הִנֵּה חַיָּל פּוֹסֵעַ וָבָא בַּכְּבִישׁ הָרָאשִׁי:

“אַחַת, שְׁתַּיִם! אַחַת שְׁתָּיִם!” יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְחֶרֶב לְצִדּוֹ, כִּי בַמִּלְחָמָה הָיָה, וְעַתָּה הוּא חוֹזֵר הַבָּיְתָה. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה; הִיא הָיְתָה מְכֹעָרָה עַד לְהַבְהִיל, וּשְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה הָיְתָה תְלוּיָה עַד לְלוּחַ לִבָּהּ, וְהִיא אָמָרָה:

– עֶרֶב טוֹב, חַיָּל! מַה נָּאָה חַרְבְּךָ וּמַה גָּדוֹל הַיַּלְקוּט אֲשֶׁר עַל שִׁכְמֶךָ! אָמְנָם חַיָּל אֲמִתִּי אָתָּה! וְעַתָּה הִנֵּה תְקַבֵּל כֶּסֶף כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ!

– תּוֹדָה רַבָּה, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה! – אָמַר הַחַיָּל.

– הֲתִרְאֶה שָׁם אֶת הָעֵץ הַגָּדוֹל? –אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבָּעָהּ עֵץ אֶחָד שֶׁעָמַד לְצִדָּם. – עֵץ זֶה תּוֹכוֹ נָבוּב כֻּלּוֹ. אִם תְּטַפֵּס וְתַעֲלֶה עַד לְרֹאשׁוֹ תִּרְאֶה שָׁם חוֹר, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ תוּכַל לָרֶדֶת וּלְהַגִּיעַ בּוֹ לְמַטָּה אֶל מַעֲמַקֵּי הָעֵץ. אֲנִי אֶקְשׁוֹר לְךָ חֶבֶל מִסָּבִיב לְגוּפֶךָ, וּבַחֶבֶל הַזֶּה אוּכַל לָשׁוּב וּלְהַעֲלוֹתְךָ בָּרֶגַע שֶׁתִּקְרָא לִי!

– וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בָּעֵץ לְמָטָּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.

– לְהָבִיא כָסֶף! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה. – יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי לְאַחַר שֶׁתַּגִּיעַ לְתַחְתִּית הָעֵץ תִּמָּצֵא בִּפְרוֹזְדוֹר אָרֹךְ, שָׁם רַב מְאֹד הָאוֹר כִּי יוֹתֵר מִמֵּאָה מְנוֹרוֹת דּוֹלְקוֹת שָׁם. אַחַר תִּרְאֶה לְפָנֶיךָ שָׁלשׁ דְּלָתוֹת. אַתָּה תוּכַל לְפָתְחָן, כִּי בְכָל דֶּלֶת תָּקוּעַ הַמַּפְתֵּח שֶׁלָּהּ. כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן תִּרְאֶה שָׁם תֵּבָה גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרִצְפָה, וְעַל הַתֵּבָה יוֹשֵׁב כָּלֶב. וְלַכֶּלֶב שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, אֲבָל אַל נָא תִפְחַד מִפְּנֵיהֶן! הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ אֶת סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי, וְאֶת זֶה תִּשְׁטַח עַל הָרִצְפָה; אַחַר תֵּלֵךְ מַהֵר וְתִתְפּוֹס אֶת הַכֶּלֶב, תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, תִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתִקַּח מִשָּׁם מַטְבְּעוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ. כָּל הַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל נְחשֶׁת הֵן, אֲבָל אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּכֶסֶף עָלֶיךָ לָבוֹא בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי; שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב. וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי רֵיחָיִם; אֲבָל אַתָּה אַל נָא תִפְחַד מִפָּנָיו, וְרַק תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי וְתִקַּח לְךָ מִן הַכֶּסֶף כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ. וְאוּלָם אִם זָהָב תַּחְפֹּץ תּוּכַל לְקַבֵּל גַּם זָהָב כְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּךָ כֹּחַ לָשֵׂאת, אִם תָּבֹא בַּחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אֲבָל שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה זָהָב, וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן גְּדוֹלָה כְּמִגְדָּל עָגֹל. הַאֲמִינָה לִי, הַכֶּלֶב הוּא כֶּלֶב מַמָּשׁ. אֲבָל אַל נָא תִפְחַד גַּם מִפָּנָיו. תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, וְהוּא לֹא יַעֲשֶׂה לְךָ כָּל רַע, וְאָז תִּקַּח לְךָ מִן הַתֵּבָה זָהָב כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ.

– כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה! – אָמַר הַחַיָּל. – אֲבָל מָה אֶתֵּן לָךְ, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה? הֵן אֶחְשׁוֹב אֶל נָכוֹן, כִּי דְבַר מָה תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי בְּעַד כָּל זֹאת!

– לֹא, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – אַף פְּרוּטָה אַחַת לֹא אֶקַּח מִיָּדְךָ! רַק תָּבִיא לִי מִשָּׁם כְּלִי אֵשׁ יָשָׁן, אֲשֶׁר סָבָתִי הִנִּיחָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִּית הָעֵץ בָּעֵת שֶׁהָיְתָה שָׁם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְשָׁכְחָה לְקַחְתּוֹ אִתָּהּ!

– טוֹב, – אָמַר הַחַיָּל: – קִשְׁרִי לִי אֵיפוֹא אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לִבְשָׂרִי.

– הִנֵּה הַחֶבֶל, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – וְהִנֵּה סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי!

וּבְכֵן טִפֵּס הַחַיָּל וְעָלָה עַל הָעֵץ, יָרַד בַּחוֹר וְהֶחְלִיק לְמַטָּה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ הַמְכַשֵּׁפָה מֵרֹאשׁ הִנֵּה עָמַד בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ, שֶׁשָּׁם דָּלְקוּ מֵאָה וְכַמָּה מְנוֹרוֹת.

וְהִנֵּה פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אוֹי! שָׁם יָשַׁב כֶּלֶב וְלוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּסְפָלִים, וְהוּא לָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֵלָיו.

– בָּחוּר נָאֶה אָתָּה! – אָמַר הַחַיָּל, הוֹשִׁיבוֹ עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה וְלָקַח לוֹ מַטְבְּעוֹת נְחשֶׁת כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְמַלֵּא אֶת כִּיסָיו, אַחַר סָגַר אֶת הַתֵּבָה, שָׁב וְהוֹשִׁיב עָלֶיהָ אֶת הַכֶּלֶב וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. אוֹיָה! שָׁם יָשַׁב הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחָיִם.

– אַל נָא תִלְטוֹש לִי עֵינֶיךָ כָּכָה! – אָמַר הַחַיָּל: – פֶּן תִּכְאַבְנָה עֵינֶיךָ מֵרֹב הִתְאַמְּצוּת! – וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיב אֶת הַכֶּלֶב עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה; אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִרְאוּ לְעֵינָיו מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף הָרַבּוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה הִשְׁלִיךְ אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַנְּחשֶׁת וּמִלֵּא אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ כֶּסֶף לְבָד.

אַחַר הָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אוֹי וַאֲבוֹי! אָמְנָם הָיוּ לוֹ לַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב שָׁם שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל, וְהָעֵינַיִם הִסְתּוֹבְבוּ בְּרֹאשׁוֹ כְגַלְגִּלִּים.

– עֶרֶב טוֹב! – אָמַר הַחַיָּל וְיָדוֹ אָחֲזָה בְּקוֹבָעוֹ, כִּי כֶלֶב כָּזֶה לֹא רָאוּ עֵינָיו מִיָּמָיו; אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ כַמָּה רְגָעִים חָשַׁב בְּלִבּוֹ: “רַב לִי רָב!” וְהוּא הוֹרִיד אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָרִצְפָה וּפָתַח אֶת הַתֵּבָה. הֶאָח, מֶה רָאוּ עֵינָיו פֹּה! מָה רַב הָיָה פֹּה הַזָּהָב! בַּזָּהָב הַזֶּה יוּכַל לִקְנוֹת אֶת כָּל עִיר הַבִּירָה הַגְּדוֹלָה וְאֶת כָּל הָעוּגוֹת שֶׁבִּידֵי מוֹכְרֵי הָעוּגוֹת וְאֶת כָּל הַחֲלִילִים וְהָעֲגָלוֹת וְהָאוֹפְנוֹעִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָכֵן, זֶה הָיָה מָמוֹן רָב! וּבְכֵן הִשְׁלִיךְ הַחַיָּל אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ וְנָתַן בִּמְקוֹמָן זָהָב; כֵּן, כָּל כִּיסָיו, יַלְקוּטוֹ, קוֹבָעוֹ וּמַגָּפָיו נִמְלְאוּ זָהָב, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכֹל לָלֶכֶת. אֲבָל מָמוֹן הָיָה לוֹ! וְאֶת הַכֶּלֶב הוֹשִׁיב שֵׁנִית עַל הַתֵּבָה, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָא בְּעַד הָעֵץ לְמָעְלָה:

– וְעַתָּה הַעֲלִינִי נָא, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!

– הַאִם לָקַחְתָּ גַם אֶת כְּלִי הַאֵשׁ? – שָׁאֲלָה הַמְכַשֵׁפָה.

– חֵי נַפְשִׁי,– אָמַר הַחַיָּל,– אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שָׁכָחְתִּי.– וְהוּא הָלַךְ וְלָקַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ. וְאָז הֶעֶלְתָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה לְמַעְלָה, וְהִנֵּה עָמַד שׁוּב עַל הַכְּבִישׁ, וְכִיסָיו, מַגָּפָיו, יַלְקוּטוֹ וְקוֹבָעוֹ מְלֵאִים זָהָב.

– לָמָּה לָךְ כְּלִי הָאֵשׁ הַזֶּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.

– אֵין זֶה מֵעִנְיָנֶךָ! – אָמְרָה הַמְכַשֵׁפָה. – אַתָּה קִבַּלְתָּ אֶת הַמָּעוֹת, וְעַתָּה תֵן לִי אֶת כְּלִי הָאֵשׁ.

– הַאֻמְנָם! – אָמַר הַחַיָּל. – תֵּכֶף וּמִיָּד תֹּאמְרִי לִי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת בִּכְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, וָלֹא – אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת חַרְבִּי וּמַתִּיז אֶת רֹאשֵׁךְ!

