(קומדיה במערכה אחת, לילדים)

הַיְלָדִים הַמְשַׂחֲקִים:¹

אסנת, חנניה, ירמיה, שמוּאל, צביה, צלה, יעקב (שָר), צמח, מיכה, זכריה, שמשון, טוביה הּקטן, פרץ חלץ, אהרֹן, אברהם, יוסי, חנה, אסתר, משה, נֹח, תרצה, תמר, יוֹרָם, שולמית, שׂרה, יוסף הקטן, רבקה, יחיאל, הנביא, אביגדור הקטן, שׂלום, רֻחמה, נביא השקר, נחום, צפורה, נחמיה, שפרה, לאה, מרים, רחל, יהודה, אביגיל.

הבימה

(מגרש קטן. על טבלא דבוקה לעץ כתוב: ירושלים. ילדים וילדות במספר רב עומדים בהמון ולא בסדר. כי יורם המסך נשמעים קולות רבים בקראם יחד וידים קטנות נשאות ומרפרפות באויר. הם קוראים בעת ובעונה אחת: “לא! לא!” “טיול”! “לא זה”! “על הר הבית” “כן, כן!” “לא!”)

אָסְנַת: (אחרי עבור רגע קל ברעש והמולה, מרימה סוף־סוף בין הילדים את ידה אל על כדי להשתיקם)

הֲמוֹן הַיְלָדִים: (נאלמים דם תוך כדי הרמת ידה של אסנת)

אָסְנַת: כַּךְ אִי אֶפְשָר! חֲנַנְיָה: אֶל נַחַל הַשִלֹחַ! יִרְמְיָה: עַל הַכַּרְמֶל נַעֲלֶה! שְמוּאֵל: עַל הַר הַזֵיתִים!

הֲמוֹן הַיְלָדִים: (שוב רועשים וקוראים בקולי קולות: “לא – לא!” “הר הבית!” “הכרמל!”).

אָסְנַת: שוּב? (מרימה שוב יד למעלה ומשתיקה באופן זה את כלם בּבת אחת)

שוּב? כְּשֶאַתֶּם צוֹעֲקִים כֻּלְכֶם בְּיַחַד, אֵין אַף אֶחָד שוֹמֵעַ. יְחַוֶה נָא כָל אֶחָד אֶת דַעְתּוֹ לְבַדוֹ, וְלֹא כְעֵדֶר כְּבָשִׂים הַגוֹעִים יָחַד!

צִבְיָה: עֵדֶר! אָסְנַת שֶלָנוּ קָרְאָה אוֹתָנוּ בְשֵם עֵדֶר. הוֹ, מַה טוֹב, הוֹ, מַה נָעִים! שֵם זֶה אָמְנָם נָאֶה לָנוּ בַשָׂדֶה. בָּעִיר הֲרֵי הוּא לִגְנַאי וְאוּלָם פֹּה בַשָׂדֶה, הֲרֵי הוּא לְשֶבַח! חֲבֵרַי וְרֵעוֹתַי: מִי כְמוֹכֶם יוֹדֵעַ, כַּמָה מְתוּנָה אֲנִי בַבַּיִת וּבְבֵית הַסֵפֶר, וְאוּלָם כַּאן בַּשָׂדֶה – מַה־מְאֹד חָפַצְתִּי לְהִדַמוֹת לָהּ, אֶל הַכִּבְשָׂה הַקְטַנָה וְהָעַלִיזָה שֶבָּעֵדֶר, הַמְקַפֶּצֶת לָהּ וְגוֹעָה כְנַפְשָהּ שָׂבְעָה (קוראה בקול) אַחִים וַאֲחָיוֹת: נִהְיֶה כְעֵדֶר!

הֲמוֹן הַיְלָדִים: (מקפצים וגועים יחד, זה בכה וזה בּכה).

צִלָה: לֹא כַךְ! לֹא כַךְ! אָמְנָם גַם דַעְתִּי נוֹחָה מִן הָעֵדֶר שֶבַּשָׂדֶה, וְאוּלָם אַל נָא נִהְיֶה כַצֹאן בְּלִי רוֹעֶה. הָבוּ לָנוּ רוֹעֶה! (פונה אל אחד הילדים) אוּלַי אַתָּה, יַעֲקֹב, תִּהְיֶה רוֹעֵנוּ. אַתָּה אָמְנָם קָטֹנְתָּ, אַךְ אֶת שִירַת הָרוֹעִים אַתָּה יוֹדֵעַ לָשִיר. הֲמוֹן הַיְלָדִים: יַעֲקֹב! יַעֲקֹב! יָשִיר יַעֲקֹב!

יַעֲקֹב: (שר. הילדים העדר “רובצים” במקום עמדם).

²) שָׂדֶה זֶה הוּא חֶדְרִי

כִּסְאִי – זֶה הָהָר

וּמִשְפַּחְתִּי עֶדְרִי –

רוֹעֶה פֹה בַכָּר.

הַיְלָדִים־הָעֵדֶר: מֶה מֶה!

יעקֹב: לִי גוֹעִים שוֹר וָשֶׂה!

___________________

אִתִּי גַם חֲלִילִי,

אִתִּי גַם הַשוֹט;

מַה לִי עוֹד וּמִי לִי?

מַה לִי? מַה לִי עוֹד?

– מִי! מִי!

– לִי גוֹעִים עֵז וּגְדִי.

______________

אִתִּי גַם הַכֶּלֶב,

גָדוֹל קַל וָעָז –

בֹּאוּ זְאֵבִים אֶלֶף,

כַּלְבִי יִגְבַּר אָז!

– הַב! הָב!

– כַּלְבִּי אוֹהֵב קְרָב!

__________________

הוֹ פָּרוֹת וַעֲגָלִים

הוֹ תַּיִש, סוּס וּסְיָח

מַיִם שְתוּ מִנְחָלִים

אִכְלוּ עֵשֶׂב רָךְ –

– הָהּ! הָהּ!

– הָעֶרֶב הִנֵה בָא!

_________________

עוֹד חֲלִילִי הוֹמֶה,

עוֹד הוּא הוֹמֶה שִיר,

שֶמֶש יָרְדָה תְהוֹמָה –

הוֹ! עֶדְרִי אֶל הָעִיר.

– מוּ! מוּ!

– הָעִירָה לְכוּ וּגְעוּ!..

