הַמְבַשֶּׁלֶת הֵכִינָה תַּרִנִגֹלֶת צְלוּיָה לִסְעֻדָּה. טָמְנָה אוֹתָהּ בַּמְּזָוֶה. עָלָה רֵיחַ הַצָּלִי בְאַף נַשְׁכָן הַכֶּלֶב. הִתְגַּנֵּב נַשְׁכָן אֶל תּוֹךְ הַמְּזָוֶה וְאָכַל לְתֵאָבוֹן. אָכַל וְחָשַׁב: כַּמָּה חֲכָמִים הֵם בְּנֵי הָאָדָם! כַּמָּה עֲרֵבִים מַאַכְלֵיהֶם.
פִּתְאֹם נִכְנְסָה הַמְבַשֶּׁלֶת אֶל הַמְּזָוֶה, סָפְקָה כַף אֶל כָּף: אוֹי וַאֲבוֹי! הָעֲצָמוֹת לְבַדָּן נִשְׁאֲרוּ מִן הַצָּלִי, וְגַם אֵלֶּה בְשִׁנֵּי נַשְׁכָן הֵן. וְנַשְׁכָן הֵבִין, שֶׁהַמְבַשֶּׁלֶת לֹא תְנַקֶּה אוֹתוֹ, חָטַף אֶת שְׁיָרֵי הַתַּרְנְגֹלֶת בְּשִׁנָּיו וְקָפַץ לִבְרוֹחַ.
וְהַמְבַשֶּׁלֶת – אִשָּׁה עֲרוּמָה מְאֹד. מִהֲרָה לִסְגֹּר אֶת הַדֶּלֶת. הִסְפִּיק נַשְׁכָן לָצֵאת בְּרֹאשׁוֹ וּבְרַגְלָיו הַחוּצָה, וּזְנָבוֹ פִּגֵּר מֵאָחוֹר וְנִלְחַץ בֵּין הַדֶּלֶת וּבֵין הַמְּזוּזָה. הִתְאַמֵּץ נַשְׁכָן לְחַלֵּץ אֶת זְנָבוֹ, וְלֹא יָכֹל. לִמְּדָה אוֹתוֹ הַמְבַשֶּׁלֶת בְּשֵׁבֶט שֵׂכֶל טוֹב וְדֶרֶךְ־אֶרֶץ.
פָּרַשׁ נַשְׁכָן לְקֶרֶן זָוִית וְחָשַׁב מַחֲשָׁבוֹת: מִי אָשֵׁם בָּאָסוֹן, אֲשֶׁר קָרָה אוֹתוֹ? הֲלֹא הַזָּנָב! אִלְמָלֵא הַזָּנָב שֶׁפִּגֵּר בַּדֶּרֶךְ, לֹא מָצְאוּ אוֹתוֹ כְּאֵב וְחֶרְפָּה! הֶחֱלִיט לַעֲנוֹשׁ אֶת הַזָּנָב הַמְפַגֵּר עֹנֶשׁ מָוֶת. אֲבָל לֹא יָדַע, כֵּיצַד יָמִית אוֹתוֹ. הֵרִים אֶת כַּפּוֹ אֶל מִצְחוֹ וְחִבֵּל תַּחְבֻּלוֹת.
רָאָה נַשְׁכָן: נְהַר מַיִם שׁוֹטֵף וְעוֹבֵר בְּקִרְבָתוֹ. אָמַר אֶל לִבּוֹ: הָבָה אַטְבִּיעַ אֶת הַזָּנָב בָּמָּיִם. רָץ אֶל הַנָּהָר, יָשַׁב עַל שְׂפָתוֹ וְהוֹרִיד אֶת הַזָּנָב אֶל תּוֹךְ הַמָּיִם. הֶחֱזִיק אֶת הַזָּנָב בְּתוֹךְ הַמַּיִם שָׁעָה שְׁלֵמָה. חָשַׁב: נִטְבַּע הַזָּנָב. קָם לָלֶכֶת מִן הַמָּקוֹם – וְהִנֵּה גַם הַזָּנָב מֵאַחֲרָיו, – חָי!…
אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: אִם כֵּן אֵפוֹא, הָבָה אָדוּן אֶת הַזָּנָב בָּאֵשׁ! בָּא אֶל חֲדַר הַמְבַשְׁלִים, חָפֵץ לְהַנִּיחַ אֶת זְנָבוֹ עַל הָאָח הַמְּבֹעֶרֶת. רָאֲתָה הַמְבַשֶּׁלֶת: נַשְׁכָן מִתְעַסֵּק אֵצֶל הַכִּירַיִם, חָשְׁבָה: שׁוּב בָּא לִגְנוֹב! יָצְקָה עָלָיו סִיר מַיִם רוֹתְחִים. בָּרַח נַשְׁכָן וְהַזָּנָב אַחֲרָיו – שָׁלֵם וּבָרִיא.
יָשַׁב נַשְׁכָן בֶּחָצֵר וְלָקַק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת גַּבּוֹ שֶׁנִּכְוָה בְרוֹתְחִים. קִצְפּוֹ – גָּדוֹל מְאֹד: שׁוּב הָיָה לוֹ הַזָּנָב לְמִפְגָּע! אָמַר אֶל לִבּוֹ: יְהִי מַה־שֶּׁיִּהְיֶה, וְאֶת הַזָּנָב הַצּוֹרֵר הַזֶּה אַשְׁמִיד מִן הָאָרֶץ!