– לֹא! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה.

שָׁלַף הַחַיָּל אֶת חַרְבּוֹ וְהִתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. וְהִנֵּה הִיא מֻטָּלָה מֵתָה! וְהוּא לָקַח אֶת כָּל מָמוֹנוֹ וְצָרַר אוֹתוֹ בְּסִינָרָהּ, שָׂם אוֹתוֹ כִּצְרוֹר עַל שִׁכְמוֹ, הִטְמִין אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּכִיסוֹ וְהָלַךְ יָשָׁר הָעִירָה.

וְהָעִיר הָיְתָה נֶהְדָּרָה, וְהוּא סָר אֶל הַמָּלוֹן הַנֶּהְדָּר שֶׁבְּכָל הָעִיר וְדָרַשׁ לְפַנּוֹת לוֹ אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל חֲדָרָיו וּלְהַגִּישׁ לְפָנָיו אֶת הַמַּאֲכָלִים הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי עַתָּה הֲלֹא הָיָה לוֹ מָמוֹן רַב כָּל כָּךְ וְהוּא הָיָה עָשִׁיר.

אָמְנָם הַמְשָׁרֵת, אֲשֶׁר לָקַח אֶת מַגָּפָיו לְצַחְצְחָם, הִתְפַּלֵּא מְאֹד, כִּי אָדוֹן עָשִׁיר כָּמוֹהוּ יִנְעַל מַגָּפַיִם מְשֻׁנִּים כָּאֵלֶּה, כִּי טֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לִקְנוֹת לוֹ מַגָּפַיִם חֲדָשִׁים. אֲבָל בְּיוֹם הַמָּחֳרָת קָנָה לוֹ מַגָּפַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם כְּדֵי לְבַיְשׁוֹ וְגַם קָנָה לוֹ בְגָדִים מְהֻדָּרִים בְּיוֹתֵר. וְעַתָּה הִנֵּה הָיָה הַחַיָּל אָדוֹן הָדוּר מְאֹד, וְהַבְּרִיּוֹת סִפְּרוּ לוֹ עַל כָּל יְפִי הָעִיר וְתִפְאַרְתָּהּ, וְעוֹד סִפְּרוּ לוֹ עַל הַמֶּלֶךְ, וְכִי יֵשׁ לוֹ לַמֶּלֶךְ בַּת, וּבַת הַמֶּלֶךְ נֶחֱמָדָה לְמַרְאֶה.

– וְאֵיפֹה אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ? – שָׁאַל הַחַיָּל

– אָכֵן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִרְאוֹתָהּ! – הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.– הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּאַרְמוֹן גָּדוֹל שֶׁל נְחשֶׁת, וְהָאַרְמוֹן מֻקָּף חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים רַבִּים. אָסוּר לְכָל אִישׁ, לְבַד מִן הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת וְלָבוֹא בְּאַרְמוֹנָהּ, כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי תִנָּשֵׂא לְחַיָּל פָּשׁוּט מְאֹד, וְהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְמָנְעָהּ מִזֹּאת.

– וּבְכָל זֹאת אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹתָהּ! – חָשַׁב הַחַיָּל, אֲבָל בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא יָכֹל לְקַבֵּל רִשְׁיוֹן לְכָךְ.

וּבְכֵן חַי לוֹ הַחַיָּל חַיִּים עַלִּיזִים. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָלַךְ לְבָתֵּי הַשַּׁעֲשֻׁעִים, נָסַע בְּמֶרְכָּבָה הֲדוּרָה לְשֵׁם טִיּוּל בְּגַן הַמֶּלֶךְ וְחִלֵּק הַרְבֵּה מָמוֹן לַעֲנִיִּים. וְזֶה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה. כִּי מִימֵי חַיָּיו הַקּוֹדְמִים יָדַע הֵיטֵב, עַד מָה רַע לוֹ לְאָדָם שֶׁאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסוֹ. אֲבָל הוּא עַצְמוֹ הָיָה כָעֵת עָשִׁיר, לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, וְקָנָה לוֹ יְדִידִים רַבִּים, וְהֵם כֻּלָּם אָמְרוּ לוֹ שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, כִּי בָחוּר מְצֻיָּן הִנֵּהוּ, אַבִּיר מַמָּשׁ, וְדָבָר זֶה נָעַם לַחַיָּל בְּיוֹתֵר.

אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק הוֹצִיא כֶסֶף בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא הִרְוִיחַַ מְאוּמָה, הִנֵּה לַסּוֹף לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת, וְהוּא נֶאֱלַץ לָצֵאת מִן הַחֲדָרִים, שֶׁשָּׁם דָּר עַד עַתָּה, וְלַעֲבוֹר לְמַעְלָה לַעֲלִיַּת גַּג קְטַנָּה, וְשָׁם נֶאֱלַץ לְצַחְצֵחַ לוֹ בְּעַצְמוֹ אֶת מַגָּפָיו וּלְהַטְלִיא בְּעַצְמוֹ אֶת בְּגָדָיו הַנִּקְרָעִים, וְאִישׁ מִכָּל יְדִידָיו לֹא הוֹסִיף לָבוֹא עוֹד אֵלָיו, בְּאָמְרָם כִּי קָשֶׁה לָהֶם לַעֲלוֹת אֵלָיו בְּמַעֲלוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ עֶרֶב אָפֵל אֶחָד. וְהוּא לֹא הָיָה עוֹד בִּיכָלְתּוֹ אַף לִקְנוֹת לוֹ נֵר לְהָאִיר אֶת חַדְרוֹ הַקָּטָן; אָז נִזְכַּר פִּתְאֹם כִּי עוֹד נִשְׁאַר שִׁיּוּר שֶׁל נֵר בִּכְלִי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אִתּוֹ מִתּוֹךְ הָעֵץ הַנָּבוּב בָּעֵת שֶׁיָּרַד שָׁמָּה בְּעֶזְרַת הַמְכַשֵּׁפָה. וּבְכֵן הוֹצִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וְאֶת שִׁיּוּר הַנֵּר; אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לְהַקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְהַנִּיצוֹצוֹת נִתְּזוּ מִמֶּנָּה לְכָל הָעֲבָרִים, נִפְתְּחָה פִּתְאֹם דֶּלֶת חַדְרוֹ, וְאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר עֵינָיו הָיוּ גְדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים וַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִית הָעֵץ, הִנֵּה עָמַד עַתָּה לְפָנָיו וְאָמָר:

– מַה יְּצַוֶּה אֲדוֹנִי?

– מַה זֹּאת! – אָמַר הַחַיָּל: – הֵן נִפְלָא הוּא כְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, אִם בְּעֶזְרָתוֹ יָכֹל אוּכַל לְקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשִׁי! הָבֵא לִי מָמוֹן! – אָמַר אֶל הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע נֶעְלַם הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע חָזַר, וּבְפִיו צְרוֹר גָּדוֹל מָלֵא מָעוֹת.

מֵעַתָּה יָדַע הַחַיָּל, כִּי אָמְנָם נִפְלָא הוּא כְּלִי הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. הִקִּישׁ בּוֹ פַּעַם אַחַת, מִיָּד הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת נְחֹשֶׁת; הִקִּישׁ בּוֹ פַּעֲמַיִם, הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת כָּסֶף; הִקִּישׁ בּוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁשָּׁמַר אֶת הַזָּהָב. – מֵעַתָּה שָׁב הַחַיָּל לְמַטָּה אֶל הַחֲדָרִים הַנֶּהְדָּרִים, וּמִיָּד הִכִּירוּהוּ גַם כָּל יְדִידָיו הָרַבִּים וְהִרְבּוּ לְהַלְלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ.

וְהִנֵּה בָאָה פַּעַם אַחַת מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַחַיָּל:

" – הֲלֹא בֶאֱמֶת מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה לְעוֹלָם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! כָּל הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים כִּי יָפָה הִיא לְְהַפְלִיא, אֲבָל מַה מוֹעִיל יֵשׁ בְּיָפְיָהּ, אִם הִיא נֶאֱלָצָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּאַרְמוֹן הַנְּחשֶׁת הַגָּדוֹל הַמֻּקָּף מִגְדָּלִים רַבִּים? – וְאוּלָם אֵיפֹה הוּא כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי?" –

וְהוּא הִקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְתֵכֶף וּמִיָּד הוֹפִיעַ הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים.

– אָמְנָם שְׁעַת הַלַּיְלָה מְאֻחָרָה מְאֹד, – אָמַר הַחַיָּל – אֲבָל נַפְשִׁי חָשְׁקָה מְאֹד לִרְאוֹת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, רַק לְרֶגַע אֶחָד!

– מִיָּד יָצָא הַכֶּלֶב מִן הַפֶּתַח, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לַחְשׁוֹב מָה, וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. הִיא יָשְׁבָה יְשֵׁנָה עַל גַב הַכֶּלֶב, וְהָיְתָה יָפָה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ הִכִּיר, כִּי אָמְנָם בַּת מֶלֶךְ אֲמִתִּית הִנֶּהָ. לֹא יָכֹל הַחַיָּל לְהִתְאַפֵּק וְנָשַׁק לָהּ, כִּי אַף הוּא הָיָה חַיָּל אֲמִתִּי.

וּמִיָּד שָׁב הַכֶּלֶב וּבָרַח עִם בַּת הַמֶּלֶךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ לִסְעוֹד פַּת שַׁחֲרִית, אָמְרָה בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי חָלְמָה בַלַּיְלָה חֲלוֹם נִפְלָא עַל דְּבַר כֶּלֶב וְעַל דְּבַר חַיָּל. לְפִי דְבָרֶיהָ רָכְבָה עַל הַכֶּלֶב וְהַחַיָּל נָשַׁק לָהּ.

– הִנֵּה זֶהוּ בֶאֱמֶת חֲלוֹם נִפְלָא!–אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

וּבְכֵן יָצְאָה פְקֻדָּה, כִּי אַחַת הַגְּבִירוֹת הַזְּקֵנוֹת הַמְשַׁמְּשׁוֹת אֶת הַמַּלְכָּה תִּשְׁמוֹר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הַבָּא אֶת מִטַּת בַּת הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּרְאֶה אִם אָמְנָם אֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם, וּמָהוּ פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם הַזֶּה?