צֶמַח: וְעַתָּה – אֶל הַגָלִיל! שָם הָרִים, שָׁם עֲמָקִים, שָם שָׂדוֹת, שָם כְּרָמִים! מִיכָה: לְחֶבְרון! אֶת חֶבְרוֹן אֲנִי יוֹדֵעַ מִן הַחֻמָש. זְכַרְיָה: לֹא, לֹא! לְשִמְרוֹן נֵלֵךְ! שִמְשוֹן: לְהָרֵי גִלְבֹּעַ! שָם נָפַל שָאוּל הַמֶלֶךְ! הֲמוֹן הַיְלָדִים: (ברעש ומהומה) “חֶבְרוֹן!” “גָלִיל”! “גִלְבֹּעַ” “לֹא!”

אסנת: (בהרמת יד) הַסוּ! אִם לֹא תֶחְדַלְנָה הַצְעָקוֹת יֵלֵךְ לוֹ כָל אֶחָד לְבֵיתוֹ וַחֲסָל!

טוֹבִיָה הַקָטָן: (אינו מאמין) אֶ!…

אָסְנַת: “אֶ”… מִי זֶה אוֹמֵר כַּאן “אֶ”? טוֹבִיָה: אִי! הַבַּיְתָה לֹא נֵלֵךְ… אֲנַחְנוּ עַל הַבִּימָה אָנוּ! לְ“שַׂחֵק” אָנוּ צְרִיכִים, הֵן לֹא נְרַמֶה אֶת הַבְּרִיוֹת. הַבִּיטוּ: (מראה באצבע על הנאספים בּאולם הרואים) כָּל כַּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִים בָּאוּ לִרְאוֹתֵנוּ גַם אָבִי וְגַם אִמִי פֹה (מראה) שָם הֵם יוֹשְבִים!

אָסְנַת: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, יַאנֶיק? יַאנֶיק לֶעוִויטַא? בְּאֶצְבַּע אַתָּה מַרְאֶה?

טוֹבִיָה: אֲנִי לֹא יַאנֶיק! אֲנִי לֹא יַאנֶיק לֶעוִויטַא. פֹּה עַל הַבִּימָה אֲנִי טוֹבִיָה! טוֹבִיָה הַקָטֹן! אִם תִּקְרְאִי לִי עוֹד הַפַּעַם עַל הַבִּימָה יַאנֶיק לֶעוִויטַא אֶקְרָא לָךְ אָנֹכִי פֶעלְיַא ווַארְשַאווְסְקַא –!

אָסְנַת: יָד לְפֶה! אֲנִי תֵכֶך אָמַרְתִּי: לַקָטָן הַזֶה לֹא צְרִיכִים לָתֵת כָּל תַּפְקִיד. הוּא עוֹד יְקַלְקֵל אֶת כָּל הַמַחֲזֶה…

טוֹבִיָה הַקָטָן: אֲנִי אֲקַלְקֵל? (הוא רץ אל סכת הסופליר שלפני הרואים) אֲדוֹנִי הַמוֹרֶה, אֲדוֹנִי הַמוֹרֶה, טוֹב שֶאַתָּה יוֹשֵב כַּאן, הַגֶד נָא אַתָּה אֲדוֹנִי, הַאֲנִי מְקַלְקֵל?

(מסכת הסופליר שלוחות שתי ידים לחבּק את טוביה הקטן ונעלמות שוב.)

דָוִד: (מושך בו ומחזירו למקומו) לְאָן אַתָּה רָץ, הֲיָצָאתָ מִדַעְתֶּךָ? אָסְנַת: וַאֲנִי לֹא אֶשְקֹט וְלֹא אָנוּחַ עַד אִם כֻּלְכֶם תָּעִידוּ עָלַי, בִּפְנֵי כָל הַקָהָל הַנִכְבָּד הַזֶה מַה שְמִי הַיוֹם?

כָּל הַיְלָדִים: אָסְנַת! אָסְנַת! פֶּרֶץ הַלֵץ: אָסְנַת בַּת פּוֹטִיפֶרַע… אָסְנַת: מִי זֶה אָמַר כַּאן “בַּת פּוֹטִיפֶרַע”? פֶּרֶץ: אֲנִי הוּא, אָנֹכִי, אָנִי! אָסְנַת: מַדוּעַ קָרָאתָ לִי כָּךְ? פֶּרֶץ: מִשוּם שֶהִנְנִי הַלַיְצָן הַיוֹתֵר גָדוֹל שֶבַּמַחְלְקָה. והַשֵנִית: כַּךְ כָּתוּב בְּפֵירוּש בַּחֻמָש. וְעוֹד מִשוּם שֶאֲנִי “אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ” וְאוֹהֵב לְהִתְלוֹצֵץ!.. אָסְנַת: לֹא פֹה הַמָקוֹם! וְעַתָּה – אִיעַצְכֶם, שְבוּ בְסֵדֶר נָכוֹן, מִזֶה וּמִזֶה. (מראה לשני עברי הבּימה, לימין ושמאל).

כָּל הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת: (יושבים על הספסלים שורה שורה מימין ומשמאל).

אָסְנַת: כָּכָה.. כָּכָה… וְעַתָּה – אַהֲרֹן (אל אסנת) : הַסְלִיחָה! לְפִי דַעְתִּי צְרִיכִים לְהַגִיד לְהַקָהָל הַנִכְבָּד בִּקְצָרָה: “מַה פֹּה יֵש!”

הִנֵה הַמָסָךְ הוּרַם זֶה כְּבָר, וְהַקָהָל הַנִכְבָּד הַיוֹשֵב בְּאוּלַם הַמַחֲזֶה מַבִּיט, תוֹהֶה וּמִשְתּוֹמֵם. וַאֲנַחְנוּ מְרִיבִים זֶה עִם זֶה וְעוֹסְקִים בִּדְבָרִים בְּטֵלִים. אַבְרָהָם: צָדַקְתָּ, צָדַקְתָּ! צְרִיכִים לְתַקֵן אֶת הַמְעֻוָת. אָסְנַת: בְּבַקָשָה. מִי יֵלֵךְ וְיִתְיַצֵב לִפְנֵיהֶם וְיַגִיד? אוּלַי אַתָּה יוֹסִי? יוֹסִי: הֲנִיחוּ לִי! אֲנִי לֹא דַרְשָן אֲנִי לֹא דַבְּרָן! רוֹבֶה יֵש לִי פֹה בְצַלַחְתִּי, (מוציאו) הִנֵהוּ! רוֹצִים אַתֶּם וְאִיר בָּהֶם בָּאֲנָשִים הָאֵלֶה. פִּיף פַּף! אָסְנַת: שֵב תַּחְתֶּךָ, שוֹבָב! אוּלַי תֵּלְכִי אַתְּ, חַנָה? חַנָה: חַס וְחָלִילָה! אֲנִי? עוֹד בְּטֶרֶם גִשְתִּי אֲלֵיהֶם נִתְאַדְמוּ פָנָי. אָסְנַת: בַּיְשָנִית אַתְּ? אוּלַי אַתְּ, אֶסְתֵּר? אֶסְתֵּר: לַאו דַוְקָא… לִפְנֵי קָהָל כָּל כַּךְ גָדוֹל, לֹא לֹא… אָסְנַת: לֵךְ אַתָּה, אַהֲרֹן.

