א. 🔗
בְּלֵיל חֲנֻכָּה הָרִאשׁוֹן נָפַל שֶלֶג בְּחוּצוֹת הָעִיר, עַל הַגַגוֹת וְעַל פְּנֵי הַגְדֵרוֹת נָפַל, וְאוּלָם בַּשָׂדֶה נָפַל הַשֶלֶג כֶּפֶל כִּפְלָיִם, תּוֹעֲפוֹת־תּוֹעֲפוֹת שֶלֶג נֶעֱרַם שָם. שֶלֶג לָבָן, צַח וְרָךְ.
בֶּן־צִיוֹן, זֶה הַנַעַר שְחוֹר הָעֵינָיִם, הָיָה בְאוֹתו עֶרֶב בַּשָּׂדֶה לֹא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, הוּא וְעוֹד אֲחָדִים מֵחֲבֵרָיו וְאַחֲרֵי הִתְגַלְגְלָם שָעָה קַלָה עַל פְּנֵי מַרְבַדֵי הַשֶלֶג הָרַכִּים וְהַזַכִּים, קָם הָרֹאש שֶבַּחֲבוּרָה, הֲלֹא הוּא בֶן־צִיוֹן, הַמְכֻנָה“בֶּנִי” וְאָמָר: – נַעֲשֶּׂה אָדָם!
וּבֶּנִי זֶה – טִבְעוֹ לוֹמַר לְרַבִּים “נַעֲשֶּׂה!” וְהוּא עַצְמוֹ הָיָה הָעוֹשֶׂה, וְגַם אֶת “הָאָדָם” עָשָׂה לְבַדוֹ, הוּא בְרָאוֹ, הוּא יְצָרוֹ, הוּא הוּא שֶלָשׁ אוֹתוֹ וֶהֱקִימוֹ. חֲבֵרָיו – הֵם רַק עָזְרוּ עַל יָדוֹ, גִלְגְלוּ אֵלָיו אֶת כַּדוּרֵי הַשֶלֶג בִּמְלֹא חָפְנֵיהֶם, נְשָׂאוּהוּ אֵלָיו בְּיָדַיִם אֲדַמְדַמוֹת וְצָבוֹת מִקֹר, צָבְרוּ לְרַגְלָיו אֶת הַשֶלֶג עֲרֵמוֹת עֲרֵמוֹת, אַחַר כַּךְ נִצְבוּ עַל יָדוֹ שָׂמוּ אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בֵּין שִׂפְתוֹתָם, נָפְחוּ עֲלֵיהֶם בְּהֶבֶל פִּיהֶם הַחַם וְכַךְ הָיוּ עוֹמְדִים וּמַבִּיטִים כֵּיצַד נַעֲשֶׂה “הָאָדָם”.
לְאַחַר שֶהֱקִימוֹ בֶּנִי, נָשָׂא אֵלָיו יוֹסִי חֲבֵרוֹ אֶת עֵינָיו וְאָמַר לוֹ לְבֶּנִי: – לוּ הָיָה אִתְּךָ פֹּה “שֵם הַמְפֹרָש”, וְלוּ הָיִיתָ נוֹעֵץ אוֹתוֹ בְגוּפוֹ שֶל זֶה – וְהָיָה נִשְמָע לְךָ וְעוֹשֶׂה אֶת כָּל אֲשֶׁר תִּשְאַל, בָּאֵש וּבַמַיִם הָיָה בָא לְמַעֲנֶךָ. – מָה אָמַרְתָ, יוֹסִי? אֵיזֶה שֵם? שְאָלוֹ בֶּנִי, מִשְתּוֹמֵם, וְעֵינָיו הִבְרִיקוּ, הִבְרִיקוּ. – שֵם הַמְפֹרָש! לוּ הָיָה לְךָ שֵם הַמְפֹרָש –אוֹי… גָמַר יוֹסִי הַקָטֹן מִתּוֹךְ אֲנָחָה כְּמוֹ שֶמִתְאַנֵחַ אָבִיו בְּסוֹף שִׂיחָתוֹ, בְּבֵיתוֹ.
– הָעֶרֶב הָלַךְ הָלֹךְ וְכֵהֶה, וְכָל הַנְעָרִים מִהֲרוּ, רָצוּ לְבֵיתָם. וְעַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה נִשְאַר זֶה הָאִיש הַלָבָן לְבַדוֹ.