וְהַחַיָּל הִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן בָּא הַכֶּלֶב בַּלַּיְלָה הַהוּא שֵׁנִית, לָקַח אוֹתָהּ וְרָץ עִמָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר עָצַר כֹּחַ לָרוּץ, אֲבָל הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה נַעֲלָה לְרַגְלֶיהָ נַעֲלֵי פֶּלֶא וּמִהֲרָה אַף הִיא לָרוּץ כָּמוֹהוּ אַחֲרָיו. וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַכֶּלֶב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ נַעֲלָמִים בְּתוֹךְ בַּיִת גָּדוֹל אָמְרָָה אֶל לִבָּהּ: “עַתָּה הִנֵּה הַמָּקוֹם יָדוּעַ לִי!” וְהִיא הִתְוְתָה בְּקִרְטוֹן תָּו גָּדוֹל עַל דֶּלֶת הַבָּיִת. אַחַר הָלְכָה לָהּ הַבַּיְתָה וְעָלְתָה עַל מִטָּתָה לִישֹׁן, וְגַם הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכֶּלֶב אֶת הַתָּו עַל דֶּלֶת הַבַּיִת שֶׁשָּׁם גָּר הַחַיָּל, לָקַח גַּם הוּא קִרְטוֹן וְהִתְוָה תָוִים עַל דַּלְתוֹת כָּל בָּתֵּי הָעִיר. וְדָבָר זֶה עָשָׂה מֵחָכְמָה, כִּי מֵעַתָּה לֹא יָכְלָה הַגְּבִירָה שּׁבַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ לִמְצוֹא אֶת הַדֶּלֶת הַמְבֻקָּשָׁה, כִּי עַל כָּל הַדְּלָתוֹת הָיָה רָשׁוּם אוֹתוֹ הַתָּו.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיפֹה הָיְתָה בַּת הַמֶּלֶךְ.

– הִנֵּה פֹה הוּא הַבַּיִת! – אָמַר הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.

– לֹא פֹה, כִּי שָׁם הוּא, בַּעְלִי הַיָּקָר! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית וְעָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.

– אֲבָל הִנֵּה פֹה עוֹד אֶחָד וְשָׁם עוֹד אֶחָד! – קָרְאוּ כֻלָּם; וְאֶל כָּל אֲשֶׁר הִבִּיטוּ שָׁם רָאוּ תָוִים רְשׁוּמִים עַל הַדְּלָתוֹת. וְאָז רָאוּ וְהִכִּירוּ כִּי לַשָּׁוְא יוֹסִיפוּ לַעֲמֹל וּלְחַפֵּשׂ.

וְאוּלָם הַמַּלְכָּה הָיְתָה אִשָׁה חֲכָמָה מְאֹד, וְהִיא הֵבִינָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִנְסֹעַ בְּמֶרְכָּבָה מְפֹאָרָה. הִיא לָקְחָה אֶת הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלִים שֶׁל זָהָב שֶׁהָיוּ לָהּ, גָזְרָה בָהֶם חֲתִיכָה גְדוֹלָה שֶׁל אֲרִיג מֶשִׁי וְתָפְרָה מִמֶּנּוּ אַרְנָק קָטָן וְנָאֶה, וְאֶת הָאַרְנָק מִלְאָה גַרְגְּרֵי חִטָּה קְטַנִּים וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ לְגַבָּהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר עָשְׂתָה חֹר קָטָן בָּאַרְנָק, לְמַעַן אֲשֶׁר יִפְּלוּ מִמֶּנּוּ הַגַּרְגְּרִים וְיִתְפַּזְּרוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ תַעֲבֹר בַּת הַמֶּלֶךְ.

וּבַלַּיְלָה בָּא שׁוּב הַכֶּלֶב, לָקַח אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ עַל גַּבּוֹ וְרָץ עִמָּהּ אֶל הַחַיָּל, אֲשֶׁר אָהַב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ וְחָשַׁק לִהְיוֹת בֶּן מֵלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

וְהַכֶּלֶב לֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל כִּי גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה הוֹלְכִים וּמִתְפַּזְּרִים לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ לְמִן הָאַרְמוֹן עַד לַבַּיִת; וְשָׁם עָמַד וְטִפֵּס עַל הַחוֹמָה וְהִכְנִיס אֶת בַּת הַמַּלְכָּה בְּעַד הַחַלּוֹן לַחֲדַר הַחַיָּל. אֲבָל בַּבֹּקֶר הִכִּירוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בָּרוּר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָיְתָה בִתָּם בַּלַּיְלָה, וְלָכֵן תָּפְסוּ אֶת הַחַיָּל וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר.

וּבְכֵן יָשַׁב בְּבֵית הַסֹּהַר. אוֹי מָה רַבָּה שָׁם הָאֲפֵלָה וּמָה רַב הַשִּׁעֲמוּם! וְחוּץ מִזֶּה אָמְרוּ לוֹ: “מָחָר יִתְלוּ אוֹתָךְ!” דְּבָרִים אֵלֶּה לֹא נָעֲמוּ כְּלָל לְאָזְנָיו, אֲבָל זוֹ צָרָה שֶׁהוּא שָׁכַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּחַדְרוֹ שֶׁבְּבֵית הַמָּלוֹן. בַּבֹּקֶר יָכֹל לִרְאוֹת בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל שֶׁעַל הַחַלּוֹן הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּתָאוֹ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר נֶחְפָּזִים לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יִתְלוּהוּ. הוּא שָׁמַע אֶת קוֹל הַתֻּפִּים וְרָאָה אֶת הַצָּבָא פּוֹסֵעַ אֶל מְקוֹם הַתְּלִיָּה. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר נָהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה; וּבֵינֵיהֶם הָיָה גַם נַעַר אֶחָד, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר וְהוּא לָבוּשׁ סִינָר שֶׁל עוֹר וְסַנְדַּלִּים; הוּא דָהַר בִּמְהִירוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁאֶחָד מִסַּנְדַּלָּיו נִשְׁמַט מֵרַגְלוֹ וְנִזְרַק אֶל הַחוֹמָה שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַחַיָּל בְּתָאוֹ וְהִבִּיט בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל הַחוּצָה.

– שְׁמַע נָא, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר! אַךְ לַשָּׁוְא אַתָּה נֶחְפָּז כָּכָה, – אָמַר אֵלָיו הַחַיָּל: – שׁוּם דָּבָר לֹא יִקְרֶה בְּטֶרֶם שֶׁאָבוֹא אֲנִי אֶל הַמָּקוֹם. אֲבָל אוּלַי תּוֹאִיל לָרוּץ אֶל דִּירָתִי הַיְשָׁנָה וְתָבִיא לִי מִשָּׁם אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אַרְבַּע אֲגוֹרוֹת. אֲבָל שָׂא נָא אֶת רַגְלֶיךָ וְרוּץ מַהֵר כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכָל.

וְהַנַּעַר הַסַּנְדְלָר חָשַׁק מְאֹד לְקַבֵּל אֶת אַרְבַּע הָאֲגוֹרוֹת, וְהוּא רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת וְהֵבִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וּמָסַר אוֹתוֹ לְיַד הַחַיָּל – וְעַתָּה הִנֵּה נִרְאֶה אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה.

מִחוּץ לָעִיר הוּקְמָה תְלִיָּה גְדוֹלָה, וּמִסְּבִיבָהּ עָמְדוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְהָמוֹן רַב שֶׁל מֵאָה אֶלֶף אִישׁ. הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ עַל כִּסֵא מַלְכוּת מְפֹאָר לְמוּל הַשּׁוֹפְטִים וְכָל מוֹעֶצֶת שָׂרֵי הַמַּמְלָכָה.

וְהַחַיָּל הִנֵּה הֹעֲלָה אֶל הַסֻּלָָּם לְמַעְלָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָצוּ לִקְשׁוֹר לוֹ אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ אָמַר, כִּי מִנְהָג הוּא לָתֵת לְכָל פּוֹשֵעַ מִסְכֵּן לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ, אִם אֵין בָּהּ כָּל דָּבָר רָע. וְהִנֵּה הוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְהַצִּית אֶת הַטַּבַּק שֶׁבְּמִקְטַרְתּוֹ וּלְעַשֵּׁן אוֹתָהּ, כִּי הֲלֹא הִיא הַמִּקְטֶרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר יְעַשֵּׁן בָּעוֹלָם הַזֶּה!

וְהַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִדְחוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ זֹאת, וּבְכֵן לָקַח הַחַיָּל אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלוֹ וְהִקִּישׁ בּוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת אֵשׁ, אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ פְּעָמִים! וּפִתְאֹם עָמְדוּ לְפָנָיו כָּל הַכְּלָבִים: הַכֶּלֶב אֲשֶׁר עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחַיִם וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל.

– עִזְרוּנִי לְבַל יִתְלוּנִי! – אָמַר הַחַיָּל, וּשְלֹשֶׁת הַכְּלָבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הַשּׁוֹפְטִים וְעַל כָּל מוֹעֶצֶת הַמַּמְלָכָה, תָּפְסוּ אֶת הָאֶחָד בְּרַגְלָיו וְאֶת הַשֵּׁנִי בְּחָטְמוֹ וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם כַּמָּה וְכַמָּה אַמּוֹת לְמַעְלָה בָּאֲוִיר, וְכַאֲשֶׁר שָׁבוּ וְנָפְלוּ הִתְנַפְּצוּ וְנִקְרְעוּ לִגְזָרִים.

– אֵינִי רוֹצֶה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הַגָּדוֹל שֶׁבַּכְּלָבִים תָּפַס גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת הַמַּלְכָּה וּזְרָקָם אֶל הָאֲחֵרִים. וְאָז נִבְהֲלוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְכָל הָעָם קָרָא:

– חַיָּל יָקָר, הִנְנוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ וְלָתֵת לְךָ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ הַיָּפָה!

וְאָז הוֹשִׁיבוּ אֶת הַחַיָּל בְּמִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ וְכָל שְׁלֹשֶת הַכְּלָבִים פִּזְּזוּ וְרָקְדוּ לְפָנֶיהָ וְקָרְאוּ: “הֵידָד!” וְכָל הַנְּעָרִים שָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבֶּעוֹתֵיהֶם וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא הֵרִימוּ אֶת נִשְׁקָם לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ. וּבַת הַמֶּלֶךְ יָצְאָה מֵאַרְמוֹן הַנְּחֹשֶת וְהָיְתָה לְמַלְכָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה מָצָא חֵן רַב בְּעֵינֶיהָ! הַחֲתֻנָּה אָרְכָה שְׁמֹנָה יָמִים רְצוּפִים, וְהַכְּלָבִים יַשְׁבוּ גַם הֵם אֶל הַשֻּׁלְחָן וְלָטְשׁוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת.

