הִנֵּה חַיָּל פּוֹסֵעַ וָבָא בַּכְּבִישׁ הָרָאשִׁי:

“אַחַת, שְׁתַּיִם! אַחַת שְׁתָּיִם!” יַלְקוּטוֹ עַל שִׁכְמוֹ וְחֶרֶב לְצִדּוֹ, כִּי בַמִּלְחָמָה הָיָה, וְעַתָּה הוּא חוֹזֵר הַבָּיְתָה. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה; הִיא הָיְתָה מְכֹעָרָה עַד לְהַבְהִיל, וּשְׂפָתָהּ הַתַּחְתּוֹנָה הָיְתָה תְלוּיָה עַד לְלוּחַ לִבָּהּ, וְהִיא אָמָרָה:

– עֶרֶב טוֹב, חַיָּל! מַה נָּאָה חַרְבְּךָ וּמַה גָּדוֹל הַיַּלְקוּט אֲשֶׁר עַל שִׁכְמֶךָ! אָמְנָם חַיָּל אֲמִתִּי אָתָּה! וְעַתָּה הִנֵּה תְקַבֵּל כֶּסֶף כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ!

– תּוֹדָה רַבָּה, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה! – אָמַר הַחַיָּל.

– הֲתִרְאֶה שָׁם אֶת הָעֵץ הַגָּדוֹל? –אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה וְהֶרְאֲתָה בְּאֶצְבָּעָהּ עֵץ אֶחָד שֶׁעָמַד לְצִדָּם. – עֵץ זֶה תּוֹכוֹ נָבוּב כֻּלּוֹ. אִם תְּטַפֵּס וְתַעֲלֶה עַד לְרֹאשׁוֹ תִּרְאֶה שָׁם חוֹר, אֲשֶׁר דַּרְכּוֹ תוּכַל לָרֶדֶת וּלְהַגִּיעַ בּוֹ לְמַטָּה אֶל מַעֲמַקֵּי הָעֵץ. אֲנִי אֶקְשׁוֹר לְךָ חֶבֶל מִסָּבִיב לְגוּפֶךָ, וּבַחֶבֶל הַזֶּה אוּכַל לָשׁוּב וּלְהַעֲלוֹתְךָ בָּרֶגַע שֶׁתִּקְרָא לִי!

– וּמֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בָּעֵץ לְמָטָּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.

– לְהָבִיא כָסֶף! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה. – יָדֹעַ תֵּדַע, כִּי לְאַחַר שֶׁתַּגִּיעַ לְתַחְתִּית הָעֵץ תִּמָּצֵא בִּפְרוֹזְדוֹר אָרֹךְ, שָׁם רַב מְאֹד הָאוֹר כִּי יוֹתֵר מִמֵּאָה מְנוֹרוֹת דּוֹלְקוֹת שָׁם. אַחַר תִּרְאֶה לְפָנֶיךָ שָׁלשׁ דְּלָתוֹת. אַתָּה תוּכַל לְפָתְחָן, כִּי בְכָל דֶּלֶת תָּקוּעַ הַמַּפְתֵּח שֶׁלָּהּ. כַּאֲשֶׁר תִּכָּנֵס בַּחֶדֶר הָרִאשׁוֹן תִּרְאֶה שָׁם תֵּבָה גְּדוֹלָה עוֹמֶדֶת בְּאֶמְצַע הָרִצְפָה, וְעַל הַתֵּבָה יוֹשֵׁב כָּלֶב. וְלַכֶּלֶב שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, אֲבָל אַל נָא תִפְחַד מִפְּנֵיהֶן! הִנֵּה אֶתֵּן לְךָ אֶת סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי, וְאֶת זֶה תִּשְׁטַח עַל הָרִצְפָה; אַחַר תֵּלֵךְ מַהֵר וְתִתְפּוֹס אֶת הַכֶּלֶב, תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, תִּפְתַּח אֶת הַתֵּבָה וְתִקַּח מִשָּׁם מַטְבְּעוֹת כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ. כָּל הַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה שֶׁל נְחשֶׁת הֵן, אֲבָל אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּכֶסֶף עָלֶיךָ לָבוֹא בַּחֶדֶר הַשֵּׁנִי; שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב. וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי רֵיחָיִם; אֲבָל אַתָּה אַל נָא תִפְחַד מִפָּנָיו, וְרַק תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי וְתִקַּח לְךָ מִן הַכֶּסֶף כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ. וְאוּלָם אִם זָהָב תַּחְפֹּץ תּוּכַל לְקַבֵּל גַּם זָהָב כְּכָל אֲשֶׁר יִהְיֶה בְּךָ כֹּחַ לָשֵׂאת, אִם תָּבֹא בַּחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אֲבָל שָׁם יוֹשֵׁב כֶּלֶב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה זָהָב, וְלוֹ שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲשֶׁר כָּל אַחַת מֵהֶן גְּדוֹלָה כְּמִגְדָּל עָגֹל. הַאֲמִינָה לִי, הַכֶּלֶב הוּא כֶּלֶב מַמָּשׁ. אֲבָל אַל נָא תִפְחַד גַּם מִפָּנָיו. תּוֹשִׁיבֵהוּ עַל סִינָרִי, וְהוּא לֹא יַעֲשֶׂה לְךָ כָּל רַע, וְאָז תִּקַּח לְךָ מִן הַתֵּבָה זָהָב כְּאַוַּת נַפְשְׁךָ.

– כָּל זֶה טוֹב וְיָפֶה! – אָמַר הַחַיָּל. – אֲבָל מָה אֶתֵּן לָךְ, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה? הֵן אֶחְשׁוֹב אֶל נָכוֹן, כִּי דְבַר מָה תִּדְרְשִׁי מִמֶּנִּי בְּעַד כָּל זֹאת!

– לֹא, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – אַף פְּרוּטָה אַחַת לֹא אֶקַּח מִיָּדְךָ! רַק תָּבִיא לִי מִשָּׁם כְּלִי אֵשׁ יָשָׁן, אֲשֶׁר סָבָתִי הִנִּיחָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִּית הָעֵץ בָּעֵת שֶׁהָיְתָה שָׁם בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וְשָׁכְחָה לְקַחְתּוֹ אִתָּהּ!

– טוֹב, – אָמַר הַחַיָּל: – קִשְׁרִי לִי אֵיפוֹא אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לִבְשָׂרִי.

– הִנֵּה הַחֶבֶל, – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה: – וְהִנֵּה סִינַר הַתַּשְׁבֵּץ הַכָּחֹל שֶׁלִּי!

וּבְכֵן טִפֵּס הַחַיָּל וְעָלָה עַל הָעֵץ, יָרַד בַּחוֹר וְהֶחְלִיק לְמַטָּה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּידָה לוֹ הַמְכַשֵּׁפָה מֵרֹאשׁ הִנֵּה עָמַד בַּפְּרוֹזְדוֹר הָאָרֹךְ, שֶׁשָּׁם דָּלְקוּ מֵאָה וְכַמָּה מְנוֹרוֹת.

וְהִנֵּה פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה. אוֹי! שָׁם יָשַׁב כֶּלֶב וְלוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּסְפָלִים, וְהוּא לָטַשׁ אֶת עֵינָיו אֵלָיו.

– בָּחוּר נָאֶה אָתָּה! – אָמַר הַחַיָּל, הוֹשִׁיבוֹ עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה וְלָקַח לוֹ מַטְבְּעוֹת נְחשֶׁת כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל לְמַלֵּא אֶת כִּיסָיו, אַחַר סָגַר אֶת הַתֵּבָה, שָׁב וְהוֹשִׁיב עָלֶיהָ אֶת הַכֶּלֶב וְהָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשֵּׁנִי. אוֹיָה! שָׁם יָשַׁב הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחָיִם.

– אַל נָא תִלְטוֹש לִי עֵינֶיךָ כָּכָה! – אָמַר הַחַיָּל: – פֶּן תִּכְאַבְנָה עֵינֶיךָ מֵרֹב הִתְאַמְּצוּת! – וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הוֹשִׁיב אֶת הַכֶּלֶב עַל הַסִּינָר שֶׁל הַמְכַשֵּׁפָה; אֲבָל כַּאֲשֶׁר נִרְאוּ לְעֵינָיו מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף הָרַבּוֹת אֲשֶׁר בַּתֵּבָה הִשְׁלִיךְ אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַנְּחשֶׁת וּמִלֵּא אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ כֶּסֶף לְבָד.

אַחַר הָלַךְ אֶל הַחֶדֶר הַשְּׁלִישִׁי. אוֹי וַאֲבוֹי! אָמְנָם הָיוּ לוֹ לַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב שָׁם שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל, וְהָעֵינַיִם הִסְתּוֹבְבוּ בְּרֹאשׁוֹ כְגַלְגִּלִּים.

– עֶרֶב טוֹב! – אָמַר הַחַיָּל וְיָדוֹ אָחֲזָה בְּקוֹבָעוֹ, כִּי כֶלֶב כָּזֶה לֹא רָאוּ עֵינָיו מִיָּמָיו; אֲבָל לְאַחַר שֶׁהִסְתַּכֵּל בּוֹ כַמָּה רְגָעִים חָשַׁב בְּלִבּוֹ: “רַב לִי רָב!” וְהוּא הוֹרִיד אֶת הַכֶּלֶב אֶל הָרִצְפָה וּפָתַח אֶת הַתֵּבָה. הֶאָח, מֶה רָאוּ עֵינָיו פֹּה! מָה רַב הָיָה פֹּה הַזָּהָב! בַּזָּהָב הַזֶּה יוּכַל לִקְנוֹת אֶת כָּל עִיר הַבִּירָה הַגְּדוֹלָה וְאֶת כָּל הָעוּגוֹת שֶׁבִּידֵי מוֹכְרֵי הָעוּגוֹת וְאֶת כָּל הַחֲלִילִים וְהָעֲגָלוֹת וְהָאוֹפְנוֹעִים שֶׁבְּכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ. אָכֵן, זֶה הָיָה מָמוֹן רָב! וּבְכֵן הִשְׁלִיךְ הַחַיָּל אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת הַכֶּסֶף שֶׁמִּלֵּא בָּהֶן אֶת כִּיסָיו וְאֶת יַלְקוּטוֹ וְנָתַן בִּמְקוֹמָן זָהָב; כֵּן, כָּל כִּיסָיו, יַלְקוּטוֹ, קוֹבָעוֹ וּמַגָּפָיו נִמְלְאוּ זָהָב, עַד שֶׁכִּמְעַט לֹא יָכֹל לָלֶכֶת. אֲבָל מָמוֹן הָיָה לוֹ! וְאֶת הַכֶּלֶב הוֹשִׁיב שֵׁנִית עַל הַתֵּבָה, סָגַר אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָא בְּעַד הָעֵץ לְמָעְלָה:

– וְעַתָּה הַעֲלִינִי נָא, מְכַשֵּׁפָה זְקֵנָה!

– הַאִם לָקַחְתָּ גַם אֶת כְּלִי הַאֵשׁ? – שָׁאֲלָה הַמְכַשֵׁפָה.

– חֵי נַפְשִׁי,– אָמַר הַחַיָּל,– אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שָׁכָחְתִּי.– וְהוּא הָלַךְ וְלָקַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ. וְאָז הֶעֶלְתָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה לְמַעְלָה, וְהִנֵּה עָמַד שׁוּב עַל הַכְּבִישׁ, וְכִיסָיו, מַגָּפָיו, יַלְקוּטוֹ וְקוֹבָעוֹ מְלֵאִים זָהָב.

– לָמָּה לָךְ כְּלִי הָאֵשׁ הַזֶּה? – שָׁאַל הַחַיָּל.

– אֵין זֶה מֵעִנְיָנֶךָ! – אָמְרָה הַמְכַשֵׁפָה. – אַתָּה קִבַּלְתָּ אֶת הַמָּעוֹת, וְעַתָּה תֵן לִי אֶת כְּלִי הָאֵשׁ.

– הַאֻמְנָם! – אָמַר הַחַיָּל. – תֵּכֶף וּמִיָּד תֹּאמְרִי לִי, מַה יֵשׁ בְּדַעְתֵּךְ לַעֲשׂוֹת בִּכְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, וָלֹא – אֲנִי שׁוֹלֵף אֶת חַרְבִּי וּמַתִּיז אֶת רֹאשֵׁךְ!

– לֹא! – אָמְרָה הַמְכַשֵּׁפָה.

שָׁלַף הַחַיָּל אֶת חַרְבּוֹ וְהִתִּיז אֶת רֹאשָׁהּ. וְהִנֵּה הִיא מֻטָּלָה מֵתָה! וְהוּא לָקַח אֶת כָּל מָמוֹנוֹ וְצָרַר אוֹתוֹ בְּסִינָרָהּ, שָׂם אוֹתוֹ כִּצְרוֹר עַל שִׁכְמוֹ, הִטְמִין אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּכִיסוֹ וְהָלַךְ יָשָׁר הָעִירָה.

וְהָעִיר הָיְתָה נֶהְדָּרָה, וְהוּא סָר אֶל הַמָּלוֹן הַנֶּהְדָּר שֶׁבְּכָל הָעִיר וְדָרַשׁ לְפַנּוֹת לוֹ אֶת הַטּוֹבִים שֶׁבְּכָל חֲדָרָיו וּלְהַגִּישׁ לְפָנָיו אֶת הַמַּאֲכָלִים הַחֲבִיבִים עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי עַתָּה הֲלֹא הָיָה לוֹ מָמוֹן רַב כָּל כָּךְ וְהוּא הָיָה עָשִׁיר.

אָמְנָם הַמְשָׁרֵת, אֲשֶׁר לָקַח אֶת מַגָּפָיו לְצַחְצְחָם, הִתְפַּלֵּא מְאֹד, כִּי אָדוֹן עָשִׁיר כָּמוֹהוּ יִנְעַל מַגָּפַיִם מְשֻׁנִּים כָּאֵלֶּה, כִּי טֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לִקְנוֹת לוֹ מַגָּפַיִם חֲדָשִׁים. אֲבָל בְּיוֹם הַמָּחֳרָת קָנָה לוֹ מַגָּפַיִם שֶׁלֹּא הָיָה בָהֶם כְּדֵי לְבַיְשׁוֹ וְגַם קָנָה לוֹ בְגָדִים מְהֻדָּרִים בְּיוֹתֵר. וְעַתָּה הִנֵּה הָיָה הַחַיָּל אָדוֹן הָדוּר מְאֹד, וְהַבְּרִיּוֹת סִפְּרוּ לוֹ עַל כָּל יְפִי הָעִיר וְתִפְאַרְתָּהּ, וְעוֹד סִפְּרוּ לוֹ עַל הַמֶּלֶךְ, וְכִי יֵשׁ לוֹ לַמֶּלֶךְ בַּת, וּבַת הַמֶּלֶךְ נֶחֱמָדָה לְמַרְאֶה.

– וְאֵיפֹה אֶפְשָׁר לִרְאוֹתָהּ? – שָׁאַל הַחַיָּל

– אָכֵן אִי אֶפְשָׁר כְּלָל לִרְאוֹתָהּ! – הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.– הִיא יוֹשֶׁבֶת בְּאַרְמוֹן גָּדוֹל שֶׁל נְחשֶׁת, וְהָאַרְמוֹן מֻקָּף חוֹמוֹת וּמִגְדָּלִים רַבִּים. אָסוּר לְכָל אִישׁ, לְבַד מִן הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת וְלָבוֹא בְּאַרְמוֹנָהּ, כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי תִנָּשֵׂא לְחַיָּל פָּשׁוּט מְאֹד, וְהַמֶּלֶךְ רוֹצֶה לְמָנְעָהּ מִזֹּאת.

– וּבְכָל זֹאת אֲנִי רוֹצֶה לִרְאוֹתָהּ! – חָשַׁב הַחַיָּל, אֲבָל בְּשׁוּם אוֹפֶן לֹא יָכֹל לְקַבֵּל רִשְׁיוֹן לְכָךְ.

וּבְכֵן חַי לוֹ הַחַיָּל חַיִּים עַלִּיזִים. בְּכָל יוֹם וָיוֹם הָלַךְ לְבָתֵּי הַשַּׁעֲשֻׁעִים, נָסַע בְּמֶרְכָּבָה הֲדוּרָה לְשֵׁם טִיּוּל בְּגַן הַמֶּלֶךְ וְחִלֵּק הַרְבֵּה מָמוֹן לַעֲנִיִּים. וְזֶה הָיָה הַמַּעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּיוֹתֵר שֶׁעָשָׂה. כִּי מִימֵי חַיָּיו הַקּוֹדְמִים יָדַע הֵיטֵב, עַד מָה רַע לוֹ לְאָדָם שֶׁאֵין פְּרוּטָה בְּכִיסוֹ. אֲבָל הוּא עַצְמוֹ הָיָה כָעֵת עָשִׁיר, לָבַשׁ בְּגָדִים הֲדוּרִים, וְקָנָה לוֹ יְדִידִים רַבִּים, וְהֵם כֻּלָּם אָמְרוּ לוֹ שִׁבְחוֹ בְּפָנָיו, כִּי בָחוּר מְצֻיָּן הִנֵּהוּ, אַבִּיר מַמָּשׁ, וְדָבָר זֶה נָעַם לַחַיָּל בְּיוֹתֵר.

אֲבָל מֵאַחַר שֶׁהוּא רַק הוֹצִיא כֶסֶף בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא הִרְוִיחַַ מְאוּמָה, הִנֵּה לַסּוֹף לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ אֶלָּא שְׁתֵּי פְּרוּטוֹת, וְהוּא נֶאֱלַץ לָצֵאת מִן הַחֲדָרִים, שֶׁשָּׁם דָּר עַד עַתָּה, וְלַעֲבוֹר לְמַעְלָה לַעֲלִיַּת גַּג קְטַנָּה, וְשָׁם נֶאֱלַץ לְצַחְצֵחַ לוֹ בְּעַצְמוֹ אֶת מַגָּפָיו וּלְהַטְלִיא בְּעַצְמוֹ אֶת בְּגָדָיו הַנִּקְרָעִים, וְאִישׁ מִכָּל יְדִידָיו לֹא הוֹסִיף לָבוֹא עוֹד אֵלָיו, בְּאָמְרָם כִּי קָשֶׁה לָהֶם לַעֲלוֹת אֵלָיו בְּמַעֲלוֹת רַבּוֹת כָּל כָּךְ.

וְהִנֵּה הִגִּיעַ עֶרֶב אָפֵל אֶחָד. וְהוּא לֹא הָיָה עוֹד בִּיכָלְתּוֹ אַף לִקְנוֹת לוֹ נֵר לְהָאִיר אֶת חַדְרוֹ הַקָּטָן; אָז נִזְכַּר פִּתְאֹם כִּי עוֹד נִשְׁאַר שִׁיּוּר שֶׁל נֵר בִּכְלִי הָאֵשׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָה אִתּוֹ מִתּוֹךְ הָעֵץ הַנָּבוּב בָּעֵת שֶׁיָּרַד שָׁמָּה בְּעֶזְרַת הַמְכַשֵּׁפָה. וּבְכֵן הוֹצִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וְאֶת שִׁיּוּר הַנֵּר; אֲבָל כַּאֲשֶׁר הֵחֵל לְהַקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְהַנִּיצוֹצוֹת נִתְּזוּ מִמֶּנָּה לְכָל הָעֲבָרִים, נִפְתְּחָה פִּתְאֹם דֶּלֶת חַדְרוֹ, וְאוֹתוֹ הַכֶּלֶב, אֲשֶׁר עֵינָיו הָיוּ גְדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים וַאֲשֶׁר רָאָה אוֹתוֹ בְּתַחְתִית הָעֵץ, הִנֵּה עָמַד עַתָּה לְפָנָיו וְאָמָר:

– מַה יְּצַוֶּה אֲדוֹנִי?

– מַה זֹּאת! – אָמַר הַחַיָּל: – הֵן נִפְלָא הוּא כְלִי הָאֵשׁ הַזֶּה, אִם בְּעֶזְרָתוֹ יָכֹל אוּכַל לְקַבֵּל אֶת כָּל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשִׁי! הָבֵא לִי מָמוֹן! – אָמַר אֶל הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע נֶעְלַם הַכֶּלֶב, וּבִן רֶגַע חָזַר, וּבְפִיו צְרוֹר גָּדוֹל מָלֵא מָעוֹת.

מֵעַתָּה יָדַע הַחַיָּל, כִּי אָמְנָם נִפְלָא הוּא כְּלִי הָאֵשׁ אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. הִקִּישׁ בּוֹ פַּעַם אַחַת, מִיָּד הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת נְחֹשֶׁת; הִקִּישׁ בּוֹ פַּעֲמַיִם, הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁיָּשַׁב עַל הַתֵּבָה הַמְּלֵאָה מַטְבְּעוֹת כָּסֶף; הִקִּישׁ בּוֹ שָׁלשׁ פְּעָמִים הָיָה בָא הַכֶּלֶב שֶׁשָּׁמַר אֶת הַזָּהָב. – מֵעַתָּה שָׁב הַחַיָּל לְמַטָּה אֶל הַחֲדָרִים הַנֶּהְדָּרִים, וּמִיָּד הִכִּירוּהוּ גַם כָּל יְדִידָיו הָרַבִּים וְהִרְבּוּ לְהַלְלוֹ וּלְשַׁבְּחוֹ.

