָאתִי. בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת קָרַבְנוּ אֶל הַכִּכָּר שֶׁמֵאֲחוֹרֵי הַפַּרְק. עוֹד מֵרָחוֹק קָלְטוּ אָזְנֵינוּ אֶת קוֹלָהּ הַצָרוּד שֶׁל תֵּבַת־הַנְגִינָה וְאֶת צַהֲלוֹתֵיהֶם שֶׁל הַמִסְתַּחְרְרִים בַּקָרוּסֶלָה.

הָיָה יוֹם קַיִץ נָאֶה, בֹּקֶר צַח וּבָהִיר. רוּחַ קַלִילָה, מְשִׁיבַת־נֶפֶשׁ, לִטְפָה אֶת פָּנֵינוּ. קַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ נוֹצְצוּ בְּחַלוֹנוֹת הַבָּתִּים שֶׁמִסָבִיב לַכִּכָּר וְהַזְגוּגִיוֹת הִבְהִיקוּ כְּפָז. אַרְגְמַן הַמֶרְכָּבוֹת וּזְהַב הָאֻכָּפִים סִנְוְרוּ אֶת עֵינֵינוּ. הַסוּסִים הַחוּמִים, סוּסִים אַבִּירִים, דָהֲרוּ בְּמַעֲגָל וְדוֹמֶה הָיָה שֶׁנְחִירֵיהֶם הָאֲדֻמִים רוֹטְטִים. בְּאַחַת הַמֶרְכָּבוֹת נִצְבָה נַעֲרָה, אוֹחֶזֶת בְּמוֹט שֶׁמֵעַל לְראשָׁהּ, וַחֲצָאִיתָה הִתְנַפְּחָה בָּרוּחַ כְּפַעֲמוֹן.

עָמַדְנוּ מְהַסְסִים. אַךְ מִשְׁנֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה, אָזַרְנוּ עֹז וְקָרַבְנוּ אֶל פְּיוֹטֶר.

– בָּאנוּ לַעֲבֹד – אָמַר שִׁימֶק.

פְּיוֹטֶר רָמַז לְעֵבֶר סֻלַם הַבַּרְזֶל הַשָׁעוּן אֶל הַ“שׁוֹבָךְ”.

– עֲלוּ – אָמַר – אַךְ זִכְרוּ: עֲלֵיכֶם לְהִתְאַמֵץ, לֹא לַחֲסֹךְ כֹּחַ. אִם תְּרַמוּ, רַע וְמַר יִהְיֶה סוֹפְכֶם! לֹא אַרְשֶׁה לָכֶם לִרְכֹּב עַל הָסוּסִים וְגַם אֲכַבֵּד אֶתְכֶם בְּכַמָה סְטִירוֹת.

נִתְּנָה הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר: הַסְטִירוֹת לֹא הִפְחִידוּנוּ כָּל כָּךְ כְּמוֹ הָאִיוּם שֶׁתִּשָׁלֵל מֵאִתָּנוּ הַזְכוּת לִרְכֹּב.

– נַעֲבֹד, וְעוֹד אֵיךְ! – קָרָא שִׁימֶק, וּשְׁנֵינוּ פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה לְעֵבֶר הַסֻלָם.

ג

כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ לַ“שׁוֹבָךְ”, הָיְתָה לָנוּ הַרְגָשָׁה שֶׁנִקְלַעְנוּ לְמִנְהָרָה חֲשׁוּכָה, אֲפוּפַת צְלָלִים. הָיָה זֶה מִבְנֶה עָגֹל הַבָּנוּי מִסָבִיב לְעַמוּד־הַתָּוֶךְ שֶׁל הַקָרוּסֶלָה, קִירוֹתָיו עֲשׂוּיִים עֵץ, לְלֹא כָּל צֹהַר, וְרַק מִלְמַעְלָה, מִמְקוֹם חִבּוּרָם שֶׁל הַקְרָשִׁים אֶל הָעַמוּד, בָּקַע אוֹר חִוֵר. בַּ“שׁוֹבָךְ” עָמַד מַחֲנָק. רֵיחַ עִפּוּשׁ הִכָּה בְּפָנֵינוּ.

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא רָאִינוּ בְּבֵרוּר אֶת הַנַעֲשֶׂה מִסָבִיב. כְּשֶׁהִתְרַגְלוּ עֵינֵינוּ לָעֲלָטָה, הִבְחַנוּ בְּגַלְגַל-עֵץ עֲנָקִי, שְׁלָפַת אֶת הָעַמוּד הֶעָגֹל, וּבְתוֹכוֹ חִשׁוּרִים־חִשׁוּרִים. עָמְדוּ בֵּינֵיהֶם נְעָרִים, פְּנֵיהֶם חִוְרוֹת, וְהֵם מוֹחִים אֶת זֵעָתָם. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ, נִשְׁמְעוּ בַּחוּץ צְלִילֶיהָ שֶׁל תֵּבַת־הַנְגִינָה וְקוֹלוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר, שֶׁצָרַח:

– זַזְנוּ!

הַנְעָרִים הִצְבִּיעוּ עַל הַחִשׁוּרִים. שִׁימֶק וַאֲנִי נִרְמַזְנוּ וְהִשְׁחַלְנוּ גוּפֵנוּ בֵּינֵיהֶם. מִיָּד הֵחֵלוּ הַנְעָרִים סוֹבְבִים בְּמַעְגָל, כָּל אֶחָד דוֹחֵף אֶת חִשׁוּרוֹ. תְּחִלָה לְאַט כִּמְדַשְׁדְשִׁים בַּמָקוֹם, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן מַגְבִּירִים מְהִירוּתָם, רָצִים סָבִיב־סָבִיב בְּמַעֲגָל וּמְעוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה בִּקְרִיאוֹת רָמוֹת. גַם אָנוּ, שִׁימֶק וַאֲנִי, דָחַפְנוּ כָּל אֶחָד אֶת הַחִשׁוּר שֶׁלְפָנָיו וְהִתְרוֹצַצְנוּ בְּמַעֲגָל. אִלוּ נֶעְצַרְנוּ רֶגַע, הָיָה הַחִשׁוּר שֶׁמֵאֲחוֹרֵי גַבֵּנוּ חוֹבֵט בָּנוּ וּמַפִּילֵנוּ אַרְצָה. אִלוּ מָעַדְנוּ, הָיוּ רַגְלֵי הַנְעָרִים הָרָצִים רוֹמְסוֹת אֶת גוּפֵנוּ.

עַתָּה הֲבִינוֹנוּ: הַגַלְגַל, הַמִסְתּוֹבֵב בְּכֹחַ שְׁרִירֵיהֶם שֶׁל הַנְעָרִים הַמִתְרוֹצְצִים, הוּא הַמֵנִיעַ אֶת הַקָרוּסֶלָה. שָׁם, לְמַטָה, נֶהֱנִים רוֹכְבֵי־הָסוּסִים וְנוֹסְעֵי־הַמֶרְכָּבוֹת מִן הַסִחְרוּר הַמְשַׁעֲשֵׁעַ, וְאִלוּ כָּאן, בְּתוֹךְ הַ“שׁוֹבָךְ”, עֲמֵלִים הַנְעָרִים כַּעֲבָדִים, כִּמְשִׁיטֵי־סְפִינוֹת בִּימֵי־קֶדֶם.

רַצְתִּי בְּמַעֲגָל, דוֹחֵף בְּכָל כֹּחִי אֶת הַחִשׁוּר בְּיָדִי וּבְחָזִי, וְרֹאשִׁי עָלַי סְחַרְחַר. חַשְׁתִּי, שֶׁלֹא אַחֲזִיק מַעֲמָד בָּרִיצָה הַמְטֹרֶפֶת, שֶׁעוֹד רֶגַע אֶתְמוֹטֵט. אַךְ לְפֶתַע נָדָמָה תֵּבַת־הַנְגִינָה וְהַנְעָרִים מָשְׁכוּ יָדָם מִן הַחִשׁוּרִים. שָׁעָה קַלָה הוֹסִיפוּ לָרוּץ בְּתוֹךְ גַלְגַל־הָעֵץ, שֶׁהֵאֵט סִבּוּבָיו עַד שֶׁנֶעְצַר.

תָּמָה “נְסִיעָה” אַחַת בַּקָרוּסֶלָה. יָשַׁבְנוּ תַּחְתֵּינוּ, מוֹחִים אֶת הַזֵעָה שֶׁנִגְרָה מִן הַמֵצַח. גְרוֹנִי נִחַר בַּצָמָא. הוֹי, אִלוּ נִתְּנָה לִי כּוֹס מַיִם, לְפָחוֹת גְמִיעָה אַחַת!

מִבַּעַד לְסֶדֶק שֶׁבָּרִצְפָּה רָאִיתִי אֶת הַמִתְרַחֵשׁ בַּכִּכָּר: הַ“נוֹסְעִים” יָרְדוּ מִן הַמֶרְכָּבוֹת וְהָסוּסִים. פְּיוֹטֶר מָכַר כַּרְטִיסִים לַקָהָל. וּבְעוֹדֶנִּי מִשְׁתּוֹפֵף וּמַצְמִיד פִּי לַסֶדֶק, כְּדֵי לִנְשֹׁם אֲוִיר צַח, הִשְׁמִיעָה תֵּבַת־הַנְגִינָה אֶת קוֹלָה וּצְרִיחָתוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר הִגִיעָה אֵלֵינוּ:

– זַזְנוּ!

וְשׁוּב הִתְרוֹצַצְנוּ בְּמַעֲגָל. דוֹחֲפִים אֶת הַחִשׁוּרִים. סוֹבַבְתִּי רֹאשִׁי וְהֵצַצְתִּי בְּשִׁימֶק, שֶׁרָץ מַאֲחוֹרַי. נְשִׁימָתוֹ בָּקְעָה מִפִּיו בִּשְׁרִיקָה צוֹרְמָנִית. גַם אֲנִי נָשַׁפְתִּי בְּקוֹל.

פְּעָמִים רַבּוֹת נֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה. פְּעָמִים רַבּוֹת חִדְשָׁה נְסִיעָתָהּ. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁכֹּחוֹתַי כָּלִים וְקִלַלְתִּי אֶת הָרֶגַע בּוֹ נִתְפַּתֵּיתִי לְהַצָעָתוֹ שֶׁל שִׁימֶק. עָבְרוּ שְׁעָתַיִם, שָׁלֹשׁ. בְּאַחַת הַהַפְסָקוֹת, כְּשֶׁנֶעֶצְרָה הַקָרוּסֶלָה, הֶחְלַטְתִּי לְוַתֵּר. מִי מְעַכֵּב בַּעֲדִי? הֲרֵי בֶּן־חֹרִין אֲנִי לָרֶדֶת בְּסֻלַם־הַבַּרְזֶל וְלָשׁוּב לְבֵיתִי. אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּרְתִּי בַּסוּס הַחוּם, שֶׁאֻכָּפוֹ מֻזְהָב. עוֹד מְעַט, עוֹד “סִבּוּבִים” אֲחָדִים – וְאֶעֱלֶה עַל הָסוּס וְאֹחַז בְּמוֹשְׁכוֹתָיו! לא, לֹא יִתָּכֵן שְֶלָרִיק הָיוּ עֲמָלִי הָרַב, הַכְּאֵב שֶׁבְּכַפּוֹת יָדַי וְחָזִי, הַזֵעָה הַצוֹרֶבֶת, רֹאשִׁי הַמִסְתַּחְרֵר, הָעִגוּלִים הַשְׁחוֹרִים הַמְרַצְדִים נֶגֶד עֵינַי!

עוֹדֶנִי נִלְחָם עִם עַצְמִי וּפוֹסֵחַ עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל שִׁימֶק, קוֹל חֲרִישִׁי וּמְבֻיָשׁ:

– אֲנִי יוֹרֵד.

פָּנָיו הַמְנֻמָשׁוֹת הָיוּ חִוְרוֹת כְּסִיד. שְׂפָתָיו רָעֲדוּ.

רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף אֵלָיו, אַךְ כֹּחַ סָמוּי, הֶחָזָק מִמֶנִי, רִתְקָנִי לִמְקוֹמִי. לֹא, לֹא אֲוַתֵּר עַל הָסוּס הַמְזֻמָן לִי! עַל כֵּן נִעְנַעְתִּי לוֹ דוּמָם בְּרֹאשִׁי וְהֵסַבְתִּי עֵינַי מִמֶנוּ, חוֹשֵׁשׁ לְהִתָּקֵל בְּמַבָּטוֹ.

שִׁימֶק יָרַד וַאֲנִי הִמְשַׁכְתִּי בַּעֲמָלִי הַמְפָרֵךְ: תּוֹקֵעַ כַּפּוֹת־רַגְלַי בְּרִצְפַּת־הָעֵץ, דוֹחֵף בְּיָדִי וּבְחָזִי אֶת הַחִשׁוּר, נוֹשֵׁם וְנוֹשֵׁף, וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם אֶגְלֵי זֵעָה הֵם הַמְסַמְאִים אֶת עֵינַי אוֹ דְמָעוֹת.

לְבַסוֹף, כְּשֶׁעָצְרָה הַקָרוּסֶלָה, הוֹפִיעַ רֹאשׁוֹ שֶׁל פְּיוֹטֶר בְּפֶתַח הַ“שׁוֹבָךְ”. הוא רָמַז לִי בְּיָדוֹ וְאָמַר:

– גָמַרְתָּ! רֵד וּבְחַר לְךָ סוּס.

ד

קָרַבְתִּי לַפֶּתַח בְּפִיק־בַּרְכַּיִם וּמַשַב־אֲויר צַח טָפַח בְּפָנַי. בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת יָרַדְתִּי מִן הַסֻלָם. יָדַי, שֶׁאָחֲזוּ בַּשְׁלַבִּים, רָעֲדוּ.

נִצַבְתִּי לְיַד הַקָרוּסֶלָה. מֶרְכָּבוֹת בְּצֶבַע אַרְגָמָן. סוּסִים חוּמִים שֶׁאֻכָּפִיהֶם מֻזְהָבִים. נִצַחְתִּי! אֲנִי רַשַׁאי לִבְחֹר לִי כָּל סוּס שֶׁיִמְצָא חֵן בְּעֵינַי!

וּכְבָר עָמַדְתִּי לָגֶשֶׁת אֶל אֶחָד מֵהֶם, אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע חָשְׁכוּ עֵינַי וּתְקָפַתְנִי בְּחִילָה אֲיֻמָה. הִסְפַּקְתִּי לָרוּץ הַצִדָה, אֶל גֶדֶר־הַגַן. נֶאֱחַזְתִּי בִּשְׁתֵּי יָדַי בְּמוֹט־בַּרְזֶל, הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי וְהִקֵאתִי.

חַשְׁתִּי חֻלְשָׁה נוֹרָאָה, הִתְרַחַקְתִּי מְעַט מִשְׁלוּלִית הַקִיא וְיָשַׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ. הַבָּתִּים שֶׁמִסָבִיב לַכִּכָּר חָגוּ מוּל עֵינַי כְּבִסְחַרְחֶרֶת. גַם הָאֲדָמָה שֶׁמִתַּחְתַּי נָעָה־זָעָה, מִסְתּוֹבֶבֶת בְּמַעֲגָל, עוֹלָה וְשׁוֹקַעַת פִּתְאֹם כְּנוֹפֶלֶת לְתוֹךְ תְּהוֹם, וַאֲנִי פּוֹשֵׁט יָדַי לִצְדָדִים כְּרוֹצֶה לְהֵאָחֵז בָּהּ.

לְאַחַר כְּשָׁעָה קַמְתִּי וְקָרַבְתִּי אֶל הַקָרוּסֶלָה שֶׁנֶעֶצְרָה. נוֹסְעֶיהָ, מְשֻׁלְהֲבֵי־פָּנִים, קָפְצוּ מִן הַמֶרְכָּבוֹת וְהָסוּסִים, נְעָרִים וּנְעָרוֹת וִילָדִים קְטַנִים, כַּרְטִיסֵיהֶם בִּידֵיהֶם, תָּפְסוּ אֶת מְקוֹמָם, אַךְ עֲדַיִן נִשְׁאֲרוּ כַּמָה סוּסִים פְּנוּיִים. נִגַשְׁתִּי אֶל אֶחָד מֵהֶם. עָמַדְתִּי סָמוּךְ אֵלָיו. מֵעוֹלָם לֹא הָיִיתִי קָרוֹב כָּל כָּךְ אֶל מַשְׁאַת־נַפְשִׁי.

וּפִתְאֹם רָאִיתִי לְפָנַי סוּס מְגֻשָׁם עָשׂוּי עֵץ מְבֻקָע, שֶׁצִבְעוֹ דָהוּי וְאֻכָּפוֹ מְרֻפָּט.

נְחִירָיו הָאֲדֻמִים דוֹמֶה שֶׁזָבִים דָם. פִּיו, הַפָּעוּר לִרְוָחָה, דוֹמֶה שֶׁצוֹחֵק וְלוֹעֵג לִי. וַאֲנִי – רַגְלַי רוֹעֲדוֹת. עֵינַי לוּטוֹת עֲרָפֶל וּבְרֹאשִׁי הוֹלְמִים קוּרְנָסִים: הַךְ־הָךְ, הַךְ־הָךְ! עַתָּה לֹא הָיָה עוֹד סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁטָעִיתִי בְּבוֹאִי הֵנָה. חֲלוֹמִי הַיָפֶה נָגוֹז וְהִתנַדֵף. לֹא, לֹא אֶרְכַּב עַל הָסוּס. לֹא יַעֲמֹד בִּי הַכֹּחַ לַעֲלוֹת עָלָיו. וְאִם יִפְתַּח בִּדְהָרָה – אָקִיא שׁוּב. אֶת נִשְׁמָתִי אָקִיא. וּבִכְלָל – כֵּיצַד יָכוֹל הָיָה הַסוּס הַמְרֻפָּט, הַדָהוּי, לִקְסֹם לִי?

אַט־אַט הִתְרַחַקְתִּי מִן הַקָרוּסֶלָה. עָזַבְתִּי אֶת הַכִּכָּר הַזְרוּעָה שְׁיָרֵי קְלִפּוֹת וּבִצְעָדִים כּוֹשְׁלִים שֵׂרַכְתִּי דַרְכִּי הַבַּיְתָה.

הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּחֻלִים הָיוּ בְּבוֹאִי לַכִּכָּר, הִתְקַשְׁרוּ בֶּעָבִים. פִּתְאֹם, בְּעִצוּמוֹ שֶׁל יוֹם בָּהִיר, שִׁמְשִׁי, יָרַד הָעֶרֶב. זְגוּגִיוֹת הַבָּתִּים, שֶׁנּוֹצְצוּ בַּבֹּקֶר כְּפָז, הִבִּיטוּ בִּי בְּעֵינַיִם כְּבוּיוֹת. וְהִנֵּה נִתַּךְ גֶשֶׁם. הַשָּׁמַיִם בָּכוּ.

הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב. בָּכִיתִי בְּלִי קוֹל, בְּתוֹךְ־תּוֹכִי, וּפָנַי רְטֻבּוֹת. וְלא יָדַעְתִּי אִם דִמְעוֹתַי הֵן אוֹ טִפּוֹת הַגֶשֶׁם.

א

סֶבֶק בָּא אֵלַי כְּשֶׁיָשַׁבְתִּי וּפָתַרְתִּי תַּרְגִילִים־בְּחֶשְׁבּוֹן לִקְרַאת הַמִבְחָן שֶׁעָמַד לְהֵעָרֵךְ לְמָחֳרַת־הַיוֹם. כֵּיוָן שֶׁלֹא נָהַג לְבַקֵר אֶצְלִי בִּשְׁעוֹת הָעֶרֶב, הֵצַצְתִּי בּוֹ בִּתְּמִיהָה, אַךְ הוּא נִרְכַּן מִעָלַי וְלָחַשׁ עַל אָזְנִי כְּמַמְתִּיק סוֹד:

– רֵד לֶחָצֵר!

לֹא שַׂשְׂתִּי לְהִלָווֹת אֵלָיו. רָצִיתִי לְהִתְכּוֹנֵן לַמִבְחָן וְנוֹסָף עַל כָּךְ חָשַׁשְׁתִּי מֵאִמִי, שֶׁהָיְתָה גוֹעֶרֶת בִּי כָּל־אֵימַת שֶׁחָמַקְתִּי הַחוּצָה לְאַחַר שְׁקִיעַת הַשֶׁמֶשׁ. אַךְ לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה: לְסֶבֶק אֵין מְסָרְבִים!

סֶבֶק הָיָה בֶּן שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה, מְבֻגָר בִּשְׁנָתַיִם מִכָּל בְּנֵי־הַחֲבוּרָה: שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. חֲמִשְׁתֵּנוּ הִתְגוֹרַרְנוּ בְּאוֹתָהּ חָצֵר, בְּבַיִת בִּרְחוֹב נַלֶבְקִי, שֶׁמָצוּי הָיָה בְּלֶב־לִבּוֹ שֶׁל הָרֹבַע הַיְהוּדִי בְּוַרְשָׁה. סֶבֶק הָיָה רֹאשׁ וְרִאשׁוֹן לְמִשְׂחָק וּלְתַעֲלוּלִים וּפוֹסֵק אַחֲרוֹן בִּמְרִיבוֹת שֶׁנָפְלוּ בֵּינֵינוּ. דְבָרוֹ הָיָה פְּקֻדָה.

מִשֶׁיָרַדְנוּ לֶחָצֵר, שֶׁשְׁרוּיָה הָיְתָה בְּאַפְלוּלִית, מְשָׁכֵנִי סֶבֶק אֶל מִתַּחַת לְצַמֶרֶת הָעַרְמוֹן, הָעֵץ הַיָּחִיד שֶׁצָמַח בַּחֲצֵרֵנוּ, הִכְנִיס יָדוֹ לְמִפְתַּח חֻלְצָתוֹ וְשָׁלַף חֵפֶץ נוֹצֵץ. בָּאוֹר הַחִוֵר, שֶׁבָּקַע מֵחַלוֹן סָמוּךְ בְּדִירָה שֶׁבְּקוֹמַת־הַקַרְקַע, רָאִיתִי צַעֲצוּעַ – חֲצוֹצְרָה קְטַנָּה. נָטַלְתִּי אוֹתָהּ בְּיָדִי בִּזְהִירוּת, כְּמוֹ שֶׁנּוֹטְלִים גוֹזָל רַךְ, וּבְחַנְתִּיהָ הֵיטֵב מִכָּל צַד.

הַחֲצוֹצְרָה הָיְתָה עֲשׂוּיָה חֹמֶר דְמוּי־קֶרֶן. כָּל־כֻּלָהּ יְרֻקָה וְלָהּ פּוּמִית מֻזְהֶבֶת וְשַׁרְשֶׁרֶת דַקִיקָה, אַף הִיא בְּצֶבַע זָהָב, מִתְמַשֶׁכֶת לְאָרְכָּהּ. מֵעוֹלָם לֹא הֶחֱזַקְתִּי בְּיָדַי צַעֲצוּעַ נָאֶה כָּל כָּךְ.

לָנוּ, לְיַלְדֵי הֶחָצֵר, לֹא הָיוּ צַעֲצוּעִים. אַחְיוֹתֵינוּ שִׂחֲקוּ בְּבֻבּוֹת עֲשׂוּיוֹת סְמַרְטוּטִים. יָדָם שֶׁל הוֹרֵינוּ, שֶׁהָיו עֲנִיִים מְרוּדִים, לֹא הִשִׂיגָה לִקְנוֹת צַעֲצוּעִים. וְאוּלַי לֹא הִרְגִישׁוּ כָּל צֹרֶךְ לְסַפְּקָם לָנוּ. אָבִי הָיָה חוֹזֵר וְאוֹמֵר לִי: “בָּחוּר מְגֻדָל שֶׁכְּמוֹתְךָ – בֶּן עֶשֶׂר! – חַיָּב לִלְמֹד וְלֹא לְבַזְבֵּז זְמַנוֹ עַל שְׁטֻיוֹת!” אָמְנָם, לְשִׁימֶק הָיָה אוֹלָר חָלוּד, שֶׁהָיָה חוֹזֵר וּמַשְׁחִיזוֹ אֶל אַבְנֵי הֶחָצֵר; לְקוּבָּה – מַשְׁרוֹקִית שֶׁנִּתְגַלְגְלָה בְּאֹרַח־פֶּלֶא לְיָדָיו; וּלְאֶדֶק – מִשְׁקֶפֶת שְׁבוּרָה, בְּלִי עֲדָשׁוֹת, שֶמְצָאָהּ לְיַד אַרְגַז־הָאַשְׁפָּה בֶּחָצֵר. אֵלֶה הָיוּ כָּל אוֹצְרוֹתֵינוּ. אַךְ אֵין זאת אוֹמֶרֶת שֶׁלא שִׂחַקְנוּ.

רֵאשִׁית־כֹּל – בְּכַדוּרֶגֶל. אָמְנָם, כַּדוּרֶגֶל שֶׁל מַמָשׁ לֹא הָיָה בְּיָדֵינוּ וְהִשְׁתַּמַשְׁנוּ בְּגֶרֶב יָשָׁן, מְמֻלָא עָפָר. לִבְעֹט בּוֹ – אֶפְשָׁר הָיָה אֵיכְשֶׁהוּ, אַךְ אוֹי לוֹ לְמִי שֶׁ“כַּדוּרֶגֶל” זֶה פָּגַע בְּרֹאשׁוֹ. רַבִּים הִתְנַסוּ בְּכָךְ, אַךְ הִתְרַשְׁמוּתָם הָיְתָה שׁוֹנָה: אֵלֶה טָעֲנוּ שֶׁחָשְׁכוּ עֵינֵיהֶם, וְאֵלֶה – שֶׁבְּעִצוּמוֹ שֶׁל הַיוֹם רָאוּ כּוֹכָבִים… וְהָיוּ עוֹד מִשְׂחָקִים: מַחֲבוֹאִים, לְמָשָׁל. וְיֵש שֶׁהָיִינוּ מְטַפְּסִים עַל גֶזַע עֵץ־הָעַרְמוֹן, שֶׁשִׁמֵשׁ לָנוּ כְּתֹרֶן, וְהַצַּמֶרֶת – כָּאֳנִיָה, וְהִפְלַגְנוּ בְּדִמְיוֹנֵנוּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. אֶדֶק הָיָה תָּר אֶת הָאֹפֶק בַּמִשְׁקֶפֶת שֶׁבְּיָדוֹ. שִׁימֶק אָחַז בְּאוֹלָרוֹ וְהָיָה שׁוֹדֵד־יָמִים.

הִנֵה כִּי כֵן, הָיוּ לָנוּ מִשְׂחָקִים מִשֶׁלָנוּ, אַךְ צַעֲצוּעַ שֶׁל־מַמָּשׁ לֹא הָיָה בְּיָדֵנוּ מֵעוֹלָם. לֹא יִפָּלֵא שֶׁעָמַדְתִּי לְיַד סֶבֶק, אוֹחֵז אֶת פֶּלֶא-הַחֲצוֹצְרָה בְּיָדִי, וְכֻלִי נִרְגָשׁ.

– אֵיפה הִשַׂגְתָּ כֶּסֶף? – שָׁאַלְתִּי.

– מִי אָמַר לְךְ שֶׁקָנִיתִי? – הֵשִׁיב סֶבֶק בִּשְׁאֵלָה.

– אִם כֵּן כֵּיצַד זָכִיתָ בַּחֲצוֹצְרָה? – לֹא הִרְפֵּיתִי מִמֶנוּ.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה אָחַז סֶבֶק בְּיָדִי וּמְשָׁכַנִי לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. וְזֹאת עֲלֵיכֶם לָדַעַת: חֲצֵרֵנוּ מֻקֶפֶת הָיְתָה בָּתֵּי־מְגוּרִים קְלוּפֵי־טִיחַ וְאִלוּ זוֹ הָאֲחוֹרִית – כֻּלָה מַחְסָנִים. קָרַב סֶבֶק לְאַחַד הַמַחְסָנִים, טִפֵּס עַל מַדְרֵגוֹת־עֵץ שֶׁבְּפִתְחוֹ וְיָדוֹ לֹא הִרְפְּתָה מִיָדִי. וּפִתְאֹם הִשְׁתּוֹפֵף וְשָׂם אֶת כַּף־יָדִי עַל סֶדֶק רָחָב לְמַדַי בֵּין הַסַף וְדֶלֶת הָעֵץ הַכְּבֵדָה, הַמְפֻרְזֶלֶת.

– הַכְנֵס יָדְךָ! – צִוָה סֶבֶק. עָשִׂיתִי כְּמִצְוָתוֹ. כַּף־יָדִי גִשְׁשָׁה עַל רִצְפַּת הַבֶּטוֹן שֶׁל הַמַחְסָן וְנִתְקְלָה בְּחֵפֶץ חֲלַקְלַק. אָחַזְתִּי בּוֹ וּשְׁלַפְתִּיו.

בְּיָדִי הָיְתָה חֲצוֹצְרָה – אָח־תְּאוֹם לַצַעֲצוּעַ שֶׁבִּידֵי סֶבֶק. יָדַעְתִּי שֶׁהַמַחְסָן שַׁיָּךְ לְבַעַל חֲנוּת־הַצַעֲצוּעִים אֲשֶׁר בַּחֲזִית הָרְחוֹב. אֵין זֹאת וְאַחַד הָאַרְגָזִים שֶׁבַּמַחְסָן נִשְׁבַּר וְהַחֲצוֹצְרוֹת הָאֲרוּזוֹת בּוֹ נִתְפַּזְרוּ עַל הָרִצְפָּה. עָמַדְתִּי תַּחְתַּי, אוֹחֵז בַּחֲצוֹצְרָה, וְלִבִּי פּוֹעֵם בְּחָזְקָה.

– אַתָּה רוֹאֶה שֶׁלֹא צָרִיךְ כֶּסֶף! – קָרָא סֶבֶק כְּמִתְגָרֶה בִּי.

– וַהֲרֵי כָּתוּב “לא תִּגְנֹב” – נִסִיתִי לִמְחוֹת.

– לֹא בָּאתִי הֵנָה לִשְׁמעַ מִמְךְ אֶת עֲשֶׂרֶת הַדִבְּרוֹת! – הִתְרַגֵז סֶבֶק – צַדִיק שֶׁכְּמוֹתְךָ! וַהֲרֵי כָּתוּב גַם “כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאִמֶךָ” וְאַתָּה, כַּמָה פְּעָמִים שְׁמַעְתִּיךָ מִתְחַנֵף וּמְשַׁקֵר לְהוֹרֶיךָ?!

סֶבֶק הֵרִים קוֹלוֹ. חָשַׁדְתִּי בּוֹ, שֶׁפֶּרֶץ־זַעֲמוֹ לֹא בָּא אֶלָא לְהַשְׁקִיט אֶת הִסוּסָיו־שֶׁלוֹ. נָבוֹךְ עָמַדְתִּי, הַחֲצוֹצְרָה הַמַבְהִיקָה בְּיָדִי, חֲצוֹצְרָה יְרֻקָה, שֶׁלָה פּוּמִית מֻזְהֶבֶת וְשַׁרְשֶׁרֶת־זָהָב דַקִיקָה. לִבִּי הִתְכַּוֵץ בְּקִרְבִּי. מֵעוֹלָם לֹא שָׁלַחְתִּי יָדִי בִּגְנֵבָה. גַם עַתָּה טֶרֶם עָבַרְתִּי אֶת הַסַף. תְּנוּעָה אַחַת שֶׁלִי – וְהַצַעֲצוּעַ יֻחְזַר לִמְקוֹמוֹ וְלֹא יִוָדַע לְאִישׁ הַמַעֲשֶׂה הַמְגֻנֶה שֶׁעָשִׂיתִי. וְאָמְנָם, כְּבָר קָרַבְתִּי אֶל הַסֶדֶק, אַךְ הַיָד הָאוֹחֶזֶת בַּחֲצוֹצְרָה דוֹמֶה שֶׁהִתְקוֹמְמָה נֶגְדִי וְנִרְתְּעָה. אוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁהַפַּעַם הָיָה שָׁקֵט יוֹתֵר, מְאֻפָּק וּמְפַתֶּה:

– אַל תִּשְׁתַּטֶה! לְעוֹלָם לֹא תִּזְכֶּה בַּחֲצוֹצְרָה כָּזוֹ. כָּאן, בַּמַחְסָן, מְצוּיִים עַשְׂרוֹת אַרְגָזִים וּבָהֶם חֲצוֹצְרוֹת לְמֵאוֹת! הַאֻמְנָם יִגָרֵם לוֹ, לְבַעַל־הַחֲנוּת הֶעָשִׁיר, נֵזֶק אִם תֶּחְסַר לוֹ חֲצוֹצְרָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם? הוּא אֲפִילוּ לֹא יַבְחִין בְּכָךְ!

אִם פָּסַחְתִּי עַל שְׁתֵּי הַסְעִפִּים, בָּאוּ דְבָרָיו שֶׁל סֶבֶק וְחִלְצוּנִי מִמְצוּקָתִי. תָּחַבְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה בְּמִפְתַּח חֻלְצָתִי וּפָרַצְתִּי בְּרִיצָה לְעֵבֶר בֵּיתִי, מִבְּלִי לוֹמַר מִלַת־תּוֹדָה לְסֶבֶק.

ב

– לָמָה אַתָּה מִתְרוֹצֵץ בַּחֲשֵׁכָה? – קִדְמַנִי קוֹלָה שֶׁל אִמִי.

– סֶבֶק קָרָא לִי – עָנִיתִי.

נִסִיתִי לְהַסְתִּיר מִמֶנָה אֶת פָּנַי הַמְשֻׁלְהָבוֹת. לְמַזָלִי, טְרוּדָה הָיְתָה אִמִי וְלֹא הִבְחִינָה בְּהִתְרַגְשׁוּתִי.

מוּבָן, שֶׁלֹא חָזַרְתִּי עוֹד לְתַרְגִילֵי־הַחֶשְׁבּוֹן. לֹא הַמִבְחָן הוּא שֶׁהִדְאִיגַנִי, אֶלָא הַחֲצוֹצְרָה. הֵיכָן אַסְתִּיר אוֹתָהּ מֵעֵין־רוֹאִים? הֶחְלַטְתִּי, שֶׁעַד שֶׁאֶמְצָא מָקוֹם מַתְאִים, אֶתְקַע אוֹתָה תַּחַת מִזְרָן מִטָתִי. כְּשֶׁיֵלְכוּ הוֹרַי לִישֹׁן, אֶחְשֹׁב עַל מַחֲבוֹא טוֹב יוֹתֵר.

בַּאֲרוּחַת־הָעֶרֶב לֹא נָגַעְתִּי. – אֵינֶנִי רָעֵב – אָמַרְתִּי לְאִמִי.

– אוּלַי אַתָּה חוֹלֶה? – קָרְאָה אִמִי וּמִשְׁשָׁה אֶת מִצְחִי. כֵּיוָן שֶׁצוֹנֵן הָיָה, נִרְגְעָה. וַאֲנִי, אָמְנָם רָעֵב הָיִיתִי, אַךְ חַשְׁתִּי מַחֲנָק בִּגְרוֹנִי וְלֹא הָיִיתִי מְסֻגָל לִנְגֹעַ בָּאֹכֶל. כָּל הַזְמַן חָשַׁבְתִּי עַל הַחֲצוֹצְרָה. הוֹי, מַה הִשְׁתּוֹקַקְתִּי לִשְׁלֹף אוֹתָהּ מִתַּחַת לַמִזְרָן, לִתְקֹעַ בָּהּ וְלוּ פַּעַם אַחַת!

סוֹף־סוֹף כָּבוּ הָאוֹרוֹת בַּבַּיִת. עָלִיתִי עַל מִטָתִי. שָׁכַבְתִּי בַּחֲשֵׁכָה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת, מְלַטֵף אֶת הַחֲצוֹצְרָה, מִתְרַפֵּק עָלֶיהָ, מַשִׁיק פִּי אֶל הַפּוּמִית הַמֻזְהֶבֶת, מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בַּשַׁרְשֶׁרֶת הַדַקִיקָה. רָצִיתִי לִרְאוֹתָהּ בְּכָל פְּאֵרָה וַהֲדָרָהּ, אַךְ חָשַׁשְׁתִּי לְהַעֲלוֹת אוֹר בַּחֶדֶר. לְבַסוֹף גָבַר עָלַי יִצְרִי, קַמְתִּי חֶרֶשׁ מִמִטָתִי, גִשַׁשְׁתִּי בְּכַפּוֹת־יָדַי עַל הַכִּירַיִם, וּכְשֶׁמָצָאתִי חֲפִיסַת־גַפְרוּרִים, שָׁלַפְתִּי אֶחָד וְהִדְלַקְתִּיו. הַשַׁלְהֶבֶת הַקְטָנָה הִשְׁתַּקְפָה בַּחֲצוֹצְרָה הַמַבְהִיקָה וַאֲנִי מֵזִין בָּה אֶת עֵינַי. וְלא הִרְפֵּיתִי מִן הַגַפְרוּר עַד שֶׁשַׁלְהַבְתּוֹ הִגִיעָה לְאֶצְבְּעוֹתַי וְצָרְבָה בָּהֶן.

הַשַׁלְהֶבֶת כָּבְתָה, עָמַדְתִּי בַּחֲשֵׁכָה וְלִבִּי הוֹלֵם. “עָלַי לְהַחְבִּיא אֶת הַחֲצוֹצְרָה!” – חָזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי – אָמְנָם, צַר לִי לְהִפָּרֵד מִמֶנָה, אַךְ אָסוּר לִי לְהַשְׁאִירָה בְּמָקוֹם הֶעָלוּל לְהִתְגַלוֹת. וּלְפֶתַע צָצָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי: אֲרוֹן־הַכֵּלִים!

בְּמִטְבַּח בֵּיתֵנוּ עָמַד אָרוֹן גָדוֹל. בָּאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה עֲרוּכִים הָיוּ כְּלֵי־הַפֶּסַח, שֶׁבָּהֶם הִשְׁתַּמְשָּׁה אִמִי רַק שָׁבוּעַ אֶחָד בְּשָׁנָה – בִּימֵי הֶחָג. מָצָאתִי בַּחֲשֵׁכָה כִּסֵא, טִפַּסְתִּי אֶל הָאִצְטַבָּה, הִזְדַקַפְתִּי עַל בְּהוֹנוֹתַי וְתָחַבְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה מֵאֲחוֹרֵי סִירֵי־הַנְחשֶׁת הַמְמֹרָקִים שֶׁנִצְבוּ בְּשׁוּרָה.

נָחָה דַעְתִּי, אַךְ מִשֶׁחָזַרְתִּי לְמִטָתִי, שָׁכַבְתִּי עֵר שָׁעָה אֲרֻכָּה. הִתְאַוֵיתִי לַחֲזֹר וּלְשַׂחֵק בַּחֲצוֹצְרָה, וְלִבִּי נִצְבַּט בְּקִרְבִּי שֶׁאָנוּס הָיִיתִי לְהִפָּרֵד מִמֶנָה. בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת הֵצִיקוּ לִי נְקִיפוֹת־מַצְפּוּן. לֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם. דוֹמֶה הָיָה עָלַי שֶׁאָבִי נִצָב לִמְרַאֲשׁוֹתַי וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלוֹ, קוֹל מוֹכִיחַ וְנִזְעָם:

– גַנָב!