ב. 🔗
בֶּנִי נִכְנַס בִּמְרוּצָה הַבָּיְתָה: הַסָבָא פֹה? הַסָבָא עוֹד לֹא הָיָה בַּבַּיִת, עוֹד לֹא שָב הַסָבָא מִבֵּית הַכְּנֶסֶת מִתְּפִלוֹת מִנְחָה וּמַעֲרִיב. וְאוּלָם אָבִיו, הוּא הָיָה עוֹמֵד עַל יַד הַחַלוֹן וְעוֹסֵק בְּהַדְלָקַת הַנֵר הָרִאשׁוֹן שֶל חֲנֻכָּה.
בֶּנִי שָכַח בְּאוֹתוֹ רֶגַע לְגַמְרִי, שֶחֲנֻכָּה הַיוֹם וְתָלָה שְתֵּי עֵינָיו הַשְחוֹרוֹת בְּאָבִיו: מְנוֹרוֹת אֶלֶקְטְרוֹן מְאִירוֹת בַּבַּיִת וְנֵר קָלוּש זֶה שֶבַּחַלוֹן לָמָה הוּא? וְאַבָּא, הוּא אַךְ רָאָה אֶת בֶּנִי וַיִשְׂמַח לִקְרָאתוֹ מְאֹד וַיִקְרָא: קְרַב הֵנָה בֶּנִי וְתִשְמַע כֵּיצַד מְבָרְכִים עַל נֵרָהּ שֶל חֲנֻכָּה. – הִנֵה כִי כֵן! קָרָא בֶּנִי בְצָהֳלָה, – חֲנֻכָּה הַיוֹם! וַאֲנִי כִמְעַט שָכַחְתִּי… הוֹ כַמָה אֲנִי אוֹהֵב אֶת חַג הַחֲנֻכָּה הַזֶה. אֵין לְךָ יָמִים טוֹבִים יוֹתֵר מֵאֵלֶה שֶל יְמֵי הַחֲנֻכָּה!
– מִשוּם מָה? הַאִם מִשוּם זֶה, שֶמַדְלִיקִים נֵר שֶל חֲנֻכָּה?
עָנָה בֶּנִי וְאָמַר: לֹא מִשוּם נֵר שֶל חֲנֻכָּה דַוְקָא, אָמְנָם יָפִים הֵם הַלְהָבִים הַקְטַנִים הַמְהַבְהֲבִים בְּחַלוֹנוֹתֵיהֶם שֶל הָעִבְרִים, וְאוּלָם לֹא לְזֶה נִתְכַּוַנְתִּי.
הוֹסִיף אָבִיו וּשְאָלוֹ: וְכִי אֵיזֶה טַעַם יֵש בַּדָבָר? אוּלַי מִשוּם דְמֵי הַחֲנֻכָּה שֶאַתָּה מְקַבֵּל מִיָדִי? אוּלַי מִפְּנֵי אֵלֶה הַלְבִיבוֹת שֶל חֲנֻכָּה אֲשֶר אָהַבְתָּ, וְאוּלַי זֶה הַסְבִיבוֹן אֲשֶר תְּשַׂחֵק בַּיָמִים הַלָלוּ. – אִי, קָרָא בֶּנִי, – כְּבוֹדָם שֶל שְלָשְתָּם אֵלֶה בִּמְקוֹמָם מוּנָח, וְאוּלָם אָנֹכִי אַחֶרֶת הָיִיתִי סָבוּר. – וְכִי מָה הָיִיתָ סָבוּר? אַדְרַבָּא, הַגֶד לִי. – שְאָלוֹ אָבִיו בְּסַקְרָנוּת וּבִצְחוֹק גַם יָחַד.