וְהִנֵּה בָאָה פַּעַם אַחַת מַחֲשָׁבָה בְּלֵב הַחַיָּל:

" – הֲלֹא בֶאֱמֶת מְשֻׁנֶּה הַדָּבָר שֶׁאֵין אִישׁ רוֹאֶה לְעוֹלָם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! כָּל הַבְּרִיּוֹת אוֹמְרִים כִּי יָפָה הִיא לְְהַפְלִיא, אֲבָל מַה מוֹעִיל יֵשׁ בְּיָפְיָהּ, אִם הִיא נֶאֱלָצָה לָשֶׁבֶת תָּמִיד בְּאַרְמוֹן הַנְּחשֶׁת הַגָּדוֹל הַמֻּקָּף מִגְדָּלִים רַבִּים? – וְאוּלָם אֵיפֹה הוּא כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי?" –

וְהוּא הִקִּישׁ בַּפֶּלֶד עַל אֶבֶן הָאֵשׁ, וְתֵכֶף וּמִיָּד הוֹפִיעַ הַכֶּלֶב אֲשֶׁר לוֹ עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים.

– אָמְנָם שְׁעַת הַלַּיְלָה מְאֻחָרָה מְאֹד, – אָמַר הַחַיָּל – אֲבָל נַפְשִׁי חָשְׁקָה מְאֹד לִרְאוֹת אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, רַק לְרֶגַע אֶחָד!

– מִיָּד יָצָא הַכֶּלֶב מִן הַפֶּתַח, וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק הַחַיָּל לַחְשׁוֹב מָה, וְהִנֵּה רָאָה אֶת הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. הִיא יָשְׁבָה יְשֵׁנָה עַל גַב הַכֶּלֶב, וְהָיְתָה יָפָה כָּל כָּךְ שֶׁכָּל הָרוֹאֶה אוֹתָהּ הִכִּיר, כִּי אָמְנָם בַּת מֶלֶךְ אֲמִתִּית הִנֶּהָ. לֹא יָכֹל הַחַיָּל לְהִתְאַפֵּק וְנָשַׁק לָהּ, כִּי אַף הוּא הָיָה חַיָּל אֲמִתִּי.

וּמִיָּד שָׁב הַכֶּלֶב וּבָרַח עִם בַּת הַמֶּלֶךְ, אֲבָל כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר, וְהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ לִסְעוֹד פַּת שַׁחֲרִית, אָמְרָה בַּת הַמֶּלֶךְ, כִּי חָלְמָה בַלַּיְלָה חֲלוֹם נִפְלָא עַל דְּבַר כֶּלֶב וְעַל דְּבַר חַיָּל. לְפִי דְבָרֶיהָ רָכְבָה עַל הַכֶּלֶב וְהַחַיָּל נָשַׁק לָהּ.

– הִנֵּה זֶהוּ בֶאֱמֶת חֲלוֹם נִפְלָא!–אָמְרָה הַמַּלְכָּה.

וּבְכֵן יָצְאָה פְקֻדָּה, כִּי אַחַת הַגְּבִירוֹת הַזְּקֵנוֹת הַמְשַׁמְּשׁוֹת אֶת הַמַּלְכָּה תִּשְׁמוֹר בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַלַּיְלָה הַבָּא אֶת מִטַּת בַּת הַמֶּלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר תִּרְאֶה אִם אָמְנָם אֵין זֶה אֶלָּא חֲלוֹם, וּמָהוּ פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם הַזֶּה?

וְהַחַיָּל הִתְגַּעְגֵּעַ מְאֹד לִרְאוֹת עוֹד פַּעַם אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ, וְלָכֵן בָּא הַכֶּלֶב בַּלַּיְלָה הַהוּא שֵׁנִית, לָקַח אוֹתָהּ וְרָץ עִמָּהּ כְּכָל אֲשֶׁר עָצַר כֹּחַ לָרוּץ, אֲבָל הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה נַעֲלָה לְרַגְלֶיהָ נַעֲלֵי פֶּלֶא וּמִהֲרָה אַף הִיא לָרוּץ כָּמוֹהוּ אַחֲרָיו. וְכַאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַכֶּלֶב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ נַעֲלָמִים בְּתוֹךְ בַּיִת גָּדוֹל אָמְרָָה אֶל לִבָּהּ: “עַתָּה הִנֵּה הַמָּקוֹם יָדוּעַ לִי!” וְהִיא הִתְוְתָה בְּקִרְטוֹן תָּו גָּדוֹל עַל דֶּלֶת הַבָּיִת. אַחַר הָלְכָה לָהּ הַבַּיְתָה וְעָלְתָה עַל מִטָּתָה לִישֹׁן, וְגַם הַכֶּלֶב שָׁב עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה הַכֶּלֶב אֶת הַתָּו עַל דֶּלֶת הַבַּיִת שֶׁשָּׁם גָּר הַחַיָּל, לָקַח גַּם הוּא קִרְטוֹן וְהִתְוָה תָוִים עַל דַּלְתוֹת כָּל בָּתֵּי הָעִיר. וְדָבָר זֶה עָשָׂה מֵחָכְמָה, כִּי מֵעַתָּה לֹא יָכְלָה הַגְּבִירָה שּׁבַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ לִמְצוֹא אֶת הַדֶּלֶת הַמְבֻקָּשָׁה, כִּי עַל כָּל הַדְּלָתוֹת הָיָה רָשׁוּם אוֹתוֹ הַתָּו.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה, הַגְּבִירָה הַזְּקֵנָה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ, כְּדֵי לִרְאוֹת אֵיפֹה הָיְתָה בַּת הַמֶּלֶךְ.

– הִנֵּה פֹה הוּא הַבַּיִת! – אָמַר הַמֶּלֶךְ כַּאֲשֶׁר רָאָה אֶת הַדֶּלֶת הָרִאשׁוֹנָה אֲשֶׁר עָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.

– לֹא פֹה, כִּי שָׁם הוּא, בַּעְלִי הַיָּקָר! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה כַּאֲשֶׁר רָאֲתָה אֶת הַדֶּלֶת הַשֵּׁנִית וְעָלֶיהָ רָשׁוּם תָּו.

– אֲבָל הִנֵּה פֹה עוֹד אֶחָד וְשָׁם עוֹד אֶחָד! – קָרְאוּ כֻלָּם; וְאֶל כָּל אֲשֶׁר הִבִּיטוּ שָׁם רָאוּ תָוִים רְשׁוּמִים עַל הַדְּלָתוֹת. וְאָז רָאוּ וְהִכִּירוּ כִּי לַשָּׁוְא יוֹסִיפוּ לַעֲמֹל וּלְחַפֵּשׂ.

וְאוּלָם הַמַּלְכָּה הָיְתָה אִשָׁה חֲכָמָה מְאֹד, וְהִיא הֵבִינָה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִנְסֹעַ בְּמֶרְכָּבָה מְפֹאָרָה. הִיא לָקְחָה אֶת הַמִּסְפָּרַיִם הַגְּדוֹלִים שֶׁל זָהָב שֶׁהָיוּ לָהּ, גָזְרָה בָהֶם חֲתִיכָה גְדוֹלָה שֶׁל אֲרִיג מֶשִׁי וְתָפְרָה מִמֶּנּוּ אַרְנָק קָטָן וְנָאֶה, וְאֶת הָאַרְנָק מִלְאָה גַרְגְּרֵי חִטָּה קְטַנִּים וְקָשְׁרָה אוֹתוֹ לְגַבָּהּ שֶׁל בַּת הַמֶּלֶךְ, וְאַחַר עָשְׂתָה חֹר קָטָן בָּאַרְנָק, לְמַעַן אֲשֶׁר יִפְּלוּ מִמֶּנּוּ הַגַּרְגְּרִים וְיִתְפַּזְּרוּ לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר בּוֹ תַעֲבֹר בַּת הַמֶּלֶךְ.

וּבַלַּיְלָה בָּא שׁוּב הַכֶּלֶב, לָקַח אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ עַל גַּבּוֹ וְרָץ עִמָּהּ אֶל הַחַיָּל, אֲשֶׁר אָהַב אוֹתָהּ בְּכָל לִבּוֹ וְחָשַׁק לִהְיוֹת בֶּן מֵלֶךְ, לְמַעַן אֲשֶׁר יוּכַל לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה.

וְהַכֶּלֶב לֹא הִרְגִּישׁ כְּלָל כִּי גַּרְגְּרֵי הַחִטָּה הוֹלְכִים וּמִתְפַּזְּרִים לְאֹרֶךְ כָּל הַדֶּרֶךְ לְמִן הָאַרְמוֹן עַד לַבַּיִת; וְשָׁם עָמַד וְטִפֵּס עַל הַחוֹמָה וְהִכְנִיס אֶת בַּת הַמַּלְכָּה בְּעַד הַחַלּוֹן לַחֲדַר הַחַיָּל. אֲבָל בַּבֹּקֶר הִכִּירוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה בָּרוּר אֶת הַמָּקוֹם שֶׁשָּׁם הָיְתָה בִתָּם בַּלַּיְלָה, וְלָכֵן תָּפְסוּ אֶת הַחַיָּל וְשָׂמוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הַסֹּהַר.

וּבְכֵן יָשַׁב בְּבֵית הַסֹּהַר. אוֹי מָה רַבָּה שָׁם הָאֲפֵלָה וּמָה רַב הַשִּׁעֲמוּם! וְחוּץ מִזֶּה אָמְרוּ לוֹ: “מָחָר יִתְלוּ אוֹתָךְ!” דְּבָרִים אֵלֶּה לֹא נָעֲמוּ כְּלָל לְאָזְנָיו, אֲבָל זוֹ צָרָה שֶׁהוּא שָׁכַח אֶת כְּלִי הָאֵשׁ בְּחַדְרוֹ שֶׁבְּבֵית הַמָּלוֹן. בַּבֹּקֶר יָכֹל לִרְאוֹת בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל שֶׁעַל הַחַלּוֹן הַקָּטָן אֲשֶׁר בְּתָאוֹ אֶת אַנְשֵׁי הָעִיר נֶחְפָּזִים לָלֶכֶת אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁם יִתְלוּהוּ. הוּא שָׁמַע אֶת קוֹל הַתֻּפִּים וְרָאָה אֶת הַצָּבָא פּוֹסֵעַ אֶל מְקוֹם הַתְּלִיָּה. כָּל אַנְשֵׁי הָעִיר נָהֲרוּ לִרְאוֹת אֶת הַמַּחֲזֶה; וּבֵינֵיהֶם הָיָה גַם נַעַר אֶחָד, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר וְהוּא לָבוּשׁ סִינָר שֶׁל עוֹר וְסַנְדַּלִּים; הוּא דָהַר בִּמְהִירוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁאֶחָד מִסַּנְדַּלָּיו נִשְׁמַט מֵרַגְלוֹ וְנִזְרַק אֶל הַחוֹמָה שֶׁל בֵּית הַסֹּהַר, אֲשֶׁר שָׁם יָשַׁב הַחַיָּל בְּתָאוֹ וְהִבִּיט בְּעַד שִׂבְכַת הַבַּרְזֶל הַחוּצָה.

– שְׁמַע נָא, שׁוּלְיָה שֶׁל סַנְדְּלָר! אַךְ לַשָּׁוְא אַתָּה נֶחְפָּז כָּכָה, – אָמַר אֵלָיו הַחַיָּל: – שׁוּם דָּבָר לֹא יִקְרֶה בְּטֶרֶם שֶׁאָבוֹא אֲנִי אֶל הַמָּקוֹם. אֲבָל אוּלַי תּוֹאִיל לָרוּץ אֶל דִּירָתִי הַיְשָׁנָה וְתָבִיא לִי מִשָּׁם אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלִּי, וַאֲנִי אֶתֵּן לְךָ בִּשְׂכָרְךָ אַרְבַּע אֲגוֹרוֹת. אֲבָל שָׂא נָא אֶת רַגְלֶיךָ וְרוּץ מַהֵר כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכָל.

וְהַנַּעַר הַסַּנְדְלָר חָשַׁק מְאֹד לְקַבֵּל אֶת אַרְבַּע הָאֲגוֹרוֹת, וְהוּא רָץ כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת וְהֵבִיא אֶת כְּלִי הָאֵשׁ וּמָסַר אוֹתוֹ לְיַד הַחַיָּל – וְעַתָּה הִנֵּה נִרְאֶה אֶת אֲשֶׁר יִקְרֶה.

מִחוּץ לָעִיר הוּקְמָה תְלִיָּה גְדוֹלָה, וּמִסְּבִיבָהּ עָמְדוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא וְהָמוֹן רַב שֶׁל מֵאָה אֶלֶף אִישׁ. הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יָשְׁבוּ עַל כִּסֵא מַלְכוּת מְפֹאָר לְמוּל הַשּׁוֹפְטִים וְכָל מוֹעֶצֶת שָׂרֵי הַמַּמְלָכָה.

וְהַחַיָּל הִנֵּה הֹעֲלָה אֶל הַסֻּלָָּם לְמַעְלָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָצוּ לִקְשׁוֹר לוֹ אֶת הַחֶבֶל מִסָּבִיב לְצַוָּארוֹ אָמַר, כִּי מִנְהָג הוּא לָתֵת לְכָל פּוֹשֵעַ מִסְכֵּן לִפְנֵי מוֹתוֹ אֶת שְׁאֵלָתוֹ וּבַקָּשָׁתוֹ, אִם אֵין בָּהּ כָּל דָּבָר רָע. וְהִנֵּה הוּא מִשְׁתּוֹקֵק מְאֹד לְהַצִּית אֶת הַטַּבַּק שֶׁבְּמִקְטַרְתּוֹ וּלְעַשֵּׁן אוֹתָהּ, כִּי הֲלֹא הִיא הַמִּקְטֶרֶת הָאַחֲרוֹנָה אֲשֶׁר יְעַשֵּׁן בָּעוֹלָם הַזֶּה!

וְהַמֶּלֶךְ לֹא רָצָה לִדְחוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ זֹאת, וּבְכֵן לָקַח הַחַיָּל אֶת כְּלִי הָאֵשׁ שֶׁלוֹ וְהִקִּישׁ בּוֹ לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת אֵשׁ, אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ פְּעָמִים! וּפִתְאֹם עָמְדוּ לְפָנָיו כָּל הַכְּלָבִים: הַכֶּלֶב אֲשֶׁר עֵינָיו גְּדוֹלוֹת כִּשְׁנֵי סְפָלִים, וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּאַבְנֵי הָרֵיחַיִם וְהַכֶּלֶב בַּעַל הָעֵינַיִם הַגְּדוֹלוֹת כְּמִגְדָּל עָגֹל.

– עִזְרוּנִי לְבַל יִתְלוּנִי! – אָמַר הַחַיָּל, וּשְלֹשֶׁת הַכְּלָבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הַשּׁוֹפְטִים וְעַל כָּל מוֹעֶצֶת הַמַּמְלָכָה, תָּפְסוּ אֶת הָאֶחָד בְּרַגְלָיו וְאֶת הַשֵּׁנִי בְּחָטְמוֹ וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם כַּמָּה וְכַמָּה אַמּוֹת לְמַעְלָה בָּאֲוִיר, וְכַאֲשֶׁר שָׁבוּ וְנָפְלוּ הִתְנַפְּצוּ וְנִקְרְעוּ לִגְזָרִים.

– אֵינִי רוֹצֶה! – אָמַר הַמֶּלֶךְ, אֲבָל הַגָּדוֹל שֶׁבַּכְּלָבִים תָּפַס גַּם אוֹתוֹ וְגַם אֶת הַמַּלְכָּה וּזְרָקָם אֶל הָאֲחֵרִים. וְאָז נִבְהֲלוּ אַנְשֵׁי הַצָּבָא, וְכָל הָעָם קָרָא:

– חַיָּל יָקָר, הִנְנוּ לְהַמְלִיךְ אוֹתְךָ מֶלֶךְ עָלֵינוּ וְלָתֵת לְךָ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ הַיָּפָה!

וְאָז הוֹשִׁיבוּ אֶת הַחַיָּל בְּמִרְכֶּבֶת הַמֶּלֶךְ וְכָל שְׁלֹשֶת הַכְּלָבִים פִּזְּזוּ וְרָקְדוּ לְפָנֶיהָ וְקָרְאוּ: “הֵידָד!” וְכָל הַנְּעָרִים שָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבֶּעוֹתֵיהֶם וְאַנְשֵׁי הַצָּבָא הֵרִימוּ אֶת נִשְׁקָם לִכְבוֹד הַמֶּלֶךְ הֶחָדָשׁ. וּבַת הַמֶּלֶךְ יָצְאָה מֵאַרְמוֹן הַנְּחֹשֶת וְהָיְתָה לְמַלְכָּה, וְהַדָּבָר הַזֶּה מָצָא חֵן רַב בְּעֵינֶיהָ! הַחֲתֻנָּה אָרְכָה שְׁמֹנָה יָמִים רְצוּפִים, וְהַכְּלָבִים יַשְׁבוּ גַם הֵם אֶל הַשֻּׁלְחָן וְלָטְשׁוּ אֶת עֵינֵיהֶם הַגְּדוֹלוֹת.

וְסוֹחֵר אֶחָד הָיָה עָשִׁיר כָּל כָּךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְרַצֵּף בְּשִׁקְלֵי כֶסֶף רְחוֹב שָׁלֵם וְכִמְעַט עוֹד סִמְטָה אַחַת סְמוּכָה לוֹ. וְאוּלָם הוּא לֹא עָשָׂה זֹאת, כִּי יָדַע לְהוֹצִיא תוֹעֶלֶת אַחֶרֶת מִכַּסְפּוֹ. אִם יֵשׁ אֲשֶׁר הוֹצִיא פְּרוּטָה הִרְוִיחַ בָּהּ שֶׁקֶל. אָכֵן, הוּא הָיָה סוֹחֵר חָרוּץ, אֲבָל בְּכָל זֹאת נֶאֱלַץ לָמוּת.

וְהִנֵּה עָבַר כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה לִבְנוֹ, וְהַבֵּן חַי לוֹ חַיִּים עַלִּיזִים, הָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּנִשְׁפֵי שַׁעֲשֻׁעִים, הָיָה עוֹשֶׂה לוֹ נַחֲשֵׁי נְיָר מִשִּׁטְרֵי כֶסֶף, וְהָיָה זוֹרֵק לְמֵי הַבְּרֵכָה עוּגוֹת מְמֻלָּאוֹת לֹא אֲבָנִים כִּי אִם מַטְבְּעוֹת זָהָב, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צִפּוֹר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְמַעֵט כַּסְפּוֹ חִישׁ מַהֵר, וְלַסּוֹף לֹא הָיוּ עוֹד בְּיָדוֹ כִּי אִם פְּרוּטוֹת מוּעָטוֹת, וּמִכָּל בְּגָדָיו לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ בִּלְתִּי אִם זוּג סַנְדַּלִּים וְשַׂלְמַת לָיִּל. מֵעַתָּה לֹא שָׂמוּ עוֹד יְדִידָיו לֵב אֵלָיו, כִּי הִתְבַּיְשׁוּ לְהַרְאוֹת בָּרְחוֹב עִמּוֹ יַחַד, וְרַק אֶחָד מֵהֶם, אָדָם בַּעַל לֵב טוֹב, שָׁלַח לוֹ אַרְגָּז יָשָׁן וְצִוָּה אֶת הַשָּׁלִיחַ לֵאמֹר לוֹ: “אֱרֹז!” – כֵּן, זֹאת הָיְתָה עֵצָה טוֹבָה מְאֹד, אֲבָל זוֹ צָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ שׁוּם חֲפָצִים לְאָרְזָם, וְלָכֵן אָרַז בָּאַרְגָּז אֶת עַצְמוֹ.

וְהָאַרְגַּז הָיָה מֻפְלָא וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ. אַךְ לָחֲצוּ בְּאֶצְבַּע עַל מַנְעוּלוֹ, וְהִנֵּה הִתְנַשֵּׂא וְטָס בָּאֲוִיר. וְכֵן עָשָׂה בֶּן הַסּוֹחֵר וְהִנֵּה עוּף! הוּא טָס בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז דֶּרֶךְ אֲרְבַּת הֶעָשָׁן, מַעְלָה מַעְלָה עַד מֵעַל לָעָבִים, הָלְאָה וָהָלְאָה, הַרְחֵק מְאֹד. מִזְּמַן לִזְמַן נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מַחֲרִיד בְּתַחְתִּית הָאַרְגָּז, וְאָז נָפְלָה אֵימָה גְּדוֹלָה עַל בֶּן הַסּוֹחֵר, פֶּן יִתְפּוֹצֵץ הָאַרְגָּז לִרְסִיסִים, וְאָז – אֵיזוֹ קְפִיצָה מְשֻׁנָּה יִקְפּוֹץ אָז מִן הָאֲוִיר אַרְצָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִקְּפִיצָה כָזֹאת!

לַסּוֹף בָּא אֶל אֶרֶץ הַתֻּרְכִּים. מֶה עָשָׂה? הִטְמִין אֶת הָאַרְגָּז בַּיַּעַר בְּתוֹךְ עָלִים יְבֵשִׁים, וְאַחַר הָלַךְ לוֹ וְנִכְנַס בָּעִיר. וְאָמְנָם עַתָּה יָכֹל לָלֶכֶת בְּלִי שׁוּם חֲשַׁשׁ, כִּי אֵצֶל הַתֻּרְכִּים הָיוּ אָז הַכֹּל לְבוּשִׁים כָּמוֹהוּ שַׂלְמוֹת לַיִל וְסַנְדַּלִּים. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מֵינֶקֶת אַחַת, וְהִיא נוֹשֵׂאת אֶת תִּינוֹקָהּ עַל כַּפֶּיהָ.

