רקע
שאול טשרניחובסקי
כֵּיצַד מְרַקְּדִין...
mנחלת הכלל [?]
tשירה

אָמְרוּ עָלָיו עַל רבי יהודה בר עילאי שהיה נוטל בד של הדס ומרקד לפני הכלה… מר שמואל בר רב יצחק מרקד אתלת… פירש רש"י: שלש בדין, זורק אחת ומקבל אחת. (כתובות י“ז ע”א)


הָרַבִּי עַלִּיז שָׂמֵחַ,

הָרַבִּי בֵּין תַּלְמִידָיו

מְטוֹפֵף בָּא צַעַד צַעַד,

טָס מֵרִים שׁוּלֵי בְּגָדָיו.

כֹּחַ נֹעַר, כֹּחַ קֶסֶם!

כָּךְ הָיָה – כָּךְ – בִּנְעוּרָיו!

כַּף יִמְחָא, לִבּוֹ שָׂמֵחַ,

בָּעֵינַיִם אשֶׁר רָב

לוֹהֲטִים פָּנָיו מִנַּחַת,

אֵשׁ תְּלַהֵט שְׁסַ"ה גִידָיו,

בְּרִקּוּד יֵצֵא, יָרִיעַ

בַּעֲדַת כָּל-תַּלְמִידָיו.

וּבַדִּים שָׁלשׁ בְּיָדַיִם

שֶׁל הֲדַס – בְּצָהֲלוֹ

יָד זוֹרְקָה וְיָד קוֹלֶטֶת,

“שְׁטוּת זוֹ מַה הוֹעִילָה לוֹ?”

הַגֶּד-לִי – לִי לָאוֹרֵחַ,

מַה קָּרָה כָּאן, כִּי עַל כֵּן

הָרַבִּי הַיּוֹם שָׂמֵחַ,

כֹּה יָגִיל לֵב הַזָּקֵן?

מַה יִּרְקוֹד, יַבְרִיק עֵינַיִם?

הַבְּמַעֲשֵׂר וּדְמַאי

הֲלָכָה פָּסַק? בְּכִלְאַיִם

שׁוּב נָצַח אֶת בֵּית שַׁמַּאי?

כְּלוּם צָמְאָה קַרְקַע לְמָיִם –

וּפִתְאֹם גִּשְׁמֵי בְּרָכָה?

קוֹנְסוּל בָּא חָדָשׁ – גֵּר צֶדֶק?

וְאֵין יוֹצֵאת, אֵין צְוָחָה?

מַה יִּרְקוֹד זֶה? מַה יָּרִיעַ?

שִׂמְחָתוֹ זֹה הִיא עַל מָה?

הֲשָׁקְטָה עַתָּה הָאָרֶץ,

שָׁכְכָה הַמִּלְחָמָה?

כְּלוּם כָּשְׁלָה, קָרְסָה כְּבָר רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה?

קִמְבְּרִים כִּי בָקְעוּ גְּבוּלֶיהָ

חֵיל פַּרְתִּים בָּא וְצִפָּה

כַּעֲרָפֶל כָּל כְּרַכֶּיהָ?

אֵין מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן?

לֵב אַחִים שָׁב עַל אַחִים כְּבָר,

וְאָפֵס רִיב וּמָדוֹן?

*

לֹא הָיָה רִיב עַל מַסֶּכֶת,

כָּל עִנְיַן סוּגְיָא אֵין שָׁם,

אַף לֹא קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד, עָלֶיהָ

בֵּית שַׁמַּאי מָסְרוּ נַפְשָׁם.

מָה אִם גֶשֶׁם יֵשׁ אוֹ אָיִן?

קוֹנְסוּל הוֹלֵךְ, קוֹנְסוּל בָּא –

הַפּוֹלִיטִיקָה עוֹמֶדֶת,

אֵין יוֹצֵאת בְּאֵין רוֹצִים בָּהּ!