הִתְיַצֵב בֶּנִי בְכָל קוֹמָתוֹ לִפְנֵי אָבִיו וַעֲנָהוּ בְאֵלֶה הַדְבָרִים: – הִנֵה כִי קַר כֹּה בַחֲנֻכָּה, בַּחֲנֻכָּה נוֹפֵל הַשֶלֶג, בַּחֲנֻכָּה יֵש חֲלַקְלָקָה! שְׂחוֹק קַל עָבַר עַל שִׂפְתֵי אָבִיו וְקָרָא: הִנֵה כִי לָזֶה נִתְכַּוַנְתָּ. בְּרֶגַע זֶה נִפְתְּחָה הַדֶלֶת, וְסָבָא נִכְנַס הַבַּיְתָה מִתּוֹךְ נְאָקוֹת וּגְנִיחוֹת גַם יָחַד – הוֹי! אוֹי! אֲבוֹי!
מַה זֶה הָיָה לְךָ אָבִי? לָמָה זֶה אַתָּה נֶאֱנָח? שָאַל אָבִיו שֶל בֶּנִי אֶת אָבִיו. – אוֹי, אוֹי, חֲנֻכָּה! פּוֹלֵט סָבָא מִפִּיו וּמַשְלִיךְ מֵעָלָיו אֶת הָאֲדֶרֶת – חֲנֻכָּה הֲרֵי זוּ חֲנֻכָּה, אֵין מַה לְהִתְאוֹנֵן, וְאוּלָם הַקֹר וְזֶה הַשֶלֶג וְזוּ הַחֲלַקְלָקָה.
בֶּנִי נָתַן שְתֵּי עֵינַיִם שְחוֹרוֹת גְדוֹלוֹת וּתְמֵהוֹת בַּסָבָא: הוֹ סָבִי, כְּלוּם יֵש לְךָ בָּעוֹלָם דָבָר יוֹתֵר טוֹב מִשְלשֶׁת אֵלֶה?
ג. 🔗
בֶּנִי אָכַל מַהֵר אֶת אָכְלוֹ אֲשֶר שָׂמוּ לְפָנָיו, קָם מִלִפְנֵי הַשֻלְחָן כְּדֵי לְהִתְחַמֵק שוּב הַחוּצָה. אַךְ אִמוֹ הִרְגִישָה בָזֶה בְעוֹד זְמָן וְעָצְרָה בַעֲדוֹ: לְאָן בֶּנִי? הַלַיְלָה הִנֵה הוּא בָא, חשֶׁךְ כִּסָה אָרֶץ. עוֹד מְעַט וְתֵלֵךְ לִישוֹן. הִתְחִיל בֶּנִי לְהִתְחַנֵן לִפְנֵי אִמוֹ: אָנָא, הֲנִיחִי לִי אִמִי וְאֵלֵךְ, מְחַכִּים לִי שָמָה. – אֵיפֹה מְחַכִּים לָךְ? – שָם, לֹא הַרְחֵק, עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה. – וְכִי מִי זֶה מְחַכֶּה לְךָ עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה? – אָדָם מְחַכֶּה לִי. – אֵיזֶה אָדָם? – הָאָדָם שֶלִי. – הָאָדָם שֶלְךָ? לֹא אוּכַל הָבִין. – הָאָדָם אֲשֶר עָשִׂיתִי. זֶה אִיש הַשָלֶג. לֹא אֶתְמַהְמַה שָם רַק אֵצֵא וְאָשוּב אֲלֵיכֶם הֵנָה. רָאֲתָה אִמוֹ לִלְבַב בֶּנִי, יָדְעָה עַד כַּמָה יִנָהֶה הַחוּצָה אֶל הַשָּׂדֶה וְלֹא הֱנִיאַתְהוּ יוֹתֵר. וְעוֹד פָּרְפָה עָלָיו אֶת מְעִילוֹ, עֲטָפַתְהוּ הֵיטֵב הֵיטֵב בְּצַוְארוֹנוֹ וְקָרְאָה: לֵךְ וְשוּב מְהֵרָה!
וְאוּלָם בֶּנִי לֹא הָלַךְ תֵּכֶף. הוּא נִשְאַר רֶגַע עַל עָמְדוֹ, קָרַב לְאַט לְאַט אֶל זְקֵנוֹ, עָמַד לְיָדוֹ וְחֶרֶש, חֶרֶש קָרָא: סָבִי… – הִנֵה כִי כֵן! קָרָא הַסָבָא, הִפְנָה אֶת רֹאשוֹ לְעֵבֶר בֶּנִי, צָבַט לוֹ בְלֶחְיוֹ וְהוֹסִיף: – דְמֵי חֲנֻכָּה חָפָצְתָּ?
