סֻכָּה קְטַנָּה עָמְדָה בִקְצֵה הַיָּעַר. גָּר בְּתוֹכָהּ חוֹטֵב עֵצִים זָקֵן. הָיָה חוֹטֵב הָעֵצִים עָנִי וְעָזוּב. מְאוּם לֹא הָיָה לוֹ. אִשְׁתּוֹ מֵתָה, בָּנָיו נָדְדוּ לַאֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת. רַק בַּת אַחַת נִשְׁאֲרָה לוֹ, תַּמַּרָה שְׁמָהּ, – יַלְדָּה יָפָה וַחֲכָמָה מְאֹד. הָיְתָה תַּמַּרָה כָל הוֹנוֹ שֶׁל הַזָּקֵן, אָהַב אוֹתָהּ כְּאִישׁוֹן עֵינוֹ.
בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יָצָא הַזָּקֵן לַעֲבוֹדָתוֹ בַיַּעַר, הַרְחֵק מֵהַסֻּכָּה. וְהָיָה יָרֵא וּמְפַחֵד: פֶּן יָבֹאוּ שׁוֹדְדִים וְלָקְחוּ אֶת בִּתּוֹ מִמֶּנּוּ, פֶּן תֵּצֵא הַיַּלְדָּה הַחוּצָה, וְטָרְפָה אוֹתָהּ חַיָּה רָעָה.
סָגַר אֶת דֶּלֶת הַסֻּכָּה עַל מַסְגֵּר, וּבְטֶרֶם יֵלֵךְ צִוָּה אֶת תַּמַּרָה:
– אַל תַּשְׁקִיפִי, בִּתִּי, מִן הַחַלּוֹן, פֶּן יִרְאוּ אוֹתָךְ הַדֹּב וְהַזְּאֵב, אַל תְּזַמְּרִי זְמִירוֹת בְּקוֹל, פֶּן יִשְׁמְעוּ שׁוֹדְדֵי הַיַּעַר אֶת קוֹלֵךְ.
הָלַךְ הַזָּקֵן לַעֲבוֹדָתוֹ, וְתַמַּרָה נִשְׁאֲרָה לְבַדָּהּ. כִּבְּסָה וּבִשְּׁלָה, תָּפְרָה וְאָרְגָה, עָשְׂתָה כָל עֲבוֹדָה וְהַזָּקֵן לֹא שָׁב עוֹד.
יָשְׁבָה תַּמַּרָה עַל הַתַּנּוּר וְחִכָּתָה. חִכְּתָה שָׁעָה, שִׁתֵּי שָׁעוֹת, גָּבַר הַשִּׁמָּמוֹן עָלֶיהָ. יָרְדָה מֵעַל הַתַּנּוּר וְהִשְׁקִיפָה בְעַד הַחַלּוֹן. רָאֲתָה וְהִנֵּה שֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת, וְצִפֳּרִים מְזַמְּרוֹת. שָׂמַח לִבָּהּ מְאֹד. נָתְנָה בְשִׁיר קוֹלָהּ. הָיְתָה שִׁירָתָהּ יָפָה לְהַפְלִיא.
בָּעֵת הַהִיא טִיֵּל הַדֹּב בֵּין הָעֵצִים. אֲדוֹן הַיַּעַר הָיָה, וְכָל הַכַּוָּרוֹת וְכָל הַיְרָקוֹת אֲשֶׁר בַּיַּעַר – לוֹ הֵם. הָיְתָה מְאוּרָתוֹ מְלֵאָה כָל טוּב. רַק חָסְרָה לוֹ אִשָּׁה, אֲשֶׁר תִּהְיֶה צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת בֵּיתוֹ.
לָתוּר לוֹ אִשָּׁה. עָבַר עַל יַד הַסֻּכָּה. שָׁמַע אֶת שִׁירַת הַיַּלְדָּה וְהִתְפַּלֵּא: מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַע כַּשִּׁירָה הַזֹּאת בַּיָּעַר. חָפֵץ לִרְאוֹת אֶת הַצִּפּוֹר הַחֲדָשָׁה, שַׁקִּנְּנָה בַיָּעַר. עָמַד עַל שְׁתֵּי רַגְלָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הִבִּיט כֹּה וָכֹה – וַיַּרְא אֶת תַּמַּרָה בְּחַלּוֹן הַסֻּכָּה. מָצְאָה הַיַּלְדָּה חֵן בְּעֵינָיו. אָמַר אֶל לִבּוֹ: אַךְ זוּ אִשָּׁה נָאָה לִי.