ג

לְמוֹתָר הוּא לְסַפֵּר שֶׁלְמָחֳרַת הַיוֹם, בְּבֵית־הַסֵפֶר, נִכְשַׁלְתִּי בַּמִבְחָן. בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְרַכֵּז בְּתַרְגִילֵי־הַחֶשְׁבּוֹן. בְּמֹחִי נִקְרוּ מַחֲשָׁבוֹת עַל הַחֲצוֹצְרָה. בְּשׁוּבִי הַבַּיְתָה, רָצִיתִי לְהוֹצִיא אוֹתָה מִמַחֲבוֹאָה, אַךְ אִמִי לֹא עָזְבָה אֶת הַבַּיִת אֲפִילוּ לְרֶגַע אֶחָד.

כְּשֶׁהֶחֱשִׁיךְ הָעֶרֶב, יָרַד עָלַי אִי־שֶׁקֶט מוּזָר. בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי אֶת הַמַחְסָן שֶׁבְּחָצֵר הָאֲחוֹרִית וְאֶת הַסֶדֶק הָרָחָב בֵּין הַדֶלֶת הַמְפֻרְזֶלֶת וְהַסַף. הֲרֵי דַי בְּהוֹשָׁטַת־יָד בִּלְבַד וּבִרְשׁוּתִי תִּהְיֶה עוֹד חֲצוֹצְרָה אַחַת! עוֹמְדִים שָׁם, בַּמַחְסָן, עַשְׂרוֹת אַרְגָזִים וּבָהֶם חֲצוֹצְרוֹת לְמֵאוֹת. אָכֵן, סֶבֶק צָדַק. לֹא יִגָרֵם לוֹ, לְבַעַל הַחֲנוּת הֶעָשִׁיר, כָּל נֵזֶק!

בְּעֹמֶק לִבִּי יָדַעְתִּי שֶׁאָסוּר לִי לַעֲשות זֹאת, אַךְ שָׁרוּי הָיִיתִי בְּמִין קַדַחַת מְשֻׁנָה, שֶׁהִשְׁתִּיקָה אֶת קוֹל הַתְּבוּנָה. בֻּלְמוּס אֲחָזַנִי. הַסֶדֶק שֶׁבְּדֶלֶת־הַמַחְסָן קָסַם לִי וּמְשָׁכַנִי בַּעֲבוֹתוֹת. בָּעֶרֶב חָמַקְתִּי מִן הַבַּיִת וְשַׂמְתִּי פְּעָמַי לַמַחְסָן. שָׁעָה קַלָה עָמַדְתִּי בַּחֲשֵׁכָה, עֵינַי בּוֹהוֹת וְאָזְנַי קוֹשְׁבוֹת רַב־קֶשֶׁב. מִסָבִיב לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה.

וְאָז נִרְכַּנְתִּי אֶל דֶלֶת הַמַחְסָן־וּלְאַחַר רֶגַע קָט הִזְדַקַפְתִּי וְתָחַבְתִּי לְחֻלְצָתִי חֲצוֹצְרָה. פָּרַצְתִּי בְּרִיצָה לְעֵבֶר בֵּיתִי, אַךְ טֶרֶם הִגַּעְתִּי לַחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת, הִבְחַנְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל שִׁימֶק שֶׁחָמַק לְעֵבֶר הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. לְמַרְאֵה פְּסִיעוֹתָיו הַמִתְגַנְבוֹת נִכְנַס חֲשָׁד בְּלִבִּי: הַאֻמְנָם גִלָה סֶבֶק אֶת הַסוֹד גַם לְשִׁימֶק?

וְשׁוּב בָּא לַיְלָה טְרוּף־שֵׁנָה. שׁוּב לִטַפְתִּי אֶת הַחֲצוֹצְרָה, בְּחַנְתִּיהָ לְאוֹר גַפְרוּר וְהִסְתַּרְתִּיהָ עַל הָאִצְטַבָּה הָעֶלְיוֹנָה־בַּאֲרוֹן הַמִטְבָּח, מֵאֲחוֹרֵי כְּלֵי־הַפֶּסַח.

עַתָּה הָיוּ בְּיָדִי שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת, אַךְ לֹא רָוִיתִי נָחַת. הַרֵי לֹא יָכֹלְתִּי לְשַׂחֵק בָּהֶן, נִמְנַע מִמֶנִי לִתְקֹעַ בָּהֶן, פֶּן אַסְגִיר אֶת עַצְמִי. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים, גָבְרָה מְצוּקָתִי. וּבַלֵילוֹת הָיִיתִי מִתְהַפַּךְ עַל מִשְׁכָּבִי וְשוֹמֵעַ בַּחֲלוֹמִי אֶת הַקוֹל הַזוֹעִם לִמְרַאֲשׁוֹתַי:

“גַנָב!”

בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁשִׂחַקְתִּי בֶּחָצֵר, שָׁמַעְתִּי פִּתְאֹם קוֹל חֲצוֹצְרָה הַבּוֹקֵעַ מֵחַלוֹן דִירָתוֹ שֶׁל קוּבָּה: “טְרוּ טְרוּ־טְרוּ!” וְלַמָחֳרָת, בִּשְׁעַת בֵּין־עַרְבַּיִם, בְּשִׁבְתִּי לְיַד עֵץ־הָעַרְמוֹן, רָאִיתִי אֶת אֶדֶק, שֶׁהֵגִיחַ בְּרִיצָה מִן הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, וְחֻלְצָתוֹ תְּפוּחָה…

לא הָיָה כָּל סָפֵק בְּלִבִּי: סֶבֶק שִׁתֵּף בְּסוֹדוֹ אֶת כָּל בְּנֵי הַחֲבוּרָה! אֵינֶנִי הַחוֹטֵא הַיָּחִיד. אַךְ לַשָּׁוְא נִסִיתִי לְהִתְנַחֵם בְּכָךְ. שְׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁלִי, שֶׁמֻנָחוֹת הָיוּ מֵאֲחוֹרֵי כְּלֵי־הַפֶּסַח, לֹא שִׂמְחוּנִי כְּלָל. וְנַהֲפֹךְ הוּא: שָׁרוּי הָיִיתִי בְּעֶצֶב. רִגְשֵׁי אַשְׁמָה כִּרְסְמוּ אֶת לִבִּי.

ד

יוֹם אֶחָד שָׁמַעְתִּי אֶת שְׁרִיקָתוֹ שֶׁל סֶבֶק, שְׁרִיקָה מֻסְכֶּמֶת עָלֵינוּ, שֶׁהָיְתָה כְּעֵין פְּקֻדָה. מִיָד נָטַשְׁתִּי אֶת עִסוּקַי וְיָרַדְתִּי לֶחָצֵר.

בְּצֵל עֵץ הָעַרְמוֹן מְכֻנָסִים הָיוּ כָּל בְּנֵי־הַחֲבוּרָה. יָשְׁבוּ שָׁם סֶבֶק וְשִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק. כְּשֶׁהִצְטָרַפְתִּי אֲלֵיהֶם, פָּתַח סֶבֶק וְאָמַר בְּעַצְבוּת:

– נָפַלְנוּ בַּפַּח!

שָׁתַקְנוּ. לֹא תָּפַשְׂנוּ לְמָה הוּא מִתְכַּוֵן. וְאָז סִפֵּר לָנוּ סֶבֶק:

– הַבּקֶר נִכְנַסְתִּי לַחֲנוּת־הַצַעֲצוּעִים לִקְנוֹת סֶרֶט לַאֲחוֹתִי, וְשָׁמַעְתִּי אֶת בַּעַל־הַבַּיִת מְסַפֵּר לְאַחַד הַלָקוֹחוֹת, שֶׁבַּמַחְסָן שֶׁלוֹ נִתְגַלְתָה גְנֵבָה. הָאֱמֶת הִיא שֶׁאֲנִי מִתְפַּלֵא מְאֹד. הֲרֵי אָנוּ בְּסַךְ הַכֹּל חֲמִשָּׁה. כֵּיצַד הִבְחִין הָאִישׁ בְּחֶסְרוֹנָן שֶׁל חָמֵשׁ חֲצוֹצרוֹת בִּלְבַד? לִבִּי פִּרְכֵּס בְּקִרְבִּי, הִשְׁפַּלְתִּי עֵינַי וּדְבָרַי פָרְצוּ מִגְרוֹנִי הַשָׁנוּק:

– לִי יֵשׁ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת.

– וַאֲנִי סָחַבְתִּי חָמֵשׁ – קָרָא אֶדֶק.

– אֲנִי אַרְבַּע – אָמַר קוּבָּה.

– וַאֲנִי שָׁלשׁ – הוֹסִיף שִׁימֶק.

סֶבֶק, שֶׁבַּעַל חֶשְׁבּוֹן הָיָה, פָּרַץ בִּצְעָקָה:

– חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה חֲצוֹצְרוֹת! גַנָבִים נִבְזִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם!

– מוּטָב שֶׁתִּשְׁתֹּק – הֵטִיחַ בְּפָנָיו שִׁימֶק – אַתָּה הוּא שֶׁהֶרְאֵיתָ לָנוּ אֶת הַדֶרֶךְ!

סֶבֶק הִרְכִּין רֹאשׁוֹ. שָׁעָה אֲרְכָּה יָשַׁבְנוּ מִבְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ. וְאָז אָמַר סֶבֶק:

יִתָּכֵן שֶׁטָעִיתִי. אֲבָל אֵיךְ נֶחֱלָצִים עַכְשָׁו מִמַצָב־בִּישׁ זֶה? בַּעַל־הַחֲנוּת סִפֵּר שְׁמָסַר אֶת הָעִנְיָן לַמִשְׁטָרָה.

– וְכֵיצַד תַּעֲלֶה הַמִשְׁטָרָה עַל עִקְבוֹתֵינוּ? – שָׁאַל קוּבָּה – אֲפִילוּ יַעַרְכוּ חִפּוּשׂ בְּבֵיתֵנוּ, לֹא יִמְצְאוּ כְּלוּם! אֲנִי הִסְתַּרְתִּי אֶת אַרְבַּע הַחֲצוֹצְרוֹת שֶׁלִי בַּמַרְתֵּף, מִתַּחַת לַעֲרֵמַת פֶּחָם.

– חָכָם בַּלַיְלָה! – קָרָא סֶבֶק – אַל תִּשְׁכַּח שֶׁלַמִשְׁטָרָה יֵשׁ כַּלְבֵי־גִשׁוּשׁ.

– שְׁטֻיוֹת! – נִסָה שִׁימֶק לְבַטֵל אֶת דְבָרָיו – כֶּלֶב־גִשׁוּשׁ מַזְעִיקִים בְּמִקְרֶה שֶׁל רֶצַח וְלא בִּגְלַל כַּמָה חֲצוֹצְרוֹת עֲלוּבוֹת!

סֶבֶק וְשִׁימֶק הִתְנַצְחוּ בִּדְבָרִים, אַךְ אֲנִי לֹא שָׁמַעְתִּי אֶת טַעֲנוֹתֵיהֶם. הִרְגַשְׁתִּי שֶׁעוֹרִי מִצְטַפֵּד מִפַּחַד. בְּעֵינֵי רוּחִי רָאִיתִי כֶּלֶב־בּוּלְדוֹג עֲנָק הַמִתְפָּרֵץ אֶל בֵּיתֵנוּ וּמִסְתָּעֵר עָלַי בְּשִׁנָיו הַחֲשׂוּפוֹת. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ, אַךְ רָעַדְתִּי כֻּלִי וְשִׁנַי נָקְשׁוּ זוֹ לָזוֹ.

סֶבֶק קָם וְהִטִיל בָּנוּ, הַצְעִירִים מִמֶנוּ, מַבָּט שֶׁל אָח בּוֹגֵר, מֻדְאָג.

– אֵין בְּרֵרָה – אָמַר – הַלַיְלָה, בְּדִיוּק בַּחֲצוֹת, נַחֲזִיר אֶת הַחֲצוֹצְרות לִמְקוֹמָן. הִשְׁתַּדְלוּ לַחֲמֹק מִן הַבַּיִת בַּחֲשַׁאי וְלֹא לְהָקִים רַעַשׁ.

ה

אוֹתוֹ עֶרֶב עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי, אַךְ לֹא עָצַמְתִּי עַיִן. לְאַחַר שֶׁנִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט בַּבַּיִת וּבָטוּחַ הָיִיתִי שֶׁהוֹרַי נִרְדְמוּ, טִפַּסְתִּי אֶל הָאִצְטַבָּה שֶׁבַּאֲרוֹן־הַמִטְבָּח, נָטַלְתִּי אֶת שְׁתֵּי הַחֲצוֹצְרוֹת וְחָזַרְתִּי לְמִטָתִי. הִנַחְתִּי אוֹתָן עַל הַכָּר סָמוּךְ לְרֹאשִׁי, וּבְמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת שָׁכַבְתִּי מִתְרַפֵּק עַלֵיהֶן וּמְלַטְפָן. וּלְפֶתַע הִרְגַשְׁתִּי שֶׁהַחֲצוֹצְרוֹת רְטֻבּוֹת. הָיוּ אֵלֶה דִמְעוֹתַי.

בַּחֲצוֹת נִפְגַשְׁנוּ לְיַד דֶלֶת הַמַחְסָן הַמִפֻרְזֶלֶת. כָּל אֶחָד הִשְׁתּוֹפֵף לְפִי הַתּוֹר וְתָחַב אֶת שְׁלָלוֹ בַּסֶדֶק. סֶבֶק – חֲצוֹצְרָה אַחַת; אֲנִי – שְׁתַּיִם; שִׁימֶק – שָׁלֹשׁ; קוּבָּה – אַרְבַּע; וְאֶדֶק – חָמֵשׁ. וּלְאַחַר מִכֵּן, כְּשֶׁסִיַמְנוּ, עָמַדְנוּ שׁוֹתְקִים, בְּאֵין־הֶגֶה. לְבַסוֹף אָמַר שִׁימֶק וְקוֹלוֹ רוֹעֵד:

– מֵעוֹלָם לֹא הָיָה לִי צַעֲצוּעַ. שָׂמַחְתִּי כָּל-כָּךְ עַל הַחֲצוֹצְרוֹת, וְהִנֵּה הֻכְרַחְתִּי לְהִפָּרֵד מֵהֶן!

– הָיָה חֲלוֹם וְאֵינֶנוּ – נֶאֱנַח קוּבָּה.

אֶדֶק לֹא אָמַר כְּלוּם. הוּא הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ אֶל הַדֶלֶת הַמִפֻרְזֶלֶת וּבָכָה בְּקוֹל.

– אַל תְּיַלֵל – גָעַר בּוֹ סֶבֶק – מָחָר נְשַׂחֵק כַּדוּרֶגֶל.

– הַגֶרֶב נִקְרַע וְהֶעָפָר נִשְׁפַּךְ! – הֵעַרְתִּי.

– אֵין דָבָר – אָמַר סֶבֶק – עָפָר לֹא יֶחְסַר לָנוּ. וַאֲשֶׁר לְגֶרֶב, תָּמִיד יִמָצֵא לָנוּ אֶחָד יָשָׁן, וְזֹאת – בְּלֹא אֵימָתָם שֶׁל כַּלְבֵי־גִשׁוּשׁ.

שָׁעָה קַלָה עוֹד עָמַדְתִּי בֶּחָצֵר. נָשָׂאתִי עֵינַי לַשָּׁמַיִם הַמְעֻנָנִים, שֶׁרָבְצוּ מֵעַל לְרִבּוּעַ הֶחָצֵר כְּגוּשׁ כָּבֵד. וּלְפֶתַע נִבְקַע אַחַד הָעֲנָנִים וְרָאִיתִי כּוֹכָב בּוֹדֵד, נוֹצֵץ. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁהוּא קוֹרֵץ לִי וּמְחַיֵךְ.

חָזַרְתִּי לְבֵיתִי וְחָמַקְתִּי פְּנִימָה בַּדֶלֶת שֶׁהִשְׁאַרְתִּיהָ פְּתוּחָה בְּצֵאתִי. עָלִיתִי עַל מִשְׁכָּבִי, מַבִּיט בַּחֲשֵׁכָה. אַט־אַט נֶעֶצְמוּ עֵינַי וְשָׁקַעְתִּי בְּתַרְדֵמָה עַמֻקָה.

א

שְׁנֵי דוֹדִים הָיוּ לִי: גְדַלְיָה וְנַחוּם, אַךְ אַהֲבָתִי נְתוּנָה הָיְתָה רַק לְאֶחָד מֵהֶם, לְנַחוּם. כָּרוּךְ הָיִיתִי אַחֲרָיו וְשָׁעוֹת רַבּוֹת שָׁהִיתִי בִּמְחִיצָתוֹ. לֹא־פַּעַם וִתַּרְתִּי עַל הַמִשְׂחָקִים בֶּחָצֵר וּבִלְבַד שֶׁאוּכַל לְבָלוֹת בְּחֶבְרָתוֹ.

שְׁנֵיהֶם הִתְגוֹרְרוּ בְּאוֹתוֹ רְחוֹב. אוּלָם הַדוֹד גְדַלְיָה, הַבְּכוֹר, סוֹחֵר־יְעָרוֹת עָשִׁיר, דָר בְּדִירָה גְדוֹלָה וּמְרֻוַחַת בַּחֲזִית־הַבַּיִת, שֶׁהִשְׁקִיפָה עַל הַגַן הַצִבּוּרִי; וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם, יְהוּדִי עָנִי וְאֶבְיוֹן, גָר בְּדִירַת־מַרְתֵּף בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית שֶׁל בַּיִת יָשָׁן. מִבַּעַד לְחַלוֹנוֹת דִירָתוֹ נִרְאוּ רַק רַגְלֵיהֶם שֶׁל דַיָרֵי הֶחָצֵר, הַמְרִיקִים פַּח אֶל אַרְגַז־הָאַשְׁפָּה הַגָדוֹל.

הַדוֹד גְדַלְיָה הָיָה בַּעַל־קוֹמָה, גַבּוֹתָיו עֲבֻתּוֹת, זְקָנוֹ הָאָרֹךְ וְהָרָחָב מְסֹרָק בִּקְפִידָה וְצַוְארוֹן חֻלְצָתוֹ מְסַנְוֵר בְּלָבְנוֹ. חֲשׂוּךְ בָּנִים הָיָה וְקַמְצָן מֵאֵין כָּמוֹהוּ, נוֹהֵג בְּגַאֲוָה וַאֲרֶשֶׁת פָּנָיו כְּשֶׁל אָדָם הָעוֹמֵד לְהִתְפָּרֵץ בַּחֲמַת־זַעַם. קוֹדֵר הִתְהַלֵךְ בְּדִירָתוֹ הַגְדוֹלָה, בַּת אַרְבָּעָה חֲדָרִים, שֶׁאֶחָד מֵהֶם שִׁמֵשׁ לוֹ כְּמִשְׂרָד. שָׁם, בְּמִשְׂרָדוֹ, הָיָה מְקַבֵּל אֶת סוֹחֲרִי־הָעֵצִים וְאֶת שׁוֹמְרֵי־הַיְעָרוֹת, שֶׁהָיוּ מַגִיעִים מִמֶרְחַקִים.

כָּל־אֵימַת שֶׁנִזְדַמַנְתִּי לְבֵיתוֹ לְבִקוּר, עוֹרֵר אֶת הִתְפַּעֲלוּתִי הַסָלוֹן הַמְרֻוָח. נִבְרֶשֶׁת־בְּדֹלַח מַבְהִיקָה, רַבַּת־קָנִים, הִשְׁתַּלְשְׁלָה מִן הַתִּקְרָה. הָרִצְפָּה מְכֻסָה הָיְתָה מַרְבַד מַרְהִיב עַיִן. מִבַּעַד לְדַלְתוֹת הָאָרוֹן הַמְזֻגָג הֵצִיצוּ כְּלֵי־כֶּסֶף מַבְרִיקִים. וּבְפִנַת הַחֶדֶר, מִתַּחַת לַחַלוֹן, רָבַץ פֻּחְלָץ שֶׁל כֶּלֶב־זְאֵב אָפֹר וּמְגֻדָל – מַתָּנָה שֶׁקִבֵּל הַדוֹד גְדַלְיָה מִשׁוֹמֵר־יַעַר. שִׁנָיו הַגְדוֹלוֹת שֶׁל הַכֶּלֶב חֲשׂוּפוֹת הָיוּ וּמִתּוֹךְ לוֹעוֹ הַפָּעוּר הִשְׁתַּרְבְּבָה לָשׁוֹן אֲדֻמָה. כְּשֶׁהָיִיתִי יֶלֶד רַךְ, הִטִיל עָלַי פֻּחְלַץ־הַכֶּלֶב פַּחַד: נִתְיָרֵאתִי לַעֲבֹר לְיָדוֹ. דוֹמֶה הָיָה עָלַי, שֶׁעוֹד רֶגַע־קָט יְזַנֵק וְיִתְקַע בִּי שִׁנָיו. כְּשֶׁגָדַלְתִּי קְצָת, נִפְרַעְתִּי מִמֶנוּ עַל פְּחָדַי: בְּאֵין־רוֹאִים הָיִיתִי בּוֹעֵט בּוֹ, צוֹבְטוֹ וְנוֹקֵם בּוֹ עַל הַמוֹרָא שֶׁהֵטִיל עָלַי בְּקַטְנוּתִי.

הַדוֹדָה חַיָה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה, פָּנֶיהָ סְמוּקוֹת הָיוּ וּלְשׁוֹנָהּ כְּתַעַר מְלֻטָשׁ. בְּקַמְצָנוּתָהּ עָלְתָה עַל בַּעֲלָהּ. מֵעוֹלָם לֹא זָכִיתִי לְקַבֵּל מִיָּדָהּ מַתָּנָה כָּלְשֶׁהִי. בְּבוֹאִי לְבֵיתָם, הָיְתָה מְפַשְׁפֶּשֶׁת בְּסִנָרָהּ, מוֹצִיאָה עוּגִיָה מְעוּכָה, מִתְפּוֹרֶרֶת אוֹ סֻכָּרִיָה דְבִיקָה וְנוֹהֶמֶת: “נוּ, הִתְכַּבֵּד!” תְּמוּרַת הַכִּבּוּד אָנוּס הָיִיתִי לִשְׁמֹעַ אֶת טַעֲנוֹתֶיהָ שֶׁהָיְתָה מַשְׁפִּיעָה עָלַי בְּיָד נְדִיבָה: “מַדוּעַ יָדֶיךְ מְלֻכְלָכוֹת? הֵיכָן הַכַּפְתּוֹר שֶׁל חֻלְצָתְךָ? לָמָה שָׁכַחְתָּ לְנַקוֹת אֶת נְעָלֶיךְ? הֲרֵי לִכְלַכְתָּ אֶת הַמַרְבַד בְּבֹץ!”

לא יִפָּלֵא שֶׁהוֹקַרְתִּי רַגְלַי מִבֵּיתָם. הָלַכְתִּי שָׁמָה בְּעַל כָּרְחִי בְּלִוְיַת־הוֹרַי, לְבִקוּר־שֶׁל־שַׁבָּת. וְעוֹד סִבָּה אַחַת הָיְתָה לִרְתִיעָתִי מִבִּקוּרִים אֵצֶל הַדוֹד גְדַלְיָה. בַּכְּנִיסָה לְבֵיתוֹ אָנוּס הָיִיתִי לַעֲבֹר לְיַד דִירָתוֹ שֶׁל סְטֶפַן, שׁוֹעֵר־הַבַּיִת. הָיָה לוֹ, לִסְטֶפַן, כֶּלֶב־זְאֵב (חַי – וְלֹא מְפֻחְלָץ!) וּשְׁמוֹ “רֶקְס”. כֶּלֶב זֶה דָמָה כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת־מַיִם לְכַלְבּוֹ הַדוֹמֵם שֶׁל דוֹדִי גְדַלְיָה. אָמְנָם, רֶקְס קָשׁוּר הָיָה בְּשַׁרְשֶׁרֶת לְיַד הַשַׁעַר, אַךְ כָּל־אֵימַת שֶׁחָלַפְתִּי עַל פָּנָיו, הָיָה פּוֹתֵחַ בִּנְבִיחָה זוֹעֶמֶת. הַכֹּל נִתְיָרְאוּ מֵרֶקְס. רַק דוֹדִי נַחוּם, שֶׁהָיָה מְבַקֵר לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בְּבֵית אָחִיו, הִתְרוֹעֵעַ עִם כֶּלֶב־הַזְאֵב הָרַגְזָן וְהָיָה מֵבִיא לוֹ מִדֵי פַּעַם עֶצֶם שֶׁקִבֵּל בָּאִטְלִיז הַסָמוּךְ, וְרֶקְס לֹא זוֹ בִּלְבַד שֶׁלֹא נָבַח עָלָיו, אֶלָא הָיָה מְכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ וּמְלַקֵּק אֶת יָדָיו. וְהַדוֹד גְדַלְיָה מַבִּיט וְרוֹטֵן:

– הֵיכָן רָאִיתָ יְהוּדִי הַמִתְרוֹעֵעַ עִם כֶּלֶב?!

אָכֵן, הוֹקַרְתִּי רַגְלַי מִבֵּיתוֹ שֶׁל דוֹדִי גְדַלְיָה. לְעֻמַת זֹאת לֹא הֶחְמַצְתִּי רֶגַע, שֶׁבּוֹ נִתַּן לִי לָסוּר אֶל בֵּית דוֹדִי נַחוּם. מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ חוֹמֵק הָיִיתִי אֶל דִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ, יוֹרֵד בְּדִלוּגִים בְּמַדְרֵגוֹת־הָעֵץ. הַדוֹדָה דְבוֹרָה קִדְמָה פָּנַי בְּחִיוּךְ טוֹב, פָּרְסָה לִכְבוֹדִי פְּרוּסַת לֶחֶם שָׁחוֹר, מָרְחָה אוֹתָה בְּחֶמְאָה, וַאֲנִי טָעַמְתִּי בָּהּ טַעַם שֶׁל מַעֲדָנֵי־מְלָכִים.

אוּלָם לֹא הַכִּבּוּד שֶׁל הַדוֹדָה דְבוֹרָה קָסַם לִי, כִּי אִם הַדוֹד נַחוּם, הַשוֹנֶה כָּל כָּךְ מֵאָחִיו הַבְּכוֹר. מַמָשׁ – דָבָר וְהִפּוּכוֹ! הַדוֹד גְדַלְיָה הָיָה, כָּאָמוּר, עָשִׁיר, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם עָנִי. הַדוֹד גְדַלְיָה – בַּעַל קוֹמָה, זְקָנוֹ אָרֹךְ וְרָחָב וְהוּא לָבוּש בִּקְפִידָה, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם גוּץ הָיָה, זְקַנְקַן קָטָן עוֹטֵר אֶת סַנְטֵרוֹ וּלְבוּשׁוֹ מְרֻשָׁל. הַדוֹד גְדַלְיָה – קָפְּדָן וְרַתְחָן, וְאִלוּ הַדוֹד נַחוּם מִזְגוֹ טוֹב וְעֵינָיו בּוֹרְקוֹת וּמְחַיְכוֹת חִיוּךְ מִתְקַנְדֵס, כְּאִלוּ קוֹרְצוֹת וּמַזְמִינוֹת בִּבְדִיחוּת־דַעַת: הִנֵה נִזְדַמֵן לִי תַּעֲלוּל, תֵּן יָד, הִצְטָרֵף!

בְּכָל עֵת תָּמִיד שְׁמוּרָה הָיְתָה עִמוֹ בְּדִיחָה אוֹ אִמְרָה שְׁנוּנָה, אוֹתָן הִשְׁמִיעַ בְּקוֹלוֹ הַצָרוּד, נֶהֱנֶה מִדְבָרָיו־שֶׁלוֹ וְצוֹחֵק בְּכָל פֶּה. בְּזָוִית פִּיו תְּקוּעָה הָיְתָה סִיגָרִיָה נִצְחִית וְהוּא מַפְרִיחַ סְלִילֵי־עָשָׁן מַעֲשֵׂה אֳמָן. עוֹדֶנִי עוֹקֵב בְּהַעֲרָצָה אַחֲרֵי מַעֲשָׂיו, הָיָה מֵטִיל לְעֶבְרִי אַחַת מִשְׁאֵלוֹתָיו הַמְחֻכָּמוֹת, כְּגוֹן:

– כַּמָה קְצָווֹת יֵשׁ לְמַקֵל?

– שְׁנַיִם! – עָנִיתִי.

– וְלַחֲצִי מַקֵל?

– אֶחָד! – הִכְרַזְתִּי בְּקוֹל.

וְהַדוֹד נַחוּם פּוֹרֵץ בִּצְחוֹק גָדוֹל וְרוֹעֵם. מֵאַיִן לוֹ, לַגוּף הַגוּץ, צְחוֹק אַדִיר כָּזֶה? כְּשֶׁהוּא צוֹחֵק – דוֹמֶה שֶׁגַם הַכְּתָלִים צוֹחֲקִים, הַמַרְאָה הַתְּלוּיָה עַל הַקִיר מִתְנוֹדֶדֶת וְהָרָהִיטִים הַמִשְׁתַּקְפִים בָּהּ נָעִים כְּשִׁכּוֹרִים. וַאֲנִי תָּמַהֵּ וְנָבוֹךְ: מַה מַצְחִיק כָּל־כָּךְ אֶת הַדוֹד נַחוּם?

אַךְ לֵךְ וּשְׁאַל אֶת הַדוֹד נַחוּם! צוֹחֵק הָיָה, כִּי הַמְשׁוּבָה הָיְתָה לוֹ צֹרֶךְ נַפְשִׁי. לֵץ גָדוֹל הָיָה, לֵץ מֵאֶרֶץ־הַלֵצִים, מְהַתֵּל בַּבְּרִיוֹת, מְתַעְתֵּעַ, מִתְפַּרְחֵחַ וּמִתְקַנְדֵס.

יוֹם אֶחָד נִתְלַוֵיתִי לָדוֹד נַחוּם, שְׁנָסַע לְבַקֵר אֶת יְדִידוֹ. לִפְנֵי שֶׁעָלִינוּ לַחַשְׁמַלִית, אָמַר לִי:

– אִם לֹא אִכְפַּת לְךְ, אֲאַלֵץ אֶת כָּל נוֹסְעֵי הַחַשְׁמַלִית לְשַׁפְשֵף אֶת אַפָּם.

תְּחִלָה לֹא תָּפַסְתִּי אֶת פֶּשֶׁר דְבָרָיו. סָבוּר הָיִיתִי שֶׁהוּא מִתְבַּדֵחַ כְּדַרְכּוֹ. אַךְ הִנֵה עָלִינוּ לַחַשְׁמַלִית, וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא! – לְמַרְאֵה הַדוֹד נַחוּם הֵחֵלוּ הַנוֹסְעִים לְשַׁפְשֵׁף אֶת אַפָּם! זֶה – בַּיָד, וְזֶה – בְּמִמְחָטָה שֶׁשָׁלַף מִכִּיסוֹ. מֵרֹב פְּלִיאָה נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתִי. הֵצַצְתִּי בְּדוֹד נַחוּם וְרָאִיתִי שֶׁאַפּוֹ מִלֻכְלָךְ בְּפִיחַ, שָׁחוֹר־מִשְׁחוֹר!

וַעֲדַיִן לֹא הֵבַנְתִּי. רַק מִשֶׁיָרַדְנוּ מִן הַחַשְׁמַלִית, נֶעֱצַר הַדוֹד נַחוּם וּפָרַץ בִּצְחוֹקוֹ הָרוֹעֵם. לְבַסוֹף הִפְסִיק, שָׁאַף רוּחַ וְאָמַר:

– נוּ, אָמַרְתִּי לְךָ? כֻּלָם שִׁפְשְׁפוּ אֶת אַפָּם!

– וַהֲרֵי אַפְּךְ הוּא שֶׁהָיָה מְלֻכְלָךְ וְלֹא אַפֵּיהֶם! – טָעַנְתִּי.

– טִפְּשׁוֹן – הֵשִׁיב הַדוֹד נַחוּם – אֵינְךָ מֵבִין בְּטִבְעָם שֶׁל בְּנֵי־אָדָם. רָאוּ שֶׁאַפִּי מְפֻיָח וְכָל נוֹסֵעַ אָמַר בְּלִבּוֹ: “אִם אָדָם זֶה לִכְלֵךְ אַפּוֹ וְאֵינוֹ מַבְחִין בְּכָךְ, שֶׁמָא גַם אַפִּי שֶׁלִי הִתְלַכְלֵךְ? מוּטָב לְנַגְבוֹ!”

כָּל טִיוּל עִם הַדוֹד נַחוּם טָמַן בְּחֻבּוֹ הַפְתָּעָה. כְּשֶׁגָבַר עָלָיו יֵצֶר־הַקֻנְדֵסוּת, הָיָה מְרַמֵז לִי שֶׁאֶתְרַחֵק קְצָת. יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁסַרְתִּי הַצִדָה, עָמַד לוֹ הַדוֹד נַחוּם בָּרְחוֹב, זָקַר רֹאשׁוֹ, עָשָׂה כַּף יָדוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהִבִּיט דַרְכָּהּ לַשָּׁמַיִם. מִיָד נֶעֱצַר לְיָדוֹ אָדָם אֶחָד וְשָׁאַל:

– מָה אַתָּה רוֹאָה שָׁם, רַבִּי יְהוּדִי?

– אֶת הַצֶפֶּלִין – הֵשִׁיב דוֹדִי לְלֹא נִיד עַפְעַף.

– אֵיזֶה צֶפֶּלִין עַל רֹאשְׁךָ?

– גְרַאף.

– גְרַאף מְעוֹפֵף?!

– בֶּאֱמֶת לֹא שָׁמַעְתָּ? זֶהוּ הַכַּדוּר הַפּוֹרֵחַ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַגְרַאף הַהוּא, מַה שְׁמוֹ? צֶפֶּלִין!

הִצְטָרֵף הָאִישׁ וְעָשָׂה אַף הוּא יָדוֹ כִּשְׁפוֹפֶרֶת וְהִבִּיט לַמְרוֹמִים. לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְהִתְגוֹדְדָה שָׁם סִיעָה גְדוֹלָה שֶׁל יְהוּדִים וְכֻלָם זוֹקְרִים רֹאשָׁם וּמַבִּיטִים לְמַעְלָה. וְאָז חָמַק הַדוֹד נַחוּם מִתּוֹךְ הַקָהָל, אָחַז בְּיָדִי וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ. כְּשֶׁהִתְרַחַקְנוּ מְעַט מִן הַקָהָל הַמִצְטוֹפֵף, פָּרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל וַאֲנִי נִדְבַּקְתִּי בִּצְחוֹקוֹ וְצֵרַפְתִּי קוֹלִי לְקוֹלוֹ.

יוֹם אֶחָד חָלְפָה עַל פָּנַי בָּרְחוֹב דְמוּתוֹ שֶׁל הַדוֹד נַחוּם. לְמַעַן הָאֱמֶת לֹא הָיִיתִי בָּטוּחַ בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן שֶׁאָכֵן דוֹדִי הוּא. אָמְנָם – אוֹתָהּ דְמוּת גוּצָה, אוֹתוֹ זְקַנְקַן הָעוֹטֵר אֶת סַנְטֵרוֹ, אוֹתוֹ מְעִיל מְרֻפָּט, אַךְ אָדָם זֶה הִרְכִּיב מִשְׁקָפַיִם כֵּהִים לְעֵינָיו וּבְיָדוֹ אָחַז מַקֵל וְגִשֵׁשׁ בּוֹ כְּעִוֵר.

לֹא, אֵין סָפֵק, זֶהוּ דוֹדִי נַחוּם! – הֶחְלַטְתִּי לְבַסוֹף, וּבְכָל זאת עָמַדְתִּי בַּצַד, מְהַסֵס לָגֶשֶׁת אֵלָיו.

עַד־מְהֵרָה נִמְצָא עוֹבֵר־וָשָׁב, אָדָם אָדִיב, שֶׁלִבּוֹ, לֵב רַחוּם, נִכְמַר בְּקִרְבּוֹ לְמַרְאֵה הָסוּמָא. הוּא קָרַב אֶל דוֹדִי נַחוּם, שִׁלֵב זְרוֹעַ בִּזְרוֹעוֹ וְאָמַר לוֹ:

– הַרְשֵׁנִי וְאוֹבִיל אוֹתְךָ. לְאָן אַתָּה רוֹצֶה לְהַגִיעַ?

בִּזְהִירוּת מְרֻבָּה, בִּפְסִיעוֹת אִטִיוֹת, הוֹלִיךְ הָאִישׁ אֶת הָ“סוּמָא” וּפָנָיו זוֹרְחוֹת: הִנֵּה נִזְדַמְנָה לוֹ מִצְוָה! וַאֲנִי מְהַלֵךְ אַחֲרֵי שְׁנֵיהֶם, תָּמֵהַּ לְמַרְאֵה עֵינַי.

וּלְפֶתַע עָבַר שָׁם, בָּרְחוֹב, חָתוּל שָׁחוֹר, שֶׁהֵגִיחַ מֵאַחַד הַשְׁעָרִים. אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁתַּחְרֵר הַדוֹד נַחוּם מִזְרועו שֶׁל מְלַוֵהוּ הָרַחְמָן וּפָרַץ בְּרִיצָה, רוֹדֵף אַחֲרֵי הֶחָתוּל וּמְנוֹפֵף אֶת מַקְלוֹ. וְהָאִישׁ עוֹמֵד קָפוּא בִּמְקוֹמוֹ, פִיו פָּעוּר לִרְוָחָה וְכָל־כֻּלוֹ תִּמָהוֹן וּפְלִיאָה.

רַצְתִּי אַחֲרֵי הַדוֹד הָרוֹדֵף אַחֲרֵי הֶחָתוּל שֶׁנִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, וּמְצָאתִיו בְּאַחַת הַחַצֵרוֹת. הַמִשְׁקָפַיִם הַכֵּהִים בָּלְטוּ מִכִּיס מִקְטָרְנוֹ. הַדוֹד נַחוּם הִבִּיט בִּי כִּמְנַצֵחַ וּפִתְאֹם פָּרַץ מֵחָזֵהוּ צְחוֹקוֹ הַגָדוֹל, הַקֻנְדֵסִי…

– דוֹדִי – אָמַרְתִּי – מַדוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?

– וּמַדוּעַ עוֹשֶׂה אֲנִי מֵעֲשֵׂי־קֻנְדֵס אֲחֵרִים? – הֵשִׁיב דוֹדִי בִּשְׁאֵלָה – כֹּה מְעַטוֹת הֵן הַשְׂמָחוֹת בְּעוֹלָמֵנוּ, אֶפְשָׁר מַמָּשׁ לְהִתְפּוֹצֵץ! הָאֱמֶת הִיא, שֶׁלֹא־פַּעַם יֵשׁ לִי חֵשֶׁק לְיַלֵל, אֶלָא שֶׁאֲנִי אוֹהֵב דַוְקָא לִצְחֹק!

גַם בְּבֵיתוֹ הָיָה הַדוֹד נַחוּם מִשְׁתּוֹבֵב: נוֹבֵחַ כְּכֶלֶב, מְיַלֵל כְּחָתוּל וּמַבְהִיל לֹא פַּעַם אֶת הַדוֹדָה דְבוֹרָה. הָיְתָה הַדוֹדָה גוֹעֶרֶת בּוֹ:

– אֵיךְ לֹא תֵּבוֹשׁ! בַּעַל בְּעַמָיו, אָב לְבָנִים מִגֻדָלִים, וּמִתְהוֹלֵל כְּפִרְחָח! פּוֹחֵז וָרֵיק שֶׁכְּמוֹתְךָ! אַתָּה גוֹרֵם לִי בּוּשׁוֹת בִּלְבַד! דִבּוּק נִכְנַס בְּךְ!