– לֹא הָא, זְקֵנִי. – סְבִיבוֹן אַתָּה רוֹצֶה. – גַם לֹא זֶה. – וְכִי מָה אַתָּה מְבַקִש, בֶּנִי? – הָבָה לִי, זְקֵנִי, אֶת… שֵם הַמְפֹרָש הָבָה לִי. גַם זְקֵנוֹ וְגַם אָבִיו, שְנֵיהֶם פָּרְצוּ בִצְחוֹק. גַם אִמוֹ וַדַאי שֶהָיְתָה צוֹחֶקֶת עָלָיו, אֶלָא שֶלֹא יָדְעָה אִמוֹ מַה פֵּרוּשוֹ שֶל זֶה. הִיא קָרְבָה אֲלֵיהֶם וְשָאֲלָה: מַה מְבַקֵש בֶּנִי?
– אַדְרַבָּא, קָרָא הַזָקֵן, יַגִיד לָךְ הוּא אֶת אֲשֶר יְבַקִש. – אֶת שֵם הַמְפֹרָש אֲנִי מְבַקֵש! חָזַר בֶּנִי עַל דְבָרָיו, – אֶת שֵם הַמְפֹרָש, אֶת שֵם ה' הַנָכוֹן, שֵם הַקֹדֶש. נָחוּץ הוּא לִי עַד מְאֹד.
– הוּא נָחוּץ לָךְ? שֵם הַמְפֹרָש? שָאַל אוֹתוֹ הַזָקֵן בְּתִמָהוֹן. – לֹא לִי אָמְנָם, עָנָה בֶּנִי וְאֶת קוֹלוֹ הִשְפִּיל קְצָת, – לֹא לִי, כְּלוֹמַר, לֹא בִשְבִילִי רַק בִּשְבִיל אָדָם אַחֵר… הֲרֵי הוּא עוֹמֵד שָם, לֹא רָחוֹק מִזֶה, עַל פְּנֵי הַשָׂדֶה הוּא עוֹמֵד וּמְחַכֶּה.
– וְכִי בִשְבִיל מִי? מִי הוּא זֶה? מִי זֶה מְחַכֶּה? הִקִיפוּהוּ כֻלָם בִּשְאֵלוֹת וְהִתְבּוֹנְנוּ מִתּוֹךְ חֶשֶד וּבִקְצָת פַּחַד בְּבֶנִי זֶה וּבְעֵינָיו הַשְחוֹרוֹת. וּבֶנִי – הוּא עוֹנֶה עַל רִאשוֹן – רִאשוֹן, וְעַל אַחֲרוֹן – אַחֲרוֹן. – הָאָדָם, הא מְחַכֶּה. – אֵיזֶה אָדָם? – הָאָדָם שֶלִי.
– מַאי מַשְמָע הָאָדָם שֶלָךְ? – הָאָדָם אֲשֶר עָשִׂיתִי אָנֹכִי. אִיש גָדוֹל עַד מְאֹד. וַהֲרֵי הוּא עוֹמֵד וּמַמְתִּין לִי, הוֹי זְקֵנִי… שוּב פָּרַץ הַזָקֵן בִּצְחוֹק וּשְאָלוֹ: וּבְכֵן, מַה תְּבַקֵש? – אֶת שֵם הַמְפֹרָש הָבָה לִי! הַזָקֵן הֶחֱרִיש הֶחֱרִיש, וְאַחֲרֵי רֶגַע פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמָר: בְּתִיק הַתְּפִלִין שֶלִי הַיָשָן מֻנָח זֶה סִדוּרִי הַקָטָן וְהָעָב, סִדוּרִי זֶה מָלֵא וְגָדוּש הוּא בְרִבּוֹא רִבְבוֹת אוֹתָיוֹת. בֵּין רִבּוֹא רִבְבוֹת הָאוֹתָיוֹת הַלָלוּ נִמְצָא גַם שֵם הַמְפֹרָש, וְאוּלָם מִי נָבִיא וְיֵדַע אֶת מְקוֹמוֹ אַיוֹ? בֶּנִי עָמַד רְגָעִים אֲחָדִים עַל מְקוֹמוֹ מַחֲרִיש וַעֲצוּב רוּחַ, וְאוּלָם פִּתְאֹם הִבְרִיקוּ שְתֵּי עֵינָיו, הָלַךְ לוֹ וְהִתְחַמֵק מִן הַבַּיִת, הִתְגַנֵב לַעֲלִיַת הַקִיר שֶל הַזָקֵן, יוֹדֵעַ הוּא גַם יוֹדֵעַ אֵיפֹה תִיק הַתְּפִלִין זֶה מֻנָח. הוּא לְקָחוֹ בְיָדוֹ, פְתָחוֹ, הוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת הַסִדוּר הַקָטָן וְהֶעָבֶה, הֲפָכוֹ אֶל כָּל צַד הִתְבּוֹנֵן בּוֹ וְנֶאֱנָח: זֶה זְקֵנִי, אִם הוּא לֹא יִמְצָאֵהוּ כַאן אֵיךְ יִמְצָא אוֹתוֹ בֶּנִי?