אַהֲרֹן: בְּחֵפֶץ לֵב. (הולך ומתיצב לפני הקהל.) אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים! אַל נָא תְקַווּ, אֲדוֹנַי, לִרְאוֹת פֹּה גְדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת, לֹא מְשַׂחֲקִים אָנוּ, רַק תַּלְמִידִים לֹא גְדוֹלִים בְּיוֹתֵר, יֵש בֵּינֵינוּ קְטַנִים, וַאֲחָדִים מֵהֶם קְטַנִים עַד מְאֹד לְמָשָל: זֶה הַקָטָן בֶּן שֶבַע הוּא! מֹשֶה: זֶה אֵינוֹ שַיָךְ לָעִנְיָן. אַהֲרֹן: לֵךְ אַתָּה, וְדַבֵּר אַתָּה אֶל הָעִנְיָן.

(משתחוה לקהל) יִסְלְחוּ לִי, אֲדוֹנַי, אָמְנָם צָדַק חֲבֵרִי מֹשֶה, נָטִיתִי קְצָת הַצִדָה, (שב למקומו).

מֹשֶה: אֲנִי אֹמַר אֶת דְבָרַי פָּשוּט, כְּלוֹמַר: שְבוּ נָא, נִכְבָּדַי, בִּמְנוּחָה, וּרְאוּ תְמוּנָה יָפָה עַד מְאֹד אֲשֶר אֲנַחְנוּ³ מַעֲבִירִים לִפְנֵי עֵינֵיכֶם, כְּלוֹמַר: כֵּיצַד יְלָדִים עִבְרִים הָיוּ חַיִים בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אַלְפֵי שָנָה, כְּלוֹמַר: בִּזְמַן שֶבֵּית הַמִקְדָש הָיָה קַיָם –

פֶּרֶץ: הָיָה כוֹרֵך מַצָה וּמָרוֹר –

מֹשֶה: הִנֵהוּ! הֲרֵי זֶה פֶרֶץ כְּלוֹמַר: זֶה הַלֵיצָן הַיוֹתֵר גָדוֹל שֶבַּמַחְלְקָה; וּבְכֵן – שִׂימוּ עַיִן וְהַטוּ אֹזֶן לְכָל אֲשֶר תִּרְאוּ וְתִשְמְעוּ… כִּי יָפָה הִיא הַתְּמוּנָה עַד מְאֹד – אַהֲרֹן: אַל יִתְהַלֵל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ… מֹשֶה: לֹא אֶת עַצְמִי אֲנִי מְהַלֵל, רַק אֶתְכֶם. כְּלוֹמֵר: אֶת חֲבֵרַי כֻלָם…

פֶּרֶץ: כְּלוֹמֵר!… כְּלוֹמֵר!… וְאֵינוֹ גוֹמֵר! מֹשֶה: שוּב הַלַיְצָן! אִי לָךְ, לַיְצָן, שֶאַתָּה מַפְרִיעַ אוֹתִי בִשְעַת דִבּוּרִי. נֹחַ: בִּקְצָרָה! בִּקְצָרָה!

מֹשֶה: אֲנִי מְדַבֵּר כְּמוֹ שֶאֲנִי יָכֹל… לֵךְ אַתָּה וְדַבֵּר אַתָּה בִקְצָרָה: נֹחַ: כִּמְעַט שֶאֵין לִי מַה לְהוֹסִיף – “ל”ג בָּעוֹמֶר בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!" זֶה שֵם הַמַחֲזֶה שֶאַתֶּם רוֹאִים! לַ"ג בָּעוֹמֶר, לִפְנֵי הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָנִים, וְדַי! (שב אל מקומו).

אָסְנַת: וְעַתָּה, הַגִידִי אַתְּ תִּרְצָה, לְאָן נֵלֵךְ! תִּרְצָה: (בהטעמה)

נֵלֵךְ וְנֵרֵד אֶל עֵמֶק הַשָרוֹן,

קְהַל כַּנְפֵי רְנָנִים שָם יָשִיר וְיָרֹן.

לְעֵמֶק הַשָרוֹן, הוֹ בָנִים וּבָנוֹת,

שָם חֲבַצָלוֹת תִּצְמַחְנָה לְבָנוֹת.

אָסְנַת: וְאַתָּה חֲנַנְיָה?

חֲנַנְיָה: (בהטעמה)

לְיַרְדֵן! שָם גַלִים יָהוֹמוּ, יָרֹמוּ,

שָם גַלִים יָשׂקוּ, רַגְלֵינוּ יָלֹקוּ,

לְיַרְדֵן! לְיַרְדֵן!

אָסְנַת: וְאַתְּ תָּמָר?

תָּמָר: (בהטעמה)

אֶל הָרֵי הַגִלְעָד, רַק שָם נִתְרוֹמֵמָה,

בַּת יִפְתָּח הַיָפָה שָם יוֹשְבָה דוֹמֵמָה,

בַּת יִפְתָּח שָם יוֹשְבָה וְלָנוּ מְחַכּה,

בַּת יִפְתָּח הַיָפָה, בַּת יִפְתָּח, הָרַכָּה.

אָסְנַת: וְאַתָּה, יוֹרָם?

יוֹרָם: אֲנִי עַל הַכַּרְמֶל, שָם אֶשְכְּלוֹת גֶפֶן,

כְּעֵינַיִם תִּצְחַקְנָה בְּכָל אֲשֶר אֵפֶן.

שָם אֹכַל וְאֶשְתֶּה לִצְמָאִי וּרְעָבִי

עֲנָבִים כִּרְצוֹנִי וּכְחֵפֶץ לְבָבִי.

אָסְנַת: וְאַתְּ שוּלַמִית?

שוּלַמִית: נֵלֵךְ לְשִלֹה, בִּמְחוֹלוֹת שָם נֵצֵא.

בִּמְחוֹלוֹת! בִּמְחוֹלוֹת! בְּלִי תִכְלֶה וָקֵצֶה.