נִגַּשׁ אֶל הַחַלּוֹן וְנָהַם:
– צְאִי אֵלַי, יַלְדָּה, וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה, וְאִם לֹא תֹאבִי אֶטְרֹף אוֹתָךְ.
וְתַמַּרָה לֹא נִבְהָלָה. עָנְתָה אוֹתוֹ:
– אֵין אַבָּא בַבַּיִת עַכְשָׁו, – כַּאֲשֶׁר יָשׁוּב, אֶשְׁאַל אֶת פִּיו. לֵךְ וְשׁוּב בָּעֶרֶב.
הָלַךְ הַדֹּב וְשָׁב בָּעֶרֶב. נִגַּשׁ אֶל הַזָּקֵן וְנָהַם:
– בִּתְּךָ מָצְאָה חֵן בְּעֵינָי. תֵּן אוֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה, וְאִם לֹא תֹאבֶה, אֶטְרֹף אֶת שְׁנֵיכֶם.
נִבְהַל הַזָּקֵן, לֹא יָכֹל לַעֲנוֹת.
אֲבָל תַּמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.
– שֵׁב, אֲדוֹנִי הַדֹּב, – אָמְרָה אֵלָיו. – גַּם אַתָּה מָצָאתָ חֵן בְּעֵינָי. אֲבָל מֵאַיִן אֶקַּח חָלָב לָתֵת לַיְלָדִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ לִי, וּפָרָה אֵין לָנוּ?
– נָהַם הַדֹּב טוֹב הַדָּבָר. מָחָר תִּהְיֶינָה לָךְ פָּרוֹת.
– אִם תִּהְיֶינָה פָרוֹת, – עָנְתָה תַּמַּרָה, – נְכוֹנָה אֲנִי לָלֶכֶת עִמְּךָ מָחָר אֶל הַחֻפָּה.
בִּקְשָׁה אוֹתוֹ לָשֶׁבֶת, שָׂמָה לְפָנָיו אֹכֶל וּמַשְׁקֶה. אָכַל הַדֹּב וְשָׁתָה; אַחֲרֵי כֵן נִפְרַד מֵאֵת הַכַּלָּה וּמֵאֵת הַמְּחֻתָּן וְהָלַךְ לְבַקֵּשׁ פָּרוֹת.
וְהַזָּקֵן אָמַר אֶל תַּמַּרָה:
– בִּתִּי, הָבָה נִבְרַח עַכְשָׁו מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה!
עָנְתָה אוֹתוֹ תַּמַּרָה:
– כְּלוּם לֹא יָאֶה לִי לִהְיוֹת לְאִשָּׁה לַדֹּב? לֹא נִבְרָח!
הִתְעַצֵּב הַזָּקֵן, לֹא יָשַׁן כָּל הַלָּיְלָה.
לְמָחָר בָּא הַדֹּב. הֵבִיא שָׁלֹשׁ פָּרוֹת טוֹבוֹת וְעֵגֶל יָפֶה אֶחָד.
אָמַר הַדֹּב אֶל הַיַּלְדָּה:
– עַכְשָׁו, כַּלָּה, יֵשׁ לָךְ גַּם פָּרוֹת גַּם עֵגֶל. הָבָה נֵלֵךְ אֶל הַחֻפָּה.
וְתַמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.
– אִי־אֶפְשָׁר, חֲתָנִי, – עָנְתָה אוֹתוֹ. – בְּנוֹת הָעִיר תִּצְחַקְנָה לָנוּ: כַּלָּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן הַדֹּב הָלְכָה רַגְלִי דֶרֶךְ רְחוֹקָה מִן הַיַּעַר אֶל חֲצַר בֵּית הַכְּנֶסֶת.
שָׁאַל הַדֹּב:
– וּמַה לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא?
אָמְרָה לוֹ הַיַּלְדָּה:
– צָרִיךְ לִמְצֹא סוּסִים וּמֶרְכָּבָה.
נָהַם הַדֹּב: צָדַקְתְּ, בַּת־אָדָם!
הָלַךְ לְבַקֵּשׁ סוּסִים וּמֶרְכָּבָה.
וְהַזָּקֵן אָמַר אֶל בִּתּוֹ:
– עַכְשָׁו נִבְרָחָה, תַּמַּרָה!
עָנְתָה אוֹתוֹ הַיַּלְדָּה:
– כְּלוּם לֹא יָאֶה הַדֹּב לִהְיוֹת לִי לְאִישׁ? לֹא נִבְרָח!
