סַפָּן אֶחָד שָׁט בְּסִירָה. קָרַב אֶל חוֹף הַנָּהָר, קָשַׁר אֶת הַסִּירָה אֶל עַמּוּד־עֵץ וְהִתְכּוֹנֵן לָלֶכֶת.

שְׁלֹשָה נְעָרִים, קֹרַח זֶרַח וְתֶרַח, הֵצִיצוּ מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר עַל מַעֲשֵׂה הַסַּפָּן וְצָהָלוּ:

– יֵלֶךְ לוֹ הַזָּקֵן, וְלָמַדְנוּ גַם אָנוּ אֶת מְלֶאכֶת הַסַּפָּנִים.

הָלַךְ הַסַּפָּן לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדַּת הַצָּהֳרָיִם. מִהֲרוּ הַנְּעָרִים, עָבְרוּ אֶת הַגָּדֵר וְיָרְדוּ אֶל הַסִּירָה.

שָׁרוּ הַגַּלִּים שִׁירָה בִּשְׂפַת הַמָּיִם, הִתְנוֹעֲעוּ וְהֵנִיעוּ אֶת הַסִּירָה. עָלְתָה הַסִּירָה וְיָרְדָה, מַטָּה וָמָעְלָה.

נָעִים הָיָה הַדָּבָר, אֶלָּא שֶׁרָאשֵׁי הַנְּעָרִים הִתְחִילוּ סוֹבְבִים עֲלֵיהֶם.

גָּמַר הַסַּפָּן לֶאֱכֹל אֶת סְעֻדָּתוֹ, וְשָׁב אֶל סִירָתוֹ.

רָאוּ אוֹתוֹ הַנְּעָרִים – יָדְעוּ, כִּי לֹא טוֹבָה תִהְיֶה אַחֲרִיתָם. קָפְצוּ זֶרַח וְתֶרַח וַיִּבְרָחוּ. וְקֹרַח לֹא הִסְפִּיק לִבְרוֹחַ. הֶחֱזִיק הַסַּפָּן בְּאָזְנוֹ שֶׁל קֹרַח מָרַט וּמָשָׁךְ…

אוֹי וַאֲבוֹי לְאָזְנוֹ שֶׁל נַעַר שׁוֹבָב!

בְּרֹב עָמָל הִצִּיל קֹרַח אֶת אָזְנוֹ מִיָּדוֹ שֶׁל הַסַּפָּן וַיִּבְרַח גַּם הוּא. אָז שָׁכַב הַסַּפָּן בְּתוֹךְ הַסִּירָה נָכוֹן לִישֹׁן שֵׁנָה שֶׁל צָהֳרָיִם. בְּרֹב עֹנֶג נִמְתַּח עַל קַרְקַע הַסִּירָה – וַיֵּרָדַם.

אַךְ הַנְּעָרִים לֹא אָבוּ לִישֹׁן. חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ הִתְקָרְבוּ אֶל הַסִּירָה וִאֶל הַנִּרְדָּם בְּתוֹכָהּ.

– מַה לַּעֲשׂוֹת לַסַּפָּן, שֶׁעָלַב אֶת אֹזֶן רֵעֵנוּ? –

נוֹעֲצוּ הַנְּעָרִים, הֶחֱלִיטוּ: לְהַסְתִּיר אֶת הַמָּשׁוֹט, וְלִכְרוֹת אֶת הַחֶבֶל, אֲשֶׁר הַסִּירָה קְשׁוּרָה בוֹ אֶל הָעַמּוּד.

זָרְקוּ אֶת הַמָּשׁוֹט עַל שְׂפַת הַנָּהָר, וְאֶת הַחֶבֶל כָּרָתוּ.

נָשְׂאוּ הַגַּלִּים אֶת הַסִּירָה. טִיְּלָה הַסִּירָה עַל פְּנֵי הַמָּיִם.

וְהַנְּעָרִים לֹא אָמְרוּ דַי; לָקְחוּ אֲבָנִים וְזָרְקוּ עַל הַיָּשֵׁן. חָפְצוּ לְהָעִיר אוֹתוֹ מִשְּׁנָתוֹ.

נָפְלָה אֶבֶן אַחַת בַּסַּפָּן, הֵקִיץ וְהִנֵּה – אֲהָהּ! הַחֶבֶל נִכְרַת, וְהַמָּשׁוֹט אָיִן!

נָפַל פַּחַד גָּדוֹל עַל הַסַּפָּן. עוֹד רֶגַע וְסָחַף הַזֶּרֶם אֶת הַסִּירָה וְנִפֵּץ אוֹתָהּ אֶל הַסָּלַע.

צָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה וּמָרָה: הוֹשִׁיעוּ! הַצִּילוּ!

לְאָשְׁרוֹ, דִּיֵּג דַּיָּג אֶחָד עַל חוֹף הַנָּהָר. שָׁמַע אֶת קוֹל הַסַּפָּן, מִהֵר לְעֶזְרָתוֹ.

– זְרוֹק חֶבֶל אֵלַי! – קָרָא הַדַּיָּג.

זָרַק הַסַּפָּן חֶבֶל אֶל הַדַּיָּג. הֶחֱזִיק הַדַּיָּג בִּקְצֵה הַחֶבֶל וַיִּמְשֹׁךְ, וְהַקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַחֶבֶל הָיָה בִידֵי הַסַּפָּן.

הָיָה הַחֶבֶל יָשָׁן וְנִרְקָב. נִקְרָע. נָפָל הַדַּיָּג עַל הָאָרֶץ וְרַגְלָיו לְמָעְלָה; הַסַּפָּן נָפַל גַּם הוּא – מִן הַסִּירָה אֶל הַמָּיִם.

עוֹד מְעַט וְטָבַע בִּמְצוּלָה.

וְקֹרַח וְזֶרַח וְתֶרַח יוֹשְׁבִים מֵאַחֲרֵי הַגָּדֵר וּשְׂמֵחִים עַל הַנְּקָמוֹת שֶׁעָשׂוּ בַּסַּפָּן. יֵדַע הַזָּקֵן מֵעַכְשָׁו, כֵּיצַד תּוֹלְשִׁים אָזְנַיִם שֶׁל נְעָרִים עַלִּיזִים.

פִּתְאֹם – וְהִנֵּה הַסַּפָּן עוֹמֵד עֲלֵיהֶם, וּמַקֵּל חוֹבְלִים בְּיָדוֹ. וְהַדַּיָּג – גַּם הוּא פֹה.

הוֹי, יְלָדִים, הָרִימוּ רַגְלֵיכֶם, הִמָּלְטוּ, הַצִּילוּ אָזְנֵיכֶם!

חָפְצוּ הַנְּעָרִים לְהִמָּלֵט, וְהַדַּיָּג וְהַסַּפָּן רוֹדְפִים אַחֲרֵיהֶם.

רָץ תֶּרַח בָּרִאשׁוֹנָה, וְאַחֲרָיו –זֶרַח, וְקֹרַח – אַחֲרֵי זֶרַח. כָּשְׁלוּ רַגְלֵי תֶרַח בְּאֶבֶן וְנָפָל; נָפַל זֶרַח עַל תֶּרַח, וְקֹרַח עַל זֶרַח.

הִשִּׂיגוּ אוֹתָם הַסַּפָּן וְהַדַּיָּג. בָּכוּ הַנְּעָרִים בְּכִי מָר. לִבָּם הִגִּיד לָהֶם, כִּי לֹא טוֹב יִהְיֶה סוֹף הַמִּשְׂחָק הַיָּפֶה הַזֶּה.

הַדַּיָּג הֶחֱזִיק בְּקֹרַח, הִנִּיחַ אוֹתוֹ עַל בִּרְכָּיו, וּבִרְצוּעָה, אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, עָשָׂה לוֹ מַעֲשֶׂה, אֲשֶׁר יֵחָשֵׁב לְחֶרְפָּה גְדוֹלָה מְאֹד.

וְהַסַּפָּן לָקַח אֶת זֶרַח וְאֶת תֶּרַח, הֵרִים אוֹתָם בִּשְׂעַר רֹאשָׁם וְטָבַל אוֹתָם בְּמֵי הַנָּהָר.

– רַחֲצוּ וְהָסִירוּ רוֹעַ מַעַלְלֵיכֶם – אָמַר אֲלֵיהֶם.

הָלְכוּ הַנְּעָרִים לָשׁוּב לְבֵיתָם. קֹרַח – מִתְבַּיֵּשׁ, מִתְבַּיֵּשׁ מְאֹד, וְגַם הַכְּאֵב גָּדוֹל. וְזֶרַח ותֶרַח – זָבִים מָיִם…

וּמֵהַיּוֹם הַהוּא וָהָלְאָה לֹא חָפְצוּ עוֹד שְׁלֹשֶׁת הַנְּעָרִים הָאֵלֶּה לִלְמוֹד אֶת מְלֶאכֶת הַסַּפָּנִים.