– שִׁמְעִי נָא, מֵינֶקֶת תֻּרְכִּית! – אָמַר אֵלָיהָ. – מָה טִּיבוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הַסָּמוּךְ לָעִיר, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו גְּבֹהִים כָּל כָּךְ?

– שָׁם יוֹשֶׁבֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! – עָנְתָה הַמֵּינֶקֶת: – כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי עֲתִידָה הִיא לִהְיוֹת אֻמְלָלָה מְאֹד בְּאַשְׁמַת חֲתָנָהּ, וְלָכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם לָסוּר אֵלֶיהָ בִּלְתִּי אִם בַּשָּׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוֹשְׁבִים אֶצְלָהּ.

– תּוֹדָה רַבָּה! – אָמַר בֶּן הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד שָׁב וְהָלַךְ אֶל הַיַּעַר, יָשַׁב בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס לְגַג הָאַרְמוֹן, וְטִפֵּס וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בַּחֲדַר בַּת הַמֶּלֶךְ.

וּבַת הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּבָה עַל הַסַּפָּה וְיָשָׁנָה; וְהִיא הָיְתָה נֶחֱמָדָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא נֶאֱלַץ לְנָשְּׁקָהּ. הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ וְנִבְהֲלָה עַד מְאֹד, אֲבָל הוּא אָמַר לָהּ, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים הִנֵּהוּ, וְהוּא הִגִּיעַ אֵלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבָר זֶה נָעַם לָהּ עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה יָשְׁבוּ זֶה לְצַד זֶה וְהוּא סִפֶּר לָהּ אַגָּדוֹת עַל דְּבַר עֵינֶיהָ; לְפִי דְבָרָיו הָיוּ עֵינֶיהָ שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת אַפְלוּלִיּוֹת נֶהְדָּרוֹת, וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ שָׁטוֹת בָּהֶן כְּמוֹ הַקּוֹסְמוֹת שֶׁבְּמֵי הַבְּאֵרוֹת. וְגַם סִפֶּר לָהּ עַל דְּבַר מִצְחָהּ הַדּוֹמֶה כְּהַר שֶׁלֶג וּבְתוֹכוֹ אוּלַמֵּי תִּפְאֶרֶת וּתְמוּנוֹת נֶהְדָּרוֹת. וְעוֹד סִפֶּר לָהּ אֶת הָאַגָּדָה עַל דְּבַר הַחֲסִידָה הַמְּבִיאָה אֶת הַתִּנוֹקוֹת לְאִמּוֹתֵיהֶן.

כֵּן, אַגָּדוֹת נִפְלָאוֹת סִפֶּר לָהּ! וּלַסּוֹף אָמַר לְבַת הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְהִיא הִסְכִּימָה מִיָּד.

– אֲבָל עָלֶיךָ לָבוֹא הִנָּה בְּשַׁבָּת, כִּי בְשַׁבָּת בָּאִים אֵלַי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה לְשְׁתּוֹת תֵּה. הֵם יִשְׂמְחוּ מְאֹד לִשְׁמֹע, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים יִהְיֶה בַּעֲלִי. אֲבָל עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּדֵּל לְסַפֵּר לָהֶם אַגָּדָה יָפָה מְאוֹד, כִּי אֵין דָּבָר הַמַּמְצִיא לְהוֹרַי עֹנֶג וְשַׁעֲשֻׁעִים נְעִימִים כְּמוֹ אַגָּדָהּ יָפָה. אִמִּי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים נַעֲלִים וּמַחְכִּימִים, וְאִלּוּ אָבִי אוֹהֵב אֶת הַסִּפּוּרִים הַמְבַדְּחִים וּמְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי צְחוֹק.

– אָמְנָם כֵּן, וְסִפּוּרִי זֶה יִהְיֶה הַמֹּהַר שֶׁאָבִיא לָךָ לְיוֹם חֲתֻנָּתֵךָ, כִּי מַתָּנָה אַחֶרֶת אֵין לִי! – וְאַחַר כֵּן נִתְפָּרְדוּ, אֲבָל בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה נָתְנָה לוֹ בַת הַמֶּלֶךְ חֶרֶב מְשֻׁבָּצָה מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ לוֹ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה.

וּבְכֵן יָצָא וְטָס לוֹ לְדַרְכּוֹ, קָנָה לוֹ שַׂלְמַת לַיִל חֲדָשָּׁה, וְאַחַר יָשַׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר וְחִבֵּר שָׁם אֶת הָאַגָּדָה שֶׁבִּקְּשָׁה בַּת הַמֶּלֶךְ. הָאַגָּדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה לְיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאֵין זֶה דָבָר קַל כָּל כָּךְ.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: כַּאֲשֶׁר הָיְתָה הָאַגָּדָה מוּכָנָה – וְהִנֵּה הִגִּיעַ בְּדִיּוּק יוֹם הַשַּׁבָּת.

וּבְאַרְמוֹן בַּת הַמֶּלֶךְ כְּבָר חַכּוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁעַת הַתֵּה. וְכַאֲשֶׁר בָּא הֶחָתָן קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת מְאוֹד.

– הוֹאִילָה אֵפוֹא לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה, – אַגָּדָה מַחְכִּימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַעְיוֹן עָמֹק!

– אֲבָל שֶׁתִּהְיֶה גַם מְבַדַּחַת וְתָבִיא לִידֵי צְחוֹק! – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– אָמְנָם כֵּן! אָמַר הֶחָתָן וְסִפֵּר. וְעַתָּה עֲלֵיכֶם לְהַקְשִׁיב בְּכַוָּנָה רַבָּה.

"בְּתֵבָה אַחַת יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת גַּפְרוּרִים אֲשֶׁר הִתְגָּאוּ מְאֹד בְּיִחוּסָם הָרָם. כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה חֵלֶק קָטָן שֶׁל אֲבִי כָל הַמִּשְׁפָּחָה, הוּא הָאֹרֶן הַגָּדוֹל, וְהוּא הָיָה עֵץ רָם וְעַתִּיק בַּיָעַר. וּבְכֵן נָחוּ לָהֶם הַגַּפְרוּרִים עַל כַּרְכֹּב הַכִּירָה אֲשֶׁר בַּמִּטְבָּח, בֵּין כְּלִי הָאֵשׁ מִצַּד אֶחָד וּבֵין סִיר בַּרְזֶל יָשָׁן מִצַּד שֵׁנִי, וְלָהֶם סִפְּרוּ הַגַּפְרוּרִים עַל יְמֵי נְעוּרֵיהֶם, וְכָכָה סִפֵּרוֹ:

"– הִנֵּה כֵן, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ עַל הֶעָנָף הַיָּרֹק, כִּי אָמְנָם יָשַׁבְנוּ עַל עָנָף יָרֹק. בְּכָל עֶרֶב וּבְכָל בֹּקֶר שָׁתִינוּ תֵּה שֶׁל יַהֲלוֹמִים, הוּא הַטַּל, וְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה לָנוּ זֹהַר שֶׁמֶשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת בְּכָל יוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרַח, וְכָל הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת הָיוּ מְחֻיָּבוֹת לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדוֹת יָפוֹת. וְאַף גַּם יָדֹע יָדַעְנוּ, כִּי מִן הָעֲשִׁירִים אָנוּ. כִּי כָל שְׁאָר הָעֵצִים הָיוּ לְבוּשֵׁי עֳפָאֵיהֶם רַק בִּימֵי הַקַּיִץ, וְאִלּוּ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ יָכְלָה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָהּ לִרְכּוֹשׁ לָנוּ בְּגָדִים יְרֻקִּים גַּם לַקַּיִץ וְגַם לְחֹרֶף. אֲבָל הִנֵּה בָאוּ חוֹטְבֵי הָעֵצִים, וְהַכֹּל נִשְׁתַּנָּה תַכְלִית שִׁנּוּי; כָּל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַגְּדוֹלָה נִתְפַּצְּלָה וְנִתְפָּרָדָה. אֲבִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, הַגֶּזַע גּוּפוֹ, נִתְמַנָּה תֹּרֶן רָאשִׁי וְהוּא תָפַס מְקוֹם כָּבוֹד בָּאֳנִיָּה נֶהְדָּרָה הַיּוֹדַעַת לָשׁוּט בַּיָּמִּים וּלְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁהּ. שְׁאָר הָעֲנָפִים נִתְמַנּוּ גַּם הֵם לְמִשְׂרוֹת נִכְבָּדוֹת אֲחֵרוֹת, וְלָנוּ נִתַּן הַתַּפְקִיד לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ בִּשְׁבִיל הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט.

"– וַאֲנִי יוֹדֵע לָשִׁיר שִׁירָה אַחֶרֶת! – אָמַר סִיר הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר לְצִדּוֹ נָחוּ הַגַּפְרוּרִים. – לְמִן הָרֶגַע שֶׁיָּצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם הִרְבּוּ לְמָרְקֵנִי וּלְבַשְּׁלֵנִי. אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאִם אַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, הֲלֹא אֲנִי הַנִּכְבָּד בְּכָל הַבַּיִת. אֵין לִי תַעֲנוּג גָּדוֹל מֵאֲשֶׁר לְנוּחַ אַחַר הַסְּעוּדָה עַל הַכַּרְכֹּב, כְּשֶׁאֲנִי מְמֹרָק וּמְצֻחְצָח, וּלְהִכָּנֵס בְּשִׂיחָה שֶׁל חָכְמָה עִם שְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָכֵן אָנוּ כֻלָּנוּ חַיִּים פֹּה תָמִיד בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת, חוּץ מִן הַדְּלִי הַיּוֹרֵד מִזְּמַן לִזְמַן לְמַטָּה אֶל הֶחָצֵר. הַשָּׁלִיח הַיָּחִיד, הַמַּמְצִיא לָנוּ חֲדָשׁוֹת מִן הַחוּץ, הוּא הַסַּל הַמֵּבִיא יְרָקוֹת מִן הַשּׁוּק, אֲבָל פִּיו מָלֵא תָּמִיד דִּבְרֵי חֻצְפָּה וּמְרִידָה כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה וְהָעָם. וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים, וּקְדֵרָה יְשָׁנָה, אֲשֶׁר נִבְהֲלָה מְאֹד לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, נָפְלָה אַרְצָה וְנִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים. אָכֵן, הִיא הָיְתָה קְדֵרָה יְשָׁרָה וּצְנוּעָה מְאֹד, תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין לִי עַל דִּבְרָתִי.

"– אֲבָל הִנֵּה אַתָּה מַרְבֶּה לְפַטְפֵּט יוֹתֵר מִדָּי! – אָמַר כְּלִי הָאֵשׁ, וְהַפֶּלֶד שֶׁלּוֹ הִכָּה עַל הַחַלָּמִישׁ עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת. – הַאִם לֹא מוּטָב לָנוּ לְעֲרֹךְ נֶשֶׁף שַׁעֲשֻׁעִים?

"– אָמְנָם כֵּן, הָבָה נְשׂוֹחֵחַ וּנְבָרֵר מִי הוּא הַנִּכְבָּד בְּכֻלָּנוּ, – אָמְרוּ הַגַּפְרוּרִים.

" – לֹא, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר עַל עַצְמִי! – עָנְתָה קְדֵרַת הַחֶרֶשׂ. – אֲנִי מַצִּיעָה לַעֲרֹךְ מְסִבַּת רֵעִים. אֲנִי אֶהְיֶה הַמַּתְחִילָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם דָּבָר; כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יְסַפֵּר מָה מִקּוֹרוֹת חַיָּיו. בִּמְסִבָּה כָזֹאת יוּכַל כָּל אֶחָד לִמְצֹא סִפּוּק לְנַפְשׁוֹ וְגַם עֹנֶג רָב. וּבְכֵן שִׁמְעוּ: עַל שְׂפַת יַם הַמּוֹלֶדֶת, לְיַד אַחַד הַמִּפְרָצִים – – –

"– הַהַתְחָלָה נֶהְדָּרָה! – קָרְאוּ כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת. – בְּלִי סָפֵק נִשְׁמַע הַפַּעַם סִפּוּר אֲשֶׁר יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי הַכֹּל.

"– כֵּן, שָׁם בִּלִּיתִי אֶת יְמֵי נְעוּרַי בְּבֵית מִשְׁפָּחָה צְנוּעָה. הָרְהִיטִים הָיוּ מְמֹרָטִים, וְהָרִצְפָה הָיְתָה מְצֻחְצָחָה, וּמִקֵּץ כָּל שְׁבוּעַיִם הֶעֱלוּ עַל הַחַלּוֹנוֹת וִילוֹנוֹת חֲדָשִׁים!

"– עַד מָה אַתְּ מֵיטִיבָה לְתָאֵר! הַתְּמוּנָה מַמָּשׁ חַיָּה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ! – אָמְרָה הַמִּבְרֶשֶׁת הָעֲשׂוּיָה לְטַאטֵא אֶת הַבַּיִת. – וּמִיָּד אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כִּי אִשָּׁה הִיא הַמְּסַפֶּרֶת; חוּט שֶׁל חֵן וּנְקִיּוּת עוֹבֵר בְּכָל הַדְּבָרִים.

"– כֵּן, דָּבָר זֶה מֻרְגָּשׁ יָפֶה! – אָמַר הַדְּלִי, וּמֵרֹב חֶדְוָה קָפַץ תַּחְתָּיו עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֵּימָיו עַל הָרִצְפָּה!

"וְהַקְּדֵרָה הוֹסִיפָה לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ, וְסוֹפוֹ לֹא בִּיֵּשׁ אֶת תְּחִלָּתוֹ.

“כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת נִצְטַלְצְלוּ מִשִּׂמְחָה וְהַמִּבְרֶשֶׁת־הַמַּטְאֲטֵא הוֹצִיאָה מִתֵּיבַת הָאַשְּׁפָּה עֲלֵי כַרְפַּס יְרֻקִּים וְעִטְּרָה אוֹתָם זֵר סָבִיב לַקְּדֵרָה, כִּי יָדְעָה הַמִּבְרֶשֶׁת, כִּי בָזֶה תְּעוֹרֵר קִנְאָה בְּלֵב הָאֲחֵרִים, וְחוּץ מִזֶּה חֲשָׁבָה: „אִם אֲנִי אֲעַטְרֶנָּה הַיּוֹם תְּעַטְרֵנִי הִיא מָחָר!”

"– וְעַתָּה הִנְנִי לָצֵאת בְּמָחוֹל! – אָמְרָה צְבַת הַגֶּחָלִים, וְהִיא פָתְחָהּ בְּרִקּוּד. אֲבָל – אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת! – עַד כַּמָּה הִגְבִּיהָה זוֹ לְהָרִים בְּכָל פַּעַם אַחַת מֵרַגְלֶיהָ. צִפּוּי הַכִּסֵּא הַיָשָׁן שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה נִתְפַּקַּע לְמַרְאֵה הָרִקּוּד הַזֶּה.

"– הַיְעַטְּרוּנִי זֵר אַף אוֹתִי? – שָׁאֲלָה צְבַת הַגֶּחָלִים; וְאַף הִיא עֻטְּרָה זֶר.

"– כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אֲסַפְסוּף! – חָשְׁבוּ הַגַּפְרוּרִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

"וְעַתָּה הִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתֵּה לָשִׁיר אֶת שִׁירָהּ, אֲבָל הִיא הִתְנַצְּלָה כִּי מְצֻנָּנָה הִנֶּהָ: וְחוּץ מִזֶּה אֵין בִּיכָלְתָּהּ לָשִׁיר אֶלָּא בָּעֵת שֶׁהַמַּיִם רוֹתְחִים בְּקִרְבָּהּ; אֲבָל כָּל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא אֲמַתְלָא מִתּוֹךְ שַׁחְצָנוּת; עַל פִּי הָאֱמֶת לֹא הָיְתָה שָׁרָה אֶלָּא בְּעָמְדָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאוּלָם בַּעַל הַבָּיִת.

"וְעַל הַחַלּוֹן עָמַד דְיוּתָה, וּבָהּ הָיָה תָקוּעַ עֵט יָשָׁן, שֶׁבּוֹ הָיְתָה הַמְשָׁרֶתֶת רְגִילָה לִכְתֹּב אֶת מִכְתָּבֶיהָ. לֹא הָיָה בּוֹ בְּעֵט זֶה שׁוּם דָּבָר מוֹשֵׁךְ לֵב בְּיִחוּד, חוּץ מִמַּה שֶׁהָיָה טָבוּל בַּדְּיוּתָהּ עָמֹק יוֹתֵר מִדַּי, אֲבָל דַּוְקָא דָּבָר זֶה נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו לְמַעֲלָה יְתֵרָה.

"– אִם אֵין מְכוֹנַת הַתֵּה רוֹצָה לָשִׁיר, – אָמַר הָעֵט, – יָכֹל נוּכַל לְוַתֵּר עַל שִׁירָהּ. הִנֵּה שָׁם מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן בַּכְּלוּב יוֹשֵׁב הַזָּמִיר, וְאַף הוּא יוֹדֵעַ לָשִׁיר. אָמְנָם הוּא לֹא לָמַד מְאוּמָה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְרַעֵם עָלָיו הָעֶרֶב מִשּׁוּם כָּךְ!

"– וַאֲנִי סוֹבֵר, – הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ קוּמְקוּם הַתֵּה, אֲשֶׁר תָּפַס אֶת הַמִּשְׂרָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר הַמִּטְבָּח וְהָיָה אָח חוֹרֵג לִמְכוֹנַת הַתֵּה, – אֲנִי סוֹבֵר, כִּי זֶהוּ מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה בְּהֶחְלֵט, לְהַקְשִׁיב לְשִׁירָתָהּ שֶׁל צִפּוֹר זָרָה. הַאִם כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל אוֹהֲבֵי מוֹלַדְתָּם? אֲנִי דוֹרֵשׁ, כִּי סַל הַיְרָקוֹת הַמְבַקֵּר בַּשּׁוּק יַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה!

"– אֲנִי מְרֻגָּז עַד מְאֹד! – עָנָה וְאָמַר הַסַּל. – אֲנִי מְרֻגָּז כָּל כָּךְ שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם! כְּלוּם כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לָנוּ לְהוֹצִיא אֶת זְמַנֵּנוּ לְבַטָלָה בְּפִטְפּוּטֵי הֲבָלִים? כְּלוּם לֹא מֵחָכְמָה נַעֲשֶׂה אִם נַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הַבַּיִת וְנָשׁוּב וּנְסַדֵּר כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן? אָז כָּל אֶחָד יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם וַאֲנִי אֲפַקֵּחַ עַל הַסֵּדֶר וְעַל פִּי יִשַּׁק כָּל עַמֵּנוּ!

"– כֵּן, הָבָה נַעֲשֶׂה הֲמֻלָּה רַבָּה! – קָרְאוּ הַכֹּל.

"פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדָּלֶת. הַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה בַּמִּטְבָּח, וּבִן רֶגַע נִשְׁתַּתְּקוּ כֻּלָּם וְלֹא הֵעֵזּוּ עוֹד לִפְצוֹת פֶּה. אֲבָל לֹא הָיָה בֵינֵיהֶם אַף סִיר אֶחָד שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֶת גֹּדֶל כֹּחוֹ וְעֶרְכּוֹ.

"– אִלּוּ רַק חָפַצְתִּי, – חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם: – כִּי עַתָּה הָיָה לָנוּ נֶשֶׁף מְבַדֵּחַ עַד מְאֹד!

הַמְשָׁרֶתֶת לָקְחָה אֶת הַגַּפְרוּרִים וְהֶעֶלְתָה בָּהֶם אֵשׁ עַל הַכִּירָה – הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ, אֵיךְ הֵם נִתְלַהֲטוּ וְנִתְלֶהָבוּ

“– וְעַתָּה הֲלֹא יִרְאֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אָנוּ רִאשׁוֹנִים בְּמַעֲלָה! – חָשְׁבוּ בְּלִבָּם. – מָה רַב הַזֹּהַר, כַּמָּה אוֹר צָפוּן בָּנוּ! – וּפִתְאֹם עָלוּ וְכָלוּ בָאֵשׁ”.

– זוֹ הָיְתָה אַגָּדָה נִפְלָאָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה. – בְּשָׁמְעִי אוֹתָהּ נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטְבָּח עִם הַגַּפְרוּרִים יָחַד. כֵּן, רָאוּי אַתָּה לָשֵׂאת אֶת בִּתֵּנוּ לְאִשָּׁה!

– אָמְנָם כֵּן! – עָנָה הַמֶּלֶךְ. בִּתֵּנוּ תִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַבָּא! – וְהוּא דִבֶּר אֵלָיו בְּאַהֲבָה, כִּי מֵעַתָּה הֲלֹא הוּא עָתִיד לִהְיוֹת בֶּן מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וּבְכֵן נִקְבַּע יוֹם הַחֲתֻנָּה, וְעוֹד בָּעֶרֶב לִפְנֵי הַיּוֹם הַהוּא הוּאֲרָה כָּל הָעִיר בְּאוּרִים. בָּרְחוֹבוֹת חֻלְּקוּ לְכֹּל עוּגוֹת וּכְעָכִים, וְנַעֲרֵי הָאֲסַפְסוּף מִלְּאוּ אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת, קָרְאוּ הֵידָד וְשָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם; בְּקִצּוּר, הַתִּפְאֶרֶת הָיְתָה רַבָּה לְאֵין שִׁעוּר.