יַלְדָה וְיַלְדָה עִם יֶלֶד בֶּן גִילָהּ –

נֵלֵךְ וְנֵצֵא בִמְחוֹלוֹת בְּשִלֹה.

אָסְנַת: וְאַתָּה יִרְמִיָה, לְאָן?

יִרְמִיָה: אֲנִי עַל הַלְבָנוֹן, הָהָר שֶבֶּהָרִים,

הַסְעָרָה שָם תְּזַמֵר מִכָּל הַעֲבָרִים

אֲרָזָיו עֲנָקִים,

וְרֹאשָם בַּשְחָקִים.

עֲנָנִים לוֹ אֵזוֹר וְחוֹתָם עַל מֶצַח

וְשֶלֶג יָנוּחַ עַל רֹאשוֹ לָנֶצַח.

אָסְנַת: וְאַתְּ שָׂרָה, לָמָה אַתְּ צוֹחֶקֶת?

פֶּרֶץ: “וַתִּצְחַק שָׂרָה”… כַּחֲשִי! כַּחֲשִי! אִמְרִי: “לֹא צָחָקְתִּי!” לֹא טוֹבָה אַתְּ מֵאִמֵנוּ שָׂרָה שֶגַם הִיא כִּחֵשָה.

אָסְנַת: הֲרֵי הַלַיְצָן!

שָׂרָה: וְאָנֹכִי לֹא אֲכַחֵש, אַף אָמְנָם צָחָקְתִּי וְכָל אֶחָד יִצְחַק לָכֶם; אַחַת אֲנִי שוֹאֶלֶת מִכֶּם, עֲנוּ לִי: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אַתֶּם, אוֹ לֹא? קוֹלוֹת: בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל! שָׂרָה: וְלָמָה אַתֶּם מְדַבְּרִים שְטוּת: זֶה רוֹצֶה אֶל הַיַרְדֵן וְזֶה אֶל עֵמֶק הַשָרוֹן, זֶה לְשִלֹה, וְזֶה לְהָרֵי גִלְעָד דַוְקָא. כְּלוּם אֵין אַתֶּם יוֹדְעִים שֶזֶה בְמִזְרָח וְזֶה בְּמַעֲרָב? מִדָן וְעַד בְּאֵר שֶבַע בְּמֶשֶךְ יוֹם אֶחָד אִי אֶפְשָר.

אָסְנַת: צָדְקָה שָׂרָה, כִּמְעַט שֶהוֹצִיאָה אֶת הַמִלִים הַלָלוּ מִפִּי… מִפִּי מַמָש! הֲתֵדְעוּ מַה אִיעַצְכֶם?

פֶּרֶץ: עוּצוּ עֵצָה וְתֻפָר, דַבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם! קוֹלוֹת: הַלַיְצָן! הַלַיְצָן! אָסְנַת: אֲנִי אִעַצְכֶם: נִשָאֵר פֹּה! לָמָה לָנוּ לְכַתֵּת רַגְלֵינוּ וְלַעֲזֹב אֶת יְרוּשָלַיִם, כְּלוּם לֹא יָפֶה כַאן?

פֶּרֶץ: אִלְמָלֵא הָיָה כָתוּב כַּאן שָחוֹר עַל גַבֵּי לָבָן לֹא הָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶבִּירוּשָלַיִם אָנִי.

קוֹלוֹת: הַס! הַס! הַס! אָסְנַת: וְעוֹד זֹאת: אָנוּ נִשְאָרִים פֹּה מִשוּם שֶנִדְבַּרְנוּ עִם… (לוחשת) “הַנָבִיא” שֶיָבוֹא הֵנָה… אַהֲרֹן: לָמָה אַתְּ לוֹחֶשֶת? לְפִי דַעְתִּי צְרִיכִים לְהוֹדִיעַ אֶת הַקָהָל שֶעוֹד מְעַט יָבוֹא הֵנָה נָבִיא… יְרוּשָלַיִם בְּלֹא נָבִיא – דָבָר זֶה לֹא יִתָּכֵן! יוֹסֵף הַקָטָן: (עומד באמצע הבימה, מטה ראשו הצדה ושואל) מַה זֶה נָבִיא? פֶּרֶץ: בּוֹא הֵנָה קְטַנִי, אֲנִי אַגִיד לָךְ: נָבִיא זֶה עוֹף הַשָמָיִם! מֹשֶה: אוּלַי תֶחְדַל מֵהִתְלוֹצֵץ? רִבְקָה: וַאֲנִי אוֹמֶרֶת: צָדַק פֶּרֶץ וְהַפַּעַם לֹא הִתְלוֹצֵץ… הוּא קָרָא לַנָבִיא עוֹף הַשָמָיִם, וְאַף אָמְנָם: הַנָבִיא הוּא עוֹף הַשָמָיִם! מַה הָעוֹף, הוּא פוֹרֵשׂ אֶת כְּנָפָיו וּמִתְרוֹמֵם מַעֲלָה־מַעֲלָה, אַף הַנָבִיא מִתְרוֹמֵם לַשָמַים, לֹא בִכְנָפַיִם כְּמוּבָן, אֶלָא בְרוּחוֹ, בְּרוּחַ הָאֱלֹהִים הַמְפַעֶמֶת אוֹתוֹ יֵרוֹם, יַעַל עַד לֵב הַשָמָיִם. וְיַעַן שֶדִבֵּר הַלַיְצָן שֶלָנוּ הַפַּעַם דְבָרִים שֶל טַעַם הָיִיתִי מַצִיעָה לְהָרִים אוֹתוֹ עָל.

הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת (סובבים אותו) אֶל עָל! אֶל עָל!

פֶּרֶץ: חִדְלוּ מִמֶנִי, גַם אִם תָּרִימוּ אוֹתִי עַד הַתִּקְרָה – נָבִיא לֹא אֶהְיֶה לְעוֹלָם.

רִבְקָה: לַיְצָן הָיִיתָ וְלַיְצָן תִּהְיֶה, וּבְכָל זֹאת הֲרִימוּהוּ! (כששה ילדים מרימים אותו וכלם קוראים" "הידד! “הידד”)!

יְחִיאֵל: הֶאָח! מִי זֶה נִרְאֶה שָם עַל הֶהָרִים? פֶּרֶץ: מִי זֶה מְדַלֵג עַל הֶהָרִים, מְקַפֵּץ עַל הַגְבָעוֹת? יְחִיאֵל: כִּמְדֻמָנִי שֶזֶה הַנָבִיא… הַנָבִיא! הַנָבִיא! מֹשֶה: אַף אָמְנָם, זֶה מַאנֶיעק שֵיינְפֶלד! אַהֲרֹן: אוֹי, אוֹי, הוּא קִלְקֵל אֶת הַכֹּל, הוּא קָרָא אֶת הַנָבִיא בִשְמוֹ הָאֲמִתִּי.

