הִנֵּה חַיָּל פּוֹסֵעַ וָבָא בַּכְּבִישׁ הָרָאשִׁי:
“אַחַת, שְׁתַּיִם! אַחַת שְׁתָּיִם!” יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְחֶרֶב לְצִדּוֹ, כִּי בַמִּלְחָמָה הָיָה, וְעַתָּה הוּא חוֹזֵר הַבָּיְתָה. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה; הִיא הָיְתָה מְכֹעָרָה עַד לְהַבְהִיל, וּשְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה הָיְתָה תְלוּיָה עַד לְלוּחַ לִבָּהּ, וְהִיא אָמָרָה:
– עֶרֶב טוֹב, חַיָּל! מַה נָּאָה חַרְבְּךָ וּמַה גָּדוֹל הַיַּלְקוּט אֲשֶׁר עַל שִׁכְמֶךָ! אָמְנָם חַיָּל אֲמִתִּי אָתָּה! וְעַתָּה הִנֵּה תְקַבֵּל כֶּסֶף כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ!
– תּוֹדָה רַבָּה, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה! – אָמַר הַחַיָּל.
– הֲתִרְאֶה שָׁם אֶת הָעֵץ הַגָּדוֹל? –אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבָּעָהּ עֵץ אֶחָד שֶׁעָמַד לְצִדָּם. – עֵץ זֶה תּוֹכוֹ נָבוּב כֻּלּוֹ. אִם תְּטַפֵּס וְתַעֲלֶה עַד לְרֹאשׁוֹ תִּרְאֶה שָׁם חוֹר, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ תוּכַל לָרֶדֶת וּלְהַגִּיעַ בּוֹ לְמַטָּה אֶל מַעֲמַקֵּי הָעֵץ. אֲנִי אֶקְשׁוֹר לְךָ חֶבֶל מִסָּבִיב לְגוּפֶךָ, וּבַחֶבֶל הַזֶּה אוּכַל לָשׁוּב וּלְהַעֲלוֹתְךָ בָּרֶגַע שֶׁתִּקְרָא לִי!
– וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בָּעֵץ לְמָטָּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.
– לְהָבִיא כָסֶף! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה. – יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי לְאַחַר שֶׁתַּגִּיעַ לְתַחְתִּית הָעֵץ תִּמָּצֵא בִּפְרוֹזְדוֹר אָרֹךְ, שָׁם רַב מְאֹד הָאוֹר כִּי יוֹתֵר מִמֵּאָה מְנוֹרוֹת דּוֹלְקוֹת שָׁם. אַחַר תִּרְאֶה לְפָנֶיךָ שָׁלשׁ דְּלָתוֹת. אַתָּה תוּכַל לְפָתְחָן, כִּי בְכָל דֶּלֶת תָּקוּעַ הַמַּפְתֵּח שֶׁלָּהּ. כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן תִּרְאֶה שָׁם תֵּבָה גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרִצְפָה, וְעַל הַתֵּבָה יוֹשֵׁב כָּלֶב. וְלַכֶּלֶב שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, אֲבָל אַל נָא תִפְחַד מִפְּנֵיהֶן! הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ אֶת סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי, וְאֶת זֶה תִּשְׁטַח עַל הָרִצְפָה; אַחַר תֵּלֵךְ מַהֵר וְתִתְפּוֹס אֶת הַכֶּלֶב, תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, תִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתִקַּח מִשָּׁם מַטְבְּעוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ. כָּל הַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל נְחשֶׁת הֵן, אֲבָל אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּכֶסֶף עָלֶיךָ לָבוֹא בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי; שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב. וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי רֵיחָיִם; אֲבָל אַתָּה אַל נָא תִפְחַד מִפָּנָיו, וְרַק תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי וְתִקַּח לְךָ מִן הַכֶּסֶף כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ. וְאוּלָם אִם זָהָב תַּחְפֹּץ תּוּכַל לְקַבֵּל גַּם זָהָב כְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּךָ כֹּחַ לָשֵׂאת, אִם תָּבֹא בַּחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אֲבָל שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה זָהָב, וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן גְּדוֹלָה כְּמִגְדָּל עָגֹל. הַאֲמִינָה לִי, הַכֶּלֶב הוּא כֶּלֶב מַמָּשׁ. אֲבָל אַל נָא תִפְחַד גַּם מִפָּנָיו. תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, וְהוּא לֹא יַעֲשֶׂה לְךָ כָּל רַע, וְאָז תִּקַּח לְךָ מִן הַתֵּבָה זָהָב כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ.
– כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה! – אָמַר הַחַיָּל. – אֲבָל מָה אֶתֵּן לָךְ, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה? הֵן אֶחְשׁוֹב אֶל נָכוֹן, כִּי דְבַר מָה תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי בְּעַד כָּל זֹאת!
– לֹא, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – אַף פְּרוּטָה אַחַת לֹא אֶקַּח מִיָּדְךָ! רַק תָּבִיא לִי מִשָּׁם כְּלִי אֵשׁ יָשָׁן, אֲשֶׁר סָבָתִי הִנִּיחָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִּית הָעֵץ בָּעֵת שֶׁהָיְתָה שָׁם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְשָׁכְחָה לְקַחְתּוֹ אִתָּהּ!
– טוֹב, – אָמַר הַחַיָּל: – קִשְׁרִי לִי אֵיפוֹא אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לִבְשָׂרִי.
– הִנֵּה הַחֶבֶל, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – וְהִנֵּה סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי!
וּבְכֵן טִפֵּס הַחַיָּל וְעָלָה עַל הָעֵץ, יָרַד בַּחוֹר וְהֶחְלִיק לְמַטָּה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ הַמְכַשֵּׁפָה מֵרֹאשׁ הִנֵּה עָמַד בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ, שֶׁשָּׁם דָּלְקוּ מֵאָה וְכַמָּה מְנוֹרוֹת.
וְהִנֵּה פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אוֹי! שָׁם יָשַׁב כֶּלֶב וְלוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּסְפָלִים, וְהוּא לָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֵלָיו.
– בָּחוּר נָאֶה אָתָּה! – אָמַר הַחַיָּל, הוֹשִׁיבוֹ עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה וְלָקַח לוֹ מַטְבְּעוֹת נְחשֶׁת כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְמַלֵּא אֶת כִּיסָיו, אַחַר סָגַר אֶת הַתֵּבָה, שָׁב וְהוֹשִׁיב עָלֶיהָ אֶת הַכֶּלֶב וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. אוֹיָה! שָׁם יָשַׁב הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחָיִם.
– אַל נָא תִלְטוֹש לִי עֵינֶיךָ כָּכָה! – אָמַר הַחַיָּל: – פֶּן תִּכְאַבְנָה עֵינֶיךָ מֵרֹב הִתְאַמְּצוּת! – וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיב אֶת הַכֶּלֶב עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה; אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִרְאוּ לְעֵינָיו מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף הָרַבּוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה הִשְׁלִיךְ אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַנְּחשֶׁת וּמִלֵּא אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ כֶּסֶף לְבָד.
אַחַר הָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אוֹי וַאֲבוֹי! אָמְנָם הָיוּ לוֹ לַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב שָׁם שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל, וְהָעֵינַיִם הִסְתּוֹבְבוּ בְּרֹאשׁוֹ כְגַלְגִּלִּים.