וְסוֹחֵר אֶחָד הָיָה עָשִׁיר כָּל כָּךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְרַצֵּף בְּשִׁקְלֵי כֶסֶף רְחוֹב שָׁלֵם וְכִמְעַט עוֹד סִמְטָה אַחַת סְמוּכָה לוֹ. וְאוּלָם הוּא לֹא עָשָׂה זֹאת, כִּי יָדַע לְהוֹצִיא תוֹעֶלֶת אַחֶרֶת מִכַּסְפּוֹ. אִם יֵשׁ אֲשֶׁר הוֹצִיא פְּרוּטָה הִרְוִיחַ בָּהּ שֶׁקֶל. אָכֵן, הוּא הָיָה סוֹחֵר חָרוּץ, אֲבָל בְּכָל זֹאת נֶאֱלַץ לָמוּת.

וְהִנֵּה עָבַר כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה לִבְנוֹ, וְהַבֵּן חַי לוֹ חַיִּים עַלִּיזִים, הָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּנִשְׁפֵי שַׁעֲשֻׁעִים, הָיָה עוֹשֶׂה לוֹ נַחֲשֵׁי נְיָר מִשִּׁטְרֵי כֶסֶף, וְהָיָה זוֹרֵק לְמֵי הַבְּרֵכָה עוּגוֹת מְמֻלָּאוֹת לֹא אֲבָנִים כִּי אִם מַטְבְּעוֹת זָהָב, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צִפּוֹר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְמַעֵט כַּסְפּוֹ חִישׁ מַהֵר, וְלַסּוֹף לֹא הָיוּ עוֹד בְּיָדוֹ כִּי אִם פְּרוּטוֹת מוּעָטוֹת, וּמִכָּל בְּגָדָיו לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ בִּלְתִּי אִם זוּג סַנְדַּלִּים וְשַׂלְמַת לָיִּל. מֵעַתָּה לֹא שָׂמוּ עוֹד יְדִידָיו לֵב אֵלָיו, כִּי הִתְבַּיְשׁוּ לְהַרְאוֹת בָּרְחוֹב עִמּוֹ יַחַד, וְרַק אֶחָד מֵהֶם, אָדָם בַּעַל לֵב טוֹב, שָׁלַח לוֹ אַרְגָּז יָשָׁן וְצִוָּה אֶת הַשָּׁלִיחַ לֵאמֹר לוֹ: “אֱרֹז!” – כֵּן, זֹאת הָיְתָה עֵצָה טוֹבָה מְאֹד, אֲבָל זוֹ צָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ שׁוּם חֲפָצִים לְאָרְזָם, וְלָכֵן אָרַז בָּאַרְגָּז אֶת עַצְמוֹ.

וְהָאַרְגַּז הָיָה מֻפְלָא וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ. אַךְ לָחֲצוּ בְּאֶצְבַּע עַל מַנְעוּלוֹ, וְהִנֵּה הִתְנַשֵּׂא וְטָס בָּאֲוִיר. וְכֵן עָשָׂה בֶּן הַסּוֹחֵר וְהִנֵּה עוּף! הוּא טָס בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז דֶּרֶךְ אֲרְבַּת הֶעָשָׁן, מַעְלָה מַעְלָה עַד מֵעַל לָעָבִים, הָלְאָה וָהָלְאָה, הַרְחֵק מְאֹד. מִזְּמַן לִזְמַן נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מַחֲרִיד בְּתַחְתִּית הָאַרְגָּז, וְאָז נָפְלָה אֵימָה גְּדוֹלָה עַל בֶּן הַסּוֹחֵר, פֶּן יִתְפּוֹצֵץ הָאַרְגָּז לִרְסִיסִים, וְאָז – אֵיזוֹ קְפִיצָה מְשֻׁנָּה יִקְפּוֹץ אָז מִן הָאֲוִיר אַרְצָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִקְּפִיצָה כָזֹאת!

לַסּוֹף בָּא אֶל אֶרֶץ הַתֻּרְכִּים. מֶה עָשָׂה? הִטְמִין אֶת הָאַרְגָּז בַּיַּעַר בְּתוֹךְ עָלִים יְבֵשִׁים, וְאַחַר הָלַךְ לוֹ וְנִכְנַס בָּעִיר. וְאָמְנָם עַתָּה יָכֹל לָלֶכֶת בְּלִי שׁוּם חֲשַׁשׁ, כִּי אֵצֶל הַתֻּרְכִּים הָיוּ אָז הַכֹּל לְבוּשִׁים כָּמוֹהוּ שַׂלְמוֹת לַיִל וְסַנְדַּלִּים. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מֵינֶקֶת אַחַת, וְהִיא נוֹשֵׂאת אֶת תִּינוֹקָהּ עַל כַּפֶּיהָ.

– שִׁמְעִי נָא, מֵינֶקֶת תֻּרְכִּית! – אָמַר אֵלָיהָ. – מָה טִּיבוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הַסָּמוּךְ לָעִיר, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו גְּבֹהִים כָּל כָּךְ?

– שָׁם יוֹשֶׁבֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! – עָנְתָה הַמֵּינֶקֶת: – כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי עֲתִידָה הִיא לִהְיוֹת אֻמְלָלָה מְאֹד בְּאַשְׁמַת חֲתָנָהּ, וְלָכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם לָסוּר אֵלֶיהָ בִּלְתִּי אִם בַּשָּׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוֹשְׁבִים אֶצְלָהּ.

– תּוֹדָה רַבָּה! – אָמַר בֶּן הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד שָׁב וְהָלַךְ אֶל הַיַּעַר, יָשַׁב בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס לְגַג הָאַרְמוֹן, וְטִפֵּס וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בַּחֲדַר בַּת הַמֶּלֶךְ.

וּבַת הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּבָה עַל הַסַּפָּה וְיָשָׁנָה; וְהִיא הָיְתָה נֶחֱמָדָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא נֶאֱלַץ לְנָשְּׁקָהּ. הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ וְנִבְהֲלָה עַד מְאֹד, אֲבָל הוּא אָמַר לָהּ, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים הִנֵּהוּ, וְהוּא הִגִּיעַ אֵלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבָר זֶה נָעַם לָהּ עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה יָשְׁבוּ זֶה לְצַד זֶה וְהוּא סִפֶּר לָהּ אַגָּדוֹת עַל דְּבַר עֵינֶיהָ; לְפִי דְבָרָיו הָיוּ עֵינֶיהָ שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת אַפְלוּלִיּוֹת נֶהְדָּרוֹת, וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ שָׁטוֹת בָּהֶן כְּמוֹ הַקּוֹסְמוֹת שֶׁבְּמֵי הַבְּאֵרוֹת. וְגַם סִפֶּר לָהּ עַל דְּבַר מִצְחָהּ הַדּוֹמֶה כְּהַר שֶׁלֶג וּבְתוֹכוֹ אוּלַמֵּי תִּפְאֶרֶת וּתְמוּנוֹת נֶהְדָּרוֹת. וְעוֹד סִפֶּר לָהּ אֶת הָאַגָּדָה עַל דְּבַר הַחֲסִידָה הַמְּבִיאָה אֶת הַתִּנוֹקוֹת לְאִמּוֹתֵיהֶן.

כֵּן, אַגָּדוֹת נִפְלָאוֹת סִפֶּר לָהּ! וּלַסּוֹף אָמַר לְבַת הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְהִיא הִסְכִּימָה מִיָּד.

– אֲבָל עָלֶיךָ לָבוֹא הִנָּה בְּשַׁבָּת, כִּי בְשַׁבָּת בָּאִים אֵלַי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה לְשְׁתּוֹת תֵּה. הֵם יִשְׂמְחוּ מְאֹד לִשְׁמֹע, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים יִהְיֶה בַּעֲלִי. אֲבָל עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּדֵּל לְסַפֵּר לָהֶם אַגָּדָה יָפָה מְאוֹד, כִּי אֵין דָּבָר הַמַּמְצִיא לְהוֹרַי עֹנֶג וְשַׁעֲשֻׁעִים נְעִימִים כְּמוֹ אַגָּדָהּ יָפָה. אִמִּי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים נַעֲלִים וּמַחְכִּימִים, וְאִלּוּ אָבִי אוֹהֵב אֶת הַסִּפּוּרִים הַמְבַדְּחִים וּמְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי צְחוֹק.

– אָמְנָם כֵּן, וְסִפּוּרִי זֶה יִהְיֶה הַמֹּהַר שֶׁאָבִיא לָךָ לְיוֹם חֲתֻנָּתֵךָ, כִּי מַתָּנָה אַחֶרֶת אֵין לִי! – וְאַחַר כֵּן נִתְפָּרְדוּ, אֲבָל בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה נָתְנָה לוֹ בַת הַמֶּלֶךְ חֶרֶב מְשֻׁבָּצָה מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ לוֹ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה.

וּבְכֵן יָצָא וְטָס לוֹ לְדַרְכּוֹ, קָנָה לוֹ שַׂלְמַת לַיִל חֲדָשָּׁה, וְאַחַר יָשַׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר וְחִבֵּר שָׁם אֶת הָאַגָּדָה שֶׁבִּקְּשָׁה בַּת הַמֶּלֶךְ. הָאַגָּדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה לְיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאֵין זֶה דָבָר קַל כָּל כָּךְ.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: כַּאֲשֶׁר הָיְתָה הָאַגָּדָה מוּכָנָה – וְהִנֵּה הִגִּיעַ בְּדִיּוּק יוֹם הַשַּׁבָּת.

וּבְאַרְמוֹן בַּת הַמֶּלֶךְ כְּבָר חַכּוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁעַת הַתֵּה. וְכַאֲשֶׁר בָּא הֶחָתָן קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת מְאוֹד.

– הוֹאִילָה אֵפוֹא לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה, – אַגָּדָה מַחְכִּימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַעְיוֹן עָמֹק!

