א.    🔗

הָיֹה הָיָה חַיָט עָנִי אֶחָד בַּעֲיָרָה רְחוֹקָה וְנִדָחָה. אוֹתוֹ חַיָט הָיָה יוֹשֵב כָּל הַיָמִים וְתוֹפֵר בְּגָדִים לִבְנֵי הָעֲיָרָה כֻלָה. כָּל הַיָמִים הָיָה עוֹסֵק בִּמְלַאכְתּוֹ, מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה וְהָיָה עָנִי בְּכָל זֹאת! מִשוּם־מַה? מִשוּם שֶאַנְשֵי הָעֲיָרָה הָיוּ אֲנָשִים רָעִים וְחַטָאִים מְאֹד וְאִילוּ הָיוּ בִסְדֹם, בַּהֲפֹךְ אוֹתָהּ אֱלֹהִים, הָיוּ מֵתִים שָם גַם הֵם.

כְּשֶהֵבִיאוּ אַנְשֵי הָעֲיָרָה אֶת הָאָרִיג אֶל הַחַיָט, הָיוּ אוֹמְרִים לוֹ כָּכָה: שֵב וּתְפֹר לָנוּ בְגָדִים, אֲנַחְנוּ נְשַלֵם לְךָ כַּמָה שֶתְּבַקֵש!

יָדְעוּ הָרְשָעִים הָאֵלֶה שֶהַחַיָט הַצָנוּעַ הַזֶה לֹא יְבַקֵש וְלֹא יִשְאַל בְּעַצְמוֹ מְחִיר גָדוֹל. לְאַחֵר שֶנִגְמַר הַבֶּגֶד הָיָה בָא בַּעַל הַבֶּגֶד, נוֹטֵל אוֹתוֹ, לוֹבְשוֹ וְאוֹמֵר לוֹ לַחַיָט: בּוֹא מָחָר אֶל בַּיִת פְּלוֹנִי בִרְחוֹב פְּלוֹנִי וּשְאַל שָמָה לְאִיש פְּלוֹנִי, אָז אֵצֵא אֵלֶיךָ וַאֲשַלֵם לָךְ!

בְּיוֹם הַמָחֳרָת – וְהַחַיָט תּוֹעֶה בְּחוּצוֹת הָעֲיָרָה, בָּא לִרְחוֹב פְּלוֹנִי, לְבֵית פְּלוֹנִי, שוֹאֵל לְאִיש פְּלוֹנִי וְהִנֵה לֹא זֶהוּ הָאִיש אֲשֶר יָצָא לְפָנָיו, לֹא זֶה הָאִיש אֲשֶר תָּפַר לוֹ הַבֶּגֶד. לַשָוְא בִּקֵש הַחַיָט הֶעָנִי בִרְחוֹבוֹת הָעֲיָרָה אֶת בַּעַל־חוֹבוֹ, אֵינֶנוּ! אָמְנָם לִפְעָמִים יֵש אֲשֶר הוּא פוֹגֵש אוֹתוֹ כְשֶהוּא הוֹלֵךְ בְּיַחַד עִם עוֹד אִיש אֶחָד, אֶלָא שֶלֹא יִקְרַב אֵלָיו וְלֹא יִתְבַּע שְׂכָרוֹ מִמֶנוּ בְמַעֲמַד חֲבֵרוֹ כְּדֵי שֶלֹא לְהַלְבִּין פָּנָיו.

גַם בְּיוֹם הַשַבָּת הוּא רוֹאֶה אֶת בַּעַל־חוֹבוֹ, בְּבֵית הַתְּפִלָה הוּא רוֹאֵהוּ, אָלא שָלֹא יִגְבֶּה חוֹב בְּיוֹם הַשַבָּת וּבְמָקוֹם קָדוֹש. וְלָכֵן הָיָה הַחַיָט עָנִי; מַאֲכָלוֹ – פַּת־קִיבָר וּמִשְתֵּהוּ מָיִם.

ב.    🔗

וַיְהִי כַאֲשֶר קָרְבוּ יְמֵי הָאָבִיב הָרִאשוֹנִים וַתֶּרֶב הָעֲבוֹדָה בְּבֵית הַחַיָט. מִשְפָּחוֹת, מִשְפָּחוֹת בָּאוֹת וּמְמַלְאוֹת אֶת דִירָתוֹ הַצָרָה. הוֹרִים וִילָדִים אַנֲשִים וְטַף, הֵם וַחֲבִילוֹת שֶל אָרִיג לְבֵין זְרוֹעָם, וְכָל אֶחָד מֵהֶם דוֹרֵש מִמֶנוּ, תּוֹבֵעַ מַמָש, מַשְבִּיעַ אוֹתוֹ וּמִתְמַרְמֵר עָלָיו לְמַפְרֵעַ: לְמַעַן ה', יִהְיֶה נָא בִגְדוֹ שֶל בְּנִי לִימֵי הַחַג!