– עֶרֶב טוֹב! – אָמַר הַחַיָּל וְיָדוֹ אָחֲזָה בְּקוֹבָעוֹ, כִּי כֶלֶב כָּזֶה לֹא רָאוּ עֵינָיו מִיָּמָיו; אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ כַמָּה רְגָעִים חָשַׁב בְּלִבּוֹ: “רַב לִי רָב!” וְהוּא הוֹרִיד אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָרִצְפָה וּפָתַח אֶת הַתֵּבָה. הֶאָח, מֶה רָאוּ עֵינָיו פֹּה! מָה רַב הָיָה פֹּה הַזָּהָב! בַּזָּהָב הַזֶּה יוּכַל לִקְנוֹת אֶת כָּל עִיר הַבִּירָה הַגְּדוֹלָה וְאֶת כָּל הָעוּגוֹת שֶׁבִּידֵי מוֹכְרֵי הָעוּגוֹת וְאֶת כָּל הַחֲלִילִים וְהָעֲגָלוֹת וְהָאוֹפְנוֹעִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָכֵן, זֶה הָיָה מָמוֹן רָב! וּבְכֵן הִשְׁלִיךְ הַחַיָּל אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ וְנָתַן בִּמְקוֹמָן זָהָב; כֵּן, כָּל כִּיסָיו, יַלְקוּטוֹ, קוֹבָעוֹ וּמַגָּפָיו נִמְלְאוּ זָהָב, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכֹל לָלֶכֶת. אֲבָל מָמוֹן הָיָה לוֹ! וְאֶת הַכֶּלֶב הוֹשִׁיב שֵׁנִית עַל הַתֵּבָה, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָא בְּעַד הָעֵץ לְמָעְלָה:
– וְעַתָּה הַעֲלִינִי נָא, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!
– הַאִם לָקַחְתָּ גַם אֶת כְּלִי הַאֵשׁ? – שָׁאֲלָה הַמְכַשֵׁפָה.
– חֵי נַפְשִׁי,– אָמַר הַחַיָּל,– אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שָׁכָחְתִּי.– וְהוּא הָלַךְ וְלָקַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ. וְאָז הֶעֶלְתָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה לְמַעְלָה, וְהִנֵּה עָמַד שׁוּב עַל הַכְּבִישׁ, וְכִיסָיו, מַגָּפָיו, יַלְקוּטוֹ וְקוֹבָעוֹ מְלֵאִים זָהָב.
– לָמָּה לָךְ כְּלִי הָאֵשׁ הַזֶּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.
– אֵין זֶה מֵעִנְיָנֶךָ! – אָמְרָה הַמְכַשֵׁפָה. – אַתָּה קִבַּלְתָּ אֶת הַמָּעוֹת, וְעַתָּה תֵן לִי אֶת כְּלִי הָאֵשׁ.
– הַאֻמְנָם! – אָמַר הַחַיָּל. – תֵּכֶף וּמִיָּד תֹּאמְרִי לִי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת בִּכְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, וָלֹא – אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת חַרְבִּי וּמַתִּיז אֶת רֹאשֵׁךְ!
– לֹא! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה.
שָׁלַף הַחַיָּל אֶת חַרְבּוֹ וְהִתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. וְהִנֵּה הִיא מֻטָּלָה מֵתָה! וְהוּא לָקַח אֶת כָּל מָמוֹנוֹ וְצָרַר אוֹתוֹ בְּסִינָרָהּ, שָׂם אוֹתוֹ כִּצְרוֹר עַל שִׁכְמוֹ, הִטְמִין אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּכִיסוֹ וְהָלַךְ יָשָׁר הָעִירָה.
וְהָעִיר הָיְתָה נֶהְדָּרָה, וְהוּא סָר אֶל הַמָּלוֹן הַנֶּהְדָּר שֶׁבְּכָל הָעִיר וְדָרַשׁ לְפַנּוֹת לוֹ אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל חֲדָרָיו וּלְהַגִּישׁ לְפָנָיו אֶת הַמַּאֲכָלִים הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי עַתָּה הֲלֹא הָיָה לוֹ מָמוֹן רַב כָּל כָּךְ וְהוּא הָיָה עָשִׁיר.
