כ“ז סיון התקצ”ח 20.6.1838.    🔗

Nr. CXCXI

An Herrn Os. H. Schorr in Brody

Nr. D’ordre de I’Index rais. 161. Vol. I. Nr. 37.

לכבוד ידידי המשכיל והנבון כמ"ר יהושע העשיל שור ברכה ושלום.

יותר מדי התמהמתי מהשיב למכתבך הנעים מיום כ"ה שבט, ואך למותר הוא להאריך בספור הטרדות אשר עצרוני עד הנה, רק זאת אֹמר כי לא מיעוט אהבתי אותך היה הסבה בזה, חלילה!

יום יום הייתי מצפה שיגיד לי האיש הכורם (הר הזהב) ששלח לך דמות פני, ואם עדיין לא שלח לך מהר נא והודיעני. ראיתי ורע בעיני כי בכרם חמד ג' השמיט האיש ההוא את מכתבך אלי, אם לא שאולי אתה בעצמך חזרת בך ולא שלחתו אליו.

אודה לך על מה שהגדת לי מדברי השר יאהאן, גם כי לבי מגמגם הרבה באמתת הספור הזה, מאחר שאני איני מכיר אותו ומעולם לא דברתי עמו. אך עם אחיו משנה למלך (וויצע קעניג) בגלילות לאמבארדא־ווענעציאניש דברתי, כי בא לראות את הקאללעגיוס.

על דבר הצייטונג של פיליפזאהן לא אוכל לעשות את שאלתך, כי פיליפזאהן עצמו כבר כתב אלי ובקש ממני אשר תהי ידי עמו לשלוח לו עניני אחינו אשר באיטליאה, וכבר שלחתי לו שני דפים מלאים.

הרואה ראיתי, כי מחבריו הנאהבים והנעימים שלחוהו אלי באגרת, וכן עשו לכל האנשים אשר ידעו בשם. ועתה מקרוב כתבו לי שנים מהם אגרות מלאות השגות ותוכחות ונאצות בפלפול שוא על אגרתי לידידי החכם יש“ר, הכתובה בכרם חמד ג‘, ואמרו שאם לא אשיב להם תשובה יוציאו דבריהם לאור עולם, ואלה דברי תשובתי אליהם: וכו’ וכו'¹ והנה ידידי היקר איננו רחוק שעוד מעט יצא לאור קונטריס שני מהרואה נגד האיש שד”ל מפאדובה או מטריעסט, וחי נפשי אשמח בו כאשר ישמח אדם בראותו תעלולי ילדים נבערים מדעת. ולמי יהיה הדבר לחרפה ולקלס? לא לי, כי המשכילים והישרים יבינו כי שֵכל מלי וישר פעלי; אלא לבחורי פולין בכלל, כי בני ארצות רחוקות בשמעם איך החכם המופלא מוהר“ר שי”ר ישתה לעג כמים ואנשי עדתו ירדפוהו ויקללוהו וימררו חייו, ועל האנשים יש“ר ושד”ל כעל אנשים ריקים ופוחזים שפכו בחוריכם חמתם בגאוה ובוז, יאמרו אך ארץ ענן וערפל היא ארץ פולין, אך שונאי חכמה ונעדרי מוסר הם בחוריה. ומה אֹמר על השמועה אשר שמעת כי ידידינו החכם יש“ר כתב להם אגרת בדברי תחנונים ובקשה. הנה ביום ז' שבט כתבו המה אלי כדברים האלה לאמר “עם החכם יש”ר כרתנו שנית ברית אהבה, לבקשת חכמים רבים אשר התנצלו עבורו לבל נוסיף לנופף יד להדפיס חוברת שניה” ועל החתום שלשה מארבעה. א“כ לא היה לבקשתו, אלא לבקשת חכמים אחרים. ומה אוסיף לדבר, אחר אשר אני הייתי בבית החכם יש”ר אחר חג המצות ועיני ראו ולא זר אגרותם אשר כתבו לו, דברי תחנונים ובקשה. ומה אֹמר אחרי אשר ביום ז' תשרי תקצ“ז אחד מהם באגרת אשר בה ערך לפני הגהות רבות משובשות שחשב להגיה במקראות, כגון כְּראִי ידי ורגלי (תהלים כ“ב י”ז), בני אפרים נושקי רֹ֑מַח קשת הפכו ביום קרב (שם ע"ח ט'), ובתולותיו לא הֵלִילוּ (שם שם ס"ג), כירח יכון עולם וָעֶ֑ד כשחק נאמן סלה (שם פ“ט ל”ח), כי עִוְדוּ תפלתי ברעותיהם (שם קמ"א ה'), וכשחל יגאה תצורני (איוב י' ט"ז), והיה מַקֵל זנותה (ירמיה ג' ט'), כתב אלי כדברים האלה לאמר: “עוד שאלה אחת קטנה אנכי שואל מאתך אדוני, הורני נא דרך אמונה, כי זה ימים נולד בקרבי ספק חזק על תורה שבע”פ, לא אוכל להשקיטו, לאמר, וכו' וכו' עד כי יכול תוכל.”

ואני מיד בראותי דבריו אלה אמרתי בלבי אך מתאנה הוא לי, ואון ועמל בקרבו, על כן נמנעתי מתת לו תשובה, ואחרי כן בראותי הרואה ראיתי כי יפה עשיתי, ושאין אמונה בפיו, כי עושה עצמו מאמין ובלתי מאמין, כפי אשר יהיה שמה רוח גאותו ללכת, וכדבר אשר שוררתי בכנור נעים²

חוקר עם חקרי לב; אך עֹרף תתה

אל כל מחקר, בתמימי לב כפגוע:

כספינה בלבב ים נוע תנוע

אחר הרוח: אך מי את? לץ אתה.

והנה הרבה יותר מדי התעכבתי בענין גרוע כזה, ואחתום כאשר חתמתי בשירי

שובה נבל, שוב לעפר ורפש,

ובשמך המגֹאל רב התגאלתי.

והנך שואל מאתי חדשות בעניני תושיה, אך בלי שאאריך האגרת הזאת יותר מדי הנה אתך חדשות מאתי בכרם חמד ג', ובשמחה אשמע מה בפיך על אודותם.

עוד מכתבים אחרים ממני ליש“ר וממנו אלי יצאו בקרב הימים אי”ה, ושם תמצא תשובתי (תשובה מאהבה בדברי שלום ובהודאה על האמת ובהתאמצות נגד אשר איננו אמת) לתפישות אשר תפשו עלי ידידַי החכמים מוהר“ר שי”ר נ"י ור' יהודה ייטלעס.

לבלתי ראות פניך ריקם הנני שולח לך שירה אשר החלותי לשורר בדרך סאטירע על דרכי הדור (זה דור דור שוא) הנקראים דרך ארץ³

ועתה ידידי יקירי דבר קטון אנכי שואל מאתך בעבור אחד מבני עירך, הלא הוא הבחור ר' חיים קאזינער אשר זה שנה שדך כאן בתולה בת טובים, ובקרוב רוצה לעשות נשואין, והנה הוא מבקש ממך שתאמר לגיסו J Rubrum שישתדל אצל הפרנסים למען יכתבו בשבילו כתב המעיד שהוא פנוי, וישלח לו הכתב מקויים בחותמיו כנהוג (לעגאליזירט) ועמך הסליחה.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש החותם פה פאדובה בשלישי בכ“ז לחדש התקצ”ח,

ידידך שד"ל

 

ד' תמוז התקצ"ח 27.6.1838.    🔗

Nr. CC⁴

An Herrn Os. H Schorr in Brody

Nr. D’ordre de I’Index raisonné 162. Vol. I Nr. 38

 

י“ג תמוז התקצ”ח 6.7.1838.    🔗

Nr. CCI

An Herrn D. Leopold Zunz in Berlin

Nr. D’ordre de I’Index rais. 163. Vol I. Nr. 39.

לכבוד ידידי החכם המפואר, המגלה עמוקות מני חשך ויוציא לאור תעלומות קדמוניותינו, כ“ש מהר”ר יום טוב צונץ ברכה ושלום.

ממכתבך היקר מר“ח סיון ראיתי והשתוממתי כי לא בא עד היום לנגד עיניך מחזור בני איטליאה או בני רומה, ואז נזכרתי כי גם ידידנו החכם המופלא מוהר”ר שי“ר נ”י לא ראה אותו בזמן שכתב תולדות הקליר, כי שם (בהערה 28) אמר שהקרובות לעשרה בטבת ולי“ז בתמוז נאבדו, והנה הן נכח פנַי במחזור בני איטליאה, א”כ גם הוא אשר חקר וחפש בקדמוניותינו בשקידה ובחכמה נפלאה, את המחזור הזה לא ראה. אז אמרתי בלבי: איך יתכן שאכהה את עיני להודיע לרבים מחזור כ“י מנהג והראן, וספרים אחרים כ”י מארצות רחוקות, וממחזור בני איטליאה, אשר אני שוכן בתוכם, אתעלם? לכן הנני אליך ידידי היקר לרוות את צמאונך, ולמלאות את שאלתך, ולהודיעך תכונת המחזור הזה בכל פרטיו.

דע נא ידידי כי היהודים אשר באיטליאה הם נחלקים (בענין התפלות) לשלשה מנהגים: מנהג אשכנזי, מנהג ספרדי, ומנהג איטליאנו או מנהג בני איטליאה, או מנהג בני רומה, או מנהג הלועזים; וכל אחד משלשת המנהגים האלה יש לו בתי כנסיות לעצמו, וסדר תפלה ומחזור לעצמו, כלם נדפסו כמה וכמה פעמים. ידידנו המשכיל ונבון כמ“ר יוסף אלמנצי יש לו עקסעמפלאר יפה מאד על קלף מסדור תפלות בני רומא דפוס בולוניא שנת עזרך (1537), גם דפוס אחר על קלף ויניציאה שנת ש”ט על יד קורניליאו אדיל קינד.

ספר תפלה כפי המנהג הנ“ל עם תרגום בלשון איטלקית מאת שד”ל נדפס בווין בדפוס שמיד בשנת 1829, ונדפס שנית בליוורנו בשנת 1837.

תפלות מנהג איטליאה הן הן תפלות האשכנזים והספרדים, עם קצת חלופים ותוספות; אך המחזור הוא מנהג בפני עצמו, וכולל קצת מפיוטי מחזור אשכנזי, וקצת מפיוטי מחזור ספרדי; והנשאר אשר איננו לקוח לא מפה ולא מפה הוא מלאכת פייטנים איטלקיים, אשר אין מפיוטיהם מאומה במחזור אשכנז וספרד, או הוא מעשה ידי בעלי מחזור אשכנז וספרד ובלתי נמצא במחזור אשכנז וספרד, כגון הקרובות לצום הרביעי ולצום העשירי אשר הזכרתי למעלה, אשר (לפי הנראה מלשונם) הם לר' אלעזר הקליר, והרבה פיוטים לר“ש גבירול ולר' יהודה הלוי ושאר משוררים ספרדים. ואולי תתמה עלי איך אני מזכיר הקליר בין האשכנזים, והלא איטלקי היה, ומעיר Cagliari במדינת Sardegna, ודע אמנם כי נזהרתי בלשוני והזכרתי הקליר לא בין משוררי אשכנז, אלא בין בעלי מחזור אשכנז, כי כן רוב פיוטיו נמצאים במחזור אשכנזי, והוא נשיא ראש לכל בעלי המחזור ההוא, ואני לא אחליט מאומה בענין ארץ מולדתו. המחזור הזה כולל ג”כ קצת ענינים שנראים מימי הגאונים וקדמונים מכל הפיוטים.

מן המנהג הזה יש בידי כ“י על קלף תפלה מכל השנה (והיא כמו מחזור, אלא שאין בה סליחות וקינות וסדר ארבע תעניות) כתב אותה החכם המפורסם ר' אברהם פריצול חזן ק”ק פירארא בשביל ר' יוסף הנקרא בונאוינטורא מוייוינו (Vigevano) מקרימונא, בשנת רל"ח; ומכאן למדנו כי החכם פריצול היה עני חזן וסופר.

הדפוס הראשון מן המחזור הזה הוא דפוס שונצין וקזאל מיורי בשנת רמ“ו בשני חלקים שי”ט דפים in 4.^to., ויש ממנו ביד ידידנו יואל הנ"ל עקסעמפלאר אחד על נייר ואחד נחמד ויפה על קלף.

ועתה ארשום לך ידידי היקר ראשי פרקים מכל הנכלל בשני חלקי המחזור הזה, ואשמיט תפלות ימי החול ויום השבת (הכוללות לד' דפים), והפיוטים אשר אמצא בהם רשום שם המחבר אזכירה.

סדר ענין ראש חדש. ברכת הלבנה. או“א יעלה ויבא. הלל. ראשי חדשים לעמך נתת. יוצר לשבת ור”ח, תחלתו: תִאַמת אות בקדש, ביום שבת וחדש. הפטרת השמים כסאי, גם ויאמר לו יהונתן מחר חדש. אתה יצרת. יוצר לשבת בראשית, תחלתו: אלהינו אלהים אמת, ותורתו אמונה ואמת (בנימין). סדר ענין חנוכה. יוצר לשבת וחנוכה, תחלתו: אודך כי אנפת וַתָּשב (יוסף בן שלמה). זולת, תחלתו אזכור מעללי יה, ואתן לו הודיה, ממעשה שהיה, בימי מתתיה (משה). עושה שלום, תחלתו: יְתַנוּ צדקות ה' בה' חוסים (יצחק בן שמואל, ואל“ף בי”ת בסדר אח“ס בט”ע). קריאה לימי חנוכה. שמנה עשרה לעשרה בטבת: בן אדם אֱלות אֲנַח בשמעך, אור מנורתי נדעך בשקעך, בעצם היום הזה אותי בלא אור בשסעך, אך אשען בשגב ישעך, ותתן לי מגן ישעך, בא“י מגן אברהם. כתוב ביאת פריץ חיות ביזמך, כי בפושעי נסיך צפון קוממך, בעצם היום הזה בן בוזי כשר הומך, בחוסר מטרות עוז עם זו יותמך, וגשם חיים שאל ממך, בא”י מחיה המתים. הבית הששי הוא חסר בדפוס שנת רמ“ו ונמצא בדפוסים אחרים. ובאמצע התפלה אחר הרוצה בתשובה יש פסוקי תחנונים: סלח לנו אבינו וכו‘, וכו’. אל ארך אפים אתה וכו' וכו'. י”ג מדות וכו‘. מזמור ל“א. סליחה, תחלתה: אבותינו בשלותם בעטו. אל מלך. מזמור ל”ח. סליחה, תחלתה: אז בעזבי מקרא דת מעת אל עת. אל מלך. מזמור ע"א. סליחה: אריה מסֻבכו בעת עלה, אל מלך. וכשחטאו אבותינו במדבר עמד משה רבנו בתפלה לפניך וכו’. אחר התפלה ונפילת אפים: זכור ברית אברהם ועקדת יצחק וכו‘. תחנות: זכור ברית המונַי (בנימן). אליך ה’ אקרא בכל דור ודור שמך אזכירה וכו'. אל דמי לך רב וגואל (אליה). יומם עינינו תלויות (יצחק). תהיינה עיניך פקוחות ואזנך קשבת (יוסף ברבי יצחק). ויחל. דרשו.

ענין ארבע פרשיות. יוצר לפרשת שקלים: אל המתנשא לכל לראש, בחר בדלת ראש, מפטיר והפטרה.

יוצר לפרשת זכור: זכור את אשר עשה, ויהיה לבז ולמשסה. מפטיר והפטרה. מי כמכה לשבת שלפני פורים לר' יהודה הלוי זצ"ל: אדון חסדך בל יחדל:

ענין צום אסתר. שמונה עשרה עד הרוצה בתשובה. סלח לנו אבינו וכו' וכו‘, אל ארך אפים, י"ג מדות וכו’, מזמור ל“א. סליחה: אבשרה בקהל רב תוקף ועזוז אלי זה (בנימן). אל מלך. מזמור ל”ח. סליחה: אלופי דת וחכמי דורות (שמואל) אל מלך. מזמור ע“א, סליחה: אתה האל עושה פלא, בכל דור ודור לעם לך מחלה (שמואל). אל מלך. ומשלים תפלתו. ונופלין על פניהם. זכור ברית וכו'. תחנות: שוכן עליונים מלך מסכית עתר (שמואל בר מייו). אל אחד ואין שני, תהי ידך לעזרני (אברהם). מזמור כ”ב. סדר ענין פורים. על הנסים. ברכות המגלה. קוראי מגלה (הראב"ע). ויבא עמלק.

יוצר לפרשת פרה, אום אשר בך דבוקה, חפצת ורצית לצַדקה. מפטיר והפטרה.

יוצר לפרשת החדש. אות זה החדש, אצת מכל לקדש. מפטיר והפטרה.

יוצר לשבת הגדול של פסח אני חומה ושדי כמגדלות (יהודה). רשות לשבת הגדול של פסח. כך גזרו רבותינו סנהדרין גאוני עולם. אז כגולגל שעבוד הורים (בנימין). סדר ענין פסח. מעריב. ליל שמורים אותו אל חצה. סדר ההגדה, עד תמימיו יאמרו לו לך ולך וכו' לך ה' הממלכה.

רשות לנשמת של פסח: בקר אעיר אקראך (בנימן). יה שמך ארוממך (ר' יהודה הלוי). אנעים חדושי שירים, שכר אמת מישרים, אענדנו עטרות משוררים, שיר השירים (שבתי). אדבר מישרים, משפטים ישרים, אחולל בשירים, שיר השירים (דויד). יעידון כל עבדיך לגדלך (יצחק), שמנה עשרה וקודם שיפתח הארון אומר: אפתח נא שפתי ואענה ברון (מתתיה). מזמור ק“ה, ק”ו ע“ח. פרשת משכו. הפטרת בעת ההיא עם תרגום. מוסף. עושה השלום לפסח שבועות וסכות. ה' ישפות לנו שלום, ה' יברך עמו בשלום. איש מלאכי חפצתי בו וכו‘. ליום שני של פסח. אור ישע מאושרים (עד שלוש קדושה מספיקים, כמו במחזור אשכנזי). שיר אשר נואמו, אדון עולמו, לישרי אומו, אשר לשלמה (אליאו נטי בר רבי אברהם). שור או כשב ויצו המלך עם תרגום. מוסף. היום תאמצנו וכו’. קריאות לחול המועד. היתה עלי עם תרגום. ליום שביעי של פסח. אתה הארת יומם ולילה לפני מחני (עד ותקח מרים, כמו במחזור אשכנזי). אופן: אסר רכבו בְשָלִישֵי חילו, ויהי בשלח. וידבר דוד עם תרגום. ליום שמיני של פסח אופל המוני, נגלה לעיני, ויושע ה'. ומוציאין ס”ת. אין כמוך באלים ה' וכו‘. ויהי בנסוע וכו’. תאיר נֹגה תאיר נגה תאיר נגה נגה תאיר ותגיה; תבא חכמה תבא חכמה תבא חכמה חכמה תבא ומחוכמה; תגיה נהורא (ג' פעמים) נהורא תגיה ותשגיח; תַדְלֶה; יופיפה (ג' פעמים) יופיפה תַדְלֶה וְתַדְלֵג; תהנה אהובה (ג' פעמים) אהובה תהנה בכל מיני; תופיע מראך (ג' פעמים) מראך תופיע ותודיע; תזרח כלה (ג' פעמים) כלה תזרח ותזריח; תֶחשֶה יְקָרָה (ג' פעמים) יקרה תחשה כעל ידי משה; תטפנה נפת (ג"פ) נפת תטפנה כְמַנָה; מיוקרה מיושרה, מכותרה מטוהרה, מלומדת מעוטרת, מכותרת מאופדת למתן תורה מסיני נתונה; על ידי ענו נכונה, עד יחייכם ויושיעכם ואמרו כל העם אמן. כי ימכר לך וכו‘. כל הכבוד וכו’. עוד היום, עם תרגום. סדר התרת הקללות (בלשון איטלקי בכתב אשורי). מי שברך (מעורב עברי ואיטלקי). סדר זכרון הנפשות (מעורב כנ"ל). שיר השירים. אבות עם פירוש הרמב"ם.

יוצר לשבת הגדול של שבועות: אמונת עתים אצלו אמון, שלחיה משולים לפרדס רמון. אזהרות דר' שלמה ז"ל: שמור לבי מענה. אז שש מאות ושלש עשרה מצות וכו' בקבלת יום זה עשרת הדברות. אזהרות דרבנן: אזהרת ראשית לעמך נתתה וכו' עד ינחלו עושיהן לעולם ועד. אזהרות דאליהו זכור לטוב: אתה הנחלת תורה לעמך וכו' עד ראייה ושמחה ותקון גדול.

סדר שבועות. שמנה עשרה. קדוש. רשות לנשמת של שבועות: אזכור מקדם פלאי אל, צורי הפליא עם קדמוני, עת היו שבטי ישראל, ביום הזה במדבר סיני (יואב). יוצר ליום ראשון של שבועות: אור ישראל קדושי, אתא מרבבות קדשי (יהודה). יעידון כל עבדיך לגדלך. אפתח נא שפתי ואענה ברון. מזמור ס"ח. בחדש השלישי. ויהי בשלשים שנה עם תרגום. מוסף. אזהרת ראשית. אז שש מאות.

יוצר ליום שני של שבועות: אלהים בהנחילך דת מורשה, לאום לשמך מקודשה, ארץ רעשה (באל“ף בי”ת, ואלה שני הבתים האחרונים): שדי צרח להשמיעך, שמח בחלקך המגיעך, לא תחמד אשת רעך. תְרָקוֹ בְרָקוֹ אֲרָקוֹ, סִדְקוֹ עִזְקוֹ תְרוּקוֹ, חֻקוֹ עושקו לחשוקו, קדוש.

יוצר אחר ליום שני של שבועות: אַיֶלת אהבים מתנת סיני, אמון שעשועים מורשה מסיני. אופן: ארחות אראלים יאדירו בסיני, מלא כל הארץ כבודו; ברואי ברקים יקדישו בבאו בסיני, מכה"כ. כי ימכר לך. כל הבכור. תפלה לחבקוק עם תרגום. אתה הנחלת עד וכלי הקדש לשרת לפניך, אז שש־מאות. רות.

 

ענין שבעה עשר בתמוז.    🔗

ארבעים יום הם ימי שְבַר, אֵלו אשר בם כחי נשבר, אֵרְעִי בם כל מכשול המדובר, אף שר כל אומה עלי בם גבר, אפו חרה ובי התעבר, אשר בם נעשה עגל במדבר. במדבר ידידות משכנו בי יִשֵב, יום וליל אתי לישב, יזכור אהב וימינו יַשֵב, וימגן נינֵי כחם היום יושב, בא"י מגן אברהם.

ובאמצע התפלה אחר הרוצה בתשובה יש פסוקי תחנונים: סלח לנו אבינו וכו' וכו‘, י"ג מדות וכו’, מזמור. סליחה, תחלתה: אתאנו לך יוצר רוחות. אל מלך. סליחה, תחלתה: תחלת ארח אבותינו נשאו בארח שלותם, שלו ואבדו עצות ולא הבינו לאחריתם. אל מלך. מזמור. סליחה, תחלתה: אנהים במר יחידתי בתכף ליבוטֵי עדתי, כהיום נתאחדו בפקידתי. ונופלין על פניהן וכו'. תחנה: כנסת ישראל זועקת בקולה (אליה). ויחל.

יוצר לשבת איכה: הכל אנחנו במבוכה, כי נאנחה ענוגה ורכה. זולת: איך לזמר הגיון, מדי זכרי את ציון, יגוני ירביון. חזון ישעהו. איכה. מזמור קל“ז וע”ט.