לִימֵי הַחַג דַוְקָא! יוֹדֵעַ אָנֹכִי אֶת הַחַיָטִים, לְכַתְּחִלָה הֵם מַבְטִיחִים לִתְפֹּר אֶת הַבֶּגֶד, אַךְ לְסוֹף אֵינָם עוֹמְדִים בְּדִבּוּרָם!

שָמַע הַחַיָט הֶעָנִי אֶת דִבְרֵיהֶם שֶל אֵלֶה וְהִתְחִיל יָרֵא: אוּלַי בֶּאֱמֶת לֹא יַסְפִּיק? מֶה עָשָׂה? הִתְחִיל לָשֶבֶת וְלִתְפּוֹר גַם בַּלילוֹת. יָשַב יוֹם וָלַיְלָה כָפוּף עַל גִזְרֵי הָאָרִיג שֶהָיוּ מוּנָחִים עַל בִּרְכָּיו, מַחֲטוֹ בֵין אֶצְבְּעוֹתָיו וְתָפַר, תָּפַר חֲלִיפוֹת בְּגָדִים לְיַלְדֵי הָעֲיָרָה.

רַבִּים מֵהוֹרֵי הַיְלָדִים לֹא שִלְמוּ לוֹ עֲדַיִן בְּעַד בְּגָדִים שֶל אֶשְתַּקֵד, וְלֹא שָׂם לָזֶה לֵב – אִם הָאָבוֹת חָטְאוּ, קְטַנִים אֵלֶה בַּמֶה אֲשֵמִים?

רָאֲתָה אוֹתוֹ אִשְתּוֹ שֶהוּא עוֹבֵד כָּל כַּךְ קָשֶה וְאָמְרָה לוֹ: לֵךְ וְנוּחָה קְצָת, חֲצוֹת הַלַיְלָה הִגִיעָה? עָנָה לָהּ הַחַיָט: יָרֵא אָנֹכִי שֶמָא לֹא אַסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַמְלָאכָה. שָאֲלָה אוֹתוֹ: אֶת מִי יָרֵא? אֶת הַהוֹרִים? עָנָה לָהּ: לֹא אֶת הַהוֹרִים אֲנִי יָרֵא, אֶלא אֶת הַיְלָדִים הַקְטַנִים, שֶאִם לֹא אֶתְפֹּר לָהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם וְעָלוּ דְמָעוֹת בְּעֵינֵיהֶם. אֶת דִמְעוֹת הַיְלָדִים אֲנִי יָרֵא.

ג.    🔗

עוֹד בְּיוֹם הַשַבָּת הַגָדוֹל בָּאוּ כָל הַיְלָדִים הַקְטַנִים עִם הוֹרֵיהֶם לְבֵית הַתְּפִלָה, כֻּלָם מְקֻשָטִים בְּבִגְדֵי הַחַג הַחֲדָשִים. כָּל אֶחָד הִתְפָּאֵר לִפְנֵי חֲבֵרוֹ: שֶלִי יָפֶה מִשֶלָךְ! שֶלִי נָאֶה מִשֶלָךְ!