אַךְ מֵאֹפֶן דִבּוּרָהּ נִכָּר הָיָה שֶׁאֵין הִיא כּוֹעֶסֶת עָלָיו. בְּזָוִיוֹת פִּיהָ רִפְרֵף צֵל שֶׁל חִיוךְ. חָשַׁדְתִּי בָּהּ, בַּדוֹדָה דְבוֹרָה, שֶׁגַם הִיא נֶהֱנֵית מִתַּעֲלוּלָיו שֶׁל בַּעֲלָה, אַךְ אֵין הִיא רוֹצָה לְהוֹדוֹת בְּכָךְ.

יִתָּכֵן, שֶׁהַדוֹדָה צָדְקָה. דִבּוּק נִכְנַס בּוֹ, בְּדוֹד נַחוּם: לְתַעְתֵּעַ, לְשַׁטוֹת בִּבְנֵי־אָדָם. וּכְשֶׁתָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ, לֹא הָיָה כֹּחַ בָּעוֹלָם שֶׁיַעֲצֹר בַּעֲדוֹ. אֶת תַּעֲלוּלָיו הָיָה מְבַצֵעַ בְּחֶדְוָה עֲצוּרָה וּבְשֶׁקֶט, וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה מָתוּחַ הָיָה כְּעוֹשֶׂה־לְהָטִים, שֶׁכָּל זִיעַ יָדוֹ עָלוּל לְהַכְשִׁילוֹ.

רַבִּים הָיוּ תַּעֲלוּלָיו. אִלוּ בָּאתִי לְסַפֵּר אֶת כֻּלָם, צָרִיךְ הָיִיתִי לִכְתֹּב סֵפֶר שָׁלֵם. עַל כֵּן אֶסְתַּפֵּק בְּסִפּוּר אֶחָד בִּלְבַד, הַסִפּוּר עַל גְדוֹל־תַּעֲלוּלָיו שֶׁל הַדוֹד נַחוּם, שֶׁהָיִיתִי עֵד־רְאִיָה לוֹ. וּמַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה:

ב

יוֹם אֶחָד רָאִיתִי אֶת הַדוֹד נַחוּם וּפָנָיו אֵינָם כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הֵיכָן פָּנָיו הַמְאִירוֹת, עֵינָיו הַבּוֹרְקוֹת בִּמְשׁוּבָה? נִכָּר הָיָה בּוֹ שֶׁהוּא עָצוּב וּמְדֻכְדָךְ. פָּטוּר הָיִיתִי מִלִשְׁאֹל לְפֵשֶׁר מַצַב רוּחוֹ, שֶׁכֵּן הַדוֹד נַחוּם סִפֵּר לִי:

– הַבֹּקֶר הָיְתָה לִי עָגְמַת נֶפֶשׁ גְדוֹלָה. כַּיָּדוּעַ לְךָ, שָׁקוּעַ אֲנִי בְּחוֹבוֹת. אָז מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? לוֹוֶה אֵצֶל אֶחָד וּמַחֲזִיר לְשֵׁנִי, לוֹוֶה אֵצֶל שְׁלִישִׁי וּמַחֲזִיר לִרְבִיעִי. וְכָךְ, אֵיכְשֶׁהוּ, אֲנִי מְגַלְגֵל אֶת עִנְיָנַי. לָאַחֲרוֹנָה הִצְטַבֵּר אֶצְלִי חוֹב שֶׁל שְׂכַר־דִירָה לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי, הַמְאַיֵם עָלַי בְּצַו־פִּנוּי. בְּאֵין־בְּרֵרָה הָלַכְתִּי אֶל גְדַלְיָה וּבִקַשְׁתִּי מִמֶנוּ הַלְוָאָה לִזְמַן קָצָר. וְהוּא – קַמְצָן שֶׁכְּמוֹתוֹ! – הִצְבִּיעַ עַל כַּלְבּוֹ הַמְפֻחְלָץ, וְהֵשִׁיב לִי תְּשׁוּבָה. אַדְרַבָּא, נַחֵשׁ מָה הֵשִׁיב לִי!

שָׁתַקְתִּי. הַדוֹד נַחוּם הִמְתִּין רֶגַע וְאָז הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנַי אֶת הַתְּשׁוּבָה, בְּחַקוֹתוֹ אֶת קוֹלוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה:

– הַכֶּלֶב הַזֶה יִנְבַּח אֶצְלִי תְּחִלָה לִפְנֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְהוֹצִיא מִמֶנִי אֲפִילוּ פְּרוּטָה אַחַת!

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אֶת דוֹדִי נַחוּם שָׁרוּי בְּעַצְבוּת, לֹא יִפָּלֵא שֶׁלִבִּי נִתְכַּוֵץ בְּקִרְבִּי. הִצְטַעַרְתִּי עַל מְצוּקָתוֹ וּבְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת רָגַזְתִי רֹגֶז רַב עַל הַדוֹד גְדַלְיָה הַקַמְצָן. רָצִיתִי לוֹמַר מַשֶׁהוּ לְדוֹד נַחוּם, לְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ, אַךְ נַעַר רַךְ הָיִיתִי וְלֹא מָצָאתִי אֶת הַמִלִים הַמַתְאִימוֹת.

אוּלָם לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וְנִתַּן לִי לִרְאוֹת בְּנִקְמָתוֹ שֶׁל הַדוֹד נַחוּם. לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ קָרָא לִי דוֹדִי וְאָמַר:

– בּוֹא, נִגַשׁ לִגְדַלְיָה.

– מַה פִּתְאֹם? – הֵצַצְתִּי בְּפָנָיו בִּתְמִיהָה, בְּזָכְרִי אֶת מַפַּח־נַפְשׁוֹ, שֶׁהָיָה מְנָת חֶלְקוֹ בְּבֵית אָחִיו. אַךְ הַדוֹד נַחוּם קָרַץ לִי וּבְעֵינָיו מְהַבְהֵב זִיק קֻנְדֵסִי. הִכַּרְתִּי הֵיטֵב אֶת הַזִיק הַזֶה וְשִׁעַרְתִּי שֶׁמְזֻמֶנֶת לִי הַרְפַּתְקָה מְשַׁעֲשַׁעַת.

בָּאנוּ אֶל הַדוֹד גְדַלְיָה. אִשְׁתּוֹ לֹא הָיְתָה בַּבַּיִת – הִיא יָצְאָה לִקְנִיוֹת. הַדוֹד גְדַלְיָה, שְׁפָתַח לָנוּ אֶת הַדֶלֶת, הֵנִיד רֹאשוֹ בִּבְרָכָה קְרִירָה וְאָמַר בְּנִימַת תַּרְעֹמֶת:

– אֲנִי עָסוּק מְאֹד! יוֹשְׁבִים אֶצְלִי סוֹחֲרֵי־יְעָרוֹת. אַךְ כֵּיוָן שֶׁבָּאתֶם, הִכָּנְסוּ לַסָלוֹן.

וְהוּא חָזַר אֶל מִשְׂרָדוֹ וְטָרַק אֶת הַדֶלֶת.

רֶגַע נִצַב הַדוֹד נַחוּם מְהַסֵס כְּלוּלְיָן הַפּוֹסֵעַ פְּסִיעָה רִאשׁוֹנָה עַל הַחֶבֶל, אַךְ מִשְׁנֵהוּ קָרַב אֶל פֻּחְלַץ־הַכֶּלֶב, נִרְכַּן וְהֵרִימוֹ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהִכְנִיסוֹ לַחֲדַר־הַשֵׁנָה הַסָמוּךְ. וְאָז אָמַר לִי:

– הָרֵינִי הוֹלֵךְ לְרֶגַע. חַכֵּה לִי לְיַד דֶלֶת הַכְּנִיסָה, אֲנִי מַשְׁאִיר אוֹתָהּ פְּתוּחָה. וְהוּא יָרַד בְּרִיצָה בַּמַדְרֵגוֹת.

עוֹדֶנִי תָּמֵהּ עַל דְבָרָיו, הוֹפִיעַ דוֹדִי נַחוּם בַּמַדְרֵגוֹת כְּשֶׁהוּא מוֹלִיךְ בְּשַׁרְשֶׁרֶת אֶת רֶקְס, כַּלְבּוֹ שֶׁל סְטֶפַן הַשׁוֹעֵר. הוּא נִכְנַס לַסָלוֹן וּמִשֶׁקָרַב לַמָקוֹם, בּוֹ רָבַץ קֹדֶם־לָכֵן הַכֶּלֶב הַמְפֻחְלָץ, הִתִּיר אֶת הַשַׁרְשֶׁרֶת וּפָקַד עַל רֶקְס:

– אַרְצָה!

רֶקְס רָבַץ תַּחְתָּיו וְקָפָא בִּמְקוֹמוֹ. כֶּלֶב זְאֵב אָפֹר וּמְגֻדָל, חוֹשֵׂף שִׁנָיו הַגְדוֹלוֹת וּמְשַׁרְבֵּב מִתּוֹךְ לוֹעוֹ אֶת לְשׁוֹנוֹ הָאֲדֻמָה.

הַדוֹד נַחוּם אָחַז בְּיָדִי וּמְשָׁכַנִי אֶל הַשֻׁלְחָן. יָשַׁבְנוּ שְׁנֵינוּ, מַמְתִּינִים לַדוֹד גְדַלְיָה. סוֹף־סוֹף הוֹפִיעַ הַדוֹד בַּסָלוֹן, מַזְעִיף פָּנָיו וְזוֹקֵר גַבּוֹתָיו הָעַבֻתּוֹת.

– אֵינֶנִי אוֹהֵב שֶׁמְבַלְבְּלִים לִי אֶת הַמֹחַ בְּאֶמְצַע הַיוֹם, בִּשְׁעוֹת עֲבוֹדָתִי! – הֵטִיחַ בְּכַעַס.

פָּתַח הַדוֹד נַחוּם וְאָמַר בְּרוּחַ נְמוּכָה:

– גְדַלְיָה, עֵת צָרָה הִיא לִי. בַּשָׁבוּעַ שֶׁעָבַר סִפַּרְתִּי לְךָ עַל שְׂכַר־הַדִירָה שֶׁאֲנִי חָב לְבַעַל־הַבַּיִת שֶׁלִי. צַו הַפִּנוּי כְּבָר בְּיָדוֹ. עַל כֵּן אֲנִי מְבַקְשְׁךָ בְּכָל לָשׁוֹן שֶׁל בַּקָשָׁה: תֵּן לִי גְמִילוּת־חֶסֶד. הֲרֵינִי מַבְטִיחַ לְךָ בְּהֵן־צִדְקִי שֶׁאַחֲזִיר לְךְ אֶת הַכֶּסֶף בְּעוֹד שָׁבוּעַ.

עַתָּה הֵבַנְתִּי מַדוּעַ בִּקְשָׁנִי הַדוֹד נַחוּם לְהִתְלַווֹת אֵלָיו. יִתָּכֵן שֶׁקִוָה כִּי בְּמַעֲמָדִי יִתְרַכֵּךְ אָחִיו וְלֹא יְסָרֵב לוֹ. עַד־מְהֵרָה נִתְבָּרֵר לִי שֶׁטָעִיתִי. לֹא, לְדוֹדִי נַחוּם לֹא הָיוּ כָּל אַשְׁלָיוֹת. הוּא תִּכְנֵן אֶת אֶחָד מִתַּעֲלוּלָיו וְזָקוּק הָיָה לְ“קָהָל”.

וְאָכֵן, הַדוֹד גְדַלְיָה הִקְשִׁיחַ לִבּוֹ. פָּנָיו הִסְמִיקוּ מְאֹד. הוּא נָשָׂא אֶגְרוֹפוֹ, נוֹפְפוֹ לְעֵבֶר רֶקְס, שֶׁרָבַץ בִּמְקוֹם הַכֶּלֶב הַמְפֻחְלָץ, וְצָעַק בְּקוֹל:

– הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ! הַכֶּלֶב הַזֶה יִנְבַּח אֶצְלִי תְּחִלָה לִפְנֵי שֶׁתִּזְכֶּה לְהוֹצִיא מִמֶנִי אֲפִילוּ פְרוּטָה אַחַת!

רָאָה רֶקְס אֶת הָאֶגְרוֹף הַמוּנָף לְעֻמָתוֹ – וְקָפַץ עַל רַגְלָיו, פָּתַח בִּנְבִיחָה אַדִירָה וְהִסְתָּעֵר לְעֵבֶר הַדוֹד גְדַלְיָה.

הַדוֹד גְדַלְיָה הֶחֱוִיר כְּבַר־מִנָן. הוּא נִרְתַּע, עֵינָיו בָּלְטוּ מֵחוֹרֵיהֶן, פִּיו הַפָּעוּר רוֹצֶה לִזְעֹק, אַךְ הַזְעָקָה כְּלוּאָה בִּגְרוֹנוֹ הַשָׁנוּק מִרֹב אֵימָה. רֶגַע עָמַד תַּחְתָּיו, מְפַרְפֵּר בְּיָדָיו, כְּרוֹצֶה לְהִתְגוֹנֵן בִּפְנֵי הַכֶּלֶב הַמִסְתָּעֵר, וּלְפֶתַע הִתְנוֹדֵד וְהָיָה צוֹנֵחַ תַּחְתָּיו, אִלוּלֵא נִזְדָרֵז הַדוֹד נַחוּם וְתָמַךְ בּוֹ, וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה נָתַן קוֹלוֹ עַל רֶקְס:

– אַרְצָה!

וַאֲנִי יוֹשֵׁב לִי כָּל אוֹתָה עֵת לְיַד הַשֻׁלְחָן וְלִבִּי הוֹלֵם בְּקִרְבִּי. חַשְׁתִּי, שֶׁגַם פָּנַי שֶׁלִי הֶחֱוִירוּ. בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַמִתְרַחֵשׁ:

הַדוֹד גְדַלְיָה שָׂרוּעַ עַל הַסַפָּה וְעֵינָיו עֲצוּמוֹת. הַדוֹד נַחוּם רָץ לַמִטְבָּח, מֵבִיא כּוֹס מַיִם וְשׁוֹפֵךְ אוֹתָם עַל פְּנֵי הַמִתְעַלֵף, וּכְשֶׁפּוֹקֵחַ הַדוֹד גְדַלְיָה אֶת עֵינָיו וְרוּחוֹ שָׁבָה אֵלָיו, פּוֹנֶה הַדוֹד נַחוּם אֶל רָקְס, מוֹצִיא מִכִּיסוֹ שַׁרְשֶׁרֶת וּמַצְמִיד אֶת קָצֶהָ הָאֶחָד לַקוֹלָר. וְאָז הוּא מֵטִיל לְעֶבְרִי מִלָה אַחַת וִיחִידָה:

– הָלַכְנוּ!

– כָּךְ עָזַבְנוּ אֶת בֵּיתוֹ שֶׁל הַדוֹד גְדַלְיָה. הַדוֹד נַחוּם צָעַד בָּרֹאשׁ, אוֹחֵז בַּשַׁרְשֶׁרֶת, וַאֲנִי אַחֲרָיו. רֶקְס נִקְשַׁר שוּב אֶל שַׁעַר הַבַּיִת.

הַדוֹד נַחוּם הִפְסִיעַ לְאַט, יָדוֹ הַנֻקְשָׁה אוֹחֶזֶת בְּכַף־יָדִי. סָבוּר הָיִיתִי, שֶׁלְאַחַר שֶׁנִתְרַחֵק מְעַט, יֵעָצֵר הַדוֹד וְיִפְרֹץ בִּצְחוֹק – הַצְחוֹק הָאַדִיר בְּיוֹתֵר שֶׁשָׁמַעְתִּי אֵי־פַעַם מִפִּיו. הֲרֵי לִפְנֵי שָׁעָה קַלָה הָיִיתִי עֵד לִגְדוֹל־תַּעֲלוּלָיו!

אוּלָם הַדוֹד נַחוּם הִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ בִּשְׁתִיקָה. לְרֶגַע נִדְמֶה הָיָה לִי אֲפִילוּ שֶׁאֲנָחָה פָּרְצָה מִפִּיו, נָשָׂאתִי עֵינַי וְהִבַּטְתִּי בְּפָנָיו. דִמְעָה נִתְגַלְגְלָה מִזָוִית עֵינוֹ וְנָשְׁרָה עַל לֶחְיוֹ, וְהוּא לֹא טָרַח לְנַגְבָהּ.

א

רַבִּים הָיוּ תַּעֲלוּלָיו שֶׁל דוֹדִי נַחוּם. מִקְצָתָם נִשְׁאֲרוּ חֲרוּתִים בְּזִכְרוֹנִי, מִקְצָתָם נִשְׁתַּכְּחוּ מִמֶנִי. הַתַּעֲלוּלִים – אֵלֶה נַעֲשׂוּ כִּלְאַחַר־יָד, בְּהֶסַח־הַדַעַת, וְאֵלֶה קָדַם לָהֶם תִּכְנוּן מְדֻקְדָק. הַצַד הַשָׁוֶה שֶׁבָּהֶם, שֶׁכֻּלָם לִמְדוּנִי לִרְאוֹת אֶת הַמְגֻחָךְ וְלִצְחֹק.

אָהַבְתִּי לְהַלֵךְ עִם דוֹדִי נַחוּם בָּרְחוֹב וְלִרְאוֹת אֶת זִיק־הַמְשׁוּבָה הַנִדְלָק פַּתְאֹם בְּעֵינָיו. עָקַבְתִּי אַחֲרֵי אֲרֶשֶׁת פָּנָיו, מִתְפַּלֵא עַל שְׁלַל הַבָּעוֹתֵיהֶם. חַקְיָן מְעֻלֶה הָיָה דוֹדִי נַחוּם. עוֹבְרֵי־אֹרַח, שֶׁחָלְפוּ עַל פָּנָיו, דוֹמֶה שֶׁהִפְעִילוּ בּוֹ מַנְגְנוֹן־חִקוּי סָמוּי. הִנֵה זָקַף רֹאשׁוֹ, הִבְלִיט כְּרֵסוֹ, נִפַּח לְחָיָיו וּפָנָיו לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת שֶׁל הַיְהוּדִי הַמִגֻדָל, הַשָׁמֵן, שֶׁהִפְסִיעַ אוֹתוֹ רֶגַע לִקְרָאתֵנוּ, וְסָמוּךְ לְכָךְ הִתְכַּוֵץ וְהִתְגַמֵד, עִקֵם שְׂפָתָיו וְכָל־כֻּלוֹ דוֹמֶה לְהַפְלִיא לָאִשָׁה הַמִסְכֵּנָה הָעוֹמֶדֶת בְּקֶרֶן־הָרְחוֹב.

הָיוּ אֵלֶה מַעֲשֵׂי־מְשׁוּבָה קְטַנִים, שֶׁנָשְׁרוּ מַמָשׁ מִתּוֹךְ שַׁרְווּלוֹ. אַךְ, כָּאָמור, שְׁמוּרוֹת הָיוּ עִמוֹ גַם עֲלִילוֹת שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁהָיָה מְתַכְנֵן בִּקְפִידָה, מַקְדִישׁ לָהֶן מִמַּחֲשַׁבְתּוֹ וּמִזְמַנוֹ, וּבִלְבַד שֶׁיָּשִׂיג אֶת מִבֻקָשׁוֹ – לְשַׁטוֹת בַּבְּרִיוֹת וְלִצְחֹק.

בִּמְיֻחָד זְכוּרָה לִי אַחַת הָעֲלִילוֹת הַגְדוֹלוֹת. הָיָה זֶה ב־1 בְּאַפְּרִיל, הַיוֹם שֶׁבּוֹ נוֹהֲגִים הַבְּרִיוֹת “לִמְתֹּחַ” זֶה אֶת זֶה. אוֹתוֹ בֹּקֶר קַמְתִּי כָּרָגִיל, מוּכָן וּמְזֻמָן לָלֶכֶת לְבֵית־הַסֵפֶר. אוּלָם בְּשִׁבְתִּי אֶל הַשֻׁלְחָן לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַבֹּקֶר, הִגִיעַנִי קוֹלָהּ שֶׁל שָׂרֶנְקָה אֲחוֹתִי, קוֹל נִסְעָר וְנִרְגָש:

– רָאִיתָ, בֶּנִי?

– מָה?

– אֶת הַמוֹדָעָה.

– אֵיזוֹ מוֹדָעָה?

שָׂרֶנְקָה הִגִישָׁה לִי אֶת הָעִתּוֹן. בָּעַמוּד הָאַחֲרוֹן, בְּתוֹךְ מִסְגֶרֶת נָאָה, הִתְנוֹסְסָה מוֹדָעָה בְּזוֹ הַלָשׁוֹן:

“אָנוּ קוֹנִים חֲתוּלִים, כָּל חָתוּל בְּזָהוּב אֶחָד. אֶת הַחֲתוּלִים יֵשׁ לְהָבִיא בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר הַמֻקְדָמוֹת”.

וּמִתַּחְתֶּיהָ, בְּאוֹתִיוֹת קְטַנוֹת, הוֹפִיעָה הַכְּתֹבֶת: סִמְטַת הַשׁוּק, פְּרַגָה.

פְּרַגָה, פַּרְבָּרָה שֶׁל וַארְשָׁה, הִשְׂתָּרְעָה מֵעֶבְרוֹ הַשֵׁנִי שֶׁל הַנָהָר שֶׁחָצָה אֶת הָעִיר וּמְרֻחֶקֶת הָיְתָה מִן הָרֹבַע שֶׁלָנוּ. אַךְ הַמֶרְחָק לֹא הִרְתִּיעַ אֶת אֲחוֹתִי.

– נַרְוִיחַ יָפֶה – אָמְרָה שָׂרֶנְקָה – הֲרֵי לֹא חֲסֵרִים חֲתוּלִים בֶּחָצֵר. נִתְפֹּס כָּל אֶחָד חָתוּל וּנְבִיאוֹ לִפְּרַגָה.

– וּבֵית־הַסֵפֶר, מַה יְהֵא עָלָיו? – שָׁאַלְתִּי.

– לֹא כָּל יוֹם מִזְדַמֶנֶת לְיָדֵנוּ מְצִיאָה כָּזוֹ! – פָּסְקָה אֲחוֹתִי – בּוֹא נִגַּשׁ לַמְלָאכָה. אִם נִזְדָרֵז, נַסְפִּיק אוּלַי לַשִׁעוּר הַשֵׁנִי.

לֹא הָיִיתִי זָקוּק לְשִׁדוּלִים. זָהוּב הָיָה בְּעֵינַי מַטְבֵּעַ שֶׁל מַמָּשׁ, שֶׁלְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד נָפַל לִיָדִי. מִלֵּאתִי קַעֲרִית־חָלָב וְיָרַדְתִּי לֶחָצֵר. לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַעֲמִידָה עַל הַקַרְקַע, מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, וּמִתּוֹךְ הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, מִבֵּין הַמַחְסָנִים, הוֹפִיעוּ כִּבְמַטֶה־קֶסֶם כַּמָה גוּרֵי־חֲתוּלִים, שֶׁעָטוּ עַל הֶחָלָב. וְאָנוּ, שָׂרֶנְקָה וַאֲנִי, שֶׁהֵרַקְנוּ מִבְּעוֹד־מוֹעֵד אֶת יַלְקוּטֵינוּ, אָחַזְנוּ כָּל אֶחָד בְּעָרְפּוֹ שֶׁל חֲתַלְתּוּל, שִׁלְשַׁלְנוּהוּ לְתוֹךְ הַיַלְקוּט, סָגַרְנוּ אֶת הָאַבְזָמִים – וְיָצָאנוּ לַדֶרֶךְ.

הַגוּרִים יִלְלוּ תְּחִלָה, אַךְ לְאַחַר מִכֵּן נִשְׁתַּתְּקוּ.

בִּפְסִיעוֹת מְהִירוֹת עָזַבְנוּ אֶת הָרֹבַע הַיְהוּדִי וְשַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לְעֵבֶר הַנָהָר. כְּכָל שְׁקָרַבְנוּ לַגֶשֶׁר, הִבְחַנוּ בְּסִיעוֹת גְדוֹלוֹת שֶׁל יְלָדִים וּמְבֻגָרִים שֶׁשֵׂרְכוּ דַרְכָּם בְּאוֹתוֹ כִּווּן. אֵלֶה מְהַלְכִים וּבִידֵיהֶם סָלִים קְלוּעִים, אֵלֶה – תֵּבוֹת־עֵץ וְאֵלֶה – כָּמוֹנוּ – אוֹחֲזִים יַלְקוּטֵי־סְפָרִים, שֶׁמֵהֶם בָּקְעוּ יְלָלוֹת. אַךְ מַרְבִּית הַיְלָדִים הֶחֱזִיקוּ אֶת הַחֲתוּלִים בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם. הָיְתָה זוֹ תַּעֲרוּכָה נֶהְדֶרֶת שֶׁל חֲתוּלִים: שְׁחוֹרִים וּלְבָנִים, צְהֻבִּים וְחוּמִים וּמְפֻסְפָּסִים. מִכָּל הָרְחוֹבוֹת וְהַסִמְטָאוֹת זָרְמוּ קְבוּצוֹת אֲנָשִׁים, כִּנְחָלִים קְטַנִים הַמִשְׁתַּפְּכִים לְנָהָר אֵיתָן. אַט־אַט הִתְקָדַמְנוּ, דְחוּסִים בְּתוֹךְ מַחֲנֶה עָצוּם וְרַב שֶׁל בְּנֵי אָדָם וַחֲתוּלִים.

וְהַכֹּל פְּנֵיהֶם אֶל פְּרַגָה – הַפַּרְבָּר שֶׁמֵעֵבֶר לַגֶשָׁר.

עִם שֶׁאֲנִי מְהַלֵךְ, נָשָׂאתִי עֵינַי וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם נֶעֱצַרְתִּי. בַּשְׂדֵרָה, עַל גַבֵּי סַפְסָל הָסָמוּךְ לַגֶשֶׁר, הִבְחַנְתִּי בִּדְמוּתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם. הוּא יָשַׁב לוֹ שָׁם בְּנִיחוּתָא, מַפְרִיחַ עָשָׁן מִסִיגָרִיָה, וְעֵינָיו הַצוֹחֲקוֹת עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי תַּהֲלוּכַת הַיְלָדִים וְהַמְבֻגָרִים. דָחַקְתִּי בְּמַרְפְּקִי אֶת שָׂרֶנְקָה וְהִצְבַּעְתִּי עַל דוֹדִי. אֲחוֹתִי שִׁלְחָה בִּי מַבָּט אָדִישׁ וְהִמְשִׁיכָה דַרְכָּהּ.

– מַה יֵשׁ? – אָמְרָה – הֲרֵי כֻּלָם הוֹלְכִים! אַתָּה פּוֹחֵד מֵהַדוֹד?

שָׂרֶנְקָה לֹא יָרְדָה לְסוֹף דַעְתִּי. אָנוּס הָיִיתִי לֶאֱחֹז בְּיָדָהּ וְלִגְרֹר אוֹתָה אֶל הַסַפְסָל שֶׁעָלָיו יָשַׁב דוֹדִי נָחוּם.

תְּחִלָה לֹא הִבְחִין בָּנוּ, שֶׁכֵּן עֵינָיו הֲצוֹחֲקוֹת לֹא מָשׁוּ מִן הַתַּהֲלוּכָה הַסַסְגוֹנִית. וַאֲנִי – אִם הָיָה תְּחִלָה סָפֵק בְּלִבִּי, הֲרֵי עַתָּה, לְמַרְאֵה הַזִיקִים הַמְרַצְדִים בְּעֵינָיו, יָדַעְתִּי שֶׁלֹא טָעִיתִי בְּהַשְׁעָרָתִי.

– בֹּקֶר טוֹב, דוֹד נַחוּם – אָמַרְתִּי.

הַדוֹד הִפְנָה אֵלֵינוּ פָּנָיו וְהֵשִׂים עַצְמוֹ מֻפְתָּע.

– מָה אַתֶּם עוֹשִׂים כָּאן בְּשָׁעָה זוֹ? – הִתַּמֵם.

שָׂחַקְתִּי, הִבַּטְתִּי בְּעֵינָיו.

שָׂרֶנְקָה נִסְתָּה לְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גַבִּי.

דוֹדִי נַחוּם הֶעֱמִיד פָּנִים מוֹכִיחוֹת.

– מַדוּעַ לֹא הֲלַכְתֶּם לְבֵית־הַסֵפֶר? – שָׁאַל.

בִּמְקוֹם תְּשׁוּבָה יָשַׁבְתִּי לְיָדוֹ, הוֹרַדְתִּי אֶת יַלְקוּטִי מִשִׁכְמִי וְהִתַּרְתִּי אֶת הָאַבְזָמִים. הַחֲתַלְתּוּל זְנֵק מִתּוֹכוֹ וְרָץ וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי גֶזַע שֶׁל עֵץ.

– מֶה עָשִׂיתָ?! – גָעֲרָה בִּי שָׂרֶנְקָה – בְּמוֹ יָדֶיךְ הִשְׁלַכְתָּ זָהוּב לָרְחוֹב!

שָׁמַע דוֹדִי נַחוּם וּפָרַץ בִּצְחוֹק גָדוֹל. צֵרַפְתִּי קוֹלִי לְקוֹלוֹ וַאֲחוֹתִי שָׂרֶנְקָה הִבִּיטָה בָּנוּ וְעֵינֵיהָ קְרוּעוֹת לִרְוָחָה. אֵין זאת כִּי סְבוּרָה הָיְתָה שֶׁדַעְתֵּנוּ נִשְׁתַּבְּשָׁה.

מִשֶׁנִרְגַעְנוּ מְעַט מִן הַצְחוֹק, שָׁאֵלְתִּי:

– הָ־1 בְּאַפְּרִיל?

דוֹדִי נַחוּם הִנְהֵן בְּרֹאשׁוֹ.

– וְאַתָּה הָאִישׁ שֶׁמָסַר אֶת הַמוֹדָעָה לָעִתּוֹן?

– אֶלָא מִי? – הֵשִׁיב דוֹדִי נַחוּם בִּשְׁאֵלָה וּפָרַץ שׁוּב בִּצְחוֹק רוֹעֵם. אוּלָם לְפֶתַע־

פִּתְאֹם, בְּבַת־אַחַת, נִקְטַע צְחוֹקוֹ וּפָנָיו לָבְשׁוּ אֲרֶשֶׁת בֶּהָלָה. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים עַל הַתְּמוּרָה שֶׁחָלָה בְּמַצַב־רוּחוֹ, רָאִינוּ אֶת אִשְׁתּוֹ, הַדוֹדָה דְבוֹרָה, הַמַפְסִיעָה בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַנוֹהֵר אֶל הַגֶשֶׁר וּבִזְרוֹעוֹתֶיהָ חָתוּל גָדוֹל, מְנֻמָר.

לְמַרְאֵה אִשְׁתּוֹ זִנֵק דוֹדִי נַחוּם מִן הַסַפְסָל. אַךְ בְּטֶרֶם נִמְלַט עַל נַפְשׁוֹ, הִסְפִּיק לְהַטִיל לְעֶבְרֵנוּ אַזְהָרָה:

– שֶׁלֹא תָּעֵזוּ לְסַפַּר לָדוֹדָה עַל חֶלְקִי בְּתַהֲלוּכָה זוֹ!

כַּעֲבֹר רֶגַע נֶעְלַם מֵעֵינֵינוּ. עַתָּה שִׁחְרְרָה גַם שָׂרֶנְקָה אֶת הַחֲתַלְתּוּל שֶׁלָהּ. בְּדֵי־עָמָל נִדְחַקְנוּ בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן, כְּשׂוֹחִים נֶגֶד הַזֶרֶם, מַבְקִיעִים לְעַצְמֵנוּ דֶרֶךְ בַּחֲזָרָה – אֶל בֵּית־הַסֵפֶר.

ב

הָיָה זֶה אֶחָד מִתַּעֲלוּלָיו הַגְדוֹלִים שֶׁל דוֹדִי נַחוּם, שֶׁאָהַב לְשַׁטוֹת בַּבְּרִיוֹת וְהַפַּעַם אֵין סָפֵק שֶׁבָּא עַל סִפּוּקוֹ. הִתְפַּעַלְתִּי מִכּשֶׁר־הַמְצָאָתוֹ וּמְאֹד רָצִיתִי לְחַקוֹתוֹ. אָמְנָם, לֹא יָכֹלְתִּי לְהִדָמוֹת אֵלָיו. תַּעֲלוּל, כְּגוֹן מִבְצַע־הַחֲתוּלִים, לֹא הָיָה לְפִי כֹּחִי. אַךְ כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים וְנִתְרַבּוּ הַשָׁעוֹת שֶׁבָּהֶן בִּלִיתִי בִּמְחִיצָתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם, חַשְׁתִּי שְׁדָבַק בִּי מַשֶׁהוּ מִמִזְגוֹ וְכִי מַרְאוֹת־עֵינַי מְסַפְּקִים גַם לִי חֹמֶר מְבַדֵחַ לָרֹב. הַמְגֻחָךְ שִׁעֲשַׁע אֶת לִבִּי. צוֹחֵק הָיִיתִי הַרְבֵּה וּצְחוֹקִי, צְחוֹק־יֶלֶד, הָיָה מֵעֵין הֵד קָלוּשׁ לִצְחוֹקוֹ הַגָדוֹל וְהָרוֹעֵם שֶׁל דוֹדִי נַחוּם.

הִתְחַלְתִּי לְהִתְחַקוֹת עַל נָהֳגָם שֶׁל הַבְּרִיוֹת. בְּעִנְיָן רַב עָקַבְתִּי אַחֲרֵי הָאוֹרְחִים הַמְעַטִים שֶׁנִּזְדַמְנוּ לְבֵיתֵנוּ. לְאַחַר שֶׁנִסְתַּלְקוּ, הָיִיתִי עוֹשֶׂה פַּרְצוּפִים, מְחַקֶה אֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם וְאֶת אֹרַח־דִבּוּרָם. דָבוּק הָיִיתִי לְשִׁמְשַׁת הַחַלוֹן וּמַבָּטַי תָּרִים אַחֲרֵי הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְרִים בֶּחָצֵר, וְאַף הֵם הָיוּ בְּיָדִי כְּחֹמֶר בְּיַד הַיוֹצֵר. שָׂרֶנְקָה אֲחוֹתִי הָיְתָה הַ“קָהָל” שֶׁלִי: בְּפָנֶיהָ הִצַגְתִּי אֶת הַצָגוֹתַי הַמְלֻווֹת פִּרְצֵי־צְחוֹק.

תְּחִלָה לֹא הִבְחִין אַבָּא בַּמִתְרַחֵשׁ, שֶׁהֲרֵי טָרוּד הָיָה בַּעֲסָקָיו. אוּלָם יוֹם אֶחָד נִכְנַס פִּתְאֹם לַחֶדֶר וּתְפָסַנִי בְּקַלְקָלָתִי: אוֹתָהּ שָׁעָה הִדְגַמְתִּי אֶת הִלוּכוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי, שֶׁהֵגִיחַ מִדִירַת־הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ שִׁכּוֹר־לְמֶחֱצָה, אוֹחֵז בְּכַף־יָדוֹ הַקְמוּצָה אֶת מִכְנָסָיו הַפְּרוּמִים מֵחֲשָׁש שֶׁיִשָׁמְטוּ מֵחֲלָצָיו. שָׂרֶנְקָה עָקְבָה אַחֲרַי בְּעֵינַיִם בּוֹרְקוֹת, וַאֲנִי – פִּי מָלֵא מִצְהֲלוֹת צְחוֹק. נָעַץ בִּי אַבָּא אֶת עֵינָיו הָעֲצוּבוֹת, כִּוֵץ גַבּוֹתָיו וְהוֹכִיחַנִי עַל פָּנַי:

– מַה מַצְחִיק אוֹתְךָ? וּבִכְלָל, מַה יֵשׁ לוֹ, לְיֶלֶד יְהוּדִי, לִצְחוֹק? כְּלוּם גוֹי הִנְךָ הַמִשְׁתַּכֵּר וּמִתְהוֹלֵל וְצוֹחֵק צְחוֹק פָּרוּעַ? חַכֵּה, חַכֵּה, עוֹד תִּבְכֶּה הַיוֹם!

נִבָּא – וְיָדַע מַה שֶׁנִבָּא. שֶׁהֲרֵי בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר רַבּוּ הַבְּכִיוֹת שֶׁלָנוּ, שֶׁל הַיְלָדִים, עַל הַצְחוֹק. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם נָפַלְתִּי וְנֶחְבַּלְתִּי אוֹ חָטַפְתִּי מַכּוֹת מִסְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי. אָכֵן, הַבַּיִת לֹא הָיָה זִירָה מַתְאִימָה לְקַלוּת־רֹאשׁ אוֹ לִצְחוֹק. בִּרְצוֹתִי לְשַׁלֵחַ רֶסֶן לְיֵצֶר־הַקֻנְדָסוּת שֶׁבִּי, הָיִיתִי נִמְלָט עַל נַפְשִׁי מִן הַבַּיִת, מִקַדְרוּתוֹ הַדְחוּסָה דְאָגוֹת.

לְאָן? – תִּשְׁאֲלוּ.

אֶל פִּנַת־הַחֶמֶד שֶׁל יְמֵי יַלְדוּתִי. אֶל הַגַן הַצִבּוּרִי.

ג

הַגַן הָיָה לָנוּ כְּנָוֶה בְּמִדְבַּר־הַחוֹמוֹת. בַּבְּקָרִים הֵסֵבּוּ עַל סַפְסַלָיו אִמָהוֹת צְעִירוֹת, מְחַיְכוֹת לְתִינוֹקוֹתֵיהֶן. נָשִׁים קְשִׁישׁוֹת סָרְגוּ בִּשְׁקִידָה. הוֹלְכֵי־בָּטֵל יְשִׁישִׁים יָשְׁבוּ לְיַד הָאֲגַם וְגִלְגְלוּ שִׂיחָה. בַּשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּתֹם הַלִמוּדִים בְּבֵית־הַסֵפֶר, הָיָה הַגַן מִתְמַלֵא סִיעוֹת יְלָדִים מַרְעִישִׁים שֶׁשִׂחֲקוּ בְּשׁוֹטְרִים וְגַנָבִים, בְּתוֹפֶסֶת אוֹ בְּכַדוּרֶגֶל. הָעִיר הַסוֹאֶנֶת מֵאֲחוֹרֵי הַגָדֵר דוֹמֶה שֶׁנִתְרַחֲקָה וְנֶעֶלְמָה. מִסָבִיב סָגְרוּ עָלֵינוּ עֲצֵי־דֹלֶב כִּבְדֵי־בַּדִים וְשִׁטוֹת קְמוּרוֹת־צַמֶרֶת, צַפְצָפוֹת תְּמִירוֹת וָאֳרָנִים מַבְהִיקִים בְּיַרְקוּתָם. שִׂיחֵי־לִילָךְ זָקְרוּ לְעֵינֵינוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת־פְּרִיחָה סְגֻלִים וְאָנוּ מִתְבַּשְׂמִים מִנִיחוֹחָם.