אָמְנָם הַמְשָׁרֵת, אֲשֶׁר לָקַח אֶת מַגָּפָיו לְצַחְצְחָם, הִתְפַּלֵּא מְאֹד, כִּי אָדוֹן עָשִׁיר כָּמוֹהוּ יִנְעַל מַגָּפַיִם מְשֻׁנִּים כָּאֵלֶּה, כִּי טֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לִקְנוֹת לוֹ מַגָּפַיִם חֲדָשִׁים. אֲבָל בְּיוֹם הַמָּחֳרָת קָנָה לוֹ מַגָּפַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם כְּדֵי לְבַיְשׁוֹ וְגַם קָנָה לוֹ בְגָדִים מְהֻדָּרִים בְּיוֹתֵר. וְעַתָּה הִנֵּה הָיָה הַחַיָּל אָדוֹן הָדוּר מְאֹד, וְהַבְּרִיּוֹת סִפְּרוּ לוֹ עַל כָּל יְפִי הָעִיר וְתִפְאַרְתָּהּ, וְעוֹד סִפְּרוּ לוֹ עַל הַמֶּלֶךְ, וְכִי יֵשׁ לוֹ לַמֶּלֶךְ בַּת, וּבַת הַמֶּלֶךְ נֶחֱמָדָה לְמַרְאֶה.
– וְאֵיפֹה אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ? – שָׁאַל הַחַיָּל
– אָכֵן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִרְאוֹתָהּ! – הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.– הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּאַרְמוֹן גָּדוֹל שֶׁל נְחשֶׁת, וְהָאַרְמוֹן מֻקָּף חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים רַבִּים. אָסוּר לְכָל אִישׁ, לְבַד מִן הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת וְלָבוֹא בְּאַרְמוֹנָהּ, כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי תִנָּשֵׂא לְחַיָּל פָּשׁוּט מְאֹד, וְהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְמָנְעָהּ מִזֹּאת.
– וּבְכָל זֹאת אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹתָהּ! – חָשַׁב הַחַיָּל, אֲבָל בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא יָכֹל לְקַבֵּל רִשְׁיוֹן לְכָךְ.
וּבְכֵן חַי לוֹ הַחַיָּל חַיִּים עַלִּיזִים. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָלַךְ לְבָתֵּי הַשַּׁעֲשֻׁעִים, נָסַע בְּמֶרְכָּבָה הֲדוּרָה לְשֵׁם טִיּוּל בְּגַן הַמֶּלֶךְ וְחִלֵּק הַרְבֵּה מָמוֹן לַעֲנִיִּים. וְזֶה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה. כִּי מִימֵי חַיָּיו הַקּוֹדְמִים יָדַע הֵיטֵב, עַד מָה רַע לוֹ לְאָדָם שֶׁאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסוֹ. אֲבָל הוּא עַצְמוֹ הָיָה כָעֵת עָשִׁיר, לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, וְקָנָה לוֹ יְדִידִים רַבִּים, וְהֵם כֻּלָּם אָמְרוּ לוֹ שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, כִּי בָחוּר מְצֻיָּן הִנֵּהוּ, אַבִּיר מַמָּשׁ, וְדָבָר זֶה נָעַם לַחַיָּל בְּיוֹתֵר.
אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק הוֹצִיא כֶסֶף בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא הִרְוִיחַַ מְאוּמָה, הִנֵּה לַסּוֹף לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת, וְהוּא נֶאֱלַץ לָצֵאת מִן הַחֲדָרִים, שֶׁשָּׁם דָּר עַד עַתָּה, וְלַעֲבוֹר לְמַעְלָה לַעֲלִיַּת גַּג קְטַנָּה, וְשָׁם נֶאֱלַץ לְצַחְצֵחַ לוֹ בְּעַצְמוֹ אֶת מַגָּפָיו וּלְהַטְלִיא בְּעַצְמוֹ אֶת בְּגָדָיו הַנִּקְרָעִים, וְאִישׁ מִכָּל יְדִידָיו לֹא הוֹסִיף לָבוֹא עוֹד אֵלָיו, בְּאָמְרָם כִּי קָשֶׁה לָהֶם לַעֲלוֹת אֵלָיו בְּמַעֲלוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ.