עוֹד שׁוֹקֶטֶת בִּגְבוּלֶיהָ

גַּם מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן,

עוֹד נוֹשֶׁקֶת חֶרֶב חֶרֶב

כְּבִימֵי אֲסַרְחַדּוֹן.

אֶפֶס כִּי עֲדַיִן רוֹמָא

הַמּוֹשֶׁלֶת בַּכִּפָּה

כּוֹס הַתַּרְעֵלָה מָלָאָה,

אַף לֹא נִגְרְעָה טִפָּה.

יֵשׁ עוֹד מִלְחָמָה בָּאָרֶץ,

וּמִלְחֶמֶת בֵּין-אַחִים

פִּי שִׁבְעָה רָעָה מִמֶּנָּה,

קָרְבָּנוֹת אָכְלָה מֵחִים.

*

לֹא! כִּי הָרַבִּי יָרִיעַ,

שִׂמְחָתוֹ כִּי נַעֲלָה:

הוּא לַחֲתֻנָּה אוֹרֵחַ, –

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה!

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת,

בִּיהוּדָה חִדְּשׁוּ עוֹד קֵן, –

מִפְּנֵי זֶה יַבְרִיק עֵינַיִם

אַף יָשִׂישׂ לֵב הַזָּקֵן.

בָּא הַשָּׂב מַרְאֶה כָּאן, כֵּיצַד

מְרַקְּדִין לִפְנֵי כַלָּה.

הַךְ הַתֹּף! הַךְ מְצִלְתָּיִם!

גּוּפוֹ קַל, רַגְלוֹ קַלָּה.

בְּיִשְׂרָאֵל בָּנוּ עוֹד בַּיִת –

כִּי עַל כֵּן גָּדַל גִּילוֹ,

קֵן חָדָשׁ - הוּא יְבָרְכֵנוּ…

וַאֲנַן מַה נַּעַן לוֹ?

יִפְרְחוּ דוֹר בַּחוּרֵינוּ,

בְּשֶׁפַע כֹּחַ וּבִזְמָן;

תִּתְנוֹסֵסְנָה בְּנוֹתֵינוּ

צְנוּעוֹת בְּחֵן-קִסְמָן!

יִמָּלֵא כָּל תְּחוּם אַרְצֵנוּ

קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה,

צְחוֹק אִשָּׁה הַמִּתְרַפֶּקֶת

עַל בִּרְכָּיו שֶׁל בַּעְלָהּ!

בְּתִלֵּיהֶן כִּי תַעֲלֶינָה

שׁוּב עָרִים – הַנְשַׁמּוֹת!

יִשְׁרְצוּ עִם חַוּוֹתֵינוּ:

חֲדָשׁוֹת נִבְנוֹת-קָמוֹת!

תֵּעָקֵר כְּקוֹץ סָפִיחַ

מַשְׂטֵמָה לְעוֹלָמִים,

יִכָּחֵד מָדוֹן וָקֶצֶף

הַמַּפְרִיד אַחִים, עַמִּים!

תַּעֲבוֹר מִכָּל הָאָרֶץ

כָּל מֶמְשֶׁלֶת הַזָּדוֹן!

אַל יְהִי בְּתֵבֵל עֶבֶד,

אַל יְהִי בָהּ כָּל-אָדוֹן!

בְּיָמַי וּבְיָמֵינוּ,

בְּחַיֵּיכֶם, בִּזְמַן קָרִיב,

בְּחַיֵּי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל

וּבְחַיָּיו שֶׁל הַיָּרִיב!

בְּיָמָיו וּבְיָמֵינוּ

תִּוָּשַׁע בַּת יְהוּדָה,

יִשְׂרָאֵל יִשְׁכּוֹן לָבֶטַח

בַּתּוֹרָה וַעֲבוֹדָה!


תל-אביב 1934

המלצות קוראים
תגיות