הָיוּ שָׁם, בַּגַן, פִּנוֹת־חֶמֶד לָרֹב. בְּיַרְכָתָיו הִבְהִיקוּ דַפְנוֹת־הַזְגוּגִית שֶׁל הַחֲמָמָה, שֶׁבְּתוֹכָהּ לִבְלְבוּ עֵצִים טְרוֹפִּיִים מֻפְלָאִים וּבְתוֹךְ בְּרֵכָה זַעֲרוּרִית רִצְדוּ דָגִים הַמוֹשְׁכִים אַחֲרֵיהֶם שֹׁבֶל שֶׁל זָהָב. וּבַתָּוֶךְ, בְּמֶרְכָּזוֹ שֶׁל הַגַן, נֶעֶרְמוּ סְלָעִים מְכֻסֵי אֵזוֹב יְרַקְרַק, וּמִפִּרְצָה סְמוּיָה שֶׁבְּרֹאשָׁם קָלַח סִילוֹן מַיִם, שֶׁיָּרַד בְּמַפָּל וְהִתְנַפֵּץ לְמַרְגְלוֹתֵיהֶם. וְהַמַיִם שׁוֹצְפִים וּמַקְצִיפִים וַאֲנִי עוֹמֵד שָׁם, לְיַד הַמַפָּל, וְחוֹשֵׁב בְּלִבִּי: הִנֵּה הַסֶלַע שֶׁבּוֹ הִכָּה משֶׁה!

וּמִמוּל לַמַפָּל נִתְגַבְּהָה גִבְעָה, שֶׁשְׁנֵי שִׁפּוּעִים לָה מִשְׁנֵי עֲבָרֶיהָ. מִפִּסְגָתָה עוֹרְכִים הָיִינוּ תַּחֲרֻיוֹת־מֵרוֹץ וְאָנוּ דוֹהֲרִים בָּמוֹרָד, נִשָׂאִים כְּעַל כְּנָפַיִם סְמוּיוֹת. אַךְ גִבְעָה זוֹ שִׁמְשָׁה לָנוּ גַם לְמִשְׂחָק אַחֵר: אִמַצְנוּהָ לָנוּ כְּהַר סִינַי וּלְמַרְגְלוֹתֶיהָ עוֹמְדִים הָיִינוּ, נוֹשְׂאִים עֵינֵינוּ לַמָּרוֹם וְאָזְנֵינוּ קַשוּבוֹת: הִנֵה, עוֹד מְעַט, נִרְאֶה אֶת הַקוֹלוֹת וְאֶת הַלַפִּידִים. יוֹם אֶחָד הִבְעִיר שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י מְדוּרָה עַל פִּסְגַת הַגִבְעָה – לְקַיֵם אֶת הַכָּתוּב “וְהַר סִינַי עָשֵׁן כֻּלוֹ”. אַךְ שׁוֹמֵר־הַגַן הִגִיעַ בְּרִיצָה וְאָנוּ – בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל – נָטַשְׁנוּ אֶת מַעֲמַד הַר סִינַי וְנִמְלַטְנוּ עַל נַפְשֵׁנוּ.

בַּסְתָיו סִפֵּק לָנוּ הַגַּן מִשְׂחָק נוֹסָף: הָעַרְמוֹנִים הִבְשִׁילוּ פִּרְיָם וְאָנוּ נֶחְלַצְנוּ לִמְלֶאכֶת הַקָטִיף. אֵלֶה מִסְתַּיְעִים בְּמַקְלוֹת שֶׁבִּקְצוֹתֵיהֶם מַסְמְרִים אוֹ לוּלָאוֹת, וְאֵלֶה מְיַדִים גֶזֶר־עֵץ הַחוֹדֵר אֶל עַלְוַת הַצַמֶרֶת הָאֲפֵלָה, מַחְרִיד מֶחֶבְיוֹנָם עַרְמוֹנִים וּמַפִּילָם לָאָרֶץ. הָעַרְמוֹנִים לֹא הָיוּ רְאוּיִים לְמַאֲכָל, אַךְ אָנוּ אָסַפְנוּ אוֹתָם בִּשְׁקִידָה – שַׂקִים מְלֵאִים!

וַעֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי אֶת כָּל פִּלְאֵי הַגַן. בַּכְּנִיסָה, בִּשְׁקַעֲרוּרִית בֵּין הַחוֹמוֹת, נִצָב לוֹ צַלָם־רְחוֹב. הָיָה זֶה אָדוֹן פֶלְדְמַן, יְהוּדִי גְבַהּ קוֹמָה, שֶׁמִגְבַּעַת־לֶבֶד גְדוֹלָה מְצִלָה עַל רֹאשׁוֹ הַקֵרֵחַ, שְׂפָמוֹ הַשָׁחוֹר גוֹלֵשׁ מִשְׁנֵי עֶבְרֵי פִּיו וּמִשְׁתַּפֵּל עַל סַנְטֵרוֹ וְעֵינָיו מְצִיצוֹת מִבַּעַד לְמִשְׁקָפַיִם עֲבֵי־זְגוּגִית. הָיְתָה לוֹ, לָאָדוֹן פֶלְדְמַן, מַצְלֵמָה גְדוֹלָה, מִין תֵּבַת־עֵץ מְרֻבַּעַת, שֶׁנִצְבָה עַל תְּלַת־רֶגֶל וּמֵאֲחוֹרֶיהָ נִתְמַשֵׁךְ הַ“שַרְווּל” – יְרִיעַת־בַּד שְׁחוֹרָה, שֶׁלְתוֹכָהּ הָיָה הַצַלָם מַשְׁחִיל רֹאשׁוֹ וְיָדָיו בִּשְׁעַת מְלַאכְתּוֹ. מִמוּל לַמַצְלֵמָה קָבוּעַ הָיָה דֶגֶם שֶׁל אֲוִירוֹן מְצֻיָר עַל בַּד. הַיְלָדִים הַמִצְטַלְמִים הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמוֹשַׁב־הָעֵץ בְּתוֹךְ הַדֶגֶם, אוֹחֲזִים בַּהֶגֶה הַמְצֻיָר וְעֵינֵיהֶם נוֹצְצוֹת מִשִׂמְחָה: בַּצִלוּם יֵרָאוּ כְּטַיָסִים לְכָל דָבָר! וּמֵאֲחוֹרֵי הַמַצְלֵמָה, עַל גַבֵּי סַפְסַל־עֵץ, עָמְדוּ קְעָרוֹת וּבָהֶן נוֹזֵל כֵּהֶה, שֶׁבּוֹ הִשְׁרָה אָדוֹן פֶלְדְמַן אֶת הַצִלוּמִים שֶׁפֻּתְחוּ.

שָׁעוֹת רַבּוֹת בִּלִינוּ בְּפִנָתוֹ שֶׁל אָדוֹן פֶלְדְמַן, עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַיְלָדִים הַמִצְטַלְמִים שֶׁבָּאוּ בְּלִוְיַת אִמְהוֹתֵיהֶם. מְאֹד רָצִינוּ לְהִצְטַלֵם, אַךְ לְדַאֲבוֹנֵנוּ לֹא הָיְתָה הַפְּרוּטָה מְצוּיָה בְּכִיסֵנוּ. לֹא זָכִינוּ לְצִלוּם, אַךְ מָצָאנוּ עִנְיָן רַב בַּנַעֲשֶׂה: הִנֵה מִתְיַשֵׁב הַיֶלֶד בְּתוֹךְ הַדֶגֶם וְאָדוֹן פֶלְדְמַן מַפְשִיל אֶת מִגְבַּעַת־הַלֶבֶד שֶׁלוֹ עַל פַּדַחְתּוֹ, לוֹטֵשׁ עֵינָיו מִבַּעַד לִזְגוּגִיוֹת מִשְׁקָפָיו וְנִבְלָע רֻבּוֹ־כְּכֻלוֹ בְּתוֹךְ הַ“שַׁרְווּל” הַשָׁחוֹר הַיוֹרֵד לוֹ עַל כְּתֵפָיו, וְעוֹשֶׂה שָׁם, בַּחֲשֵׁכָה, בִּלְהָטָיו.

אָדוֹן פֶלְדְמַן לֹא גֵרֵשׁ אוֹתָנוּ. הוּא הִסְבִּיר לָנוּ פָּנִים, שֶׁכֵּן טוֹב־מֶזֶג הָיָה. רַק כְּשֶׁנִדְחַקְנוּ יָתֵר־עַל־הַמִדָה אֶל הַמַצְלֵמָה, הָיָה גוֹעֵר בָּנוּ בְּחִיוּךְ:

– הִסְתַּלְקוּ, מַמְזֵרִים!

הִנֵּה כִּי כֵן הַגַן הָיָה לָנוּ פִּנַת־שַׁעֲשׁוּעִים מְלַבֶּבֶת וּמְרַתֶּקֶת. בַּחֲלָלוֹ עָלָה קוֹל צְחוֹקֵנוּ – צְחוֹק גָדוֹל וְעַלִיז. כָּל מְשׂוֹשׂ־לִבֵּנוּ, שֶׁדֻכָּא בַּבַּיִת, פָּרַץ שָׁם בְּאֵין־מַעֲצוֹר.

אוּלָם יוֹם אֶחָד בָּכִיתִי בַּגַן. וּמַעֲשֵׂה שֶׁהָיָה כָּךְ הָיָה.

ד

בְּבֵיתוֹ שֶׁל דוֹדִי נַחוּם הִתְגוֹרְרָה אִמוֹ הַזְקֵנָה, יְשִׁישָׁה צְנוּמָה וּמְצֻמֶקֶת, שֶׁעֵינֶיהָ כָּהוּ מִזֹקֶן. הַכֹּל קָרְאוּ לָהּ “סַבְתָּא לֵאָה”. דוֹדִי נַחוּם קִיֵם בָּהּ מִצְוַת כִּבּוּד־אֵם: הָיָה דוֹאֵג לְמַחְסוֹרָהּ, מוֹלִיכָהּ כָּל עֶרֶב לְטִיוּל בַּגַן וְאָץ לְמַלֵא כָּל מִשְׁאָלָה שֶׁהִבִּיעָה. אָמְנָם, לְעִתִּים תָּקַף עָלָיו יִצְרוֹ וְאָז לֹא חָסַךְ מֵאִמוֹ אֶת מַעֲשֵׂי-הַקֻנְדָסוּת שֶׁלוֹ. יוֹם אֶחָד פָּרַץ הַבַּיְתָה מִתְנַשֵׁף וּמַזִיעַ וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָדוֹל:

– אִמָא, זָכִית בַּפַּיִס!

סַבְתָּא לֵאָה זָקְפָה בִּבְנָה עֵינַיִם עַשֵׁשׁוֹת.

– הָכֵיצַד? – הִתְפַּלְאָה – הֲרֵי לֹא קָנִיתִי כַּרְטִיס־הַגְרָלָה!

– מִי צָרִיךְ כַּרְטִיס? – הֵשִׁיב דוֹדִי נַחוּם – אִם יֵשׁ לוֹ, לְאָדָם, מַזָל, הוּא זוֹכֶה בַּפַּיִס גַם בְּלִי כַּרְטִיס!

הִתְפַּלֵאתִי עַל דוֹדִי נַחוּם, שֶׁהוּא מְשַׁטֶה בְּאִמוֹ, אַךְ לְמַרְאֵה זִיק־הַשׁוֹבְבוּת אֲשֶׁר בְּעֵינָיו הֵבַנְתִּי שֶׁלֹא עָצַר כֹּחַ לַעֲמֹד בִּפְנֵי הַפִּתּוּי.

פַּעַם שְׁנִיָה הַזְדַמַנְתִּי לְבֵית דוֹדִי נַחוּם וּשְׁמַעְתִּיו מְגַלְגֵל שִׂיחָה עִם אִשְׁתּוֹ, הַדוֹדָה דְבוֹרָה. אָמְרָה הַדוֹדָה:

– בַּשָׁבוּעַ הַבָּא תִּהְיֶה סַבְתָּא לֵאָה בַּת שְׁמוֹנִים וְלָנוּ אֵין אֲפִילוּ צִלוּם אֶחָד מִשֶׁלָהּ.

– אֲנִי חוֹשֵׁשׁ לְצַלֵם אוֹתָה – נִסָה דוֹדִי נַחוּם לְהִתְבַּדֵחַ כְּדַרְכּוֹ – יִרְאוּ בְּהוֹלִיבוּד אֶת הַצִלוּם וְיַחְטְפוּ אוֹתָהּ. הֲרֵי הֵם רוֹדְפִים אַחֲרֵי יְפֵהפִיוֹת.

אוּלָם מִיָד הִרְצִין. דוֹמֶה שֶׁנָשַׁךְ לְשׁוֹנוֹ.

– אַתְּ צוֹדֶקֶת, דְבוֹרָה – אָמַר מְהֻרְהָר – כְּדַאי שֶׁיִשָׁאֵר לָנוּ צִלוּם מִשֶׁלָהּ.

עוֹד בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד נִמְנוּ וְגָמְרוּ: בַּשָּׁבוּעַ הַבָּא, אִם יִרְצֶה הַשֵׁם, יִגְשׁוּ לְאָדוֹן פֶלְדְמַן וִיצַלְמוּ אֶת סַבְתָּא לֵאָה.

לַמָחֳרָת, בְּבוֹאִי אֶל דוֹדִי נַחוּם, מָצָאתִי בַּבַּיִת אֶת סַבְתָּא לֵאָה לְבַדָהּ. הַדוֹד וְהַדוֹדָה יָצְאוּ לְעִסוּקֵיהֶם. בְּהִכָּנְסִי, הִבְחַנְתִּי שֶׁפָּנֶיהָ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה עֲצוּבוֹת: עַנְנַת־דְאָגָה שָׁכְנָה עֲלֵיהֶן. הִיא יָשְׁבָה בְּכֻרְסָתָהּ, דְמוּת זַעֲרוּרִית, מְקֻפֶּלֶת כִּפְקַעַת. שָׁעָה קַלָה שָׁתְקָה, אַךְ פִּתְאֹם נָשְׂאָה אֵלַי אֶת עֵינֶיהָ הָעֲשֵׁשׁוֹת וְשָׁאֲלָה:

– זֶה כּוֹאֵב, בֶּנִי?

בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן לֹא תָּפַסְתִּי אֶת פֵּשֶׁר שְׁאֵלָתָהּ.

– מָה, סַבְתָּא לֵאָה?

– נוּ, הַצִלוּם… – גִמְגְמָה הַיְשִׁישָׁה – אַתָּה יוֹדֵעַ, מֵעוֹלָם לֹא הִצְטַלַמְתִּי וְעַתָּה אֲנִי פּוֹחֶדֶת קְצָת.

אוֹתוֹ רֶגַע רָאִיתִי בְּעֵינֵי־רוּחִי אֶת דוֹדִי נַחוּם וְהִצְטַעַרְתִּי שֶׁאֵין הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת הַשִׂיחָה. מֶה הָיָה דוֹדִי נַחוּם מֵשִׁיב לָה, לְסַבְתָּא? וּפִתְאֹם חַשְׁתִּי מֵעֵין צְרִיבָה בְּעֵינַי. יָדַעְתִּי: אִלוּ הֵצַצְתִּי בָּרְאִי, הָיִיתִי רוֹאֶה בָּהֶן אֶת זִיק־הַמְשׁוּבָה הַמֻכָּר לִי כָּל־כָּךְ. כֵּיצַד פָּרַח לוֹ הַזִיק מֵעֵינָיו שֶׁל דוֹדִי נַחוּם וְהִתְכַּנֵס בְּעֵינַי שֶׁלִי? וְאָז, מִבְּלִי שֶׁאוּכַל לַעֲצֹר בִּלְשוֹנִי, שָׁמַעְתִּי אֶת עַצְמִי אוֹמֵר:

– אַל תִּדְאֲגִי, סַבְתָּא, זֶה בְּעֵרֶךְ כְּמוֹ עֲקִירַת שֵׁן. בַּקְשִׁי אֶת הָאָדוֹן פֶלְדְמַן שֶׁיַזְרִיק לָךְ קֹדֶם־לָכֵן זְרִיקָה וְלֹא יִכְאַב לָךְ.

סַבְתָּא לֵאָה חִיְכָה חִיוּךְ חֲסַר־שִׁנַיִם. אֵין זֹאת כִּי הוּקַל לְלִבָּה.

ה

סוֹף־סוֹף זָכִינוּ לַיוֹם הַגָדוֹל. דוֹדִי נַחוּם, הַדוֹדָה דְבוֹרָה, בְּנָם אֵלִי וַאֲנִי הַקָטָן שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לַגַן הַצִבּוּרִי, אֶל הָאָדוֹן פֶלְדְמַן. סַבְתָּא לֵאָה הִפְסִיעָה בַּתָּוֶךְ, מְטוֹפֶפֶת בִּפְסִיעוֹת קְטַנוֹת. עוֹבְרִים וְשָׁבִים הִפְנוּ רֹאשָׁם וְשִׁלְחוּ אַחֲרֵינוּ מַבָּטָם. הֵם הִתְפַּלְאוּ עַל דְמוּתָהּ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה, שֶׁכְּתֵפֶיהָ עֲטוּפוֹת רְדִיד שָׁחוֹר, חֲגִיגִי וּלְרֹאשָׁה שָׁבִיס לָבָן, מְשֻׁבָּץ פְּנִינִים. דוֹדִי נַחוּם הִפְרִיחַ סְלִילֵי עָשָׁן מִסִיגָרְיָתוֹ. אֵלִי הַמְגֻדָל הֵצִיץ בִּי בְּרֻגְזָה וְרָטַן:

– מִי בִּקֵשׁ מִמְךְ לְהִצְטָרֵף!

אַךְ דוֹדִי נַחוּם הִשְׁתִּיקוֹ:

– הָנַח לוֹ, לַיֶלֶד. מַה נִטְפַּלְתָּ אֵלָיו?

סוֹף־סוֹף הִגַעְנוּ לִמְחוֹז־חֶפְצֵנוּ. לְמַרְאֶה הַחֲבוּרָה הֵסִיר אָדוֹן פֶלְדְמַן אֶת מִגְבַּעַת הַלֶבֶד שֶׁלוֹ, הֶחְלִיק בְּכַף־יָדוֹ עַל שְׂפָמוֹ הָאָרֹךְ וְהֶחֱוָה קִדָה:

– נָא לָשֶׁבֶת!

הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: הַאֻמְנָם תֵּשֵׁב סַבְתָּא לֵאָה בְּתוֹךְ דֶגֶם־הָאֲוִירוֹן וְתַחֲזִיק בַּהֶגֶה? אֵיזֶה צִלוּם מַצְחִיק יִהְיֶה זֶה שֶׁל סַבְתָּא־טַיֶסֶת!

אוּלָם אָדוֹן פֶלְדְמַן הוֹשִׁיב אֶת סַבְתָּא עַל כִּסֵא קָלוּעַ מִקַשׁ. הִיא יָשְׁבָה שָׁם, קְטַנָה וּמְצֻמֶקֶת, וּפָנֶיהָ חִוְרוֹת מְאֹד. וְהִנֵה קָרַב אָדוֹן פֶלְדְמַן לַמַצְלֵמָה שֶׁלוֹ וְהֵחֵל מְטַפֵּל בַּ“שַׁרְווּל” הַשָּׁחוֹר שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ, וְאָנוּ, בְּנֵי הַחֲבוּרָה, עוֹמְדִים מִן הַצַד, עוֹצְרִים נְשִׁימָתֵנוּ.

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹלָהּ הֶחָלוּשׁ שֶׁל סַבְתָּא לֵאָה:

– אָדוֹן פֶלְדְמַן!

הַצַלָם שָׁמַט אֶת הָאָרִיג הַשָׁחוֹר מִיָּדָיו וְקָרַב אֶל סַבְתָּא.

– מַה מְבֻקָשֵׁךְ, גְבִרְתִּי? – שָׁאַל.

סַבְתָּא לֵאָה נָשְׂאָה אֵלָיו אֶת פָּנֶיהָ הַחִוְרוֹת וְגִמְגְמָה:

– אוּלַי, אֲדוֹנִי, תַּעֲשֶׂה קֹדֶם זְרִיקָה?

אָדוֹן פֶלְדְמַן קָפָא תַּחְתָּיו. מְרֹב פְּלִיאָה לֹא הָיָה מְסֻגָל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

אוּלָם כָּאן קָפַץ אֵלִי כְּאִלוּ הִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וְצָעַק:

– מָה אַתְּ מְקַשְׁקֶשֶׁת, סַבְתָּא? אֵיזוֹ זְרִיקָה?

– שֶׁלא יִכְאַב לִי – אָמְרָה סַבְתָּא לֵאָה בְּקוֹל חֲרִישִׁי, מִתְחַטֵא.

– מִי הִכְנִיס לָךְ לָרֹאשׁ שְׁטֻיוֹת כָּאֵלֶה? – צָרַח אֵלִי.

נָשְׂאָה סַבְתָּא לֵאָה אֶת יָדָהּ הַקְטַנָה וְאֶצְבָּעָה הַגְּרוּמָה הִצְבִּיעָה עָלַי. הִסְמַקְתִּי. “מוּטָב שֶׁאֶסְתַּלֵק חִישׁ־מַהֵר” – פָּלְחָה מַחְשָׁבָה אֶת מֹחִי. אַךְ כַּף יָדוֹ שֶׁל אֵלִי מְהִירָה הָיְתָה מִמַחֲשַׁבְתִּי. הוּא הֱנִיפָה בְּעֹז וְסָטַר לִי מִזֶה וּמִזֶה – שְׁתֵּי סְטִירוֹת מְצַלְצְלוֹת, שֶׁהֶעֱלוּ כּוֹכָבִים בְּעֵינַי.

– הֵא לְךְ וְתֵדַע שֶׁלֹא לְשַׁטוֹת בְּסַבְתָּא! – צָעַק אֵלִי – אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ בּוּשׁוֹת! מִיָד אֲלַמֵד אוֹתְךָ לֶקַח!

מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵלִי רָאָה אֶת הַסְטִירוֹת כְּמִקְדָמָה בִּלְבַד. לְפִי הַבָּעַת פָּנָיו בָּרוּר הָיָה לִי שֶׁהוּא מוּכָן לְקָרְעֵנִי כְּדָג. אַךְ כָּאן הִתְעָרֵב דוֹדִי נַחוּם. בְּרֶגַע הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁבִּקְשָׁה סַבְתָּא לֵאָה זְרִיקָה, נִדְהַם דוֹדִי נַחוּם וְהַדִבֵּר נִטַל מִפִּיו. אַךְ מִשְׁנִּתְבָּרֵר לו פֵּשֶׁר הַדָבָר, הוֹפִיעַ בְּעֵינָיו זִיק־הַמְשׁוּבָה הַמֻכָּר לִי. עַתָּה נֶחֱלַץ לְסוֹכֵךְ עָלַי בִּשְׁתֵּי יָדָיו מִנַחַת־זְרוֹעוֹ שֶׁל בְּנוֹ, וְהוּא גוֹעֵר בּוֹ:

– שֶׁלֹא תָּעֵז לְהַרְבִּיץ לַיֶלֶד! שָׁמַעְתָּ?

וְהוּא שִׁלַח לְעֶבְרִי חִיוּךְ חָבִיב, קֻנְדָסִי וְלָחַשׁ:

– נוּ, הַתַּפּוּחַ אֵינוֹ נוֹפֵל הַרְחֵק מִן הָעֵץ. אַל תִּבְכֶּה, בֶּנִי. אֵלִי הוּא רַתְחָן, טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ שֶׁאֵינוֹ מֵבִין בְּדִיחָה!

אַךְ אֲנִי נִמְלַטְתִּי מִשָּׁם, רָץ נִכְחִי בִּשְׁבִילֵי הַגַן וּבוֹכֶה בְּקוֹל. וְהָאִילָנוֹת סְבִיבִי, עֲצֵי דֹלֶב וְשִׁטָה, צַפְצָפוֹת וָאֳרָנִים, דוֹמֶה שֶׁהֵנִידוּ לִי צַמְרוֹתֵיהֶם כִּמְבִינִים לְרוּחִי וּמִצְטַעֲרִים עַל עֶלְבּוֹנִי.

שְׁלֹשִׁים תַּלְמִידִים הָיִינוּ בַּכִּתָּה, בְּנֵי אוֹתוֹ גִיל וְאוֹתוֹ גוֹרָל עַצְמוֹ: כֻּלָנוּ כְּלוּאִים בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־הַסֵפֶר בְּעוֹד שֶׁנַפְשֵׁנוּ נִמְשֶׁכֶת הַחוּצָה, לְמִשְׂחָקִים; כֻּלָנוּ חוֹשְׁשִׁים מִקוֹלוֹ שֶׁל הַמוֹרֶה, שֶׁיִקְרָא אוֹתָנוּ אֶל הַלוּחַ; כֻּלָנוּ פּוֹחֲדִים מִמִבְחָנִים.

אוּלָם עַל אַף הַגִיל וְהַגוֹרָל הַמְשֻׁתָּף, נִבְדַלְנוּ זֶה מִזֶה: הָיָה שָׁם, בַּכִּתָּה, אֶחָד חָכָם וְאֶחָד רָשָׁע, אֶחָד תָּם וְאֶחָד שֶׁאֵינוֹ יוֹדֵעַ לִשְׁאֹל – מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּ“הַגָדָה” שֶׁל פֶּסַח. וְהָיוּ גַם אֲחֵרִים: אֶחָד הָגוּן וְאֶחָד רַמַאי, אֶחָד רוֹדֵף־צֶדֶק, הַמַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד בְּמִלְחַמְתּוֹ בְּכָל עָוֶל, וְאֶחָד שֶׁלֹא־אִכְפַּת־לוֹ, הַדוֹאֵג רַק לְעַצְמוֹ בִּלְבַד. וְהָיָה שָׁם אֶחָד גְבַרְתָּן וְאֶחָד גוּץ, אֶחָד לֵץ וְאֶחָד מַרְצִין פָּנָיו תָּמִיד – כָּל יֶלֶד וּמַרְאֵהוּ וּתְכוּנוֹתָיו שֶׁלוֹ.

גוֹלְדִין, הַגִ’ינְגִ’י הַיָּחִיד בֵּינֵינוּ, נִבְדַל מְאֹד בְּמַרְאֵהוּ מִכָּל יַלְדֵי הַכִּתָּה. עוֹר פָּנָיו, הַמְכֻסֶה נְמָשִׁים, אַף הוּא לוֹהֵט הָיָה כְּאֵשׁ. אָבִיו, סוֹחֵר אָמִיד, הָיְתָה לוֹ חֲנוּת תַּכְשִׁיטִים בְּאֶחָד מֵרְחוֹבוֹתֶיהָ הָרָאשִׁיִים שֶׁל הָעִיר. גַם מִבְּחִינָה זוֹ הָיָה גוֹלְדִין יוֹצֵא דֹפֶן בֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה, שֶׁרֻבָּם הָיוּ בְּנֵי סוֹחֲרִים זְעִירִים אוֹ בַּעֲלֵי־מְלָאכָה עֲנִיִים.

גוֹלְדִין בָּא תָּמִיד לְבֵית־הַסֵפֶר לָבוּשׁ בְּגָדִים נָאִים, נְעָלָיו מַבְרִיקוֹת, וְיַלְקוּטוֹ, הֶעָשׂוּי עוֹר מְשֻׁבָּח, מְעֻטָר בְּאַבְזְמֵי נְחֹשֶׁת. בְּכִיסָיו צִלְצְלוּ מַטְבְּעוֹת, שֶׁכֵּן אָבִיו הֶעֱנִיק לוֹ דְמֵי־כִּיס בְּיָד רְחָבָה. בַּהַפְסָקוֹת הָיָה גוֹלְדִין רָץ הַחוּצָה, אֶל הַקְיוֹסְק הַסָמוּךְ, וְקוֹנֶה לוֹ עוּגָה טְעִימָה אוֹ גָבִיעַ גָדוֹל שֶׁל גְלִידָה. מֵעוֹלָם לֹא עָלָה עַל דַעְתּוֹ לְכַבֵּד אֶת חֲבֵרוֹ.

לא קִנֵאנוּ בּוֹ, בְּגוֹלְדִין. כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיוּ לוֹ שְׂמָחוֹת מִשֶׁלוֹ. אַךְ גוֹלְדִין יָרַד מַמָּשׁ לְחַיֵינוּ. עַל כֵּן הִדְבַּקְנוּ לוֹ כִּנוּי: “פֶּגַע רַע”.

אָכֵן, כֻּלָנוּ שָׂנֵאנוּ אֶת גוֹלְדִין וְהוּא, מִצִדוֹ, עָשָׂה הַכֹּל כְּדֵי לְהַשְׂנִיא עַצְמוֹ עָלֵינוּ.

בַּהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה הָיִינוּ שׁוֹלְפִים מִיַלְקוּטֵנוּ אֶת שַׂקִית־הָאֹכֶל שֶׁאָרְזָה לָנוּ אִמָא בְּטֶרֶם יָצָאנוּ לְבֵית־הַסֵפֶר. הַתַּפְרִיט לֹא הָיָה מְגֻוָן בְּיוֹתֵר: פַּת מְרוּחָה בְּחֶמְאָה אוֹ בְּרִבָּה, שְׁתֵּי פְּרוּסוֹת־לֶחֶם עִם גְבִינָה צְהֻבָּה אוֹ דָג מָלוּחַ. הָיִינוּ פּוֹרְצִים הַחוּצָה – לְמִשְׂחָקִים בֶּחָצֵר, וְהָאֹכֶל בְּיָדֵינוּ. אֶחָד וְיָחִיד הָיָה גוֹלְדִין שֶׁנִּשְׁאַר בַּכִּתָּה. הָיָה פּוֹרֵשׂ מַפִּית לְבָנָה עַל הַסַפְסָל, מוֹצִיא מִיַלְקוּטוֹ לַחְמָנִיוֹת פְּרִיכוֹת, מִינֵי נַקְנִיקִים, בָּשָׂר וּפֵרוֹת מְשֻׁבָּחִים, נְדִירִים. לְמַרְאֵה הַמַעֲדַנִים הָיִינוּ בּוֹלְעִים רֻקֵנוּ, אַךְ הֶעֱמַדְנוּ פָּנִים שֶׁאֵינֶנוּ מַבְחִינִים כְּלָל בַּמַטְעַמִים אֲשֶׁר קָסְמוּ לָנוּ. מֶה עָשָׂה גוֹלְדִין? הוּא נִסָה כָּל פַּעַם לְהַפְנוֹת אֶת תְּשׂוּמֶת לִבֵּנוּ: בַּבֹּקֶר, בְּבוֹאוֹ לַכִּתָּה, הָיָה שׁוֹלֵף אֶת לַחְמָנִיוֹתָיו, מְנִיפָן לְעֵינֵי כֻּלָנוּ, מְשַׁרְבֵּב לָשׁוֹן גְדוֹלָה וַאֲדֻמָה, מְלַקֵק אוֹתָן וּמַכְרִיז בְּקוֹל:

– הַבִּיטוּ! לִקַקְתִּי אֶת הָאֹכֶל שֶׁלִי!

הָרֶמֶז הָיָה בָּרוּר: כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, אַל תִּתְפַּתּוּ לִסְחֹב וְלִטְעֹם אוֹתוֹ!

דָבָר זֶה לֹא עָלָה אֲפִילוּ עַל דַעְתֵּנוּ. שָׂנֵאנוּ אֶת גוֹלְדִין וְהֶעֱבַרְנוּ אֶת שִׂנְאָתֵנוּ גַם עַל מְזוֹנוֹתָיו. אַדְרַבָּא, יִזְלֹל וְיֵחָנֵק! אֶלָא שֶׁהַהִתְגָרוּת שֶׁלוֹ עוֹרְרָה בָּנוּ סְלִידָה, פָּשׁוּט – בַּזְנוּ לוֹ. לֹא־פַּעַם הִתְחַשֵׁק לָנוּ לְכַבְּדוֹ בְּמַכּוֹת הָגוּנוֹת, אַךְ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָבָר נָהַגְנוּ עִמוֹ כְּאִלוּ אֵינוֹ קַיָּם כְּלָל.

הִזְכַּרְתִּי קֹדֶם, שֶׁבֵּין יַלְדֵי הַכִּתָּה הָיָה גַם רוֹדֵף־צֶדֶק, הַמוּכָן בְּכָל עֵת תָּמִיד לְחָרֵף נַפְשׁוֹ וּלְהִלָחֵם נֶגֶד עָוֶל. שְׁמוֹ הָיָה בֶּרְמַן. יוֹם אֶחָד, לִפְנֵי הַשִׁעוּר הָרִאשוֹן, נִקְרָא גוֹלְדִין מִשׁוּם־מָה לַהַנְהָלָה וְאָז נֶחְלַץ בֶּרְמַן לִפְעֻלָה: הוּא הוֹצִיא אֶת לַחְמָנִיּוֹתָיו שֶׁל גוֹלְדִין מִתּוֹךְ יַלְקוּטוֹ, הִטְבִּילָן בְּאַסְלַת בֵּית־הַשִׁמוּשׁ

וְתָלָה אוֹתָן בְּחֶבֶל דַק בְּזִיז הַלוּחַ. וַאֲנִי, שֶׁיָדַעְתִּי לַחֲרֹז חֲרוּזִים, נָתַתִּי יָד לַמִבְצַע וְרָשַׁמְתִּי בְּגִיר עַל הַלוּחַ בְּאוֹתִיוֹת מְאִירוֹת־עֵינַיִם:

שִׂימוּ נָא לֵב, כָּל גַנָב וְנָבָל:

בְּבֵית־הַשִׁמוּשׁ זֶה הָאֹכֶל טָבַל.

אָמְנָם, בִּלְשׁוֹנִי לֹא לִקַקְתִּי הַיוֹם,

אַךְ אִישׁ לֹא יָעֵז עוֹד לִסְחֹב וְלִטְעֹם!

וְחָתַמְתִּי: “פֶּגַע רַע”.

חָזַר גוֹלְדִין לַכִּתָּה, וּמִשֶׁהֵצִיץ בַּלוּחַ, נִתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו הַסְמוּקִים. הוּא פָּרַץ הַחוּצָה וּלְאַחַר־רֶגַע חָזַר בְּלִוְיַת הַמְנַהֵל. רֶגַע נִצַב הַמְנַהֵל, מַבִּיט בַּלוּחַ וּבָנוּ, וְאָז שָׁאַל בְּקוֹל שָׁקֵט:

– מִי עָשָׂה זֹאת?

הָיְתָה דְמָמָה בַּכִּתָּה. יָכֹלְנוּ לִשְׁמֹעַ זִמְזוּמוֹ שֶׁל זְבוּב הַמִתְחַבֵּט אֶל זְגוּגִית הַחַלוֹן.

– מִי עָשָׂה זֹאת? – חָזַר הַמְנַהֵל וְשָׁאַל.

בֶּרְמַן קָם מִמְקוֹמוֹ וְאָמַר:

– אֲנִי הוּא שֶׁהִטְבַּלְתִּי אֶת הַלַחְמָנִיוֹת בָּאַסְלָה.

– מַדוּעַ עָשִׂיתָ זֹאת?

– שֶׁיֵדַע לוֹ לֹא לְהַרְגִיז אוֹתָנוּ!

– בַּמֶה הוּא מַרְגִיז אֶתְכֶם?

– בַּלַחְמָנִיוֹת הַטְרִיוֹת שֶׁהוּא מֵבִיא מֵהַבַּיִת וּבְכָל הָאֹכֶל שֶׁלוֹ!

– אַתָּה מְקַנֵא בּוֹ?

– בִּכְלָל לֹא! אֲבָל הוּא דַוְקָא כֵּן רוֹצֶה שֶׁאֲנַחְנוּ נְקַנֵא בּוֹ. לָכֵן, לִפְנֵי הָאֹכֶל, הוּא מְלַקֵק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת הַלַחְמָנִיוֹת שֶׁלוֹ, כְּדֵי שֶׁנְקַנֵא בּוֹ, אַךְ לֹא נוּכַל לְבַקֵשׁ מִמֶנוּ.

– וְכָךְ כָּל יוֹם?

– כֵּן, יוֹם־יוֹם, הַמְנַהֵל!

חָשַׁשְׁתִּי מִן הַסְעָרָה הָעוֹמֶדֶת לְהִתְחוֹלֵל עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל בֶּרְמַן, עַל כֵּן אָזַרְתִּי עֹז וְקַמְתִּי מִמְקוֹמִי.

– אֲנִי כָּתַבְתִּי אֶת הַחֲרוּזִים – אָמַרְתִּי.

הַמְנַהֵל עָמַד, רֶגַע, מְשַׁלֵּחַ מַבָּט מְמֻשָׁךְ בְּגוֹלְדִין. וְאָז נִפְנָה בְּאֵין־אֹמֶר וְעָזַב אֶת הַכִּתָּה.

גוֹלְדִין לֹא לָמַד לֶקַח. עוֹר עָבֶה הָיָה לוֹ וְשִׂנְאָתֵנוּ הָעַזָה לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לִפְגוֹעַ בּוֹ. אָמְנָם, בַּעַל־קוֹמָה הָיָה, אַךְ פְּלִיאָה הִיא בְּעֵינַי כֵּיצַד נִמְצָא לוֹ הָאֹמֶץ לַעֲמֹד אֶחָד וְיָחִיד נֶגֶד עֶשְׂרִים וְתִשְׁעָה חֲבֵרָיו־־לַכִּתָּה. בְּכָל עֵת תָּמִיד הָיָה נִטְפָּל אֵלֵינוּ, מַרְגִיז וּמְקַנְטֵר. מְסַפֵּר עַל הַצָגוֹת־רְאִינוֹעַ שֶׁרָאָה, עַל הַקַיְטָנוֹת, שֶׁבָּהֶן בִּלָה בִּימֵי הַחֹפֶשׁ. בַּקַיִץ – עַל שְׂפַת הַיָם, בַּחֹרֶף – בֶּהָרִים, שָׁם הֶחֱלִיק עַל הַשֶׁלֶג. וְאָנוּ שׁוֹמְעִים וּמַחֲרִישִׁים, מִתְעַלְמִים מִמֶנוּ וּמִסִפּוּרָיו.

בְּמְיֻחָד הֵצִיק גוֹלְדִין לְרַשְׁקֶס, שֶׁאָבִיו הָיָה רַצְעָן עָנִי. בִּימֵי הַחֹפֶשׁ הָיָה רַשְׁקֶס עוֹבֵד וּמְסַיֵעַ בַּבַּיִת בְּפַרְנָסָה. רַשְׁקֶס הָיָה לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם מְטֻלָאִים וּנְעָלָיו מְרֻפָּטוֹת. בִּימוֹת הַחֹרֶף הָיָה בָּא לְבֵית־הַסֵפֶר בִּמְעִילוֹ שֶׁל אָחִיו הַבְּכוֹר, מְעִיל הַגָדוֹל מִכְּפִי מִדוֹתָיו, שֶׁעַל כֵּן הָיָה מְהַדְקוֹ בְּמָתְנָיו בַּחֲגוֹרַת־עוֹר רְחָבָה. עֲדַיִן זָכוּר לִי הָאַבְזֵם שֶׁל חֲגוֹרָה זוֹ, אַבְזֵם גָדוֹל, מְרֻבַּע וְחָלוּד. כָּל־אֵימַת שְׁנִתְקַל גוֹלְדִין בְּרַשְׁקֶס, מָצָא כַּר נִרְחָב לְיֵצֶר־הַקִנְטוּר שֶׁבּוֹ. הָיָה פּוֹתֵחַ וְאוֹמֵר:

– שְׁמַע, רַשְׁקֶס, מֵעַל לְדִירָתֵנוּ מִתְגוֹרֵר רוֹפֵא, וְאִלוּ מִתַּחְתֵּיכֶם גָר סַנְדְלָר.

– אָז מָה? – שָׁאַל רַשְׁקֶס וּבְפָנָיו לֹא זָע כָּל שְׁרִיר. רוֹצִים הָיִינוּ שֶׁיִתְנַפֵּל עַל גוֹלְדִין הַשַׁחְצָן וְיַפְלִיא בּוֹ מַכּוֹתָיו. אַךְ רַשְׁקֶס גוּץ הָיָה, רֹאשׁוֹ הִגִיעַ עַד לִכְתֵפָיו שֶׁל גוֹלְדִין.