– אַף אֲנִי מְחֻיָּב לִתְרוֹם אֶת תְּרוּמָתִי לְשֵׁם הַחֲגִיגוֹת! – חָשַׁב בֶּן הַסּוֹחֵר. הָלַךְ וְקָנָה רְשָׁפִים וְזִיקִים וּפְצָצִיּוֹת וְכָל מִינֵי אוּרִים, שָׂם אֶת כָּל אֵלֶּה בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס וְהִתְרוֹמֵם בּוֹ לְמַעְלָה בָּאֲוִיר.

פּוּץ־פַּץ! נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מִמְּרוֹמִים, וְיִּגְדַּל הַשָּׁאוֹן וַתֵּרֶב הַהֲמֻלָּה עַד מְאֹד.

וְהַתֻּרְכִּים בְּשָׁמְעָם כָּל זֹאת קָפְצוּ מִתִּמָּהוֹן לְמַעְלָה, עַד אֲשֶׁר עָפוּ סַנְדַּלֵּיהֶם מֵעַל לְאָזְנֵיהֶם. מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה בַּאֲוִיר לֹא רָאוּ מֵעוֹדָם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה הִנֵּה רָאוּ כֻלָּם וְהִכִּירוּ, כִּי אָמְנָם אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא הַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה.

וּבֶן הַסּוֹחֵר, לְאַחַר שֶׁיָּרַד בְּאַרְגָּזוֹ שׁוּב אַרְצָה בְּסֵתֶר הַיַּעַר, אָמַר לְעַצְמוֹ: – עַתָּה אֵלֵךְ הָעִירָה וְאֶשְׁמַע אֶת אֲשֶׁר יְסַפֵּר הָעָם עַל כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאוּ בָאֲוִיר. תּוּכְלוּ לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, עַד מֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם.

וְאָמְנָם, נִפְלָאִים מְאֹד הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הַבְּרִיּוֹת! כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם רָאָה אֶת הַדְּבָרִים עַל פִּי דַּרְכּוֹ, אֲבָל רשֶׁם נֶהְדָּר עָשָׂה הַמַּחֲזֶה עַל כֻּלָּם יָחַד.

– אֲנִי רָאִיתִי אֶת אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! – סִפֶּר הָאֶחָד. – עֵינַיִם לוֹ כְּכוֹכָבִים נוֹצְצִים וּזְקָנוֹ לָבָן כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי הַמָּיִם!

– הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּטוּסוֹ אַדֶּרֶת שֶׁל אֵשׁ, – סִפֶּר הַשֵּׁנִי. – וּמִבֵּין קִפְלֵי הָאַדֶּרֶת הֵצִיצוּ רָאשֵׁי מַלְאָכִים נֶחְמָדִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם!

כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ הַדְּבָרִים הַנֶּהֱדָּרִים אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי כֻלָּם, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת הִנֵּה יָחֹג אֶת חַג חֲתֻנָּתוֹ.

וּבְכֵן הָלַךְ וְשָׁב הַיַּעְרָה, כְּדֵי לְשֶׁבֶת בְּאַרְגָּזוֹ וְלָטוּס בּוֹ אֶל הַחֻפָּה – אֲבָל אֵיפֹה הוּא הָאַרְגָּז? הָאַרְגָּז נִשְׂרָף. נִיצוֹץ אֶחָד נִשְׁאַר בּוֹ מִן הַזִּיקִים וְהָאוּרִים, וְהָאֵשׁ אָחֲזָה בּוֹ, וְכָל הָאַרְגָּז הָפַךְ אֵפֶר. עַתָּה לֹא יָכֹל עוֹד לָטוּס, וְלֹא הָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְהַגִּיעַ אֶל כַּלָּתוֹ.

וְהִיא עָמְדָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַל הַגַּג וְהִמְתִּינָה לוֹ. וַעֲדַיִן הִיא מְחַכָּה, וְאִלּוּ הוּא מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּמְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת, אֲבָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלֶּה אֵין מְבַדְּחוֹת עוֹד כְּמוֹ הַסִּפּוּר עַל הַגַּפְרוּרִים.

וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל הָיוּ כֻלָּם אַחִים, כִּי כֻלָּם הוּצְקוּ מִכַּף אַחַת שֶׁל בְּדִיל. נִשְׁקָם הָיָה מוּכָן בִּזְרֹעָם, פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים קָדִימָה אֶל מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב; לְבוּשָׁם אָדֹם וְכָחֹל, בְּקִצּוּר מַדֵּיהֶם הָיוּ נֶהְדָּרִים. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בָעוֹלָם הַזֶּה, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּרַם הַמִּכְסֶה שֶׁל הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ הָיוּ מֻטָּלִים, הָיוּ הַמִּלִּים: “חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל!” דְּבָרִים אֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּי נַעַר קָטָן, וְהוּא מָחָא אֶת כַּפָּיו מֵחֶדְוָה. הוּא קִבֵּל אוֹתָם מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, וְעַתָּה הִצִּיג אוֹתָם עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן בַּמַּעֲרָכָה כְּמַעֲרֶכֶת צָבָא מוּכָן לַקְרָב. כֻּלָּם הָיוּ דּוֹמִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּדִיּוּק גָמוּר, וְרַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה שׁוֹנֶה קְצָת מִכֻּלָּם: לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא רֶגֶל אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא הוּצַק אַחֲרוֹן לֹא מָצָא לוֹ עוֹד הַבְּדִיל לִשְׁתֵּי רַגְלָיִם; וְאוּלָם הוּא עָמַד עַל רַגְלוֹ הָאַחַת אֵיתָן כְּשֵׁם שֶׁעָמְדוּ שְׁאָר חֲבֵרָיו עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, וְדַוְקָא הוּא נִבְדַּל מִכֻּלָּם בְּגוֹרָלוֹ וּבְקוֹרוֹת חַיָּיו שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְזִכְרוֹן עוֹלָם:

עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁשָּׁם הָיוּ מֻצָּגִים נִמְצְאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה צַעֲצוּעִים אֲחֵרִים; אֲבָל הַצַּעֲצוּעַ שֶׁמָּשַׁךְ אֵלָיו אֶת הָעַיִן בְּיוֹתֵר הָיָה אַרְמוֹן נֶהְדָּר עָשׂוּי נְיָר. בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר הָיָה לְהָצִיץ פְּנִימָה לְתוֹךְ הָאוּלַמִּים. וְלִפְנֵי הָאַרְמוֹן עָמְדוּ עֵצִים קְטַנִּים סָבִיב לִבְרֵכָה עֲשׂוּיָה מִגֶּזֶר זְכוּכִית שֶׁל רְאִי. בַּרְבּוּרֵי שַׁעֲוָה שָׁטוּ בַּבְּרֵכָה וּפְנֵיהֶם הִשְׁתַּקְּפוּ מִתּוֹךְ הַמָּיִם. כָּל זֶה הָיָה נָאֶה מְאֹד, אֲבָל הַנָּאָה מִכָּל הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנָּה אֲשֶׁר עָמְדָה בַּפֶּתַח הַפָּתוּחַ שֶׁל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. אַף הִיא הָיְתָה גְּזוּרָה מִנְּיָר, אֲבָל הָיְתָה לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי, וְעַל כְּתֵפֶיהָ הָיָה נָתוּן סֶרֶט כָּחֹל, קָטָן וְצַר; וּבְאֶמְצַע הַסֶּרֶט הַזֶּה נִרְאָה כּוֹכָב נוֹצֵץ, וְהוּא גָּדוֹל כְּגֹדֶל כָּל פָּנֶיהָ. הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה נָשְׂאָה בְּחֵן אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לְמַעְלָה, כִּי הָיְתָה רַקְדָנִית, וְחוּץ מִזֶּה הָיְתָה רַגְלָהּ הָאַחַת מוּרָמָה עַד לְגֹבַהּ כָּזֶה, שֶׁחַיַּל הַבְּדִיל לֹא יָכֹל לִרְאוֹתָהּ כְּלָל, וְלָכֵן חָשַׁב כִּי אַף הִיא כָּמוֹהוּ אֵין לָהּ אֶלָּא רֶגֶל אֶחָת.

– נַעֲרָה זוֹ נָאָה לִי לִהְיוֹת אִשְׁתִּי! – חָשַׁב. – אֲבָל יַחְסָנִית הִיא לְעֻמָּתִי יוֹתֵר מִדַּי, כִּי הִיא דָרָה בְּאַרְמוֹן, וַאֲנִי אֵין לִי אֶלָּא תֵּבָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מֻכְרָח לְהִתְגּוֹרֵר עִם עוֹד עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים, וְאֵין זוֹ דִירָה נָאָה לָהּ. וּבְכָל זֹאת, הָבָה אֶרְאֶה אִם אֶמְצָא הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְוַדַּעַ אֵלֶיהָ.

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה הִשְׁתַּטַּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ מֵאֲחוֹרֵי קֻפְסַת טַבַּק לַהֲרָחָה שֶׁעָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן. מִכָּאן הָיָה יָכֹל לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה הַנָּאָה, שֶׁלֹּא עָיְפָה מֵעֲמֹד עַל רַגְלָהּ הָאַחַת, וּבְכָל זֹאת לֹא נִכְשְׁלָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָעֶרֶב הִשְׁכִּיבוּ אֶת שְׁאָר חֲבֵרָיו הַחַיָּלִים בְּתֵבָתָם, וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת עָלוּ עַל מִטָּתָם לִישֹׁן. וְעַתָּה הִנֵּה הֵחֵלּוּ הַצַּעֲצוּעִים לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים שׁוֹנִים, פַּעַם בְּ“מַחֲבוֹאִים” וּפַעַם בְּ“שׁוֹדְדִים וְשׁוֹטְרִים” וּפַעַם בְּ“בַעַל הַבַּיִת וְאוֹרְחָיו”. חַיָּלֵי הַבְּדִיל הִצְטַלְצְלוּ בְּתֵבָתָם, כִּי חָפְצוּ גַם הֵם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָקִים, אֲבָל לֹא עָצְרוּ כֹחַ לְהָרִים אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה. מְפַצֵּחַ הָאֱגוֹזִים הִזְדַּקֵּר וְקָפַץ קְפִיצוֹת מְשֻׁנּוֹת וְהַחֶרֶט רָץ בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי לוּחַ הַצִּפְחָה. וַהֲמֻלָּה רַבָּה הָיְתָה, עַד אֲשֶׁר הֵקִיץ הַזָּמִיר מִשְּׁנָתוֹ וּפָצַח גַּם הוּא אֶת רִנָּתוֹ, אֲבָל רַק בַּחֲרוּזִים. הַשְּׁנַיִם הַיְּחִידִים אֲשֶׁר לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם הָיוּ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָרַקְדָנִית הַקְּטַנָּה. הִיא עָמְדָה זְקוּפָה וִישָׁרָה כַּחֲנִית עַל בֹּהֶן רַגְלָהּ הָאַחַת וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ מוּרָמוֹת; וְאַף הוּא הָיָה יַצִּיב וְאֵיתָן בְּרַגְלוֹ אַחַת, אַף רֶגַע אֶחָד לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנָּה.

וְהִנֵּה צִלְצֵל הַשָּׁעוֹן אֶת שְׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְקִישׁ־קַשׁ! קָפַץ וְנִפְתַּח הַמִּכְסָה שֶׁל קֻפְסַת הַטַּבַּק, אֲבָל בָּהּ לֹא הָיָה טַבַּק לַהֲרָחָה, לֹא, כִּי אִם שֵׁדוֹן שָׁחֹר וְקָטָן; זוֹ הָיְתָה מְלֶאכֶת אֳמָּנוּת.

– חַיַּל הַבְּדִיל! אָמַר לוֹ הַשֵּׁדוֹן: – הֵן עֵינֶיךָ תֵּצֶאנָה מֵחוֹרֵיהֶן!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

– טוֹב אֵיפוֹא, בַּבֹּקֶר תִּרְאֶה וְתֵדָע! – אָמַר הַשֵּׁדוֹן.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהַיְּלָדִים קָמוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם, הוּצַג חַיַּל הַבְּדִיל עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וְאִם נַעֲשָׂה הַדָּבָר בְּאַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן אוֹ בְּאַשְׁמַת רוּחַ פְּרָצִים, בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתַּח פִּתְאֹם הַחַלּוֹן וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִן הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמָטָּה. זוֹ הָיְתָה נְפִילָה אֲיֻמָּה, הוּא פָּשַׁט אֶת רַגְלוֹ הַיְחִידָה לְתוֹךְ הָאֲוִיר, וְנִשְׁאַר תָּקוּעַ בֵּין אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל קוֹבָעוֹ וְחֹד כִּידוֹנוֹ נָטוּי לְמַטָּה.

הַמְשָׁרֶתֶת וְהַנַּעַר הַקָּטָן מִהֲרוּ מִיָּד לָרֶדֶת לְמַטָּה לְבַקְשׁוֹ; אֲבָל אִם כִּי רַגְלֵיהֶם כִּמְעַט דָּרְכוּ עָלָיו, בְּכָל זֹאת לֹא נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם. לוּ קָרָא לָהֶם חַיַּל הַבְּדִיל: “פֹּה הִנְנִי!” וַדַּאי שֶׁהָיוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ מִיָּד, אֲבָל הוּא הָיָה לָבוּשׁ מַדֵּי צָבָא וְחָשַׁב כִּי לֹא יָאֶה לוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה.
וְהִנֵּה הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם; טִפָּהּ בָּאָה אַחֲרֵי טִפָּה, עַד שֶׁהָפַךְ גֶּשֶׁם עַז וְשׁוֹטֵף; וְכַאֲשֶׁר פָּסַק הַגֶּשֶׁם בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם שְׁנַיִם מִנַּעֲרֵי הָרְחוֹב.

– רְאֵה נָא רְאֵה! – אָמַר הָאֶחָד: – הִנֵּה פֹּה מֻטָּל חַיַל שֶׁל בְּדִיל, עָלָיו לָזוּז מִפֹּה וּלְהַפְלִיג בָּאֳנִיַּת מִפְרָשׂ לַיָּם!

וְהֵם עָשׂוּ סִירָה מִנְּיָר שֶׁל עִתּוֹנִים, הוֹשִׁיבוּ בָהּ אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהֵשִׁיטוּ אוֹתוֹ עִם מוֹרַד הַזֶּרֶם שֶל מֵי בִּיב הַשּׁוֹפְכִין. שְׁנֵי הַנְּעָרִים רָצוּ לְאֹרֶךְ הַבִּיב וּמָחֲאוּ יְדֵיהֶם מִשִּׂמְחָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ! מֶה אַדִּירִים הָיוּ הַגַּלִּים שֶׁהִתְרוֹמְמוּ בַּבִּיב וּמֶה עַז הָיָה הַזֶּרֶם הַגּוֹרֵף! אֵין זֹאת כִּי גִשְׁמֵי זַעַם יָרְדוּ הַפָּעַם! סִירַת הַנְּיָר הִתְנוֹדְדָה אָנֶה וָאָנָה, יָרְדָה וְעָלְתָה, וּפְעָמִים הִסְתּוֹבְבָה בַּמַּעְגָּל, עַד שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל רָחֲפוּ מִפָּחַד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף לִהְיוֹת אֵיתָן כַּאֲשֶׁר הָיָה, וּמַרְאֵה צְבָעָיו לֹא דָהָה, וְהוּא הִבִּיט קָדִימָה וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

פִּתְאוֹם נִדְחֲפָה הַסִּירָה אֶל תַּחַת לְגֶשֶׁר אָרֹךְ שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּיב; פֹּה שָׂרְרָה אֲפֵלָה גְמוּרָה כָּאֲפֵלָה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֵּבָה.

– אָנָה אֲנִי בָא כָּעֵת? – חָשַׁב, – כֵּן, כֵּן זוֹ הִיא אַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן! אֲהָהּ, לוּ רַק יָשְׁבָה פֹּה אִתִּי בַּסִּירָה הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, וְלוּ גַם תִּגְדַּל אָז הָאֲפֵלָה כִּפְלָיִם!

בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ עַכְבַּר מַיִם גָּדוֹל שֶׁמִּשְׁכָּנוֹ נִמְצָא תַחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב.

– הֲיֵשׁ לְךָ תְּעוּדַת מַסָּע? – שָׁאַל הָעַכְבָּר. – הַרְאֵנִי אֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל הֶחֱרִישׁ וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בְּיֶתֶר עֹז. הַסִּירָה הוֹסִיפָה לָשׁוּט לְדַרְכָּהּ וְהָעַכְבָּר רָץ אַחֲרֶיהָ. אוֹי! אֵיךְ חָרַק אֶת שִׁנָּיו וְאֵיךְ צָוַח לַקִּיסָמִים וְלַקַּשׁ שֶׁצָּפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם: “עִכְּבוּהוּ! תִּפְסוּהוּ! הוּא לֹא שִׁלֵּם אֶת הַמֶּכֶס, הוּא לֹא הֶרְאָה תְּעוּדַת מַסָּע!”

וְאוּלָם הַזֶּרֶם הָלַךְ הָלוֹךְ וָעָז; וּבְטֶרֶם הִגִּיעַ חַיַּל הַבְּדִיל עַד קְצֵה הַגֶּשֶׁר אָמְנָם כְּבָר נִרְאָה לְעֵינָיו שֵׁנִית אוֹר הַיּוֹם, אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע גַּם קוֹל רַעַם אַדִּיר הֶעָלוּל לְהַפִּיל אֵימָה גַם עַל אִישׁ בַּעַל לֵב אַמִּיץ. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, כִּי בִקְצֵה הַגֶּשֶׁר יָרַד הַבִּיב יָשָׁר לְתוֹךְ תְּעָלָה, וּמִזֶּה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה לֹא קְטַנָּה מִן הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָנוּ בָעֵת שֶׁאָנוּ נֶאֱלָצִים לָרֶדֶת בְּסִירָתֵנוּ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם שֶׁל מַפַּל מַיִם גָּדוֹל.

וְהִנֵּה נִמְצָא קָרוֹב לַמָּקוֹם הַהוּא עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁלֹּא יָכוֹל עוֹד לְהִתְעַכֵּב. הַסִּירָה יָרְדָה בַמּוֹרָד, וְחַיַּל הַבְּדִיל הוֹסִיף לָשֶׁבֶת זָקוּף בְּכָל מַאֲמַצֵּי יְכָלְתּוֹ. אַל נָא יֹאמַר שׁוּם אָדָם, שֶׁהוּא מִצְמֵץ בְּעֵינָיו מִפָּחַד. הַסִּירָה הִסְתּוֹבְבָה שָׁלשׁ אַרְבַּע פְּעָמִים סְבִיב לְעַצְמָהּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִתְמַלְּאָה מַיִם עַד שְׂפָתָהּ, – עַתָּה הִיא מֻכְרָחָה לִטְבּוֹעַ. חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד עַד צַוָּאר בַּמַּיִם, וְהַסִּירָה הֶעֱמִיקָה לִשְׁקֹעַ מֵרֶגַע לֶרֶגַע. הַנְּיָר הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְפָּרֵד; וְעַתָּה הִנֵּה עָבְרוּ הַמַּיִם אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחַיָּל, – וְאָז חָשַׁב עַל דְּבַר הָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה, אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא תִרְאֶינָה עוֹד עֵינָיו אוֹתָהּ; וּבְאָזְנָיו צִלְצְלָה שִׁירַת אֵבֶל, וְהוּא יָדַע, הַמִּסְכֵּן, כִּי הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת בַּאֲבִיב יָמָיו.

וְהִנֵּה נִקְרַע הַנְּיָר, וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִתּוֹכוֹ, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע בְּלָעוֹ דָג גָּדוֹל.