וְהִנֵּה הִגִּיעַ עֶרֶב אָפֵל אֶחָד. וְהוּא לֹא הָיָה עוֹד בִּיכָלְתּוֹ אַף לִקְנוֹת לוֹ נֵר לְהָאִיר אֶת חַדְרוֹ הַקָּטָן; אָז נִזְכַּר פִּתְאֹם כִּי עוֹד נִשְׁאַר שִׁיּוּר שֶׁל נֵר בִּכְלִי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אִתּוֹ מִתּוֹךְ הָעֵץ הַנָּבוּב בָּעֵת שֶׁיָּרַד שָׁמָּה בְּעֶזְרַת הַמְכַשֵּׁפָה. וּבְכֵן הוֹצִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וְאֶת שִׁיּוּר הַנֵּר; אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לְהַקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְהַנִּיצוֹצוֹת נִתְּזוּ מִמֶּנָּה לְכָל הָעֲבָרִים, נִפְתְּחָה פִּתְאֹם דֶּלֶת חַדְרוֹ, וְאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר עֵינָיו הָיוּ גְדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים וַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִית הָעֵץ, הִנֵּה עָמַד עַתָּה לְפָנָיו וְאָמָר:
– מַה יְּצַוֶּה אֲדוֹנִי?
– מַה זֹּאת! – אָמַר הַחַיָּל: – הֵן נִפְלָא הוּא כְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, אִם בְּעֶזְרָתוֹ יָכֹל אוּכַל לְקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשִׁי! הָבֵא לִי מָמוֹן! – אָמַר אֶל הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע נֶעְלַם הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע חָזַר, וּבְפִיו צְרוֹר גָּדוֹל מָלֵא מָעוֹת.
מֵעַתָּה יָדַע הַחַיָּל, כִּי אָמְנָם נִפְלָא הוּא כְּלִי הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. הִקִּישׁ בּוֹ פַּעַם אַחַת, מִיָּד הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת נְחֹשֶׁת; הִקִּישׁ בּוֹ פַּעֲמַיִם, הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת כָּסֶף; הִקִּישׁ בּוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁשָּׁמַר אֶת הַזָּהָב. – מֵעַתָּה שָׁב הַחַיָּל לְמַטָּה אֶל הַחֲדָרִים הַנֶּהְדָּרִים, וּמִיָּד הִכִּירוּהוּ גַם כָּל יְדִידָיו הָרַבִּים וְהִרְבּוּ לְהַלְלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ.
וְהִנֵּה בָאָה פַּעַם אַחַת מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַחַיָּל:
" – הֲלֹא בֶאֱמֶת מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה לְעוֹלָם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! כָּל הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים כִּי יָפָה הִיא לְְהַפְלִיא, אֲבָל מַה מוֹעִיל יֵשׁ בְּיָפְיָהּ, אִם הִיא נֶאֱלָצָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּאַרְמוֹן הַנְּחשֶׁת הַגָּדוֹל הַמֻּקָּף מִגְדָּלִים רַבִּים? – וְאוּלָם אֵיפֹה הוּא כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי?" –
וְהוּא הִקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְתֵכֶף וּמִיָּד הוֹפִיעַ הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים.
– אָמְנָם שְׁעַת הַלַּיְלָה מְאֻחָרָה מְאֹד, – אָמַר הַחַיָּל – אֲבָל נַפְשִׁי חָשְׁקָה מְאֹד לִרְאוֹת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, רַק לְרֶגַע אֶחָד!
– מִיָּד יָצָא הַכֶּלֶב מִן הַפֶּתַח, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לַחְשׁוֹב מָה, וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. הִיא יָשְׁבָה יְשֵׁנָה עַל גַב הַכֶּלֶב, וְהָיְתָה יָפָה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ הִכִּיר, כִּי אָמְנָם בַּת מֶלֶךְ אֲמִתִּית הִנֶּהָ. לֹא יָכֹל הַחַיָּל לְהִתְאַפֵּק וְנָשַׁק לָהּ, כִּי אַף הוּא הָיָה חַיָּל אֲמִתִּי.