ד. 🔗
לֹא רָחוֹק מִבֵּיתוֹ, בַּשָׂדֶה עוֹמֵד “הָאָדָם” וּמְחַכֶּה. – אֲנִי נוֹשֵׂא אוֹתוֹ אִתִּי! אִתִּי הוּא! קָרָא בֶּנִי בְצָהֳלָה חֲרִישִית. – אִתִּי הוּא שֵם הַמְפֹרָש בְּסִדוּר קָטָן זֶה, אֶת מְקוֹמוֹ לֹא אֵדַע, אָמְנָם גַם זְקֵנִי לֹא יֵדַע אוֹתוֹ וְשוּם אִיש בָּעוֹלָם לֹא יִמְצָאֵהוּ בֵין רִבּוֹא רִבְבוֹת הָאוֹתָיוֹת. מִשוּם זֶה הֵבֵאתִי לְךָ אֶת הַסִדוּר כֻּלוֹ קָחָהֵוּ כְמוֹ שֶהוּא, עַל דַפָּיו וְלוּחוֹת הָעוֹר אֲשֶר עָלָיו! בֶּנִי עָמַד לִפְנֵי הָאָדָם. הַיָרֵחַ עָמַד. עָף הוּא בַשָמַיִם בֵּין הֲמוֹנֵי הֶעָבִים הַצְחוֹרִים וְשָפַךְ אֶת אוֹרוֹ, אוֹר כֶּסֶף עַל הַשָּׂדֶה, עַל הָאָדָם וְעַל בֶּנִי. לִפְנֵי נָתְנוֹ אֶת הַסִדוּר לָאָדָם, פָּתַח אוֹתוֹ, נָתַן עֵינָיו בּוֹ, וְהִתְחִיל אַט־אַט קוֹרֵא:" שְמַע – יִשְׂרָאֵל – " אוּלַי זֶהוּ הַשֵם הַמְפֹרָש? הוּא שָב וְסָגַר אֶת הַסִדוּר, קָרַב אֶל הָאָדָם וְאָמָר: זֶה סִדוּרוֹ שֶל הַסָב קָטָן הוּא מְאֹד אַךְ עָב: הָאוֹתָיוֹת בּוֹ בְּלִי תֹם כַּכּוֹכָבִים בִּשְמֵי רֹם. דַפָּיו רְאֵה, מָה רַבִּים הֵם – בֵּין הַדַפִּים יֶשְנוֹ שֵם שֵם הַמְפֹרָש קוֹרְאִים לוֹ – אַשְרֵי מִי שֶזָכָה בוֹ! מִי שֶזָכָה בוֹ וּמִי – אֶל קִרְבּוֹ בְלָעוֹ זֶה יֶחִי. עַתָּה פְתַח בֶּן־אָדָם, פֶּה, אֱמֹר: אֵי אָשִׂים סִדוּר זֶה? סִדוּר סָבִי, זֶה הַקָט – אִם בָּרֶגֶל, אִם בַּיָד? – מַה שֶתַּחְפֹּץ תּוּכַל דְרשׁ – אִם בַּצֵלָע אִם בָּרֹאש? וְאוּלָם הַס, בְּעַד שֵם אֵל לֹא יִסְכְּנוּ מְקוֹמוֹת אֵל – מָקוֹם אֶחָד לוֹ בַגֵו הַכְנִיסֵהוּ תוֹך הַלֵב! בֶּנִי הוֹשִיט אֶת יָדוֹ אֶל הָאָדָם, עָצַם אֶת עֵינָיו וְתָקַע אֶת סִדוּרוֹ שֶל הַסָבָא כְּמוֹ שֶהוּא, עַל כָּל דַפָּיו וְלוּחוֹתָיו, עָמֹק עָמֹק תְּקָעָהוּ בְלִבּוֹ, וְקָרָא: שְמַע יִשְׂרָאֵל! שְמַע יִשְׂרָאֵל! בְכָל סִדוּר כָּתוּב כָּכָה; לָכֵן אֶקְרָא לְךָ יִשְׂרָאֵל, לֵךְ יִשְׂרָאֵל, לֵךְ בִּבְרָכָה. לֵךְ עַל