אוֹיָהּ! מָה רַבָּה פֹּה הַחֲשֵׁכָה פְּנִימָה; הַפַּעַם גָּדְלָה צָרָתוֹ מֵאֲשֶׁר תַּחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב, רֵאשִׁית כֹּל מִפְּנֵי שֶׁפֹּה הָיָה הַמָקוֹם צַר מְאֹד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף חַיַּל הַבְּדִיל לְהִתְחַזֵּק אֵיתָן, וְהוּא הִתְמַתֵּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ עִם נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהַדָּג הִתְרוֹצֵץ אָנֶה וָאָנָה וְעָשָׂה אֶת הַתְּנוּעוֹת הָאֲיֻמּוֹת בְּיוֹתֵר; לַסּוֹף הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה, וּכְמוֹ זִיק שֶׁל בָּרָק עֲבָרוֹ. אַחֲרֵי כֵן חָדַר פְּנִימָה זֹהַר אוֹר וְנִשְׁמַע קוֹל רָם: “הִנֵּה חַיַּל הַבְּדִיל!” – הַדָּג שֶׁבָּלַע אוֹתוֹ נָדוֹג, נִמְכַּר וְהוּבָא אֶל הַמִּטְבָּח, שֶׁשָּׁם פָּתְחָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּסַכִּין גָּדוֹל אֶת בִּטְנוֹ. הִיא תָפְסָה אֶת הַחַיָּל בְּטַבּוּרוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל חַדְרֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם הִשְׁתּוֹקְקוּ הַכֹּל לִרְאוֹת אֶת הַתַּיָּר הַמְּשֻׁנֶּה אֲשֶׁר יָצָא לְמַסָּעָיו בְּקֵבָתוֹ שֶׁל דָּג; וְאוּלָם חַיַּל הַבְּדִיל לֹא הִתְגָאָה כְּלָל בַּדָּבָר הַזֶּה. הִצִּיגוּהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִנֵּה – אָכֵן מָה גְּדוֹלִים הֵם פִּלְאֵי הָעוֹלָם, כִּי הִנֵּה נִמְצָא חַיַּל הַבְּדִיל בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁם הִתְאַכְסֵן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הוּא רָאָה אֶת אוֹתָם הַיְלָדִים, וְאוֹתָם הַצַּעֲצוּעִים עָמְדוּ עַל הַשֻּׁלְחָן: הָאַרְמוֹן הַנֶּהְדָּר וְהָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה הַנָּאָה בְּפֶתַח שַׁעֲרוֹ. עֲדַיִן עָמְדָה עַל רֶגֶל אַחַת, וְרַגְלָהּ הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה מוּרָמָהּ בָּאֲוִיר לְמַעְלָה, כִּי אַף הִיא הָיְתָה מוּצָקָה. הַדָּבָר הַזֶּה נָגַע כָּכָה עַד לִבּוֹ שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל, שֶׁכִּמְעַט שָׁפַךְ דִמְעוֹת בְּדִיל, אֲבָל לְהִתְאַפֵּק מִשּׁוּם הַנִּמּוּס. הוּא רָאָה אוֹתָהּ וְהִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ, אֲבָל שְׁנֵיהֶם לֹא אָמְרוּ דָבָר.

פִּתְאוֹם תָּפַס אֶחָד הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהִשְׁלִיכוֹ יָשָׁר אֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם סִבָּה לְכָךְ. אֵין זֹאת כִּי הַשֵּׁדוֹן שֶׁבַּתֵּבָה הוּא אֲשֶׁר הֱסִיתוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד בַּתַּנּוּר מוּאָר כֻּלּוֹ וְהִרְגִּישׁ חֹם מַבְהִיל אֲבָל לֹא יָדַע לְהַבְחִין, אִם חֹם זֶה בָּא לוֹ מִן הָאֵשׁ הָאֲמִתִּית אוֹ מִלַּהַט הָאַהֲבָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּעַר בְּלִבּוֹ. כָּל צְבָעָיו הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, וְאִישׁ לֹא יָדַע לְהַגִּיד, אִם דָּבָר זֶה קָרָהוּ בְּעֵת מַסָּעוֹ אוֹ מֵחֲמַת תּוּגָתוֹ הַגְּדוֹלָה. הוּא הִסְתַּכֵּל בַּנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה וְאַף הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הִנֵּה הוּא מֻתָּךְ וְהוֹלֵךְ, אֲבָל עֲדַיִן עָמַד אֵיתָן וְנִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת, וְהָרוּחַ תָּפַס אֶת הָרַקְדָנִית, וְהִיא עָפָה כְּבַת אֲוִיר יָשָׁר לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶל חַיַּל הַבְּדִיל, וּבִן רֶגַע עָלְתָה בְּשַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶטֶת, וְנֶעֱלָמָה. וְאָז הֻתַּךְ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָפַךְ גּוּשׁ אֶחָד, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הָאֵפֶר, מָצְאָה בוֹ לֵב בְּדִיל קָטָן. וְאוּלָם מִן הָרַקְדָנִית לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַכּוֹכָב, וְאַף הוּא הָפַךְ גַּחֶלֶת שְׁחוֹרָה.

חֲמִשָּׁה אֲפוּנִים יָשְבוּ בְּתַרְמִיל אֶחָד, הֵם הָיוּ יְרֻקִּים וְהַתַּרְמִיל הָיָה יָרֹק, וְלָכֵן חָשְׁבוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם יָרֹק, וְזֶה הָיָה נָכוֹן בְּהֶחְלֵט. הַתַּרְמִיל גָּדַל וְהָאֲפוּנִים גָּדְלוּ; לְעֵבֶר הַדִּירָה הָיוּ פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים, וְכֻלָּם יָשְׁבוּ בְּקַו יָשָׁר אֶחָד.

וּבַחוּץ הֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ וְחִמֵּם אֶת הַתַּרְמִיל, וְהַגֶּשֶׁם עָשָׂה אוֹתוֹ נָקִי וְשָׁקוּף. וַחַם הָיָה בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל, אוֹר בַּיּוֹם וְחֹשֶׁךְ בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת, וְכָל זְמָן שֶׁיַּשְׁבוּ הָאֲפוּנִים בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם הָלְכוּ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְגַם מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֶעֱמִיקוּ, שֶׁכֵּן דָּרוּשׁ הָיָה לָהֶם אֵיזֶה עִנְיָן לַעֲסֹק בּוֹ.

– הַאִם עַד עוֹלָם נֵשֵׁב פֹּה? – שָׁאָלוּ. – לוּ רַק לֹא נֵעָשֶׂה קָשִׁים מִן הַיְּשִׁיבָה הָאֲרֻכָּה. יֵשׁ אֲשֶׁר נְדַמֶּה בְּלִבֵּנוּ כִּי גַם בַּחוּץ עוֹד יֵשׁ דְּבַר מָה; כְּמִין רוּחַ נְבוּאָה מַגִּידָה לָנוּ זֹאת!

וּשְׁבוֹעוֹת חָלָפוּ; הָאֲפוּנִים נַעַשׂוּ כְּתֻמִּים וְהַתַּרְמִיל נַעֲשָׂה כָּתֹּם.

– כָּל הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה כַּתֹּם! – אָמְרוּ, וּבְצֶדֶק יָכְלוּ לֵאמֹר זֹאת.

וְהִנֵה הִרְגִּישׁוּ דְחִיפָה בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל. הַתַּרְמִיל נִקְטַף בִּידֵי אָדָם, וּבְיַחַד עִם כַּמָּה תַּרְמִילִים מְמֻלָּאִים אֲחֵרִים הוּשַׂם בְּכִיס מְעִיל.

הִנֵּה עוֹד מְעַט נִפָּתֵחַ! – אָמְרוּ, וְהֵם חִכּוּ לְכָךְ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה.

– עַתָּה הִנֵּה חָשְׁקָה נַפְשִׁי לָדַעַת מִי מֵאִתָּנוּ יַפְלִיא מִכָּל שְׁאָר אֶחָיו לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם, אָמַר הַקָּטָן בָּאֲפוּנִים. – עוֹד מְעַט יִוָּדַע הַדָּבָר!

– יְהִי מַה שֶׁיֶּהִי! – אָמַר הַגָּדוֹל בָּהֶם.

“פְּקַע!” נִתְפַּקַּע הַתַּרְמִיל וְכָל חֲמֶשֶׁת הָאֲפוּנִים נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָצְאוּ לְתוֹךְ זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ. הֵם נִמְצְאוּ בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל יֶלֶד; נַעַר קָטָן הֶחֱזִיק אוֹתָם בְּחָזְקָה וְאָמַר, כִּי אֲפוּנִים אֵלֶּה רְאוּיִים בְּדִיוּק לְהֵעָשׂוֹת פְּצָצִיוֹת, כְּדֵי לִירוֹת אוֹתָן מִתּוֹךְ קְנֵה הָרוֹבֶה הַקָּטָן שֶׁלּוֹ; ןְהוּא אָמַר וְעָשָׂה: מִיָּד שָׂם אֶחָד מִן הָאֲפוּנִים בַּקָּנֶה וְיָרָה אוֹתוֹ.

וְעַתָּה הִנֵּה אֲנִי עָף לְתוֹךְ מֶרְחַב הָעוֹלָם! עָצְרֵנִי נָא אִֵם תּוּכָל! – וּבָזֶה נֶעְלַם מִן הֶעָיִן.

וַאֲנִי, – אָמַר הַשֵּׁנִי, – אֲנִי אָעוּף יָשָׁר לְתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ; הַשֶּׁמֶשׁ תַּרְמִיל נָאֶה הוּא לַאֲפוּנִים וְהוּא רָאוּי לִי עַד מְאֹד.

וְהוּא נֶעְלָם.

– אָנוּ נִישַׁן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנַּגִּיעַ לְשָם, – אָמְרוּ עוֹד שְׁנַיִם מִן הָאֲפוּנִים, – אֲבָל עוֹד נוֹסִיף לְהִתְגַּלְגֵּל קָדִימָה! – וּבְרֶגַע זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְנָפְלוּ אַרְצָה בְּטֶרֶם שֶׁזָּכוּ לְהִכָּנֵס בִּקְנֵה הָרוֹבֶה, אֲבָל לַסּוֹף הָכְנְסוּ שָׁמָּה גַם הֵם. – אֲנַחְנוּ נַפְלִיא לַעֲשׂוֹת מִכָּל שְׁאַר אֲחֵינוּ!

יְהִי מַה שֶׁיֶּהִי! – אָמַר הָאַחֲרוֹן, וְהוּא הוּעַף לְמַעְלָה. הוּא עָף אֶל הַקֶּרֶשׁ אֲשֶׁר תַּחַת הָחַלּוֹן שֶׁל עֲלִיַּת גַּג, וְנָפַל לְתוֹךְ סֶדֶק שֶׁבַּקֶרֶשׁ, שֶׁהָיָה מְמֻלֵּא טַחְלָב וְעָפָר תָּחוּחַ, וְהַטַּחְלָב סָגַר עָלָיו. וְשָׁם הָיָה מֻנָּח נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם, אֲבָל לֹא נִשְׁכָּח מֵאלֹהִים.

– יְהִי מַה שֶׁיְּהִי! – אָמָר.

וּבַעֲלִיַּת הַגָּג הַקְּטָנָה דָרָה אִשּׁה עֲנִיָה, אֲשֶׁר בַּיּוֹם הָיְתָה יוֹצֵאת לָעֲבוֹדָה, לְנַקּוֹת תַּנוּרִים, וַאֲפִילוּ לְנַסֵּר עֵצִים וְלַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה קָשָׁה, כִּי כֹּחַ הָיָה בָּהּ וְגַם הָיְתָה שׁוֹקֶדֶת עַל מְלַאכְתָּהּ, וּבְכָל זֹאת הָיְתָה עֲנִיָה. וּבַחֶדֶר הַקָּטָן שָׁכְבָה בֵּינָתַיִּם לְבַדָּהּ בִּתָּהּ הַיְּחִידָה, נַעֲרָה מְגֻדָּלָה לְמֶחֱצָה; הִיא הָיְתָה רַכָּה וַעֲנֻגָּה; זֶה שָׁנָה תְּמִימָה שֶׁהִיא שָׁכְבָה בַּמִּטָּה, וְנִרְאֶה הָיָה כִּי אֵין הִיא יְכוֹלָה לֹא לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.

– הִיא הוֹלֶכֶת אֶל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה! – הָיְתָה הָאִשָּה אוֹמֶרֶת. – רַק שְׁתֵּי יְלָדוֹת הָיוּ לִי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְכַלְכֵּל אֶת שְׁתֵּיהֶן, מֶה עָשָׂה אֱלֹהִים? נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לִי וְלָקַח אֶת הָאַחַת אֵלָיו! וְעַתָּה הִנְנִי מוּכָנָה בְּכָל לִבִּי לְכַלְכֵּל אֶת הַבַּת הַשְּׁנִיָּה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה לִי, אֲבָל אֵין הוּא חָפֵץ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶן, וְהִיא הוֹלֶכֶת לַעֲלוֹת אֶל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה!

אֲבָל הַנַּעֲרָה הַחוֹלָה לֹא מֵתָה; בְּסַבְלָנוּת וּבְשֶׁקֶט הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ, בְּעֵת שֶׁאִמָּהּ נִמְצְאָה בַּחוּץ כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר לְמִחְיָתָן.

וְהִנֵּה הָיָה יוֹם אָבִיב, וְהַשָּׁעָה שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדָּמָה. בָּרֶגַע שֶׁרָצְתָּה הָאֵם לָצֵאת לַעֲבוֹדָתָהּ זָרַח הַשֶּׁמֶש בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטָן עַל הָרִצְפָּה, וְהַנַּעֲרָה הַחוֹלָה הֵסַבָּה אֶת מַבַּט עֵינֶיהָ אֶל הַשִּׁמְשָׁה הַתַּחְתּוֹנָה.

– מָה הוּא הַיָּרוֹק הַלָּז הַמֵּצִיץ שָׁם מִתַּחַת לַשִּׁמְשָׁה? הִנֵּה הוּא מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ!

נִגְשָׁה הָאֵם אֶל הַחַלּוֹן וּפַתְחָה אוֹתוֹ לְמֶחֱצָה.

– רְאִי! – אָמְרָה. – הֵן זֶהוּ בְּאֱמֶת אָפוּן רַךְ הַצּוֹמֵחַ וּמְבַצְבֵּץ וְשׁוֹלֵחַ לְמַעְלָה אֶת עָלָיו הַקְּטַנִּים הַיְּרֻקִּים. אֵיךְ הִגִּיעַ זֶה הֵנָּה לְתוֹךְ הַסֶּדֶק? וְעַתָּה הִנֵּה יֵשׁ לָךְ גַן יָרָק קָטָן אֲשֶׁר תַּבִּיטִי עָלָיו וְתִתְעַנְגִי לְמַרְאֵהוּ!

וּמִטַּת הָחוֹלָה נֶעְתְּקָה מִמְקוֹמָה וְהָקְרְבָה יוֹתֵר אֶל הָחַלּוֹן, שֶׁמִּשָׁם יָכְלָה הָחוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲפוּנִים הַמְשַׂגְשְׂגִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה, וְהָאֵם יָצְאָה לַעֲבוֹדָתָה.

– אִמָּא! נִרְאֶה לִי כִּי אֲנִי שׁוּב הוֹלֶכֶת וּמַבְרִיאָה! – אָמְרָה הַנַּעֲרָה בָּעֶרֶב. – הַשֶּׁמֶשׁ הִזְהִיר לִי הַיּוֹם וְהִמְצִיא לִי חֹם נָעִים כָּכָה. הָאָפוּן הַקָּטָן עוֹלֶה יָפֶה לְהַפְלִיא; וְאַף אֲנִי אֶעֱלֶה יָפֶה וְאָשׁוּב לְאֵיתָנִי בְּזֹהַר הַשָּׁמֶשׁ.

– מִי יִתֵּן וְהָיָה כִּדְבָרָיִךְ – אָמְרָה הָאֵם, אֲבָל בְּלִבָּהּ לֹא הֶאֱמִינָה בָּאֶפְשָׁרוּת הַזֹּאת. וּבְכָל זֹאת, מִתּוֹךְ תּוֹדָה לַצֶּמַח הַקְּטַנְטָן הַיָּרֹק, אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעַ עַל יַלְדָּתָהּ וְהִכְנִיס בְּלִבָּהּ מַחֲשָׁבוֹת עַלִּיזוֹת עַל הַחַיִּים, הֶעֱמִידָה לְיַד הַצֶּמַח מַקֵּל קָטָן, אֲשֶׁר עָלָיו יוּכַל לְהִסָּמֵךְ וְהָרוּחַ לֹא יַזִּיקֵהוּ. וּלְמַטָּה לְיַד הַקֶּרֶש קָשְׁרָה חוּט חָזָק וְהֶעֱלְתָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה עַד לַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׂל מִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר יְשַׁמֵּשׁ מִשְׁעָן לְשָׂרִיג הָאָפוּן בְּעֵת אֲשֶׁר יְשַׂגְשֵׂג וְיַעֲלֶה, וְאָמְנָם הוּא שִׂגְשֵׂג וְעָלָה. מִיּוֹם לְיוֹם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל.

– אֲבָל הִנֵּה הוּא מַעֲלֶה גַם נִצָּנִים! – אָמְרָה הָאִשָּׁה פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר, וּמֵעַתָּה בָּאָה גַּם בְּלִבָּה תִּקְוָה וֶאֱמוּנָה, כִּי הַנַּעֲרָה הָחוֹלָה שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ. הִיא נִזְכְּרָה כִּי בַזְּמָן הָאַחֲרוֹן דִּבְרֵי הַיַּלְדָּה מְלֵאִים רוּחַ חַיִּים וְחֶדְוַת חַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַד הֵנָּה, וּבַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיְתָה מִתְרוֹמֶמֶת בְּעַצְמָהּ בַּמִטָּה וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעֵינַיִם מַזְהִירוֹת אֶל גַּן הָאֲפוּנִים שֶׁלָהּ, אֲשֶׁר כֻּלּוֹ לֹא הָיָה בִּלְתִּי אִם אָפוּן יָחִיד.

בַּשָּׁבוּעַ הַסָּמוּךְ יָרְדָה הַחוֹלָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִמִּטָּתָהּ לְשָׁעָה אֶחָת. מְאֻשָּׁרָה יָשְׁבָה בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָם, הַחַלּוֹן הָיָה פָּתוּחַ, וְעַל הַקֶּרֶשׁ בַּחוּץ פֻּתַּח כָּל צָרְכּוֹ פֶּרַח אָפוּן לָבָן־אָדֹם. הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ וְנָשְׁקָה חֶרֶשׁ אֶת הֶעָלִים הָרַכִּים. יוֹם טוֹב הָיָה לָהּ הַיּוֹם הַהוּא.

– הָאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ נָטַע אוֹתוֹ וְהִצְמִיחוֹ עַד שֶׁעָלָה יָפֶה, כְּדֵי לָתֵת לָךְ, יַלְדָּתִי הַיְּקָרָה, וְאַף גַּם לִי תִקְוָה וְחֶדְוָה! – אָמְרָה הָאֵם הַשְּׂמֵחָה, וְהִיא הִצְטַחֲקָה בְּחֵן אֶל הַפֶּרַח, כְּאִלּוּ הָיָה מַלְאָךְ טוֹב שָׁלוּחַ מֵאֵת אֱלֹהִים.

וְעַתָּה נִרְאֶה אֶת שְׁלוֹם יֶתֶר הָאֲפוּנִים! – הִנֵּה אוֹתוֹ הָאָפוּן אֲשֶׁר עָף לְתוֹך מֶרְחַב הָעוֹלָם וַאֲשֶׁר קָרָא: “”עָצְרֵנִי נָא אִם תּוּכַל!" – הוּא נָפַל אֶל הַמַּרְזֵב, וְהִגִּיעַ לַסוֹף עַד לְתוֹךְ קֵבָתָה שֶׁל יוֹנָה אַחַת, וְשָׁם הָיָה מֻנָּח כְּיוֹנָה הַנָּבִיא בִּמְעֵי הַדָּגָה. וְאַף גּוֹרָלָם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲפוּנִים הָאֲחֵרִים הָיָה כְּגוֹרָלוֹ, אַף אוֹתָם נִקְּרוּ הַיּוֹנִים, וּבָזֶה הֵבִיאוּ לְפָחוֹת תּוֹעֶלֶת מַמָּשִׁית; אֲבָל הָאָפוּן הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר רָצָה לָעוּף וְלַעֲלוֹת עַד לַשֶּׁמֶש – – – הוּא נָפַל אֶל בִּיב הַשּׁוֹפְכִין, וְשָׁם נִשְׁאַר יָמִים וְשָׁבוּעוֹת בְּתוֹךְ הַמָּיִם הַדְּלוּחִים, וְשָׁם הִתְנַפֵּחַ עַד לְהַבְהִיל.

הִנֵּה אֲנִי מַשְׁמִין לְהַפְלִיא! – אָמַר הָאָפוּן. – עוֹד מְעַט וְאֶתְפַּקַּע, וְכִמְדֻמַּנִי שֶׁיּוֹתֵר מִזֶּה לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג שׁוּם אָפוּן, וְאַף לֹא הִשִּׂיג מֵעוֹלָם. הִנְנִי הַמְצֻיָּן בְּכָל חֲמֵשֶׁת הָאֲפוּנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַתַּרְמִיל!

וּבִיב הַשּׁוֹפְכִין הִסְכִּים בְּכָל לִבּוֹ לַדֵּעָה הַָזֹּאת.

אֲבָל לְיַד הַחַלּוֹן שֶׁל עֲלִיַּת הַגָּג עָמְדָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, עֵינֵיהָ מַבְרִיקוֹת, וְזֹהַר הַבְּרִיאוּת בִּלְחָיֶיה, וְהִיא פֵרְשָׂה אֶת כַּפֶּיהָ הָעֲנֻגּוֹת מֵעַל לְפֶרַח הָאָפוּן הוֹדְתָה עָלָיו לֵאלֹהִים.

וְעָלַי חָבִיב הָאָפוּן שֶלִּי! – אָמַר בִּיב הַשּׁוֹפְכִין.

¹

סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָיו, פַּרְסַת זָהָב אַחַת לְכָל רֶגֶל.

בַּמֶּה זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב?

