חָצֵר זְרוּעָה פִּרְחֵי נְיָר בָּלִים וּגְרוּטָאוֹת,

חוֹשֶׂפֶת חֵיק יָרֹק טְלָאִים טְלָאִים.

עַל־פְּנֵי הַדֶּשֶׁא מִי הִבְזִיק וְנֶעְלַם.

נָחָשׁ?

מַלְאָךְ?

לֹא אֶרֶס. לֹא כָּנָף.

רַק לְטָאָה בְּשִׁרְיוֹנָה הַמְצֻיָּר:

כֻּלּוֹ כְּתַב חַרְטֻמִּים וְזִכְרוֹנוֹת.

מִשַּׁעַר שֶׁאֵינוֹ מוֹלִיךְ אֶל שׁוּם מָקוֹם

נִבֶּטֶת תְּכֵלֶת בַּחֲצִי גֹּרֶן

גְּזוּרָה כְּעֵין פַּרְסַת־עֲנָק שֶׁל סוּס.

כָּל הָעוֹבֵר שָׁם מִתְחַזֶּה צַלְיָן.

כָּל הָעוֹבֵר שַׂק יִסּוּרִים לוֹ עַל שִׁכְמוֹ

וּמְקַוֶּה לִדְלוֹת מִמֶּנּוּ מַטְמוֹנִים.

כִּכַּר הַמְּצִיאוֹת הוֹמָה.

פּוֹשֵׁט רוֹכֵל מְעִיל נָקוּב בַּקְּרָב

וַאֲנִיצֵי הַצֶּמֶר מִקִּרְבּוֹ עָפִים

וּמִתְאַבְּכִים עַל הַבָּתִּים סָבִיב,

“אֲנִי שׁוּם אִישׁ” – מַכְרִיז רוֹכֵל הַמְּצִיאוֹת –

וְשׁוּם דָּבָר אֵינִי מוֹכֵר הַיּוֹם

לְשׁוּם אָדָם.

אֲבָל אִם שׁוּם אָדָם

יִקְנֶה מִמֶּנִּי שׁוּם דָּבָר

יֵקַל לִבּוֹ עַל שֶׁנָּפַל עַל מְצִיאָה

שֶׁקַּל לָשֵׂאת.

וּמָה הַסּוֹף?

שָׂמֵחַ הַמּוֹכֵר, שָׂמֵחַ הַקּוֹנֶה!"

“תְּמוּנָה אֲנִי מוֹכֵר” – מַכְרִיז רוֹכֵל הָאָמָנוּת –

"מִדְבָּר צָהֹב נִפְתָּח בָּהּ כִּמְנִיפָה שֶׁל חוֹל,

הַדֶּקֶל הַיָּחִיד – צִבְעוֹ כָּחֹל שֶׁל יָם.

בְּטַבּוּרוֹ מִטַּת בַּרְזֶל שְׁחֹרָה

סִגְנוֹן לוּאִי חֲמִשָּׁה־עָשָׂר.

עַל הַמִּטָּה עַלְמָה בְּלוֹנְדִינִית בְּלִי פֵּאָה נָכְרִית.

הַיַּהֲלוֹם שֶׁעַל מִצְחָה קִבְּלָה

מֵהַשֻּׂלְטָן עַבְּד אלְ־חַמִיד.

מַה הִיא עוֹשָׂה עַל הַמִּטָּה?

הִיא מְצַפָּה לִגְאֻלָּה בְּיַד אַבִּיר סְפָרַדִי.

לָכֵן זִקְנָה עָלֶיהָ לֹא תִּקְפֹּץ לָנֶצַח.

מִמַּרְקוּבִיצִי – נָסִיךְ וּפוֹשֵׁט רֶגֶל –

אֶת הַתְּמוּנָה קָנִיתִי

וּמְחִירָהּ – שָׁוְיָהּ שֶׁל הַמִּסְגֶּרֶת."

"סַמִּים מֵאִסְטַנְבּוּל, טַבָּק לַהֲרָחָה מִכְּסַנְטִי שֶׁל יָוָן,

שֶׁמֶן וְרָדִים עַתִּיק מִן הַבַּלְקָן

וּבֹשֶׂם מִפָּרִיס בִּצְלוֹחִיּוֹת עִנְבָּר – אֲנִי מוֹכֵר.

כָּל הַמֵּרִיחַ צָרוֹתָיו שׁוֹכֵחַ,

אִשְׁתּוֹ שׁוֹמֶרֶת אֱמוּנִים לוֹ עַד אַחֲרֵי הַקֶּבֶר

וִילָדָיו בְּרִיאִים וּמִשֶּׁלּוֹ כֻּלָּם!

כָּל הַמֵּרִיחַ, גֶּשֶׁם לֹא יִדְלֹף לוֹ מִן הַגַּג,

יִישַׁן שְׁנַת גִּבּוֹרִים כְּתֹם הַקְּרָב,

חֲלוֹמוֹתָיו יִהְיוּ שְׁקֵטִים כְּמוֹ יָרֵחַ

וְכָל פְּחָדָיו כְּמוֹ סֻכָּר יִמְתָּקוּ!"

קָנִיתִי לִי צְלוֹחִית עַנְבָּר.

אִשָּׁה זָרָה חוֹלֶפֶת עַל פָּנַי.

יָפְיָה נִכְפַּל בְּהִלּוּכָה הַגֵּא

כִּדְמוּת שֶׁנֶּעֶקְרָה מִתּוֹךְ חֲלוֹם צָעִיר.

הִיא מְקַנַּחַת אֶת אַפָּה הַקָּט

וְעַל דּוּכְנֵי סִדְקִית וַאֲרִיגִים

מַשַּׁב נִיחוֹחַ סַחְרוּרִי זוֹלֵף.