פְּנֵי זֹה האדמה, לֵךְ עֲבֹר בְּצִיוֹת שְמָמָה. בְּמִדְבָּרִיוֹת נְשַמִים דֶרֶךְ יְעָרוֹת וְעַל פְּנֵי יַמִים, עַל הֶהָרִים, בָּעֲמָקִים – שְאַל הָעוֹבְרִים בְּכָל מָקוֹם: אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אֵי, הַחֲמוּדָה? לַמַכַּבִּי שְאָל, לִיהוּדָה. וּבִשְמִי נָא דְרשׁ בִּשְלוֹמוֹ, אֱמֹר לוֹ: מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ אֲנִי מַמְתִּין לוֹ. נָא יָבוֹא עִם דִגְלוֹ וְעִם עֹז לְבָבוֹ וְכָל הַנִסִים שוּב יִתְרַחֲשוּ יָחִיש, יָבוֹא, אַל נָא יֶחֱשֶה. נָא אֱמָר לוֹ: יַחַד עִמִי מַמְתִּין אָבִי לוֹ וְאִמִי, וְגַם הַסָבָא. תַּם כָּל שִׂיחִי, מַהֵר צֵא לַדֶרֶךְ, שְלִיחִי, לֵךְ!
בְּרֶגַע זֶה הוֹצִיא בֶּנִי לְאַט־לְאַט אֶת יָדוֹ מִתּוֹךְ לִבּוֹ שֶל הָאָדָם, רֶגַע עוֹד הָיָה נִצָב שָם בְּלִי נוֹעַ וּפָקַח אֶת עֵינָיו פִּתְאֹם – הָאָדָם לֹא הָיָה עוֹד. הוּא נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ.
ה. 🔗
זְקֵנוֹ שֶל בֶּנִי קָם בַּבֹּקֶר הַשְכֵּם, נָטַל אֶת יָדָיו, הִתְעַטֵף בְּטַלִיתוֹ, הִנִיחַ תְּפִלִין, הִכְנִיס יָד רָזָה וּמְקֻמָטָה לְתוֹךְ תִּיק הַתְּפִלִין כְּדֵי לְהוֹצִיא מִשָם אֶת סִדוּרוֹ הַקָטָן – וְהַסִדוּר אֵינֶנוּ. וְהַזָקֵן שָכַח לְגַמְרִי אֶת אֲשֶר הָיָה אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב וְלֹא זָכַר עוֹד דָבָר. וַיִפֶן כֹּה וָכֹה וַיְבַקִש אֶת סִדוּרוֹ זֶה הַקָט, חִפֵּשׂ אוֹתוֹ פֹּה וְשָם, אַךְ לַשָוְא. וְכַאֲשֶר יְחַפֵּשׂ כֵּן יְדוֹבֵב: דוֹמֵנִי שֶהָיִיתִי מַנִיחוֹ בְּתִיק הַתְּפִלִין? וְאוּלַי?… סִדוּרוֹ שֶל הַזָקֵן קָטֹן הָיָה וְיָשָן נוֹשָן. וְכִמְעַט שֶלֹא הִשְתַּמֵש בּוֹ הַזָקֵן, יָדַע הַזָקֵן לְהִתְּפַּלֵל עַל פֶּה, אֶלָא שֶהִסְכִּין זֶה הַרְבֵּה שָנִים עִם סִדוּרוֹ זֶה, וְהָיָה מֻנָח בְּיָדוֹ בְשָעָה שֶהָיָה מִתְפַּלֵל, הָיָה פּוֹתחֹו וּמְעַלְעֵל בּוֹ מִבְּלִי אֲשֶר יְעַיֵן בּוֹ.