שמנה עשרה לתשעה באב. זכור איכה אנו שפתינו, אך אִכּוּ פעמי מרון שאפתנו, אותי אזי הֵשַמו עניפתנו, אני אנפו בי טלאי תכיפתנו. והנה זה פיוט שלישי לר' אלעזר הקליר, אשר איננו במחזור אשכנזי, ותמיהה היא לי איך יסד הקליר שני פיוטים שונים לשמנה עשרה של תשעה באב, כי גם זה וגם הנמצא במחזור אשכנזי ושמו חתום בתוכם אלעזר בירבי קליר.

עד כאן היום הזה, והשאר בשבוע הבא. שלום רב. י“ג תמוז התקצ”ח.

בחפזון רב.

ידידך שד"ל

 

המשך האגרת הקודמת    🔗

תכף אחר אלהי דוד: דוד זרעו מכסאו נשבת, על כי עברו אמרי משיבת, ובעונותם הוגלו נצורי כבבת, לכן משוש לב שבת. שבת סורו מני וכו‘, עד סוף הקינה, ואח"כ: לנו שַׁלוֹתָ בחרון אפך, מעת נִתְּנוּ (אמר שד"ל אולי נָתַנוּ) סִפֵנו את ספך, וסכרתנו בשצף קִצפך, אויבים עלינו בהציפך, לבלע נחלתך וחֻפך, איכה אצתה באפך (שמואל). איכה אצתה באפך וכו’ עד זכור ה' מה היה לנו, ואח“כ: לי שִחת צר ותִעֵב כמנודה וכו' מֵחוג ועד חוג אאדה (שמואל). אאדה עד חוג שמים, עד סוף הקינה, ואח”כ: ישראל שתילי ביתי, מואסו וגורשו מנחלתי וכו' איכה תפארתי (שמואל). (למה תריבו אלי כלכם, חזקו עלי דבריכם, מידכם היתה זאת לכם) זה איננו בדפוסים אחרים. אח“כ: איכה תפארתי מראשותי השליכו, עד והלכתי אף אני. אח”כ: אני לֻבַטתי מיד כל עובר, עבוּר שעשועַי כי תעבתי מלחבר, זרומים הֵעיר עלי להתגבר, רדות בי ועוללַי לשבר, לכן קוננתי איכה אשפתו פתוח כקבר (אלעזר). איכה אשפתו, עד אלה החקים. ויושבין על הארץ. בדומיה בדד אשבה, כְאֵם עזובה נחשבה, לכל צד קְהָלה נִשבה, וכל תנחומיה לא קשבה, על כי שובבה משובה, נהי קיננה איכה ישבה. איכה ישבה חבצלת השרון, עד ומשלחנך תאריח חמת ארח, ואח“כ: לוּ אֵלה נָעונו ושככה חֵמה, עָבְרו ועוד נוסף עליהם דברים רבים כהמה, זכרתי משפטיך מעולם ואתנחמה, רואָה ושוחה עד קץ נחמה. נחמה לִפְתה מַחְלִי, עומדת מְצַפָה לקול פתחי לי, זדון כריתות ודברות בְבַהלי, לוטשתי לחשבונם ארבעים ושש למען אהלי, אהלי אני עבטתי בדִבוּר סרה, וגוּרָרוּ יריעות עֶשֶר במואסִי עשרה, בִלה קרנות עשר למרבה המשרה, ודממו מיריחו קולות עשרה וכו' וכו‘; הרי זה פיוט רביעי לר’ אלעזר קליר הבלתי נמצא במחזור אשכנז ופולין, והוא מן הקינות שהזכיר מוהר”ר שי"ר בהערה 27 שחסרו ממנו. זקנים ישבו וידמו, וכים יהמו — במר נפשי. איכה אהובים נאמנים, אבדו ביד מענים, בנַי רעי, אבכה במר נפשי. והרי זו קינה שנית אולי לקליר, ואיננה בשאר מחזורים. זכור ה' מה היה לנו. זכור אשר עש צר בפנים, שלף חרבו ובא לפנַי לפנים, נחלתו בעת כטִמֵא לחם הפנים, וגִרֵר פרֹכת בעלת שתי פנים וכו' וכו‘. אוי כי אֻסרתי בזיקים ובחֶבֶל, ביד כורעֵי לַבֵל הבל, גולָה וסורה ישבתי כאָבֵל, דרוסה שבעים ברגל בת בבל וכו’ וכו‘. הרי זו שלישית אשר מלשונה נראה היותה לקליר, ואיננה בשאר מחזורים. זכור ה’ מה היה לנו. כְשָרה שכינה נאמה אלך ואשוב ברחמים אולי ישובו. אויל כהכניס תֶרֶף בהיכל, ברחה שכינה בזויות היכל, ברחה מהיכל לעזרה במבוכות, וראתה הנשים תמוז מבכות וכו' וכו‘. הרי זו קינה רביעית. אנה אלך, ואנה אזעק, ואנה אבכה, ואמצא בני. אנה אלך. ואזיל דמעות כמים, על בני כי גלו, ועיני מקור דמעה וכו’ וכו‘, והרי זו קינה חמישית שאיננה בשאר מחזורים. ויקונן ירמיהו על יאשיהו לא שמע ולא אבה ולא הסב פניו וספדו על זאת. איכה אילי קוננו מאליו, בן שמונה שנה החל לדרוש מאליו. בני חם בעברם חנו עליו, ולא הוזכר לו סִגוּי מפעליו וכו’ וכו‘. שתים נשים בנות אם אחת, ותהיין לי שתיהן כאחת, וכעִוְתוּ שלחתים כאחת, על נהרות בבל פגעה אחת לאחת, ותשאלנה אחת לאחת, ותקונֶנְנָה אחת אל אחת, ושמותן שומרון אהלה וירושלם אהליבה. אוי כי מחלוקת ביני ובינֵך נסבה, ומה אעשה כי היתה סבה, אמרה אהלה לאהליבה וכו’ וכו‘. והרי זו קינה ששית בלתי ידועה בשאר מחזורים. אם תאכלנה נשים פרים עוללי טפוחים אללי לי וכו’ וכו‘. בנים גדלתי ורוממתי בחֻבִי והם פשעו בי. אם תעירו תלונותיכם, דעו מעשַי ומעשיכם, והנני ענו בי וכו’ וכו‘. והרי זו קינה שביעית בלתי ידועה. אז בחטאינו חרב מקדש וכו’ בחלופים רבים, עד תמהר גאולה תחיש ישועה, תאמר לירושלם שבתי אליה ברחמים. הדרת מלכותך תגלה אל עליון, ותמלוך עלינו לעולם ועד, אתה תקום תרחם ציון, כי עת לחננה כי בא מועד. בת ציון שמעתי מקוננת אמריה וכו' (אליה לוי). תסתר לאלם תרשישים מרון וכו' עד שק חגרו מלאכים (דץ עַם נבו ופקח עיניו, והנה מיכאל וכו' עד ונחלתי נטשתי. אש תוקד בקרבי וכו' עד תודה וקול זמרה — כל זה בדפוס שמ“ז ולא בדפוס רמ”ו). למענך אלהי, תאגור נדחי, למזוזות פתחי, ונגיש זבחי, ריח ניחוחי, ויודוך חי חי, וידעו כל חי, כי הם בני אל חי, והאר פניך על מקדשך השמם למען ה‘. אנכי אנכי אנחם, מאנה להנחם, אבלים לנחם. אז בשבעה רועים, אחים ורֵעים, נחמות להנעים. בשבעה ושמנה, תשוֹר אמנה, נסיכים שמנה. בם איך אנחם, ולא אנחם, עד בֹא מנחם וכו’ וכו' והרי זו נחמה בלתי ידועה בשאר מחזורים.

בימים ההם ובעת ההיא בחדש הראשון הוא חדש ניסן אמנם בארבעה עשר יום בו, מנחם בן עמיאל פתאום יבא, בבקעת ארבל יצמח טובו, ובגדי נקם ילבש בחטובו. ועל הדרך הזה לכל י“ב חדש, ואח”כ סילוק: ויכון עולם על מליאתו, מכל חסירותיו למלאותו, כימי עלומיו לעַלותו, כמו שהיה מתחלתו וכו' וכו' ענין ארוך, ואח“כ רחם ה' אלהינו (כמו נַחֵם שלנו), את צמח דוד, וכו' עד סוף התפלה. אך בדפוס שמ”ז כתוב למעלה אחר אלהי דוד: נוהגין פה ויניציאה לומר כאן רחם ולגמור אח“כ כל התפלה, ואח”כ יושבין על הארץ ומתחילין מכאן לומר הקינות.

כי תוליד בנים. אסוף אסיפם. במחנה שובה ישראל.

יוצר לשבת של נחמו: את יום פדותכם (יהודה בר מנחם). זולת: ארחמך מרחמי כי רִחַמתני (א"ב), הפטרת נחמו.

וכאן נשלם החלק הראשון מהמחזור הזה, ואבֹא אל החלק השני.

סדר המעמדות שלפני ראש השנה. שומע תפלה וכו' וכו' פסוקים ומזמורים של תחנונים, אל מלך, י“ג מדות, ודוי, אל רחום שמך, עשה למען, עננו אבינו עננו וכו‘, דְעָנֵי לעניי ענינן וכו’, כשענית וכו‘, רחמנא ענינן וכו’ (ענין ארוך בלשון ארמית). למקדימים בתפלה בל תִסָתֵם תכלה, פן יקוננו מה הועילה תפלה וכו‘. מחי ומסי וכו’. מה נפתח ונימא קדמיה דמרנא וכו' וכו‘. מוחץ ורופא ומלא רחמים וכו’. הלא אמרית ליך כנישתא דישראל וכו' וכו' בלשון ארמית, שומר ישראל שמור שארית ישראל וכו'. אבינו מלכנו חטאנו לפניך, א”מ אין לנו מלך אלא אתה, א“מ למענך רחם עלינו, א”מ חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו למען שמך.

אעירה שחר על דברתך (אברהם עזרה).

יוצר לשבת שלפני ר"ה: אקרא לאלהים עליון, להושיע עם עני ואביון וכו'.

ראש השנה. רשות לנשמת: אכרע אקוד לפני מלכי (יואב). רשות לקדיש: יה שמך ארוממך (ר' יהודה הלוי). יוצר: מלך אזור גבורה וכו' וכו‘. מלך עתיק יומים, יום זה מימים, שָמוֹ לשפוט עמים וכו’ וכו‘. כבודו איהל כהיום ברחמים מלך וכו’ וכו‘. מלך אמיץ ואיום וכו’. רשות לברכו: יעידון כל עבדיך לגדלך וכו‘. זולת: אל ישראל נקראתָ לפנים וכו’ וכו‘. שמנה עשרה. אבינו מלכנו. אפתח נא שפתי ואענה ברון. מזמור מ"ז. פרשה והפטרה. מוסף. ונתנה תוקף. אב לא חמל, בֵן לא אָמַל, גמולו לטוב יוגמל, לחי לזכרון (א"ב). ביום שני: אב לא חס על עין ימינו, בשחיטה לא עִכֵּב בנו (א"ב). אסופים אסופי אשפתות, תאיר אפלתם בשופר (א"ב). אחר התפלה: את פני ה’ יום תֵרָאו, שלום לכם אל תיראו (בנימין). יוצר ליום שני: מלך אדיר ונורא, אמיץ בגבורה (א"ב). פרשה והפטרה.

לצום גדליה. קרובות: אֵבל במר נפש מתענים, בשלשה בירח איתנים, בצום השביעי נהיה חנונים, ובצדקת אב גנונים בא“י מגן אברהם. בבוא הֶרג גדולִי ושרִי, לבשתי שק על בשרי, בצום השביעי טובה תְבַשְרִי, ובתחִיַת טל תתיר אסורי, בא”י מחיה המתים.

גם בקרובות אלה נכלל של דוד בכונה ירושלם, אך הלשון איננו נ"ל לשון הקליר.

סליחות: אמונה אֹמן עצות מרחוק לחסד ולצדקה (יצחק). תַאֲלַת יום ענוי וְאֵרָעוֹן צער ומבוכה, אמרנו נגזרנו לנו ואין דורש (שלמה). תחנה: שלומי עליון יְשֵנֵי מכפלה (שמואל).

לשבת שובה: אֵלַי שובה איוּמתִי (א"ב).

מנחה לערב יום כפור. מעריב ליל כפור: כל נדרים ואסרים וחרמים (כלו בלה"ק) תפלת ערבית. אהבתָ צדק ותשנא רשע (א"ב). יעלה תחנונינו מערב (א"ב). או“א היה עם פיפיות. אל ארך אפים. י”ג מדות. סליחות דלתיך הלילה לשבי חטא הוּתָרו (דויד). יום יעלָה נקראה, לאלהים בנדבה, לקראתך יצאה, חרדה חליפות וצבא (יוסף). ישראל בחירי אל ילידי איתניך, צור ישעם שְעֵה שועם וזכרה ברית אמוניך, וענתה בם צדקתם בעת בואם בדינך ביום מחר כי תבא על שכרי לפניך, זכור איתן אשר נתן וכו‘, זכור נעקד אשר נפקד וכו’, זכור איש תם הנחתם וכו‘, זכור אומֵן אשר אִמֵן וכו’, זכור מכהן אשר כִהן וכו‘, זכור משורר המעורר וכו’, זכור מקנא אשר קנא וכו‘. יה אשר גאה גאה, באופני מרכבה (יוסף). ברוך אלהי עליון, מראש אחרית חוזה (בנימן). יֵרָצֶה עַם אביון, אשר פניך שִחַר (יצחק?). שחרית. רשות לנשמת: שחי לאל יחידה הנשמה (שלמה). מי העומד בְהֵרָאה, מלך יושב על כסא דין (משה כהן). יה נמצא ולא נרצה (יואב). אז ביום כפור סליחה הורית (א"ב). קדוש אדיר בעלייתו (א"ב). יעידון כל עבדיך. זולת: אל ישראל נקראתָ לפנים (אברהם). מתני אחזו חלחלה, ולבי חלה, בזכרי אשמי, ואין במה לכַפרן (משה בירבי בנבם נטע). שושן עמק אויימה. יום מימים הוחס. כֹפֶר פדיון נפש. אנוש מה יזכה וצבא דוק לא יזכו בעיניך, כמו במחזור אשכנזי: צְפֵה בבת תמותה. אשא דעי למרחוק. אין ערוך אליך. אשפכה לפניך שיחה. אל שת מאז מעונו. אשר אימתך. מעשה אלהינו. אמרו לאלהים. אמיצי שחקים ממעל (א"ב). כי אמרתך לא תפיל (א"ב). אך אומרים לפניך חנון ורחום לכל פעל (א"ב) באנף לא תאניפנו (א"ב). ושרפי קדש יודעי טובך, המכירים את המון רחמיך, המכירים תהלות תעצומיך (תשר"ק). ובכן שרפים עומדים ממעל לו. אֵלֵי מרום אומרים הלולו (א"ב). ובכן ולך תעלה קדושה כי אתה מלך מוחל וסולח. מי יערוך אליך מענֶה לְסַפֵר וכו’ וכו‘. אל ברוב עצות תכן את רוח, כמו במחזור אשכנז, עד יהס כל בשר. חמול על מעשיך. האוחז ביד מדת משפט. האומרים אחד ה’ אלהינו, הבוטחים בך עונים ה' אחד (א"ב). עד לא מכון כסאך נכון. אִהַלְתָּ מתוחים, אִמַצת נמלחים, ואין מלבדך (א"ב). רבש“ע קודם כל דבר אין לי פה להשיב וכו'. או”א היה עם פיפיות.

סליחות: שופט כל הארץ (שלמה). אל מלך. יערב חין עֶרְכֵנו, הגיגנו אל תבזה וכו‘. ביום עשור קראתיך בכל לבי ונשמתי (בלעם). שחר קמתי להודות (שלמה). בני ציון היקרים איש באחיו יליצו (בנימן). ביום הַלְבָנַת פשעי בהגיון חיש אתקדש (בנימן). ישן אל תרדם ועזוב התלהלהך (יהודה). יצו האל לדל שואל (יהודה). יה צור עולמים אל נאדר בקדש. ידידֵי אל ברכוהו בעצרת קהלתכם (יצחק). ביום כפרת עוני עת מחילה וסליחה (בנימן). יחידתי בצרתי מְבַכָה אֵל לפניך (יוסף) מוֹלֵך מוֹנִי, ומעלָה מעלָה, עולֶה ואני, בתוך הגולה (משה). יציץ צור מחרכוֹ, וישגיח אל מִפִתְחוֹ (ישעיה). שירי קדש היום איש בְרֵעוֹ נתאחד. יום שבת וכפורים איש באחיו דבקו (יצחק). ישראל עם קדוש יגל וישמח לבו (א"ב). לא בקשתי אל אבטח ולא אֶשָעֵן בחרבי (יצחק). אֵל נכספתי לראותך, על כן חשתי אל ביתך (אברהם). בליל על משכבי עצות בנפשי שמתי (משה). אלהי קדם מעונָה ישובב יונה הֶגְלָה (אברהם). יעירוני רעיוני וסוד לבי ומשאלו (יהודה). יה למתי צפנת חזיון תנחומיך (יהודה). בקר אערוך לך ואצפה לעת מרפא פדיום (א"ב). אז מקדם הקדמת תשובה (בנימן). אין לי בטחון כי אם עליך (א"ב). יוסף אשר מקדם עיניו בך תולה (א"ב, משה בר יוסף). את ה’ בהמצאו לדרשו קדמתי (אליה). אנוש מה יצדק דין לפני בוראו (בנימן). בעשור יום גילות יום מחסה מחורב (בנימן). דרשנוך בכל לב נצח ישראל ומגננו (דניאל). ה' שמעה בקולנו וגו‘. הקול קול יעקב: קול יעקב קורא מתהום, קול יעקב קורא מעומק, קול יעקב מבור תחתיות וכו’ וכו‘. מְצֵרִי עָרִי יצרי מנתיב אל מַטֵנִי (משה). שוכני בתי חומר. אִזְנוּ יצורַי אלַי, רְפוּ הודוּ רשעתכם (א"ב). אודך ה’ כי אנפת בי, הראיתני צרות רבות להכאיבי, אנָחָה שִברתני למשנֶה חרבי, נהפך לבי בקרבי: בקרבי נָחַלְתִּי לי רוב עצבוניו, באתני כל זאת במֶתַח דיניו, בזכרי טביחת עשרת זקניו, וייקר דמם בעיניו: חטאנו צורנו סלח לנו יוצרנו. — בעיניו מה יקרו רעיו ונודעו, בכחשם לא נענשו ונוקעו, בעון אבותם נוקשו ונפצעו, כהני וזקני בעיר גועו: גועו ביסורין ביחוד לב לא נערל, ולכל אחד חִלֵק שְמָרֵי כוס מורעל (אמר שד"ל אולי מוערל, כמו שתה גם אתה והערל, לדעת קצת), ובת קול מקוננת עלי סֶגֶל הורגל (אולי הוגרל), ועל עמי ידוּ גורל: חטאנו צורנו וגו'. —

גורל כהפיל עליהם התחיל דורש בחרדת, לעבד נמכר יוסף הגיעה פקֻדַת, חוב שעל אבותיכם עליכם לפרוע מדת, כי כן דְבָר המלך לפני כל יודעי דת: דת השיבוהו מה לנו אצל מוכריו, הן נענשו עליו ונֶעֱנוּ לו במגוריו, ואם שליט פקד ענשן עלינו בגזריו, נקשיבה אל כל דבריו: חטאנו צורנו וגו‘. — דבריו וגזר דינו בשמעם החלו לִצְוֹחַ, השלחן ערוּך והאילים נבחרים לטבוח, מהאושפיזכן נתברֵר אם נגזר לאֶבַח, כי הוא יברך הזבח: הזבח לערוך לידע אם מאת האל, מי ילך לנו שליח ושואל, אחי הנני שלחוני ענם רבי ישמעאל, אשמעה מה ידבר האל: חטאנו צורנו וגו’. — האל שמו בפירושו הזכיר וברכוֹ, בטהרה ובקדושה יאחז צדיק דרכו, ובעלותו לרקיע זכוכו, הלוך ילך ובכה: ובכה פגעוֹ מטטרון ונאם שלום נָסְעֶךָ, האתה הוא ישמעאל שבך מתפאר מושיעך, תדע כי למחר תִשָפֵט ביד מנגעך, אתה ורעיך: חטאנו צורנו וגו‘. — ורעֶיך הודיעֵם כזאת וכזאת, מדת הדין הוציאה שטר חוב גנבה ולזות, ומאחורי הפרגוד שמעתי כרוזות, מאת ה’ היתה זאת: זאת גַלֵה לחבריך ברמיזות, יעלו לגרדון ויסָגְרוּ מזוזות, אבל ומספד יציעו בכל מחוזות, ישוֹמו ישרים על זאת: חטאנו צורינו וגו‘. — זאת כשמעוֹ כי כבר נחתם, ענה מה פשענו בגנבתם, ומאז ועד עתה לא פקד בתולדותם, למות בנוער נפשם וחיתם: חיתם צרורה בצרור מנוחתם, ועתה בת עמי פורעת חובותם, ואם חכמים יאבדו מה תהא באחריתם, דברי חכמים וחידותם: חטאנו צורנו וגו’. — חידותם יהיו מונחים בקרן זוית, נאה ורטוב, כאבותיכם אתם שקולים לחטוב, ומכיון שנגזר אתכם לקטוב, הנה שמוע מזבח טוב: ירד והגיד לחבריו במר ובצֶוַח, ואויב בא ומצאן יושבין ודורשין במֶרְוַח, וצוה לקֻסטגר הקדישֵם לזבח, הבא את האנשים הביתה וטבח טבח: חטאנו צורנו וגו‘. — טבח אם נגזר ענם רבן שמעון חלילה להאשימנו, אחי ישמעאל נפרדת אהבתנו, נבכה איש על אחיו ועל דמינו, כי קרב מלאו ימינו: ימינו קרבו ענהו משרת במחיצה, צר לי עליך אחי שמעון אפוד מועצה, אהָרֵג אני תחלה ואל אראה במיתתך החרוצה, כי איככה אוכל וראיתי ברעה אשר ימצא: חטאנו צורנו וגו’. — ימצא גורלו אויב לחתוך ראש בן רבי, ורבי ישמעאל מנשקו וצֹוֵחַ אבי אבי, בשורי פיך ועיניך מסורים ביד אויבי, היש מכאוב כמכאובי: כמכאובי אשר עולל לי על כל נעלם, בהרגם בן עזאי וחלקו ראשו בגורלם, בת קול נשמעה סופדת בתוך האולם, אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם: חטאנו צורנו וגו‘. — כלם ואחריהם רבי ישמעאל הֻנְחַת, בת אויב בראותה יָפְיוֹ התחילה צֹוַחַת, בבקשה אבי אל יהי מָשְחַת, ואל ימות לשחת: לשחת אל יובא רבי ישמעאל בדינך, חלופו יהי לך כרצונך, אבי אם אמצא חן בעיניך, לו ישמעאל יחיה לפניך: חטאנו צורנו וגו’. — לפניך אם יֵהרג מה בצע בדמו, דיו הפשט עורו וקרומו, יֻתַּן נא לאמתך יופי עור פני לחומו, אשר שאלתי מעִמו: מעִמו הַפְשֵט עור פניו וקרינת גֶלֶד, ובהגיעו מקום תפלין מפשיט וחולד, לקול שאגתו החלו אראלים לבכות ולסלד, ממתים ידך ה' ממתים מחלד: חטאנו צורנו וגו‘. — מחלד נשמע קול בכי ונאקה, הקולך זה בני ישמעאל צֹוֵחַ בחזקה, האנק דום וסבול יסורין ומצוקה, כי מי שלח ידו במשיח ה’ ונקה: נקה בצרור החיים את ה' קדושו, ואחריו חפשו רבי עקיבא לדרשו, וכשמצאוהו יושב ודורש במדרשו, ענו בכבל רגלו ברזל באה נפשו: חטאנו צורנו וגו‘. — נפשו נשא ליחד השם במותיו, ראשו בהחתך ולשונו לוחכת עפרותיו, החל לקרא בשמע לקיימו בעתותיו, מצות שפתיו: שפתיו בגמרם גונזה נפשו בצרור כופר, אשריך עקיבא חלקך בטוב ובשפר, סלסול קווצות כתרי אותיות לדרוש מספר, איה סוקל איה סופר: חטאנו צורנו וגו’. — סופר מהיר וזרועי תורה, בלי לעסוק בה נגזרה גזרה, רבי חנניה בן תרדיון למות נפשו הערה, ביום עברה: עברה באתני בגזרת לוחצים, בתורתו ברכוהו ונשרף עמה בנצוצים, דורש תמים הלא תדרוש לקצים, מיד צר ומיד עריצים: חטאנו צורנו וגו‘. — עריצים אחריו בִקשו לְיַסֵר בדיניו, את רבי יהודה בן בבא נגד זקניו, הגות פיו לא הכירו בתמוניו, כי קרן עור פניו: פניו הקביל זקן לדורשיו, אחי אמות אני תחתיו בעונשיו, ובראותו הריגתו צעק ברגושיו, אבי אבי רכב ישראל ופרשיו: חטאנו צורנו וגו’. — פרשיו שלח ערב שבת במצַר, החמה שוקעת והיום קצר, רבי אלעזר בן שמוע נחבש ונעצר, שבי לפני צר: צר התחיל לְיַסֵר אותו להדיק, כהחל בקִדוּש היום להאדיק, באלהים יצאה נפשו ודינו הִצְדִיק, אל אמונה ואין עול צדיק: חטאנו צורנו וגו‘. צדיק על צדיק ואם על בנים רטושים, בהריגת עשרת חכמי חרשים, מדת הדין מתחה לה עונשים, בקהל קדושים: קדושים באהבה קבלו יסורי עצבם, ורבי טרפון ורבי ישבב הסופר בקרבם, בת קול יצאה בעת התחרבם, כי ה’ יריב ריבם: חטאנו צורנו וגו‘. — ריבם מתי תריב וקובעיהם יושבתו, מיסריהם מתי יזורבו יוצמתו, שורת הדין עלי כעוותו, זקנים משער שבתו: שבתו אלה ורבי חוצפית התורגמן, ורבי יהודה הנחתום עמם, בעשרת אלה היתה יד ה’ להֻמם, מקרב המחנה עד תומם: חטאנו צורנו וגו‘. — תומם וכריתם אתה גזרת, אמונה עניתני ומשפתיך ישרת, לחבל נחלתך אשר בחרת, בתוכחות על עון יסרת: יסרת ואוסר בְוֶכַח דיני, אלה ומאלה כלה אדום לעיני, עמד בפרק להסגיר בחרב בני, בלעני כתנין מלא כרסו מעדני: חטאנו צורנו וגו’. — מעדני הבטחת לסחוב ולשלהַב, איה הקש ואיה הלהב תשלומי כונותי לשלם באהב, תחת הנחשת אביא זהב. זהב ותשלום עלִיָה יביאו משבא, ותשלום רבי עקיבא וחבריו ממי יובא, על זה דוה לבי ונפשי כאובה, גם זה הבל ורעה רבה: חטאנו צורנו וגו‘. — רבת שבעה לה הלעג הבוז לגאיון, תמורת אלו ההרוגים מה יתנו פדיון, לא כסף ולא מחיר אלהי עליון, כי עליך הורגנו כל היום: היום קצר והמלאכה מרובה אשר אוית, בצר לי זכור הרוגים שהכוית, חזֵק והפרַח עצמות הרוית, ועורה אלי משפט צוית: חטאנו צורנו וגו’.