הוּא הָיָה הַיָּפֶה בְּכָל הַסּוּסִים, וְלוֹ רַגְלַיִּם נָאוֹת, עֵיַניִם נְבוֹנוֹת וְרַעְמָה אֲשֶׁר הָיְתָה תְּלוּיָה לוֹ סָבִיב לְצַוָּארוֹ כַּאֲרִיג מֶשִׁי מְפֹאָר. עָלָיו רָכַב אֲדוֹנָיו הַקֵּיסָר בְּעֵת אֲשֶׁר עַל סְבִיבוֹתָיו הִשְׁתּוֹלְלָה סוּפָה שֶׁל אֲבַק שְׂרֵפָה וּמְטַר כַּדּוּרִים מִקְּנֵי רוֹבִים נִתַּךְ עָלָיו, וְהַסּוּס שָׁמַע אֶת שִׁירָתָם וּשְׁרִיקָתָם שֶׁל הַכַּדּוּרִים וְלֹא נִבְהָל. הוּא נָשַׁךְ עַל כָּל צַעַד, בָּעַט בְּרַגְלָיו וְנִלְחַם כְּגִבּוֹר בְּעֵת שֶׁהָאוֹיֵב פָּרַץ קָדִימָה. בִּקְפִיצָה אַחַת דָּלַג עַל פְּנֵי סוּסוֹ שֶׁל הָאוֹיֵב שֶׁנָּפַל אַרְצָה, הִצִיל אֶת כֶּתֶר הַזָּהָב הָאָדֹּם אֲשֶׁר לַקֵּיסָר אֲדוֹנָיו, הִצִּיל אֶת חַיֵּי הַקֵּיסָר, שֶׁהָיוּ יְקָרִים הַרְבֵּה יוֹתֵר מִזָּהָב אָדֹם, וְלָכֵן זָכָה סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָיו, פַּרְסַת זָהָב לְכָל רֶגֶל.

וְהַזַּבְלָן זָחַל וְעָלָה מִן הַזֶּבֶל.

– הַגְּדוֹלִים תְּחִלָּה, וְאַחֲרֵיהֶם הַקְּטַנִּים, – אָמַר, – אֲבָל לֹא הַגֹּדֶל הוּא הַמַּכְרִיעַ, – וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה פָּשַׁט אֶת רַגְלָיו הַדַּקּוֹת.

– מַה חֶפְצְךָ? – שָׁאַל הַנַּפָּח.

– פַּרְסוֹת זָהָב! – עָנָה הַזַּבְלָן.

– אֵין זֹאת כִּי דַעְתְּךָ נִטְרְפָה עָלֶיךָ! – עָנָה הַנַּפָּח, – אַף אַתָּה רוֹצֶה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב?

פַּרְסוֹת זָהָב! – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן מִתּוֹךְ עַקְשָׁנוּת, – הָאִם גָּרוּעַ אֲנִי מִן הַבְּהֵמָה הַגַּסָּה הַזֹּאת, אֲשֶׁר תָּמִיד מֻכְרָחִים לְשָׁרְתָהּ, לְקַרְצְפָה, לְטַפֵּל בָּה וּלְהַמְצִיא לָהּ מָזוֹן וּמַשְׁקֶה לִזְלוֹל וְלִסְבּוֹא? הַאֵינֶנִּי גַם אֲנִי מִן הַיּוֹשְׁבִים בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר?

– אֲבָל בַּמֶּה זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב? – שָׁאַל הַנַּפָּח, – הַאִם לֹא תוּכַל כְּלָל לְהָבִין זֹאת?

– לְהָבִין? לְכָל הַפָּחוֹת אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה הוּא זִלְזוּל בִּכְבוֹדִי, – הֵעִיר הַזַּבְלָן, – עָוֶל הוּא שֶׁנַעֲשָׂה לִי, – וּמִשּוּם כָּךְ הִנְנִי לָלֶכֶת לִי מִזֶּה אֶל רַחֲבֵי הָעוֹלָם.

– לֵךְ לְךָ מִזֶּה! – קָרָא הַנַּפָּח מִתּוֹךְ צְחוֹק.

– אָדָם גַּס אַתָּה! – אָמַר הַזַּבְלָן וְיָצָא מִפֶּתַח הָאֻרְוָה. הוּא לֹא הִרְחִיק לָעוּף וְהִנֵה נִמְצָא בְגַן פְּרָחִים קָטָן וְנָאֶה, שֶׁכֻּלּוֹ הָיָה מָלֵא רֵיחַ שׁוֹשָׁנִּים וּפְרָחִים.

– הַאִם לֹא נֶהְדָּרָה הִיא הַסְּבִיבָה הַזֹּאת? – אָמְרָה תַּרְנְגֹלֶת קְטַנָה וּמְנֻמָּרָה, – מַה נָעִים הָרֵיחַ וּמַה יָפֶה הַמָּקוֹם!

– אֲנִי הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי לְטוֹב מִזֶּה, – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן. – הַאִם כָּל זֶה יָפֶה הוּא בְּעֵינָיִךְ? הֲלֹא אֲפִילוּ עֲרֵמַת זֶבֶל אֵין פֹּה.

בַּדְבָרִים הָאֵלֶּה הוֹסִיף לִפְסוֹעַ וְהִגִּיעַ עַד לַצֵּל שֶׁל פֶּרַח הַקַּרְפּוֹל; וְזַחַל אֶחַד זָחַל לוֹ עַל הַפֶּרַח.

– מַה נָאֶה הוּא הָעוֹלָם! – אָמַר הַזַּחַל. – הַשֶּׁמֶשׁ חַם כָּכָה! שִׂמְחָה וְנַחַת רוּחַ שׁוֹרָה עַל הַכֹּל, וְיוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר אֵרָדֵם אוֹ אָמוּת, כְּפִי שֶׁהֵם קוֹרְאִים לְכָךְ, הִנֵּה אָקִיץ מִשְׁנָתִי – וְהִנֵּה אֲנִי פַּרְפַּר.

– אַל תִּשְׁגֶּה בַּהֲזָיוֹת! – אָמַר הַזַבְלָן, – עַתָּה אָנוּ עָפִים אָנֶה וָאָנָה כְּמוֹ פַּרְפָּרִים! אֲנִי מֵאֻרְוַת הַקֵּיסָר אֲנִי בָּא, אֲבָל אֵין שָׁם אַף אֶחָד שֶׁיִּשְׁגֶּה בַּהֲזָיוֹת כָּאֵלֶה; וַאֲפִילוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר עַצְמוֹ, אֲשֶׁר כָּעֵת הוּא מִתְגָּאֶה בְּפַרְסוֹת הַזָּהָב אֲשֶׁר הֲסִירוֹתִי מֵרַגְלַי, אַף הוּא לֹא יַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת כָּאֵלֶּה, כִּי כְנָפַיִם יִצְמְחוּ לוֹ! וְכִי יָעוּף! כֵּן, עַתָּה אֲנוּ עָפִים! – וּבַדְּבָרִים הַאֵלֶּה עָף קְצָת לְמָעְלָה, – אֵין אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְרַגֵּז, אֲבָל בְּכָל זֹאת אֲנִי מְרֻגָּז.

הוּא נָפַל עַל עֲרוּגַת דֶּשֶא גְּדוֹלָה, פֹּה שָׁכַב זְמַן מָה וְנִרְדָּם.

אוֹי וַאֲבוֹי! מָה עַז הוּא הַגֶּשֶׁם הַיּוֹרֵד! הַזַּבְלָן הֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ לְקוֹל שִׁקְשׁוּק הַמַּיִם וּמִיָּד רָצָה לִזְחוֹל וּלְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה, אֲבָל לֹא יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת. הוּא הִתְגּוֹלֵל וְהִתְפַּלֵּשׁ, הוּא שָׂחָה עַל גְּחוֹנוֹ וְעַל גַּבּוֹ, אֲבָל אַף לֹא עָלָה עוֹד בְּדַעְתּוֹ לָעוּף, בָּרוּר הָיָה לוֹ כִּי לֹא יָזוּז עוֹד חַי מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה. בִּמְקוֹם שָׁכַב, שָׁם שָכַב וְהוֹסִיף לִשְׁכַּב.

כַּאֲשֶׁר חָדַל קְצָת הַגֶּשֶׁם וְהַזַּבְלָן מִצְמֵץ בְּעֵינָיו עַד אֲשֶׁר סָחַט מֵהֶן אֶת הַמַּיִם, רָאָה לְפָנָיו דְּבַר מָה לָבָן נוֹצֵץ; זֶה הָיָה בַּד שָׁטוּחַ לְשֵׁם הַלְבָּנָה. מִהֵר הַזַּבְלָן לִזְחוֹל וּלְהִסְתַּתֵּר בְּאֶחָד מִקִפְלֵי הַבַּד הָרָטֹב. אָמְנָם שְׁכִיבָתוֹ שָׁם לֹא הָיְתָה נוֹחָה כְּמוֹ בַּזֶּבֶל הַחַם שֶׁבָּאֻרְוָה; אֲבָל מָקוֹם טוֹב מִזֶּה לֹא הָיָה לוֹ, וְלָכֵן נִשְׁאַר שָׁם יוֹם אֶחָד וְלַיְלָה אֶחָד, וְגַם הַגֶּשֶׁם לֹא חָדַל לָרֶדֶת בְּזָעַף. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם זָחַל הַזַּבְלָן וְיָצָא; הוּא הִתְרַגֵּז מְאֹד עַל מֶזֶג הָאֲוִיר הָרָע.

שְׁתֵי צְפַרְדְּעִים יָשְׁבוּ עלַ הַבַּד; עֵינֵיהֶן הַבְּהִירוֹת הִזְהִירוּ מֵרֹב הִתְפַּעֲלוּת.

– מֶזֶג אֲוִיר נֶהְדָּר כָּזֶה! – אָמְרָה הָאֶחָת, – עַד כַּמָּה הוּא מְרַעֲנֵן! וְהַבַּד מַה מֵיטִיב הוּא לְהַחֲזִיק אֶת הַמַּיִם יָחַד. אֲנִי מַרְגִּישָׁה דִגְדּוּג וְרִשְׁרוּשׁ בְּרַגְלַי הָאֲחוּרוֹת, כְּאִלּוּ אֲנִי הוֹלֶכֶת לִשְׂחוֹת.

– וַאֲנִי רַק אַחַת חָפַצְתִּי לָדָעַת! – אָמְרָה הַשְּׁנִיָה: – הַסְּנוּנִית אֲשֶׁר דַּרְכָּהּ לְשוֹטֵט בְּמֶרְחָקִים, הָאִם מָצְאָה בְּכָל מַסָּעֶיהָ הַמְּרֻבִּים בְּחוּץ לָאָרֶץ אֲוִיר יָפֶה מִן הָאֲוִיר שֶׁלָּנוּ פֹּה? גֶּשֶׁם כָּזֶה, רְטִיבוּת כָּזֹאת; הֵן יָכוֹל תּוּכְלִי לְדַמּוֹת בְּנַפְשֵׁךְ כְּאִלּוּ אַתְ שׁוֹכֶבֶת בִּתְעָלָה רְטֻבָּה. מִי שֶׁדָּבָר כָּזֶה אֵינוֹ מְמַלֵּא אֶת לִבּוֹ שִׂמְחָה רַבָּה, בָּרִי לִי שֶׁאֵין הוּא אוֹהֵב אֶת מוֹלַדְתּוֹ.

– נִכָּרִים הַדְּבָרִים, כִּי מֵעוֹלָם לֹא הֱיִיתֶן בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר! – אָמַר הַזַּבְלָן אֲלֵיהֶן. – שָׁם הָרְטִיבוּת גַּם חַמָּה וְגַם מַעֲלָה רֵיחוֹת נְעִימִים. לִרְטִיבוּת כָּזֹאת הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי, וְהִיא הִיא הָאֲוִיר הָרָצוּי לִי, אֲבָל לְדַאֲבוֹנִי לֹא יָכֹלְתִּי לְקַחְתּוֹ אִתִּי בְּצֵאתִי לְמַסָּעָי. הַאֵין פֹּה בַּגָּן אַף עֲרוּגַת זֶבֶל אַחַת, אֲשֶׁר בָּה תּוּכַל לְהִתְגּוֹרֵר אִישִׁיּוּת נִכְבָּדָה שֶׁכְּמוֹתִי וּלְהַרְגִּיש אֶת עַצְמָה כְּמוֹ בְּבֵיתָהּ מַמָּש?

אֲבָל הַצְּפָרְדְּעִים לֹא הֵבִינוּ אֶת דְּבָרָיו אוֹ לֹא חָפְצוּ לַהֲבִינָם.

– מֵעוֹדִי לֹא שָׁאַלְתִּי שְׁאֵלָה אַחַת פַּעֲמָיִם, – אָמַר הַזַּבְלָן לְאַחַר שֶׁשָׁאַל אֶת שְׁאֵלָתוֹ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְלֹא קִבֵּל תְּשׁוּבָה.

כַּאֲשֶׁר הוֹסִיף לָלֶכֶת מֶרְחַק מָה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ חֶרֶס שֶׁל קְדֵרָה; עַל פִּי הָאֱמֶת לֹא הָיָה צָרִיךְ הַחֶרֶס לְהִמָּצֵא בַּמָקוֹם הַזֶּה, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁנִּמְצָא פֹּה הִנֵּה יָכֹל לְשַׁמֵּשׁ מַחְסֶה. תַּחְתָּיו הִתְגּוֹרְרוּ כַּמָה מִשְׁפָּחוֹת שֶׁל תּוֹלְעֵי הָאֹזֶן. אֵין הֵם דּוֹרְשִׁים לְעַצְמָם חֲדָרִים מְרֻוָּחִים, וּבְלְבַד שֶׁיּוּכְלוּ לִחְיוֹת יַחְדָּו חַיֵּי רֵעוּת. הַנָּשִׁים שֶׁלָּהֶן מִצְטַיְּנוֹת בְּיִחוּד בְּאַהֲבָתָן הַרַבָּה לְיַלְדֵיהֶן, וְלָכֵן כָּל אַחַת מֵהֶן חוֹשֶׁבֶת, כִּי יְלָדֶיהָ הֵם הַיָּפִים וְהַחֲכָמִים בְּכָל הָעוֹלָם.

– בְּנֵנוּ הִתְאָרֵשׂ, – אָמְרָה אֵם אֶחָת, – תְּמִימוּת נְעִימָה שֶׁכְּמוֹתוֹ! שְׁאִיפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הִיא שֶׁיִּזְכֶּה לְהִכָּנֵס וְלִשְׁכֹּן בְּאָזְנוֹ שֶׁל כֹּהֵן. הוּא נֶחְמָד וְיַלְדּוּתִי כָּל כָּךְ, וְהִתְאַרְשׂוּתוֹ שׁוֹמֶרֶת עָלָיו מִכָּל מִינֵי הוֹלֵלוּת וּפְרִיצוּת. אֵין דָּבָר מְשַׂמֵּחַ לֵב אֵם כַּדָּבָר הַזֶּה.

– וּבְנֵנוּ, – סִפְּרָה אֵם שֵׁנִית: – אַךְ יָצָא מִבֵּיצָתוֹ מִיָּד הִתְחִיל לְשַׂחֵק בְּחֶדְוָה רַבָּה, כְּמוֹ אֵש לֶהָבָה יוֹשֶׁבֶת בְּקִרְבּוֹ וּמַרְקִידָה אוֹתוֹ. אָמְנָם בֵּן כָּזֶה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה הוּא לְאִמּוֹ! הַאַף אֵין זֹאת, אֲדוֹנִי הַזַּבְלָן? – הֵן הִכִּירוּ אֶת הַזָּר עַל פִּי מַרְאֵהוּ.

– צָדְקוּ דִבְרֵי שְׁתֵיכֶן גַּם יָחַד! – אָמַר הַזַּבְלָן, וּלְשֵׁמַע הַתְּשׁוּבָה הַזֹּאת הִזְמִינוּ אוֹתוֹ הַנָּשִׁים לְהִכָּנֵס פְּנִימָה אִם רַק יַעֲלֶה בְּיָדו לִזְחוֹל וְלִדְחוֹק אֶת עַצְמוֹ תַּחַת חֶרֶס הקְּדֵרָה.

– וְעַתָּה יוֹאֶל נָא הָָאָדוֹן לִרְאוֹת גַּם אֶת תּוֹלְעֵי הָאֹזֶן הַקְּטַנִּים שֶׁלָּנוּ, – אָמְרָה אֵם שְׁלִישִׁית וּרְבִיעִית, – הֲלֹא הֵם הַיְלָדִים הַנֶּחֱמָדִים בְּכָל הָעוֹלָם, וְכַמָּה הֵם מַצְחִיקִים! לְעוֹלָם אֵין הֵם שׁוֹכְחִים אֶת הַנִּמּוּס הַיָּפֶה, חוּץ מִבַּשָּׁעָה שֶׁיֵּש לָהֶם כְּאֵב בֶּטֶן, אֲבָל בְּגִילָם הֵם, הֲרֵי זֶה דָבָר מָצוּי כָּל כָּךְ.

וְאַחַר כָּךְ סִפְּרָה כָּל אֵם וָאֵם עַל דְּבַר יְלָדֶיהָ, וְהַיִּלָדִים הִתְעַרְבוּ בַּשִׂיחָה, וְגַם שָׁלְחוּ אֶת הַמַּזְלֵג שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בִּזְנָבָם מֵאֲחוֹרָם, וְצָבְטוּ אֶת סִיבֵי הַזָּקָן שֶׁל הַזַּבְלָן.

– פִּקְחִים קְטַנִּים שֶׁכְּמוֹתָם, הַכֹּל הֵם רוֹאִים וְיוֹדְעִים! – אָמְרוּ הָאִמּוֹת וְהִתְמוֹגְגוּ מֵרֹב אַהֲבָה לִבְנֵיהֶן. וְאוּלָם הַזַּבְלָן הִתְרָעֵם בְּלִבּוֹ עַל הַדָּבָר, וְלָכֵן שָׁאַל אִם אֵין עֲרֵמַת זֶבֶל בְּקִרְבַת הַמָּקוֹם.

– לֹא, עֲרֵמַת הַזֶּבֶל נִמְצֵאת הַרְחֵק הַרְחֵק מְאֹד מִזֶּה, מֵעֵבֶר לַתְּעָלָה, – אָמַר אֶחָד מִתּוֹלְעֵי הָאֹזֶן, – הַרְחֵק כָּל כָּךְ, שֶׁאֲנִי מְקַוֶּה כִּי אַף אֶחָד מִילָדַי לֹא יַרְחִיק לָלֶכֶת עַד הַמָּקוֹם הַהוּא, שׁכֵּן אִלּוּ קָרָה חָלִילָה דָבָר כָּזֶה הָיִיתִי מֵת מִצָּעַר.

– וּבְכָל זֹאת אֲנָסֶּה לְהַגִּיעַ שָׁמָהּ, – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן וְיָצָא בְּלִי בִּרְכַּת שָׁלוֹם. זֶהוּ מִנְהָג שֶׁל מְהַדְּרִים.

לְיַד הַתְּעָלָה פָּגַשׁ הַרְבֵּה מִבְּנֵי מִינוֹ, כֻּלָּם זַבְלָנִים.

– פֹּה אָנוּ מִתְגּוֹרְרִים! – אָמְרוּ אֵלָיו, – פֹּה חַם לָנוּ מְאֹד! הַאִם נוּכַל לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמֵנוּ לְהַזְמִין אֶת כּבוֹדוֹ? אֵין זֹאת כִּי עָיַף כְּבוֹדוֹ מִן הַנְּסִיעָה.

– אָמְנָם כֵּן, – אָמַר הַזַּבְלָן, – בִּשְׁעַת הַגֶּשֶׁם הַגָּדוֹל שָׁכַבְתִּי עַל בַּד, וְהַנְּקִיּוּת מַזִּיקָה לִי בְּיִחוּד. חוּץ מִזֶּה אָחַז שִׁגְדּוֹן אֶת אֶחָד מִפִּרְקֵי כְּנָפָי, כִּי הָכְרַחְתִּי לַעֲמֹד תַּחַת חֶרֶס שֶׁל קְדֵרָה בְּרוּחַ פְּרָצִים. אָמְנָם, אַתָּה מַרְגִּישׁ נַחַת רוּחַ אֲמִתִּיוּת כְּשֶׁאַתָּה נִמְצָא שׁוּב בֵּין אַנְשֵׁי מִינֶךָ.

– כְּבוֹדוֹ אוּלַי בָא הֵנָּה מֵעֲרֵמַת הַזֶּבֶל? – שָׁאַל הַזָּקֵן שֶׁבַּחֲבוּרָה.

– לְמַעְלָה מִזֶּה! – עָנָה הַזַּבְלָן. – אֲנִי בָּא מֵאֻרְוַת הַקֵּיסָר, שֶׁשָּׁם נוֹלַדְתִּי עִם פַּרְסוֹת זָהָב לְרַגְלָי. אֲנִי עוֹשֶׂה אֶת דַּרְכִּי בִּשְׁלִיחוּת חֲשָׁאִית מְיֻחָדָה, וְלָכֵן אֵין לָכֶם לְהַקִּיפֵנִי בִּשְׁאֵלוֹת, כִּי אֲנִי אֶת סוֹדִי לֹא אֲגַלֶּה.

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה יָרַד הַזַּבְלָן אֶל תּוֹךְ הַטִּיט הַשַּׁמְנוּנִי. שָׁם יָשְׁבוּ שָׁלֹשׁ עֲלָמוֹת זַבְלָנִיּוֹת צְעִירוֹת, אֲשֶׁר גִּחֲכוּ מִתּוֹךְ בַּיְשָׁנוּת, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא יָדְעוּ מָה עֲלֵיהֶן לֵאמֹר.

– הֵן עֲדַיִן לֹא אֲרוּסןֹת, – אָמְרָה הָאֵם, וְשׁוּב הֵחֵלוּ הַבְּתוּלוֹת לְגַחֵךְ, אֲבָל הַפַּעַם גִּחֲכוּ מִתּוֹךְ מְבוּכָה.