הֶחֱלִיט נַשְׁכָן לְכַרְסֵם בְּשִׁנָּיו הַחַדּוֹת אֶת הַזָּנָב מִשָּׁרְשׁוֹ. פָּתַח אֶת פִּיו וְהִפְנָה אֶת שִׁנָּיו אֶל זְנָבוֹ, לֹא יָכֹל לְהַשִּׂיגוֹ. עָשָׂה פְסִיעָה אַחַת לְהִתְקָרֵב אֶל הַזָּנָב – נָסוֹג הַזָּנָב לְאָחוֹר. פָּסַע עוֹד פְּסִיעָה אַחַת – נָסוֹג שׁוּב הַזָּנָב לְאָחוֹר. לֹא יָכֹל נַשְׁכָן לְהַשִּׂיג אֶת הַזָּנָב.
אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: הַזָּנָב בּוֹרֵחַ מִפָּנָי. אֲבָל אֲנִי מָהִיר מִמֶּנּוּ. אֶקְפֹּץ קְפִיצָה אַחַת וְאַשִּׂיג אוֹתוֹ. עָמַד נַשְׁכָן וְקָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה לְצַד זְנָבוֹ. קָפַץ גַּם הַזָּנָב קְפִיצָה גְדוֹלָה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. לֹא יָכֹל נַשְׁכָן לְהַשִּׂיג אֶת הַזָּנָב.
אָמָר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: עַכְשָׁו קָפַצְתִּי מִצַּד יָמִין לְצַד שְׂמֹאל, עַל כֵּן נִמְלַט הַזָּנָב מִמֶּנִּי. הָבָה אֶקְפֹּץ מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – וְלֹא יִמָּלֵט. עָמַד נַשְׁכָן וְקָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – קָפַץ גַּם הַזָּנָב עִמּוֹ מִצַּד שְׂמֹאל לְצַד יָמִין – לֹא הִשִּׂיג נַשְׁכָן אֶת זְנָבוֹ.
אָמַר נַשְׁכָן אֶל לִבּוֹ: עַכְשָׁו הָיָה לַזָּנָב מָקוֹם לִבְרוֹחַ מִפָּנָי. עַל כֵּן לֹא הִשַּׂגְתִּי אוֹתוֹ. הָבָה אֶתֵּן אוֹתוֹ בֵין הַמְּצָרִים בֵּין הַגָּדֵר וּבֵין קִיר הָרֶפֶת – וְלֹא יִמָּלֵט. עָמַד נַשְׁכָן בֵּין הַמְּצָרִים, קָפַץ קְפִיצָה גְדוֹלָה – נִפְגַּע בַּגָּדֵר וְנָפַל. וְאֶת הַזָּנָב לֹא הִשִּׂיג.
רָאָה נַשְׁכָן שֶׁאֵינוֹ יָכֹל לְכַרְסֵם אֶת זְנָבוֹ בְשִׁנָּיו, בָּא אֶל חוֹר הָעַכְבָּרִים וְאָמַר לָהֶם: שְׁכֵנִים טוֹבִים! כַּרְסְמוּ נָא אֶת זְנָבִי מִשֹּׁרֶשׁ, כִּי עֹנֶשׁ מָוֶת הֵטַלְתִּי עָלָיו. אָמְרוּ הָעַכְבָּרִים: מַה תִּתֵּן לָנוּ? עָנָה נַשְׁכָן: עַל כֵּן אֶרִדֹּף תָּמִיד אֶת הֶחָתוּל אוֹיִבְכֶם. הִסְכִּימוּ הָעַכְבָּרִים.
יָצְאוּ הָעַכְבָּרִים מִן הַחוֹר. שָׁכַב נַשְׁכָן עַל הָאָרֶץ וְהוֹשִׁיט לָהֶם אֶת זְנָבוֹ. הִתְחִילוּ הָעַכְבָּרִים מְכַרְסְמִים אוֹתוֹ. הָיָה הַכְּאֵב גָּדוֹל מְאֹד. אֲבָל נַשְׁכָן הִתְאַפֵּק, קָפַץ אֶת שִׁנָּיו וְחָשַׁב: כִּגְמוּלוֹ! אַל יִהִיֶה עוֹד לְמִפִגָּע לַאדוֹנָיו.
כִּרְסְמוּ הָעַכְבָּרִים בְּשִׁנֵּיהֶם, כִּרְסְמוּ בַחֲרִיצוּת, עַד שֶׁנָּפַל הַזָּנָב עַל הָאָרֶץ מִדֻלְדָּל. קָם נַשְׁכָן וְהוֹדָה לָעַכְבָּרִים. שִׂמְחָתוֹ הָיְתָה גְדוֹלָה עַד בְּלִי סוֹף. הֶאֱרִיךְ בְּכַפּוֹ “חֹטֶם” לְמוּל הַזָּנָב הַכָּרוּת וְלָעַג לוֹ:
– הֲרֵי לָךְ, מְנֻוָּל! נִצַּחְתִּיךָ!
וְנַשְׁכָן שׁוֹמֵר אֱמוּנִים הוּא. אֶת דְּבָרוֹ, אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לָעַכְבָּרִים, לֹא שָׁכַח. וּמִלְחָמָה לוֹ מֵאָז עִם הֶחָתוּל תָּמִיד בְּכָל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִפִגֹּש אוֹתוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.