וּמִיָּד שָׁב הַכֶּלֶב וּבָרַח עִם בַּת הַמֶּלֶךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ לִסְעוֹד פַּת שַׁחֲרִית, אָמְרָה בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי חָלְמָה בַלַּיְלָה חֲלוֹם נִפְלָא עַל דְּבַר כֶּלֶב וְעַל דְּבַר חַיָּל. לְפִי דְבָרֶיהָ רָכְבָה עַל הַכֶּלֶב וְהַחַיָּל נָשַׁק לָהּ.
– הִנֵּה זֶהוּ בֶאֱמֶת חֲלוֹם נִפְלָא!–אָמְרָה הַמַּלְכָּה.
וּבְכֵן יָצְאָה פְקֻדָּה, כִּי אַחַת הַגְּבִירוֹת הַזְּקֵנוֹת הַמְשַׁמְּשׁוֹת אֶת הַמַּלְכָּה תִּשְׁמוֹר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הַבָּא אֶת מִטַּת בַּת הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּרְאֶה אִם אָמְנָם אֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם, וּמָהוּ פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם הַזֶּה?
וְהַחַיָּל הִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן בָּא הַכֶּלֶב בַּלַּיְלָה הַהוּא שֵׁנִית, לָקַח אוֹתָהּ וְרָץ עִמָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר עָצַר כֹּחַ לָרוּץ, אֲבָל הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה נַעֲלָה לְרַגְלֶיהָ נַעֲלֵי פֶּלֶא וּמִהֲרָה אַף הִיא לָרוּץ כָּמוֹהוּ אַחֲרָיו. וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַכֶּלֶב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ נַעֲלָמִים בְּתוֹךְ בַּיִת גָּדוֹל אָמְרָָה אֶל לִבָּהּ: “עַתָּה הִנֵּה הַמָּקוֹם יָדוּעַ לִי!” וְהִיא הִתְוְתָה בְּקִרְטוֹן תָּו גָּדוֹל עַל דֶּלֶת הַבָּיִת. אַחַר הָלְכָה לָהּ הַבַּיְתָה וְעָלְתָה עַל מִטָּתָה לִישֹׁן, וְגַם הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכֶּלֶב אֶת הַתָּו עַל דֶּלֶת הַבַּיִת שֶׁשָּׁם גָּר הַחַיָּל, לָקַח גַּם הוּא קִרְטוֹן וְהִתְוָה תָוִים עַל דַּלְתוֹת כָּל בָּתֵּי הָעִיר. וְדָבָר זֶה עָשָׂה מֵחָכְמָה, כִּי מֵעַתָּה לֹא יָכְלָה הַגְּבִירָה שּׁבַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ לִמְצוֹא אֶת הַדֶּלֶת הַמְבֻקָּשָׁה, כִּי עַל כָּל הַדְּלָתוֹת הָיָה רָשׁוּם אוֹתוֹ הַתָּו.
בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיפֹה הָיְתָה בַּת הַמֶּלֶךְ.
– הִנֵּה פֹה הוּא הַבַּיִת! – אָמַר הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.
– לֹא פֹה, כִּי שָׁם הוּא, בַּעְלִי הַיָּקָר! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית וְעָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.
– אֲבָל הִנֵּה פֹה עוֹד אֶחָד וְשָׁם עוֹד אֶחָד! – קָרְאוּ כֻלָּם; וְאֶל כָּל אֲשֶׁר הִבִּיטוּ שָׁם רָאוּ תָוִים רְשׁוּמִים עַל הַדְּלָתוֹת. וְאָז רָאוּ וְהִכִּירוּ כִּי לַשָּׁוְא יוֹסִיפוּ לַעֲמֹל וּלְחַפֵּשׂ.