וְגוֹלְדִין הוֹסִיף לְקַנְטֵר:

– רַשְׁקֶס, הַטְלַאי שֶׁעַל מִכְנָסֶיךְ נִפְרָם! רוֹאִים אֶת הַכֹּל!

– אָז מָה? – הָיָה רַשְׁקֶס מֵשִׁיב וְקוֹלוֹ שָׁקֵט.

– רַשְׁקֶס – הִתְגָרָה בּוֹ גוֹלְדִין – הֵיכָן מָצָאתָ אֶת חֲגוֹרַת־הָעוֹר הַזוֹ? אֶפְשָׁר לַהֲרֹג בָּהּ בֶּן־אָדָם! אֵצֶל אֵיזֶה סַבָּל גָנַבְתָּ אוֹתָהּ? חֶבְרֶ’ה – פָּנָה אֵלֵינוּ – אֲנִי מַצִיעַ שֶׁמֵהַיוֹם וָהָלְאָה נִקְרָא לְרַשְׁקֶס “סַבָּל”!

רַשְׁקֶס לֹא הֵגִיב, אַךְ נִכַּר בּוֹ, שֶׁדְבָרָיו שֶׁל גוֹלְדִין חוֹתְכִים בִּבְשָׂרוֹ. שָׁתַקְנוּ. אֲפִילוּ בֶּרְמַן רוֹדֵף־הַצֶדֶק לֹא הִשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶגֶד לְהִלָחֵם עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁל רַשְׁקֶס הַקָטָן. וְלֹא מִשוּם שָׁפָּחַד מִגוֹלְדִין. כְּפִי שֶׁסִפַּרְתִּי, סָלַדְנוּ כֻּלָנוּ מִפָּנָיו וְהִתְעַלַמְנוּ מְקִיוּמוֹ. אִלוּ קָרוּ הַדְבָרִים בְּיָמֵינוּ, הָיִינוּ קוֹרְאִים לוֹ לְגוֹלְדִין “דֶג” אוֹ דֶבִּיל". אוּלָם אָז, לִפְנֵי שָׁנִים, טֶרֶם נִמְצְאוּ לָנוּ מַטְבְּעוֹת לָשׁוֹן אֵלֶה, הַחַדִים כְּתַעַר, וְהִסְתַּפַּקְנוּ, כָּאָמוּר, בַּכִּנוּי הַתָּמִים “פֶּגַע רַע”. וּבְכָל זֹאת הָיָה בּוֹ, בְּכִנוּי זֶה כְּדֵי לְבַטֵא אֶת עָצְמַת שִׂנְאָתֵנוּ.

ב

הָיָה יוֹם חֹרֶף. שְׁנֵי מוֹרִים חָלוּ וְהַמְנַהֵל שָׁלַח אוֹתָנוּ בַּהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה הַבַּיְתָה. פָּרַצְנוּ צוֹהֲלִים הַחוּצָה, כְּעֵדֶר שׁוֹעֵט הַנִמְלָט מִתּוֹךְ מִכְלָאָה. קִדְמָה אֶת פָּנֵינוּ שֶׁמֶשׁ בְּהִירָה, שֶׁקַרְנֶיהָ הִשְׁתַּקְפוּ בַּשֶׁלֶג וְסִנְוְרוּ אֶת עֵינֵינוּ. נָשַׁמְנוּ מְלוֹא חָזֵנוּ אֶת הָאֲוִיר הַצוֹנֵן, הַצָלוּל. שִׁכּוֹרִים הָיִינוּ מִן הַחֹפֶשׁ.

– חֶבְרֶ’ה, נֵלֵךְ לַנָהָר לְהַחֲלִיק עַל הַקֶרַח! – הִכְרִיז גְרִינְבֶּרְג, מַנְהִיג הַכִּתָּה.

וְהַנָהָר רָחָב מְאֹד. הָעִיר בְּנוּיָה הָיְתָה מִשְׁנֵי עֲבָרָיו וְגֶשֶׁר נָטוּי מֵעָלָיו. בְּדַרְכֵּנוּ לַנָהָר, כְּשֶׁעָבַרְנוּ לְיַד בֵּיתוֹ שֶׁל גוֹלְדִין, פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ לְשָׁעָה קַלָה וְחָזַר עִם זוּג נַעֲלֵי־קֶרַח, שֶׁעַל סֻלְיוֹתֵיהֶן מוֹטִיוֹת־בַּרְזֶל נוֹצְצוֹת. סוֹף־סוֹף הִגַּעְנוּ אֶל שְׂפַת הַנָהָר וְהִשְׁלַכְנוּ אֶת יַלְקוּטֵינוּ לַעֲרֵמָה גְדוֹלָה.

מֵי הַנָהָר בִּשְׁתֵּי גְדוֹתָיו קְפוּאִים הָיוּ – מִקְשַׁת־קֶרַח מְכֻסָה שֶׁלֶג רַךְ. רַק בַּתָּוֶךְ, בְּאֶמְצָעִיתוֹ, לֹא קָפְאוּ הַמַיִם. הֵם זָרְמוּ בְּשֶׁטֶף וְגַלֵיהֶם מְעֻטָרִים כַּרְבּוֹלוֹת־קֶצֶף. פֹּה וְשָׁם נִשְׂאוּ בַּזֶרֶם גוּשֵׁי־קֶרַח, שֶׁנִגְרְפוּ בַּנָהָר. לְיַד עַמוּדֵי הַגֶשֶׁר נֶעֶרְמוּ הַגוּשִׁים, נִדְחָקִים וּמְנַסִים לְטַפֵּס זֶה עַל זֶה, וּלְאָזְנֵינוּ הִגִיע שְׁאוֹן הַמַיִם וְקוֹל חֲרִיקָתָם שֶׁל גוּשֵׁי־הַקֶרַח הַמִתְחַכְּכִים זֶה בָּזֶה.

פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה אֶל הַנָהָר וְהֶחֱלַקְנוּ עָלָיו. כֵּיצַד? תְּחִלָה רַצְנוּ מֶרְחָק־מָה וּלְאַחַר־מִכֵּן נֶעֶצַרְנוּ בְּבַת־אַחַת וּבְכֹחַ הַתְּנוּפָה הֶחְלִיקוּ נְעָלֵינוּ וּנְשָׂאוּנוּ הַרְחֵק, וְאָנוּ מְדַמִים בְּנַפְשֵׁנוּ שֶׁצָמְחוּ לָנוּ כְּנָפַיִם, שֶׁאָנוּ מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר. הָרוּחַ שָׁרְקָה בְּאָזְנֵינוּ וּמִפִּינוּ פָּרְצוּ קְרִיאוֹת שִׂמְחָה וְצָהֳלָה.

נִזְהַרְנוּ שֶׁלֹא לְהִתְקָרֵב יָתֵר עַל הַמִדָה לְאֶמְצָעִיתוֹ שֶׁל הַנָהָר, פֶּן לֹא נוּכַל לַעֲצֹר וְנִפֹּל לְתוֹךְ הַבֶּקַע, לַמַּיִם הַמַקְצִיפִים הַזוֹרְמִים בְּשֶׁטֶף. הִתְחַמַמְנוּ מֵחֲמַת הָרִיצָה, עַל כֵּן פָּשַׁטְנוּ אֶת מְעִילֵינוּ וְהִנַחְנוּ אוֹתָם עַל הַשֶׁלֶג. רַשְׁקֶס, שֶׁלֹא הָיוּ לוֹ בִּגְדֵי־צֶמֶר, נִשְׁאַר לָבוּשׁ בִּמְעִילוֹ הַגָדוֹל מִכְּפִי מִדוֹתָיו, מְהֻדָק בַּחֲגוֹרַת־הָעוֹר הָרְחָבָה.

עִם שֶׁאָנוּ מַחְלִיקִים בָּזֶה אַחַר זֶה, כּוֹבְשִׁים לְעַצְמֵנוּ מַסְלוּל קָשֶׁה וּמְלֻטָשׁ כִּרְאִי בְּתוֹךְ הַשֶׁלֶג הָרַךְ הַמְכַסֶה אֶת הַקֶרַח, פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ גוֹלְדִין. נָעוּל נַעֲלֵי הַקֶרַח שֶׁלוֹ, חָלַף עַל פָּנֵינוּ בִּמְהִירוּת הַבָּזָק וְהָיָה חָג חוּגוֹת, מִסְתַּחְרֵר עַל רֶגֶל אַחַת, וְהַקֶרַח נַעֲנָה בְּקוֹל שְׁרִיקָה צוֹרְמָנִית, וּפְתוֹתֵי הַשֶׁלֶג נִתָּזִים כְּגִצִים מִתַּחַת לְמוֹטִיוֹת־הַבַּרְזֶל שֶׁל נְעָלָיו. גוֹלְדִין הִתְרַחֵק וְהָלַךְ מֵאִתָּנוּ וְאָנוּ לֹא שַׂמְנוּ לֵב לְכָךְ, שֶׁהֲרֵי מִמֵילָא לֹא סָבַלְנוּ אֶת חֶבְרָתוֹ. אוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם הִגִיעָה לְאָזְנֵינוּ זַעֲקַת אֵימִים, וְהַקוֹל – קוֹלוֹ שֶׁל גוֹלְדִין.

תּוֹךְ כְּדֵי הַחֲלָקָתוֹ, קָרַב גוֹלְדִין אֶל שְׂפַת הַבֶּקַע. הַקֶרַח, שֶׁהָיָה דַק וְשַׁבְרִירִי בְּאוֹתוֹ מָקוֹם, נִתְבַּקַע וְגוֹלְדִין מָצָא עַצְמוֹ שָׁט עַל גוּשׁ־קֶרַח שֶׁנִגְרַף בַּזֶרֶם הַגוֹעֵשׁ.

שָׁכַחְנוּ שֶׁהַמְנוֹפֵף יָדָיו וְזוֹעֵק בְּקוֹל לְעֶזְרָה הוּא גוֹלְדִין שְׂנוּא־נַפְשֵׁנוּ. מֻכֵּי בֶּהָלָה, כַּהֲלוּמֵי רַעַם, פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה, מְנַסִים שֶׁלֹא לְפַגֵר אַחֲרֵי גוּשׁ־הַקֶרַח הַצָף בַּזֶּרֶם. אוּלָם חָשַׁשְׁנוּ לְהִתְקָרֵב אֶל הַבֶּקַע פֶּן יִשָּׁבֵר הַקֶרַח תַּחַת כֹּבֶד גוּפֵנוּ.

בְּשָׂרֵנוּ סָמַר, עַצְמוֹתֵינוּ רָחֲפוּ מִפַּחַד, וְאָנוּ רָצִים עַל פְּנֵי הַקֶרַח, מְצָרְפִים קוֹלֵנוּ אֶל קוֹלוֹ שֶׁל גוֹלְדִין: “הַצִילוּ!”

אַךְ מִסָבִיב לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. רְחוֹקִים הָיִינוּ מִן הַחוֹף. רָאִינוּ רַק אֶת פָּנָיו הַנַעֲווֹת שֶׁל גוֹלְדִין, שֶׁהִשְׁתּוֹפֵף וְנֶאֱחַז בְּגוּשׁ־הַקֶרַח לְבַל יִפֹּל מֵעָלָיו. פָּנָיו, הַסְמוּקִים תָּמִיד, לְבָנִים הָיוּ כַּשֶׁלֶג שֶׁמִסָבִיב.

חַסְרֵי־אוֹנִים רַצְנוּ בְּעִקְבוֹת גוּשׁ־הַקֶרַח. וּלְפֶתַע הִבְחַנוּ שֶׁרַשְׁקֶס הַקָטָן מַקְדִים אוֹתָנוּ וּפוֹרֵשׁ הַצִדָה – אֶל עֵבֶר הַבֶּקַע הַגָדוֹל.

וַעֲדַיִן לֹא תָּפַסְנוּ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ.

– הִזָהֵר, רַשְׁקֶס! הַקֶרַח יִשָּׁבֵר תַּחְתֶּיךָ! – צָעַקְנוּ.

אַךְ רַשְׁקֶס לֹא הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ. הוּא קָרַב וְהָלַךְ אֶל הַבֶּקַע וְהָיָה רָץ לְאָרְכּוֹ – וַאֲפִילוּ הִקְדִים אֶת גוֹלְדִין.

הַגוּשׁ, שֶׁעָלָיו נִשָׂא גוֹלְדִין, צָף בְּקַו־עֲקַלָתוֹן. יֵשׁ שֶׁקָרַב לִשְׂפַת־הַבֶּקַע, יֵשׁ שֶׁהִתְרַחֵק, וְיֵשׁ שֶׁחָג סְבִיבוֹ כְּשִׁכּוֹר. וּפִתְאֹם נִגְרַף קָרוֹב־קָרוֹב לַמָקוֹם בּוֹ עָמַד רַשְׁקֶס.

– הוֹשֵׁט יָדְךָ! – צָעַק רַשְׁקֶס.

אַךְ אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ מֵאָחוֹר גוּש־קֶרַח גָדוֹל וְגָרַף עִמוֹ אֶת גוּשׁוֹ שֶׁל גוֹלְדִין.

רַשְׁקֶס לֹא וִתֵּר וּפָרַץ שׁוּב בְּרִיצָה לְאֹרֶךְ הַבֶּקַע, וְאָנוּ רַצְנוּ בְּעִקְבוֹתָיו, אַךְ קְרוֹבִים יוֹתֵר לַגָדָה, עַל גַבֵּי הַקֶרַח הַמוּצָק. וּלְפֶתַע נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתֵנוּ מֵרֹב אֵימָה: רָאִינוּ שֶׁהַקֶרַח נִשְׁבָּר מִתַּחַת לְגוּפוֹ שֶׁל רַשְׁקֶס וְרַגְלוֹ הָאַחַת שׁוֹקַעַת עַד הַבֶּרֶךְ בַּמַיִם.

– חֲזֹר, רַשְׁקֶס, חֲזֹר! – זָעַקְנוּ בְּקוֹלוֹת נִחָרִים.

רַשְׁקֶס לֹא שָׁעָה לִקְרִיאוֹתֵינוּ. הוּא שָׁלַף רַגְלוֹ מִן הַמַיִם הַקָרִים וְהִמְשִׁיךְ בַּמִרְדָף אַחֲרֵי גוֹלְדִין.

וְשׁוּב קָרַב גוּשׁ־הַקֶרַח שֶׁל גוֹלְדִין אֶל שְׂפַת הַבֶּקַע. גוֹלְדִין וְרַשְׁקֶס הוֹשִׁיטוּ יְדֵיהֶם זֶה לָזֶה – אוּלָם הַמֶרְחָק בֵּינֵיהֶם הָיָה עֲדַיִן רַב. בֵּינְתַיִם נָשָׂא גוּשׁ־הַקֶרַח וְקָרַב אֶל אֶחָד מֵעַמוּדֵי הַגֶשֶׁר. כְּשֶׁיַגִיעַ שָׁמָה, יִתְנַגֵשׁ בְּגוּשֵׁי־הַקֶרַח הַנֶעֱרָמִים סְבִיבוֹ וְגוֹלְדִין יֹאבַד!

אַךְ אָז רָאִינוּ אֶת רַשְׁקֶס, שֶׁנֶעֱצַר פִּתְאֹם וְהִתִּיר אֶת חֲגוֹרַת הָעוֹר הָרְחָבָה שֶׁעַל מָתְנָיו. הוּא אָחַז בָּאַבְזֵם הַגָדוֹל וְהִשְׁלִיךְ אֶת קְצֵה הַחֲגוֹרָה אֶל גוֹלְדִין.

– תְּפֹס!

גוֹלְדִין הוֹשִׁיט יָדָיו, אַךְ הֶחְטִיא. רַשְׁקֶס חָזַר וְזָרַק.

– תְּפֹס!

הַפַּעַם הִצְלִיחַ גוֹלְדִין וְנֶאֱחַז בִּקְצֵה הַחֲגוֹרָה.

רַשְׁקֶס הֶחֱזִיק בָּאַבְזֵם וְלֹא הִרְפָּה. חוֹשֵׁשׁ הָיָה שֶׁגוֹלְדִין, שֶׁגָדוֹל וְכָבֵד הָיָה מִמֶנוּ, יִגְרְפוֹ לְתוֹךְ הַמַיִם. עַל כֵּן הִשְׁתַּטַח עַל שְׂפַת הַבֶּקַע, נִצְמַד בְּכָל גוּפוֹ אֶל הַקֶרַח וְיָדוֹ הָאוֹחֶזֶת בָּאַבְזֵם מוֹשֶׁכֶת וּמְקָרֶבֶת אֵלָיו אַט־אַט אֶת גוֹלְדִין וְאֶת גוּש־הַקֶרַח שֶׁלוֹ. בְּלֵב הוֹלֵם עָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַחִזָיוֹן.

– עוֹד קְצָת!

– עוֹד טִפָּה!

– הוֹפּ! הוּא נִצַל.

ג

וְלַמָחֳרָת?

לא־כְלוּם. גוֹלְדִין לֹא נַעֲשָׂה טוֹב יוֹתֵר. הוּא לֹא בִּקֵשׁ סְלִיחָה מְרַשְׁקֶס. לֹא מָצָא לְנָכוֹן לוֹמַר לוֹ מִלַת־תּוֹדָה. עַד לְסוֹפָהּ שֶׁל שְׁנַת־הַלִמוּדִים, שֶׁלְאַחֲרֶיהָ עָזַב אֶת בֵּית־סִפְרֵנוּ, נִשְׁאַר גוֹלְדִין יוֹצֵא־דֹפֶן, שָׂנוּא עַל כֻּלָם.

לַמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, בְּהִשָׁמַע הַצִלְצוּל, שֶׁהִכְרִיז עַל הַהַפְסָקָה הַגְדוֹלָה, הוֹצִיא גוֹלְדִין מִיַלְקוּטוֹ שְׁתֵּי שַׂקִיוֹת־אֹכֶל. אֶת הָאַחַת נָטַל לְעַצְמוֹ וְאֶת הַשְׁנִיָה הִגִישׁ לְרַשְׁקֶס וְאָמַר: “קַח, זֶה בִּשְׁבִילְךָ”.

רַשְׁקֶס הַגוּץ נָשָׂא עֵינָיו אֶל גוֹלְדִין גְבַהּ־הַקוֹמָה, נָטַל מִיָדוֹ אֶת הַשַׂקִית, קָרַב אֶל סַל־הָאַשְׁפָּה שֶׁל הַכִּתָּה וְהִשְׁלִיךְ אוֹתָהּ לְתוֹכוֹ…

סִיַמְנוּ אֶת הֲכָנַת הַשִׁעוּרִים וְיָצָאנוּ, כָּרָגִיל, לְשַׂחֵק בְּמַחֲבוֹאִים בַּגַן הַצִבּוּרִי הַסָמוּךְ לְבֵיתֵנוּ. הָיָה זֶה יוֹם כְּכָל הַיָּמִים: אוֹתָם שָׁמַיִם הַפְּרוּשִׂים מֵעַל רָאשֵׁינוּ, אוֹתָן צַמְרוֹת־הָעֵצִים בַּגַן הַנָעוֹת בָּרוּחַ הַקַלָה. אַךְ הַיוֹם הַהוּא זָכוּר לִי הֵיטֵב, שֶׁכֵּן עָתִיד הָיָה לְשַׁנוֹת אֶת סִדְרֵי חַיֵינוּ.

הָיִינוּ שָׁם כָּל הַחֲמִשָׁה: סֶבֶק, שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. עוֹדֶנוּ מִתְרוֹצְצִים, תָּרִים אַחֲרֵי גֶזַע־עֵץ עָבֶה אוֹ קְבוּצַת־שִׂיחִים, שֶׁמֵאֲחוֹרֶיהָ אֶפְשָׁר לְהִתְחַבֵּא, נֶעֱצַר סֶבֶק לְיַד עֲרוּגַת־פְּרָחִים וְהִרְכִּין ראשׁוֹ כְּמַקְשִׁיב. תְּמֵהִים קָרַבְנוּ אֵלָיו וְהִטִינוּ אֹזֶן: מִבֵּין סְבַךְ הַגִּבְעוֹלִים וְהַפְּרָחִים בָּקַע קוֹל דַק, סָפֵק צִיוּץ סָפֵק יְלָלָה.

עֲרוּגוֹת הַפְּרָחִים גְדוּרוֹת הָיוּ וְאָסוּר הָיָה לִדְרֹךְ עֲלֵיהֶן. הָפְקַד עֲלֵיהֶן שׁוֹמֵר־הַגַן, אֲשֶׁר הִתְהַלֵךְ כָּל הַיוֹם, אוֹחֵז בְּיָדוֹ מַקֵל אָרֹךְ, שֶׁבְּקָצֵהוּ מַסְמֵר. הָיָה הַשׁוֹמֵר תּוֹקֵעַ אֶת הַמַסְמֵר בַּנְיָרוֹת הַמְפֻזָרִים עַל הַמִדְשָׁאוֹת, קוֹלְטָם וְאוֹסְפָם וּמַשְׁלִיכָם לְאַרְגַז־הָאַשְׁפָּה. בִּשְׁעַת־מַעֲשֶׂה פָּקַח עַיִן עַל הַנַעֲשֶׂה בַּגַן וְאוֹי לוֹ לְיֶלֶד שֶׁנִתְפַּס בְּתוֹךְ עֲרוּגַת פְּרָחִים. מַקְלוֹ שֶׁל הַשׁוֹמֵר הָיָה נוֹחֵת עַל הָעֲבַרְיָן, עַל גַבּוֹ וְרֹאשׁוֹ…

סֶבֶק עָמַד לְיַד הָעֲרוּגָה וּמַבָּטוֹ תָּר מִסָבִיב. נִרְמַזְנוּ וּפָשַׁטְנוּ בַּשְׁבִילִים הַסְמוּכִים וְעֵינֵינוּ בּוֹלְשׁוֹת בַּגַן. הַשׁוֹמֵר נֶעֱלַם, דוֹמֶה שֶׁהָאֲדָמָה פָּצְתָה פִּיהָ וּבְלָעַתּוֹ. אוֹתַתְנוּ לְסֶבֶק וְהוּא דִלֵג מֵעַל לַגָדֵר, פִּשְׁפֵּשׁ בֵּין הַפְּרָחִים וּלְאַחַר רֶגַע חָזַר אֵלֵינוּ וּבְיָדָיו גוּר־כְּלָבִים קָטֹן, שֶׁעֵינָיו עֲצוּמוֹת וְהוּא מְיַבֵּב חֲרִישִׁית.

– יִהְיֶה לָנוּ כֶּלֶב! – הִכְרִיז סֶבֶק.

נִדְחַקְנוּ סָבִיב, כָּל אֶחָד מוֹשִׁיט יָדוֹ וּמְלַטֵף אֶת הַגוּר. חַשְׁנוּ בְּחֻמוֹ, בְּרֶטֶט שֶׁהִרְעִיד אֶת עוֹרוֹ. לִבֵּנוּ נִכְמַר בְּרַחֲמִים עַל הַיְצוּר הַקָטָן, חֲסַר־הָאוֹנִים. לְמִן הָרֶגַע הָרִאשׁוֹן דָבַקְנוּ בּוֹ לְאַהֲבָה.

אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, לֹא גִדַלְנוּ בַּעֲלֵי־חַיִים. לֹא כֶּלֶב, לֹא חָתוּל, לֹא צִפּוֹר כַּנָרִית. בַּעֲלֵי הַחַיִים, שֶׁשָּׁהוּ בִּמְחִצָתֵנוּ, הֵסֵבּוּ לָנוּ צָרוֹת בִּלְבַד: זְבוּבִים שֶׁהִטְרִידוּנוּ, פִּשְׁפְּשִׁים שֶׁעֲקָצוּנוּ בַּלֵילוֹת. וְהָיוּ גַם עַכְבְּרוֹשִׁים, שֶׁהִתְרוֹצְצוּ בְּקוֹל צִיוּץ דַק בֵּין הַמַחְסָנִים שֶׁבֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית וְהִטִילוּ עָלֵינוּ מוֹרָא. וְהִנֵה, לְפֶתַע־פִּתְאֹם, נָפְלָה בְּיָדֵינוּ מְצִיאָה גְדוֹלָה: גוּר־כְּלָבִים נֶחְמָד!

הַגוּר הָיָה שָׁחוֹר כְּזֶפֶת, רַק עַל מִצְחוֹ הִבְהִיק כּוֹכָב לָבָן.

– בֶּן אֵיזֶה גֶזַע הוּא? – שָׁאַל שִׁימֶק.

סֶבֶק נָבוֹךְ. גַם הוּא, מַנְהִיג הַחֲבוּרָה, לֹא הָיָה בָּקִי בְּגִזְעֵי־כְּלָבִים, אַךְ הוּא נֶחֱלַץ מִמְבוּכָתוֹ וְאָמַר:

– מַה זֶה מְשַׁנֶה? בּוּלְדוֹג אוֹ בּוֹקְסֶר, שַׁפְלָן אוֹ טֶרְיֶר, פִּינְצֶ’ר אוֹ זַרְזִיר־מָתְנַיִם? הוא קָטָן עֲדַיִן וְקָשֶׁה לָדַעַת. כָּל הַגוּרִים דוֹמִים זֶה לָזֶה. כְּשֶׁיִגְדַל קְצָת, נוּכַל לִקְבֹּעַ אֶת הַגֶזַע.

כַּמוּבָן, לֹא הִמְשַׁכְנוּ בְּמִשְׂחַק־הַמַחֲבוֹאִים, חָזַרְנוּ לֶחָצֵר שֶׁלָנוּ. סֶבֶק הִפְסִיעַ בָּרֹאשׁ, מַחֲזִיק בִּזְרוֹעוֹתָיו אֶת הַגוּר.

– הֵיכָן נְשַׁכֵּן אוֹתוֹ? – שָׁאַל קוּבָּה – הֲרֵי לֹא נוּכַל לְהָבִיא אוֹתוֹ הַבַּיְתָה!

קוּבָּה צָדַק. לֹא הָיָה כָּל סָפֵק בְּלִבֵּנוּ, שֶׁהוֹרֵינוּ יִתְנַגְדוּ לְגַדֵל כֶּלֶב בְּבֵיתָם. גַם אֲנִי יָדַעְתִּי, שֶׁלַשָׁוְא אֲשַׁטֵחַ תְּחִנוֹתַי לִפְנֵי אָבִי. “מַה פִּתְאֹם? – יִגְעַר בִּי אַבָּא – כֶּלֶב הוּא עִנְיָן שֶׁל גוֹי וְלֹא שֶׁל יֶלֶד יְהוּדִי!”

יָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר, מִתַּחַת לְצַמַרְתּוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן, וְטִכַּסְנוּ עֵצָה. סֶבֶק חִלֵץ אוֹתָנוּ מִן הַמְצוּקָה. הוּא נָטַל אֶת הַגוּר בְּיָדָיו וְשָׂם פְּעָמָיו אֶל הֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. בְּפִתְחוֹ שֶׁל אַחַד הַמַחְסָנִים מְצוּיָה הָיְתָה מַדְרֵגָה גְבוֹהָה, רְחָבָה, עֲשׂוּיָה קְרָשִׁים, וְהִיא מְפֻלֶשֶׁת מִשְׁנֵי הָעֲבָרִים.

– כָּאן, מִתַּחַת לָמַדְרֵגָה, תִּהְיֶה הַמְלוּנָה – פָּסַק סֶבֶק – צַד אֶחָד נִסְתֹּם בְּעֵץ וּבַצַד הַשֵׁנִי נַתְקִין דֶלֶת.

לֹא יָצְאָה שָׁעָה קַלָה וְאֶדֶק הֵבִיא קְרָשִׁים, שִׁימֶק – פַּטִישׁ וּמַסְמְרִים, וְסֶבֶק בִּצַע אֶת הַמְלָאכָה. כָּאן סָתַם וְשָׁם קָבַע דֶלֶת קְטַנָה, הַנִפְתַּחַת רַק הַחוּצָה. וּבֵינָתַיִם רָץ אֶדֶק לְבֵיתוֹ וְהֵבִיא סֵפֶל־חָלָב וְצַלַחַת שֶׁל פַּח. סֶבֶק יָצַק אֶת הֶחָלָב לַצַלַחַת וְהִגִישׁוֹ לָגוּר וְזֶה שִׁרְבֵּב לָשׁוֹן קְטַנָה, אֲדֻמָה, וְלִקְלֵק בִּשְׁקִיקָה. יִבְבוֹתָיו נִפְסְקוּ.

– עַדַיִן אֵין לוֹ שֵׁם – הֵעַרְתִּי. מִיָּד הוּצְעוּ שֵׁמוֹת רַבִּים: רֶקְס, סַמְבּוֹ, רַלְף, עַז, שְׁחוֹרִי. אָמַר סֶבֶק:

– הַבִּיטוּ אֵיךְ הוּא מְלַקֵּק אֶת הֶחָלָב! שְׁמוֹ יִהְיֶה “לַקְלַק”!

לַקְלַק הֵרִיק אֶת הַצַלַחַת, הִכְנַסְנוּהוּ לִמְלוּנָתוֹ, שֶׁרִפַּדְנוּהָ בְּשַׂק, וּלְיַד הַדֶלֶת הִצַּבְנוּ אֶבֶן גְדוֹלָה.

– לַקְלַק זָקוּק לִמְנוּחָה – הִכְרִיז סֶבֶק – וְעַתָּה הָבָה נַחְלִיט כֵּיצַד נְטַפֵּל בּוֹ.

לְאַחַר דִין־וּדְבָרִים סוֹעֵר סֻכַּם שֶׁנְחַלֵק בֵּינֵינוּ אֶת הַתַּפְקִידִים: סֶבֶק יְאַלֵף אֶת לַקְלַק, יְלַמֵד אוֹתוֹ לְצַיֵת לִפְקֻדוֹת, כְּגוֹן “אַרְצָה!”; “קוּם!”; “תְּפֹס!”; אֶדֶק יִהְיֶה מְמֻנֶה עַל הַמָזוֹן; שִׁימֶק – עַל הַמַיִם; קוּבָּה יִדְאַג לְנִקְיוֹן הַמְלוּנָה.

– וַאֲנִי? – שָׁאַלְתִּי – מַדוּעַ קִפַּחְתֶּם אוֹתִי?

– סַבְלָנוּת! – הִרְגִיעַנִי סֶבֶק – עוֹד יִמָצֵא תַּפְקִיד גַם בִּשְׁבִילְךְ.

ב

עִם שֶׁאָנוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמַדְרֵגָה וּמְשׂוֹחֲחִים, פָּתַח שׁוּב לַקְלַק בִּיבָבָה. אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר סְטַשֶׁק, שֶׁקָרַב אֵלֵינוּ וְהִטָה אֹזֶן.

– מִי מְיַלֵל שָׁם? – שָׁאַל סְטַשֶׁק.

שָׁתַקְנוּ נְבוֹכִים.

סְטַשֶׁק, בָּחוּר כְּבֶן עֶשְׂרִים, הָיָה עוֹזְרוֹ וְיַד־יְמִינוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי, שׁוֹעֵר־הַבַּיִת. הַשׁוֹעֵר וְעוֹזְרוֹ הָיוּ הַגוֹיִים הַיְחִידִים אֲשֶׁר גָרוּ בַּחֲצֵרֵנוּ, שֶׁכֻּלָהּ מְאֻכְלֶסֶת הָיְתָה יְהוּדִים. אַנְטוֹנִי, גוֹי זָקֵן, שֶׁקְצוֹת שְׂפָמוֹ הַלָבָן, הָאָרֹךְ, זְקוּרִים הָיוּ תָּמִיד, בִּלָה אֶת מַרְבִּית זְמַנוֹ בְּדִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ הַסְמוּכָה לַשַׁעַר: הָיָה יוֹשֵׁב עַל דַרְגָשׁוֹ, לוֹגֵם מִבַּקְבּוּק הַיַי"שׁ שֶׁלוֹ אוֹ מְנַמְנֵם לַהֲנָאָתוֹ. וְיֵש שֶׁהָיָה מֵקִים מְהוּמוֹת: מַרְבִּיץ לְאִשְׁתּוֹ וְזוֹ – זַעֲקוֹתֶיהָ בּוֹקְעוֹת עַד לֵב הַשָּׁמַיִם. אֶת כָּל הָעֲבוֹדָה בֶּחָצֵר, כְּגוֹן נִקוּי חַדְרֵי הַמַדְרֵגוֹת וְטִאטוּא הֶחָצֵר, הֵטִיל עַל סְטַשֶׁק, שֶׁהוּבָא לְבֵיתוֹ כְּיֶלֶד אֲסוּפִי, וְאַנְטוֹנִי, שֶׁחֲשׂוּךְ־בָּנִים הָיָה, גִדְלוֹ וְהִכְשִׁירוֹ לְשַׁמֵשׁ לוֹ כְּעוֹזֵר. סְטַשֶׁק, בָּחוּר מְגֻדָל, עַרְמוּמִי, הֵצִיק וְהִתְנַכֵּל לָנוּ וְלֹא חָסַךְ מֵאִתָּנוּ אֶת נַחַת־זְרוֹעוֹ. לֹא יִפָּלֵא שֶׁשָׂנֵאנוּ אוֹתוֹ וְהִשְׁתַּדַלְנוּ לָסוּר מִדַרְכּוֹ.

עַתָּה, מִשֶׁהוֹפִיעַ לְיַד הַמַחְסָן, יָדַעְנוּ שֶׁנָפַלְנוּ בַּפַּח.

– מִי מְיַלֵל שָׁם? – חָזַר סְטַשֶׁק עַל שְׁאֵלָתוֹ.

בְּאֵין בְּרֵרָה הֶחְלַטְנוּ לְשַׁתֵּף אוֹתוֹ בַּסוֹד שֶׁלָנוּ.

– מָצָאנוּ גוּר־כְּלָבִים – אָמַר סֶבֶק – כָּאן, מִתַּחַת לָמַדְרֵגָה, הִתְקַנוּ לוֹ מְלוּנָה. אָנוּ נְגָדֵל אוֹתוֹ וְיִהְיֶה לְךְ כֶּלֶב שֶׁיִשְׁמֹר עַל הֶחָצֵר.

– מִי בִּקֵשׁ מִכֶּם כֶּלֶב? – צָרַח סְטַשֶׁק – הוּא יְטַנֵף אֶת הֶחָצֵר וַאֲנִי אֶצְטָרֵךְ לְנַקוֹת! לֹא, הָיֹה לֹא יִהְיֶה כַּדָבָר הַזֶה! תְּנוּ אֶת הַגוּר, אַטְבִּיעוֹ בַּמַיִם!

לִבֵּנוּ נִרְעַד, הַאֻמְנָם יוֹצִיא סְטַשֶׁק לַפֹּעַל אֶת אִיוּמוֹ?

– מַה אִכְפַּת לְךְ, סְטַשֶׁק? – נִסָה שִׁימֶק לְרַכֵּךְ אֶת לִבּוֹ שֶׁל הַבָּחוּר – אָנוּ נִדְאַג לְנִקָיוֹן. לַקְלַק לֹא יִגְרֹם לְךְ כָּל טִרְדָה.

אַךְ לִבּוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק לֵב קָשׁוּחַ הָיָה.

– תְּנוּ אֶת הָגוּר, מִיָּד! – פָּקַד עָלֵינוּ.

– אָנוּ נִגְמֹל לְךְ, סְטַשֶׁק, וּבִלְבַד שֶׁתַּנִיחַ לָגוּר שֶׁלָנוּ – אָמַר סֶבֶק.

– דַלְפוֹנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם, הֲרֵי אֵין לָכֶם פְּרוּטָה שְׁחוּקָה! – קָרָא סְטַשֶׁק.

– נְסַיֵעַ לְךָ בַּעֲבוֹדָה – הִצִיעַ סֶבֶק – נְטַאטֵא אֶת הֶחָצֵר, נִשְׁטֹף אֶת הַמַדְרֵגוֹת.

– לא! – הֵשִׁיב סְטַשֶׁק – רַק זֶה חָסֵר לִי, שֶׁאַנְטוֹנִי יִרְאֶה אֶתְכֶם עוֹבְדִים בִּמְקוֹמִי!

סְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁכָּלְתָה אֵלֵינוּ הָרָעָה, שֶׁאֵין עוֹד דָבָר בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לִקְרֹעַ אֶת רֹעַ הַגְזֵרָה. אוּלָם סְטַשֶׁק הִרְהֵר רֶגַע וְאָמַר:

– נִיחָא, אַשְׁאִיר לָכֶם אֶת הַכְּלַבְלָב, אֲבָל בִּתְנַאי אֶחָד: אַתֶּם תַּעַבְדוּ אִתִּי בַּלַיְלָה, בְּפִטוּם סִיגָרִיוֹת.

ג

וְכָאן מִן־הָרָאוּי לְהַסְבִּיר.

בָּאָרֶץ, שֶׁבָּהּ חָיִינוּ, לֹא הָיוּ בָּתֵּי־חֲרֹשֶׁת פְּרָטִיִים לְסִיגָרִיוֹת. הַיִצוּר הָיָה מוֹנוֹפּוֹלִין, כְּלוֹמַר זְכוּת־יָחִיד, הַשְׁמוּרָה לְפִי הַחֹק לַמֶמְשָׁלָה. הִיא שֶׁיִצְרָה אֶת הַסִיגָרִיוֹת וְהִיא שֶׁקָבְעָה אֶת מְחִירָן. כָּל הָעוֹבֵר עַל הַחֹק צָפוּי הָיָה לְעֹנֶשׁ חָמוּר. סְטַשֶׁק, עוֹזְרוֹ שֶׁל הַשׁוֹעֵר, שָׁמַשְׂכֻּרְתּוֹ הָיְתָה זְעוּמָה, מָצָא לוֹ מְקוֹר־הַכְנָסָה נוֹסָף: הָיָה קוֹנֶה טַבַּק בַּשׁוּק הַשָּׁחוֹר וּבַלֵילוֹת, כְּשֶׁאַנְטוֹנִי הָיָה מְנַמְנֵם לְיַד שַׁעַר־הַבַּיִת הַנָעוּל, וְקָם ופוֹתְחוֹ עִם כָּל צִלְצוּל וּמְקַבֵּל מִן הַמְאַחֲרִים בַּנֶשֶׁף, הָרוֹצִים לְהִכָּנֵס לֶחָצֵר, עֶשֶׂר פְּרוּטוֹת שְׂכַר־טִרְחָתוֹ – הָיָה סְטַשֶׁק פּוֹתֵחַ בִּמְלָאכָה. לֹא פַּעַם עָקַבְנוּ אַחֲרָיו:

הָיָה לוֹ, לִסְטַשֶׁק, מִין מַכְשִׁיר קָטָן: צִנוֹרִית־בַּרְזֶל הַנִפְתַּחַת לִמְלוֹא אָרְכָּה לִשְׁנֵי חֲצָאִים, וּבְקָצֶהָ יָדִית־עֵץ וּמוֹט קָטָן. סְטַשֶׁק הָיָה פּוֹתֵחַ אֶת הַצִנוֹרִית, מְמַלֵא אוֹתָהּ בְּטַבַּק וְחוֹזֵר וְסוֹגְרָה. וְאָז הָיָה מַכְנִיסָהּ לְתוֹךְ שְׁפוֹפֶרֶת נְיָר דַקִיק וְלוֹחֵץ עַל הַמוֹט הַקָטָן. הַמוֹט דָחַף אֶת הַטַבָּק מִן הַצִנוֹרִית לְתוֹךְ הַנְיָר. עִם כָּל דְחִיפָה נָשְׁרָה מִן הַצִנוֹרִית סִיגָרִיָה אַחַת מְפֻטֶמֶת בְּטַבַּק. סְטַשֶׁק הָיָה מוֹכֵר אֶת הַסִיגָרִיוֹת בִּמְחִיר זוֹל יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֵלֶה שֶׁבַּשׁוּק.