והנה נא ידידי היקר, אני בתחלת השקפתי בסליחה הזאת מצאתי בראשי החרוזות אותיות אלעזר ולא יותר, ואח“כ כשעיינתי בדפוס שמ”ז מצאתי שהמדפיסים ציינו גם אותיות קליר, אז חשתי ולא התמהמתי והעתקתיה, ואתה ואנשים חכמים כמוך תשפטו הבאמת מלאכת הקליר היא אם לא, כי אני מפקפק בדבר.

עד כאן היום הזה והשאר בשבוע הבא⁵.

 

המשך האגרות הקודמות    🔗

את פני מֵבִין צפונַי (משה ברבי חייה). ארעדה ואפחדה (א"ב). אלהי אל תבישני בדיני (א"ב) אלהי אל תדינני כמעלי (א"ב) ה' בך בטח לבבי (א"ב). אקום חצות לילה ובנשף אקדם (בנימן). שלומי עליון ישֵנִי מכפלה (שמואל). ביום שבתון ענוי יונה (בנימן), בעלות יום החקר בלבי כַלֶה ונספֶה (בנימן). שביה עניה בארץ נכריה (שלמה). אדם איך ינקה, ואין לו מעקה (א"ב). איום ונורא, משפט יום בוערה (א"ב). אמרתי לפושעים, אכלה פשעים, שובה ישראל (א"ב), יום אמיץ זה לאוהבי אמרים, שובי שובבים (א"ב). יום אתא לכפר פשעי ישנה (א"ב). אהללך בקול רם, מגן אברהם (א"ב). רצה וכו'.א"מ. פרשה והפטרה.

מוסף. אֶשָעֵן במעש אזרח (א"ב). תמה בלויַת עֶדנה (תשר"ק). אהלך אץ תם לישב (אתב"ש), אליך נשאתי את עיני, אלהי בצדק הוצֵא דיני (‏א"ב). אות קדושיך אִמַנתי, אום להקדישך אֻמנתי (א"ב). אנא אזון שועת חִנוּן (א"ב). אשר אימתך בְחִצֵי שחקים (א"ב). אמרו לאלהים אמת פעלו (א' עד ל' ואח"כ ש, ת'). אשר יראתך באומץ מלאכים (א"ב). בתגרת שׁוד לא תריבנו (תשר"ק). המכירים אָצמך באמוניך (א"ב). אור נגה עטיית מעילו (א"ב). מי ימלל גבורות חיילך, מי יגיד עוצם מפעליך וכו' וכו‘. ועד לא תְאָלָה שָת תְעָלָה, ועד לא מכה העלה ארוכה וכו’ וכו‘. כי הוא רחום ורחמן, ועם זו מרחמן, כי הוא חנון וחונן, עם שמו מחנן וכו’ וכו‘. ונתנה תוקף. המאמירים באימה ואומרים ה’ אלהינו (א"ב). אזרת עוז מלפנים, בשעשוע יקרה מפנינים, ואין מלבדך, גָנַזת אלפים מלפנים, עד לא מכון כסאך נכון (א"ב). רשות לסדר עבודה: בֵאוּר דברי נכוחות, למדני אלהי הרוחות, והרגילני לדבר צחות, ולא אֵאָלֵם. בבינה תדינני, בדעת תישרני, בחכמה תסעדני, ולא אבוש (א"ב), והוא לקליר כי חשבון והרגילני לדבר צחות הוא 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר. אוחילה. סדר עבודה: אֶזָכֵר סלה לְשָם פֶה לאדם, אפתח פי בצדק, ולא אֵאָלֵם. את מי נועץ אז ויפעל, אל מלמד הוא, ולא יתלמד. או מי הרקיע עמו שחקים, אשר מתחם כאהל, ולא יתמוטטו. אדמה יִסֵד, ואין איש אתו, אִמצה על מים, ולא תתפורר (א"ב ח' פעמים), והיא לקליר, כי סופה תאר חטאיהם כשלג ולא כשני, וחשבון מלות אלה בלא מלת כשני 1064 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קיליר. יר“מ ה' או”א שתאמץ אהבת אמוניך (א"ב משולשת). שנת אוצרך הטוב תפתח לנו (א"ב). אנוש איך יתכפר (א"ב). אעשה למען שמי, כי אתם עמי, שובה ישראל; אמרנו נגזרנו, ומנגדך נגרזנו, ואיך נשוב; בני לִמודַי, קראתי דודי, שובו שובבים; בשובך ברחמים, עלינו ממרומים, ואליך נשובה (א"ב כפולה). יום אדיר ומיוחד, לכפרת גוי אחד, שובו שובבים; (א"ב). יום אשר אשמֵנו יוצלל ויוסגר (אתב"ש). אדון אביר, במעשיו כביר, מי אל כמוך (א"ב). פרשה והפטרה.

מנחה. אודך בקול ערב, אמונתך ברון אֲקָרֵב, בין הערבים אמונת אמונים תרב, איגָדוּ למנחת ערב. באי רְגוֹש בשיחה, בַקֵש ממך הסליחה, בין הערבים בניב לך לשוחחה, בעת קרבן מנחה. גשו בחין עתרת, געות לך ותפארת, בין הערבים גְדֻלה לך ועטרת, געייתם תכון כקטורת. ככתוב וכו' וכו' וחין עֶרְכוֹ. ערכו אנא זכור נא, לאום מי מָנָה, עדורה לחבל ומנה, זך רומה למגננה. זכרנו לחיים וכו‘, אתה גבור וכו’ עד ומצמיח לנו ישועה. הקשיבה לקול משועיך, האר פניך לנושעיך, בין הערבים הַקְרֵב פרי שעשועיך, הַרְאֵם קץ ישעך. ותזכור רוב חסדיך, ודברת בחזון לחסידיך, בין הערבים ותרצה חין סהדיך, ותסלח ליודעי סודך. זרע נהוגי כצאן, זָכְרֵם בעת רצון, בין הערבים זעקם יהי לרצון, זָבְדֵם תפלת רצון. ככתוב וכו' וכו' כי מעולם המה. המה אנא זכור נא, לאום מי מנה, עדורה לחבל ומנה, זך רומה למגננה. מי כמוך וכו' עד מחיה המתים. טַהֵר עם עולם, טהרת מזבח ואולם, בין הערבים טעם בניב בהתפללם, טהרה תשית לכֻלָם. יושר כָּפְרֵנוּ שימה, יוקש כחשנו הרימה, בין הערבים יערב לך נעימה, יזוּם יהודה וירושלימה. כנוסי לחנן שנונים, כבוד שמך משננים, בין הערבים כפר לנו אשונים, כעס אם רב כשנים. להקריב לך מנחה, לנוחך קומה בנוחה, בין הערבים לרצותך בפלל ושיחה, להעתר כערבה מנחה. ככתוב וכו' וכו‘. אֶדֶר בתאר נכון, אוהל באמתך תכון, אחד בו לשכון, לחש לֶקַח תכון, לעד לאווי לשכון, לעדי עד שם שכון. עִתוּר ארון תכון, עִדוּר ארמון לתכון, עתירה בו תכון. אמונת אום נוטרת, למענך עודד לנשארת, זעקה רְצֵה כקטרת קדוש: זעק זעוק זעקתי, זך אזון צעקתי, זעקי קשוב ותחנתי. רְצֵה רנן רחישתי, רנת רון רגישתי, רחישת רגש רגישתי. בחנני לך לחישתי, בְיֹשֶר וִיעוּד תהלתי, ברֵר רצוי תפלתי: יעל תחן עתֶרֶת, יֻצג כמו עטרת, ירון בכופר נשארת. רחש במענה עותרת, רוננה במחילת העתרת, רָוֶה בעוז ותפארת. ביאת בת מְיֻשֶרֶת, במענה לסלח משוררת, היות עתירתה כקטורת: יוחנו בחנך חנוניך, יֻסְלַח מעל ימוניך, יוזמו שמור שנוניך. קלע קשי קנוייך, קרֵב אליך קנינך, קומם קהל אמוניך. יבא רוּם רנוניך, ירונו בו המונך, יהיו נצבים לפניך: לעם לך קָרֵב, לוחשי לזר החרב, לווי רֻבָם יחרב. יֻשְחַת לרדום קורב, לעובדיך ביראה קרב, נשף ושחר וערב. רגש הנה הנם תקרב, קץ גאולה ואורה קרב, למתחננים למנחת ערב. אמונת אום נוטרת, למענך עודד לנשארת, זעקה רצה כקטרת קדוש: — אנא חון בטי תפלה, געותם בחין זוהר המולה, את לחש עתרת, זכור רם כקטרת האל הקדוש. הקשיבה חין ותיקת תכון, זֵד למחול חסיד במכון, אֶנְקַת להק עתרת, זך רצה כפטום הקטרת האל הקדוש. טעם תחנה ירידה אומרת, כרוחצה רצה לחש כקטרת, מחן מחנני נצוח רנוניך, סלה תרצה עתירתם לפניך האל הקדוש. פוצחי לך סלסול בשיחה, קבל תחנתם רחש מנחה, שארית מחנניך סליחתם תרב, תחן בחננם במנחת ערב האל הקדוש: — ובכן אתה כרחום סלח לנו. אתה אל רחום וחנון, ביטה בשופכי לך תחנון, גשתנו לעמוד ברנון. אתה כרחום סלח לנו: דפקנו דלתיך אל, הומים כעני צדקה שואל, ואתה ברחמיך עשות הואל. אתה וגו’: זכור כי עפר אנחנו, חסד ורחמים עשה עמנו, טַהֲרֵנוּ מחטא כי לך יחלנו. אתה וגו‘: יום זה כפור קראת, כפר לנו בו כאשר אמרת, למענך ולמען דברך אשר נדרת. אתה וגו’: מוחל וסולח נקרא שמך, נושא עון ופשע לעמך, סלח נא לעורכים שֶוַע לעוּמך. אתה וגו‘: עזרנו אתה ומשגבנו, פדנו מידי כל פשעינו, צורנו אל תזנחנו. אתה וגו’: קְרַב נא לשועתנו, רצה נא את תחנתנו, שוּבנו לבית תפלתנו. אתה וגו‘: — ובכן שרפים עומדים ממעל לו. אל אדיר רב חילו, בריות כל תִכֵּן להללו, גועים בקדושה לסלסלו, שרפים עומדים ממעל לו. מיכאל מימין מְהַלֵל, וגבריאל בשמאל ממלל, בשמים אין כאל, ובארץ אין כעמך ישראל: דגול עִמוֹ הַמְשֵל ופחד, הַדְרַת יְקָרוֹ בארץ מְיוּחַד, ולפארוֹ עֲטוּיִם יחד, שש כנפים שש כנפים לאחד. מיכאל וגו’: זמירות ישמעו מכל פִנָיו, חשמלים וחיות ואופניו, טֶכֶס אחד קדוש מִזוהרוֹ בדפניו, בשתים יכסה פניו, מיכאל וגו‘: יראה ורעד על כל חיליו, כי בגערתו מְיַבֵש המון גליו, לכן שרף אימה עליו, ובשתים יכסה רגליו. מיכאל וגו’: מלאכי רום לשורר ולתופף, נועדים חבורות חבורות להתנופף, שרף בסִלוּדוֹ אֶבְרָה ינופף, ובשתים יעופף. מיכאל וגו‘: עירין וקדישין שְבָחוֹ לומר, פאר ושבח למעֵין כל נטמר, צורחים בקול המון במאמר, וקרא זה אל זה ואמר. מיכאל וגו’; קלים לרוץ בכל יציאות, רעד ורעם רגישתם ומוראות, שִלוּש קדושה עונים להנאות, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות. מיכאל וגו‘: תמים דעים כי רב הודו, תוקף שנאניו נצבים לפארו ולעבדו, תומך יד דכא לעודדו, מלא כל הארץ כבודו. מיכאל וגו’:

הרי אלו קרובות לקליר, בלתי ידועות בשאר מחזורים.

ובכן ולך תעלה קדושה וכו‘. ובבוא אהרן אל קדש הקדשים, לכפר עון על קדושים, משם היה מאזין מלאכי קדושים, ובגדי כהונה אותו מלבישים, וסדר יום לפניו דורשים, להשתחות בבית קדש הקדשים: בבית קדש הקדשים בקומו, מזכיר לעזוּז בשמו, ומתחנן בעד עמו, ויעש למען שמו, וישקיף ממרומו, לסלוח לעון עמו, כי הם צאנו וכרמו, נחלתו ועמו, ומחכים לשמו, ומכהן מכוין עֶתֶר עצמו, לרומם יה שמו, וכל ישראל לרוממו, עומדים עמוֹ: עמו מֵי חטאת ותכונתו, ושעיר חטאת ולכודתו, ופרכת הקדש ומתכונתו, ושלחן ומנורה וסדר הליכתו, ושם היה מברך כלולתו, וחטאתיה כחוט השני מלבין לחזותו, ומזכיר כבוד שכינה בלי לבזותו, ושם המפורש היה מזכיר ושוטח ארכובתו, והעם היו עומדים חוץ מקדש הקדשים למולתו, וכשהיו שומעים כהן גדול מברך בקול נעימתו, אומֵר אנא השם סלח לחטאתו, חטאתי עויתי פשעתי מתודה עליו על ביתו, כפר נא לעונות ולפשעים ולחטאים שיחתו, שחטאתי ושעויתי ושפשעתי ושמרדתי ביום סליחתו, ככתוב בתורת משה עבדך למדתו, והוא היה מתכוין כנגד המברכים בהתודותו, והעם היו עונים לקול פציחתו, והיו כורעים ומשתחוים ונופלים על פניהם ואומרים גבורתו, ברוך שם כבוד מלכותו: מלכותו לעולם ועד הוא, באימה עבדוהו, בקומה זקופה קדשוהו, זה אלי ואנוהו, באצבע הורוהו, זה אלי וארוממנהו, בחיך נועם מתקוהו, בקול עָרֵב קראוהו, וביום כפור חלוהו, ובתחנונים פַיְסוּהוּ, דעו כי לבדו הוא, ה’ שמו אש אוכלה הוא, וכרחום מכפר עון הוא: הוא אהרן מתכוין ומזהירם, השמרו מלהזכיר שם גבורה להגמירו, פארו שמו ורוממוהו, ומכל טמאותיכם תטהרו, ואומר להם תטהרו: תטהרו לפני מלככם, ביום סליחה לחטאיכם, שובו אליו בכל לבבכם, כי הוא אלהיכם: אלהיכם הוא שמו, קדוש בהדומו, נאדר במרומו, מפואר בעמו, מהודר באולמו, ואין אלוה עמו, למענו פעל עולם וסִיְמו, ויום כפור רִשומו, ודרי מעלה ירוצו לרוממו, ויושבי מטה יפציחו שמו, ואלו יענו שבח קיומו, וכך היו פותחים וקוראים לרוממו, קדוש קדוש ה' צבאות שמו: אִהֵל פָשָה, לְגִישָה

גָשָה, עָגְשָה רְחִישָה, זֶמֶר לְחִישָה, רֶנֶן לִרְגִישָה, בשרפי קדש

לְהַקְדִישָה: גם בזה נרשם אלעזר, ואני לא אחליט אם הכל (מן ובבוא אהרן) מלאכת הקליר, או מלות איהל פשה וכו' לבדן. —

וחיות ארבע נושאות כסא, בדמות ארבע סובלות כסא (א"ב). חמול על מעשיך וכו‘. ובכן תן פחדך וכו’ עד לפני ה' תטהרו. עד לא מכון כסאך נכון. אִפְנַנְתָּ ערוגים, בְאוֹמֶר נערגים, ואין מלבדך גודר סיגים. עד לא מכון כסאך נכון: דִלַגְתָּ רדידים, הֶגֶא מרבידים, ואין מלבדך וַעַד אגודים. עד לא וגו‘: זבדת גיהים, חֶלֶד מגיהים, ואין מלבדך טועֵן גבוהים. עד לא וגו’: יִצַבְתָּ הובים, כמוסים ושבים, ואין מלבדך לשמך מנוים. עד לא וגו‘: מדדת עַזים, נזעפים ונפרזים, ואין מלבדך סובל חזיזים. עד לא וגו’: ערגת פרחים, פְאֵר מפציחים, ואין מלבדך צופה צלחים. עד לא וגו‘: קיימת לוהטים, רוגשים בלהוטים, ואין מלבדך שוֹתֵל רְהִיטים. עד לא וגו’: תכנת עליים, בסער תלוים, ואין מלבדך תוכן בלוים. עד לא וגו‘: אגדת לְבוֹכים, ערוכים זכוכים, ואין מלבדך רופש פורכים. עד לא וגו’: ככתוב בדברי קדשך נכון כסאך מאז מעולם אתה; גם זה פיוט לקליר, בלתי ידוע.

במה אקדם ה' אכף לאלהי מרום. ועונותי עברו ראשי כמשא כבד יכבדו ממני וכו' וכו' (ודוי). או“א היה עם פיפיות. אל ארך אפים אתה. סליחות: ידך פשוט ופתחה (יצחק). בת עמי לא תחשה ולא תשקוט מזעקה (בנימן). במקדש אל והיכליו, היונה שיר תֶרֶב (בנימן). אביעה כתם עֲוֹנִי (א"ב על עשרה הרוגי מלוכה). איום ונורא צום העשור לכל היצורים (א"ב משולשת, וחסר מן נ' עד ש'). אצתי צום כפור לכלות פשעים, שובה ישראל (א"ב וחסר מן ט' עד ר'). אשפוך תחנה, ביום זה ברנה (א"ב). אומן אמונים יכון, בשועם תכון, מי אל כמוך (א"ב עד ל'). רצה וכו'. א”מ.

נעילה. אב ידעך מנוער. סליחות: בטרם שמש יבא בהיכלו במעונים (בנימן) אלהים דר מרומיך (משה). יהיו נא אמרי פי לפניך ערֵבים. בטרם שמש בחדרו וחופתו יאמש (בנימן). תפלה לעני כי יעטף (בנימן) עב קל ממרומך. עת שערי רצון להפתח. אביון אשר כפיו לך שוטח. וכשחטאו אבותינו במדבר וכו' וכו‘. אתה נותן יד. אתה הבדלת. אל בְפַלֶסְך כל מעשים, אשמים וגם כעסים, אחנן בעד עמוסים, טרם נעילת שער (א"ב). אשמינו תְבַלַע, במצולות שֹעַל, מי אל כמוך (א"ב עד ל'). רצה וכו’. א"מ.

למקדימים בתפלה, בל תסתם תפלה וכו‘. מחי ומסי וכו’. מה נפתח ונימא וכו‘. הלא אמרית ליך כנשתא דישראל וכו’. מרן דבשמיא וכו' וכו‘. מתרצה ברחמים וכו’.

סדר ענין חג הסכות. מעריב.

שחרית. רשות לנשמת: שירו לאל הודו לשמו (מתתיה). אכתיר זֵר תהלה, לנורא עלילה. אאמיר אותך סלה. אנא הושיעה נא, בני עפר מי מנה (כמו במחזור אשכנז עם קצת חלופים). יעידון כל עבדיך לגדלך. שמנה עשרה. פרשה והפטרה. מוסף. הושענות: אנא אזון חין תאבי ישעך. כהושעת אלים בלוד עמך. יוצר ליום שני: אומץ קצות דרכיך, אין מי יבין, אמצת מתוחי כאהל, אִהלתם בַסֻכָּה: בהלל אנצחך, בחילה אסלדך, בעוז שיר אגדלך, בשבתנו בסכה: גָנַזְתָּ אפלה, גלית אורה, גַלֵה לנתיב רגל, גרי סכה: דצת להתויך במים, דהרת רקיע, דַי להזהיר כרקיע, די סכה: הקוית קרים, הרשית שיחים, הם הם לקרות, הדרת סכה: ועשית אורים, ומושלים ביום ובלילה, והם לאותות ולמועדים, וליושבי סכה: זה לתנינים, זממת ובראת, זוהרם להסעיד, זובדי סכה: חיות ארץ עשית, חותם יציר טִבַעְתָ, חדרי גפן רעננה, חופפתם בסכה: טִבַעְתָּ מִלַהַב, טפסרי יִרְאָה, טהור הדור כסא, טלולים כסכה: יראה להם, ישרה רגליהם, יופי כנפימו, יסוככו כסכה: כאחת יעושו, כהראם לז ללז כתר דת סכה:

והנה גם זה פיוט אשר גם כי אין שם הקליר נרמז בו, הקול קול הקליר, ולא זו בלבד, אלא כי חשבון מלות אמץ קצות דרכיך אין מי יבין בגימטריאה 1164, כחשבון מני אלעזר בירבי יעקב קיליר.