וְאוּלָם הַמַּלְכָּה הָיְתָה אִשָׁה חֲכָמָה מְאֹד, וְהִיא הֵבִינָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִנְסֹעַ בְּמֶרְכָּבָה מְפֹאָרָה. הִיא לָקְחָה אֶת הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלִים שֶׁל זָהָב שֶׁהָיוּ לָהּ, גָזְרָה בָהֶם חֲתִיכָה גְדוֹלָה שֶׁל אֲרִיג מֶשִׁי וְתָפְרָה מִמֶּנּוּ אַרְנָק קָטָן וְנָאֶה, וְאֶת הָאַרְנָק מִלְאָה גַרְגְּרֵי חִטָּה קְטַנִּים וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ לְגַבָּהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר עָשְׂתָה חֹר קָטָן בָּאַרְנָק, לְמַעַן אֲשֶׁר יִפְּלוּ מִמֶּנּוּ הַגַּרְגְּרִים וְיִתְפַּזְּרוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ תַעֲבֹר בַּת הַמֶּלֶךְ.
וּבַלַּיְלָה בָּא שׁוּב הַכֶּלֶב, לָקַח אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ עַל גַּבּוֹ וְרָץ עִמָּהּ אֶל הַחַיָּל, אֲשֶׁר אָהַב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ וְחָשַׁק לִהְיוֹת בֶּן מֵלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.
וְהַכֶּלֶב לֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל כִּי גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה הוֹלְכִים וּמִתְפַּזְּרִים לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ לְמִן הָאַרְמוֹן עַד לַבַּיִת; וְשָׁם עָמַד וְטִפֵּס עַל הַחוֹמָה וְהִכְנִיס אֶת בַּת הַמַּלְכָּה בְּעַד הַחַלּוֹן לַחֲדַר הַחַיָּל. אֲבָל בַּבֹּקֶר הִכִּירוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בָּרוּר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָיְתָה בִתָּם בַּלַּיְלָה, וְלָכֵן תָּפְסוּ אֶת הַחַיָּל וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר.
וּבְכֵן יָשַׁב בְּבֵית הַסֹּהַר. אוֹי מָה רַבָּה שָׁם הָאֲפֵלָה וּמָה רַב הַשִּׁעֲמוּם! וְחוּץ מִזֶּה אָמְרוּ לוֹ: “מָחָר יִתְלוּ אוֹתָךְ!” דְּבָרִים אֵלֶּה לֹא נָעֲמוּ כְּלָל לְאָזְנָיו, אֲבָל זוֹ צָרָה שֶׁהוּא שָׁכַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּחַדְרוֹ שֶׁבְּבֵית הַמָּלוֹן. בַּבֹּקֶר יָכֹל לִרְאוֹת בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל שֶׁעַל הַחַלּוֹן הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּתָאוֹ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר נֶחְפָּזִים לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יִתְלוּהוּ. הוּא שָׁמַע אֶת קוֹל הַתֻּפִּים וְרָאָה אֶת הַצָּבָא פּוֹסֵעַ אֶל מְקוֹם הַתְּלִיָּה. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר נָהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה; וּבֵינֵיהֶם הָיָה גַם נַעַר אֶחָד, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר וְהוּא לָבוּשׁ סִינָר שֶׁל עוֹר וְסַנְדַּלִּים; הוּא דָהַר בִּמְהִירוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁאֶחָד מִסַּנְדַּלָּיו נִשְׁמַט מֵרַגְלוֹ וְנִזְרַק אֶל הַחוֹמָה שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַחַיָּל בְּתָאוֹ וְהִבִּיט בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל הַחוּצָה.
– שְׁמַע נָא, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר! אַךְ לַשָּׁוְא אַתָּה נֶחְפָּז כָּכָה, – אָמַר אֵלָיו הַחַיָּל: – שׁוּם דָּבָר לֹא יִקְרֶה בְּטֶרֶם שֶׁאָבוֹא אֲנִי אֶל הַמָּקוֹם. אֲבָל אוּלַי תּוֹאִיל לָרוּץ אֶל דִּירָתִי הַיְשָׁנָה וְתָבִיא לִי מִשָּׁם אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אַרְבַּע אֲגוֹרוֹת. אֲבָל שָׂא נָא אֶת רַגְלֶיךָ וְרוּץ מַהֵר כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכָל.