מֹשֶה (מתנצל) אֲנִי לֹא חָפַצְתִּי… אֲנִי הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ מֵרָחֹק, הַמִלִים הִתְמַלְטוּ מִפִּי – אָסְנַת: הַסוּ, הַסוּ, הִנֵה הַנָבִיא בָא! כָּל הַיְלָדִים: (קמו וישבו על מקומותיהם בהתלחשם זה לזה) הַנָבִיא… הַנָבִיא…

הַנָבִיא: (לבוש מעיל לבן וטורבן חבוש לראשו נכנס, צועד צעדים מתונים, שקוע במחשבותיו, עיניו נשואות לשמים, עולה על האבן הגדולה המונחת באמצע המגרש).

אָסְנַת: הַסוּ, הַסוּ, הוּא יִתְנַבֵּא עַכְשָו…

הַנָבִיא: (בלשון מדברת גדולותּ) חֲזוֹן יְשַעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ, אֲשֶר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָלָיִם, בִּימֵי עֻזִיָהוּ, יוֹתָם, אָחָז, יְחֶזְקִיָהוּ, מַלְכֵי יְהוּדָה – שִמְעוּ שָמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ –

כִּי ה' דִבֵּר –:

(מראה על הילדים) בָּנִים גָדַלְתִּי וְרוֹמַמְתִּי –

וְהֵם פָּשְעוּ בִי…

יָדַע שוֹר קוֹנֵהוּ,

וַחֲמוֹר אֵבוּס בְּעָלָיו, –

(מראה על הילדים)! יִשְׂרָאֵל – לֹא יָדַע,

עַמִי – לֹא הִתְבּוֹנָן!…

(מאים עליהם בּאגרופים ממש)

הוֹי, גוֹי חוֹטֵא,

עַם כֶּבֶד עָוֹן!

זֶרַע מְרֵעִים,

בָּנִים מַשְחִיתִים,

עָזְבוּ אֶת ה',

נאֲצוּ אֶת קְדוֹש יִשְׂרָאֵל,

נָזֹרוּ אָחוֹר!

(שואל אותם בהטעמה)

עַל מֶה תֻכּוּ עוֹד תּוֹסִיפוּ סָרָה?

כָּל רֹאש לָחֳלִי,

וְכָל לֵבָב דַוָי.

אֲבִיגְדוֹר הַקָטֹן: (במורא) אֲנִי לֹא עָשִׂיתִי כְלוּם, אֲנִי לֹא חָטָאתִי, אֲנִי הִתְפַּלָלְתִּי. נְחֶמְיָה: גַם אֲנִי הִתְפַּלָלְתִּי. אֲנִי מִתְפַּלֵל בְּכָל יוֹם… הַנָבִיא: (בלעג מר) כֵּן, כֵּן… לֹא עֲשִׂיתֶם כָּל דָבָר רַע… הִתְפַּלַלְתֶּם… הַתְּפִלָה אֵינֶנָה עוֹד הַכֹּל… ה' מַבִּיט לַלֵבָב – הַיְסוֹד: הוּא הַלֵב! הַלֵב! הַלֵב!

טוֹבִיָה הַקָטֹן: (קרב אל הנביא, אוחז אותו בבגדו) אֲדוֹנִי הַנָבִיא, אֲנִי יֶלֶד טוֹב, פְּרוּטָה הָיְתָה לִי וְנָתַתִּי אוֹתָהּ לְעָנִי, וְעַתָּה יֵש לִי שְתַּיִם! הֲרֵי: אַחַת, שְתָּיִם.

הַנָבִיא: הָא כֵיצַד? הָיְתָה לְךָ פְּרוּטָה אַחַת, נָתַתָּ אוֹתָהּ לְעָנִי וּמִנַיִן לְךָ שְתָּיִם?

טוֹבִיָה: אֲנִי בָכִיתִי שֶנָתַתִּי אֶת פְּרוּטָתִי לֶעָנִי, אֲנִי בָכִיתִי, כִּי הָיָה לִי צַר עַל הַפְּרוּטָה… וְנָתְנָה לִי אִמִי שְתָּיִם.

הַנָבִיא: (בּלעג מר) הִנֵה כִי כֵן הוּא! טוֹבִים אַתֶּם! בַּעֲלֵי רַחֲמִים אַתֶּם! בַּעֲלֵי צְדָקָה אַתֶּם! וְאַתָּה (פונה פתאם אל אחד הילדים) הַאִם אֵינֶנִי יוֹדֵעַ אוֹתְךָ וְאֶת מַעֲשֶׂיךָ? אַתָּה הוֹשַטְתָּ רֶגֶל לַחֲבֵרְךָ וְנָפָל. שָלוֹם: לֹא אֲנִי, רַק הוּא! הוּא! הַנָבִיא: גַם הוּא! גַם הוּא! יוֹדֵעַ אָנֹכִי… וְאַתָּה, זֶרַח שְמֶךָ, אַתָּה מְאַחֵר תָּמִיד לָבוֹא לְבֵית הַסֵפֶר… הָעַצְלוּת – הִיא חֵטְא גָדוֹל! וְאַתָּה, פִּנְחָס, אַתָּה מְטַפֵּס עַל הַסַפְסָלִים בְּעֵת הַהַפְסָקָה; וְאַתָּה, גְדַלְיָה, אֵינְךָ מֵכִין אֶת שֵעוּרֶיךָ הָאַשְכְּנַזִים…

אָסְנַת: יִסְלַח לִי הַנָבִיא, כִּמְדוּמֶה לִי, שֶבִּימֵי יְשַעְיָהוּ הַנָבִיא לֹא יָדְעוּ עוֹד יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַצָרָה הַזֹאת, לֹא לָמְדוּ עוֹד אַשְכְּנַזִית.