הפטרה. יוצר לשבת חול המועד: את עמי טובות אבשר, ומהם ברכות לא אחסר, הביאו את כל המעשר. בתוקף ובגודל אפצר, והובילו מעשרותיכם מלבצר, אל בית האוצר גושו לפני דירתי, ותנו לי מברכתי, ויהי טרף בביתי. אם תעשרו תתעשרו, וטובות תבושרו, וכאישון עין תונצרו, בדבר מרום וקדוש: דפקו שערי מזוזות, וברכות אטיף לכם לחזות, ובחנוני נא בזאת. השלישו פעמיכם לְהֵרָאות, עיניכם בטוב לראות, אמר ה' צבאות. ואטיבה משארותיכם, וטעמו וראו כלכם, אם לא אפתח לכם: זילת חשרת מים, וארץ נחלי מים, את ארבות השמים. חלקת עיניה בְרֵכָה, אצמיח לכם מרפא וארוכה, והריקתי לכם ברכה. טוב אל שדי, יריק וירבה לידידי, ברכה עד בלי די: יה חמול על קהלך, ויתקוף ויברך עמלך, יפתח ה' לך. כובד חסדו הטוב, ייטיב לך עין הטוב, את אוצרו הטוב. לעמוסי מעים, ידגם כנחלי מים, את השמים: מטיב לכל אחריתו, לבל תִכָּרַת תקותו, לתת מטר ארצך בעתו. נא זכור חסדיך, לרומם שני שריך, ולברך את כל מעשה ידך. ספיקת רבוי רביבים, אערוך ממים שביבים, והלוית גוים רבים: עיר ובית נוה, תחזה ותשמח ותתנוה, ואתה לא תלוה. פודה אלהי האלהים, אמר אתם אלהים, ויתן לך האלהים. צועקי פני שמים, יחיו מיומים, מטל השמים: קדוש השוכן בעֶרֶץ, ישביענו מפרי הארץ, ומשמני הארץ. רצוצים בצרה לחפוש, ועַמו בטוב לדרוש, ורוב דגן ותירוש. שֵם ושארית יתן לעדתו בל יתמתן, ה' עוז לעמו יתן. תופיע אדרת לָקַח טוב ויגלום, ובבית הקדשים ליתן שלום, ה' יברך את עמו בשלום קדוש.

וגם בזה נרמז שם הקליר בגימטריאה, כי חשבון מלות את עמי טובות אבשר ומהם (ברכות) לא אחסר הוא 1838 כחשבון מני אלעזר קליר מקרית ספר. ועתה עלה בלבי לחפש בשאר הפיוטים שהבאתי לפניך לחקור באותם שלשונם לשון הקליר ואין שמו רמוז בהם בראשי חרוזות, ומצאתי כי סיום הקרובות לעשרה בטבת הוא רחומיך יוטבו שמוע תשמיע ברנה ישובו, וחשבון המלות האלה הוא 2134 כחשבון אלעזר ברבי יעקב קליר מקרית ספר, וכן בסיום קרובות י"ז בתמוז מלות הועבר עונך תם ושולם, המון בניך שבו לגבולם חשבונן 1853 כחשבון אלעזר קליר מקרית ספר חזק. ועתה אין לי פנאי להרבות בחפוש, ואשובה לרשום פיוטי המחזור הזה עד תמם.

פרשה והפטרה. הושענות. למענך אלהי האלהים הושענא. למען אמתך. אבן שתיה. אדון המושיע אומרים לאדרך הושענא. אדם ובהמה. אל למושעות. אנא אזון חין תאבי ישעך. כהושעת אלים בלוד עמך, למען תמים בדורותיו. אל טוב וסלח, אדמתנו הצלח, ברכות לעם זו שלח (א"ב). אז כעיני עבדים. תענה אמונים שופכי לב כמים. אל נא תעינו כשה אובד. אנא רחום אל תפן לרשענו (א"ב). אומן ישעך בא עד לדוד ולזרעו עד עולם, מ“ו. ואח”כ הבתים האלה: אבי עד חש לתארך, קומי אורי כי בא אורך, מ“ו. לחזק לב נמהרים, בא מדלג על ההרים, מ”ו. עורי עורי לבשי עזך, והושיעי כל מעזך, מ“ו. זרעך יִוָדע בהודי, והחזיקו בכנף איש יהודי, מ”ו, רחבה ונסכה למעלה למעלה. כי ישב בה שוכן מעלה, מ“ו. ברוח שפתיו ימית רשע, בימיו יהודה תושע, מ”ו יטפו ההרים עסיס, כי בשמחה שוש אשיש, מ“ו. רבבות ואלפים בהקבץ, ונפוצות יהודה יקבץ, מ”ו. בבנין היכל לְיַפוֹת, חזקו ידים רפות, מ“ו. ינון לפני שמש שמו, הוא דוד בעצמו, מ”ו. קול דודי בא תגידי, כסאו כשמש נגדי, מ“ו. להקים בית האולם, מעתה ועד עולם, מ”ו. יום הייתם מחכים בו נגילה ונשמחה בו, מ“ו. רֶוח והצלה דת והוד, כי לשמך תן כבוד, מ”ו. חיים נמצא ואנחה, כהיום הזה בשמחה, מ“ו. זֶבֶד טוב לאנוחים, כהיום הזה ששים ושמחים, מ”ו. קדוש העלנו ובלב נתחדש, בבנין בית המקדש, מ"ו. שדי ברכנו ונחיה, וכלכם ברוכים תהיו, ואמרו לי ברוך תהיה, מבשר ואומר.

והנה זה חצי פיוט לקליר בלתי ידוע.

שמיני עצרת. רשות לנשמת: צמאה נפשי לאלהים לאל חי (אברהם בן עזרא). יוצר: אום כאישון ננצרת. שמנה עשרה. הפטרה. מוסף. אל חי יפתח השמים (אברהם).

שמחת תורה. יוצר: אִמְרַת רנן אערוכה, יָפָה לאדיר המלוכה, ארנן בשלהי נסוכה, וזאת הברכה: אמיץ חוֹצֵב להבה, הדור בְרִבֵי רבבה, אוֹמֶן יִדַע נתיבה, ויאמר ה' מסיני בא: בעבור אמרים נעימים, וִיעֵד מלכי מרומים, בסדום מגֻנים ואדומים, אף חבב עמים: ברים וישרים לנחלנו, דִבֵר בקָדְשוֹ מחללנו, באהב עשינו וקבלנו, תורה צוה לנו: גִיהַ זיו כהולך, העת חִבְרָם למלך, גֵרָם וברכם כהִלֵך, ויהי בישרון מלך: גִדולָיו הִסָפֵר בִסְכָמות, בימין צדק נעימות, גוּשוּ לְתֶחִי קמות, יחי ראובן ואל ימות: דִבֵב שיחו לְתָמָר, יטיף תעודה לִגְמַר, דַרֵי מְתַב יֻתְמַר, וזאת ליהודה ויאמר: דת אֵל שמר, רֵוֵה כמלאך לְזַמַר, דהור מאיר ומֻגמר, וללוי אמר: הדוֹף קמֵי מרומו, בוזי אמרי נואמו, הֻנְכַּר מהכיר להתימו, האומר לאביו ולאמו: האמיר יחודך שבטיך, ילכו במועצותיך מביטיך, היות סְגֻליך להביטך, יורו משפטיך: ועל כושר מפעלו, מָשוּ ערך פלולו, וחִלה פני מחוללו, ברך ה' חילו: וחם קופץ זדוני, נוהם לפנים לפני, וזכהו לשכון כבוד ה‘, ולבנימן אמר ידיד ה’: זנח אש חורכת, חַיָתוֹ מהיות נחרכת, זבת ארצו כנברכת, וליסף אמר מבורכת: זָר מרע מְשַמֵש, מאור נגהו מלהאמש, זרדיו זכו להשתמש, וממגד תבואות שמש: חרש חכם כְמקֶדֶם, חוצה יצא מלְהֵאָדֵם, חיברו בראשו מלהעדם, ומראש הררי קדם: חָסנוֹ חֻסן להביאה, זכותו גרמה להמלאה. חִסְנָה אליו באה, וממגד ארץ ומלואה: טובים העמיד במהללו קוניו הֻפארו לו, טָרוֹף קמים בחילו, בכור שורו הדר לו: טֵיות שִכְמוֹ כְחַמַר, ולסערו טורַח יְשֻמָר, טָר ושָקַל להשתמר, ולזבולן אמר: ימים שִפְעָם יגמאו, אמונת יחודם יראו, יִלָוֶה לאלהינו יבאו, עמים הר יקראו: יִשְרֵהוּ רחב וארוך, ומזרח כלפיו ערוך, ימית צרים ויפרוך, ולגד אמר ברוך: כן צדקה מלולו, צוהרים מֵחֶלֶק חבלו, כנפיו אדונינו הטילו, וירא ראשית לו: כפיר משלוֹ מְשֻיֶה, בשנים חלקו מְצֻיֶה, כבוֹש עויְנִים וּלעַיֵה, ולדן אמר דן גור אריה: לזעקת רועה בצאן, תולדתו היתה בעלצון, להאחיזו ימים ישרצוֹן, ולנפתלי אמר נפתלי שבע רצון: להתרצה בשמן אנפיקינים, ובדברי פי ההגונים, לשנים עשר שבטי אמונים, ולאשר אמר ברוך מבנים: מובאים אחריך לרגליך, רחוץ רגלם בספליך, מורשיך מבוי לִסְגֻלֶיך, ברזל ונחשת מנעלך: מְחוֹץ ראש ערערון, הרס אליו ישברון, מחבש לב ישברון, אל כאל ישורון: נאספו נכים להשמידם, ועם ה' לחדם, נחם ושגבם ויפדם, מענה אלהי קדם: נעימות בימין אל, בדר ממרגיזי אל, נעלה ונכון מהתגאל, וישכן ישראל: סִלָה סוד הערימוך, מִגֵר חשבו התימוך, סברם בסלסולם ירמוך, אשריך ישראל מי כמוך: סֶדֶר ברכות נִמְשֶה, סְפֵה עד שרשי, סְקוֹר הם ומורשי, ויעל משה: עוּבים וצלעות כלולי, וסוכי נשתדלה להצילי, עמידת נזיר לגאלי, ואת כל נפתלי: עַם עֶבְרָה עָכַר, וגם בידו נִכַּר, ערץ ושת קרקר, ואת הנגב ואת הככר: פוּך רבוצה בתֶרֶץ, תמימים מעמידי ארץ, פציתי וקיימתי הרץ, ויאמר ה' אליו זאת הארץ: פָנָה ירושת תאב, אָמַל מלבוא ונכאב, פמיליי מעלה כנתאב, וימת שם משה עבד ה' בארץ מואב: צופה נאסף למנוחתו, מצררת בחיים נשמתו, צדיק הוליכו לחלקתו, ויקבור אותו: צמיקת בשר אין באסיפתו, נכח מהביט יראתו, צוהרו כבחייו לעלותו, ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו: קדרוּת היום כנקשה, קֶטֶב בענן מְקֻדשה, קֻבצו שלשים מלהמשה, ויבכו בני ישראל את משה: ראייתו קודם להתעלמה, רְבוּתוֹ סמכוֹ להתעצמה, רב מִנָה לתמה, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה: שליח טוב מטיבי, שְבָחו כל יַנְבִי, שלם כמוהו להנביא, ולא קם נביא: תָמַך בזרועו עמותים, תרגלם כאומן בִנְחָתִים, תקפם רִצֵץ וְהֶחְתִים, לכל האותות והמופתים: תפלתו מרפה וצדקה, תלאובות הצילם מצוקה, תפנוקים הִרְוָם להתפנקה, ולכל היד החזקה:

והנה גם בפיוט הזה מצאתי שם הקליר נרמז בגימטריאה פעם אחת ושתים ואולי גם שלש פעמים, כי הנה בבית הראשון ארנן בשלהי שחשבונו 648 כחשבון אלעזר קליר, ואם במקום רֶנֶן נגיה ונאמר רנוּן אז נמצא רנון אערוכה יפה לאדיר המלוכה עולה 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר, ובבית האחרון (תפלתו) מרפא וצדקה, (תלאובות) הצילם מצוקה, (תפנוקים) הרום להתפנקה עולה 1863 כחשבון אלעזר קיליר מקרית ספר חזק.

מרשות האל הגדול הגבור והנורא וכו‘, ועומד חתן תורה לקרות וקודם שיברך ברכת התורה מזמרים ואומרים זה: בת ברורה נאוה ושחורה, האזיני ושמעי תורה, עורה נורא, התעוררה מהרה: אדון ירד, ביום המורד, כל העולם הוחרד, עודה וגו’: לדבֵר לענָו, ממעוניו, אז הוקרן עור פניו, עורה וגו‘: עלה אל האלהים, בעד כמהים, במקום גבוהים, עורה וגו’: זֵר הנזירם, להכתירם, ביד משה בן עמרם, עורה וגו‘: רַעַם להרעים, בקול הנעים, לעושים ושומעים, עורה וגו’:

ואני לא אדע אם אלעזר זה הוא הקליר או אלעזר אחר הוא.

אתכם אזביד, נזר ורביד, ביד משיח בן דוד, עורה (אליה), אשריכם ישראל וכו‘. אשריכם אדירי אל וכו’. אשריך ישראל מי כמוך אשלי מטע גן, אוכלי מודגן, ארץ תירוש ודגן, ואני בגיא מול בית פעור, ארבוץ ואגהור, כחבתי על יאור, ואז נמו עלי שמש ומאור: אשריך ישראל מי כמוך, גוי קדושים, גאולֵי מקדישים, גיא צבי דשים, ואני דר כאן, בעד דור ממושכן, גדר מכאן ומכאן, ואז נמו עלי ארון ומשכן: אשריך ישראל מי כמוך, ההולכים בזה, היורשים בזה, ההר הטוב הזה, ואני ואחי ואחותי, וכל בני חולתי, זאת מנוחתי, ואז נמו עלי כל בני חֻפתי: אשריך ישראל מי כמוך, זכיתם למן ודבש, זאת הארץ לכבש, זבת חלב ודבש, ואני חכיתי לָבֹא, ונמנעתי מִבוֹא, אלא בעלית הר נבו, ואז נמו עלי שמש וכוכבו: אשריך ישראל מי כמוך, טובה אם תשכילו, טוב הארץ תאכלו, טפכם לא יִכְלוּ, ואני יגעתי, ולא הונחתי, וּכְגַעְתִי נאנחתי, ידי כבדה על אנחתי, ואז נמו עלי אלמנתי וְהוֹרָתִי: אשריך ישראל מי כמוך, כי יגעתם והנחילכם, כמו עלה בגורלכם, כאשר דבר לכם, ואני לא אצתי מרועה, צאן בטוב מרעה, ועתה אין אני רועה, ואז נמו עלי כל נביא ורועה: אשריך ישראל מי כמוך, מַתָנָה ממדבר, מורשה כמדובר, מנה יהי פסת בר, ואני נהייתי ונחליתי, ולזאת לא הוחלתי, ועתה געתי וזחלתי, ואז נמו עלי כל בני חוֹלתי: אשריך ישראל מי כמוך, שבעים בלחם, שכרם להם, שמחה באהליהם, ואני עמדתי בהר, ונאמר לי התמהר, עֲלֵה אל הר ההר, ואז נמו עלי חרס וסהר: אשריך ישראל מי כמוך, פוריה וַעֲנֵפָה, פרות הענפה, פלגים לנופפה, ואני צערתי הרבה, ולא זכיתי להתרוה, וצבי גן רוה, ואז נמו עלי כל לב דוה: אשריך ישראל מי כמוך, קדושת ארצות, קדומת נערצות, קניתם במרוצות, ואני רצתי כצבי, ולא הורשתי ארץ צבי, אוי לי עצבי, ואז נמו עלי לוחות מחצבי: אשריך ישראל מי כמוך, שֶקֶט מי מנוחות, שויתי להנחות, שאנן במנוחות, ואני תרתי ולא ראיתי, סברתי ולא טעמתי, ועל כן אמאס ונחמתי, ותהי זאת נחמתי:

גם בזה שם הקליר נרמז בגימטריאה, כי חשבון אשלי מטע גן אוכלי מודגן ארץ תירוש ודגן 1953 כחשבון מני אלעזר קליר מקרית ספר חזק.

ויעל משה. וסליק משה ממישריא דמואב וכו'. ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו מעודן, צפות שלות עם ונידודן, באיזה מקום יהי אובדן, מצלם מיכה ועד דן, וקום עלה אל הר העברים, משה רב לך אל תוסף להרבות לדבר דברים.

וגם כאן נרמז שם הקליר, כי חשבון משה רב (לך) אל תוסף להרבות לדבר דברים 2259 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר חזק.

מי עלה למרום וכו' משה עלה למרום (ג"פ) והוא הוריד עוז מבטחה, התקבצו מלאכים. יֶרֶד עלה וכו' וכו' עד אביסוכו עלה וכו'. אות ראשון אנכי, אות שני לא יהיה לך, אות שלישי לא תשא, אות רביעי זכור ושמור, התקבצו מלאכים. אות חמישי סדרי תורה, אות ששי סדרי משנה, אות שביעי יומא דשבתא, אות שמיני ברכתא דמילה, התקבצו מלאכים אז מרחם אמי בחנת תומי, ובחנת נואמי, ולמה אני מת, פן יֵאָמֵר איש האלהים, עלה אל האלהים והנו כאלהים: בעת טיט וחומר, נֻתתי בתיבת גמא, ושמרתי אֹמֶר, ולמה אני מת, פן יאמר ביטה לו פנים בפנים, וקרן לו עור פנים, והנו כאלהים: גם הָשלכתי ליאור, מפני מורדי אור, ודברך היה לי אור, ולמה אני מת, פן יאמר, גדע חם בעשר מכות, וגאל עיניה ברכות, והנו כאלהים: דהרת בת מפריך, על יד היאור להדריך, ימי להאריך, ולמה אני מת, פן יאמר, רץ כנשתלח אל סגלה, והוציאָם בגילה. והנו כאלהים:

וגם כאן שם הקליר נרמז, כי חשבון אז מרחם אמי בחנת תומי ובחרת נואמי ולמה 2067 כחשבון אלעזר ברבי קליר מקרית ספר חזק.

ואת כל נפתלי, וית כל נפתלי וית ארעא דאפרים ומנשה וית כל ארעא דיהודה עד ימא מערבאה. ואת כל נפתלי גורן עגולת כשרון, מן המכתש תשור ותרון, דלדלה עשר בחרון, עד הים האחרון וקום עלה על הר. אז כל בריות נוצרו מאדמה, וסופם לתולעה ורמה, בי נשבעתי בגופך לא תשלוט רמה, ולא כמות כל האדם תמות ואיך אמות: גדודים ושרפים ועמדו מפה ומפה ויעשו שרותך, ואני אצהיר בתוך שורתך, בי נשבעתי ולא יֵדַע אִיש את קבורתך: הן אני בכבודי אנהגך ארבעה מילין, ותרשישים בחסדך יהיו גומלים, בי נשבעתי ואניחך אצל שלשת הגדולים: זכרונך יהי לברכה, בפי מרומם על כל ברכה, בי נשבעתי חשמלים ואראלים יאמרו זכר צדיק לברכה: טפסרים המשרתים לפני ה‘, יאמרו עשו חסד לנביא ה’, בי נשבעתי יצאו לקראתך, ויאמרו ברוך הבא בשם ה‘: כל שערי גן עדן יפתחו לפניך תבא, ויצאו לקראתך איתן ובא מִבא, וגם הֲבֹא נָבֹא, בי נשבעתי לפניך יפתחו שערי גן עדן, ויאמרו זה השער לה’ צדיקים יבאו בו: מלאכי מעל אשר ביניהם שלום, יֵצאוּ לקראתך בדברי שלום, בי נשבעתי נואמים לפניך יבא שלום: שרפים כל אחד ואחד לפי כחו, יאמרו לז ללז בֹאו וניפה כחו, בי נשבעתי עונים לפניך ינוחו על משכבותם הלך נכחו: פֶה אחד יפציחו עד עולם, הַזכירו לברכה מנחיל דת העולם, בי נשבעתי צווחים ואומרים נשמתו לחיי עולם: קדושי מעלה ודרי מטה יאמרו מתי יבא, ברוב עם לתשועת עדתו, האיש אשר לא קם בישראל כמותו, בי נשבעתי רוגשים ואומרים יהי שלום במנוחתו: שמורה תהיה אצלך דת עץ החיים, ואתה תבא בראש חבורתך בבנין מוצָא מים חיים, בי נשבעתי תשמע מפי תהי בצרור החיים, ולא כמוֹת וגו': וגם כאן שם הקליר נרמז בגימטריאה, כי חשבון אז (כל בריות נוצרו מאדמה) וסופם לתולעה ורימה (בי נשבעתי) בגופך לא תשלוט רימה 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר:

ואת הנגב. וית דרומא וכו‘. ואת הנגב ואת הככר, המון עמון ומואב מבוער, שאונם בשדה לערער, והראה לו צדיקים להער, מעיר התמרים עד צער. לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם אץ דם מצרי, לסובבי ולהצירי, גוחי ויוצרי בזאת אל תעצירי, בשרתי את נאוציו, ידעתי כי אין צדיק יוצא מחלציו, והשיבוֹ איום, בעצם היום, בִין כי מִצְרִי למַפַח, ולמות יְסֻפַח, להבהיב יְנֻפַח, ואיך בחטא יְטֻפַח, זאת לא זאת זאת לא זאת: למה זאת אם אין זאת, משה עלֵה ומות, כי גזרה היא שתמות, לא אמות, לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם גמלתי בְעֻלְפֶה בסנה, בדבוּר פה, בְדַבְרִי פה אל פה, למי שם פה, אם עון הוא מחהו, ואל נא תזכרהו, והשיבוֹ איום, בעצם היום, דבריך הֻחְמָדוּ, ואם בסנה כבדו, לדורות יותמדו, ואיך בחטא יואמדו. זאת וגו’: לא אמות, לא אמות, לא אמות, ועל מה אמות, אם המכות אשר בנוף עשיתי, או ההמון אשר בצוּל עֻשֵתִי, אם היה בם צדיק מדמו נקתי, אם אֲסַפְסוּפֵימו קבלתי, זכור ה' מי ה' באמרם, ואל תלכדני בעבורם, והשיבו איום, בעצם היום, וקוצים קצוצים, בְפֶלֶג גמוצים, במפח לחוצים, כמטרה לחצים. זאת וגו‘: ויאמר ה’ אליו ואמר ה' ליה, ויאמר ה' אליו זאת נחלת צדיק צבי וגבור, נשבעתי חק ולא יעבור, חלילה אלתי מעבור, ושמה לא תעבור וקום עלה.

וגם כאן נרמז שם הקליר, כי בחשבון (אם אץ) דם מצרי לסובבי ולהצירי גוחי 872 כחשבון אלעזר בירבי קליר.

שח ציר נאמן למה אני מת, כי אמון שביתי, כי בהר סיני עליתי, כי גנוזה חקקתי, ואיך תאמר לי עלה וּמוּת בהר: שח ציר נאמן למה אני מת, כי דתך דרשתי, כי העם הוצאתי, כי וארבעים יום צמתי, ואיך תאמר וגו':

שח ציר נאמן למה אני מת, כי זכרך זכרתי, כי חיים שתיתי, כי טהורה חקקתי, ואיך תאמר וגו‘: שח ציר נאמן למה אני מת, כי יקרה ידעתי, כי כבֻדה כתבתי, כי לוחות חצבתי, ואיך תאמר וגו’: שח ציר נאמן, למה אני מת, כי מרום עליתי, כי נאמן נקראתי כי סודך למדתי, ואיך תאמר וגו‘: שח ציר נאמן למה אני מת, כי ערפל כבשתי, כי פה אל פה דברתי, כי צאנך רעיתי, ואיך תאמר וגו’: שח ציר נאמן למה אני מת כי קולך שמעתי, כי רצונך עשיתי, כי שכינתך תרתי, ואיך תאמר וגו'

וגם פה שם הקליר נרמז, כי חשבון שח ציר נאמן למה אני מת (כי) אמון שביתי 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר.