הִתְעַצֵּב הַזָּקֵן. לֹא אָכַל וְלֹא שָׁתָה כָל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.
לְמָחָר בָּא הַדֹּב, הֵבִיא שְׁלֹשָה סוּסִים אַבִּירִים, וּמֶרְכָּבָה יָפָה מְאֹד, רְתוּמָה אֲלֵיהֶם.
אָמַר אֶל תַּמַּרָה:
– הִנֵּה יֵשׁ גַּם סוּסִים, כַּלָּה! הָבָה נִסַּע אֶל הַחֻפָּה!
עָנְתָה תַּמַּרָה:
– אִי־אֶפְשָׁר עֲדַיִין, חֲתָנִי…
קָצַף הַדֹּב וְנָהַם:
– אַתְּ לוֹעֶגֶת לִי, בַּת־אָדָם! מַדּוּעַ אִי־אֶפְשָׁר עֲדַיִין?
אֲבָל תַּמַּרָה לֹא נִבְהָלָה.
– כִּי לְבוּשׁ אַדֶּרֶת חַמָּה אַתָּה, – עָנְתָה אוֹתוֹ, – בְּנוֹת הָעִיר תִּצְחַקְנָה לָנוּ: הֶחָתָן עָטוּף אַדֶּרֶת חַמָּה בְיוֹם קַיִץ חָם!
שָׁאַל הַדֹּב:
– וּמַה לַּעֲשׂוֹת אֵפוֹא?
עָנְתָה תַּמַּרָה:
– צָרִיךְ לְחַכּוֹת עַד הַחֹרֶף.
קָרָא הַדֹּב בִּנְהִימָה:
– הֲלֹא בַחֹרֶף יָשֵׁן אֲנִי בִמְאוּרָתִי! לֹא אוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַחֻפָּה! עַכְשָׁו תִּהְיֶה הַחֻפָּה, כַּאֲשֶׁר עֵר אָנֹכִי! וְאִם לֹא תֹאבִי אֶטְרֹף אוֹתָךְ!
אָמְרָה תַּמַּרָה: אִם כֵּן, פְּשׁוֹט אֶת הָאַדֶּרֶת הַחַמָּה מֵעָלֶיךָ וְהָלַכְנוּ אֶל הַחֻפָּה.
חָפֵץ הַדֹּב לִפְשֹׁט אֶת הָאַדֶּרֶת הַחַמָּה מֵעָלָיו וְלֹא יָכֹל. אָמַר אֶל הַיַּלְדָּה:
– עִזְרִי לִי, אֵינִי יָכֹל לְבַדִּי!
אָמְרָה אֵלָיו תַּמַּרָה: אִם תִּתֵּן לִי לֶאֱסוֹר אוֹתְךָ בַּחֲבָלִים חֲזָקִים וְעָזַרְתִּי לָךְ.
הִסְכִּים הַדֹּב. הֵבִיא חוֹטֵב הָעֵצִים הַזָּקֵן חֲבָלִים חֲזָקִים. אָסְרָה תַּמַּרָה אֶת הַדֹּב בַּחֲבָלִים. אַחֲרֵי כֵן לָקְחָה סַכִּין חַד וְהִתְחִילָה פוֹשֶׁטֶת אֶת עוֹר הַדֹּב.
נָהַם הַדֹּב מִכְּאֵב:
– מָה אַתְּ עוֹשָׂה, בַּת־אָדָם! הֲלֹא מוֹת אָמוּת.
אָמְרָה אֵלָיו הַיַּלְדָּה:
– אַל יִתְאָו אֵפוֹא הַדֹּב לִישָׂא לוֹ בַת אָדָם לְאִשָּׁה.
פָּשְׁטָה תַּמַּרָה אֶת עוֹר הַדֹּב מֵעָלָיו וְתָפְרָה אַדֶּרֶת חַמָּה לְאָבִיהָ.
אַחֲרֵי כֵן רָתְמָה אֶת הַמֶּרְכָּבָה אֶל שְׁלֹשֶׁת הַסּוּסִים הָאַבִּירִים. יָשְׁבָה בַמֶּרְכָּבָה, לָקְחָה גַם אֶת אָבִיהָ עִמָּהּ; נָסְעוּ שְׁנֵיהֶם הָעִירָה.
בָּאוּ אֶל הָעִיר, מָצְאוּ בָחוּר יָפֶה וְחָכָם. נָתְנָה תַּמַּרָה אֶת הַסּוּסִים וְאֶת הַפָּרוֹת נֵדֶה לַבָּחוּר, וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.