– אֲבָל שֶׁתִּהְיֶה גַם מְבַדַּחַת וְתָבִיא לִידֵי צְחוֹק! – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– אָמְנָם כֵּן! אָמַר הֶחָתָן וְסִפֵּר. וְעַתָּה עֲלֵיכֶם לְהַקְשִׁיב בְּכַוָּנָה רַבָּה.

"בְּתֵבָה אַחַת יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת גַּפְרוּרִים אֲשֶׁר הִתְגָּאוּ מְאֹד בְּיִחוּסָם הָרָם. כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה חֵלֶק קָטָן שֶׁל אֲבִי כָל הַמִּשְׁפָּחָה, הוּא הָאֹרֶן הַגָּדוֹל, וְהוּא הָיָה עֵץ רָם וְעַתִּיק בַּיָעַר. וּבְכֵן נָחוּ לָהֶם הַגַּפְרוּרִים עַל כַּרְכֹּב הַכִּירָה אֲשֶׁר בַּמִּטְבָּח, בֵּין כְּלִי הָאֵשׁ מִצַּד אֶחָד וּבֵין סִיר בַּרְזֶל יָשָׁן מִצַּד שֵׁנִי, וְלָהֶם סִפְּרוּ הַגַּפְרוּרִים עַל יְמֵי נְעוּרֵיהֶם, וְכָכָה סִפֵּרוֹ:

"– הִנֵּה כֵן, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ עַל הֶעָנָף הַיָּרֹק, כִּי אָמְנָם יָשַׁבְנוּ עַל עָנָף יָרֹק. בְּכָל עֶרֶב וּבְכָל בֹּקֶר שָׁתִינוּ תֵּה שֶׁל יַהֲלוֹמִים, הוּא הַטַּל, וְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה לָנוּ זֹהַר שֶׁמֶשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת בְּכָל יוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרַח, וְכָל הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת הָיוּ מְחֻיָּבוֹת לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדוֹת יָפוֹת. וְאַף גַּם יָדֹע יָדַעְנוּ, כִּי מִן הָעֲשִׁירִים אָנוּ. כִּי כָל שְׁאָר הָעֵצִים הָיוּ לְבוּשֵׁי עֳפָאֵיהֶם רַק בִּימֵי הַקַּיִץ, וְאִלּוּ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ יָכְלָה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָהּ לִרְכּוֹשׁ לָנוּ בְּגָדִים יְרֻקִּים גַּם לַקַּיִץ וְגַם לְחֹרֶף. אֲבָל הִנֵּה בָאוּ חוֹטְבֵי הָעֵצִים, וְהַכֹּל נִשְׁתַּנָּה תַכְלִית שִׁנּוּי; כָּל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַגְּדוֹלָה נִתְפַּצְּלָה וְנִתְפָּרָדָה. אֲבִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, הַגֶּזַע גּוּפוֹ, נִתְמַנָּה תֹּרֶן רָאשִׁי וְהוּא תָפַס מְקוֹם כָּבוֹד בָּאֳנִיָּה נֶהְדָּרָה הַיּוֹדַעַת לָשׁוּט בַּיָּמִּים וּלְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁהּ. שְׁאָר הָעֲנָפִים נִתְמַנּוּ גַּם הֵם לְמִשְׂרוֹת נִכְבָּדוֹת אֲחֵרוֹת, וְלָנוּ נִתַּן הַתַּפְקִיד לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ בִּשְׁבִיל הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט.

"– וַאֲנִי יוֹדֵע לָשִׁיר שִׁירָה אַחֶרֶת! – אָמַר סִיר הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר לְצִדּוֹ נָחוּ הַגַּפְרוּרִים. – לְמִן הָרֶגַע שֶׁיָּצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם הִרְבּוּ לְמָרְקֵנִי וּלְבַשְּׁלֵנִי. אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאִם אַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, הֲלֹא אֲנִי הַנִּכְבָּד בְּכָל הַבַּיִת. אֵין לִי תַעֲנוּג גָּדוֹל מֵאֲשֶׁר לְנוּחַ אַחַר הַסְּעוּדָה עַל הַכַּרְכֹּב, כְּשֶׁאֲנִי מְמֹרָק וּמְצֻחְצָח, וּלְהִכָּנֵס בְּשִׂיחָה שֶׁל חָכְמָה עִם שְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָכֵן אָנוּ כֻלָּנוּ חַיִּים פֹּה תָמִיד בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת, חוּץ מִן הַדְּלִי הַיּוֹרֵד מִזְּמַן לִזְמַן לְמַטָּה אֶל הֶחָצֵר. הַשָּׁלִיח הַיָּחִיד, הַמַּמְצִיא לָנוּ חֲדָשׁוֹת מִן הַחוּץ, הוּא הַסַּל הַמֵּבִיא יְרָקוֹת מִן הַשּׁוּק, אֲבָל פִּיו מָלֵא תָּמִיד דִּבְרֵי חֻצְפָּה וּמְרִידָה כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה וְהָעָם. וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים, וּקְדֵרָה יְשָׁנָה, אֲשֶׁר נִבְהֲלָה מְאֹד לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, נָפְלָה אַרְצָה וְנִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים. אָכֵן, הִיא הָיְתָה קְדֵרָה יְשָׁרָה וּצְנוּעָה מְאֹד, תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין לִי עַל דִּבְרָתִי.

"– אֲבָל הִנֵּה אַתָּה מַרְבֶּה לְפַטְפֵּט יוֹתֵר מִדָּי! – אָמַר כְּלִי הָאֵשׁ, וְהַפֶּלֶד שֶׁלּוֹ הִכָּה עַל הַחַלָּמִישׁ עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת. – הַאִם לֹא מוּטָב לָנוּ לְעֲרֹךְ נֶשֶׁף שַׁעֲשֻׁעִים?

"– אָמְנָם כֵּן, הָבָה נְשׂוֹחֵחַ וּנְבָרֵר מִי הוּא הַנִּכְבָּד בְּכֻלָּנוּ, – אָמְרוּ הַגַּפְרוּרִים.

" – לֹא, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר עַל עַצְמִי! – עָנְתָה קְדֵרַת הַחֶרֶשׂ. – אֲנִי מַצִּיעָה לַעֲרֹךְ מְסִבַּת רֵעִים. אֲנִי אֶהְיֶה הַמַּתְחִילָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם דָּבָר; כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יְסַפֵּר מָה מִקּוֹרוֹת חַיָּיו. בִּמְסִבָּה כָזֹאת יוּכַל כָּל אֶחָד לִמְצֹא סִפּוּק לְנַפְשׁוֹ וְגַם עֹנֶג רָב. וּבְכֵן שִׁמְעוּ: עַל שְׂפַת יַם הַמּוֹלֶדֶת, לְיַד אַחַד הַמִּפְרָצִים – – –

"– הַהַתְחָלָה נֶהְדָּרָה! – קָרְאוּ כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת. – בְּלִי סָפֵק נִשְׁמַע הַפַּעַם סִפּוּר אֲשֶׁר יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי הַכֹּל.

"– כֵּן, שָׁם בִּלִּיתִי אֶת יְמֵי נְעוּרַי בְּבֵית מִשְׁפָּחָה צְנוּעָה. הָרְהִיטִים הָיוּ מְמֹרָטִים, וְהָרִצְפָה הָיְתָה מְצֻחְצָחָה, וּמִקֵּץ כָּל שְׁבוּעַיִם הֶעֱלוּ עַל הַחַלּוֹנוֹת וִילוֹנוֹת חֲדָשִׁים!

"– עַד מָה אַתְּ מֵיטִיבָה לְתָאֵר! הַתְּמוּנָה מַמָּשׁ חַיָּה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ! – אָמְרָה הַמִּבְרֶשֶׁת הָעֲשׂוּיָה לְטַאטֵא אֶת הַבַּיִת. – וּמִיָּד אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כִּי אִשָּׁה הִיא הַמְּסַפֶּרֶת; חוּט שֶׁל חֵן וּנְקִיּוּת עוֹבֵר בְּכָל הַדְּבָרִים.

"– כֵּן, דָּבָר זֶה מֻרְגָּשׁ יָפֶה! – אָמַר הַדְּלִי, וּמֵרֹב חֶדְוָה קָפַץ תַּחְתָּיו עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֵּימָיו עַל הָרִצְפָּה!

"וְהַקְּדֵרָה הוֹסִיפָה לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ, וְסוֹפוֹ לֹא בִּיֵּשׁ אֶת תְּחִלָּתוֹ.

“כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת נִצְטַלְצְלוּ מִשִּׂמְחָה וְהַמִּבְרֶשֶׁת־הַמַּטְאֲטֵא הוֹצִיאָה מִתֵּיבַת הָאַשְּׁפָּה עֲלֵי כַרְפַּס יְרֻקִּים וְעִטְּרָה אוֹתָם זֵר סָבִיב לַקְּדֵרָה, כִּי יָדְעָה הַמִּבְרֶשֶׁת, כִּי בָזֶה תְּעוֹרֵר קִנְאָה בְּלֵב הָאֲחֵרִים, וְחוּץ מִזֶּה חֲשָׁבָה: „אִם אֲנִי אֲעַטְרֶנָּה הַיּוֹם תְּעַטְרֵנִי הִיא מָחָר!”

"– וְעַתָּה הִנְנִי לָצֵאת בְּמָחוֹל! – אָמְרָה צְבַת הַגֶּחָלִים, וְהִיא פָתְחָהּ בְּרִקּוּד. אֲבָל – אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת! – עַד כַּמָּה הִגְבִּיהָה זוֹ לְהָרִים בְּכָל פַּעַם אַחַת מֵרַגְלֶיהָ. צִפּוּי הַכִּסֵּא הַיָשָׁן שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה נִתְפַּקַּע לְמַרְאֵה הָרִקּוּד הַזֶּה.

"– הַיְעַטְּרוּנִי זֵר אַף אוֹתִי? – שָׁאֲלָה צְבַת הַגֶּחָלִים; וְאַף הִיא עֻטְּרָה זֶר.

"– כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אֲסַפְסוּף! – חָשְׁבוּ הַגַּפְרוּרִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

"וְעַתָּה הִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתֵּה לָשִׁיר אֶת שִׁירָהּ, אֲבָל הִיא הִתְנַצְּלָה כִּי מְצֻנָּנָה הִנֶּהָ: וְחוּץ מִזֶּה אֵין בִּיכָלְתָּהּ לָשִׁיר אֶלָּא בָּעֵת שֶׁהַמַּיִם רוֹתְחִים בְּקִרְבָּהּ; אֲבָל כָּל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא אֲמַתְלָא מִתּוֹךְ שַׁחְצָנוּת; עַל פִּי הָאֱמֶת לֹא הָיְתָה שָׁרָה אֶלָּא בְּעָמְדָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאוּלָם בַּעַל הַבָּיִת.