– אֲפִילוּ בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר לֹא רָאִיתִי יָפוֹת מֵהֶן! – הֵשִׁיב הַזַּבְלָן הַתַּיָּר בְּהִדוּר רָב.

– אַל נָא יַשְׁחִית כְּבוֹדוֹ בִּדְבָרָיו אֶת רוּחַ נַעֲרוֹתַי וְאַל נָא יְדַבֵּר כְּבוֹדוֹ עִמָהֶן אִם אֵין בְּלִבּוֹ מַחֲשָׁבוֹת רְצוּיוֹת מַמָּשׁ; – אֲבָל אָמְנָם יֵשׁ בְּלִבְּךָ מַחֲשָׁבוֹת רְצוּיוֹת וַאֲנִי נוֹתֶנֶת לְךָ אֶת בִּרְכָתִי.

– הֵידָד! – קָרְאוּ כָּל שְׁאָר הַזַּבְלָנִים, וְכָכָה רָאָה הַזַּבְלָן פִּתְאֹם אֶת עַצְמוֹ אָרוּס. תְּחִלָּה הַתְּנָאִים, אַחַר כָּךְ הַחֲתֻנָּה; הֵן בֶּאֱמֶת לֹא הָיְתָה שׁוּם סִבָּה לִדְחוֹת אֶת הַדָּבָר.

יוֹם הַמָּחֳרָת הָיָה נָעִים מְאֹד, הַיּוֹם הַשֵּׁנִי הָיָה פָחוֹת נָעִים, אֲבָל בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּא הָהֶכְרַח לְחַפֵּשׂ מָזוֹן לָאִשָּׁה, וְאוּלַי גַּם לַצֶּאֱצָאִים הָעֲתִידִים לָבוֹא.

– הִנֵּה נָפַלְתִּי בַּפָּח! הֵם רִמּוּנִי! – אָמַר לְעַצְמוֹ. – הֵם עָשׂוּ בְּעָרְמָה וְרִמּוּני, אִם כֵּן יֵשׁ גַּם לִי הַזְּכוּת לַעֲשׂוֹת בְּעָרְמָה – –

וְכָךְ עָשָׂה. הוּא יָצָא וְלֹא חָזַר; לֹא חָזַר כָּל הַיּוֹם, לֹא חָזַר כָּל הַלַּיְלָה – וְהָאִשָּׁה יָשְׁבָה אַלְמָנָה חַיָּה. שְׁאַר הַזַּבְלָנִים אָמְרוּ, כִּי לְדַאֲבוֹנָם הַגָּדוֹל קִבְּלוּ לְתוֹךְ מִשְׁפַּחְתָּם אוֹרֵחַ פּוֹרֵחַ, רַמָּאי גָמוּר. הָאִשָּׁה הָיְתָה לָהֶם עַתָּה לְמַעֲמָסָה.

– אִם כֵּן תּוּכַל שׁוּב לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי כְעַלְמָה, – אָמְרָה הָאֵם, – הֵן יַלְדָּתִי הִיא וְאֶצְלִי תִּשָּׁאֵר. בּוּז לוֹ לְאוֹתוֹ הַמְּנֻוָּל אֲשֶׁר עָזַב אוֹתָה וְהִנִּיחָה עֲגוּנָה!

וְהוּא נִמְצָא בֵינָתַיִם בַּדֶּרֶךְ; עַל גַּבֵּי עָלֶה שֶׁל כְּרוּב עָבַר אֶת הַתְּעָלָה כְּמוֹ בָאֳנִיַַּת מִפְרָשׂ. לִפְנוֹת בֹּקֶר בָּאוּ פִתְאֹם שְׁנֵי בְנֵי אָדָם, הֵם רָאוּ אֶת הַזַּבְלָן, הֱרִימוּהוּ, הֲפָכוּהוּ לְכָל צַד, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ מְלֻמָּדִים לְהַפְלִיא, בְּיִחוּד הַנָּעַר.

– “אַלָּה רוֹאֶה אֶת הַזַּבְלָן הַשָּׁחוֹר בְּתוֹךְ הָאֶבֶן הַשְּׁחוֹרָה שֶׁל הַסֶּלַע הַשָּׁחוֹר!” הַאִם לֹא כָךְ כָּתוּב בַּקֹרַאן? – שָׁאַל וְתִרְגֵּם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַזַּבְלָן לַלָּשׁוֹן הָרוֹמָאִית וְתֵאַר אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶת טִבְעוֹ.

הַגָּדוֹל בִּשְׁנֵי הַמְּלֻמָּדִים חִוָה אֶת דַעְתּוֹ, כִּי לֹא כְּדַאי לָהֶם לָקַחַת אֶת הַזַּבְלָן אִתָּם הַבַּיְתָהּ; לְפִי דַעְתּוֹ כְּבָר יֵשׁ לָהֶם בַּבַּיִת דֵי זַבְלָנִים כְּמוֹתוֹ, – וְנִרְאֶה לו לַזַּבְלָן, כִּי דְּבָרִים אֵלֶּה נֶאֶמְרוּ מִתּוֹךְ חֹסֶר נִמּוּס, וְלָכֵן הִתְעוֹפֵף לוֹ מִתּוֹךְ יָדוֹ, וְאַחַר שֶׁכְּנָפָיו כְּבָר נִתְיַּבְּשׁוּ בֵּינָתַיִם הוֹסִיף לָעוּף מֶרְחַק מָה עַד שֶׁהִגִּיעַ לַחֲמָמָה; וּמִכֵּיוָן שֶאַחַד הַחַלּוֹנֹות הָיָה שָׁם מוּרָם לְמַעְלָה יָכוֹל הַזַּבְלָן לְהִתְגַּנֵּב פְּנִימָה בְּקַלּות רַבָּה וּלְהִתְכַּנֵּס שָּם בְּתוֹךְ הַזֶּבֶל הֶחָדָשׁ.

– הִנֵּה מָקוֹם נֶהְדָּר וּמָלֵא טָעַם! – קָרָא בְּשִׁמְחָה.

עַד מְהֵרָה נִרְדַּם וְחָלַם חֲלוֹם, כִּי סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר נֶהֱרַג וְהָאָדוֹן הַזַּבְלָן קִבֵּל אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, וְאַף גַם הִבְטִיחוּ לוֹ לְהוֹסִיף לוֹ עוֹד שְׁתֵּי פַּרְסוֹת זָהָב. מַה יָפֶה וּמַה נָעִים חֲלוֹם שֶׁכָּזֶה. וְכַאֲשֶׁר הֵקִיץ הַזַּבְלָן זָחַל וְיָצָא וְהִבִּיט עַל סְבִיבָיו. מָה רַבָּה פֹּה הַתִּפְאֶרֶת בַחֲמָמָה זוֹ! דְקָלִים גְּדוֹלִים הִתְרוֹמְמוּ לְמַעְלָה, הַשֶּׁמֶשׁ עָשָׂה אוֹתָם כְּאִלּוּ שְׁקוּפִים, וְתַחַת הָעֵצִים גָּדְלוּ בְּשֶפַע רַב יָרָק וּפְרָחִים מַזְהִירִים, אֲדֻמִּים כְּאֵש וּכְתֻמִּים כְּעֵין הַחַשְׁמַלָּה וּלְבָנִים כַּשֶּׁלֶג שֶׁאַךְ זֶה יָרַד אָרְצָה.

– תִּפְאֶרֶת זֹאת אֵין דּוֹמֶה לָהּ בְּכָל הָעוֹלָם! וּמֶה עָדִין וְעָנֹג יִהְיֶה הָרֵיחַ בְּעֵת שֶׁכָּל הַצְּמָחִים הָאֵלֶּה יֵהָפְכוּ לְרָקָב! – אָמַר הַזַּבְלָן, – זֶהוּ חֲדַר מַכֹּלֶת מְשֻׁבָּח. בָּרִי לִי כִּי פֹה מִתְגּוֹרְרִים כַּמָּה מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתִּי. הָבָה אָתוּר קְצָת וְאֶרְאֶה אִם אוּכַל לִמְצוֹא אֶחָד מֵהֶם, אֲשֶׁר אוּכַל לְהִתְרָעוֹת עִמוֹ. זַבְלָן הָגוּן אֲנִי, וְעַל זֶה גַאֲוָתִי! – וְהוּא חִפֵּשׂ אֶת כָּל הַמָּקוֹם וְנִזְכַּר אֶת חֲלוֹמוֹ עַל דְּבַר הַסּוּס הַמֵּת וְעַל דְּבַר פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁעָבְרוּ אֵלָיו.

וּפִתְאֹם סָגְרָה יַד אָדָם עַל הַזַּבְלָן; הוּא נִלְחַץ וְנִכְוַץ וְנֶהְפַךְ מִצַּד לְצַד.

בְּנוֹ הַקָּטָן שֶׁל הַגַּנָּן וְאֶחָד מֵרֵעָיו נִמְצְאוּ בַחֲמָמָה. הֵם רָאוּ אֶת הַזַּבְלָן וְרָצוּ לְהִשְׁתַּעֲשֵעַ בּוֹ. הוּא נֶעֱטַף בַּעֲלֵה גֶפֶן וְהוּשַׂם בְּכִיס חַם שֶׁל מִכְנָסָיִם. שָׁם רָמַשׂ וְשָׁרַץ, וּבִשְׂכַר זֶה קִבֵּל לְחִיצַת יַד עַזָּה שֶׁל הַנַּעַר, אֲשֶׁר מִהֵר לָלֶכֶת עִמּוֹ אֶל נָהָר גָּדוֹל אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגָּן. פֹּה הוּשַׁב הַזַּבְלָן בְּנַעַל שֶׁל עֵץ יְשָׁנָה וּשְׁבוּרָה, אֲשֶׁר חֶלְקָהּ הָעֶלְיוֹן נִקְרַע מִמֶּנָּה. גַּם בּוּל שֶׁל עֵץ הוּשַׂם שָׁם לְשַׁמֵּשׁ תֹּרֶן לָאֳנִיָּה הַמְּשֻנָּה, וְאֶל הַבּוּל הַזֶּה נִקְשַׁר הַזַּבְלָן בְּחוּט שֶׁל צֶמֶר. עָלָיו לִהְיוֹת הַסַּפָּן וּלְהַפְלִיג בַּנָּהָר.

הַנָּהָר הָיָה גָּדוֹל, וּבְעֵינֵי הַזַּבְלָן נִרְאָה כַּיָּם הַגָּדוֹל הַסּוֹבֵב אֶת כָּל הָעוֹלָם, וְהוּא נִשְׁתּוֹמֵם עַד כְּדֵי כָךְ שֶהוּא נָפַל עַל גַּבּוֹ, וּפִרְכֵּס בְּרַגְלָיו.

נַעַל הָעֵץ הִפְלִיגָה בַּנָּהָר, וְזֶרֶם הַמַּיִם הָיָה חָזָק לְמַדָּי; אֲבָל בְּכָל פַּעַם שֶׁהַסְּפִינָה הִתְרַחֲקָה מִן הָחוֹף יוֹתֵר מִדַּי, מִיָּד הִפְשִׁיל אַחַד הַנְּעָרִים אֶת מִכְנָסָיו לְמַעְלָה, נִכְנַס בַּמַּיִם וְהֶחֱזִירָה. אֲבָל פַּעַם אַחַת, כַּאֲשֶׁר נִמְצְאָה הַסְּפִינָה שׁוּב בְּעֶצֶם מְרוּצָתָהּ, נִקְרְאוּ הַנְּעָרִים לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וְנִקְרְאוּ בְּכָל תֹּקֶף. הֵם מִהֲרוּ לָלֶכֶת מִזֶּה וְעָזְבוּ אֶת נַעַל הָעֵץ לְנַפְשָׁהּ. וְנַעַל הָעֵץ הוֹסִיפָה לְהִתְרָחֵק מִן הַיַבָּשָׁה מַצַּב רוּחוֹ שֶׁל הַזַּבְלָן. לָעוּף לֹא יָכוֹל, שֶׁכֵּן הָיָה קָשׁוּר בְּחָזְקָה אֶל הַתֹּרֶן.

וְהִנֵה בָא זְבוּב אֶחָד לְבַקְּרוֹ.

– מֶזֶג הָאֲוִיר יָפֶה הַיּוֹם מְאֹד, – פָּתַח הַזְּבוּב בְּשִׂיחָה, – פֹּה אוּכַל לָנוּחַ יָפֶה וּלְהִתְחַמֵּם בַּשֶּׁמֶשׁ. אָמְנָם כְּבוֹדוֹ נִמְצָא פֹּה בְּמַצָּב נוֹחַ וְנָעִים מְאֹד!

– אֵין כְּבוֹדוֹ מְפַטְפֵּט אֶלָּא כְּפִי הֲבָנָתוֹ! הַאֵין כְּבוֹדוֹ רוֹאֶה שֶׁאֲנִי כָּבוּל פֹּה?

– אֲבָל אֲנִי אֵינִי כָּבוּל פֹּה, – הֵשִׁיב הַזְּבוּב וְהִתְעוֹפֵף.

– עַתָּה הִנֵּה אֲנִי יוֹדֵעַ אֶת הָעוֹלָם, – אָמַר הַזַּבְלָן. – עוֹלָם שָׁפָל הוּא, וַאֲנִי הִנְנִי הַיְּצוּר הֶהָגוּן הַיָּחִיד בָּעוֹלָם הַזֶּה! בַּתְחִלָּה מָנְעוּ מִמֶּנִּי אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב, אַחַר כָּךְ נֶאֱלַצְתִּי לִשְׁכַּב עַל בַּד רָטֹב, לַעֲמֹד בְּרוּחַ פְּרָצִים, וְלַסּוֹף גַּם הִשִּׂיאוּנִי אִשָּה בְּעַל כָּרְחִי. וְכַאֲשֶׁר נִסִּיתִי לַעֲשׂוֹת צַעַד מָהִיר אֶחָד לְתוֹךְ רַחֲבֵי הָעוֹלָם, כּדֵי לִרְאוֹת אֵיךְ הַבְּרִיּוֹת מִתְקַיְמִים וְאֵיךְ אֶפְשָׁר לִי לְהִתְקַיֵּם כְּרָאוּי לְפִי כְּבוֹדִי, וְהִנֵּה בָּא אֲסַפְסוּף זֶה שֶׁל בְּנֵי אָדָם וּמַפְקִיר אוֹתִי, כְּשֶׁאֲנִי כָבוּל, לְסַעֲרוֹת הַיָּם הַנּוֹרָא. וּבְשָׁעָה זוֹ פּוֹסֵעַ לוֹ סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר בְּפַרְסוֹת זָהָב! דָּבָר זֶה מַרְגִּיזֵנִי יוֹתֵר מִכֹּל. אֲבָל בָּעוֹלָם הַזֶּה אִי אֶפְשָׁר לְצַפּוֹת לְתוֹדָה וּלְחֶמְלָה. קוֹרוֹת חַיַּי מְאַלְּפוֹת וּמְעַנְיְנוֹת מְאֹד, אֲבָל מַה תוֹעֶלֶת יֵשׁ בָּהֶן, אִם אִישׁ לֹא יֵדָעֵן עַד עוֹלָם, וְאַף גַּם אֵין הָעוֹלָם כְּדָאי, שֶׁיִּלְמַד לָדַעַת אֶת קוֹרוֹת חַיַּי, שֶׂכֵּן אִלּוּ הָיָה כְּדָאי הָיָה צָרִיךְ לְכַבְּדֵנִי בְּפַרְסוֹת זָהָב בָּעֵת שֶׁנִּמְצֵאתִי בְּאֻרְוַת הַקֵּיסָר בּוֹ בָּרֶגַע שֶׁכִּבְּדוּ אֶת סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר כְּשֶׁפַּשַׁט אֶת הָרֶגֶל. אִלּוּ נִתְּנוּ לִי פַרְסוֹת זָהָב הָיִיתִי לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת לְכָל הָאֻרְוָה. וְאִלּוּ עַתָּה אָבוּד אֲנִי לָאֻרְוָה וְאָבוּד אֲנִי לָעוֹלָם, בָּא הַקֵּץ!

אֲבָל הַקֵּץ לֹא בָּא, הִנֵּה הִתְקַרְבָה סִירָה וּבָהּ יָשְׁבוּ מִסְפַּר נְעָרוֹת צְעִירוֹת.

הֵן רָאוּ אֶת נַעַל הָעֵץ וּמָשׁוּ אוֹתָהּ מִן הַמַּיִם, וְאַחַת הַנְּעָרוֹת הוֹצִיאָה מִסְפָּרַיִם קְטַנִּים, גָּזְרָה אֶת חוּט הַצֶּמֶר, בְּלִי לְהַזִּיק לַזַּבְלָן, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לַיַּבָּשָׁה הוֹשִׁיבָה אוֹתוֹ בָעֵשֶׂב.

– רְמֹשׂ וּשְׁרֹץ! עוּפָה, עוּף אִם תּוּכָל! – אָמְרָה,– נָאֶה הוּא הַחֹפֶשׁ!

וְהַזַּבְלָן עָף יָשָׁר וְנִכְנָס בַּחַלּוֹן הַפָּתוּחַ שֶׁל בִּנְיָן גָּדוֹל אֶחָד; עָיֵף וְיָגֵעַ יָרַד וְרָבַץ עַל רַעְמָתוֹ הַנָּאָה, הָרַכָּה וְהָאֲרֻכָּה שֶׁל סוּסוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ שֶׁעָמַד בָּאֻרְוָה, הִיא הָאֻרְוָה שֶׁהָיְתָה מִבַּתְחִלָּה מִשְׁכָּנָם שֶׁל הַסּוּס וְשֶׁל הַזַּבְלָן גַּם יָחַד. הוּא נֶאֱחַז בְּחָזְקָה בַּרַעְמָה, יָשַׁב שָׁם שָׁעָה קַלָּה וּלְאַט שָׁב לְאֵיתָנוֹ.

– הִנֵּה אֲנִי יוֹשֵׁב פֹּה עַל סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר, יוֹשֵׁב וְרוֹכֵב עָלָיו! מַה זֶה אָמָרְתִּי! אָמְנָם כֵּן, עַתָּה הִנֵּה מִתְבָּרֵר לִי הַדָּבָר! זֶהוּ רַעְיוֹן טוֹב וַאֲמִתִּי בְּהֶחְלֵט. מִשּׁוּם מָה זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב? הֵן גַּם הַנַּפָּח שְאֵלַנִי שְׁאֵלָה זֹאת. וְעַתָּה הִנֵּה בָּרוּר לִי הַדָּבָר; בִּגְלָלִי זָכָה הַסּוּס לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב!

וּמִתּוֹךְ הָרַעְיוֹן הַזֶּה בָּא הַזַּבְלָן לִידֵי מַצַּב רוּחַ מְצֻיָּן.

– מַסָּעִים מַחְכִּימִים! – אָמָר.

קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ נָפְלוּ יָשָׁר עָלָיו, וְהַשֶּׁמֶשׁ נִרְאָה נֶהְדָּר כָָּכָה.

וּבְכָל זֹאת אֵין הָעוֹלָם גָּרוּעַ כָּל כָּךְ, – אָמַר הַזַּבְלָן, – אֶלָּא שֶׁיֵּש לָדַעַת כֵּיצַד לְכָבְשׁוֹ.

שׁוּב הָיָה הָעוֹלָם יֶָפֶה, יַעַן אֲשֶׁר סוּסוֹ שֶׁל הַקֵּיסָר זָכָה לְקַבֵּל פַּרְסוֹת זָהָב, מִשּׁוּם שֶׁהַזַּבְלָן עָתִיד הָיָה לִרְכַּב עָלָיו.

– וְעַתָּה הִנְנִי לָרֶדֶת לְמַטָּה וּלְסַפֵּר לִשְׁאָר חַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה, כַּמָּה הִרְבּוּ לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִילִי. אֲנִי אֲסַפֵּר לָהֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הַנְּעִימִים שֶׁנֶהֱנֵיתִי מֵהֶם בְּעֵת מַסָּעַי בְּחוּץ לָאָרֶץ, וְאַף גַּם אַגִּיד לָהֶם, כִּי מֵעַתָּה הִנְנִי לְהִשָּאֵר בְּבֵיתִי עַד אֲשֶׁר יְבַלֶּה הַסּוּס אֶת פַּרְסוֹת הַזָּהָב שֶׁלּוֹ.

בְּבֵית אִכָּרִים קְטַנְטַן בַּכְּפָר יָשְׁבוּ אִכָּר זָקֵן וְאִשְׁתּוֹ הַזְּקֵנָה. מְעַט וְדַל הָיָה רְכוּשָׁם, וּבְכָל זֹאת עוֹד נִמְצָא אֶצְלָם דָּבָר שֶׁנִּרְאָה בְּעֵינֵיהֶם כְּמוֹתָר, וְזֶה הָיָה סוּס שֶׁהָיָה רוֹעֶה עַל שְׂפַת הַתְּעָלָה לְיַד דֶּרֶך הַמֶּלֶךְ. פְּעָמִים הָיָה הָאִכָּר רוֹכֵב עַל סוּסוֹ זֶה הָעִירָה, פְּעָמִים הָיָה מַשְׁאִילוֹ לִשְׁכֵנָיו, וּבִשְׂכַר זֶה הָיָה מְקַבֵּל טוֹבוֹת גַּם מֵהֶם; אֲבָל לַסּוֹף בָּאוּ לִידֵי מַסְקָנָה, כִּי מוּטַב לָהֶם לִמְכּוֹר אֶת הַסּוּס אוֹ לְהַחֲלִיף אוֹתוֹ בְּאֵיזֶה דָּבָר אַחֵר שֶׁיוּכְלוּ לְהָפִיק מִמֶּנּוּ תוֹעֶלֶת יְתֵרָה. אֲבָל מַה יִהְיֶה הַדָּבָר הַהוּא?