עַתָּה, כְּשֶׁהִצִיעַ לָנוּ סְטַשֶׁק שֶׁנְסַיֵעַ בְּיָדוֹ, נָשַׁמְנוּ לִרְוָחָה. הֲרֵי פִּטוּם סִיגָרִיוֹת הוּא מְלָאכָה קַלָה לְאֵין־עֲרוֹךְ מִנִקוּי הֶחָצֵר! לֹא־פַּעַם, בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת סְטַשֶׁק רָכוּן עַל הַמַכְשִׁיר שֶׁלוֹ, קִנֵאנוּ בּוֹ וְרָצִינוּ לְנַסוֹת וְלַעֲשׂות כָּמוֹהוּ, אַךְ לֹא הֵעַזְנוּ לִפְנוֹת אֵלָיו. וְהִנֵה בָּא הַבָּחוּר וּמַצִיעַ לְשַׁתֵּף אוֹתָנוּ בְּעִסוּקוֹ!

– מַסְכִּימִים! – קָרָאנוּ פֶּה אֶחָד – אָנוּ נַעֲזֹר לְךְ וְאַתָּה תַּעֲלִים עַיִן מִן הַכֶּלֶב וְתַנִיחַ לָנוּ לְגַדְלוֹ! בְּאוֹתוֹ מַעֲמָד קָבַעְנוּ שֶׁכָּל אֶחָד מִן הַחֲבוּרָה יְסַיֵע לְפִי הַתּוֹר לִסְטַשֶׁק. אָמְנָם אֶת הַמְלָאכָה יֵשׁ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁעוֹת הַלַיְלָה, מֵחֲשָׁשׁ עֵינָא בִּישָׁא, אַךְ נִמְצָא אֵיכְשֶׁהוּ דֶרֶךְ לְהִתְחַמֵק מִן הַבַּיִת.

וְאָכֵן, לַיְלָה־לַיְלָה הָיִינוּ מִתְגַנְבִים לְפִי הַתּוֹר מִן הַבַּיִת וְיוֹשְׁבִים בִּמְחִצָתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק, שֶׁרָכַש לוֹ מַכְשִׁיר נוֹסָף לְפִטוּם סִיגָרִיוֹת. תְּחִלָה שִׁעְשְׁעָה אוֹתָנוּ הַמְלָאכָה: לְמַלֵא אֶת הַצִנוֹרִית בְּטַבַּק, לִדְחֹף אֶת הַמוֹט הַקָטָן, לִרְאוֹת אֶת הַסִיגָרִיוֹת הָעֲגַלְגַלוֹת הַנוֹשְׁרוֹת עַל גַבֵּי הַשֻׁלְחָן. אוּלָם סְטַשֶׁק רָדָה בָּנוּ וְהֶעֱבִידָנוּ בְּפָרֶךְ: מִדֵי פַּעַם הָיָה מַגְדִיל אֶת הַמִכְסָה. תְּחִלָה 100 סִיגָרִיוֹת לְלַיְלָה, לְאַחַר מִכֵּן 150. וּלְבַסוֹף דָרַשׁ שֶׁנַשְׁלִים אֶת הַמִכְסָה: 200 סִיגָרִיוֹת לְמִשְׁמֶרֶת! מִשְׁמֶרֶת כָּזוֹ אָרְכָה שָׁעוֹת. יֵשׁ שֶׁעֵינַי נֶעֶצְמוּ וְרֹאשִׁי צָנַח עַל חָזִי, אַךְ אָז הָיָה סְטַשֶׁק מְכַבְּדֵנִי בְּסְטִירָה: “עֲבֹד!” וַאֲנִי, דְמָעוֹת עָלוּ בְּעֵינַי, אַךְ קִבַּלְתִּי בְּאַהֲבָה אֶת הַכֹּל: הֲרֵי חַיָיו שֶׁל לַקְלַק תְּלוּיִים בִּי וּבַעֲבוֹדָתִי!

כְּשֶׁסִיַמְתִּי אֶת הַמְלָאכָה, הָיִיתִי חוֹזֵר לְבֵיתִי וְעוֹלֶה עַל מִשְׁכָּבִי. לֹא נוֹתַר לִי הַרְבֵּה זְמַן לִישֹׁן. בַּבֹּקֶר הָיִיתִי קָם עָיֵף, עִגוּלִים שְׁחוֹרִים מִתַּחַת לְעֵינַי, וְאִמָא הָיְתָה מְמַשֶׁשֶׁת אֶת מִצְחִי בִּדְאָגָה: אוּלַי אַתָּה חוֹלֶה? אֵילוּ פְּעָמִים נִרְדַמְתִּי בְּבֵית־הַסֵפֶר בִּשְׁעַת הַשִׁעוּר. הַמוֹרֶה נָזַף בִּי, חֲבֵרַי־לַכִּתָּה צָחֲקוּ לִי. אַךְ אֲנִי, כָּאָמוּר, קִבַּלְתִּי הַכֹּל בְּאַהֲבָה.

מַה לִי עֲבוֹדָה לֵילִית, עֲיֵפוּת וְהַשְׁפָּלָה? הָעִקָר, שֶׁלַקְלַק לֹא נִלְקַח מֵאִתָּנוּ.

וְאָכֵן, הַכְּלַבְלָב גָמַל לָנוּ עַל כָּל הַסֵבֶל שֶׁסָבַלְנוּ בִּגְלָלוֹ.

לַקְלַק גָדַל. עַתָּה הָיָה מִתְרוֹצֵץ אַחֲרֵינוּ בֶּחָצֵר, מִתְחַכֵּךְ בְּרַגְלֵינוּ, מְלַקֵּק אֶת יָדֵינוּ. לֹא עוֹד הָלַכְנוּ לְשַׂחֵק בַּגַן הַצִבּוּרִי. כָּל שְׁעוֹת אַחֲרֵי־הַצָהֳרַיִם מֻקְדָשׁוֹת הָיוּ לְלַקְלַק. הָיוּ אֵלֶה שָׁעוֹת טוֹבוֹת, הַמְאֻשָׁרוֹת בִּשְׁעוֹת הַיוֹם.

לַקְלַק הָיָה כֶּלֶב כְּכָל הַכְּלָבִים: מַחֲזִיר לְמֵיטִיבָיו אַהֲבָה וְנֶאֱמָנוּת. רַק פְּגָם אֶחָד וְיָחִיד הָיָה בּוֹ: מֵעוֹלָם לֹא פָּתַח פִּיו בִּנְבִיחָה. דוֹמֶה שֶׁלִבּוֹ, לֵב כֶּלֶב אֲסוּפִי, הִרְגִישׁ שֶׁנּוֹכְחוּתוֹ בֶּחָצֵר אֵינָהּ רְצוּיָה. הִיא אָמְנָם נִסְבֶּלֶת אֵיכְשֶׁהוּ, אַךְ אָסוּר לוֹ לְהַפְנוֹת תְּשׂוּמֶת־לֵב יְתֵרָה אֶל עַצְמוֹ. שֶׁעַל כֵּן שָׁתַק כְּאִלֵם.

מֵעוֹלָם לֹא שִׁמֵשׁ לָנוּ לַקְלַק עִלָה לִמְרִיבוֹת. מֵאָז שֶׁאִמַצְנוּהוּ, שָׁמַרְנוּ בִּקְפִידָה עַל חֲלֻקַת הַתַּפְקִידִים: סֶבֶק אִלְפוֹ וְלִמְדוֹ לְצַיֵת לִפְקֻדוֹת, כְּגוֹן “אַרְצָה!”; “קוּם!”; “רוּץ!”; “תְּפֹס!” אֶדֶק דָאַג לִמְזוֹנוֹתָיו, שִׁימֶק – לְמֵימָיו, וְקוּבָּה הָיָה מְנַקֶה אֶת הַמְלוּנָה. גַם אֲנִי, שֶׁקֻפַּחְתִּי, זָכִיתִי סוֹף־סוֹף לְתַפְקִיד מִשֶׁלִי. יוֹם אֶחָד אָמַר לִי סֶבֶק:

– אַתָּה, בֶּנִי, תְּלַמֵד אֶת לַקְלַק לִנְבֹּחַ.

– כֵּיצַד? – שָׁאַלְתִּי.

– פָּשוּט מְאֹד: לֵךְ עַל אַרְבַּע וּנְבַח בְּקוֹל. יִשְׁמַע לַקְלַק וְיִלְמַד!

עָשִׂיתִי זֹאת, אַךְ מִסְתַּבֵּר שֶׁהָיִיתִי מוֹרֶה גָרוּעַ אוֹ שֶׁלַקְלַק הָיָה תַּלְמִיד מִתְרַשֵׁל. לַשָּׁוְא הִתְרוֹצַצְתִּי לְפָנָיו עַל אַרְבַּע. לַשָּׁוְא הִסְתָּעַרְתִּי עָלָיו, חוֹשֵׂף שִׁנַי וּפִי פּוֹלֵט נְבִיחוֹת קוֹלָנִיוֹת. לַקְלַק הִבִּיט בִּי בְּעֵינָיו הַטוֹבוֹת וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. הוּא שָׁתַק כְּאִלֵם.

וּבֵינְתַיִם חָלַף עָבַר הַקַיִץ וְהִגִיעַ הַסְתָו. לַיְלָה אֶחָד הֲקִיצוֹתִי לְקוֹל רְעָמִים שֶׁהִרְעִידוּ אֶת הַבַּיִת. בַּחוּץ נִתַּךְ גֶשֶׁם־זִלְעָפוֹת. שָׁעָה קַלָה שָׁכַבְתִּי עֵר וּלְפֶתַע נִזְכַּרְתִּי בְּלַקְלַק: הַמִסְכֵּן רוֹבֵץ וַדַאי בִּמְלוּנָתוֹ, רוֹעֵד מִקֹר וּמִפַּחַד!

חֶרֶשׁ קַמְתִּי מִמִטָתִי, הִתְעַטַפְתִּי מֵעַל רֹאשִׁי בִּמְעִיל וְחָמַקְתִּי הַחוּצָה, לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית. גוֹלַלְתִּי אֶת הָאֶבֶן שֶׁלְיַד דֶלֶת הַמְלוּנָה וְאָסַפְתִּי אֶל חֵיקִי אֶת לַקְלַק.

וְאָכֵן, הוּא רָעַד כֻּלוֹ וּסְמַרְמֹרֶת הִרְטִיטָה אֶת גוּפוֹ. חָזַרְתִּי הַבַּיְתָה וְשָׁכַבְתִּי בְּמִטָתִי, מְחַבֵּק אֶת לַקְלַק וּמִתְרַפֵּק עָלָיו. חֲמִימוּתוֹ פָּשְׁטָה בְּאֲבָרַי, לְשׁוֹנוֹ לִקְקָה אֶת פָּנַי.

לְמַזָלִי הִתְעוֹרַרְתִּי בְּטֵרֶם־בֹּקֶר וְהִסְפַּקְתִּי לְהַחֲזִיר אֶת הַכֶּלֶב לִמְלוּנָתוֹ. בְּבֵית־הַסֵפֶר לֹא הִקְשַׁבְתִּי לְדִבְרֵי הַמוֹרֶה. זִכְרוֹן הַלַיְלָה חַי בִּי וְחִמֵם אֶת לִבִּי.

הוֹי, מָה אָהַבְתִּי אֶת לַקְלַק!

סְטַשֶׁק תָּבַע לְהַגְדִיל אֶת הַמִכְסָה, אַךְ כָּל מַאֲמַצֵינוּ הָיוּ לַשָּׁוְא: לֹא הִצְלַחְנוּ לַעֲבֹר אֶת הַמַחְסוֹם שֶׁל 200 סִיגָרִיוֹת לְמִשְׁמֶרֶת לֵילִית. שְׁעוֹת הַלַיְלָה זָחֲלוּ לְאִטָן. יָשַׁבְנוּ לְפִי הַתּוֹר, יָדֵינוּ עוֹשׂוֹת בַּמְלָאכָה וְאָנוּ נֶאֱבָקִים עִם הַשֵׁנָה.

עֲבָדִים הָיִינוּ.

לֹא־פַּעַם, בְּשִׁבְתִּי מוּל סְטַשֶׁק, מְפַטֵם אֶת הַסִיגָרִיוֹת בְּטַבַּק וְאֶצְבְּעוֹתַי מִתְעַלְפוֹת מֵחֲמַת עַיֵפוּת, הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי: אָמְנָם, עֶבֶד אֲנִי, אַךְ אֶת עֻלָהּ שֶׁל עַבְדוּת זוֹ קִבַּלְתִּי עַל עַצְמִי מֵרְצוֹנִי הַטוֹב – בִּגְלַל אַהֲבָתִי לְלַקְלַק. כְּלוּם לֹא עָבַד יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת לָבָן הָאֲרָמִי אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה שָׁנִים תְּמִימוֹת בִּגְלַל אַהֲבָתוֹ לְרָחֵל? אֶלָא שֶׁסְאַת סִבְלֵנוּ טֶרֶם נִמְלְאָה. יוֹם אֶחָד הוֹדִיעַ לָנוּ סְטַשֶׁק:

– חַסַל סֵדֶר טַבַּק! מֵהַיוֹם עֲלֵיכֶם לְהַשִׂיג אוֹתוֹ בְּעַצְמְכֶם.

– הָכֵיצַד? – תָּמַהְנוּ – הֵיכָן נִקַח טַבַּק?

נִתְרַתַּח סְטַשֶׁק וְגָעַר בָּנוּ:

– בַּטְלָנִים שֶׁכְּמוֹתְכֶם! כָּל אֶחָד מִכֶּם עוֹזֵר לִי לַיְלָה אֶחָד בִּלְבַד בַּשָּׁבוּעַ. הִגִיעַ הַזְמַן שֶׁתֵּרָתְמוּ לַעֲבוֹדָה שֶׁל מַמָּשׁ! בָּרְחוֹבוֹת מִתְגוֹלְלִים זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. וְלֹא־מְעַטִים הֵם הַמְעַשְׁנִים הַמְפֻנָקִים, הַמַשְׁלִיכִים חֲצָאֵי־סִיגָרִיוֹת. אַתֶּם תַּאַסְפוּ אוֹתָן, תְּסַלְקוּ אֶת הָאֵפֶר וְתִשְׁמְרוּ עַל הַטַבַּק שֶׁנִשְׁאַר.

שָׁתַקְנוּ. וְכִי הָיְתָה לָנוּ בְּרֵרָה?

מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם הָיִינוּ מְהַלְכִים בְּחוּצוֹת הָעִיר וְעֵינֵינוּ תָּרוֹת אַחֲרֵי זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. כְּשֶׁאָסַפְנוּ כִּיסִים מְלֵאִים, חָזַרְנוּ לֶחָצֵר וְשָׁם, מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, נִגַשְׁנוּ לַמְלָאכָה: חָתַכְנוּ בְּמִסְפָּרַיִם אֶת קְצוֹת הַסִיגָרִיוֹת הַמְכֻסִים אֵפֶר, פָּרַמְנוּ אֶת הַנְיָר הַדָקִיק וְהֵרַקְנוּ אֶת הַטַבַּק לְתוֹךְ תֵּבָה גְדוֹלָה. כְּשֶׁסִיַמְנוּ, בָּא סְטַשֶׁק, הֵרִים אֶת הַתֵּבָה כְּאוֹמֵד אֶת מִשְׁקָלָה וְהַחִיוּךְ הָעַרְמוּמִי לֹא סָר מִפָּנָיו.

קָרְבוּ יְמֵי הַפֶּסַח. בְּבֵית־הַסֵפֶר לָמַדְנוּ אֶת פָּרָשַׁת יְצִיאַת מִצְרַיִם.

יוֹם אֶחָד אָמַר לָנוּ סֶבֶק:

– חֶבְרֶ’ה, הַאִם שַׂמְתֶּם לֵב, שֶׁקָרָה לָנוּ בְּדִיוּק מַה שֶׁקָרָה לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם? “עֲבָדִים הָיִינוּ לְפַרְעֹה בְּמִצְרַיִם” – וְאָנוּ עֲבָדִים הָיִינוּ לִסְטַשֶׁק. תְּחִלָה נָתַן לָנוּ “חֹמֶר וּלְבֵנִים” – כְּלוֹמַר טַבַּק, כְּדֵי לְפַטֵם אֶת הַסִיגָרִיוֹת וּלְאַחַר מִכֵּן נִתְקַיֵם בָּנוּ הַפָּסוּק: “לֹא תּוֹסִיפוּן לָתֵת תֶּבֶן לָעָם לִלְבֹּן הַלְבֵנִים כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. הֵם יֵלְכוּ וְקוֹשְׁשׁוּ לָהֶם תֶּבֶן!” – גַם אָנוּ נִגְזַר עָלֵינוּ לָלֶכֶת וְלֶאֱסֹף אֶת הַטַבַּק. עַד מָתַי נִתְעַנֶה תַּחַת יָדוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק הַמְנֻוָל?

עוֹדֶנוּ מְדַבֵּר, נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק מִפִּנַת הֶחָצֵר. אֵין זֹאת וְעָמַד שָׁם, מַקְשִׁיב לְשִׂיחָתֵנוּ.

– מָה אָמַרְתָּ. – צָרַח סְטַשֶׁק – “מְנֻוָל”? אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ מִי כָּאן מְנֻוָל!

וְהוּא קָרַב וְהִנְחִית אֶגְרוֹפוֹ בְּלִסְתּוֹ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁהִרְכִּין רֹאשוֹ וְיָרַק דָם. זַרְזִיף שֶׁל דָם נִגַר מְסַנְטֵרוֹ.

זִנַקְנוּ מִמְקוֹמֵנוּ. אִלוּ הִסְתָּעַרְנוּ כֻּלָנוּ, כְּאִישׁ אֶחָד, עַל סְטַשֶׁק, אֵין סָפֵק שֶׁגַם הוּא הָיָה סוֹפֵג מַכּוֹת. אַךְ יְלָדִים הָיִינוּ, יְלָדִים יְהוּדִים מוּל גוֹי, וְלֹא עָמַד בָּנוּ הָעֹז לְהִתְיַצֵב מוּל הַבִּרְיוֹן וְלִנְקֹם אֶת נִקְמָתוֹ שֶׁל סֶבֶק. עַל כֵּן הִתְפַּזַרְנוּ בְּרִיצָה בֶּחָצֵר וְצָרַחְנוּ בִּמְלוֹא גְרוֹנֵנוּ:

– סְטַשֶׁק מְנֻוָל! סְטַשֶׁק מְנֻוָל!

בְּפֶתַח דִירָתוֹ הוֹפִיעַ הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי.

– מַה קָרָה? – שָׁאַל, לוֹטֵשׁ בָּנוּ אֶת עֵינָיו, עֵינֵי שִׁכּוֹר.

וְאָנוּ מִתְרוֹצְצִים בֶּחָצֵר וּמְצַוְחִים בְּמַקְהֵלָה, וְקוֹלֵנוּ גוֹבֵר וְהוֹלֵךְ וּמְהַדְהֵד בְּעֹז בֵּין חוֹמוֹת הַבָּתִּים:

– סְטַשֶׁק מְנֻוָל!

נִסָה סְטַשֶׁק לִרְדֹף אַחֲרֵינוּ, אַךְ הָיִינוּ זְרִיזִים מִמֶנוּ וְחָמַקְנוּ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו. לְבַסוֹף נֶעֱצַר סְטַשֶׁק, מִתְנַשֵׁם בִּכְבֵדוּת, נוֹפֵף אֶגְרוֹפוֹ וְקָרָא לְעֶבְרֵנוּ בְּזַעַם:

– חַכּוּ, חַכּוּ, לֹא אֶשְׁתֹּק לָכֶם!

ו

הִתְמָרַדְנוּ.

לְמָחֳרַת הַיוֹם לֹא פָּשַׁטְנוּ בָּרְחוֹבות כְּדֵי לֶאֱסֹף זַנְבוֹת־סִיגָרִיוֹת. לַשָּׁוְא הִמְתִּין סְטַשֶׁק לַמָנָה הַיוֹמִית שֶׁלוֹ, לְתֵבַת־הַטַבַּק. גַם בַּלֵילוֹת לֹא עָבַדְנוּ עוֹד. יָמִים אֲחָדִים נִסִינוּ לְהִתְחַמֵק מִסְטַשֶק, נִמְנַעְנוּ מִלְהִתָּקֵל בּוֹ. סְטַשֶׁק שָׁתַק. רַק עֵינָיו הֵצִיצוּ בָּנוּ בְּמַבָּט זְדוֹנִי, מְבַשֵׂר־רָעָה.

לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ, כְּשֶׁחָזַרְנוּ מִבֵּית־הַסֵפֶר, הִבְחַנוּ בִּמְהוּמָה בָּרְחוֹב. בַּכְּבִישׁ עָבַר קָרוֹן גָדוֹל, מְסֹרָג, וּבְתוֹכוֹ כְּלָבִים כְּלוּאִים הַמְיַבְּבִים וְנוֹבְחִים בְּקוֹל. לְיַד הַקָרוֹן הִפְסִיעַ חוֹטֵף־הַכְּלָבִים, עוֹבֵד־עִירִיָה, וּבְיָדָיו מוֹט אָרֹךְ, שֶׁבְּקָצֵהוּ לוּלָאָה. בְּמוֹט זֶה, כְּמוֹ בְּפַלְצוּר, הָיָה תּוֹפֵס כְּלָבִים חַסְרֵי־בְּעָלִים וְכוֹלְאָם בַּקָרוֹן.

עוֹדֶנוּ עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַנַּעֲשֶׂה, הוֹפִיעַ בְּשַׁעַר בֵּיתֵנוּ סְטַשֶׁק וּבִזְרוֹעוֹתָיו לַקְלַק שֶׁלָנוּ.

לִבֵּנוּ קָפָא מֵרֹב אֵימָה. טֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּינוּ, קָרַב סְטַשֶׁק אֶל חוֹטֵף־הַכְּלָבִים וְקָרַץ לו בְּעֵינָיו. חוֹטֵף־הַכְּלָבִים הֵנִיף אֶת הַמוֹט, וְהַלוּלָאָה נִתְהַדְקָה עַל צַוָארוֹ שֶׁל בֶּן־טִפּוּחֵינוּ. לְאַחַר רֶגַע הָשְׁלַךְ לַקְלַק לְתוֹךְ הַקָרוֹן. הוּא עָמַד שָׁם, לְיַד הַסוֹרֵג, מַבִּיט בָּנוּ בְּעֵינָיו הַטוֹבוֹת הַמְשַׁוְעוֹת לְעֶזְרָה.

וַעֲדַיִן לֹא הוֹצֵאנוּ הֶגֶה מִפִּינוּ. כִּמְאֻבָּנִים עָמַדְנוּ תַּחְתֵּינוּ, מַבִּיטִים בַּמַחֲזֶה.

אוֹתוֹ רֶגַע זָז הַקָרוֹן וְלַקְלַק שֶׁלָנוּ פָּתַח פִּיו בִּנְבִיחָה אַדִירָה, נְבִיחָה מִתְלַעֲלַעַת, קוֹרַעַת־לֵב – הַנְבִיחָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו.

“עֲמָלִי לֹא הָיָה לַשָּׁוְא – חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחִי – סוֹף סוֹף לָמַד לַקְלַק לִנְבֹּחַ! אֶלָא שֶׁנְבִיחָתוֹ זוֹ, הָרִאשׁוֹנָה בְּמִנְיָן, הִיא, כַּנִרְאֶה, גַם נְבִיחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה. הֲרֵי כָּל הַכְּלָבִים נִדוֹנִים לְמִיתָה.”

פָּרַצְנוּ בְּרִיצָה אַחֲרֵי הַקָרוֹן. נוֹפַפְנוּ יָדַיִם. צָעַקְנוּ. בָּכִינוּ. הִתְחַנַנוּ: “אָדוֹן, הַחְזֵר לָנוּ אֶת לַקְלַק, הוּא הַכֶּלֶב שֶׁלָנוּ.”

סֶבֶק נֶאֱחַז בִּבְלִיטַת הַקָרוֹן מֵאָחוֹר וְלא הִרְפָּה.

אַךְ חוֹטֵף הַכְּלָבִים אִיֵם עָלֵינוּ בְּמוֹטוֹ וְאָנוּ נְסוּגוֹנוּ. עַד מְהֵרָה נֶעֶלַם הַקָרוֹן מֵעֵינֵינוּ.

קוֹדְרִים וַאֲבֵלִים חָזַרְנוּ הַבַּיְתָה. בַּשַׁעַר נִצַב סְטַשֶׁק, יָדָיו תְּקוּעוֹת בְּכִיסֵי מִכְנָסָיו וְהוּא שׁוֹרֵק לְעַצְמוֹ נְעִימָה עַלִיזָה. בְּהַשְׁגִיחוֹ בָּנוּ, פָּשַׁט חִיוּךְ עַל פָּנָיו, חִיוּךְ שֶׁל שִׂמְחָה לְאֵיד. עֵינָיו הָעַרְמוּמִיוֹת הִבִּיטוּ בָּנוּ מִתְגָרוֹת, מְרֻשָׁעוֹת, בְּטֶרֶם פָּתַח אֶת פִּיו.

–הִבְטַחְתִּי וְקִיַמְתִּי – אָמַר – עַתָּה תֵּדְעוּ מִי הוּא מְנֻוָל!

רוֹצִים הָיִינוּ לְקָרְעוֹ לִגְזָרִים, אַךְ קְטַנִים הָיִינוּ, חַסְרֵי־אוֹנִים. יְלָדִים יְהוּדִים מוּל גוֹי מְרֻשָׁע.

כָּךְ נֶעֱקַר מִתּוֹכֵנוּ לַקְלַק אֲהוּב נַפְשֵׁנוּ וְאָנוּ מִתְאַבְּלִים עָלָיו וְחוֹלְמִים עַל נְקָמָה, אִם כִּי יָדַעְנוּ שֶׁקָצְרָה יָדֵנוּ לְהִפָּרַע מִסְטַשֶׁק.

ז

וּבְכָל זֹאת זָכִינוּ בִּנְקָמָה.

לֹא יָצְאוּ יָמִים מְעַטִים וְהֶחָצֵר כֻּלָה רָגְשָׁה: שׁוֹטְרִים, וּבְרֹאשָׁם סַמָל, הוֹפִיעו פִּתְאֹם בְּדִירַת הַמַרְתֵּף שֶׁל הַשׁוֹעֵר אַנְטוֹנִי וְעָרְכוּ בָּהּ חִפּוּשׂ. אֵין זֹאת וּמִישֶׁהוּ הִלְשִׁין עָלָיו, עַל סְטַשֶׁק.

עַד־מְהֵרָה גִלוּ הַשׁוֹטְרִים אֶת הַמַכְשִׁירִים לְהַתְקָנַת סִיגָרִיוֹת וְכֵן כַּמָה תֵּבוֹת גְדוֹלוֹת, גְדוּשות טַבַּק.

יָרַדְנוּ בִּמְרוּצָה לֶחָצֵר וְהֵצַצְנוּ בַּנַעֲשֶׂה בְּדִירָתוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי. סְטַשֶׁק עָמַד שָׁם, נִשְׁעַן אֶל הַקִיר, וּפָנָיו חְִורוֹת כְּסִיד. אוֹתוֹ רֶגַע פָּנָה אֵלָיו הַסַמָל וְאָמַר:

– נוּ, הִתְחַשֵׁק לְךְ לְהִתְחָרוֹת בַּמֶמְשָׁלָה, בַּמוֹנוֹפּוֹלִין שֶׁלָהּ לְטַבַּק? עַתָּה תֵּשֶׁב בְּבֵית־הַכֶּלֶא וְיִהְיֶה לְךָ פְּנַאי לְהַרְהֵר בְּמַעֲשֶׂיךָ.

וּפִתְאֹם נִתַּק סְטַשֶׁק מִן הַקִיר וְזִנֵק לְעֵבֶר הַפֶּתַח, אוּלָם שְׁנֵי שׁוֹטְרִים תְּפָסוּהוּ מִזֶה וּמִזֶה וְהַסַמָל הִנְחִית אֶגְרוֹפוֹ בְּלִסְתּוֹ. סְטַשֶׁק הִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְיָרַק דָם.

לְאַחַר רֶגַע רָאִינוּ כֵּיצַד מוֹבִילִים הַשׁוֹטְרִים אֶת סְטַשֶׁק וְיָדָיו כְּבוּלוֹת. זַרְזִיף שֶׁל דָם נִגַר מְסַנְטֵרוֹ. רָצִינוּ לְהָרִיעַ בְּשִׂמְחָה, אַךְ חָשַׁשְׁנוּ לְהִתְגָרוֹת בּוֹ, בַּבִּרְיוֹן. הֲרֵי יָבוֹא יוֹם וְהוּא יַחֲזֹר מִבֵּית־הַכֶּלֶא!

שׁוֹתְקִים עָמַדְנוּ וְעֵינֵינוּ עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי דְמוּתוֹ שֶׁל סְטַשֶׁק, שֶׁנִבְלְעָה בִּמְכוֹנִית הַמִשְׁטָרָה הַמְסֹרֶגֶת.

א

מִי אָמַר שֶׁהֶחָצֵר שֶלָנוּ הָיְתָה עֲצוּבָה?

אָמְנָם, כְּלוּאָה בֵּין בָּתִּים יְשָׁנִים, אֲפֹרִים, דָמְתָה לַחֲצַר בֵּית־סֹהַר, פִּסַת־הַשָּׁמַיִם שֶׁמֵעָלֶיהָ מְחֻתֶּלֶת הָיְתָה עָשָׁן הַמִתַּמֵר מִן הָאֲרֻבּוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ פּוֹקֶדֶת אוֹתָה לְשָׁעָה קַלָה בִּלְבָד, הֵצִיצָה וְדוֹמֶה שֶׁנִבְהֲלָה מִמַרְאֵה־עֵינֶיהָ וְעָקְרָה חִישׁ־מַהֵר לְדַרְכָּהּ. אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁעֲנִיִים הָיוּ, עָבְרוּ בֶּחָצֵר, נֶחְפָּזִים תָּמִיד כְּרוֹדְפִים אַחֲרֵי מַשֶׁהוּ שֶׁלֹא נִתָּן לְהַשִׂיגוֹ, וּפְנֵיהֶם קוֹדְרוֹת מְאֹד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – הָיוּ יְלָדִים בֶּחָצֵר, וְאֵלֶה כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, שִׂחֲקוּ בְּתוֹפֶסֶת וּבְכַדוּר וְהַיְלָדוֹת קִפְּצוּ בְּחֶבֶל. וּבַשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּשֶׁחָזְרוּ הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים מִבֵּית־הַסֵפֶר, הָיְתָה הֶחָצֵר מִתְמַלְאָה הֲמֻלָה עַלִיזָה, שׁוֹקֶקֶת, וְקוֹלוֹת צְחוֹק וּמְשׁוּבָה בּוֹקְעִים מִמֶנָה וּמִתְדַפְּקִים עַל הַחוֹמוֹת הָאֲטוּמוֹת.

וְהָיוּ גַם שְׂמָחוֹת אֲחֵרוֹת:

יֵשׁ וּבֶחָצֵר הוֹפִיעַ קַבְּצָן נוֹדֵד, שֶׁהִשְׁמִיעַ מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת בְּתֵבַת־נְגִינָה צְרוּדָה. לְשֵׁמַע הַנְגִינָה נִפְתְּחוּ חַלוֹנוֹת הַבָּתִּים וְדַיָרֵי הֶחָצֵר שִׁרְבְּבוּ רֹאשָׁם וְהִקְשִׁיבוּ. מִשֶׁנָדַם הַצְלִיל הָאַחֲרוֹן, הָיוּ הָאֲנָשִׁים מַשְׁלִיכִים לוֹ, לַמְנַגֵן, פְּרוּטוֹת עֲטוּפוֹת בְּפִסַת־נְיָר וְהוּא לִקְטָן וְשִׁלְשְׁלָן לְכִיסוֹ.

הָיְתָה זוֹ הַמוּסִיקָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵינוּ.

וְיֵשׁ שֶׁבָּקַע בַּחֲצֵרֵנוּ קוֹל תְּרוּעָה, שֶׁבִּשֵׂר עַל הוֹפָעָה שֶׁל תֵּאַטְרוֹן־בֻּבּוֹת. הַלַהֲקָה הָיְתָה מְקִימָה סֻכָּה מִירִיעוֹת, וְעִם שֶׁאָנוּ מִתְקַבְּצִים מִסָבִיב, לוֹטְשִׁים עֵינַיִם, הוֹפִיעוּ מֵעַל לְדָפְנוֹת הַסֻכָּה בֻּבּוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת. הֵן דִבְּרוּ, שָׁרוּ וְאַף רָבוּ בֵּינֵיהֶן וְהִרְבִּיצוּ זוֹ לְזוֹ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל הַצוֹפִים. יָדַעְנוּ שֶׁהַבֻּבּוֹת אֵינָן אֶלָא כְּפָפוֹת, שֶׁהַלוֹבֵשׁ אוֹתָן מַפְעִילָן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְאִלוּ הַקוֹלוֹת הֵם שֶׁל חַבְרֵי הַלַהֲקָה, אַךְ יְדִיעָה זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְקַלְקֵל אֶת הַהֲנָאָה. בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה עָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַמַחֲזֶה.

הָיָה זֶה הַתֵּאַטְרוֹן הָרִאשׁוֹן בְּחַיֵינוּ.

אַךְ הִגְדִילוּ לַעֲשׂוֹת הַלַהֲטוּטָנִים. הֵם הוֹפִיעוּ, אָמְנָם, בֶּחָצֵר לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד, אַךְ הַצָגָתָם לֻוְתָה בִּקְרִיאוֹת הִתְפַּעֲלוּת וּתְשוּאוֹת. הֵם הָיוּ שְׁלשָׁה: אֶחָד נִגֵן בְּמַפּוּחִית. הַשֵׁנִי, בָּחוּר צָעִיר, גְבַרְתָּן, פָּשַׁט מְעִילוֹ וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בְּחֻלְצַת־טְרִיקוֹ מְפֻסְפֶּסֶת וּזְרוֹעוֹתָיו הַשְׁרִירִיוֹת מְקֻעְקָעוֹת צִיוּרִים כְּחֻלִים. סִיְעָה בְּיָדוֹ רִיבָה צְעִירָה, סָפֵק נַעֲרָה סָפֵק יַלְדָה, חִוֶרֶת וּבַעֲלַת צַמָה בְּהִירָה בְּצֶבַע הַפִּשְׁתָּן, לְבוּשָׁה אַף הִיא חֻלְצַת־טְרִיקוֹ. פָּרְשׂוּ הַשְׁנַיִם מַרְבַד דָהוּי עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר וְהַבָּחוּר מָחָא כַּף אֶל כַּף – זִנֵק וְהִתְהַפֵּךְ פַּעֲמַיִם בָּאֲוִיר וְנָחַת עַל רַגְלָיו. עוֹדֶנוּ מִתְפַּעֲלִים לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ, נִזְדָרֵז הַבָּחוּר וְעָמַד עַל יָדָיו וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה נִתְּרָה וְעָלְתָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. הָיָה הַבָּחוּר מַקְפִּיץ אוֹתָהּ בִּתְנוּפָה – וְזוֹ הִתְעוֹפְפָה כְּכַדוּר־גוּמִי וְחָזְרָה וְנָחֲתָה כְּשֶׁכַּפּוֹת רַגְלֶיהָ דְבוּקוֹת שׁוּב לְכַפּוֹת רַגְלָיו. לְאַחַר־מִכֵּן הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת, מְפַשֶׂקֶת רַגְלֶיהָ בִּ“שְׁפַּגַט” או מְקַפֶּלֶת אוֹתָן עַל עָרְפָּה וּמְדַדָה עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּמִין חֶרֶק גָדוֹל, מְשֻׁנֶה. הֶעֱמִיד הַבָּחוּר עַל הָאָרֶץ מִזְוָדָה קְטַנָּה וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה קִפְּלָה יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ, צִמְצְמָה אֶת גוּפָהּ – וּמַמָשׁ לֹא יֵאָמֵן: כָּל־כֻּלָה נִבְלְעָה בְּתוֹךְ הַמִזְוָדָה!

אוּלָם הָיְתָה זוֹ רַק פְּתִיחָה בִּלְבָד. מִשֶׁקָפְצָה הַנַעֲרָה־הַיַלְדָה מִתּוֹךְ הַמִזְוָדָה וְקַדָה קִדָה לַקָהָל, פָּתַח הַבָּחוּר בַּהַצָגָה הַגְדוֹלָה: מָתַח חֶבֶל בַּגֹבַהּ, בֵּין שְׁנֵי עַמוּדִים, וְהָיָה מְהַלֵךְ עָלָיו בַּמְרוֹמִים, אוֹחֵז בִּשְׁתֵּי יָדָיו קָנֶה אָרֹךְ. וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מַפְסִיעַ בְּרֶגֶל אַחַת בִּלְבָד. הַמְנַגֵן בְּמַפּוּחִית הִגְבִּיר אֶת קֶצֶב הַנְגִינָה וְהַבָּחוּר הָיָה מְרַקֵד עַל הַחֶבֶל, מְנַתֵּר וּמִסְתַּחְרֵר, מַפְסִיעַ קָדִימָה וְאָחוֹרָה וְאַף מִתְהַפֵּךְ וְעוֹמֵד עָלָיו עֲמִידַת־רֹאשׁ, וְהַצוֹפִים מְרִיעִים לוֹ בְּקוֹל.

קָפַץ הָלַהֲטוּטָן וְיָרַד מִן הַחֶבֶל וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ תֵּבַת־עֵץ אֲבִיזָרִים שׁוֹנִים וְהִגִישָׁתָם לְבֶן־זוּגָהּ: חֲרָבוֹת, שֶׁהַבָּחוּר הָיָה תּוֹקְעָן לְלֹעוֹ עַד הַנִצָב, מִינֵי אֲבוּקוֹת, שֶׁהָיָה מַדְלִיקָן, תּוֹחָבָן לְפִיו וּבוֹלֵעַ אֶת הַלֶהָבוֹת. וּלְסִיוּם בָּאָה גֻלַת־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַהַצָגָה: הַנַעֲרָה־הַיַלְדָה הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ הַתֵּבָה צִנְצֶנֶת־מַיִם וּבְתוֹכָה צְפַרְדְעִים, וְהַבָּחוּר הָיָה נוֹטְלָן בְּזוֹ אַחַר זוֹ, מַנִיחָן עַל כַּף יָדוֹ וּמַקְפִּיצָן יָשָׁר אֶל פִּיו. אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ צְפַרְדְעִים! וְהַנִקְהָלִים – הֵמָה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ: פִּיו שֶׁל הַבָּחוּר רֵיק! הַאֻמְנָם בָּלַע אֶת הַצְפַרְדְעִים? אַךְ לְאַחַר רֶגַע מָחָא הַלַהְטוּטָן כַּף אֶל כַּף, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְקָרָא לַצְפַרְדְעִים – כָּל צְפַרְדֵעַ בִּשְׁמָהּ – וְהַלָלוּ קָפְצוּ בְּזוֹ אַחַר זוֹ מִתּוֹךְ פִּיו וְהָחְזְרוּ לַצִנְצֶנֶת!