וְהַנַּעַר הַסַּנְדְלָר חָשַׁק מְאֹד לְקַבֵּל אֶת אַרְבַּע הָאֲגוֹרוֹת, וְהוּא רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת וְהֵבִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וּמָסַר אוֹתוֹ לְיַד הַחַיָּל – וְעַתָּה הִנֵּה נִרְאֶה אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה.
מִחוּץ לָעִיר הוּקְמָה תְלִיָּה גְדוֹלָה, וּמִסְּבִיבָהּ עָמְדוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְהָמוֹן רַב שֶׁל מֵאָה אֶלֶף אִישׁ. הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ עַל כִּסֵא מַלְכוּת מְפֹאָר לְמוּל הַשּׁוֹפְטִים וְכָל מוֹעֶצֶת שָׂרֵי הַמַּמְלָכָה.
וְהַחַיָּל הִנֵּה הֹעֲלָה אֶל הַסֻּלָָּם לְמַעְלָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָצוּ לִקְשׁוֹר לוֹ אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ אָמַר, כִּי מִנְהָג הוּא לָתֵת לְכָל פּוֹשֵעַ מִסְכֵּן לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ, אִם אֵין בָּהּ כָּל דָּבָר רָע. וְהִנֵּה הוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְהַצִּית אֶת הַטַּבַּק שֶׁבְּמִקְטַרְתּוֹ וּלְעַשֵּׁן אוֹתָהּ, כִּי הֲלֹא הִיא הַמִּקְטֶרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר יְעַשֵּׁן בָּעוֹלָם הַזֶּה!
וְהַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִדְחוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ זֹאת, וּבְכֵן לָקַח הַחַיָּל אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלוֹ וְהִקִּישׁ בּוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת אֵשׁ, אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ פְּעָמִים! וּפִתְאֹם עָמְדוּ לְפָנָיו כָּל הַכְּלָבִים: הַכֶּלֶב אֲשֶׁר עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחַיִם וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל.
– עִזְרוּנִי לְבַל יִתְלוּנִי! – אָמַר הַחַיָּל, וּשְלֹשֶׁת הַכְּלָבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הַשּׁוֹפְטִים וְעַל כָּל מוֹעֶצֶת הַמַּמְלָכָה, תָּפְסוּ אֶת הָאֶחָד בְּרַגְלָיו וְאֶת הַשֵּׁנִי בְּחָטְמוֹ וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם כַּמָּה וְכַמָּה אַמּוֹת לְמַעְלָה בָּאֲוִיר, וְכַאֲשֶׁר שָׁבוּ וְנָפְלוּ הִתְנַפְּצוּ וְנִקְרְעוּ לִגְזָרִים.
– אֵינִי רוֹצֶה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הַגָּדוֹל שֶׁבַּכְּלָבִים תָּפַס גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת הַמַּלְכָּה וּזְרָקָם אֶל הָאֲחֵרִים. וְאָז נִבְהֲלוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְכָל הָעָם קָרָא:
– חַיָּל יָקָר, הִנְנוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ וְלָתֵת לְךָ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ הַיָּפָה!
וְאָז הוֹשִׁיבוּ אֶת הַחַיָּל בְּמִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ וְכָל שְׁלֹשֶת הַכְּלָבִים פִּזְּזוּ וְרָקְדוּ לְפָנֶיהָ וְקָרְאוּ: “הֵידָד!” וְכָל הַנְּעָרִים שָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבֶּעוֹתֵיהֶם וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא הֵרִימוּ אֶת נִשְׁקָם לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ. וּבַת הַמֶּלֶךְ יָצְאָה מֵאַרְמוֹן הַנְּחֹשֶת וְהָיְתָה לְמַלְכָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה מָצָא חֵן רַב בְּעֵינֶיהָ! הַחֲתֻנָּה אָרְכָה שְׁמֹנָה יָמִים רְצוּפִים, וְהַכְּלָבִים יַשְׁבוּ גַם הֵם אֶל הַשֻּׁלְחָן וְלָטְשׁוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.