איש אשר הוקרן לו אורה, איש בחרוֹ אל נורא, איש גש לערפלי נורא, יֵאָמֵר לו עלה ומות בהר, צעק צעקה גדולה ומרה יוכבד אמי: איש דש ענני נהורא, איש הִשִיךְ עברה, איש וִיתֵר מֵעָם עברה יאמר לו וגו‘: איש זִכָּה עדת בחורה, איש חִבש מי מרה, איש טוב מאז נקרא יאמר לו וגו’: איש יִקַר יקרה, איש כתב חוקי תורה, איש לִמֵד לעם מורא יאמר לו וגו‘: איש מלך בישורון נקרַא, איש נִהֵג אום שחורה, איש שח בריאה יברא יאמר לו וגו’: איש עלה לרום כבאברה, איש פץ והשיך עברה, איש צִדֵק עם נברא יאמר לו וגו‘: איש קרא על הים שירה, איש ראה ויירא, איש שכינה שרה, איש תינה משנה תורה יאמר לו וגו’. — אורח זו אלך, גזר עלי המלך, הנני היום מֻבְדַל והולך, קהלי הֱיֶה לשלום: בזאת לא נדע מה נעשה, כי כל אשר יחפוץ יעשה, ואין מי יאמר לו מה תעשה, רוענו לֵךְ לשלום: היום לי אחרון, חַק לי ראשון ואחרון, אֵאָסֵף כנאסף אחי אהרן, קהלי היה לשלום: ונתיב מוכן הוא, קטון וגדול שם הוא, מי יחיה ולא יראהו, רוענו לך לשלום: זה הוא לי אמר, עלֵה ומות בהר, ונפשי למאד הֵימָר, קהלי היה לשלום: חקק לבני אדם מיתה, לחסידיו יקר המותה, וענותך לעם הִבַעְתָּ, רוענו לך לשלום: כָבַד עלי רעה, כי המות לי הוגעה, מה אעשה לא אדעה, קהלי היה לשלום: לא יחר לך, ולא יֵצַר לך, כבוד בגן עדן מוכן לך, רוענו לך לשלום: מה תשתוחחי נפשי, נפלה עטרת ראשי, וצור אִשְשִי, קהלי היה לשלום: תנוח בצרור החיים נפשך, כסא כבוד יַנְפישך, חן ישועה נופשיך, רוענו לך לשלום.

וגם בזה נרמז שם הקליר, אם במקום כסא נכתוב כס, כי חשבון תנוח בצרור החיים נפשך כס כבוד ינפישך 2067 כחשבון אלעזר ברבי קליר מקרית ספר חזק, וגם מלות זה הוא לי אמר עלה ומות בהר ונפשי למאד הימר (קהלי) היה לשלום חשבונן 2259 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר חזק.

וימת שם משה. ומית תמן משה. וימת שם משה עבד ה‘, טועֵן עוֹל גדולי וקטני, טכס ברכה לזרע איתני, יצתה נשמתו בגזרת ה’, יצתה בנשיקה על פי ה‘; ויקבור אותו. וקבר יתיה. ויקבור אותו בגי כושל בצאתו בל יחזה, על דבר פעור במחזה, למעול מעל באלי זה למעול עד היום הזה: ומשה בן מאה. ומשה בר מאה. ומשה בן מאה ועשרים שנה מנער ועד זקן במשלחו, כדי שלח במשלחו. נאמן ציר ומשיב לשולחו, נאמן לא כהתה עינו ולא נס לחה: אזלת יוכבד מפיסת למצרים, מצרים מצרים דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דקטל בי כל בוכריא: אזלת יוכבד מפיסת לנילוס, נילוס נילוס דלמא המית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאעבד בי מימי לדמא: אזלת יוכבד מפיסת לימא, ימא דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאעבר בי תרין עשר שבטין: אזלת יוכבד מפיסת למדברא, מדברא מדברא דלמה חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאנחת עלי לישראל מנא: אזלת יוכבד מפיסת לסיני, סיני סיני דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דאנחת עלי תרין לוחי קימא: אזלת יוכבד מפיסת לכיפא, כיפא כיפא דלמא חמית ליה למשה, בחייך יוכבד לא חמיתי יתיה מן יומא דמחא עלי תרין שרביטין: ויבכו בני ישראל. ובכו בני ישראל. ויבכו בני ישראל ספדו וקשרו מספד למשה, אבל כבד ועצום למשה, עָרְכוּ אח ואחות אוי הנגשה, ערכו ימי בכי אבל משה: ויהושע בן נון מלא. ויהושע בר נון אתמלא. ויהושע בן נון פתח ואמר אוי לי אדוני משה, איה המעלם מים משה, צאן והנהיג ממים מְמֻשה, צאן כאשר צוה ה’ את משה: ולא קם נביא. ולא קם נבייא. ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, קדוש ונאמן בכל הבנים, נאה ומרוצה בן אב לבנים, רצוי ליודעיו בכל פנים, רצוי אשר ידעו ה' פנים אל פנים: לכל האותות. לכל אתיא. לכל האותות והמופתים שעשה וגזר פרצו. ביהודה ובאפרים להמריצו, תינה לדורות מעריצו, תינה לכל עבדיו ולכל ארצו. ולכל היד החזקה. ולכל ידא תקיפתא. הפטרה. קהלת.

השאר בשבוע הבא. ח' באב.

ידידך שד"ל.

תפלה לכל תענית צבור ועל כל צרה שלא תבא על הצבור. קָרֵב אורך לעניה, וננצל ממכת שאיה, כשענית לאברהם בהר המוריה, עננו וגונננו בעוז תושיה. קרב בריתך לתפארה, ולבדך תדרוך פוּרָה, כשענית ליצחק לנוכח עקרה, עננו והחיינו בטללי שפרה. קרב גיל למחכי ביאתו, וננצל מיד צר ומחמתו, כשענית ליעקב בעת צרתו, עננו ונעריצך בקדושתו. קרב דברך לקול ערב, וחלצנו ממחרף ומאורב, כשענית למשה בחורב, עננו וחננו דעה הֶרֶב. קרב הדרך ולא נָסוּף, ואויביך שית כקנה וסוף, כשענית לאבותינו על ים סוף, עננו ושובבנו ולא נָסוּף, קרב ושלח עזרנו מקדש, ואבד מחללי מקדש קדש, כשענית לאהרן בבואו אל הקדש, עננו וכפר עון קדש. קרב זאת ליהודה, ואבד צוררי יהודה, כשענית לפנחס בקומו מתוך העדה, עננו גואלנו מתוך שדודה. קרב חסדך למישרי מעגל, ואויביך שית כגלגל, כשענית ליהושע בגלגל, עננו וארוכה ומרפא לנו תורגל. קרב טובך⁶ לעיפה, והסר ממנו קלון וחרפה, כשענית לשמואל במצפה, עננו וברך את שנותינו בטל תרופה. קרב ישעך לקוי תהלתו, וירונו מחכי תוחלתו, כשענית לחזקיהו בחלותו, עננו וקבץ עמך לנחלתו. קרב כבודו לנוחו, ופדה עמך ממדחו, כשענית לאלישע ביריחו, עננו וצדקנו במשפטי נכוחו. קרב לעמך רועה וחומל, ואויביך שית כבוסר גומל, כשענית לאליהו בהר הכרמל, עננו וזֵר יוכנע ויאמל. קרב מעוז חֶפֶץ לסוערה, וחלצה מִדֶבֶר ומעברה, כשענית לדוד במערה, עננו והיה לנו מחסה ועזרה. קרב נחמות ללקתה בכפלים, ונחזה בה מחולת מחנים, כשענית לשלמה בירושלם, עננו ותבנה חומות ירושלם. קרב שמך למעֻנגה, יושב בסתר המדרגה, כשענית ליונה במעי הדגה, עננו בקראנו אליך מדאגה. קרב עוזך לבית יעקב אש, ותהיה לנו סביב חומת אש, כשענית לחנניה מישאל ועזריה בתוך כבשן האש, עננו ותרצנו כעבודת מודקה אש. קרב פלאך להולכי בציות, והעלנו מבור תחתיות, כשענית לדניאל בגוב אריות, עננו ונהללך ברוב הודיות. קרב צדקך לגולה וסורה, והסר ממנה מחלה ומגפה, כשענית לעזרא בגולה, עננו ועטרנו שלום וגדולה. ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום.

והנה גם אלה קרובות לר' אלעזר הקליר, ושמו רמוז בסופן, כי חשבון (קרב) צדקך לגולה וסורה והסר ממנה מחלה (ומגפה) 1054 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר.

וקודם בא“י גואל ישראל, אם ירצה החזן להאריך אומר: מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אותנו ואת כל קהלות הקדש וכל השרוים בצער ובצרה וכל החבושים בבית האסורים ביד מלך ושרים הוא ישלח מלאכו ויושיעם ויפדם ומכל צרותיהם יצילם וישמע לקול צעקתנו ביום הזה, בא”י גואל ישראל. ותוקעין תר“ת, ואח”כ חוזר ואומר מי שענה את אברהם אבינו (כמו למעלה עד ביום הזה). אתה זוכר מעשה עולם וכו' עד ועקדת יצחק לזרעו תזכור. מי שענה את אבותינו ואת משה על ים סוף וכו' עד ביום הזה, בא“י זוכר הנשכחות. ותוקע תרועה תקיעה תרועה, וחוזר ואומר מי שענה את אבותינו ואת משה על ים סוף וכו' עד ביום הזה. אתה נגלית עד מירכתי ארץ. מי שענה את יהושע בגלגל וכו' עד ביום הזה, בא”י שומע תרועה. ותוקעין תר“ת, וחוזר החזן ואומר מי שענה את יהושע בגלגל וכו' עד ביום הזה. שיר המעלות אל ה' בצרתה לי. מי שענה את שמואל במצפה וכו' עד ביום הזה, בא”י שומע צעקה. ותוקעין תרועה תקיעה תרועה, וחוזר החזן ואומר מי שענה את שמואל במצפה וכו' עד ביום הזה. שיר למעלות אשא עיני. מי שענה את אליהו בהר הכרמל וכו' בא“י שומע תפלה. תר”ת. מי שענה את אליהו וכו‘. שיר המעלות ממעמקים. עננו ה’ עננו עד בכל עת צרה וצוקה. מי שענה את יונה במעי הדגה וכו‘. תפלה לעני כי יעטוף. מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם וכו’ בא“י המרחם על הארץ. תר”ת. מי שענה את דוד ואת שלמה בנו בירושלם וכו' בא"י גואל ישראל.

אחר התפלה: הנה כחומר ביד היוצר וכו' עד כן אנו בידך ללבן ולצרף, לברית הבט אל תפן אל יצר. על רבוי חולים ב"מ. אליך ה' נשאנו עינינו (א"ב שלמה). אל מלך. ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף וא"ב). אל מלך. אני קראתיך כי תענני אל ותעתר אלי (א"ב בנימן). אל מלך. אבא היום בתפלה אל מקדשי אל (אברהם). אל מלך. אגיד נפלאותיך איום ונורא (שמואל). אל מלך. ה' נגדך כל תאותי. אל מלך. אשירה ואזמרה לשמך גואלי (א"ב).

תפלה על צרה שלא תבא: ירמ“י או”א שיהיה הקץ הזה קץ תכלית שְבִי עמך בית ישראל וכו' וכו'.

ברכת חולים. יחל ישראל וגו' והוא יפדה וגו‘. מצלאין אנחנא וכו’ וכו‘. סדר שנוי השם: מצלאין אנחנא וכו וכו’. ליושבת על המשבר: משכיל לדוד בהיותו במערה תפלה. ואח“כ אומר זאת הברכה עשאה הרב הגדול ר' נחמיה זצ”ל. הסולח לכל עונכי וגו' הגואל וגו' המשביע וגו‘. מצלאין אנחנא וכו’ וכו'.

מזמורים שאומרים בכל השנה. ה‘. ו’. י‘. י“א. י”ג. י“ז. כ”ז. כ“ח. ל”א. ל“ב. ל”ה. ל"ח. מ’. מ“א. מ”ד. ס“ט. ע'. ע”א. אח“כ עשרה דפים כוללים מנהגים ודינים, וזה סדרם: ענין ברית מילה, ענין פדיון הבן, סדר חתנים, ברכת ארוסין, ברכת חתנים, אשא תפלה בעד חתן וכלה וכו' (א"ב). יפרו וירבו כרעננים, יחזו ויראו בבני בנים, אַתְּ חתן ליום חתונה וכו' (אלעזר). הלכות נידה, דין טבילה לנידה, דין שיעור מקוה והכשירו, דין טבילת כלים, ענין אבלות, צידוק הדין (ובתוכו: ולמען דם עבדיך השפוך בשנת תתנ“ו וכו' כמה אלופינו אשר בשנת כל”ו כלו יחד), מצות הבן על האב, תקון ציצית ועטיפתו, קביעת מזוזה וחיובה. ניקור הבשר לרבנו שלמה זצ”ל, הלכות כחל, דין מליחת בשר. סדר פרשיות של תורה. סדר הפטרות של כל השנה. סדר הברכות. דין ברכת היין. דין סדר זימון.

תם ונשלם תהלה לאל עולם. עלינו לשבח לאדון הכל אשר נתן לנו כח ואמץ את ידינו לזכות את הרבים ולהשלים הספר המקודש הזה וכו' וכו' כפי הנהוג לקהל הקדום המקודש קהל קדוש רומ“ה והנטפלים אליהם מבני עמנו וכו' וכו' ואולם היתה התחלת בנין הספר הזה על ידינו בני שונצי”ן בעיר שונצין בחדש תשרי שנת רמ"ו לאלף הששי והשלמנוהו פה קזאל מיורי בשני בשבת בעשרים יום לחדש אלול שנת חמשת אלפים ומאתים וששה וארבעים לבריאת עולם דהיינו שנה תמימה בקרוב פעלנו ועשינו בחזקת היד בבנינו יתברך ויתרומם יוצר בראשית אשר עזרנו להתחיל ולהשלים על כל ברכה ותהלה אמן סלה.

ואחרי אשר השלמתי רשימת כל מה שנכלל במחזור בני רומה דפוס שונצין שנת רמ“ו אערכה לפניך ידידי היקר רשימה קצרה משאר הדפוסים שראיתי מהמחזור הזה, וכלם עניים בערך אל דפוס שונצין, כי קצת מהפיוטים הנמצאים בו לא נהגו לאומרם ואינם בשאר דפוסים. — בשנת ש”י נדפס בבולונייא מחזור כפי מנהג ק“ק רומא עם פירוש קמחא דאבישונא אשר חבר ר' יוחנן טריויס (Treves), כנזכר בשלשלת הקבלה, ואמנם המחבר העלים שמו מפירושו, ואחר זמן הודיע שמו בהקדמת הפירוש אשר עשה להלכות שחיטה ובדיקה והלכות איסור והיתר אשר לבעל המרדכי (ויניציאה על יד דניאל אדיל קינד). והפירוש הזה קמחא דאבישונא הוא נחמד ונעים ונכבד בעיני מאד. הדפוס הזה הוא שני חלקים in folio, ונמצאים ממנו עקסעמפלארע על קלף יפים מאד, ואחד מהם ביד ידידנו יוא”ל. הדפוס הזה כולל פרקי אבות עם פירוש ר' עובדיה ספורנו (מלבד פירוש הרמב"ם).

בשנת שמ“ז נדפס מחזור כמנהג ק”ק רומה בויניציאה במצות זואן די גארה, בשני כרכים in 8^vo קטן כמו 12^mo, בלא פירוש, רק בהערות קצרות, וברשימת האותיות אשר שמות המחברים רמוזים בהם, ונדפס שנית המחזור הזה בויניציאה שנת ת“ע בדפוס ברגאדין, דומה לדפוס שמ”ז. בשנת תע"ח נדפס המחזור הזה במנטובה in folio, וגם הוא בלא פירוש.

הגבירים (בני שני אחים) גבריאל טריעסטע פאר הקהל הזה, יש להם מחזור כמנהג בני רומא כ“י על קלף בשני חלקים, כתב אותו ר' אברהם בן מהר”ר מתתיה דטרייוש בעיר פיסרו (Pesaro) בשנת רמ“א. ועתה ארשום לפניך ידידי היקר כל מה שנמצא בכ”י הזה ולא נמצא בספרי הדפוס.

בין חנוכה לעשרה בטבת המחזור הזה כולל ענין תענית מתחיל סלח לנו אבינו וי“ג מדות, ואח”כ סליחות, ואלו הן: אתה תקום תרחם, ועל הרעה תנחם (א"ב), אתה תשמע מן השמים, אנקת מיחדי שמך פעמים (א"ב כפולה); אין לי בטחון כי אם עליך; מקוצר רוּח ומעבודה קשה וכבדה, ומִשֶבר רוח תייליל הבת יהודה (מרדכי בר שבתי הרופא); יוסף אשר מקדם עיניו בך תולה (משה בר יוסף); על האותות והסימנין הנגזרין על הציבור: אותותינו לא ראינו ואין יודע לעתות….. שמו אותותם אותות (א"ב, בנימן); על האסורים והיושבים במצור: אחינו ישראל הסעורים (שמואל); דרשנוך בכל לב נצח ישראל עזרנו ומגננו (דניאל); ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף); אוספו אבות ובנים, בצום ובכי ובתחנונים (שמואל); אמוני עתים אספוּ, בטלו בעלי מעשים (יואל); סליחה לצדיק ר' אליהו נ“ע. אלהים בעלונו אדונים; על רבוי החולים: אליך ה' נשאנו עינינו (שלמה), על זאת תאבל הארץ (אמתי); אבלה נפלה תמה כשחר נשקפה (שמואל); על המלשינים והמינים והמסורות: אל מי אנוסה לעזרה ואל מי מקדושים אפנה, בעוד רשע לנגדי מתנכל עלי ומתאנה; אנא מהרה כַלֵה קוצי כרמך (אליה בר שמעיה) אני קראתיך כי תענני אל ותעתר לי (בנימן); אויבים קמו עלי על לא חמס בכפי (אליה בר שמעיה); אחרת על ספרי הקדש שנגבו: אוחילה קירות לבי בזכרי אהביך (בנימן); אבות עולם ישנֵי מַכְפֵל מה לכם, מחשים עד עת קץ על עולליכם (משה); אחרת על המעוררים כנגד התלמוד; אראלים צעקו חוצה מרה על אודותינו; (בנימן); אריוך דמעתי יומם ולילה ולא אחשה (משה); אבות עולם אמת אולם לזאת לכם להתעוררה…… אי משנה וגמרא אי חכמה מפוארה (בנימן בר אברהם העניו); אחרת על הצלת ישראל: אגיד נפלאותיך איום ונורא (שמואל); ישני חברון ידידי אל אציליו (יצחק בן ישראל?); סליחה אחרת שעשה רבנו דוד בר' משולם על הגזרות: אלהים אל דֳמִי לְדָמִי, אל תחרש ואל תשקוט למקוממי; תחנה יפה לאומרה בכל יום: אני קראתיך אל כי תענני (אברהם? ברבי יעקב); אליך ה' אקרא, בכל דור ודור שמך אזכירה (א"ב); אל דמי לך רב וגואל, יעקב במצר ועת צרה לישראל (אליה); יומם עינינו תלויות צופות לרב עליליות (יצחק). ואח”כ: הלא זה הוא סדר תפלת תענית נעשה ברומא ביום ה' כ“א בסיון שנת פ”א לפרט כשנסעו שלוחי הקהל ללכת בחצר (אמר שד“ל נראה שהכוונה לאויניון שהיה שם חצר הפאבסט בימים ההם; ואמנם מה היתה הצרה ההיא, אשר בעבורה שלחו קהל רומא שליחים לחצר בשנת פ”א, נ“ל שהוא השמד הי”ד הנזכר בשבט יהודה, והביאו Basnage בספר ט' פרק י"ט סימן ח' והחכם הנכבד יאסט כתב עליו (בחלק ז' עמוד 258) שהוא Fabel, והמחזור הזה מוכיח שאמת היה ולא משל היה. ועתה ראה זה מצאתי בס' עמק הבכא לר' יוסף הכהן (בעל ס' דברי הימים למלכי צרפת, וזה עמק הבכא הוא ס' בלתי ידוע לדע ראססי, והוא כ“י ביד ידידי מוהר”ר רמש“ג וביד ידידנו יוא”ל), וזה לשונו: ויהי בשנת חמשת אלפים ושמונים ואחת היא שנת אחת ועשרים ושלוש מאות ואלף ותבקש כאנטה (Santa) שמילאנטה (?) אחות האפיפיור להשמיד את היהודים, ולא יכולה, ותבקש מאחיה להדיחם מעל אדמתו, וישא את פניה, ותהי עת צרה ליעקב בעת ההיא. ויתנם ה' לרחמים בעיני פידיריקו מלך נאפולי ויעמוד בפרץ נגד כל הקמים עליהם,

ויתנו היהודים אל האשה הארורה ההיא זהובים עשרים אלף וַתֵאָלֵם, ולא נעשה הדבר הזה. עכ“ל. ולפי זה יתכן ג”כ שהחצר הנזכר הוא חצר נאפולי ולא חצר הפאבסט; ואחר מלות ללכת בחצר כתוב כאן: האל העונה אותם ביום צרתם הוא יעננו ויושיענו תשועת עולמים; ואח“כ: קרב הודך (לא אוֹרְךָ) לעניה, וננצל ממכת שאיה וכו' וכו' מי שענה וכו' אתה זוכר וכו' וכו' כמו שהעתקתי למעלה מן המחזור הנדפס במעט חלופים; ונ”ל ברור כי מה שנזכר בכ“י שנעשה הסדר הזה ברומא בשנת פ”א, אין הכוונה שאז ולא קודם לכן סֻדַר הסדר הזה, כי אמנם עקר הסדר הזה הוא נמצא במשנה בפרק סדר תעניות כיצד, והקרובות קדמו טובא לשנת פ“א, כי מלאכת הקליר הן; אך נראה כי להיות שתענית צבור (או כפור קטן) אינו נעשה אלא לעתים רחוקות, אחד מן הסופרים שהעתיק המחזור אחר שנת פ”א רשם לזכרון עולם את עצם היום ההוא אשר בו התפללו הסדר הזה ונענו). זאת התפלה חוברה על גזרות אשכנז: ירמ“י או”א שיהא הקץ הזה קץ לשבי עמך וכו' וכו' כמו בנדפס.

בשבת שלפני פורים אחר אדון חסדך לר“י הלוי כתוב: אחרת, היא מוצאת ממעונות אריות שבחבורת הצרפתים, מקטרת מור ולבונת הנעימות, אשר תהום ההעתק אמר לא בי היא וים מחזורי הלועזים אמר אין עמדי, ששון ושמחת המליצה ימצא בה תודה וקול זמרה: תוך בור גלות שבותי, רוח שיר אעירה, אוחילה קץ פדותי, צאתו משעירה, חסדי אל אזכירה, עת הצר המן, רשתו אל רגלי טמן, את נפשו לא חיה, שמוהו לשאיה (כ"ה בתים). אמר שד”ל: שכחתי להזכיר בתחלת דברי כי מחזור איטאליאני נקרא ג“כ מחזור הלועזים, וזה מפני שאנשי איטליאה נקראים לועזים ולשון איטליאה נקראת לשון לועז כנזכר בתשבי ובס' מעשי ה' דף קל”ד ע"ג.