הַנָבִיא: אֵין דָבָר: הַנָבִיא יוֹדֵעַ אֶת הָעַתִידוֹת. הִנֵה יָמִים בָּאִים… יָמִים רָעִים עַד מְאֹד, שָלֹש פְּעָמִים בַּשָבוּעַ יְלַמְדוּ אַשְכְּנַזִית. פֶּרֶץ: חֲדַל, חֲדַל! דַיָה לַצָרָה בְּשַעְתָּהּ. רֻחָמָה: אָנָא, הַשְמַע לָנוּ אֶת חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת! הַנָבִיא: אַשְמִיעַ… רֻחָמָה וְעוֹד אֲחָדִים: הֶאָח, מַה טוֹב! אָסְנַת: מַה טוֹב! עוֹד מְעַט וְנֵדַע אֶת אֲשֶר עוֹד לֹא הָיָה. אַךְ מִי זֶה רָץ אֵלֵינוּ? הַנָבִיא (פתאם): מֵאֲחוֹרַי הוּא בָא, לֹא רָאִיתִי אוֹתוֹ עוֹד, וְאוּלָם יוֹדֵעַ אָנֹכִי מִי הוּא. קוֹלוֹת: מִי? מִי? מִי? הַנָבִיא: נְבִיא שֶקֶר! הִנְנִי וְאֵרֵד, יָבוֹא וְיַעֲלֶה הוּא עַל הָאָבֶן… מֹשֶה: אַל־נָא, אַל־נָא תֵרֵד, הַנָבִיא! הַנָבִיא: הַתְּבַקֵש אֶת הַשֶמֶש וְלֹא יִשְקַע? בְּבוֹא נְבִיא הַשֶקֶר, כְּלוֹמַר, בְּבוֹא הַלַיְלָה וְהָלַךְ לוֹ הַיוֹם… וְאוּלָם אֲנִי לֹא אֶעֱזָבְכֶם, אֲנִי בְתוֹכְכֶם אֶעֱמֹד וְאֶרְאֶה: הַתִשְמְעוּ בְקוֹל נְבִיא הַשֶקֶר אִם לֹא? (הוא בא ועומד בתוך הילדים).

נְבִיא הַשֶקֶר: (בא. הוא חבוש לראשו מצנפת גבוהה מחֻדדת. פעמון בּידו, לבוש שמלת צבעונין, הוא רץ פעמים אחדות סביב האבן ומצלצל בפעמון).

נָבִיא אָנִי,

נָבִיא אָנִי,

יָבוֹא מִי שֶאֵינוֹ מַאֲמִין,

יָבוֹא יִשְאַל אֶת הַפַּעֲמוֹן –

אֶת הַפַּעֲמוֹן!

הוּא הַמְצַלְצֵל: נָבִיא אָנִי!

הוּא הַמְצַלְצֵל: נָבִיא אֲנִי

דְבַר אֱלִילִים עַל לְשוֹנִי;

צִלְצֵל, צִלְצֵל עַל כָּל אֹזֶן,

צִלְצֵל, צִלְצֵל, פַּעֲמוֹנִי,

פַּעֲמוֹנִי!

אָסְנַת: מַה תַּגִיד לָנוּ חֲדָשוֹת, נְבִיא הַשָקֶר? נְבִיא הַשֶקֶר: אֲכִילָה – קוֹדֶמֶת לַתְּפִלָה. נָחוּם: זוֹלֵל וְסוֹבֵא אָתָּה! נְבִיא־הַשֶקֶר: כְּשֶמַכִּים אֶת הַשֵנִי – לֹא תִבְכֶּה עֵינִי. צִפּוֹרָה: רָשָע! נְבִיא־הַשֶקֶר: קִנְאָה – טוֹבָה מִבִּינָה. נְחֶמְיָה: הוֹי אִיש רָע! נְבִיא־הַשֶקֶר: הַיָשָר – אֵינֶנוּ כָּשֵר! שִפְרָה: נְבָלָה תְדַבֵּר, לֹא אוּכַל אֶשְמָעֶנָה, אָזְנַיִם תְּצִלֶינָה! נְבִיא הַשֶקֶר: צְעָקָה טוֹבָה מִצְדָקָה. לאה: הוֹי, חוֹטֵא! נְבִיא הַשֶקֶר: רַק אֶת עַצְמֵךְ אֱהֹב – זֶה טוֹב! מִרְיָם: אָכֵן נְבִיא הַשֶקֶר אַתָּה וְלָכֵן כֹּה תְדַבֵּר. נְבִיא הַשֶקֶר: רֶשַע – לֹא פֶשַע! רָחֵל: כְּשִמְךָ כֵּן אַתָּה נְבִיא־שֶקֶר אַתָּה וְשֶקֶר תְּדַבֵּר. יְהוּדָה: גֵרְשוּ אוֹתוֹ מִכַּאן, גָרְשוּהוּ! יְלָדִים: (סובבים אותו, מרימים עליו יד) קוּם בְּרַח לְךָ! בְּרַח!

הַנָבִיא: (קורא בקול מצוה) אַל נָא! אַל תְּגָרְשוּהוּ. יִהְיֶה פֹה. אַף הוּא אָדָם, אוּלַי יִשְמַע אֶת דְבָרַי וְיֵיטִיב אֶת דַרְכּוֹ אַף הוּא. אָסְנַת: אָנָא, הַשְמִיעֵנוּ נָא אֶת חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת. הַנָבִיא: אַשְמִיעַ, כַּאֲשֶר אַךְ תָּנַח עָלַי רוּחַ ה‘, וְרוּחַ ה’ נָחָה עָלַי בְּשָמְעִי דִבְרֵי שִיר. יָשִיר לִי מִי שֶהוּא קוֹדֶם וְאַחַר כַּךְ אֶתְנַבֵּא.

אָסְנַת: אֲבִיַגִיל, קוֹלֵךְ נֶחְמָד אַף נָעִים, בּוֹאִי וְשִירִי לָנוּ וְיִשְמַע הַנָבִיא. הַנָבִיא: שִירִי, שִירִי, גַם אֱלִישָע הַנָבִיא הָיָה מְבַקֵש לוֹ מְנַגֵן בְּטֶרֶם הַשְמִיעוֹ דְבַר ה'. שִירִי, יָפֶה קוֹל מַנְגִינָה וְשִיר לַנְבוּאָה.

אֲבִיגַיִל: אָשִיר לַנָבִיא עַל “הַתֵּבָה”, עַל תֵּבָתוֹ שֶל נֹחַ.

הַנָבִיא: שִירִי, שִירִי, בִּתִּי.

אֲבִיַגִיל: (עולה על האבן ושרה)

⁴ מִסוֹף עוֹלָם

עַד סוֹף עוֹלָם –

הַס;

תַּם כָּל בָּשָׂר

וְכָל אָדָם

פַּס;

רַק מַיִם, מַיִם,)

רַק מַיִם, מַיִם,) (המקהלה

רוֹעֲשִים וְגוֹעֲשִים) חוזרת)

בַּכֹּל.)

_________________

– מִי זֹאת נָעָה?

מִי זֹאת בָּאָה

שָם?

מִי מִתְעַלֶה

שָם בְּגַלֵי

יָם?