"וְעַל הַחַלּוֹן עָמַד דְיוּתָה, וּבָהּ הָיָה תָקוּעַ עֵט יָשָׁן, שֶׁבּוֹ הָיְתָה הַמְשָׁרֶתֶת רְגִילָה לִכְתֹּב אֶת מִכְתָּבֶיהָ. לֹא הָיָה בּוֹ בְּעֵט זֶה שׁוּם דָּבָר מוֹשֵׁךְ לֵב בְּיִחוּד, חוּץ מִמַּה שֶׁהָיָה טָבוּל בַּדְּיוּתָהּ עָמֹק יוֹתֵר מִדַּי, אֲבָל דַּוְקָא דָּבָר זֶה נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו לְמַעֲלָה יְתֵרָה.

"– אִם אֵין מְכוֹנַת הַתֵּה רוֹצָה לָשִׁיר, – אָמַר הָעֵט, – יָכֹל נוּכַל לְוַתֵּר עַל שִׁירָהּ. הִנֵּה שָׁם מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן בַּכְּלוּב יוֹשֵׁב הַזָּמִיר, וְאַף הוּא יוֹדֵעַ לָשִׁיר. אָמְנָם הוּא לֹא לָמַד מְאוּמָה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְרַעֵם עָלָיו הָעֶרֶב מִשּׁוּם כָּךְ!

"– וַאֲנִי סוֹבֵר, – הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ קוּמְקוּם הַתֵּה, אֲשֶׁר תָּפַס אֶת הַמִּשְׂרָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר הַמִּטְבָּח וְהָיָה אָח חוֹרֵג לִמְכוֹנַת הַתֵּה, – אֲנִי סוֹבֵר, כִּי זֶהוּ מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה בְּהֶחְלֵט, לְהַקְשִׁיב לְשִׁירָתָהּ שֶׁל צִפּוֹר זָרָה. הַאִם כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל אוֹהֲבֵי מוֹלַדְתָּם? אֲנִי דוֹרֵשׁ, כִּי סַל הַיְרָקוֹת הַמְבַקֵּר בַּשּׁוּק יַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה!

"– אֲנִי מְרֻגָּז עַד מְאֹד! – עָנָה וְאָמַר הַסַּל. – אֲנִי מְרֻגָּז כָּל כָּךְ שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם! כְּלוּם כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לָנוּ לְהוֹצִיא אֶת זְמַנֵּנוּ לְבַטָלָה בְּפִטְפּוּטֵי הֲבָלִים? כְּלוּם לֹא מֵחָכְמָה נַעֲשֶׂה אִם נַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הַבַּיִת וְנָשׁוּב וּנְסַדֵּר כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן? אָז כָּל אֶחָד יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם וַאֲנִי אֲפַקֵּחַ עַל הַסֵּדֶר וְעַל פִּי יִשַּׁק כָּל עַמֵּנוּ!

"– כֵּן, הָבָה נַעֲשֶׂה הֲמֻלָּה רַבָּה! – קָרְאוּ הַכֹּל.

"פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדָּלֶת. הַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה בַּמִּטְבָּח, וּבִן רֶגַע נִשְׁתַּתְּקוּ כֻּלָּם וְלֹא הֵעֵזּוּ עוֹד לִפְצוֹת פֶּה. אֲבָל לֹא הָיָה בֵינֵיהֶם אַף סִיר אֶחָד שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֶת גֹּדֶל כֹּחוֹ וְעֶרְכּוֹ.

"– אִלּוּ רַק חָפַצְתִּי, – חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם: – כִּי עַתָּה הָיָה לָנוּ נֶשֶׁף מְבַדֵּחַ עַד מְאֹד!

הַמְשָׁרֶתֶת לָקְחָה אֶת הַגַּפְרוּרִים וְהֶעֶלְתָה בָּהֶם אֵשׁ עַל הַכִּירָה – הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ, אֵיךְ הֵם נִתְלַהֲטוּ וְנִתְלֶהָבוּ

“– וְעַתָּה הֲלֹא יִרְאֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אָנוּ רִאשׁוֹנִים בְּמַעֲלָה! – חָשְׁבוּ בְּלִבָּם. – מָה רַב הַזֹּהַר, כַּמָּה אוֹר צָפוּן בָּנוּ! – וּפִתְאֹם עָלוּ וְכָלוּ בָאֵשׁ”.

– זוֹ הָיְתָה אַגָּדָה נִפְלָאָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה. – בְּשָׁמְעִי אוֹתָהּ נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטְבָּח עִם הַגַּפְרוּרִים יָחַד. כֵּן, רָאוּי אַתָּה לָשֵׂאת אֶת בִּתֵּנוּ לְאִשָּׁה!

– אָמְנָם כֵּן! – עָנָה הַמֶּלֶךְ. בִּתֵּנוּ תִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַבָּא! – וְהוּא דִבֶּר אֵלָיו בְּאַהֲבָה, כִּי מֵעַתָּה הֲלֹא הוּא עָתִיד לִהְיוֹת בֶּן מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וּבְכֵן נִקְבַּע יוֹם הַחֲתֻנָּה, וְעוֹד בָּעֶרֶב לִפְנֵי הַיּוֹם הַהוּא הוּאֲרָה כָּל הָעִיר בְּאוּרִים. בָּרְחוֹבוֹת חֻלְּקוּ לְכֹּל עוּגוֹת וּכְעָכִים, וְנַעֲרֵי הָאֲסַפְסוּף מִלְּאוּ אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת, קָרְאוּ הֵידָד וְשָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם; בְּקִצּוּר, הַתִּפְאֶרֶת הָיְתָה רַבָּה לְאֵין שִׁעוּר.

– אַף אֲנִי מְחֻיָּב לִתְרוֹם אֶת תְּרוּמָתִי לְשֵׁם הַחֲגִיגוֹת! – חָשַׁב בֶּן הַסּוֹחֵר. הָלַךְ וְקָנָה רְשָׁפִים וְזִיקִים וּפְצָצִיּוֹת וְכָל מִינֵי אוּרִים, שָׂם אֶת כָּל אֵלֶּה בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס וְהִתְרוֹמֵם בּוֹ לְמַעְלָה בָּאֲוִיר.

פּוּץ־פַּץ! נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מִמְּרוֹמִים, וְיִּגְדַּל הַשָּׁאוֹן וַתֵּרֶב הַהֲמֻלָּה עַד מְאֹד.

וְהַתֻּרְכִּים בְּשָׁמְעָם כָּל זֹאת קָפְצוּ מִתִּמָּהוֹן לְמַעְלָה, עַד אֲשֶׁר עָפוּ סַנְדַּלֵּיהֶם מֵעַל לְאָזְנֵיהֶם. מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה בַּאֲוִיר לֹא רָאוּ מֵעוֹדָם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה הִנֵּה רָאוּ כֻלָּם וְהִכִּירוּ, כִּי אָמְנָם אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא הַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה.

וּבֶן הַסּוֹחֵר, לְאַחַר שֶׁיָּרַד בְּאַרְגָּזוֹ שׁוּב אַרְצָה בְּסֵתֶר הַיַּעַר, אָמַר לְעַצְמוֹ: – עַתָּה אֵלֵךְ הָעִירָה וְאֶשְׁמַע אֶת אֲשֶׁר יְסַפֵּר הָעָם עַל כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאוּ בָאֲוִיר. תּוּכְלוּ לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, עַד מֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם.

וְאָמְנָם, נִפְלָאִים מְאֹד הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הַבְּרִיּוֹת! כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם רָאָה אֶת הַדְּבָרִים עַל פִּי דַּרְכּוֹ, אֲבָל רשֶׁם נֶהְדָּר עָשָׂה הַמַּחֲזֶה עַל כֻּלָּם יָחַד.

– אֲנִי רָאִיתִי אֶת אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! – סִפֶּר הָאֶחָד. – עֵינַיִם לוֹ כְּכוֹכָבִים נוֹצְצִים וּזְקָנוֹ לָבָן כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי הַמָּיִם!

– הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּטוּסוֹ אַדֶּרֶת שֶׁל אֵשׁ, – סִפֶּר הַשֵּׁנִי. – וּמִבֵּין קִפְלֵי הָאַדֶּרֶת הֵצִיצוּ רָאשֵׁי מַלְאָכִים נֶחְמָדִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם!

כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ הַדְּבָרִים הַנֶּהֱדָּרִים אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי כֻלָּם, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת הִנֵּה יָחֹג אֶת חַג חֲתֻנָּתוֹ.

וּבְכֵן הָלַךְ וְשָׁב הַיַּעְרָה, כְּדֵי לְשֶׁבֶת בְּאַרְגָּזוֹ וְלָטוּס בּוֹ אֶל הַחֻפָּה – אֲבָל אֵיפֹה הוּא הָאַרְגָּז? הָאַרְגָּז נִשְׂרָף. נִיצוֹץ אֶחָד נִשְׁאַר בּוֹ מִן הַזִּיקִים וְהָאוּרִים, וְהָאֵשׁ אָחֲזָה בּוֹ, וְכָל הָאַרְגָּז הָפַךְ אֵפֶר. עַתָּה לֹא יָכֹל עוֹד לָטוּס, וְלֹא הָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְהַגִּיעַ אֶל כַּלָּתוֹ.

וְהִיא עָמְדָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַל הַגַּג וְהִמְתִּינָה לוֹ. וַעֲדַיִן הִיא מְחַכָּה, וְאִלּוּ הוּא מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּמְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת, אֲבָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלֶּה אֵין מְבַדְּחוֹת עוֹד כְּמוֹ הַסִּפּוּר עַל הַגַּפְרוּרִים.

וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל הָיוּ כֻלָּם אַחִים, כִּי כֻלָּם הוּצְקוּ מִכַּף אַחַת שֶׁל בְּדִיל. נִשְׁקָם הָיָה מוּכָן בִּזְרֹעָם, פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים קָדִימָה אֶל מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב; לְבוּשָׁם אָדֹם וְכָחֹל, בְּקִצּוּר מַדֵּיהֶם הָיוּ נֶהְדָּרִים. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בָעוֹלָם הַזֶּה, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּרַם הַמִּכְסֶה שֶׁל הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ הָיוּ מֻטָּלִים, הָיוּ הַמִּלִּים: “חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל!” דְּבָרִים אֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּי נַעַר קָטָן, וְהוּא מָחָא אֶת כַּפָּיו מֵחֶדְוָה. הוּא קִבֵּל אוֹתָם מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, וְעַתָּה הִצִּיג אוֹתָם עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן בַּמַּעֲרָכָה כְּמַעֲרֶכֶת צָבָא מוּכָן לַקְרָב. כֻּלָּם הָיוּ דּוֹמִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּדִיּוּק גָמוּר, וְרַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה שׁוֹנֶה קְצָת מִכֻּלָּם: לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא רֶגֶל אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא הוּצַק אַחֲרוֹן לֹא מָצָא לוֹ עוֹד הַבְּדִיל לִשְׁתֵּי רַגְלָיִם; וְאוּלָם הוּא עָמַד עַל רַגְלוֹ הָאַחַת אֵיתָן כְּשֵׁם שֶׁעָמְדוּ שְׁאָר חֲבֵרָיו עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, וְדַוְקָא הוּא נִבְדַּל מִכֻּלָּם בְּגוֹרָלוֹ וּבְקוֹרוֹת חַיָּיו שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְזִכְרוֹן עוֹלָם:

עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁשָּׁם הָיוּ מֻצָּגִים נִמְצְאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה צַעֲצוּעִים אֲחֵרִים; אֲבָל הַצַּעֲצוּעַ שֶׁמָּשַׁךְ אֵלָיו אֶת הָעַיִן בְּיוֹתֵר הָיָה אַרְמוֹן נֶהְדָּר עָשׂוּי נְיָר. בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר הָיָה לְהָצִיץ פְּנִימָה לְתוֹךְ הָאוּלַמִּים. וְלִפְנֵי הָאַרְמוֹן עָמְדוּ עֵצִים קְטַנִּים סָבִיב לִבְרֵכָה עֲשׂוּיָה מִגֶּזֶר זְכוּכִית שֶׁל רְאִי. בַּרְבּוּרֵי שַׁעֲוָה שָׁטוּ בַּבְּרֵכָה וּפְנֵיהֶם הִשְׁתַּקְּפוּ מִתּוֹךְ הַמָּיִם. כָּל זֶה הָיָה נָאֶה מְאֹד, אֲבָל הַנָּאָה מִכָּל הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנָּה אֲשֶׁר עָמְדָה בַּפֶּתַח הַפָּתוּחַ שֶׁל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. אַף הִיא הָיְתָה גְּזוּרָה מִנְּיָר, אֲבָל הָיְתָה לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי, וְעַל כְּתֵפֶיהָ הָיָה נָתוּן סֶרֶט כָּחֹל, קָטָן וְצַר; וּבְאֶמְצַע הַסֶּרֶט הַזֶּה נִרְאָה כּוֹכָב נוֹצֵץ, וְהוּא גָּדוֹל כְּגֹדֶל כָּל פָּנֶיהָ. הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה נָשְׂאָה בְּחֵן אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לְמַעְלָה, כִּי הָיְתָה רַקְדָנִית, וְחוּץ מִזֶּה הָיְתָה רַגְלָהּ הָאַחַת מוּרָמָה עַד לְגֹבַהּ כָּזֶה, שֶׁחַיַּל הַבְּדִיל לֹא יָכֹל לִרְאוֹתָהּ כְּלָל, וְלָכֵן חָשַׁב כִּי אַף הִיא כָּמוֹהוּ אֵין לָהּ אֶלָּא רֶגֶל אֶחָת.

– נַעֲרָה זוֹ נָאָה לִי לִהְיוֹת אִשְׁתִּי! – חָשַׁב. – אֲבָל יַחְסָנִית הִיא לְעֻמָּתִי יוֹתֵר מִדַּי, כִּי הִיא דָרָה בְּאַרְמוֹן, וַאֲנִי אֵין לִי אֶלָּא תֵּבָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מֻכְרָח לְהִתְגּוֹרֵר עִם עוֹד עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים, וְאֵין זוֹ דִירָה נָאָה לָהּ. וּבְכָל זֹאת, הָבָה אֶרְאֶה אִם אֶמְצָא הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְוַדַּעַ אֵלֶיהָ.

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה הִשְׁתַּטַּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ מֵאֲחוֹרֵי קֻפְסַת טַבַּק לַהֲרָחָה שֶׁעָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן. מִכָּאן הָיָה יָכֹל לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה הַנָּאָה, שֶׁלֹּא עָיְפָה מֵעֲמֹד עַל רַגְלָהּ הָאַחַת, וּבְכָל זֹאת לֹא נִכְשְׁלָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָעֶרֶב הִשְׁכִּיבוּ אֶת שְׁאָר חֲבֵרָיו הַחַיָּלִים בְּתֵבָתָם, וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת עָלוּ עַל מִטָּתָם לִישֹׁן. וְעַתָּה הִנֵּה הֵחֵלּוּ הַצַּעֲצוּעִים לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים שׁוֹנִים, פַּעַם בְּ“מַחֲבוֹאִים” וּפַעַם בְּ“שׁוֹדְדִים וְשׁוֹטְרִים” וּפַעַם בְּ“בַעַל הַבַּיִת וְאוֹרְחָיו”. חַיָּלֵי הַבְּדִיל הִצְטַלְצְלוּ בְּתֵבָתָם, כִּי חָפְצוּ גַם הֵם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָקִים, אֲבָל לֹא עָצְרוּ כֹחַ לְהָרִים אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה. מְפַצֵּחַ הָאֱגוֹזִים הִזְדַּקֵּר וְקָפַץ קְפִיצוֹת מְשֻׁנּוֹת וְהַחֶרֶט רָץ בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי לוּחַ הַצִּפְחָה. וַהֲמֻלָּה רַבָּה הָיְתָה, עַד אֲשֶׁר הֵקִיץ הַזָּמִיר מִשְּׁנָתוֹ וּפָצַח גַּם הוּא אֶת רִנָּתוֹ, אֲבָל רַק בַּחֲרוּזִים. הַשְּׁנַיִם הַיְּחִידִים אֲשֶׁר לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם הָיוּ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָרַקְדָנִית הַקְּטַנָּה. הִיא עָמְדָה זְקוּפָה וִישָׁרָה כַּחֲנִית עַל בֹּהֶן רַגְלָהּ הָאַחַת וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ מוּרָמוֹת; וְאַף הוּא הָיָה יַצִּיב וְאֵיתָן בְּרַגְלוֹ אַחַת, אַף רֶגַע אֶחָד לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנָּה.

וְהִנֵּה צִלְצֵל הַשָּׁעוֹן אֶת שְׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְקִישׁ־קַשׁ! קָפַץ וְנִפְתַּח הַמִּכְסָה שֶׁל קֻפְסַת הַטַּבַּק, אֲבָל בָּהּ לֹא הָיָה טַבַּק לַהֲרָחָה, לֹא, כִּי אִם שֵׁדוֹן שָׁחֹר וְקָטָן; זוֹ הָיְתָה מְלֶאכֶת אֳמָּנוּת.

– חַיַּל הַבְּדִיל! אָמַר לוֹ הַשֵּׁדוֹן: – הֵן עֵינֶיךָ תֵּצֶאנָה מֵחוֹרֵיהֶן!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

– טוֹב אֵיפוֹא, בַּבֹּקֶר תִּרְאֶה וְתֵדָע! – אָמַר הַשֵּׁדוֹן.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהַיְּלָדִים קָמוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם, הוּצַג חַיַּל הַבְּדִיל עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וְאִם נַעֲשָׂה הַדָּבָר בְּאַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן אוֹ בְּאַשְׁמַת רוּחַ פְּרָצִים, בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתַּח פִּתְאֹם הַחַלּוֹן וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִן הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמָטָּה. זוֹ הָיְתָה נְפִילָה אֲיֻמָּה, הוּא פָּשַׁט אֶת רַגְלוֹ הַיְחִידָה לְתוֹךְ הָאֲוִיר, וְנִשְׁאַר תָּקוּעַ בֵּין אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל קוֹבָעוֹ וְחֹד כִּידוֹנוֹ נָטוּי לְמַטָּה.

הַמְשָׁרֶתֶת וְהַנַּעַר הַקָּטָן מִהֲרוּ מִיָּד לָרֶדֶת לְמַטָּה לְבַקְשׁוֹ; אֲבָל אִם כִּי רַגְלֵיהֶם כִּמְעַט דָּרְכוּ עָלָיו, בְּכָל זֹאת לֹא נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם. לוּ קָרָא לָהֶם חַיַּל הַבְּדִיל: “פֹּה הִנְנִי!” וַדַּאי שֶׁהָיוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ מִיָּד, אֲבָל הוּא הָיָה לָבוּשׁ מַדֵּי צָבָא וְחָשַׁב כִּי לֹא יָאֶה לוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה.
וְהִנֵּה הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם; טִפָּהּ בָּאָה אַחֲרֵי טִפָּה, עַד שֶׁהָפַךְ גֶּשֶׁם עַז וְשׁוֹטֵף; וְכַאֲשֶׁר פָּסַק הַגֶּשֶׁם בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם שְׁנַיִם מִנַּעֲרֵי הָרְחוֹב.

– רְאֵה נָא רְאֵה! – אָמַר הָאֶחָד: – הִנֵּה פֹּה מֻטָּל חַיַל שֶׁל בְּדִיל, עָלָיו לָזוּז מִפֹּה וּלְהַפְלִיג בָּאֳנִיַּת מִפְרָשׂ לַיָּם!