בַּדִּים, סְרָטִים, חוּטִים וְתַחְרִימִים

מִתְעַרְבְּלִים כִּבְעַלְעֹל־צְבָעִים.

לְאָן דַּרְכֵּךְ, אִשָּׁה?

שְׂעַר רֹאשֵׁךְ סָמוּר וּמִתְפָּרֵחַ!

קוֹנִים וְזַבָּנִים הִנְמִיכוּ קוֹל

כְּמוֹ הָיוּ לְעַכְבִישִׁים וּנְמָלִים.

הַאִם אֵי מִי קָנָה אֶת הֲמֻלַּת הַשּׁוּק?

אֲנִי נָבוֹךְ כְּדוּמִיָּה שֶׁל קַיִץ

כִּי הַזָּרָה נִצֶּבֶת בֵּין לִבִּי

לַמִּתְרַחֵשׁ סָבִיב

כְּחַיִץ בֵּין חֲלוֹם וְהַנִּרְאֶה חֲלוֹם.

רַגְלַי שָׁבוֹת, אִשָּׁה, עַל עִקְּבוֹתַיִךְ.

גּוּפֵךְ הַמְּהַפְּנֵט עַצְמוֹ

הַמְחַיֶּה אֶת עֲפָרִי?

חַשְׁמַל אָפֵל טִלְטֵל אוֹתִי אֶל יָם קַדְמוֹן

וְשׁוּב אֲנִי שַׁלְהֶבֶת־דָּג

הַמְפַרְכֵּס בְּתוֹךְ תַּעֲלוּלֵי הַמַּיִם!

מֵעִיר אוֹתִי רוֹכֵל הַיְרָקוֹת:

"כַּרְפַּס, אָדוֹן, כַּרְפַּס

וְשֹׁרֶשׁ פֶּטְרוֹסִיל יָקָר מִפָּז!

יֵשׁ בִּזְקָנוֹ הַיְרַקְרַק

סַם־פֶּרֶא, הַשּׁוֹלֵחַ אֵשׁ בַּדָּם!

קְנִי לְבַעְלֵךְ כַּרְפַּס, מָדָם.

יֹאכַל טְרָפִים מָרִים

וִימַלֵּא בִּטְנֵךְ בָּנִים זְכָרִים!"

קָנִיתִי לִי כַּרְפַּס.

עֵינַיִם שֶׁל עִטְרָן עָלַי:

“גַּם בַּעְלִי אוֹכֵל כַּרְפַּס לְתֵאָבוֹן,”

אוֹמֶרֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר יָדָהּ

קְטִיפָה אִלֶּמֶת מְמַשֶּׁשֶׁת בִּתְשׁוּקָה

וּכְמוֹ מַאֲזִינָה לְמֶשִׁי מְרַשְׁרֵשׁ בָּאֶצְבָּעוֹת.

שׁוּם נְסִיכָה מֵאַגָּדוֹת בּוּכָרָה

לֹא תְּבַזְבֵּז בִּנְדִיבוּת כָּזֹאת

קְרִיצוֹת שִׁנַּיִם לְבָנוֹת

כְּדֵי לִזְכוֹת בְּמִקָּח טוֹב.

בָּעִרְבּוּבְיָה הַסַּסְגּוֹנִית נוֹעֶצֶת זֶרֶת

וְנַחַל מַלְמָלָה אָדֹם שׁוֹלֶפֶת:

“אֱמֹר מְחִיר אַחֲרוֹן בְּלִי נֵדֶר!”

"חִנָּם אֵין כָּסֶף בִּשְׁבִילֵךְ, מָדָם.

שִׂמְלָה מֵאֹדֶם שֶׁכָּזֶה וְאַתְּ כַּלָּה!

שִׂמְלָה מֵאֹדֶם שֶׁכָּזֶה וּבַעְלֵךְ

מוֹלִיךְ אוֹתָךְ אֶל הַחֻפָּה עוֹד פַּעַם."

עַל צַוָּארָה הָעָב כּוֹרֶכֶת בַּד הַמֶּשִׁי

וְעוֹטַפְתּוֹ סְבִיב חַמּוּקֵי שָׁדֶיהָ.

“אָז תֵּן לִי אֹדֶם מַתָּנָה לְיוֹם כְּלוּלוֹת!”

וּצְחוֹק לָבָן כְּשֶׁלֶג מִתְרוֹנֵן בְּפִיהָ.

“חָמֵשׁ מַסְפִּיק?”

"וְגַם פָּחוֹת מִזֶּה, מָדָם.

דַּי בַּכָּבוֹד, שֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת פֹּה כְּמוֹ עַמּוּד פִּרְסֹמֶת."

"אֲבָל אַתָּה פּוֹזֵל אֶל הָאַרְנָק שֶׁלִּי!

וְתֵשַׁע טוֹב?"

"הַכֶּסֶף זֶבֶל. תְּנִי חִיּוּךְ

וְעוֹד עֶשְׂרִים מִן הָאַרְנָק וְהוּא שֶׁלָּךְ."

נוֹטֵל כַּסְפָּהּ בְּהַגְנִיבוֹ

לִטּוּף חִבָּה לְאֹרֶךְ כַּף יָדָהּ עַד הַכָּתֵף.

הַשּׁוּק בּוֹחֵשׁ בְּאוֹצְרוֹתָיו הָעֲכוּרִים,

וְהַזָּרָה מוֹשֶׁכֶת שֹׁבֶל פְּסִיעוֹתֶיהָ

הַמִּתְנַגֵּן כְּזֶמֶר קַבְקַבִּים.

אֲנִי חוֹזֵר הַבַּיְתָה. רֹאשׁ כַּרְפַּס חָכָם

קוֹרֵץ אֵלַי נוּגוֹת.