רַק אֶחָד הָיָה בְּבֵית הַתְּפִלָה שֶהָיָה עָצֵב בֵּין הַשְׂמֵחִים, רַק אֶחָד הָיָה כְאָבֵל בֵּין הַצוֹהֲלִים, אֶחָד שֶהָיָה בִגְדוֹ בָּלֶה וְיָשָן נוֹשָן. זֶה בֶּן הַחַיָט הֶעָנִי. בֶּן הַחַיָט שֶלֹא הִסְפִּיק אָבִיו לִתְפֹּר לוֹ אֶת בִּגְדוֹ. אֲהָהּ! מִי יוֹדֵעַ אִם יִהְיֶה לוֹ בֶגֶד חָדָש גַם לַפָּסַח? חַג הַפֶּסַח־הֲרֵי הוּא מְמַשְמֵש וּבָא. עוֹד שְלשָׁה יָמִים, בְּיוֹם הָרִאשוֹן לְאַחַר יוֹם הַשַבָּת הַגָדוֹל, בָּא אִיש אֶחָד וּבְנוֹ הַקָטָן עִמוֹ, בְּיוֹם הַשֵנִי בָא עוֹד אֶחָד עִם יַלְדוֹ. אֵחֲרוּ שְנֵי הָאֲנָשִים הָאֵלֶה, לֹא הָיָה לָהֶם פְּנָאי לָבוֹא קֹדֶם עִם יַלְדֵיהֶם, טְרוּדִים הָיוּ. לֹא חָפֵץ הַחַיָט לִתְפֹּר אֶת הַבְּגָדִים הַלָלוֹ. עָמְדוּ הָאֲנָשִים וְהִתְחַנְנוּ מִלְפָנָיו, בִּקְשוּ אוֹתוֹ עַד מְאֹד, הִפְצִירוּ בוֹ וְלֹא שָמַע לָהֶם, אֶלָא שֶנִתְקְלוּ עֵינֵי הַחַיָט בִּפְנֵי הַיְלָדִים וְנֶהְפַּךְ עָלָיו לִבּוֹ, גַם הַיְלָדִים בִּקְשוּ מִמֶנוּ: אָנָא, תְּפֹר־נָא לָנוּ בֶגֶד לְחַג הַפָּסַח! כַּךְ בִּקְשוּ הַיְלָדִים, וְאוּלָם לֹא בְקוֹל בִּקְשוּ, רַק בְּעֵינֵיהֶם בִּלְבַד. תָּלוּ בוֹ עֵינַיִם בִּלְבַד, וְנֶעְתַּר לָהֶם.

בְּיוֹם הַשְלִישִי, זֶה הַיוֹם הָאַחֲרוֹן, הַיוֹם שֶלִפְנֵי עֶרֶב פֶּסַח, לֹא בָא אִיש אֶל בֵּית הַחַיָט. וַיֹאֶמר הַחַיָט הֶעָנִי לִבְנוֹ הַקָטָן: עַכְשָו יַלְדִי הַיָפֶה, אֶתְפֹּר לְךָ אֶת בִּגְדְךָ אָתָּה!

וַיָסַר הַחַיָט הֶעָנִי אֶת קְנֵה מִדָתוֹ וַיָמֹד בּוֹ אֶת מִדַת בְּנוֹ, וַיִקַח אֶת הָאָרִיג, וַיִגְזֹר אוֹתוֹ לִגְזָרִים, לָקַח אֶת מַחְטוֹ בְיָדוֹ, וְהִנֵה – אֲהָהּ! חוּטִים אֵין לִי. הִנֵה הָאָרִיג, הִנֵה הַמַחַט – וְאוּלָם הַחוּטִים, הַחוּטִים עוֹד אֵינָם.

שָלַח הַחַיָט אֶת בְּנוֹ הַקָטָן הֶחָנוּתָה: לֵךְ, בְּנִי, וְקַח לִי פְּקַעַת שֶל חוּטִים בְּהַקָפָה. בָּא הַיֶלֶד אֶל הֶחָנוּת, בִּקֵש מֵאֵת הַחֶנְוָנִי פְּקַעַת שֶל חוּטִים וְלֹא נָתַן לוֹ. וְכֹה אָמַר לוֹ הַחֶנְוָנִי: יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת אָבִיךָ שֶעָנִי הוּא וּבַמֶה יְשַלֵם? שָב הַיֶלֶד בְּיָדַיִם רֵיקוֹת וּבְעֵינַיִם מְלֵאוֹת דֶמַע הַבָּיְתָה.

נֶאֱנַח הַחַיָט הֶעָנִי וְאָמַר: כָּל הָעֲיָרָה חַיֶבֶת לִי כֶסֶף, וְלִי אֵינָם נוֹתְנִים פְּקַעַת שֶל חוּטִים בְּהַקָפָה.

יָשַב הַחַיָט שָעָה קַלָה בְּמַר נַפְשוֹ עַל סַפְסַל הַמְלָאכָה, גִזְרֵי הָאָרִיג עַל בִּרְכָּיו, מַחְטוֹ בְיָדוֹ, יָשַב, יָשַב, כָּבֵד עָלָיו רֹאשוֹ מֵרֹב דְאָגָה, צָנַח רֹאשוֹ לְסוֹף עַל חָזֵהוּ וְנִרְדָם.