הַפַּעַם לֹא נֶהֱנָה הַזָקֵן מִתְּפִלָתוֹ, שְׂפָתָיו הָיוּ נָעוֹת נָעוֹת, אֶלָא שֶלֹא יָדַע שָלֵו בְּנַפְשוֹ, וּבְעוֹד הוּא פוֹלֵט מִפִּיו אֶת הַתְּפִלָה עֵינָיו תּוֹעוֹת, תָּרוֹת בְּכָל פִּנוֹת הַחֶדֶר לְסִדוּרוֹ אֲשֶר נֶעְלַם וְאֵינֶנוּ. בֵּין כֹּה וָכֹה הֵקִיץ בֶּנִי, פָּקַח אֶת עֵינָיו הַגְדוֹלוֹת וְהַשְחוֹרוֹת, הִתְרוֹמֵם וְקָם מִתּוֹךְ קְפִיצָה בַמִטָה.
רָאָה הַזָקֵן אֶת נֶכְדוֹ שֶהֵקִיץ כְּבָר וּשְאֵלוֹ אֲגַב־אוֹרְחָא: – אֱמָר־נָא לִי, אַתָּה, הַפִּרְחָח, אוּלַי רָאִיתָ אַתָּה אֶת סִדוּרִי? צְחוֹק קַל נִרְאָה עַל פְּנֵי בֶּנִי וְיַעַן אֲשֶר יָדַע שֶלֹא יָרַע לוֹ הַזָקֵן קָרָא בְלִי שוּם מוֹרָא: – הוֹ, סִדוּרְךָ זֶה הַקָטָן בְּיַחַד עִם שֵם הַמְפֹרָש אֲשֶר בּוֹ הֲרֵי הֵם תְּקוּעִים זֶה כְבָר בְּלֵב הָאָדָם שֶלִי!
– מָה! מָה אַתָּה סָח? קָרָא הַזָקֵן בְּתִמָהוֹן, וְהֶעֱמִיד בּוֹ שְתֵּי עֵינָיו אֲשֶר כֹּה רָחֲבוּ רָחָבוּ. בְּלֵב הָאָדָם? אֵיזֶה אָדָם? אַיֵהוּ? – הוֹ! הוֹ! קָרָא בֶּנִי בְצָהֳלָה, – זֶה הָאָדָם – וַדַאי שֶהִרְחִיק הִרְחִיק כְּבָר, וַדַאי הִגִיעַ כְּבָר לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!
הַזָקֵן לֹא הֵבִין עוֹד אֶת הַכֹּל, רַק אַחַת הֵבִין: שֶבֶּנִי זֶה, יָדוֹ הָיְתָה בְסִדוּרוֹ הַקָטֹן וְלָכֵן הִתְמַרְמֵר עָלָיו לְכַתְּחִלָה וְגָעַר בּוֹ וְתָבַע מִמֶנוּ אֶת הַסִדוּר. וְאוּלָם לְאַחַר שֶסִפֵּר לוֹ בֶּנִי אֶת הַכֹּל נִשְתַּתֵּק הַזָקֵן פִּתְאֹם וְנֶאֱלַם דֹם.
לְאַחַר רְגָעִים אֲחָדִים שֶל שְתִיקָה שָאַל הַזָקֵן אֶת בֶּנִי: זֶה הָאָדָם שֶלְךָ, מָתַי הוּא שָב? – לֹא לוֹ אֲנִי מְחַכֶּה. לִיהוּדָה הַמַכְבִּי, לְבִיאָתוֹ שֶל זֶה אֲנִי מְחַכֶּה. – וְְהַמַכְּבִּי – מָתַי הוּא בָא? בֶּנִי? – עוֹד הַיוֹם! – וְשֶמָא לֹא יָבוֹא הַיוֹם? – יָבוֹא בְיוֹם הַמָחֳרָת לְנֵר חֲנֻכָּה שְלִישִי. מָחָר אוֹ אַחֲרֵי מָחָר, אוֹ בָאַחֲרוֹן שֶל חֲנֻכָּה. וְאוּלָם בּוֹא יָבוֹא!