הַמְבֻגָרִים הֵצִיצוּ מִן הַחַלוֹנוֹת וּפִיהֶם פָּעוּר לִרְוָחָה. אָנוּ, הַיְלָדִים, נִדְחַקְנוּ סָבִיב נִרְגָשִׁים וְצוֹהֲלִים. הֶאֱמַנוּ: אֵין אֵלֶה לַהֲטוּטָנִים אֶלָא קוֹסְמִים!

הָיָה זֶה הַקִרְקָס הָרִאשׁוֹן בְּחַיֵינוּ.

ב

בִּקוּר הַלַהְטוּטָנִים הִסְעִיר אֶת יַלְדֵי הֶחָצֵר. הִתְקָנֵאנוּ בָּהֶם, בִּזְרִיזוּתָם, בְּלַהַטוּטֵיהֶם. יָמִים רַבִּים הָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל מַרְאֵה־עֵינֵינוּ. סֶבֶק, רֹאשׁ הַחֲבוּרָה, טָעַן שֶׁאֵין אֵלֶה קְסָמִים אֶלָא פְּרִי אִמוּנִים בִּלְבָד.

– אִם נִתְאַמֵן – אָמַר סֶבֶק – נוּכַל גַם אָנוּ לַעֲמֹד עֲמִידַת־רֹאשׁ, לְהַלֵךְ עַל חֶבֶל אוֹ לְהִתְקַפֵּל וּלְהִכָּנֵס לְתוֹךְ מִזְוָדָה.

– נוּ, וּבְלִיעַת הָאֵשׁ, הַחֲרָבוֹת וְהַצְפַרְדְעִים? – שָׁאַל קוּבָּה. אַךְ סֶבֶק, שֶׁסַפְקָן הָיָה מִטִבְעוֹ, מָצָא הֶסְבֵּר גַם לְכָךְ.

– יִתָּכֵן – אָמַר – שֶׁלֹא הָיוּ אֵלֶה חֲרָבוֹת מַמָּשׁ כִּי־אִם חֲרָבוֹת מְדֻמוֹת. חֶרֶב כָּזוֹ מִתְקַפֶּלֶת לְתוֹךְ הַנִצָב וְלָצוֹפִים נִדְמֶה שֶׁהִיא נִתְקַעַת בַּלֹעַ.

– וְהָאֵשׁ?

– זוֹהִי אֵשׁ קָרָה – טָעַן סֶבֶק – קָרָאתִי פַּעַם שֶׁאֶפְשָׁר לְיַצֵר אֵשׁ כָּזוֹ.

– וְהַצְפַרְדְעִים? – הִקְשָׁה שִׁימֶק – בְּמוֹ עֵינֵינוּ רָאִינוּ שֶׁהוּא בָּלַע אוֹתָן!

– אֵין זוֹ אֶלָא אֲחִיזַת עֵינַיִם – הֵשִׁיב סֶבֶק – יִתָּכֵן שֶׁהַצְפַרְדְעִים קָפְצוּ לְתוֹךְ שַׁרְווּלוֹ.

– הֲרֵי לֹא הָיוּ לָהּ, לְחֻלְצַת־הַטְרִיקוֹ שֶׁלוֹ, שַׁרְווּלִים! – טָעַנְתִּי.

– אִם כֵּן הֵן נִשְׁאֲרוּ בְּכַף יָדוֹ אוֹ תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ – הֵשִׁיב סֶבֶק – זֶהוּ פָּשׁוּט עִנְיָן שֶׁל זְרִיזוּת.

כָּעַסְנוּ עַל סֶבֶק, שֶׁבִּגְלָלוֹ פָּג הַקֶסֶם אֲשֶׁר הִרְהִיב אֶת עֵינֵינוּ, אַךְ בְּסֵתֶר לִבֵּנוּ אֲנוּסִים הָיִינוּ לְהוֹדוֹת שֶׁהַצֶדֶק עִמוֹ.

אֶדֶק בִּלְבַד לֹא וִתֵּר:

– אִם כָּל אֵלֶה הֵם פְּרִי זְרִיזוּת וַאֲחִיזַת עֵינַיִם, מַדוּעַ לֹא נְנַסֶה לְחַקוֹתָם? – שָׁאַל.

– רֵאשִׁית־כֹּל – אָמַר סֶבֶק – אֵין לָנוּ כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הָאֲבִיזָרִים הַדְרוּשִׁים: חֲרָבוֹת מִתְקַפְּלוֹת אוֹ אֵשׁ קָרָה. וַאֲשֶׁר לִצְפַרְדְּעִים אֲנִי בּוֹחֵל בָּהֶן. הָיִיתִי מֵקִיא אִלוּ הִצְטָרַכְתִּי לֶאֱחֹז אוֹתָן בְּיָדִי.

– וְהָלַהְטוּטִים עַל הַחֶבֶל? – לֹא הִרְפָּה אֶדֶק.

– לא עוֹלֶה עַל דַעְתִּי לְסַכֵּן אֶת עַצְמִי – הֵשִׁיב סֶבֶק – אֲנִי וַדַאי הָיִיתִי נוֹפֵל וְשׁוֹבֵר אֶת מַפְרַקְתִּי!

ג

אֶדֶק לא שֻׁכְנַע. גַם הוּא נָטָה לְקַבֵּל אֶת סְבָרָתוֹ שֶׁל סֶבֶק לְגַבֵּי הַחֲרָבוֹת, הָאֵשׁ וְהַצְפַרְדְעִים, אַךְ עִנְיַן הַחֶבֶל נִתְקַע בְּרֹאשׁוֹ.

לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ, כְּשֶׁיָּצָאנוּ לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתֵנוּ מֵרֹב פְּתִיעָה: חֶבֶל עָבֶה נִתְמַשֵׁךְ מִצִיר־הַדֶלֶת שֶׁל אַחַד הַמַחְסָנִים אֶל צִיר־הַדֶלֶת שֶׁמִמוּל וְאֶדֶק תָּלוּי בָּאֲוִיר, כַּפּוֹת יָדָיו אוֹחֲזוֹת בַּחֶבֶל וְהוּא מַחֲלִיפָן וּמִתְקַדֵם בִּמְרוֹמֵי הֶחָצֵר. בְּאֶמְצַע דַרְכּוֹ נֶעֱצַר וְהֵנִיד רַגְלָיו כִּשְׁתֵּי מְטֻטָלוֹת. תְּחִלָּה אַט־אַט וּלְאַחַר מִכֵּן הִגְבִּיר טִלְטוּלָן, וּפִתְאֹם הֵטִיל בִּתְנוּפָה אֶת כָּל גוּפוֹ בְּ“סַלְטוֹ” אַדִיר וְהִתְהַפֵּךְ בָּאֲוִיר, כְּשֶׁהוּא נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּכַפּוֹת יָדָיו בִּלְבָד, וְאָז קָפַץ לְמַטָה וְעָמַד לְפָנֵינוּ מְחַיֵךְ חִיוּךְ שֶׁל נִצָחוֹן.– הֵיכָן לָמַדְתָּ זֹאת? – הִתְפַּלֵאנוּ.

– אֲנִי מִתְאַמֵן כָּאן כָּל יוֹם – הֵשִׁיב אֶדֶק – אַתָּה, סֶבֶק, טָעַנְתָּ שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי אִמוּנִים תִּשְׁבֹּר אֶת מַפְרַקְתְּךָ. וְאִלוּ אֲנִי נִסִיתִי וְהִצְלַחְתִּי!

מֵאָז לֹא הָיִינוּ זְקוּקִים עוֹד לְהַצֲגַת הַלַהְטוּטָנִים. כָּל יוֹם עֵדִים הָיִינוּ לְמוֹפָעִים לְמִינֵיהֶם. פַּעַם קָשַׁר אֶדֶק אֶת הַחֶבֶל שֶׁלוֹ אֶל צַמַרְתּוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן וְהָיָה מְטַפֵּס עָלָיו, אוֹחֲזוֹ בְּיָדָיו וּמְשַׁלֵב עָלָיו אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו. פַּעַם שְׁנִיָה מָתַח אֶת הַחֶבֶל בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית בְּגֹבַהּ רַב וְהָיָה מִתְקַדֵם עָלָיו בַּ“הֲלִיכַת זִקִית”, כְּשֶׁגַבּוֹ לְמַטָה וְהוּא נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּיָדָיו וּבְקַרְסֻלָיו, וְאָנוּ עוֹמְדִים וּמִתְפַּעֲלִים וְלִבֵּנוּ הוֹלֵם בְּחָזְקָה: מַה יִקְרֶה אִם יַרְפֶּה, חָלִילָה, לְרֶגַע אֶת אֲחִיזָתוֹ?

אַךְ אֶדֶק לא הִרְפָּה. הוּא הִגִיעַ בְּאִמוּנָיו לִכְלָל שְׁלֵמוּת. זָרִיז הָיָה כְּקוֹף וּמִבְצָעָיו לֹא הָיוּ מְבַיְשִׁים גַם לַהֲטוּטָן שֶׁאֻמָנוּתוֹ בְּכָךְ.

אֶדֶק נָחַל תְּשׁוּאוֹת וְהַעֲרָצָה, אַךְ הַלַהְטוּטִים הִשְׂבִּיעוּהוּ גַם מַמְרוֹרִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִקְלַע לַמָּקוֹם אָבִיו מֶנְדֶל, בַּעַל חֲנוּת־מַכֹּלֶת, שֶׁהָיָה לוֹ מַחְסַן־יְרָקוֹת בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית, וּלְמַרְאֵה בְּנוֹ הַמְרַחֵף עַל הַחֶבֶל בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הֵרִים קוֹל־זְעָקָה עַד שֶׁחָשַׁשְׁנוּ שֶׁאֶדֶק יִבָּהֵל וְיִפֹּל. אוּלָם אֶדֶק יָרַד אֵיכְשֶׁהוּ בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁנִצְבוּ רַגְלָיו עַל הָאָרֶץ, נִתְכַּבֵּד בִּסְטִירוֹת־לֶחִי מִידֵי אָבִיו, שֶׁהִתְגוֹלֵל עָלָיו בְּזַעַם:

– הִשְׁתַּגַעְתָּ? – מַה לְךָ, יֶלֶד יְהוּדִי, וּלְמַעֲשֵׂי מֻקְיוֹנוּת שֶׁל לַהֲטוּטָנִים? אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ לְבֵית־הַסֵפֶר לִקְנוֹת דַעַת וְאַתָּה מְטַפֵּס עַל חֲבָלִים כְּאַחַד הָרֵיקִים!

אַךְ הַסְטִירוֹת, שֶׁנָּפְלוּ לְעִתִּים מְזֻמָנוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל אֶדֶק, לא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לִגְמֹל אוֹתוֹ מִבֻּלְמוֹס־הַחֶבֶל. הוּא הוֹסִיף לְהִתְאַמֵן וּבְכָל שְׁעַת־פְּנַאי שָׁטוּף הָיָה בְּמִשְׂחָקָיו־לַהֲטוּטָיו עוֹצְרֵי־הַנְשִׁימָה. כֻּלָנוּ אָהַבְנוּ לְשַׂחֵק, אַךְ אֶדֶק, כְּשֶׁנִתְפַּס לְמִשְׂחָק, דוֹמֶה שֶׁנִכְנַס בּוֹ דִבּוּק. הוּא הָיָה מְשַׂחֵק בְּהִתְמַכְּרוּת, בְּלַהַט, בְּהִתְבַּטְלוּת הַחוּשִׁים – עַד כְּלוֹת הַנְשִׁימָה.

אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים פָּסַק אֶדֶק לְשַׂחֵק. הוּא זָנַח אֶת הַחֶבֶל וְגַם אוֹתָנוּ – אֶת חֲבֵרָיו.

ד

הָיָה זֶה לְאַחַר הָאָסוֹן שֶׁאֵרַע לְאָחִיו הַקָטָן שֶׁל קוּבָּה, יֶלֶד רַךְ כְּבֵן שֵׁשׁ. שְׁמוֹ הָיָה מָרְדְּכַי, אַךְ הַכֹּל קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם־חִבָּה “מוֹטִי”. הַיֶלֶד נִשְׂרַךְ אַחֲרֵי אָחִיו קוּבָּה וְאַחֲרֵינוּ, הִפְרִיעַ לָנוּ בַּמִשְׂחָקִים, וְלֹא־פַּעַם גֵרַשְׁנוּהוּ מִן הֶחָצֵר וּמוֹטִי הָיָה רָץ לְבֵיתוֹ בְּבֶכִי.

יוֹם אֶחָד שָׁמַעְנוּ זְעָקוֹת. עֶגְלַת־מַשָׂא עֲמוּסָה אַרְגָזִים נִכְנְסָה לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית וּמוֹטִי הַקָטָן פָּרַץ בְּרִיצָה יָשָׁר אֶל תַּחַת פַּרְסוֹת הַסוּסִים וְנִדְרַס. הוּא נִפְצַע קָשֶׁה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְנִלְקַח לְבֵית־הַחוֹלִים. עֲדַיִן מִהַדְהֶדֶת בְּאָזְנַי זַעֲקָתָהּ שֶׁל אִמוֹ, כְּשֶׁחֻלַץ מוֹטִי מִתַּחַת לְגַלְגְלֵי הָעֲגָלָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת אָבִיו, אֶת נָתָן הַחַיָט, יְהוּדִי גוּץ בַּעַל חֲטוֹטֶרֶת, שֶׁעָמַד שָׁעוּן אֶל הַחוֹמָה, פּוֹכֵר יָדָיו וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת. פְּצִיעָתוֹ שֶׁל מוֹטִי הֶעֱצִיבָה אֶת יַלְדֵי הֶחָצֵר, אַךְ אֶדֶק זֻעְזַע יוֹתֵר מִכֻּלָנוּ. מֵאָז הַתְּאוּנָה פָּסַק לְשַׂחֵק. הוּא פָּרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה וְהִתְהַלֵךְ בְּפָנִים קוֹדְרוֹת. אֵילוּ פְּעָמִים רְאִינוּהוּ יוֹשֵׁב מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, רֹאשׁוֹ רָכוּן וְכֻלוֹ אוֹמֵר עֶצֶב וְדִכָּאוֹן.

– מַה קָרָה לְךָ, אֶדֶק? – שָׁאַלְנוּ.

תְּחִלָה שָׁתַק. גַם מִשֶׁחָזַרְנוּ וְהִפְצַרְנוּ בּוֹ, הֶחֱרִישׁ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוּלָם לְאַחַר שָׁבוּעַ, כְּשֶׁיָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית עַל גַבֵּי מַדְרֵגַת־עֵץ רְחָבָה שֶׁל אַחַד הַמַּחְסָנִים, הוֹפִיעַ אֶדֶק וְעָמַד לְפָנֵינוּ. רָאִינוּ אֶת אֲרֶשֶׁת הַצַעַר שֶׁבְּפָנָיו וְלִבֵּנוּ נִרְעַד. רָצִינוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, אַךְ אֶדֶק הִקְדִימָנוּ וְאָמַר:

– אֲנִי אָשֵׁם בַּתְּאוּנָה שֶׁקָרְתָה לְמוֹטִי. אִלוּלֵי רָדַפְתִּי אַחֲרָיו, לא הָיָה נִדְרַס.

וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מַבָּטֵינוּ הַתְּמֵהִים, הִמְשִׁיךְ אֶדֶק אֶת וִדוּיוֹ:

– אוֹתוֹ יוֹם לָקַחְתִּי אֶת הַחֶבֶל וְיָצָאתִי לְהִתְאַמֵן. בֶּחָצֵר לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ מוֹטִי, חָטַף מִיָדִי אֶת הַחֶבֶל וּבָרַח לְפִנַת הֶחָצֵר. “הַחֲזֵר אוֹתוֹ מִיָד!” – צָעַקְתִּי, וּמִשֶׁלא נִשְׁמַע לִי, אִיַמְתִּי שֶׁאַרְבִּיץ לוֹ. מוֹטִי נִבְהַל וּפָתַח בְּרִיצָה לְעֵבֶר הַשַׁעַר וַאֲנִי בְּעִקְבוֹתָיו. וְאָז – אָז הוֹפִיעָה הָעֲגָלָה וְ…

אֶדֶק פָּרַץ בִּבְכִי וְאָנוּ יָשַׁבְנוּ הֲמוּמִים וְשׁוֹתְקִים. רָצִינוּ לְנַחֲמוֹ, אַךְ מַרְאֵה פָּנָיו הַמְעֻנוֹת שָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנֵנוּ. לְבַסוֹף נַעֲנָה סֶבֶק וְאָמַר:

– אַתָּה מִתְיַסֵר לַשָּׁוְא, אֶדֶק. הֲרֵי לֹא יָכֹלְתָּ לְשַׁעֵר שֶׁמוֹטִי יִדָרֵס בְּבָרְחוֹ מִפָּנֶיךָ.

אוּלָם אֶדֶק הוֹסִיף לְהִתְיַפֵּחַ.

– אֲנִי אָשֵׁם, אָשֵׁם! – קָרָא – כָּל חַיַי אֶהְיֶה חָב לוֹ לְמוֹטי חוֹב גָדוֹל!

נִשְׁבַּעְנוּ לְאֶדֶק שֶׁנִּשְׁמֹר עַל סוֹדוֹ וּלְעוֹלָם לֹא נְגַלֶה אוֹתוֹ לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם. אַךְ אֶדֶק לא נִרְגַע. הוּא פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ – אֲרֶשֶׁת שֶׁל צַעַר בְּפָנָיו וְעֵינָיו אַדֻמוֹת מִבְּכִי.

חֹדֶשׁ יָמִים שָׁכַב מוֹטִי בְּבֵית־הַחוֹלִים וְכָל אוֹתָם יָמִים פָּרַשׁ אֶדֶק מִן הַחֲבוּרָה וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׂחָקֵינוּ. יוֹם אֶחָד הֻחְזַר מוֹטִי הַבַּיְתָה וּשְׁתֵּי רַגְלָיו הַשְׁבוּרוֹת נְתוּנוֹת בְּגֶבֶס. הָלַכְנוּ, כַּמוּבָן, לְבַקְרוֹ. מוֹטִי לֹא הִזְכִּיר אֲפִילוּ בְּמִלָה אַחַת אֶת נְסִבּוֹת פְּצִיעָתוֹ. אֵין זֹאת כִּי הַהֶלֶם, שֶׁלָקָה בּוֹ בְּנָפְלוֹ מִתַּחַת לְפַרְסוֹת הַסוּסִים, הִשְׁכִּיחַ מִלִבּוֹ אֶת הַמַעֲשֶׂה בַּחֶבֶל.

בִּקַרְנוּ אֵצֶל מוֹטִי פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, אַךְ אֶדֶק הָיָה מְבַקְרוֹ מִדֵי יוֹם בְּיוֹמו. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיָה יוֹשֵׁב לְיַד מוֹטִי, קוֹרֵא לוֹ סִפּוּרִים, מְצַיֵר לוֹ צִיוּרִים, מְשַׂחֵק אִתּוֹ בְּדַמְקָה וּבְדוֹמִינוֹ. בְּבוֹאוֹ לְבִקוּר, הָיָה אֶדֶק מֵבִיא מִמַה שֶׁנָטַל בַּחֲשַאי בַּחֲנוּת־הַמַכֹּלֶת שֶׁל אָבִיו: אַגָס טָעִים, תַּפּוּחַ, שַׂקִית שְׁקֵדִים אוֹ צִמוּקִים. וְיֵשׁ שְׁסָחַב גַם תַּפּוּז – שֶׁהָיָה פְּרִי נָדִיר בְּבָתֵּינוּ – אוֹ טַבְלַת־שׁוֹקוֹלָד. הוּא הִזְנִיחַ אֶת שִׁעוּרָיו וּבִלָה אֶת מַרְבִּית זְמַנוֹ לְיַד מִטָתוֹ שֶׁל מוֹטִי. לְמַרְאֵה רַגְלָיו הַקְטַנוֹת שֶׁל הַיֶלֶד, הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס, חָשׁ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ מוּעָקָה בְּלִבּוֹ. וְאִמוֹ שֶׁל מוֹטִי וְאָבִיו הַגִבֵּן הָיוּ מְשַׁבְּחִים אֶת אֶדֶק וּמְסַפְּרִים לַשְׁכֵנִים:

– נַעַר זֶה לֵב שֶׁל זָהָב לוֹ!

ה

עָבְרוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת. אַט־אַט הִתְאוֹשֵׁשׁ מוֹטִי מִן הַהֶלֶם וְזִכְרוֹנוֹ חָזַר אֵלָיו. עֶרֶב אֶחָד, בְּשָׁכְבוֹ לְבַדוֹ בְּחַדְרוֹ מְדַפְדֵף בְּסֵפֶר־תְּמוּנוֹת, מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֶדֶק, נָח מַבָּטוֹ עַל פְּקַעַת־חֲבָלִים שֶׁאִמוֹ הִשְׁאִירָה עַל הַשֻׁלְחָן. וּלְפֶתַע צָף בְּזִכְרוֹנוֹ הַמַחֲזֶה שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶנוּ: הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ נִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ עִם הַחֶבֶל וְאֶדֶק דוֹלֵק בְּעִקְבוֹתָיו. עָצַם אֶת עֵינָיו, אַךְ תְּמוּנַת־הָאֵימִים שֶׁל פַּרְסוֹת הַסוּסִים הָעוֹלוֹת עָלָיו לֹא נֶעֶלְמָה. כָּבַשׁ מוֹטִי פָּנָיו בַּכַּר וְהִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב. מִיָד פָּרְצוּ לַחֶדֶר אִמוֹ וְאָבִיו.

– מַה קָרָה לְךָ, מוֹטִי? מַדוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?

מִתְיַפֵּח בְּקוֹל, סִפֵּר מוֹטִי לְהוֹרָיו שֶׁאֶדֶק רָדַף אַחֲרָיו אָז, בְּיוֹם הַתְּאוּנָה, וּבִגְלָלוֹ נִדְרַס.

לְמָחֳרַת הַיוֹם הוֹפִיעַ אֶדֶק כָּרָגִיל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מוֹטִי. הַפַּעַם הֶחְלִיט לְהַפְתִּיעַ אֶת הַיֶלֶד: הוּא הֵבִיא לוֹ בְּמַתָּנָה אֶת הַחֵפֶץ הַיָּקָר לוֹ בְּיוֹתֵר. הָיְתָה לוֹ, לְאֶדֶק, מִשְׁקֶפֶת שְׁבוּרָה לְלֹא עֲדָשׁוֹת, שֶׁבָּהּ הָיָה מְשַׂחֵק תָּמִיד, מְטַפֵּס עַל עֵץ־הָעַרְמוֹן שֶׁבֶּחָצֵר, מַשְׁקִיף מִמְרוֹם צַמַרְתּוֹ לַמֶרְחַקִים וּמְדַמֶה לְעַצְמוֹ כִּי הוּא מַלָח בְּרֹאשׁ הַתֹּרֶן, שֶׁעֵינָיו תָּרוֹת אַחֲרֵי פִּסַת־יַבָּשָׁה. עַתָּה הוֹשִׁיט לוֹ, לְמוֹטִי, אֶת הַמִשְׁקֶפֶת וְאָמַר: – קָח. זֶה בִּשְׁבִילְךָ.

אוּלָם מוֹטִי אָחַז בַּמִשְׁקֶפֶת, הֵטִילָה עַל הָאָרֶץ וְהֵרִים קוֹלוֹ בִּצְעָקָה:

– אֵינִי צָרִיךְ אֶת הַמַתָּנוֹת שֶׁלְךָ! אַתָּה אֲשֵׁם בַּכֹּל! אַתָּה רָדַפְתָּ אַחֲרַי וּבִגְלָלְךָ נִדְרַסְתִּי. אֵינֶנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ! קַח אֶת הַמִשְׁקֶפֶת שֶׁלְךָ וַעֲזֹב אוֹתִי!

וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי גָדוֹל, מִתְלַעֲלֵעַ.

עָמַד אֶדֶק, פָּנָיו חִוְרוֹת וְכָל אֵיבָרָיו מְרַטְטִים. רָצָה לוֹמַר מַשֶׁהוּ, לְהַסְבִּיר, לְהִצְטַדֵק, אַךְ לֹא הָיָה מְסֻגָל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לַחֶדֶר אָבִיו שֶׁל מוֹטִי, נָתָן, שֶׁעָלָה בְּמִקְרֶה מֵחֲנוּתוֹ וְנִזְעַק לְשֵׁמַע בִּכְיוֹ. לְמַרְאֵהוּ שֶׁל אֶדֶק נִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵי הַגִבֵּן וְהוּא הִסְתָּעֵר עָלָיו בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים.

– אַל תָּעֵז לָבוֹא הֵנָה, מְנֻוָל! – זָעַק נָתָן – מוֹטִי סִפֵּר לָנוּ הַכֹּל.

– אֲבָל… – גִמְגֵם אֶדֶק – אֵין זוֹ אַשְׁמָתִי. שִׂחַקְנוּ בֶּחָצֵר וּמוֹטִי רָץ וְלֹא הִשְׁגִיחַ בָּעֲגָלָה. אֲנִי…

אַךְ אָבִיו שֶׁל מוֹטִי שִׁסַע אֶת דְבָרָיו:

– שְׁתֹק, רוֹצֵחַ! הִסְתַּלֵּק!

בְּבֹשֶׁת־פָּנִים נִמְלַט אֶדֶק עַל נַפְשׁוֹ. דוֹמֶה הָיָה עָלָיו, שֶׁנָתָן הַגִבֵּן רוֹדֵף אַחֲרָיו. עוֹד מְעַט יַשִׂיגוֹ וְיַנְחִית בּוֹ אֶת אֶגְרוֹפָיו. בְּלֵב הוֹלֵם חָזַר לְבֵיתוֹ וְהִסְתַּגֵר בְּחַדְרוֹ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הֶחֱרִידוּהוּ קוֹלוֹת נִזְעָמִים שֶׁבָּקְעוּ מִן הֶחָצֵר. קָרַב לַחַלוֹן וּלְעֵינָיו נִתְגַלְתָה דְמוּתוֹ שֶׁל אָבִיו מֶנְדֶל, שֶׁעָמַד שָׁעוּן אֶל הַקִיר, מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו לְפָנָיו כְּמִתְגוֹנֵן, וּמוּלוֹ נִצַב נָתָן הַגִבֵּן וְצָעַק בְּקוֹל דַק וְנוֹקֵב:

– לֹא, לֹא אֶשְׁתֹּק! אֲנִי אֲשַׁלֵּם לוֹ, לְבִנְךָ הַפּוֹשֵׁעַ! אֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ לַמִשְׁטָרָה!

חָזַר אֶדֶק מֵאֵצֶל הַחַלוֹן, צָנַח עַל מִטָתוֹ וְכָבַשׁ פָּנָיו בַּכַּר. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה חָשׁ מַגַע־יָד עַל רֹאשׁוֹ. אָבִיו מֶנְדֶל עָמַד לְיָדוֹ וְעֵינָיו הָעֲצוּבוֹת מַבִּיטוֹת בּוֹ בְּאֵין־אֹמֶר.

– אַבָּא – פָּרַץ אֶדֶק בִּבְכִי – אֲנִי לֹא אָשֵׁם!

וְהוּא סִפֵּר לְאָבִיו כֵּיצַד נִתְגַלְגְלוּ הַדְבָרִים בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית. הָאָב הִקְשִׁיב לְסִפּוּרוֹ וְלִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ.

– בְּנִי – אָמַר – אַל תְּעַנֶה אֶת עַצְמְךָ. הֲרֵי לֹא רָצִיתָ לְהָרַע לְמוֹטִי.

– אֲנִי מֵבִין זֹאת – הֵשִׁיב אֶדֶק, שֶׁפָּסַק לִבְכּוֹת – אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה, אַבָּא, וּמֵאָז אֵין לִי מָנוֹחַ. יֵשׁ לִי הַרְגָשָׁה שֶׁאֲנִי חָב לְמוֹטִי חוֹב נוֹרָא וּלְעוֹלָם לא אוּכַל לִפְרֹעַ אוֹתוֹ!

ו

לַמָחֳרָת הָחְרְדָה שַׁלְוָתָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי־הֶחָצֵר. בְּצָהֳרֵי־הַיוֹם בָּקְעָה זַעֲקַת־אֵימִים: – שְׂרֵפָה!

פָּרַצְנוּ כֻּלָנוּ לֶחָצֵר, זְקֵנִים, נָשִׁים וָטַף. מִדִירָתוֹ שֶׁל נָתָן הַגִבֵּן אֲשֶׁר בַּקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית תִּמֵר עָשָׁן שָׁחוֹר, סָמִיךְ. וּבַחַלוֹן נִרְאָה רֹאשׁוֹ שֶׁל מוֹטִי הַקָטָן, שֶׁהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו הַחוּצָה וְצָרַח:

– הַצִילוּ!

לְאַחַר מִכֵּן הִתְבָּרֵר, שֶׁמוֹטִי, שֶׁנִשְׁאַר לְבַדוֹ בַּבַּיִת, שִׂחֵק בְּגַפְרוּרִים. גַפְרוּר אֶחָד בּוֹעֵר נִשְׁמַט מִיָדוֹ וְהָאֵשׁ אָחֲזָה בְּמַחְצֶלֶת־הַקַשׁ שֶׁנִתְמַשְׁכָה מֵחַדְרוֹ עַד לַפְּרוֹזְדוֹר. שָׁם, לְיַד דֶלֶת־הַכְּנִיסָה, נִתְלַקַח פַּח־נֵפְט. יִתָּכֵן שֶׁמוֹטִי, עַל אַף רַגְלָיו הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס, מְסֻגָל הָיָה לִזְחֹל וּלְהִמָלֵט, אַךְ הָאֵשׁ שֶׁבַּפְּרוֹזְדוֹר חָסְמָה אֶת הַיְצִיאָה. הַיֶלֶד נִלְכַּד בְּתוֹךְ מַלְכֹּדֶת־הָאֵשׁ. עַל כֵּן טִפֵּס עַל כִּסֵא וְעָמַד בַּחַלוֹן וְצָרַח, כְּשֶׁאֵימַת־מָוֶת עַל פָּנָיו.

שְׁכֵנִים אֲחָדִים עָלוּ בִּמְרוּצָה אֶל הַקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית. הַדֶלֶת עָמְדָה אֲחוּזַת לֶהָבוֹת וְגַם הַפְּרוֹזְדוֹר דָלַק כֻּלוֹ כַּאֲבוּקָה גְדוֹלָה. לֹא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת לִפְרֹץ פְּנִימָה, לְתוֹךְ הַדִירָה.

וּבֵינָתַיִם גָבְרוּ הַצְעָקוֹת בֶּחָצֵר וְעַל כֻּלָן עָלָה קוֹל אִמוֹ שֶׁל מוֹטִי, שֶׁמָרְטָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ, הֵטִיחָה רֹאשָׁהּ בַּקִיר וְזָעֲקָה: – הַצִילוּ אֶת בְּנִי!

הָאֲנָשִׁים הִתְרוֹצְצוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת. אֵלֶה נִזְדָרְזוּ לְהַזְעִיק מְכַבֵּי־אֵשׁ וְאֵלֶה הֵבִיאוּ כָּרִים וּכְסָתוֹת וְעָרְמוּ אוֹתָם עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר, מִתַּחַת לַחַלוֹן. אַחַד הַשְׁכֵנִים הֵבִיא שְׂמִיכָה וְאַרְבָּעָה בַּחוּרִים אָחֲזוּ בִּקְצוֹתֶיהָ וּמְתָחוּהָ.

־ הֲרֵי הִזְעִיקוּ אֶת הַכַּבָּאִים! – טָעַן מִישֶׁהוּ.

– לֹא יַסְפִּיקוּ לְהַגִיעַ. בֵּינָתַיִם תַּעֲלֶה כָּל הַדִירָה בָּאֵשׁ!

וְהֵם קָרְאוּ אֶל מוֹטִי שֶׁנִצַב בַּחַלוֹן:

– מוֹטִי, קְפֹץ, אָנוּ נִתְפֹּס אוֹתְךָ! לֹא יִקְרֶה לְךָ שׁוּם דָבָר!

אַךְ מוֹטִי פָּרַץ בִּבְכִי וְהֵשִׁיב: – אֲנִי מְפַחֵד!

וְתִימְרוֹת הֶעָשָׁן אוֹפְפוֹת אֶת דְמוּתוֹ הַקְטַנָה, וּבָרֶקַע, מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ, מְהַבְהֲבוֹת שַׁלְהֲבוֹת־אֵשׁ.

עָמַדְתִּי בְּתוֹךְ הַקָהָל הַמְזֻעְזָע, עֵינַי נְעוּצות בַּחַלוֹן וְכָל גוּפִי מְרַטֵט מֵאֵימָה.

וּלְפֶתַע קָלְטוּ עֵינַי תְּנוּעָה עַל הַגַג. הֵצַצְתִּי – וּנְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה.

בִּמְרוֹמֵי הַגַג הַמְשֻׁפָּע, מֵעַל הַקוֹמָה הָרְבִיעִית, הוֹפִיעַ אֶדֶק וּבְיָדוֹ חֶבֶל – אוֹתוֹ חֶבֶל שֶׁזָנַח מֵאָז נִדְרַס מוֹטִי. אֶדֶק זָחַל עַל הַגַג, עָנַב אֶת קְצֵה הַחֶבֶל מִסָבִיב לַאֲרֻבַּת הַלְבֵנִים הָאֲדֻמוֹת וְקָשַׁר בּוֹ קֶשֶׁר. וְאָז נֶאֱחַז בּוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהֶחֱלִיק בַּשִׁפּוּעַ עַד לְיַרְכְּתֵי הַגַג.

הָאֲנָשִׁים בֶּחָצֵר רָאוּ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ וְהַקוֹלוֹת נִשְׁתַּתְּקוּ בְּבַת־אַחַת, הָיְתָה דְמָמָה עֲמֻקָה, נוֹרָאָה, וְרַק קוֹלוֹ שֶׁל מוֹטִי, קוֹל מְרֻחָק וּמִתְיַפֵּחַ, נִשְׁמַע בָּרָמָה:

– הַצִילוּ!

וּפִתְאֹם הֶחֱרִידָה אֶת כֻּלָנוּ צַעֲקָתוֹ שֶׁל מֶנְדֶל, אָבִיו שֶׁל אֶדֶק:

– אֶדֶק, חֲזֹר! שָׁמַעְתָּ? אַל תָּעֵז!

אַךְ אֶדֶק לא שָׂם לֵב לָאַזְהָרָה. הוּא שִׁרְבֵּב רַגְלָיו מֵעֵבֶר לְכַרְכֹּב הַגַג וְהֵחֵל מִשְׁתַּלְשֵׁל בַּחֶבֶל לְמַטָה, אֶל הַחַלוֹן שֶׁבַּקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית.

עוֹצְרֵי־נְשִׁימָה קָפְאוּ הַכֹּל מִסָבִיב. הִנֵה הוּא יוֹרֵד, נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּכַפּוֹת־יָדָיו וְרַגְלָיו, וְגוּפוֹ הַתָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ חוֹסֵם בְּגַבּוֹ אֶת הַחַלוֹן וּמַסְתִּיר אֶת דְמוּתוֹ שֶׁל מוֹטִי.

– מוֹטִי! – צָעַק אֶדֶק – עֲלֵה עַל גַבִּי!

מוֹטִי הִסֵס וּבְכָל־זֹאת הוֹשִׁיט שְׁתֵּי יָדָיו הַקְטַנוֹת, חִבֵּק אֶת צַוָארוֹ שֶׁל אֶדֶק וּלְאַחַר רֶגַע צָמוּד הָיָה לְגַבּוֹ כְּשַׂק־קֶמַח.

אֶדֶק הִסְתּוֹבֵב בָּאֲוִיר, הִפְנָה פָּנָיו אֶל חוֹמַת הַבַּיִת וְהֵחֵל יוֹרֵד – רֶגַע חוֹבֵק וּמְהַדֵק אֶת הַחֶבֶל בְּכַפּוֹת רַגְלָיו וּמִשְׁנֵהוּ מְשַׁחְרְרָן, תּוֹקְעָן בַּחוֹמָה וּמַפְסִיעַ עָלֶיהָ כְּעַל מִשְׁטָח יָשָׁר. כָּל אוֹתָה עֵת אָחֲזוּ כַּפּוֹת יָדָיו אֲחִיזָה נוֹאֶשֶׁת בַּחֶבֶל. הָאַחַת מַרְפָּה לְהֶרֶף עַיִן וּמַחֲלִיקָה לְמַטָה וְהַשְׁנִיָה מִצְטָרֶפֶת וּמַנְמִיכָה אַף הִיא. מַטָה, מַטָה, עוֹד טֶפַח וְעוֹד טֶפַח. קוֹמָה שְׁנִיָה, רִאשׁוֹנָה…

סָמוּךְ לַקַרְקַע, כְּמֶטֶר וָחֵצִי מֵעַל לְמִשְׁטַח הֶחָצֵר, בָּגַד בּוֹ, בְּאֶדֶק, כֹּחַ־שְׁרִירָיו.

הַמַשָׂא שֶׁעַל גַבּוֹ הִכְרִיעוֹ. הוּא הִרְפָּה מִן הַחֶבֶל וּשְׁנֵיהֶם – מוֹטִי וְאֶדֶק – נָפְלוּ לְמַטָה וְנָחֲתוּ עַל הַשְׂמִיכָה הַמְתוּחָה. אֶדֶק קָפַץ עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר בָּרִיא וְשָׁלֵם, וְגַם מוֹטִי, שֶׁנִשְׁאַר שׁוֹכֵב עַל הַשְׂמִיכָה בִּגְלַל רַגְלָיו הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס לֹא אֻנָה לוֹ כָּל רַע.

רַק עַתָּה פָּקְעָה הַדְמָמָה כְּשַׁלְפּוּחִית. הֶחָצֵר נִתְמַלְאָה שְׁאוֹן קוֹלוֹת נִרְגָשִׁים. אִמוֹ שֶׁל מוֹטִי פָּרְצָה אֵלָיו וְכִסְתָה אֶת פָּנָיו בִּנְשִׁיקוֹת. אָבִיו, נָתָן הַגִבֵּן, הַגוּץ, קָרַב אֶל מֶנְדֶל, אָבִיו שֶׁל אֶדֶק, חִבְּקוֹ, הִשְׁעִין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל חָזֵהוּ וּפָרַץ בִּבְכִי כְּיֶלֶד קָטָן.

אוֹתוֹ רֶגַע בָּקַע מִן הָרְחוֹב קוֹל חֲצוֹצְרָה. מְפַקֵד הַכַּבָּאִים הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר רָכוּב עַל סוּס לָבָן וְקוֹבַע־נְחֹשֶׁת מַבְרִיק לְרֹאשׁוֹ. עַד־מְהֵרָה גוֹלְלוּ הַכַּבָּאִים אֶת צִנוֹרוֹתֵיהֶם, טִפְּסוּ עַל סֻלָמוֹת, שֶׁנִזְדַקְרוּ מוּל הַחַלוֹן הָאָפוּף תִּימְרוֹת עָשָׁן וְהִתִּיזוּ סִילוֹנֵי־מַיִם אֶל תּוֹךְ הַדִירָה. אַךְ אָנוּ, בְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד הִסְעִירָנוּ מַרְאֵה הַכַּבָּאִים בִּמְלַאכְתָּם, הִתְעַלַמְנוּ מֵהֶם הַפַּעַם. הִקַפְנוּ אֶת אֶדֶק, שֶׁעָמַד תַּחְתָּיו, כּוֹרֵךְ אֶת הַחֶבֶל עַל זְרוֹעוֹ, עֵינָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַרְקַע וְחִיוּךְ מְרַחֵף עַל פָּנָיו. הָיָה זֶה חִיוּכוֹ הָרִאשׁוֹן מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם קֵיצִי, בּוֹ נִדְרַס מוֹטִי.