עָמַד עַל יָדוֹ בְנוֹ הַקָטָן, רָאָה אֶת אָבִיו וְהִנֵה נִרְדַם, הָלַךְ וּפָרַש נוּגֶה לְקֶרֶן זָוִית וְלָחַש לוֹ לְעַצְמוֹ: הוֹי מַה יִהְיֶה? הַצָהֳרַיִם עָבְרוּ כְבָר, עוֹד מְעַט, עוֹד מְעַט וְהִתְחִילָה הַשֶמֶש לָרֶדֶת… מַה יִהְיֶה? הוֹי, מַה יִהְיֶה?"> וְהַיֶלֶד לוֹחֵש אֶת כָּל זֶה בַּחֲשָאִי, חֶרֶש, חֶרֶש הוּא דוֹבֵב זֹאת לְנַפְשוֹ, כְּדֵי שֶלֹא לְעוֹרֵר חַס וְחָלִילָה אֶת אָבִיו, יוֹדֵעַ הוּא שֶאָבִיו לֹא נָתַן שֵנָה לְעֵינָיו זֶה לֵילוֹת אֲחָדִים, אַדְרַבָּא, יָנוּחַ, יִישַן קְצָת וְיִרְוַח לוֹ.

וְהַשֶמֶש –? לְאַט לְאַט הִתְחִילָה לָרֶדֶת, וּבְרִדְתָּה – אָדְמָה כִפְלַיִם, כְּדַרְכָּהּ תָּמִיד. אַךְ לָמָה זֶה עָמְדָה הַשֶמֶש? שוֹהָה הִיא נוֹכַח חַלוֹנוֹ שֶל הַבַּיִת הַקָטָן, שוֹלַחַת בְּעֵדוֹ קַרְנַיִם דַקוֹת מִן הַדַקוֹת, קַרְנֵי זָהָב. וּבְנוֹ הַקָטָן שֶל הַחַיָט, שֶעָמַד בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר וְרָאָה אֶת קַרְנֵי הַשֶמֶש נִנְעָצוֹת בְּעַד הַחַלוֹן הַקָטָן קָרָא: הוֹ, לוּלֵא הָיוּ קַרְנַיִם קַרְנַיִם סְתָם, אֵלֶא חוּטִים, חוּטִים פְּשוּטִים!

בְּרֶגַע זֶה הִצְלִיפָה הַשֶמֶש קַרְנֶיהָ בִּפְנֵי הַחַיָט הֶעָנִי, הַחַיָט הִתְעוֹרֵר, פָּקַח אֶת עֵינָיו, וְהִנֵה. הֶאָח, מַה הוּא רוֹאֶה? קֶרֶן זָהָב דַקָה נִנְעֲצָה בַחַלוֹן, נָפְלָה עַל אַדְנוֹ, מֵאֶדֶן הַחַלוֹן זָחֲלָה, זָחֲלָה עַל שֻלְחַן עֲבוֹדָתוֹ שֶל הַחַיָט, מִן הַשֻלְחָן עַל יָדוֹ הַצְנוּמָה, לְבֵין אֶצְבְּעוֹתָיו וְאֶל נֶקֶב הַמַחַט. רְאֵה פֶלֶא! מֵעַצְמָהּ נִשְחֲלָה לְתוֹךְ נֶקֶב הַמַחַט. נִדְהַם הַחַיָט לְכַתְּחִלָה וְלֹא יָדַע מַה יַעֲשֶׂה בְחוּט זָהָב זֶה שֶנִשְחַל לְתוֹךְ מַחְטוֹ. הֲיִתְפֹּר אֶת בֶּגֶד בְּנוֹ הַקָטָן אוֹ יֶחְדָל? אֶלָא שֶלְאַחַר רֶגַע נָתַן עִם לִבּוֹ שֶמִן הַשָמַיִם עוֹזְרִים לוֹ. עַל פְּנֵי הָאָרֶץ לֹא נָתְנוּ לוֹ חוּט בַּהַקָפָה וְזָכָה בְחוּטִים מִן הַשָמַיִם, לָקַח וְתָחַב אֶת מַחְטוֹ בָּאָרִיג וְתָפַר בֶּגֶד יָפֶה לִבְנוֹ הַקָטָן.

______

בְּיוֹם הַמָחֳרַת, לִפְנוֹת עֶרֶב הָיָה בֵית הַתְּפִלָה הַגָדוֹל מָלֵא מִפֶּה אֶל פֶּה, הָאוֹר הָיָה רַב, וְאוּלָם לֹא הָיָה הָאוֹר רַב מִן הַנֵרוֹת וְאוֹר הַנַבְרָשוֹת שֶדָלְקוּ בְּבֵית הַתְּפִלָה, רַק מִבִּגְדוֹ שֶל בֶּן הַחַיָט הֶעָנִי שֶהִזְהִירוּ עָלָיו קַרְנֵי הַשָמֶש.