בכ"י הזה מצאתי קרובות לצום אסתר, תחלתן: אשנן עוזך בעם נועז נורא עלילה, אמץ נוראותיך על בני אדם להעלילה, וסופן: הסעת קויך והבאתם עד הלום, קַבצם ביד לאט אדרתו ויגלום, קִווּי תוחלתם בלי לבלום, עושה השלום. ואם נכתוב מלת ויגלום או מלת לבלום חסרה כאשר היא במקרא אז נמצא חשבון קבצם ביד לאט אדרתו ויגלם קווי תוחלתם בלי לבלום 2144 כחשבון אלעזר בירבי יעקב קליר מקרית ספר.

בשבת הגדול אחר אני חומה יש כאן זולת, תחלתו: ארוסת אמונה ארוסת צדק ומשפט, בכמה אדע אשר זְקֵנָה פִטְפַט, גרות לה נגזר בעני לְהִשָפַט, דדיה בלא סומנוּ לצאת במשפט, והוא על סדר א“ב, ואחר סיום הא”ב יבאו הטורים האלה: יופי יפעתך בְשֵש לְהֵחָבֵש ולתקנה, התכסות בגדי משי במיני צבעונה, ועדי אעדך וצמידים בידיך יִנָתנו, דלת ראשך ברביד ונזם יִתַקנו, האזנים בעגילים והראש בעטרת יותקנו, בסלת ושמן ודבש מאכליך ידושנו, רבים מפלאיו כחול מוֹרָשָה בְחִבָה, חש חֵרותה ובאדירים העבִירה בחרבה, זִבְלה פנימה היות כבודה ונאוה, קריאתו לה מכל בנות להשתגבה. והנה ראש החרוזות הן יהודה בר… חזק, והנה בהכרח שם האב נרמז במלות רבים מפלאיו כחול מורשה בחבה, ולא מצאתי פתרון אלא בשנאמר שהכוונה יהודה ברבי משה, ותהיה מלת משה רמוזה במלת מורשה (הוא יהודה בר מנחם).

ביוצר של פסח אחר אנעים חדושי שירים יש כאן זולת: איומה נכונה כשחר, שתולה מרחם משחר, מי זאת הנשקפה כמו שחר. ואח“כ: יוצר אחר של פסח: שיר אשר נואמו וכו'. ואח”כ: יוצר אחר לפסח: אור ישע מאושרים וכו' עד אלהי אבי, כמו במחזור אשכנזי. ואח“כ: יוצר אחר לפסח: אדבר מישרים, משפטים ישרים וכו'. ואח”כ זמר קטן (חמשה בתים) חברו ר' אברהם יגל, תחלתו: אלהי אקרא יומם ותענה, ולילה לא דממה לי לפארך… וברכו את ה' המבורך.

בשבת הסמוך לשבועות בסוף אמונת עתים אצלו אמון יש בית אחד שראשי תבותיו אברהם, ואח"כ כך גזרו רבותינו מביני מדע ושוכלתנים (משלם בר אברם),

בשבועות יש כאן מעריב: אל נגלה בסיני, וגם אנכי ה‘, לא יהיה לך אל אחר על פני וכו’ וכו'.

על פיוט אזכור מקדם פלאי אל כתוב: רשות לנשמת דשבועות לכמ“ר יואב מבית אל ז”ל. אחר פיוט אור ישראל קדושי יש כאן סלוק: וירד אב לנביאים ראש לחכמים, משה בחיר האל תמים (א"ב). אופן: אנכי אדיר באדירים (יהודה ברבי מנחם). זולת: יש לפעולתך שכרים. בְמָשְלך בשני יצרים (יהודה). בסוף פיוט אלהים בהנחילך, במקום סִדְקוֹ עִזְקוֹ כתוב כאן סִדְקוֹ עִמְקוֹ במי“ם תחת זי”ן, וברוך היודע. ואחר הפיוט הזה יש כאן סלוק: וכל לוהטו בשלהביותיך, וחולחלו מקול שופרותיך (ליאו (אליהו) נטי בר רבי אברהם), אופן: כבודו לא יודעים אופנים (ליאו נתי). זולת: אתה הוא המעלנו מים (א"ב). אברך את ה' נאדרי (לאברהם יגל, חמשה בתים).

בתשעה באב אחר קינת עונינו ארוכים ורחבים וגבוהים, אחר מלות תועבנו ברעב ובגלות ובמגפה, כתוב כאן: לוּ אלה געונו ושככה חֵמה וכו' וכו' למעלה, עד לקול פתחי לי, ואח“כ: זַמוֹתִי כי לעד יאהילי, רשעתי ונסעתי ונטש אהלי. אֹהלי איכה גלו קדֵשים, בעת כי נעתק צור ונטש קדושים, בלע בשבי צאן קדשים, ויאפפני רעות בכל חדשים וכו' וכו' ומקים ידיעותי שכבו כקוץ ודרדר, כגזרו שמנה עשר דבר זקני הדר, תקרה ומעזיבה ערו מֵחֲדַר, כי לוליאנוס ופפוס נהרגו בחמשה באדר. זכור ה' מה היה לנו. למי אמרת מכל בני אב, לפרוע שטר חוב ארבע מאות כחוייב, כי אם לזרע אשר אהב, ואיה אומר יהיה כה (שאר הקינה הזאת הושמט מהספר, וכתוב בו:) וכו' עד למי תפחת, במזי רעב, והועפו כעב כנצר נתעב, מָקוֹר (אמר שד"ל אולי מקוֹר) רוח ללעב, למי עוללת כה. כה עשיתי לכם, וכה עשו לי אבותיכם, מידכם היתה זאת לכם, למה תריבו אלי כלכם. שקוננתם בקינותיכם למען כה, אוי למי עשיתי טובות כה, למה תאמרו למי עוללת כה. למי תמכתי אוּר כשד וחתכתי חרב והאבקתי גדודי להב, מלפני אבותיכם בשלכם (גם כאן הושמט השאר, וכתוב:) וכו' עד למי אויתי למצוא קורת רוח, ונתתם עמלי לרוח, ארבע מאות ועשרים נחת רוח, שהוצאתֶם רוח, הקץ לדברי רוח, למי עוללת כה. וכשמעם ויכוח עִווּיָם כנהמת ים, אללי מקוננים עלי עִווּיָם. נשכבה בבשתנו ותכסנו כלמתנו כי לה' אלהינו חטאנו אנחנו ואבותינו. אם תאכלנה נשים וכו' וכו‘, אחר קינת אם תעירו תלונותיכם, אחר מלות את אליהו הנביא כתוב: אוי לעונות אוי לחטאים אוי לחוטאים אוי למחטיאים. אם יתקע שופר בעיר והיא לא חרדה ונתרועעה, בכן עָוְתה שמוע טרם נפדעה עד מתי לעדה הרעה. (גם כאן נשמט השאר, וכתוב:) וכו’ עד שִחרתי לחבול תלאות, וְהָהְפַך עלי בלהות ותחלואות, תבעתי ממך עושה פלאות, עד מתי קץ הפלאות. עד אנה בכיה בציון ומספד בירושלים, תרחם ציון ותבנה חומות ירושלים. אז בחטאינו וכו' וכו‘. אחרת לי אני אברהם יגל מארימנו (da Rimini): אז בחטאינו חמה יצאה, ובעונותינו על ראשינו חל סער מתחולל, שתינו מצינו את קבעת כוס התרעלה, וכו’ וכו‘. על אלה ועל אלה, על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים. תסתר לאלם תרשישים מרון וכו’ וכו' עד ונחלתי נטשתי. למה לנצח תשכחנו תשכחנו לנצח למה, אלהים על השמים רומה, זרע אוהביך לרוממה, הבאים מארם נהרימה, ונתונים לקלון ולחרפה ולכלמה, עד תשקיף ותרא ה' משמימה (אולי נרמז כאן אלעזר במלות אלהים על — זרע). אתה אבדת פרעה נכה, בעשר מכות לְהַכּוֹ בעבורנו, ובעונינו געה ועלה אריה מסֻבכו והגלה מלך ושר מסֻכו, למה לנצח תשכחנו. אתה דכית וקרעת ים, העברת ימים במצולות ים, בעבורנו, ובעונינו ועדו עלי צרים הומים כים, ושברו המכונות והים, למה לנצח תשכחנו. וכו' וכו' (א"ב). אוי נא לנו אוי נא לנו כי חטאנו. אויב בעת נכנס להיכל, ברח דודי מן ההיכל, וכו' וכו' (א"ב). אויה מי יתן ראשי מים, על כן אמרתי שעו מני אמרר בבכי. אנה אנחנו עולים, הדופים ורעולים, אנונים ומתאבלים, עד תנחם אבלים, ואיך אנחם, ורחק מנחם, וקול ארי נוהם, העל אלה אנחם. איך תנחמוני הבל, וכנורי לאבל, וכו' וכו' (א"ב). תשובותיכם נשאר מעל, הוֹנוּנוּ עובדֵי לבעל, עד ישקיף ממעל, מוריד שאול ויעל, ואיך אֶנָחֵם. אדום אמרה אין קץ, וציון קוה לקץ, ואיך אנחם. אדום בטחה באוצרות. וציון בצרות, ו”א. א' גבהה כנשרים, וצ' נותרה כסכה בכרמים, ו"א. וכו' וכו' (א"ב). ה' ככל צדקותיך וגו‘. למען תהלות שם קדשך תתבע קנאת בית מקדשך, למענך ה’. למען שב ממזרח, תשמיע ועליך ה' יזרח למענך ה‘. למען בן תַמְנַחֵם (? אך המלה מטושטשת מעט) תביא עם ותנחם, למענך ה’. למען ה' צדקנו, תאתה לצַדְקֵנו, למענך ה‘. למענך אלהי תאגור נדחי וכו’ וכו' כמו בנדפס.

בסדר מעמדות שלפני ר"ה יש כאן סליחות הרבה ורובן נמצאות בדפוס בתפלות יום כפור, ואלו הן: אז מקדם הקדמת תשובה (א"ב בנימן); אנוש מה יצדק ביום דין לפני בוראו (א"ב), את ה' בהמצאו לדרשו קדמתי (אליה בר שמעיה); ישמעני אלהים בקראי לנגדו (יוסף); ה' אלהי הצבאות יושב הכרובים (א"ב); איך נפתח לפניך דר מתוחים (בנימן); אשירה ואזמרה לשמך גואלי (א"ב); אל נכספתי לראותך; אלהי קדם מעונה; יה למתי צפנת; לא בְקשתי; מוֹלֵך מוֹנִי; שביה עניה; ארעדה ואפחדה; את פני מבין צפוני; אלהי אל תדינני כמעלי; אלהי אל תבישני בדיני; אמרי האזינה אל וניבי; נפשי עוז תדרכי.

לראש השנה יש כאן מעריב: אמונֵי נבונים, בתקעם בירח איתנים (המעריב הזה נמצא ג“כ בסדר תפלה כ”י על קלף שיש בידי, המשונה מכל המנהגים אשר ראיתי עד היום).

בשחרית ליום כפור יש כאן רשות לנשמת: יודו לשמך עליון מורה, דרך לשוב לך כל חי (יעקב), ואח“כ שחי לאל יחידה החכמה (לא הנשמה), ואח”כ: פיוט יפה לקדיש (מצאתיו ג"כ במחזור ויטרי): יה אנה אמצאך? שמך (מ' ויטרי מקומך) נעלה ונעלם; ואנה לא אמצאך? כבודך מלא עולם (יהודה, והוא ר' יהודה הלוי, מבחר משוררי הגולה). שחרִי אַתְּ יחידתי פני צור (ה' בתים, שמואל). זולת לר' אברהם אבן עזרא: אל ישראל נקראת לפנים, היית לאב והיו לך לבנים, ואיכה שכחתם אלף שנים (אברהם). אחר פיוט אל שת מאז מעונו, אחר מלות ונתקדש במחנם, יש כאן: נאדרך אלהינו. אל אמונה אחד אתה, אדון (אולי צ"ל אש) אוכלה אש, אדירי אלים, אבירי אראלים, אומץ אופנים יאדירוך, קדוש. אל ברוך בחור ברור (וכן כל הא“ב י”ג פעמים). אחר פיוט אילי מרום אומרים הלולו, אחר מלות ומקדישים ומהללים, יש כאן: ובכן ברוך כבוד ה' ממקומו. זה אל זה אומרים אדיר ואין דומה לו, זה אל זה אומרים ברוך כבוד ה' ממקומו א"ב).

סליחות לשחרית יש כאן: אביון המשוע ויתום ואין עוזר לו (א"ב), אָפְסוּ אנשי שכל ובינה (על עשרה הרוגי מלוכה, ושם המחבר בנימן).

בנעילה בפיוט אב ידעך מנוער, אחר מלות לעת קץ חז ויירא בקצת מחזורים אשכנזים (וכן במחזור בני רומא) כתוב לתשלום הא“ב מערב ועד ערב אנצחה וכו', ואמנם המחזור כ”י אשר לפני כולל הנסח הזה ואחריו נסח אחר, והוא: מלאכים מרופפים, נגד אמות הספים, סלה כנף מכניפים, ענות לעמת שרפים; פתחו שערים, צוית ללוקחי דברים, קדושת שמך מזכירים, רִצוי אהבתך אומרים; שערי רחמיך, תפתח למען שמך, תָחֹן לעמך, שָנִית בנאמך (ואולי צ"ל תָחֹן לעמך שֵנִית כנאמך). אחר אתה נותן יד, אחר מלות והשיבו וחיו, יש כאן: אבן מעמסה, עמוֹס ואל תמאסה, טרם נעילת שער. אבן ישראל, טע בהר אל, טרם יבא שמש אבן שתיית קדם, שִית כימי קדם, כי פנה יום, היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש. (וכן כל הא"ב משולשת).

בסכות אחר פיוט שירו לאל הודו לשמו יש כאן רשות אחר: אודה צורי הפליא חסדו, עִם עמו אל ארץ ציה, פרש להם ענן הודו, ובמצותיו אותם חִיה (משה בר חייה). רשות לקדיש: יה מלכי מנעה מבכי עניה סוערה לא נוחמה (יואב, הרשות הזה נמצא גם בדפוס שמ"ז.

בשמחת תורה, אחר מלות בנשיקה על פי ה', יש כאן: אזלַת בְכיתא בכל מדינתא, בשעתא דאתפטר משה נביאה; בכה יתיה נילוס נהרא, גברא דרְבַיֵתִי מן טליותא; גען ובכן כל שבטיא דישראל, כענא במדברא דלית להון רעיא; דמעה שפכין בית ישראל ואמרין, מאן יהב לנא גברא כוותיה דמשה; הא טורא דתבור וכרמל שפכין בכיא, וסיני מספד בין תרויהון; ווי עלוֹ אמרת אורייתא, רעיא טבא דמתפרק מִנִי; זע ואתבהל יהושע בר נון כיונק דמתגמיל מדדי דאמיה; חבל עלי אמרת אורייתא, משה יהב לי חיים לעלם. ואחר מלות למעול מעל באלי זה, עד היום הזה, כתוב כאן: אדריינוס מלכא מהדר הוה אקברי מלכייא דישראל למסכא; כד מטא אקבריה דדוד אגב כוכא, חוייה דאפוהי סומקא ושעריה מתכרכא, מדחיק בגו בשריה ודמא פריש הכא והכא, פתח ואמר יאי לדֵין מלכו לארכא, דבחיי ובמותא שולטן להכא ולהכא; אזל לקבריה דיהושע למיטרה, אשכחיה דהוא קבור בתמנת סרח, אתר טורין ואתר טנרין, שַבְחֵיה בההוא זמן, האי אפוטרופוס מהימן, דִמְפַלֵג חולקין טבין, וליה שקל דרדרין וכובין; תוב פריש לארעא דמואבאי, היכא דדמיך רבא דנביאי, אוקי הפרין בריש טורא, והוו חזיין להתא קברא, הדר אוקמינון לתתא, והוו חזיין לריש טורא, הדר פלגינון לתרתין לגיונין, ודין לדין סברין דִמְהַנִין ולא מהנין, לקיומי קרא דכתיב ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה.

רשות לנשמת שבת בראשית: שחר אקום להודות לך, צורי ישעי רם נורא (שמואל).

אחר סיום הספר כתוב כאן בכתיבת יד אחרת מאוחרת שני פיוטים, האחד רשות לקדיש: קול מהלל יגדל, והשני רשות לנשמת ליום טוב, בלשון ארמית: יקירין ושפירין עובדוהי דמרי עלמא (יואב).

ופה נשלמה רשימת כל הנמצא במחזור כ“י הזה משנת רמ”א יתר על ספרי הדפוס, ונשלם מה שראיתי להזכיר לפניך ידידי היקר על דברת מחזור ק"ק בני רומא, אשר הוא בלא ספק הקהל הקודם בזמן לכל קהלות איירופא, והנני שמח בעמלי, ואברך את ה' אשר הפיל בגורלי, להודיע טיב המחזור הזה ברבים, ואתה ידידי היקר כל מה שתוכל להביא בספרך ממה שהבאתי לפניך, תעשה חסד עם המתים ועמדי, כי לכך עבדתי במלאכה הזאת קרוב לשבעה שבועות, למען מלאת את שאלתך, ולמען תוציא שירי הקדש מאפלה לאורה, בקסת סופר מהיר אשר במתניך, ועתה לא אמשוך ידי ממלאכתי זאת עד אם אוסיף לך קצת תוספות והערות.

וזה יצא ראשונה, כי הפיוט ליום ראשון של פסח, המתחיל אנעים חדושי שירים, לא נרשם בו לבד שבתי, אלא שבתי הקטן בן רבי משה מעיר רומא יחיה ויגדל בתורה ובמצות, וזאת שנית, כי מה שכתב ראב“ע שהקליר חִבר יום עם פדיון ועליון, הוא בסליחה לשחרית יום כפור אשר תחלתה אודך כי אנפת בי; אך מה שכתב שחבר הר עם נבחר, לא מצאתי, אך מצאתי הר עם מִשְחר, ביוצר ליום ראשון של שבועות. (נשוּאֵי מֵרֶחם משחר, נוחלֵי בקע והר) והשלישית, כי גם היוצר הזה ליום ראשון של שבועות, שתחלתו אור ישראל קדושי, הוא לקליר, כי כן חשבון אור ישראל 748 כחשבון מני אלעזר קליר, ומה שרשמתי לפניך יהודה, הוא מפני שכן מצאתי בראשי חרוזות הבית האחרון, אחר תשלום הא”ב, וכבר נמצא כיוצא בזה בשאר מקומות (עיין זמן הקליר לידידנו מוהר“ר שי”ר הערה 34), ואמנם נ“ל ברור כי גם הבית האחרון מלאכת הקליר הוא, ולהקים שם אחיו רשם בו שמו יהודה, וכמו שהיא דעת ידידנו הנ”ל בסוף דבריו שם. והרביעית כי במחזור כ“י שנת רמ”א אשר רשמתי עניניו למעלה, נסח ברכת מודים, בקרובות לעשרה בטבת, לצום אסתר ולשבעה עשר בתמוז, כך הוא: מודים אנחנו לך שאתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו על טובותיך אשר מעולם ועל רחמיך וחסדיך אשר מימי קדם (בקרובות תענית צבור כתוב “מודים וכו'”).