גַם אָנוּ חִיַכְנוּ. וְשָׁתַקְנוּ. לֹא נִמְצְאוּ לָנוּ מִלִים בְּפִינוּ.

הַדִירָה בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה, שֶׁיוֹשְׁבֶיהָ עֲזָבוּהָ וְעָקְרוּ לָרְחוֹב הַסָמוּךְ, נִתְמַלְאָה דַיָרִים חֲדָשִׁים. יוֹם אֶחָד, בְּשׁוּבִי מִבֵּית־הַסֵפֶר, רָאִיתִי קָרוֹן גָדוֹל, רָתוּם לִשְׁנֵי סוּסִים, שֶׁמִמֶנוּ פָּרְקוּ סַבָּלִים אֶת הַמִטְעָן: שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְאוֹת וְתֵבוֹת גְדוּשות כְּלֵי־בַּיִת. הַמִשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁבָּאָה לְהִשְׁתַּכֵּן בֶּחָצֵר שֶׁלָנוּ, כָּלְלָה שָׁלשׁ נְפָשׁוֹת: הָאָב – יְהוּדִי גְבַהּ קוֹמָה, שֶׁפָּנָיו עֲטוּרוֹת זָקָן שָחוֹר כְּפֶחָם; הָאֵם – אִשָׁה גוּצָה וּצְנוּמָה; וְהַבַּת – יַלְדָה שֶׁעֵינֶיהָ יְרֻקוֹת, אַפָּהּ סוֹלֵד וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת קְלוּעוֹת בִּשְׁתֵּי צַמוֹת גְדוֹלוֹת הַיוֹרְדוֹת לָה עַל גַבָּה.

שְׁמָה הָיָה רָחֵל, אַךְ הוֹרֶיהָ קָרְאוּ לָהּ “אוּלָה”. אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, הֶעְדַפְנוּ אֶת כִּנוּי הַחִבָּה הַשָּׁגוּר בְּפִי הוֹרֶיהָ.

אוּלָה הָיְתָה בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, בַּת־גִילוֹ שֶׁל סֶבֶק. הִיא סִיְעָה בִּידֵי הוֹרֶיהָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַחֲפָצִים אֶל הַדִירָה הַחֲדָשָׁה וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה הָיוּ צַמוֹתֶיהָ מְרַקְדוֹת לָהּ עַל גַבָּהּ. עָקַבְנוּ אַחֲרֶיהָ בְּסַקְרָנוּת וְהִיא – דוֹמֶה שֶׁהִתְעַלְמָה מִקִיוּמֵנוּ. אַךְ מִדֵי פַּעַם הִגְנִיבָה לְעֶבְרֵנוּ מַבָּט.

לַמָחֳרָת, בְּשָׁעָה שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם, שִׂחַקְנוּ כְּרָגִיל בֶּחָצֵר אֲשֶׁר שִׁמְשָׁה לָנוּ כְּמִגְרַשׁ־כַּדוּרֶגֶל. הַכַּדוּר – גֶרֶב מְמֻלָא בְּעָפָר – הִתְעוֹפֵף לְכָל הָעֲבָרִים. לַשָּׁוְא נִסִינוּ לְהַבְקִיעַ אֶת הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק הֵגֵן עָלָיו בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ, כְּשֶׁהוּא מְזַנֵק וּמְנַתֵּר וּמִשְׁתַּטֵחַ וּבוֹלֵם אֶת הַכַּדוּר הַכָּבֵד, שֶׁהָיָה נוֹחֵת עַל גוּפוֹ בְּקוֹל חֲבָטָה עֲמוּמָה.

עִם שֶׁאָנוּ מְבַעֲטִים בַּכַּדוּר, שְׁטוּפִים בַּמִשְׂחָק, הוֹפִיעָה אוּלָה בְּחָצֵר. לְבוּשָׁה הָיְתָה מִכְנָסַיִם וְצַמוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת קְשׁוּרוֹת עַל עָרְפָּה. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים עַל הוֹפָעָתָה, בָּעֲטָה אוּלָה בַּכַּדוּר, שֶׁהִתְעוֹפֵף בְּקֶשֶׁת רְחָבָה וְנָפַל לְיַד הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק הֻפְתַּע תְּחִלָה, אַךְ מִיָד קָרַב אֶל אוּלָה וְאָמַר לָהּ:

– אַל תַּפְרִיעִי. אֵין זֶה מִשְׂחָק לְבָנוֹת.

– מִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ? – הֵשִׁיבָה אוּלָה וְעֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת מְשַׁלְחוֹת בּוֹ, בְּסֶבֶק, מַבָּט מִתְגָרֶה.

רֶגַע עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם, מוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה בְּמַבָּטֵיהֶם. סֶבֶק הִשְׁפִּיל רִאשׁוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר:

– הִסְתַּלְקִי.

אוּלָה לֹא הִסְתַּלְקָה. הִיא נִשְׁאֲרָה בַּמִגְרָשׁ וּמִדֵי פַּעַם, כְּשֶׁנָחַת הַכַּדוּר סָמוּךְ לְרַגְלֶיהָ, הָיְתָה בּוֹעֶטֶת בּוֹ. אָנוּ, הַבָּנִים, אֲנוּסִים הָיִינוּ לִסְבֹּל אֶת נוֹכְחוּתָהּ. עֲמִידָתָהּ שֶׁל אוּלָה הֵעִידָה עָלֶיהָ שֶׁרַק בְּכֹחַ נוּכַל לְסַלֵק אוֹתָהּ. אֶלָא שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד שָׁמַרְנוּ עַל הַחֹק הַבִּלְתִּי־כָּתוּב: אֵין אָנוּ, הַבָּנִים, מְרִימִים יָד עַל הַבָּנוֹת.

הִמְשַׁכְנוּ אֶת הַמִשְׂחָק. אֶדֶק הִגִישׁ שׁוּב וְשׁוּב אֶת הַכַּדוּר לְקוּבָּה וְזֶה הִתְפָּרֵץ וְהֵעִיפוֹ בִּבְעִיטָה לְעֵבֶר הַשַׁעַר, אַךְ סֶבֶק הָדַף כָּל כַּדוּר.

וּפִתְאֹם נָחַת הַכַּדוּר בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר. אוּלָה, שֶׁעָמְדָה בַּצַד, פָּרְצָה אֵלָיו בְּרִיצָה וְקָלְעָה אוֹתוֹ בִּבְעִיטָה חֲזָקָה לְעֵבֶר הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק זִנֵק לִקְרָאתוֹ, אַךְ הֶחֱטִיא. הַשַׁעַר הָבְקַע!

עָמַדְתִּי בְּקִרְבַת־מָקוֹם וְרָאִיתִי אֶת פָּנָיו שֶׁל סֶבֶק. הוּא הֶחֱוִיר מְעַט וּשְׂפָתָיו נִתְהַדְקוּ.

– דַי, גָמַרְנוּ לְשַׂחֵק! – הִכְרִיז סֶבֶק וְנָטַל אֶת הַכַּדוּר וְהִסְתַּלֵק. גַם אָנוּ עָזַבְנוּ אֶת הֶחָצֵר. הפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי וְשִׁלַחְתִּי מַבָּט בְּאוּלָה. הִיא עָמְדָה שָׁם, נְבוֹכָה מְעַט, אַךְ עֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת נוֹצְצוֹת.

ב

לַמָחֳרָת בִּלִינוּ בַּגַן הַצִבּוּרִי. הִכְרִיז סֶבֶק:

– חֶבְרֶ’ה, הָבָה נַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת־רִיצָה!

עָלִינוּ לְרֹאשׁ הַגִבְעָה, שֶׁמִדְרוֹנָהּ שִׁמֵשׁ לָנוּ כְּמַסְלוּל־רִיצָה. אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעָה אוּלָה לְיָדֵנוּ. סֶבֶק, שֶׁגָחוּן הָיָה עַל הַקַרְקַע, חוֹרֵץ בָּהּ בְּגֶזֶר־עֵץ אֶת קַו הַזִנוּק, הִשְׁגִיחַ בָּהּ אַחֲרוֹן. הוּא נִזְדַקֵף, קָרַב אֵלֶיהָ וְהֵטִיחַ דְבָרָיו בְּרֹגֶז:

– מַה נִטְפַּלְתְּ אֵלֵינוּ? לְכִי אֶל חַבְרוֹתַיִךְ לְשַׂחֵק בְּבֻבּוֹת.

אוּלָה עָמְדָה עֲמִידָה זְקוּפָה וּבוֹטַחַת, קוֹמָתָהּ כְּקוֹמָתוֹ, וְעֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת הָרוֹשְׁפוֹת, מוּל עֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת, הַכְּעוּסוֹת.

– הַגִבְעָה הִיא שֶׁלִי בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁלְךָ – אָמְרָה.

– אֲנִי אוֹסֵר עָלַיִךְ לָרוּץ! – צָעַק סֶבֶק.

– וַאֲנִי מְצַפְצֶפֶת עַל הָאִסוּר שֶׁלְךָ – הֵשִׁיבָה אוּלָה – אַתָּה יָכוֹל לְצַווֹת עַל חֲבֵרֶיךָ הַזַאֲטוּטִים הַמְצַיְתִים לְךְ כַּעֲבָדִים. אֲנִי, לְעֵת־עַתָּה, אֵין לִי אָדוֹן וּמְפַקֵד.

סֶבֶק נִשְׁתַּתֵּק כְּבוֹרֵר מִלִים. לְבַסוֹף אָמַר, בְּהַדְגִישוֹ כָּל מִלָה:

– רְאִי, אוּלָה, אֲנִי מַצִיעַ לָךְ בְּטוֹב שֶׁתִּסְתַּלְקִי. וּבִכְלָל, אֵין אָנוּ מְשַׂחֲקִים עִם בָּנוֹת.

– אֶפְשָׁר לָדַעַת מַדוּעַ? – שָׁאֲלָה אוּלָה.

– כִּי אֵין הֵן יוֹדְעוֹת לְשַׂחֵק כָּמוֹנוּ – הֵשִׁיב סֶבֶק – אֶתְמוֹל אָמְנָם תָּקַעַתְּ לִי “גוֹל”. בְּמִקְרֶה. אַךְ תַּחֲרוּת־רִיצָה אֵינָה מִשְׂחָק לְבָנוֹת.

– אַתָּה בָּטוּחַ? – שָׁאֲלָה אוּלָה.

סֶבֶק רָצָה לַעֲנוֹת, אַךְ פִּתְאֹם הֵנִיעַ יָדוֹ בְּבִטוּל.

– נִיחָא – אָמַר – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ עַקְשָׁנִית מְאֹד. אִם כֵּן רוּצִי. יֵשׁ כָּאן מָקוֹם לְכֻלָנוּ. מָה אִכְפַּת לִי שֶׁתִּזְדַנְבִי אַחֲרֵינוּ?

הִסְתַּדַרְנוּ בְּקַו הַזִנוּק: סֶבֶק, שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. נִזְדָרְזָה אוּלָה וְגָחֲנָה, הֵרִימָה כְּפִיס־עֵץ וְחָרְצָה בַּקַרְקַע וְכָךְ הֶאֱרִיכָה אֶת קַו הַזִנוּק. מִשֶׁסִיְמָה, נִתְיַצְבָה עָלָיו, בְּרִחוּק כַּמָה פְּסִיעוֹת מֵאִתָּנוּ.

– הִכּוֹן! – הִכְרִיז סֶבֶק, מִתְעַלֵם מִנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל אוּלָה – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ!

כִּקְפִיץ שֶׁהֻתַּר זִנַקְנוּ – חֲמֵשֶׁת הַבָּנִים – וּפָתַחְנוּ בְּרִיצָה. וּבַצַד, בְּמַסְלוּלָה שֶׁלָהּ, רָצָה אוּלָה וְצַמוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת מִתְעוֹפְפוֹת מֵאֲחוֹרֶיהָ.

הֵיטַבְנוּ לָרוּץ, אַךְ סֶבֶק מָהִיר הָיָה מִכֻּלָנוּ. בְּמַחֲצִית הַמַסְלוּל חָלַף עַל פָּנֵינוּ וְרֹאשׁוֹ נָטוּי לְפָנָיו כְּמוּכָן לִנְגֹחַ כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁיִזְדַמֵן בְּדַרְכּוֹ.

וּפִתְאֹם, תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה, כִּמְעַט שֶׁקָפָאנוּ תַּחְתֵּינוּ מֵרֹב פְּלִיאָה. רָאִינוּ אֶת אוּלָה מתְקַדֶמֶת בְּמַסְלוּלָה. הִנֵה הִיא מִתְקָרֶבֶת אֶל סֶבֶק וּמַדְבִּיקָה אוֹתוֹ. רֶגַע רָצִים שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו כְּצֶמֶד־חֶמֶד, אַךְ כְּכָל שֶׁהֵם מִתְקַדְמִים, מַגְבִּירָה אוּלָה אֶת רִיצָתָהּ. הִיא חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי סֶבֶק, מַקְדִימָה אוֹתוֹ וּלְאַחַר שְׁנִיוֹת מְעַטוֹת מַגִיעָה רִאשׁוֹנָה לְקַו־הַמַטָרָה אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית הַגִבְעָה.

סֶבֶק הִגִיעַ שֵׁנִי, מִתְנַשֵׁף וּמֵזִיעַ וּפָנָיו זוֹעֲפוֹת. עָמַדְנוּ מִסָבִיב, מְצִיצִים בִּשְׁנֵיהֶם וּמֵחֲמַת הַתַּדְהֵמָה נִטַל הַדִבֵּר מִפִּינוּ.

אָנוּ שָׁתַקְנוּ מִרֹב פְּלִיאָה וְאִלוּ סֶבֶק נִכַּר בּוֹ שֶׁהַזַעַם הוּא שֶׁשָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנוֹ.

לְבַסוֹף הִתְפָּרֵץ:

– הִסְתַּלְקִי! שֶׁלֹא תָּעֵזִי עוֹד לְהִטָפֵל אֵלֵינוּ! שָׁמַעַתְּ?

אוּלָה כִּוְצָה כְּתֵפֶיהָ כִּנְזוּפָה וּשְׂפָתֶיהָ רָעֲדוּ. אַךְ פִּתְאֹם נִזְדַקְפָה וְהֵטִיחָה בְּסֶבֶק מִלָה אַחַת וִיחִידָה:

– שְׁוִיצֶר!

– מָה אָמַרְתְּ?! – צָעַק סֶבֶק, שֶׁהִסְמִיק כֻּלוֹ.

אוּלָה הִסְסָה רֶגַע וּלְאַחַר־מִכֵּן חָזְרָה, וְהַפַּעַם בְּקוֹל צָלוּל יוֹתֵר:

– שְׁוִיצֶר!

וְאָז קָרָה הַדָבָר שֶׁצִעֵר אֶת כֻּלָנוּ. סֶבֶק הֵפֵר אֶת הַחֹק הַבִּלְתִּי־כָּתוּב. הוּא זִנֵק וְנָגַח בְּרֹאשׁוֹ בְּחָזָהּ שֶׁל אוּלָה.

הַנְגִיחָה הָיְתָה חֲזָקָה. אוּלָה הִתְנוֹדְדָה תַּחְתֶּיהָ. בְּטוּחִים הָיִינוּ שֶׁתִּמְעַד, אַךְ הִיא נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת, חִוֶרֶת מְאֹד וְסִנְנָה בֵּין שִׁנֶיהָ:

– כָּכָה? רוֹצֶה מַכּוֹת? בְּבַקָשָׁה!

וּבִתְנוּעָה מְהִירָה שָׁלְחָה אֶגְרוֹפָה אֶל לִסְתּוֹ שֶׁל יְרִיבָהּ. סֶבֶק שָׁמַט רֹאשׁוֹ, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ לַחֲמֹק. אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל אוּלָה פָּגַע בְּמִצְחוֹ.

סֶבֶק סָפַג אֶת הַמַכָּה וְאָנוּ עֲדַיִן סְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁיַעֲצֹר בְּרוּחוֹ. אַךְ מְסֻנְוָר מִזַעַם וּמֵעֶלְבּוֹן, הִסְתַּעֵר עַל אוּלָה וּלְאַחַר־רֶגַע הִתְגוֹלְלוּ שְׁנֵיהֶם עַל הָאָרֶץ.

עָמַדְנוּ, צוֹפִים בַּמַחֲזֶה, נִסְעָרִים וְנִרְגָשִׁים.

– סֶבֶק! – צָעַקְנוּ – הִשְׁתַּגַעְתָּ? עֲזֹב אוֹתָה!

רָצִינוּ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, לִמְנֹעַ מִסֶבֶק אֶת הַחֶרְפָּה. הֲרֵי מֵאָז וּמֵעוֹלָם רָאִינוּ פְּחִיתוּת־כָּבוֹד לְעַצְמֵנוּ לְהָרִים יָד עַל יַלְדָה. אַךְ מַשֶׁהוּ עָצַר בַּעֲדֵנוּ. גַאֲוָתֵנוּ, גַאֲוַת־בָּנִים, נִפְגְעָה. כֵּיצַד הֵעֵזָה יַלְדָה זוֹ לְהִתְגָרוֹת בְּסֶבֶק? הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת כֻּלָנוּ. אָמְנָם, סֶבֶק פָּתַח בְּמַכּוֹת וְחָרַג מִן הַנֹהַג הַמְקֻדָשׁ, אֲבָל אוּלָה הִיא שֶׁהֵפֵרָה אֶת הַחֹק. הִיא שֶׁנִטְפְּלָה אֵלֵינוּ. וְעַתָּה – אַדְרַבָּא, תִּטְעַם־נָא אֶת נַחַת זְרוֹעוֹ שֶׁל סֶבֶק. הוּא יְלַמֵד לֶקַח אֶת הַחֲצוּפָה!

הַשְׁנַיִם הִתְגוֹלְלוּ עַל הָאָרֶץ, נֶאֲבָקִים בַּחֲמַת־זַעַם. פַּעַם דוֹמֶה הָיָה שֶׁיָדוֹ שֶׁל סֶבֶק עַל הָעֶלְיוֹנָה, וּפַעַם – שֶׁאוּלָה הִיא שֶׁתַּכְרִיעַ אֶת יְרִיבָהּ. סֶבֶק נֶאֱבַק בְּפִרְאוּת. הוּא תָּפַס בְּיָדָהּ שֶׁל אוּלָה וְסוֹבְבָהּ לְאָחוֹר וּבְיָדוֹ הַשְׁנִיָה לָפַת אֶת מָתְנֶיהָ וְהִכְרִיעָה תַּחְתָּיו. אַךְ אוּלָה, הַגְמִישָׁה כַּחֲתוּלָה, הִצְלִיחָה לַחֲמֹק מִלְפִיתָתוֹ וּלְאַחַר רֶגַע רָכְבָה עַל סֶבֶק, תָּקְעָה מַרְפְּקֶיהָ בְּחָזֵהוּ וְהִצְמִידָה אֶת גַבּוֹ לָאָרֶץ.

עָמַדְנוּ בְּמַעֲגָל, עוֹצְרִים נְשִׁימָתֵנוּ. כַּפּוֹת הַמֹאזְנַיִם נָעוּ. שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל נְשִׁימָתוֹ הַכְּבֵדָה שֶׁל סֶבֶק וְאֶת נְשִׁיפוֹתֶיהָ שֶׁל אוּלָה. וּפִתְאֹם הִשְׁחִילָה אוּלָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל סֶבֶק, מֵאָחוֹר, שִׁלְבָה אֶת אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ, וְכַפּוֹתֶיהָ, שֶׁנִסְגְרוּ עַל עָרְפּוֹ, כּוֹפְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ מַטָה־מַטָה.

הַקְרָב הָכְרַע. אוּלָה נָקְטָה בְּטַכְסִיס הַיָדוּעַ מִסִרְטִי־טַרְזַן. סֶבֶק לֹא הָיָה לוֹ כָּל סִכּוּי לְהִשְׁתַּחְרֵר מִלְפִיתָתָה הַקְרוּיָה “נֶלְסוֹן כָּפוּל”.

וְאָכֵן, הוּא רָבַץ עַל בִּטְנוֹ, וְאוּלָה גְחוּנָה עָלָיו וְדוֹחֶקֶת אֶת רֹאשׁוֹ לֶעָפָר. עוֹד רֶגַע פִּרְפְרוּ שְׁנֵיהֶם וְהִתְפַּתְּלוּ כְּמוֹ בַּעֲוִית וּלְבַסוֹף הִדְמִימוּ וְקָפְאוּ.

סֶבֶק נֻצַח.

הִרְפְּתָה אוּלָה אֶת לְפִיתָתָה, קָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ וְהִתְרַחֲקָה מֵאִתָּנוּ בְּרִיצָה. סֶבֶק נִשְׁאַר שָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ. לְאַחַר רֶגַע יָשַׁב וּפָנָיו מְאֻבָּנוֹת, נְטוּלוֹת כָּל הַבָּעָה. אַט־אַט נִתְרוֹמֵם וְנִעֵר אֶת הֶעָפָר מִבְּגָדָיו.

שׁוֹתְקִים הָלַכְנוּ הַבַּיְתָה. חָשַׁשְׁנוּ לְהַבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל סֶבֶק, לְהַיְשִׁיר מַבָּט בְּעֵינָיו.

ג

סֶבֶק יָרַד מִגְדֻלָתוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים סַרְנוּ כֻּלָנוּ לְמָרוּתוֹ. וּפִתְאֹם הוֹפִיעָה יַלְדָה גְבוֹהָה, יְרֻקַת עֵינַיִם וּבְבַת־אַחַת הִכְלִימָה אֶת פָּנָיו וְהִכְפִישָׁה אֶת כְּבוֹדוֹ בֶּעָפָר. מֵאָז נִצְחוֹנָה שֶׁל אוּלָה הִתְהַלֵךְ סֶבֶק קוֹדֵר וְשׁוֹתֵק וְעֵינָיו דוֹמֶה שֶׁשׁוֹאֲלוֹת: אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי?

תְּחִלָה עָמַדְנוּ כֻּלָנוּ לְצִדוֹ. הַבִּזָיוֹן שֶׁנִתְבַּזָה הָיָה גַם בִּזְיוֹנֵנוּ. אוּלָם לְאַט־לְאַט נִסְתַּמְנוּ בְּקִיעִים בָּאַהֲדָה שֶׁרָחַשְׁנוּ לוֹ. רִאשׁוֹן הָיָה שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י, שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְקַנֵּא בְּסֶבֶק וְטָעַן לְכֶתֶר הַמַנְהִיגוּת. יוֹם אֶחָד אָמַר לִי:

־ רָאִיתָ אֶת סֶבֶק? הוּא מִתְהַלֵךְ חֲפוּי־רֹאש. לא אַסְתִּיר מִמְךָ: אֵינֶנִי מִצְטַעֵר עַל הַמַפָּלָה שְׁנָחַל. הוּא הִתְנַשֵׂא עָלֵינוּ וְטוֹב שֶׁאוּלָה לִמְדָה אוֹתוֹ לֶקַח.

דְבָרָיו שֶׁל שִׁימֶק פָּגְעוּ בִּי. הִתְקוֹמַמְתִּי נֶגְדָם.

– בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ אַל תִּשְׂמַח – אָמַרְתִּי.

– סֶבֶק אֵינֶנוּ אוֹיְבִי – הֵשִׁיב שִׁימֶק – אַךְ תָּמִיד הָיְתָה לִי הַרְגָשָׁה, שֶׁאָנוּ מַנִיחִים לוֹ לִרְדוֹת בָּנוּ.

– הוּא מְבֻגָר מֵאִתָּנוּ – נִסִיתִי לִטְעֹן.

– אָז מָה? – קָרָא שִׁימֶק – גַם אוּלָה מְבֻגֶרֶת. בְּדִיוּק כָּמוֹהוּ.

– מַה מַפְרִיעַ לְךָ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ? – שָׁאַלְתִּי.

– אַל תִּשְׁכַּח שֶׁהִיא בַּת. לְעוֹלָם לֹא אֲקַבֵּל עָלַי מָרוּתָהּ שֶׁל יַלְדָה.

אוּלָם שִׁימֶק לֹא עָמַד בְּדִבּוּרוֹ. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם רָאִיתִי אֶת אוּלָה מְשַׂחֶקֶת בֶּחָצֵר, מְעִיפָה כַּדוּר־גוּמִי אָדֹם וְקוֹלֶטֶת אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. כְּשֶׁנִשְׁמַט הַכַּדוּר, רָץ שִׁימֶק וֶהֱרִימוֹ וְהִגִישׁוֹ לְאוּלָה.

עַד־מְהֵרָה הִצְטָרֵף אֵלָיו קוּבָּה, שֶׁאַף הוּא נַעֲשָׂה נוֹשֵׂא כֵּלֶיהָ שֶׁל אוּלָה. וְכָךְ הִתְפַּלַגְנוּ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת יְרִיבִים: מִזֶה – אוּלָה, שִׁימֶק וְקוּבָּה, וּמִזֶה – סֶבֶק, אֶדֶק וַאֲנִי. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים, נִתְחַדְדוּ הַיְחָסִים בֵּינֵינוּ. לא עָבַר זְמַן רַב וְהָיִינוּ אוֹיְבִים בְּנֶפֶשׁ.

יוֹם־יוֹם, כְּתֹם הַלִמוּדִים בְּבֵית־הַסֵפֶר, הָיְתָה אוּלָה מוֹפִיעָה בֶּחָצֵר, לְבוּשָׁה חֻלְצַת־טְרִיקוֹ וּנְעוּלָה נַעֲלֵי־סְפּוֹרְט. שָׁרְקָה – וּמִיָד הִתְיַצְבוּ לְפָנֶיהָ שִׁימֶק וְקוּבָּה. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם פּוֹתְחִים בְּמִשְׂחָק בֶּחָצֵר וְסֶבֶק רָמַז לָנוּ, לְאֶדֶק וְלִי, וְאָנוּ שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לַגַּן הַצִבּוּרִי. וְיֵשׁ שֶׁבָּאנוּ לַגַן וְנִתְקַלְנוּ בְּאוּלָה וּבִבְנֵי־לִוְיָתָהּ וְאָז חָזַרְנוּ לֶחָצֵר. דוֹמֶה, שֶׁכִּבְרַת־אֲדָמָה אַחַת צָרָה מִלָשֵׂאת אֶת שְׁנֵי הַמַחֲנוֹת.

אוּלָה הָיְתָה יָפָה, מַסְבִּירָה פָּנִים לְגָדוֹל וּלְקָטָן, לֹא יִפָּלֵא שֶׁכָּל דַיָרֵי הֶחָצֵר חִבְּבוּהָ, אֲפִילוּ אַנְטוֹנִי הַשׁוֹעֵר, הַגוֹי הַשִׁכּוֹר, הָיָה מְקַדֵם אֶת פָּנֶיהָ בַּמִלִים: “מַה שְׁלוֹמֵךְ, יְפֵהפִיָה שֶׁלִי?” סְטַשֶׁק, בְּנוֹ הַמְאֻמָץ, נִסָה תְּחִלָה לְהִטָפֵל אֵלֶיהָ, אַךְ אוּלָה הִתְנַעֲרָה מִמֶנוּ וְהִבְרִיחַתּוּ כִּזְבוּב טוֹרְדָנִי. סְטַשֶׁק הִרְפָּה מִמֶנָה, אַךְ כָּל־אֵימַת שֶׁנִזְדַמְנָה בְּדַרְכּוֹ, הָיָה מְחַיֵךְ אֵלֶיהָ חִיוּךְ רָחָב, מִתְחַנֵף.

אָכֵן, קָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי חִנָהּ שֶׁל אוּלָה. בְּאַחַד הַיָמִים כְּשֶׁיָצָאתִי עָם סֶבֶק לֶחָצֵר, נִתְגַלָה לְעֵינֵינוּ אֶדֶק, שֶׁשִׂחֵק עִם אוּלָה בִּ“קְלַס”. נְשִׁימָתֵנוּ נֶעֶצְרָה: גַם אֶדֶק עָרַק!

סֶבֶק שָׁתַק, אַךְ אֲנִי חַשְׁתִּי בְּכַעַס הַגוֹאֶה בִּי וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר בְּרוּחִי. הֵנַפְתִּי אֶת אֶגְרוֹפִי וְצָעַקְתִּי:

– בּוֹגֵד!

אֶדֶק הֵצִיץ בָּנוּ, הִסְמִיק, אַךְ מִיָד חָזַר וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְהִמְשִׁיךְ בַּמִשְׂחָק.

אוּלָה נִצְבָה בַּצַד, מַבִּיטָה בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה. וּפִתְאֹם נָטְשָׁה אֶת אֶדֶק וְהֵחֵלָה פּוֹסַעַת אֵלֵינוּ – יָשָׁר אֶל סֶבֶק. חִיוּךְ קַל וְנָבוֹךְ רִחֵף עַל שְׂפָתֶיהָ.

לִבִּי עָמַד מִדְפֹק. הַאֻמְנָם? חִיוּכָהּ שֶׁל אוּלָה לֹא הוֹתִיר בִּי כָּל סָפֵק: עוֹד רֶגַע תּוֹשִׁיט אֶת יָדָהּ לְשָׁלוֹם. אוּלָם סֶבָק זִנֵק מִמְקוֹמוֹ כְּמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וְעָזַב אֶת הֶחָצֵר בְּרִיצָה.

נִשְׂרַכְתִּי אַחֲרָיו.

לַמָחֳרָת בִּקַרְתִּי אֵצֶל סֶבֶק. הוּא יָשַׁב לְיַד הַחַלוֹן, מֵצִיץ הַחוּצָה. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הוֹפִיעָה אוּלָה בְּחָצֵר וּשְׁתֵּי צַמוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת כְּרוּכוֹת סְבִיב רֹאשָׁהּ כְּכֶתֶר. עֵינָיו שֶׁל סֶבֶק לֹא מָשׁוּ מִדְמוּתָה. וּפִתְאֹם שְׁמַעְתִּיו לוֹחֵשׁ:

־ הִנֵה מַלְכַּת־הֶחָצֵר!

חָשַׁבְתִּי שֶׁיוֹסִיף מִלַת גְנַאי. אַךְ סֶבֶק שָׁתַק.

– בּוֹא נֵלֵךְ לַגַן – הִצַעְתִּי.

סֶבֶק לֹא עָנָה. כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמוֹ יָשַׁב לְיַד הַחַלוֹן וְעֵינָיו עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי אוּלָה.

גַם אֲנִי הִבַּטְתִּי בָּהּ, מִתְפָּעֵל בְּעַל־כָּרְחִי מִכָּל תְּנוּעָה שֶׁלָהּ. הִנֵה הִיא מְעִיפָה בִּתְנוּפָה עַזָה אֶת הַכַּדוּר הָאָדֹם. וְהִנֵּה הִיא מְקַפֶּצֶת בְּחֶבֶל אוֹ מְנַתֶּרֶת לְמֶרְחָק וְגוּפָהּ הַגָמִישׁ דוֹמֶה לִקְפִיץ דָרוּךְ שֶׁשֻׁחְרַר.

כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּאוּלָה, חַשְׁתִּי חֲרָטָה. הַאֻמְנָם לֹא הָיָה מָנוֹס מִן הָרִיב שְׁנָפַל בֵּינֵינוּ? לִבִּי נִמְשַׁךְ הַחוּצָה, לֶחָצֵר, אַךְ נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב לְיַד סֶבֶק, מְשׂוֹחֵחַ חֶרֶשׁ עִם עַצְמִי:

“גַם אַתָּה, בֶּנִי?”

“כֵּן, גַם אֲנִי.”

“אָז מַדוּעַ לֹא תִּצְטָרֵף אֵלֶיהָ?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶבְגֹד בְּסֶבֶק. וְהוּא הֲרֵי שׂוֹנֵא אוֹתָה. שִׂנְאָה קָשָׁה כִּשְׁאוֹל.”

“הַאֻמְנָם?”

הַשְׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְעוֹרְרָה בִּי לְמַרְאֵהוּ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁרָכוּן הָיָה אֶל הַחַלוֹן, נִזְהָר שֶׁרֹאשׁוֹ לֹא יִשְׁתַּרְבֵּב הַחוּצָה, וְעֵינָיו מַבִּיטוֹת נִכְחוֹ עֲצוּבוֹת וְעוֹרְגוֹת. סֶבֶק יָשַׁב בְּלא־זִיעַ וּפִתְאֹם הִלִיט אֶת פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו וְהִשְׁעִין רֹאשׁוֹ אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן.

חָמַקְתִּי הַחוּצָה. אוֹתוֹ יוֹם הִקְדַמְתִּי לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי. אַט־אַט יָרְדוּ דִמְדוּמֵי הָעֶרֶב וּצְלָלִים עָטְפוּ אֶת הַחֶדֶר. הֵצַצְתִּי בַּחֲשֵׁכָה הַמִזְדַחֶלֶת מִן הַפִּנוֹת וּלְנֶגֶד עֵינַי הוֹפִיעָה דְמוּתָהּ שֶׁל אוּלָה, מַלְכַּת־הֶחָצֵר. עוֹדֶנִי מַבִּיט בָּהּ, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת סֶבֶק – רֹאשׁוֹ שָׁעוּן אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן וּכְתֵפָיו רוֹטְטוֹת – וְלִבִּי נִצְבַּט בְּרַחֲמִים עַל יְדִידִי הַטוֹב, הַמִתְעַנֶה.

לַמָחֳרָת יָשַׁבְתִּי בַּשַׁעַר, עוֹקֵב אַחֲרֵי אוּלָה, שֶׁשִׂחֲקָה כַּדוּרֶגֶל עִם שִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק. מִמְקוֹם הַתַּצְפִּית שֶׁלִי רָאִיתִי יָפֶה אֶת פָּנֶיהָ. הִיא שִׂחֲקָה בְּמֶרֶץ, אַךְ מִדֵי פַּעַם הִגְנִיבָה מַבָּט מְהַסֵס, מְלֵא צִפִּיָה, לְעֵבֶר חַלוֹנוֹ שֶׁל סֶבֶק. נָשָׂאתִי עֵינַי. סֶבֶק יָשַׁב שָׁם, בְּצֵל הַוִילוֹן, מַבִּיט הַחוּצָה, לְחָצֵר.

וּפִתְאֹם בָּעֲטָה אוּלָה בַּכַּדוּר וְזֶה הִתְעוֹפֵף וּפָגַע בְּשִׁמְשַׁת חַלוֹנוֹ שֶׁל הַשוֹעֵר אַנְטוֹנִי. הַזְגוּגִית הִתְנַפְּצָה לִרְסִיסִים. אוּלָה, שִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם. גַם אֲנִי בָּרַחְתִּי, אֶל חֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת, וּמִשָׁם הֵצַצְתִּי מִבַּעַד לַחַלוֹן, לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָבָר.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ מִדִירַת־הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ אַנְטוֹנִי וּפָנָיו, פְּנֵי שִׁכּוֹר, לוֹהֲטוֹת.

– מִי עָשָׂה זֹאת? – צָרַח וַחֲמַת־זַעַם מְחַלְחֶלֶת בְּקוֹלוֹ.

אַנְטוֹנִי עָמַד תַּחְתָּיו בֶּחָצֵר, מוּכָן וּמְזֻמָן לְהִסְתָעֵר וּלְכָלוֹת זַעְמוֹ בַּקָרְבָּן שֶׁיִזְדַמֵן לוֹ.

מֵחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת שֶׁמִמוּל הִגִיעַ לְאָזְנַי קוֹל טְפִיפַת צְעָדִים. סֶבֶק הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר וְהִפְסִיעַ יָשָׁר אֶל אַנְטוֹנִי.

־ אֲנִי נִפַּצְתִּי אֶת הַשִׁמְשָׁה – אָמַר – לא הִתְכַּוַנְתִּי. הַכַּדוּר…

אַךְ הוּא לֹא הִסְפִּיק לְסַיֵם אֶת דְבָרָיו. אַנְטוֹנִי אָחַז בְּעָרְפּוֹ, וּבְיָדוֹ הַפְּנוּיָה הַמְאֻגְרֶפֶת, הִנְחִית עַל סֶבֶק מְטַר מַהֲלוּמוֹת.

– מַמְזֵר, נָבָל, פּוֹשֵׁעַ! – צָרַח אַנְטוֹנִי.

סֶבֶק הֶאֱהִיל עַל פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו, מְגוֹנֵן עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הַמַהֲלוּמוֹת. אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי חָזַר וְנָחַת בְּגוּפוֹ, אַךְ סֶבֶק לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצָה אוּלָה לֶחָצֵר, תָּפְסָה אֶת אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי וְנִתְלְתָה בִּזְרוֹעוֹ.

– אָנָא, אָדוֹן אַנְטוֹנִי – חִנְנָה אֶת קוֹלָהּ – אַל תַּרְבִּיץ לְסֶבֶק. הוּא לֹא אָשֵׁם. אָנוּ נֶאֱסֹף כֶּסֶף וּנְשַׁלֵּם אֶת הַנֵזֶק.

אַנְטוֹנִי קָפָא בִּמְקוֹמוֹ וְשִׁלַח בְּאוּלָה מַבָּט מְמֻשָׁךְ.

– נוּ. יְפֵהפִיָה שֶׁלִי, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנַיִךְ? – אָמַר וְהִרְפָּה מִסֶבֶק.

וַאֲנִי, מִמְקוֹם־תַּצְפִּיתִי, רָאִיתִי אֶת אוּלָה, שֶׁכָּרְכָה זְרוֹעָה סְבִיב מָתְנָיו שֶׁל סֶבֶק וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל בֵּיתָהּ. בְּיָדָהּ הַשְׁנִיָה לִטְפָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁשָׁעוּן הָיָה אֶל כְּתֵפָה.

– רְאִיתֶם? – שָׁאַל שִׁימֶק, שֶׁהוֹפִיעַ עִם חֲבֵרָיו.

עֵינָיו קְרוּעוֹת הָיוּ לִרְוָחָה מֵרֹב תַּדְהֵמָה.

קוּבָּה, אַף הוּא נָבוֹךְ.

– מִי פִּלֵל? – קָרָא בְּקוֹל.

אֶדֶק שָׁתַק.

וּמֵאָז –

מֵאָז לֹא הָיָה מַנְהִיג לַחֲבוּרָה שֶׁלָנוּ בֶּחָצֵר. שִׁמְשוֹ שֶׁל סֶבֶק שָׁקְעָה וְאִלוּ זוֹ שֶׁל אוּלָה, שֶׁזָרְחָה פִּתְאֹם, אַף הִיא נִסְתַּלְקָה.

סֶבֶק וְאוּלָה פָּרְשׁוּ מִן הַחֲבוּרָה. בַּעֲרָבִים, כְּשֶׁהוֹרֵינוּ קָרְאוּ לָנוּ לַאֲרוּחַת־עֶרֶב, הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתָם יוֹשְׁבִים יַחְדָו, שְׁעוּנִים אֶל גִזְעוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן אֲשֶׁר בֶּחָצֵר וּמִסְתּוֹדְדִים. שְׁנֵיהֶם הָיוּ, כָּאָמוּר, מְבֻגָרִים מֵאִתָּנוּ וְכַנִרְאֶה הָיוּ לָהֶם סוֹדוֹת מִשֶׁלָהֶם.

לֹא, לֹא הִתְרַעַמְנוּ עֲלֵיהֶם.