– תֵּבַת נֹחַ,)

תֵּבַת נֹחַ,) (המקהלה

זוֹ הַיְחִידָה, זוֹ הַשְׂרִידָה – ) חוזרת)

הִיא!)

________________

סְגוּרָה, סְגוּרָה

הִיא הַתֵּבָה –

הָהּ!

אַרְיֵה שוֹאֵג,

נֶשֶר צוֹעֵק

בָּהּ:

– נֹחַ! נֹחַ!)

נֹחַ! נֹחַ!)

פֹּה הַמָקוֹם צָר,) (המקהלה

מָתַי נֵצֵא) חוזרת)

מִן הַתֵּבָה)

כְּבָר?)

________________

שְלַח אֶת

הַיוֹנָה אָז

הָאִיש:

"עוּפִי, עוּפִי

לָךְ יוֹנָתִי

חִיש,

עוּפִי נָא וּרְאִי)

הָשִיבִי דָבָר לִי,) (המקהלה

הָאֲדָמָה אוּלַי יָבְשָׁה) חוזרת)

כְּבָר?)

________________

פָּרְשָׂה כְנָפָהּ,

עָפָה, עָפָה

לָהּ;

אוּלָם מַהֵר

מַהֵר שָבָה –

הָהּ!

"נֹחַ, נֹחַ,)

אֵין מָנוֹחַ)

לְכַף רַגְלִי) (המקהלה

עַל הָאָרֶץ) חוזרת)

עוֹד.

________________

שִלַח נֹחַ

אֶת הַיוֹנָה

שוּב;

עָפָה לָהּ

עַד עֶרֶב

עוּף! עוּף! עוּף! –

"נֹחַ, נֹחַ,)

פְּתַח תֵּבָתְךָ)

לִי!) המקהלה

עֲלֵה זַיִת) חוזרת)

טָרָף יֵש)

בְּפִי…)

שִלַח נֹחַ

אֶת הַיוֹנָה

שוּב –

פָּרְשָׂה כְנָפָהּ,

מִהֲרָה לָעוּף…

חִכָּה, חִכָּה)

לָהּ;)

חִכָּה, חִכָּה)

לָהּ,) (המקהלה

אַךְ לֹא יָסְפָה) חוזרת)

עוֹד הַיוֹנָה)

שוּב.)

________________

פָּתַח נֹחַ

אֶת הַתֵּבָה

אָז;

יָצְאוּ כֻלָם

וְשָרוּ בְקוֹלָם

עָז:

"מַה יָרֹק)

הוּא כָל הָר!)

מַה רַעֲנָן) (המקהלה

כָּל גָיְא!) חוזרת)

הוֹדוּ! דוֹדוּ!)

הוֹדוּ לַאֲדֹנָי!)

הַנָבִיא: מָתוֹק מִדְבָש! אַךְ דְבָש אִם אָכַלְתִּי מְעַט דַיֵנִי, וְהַשִיר הַזֶה נָעִים הָיָה לִשְמֹעַ אִם כִּי אָרֹךְ הוּא כְאֹרֶךְ הַגָלוּת!

אָסְנַת: הוֹי, מָה אֲנִי שוֹמַעַת, הַנָבִיא מְדַבֵּר עַל דְבַר “גָלוּת”. כְּלוּם הָיוּ יוֹדְעִים בִּימֵי הַנְבִיאִים מַה זֶה גָלוּת?

הַנָבִיא: טָעִיתִי! טָעִיתִי. הַנָבִיא אִיש וְלֹא אֵל, יֵש אֲשֶר יִשְכַּח הַנָבִיא, יֵש אֲשֶר יִטְעֶה אֵין בְכַךְ כְּלוּם.

וְאוּלָם רוֹצֶה אֲנִי שֶתְּחוֹלְלוּ לִי מְעַט, הַמָחוֹל מַשְרֶה עָלַי רוּחַ שֶל שִׂמְחָה, רוֹצֶה אֲנִי בְשִׂמְחָה, כְּדֵי שֶגַם חֲזוֹנִי, זֶה חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת יִהְיֶה מְשַׂמֵחַ אֶתְכֶם. שִירֵי שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן הָבוּ לִי וּמְחוֹלוֹת.

אָסְנַת: מְחוֹלוֹת? הַנָבִיא רוֹצֶה בִמְחוֹלוֹת? הוֹ מִרְיָם! דְבוֹרָה, שִפְרָה! הָבוּ לָנוּ מָחוֹל!

הַנָבִיא: הָבוּ לָנוּ מָחוֹל! גַם הַמָחוֹל קֹדֶש

הוּא, גַם דָוִד הַמֶלֶךְ יָצָא בִמְחוֹל קְדוֹשִים לִפְנֵי אֲרוֹן ה'.

(נערות אחדות יוצאות במחולות).

הַנָבִיא:( עולה על האבן) וְעַתָּה, הַטוּ אֹזן וּשְמָעוּ, כּי הִנֵה הָיְתָה עָלַי יַד ה'.

הַיְלָדִים: (מתלחשים) חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת! חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת!

הַנָבִיא: הִנֵה יָמִים בָּאִים – – וְהָיָה הָרְקִיעַ תְּכֵלֶת כֻּלוֹ, אַף עָנָן קַל לֹא יַקְדִיר אֶת טֹהַר הַשָמָיִם, וְלֹא יְכַסֶה אֶת הַשָמֶש. אַף כּוֹכָב אֶחָד לֹא יִפֹּל בַּלַיְלָה אָרְצָה, וְהַלְבָנָה לֹא תִהְיֶה עוֹד עֲצוּבָה, לֹא תִהְיֶה עוֹד פְּגוּמָה, לֹא תִקְטַן עוֹד, מְלֵאָה תִהְיֶה הַלְבָנָה! הָאֲדָמָה – הִיא תִהְיֶה יְרֹקָה תָמִיד, צִיץ הַשָׂדֶה לֹא יִבֹּל וְהַפְּרָחִים לֹא יִקְמֹלוּ, כָּל הָעֵצִים יִשְׂאוּ פֶּרִי, כָּל הַנְחָלִים שוֹקְקִים, זוֹרְמִים, שוֹטְפִים, כָּל פֶּה יִמָלֵא שִיר וְכָל לֵבָב שִׂמְחָה. וְהָיָה בְאַחֲרִית הַיָמִים וְלֹא יִשָׂא גוֹי אֶל גוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְדִי יִרְבָּץ. לֹא יָרֵעוּ, וְלֹא יַשְחִיתוּ… וְהָיָה בְאַחֲרִית הַיָמִים: וְלֹא יוֹסִיפוּ עוֹד הַמוֹרִים לְהַצִיג לְתַלְמִידֵיהֶם צִיוּנִים רָעִים, וְהַתַּלְמִידִים אַף הֵם לֹא יוֹסִיפוּ עוֹד לְהִתְעַצֵל בְּלִמוּדֵיהֶם: כָּל שִיר יִלָמֵד עַל פֶּה, כָּל שְאֵלַת חֶשְבּוֹן תֵּעָשֶּׂה, וְכָל תַּרְגִיל יִכָּתֵב בְּמַחְבֶּרֶת, אָז תִּהְײֶנָה כָּל הַזָוִיוֹת רֵיקוֹת מֵאֵין עוֹמֵד בָּהֶן, כָּל חֲדַר־מִשְמָר שוֹמֵם מֵאֵין יוֹשֵב בּוֹ וְכָל עֹנֶש כָּלִיל יַחֲלֹף.