ואחרי הדברים והאמת האלה לא אחדל עד אם דברתי דברי ורעיוני לבבי אשמיעך על ארץ מולדת הקליר ועל הוראת מלת קליר, ואתה בחכמתך תביא דברי במשפט, ומה שגיתי תבין לי. ואֹמר כי מה שחשבו החכמים רמ“ל ושי”ר שקליר הוא שם עיר Cagliari במדינת Sardegna אשר בקצה איטליאה, רחוק הוא בעיני מאד. כי הנה השם הקדמון לעיר הזאת הוא Calaris, והיותה נקראת בלשון רומי Caller או Callir (כדברי ידידנו בהערה 16) יגעתי ולא מצאתי; וא“כ מהיכן באה היו”ד אחר הלמ“ד, ולפעמים גם אחר הקוף? ואם יאמר אדם לקרא קַלְיַר, בקש אדם שיהיה אוהבו אולי יאמין לו שיהיו הקדמונים כותבים קַלְיַר ביו”ד אחת ולא קלייר או קליאר. ואפילו יונח זה, עדיין לא יובן איך היה הפייטן חותם שמו לפעמים ביו“ד אחר הקו”ף, קיליר. ואף אלו היתה לנו ראיה ברורה, שקליר היא Cagliari, ושהיא העיר הנזכרת בתשובות ריב“ש ורשב”ש בשם קאליר, עדיין נ“ל ברור כי מלת קליר שבחתימת הפייטן איננה שם מקום כלל. כי הנה חתימת הפייטן ברוב המקומות היא אלעזר ברבי קליר, ורק בפיוט אחד (לפי עדות המגיה ס' היוחסין) חתם שמו אלעזר ברבי יעקב קליר. ומי שמע כזאת (ובפרט בימי קדם) שיהי אדם מישראל חותם שמו אברהם ברבי ברלין, יצחק ברבי לבוב, יעקב ברבי פראג, יוסף ברבי רומא? ומה שהביא ידידנו הנ”ל (בהערה 16) ראיה מהרי“ף, איננו ראיה כלל, כי מעולם לא קראוהו ר' פיס, אלא האלפסי ביו”ד היחס, ור' אלעזר לא חתם מעולם בירבי קלירי, אלא קליר, בלא יו“ד היחס; ומי יאמין שבנו של הרי”ף היה חותם שמו בר רבי פיס? ומה שהביא סיוע מהרשב“ץ שהיו קוראים אותו דוראן, ואמר שזה על שם העיר שנקראה כן; זה אינו, כי אמנם דוראן (Durand, Durant, Durante) אינו שם עיר, אלא שם אדם (והמשורר האיטלקי Dante, כך היה עקר שמו Durante), ואח”כ נעשה שם משפחה; ומכל מקום בנו לא היה חותם שלמה בר רבי דוראן. ואם יש משפחות הנקראות על שם עיר, כגון משפחת ידידנו החכם ריגייו, הנה בני המשפחה חותמים אברהם ריגייו, יצחק ריגייו, אבל שיהיה אדם חותם אברהם בר רבי ריגייו לא היה ולא יהיה. א“כ מה היא הוראת קליר? לא ידעתי, אך אני בוחר להודות חסרון ידיעתי, מלקבל ידיעה שאיננה ידיעה; ומה טוב בעניננו מענה סוקראט: Hoc unum scio me nihil scire ואם על כל פנים הייתי מוכרח לבחור לי איזה פירוש למלת קליר, הייתי בורר לי פירוש בעל הערוך, שהיה קרוב בזמן לר' אלעזר, והוא (בערך קלר) כתב שנקרא כן על שאכל עוגה שהיה כתוב בה קמיעא ונתפקח, ותהיה מלת קליר מן Collyra שענינו בלשון יונית ורומית עוגה. ואם דעתנו תמאן לקבל שיהיה אדם מתפקח באכילת עוגה, אין בידנו להכחיש שיהיה אדם נקרא בשם כך וכך מפני שאנשי דורו האמינו שאירע לו כך וכך. ואלמלא שאנשי דורו של ר' אלעזר האמינו כך, איך יתכן שיכתוב כן רבי נתן שלא היה אלא כמאה שנה אחריו? ואם היה ר' נתן אחד מן ההדיוטות, החרשתי; אבל הוא ז”ל היה ראש בישיבה מפורסמת ואם בישראל, והיו גדולי הדור מריצין לו אגרות מארצות רחוקות, והנה היה בידו לבקר הדבר ולהבדיל האמת מן השקר; וידענו כי עשה ספרו בחכמה ובתבונה ובדיוק נפלא, וכמה גבהו דרכיו מדרכי קצת מחברים הכותבים בחפזון ובלתי מדקדקים בדבריהם! ועתה אם ענין אכילת העוגה שהזכיר ר' נתן הוא בלתי מתישב על דעתנו הוא מפני שאין אנו יודעים היום המנהגים שהיו אבותינו נוהגין באשכנז ובצרפת כשהיו מוליכין תינוק לבית הספר, והמנהגים ההם נגלו מתוך ספרים כ“י קדמונים. והנה תחלה במחזור ויטרי סימן תק”ח כתוב וז“ל: וכשאדם מכניס את בנו לתלמוד תורה כותבין לו את האותיות על לוח, ומרחיצין אותו ומלבישין אותו בגדים נקיים, ולשין לו שלש חלות של סלת בדבש, ובתולה לשה את העיסה, ומבשלים לו ג' ביצים, ומביאין לו תפוחים ומיני פירות, ומחזרין אחר חכם וחשוב להוליכו לבית הספר, ומכסהו תחת כנפיו, ומעלהו לבית הכנסת, ומאכילין אותו חלות בדבש, ומן הביצים והפירות, ומקרין לו את האותיות, אח”כ מחפים אותן בדבש, ואומרים לו לחוך, ומחזירין אותו לאמו אף מכוסה; וכשמחילין ללמדו, בתחלה מפתים אותו, ולבסוף רצועה על גביו, ופותחין לו בתורת כהנים תחלה, ומרגילין אותו לנענע בגופו כשהוא לומד; וכשמגיע לחקת עולם קורא אותו כעין צבור, ועושה לו סעודה עליו, ע“כ; ואח”כ מאריך ברמזים על כל פרט ופרט מהענינים הנזכרים למעלה. ויותר מבואר מזה מצאתי בכ“י אחר גדול וקדמון כתוב על קלף, הנמצא ביד ידידי מו”ה רמש“ג, והוא כולל רוב הדינים הנוהגים, ולא נזכר בו לא שם הספר ולא שם הנחבר, וז”ל בסי' שפ“ב: מנהג אבותינו שמושיבין התינוקות ללמד בשבועות, לפי שניתנה בו תורה, וכעלות השחר מוליכין הנערים לבית הכנסת לספר (כדכתיב ויהי ביום השלישי) בהיות הבקר ויהי קולות וברקים, ומביאים הלוח שכתוב עליו אבג”ד ותשר“ק, ותורה צוה, תורה תהא אומנותי, ופסוק ראשון של ויקרא, וקורא הרב כל אות ואות והתינוק קורא אחריו, ונותן על הלוח מעט דבש, ולוחך הנער הדבש שעל האותיות בלשונו; ופסוקים אלו כותבין על עוגה נילושה בדבש, ויאמר ה' אלי בן אדם בטנך תאכל ומעיך תמלא את המגלה הזאת וגו‘, ה’ אלהים נתן לי לשון למודים וגו‘, ה’ אלהים פתח לי אזן וגו' במה יזכה נער וגו‘, בלבי צפנתי וגו’, ברוך אתה ה' וגו‘, גל עיני וגו’ הביננו וגו' מה אהבתי וגו‘, פתח דבריך וגו’, צרופה אמרתך וגו‘; ועל הביצה יכתוב מכל מלמדי וגו’, מזקנים וגו‘, מה נמלצו וגו’, נר לרגלי וגו‘; ויאמר עשר פעמים אלו שלש תבות נגף סנף אגף, משביע אני עליך פותה שר של שכחה שתסיר ותעביר ממני לב טפש אני פלוני בן פלוני ותשליך אותו על טורייא רמתא, בשם (וכאן יש שיטה פנויה, אולי הסופר היה ירא לכתוב השם), והרב קורא עם הנער כל מה שבלוח ובעוגה ובביצה, והביצה יהיה מקולפת ומבושלת, אחר שסיימו הנערים למודם מאכילין לנער העוגה והביצה, כי טוב הוא לפתיחת הלב; ומכסים הנערים תחת המקטורן כשמוליכין אותם מביתם עד בית הרב או עד בית הכנסת… והעוגה מתוקנת מן ג’ גריצין של סלת, כנגד מן ובאר ושליו, ומערבין בה דבש ושמן וחלב, דוגמא לויניקהו דבש מסלע, וכתיב דבש וחלב תחת לשונך עכ”ל. ולמעלה מזה כתוב: מצאתי בספרו של הרב ר' יהודה החסיד שלא רצה שיאכילו לנערים העוגה, לפי שכתוב עליהם כתבי הקדש, ואין נאה להוציאן דרך התחתון במקום טנוף עכ“ל. הנה נא לנו מבואר שכן היו קדמונינו מאמינים שיש עוגה מסוגלת לפתיחת הלב, א”כ לא חלום שוא הוא מה שכתב בעל הערוך שר' אלעזר נתפקח על ידי עוגה שאכל, ומה גם כי בשני הספרים כ“י שהבאתי לא נזכר כלל כתיבת קמיע בעוגה, אלא פסוקים בעלמא, וכ”ש וק"ו העוגה שהזכיר רבנו נתן שהיה כתוב בה קמיעא, ראוי שתועיל יותר לפתיחת הלב, לפי אמונת אנשי הדורות ההם⁷.

אמנם ידידנו מוהר“ר שי”ר משיב (הערה 16) כי טעם בעל הערוך שאכל הפיטן עוגה ונתפקח יפול מעצמו, אחר שהתאר הזה אינו מוסב על הפיטן רק על אביו עכ“ל. אך לזאת שערי תשובה לא ננעלו, כי יש ויש להשיב כי אביו של ר' אלעזר היה הראשון שהמציא המנהג הזה, והאכיל את בנו עוגה שכתוב בה קמיע, וקרה מקרה שהילד הצליח בתלמודו, ואז התחילו כל העם לכנות את האב בשם קליר, כלומר בעל העוגה; ור' אלעזר האמין גם הוא כי העוגה הועילה לו להתפקח ולהצליח בתלמודו, והיה מחזיק טובה לאביו שהאכילו העוגה, ולתת כבוד לשמו היה חותם בירבי קליר, כמו שהיו העם קוראים אותו, על שם העוגה. וכנוי זה נשאר ג”כ לר' אלעזר עצמו, והיו קוראים אותו ר' אלעזר קליר, על שם העוגה שאכל ונתפקח, וגם הוא עצמו (אם יש לנו להאמין בגימטריאות) היה חותם לפעמים אלעזר קליר.

והנה אפשר לומר כי אביו של ר' אלעזר המציא העוגה שכתוב בה קמיעא, ואחר כך (אם מפני היראה שמא אכילת קמיע תוכל לגרום רעה לילד, או שלא רצה האיש ללמד על מעשה כתב הקמיע) נהגו העוגה בלא קמיע, אלא בפסוקים כתובים בה; ואחר כך עמד ר' יהודה החסיד והרחיק כתיבת הפסוקים על העוגה הנאכלת, ושמעו לו בקצת המקומות, ובקצת מקומות לא קבלו או לא ידעו את דבריו, ומכאן נמשך כי כתיבת הפסוקים נזכרת בס' כ“י אשר ביד מוהר”ר רשמ"ג, ואיננה נזכרת במחזור ויטרי.

ואבאה עתה לחקירת מקום מולדת הקליר, ואֹמר כי היות ר' אלעזר איש איטליאה רחוק בעיני מאד, כי לא יתכן כלל ליהודי איטלקי לחבר נמתחו עם תהו, אלוה עם לסלוח וכיוצא בזה, כמו שעשה הקליר (בקינה איכה את אשר כבר עשוהו וביוצר לפורים), כי מבטא הה“א אצלנו אנשי איטליאה הוא כאל”ף ממש, לא כן בני אשכנז, הם מוציאים הה“א מן הגרון, כמו אות h שלהם במלת Haus, ומבטא החית אצלם אינו אלא מעט יותר חזק מן הה”א, והוא כמבטא ch שלהם במלת machen, ולכך יתכן להם לחרוז נמתחו עם תהו, מה שלא יתכן כלל לאיש איטלקי; ובאמת נמצאו חרוזים כאלה הרבה בסליחות האשכנזים, כאשר העיד ידידנו בהערה 10. ואם יאמר אדם כי מבטא אנשי סרדיניאה זה תשע מאות שנה היה משונה ממבטא אנשי איטליאה בימים האלה, עליו להביא ראיה. ומה שבקש ידידנו (עמוד 106) להסתייע מבעל הערוך, אין משם ראיה כלל לאופן קריאתו; כי מה שהביא ערך הדייב וערך חדייב בלא שום הערה, הוא כי כן מצא שתי הנסחאות בספרים, והוא לא ידע איזו תכשר, ומה היה לו להעיר על זה? וכמה וכמה ערכים נמצאים בס' הערוך, שהיה בידו להעיר ולפרש, ולא העיר ולא פירש. לדוגמא בערך אן השני הביא מלת מאונך שהיא במקום מאודנך, ולא העיר דבר על זה: האם נאמר שהיתה הדל"ת במבטא אנשי איטליאה מהאותיות הנחות או הקלושות? וכן בערך מסוחא כתב שהחית מובלעת; הזכיר הדבר כמו שהוא, ולא הוסיף הערות, ומה ראיה מזה?

ומה שרצה ידידנו (הערה 11) להביא ראיה שהיה הקליר איטלקי ולא אשכנזי, ממה שעשה שיריו בחרוזים, והחרוז היה נוהג אצל הערביים, וצבאותם נתקרבו לאיטליאה ולא לאשכנז; אין זו ראיה כלל, כי אמנם גם בין האשכנזים היה החרוז נהוג, כי הנה בידי ספר קדמוניות לשון אשכנז Diutisea אשר העתיק E. G. Graf מספרים קדמונים כ“י, וקרא שמו Diutisca, ושם בחלק שלישי מעמוד 20 עד עמוד 112 מביא ספורי בראשית ושמות בחרוזים aus dem 12.^ten Jahrhund. ובעמוד 404 מביא חרוזים הנמצאים בכ”י על קלף מהדור ההוא השנים עשר (Pergamentcodex des 12.^ten Jahrhunderts). והנה הקליר היה קרוב לשנת אלף למנינם, והחרוזים האלה נכתבו רק כמאה שנה אחריו, והאחרונים הם כתובים בספר שנכתב בדור השנים עשר, ואולי חֻברו בדור הקודם: אם כן מי יאמר ומי יחליט שלא היה החרוז נוהג באשכנז בימי הקליר? ועוד הלא חרוזי הערביים הם שירים שקולים בשווי מספר ההברות, וכן הם רוב שירי הפייטנים הספרדים אשר באמת למדו מן הערביים, אבל שירי הקליר אינם שקולים בשווי מספר הברותיהם, וכן החרוזים האשכנזים המובאים בספר Diutisca אינם שוים במדתם כלל; ומי יאמין שהקליר למד מעשה החרוזים מן הערביים? ומלבד זה מי לא יראה כי כמו שמהלך שירי הקליר משונה מאד ממהלך שירי פייטני ספרד, כן הוא משונה מאד ממהלך שירי הערביים, והוא דומה מאד למהלך שירי האשכנזים הקדמונים אשר בדיאוטיסקא; כי הקליר לא ידע כלל מחכמת הפילוסופיאה, ולא נשא על שפתיו שום תיבה פילוסופית (שי"ר סוף הערה ב), והוא מאמין בכל ספורי המדרשים כפשוטם, וכמה רחוק דרך זה מדרך פייטני ספרד שלמדו מן הערביים! ואמנם כל שירי האשכנזים הקדמונים המובאים כה וכה בדיאוטיסקא הם מלאים ספורי נפלאות וענינים זרים ומבהילים ממש כשירי הקליר.

ומה שהביא ידידנו ראיה ממלת רהן שהזכיר הקליר שהיא ערבית, איננה ראיה כלל, אחר שהפעל הרהין נמצא בתלמוד, מי יתמה אם הקליר בנה לו שם חדש הנגזר מן הפעל הישן? וכי זו בלבד מלה חדשה עשה לנו הקליר? מי שאמר מן תְעָלָה לְהַתְעִיל, ומן רְטִיָה יַרְטִי, ומי שאמר אֶפְנוּן בוּך ואלף כאלה, לא יאמר מן הרהין רַהַן?

ומה שאמר ידידנו שאם היה הקליר אשכנזי לא היו זמנו ומקומו נעלמים כל כך מהחכמים אשר קמו רק כמאתים שנה אחריו, ורבנו גרשום כתב עליו שהיה מחכמים הראשונים — זה נמשך ממיעוט החבורים והמחברים בימים ההם, וצוק העתים ההם. ומהיכן נמשך הערבוב העצום הנמצא במשפחת ר' משלם ב"ר קלונימוס אם לא מזה? ומי יודע מי הוא זה יוסי בן יוסי שחבר סדר אתה כוננת? ומהיכן בא לרבנו תם מה שהזכיר (במחזור ויטרי סימן שכ"ה) ששמעון כיפה יסד סדר אתן תהלה? ומי הוא זה שמעון כיפה, אשר לא שמענו ולא ראינו רק באון גיליון?

ומצד אחר אם היה הקליר איטלקי, איך היה הדבר שלא נשאר זכר מזה באיטליאה, בארצות אשר מעולם לא סבלו היהודים מהומות והריגות כאשר באשכנז? ואחרי שבכל איטליאה אומרים פיוטיו, מי יתן ואדע איך לא התפארו בו הלועזים, ואיך נתנו כבודם לאחר, באמרם שהיה מארץ ישראל? ורבנו תם שהיה כותב לרומא ולבארי, איך היה שהאמין שהקליר היה תנא? ואיך לא היה שום איטלקי שיעיד שיש לו קבלה מאבותיו שר' אלעזר היה מעיר קליארי? ור' נתן בעל הערוך והישיבה הגדולה והנכבדת שברומא לא היתה להם שום קָאמוּנִיקאַצִיוֹן עם הישיבות הגדולות אשר בארצות נאפולי וסרדיניאה, ולא ידעו ולא שמעו כי קליר שם עיר הוא, וקבלו שמועות שוא שקליר הוא שם לעוגה? זה דבר שאין דעתי סובלתו. ועל פי כל הדברים האלה נ"ל ברור שהקליר לא היה איטלקי, ושקרוב יותר שהיה אשכנזי או צרפתי.

ואמנם מה זו קרית ספר שהוא מזכיר בחתימתו? הדבר ברור שאין זו קרית ספר הנזכרת במקרא, כי הוא דביר שמה, וקרית ספר הוא שמה הקדמון אשר היה לה קודם יהושע בן נון. והנה בהכרח הוא כנוי מחודש דרך רמז כמו בית אל שהוא כנוי לעיר מולדת הפייטן האיטלקי יואב. ואם נחפוץ לצלול בתהומות ההשערות, שתים הנה השערותי, ואולי עוד רבות זולת אלה ימצאו אחרים. הראשונה שיהיה השם הזה קרית ספר מתורגם ממלת Bocherviile (ויהיה Bocher ענינו כמו Bücher עתה), ויהיה הקליר צרפתי ממדינת נאָרמאַנדיע. והשנית שלא יהיה שם קרית ספר מתורגם, אך יהיה לשון הנופל על לשון Spira, Speyer, ויהיה הקליר אשכנזי. ומי שיבחר בדעת הזאת השניה יוכל לעשות לה סמוכין ממקום אחר, ולומר כי אביו של ר' אלעזר היה מקולוניאה ובא לשפירא, והיו קוראים אותו ר' קיליר (Cöller); ויהיה קליר שם היחס לאיש הבא מקולוניאה, כי היתה עיר קולוניאה נקראת ג“כ Cölle (Diutisca III 444) ויהיה ר' קיליר כנוי שגור בפי האשכנזים, על דרך ר' אפפענהיימער, ר' ברעסליוער ר' רנדעגגער; ויהיה ר' אלעזר נולד בשפירא ומכונה קיליר על שם אביו שהיה מקולוניאה, וזה דבר שאפשר לאמרו ולקבלו, אעפ”י שאין להחליט כלל שכן הוא האמת אבל שיהיה קליר שם עיר גרידא, בלא סימן היחס, ושתהיה העיר ההיא באיטליאה, זה נ"ל דבר שלא יתכן לקבלו.

ועתה ידידי היקר תשפוט את דברי אלה בחכמתך הרחבה, ותעשה בהם כטוב וכישר בעיניך, והנני מחזיק לך טובה, כי אתה היית המניע והמעורר את לבבי לחקור את כל החקירות האלה, אשר מעולם לא פניתי אליהן;

ואתה ידידי היקר שלום וכל אשר לך שלום, כנפשך וכנפש המוכן לשרתך ומצפה לתשובתך, הכו"ח פה פאדובה בחמישי בארבעה ועשרים יום לחדש

ידידך שד"ל

אחר חתימת האגרת עיינתי בקרובות לצום אסתר שחשבתי היותן לקליר, ומצאתי רשום בהן ד' פעמים יחיאל בירבי אברהם חזק, והוא אביו של בעל הערוך.

 

לקוטים    🔗

ממחזור כ“י מנהג רומה משנת רמ”א

אשר ביד הגבירים המפוארים גבריאל טריאסטי יצ"ו⁸

קרובות לצום אסתר לר' יחיאל בירבי אברהם אביו של רבינו נתן בעל הערוך.

אֲשַנֵן עֻזך בעם נועז נורא עלילה, אמץ נוראותיך על בני אדם להעלילה, אנוש כהרכבת לראשנו סָבַר אותנו להעלילה, אנפת בו והשבות גמולו בראשו להתעוללה, אודה שמך כי טוב ולעד אהללה, אקראך נצח יומם ולא אדום בלילה.

בלילה ישבת לכסא כבוד לשפוט מרעידִי, יָצָא רָשָע בהשפטו מַמְעִידִי, יצרתני לעבד לך מעודִי, יען כן הגנת בעדי, בא"י מגן אברהם.

בכל דור ודור היית לנו מעון, בנשאך ראש על גבי קרת לטעון, בעבורנו דממת צר ואור באילון ובגבעון, בקום עלינו אדם הפרת עצתו לִנְעוֹן, בעיר צלמו נתבזה והורד גאונו לִלְעוֹן, בצל כנפיך חַסְתִי ובך קויתי למשעון.

למשעון חשת לי ישע משמים, חבלת נוגשי ונמאסו כמים, חטובך אעיד ביום פעמים, חֲפֵיצֵי אהבתך החיים מיומים, בא"י מחיה המתים.

גָדַל בן גילו של ראש דמיון סרפד, גמר בלבו להשמיד עם בך נאפד, גזר ימיני צום ובאפר יֻצע ורֻפד, גבר יהיר הוקע לא נקבר ונספד, גוזָלָך תהלה עטה וכבע ישועה אפד, גאון נזקף ועל במות דרך לנקפד.

לנקפד יער כרמִלו הוּצַד לדוּש, יושבי סלע רננו לקדוֹש, יעצו שלוֹם לשמוח בחִדוּש, יעריצוך תמיד האל הקדוש, בא"י האל הקדוש.

דבר קדשך זכרת ליודעיך מעוז ומחסה, דִלִיתָ משאוֹל ואצלת מדחי בך חוסי, דֹב אורב במסתר כְיָזַם צאנך לְשַסֵה, דברי מרמות חשב עם קדוש לְעַשֵה, דלתי רחמיך הקישוּ גוזר אֹמֶר ועושה, דִכִּיתָ זרוע צר וגאון עזו נִמְסֶה.

נִמְסֶה אֲמִירַת צַמַרְתּוֹ כֹרָתָה ונגדעת, איומתך עוסקת בזאת מודעת, אֹרח להועיל למדה לדעת, אֹמר פיך חונן הדעת, בא"י חונן הדעת.

הלא אתה מקדם מקדים למזור תַעַל, הן לכל מכותי שמת סַמְתֵר לְהַתְעַל, השם עצמו המן וְשִוָה גַלְמוֹ גַעַל, הִשְקָה מחמת שדי וּמָלֵא מֶסך הֻרעל, הטית אזנך לי מוריד שאול ויעל, הֻגַר על ידי חרב מנת שועל.

שועל לֻכַּד בתחבולותיו במעצבה להשכיבה, לקוחיך ממעיני ישע להשאיבה, לכן הִכְרַזְתָּ שובה משובה, לך נודה רוצה בתשובה, בא"י הרוצה בתשובה.

ושנותיך אין להתם ומעולם לא שָנִיתָ, ועמוסי בטן נשואי רחם לחבלך קנית, ובקרב עדתם נִצַבְת ובית לשמך בנית, וברוב ענותנותך בין שני כרובים חנית, ואֹזן לפִלולם הִטִיתָ ובחסדך אותם ענית, וצר עושק לְקַלָסָה ולטבח אותו מִנִיתָ.

מנית במיתרי שכם שָכַן מוסדיך, בָאי להשתחוות במקדש יסודיך, בהעבירך פשע מתי סודך, סלח נא לעון העם הזה כגדל חסדך. סלח לנו אבינו וכו'.

זִכְרֵי רוב תהלות חסדיך בקדש נאדר, זֵכר לפלאיך עשית בכל פֶה מְהֻדר, זר מִמְשַק חרוּל והֵנֵץ מסרפד ודרדר, זמם לעקור הר אשר בַמַעְדֵר נעדר, זמת אולתו הושב ופניו חפו ונקדר, זמיר עריץ כהכנעת לבשת הוד והדר.

הוד והדר יעטוך נינֵי שָרָה שָרֵי אל, ישועה כְהִצְמַחת שכם ואשריאל, יצאת לישע עמך קרואֵי אל, גואל ישראל, בא"י גואל ישראל.

חמסו כִסָה צר בלבושו טפוליך כבל, חריות לקצץ ונֵטע שרשם לשָרֵש ולחַבֵל, חלָשֵי פור הטיל לשוֹד כבקעת אַרְבֵל, חמסו בקדקדו ירד ונשבר בשבר נבל, חלדו כאין נחשב והוקע כעושה תֶבל, חִלַפת כח חוסיך מושל בכל וסובל.

וסובל ראש תנין רצַצת כְזֹחֲלֵי, רָפוֹת ידים החזקת לחולה, ראית בְעִנוּי עָם לך מְחַלֶה, רופא חולֵי, בא"י רופא חולי עמו ישראל.

טמן לרגלִי רשת לשומי ככלי אובד, טרוף זרוע וקדקד כמו פולח ועובד, טפול שקר ותרמית לְלָשְנִי לְכֵס רובד, טְבוֹחַ נוסדו יחד זרע אלהים עובד, טאטות במטאטא השמד סובל על כבד, טף ונשים ביום אחד להרוג ולאבד.

ולאבד בקשו שפתי שושנים, בחרונך נבהלו באף עשונים, בִלַעת עצת מֹחֵי דְשֵנִים, מברך השנים, בא"י מברך השנים.

יקומו שת פסל בפשע כבד וברֶשע, יעץ לנפשו בֹשת חכַחֵד עם נושע, יָקַץ להעיר שִטְמַת זְקֵנוֹ מבטן פֶשַע, יקרוּ כבדוּ אזניו ועיניו מאד השע, יֵשע עטִיתָ עמך אשר ליראיך שע, ידך כבדה על צר ומחצת ראש רשע.

רשע יֻצַע רִמה להתגאל, ירקב שמו מלהזכר כהואל, יאוספו נדחי בבנין אריאל, מקבץ נדחי ישראל, בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל.

כצפעוני לחש רכסי איש וריב לשונות, כנועים הם מכל עם ודתיהם שונות, כסף פלס למאד בִטל אגרות ראשונות, כסלי מלאו נקלה כְצִוה חֹק לְשַנות, כמעט כָלוּ נפש ובשר מרדם ישנות, כיקר כרים כלו צרים וכעשן כבשונות.

כבשונות אש לִהטה כסוחים לְפַטְפַט, אנו ואבלו כחוייבו לְהִשָפַט, אמוניך הענקתם צדק ומשפט, אוהב המשפט, בא"י מלך אוהב צדקה ומשפט.