וְהֵם עָשׂוּ סִירָה מִנְּיָר שֶׁל עִתּוֹנִים, הוֹשִׁיבוּ בָהּ אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהֵשִׁיטוּ אוֹתוֹ עִם מוֹרַד הַזֶּרֶם שֶל מֵי בִּיב הַשּׁוֹפְכִין. שְׁנֵי הַנְּעָרִים רָצוּ לְאֹרֶךְ הַבִּיב וּמָחֲאוּ יְדֵיהֶם מִשִּׂמְחָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ! מֶה אַדִּירִים הָיוּ הַגַּלִּים שֶׁהִתְרוֹמְמוּ בַּבִּיב וּמֶה עַז הָיָה הַזֶּרֶם הַגּוֹרֵף! אֵין זֹאת כִּי גִשְׁמֵי זַעַם יָרְדוּ הַפָּעַם! סִירַת הַנְּיָר הִתְנוֹדְדָה אָנֶה וָאָנָה, יָרְדָה וְעָלְתָה, וּפְעָמִים הִסְתּוֹבְבָה בַּמַּעְגָּל, עַד שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל רָחֲפוּ מִפָּחַד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף לִהְיוֹת אֵיתָן כַּאֲשֶׁר הָיָה, וּמַרְאֵה צְבָעָיו לֹא דָהָה, וְהוּא הִבִּיט קָדִימָה וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

פִּתְאוֹם נִדְחֲפָה הַסִּירָה אֶל תַּחַת לְגֶשֶׁר אָרֹךְ שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּיב; פֹּה שָׂרְרָה אֲפֵלָה גְמוּרָה כָּאֲפֵלָה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֵּבָה.

– אָנָה אֲנִי בָא כָּעֵת? – חָשַׁב, – כֵּן, כֵּן זוֹ הִיא אַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן! אֲהָהּ, לוּ רַק יָשְׁבָה פֹּה אִתִּי בַּסִּירָה הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, וְלוּ גַם תִּגְדַּל אָז הָאֲפֵלָה כִּפְלָיִם!

בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ עַכְבַּר מַיִם גָּדוֹל שֶׁמִּשְׁכָּנוֹ נִמְצָא תַחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב.

– הֲיֵשׁ לְךָ תְּעוּדַת מַסָּע? – שָׁאַל הָעַכְבָּר. – הַרְאֵנִי אֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל הֶחֱרִישׁ וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בְּיֶתֶר עֹז. הַסִּירָה הוֹסִיפָה לָשׁוּט לְדַרְכָּהּ וְהָעַכְבָּר רָץ אַחֲרֶיהָ. אוֹי! אֵיךְ חָרַק אֶת שִׁנָּיו וְאֵיךְ צָוַח לַקִּיסָמִים וְלַקַּשׁ שֶׁצָּפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם: “עִכְּבוּהוּ! תִּפְסוּהוּ! הוּא לֹא שִׁלֵּם אֶת הַמֶּכֶס, הוּא לֹא הֶרְאָה תְּעוּדַת מַסָּע!”

וְאוּלָם הַזֶּרֶם הָלַךְ הָלוֹךְ וָעָז; וּבְטֶרֶם הִגִּיעַ חַיַּל הַבְּדִיל עַד קְצֵה הַגֶּשֶׁר אָמְנָם כְּבָר נִרְאָה לְעֵינָיו שֵׁנִית אוֹר הַיּוֹם, אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע גַּם קוֹל רַעַם אַדִּיר הֶעָלוּל לְהַפִּיל אֵימָה גַם עַל אִישׁ בַּעַל לֵב אַמִּיץ. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, כִּי בִקְצֵה הַגֶּשֶׁר יָרַד הַבִּיב יָשָׁר לְתוֹךְ תְּעָלָה, וּמִזֶּה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה לֹא קְטַנָּה מִן הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָנוּ בָעֵת שֶׁאָנוּ נֶאֱלָצִים לָרֶדֶת בְּסִירָתֵנוּ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם שֶׁל מַפַּל מַיִם גָּדוֹל.

וְהִנֵּה נִמְצָא קָרוֹב לַמָּקוֹם הַהוּא עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁלֹּא יָכוֹל עוֹד לְהִתְעַכֵּב. הַסִּירָה יָרְדָה בַמּוֹרָד, וְחַיַּל הַבְּדִיל הוֹסִיף לָשֶׁבֶת זָקוּף בְּכָל מַאֲמַצֵּי יְכָלְתּוֹ. אַל נָא יֹאמַר שׁוּם אָדָם, שֶׁהוּא מִצְמֵץ בְּעֵינָיו מִפָּחַד. הַסִּירָה הִסְתּוֹבְבָה שָׁלשׁ אַרְבַּע פְּעָמִים סְבִיב לְעַצְמָהּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִתְמַלְּאָה מַיִם עַד שְׂפָתָהּ, – עַתָּה הִיא מֻכְרָחָה לִטְבּוֹעַ. חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד עַד צַוָּאר בַּמַּיִם, וְהַסִּירָה הֶעֱמִיקָה לִשְׁקֹעַ מֵרֶגַע לֶרֶגַע. הַנְּיָר הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְפָּרֵד; וְעַתָּה הִנֵּה עָבְרוּ הַמַּיִם אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחַיָּל, – וְאָז חָשַׁב עַל דְּבַר הָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה, אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא תִרְאֶינָה עוֹד עֵינָיו אוֹתָהּ; וּבְאָזְנָיו צִלְצְלָה שִׁירַת אֵבֶל, וְהוּא יָדַע, הַמִּסְכֵּן, כִּי הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת בַּאֲבִיב יָמָיו.

וְהִנֵּה נִקְרַע הַנְּיָר, וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִתּוֹכוֹ, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע בְּלָעוֹ דָג גָּדוֹל.

אוֹיָהּ! מָה רַבָּה פֹּה הַחֲשֵׁכָה פְּנִימָה; הַפַּעַם גָּדְלָה צָרָתוֹ מֵאֲשֶׁר תַּחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב, רֵאשִׁית כֹּל מִפְּנֵי שֶׁפֹּה הָיָה הַמָקוֹם צַר מְאֹד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף חַיַּל הַבְּדִיל לְהִתְחַזֵּק אֵיתָן, וְהוּא הִתְמַתֵּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ עִם נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהַדָּג הִתְרוֹצֵץ אָנֶה וָאָנָה וְעָשָׂה אֶת הַתְּנוּעוֹת הָאֲיֻמּוֹת בְּיוֹתֵר; לַסּוֹף הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה, וּכְמוֹ זִיק שֶׁל בָּרָק עֲבָרוֹ. אַחֲרֵי כֵן חָדַר פְּנִימָה זֹהַר אוֹר וְנִשְׁמַע קוֹל רָם: “הִנֵּה חַיַּל הַבְּדִיל!” – הַדָּג שֶׁבָּלַע אוֹתוֹ נָדוֹג, נִמְכַּר וְהוּבָא אֶל הַמִּטְבָּח, שֶׁשָּׁם פָּתְחָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּסַכִּין גָּדוֹל אֶת בִּטְנוֹ. הִיא תָפְסָה אֶת הַחַיָּל בְּטַבּוּרוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל חַדְרֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם הִשְׁתּוֹקְקוּ הַכֹּל לִרְאוֹת אֶת הַתַּיָּר הַמְּשֻׁנֶּה אֲשֶׁר יָצָא לְמַסָּעָיו בְּקֵבָתוֹ שֶׁל דָּג; וְאוּלָם חַיַּל הַבְּדִיל לֹא הִתְגָאָה כְּלָל בַּדָּבָר הַזֶּה. הִצִּיגוּהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִנֵּה – אָכֵן מָה גְּדוֹלִים הֵם פִּלְאֵי הָעוֹלָם, כִּי הִנֵּה נִמְצָא חַיַּל הַבְּדִיל בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁם הִתְאַכְסֵן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הוּא רָאָה אֶת אוֹתָם הַיְלָדִים, וְאוֹתָם הַצַּעֲצוּעִים עָמְדוּ עַל הַשֻּׁלְחָן: הָאַרְמוֹן הַנֶּהְדָּר וְהָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה הַנָּאָה בְּפֶתַח שַׁעֲרוֹ. עֲדַיִן עָמְדָה עַל רֶגֶל אַחַת, וְרַגְלָהּ הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה מוּרָמָהּ בָּאֲוִיר לְמַעְלָה, כִּי אַף הִיא הָיְתָה מוּצָקָה. הַדָּבָר הַזֶּה נָגַע כָּכָה עַד לִבּוֹ שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל, שֶׁכִּמְעַט שָׁפַךְ דִמְעוֹת בְּדִיל, אֲבָל לְהִתְאַפֵּק מִשּׁוּם הַנִּמּוּס. הוּא רָאָה אוֹתָהּ וְהִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ, אֲבָל שְׁנֵיהֶם לֹא אָמְרוּ דָבָר.

פִּתְאוֹם תָּפַס אֶחָד הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהִשְׁלִיכוֹ יָשָׁר אֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם סִבָּה לְכָךְ. אֵין זֹאת כִּי הַשֵּׁדוֹן שֶׁבַּתֵּבָה הוּא אֲשֶׁר הֱסִיתוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד בַּתַּנּוּר מוּאָר כֻּלּוֹ וְהִרְגִּישׁ חֹם מַבְהִיל אֲבָל לֹא יָדַע לְהַבְחִין, אִם חֹם זֶה בָּא לוֹ מִן הָאֵשׁ הָאֲמִתִּית אוֹ מִלַּהַט הָאַהֲבָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּעַר בְּלִבּוֹ. כָּל צְבָעָיו הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, וְאִישׁ לֹא יָדַע לְהַגִּיד, אִם דָּבָר זֶה קָרָהוּ בְּעֵת מַסָּעוֹ אוֹ מֵחֲמַת תּוּגָתוֹ הַגְּדוֹלָה. הוּא הִסְתַּכֵּל בַּנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה וְאַף הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הִנֵּה הוּא מֻתָּךְ וְהוֹלֵךְ, אֲבָל עֲדַיִן עָמַד אֵיתָן וְנִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת, וְהָרוּחַ תָּפַס אֶת הָרַקְדָנִית, וְהִיא עָפָה כְּבַת אֲוִיר יָשָׁר לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶל חַיַּל הַבְּדִיל, וּבִן רֶגַע עָלְתָה בְּשַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶטֶת, וְנֶעֱלָמָה. וְאָז הֻתַּךְ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָפַךְ גּוּשׁ אֶחָד, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הָאֵפֶר, מָצְאָה בוֹ לֵב בְּדִיל קָטָן. וְאוּלָם מִן הָרַקְדָנִית לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַכּוֹכָב, וְאַף הוּא הָפַךְ גַּחֶלֶת שְׁחוֹרָה.