– וְשֶמָא לֹא יָבוֹא, בֶּנִי, גַם בָּאַחֲרוֹן שֶל חֲנֻכָּה? – שוּב אֲחַכֶּה לוֹ! קָרָא בֶּנִי בְעֹז רוּחוֹ. – עַד מָתַי תְּהֵא מְחַכֶּה לוֹ, בֶּנִי? – עַד יְמוֹת הַמָשִיחַ!
הַזָקֵן גָחַן, נָשַק לוֹ לְבֶּנִי בְּרֹאשוֹ וְאָמַר: יָפֶה דָרַשְתָּ, בֶּנִי. חַכֵּה חַכֵּה לוֹ, חַכֵּה! גַם אָנֹכִי מְחַכֶּה לוֹ, נְחַכֶּה לוֹ שְנֵינוּ – וְהַס וָדֹם – אֵין אִיש יוֹדֵעַ מִזֶה בַּבַּיִת, רַק בֶּנִי וּזְקֵנוֹ. וּמִדֵי לַיְלָה בַלַיְלָה, בִּשְעַת הַדְלָקַת נֵרוֹת שֶל חֲנֻכָּה, בֶּנִי מִתְחַמֵק לְרֶגַע הַשָׂדֶה וְשָב, יוֹצֵא וְנִכְנָס, וְעוֹמֵד סוֹף סוֹף לַחַלוֹן וְנִשְקָף בַּעֲדוֹ לְתוֹךְ חֶשְכַת הַלַיְלָה, מַטֶה אָזְנוֹ וּמַקְשִיב, מַקְשִיב.
בְּנֵי הַבַּיִת – הֲרֵי הֵם יוֹשְבִים לַשֻלְחָן, אוֹכְלִים לְבִיבוֹת וְעוֹסְקִים בְּשִׂיחָה. רַק הַזָקֵן, רַק הוּא יוֹשֵב דוֹמֵם. לִרְגָעִים הוּא מַפְנֶה רֹאשוֹ לְעֵבֶר הַחַלוֹן וְשוֹאֵל לְפֶתַע אֶת נֶכְדוֹ: מַה נִשְמַע בֶּנִי? הַא? וְאוּלָם אַף אֶחָד מֵהַמְסֻבִּים לַשֻלְחָן לֹא יֵדַע לְמַה נִתְכַּוֵן הַזָקֵן. בֶּנִי – רַק הוּא יוֹדֵעַ. וְאַתֶּם, קְטַנַי, וַדַאי שֶחֲפֵצִים אַתֶּם לָדַעַת מֶה הָיָה בְסוֹפוֹ שֶל “הָאָדָם”? הָבָה אַגִיד לָכֶם, וְאוּלָם תְּנַאי זֶה אֲנִי מַתְנֶה עִמָכֶם: אַל נָא תְגַלוּ זֹאת בְּאֹזֶן בֶּנִי, וְלֹא תִגְרְמוּ לוֹ צָעַר.
זֶה “הָאָדָם” – הוּא הָלַךְ אָמְנָם דֶרֶךְ בּוֹרוֹת וַאֲגַמִים, דֶרֶךְ מִדְבָּרִיוֹת וְיַמִים, דֶרֶךְ עָרִים וּכְפָרִים הוּא הָלַךְ, הָלַךְ עַד שֶהִגִיעַ אַרְצָה יִשְׂרָאֵל וְהָלַךְ וְנָמָס. שִמְשָהּ שֶל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל חַמָה בְיוֹתֵר, וְזֶה הָאָדָם הֶעָשׂוּי שֶלֶג לֹא עָמַד בְּפָנֶיהָ וְנָמָס.
וְאוּלָם אֶת שְלִיחוּתוֹ שֶל בֶּנִי עָשָׂה. יְהוּדִי אֶחָד מִיוֹשְבֵי הָאָרֶץ, עָבַר פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר עַל פְּנֵי קִבְרוֹ שֶל יְהוּדָה הַמַכְבִּי וּמָצָא סִדוּר קָטָן וְעָבֶה עַל גַל עֲפָרוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.