לעולם דברך נצב בנקמך מראש פרעות, לב חורש מחשבות און בפרוע פרעות, לקעקע בִצַת יעקב דִמה סוטֵם בהפרעות, לוחַץ כקיר נטוי וכאבני גדר פרועות, לֻכַּד ברשת טמן לאֹם בחזון נפרעות, לֻקח ממנו קללה באישות ראש פורעות.

פורעות בֹהל בצירֵי הבל כמזידים, בדיו נכחדו עמו זדים, ברכות אעטך רוכב אדים, מכניע זדים, בא"י שובר אויבים ומכניע זדים.

מעולם היית מחסה לעמך שוכן מרום, מַעֲמַקֵי שַחַת ואבדון נגד עיניך עָרֹם מי יעלים עצה ממך תַאַל לגרום, מְסַפֵחַ חמתך ואף שכר צורר לפרוס, מָקור מָשְחָת תשגבהו נצח לעד לָרֹם, משנאיך יכרתו על אויביך ידך תרֹם.

תרום רוֹחף עַצְמוֹת שׁוחקים ומדיקים, רחומיך מַצִיתים כמשוכת חדקים, רְאֵה עָנְיָם פַלְטֵם מדוחקים, משען ומבטח לצדיקים, בא"י משען ומבטח לצדיקים.

נתת נם להתנוסס לְכַלֵא כסף ונִכָרוּ (אולי לִבְלא כסף נמכרו), נִצְחָם יז על בגדיך נודעו ונִכָרוּ, נִחֲרֵי בי ושוחה לפני כרו, נֻדפו כמץ לפני רוח ומשֹרש נעקרו, נינם יחד שוֹאלוּ שְבֵעֵי לחם נשכרו, נוקשו נלכדו וכשבר נבל יוצרים נשברו.

נשברו הֶמְיַת נבליו כהִדוּק חֲשוּלַיִם, הורד שאול (גאונם) ונגלו שולים, העטית עליו בשת ומכשולַיִם, אלהי דוד ובונה ירושלים.

סגֻלת צאן ידך פדות להם בִצְמִחָה (אולי נִצְמְחָה), סוטמים כדונג נמסו ובמִחוּי צלחת מחה, שגבו ישע קודרים ונסו יגון ואנחה, סלסול השֵם חִדְשוּ למצוק ממציא מנוחה, ספר אגרות שלישים בדורות כתבוּ להניחה, סַגֵב חדש אשר נהפך מיגון לשמחה.

לשמחה מספד הָפַכת מרומֵם שְפָלָה, מְדַכֵא ומשפיל גאון עֻפָלָה, מרומֵם לכוכבים כעפר נפולה, שומע תפלה, בא"י שומע תפלה.

עוֹלוֹת בלב פעל וחמס פִלֵס ועכל (אולי ונִכֵל), עלילות רשע לבו הָפַך בעבדיך להתנכל, על לשונו רגל דבר מר בנֵכל, עַץ שטנה לכתוב לעבד כילי ונוכל, עתירתי אז כְּעָזְבָה עצתו לְסַכֵל, עמלו שב בראשו ונהדף באין תֶכל.

תכל חִבל מעשיו מלך הכבוד, חצצים תִנוּ צדקות לִלְבוֹד, חֲלִי כתם הענקתם לזבוד, לכן לבדך ביראה נעבוד, בא"י שאותך לבדך ביראה נעבוד.

פּעולת נאמני ארץ שַרְתָה וְשַעְתָה, פדות זרעם מני צר בזרועך הושעת, פקדוך בשִלוּש צום ואף לחיים הִרְגַעת, פנו אליך ונושעו ובקרב עדתם נודעת, פלולם הסכיתָ ונפש קובעיהם חבלת וקבעת, פֶצַח דברי הצומות וזעקתם מאז הִקְבעת.

הקבת זְרוּיִם לקבץ עיר נכבדות, זרַזנו לחנֵן לפניך ולהתודות, זבחֵי שי אשלם ותודות, הטוב לך להודות, בא"י אל חי הטוב שמך ולך נאה להודות.

צפירת תפארתך לעד באין שִנוּי שִגַבְתָ, קמים להדוך ולחַשֵל גאון עזם הכנעת, רעיך נענוּ בכֶבל, אפך בם הפגעת, שֹרשו נֻסחו מִתֵבל וכשכור אותם הֵנַעְתָּ, תַאלתֵנו שוּר והנקם מרודפינו גם עתה, תררנה שפתינו בגאלך עם כצאן הִסַעת.

הסעת קויך והבאתם עד הלום, קַבְצֵם ביד לאט אדרתו ויגלום, קווּי תוחלתם בלי לבלום, עושה השלום, בא"י המברך את עמו ישראל בשלום.

גאולה (זולת) ליה“כ לראב”ע editum)    🔗

אל ישראל נקראתָ לפנים, היית לאב והיו לך לבנים, ואיכה שכחתם אלף שנים, עד כי בעלום זולתך אדונים, ובכלֵי גולָה עשרת מונים, יצאו וכלים מכלים שונים. התעלים עיניך, ואם קצרה ימינך, מדוע אינך מושיע המוניך. היש גואל קרוב ממך, כי גואלנו מעולם שמך.

בנך לעיניך נתון (ביד צריו), נהפכו על זאת עליו ציריו, ואם בא לדבר לעו דבריו, ואיך יעמוד לבו ולא ימסו אסוריו, ואימת בן אמה בקרבו מנעוריו, ועל איש שעיר על חלקת צואריו. אור דעתו נעתם, וקץ ישעו נסתם, וכל חשבון תם. והצל לא הצלת את עמך, כי גואלנו מעולם שמך.

רבים לוחמים עד אשר לא אֶמְנֵם, בני דומָה ידימֵם ויוָן יוֹנֵם, וקדר יקדירם ובוז לבז יתנם, ודישון ידושם וענָה יְעָנֵם, עד ישקיף וירא ה' ויחנם, וחרפת ישמעאל ישמע אל ויענם. כי ידעתי סוף, לביתך תכסוף, ובניך תאסוף, וזרועך תחשוף. וברב גאונך תהרוס קמיך, כי גואלנו מעולם שמך.

העלה נא ארוכה ומרפא, לחולי עמך אל רחמן רופא, עצור מגפה לעם לך מצַפה, כלה דבר ומשחית ולא נִסָפֶה, ותאמר למלאך ידך הרפֵה, רפאנו ה' ונרפא. רב לנו להיות, לבז לחיות, (אדומיות) וחִתיות. ויבואונו רחמיך, כי גואלנו מעולם שמך.

מרי נפש מתי תרפאם, ואם בך מעלו חסדך יבואם, ומשחית קִנך למה יניאם, הבנים לקח ולא שִלַח האם, מהרה חושה מִשְבִי הוציאם, טרם תבקשם ולא תמצאם. ובבוא יום עברה, האיום והנורא, והיתה עת צרה, צרה כמבכירה, חוסה ה' על עמך. כי גואלנו מעולם שמך.

לנעילה    🔗

אבן מעמסה, עמוס ואל תמאסה, טרם נעילת שער. אבן ישראל, טע בהר אל, טרם יבא שמש אבן שתיית קדם, שית כימי קדם, כי פנה יום. היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש. אנא אל נא שא נא סלח נא מחול נא חמול נא כפר נא רחם נא כבוש חטא ועון.

באמונה אתאנו, אמונתך תאמצנו, טרם נעילת שער. באמונה תפריח, שמש צדקה תזריח, טרם יבא שמש. באמונה תרחמנו, ותחדש ימינו, כי פנה יום. היום יפנה.

גֹבה שעריך, תמלא מאורך, טנ“ש. גאול גלמודה בחפץ, תשים לאבני חפץ, טי”ש. גְאָלֵנוּ בחילך, בגדולת גדלך, כפ"י. היום יפּנה.

דרשנוך ביום זה, בצום הלא זה, — דרוש ענויינו, נקראך ותעננו — דורשיך היום ענה פלולנו היום — —

הֲכָזֶה יהיה, לזרע כה יהיה, טנ“ש. הננו אתאָנו לך, כי אנחנו פעלך, טי”ש. הלילה לך ויום, שית אורנו כיום, כפ"י. היום יפנה.

וְיַדְעֵנוּ מחילה, והסר מחלה, —. ותאמר סלחתי, רציתי וחשבתי, —. ותאיר ותגיה, עלינו באור נגה, —. —.

זרזיר מתנים, חיש לנושאי לך עין, —. זכור שבשפלֵנו, עד דכא הֻשְפַלנו, —. זה יום מימים, תסלח לתמימים, —. —.

חוקר נסתרות, מחול לדורי דורות, —. חמול בחמלתך, למקיימי מלתך, —. חוסה וחמול, ולבבנו תמול, —.—.

טַהֵר דירתך, ונשא בחירתך, —. טַהֵר כעצם שמים, שופכי לך לב כמים, —. טובך שבע רצון, ותפק רצון, –.—.

ישעך ורחמיך, נַהֵל רחומיך, —. ימינך תסעד, מחנניך מרֵעַד, —. יבא דודי לגנו, ויאכל פרי מגדנו, —.—.

כבוד הלבנון, ינתן לאתי מלבנון, —. כבודה בת מלך, תשמיע סלחתי מלך —. כתר יצליחו, כבירים ינצחו, —.—.

לְפוּר⁹) מתענים, שית לשאננים, —. לַפִידֵי נחמה, יאותו לְבָרֵי כחמה, —. לפידים וקולות, תראה לקהלות, —.—.

מעיריך תועיל, קדם פֶתח תנעיל, —. נְחֵנוּ להתנובבה, בשערי תשובה, —. סלה תרחמנו, ומעפר תקימנו, —.—.

מועדיך נָצְרוּ, מערב עד ערב, —. מוּלֵי לשמנָה נצור באמונה, —. נורא תהלות, בל תזכור עלילות, —.—.

סכות תחנתי, ותאמר עניתי, —. שים כדכד יְקָרָה, שִמְשוֹת שמוּרָה, —. סלה תרחמנו, ומעפר תקימנו, —.—.

עניה רפא נא, כְנָם יגדל נא, —. עלץ עדתך, נוצרי דתך, —. עדיך שבנו, רצֵנו שובבֵנו, —.—.

פעולת עמו, יתן שכרו בעמו, —. פקח עיניך, וראה שוממות מתעניך, —. פניך האר, מחנניך לטובה הַשְאֵר, —.—.

צְפֵה צעקתנו, ופנֵה נא לצַדֵקנו, —. צַדֵק צאנך, ותפק רצונך, —. צוּר קיֵים לכַנִי, אֹמֶר אני ארעה את צאני, —.—.

קרית חנה, שית לַכֹל תחִנה, —. קְבוצת נִדָחים, תקבץ כרועה מדוחים, —. קרואֵי שֵמות, תחתום לחיים שֵמות, —.—.

רבבה להרבות, אֲלָפִים לשמור, —. רנִי בשמחה, אם הבנים שְמחה, —. רַנְנוּ למוחֵל, עון להמָחֵל, —.—.

שלֵמים יתיצבו, ובשלום ישובו, —. שְעֵנו ורצֵנו, ובשעריך העליצנו, —. שַבְחו למוחל, עון להמחל, —.—.

תודָה תשא, אל רם ונשא, —. תמלא משאלות, ותחיש גאולות, —. תעבור על פשע, ותמחה חטא ורשע, —.—.

היום יפנה, והשמש יבא ויפנה, ושעריך תבנה, קדוש.

 

ט“ו תמוז התקצ”ח 8.7.1838.    🔗

Nr. CCII

An Herrn S. L. Goldenberg in Tarnopol

Nr. D’ordre de I’Index rais. 164. Vol. I. Nr. 40.

לידידי הכורם שלום

חמש העתקות מכרמך קבלתי על נכון וחלקתים לבעליהן, ועל השלוחה אלי הנני מחזיק לך טובה, ואם התמהמתי עד היום היה זה מפני שלא רציתי לכתוב לך אגרת בשביל דבר זה לבדו. מה הוא מחיר כ"ח ג'? ומה אעשה לקצת מתלמידי ואוהבי המבקשים לקנותו?

כבר שלח לך ידידנו החכם יש“ר קובץ אגרותיו אלי ואגרותי אליו, ואת האחרונה שלח אליך בכתיבת ידי, והיא הכוללת סדר תנאים ואמוראים, והנני מבקש ממך אשר בכתבך אל החכם המדפיס תברכהו בשמי ותתחנן לו שיעשה חסד עמדי, שבכל מקום שימצא בתוך סדר תנאים ואמוראים “אמר שד”ל” ישים הדברים ההם (מן אמר שד"ל עד סוף המאמר המסוגר) בהערה בתחתית הדף, וכן יעשה גם בכל אמר שד“ל שימצא בפירוש אבות אשר החלותי להעתיק בסוף האגרת, גם שם יכתוב אמר שד”ל עד סוף הדבור, בשולי הדף, ואת כל ההערות ההנה ירשום באותיתו א“ב. זולתי אמר שד”ל המשתדל אשר כתבתי בסוף האגרת יניחהו במקומו בגוף האגרת. ואתה אם תתבונן ליגיעת בשר אשר התיגעתי במלאכת רוב האגרות ההן וליקרת הספרים אשר העתקתי מהם, אשר קצתם קניתי במחיר יקר מאד, בטחתי כי יתעורר לבבך להשתדל שיתן לי המדפיס איזה מספר עקסעמפלארע מכ"ח רביעי כאשר נתן לי שמיד מבכורי העתים לקצת השנים.

בקרוב אולי תבואך מעיר בראדי אגרת ארוכה אשר הראותה על פני חוצות נחוץ לי מאד (מפני חמת המציקים בעלי הרואה, ורבני ווארשויא ולבוב אשר עלה עשן באפם על מה שכתבתי על הרמב“ם, ואולי עוד יותר על דבַרי בשיר לשי”ר) ואקוה שלא תמאן לתת לה מקום בכרמך. גם נכסוף נכספתי לפרסם בכ"ח זה הרביעי פירושי לעשרת הדברות, אך לא אעתיקהו ולא אשלחהו (כי ארוך הוא) אם לא תבטיחני לתתו בכרמך זו.

והנה הוא דבר שאין צריך לאמרו כי כל הערה שתרצה להוסיף על דברי אתה ידידי או אדמ“ו החכם המופלא מוהר”ר שי“ר נ”י, הרשות בידך להוסיף, ובלבד שלא תגרע מדברי דבר וממילא נשמע כי כל השלוח אליך מאתי, רצוני שתַראהו תחלה לאדמ“ו הנ”ל.

תמחול לומר לאדמ“ו הנ”ל כי עתה מקרוב מתוך דברי החכם צונץ באגרותי¹⁰ אלי נודע לי (מה שלא עלה על לבי מעולם) כי המחזור כפי מנהג בני איטליאה או בני רומה איננו נמצא ונודע באשכנז ופולין, והוא צונץ עדיין לא ראה אותו, ואז חקרתי ובדקתי ומצאתי כי גם מוהר“ר שי”ר לא ראה אותו בזמן שכתב תולדות הקליר, כי שם בהערה 28 כתב כי קרובותיו לעשרה בטבת ולשבעה עשר בתמוז נאבדו, והנה הנם במחזור הנ“ל, אז חשתי ולא התמהמתי וכתבתי לצונץ אגרת ארוכה, הכוללת רשימת כל הנמצא במחזור הנ”ל, עם העתקת כל מה שבא בו מן הקליר ובלתי נמצא במחזור אשכנז, ואלמלא שהיה צונץ יושב בממלכה אחרת הייתי שולח לו עקסעמפלאר מהמחזור ההוא. והנה אולי אחר שכתב מוהר“ר שי”ר תולדות הקליר כבר בא לידו המחזור ההוא, או אולי הוא נמצא ביד הגביר החכם היקר מוהר“ר יוסף פערל נ”י, ומשם יוכל לראותו ולבדקו. ואם אין זאת, הנני מוכן לשלחו אליו מתנה (דפוס ויניציאה שמ"ז, שני חלקים אין אקטאף), ובלבד שיעמיס עליו הוצאות הפארטא. את אלה תגיד לו ותודיעני רצונו.

תברך בשמי שלשת החכמים המופלאים, תפארת עירך, שי“ר ופערל הנ”ל ומוהר"ר נחמן הכהן קראחמאל, ה' יחלימהו ויחיהו.

הֲשָלחת דמות פני לבראדי, כאשר בקשתי ממך זה ימים רבים?

ואתה ידידי שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה ט”ו תמוז התקצ"ח.

ידידך שד"ל

 

י“ח תמוז התקצ”ח 11.7.1838.    🔗

NR. CCIII

An Herrn D^r. M. L. Letteris in Pressburg

Nr. D’ordre de I’Index raisonné 165. Vol I Nr. 41

לידידי המליץ והמשורר המפואר רמה"ל שלום.

שמחתי במכתבך, לולא שמועת מות החכם ייטלס אשר מרה לי, אע“פ שלא היה דבר גדול. תולדות יצחק הייתי שולח לך, לולא ראיתי כי מחשבה אחרת בלב ידידנו יוא”ל, ולא אחפוץ להניא את עצתו. ס' דיציונאריאו סטוריקו של די רוססי אפשר למצוא אותו, אך תאמין לי, העתקתו עם הערות איננה מלאכה נאותה לך (ולא לי), כי צריך לזה אדם שבלה ימיו באותן החקירות. בשורת מחברת מנחם בן סרוק ראיתי אצל ידידנו החכם יש“ר, ואמרתי לו צר לי מאד אם תצא לאור המחברת ההיא בלא השגות דונש בן לברט. הגהות המגדל אשלח אליך, אך אמתין עד תראינה עיני בני הנעורים והגיון בכנור, או עד שאראה שער הספר נדפס בפרעסבורג במלות “מאת שד”ל” במקום “מאת חכמי לב” ואז אכתוב גם אני הקדמה קצרה. הוצאת ספרי לה"ק (ובפרט גדולים) מטריעסט אמת הוא שהוא דבר קשה. דף שלום אסתר אשר שלחת לי מצא חן בעיני ושמחתי בו באמת בראותי אותך מצליח במלאכת השיר השקול. והא לך הגהותי.

טור 6 בל יוכל עין ראי, אמור: בל תוכל עֵין רֹאֶה. 9 ביקַר הוריה, צ"ל ביקר בקמץ, ושרש הדבר תמצא בספר Prolegomeni (אשר עדיין לא הגית בו, רק בחלק הספורי ממנו, וכן עשו רוב רואיו, אשר על כן ערך הספר עדיין לא נודע, ואולי יִוָדַע אחרי מותי, אך לא בשביל זה אבחר לי מות). 21. הוא גבה וְגאון, אמור: גאון וָגֹבה הוא ישים לאין.

1. בשפל העין, אמור: בִשְחוֹחַ עין. 23. 24. נכלמה, נאלמה, אמור נכלמת, נאלמת, כי נכלמה ונאלמה אינן שמות התאר (אלא לשון עבר), אם לא שיהיה הטעם למטה, נִכְלָמָֽה. 25. הלך, אין ענינו עני אלא אורח, וטוב לומר חֵלֶךְ. 26. אל לב המלך, אמור: בלבב, או לפני. 37. 38 לא טובים בעיני, ואתה תתקנם כחפצך. 48. ושמי ציון נשמו הה ממעל. אמור: ולאֻמים על ציון ישליכו נעל, או
2. 48. אסתר במרום כסא תגביה שָבֶת, וָעיר חנה דוד גלים נֶחְרָבת. 53. דלתי פי מאבי עד כה נשמרו, דע ידידי כי איננו מדרך לה“ק לקשור הפאַססיף עם האבלאטיף (כגון התפוח נאכל מהאדם), ומליצת דלתי פי נשמרו מאבי, אין ענינה בלה”ק אלא: שמרתי לשוני מהגיד הדבר לאבי, כמו משוכבת חיקך שמור פתחי פיך, ופעל נשמר איננו פאססיף אלא רעפלעקסיף (שמר את עצמו); לכן אזור חלציך ותקן כחפצך. 61. את סודו חרש, אמור: את סודם. 69. בין אלה הבנות כמני גרשו, יש כאן י“ב תנועות, וצ”ל בין בנות אלה. 80. כי הנה לראותכן, השוא הוא נע, וצ“ל הנה לראות אתכן. 110 דובקת, אמור: מֻדְבֶקֶת. 117. הה מתי בת ציון, אמור: הה בת ציון. 118 מעפר את ראשך, אמור: מן העפר ראשך. 134. האם קמו כְקדם, אמור: אם קמו כימי קדם. 138. הגידה־לי, צ”ל בלא מקף. אחר 140 (יתן בידה תכן ספר דת המלך) ולמה לא (יתן בידה פתשגן כתב הדת)? אם פתשגן איננו עברי, גם דת איננו עברי (ומימינו אש דת למו) צ"ל מלה אחת כמו שהוא כתוב, וענינו מימין (לדרום) אשדת הפסגה, עיין Prolegomeni עמוד
3. 148. יוּגָרוּ, כתוֹב: יֻגָרוּ. 149. משרש נחש, עשית נָחָש מלעיל, ואז יהיה מלשון כי לא נַחַש ביעקב. 153. וַתְּהִי, השוא נע, לָעֵינים, צ"ל לְעינים. ולתקן כל אלה ראה זה מצאתי: מִלֹחֵם ברפידים, משרש פָתֶן זה הצפע יצא; אליו יִנָתֶן עמי חנם; כי הוא את לב מלכהו אל כל אשר יחפץ יטנו וִיפַתהו, וַיהי המן הרע אליו עינים.

ביום י“ח סיון שעבר כתבו אלי מארץ רחוקה: “המשורר רמה”ל יחליף אגרות עם הנערים הפתאים ההם, ויגדלם וינשאם עד מאד, ויפאר מעשה ידם בהרואה ה”א, ויבקש מאתם שהחלקים האחרים ידפיסו בדפוס פרעסבורג אשר הוא מגיה שם". הודיעני נא אמתת הענין.

ואתה ידידי היקר שלום וביתך שלום וכל אשר לך שלום כנפשך וכנפש הכו“ח פה פאדובה י”ח תמוז התקצ"ח.

ידידך שד"ל.

 

כ“ג תמוז התקצ”ח 16.7.1838.    🔗

Nr. CCIV

An Herrn D^r. Leopold Dukes in Hamburg

Nr. D’ordre de I’Index rais 166. Vol I. Nr 42

מכתבך הגיעני תמול שלשום, והיום הנני שולח אליך חמש מאות טורים (משירי רמב"ע) אשר שאלת ממני, אשר בעבודת יום ולילה העתקתים באצבעותי, מזוקקים שבעתים בדיוק כל אות וכל נקודה, והוספתי בהם סימני ההפסקות, אשר זולתן תקשה מאד הבנת השירים ההם, גם הוספתי בגליון קצת מלות לבאר הסתום, גם כי מקומות הרבה יש בהם שהיו צריכים לביאור רחב, ויואל אלוה שתוציאם לאור מדויקים כאשר אני שולחם אליך, והוא יאיר עינך בבואך לתרגמם, והדר מליצת המשורר הנפלא הזה לא יִשָחֵת. ואני שמעתי ולא אבין מה שאמרת לי שאראה במחברתך דברים רבים אשר מצאת במחזורים כ“י אשר ביד הנגיד ר' מיכאל חיים, שנראה מזה שהוא מניח לך להעתיק מספריו; ואח”כ אמרת שאתה מדמה בנפשך שלא ירצה לתת רשיון להעתיק ס' הנקוד, שנראה מזה שכבר ידעת את האיש שאין דרכו לפתוח אוצרותיו למעתיקים, ושאתה לא מלאךָ לבך לבקש ממנו מה שבקשתי ממך; ועם זה אמרת שהוא דורש שלומי, שנראה מזה שדברת לו בשמי, כל זה תימה בעיני, ויש לתרץ בדוחק. ואתה שלום.

פאדובה כ“ג תמוז התקצ”ח.

ידידך שד"ל.