פֶּרֶץ: הַלְוַאי, רִבּוֹנוֹ שֶל עוֹלָם! הֲמוֹן הַיְלָדִים: הַלְוַאי! הַלְוַאי! הַנָבִיא: תַּם חֲזוֹן הָעֲתִידוֹת הַפָּעַם! – וְעַתָּה, נֵלֵךְ וּנְטַיֵל בֶּאֱמֶת; הֵן אַתֶּם חֲפֵצִים לְטַיֵל, אֲנִי עָמַדְתִּי כָל הַשָעָה אֲחוֹרֵי הַקְלָעִים וְשָמָעְתִּי.

אַהֲרֹן: נֵלֵךְ, בְּשִיר נֵלֵךְ!

מֹשֶה: לְפִי דַעְתִּי, צְרִיכִים אֲנַחְנוּ לָשִיר בְּטֶרֶם לֶכְתֵּנוּ אֶת הַשִיר עַל דְבַר קַבָּלַת הַתּוֹרָה, כִּי הִנֵה חַג הַשָבוּעוֹת מְמַשְמֵש וּבָא, וְחַג הַשָבוּעוֹת – הֲרֵי הוּא חַג הַתּוֹרָה!

אָסְנַת: צָדַקְתָּ מֹשֶה; אַתָּה, אֶפְרַיִם, אַתָּה תַעֲלֶה עַל הַר סִינַי, עַל הָאֶבֶן הַזֹאת כְּמוּבָן, וְתָשִיר לָנוּ

* * *

אֶפְרַיִם: (עולה ושר בלוית המקהלה)

⁵ תּוֹרָה לִי, לִי –

אוֹרָה לִי!

תּוֹרָה לִי, לִי –

עוֹד מַה לִי?

תּוֹרָה לִי, לִי –

הַכֹּל לִי!

אֶחָד מִן הַיְלָדִים: (שר)

עַל הַר סִינַי, שָם מִמָעַל –

מִי זֶה, מִי זֶה לָנוּ יָעַל?

(המקהלה עונה: “תורה לי…”)

יֶלֶד שֵנִי: קָרָא מֹשֶה אִיש הַפֶּלֶא:

אֶפְרַיִם: (גומר) “אֲנִי לָכֶם עַל סִינַי אֶעֱלֶה!”

“תּוֹרָה לִי…”

יֶלֶד שְלִישִי: מָחֲאוּ כֻּלָם כַּף וְקָרָאוּ:

חִיש עֲלֵה, עֲלֵה הֶהָרָה!

“תּוֹרָה לִי..”

יֶלֶד רִאשוֹן: מַה שָם תַּעֲשֶׂה, נָא סַפֵּרָה:

אֶפְרַיִם: “עִם אֵל שַדַי אֲדַבֵּרָה!” “תּוֹרָה לִי”…

יֶלֶד שֵנִי: שָאֲלוּ כֻלָם אֶת הַנָבִיא: מַה מִסִינַי לָנוּ תָבִיא? “תּוֹרָה לִי”…

יֶלֶד שְלִישִי: אָז הַנָבִיא מֹשֶה עָנָה: אֶפְרַיִם: “תּוֹרָה אָבִיא בְמַתָּנָה!..” “תּוֹרָה לִי”…

יֶלֶד רִאשוֹן: מִי הַתּוֹרָה יְלַמְדֵנוּ?

הַמַקְהֵלָה: (מראה על אפרים) מֹשֶה רַבֵּנוּ! מֹשֶה רַבֵּנוּ! “תּוֹרָה לִי”…

אָסְנַת: וְעַתָּה חֲבֵרִים וַחֲבֵרוֹת אֶת שִיר הַתַּהֲלוּכָה, כְּלוֹמַר, אֶת “שִיר הַגָלִיל”! וְאוּלָם בְּטֶרֶם שֶאָנוּ שָרִים אוֹתוֹ נַעֲמֹד נָא בְסֵדֶר… אַחַת! שְתַּיִם! בַּ– שוּ –רָה!

כָּל הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת: (עומדים מיד זוגות זוגות בשורה)

הַמַקְהֵלָה: (שרה כשאסנת מנצחת בתנועות ידים מנוסות)

⁶ גִילוּ הַגְלִילִים

גִבּוֹרֵי הֶחָיִל,

שִׂישׂוּ וְשִׂמְחוּ

יוֹמָם וָלָיִל!

_______________

מֵחֶשְכַת הַלַיְלָה

עוֹלֶה קוֹל חָלִיל, –

שִירוֹ יַשְמִיעַ

שוֹמֵר הַגָלִיל!

_______________

יֶהֱמֶה הַגָלִיל –

כֹּה יֶהֱמֶה לְבָבִי;

רוֹבֶה בְצִדִי

וְסוּסִי עֲרָבִי.

_______________

הַגָלִיל! הַגָלִיל!

אַךְ אַתָּה גְלִילִי!

אֵין שָׂשׂוֹן כִּשְׂשּׂוֹנִי,

וְגִיל אֵין כְּגִילִי.

_______________

הַלַיְלָה הוּא הוֹלֵךְ

הָלֹךְ וְחָוֹר, –

שֶמֶש הַגָלִיל –

כְּאֵש עַל הַר תָּבוֹר.

_______________

זוּלָתְךָ הַגָלִיל!

מַה לִי וּמִי לִי?

הַגָלִיל, הַגָלִיל –

אַךְ אַתָּה גְלִילִי!

אָסְנַת: (מפקדת) לֵכוּ! (הילדים יוצאים זוגות זוגות כשהם שרים את הבית האַחרון)

המסך.