– אֶת זֶה תֵּיטִיב אַתָּה לָדַעַת מִמֶּנִּי, אַבָּא! – אָמְרָה אֵלָיו אִשְׁתּוֹ. – הִנֵּה הִגִּיעַ יוֹם הַשּׁוּק בָּעִיר הַסְּמוּכָה, תֵּשֵׁב עַל סוּסְךָ וְתִרְכַּב הָעִירָה וְתּמְכּוֹר אֶת הַסּוּס בִּמְזֻמָּנִים אוֹ תַעֲשֶׂה אֵיזֶה חִלּוּף נָאֶה. כָּל מַה שֶׁאַתָּה עוֹשֶׂה, אַבָּא, לְטוֹב אַתָּה עוֹשֶׂה. צֵא וּרְכַב לְיוֹם הַשּׁוּק!

בַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָשְׁרָה לוֹ אֶת הַמִּטְפַּחַת סָבִיב לְצַוָּארוֹ, כִּי דָבָר זֶה הֵיטִיבָה הִיא לְהָבִין מִמֶּנּוּ. הִיא קָשְׁרָה לוֹ עֲנִיבָה כְּפוּלָה, אֲשֶׁר שִׁוְּתָה לוֹ מַרְאֶה שֶׁל עַסְקָן חָרוּץ בְּיוֹתֵר, נִקְּתָה לוֹ אֶת הַכּוֹבַע בְּיָדָהּ הַשְּׁטוּחָה בִּמְקוֹם מִבְרֶשֶׁת, נָשְׁקָה לוֹ עַל שְׂפָתָיו הַחַמּוֹת, וְאַחַר רָכַב לוֹ עַלִּיז עַל סוּסוֹ שֶעָמַד לְהִמָּכֵר אוֹ לְהֵחָלֵף. כֵּן, הוּא הֵבִין יָפֶה עִנְיָן זֶה.

הַשֶּׁמֶשׁ לִהֵט, אַף עָב קַל לֹא נִרְאָה בַשָּׁמָיִם. אָבָק רָב הִתְרוֹמֵם עַל פְּנֵי הַדָּרֶךְ. מְרֻבִּים הָיוּ אַנְשֵׁי הַשּׁוּק שֶׁעָבְרוּ עַתָּה דֶרֶךְ זוֹ, שֶׁהָיְתָה שׁוֹמֵמָה עַל פִּי הָרֹב; מֵהֶם נָסְעוּ בַעֲגָלוֹת, מֵהֶם רָכְבוּ עַל סוּסִים וּמֵהֶם הָלְכוּ בְּרָגֶל. גָּדוֹל הָיָה חֹם הַיוֹם, וּבְכָל הַדֶּרֶךְ אֵין לִמְצוֹא אַף נְקֻדַּת צֵל אֶחָת.

וִידִידֵנוּ הָאִכָּר הַזָּקֵן נִפְגַּשׁ עִם אֶחָד מִבְּנֵי סְבִיבָתוֹ, אֲשֶׁר נָהַג פָּרָה, וְהַפָּרָה נָאָה כְּכָל אֲשֶׁר תּוּכַל פָּרָה לִהְיוֹת נָאָה.

– וַדַּאי הוּא שֶׁפָּרָה זֹאת נוֹתֶנֶת חָלָב מְשֻׁבָּח! – חָשַׁב הָאִכָּר שֶׁלָּנוּ. – אִם כֵּן אוּלָי יַעֲלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת חִלּוּף טוֹב! שְׁמַע נָא, אַתָּה בַּעַל הַפָּרָה! – קָרָא: – הַאִם לֹא תֵּאוֹת לְהִכָּנֵס עִמִי קְצָת בְּשִׂיחָה? רְאֵה נָא אֶת הַסּוּס, חוֹשְׁבַנִי כִי עֶרְכּוֹ שֶׁל סוּס רַב הוּא מֵעֵרֶךְ פָּרָה; אֲבָל לֹא אִכְפַּת לִי. אֲנִי יָכוֹל לְהָפִיק מִפָּרָה תּוֹעֶלֶת יְתֵרָה. הֲמַסְכִּים אַתָּה לְהַחֲלִיף זֶה בָּזוֹ?

– בְּרָצוֹן רָב! – עָנָה הָאִישׁ בַּעַל הַפָּרָה, וּמִיָּד הָחֱלִיפוּ.

הָעֵסֶק נִגְמָר, וְעַתָּה הִנֵּה יָכוֹל הָאִכָּר שֶׁלָּנוּ לַחֲזוֹר הַבַּיְתָה, כִּי הֲלֹא הִשִּׁיג אֶת מַטָּרַת נְסִיעָתוֹ, אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁמִּלְּכַתְּחִלָּה הָיָה בְּדַעְתּוֹ לָבוֹא אֶל הַיְרִיד, רָצָה גַם עַתָּה לָבוֹא אֶל הַיְרִיד, וְלוּ רַק לִרְאוֹתוֹ בִּלְבָד; וּבְכֵן הוֹסִיף מוֹדָעֵנוּ לִנְהוֹג אֶת פָּרָתוֹ. הוּא פָסָע פְּסִיעוֹת מְהִירוֹת וְגַם הַפָּרָה פָּסְעָה פְּסִיעוֹת מְהִירוֹת, וְלָכֵן הִדְבִּיקוּ עַד מְהֵרָה אָדָם אֶחָד שֶׁהוֹלִיךְ אִתּוֹ כִּבְשָׂה. הַכִּבְשָׂה הָיְתָה טוֹבָה, כִּי גַם בְּשָׂרָהּ הָיָה שָׁמֵן וְגַם צַמְרָהּ הָיָה רָב.

– כִּבְשָׂה כָזֹאת רְצוּיָה לִי מְאֹד! – חָשַׁב הָאִכָּר. – עַל שְׂפַת הַתְּעָלָה שֶׁלָּנוּ תִמְצָא לָהּ דֵּי עֵשֶׂב לְמִרְעֶה, וּבַחֹרֶף אֶפְשָׁר לְהַכְנִיסָהּ הַבָּיְתָה. עַל פִּי הָאֱמֶת נוֹחַ לָנוּ יוֹתֵר לְהַחֲזִיק כִּבְשָׂה מֵאֲשֶׁר פָּרָה. הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַחֲלִיף?

מוּבָן מֵאֵלָיו, כִּי הָאִישׁ בַּעַל הַכִּבְשָׂה הִסְכִּים לְהַחֲלִיף, וּמִיָּד נַעֲשָׂה הַחִלּוּף, וְהָאִכָּר מוֹדָעֵנוּ הוֹסִיף לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ עִם כִּבְשָׂתוֹ. עַל אַחַד הַשְּׁבִילִים שֶׁחָצָה אֶת הַדֶּרֶךְ רָאָה אִישׁ אֶחָד בָּא וְהוּא נוֹשֵׂא אַוָּז תַּחַת זְרֹעוֹ.

– חֵי נַפְשִׁי, כָּבֵד הוּא הָאַוָּז הַזֶּה שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא! – פָּנָה אֵלָיו הָאִכָּר. – כַּמָּה שֻׁמָּן וְכַמָּה נוֹצוֹת יֵשׁ לוֹ! אַוָּז כָּזֶה, קָשׁוּר לְחֶבֶל לְיַד שְׁלוּלִית הַמַּיִם שֶׁלָּנוּ, מַה יָפֶה יִהְיֶה מַרְאֵהוּ! וּלְאִמָּא יִהְיֶה דְבַר מָה שִׁכְּדַאי יִהְיֶה לָהּ לְטַפֵּל בּוֹ! כַּמָּה פְּעָמִים אָמְרָה: “אִלּוּ הָיָה לָנוּ אַוָּז!” וְעַתָּה הִנֵּה יֵשׁ לָהּ הַיְכֹלֶת לְקַבֵּל אַוָּז – וְאַף גַּם קַבֵּל תְּקַבְּלֵהוּ! הֲמַסְכִּים אַתָּה לְהַחֲלִיף? אֲנִי אָתֵּן לְךָ חֵלֶף הָאַוָּז שֶׁלְּךָ אֶת הַכִּבְשָׂה וְעוֹד גַּם תּוֹדָה רַבָּה!

אַךְ לְמוֹתָר הוּא לְהַגִּיד, כִּי בַעַל הָאַוָּז הִסְכִּים מִיָד לַחִלּוּף וְהֵם הֶחֱלִיפוּ, וְהָאִכָּר קִבֵּל אֶת הָאַוָּז. עַתָּה כְּבָר הָיָה קָרוֹב אֶל הָעִיר, הַדֹּחַק עַל הַדֶּרֶךְ נִתְרַבָּה, אֲנָשִׁים וּבְהֵמוֹת וְעוֹפוֹת הִתרוֹצְצוּ לָרֹב. לְיַד הַדֶּרֶךְ נִמְצָא שְׂדֵה תַפּוּחֵי אֲדָמָה, וּבַעַל הַשָּׂדֶה, אֲשֶׁר הָיָה גּוֹבֶה מִסֵּי הַכְּבִישׁ, עָמַד שָׁם, וּלְיָדוֹ עָמְדָה הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁלּוֹ, וְהִיא הָיְתָה קְשׁוּרָה לְבַל תִּתְעָרֵב בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הָרַב וּלְבַל תֵּעָלֵם לְעוֹלָם. וְלַתַּרְנְגֹלֶת אֵין זָנָב, וְהִיא מִצְמְצָה בְּעֵינָהּ הָאַחַת, וּמַרְאֶיהָ – יְפֵהפִיָּה מַמָּשׁ!

– קוּר־קוּר־קוּר! – קָרָאָה. לֹא אוּכַל לְהַגִּיד מַה שֶּׁהִיא נִתְכַּוְּנָה לֵאמֹר בָּזֶה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר רָאָה אוֹתָהּ הָאִכָּר חָשַׁב: זוֹ הִיא הַיָּפָה בְּכָל הַתַּרְנְגֹלוֹת שֶׁרָאִיתִי בְּכָל יְמֵי חַיַּי, הִיא יָפָה אֲפִילוּ מִן הַתַּרְנְגֹלֶת הַגִּזְעִית שֶׁל הַכֹּהֵן; מְאֹד מְאֹד הָיִיתִי רוֹצֶה שֶׁתִּהְיֶה שֶׁלִּי. תַּרְנְגֹלֶת תִּמְצָא לָהּ תָּמִיד גַּרְעִין בַּשָּׂדֶה, כִּמְעַט שֶׁהִיא יְכוֹלָה לִדְאוֹג בְּעַצְמָהּ לְכַלְכָּלָּתָהּ! חוֹשְׁבַנִי שֶׁזֶּה יִהְיֶה חִלּוּף יָפֶה, אִם אֲקַבֵּל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת חֵלֶף הָאַוָּז.

– הֲיֵשׁ בִּרְצוֹנְךָ לְהַחֲלִיף? – שָׁאָל.

– לְהַחֲלִיף? – הֵשִׁיב הַלָּז. – וַדַּאי שֶׁזֶּה יִהְיֶה לִי חִלּוּף יָפֶה.

וְהֵם הֶחֱלִיפוּ. גּוֹבֶה מִסֵּי הַכְּבִישׁ קִבֵּל אֶת הָאַוָּז וְהָאִכָּר – אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת.

וְהִנֵּה הִרְבָּה הָאִכָּר לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים בְּמֶשֶׁךְ נְסִיעָתוֹ הָעִירָה. חוּץ מִזֶּה נִתְחַמֵּם מְאֹד מֵחֹם הַיּוֹם וְגַם עָיַף לְמַדָּי. הוּא הִרְגִּישׁ צֹרֶךְ גָּדוֹל לִגְמוֹעַ גְּמִיעָה אַחַת שֶׁל יַיִן שָׂרוּף וְלֶאֱכוֹל פְּרוּסַת לֶחֶם קְטַנָּה. וּבְמִקְרֶה נִמְצָא אָז לְיַד בֵּית מַרְזֵחַ, וּבְכֵן רָצָה לְהִכָּנֵס שָׁמָּה, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה רָצָה בַּעַל הַבַּיִת לָצֵאת מִשָּׁם; וְהוּא נִפְגַּשׁ עִם בַּעַל הַבַּיִת אֲשֶׁר נָשָׂא עַל כְּתֵפָיו שַׂק מָלֵא וְכָבֵד.

– מַה יֵשׁ לְךָ בַּשָּׂק? – שָׁאַל הָאִכָּר.

– תַּפּוּחִים רְקוּבִים! – עָנָה הָאִישׁ. – שַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים בִּשְׁבִיל הַבְּהֵמוֹת.

– אֲבָל הֲרֵי זֶה שֶׁפַע לְהַפְלִיא! לוּ רַק יָכְלָה אִמָּא לִרְאוֹת אֶת זֶה. בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה הָיָה לָנוּ רַק תַּפּוּחַ אֶחָד עַל הָעֵץ הַיִָּשָׁן שֶׁלְִּיַד צְרִיף הַכָּבוּל. אֶת הַתַּפּוּחַ הַזֶּה שָׁמַרְנוּ כְּאוֹצָר יָקָר, וְהוּא עָמַד עַל הָאָרוֹן עַד אֲשֶׁר נִתְקַלְקֵל. מַרְאֵה תַּפּוּחַ כָּזֶה יֵשׁ בּוֹ תָמִיד מִמִּדַּת הָעֲשִׁירוּת! כָּךְ הָיְתָה אוֹמֶרֶת הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי. וְהִנֵּה פֹּה נִתֶּנֶת לָהּ הָאֶפְשָׁרוּת לֵיהָנוֹת מִמִּדַּת הָעֲשִׁירוּת לְאֵין שִׁעוּר! בֶּאֱמֶת הָיִיתִי רוֹצֶה לְזַכּוֹתָהּ בְּמַתָּנָה כָּזֹאת.

– וּבְכֵן, מָה אַתָּה רוֹצֶה לָתֵת בִּמְחִירָהּ? – שָׁאַל הָאִישׁ.

– לָתֵת? הִנְנִי לָתֵת לְךָ תְּמוּרָתָהּ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת שֶׁלִּי! – וְהוּא נָתַן לְבַעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת וְקִבֵּל מִיָּדוֹ אֶת הַתַּפּוּחִים, וְהוּא נִכְנַס פְּנִימָה וְעָמַד לְיַד שֻׁלְחַן הַמַּשְׁקִים. אֶת הַשַּׂק הַמִָּלֵא תַפּוּחִים הִשְׁעִין אֶל תַּנּוּר הָרְעָפִים; וְהוּא לֹא הִכִּיר, כִּי הַתַּנּוּר הָיָה מֻסָּק מְאֹד. וּבַבַּיִת נִמְצְאוּ כַמָּה אֲנָשִׁים זָרִים, סוֹחֲרֵי סוּסִים וְסוֹחֲרֵי שְׁוָרִים וְגַם שְׁנֵי אַנְגְּלִים, וְהַלָּלוּ כֻלָּם עֲשִׁירִים הֵם, עַד שֶׁכִּיסֵיהֶם מִתְבַּקְעִים מֵרֹב מַטְבְּעוֹת הַזָּהָב שֶׁבָּהֶם. וְהֵם אוֹהֲבִים מְאֹד לְהִתְעָרֵב עַל כָּל דָּבָר, כַּאֲשֶׁר תִּוָּכְחוּ מִיָּד.

– “זְ־זְ־זְ־זְ! זְ־זְ־זְ־זְ!” – מָה הַקּוֹל הַמְשֻׁנֶּה הַזֶּה שֶׁנִּשְׁמַע מִצַּד תַּנּוּר הָרְעָפִים? הַתַּפּוּחִים הֵחֵלּוּ לְהִצָּלוֹת.

– מַה זֶּה? – וְעַד מְהֵרָה נוֹדַע לְכֻלָּם כָּל הָעִנְיָן, אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה בְּסוּס שֶׁהָחֳלַף בְּפָרָה וְהַפָּרָה בְּכִבְשָׂה וְהַכִּבְשָׂה בְּאַוָּז וְהָאַוָּז בְּתַרְנְגֹלֶת וְהַתַּרְנְגֹלֶת בְּתַפּוּחִים רְקוּבִים.

– הַמְתֵּן אֵפוֹא עַד שֶׁתַּחֲזוֹר הַבַּיְתָה, כַּמָּה צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת תַּעֲנִיק לְךָ הַזְּקֵנָה שֶׁלָּךְ. – אָמְרוּ הָאַנְגְּלִים.

– נְשִׁיקוֹת אֲקַבֵּל וְלֹא צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת! – הֵשִׁיב הָאִכָּר. – הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי תֹאמַר: כָּל מַה שֶּׁאַבָּא עוֹשֶׂה לְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה!

– הַאִם מוּכָן אַתָּה לְהִתְעָרֵב? – שָׁאָלוּ. – אָנוּ נְכוֹנִים לָתֵת חָבִיּוֹת מְלֵאוֹת מַטְבְּעוֹת זָהָב!

– אֲנִי אֶהְיֶה מְרֻצֶּה מְאֹד אֲפִילוּ אִם אֲקַבֵּל קַב אֶחָד מָלֵא מַטְבְּעוֹת זָהָב! – הֵשִׁיב הָאִכָּר. – אֲבָל כְּנֶגֶד זֶה אֵינִי יָכוֹל לְהֵצִּיעַ מִשֶׁלִּי אֶלָּא קַב מָלֵא תַפּוּחִים וְגַם אוֹתִי עַצְמִי וְגַם אֶת הַזְּקֵנָה שֶׁלִּי, אֲבָל זוֹהִי יוֹתֵר מִמִּדָּה מְלֵאָה, זוֹהִי מִדָּה גְדוּשָׁה!

– טוֹב אֵפוֹא! – קָרְאוּ הָאַנְגְּלִים, וְהַהִתְעָרְבוּת נֶעֱשָׂתָה.

וְהָעֲגָלָה שֶׁל בַּעַל בֵּית הַמַּרְזֵחַ הוּכְנָה לִנְסִיעָה, וְהָאַנְגְּלִים יָשְׁבוּ בָהּ, וְהָאִכָּר יָשַׁב בָּהּ, וְגַם הַתַּפּוּחִים הָרְקוּבִים נִטְעֲנוּ עָלֶיהָ, וְלַסּוֹף הִגִּיעוּ לְבֵיתוֹ שֶׁל הָאִכָּר.

– עֶרֶב טוֹב, אִמָּא!

– תּוֹדָה רַבָּה, אַבָּא!

– הֶחֱלַפְתִּי אֶת סוּסֵנוּ כָּרָאוּי!

– כֵּן, אַתָּה מֵבִין גָּדוֹל בְּעִנְיָנִים אֵלֶּה! – וְהִיא חִבְּקָה אוֹתוֹ וְלֹא שָׂמַה לֵב לֹא לַשַּׂק וְלֹא לָאֲנָשִׁים הַזָּרִים.

– הֶחֱלַפְתִּי אֶת הַסּוּס בְּפָרָה!

– מַה טּוֹב! שֶׁבַח לֵאלֹהִים עַל הֶחָלָב! – אָמְרָה הָאִשָׁה. – מֵעַתָּה יַעֲלוּ שׁוּב עַל שֻׁלְחָנֵנוּ מְזוֹנוֹת שֶׁל חָלָב, חֶמְאָה וּגְבִינָה. הֲרֵי זֶה חִלּוּף נָאֶה מְאֹד!

– כֵּן, אֲבָל אֶת הַפָּרָה הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּכִבְשָׂה!

– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! – אָמְרָה הָאִשָּׁה. – וַדַּי שֶׁכִּבְשָׂה טוֹבָה מִפָּרָה. אַתָּה יוֹדֵעַ תָּמִיד לַעֲשׂוֹת עֲסָקִים טוֹבִים. בִּשְׁבִיל כִּבְשָׂה יֵשׁ לָנוּ עֵשֶׂב לָרֹב. מֵעַתָּה יִהְיֶה לָנוּ שׁוּב חֲלַב כְּבָשִׂים וּגְבִינַת כְּבָשִׂים וְגַרְבַּיִם שֶׁל צֶמֶר, וַאֲפִילוּ כָּתְנוֹת לַיְלָה שֶׁל צֶמֶר. אֶת אֵלֶּה לֹא תִתֵּן לָנוּ פָּרָה; הִיא מַשִּׁירָה אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ. הֲרֵי אַתָּה אָדָם מְיֻשָּׁב וּפִקֵּחַ!

– אֲבָל אֶת הַכִּבְשָׂה הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּאַוָּז!

– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! הַאֻמְנָם, אַבָּא, יִהְיֶה לָנוּ הַשָּׁנָה אַוָּז לִימֵי הֶחָג? לְעוֹלָם אֵין אַתָּה חוֹשֵׁב אֶלָּא לְהַמְצִיא לִי שִׂמְחָה וְעֹנֶג! הֲלֹא זֶה רַעְיוֹן נֶהְדָּר שֶׁעָלָה בְּדַעְתֶּךָ! אָנוּ יְכוֹלִים לִקְשׁוֹר אֶת הָאַוָּז בַּחוּץ עַל יַד הָעֵשֶׂב, וְעַד שֶׁיַגִּיעַ הֶחָג יַשְׁמִין עוֹד יוֹתֵר!

– אֲבָל אֶת הָאַוּז הֶחֱלַפְתִּי שׁוּב בְּתַרְנְגֹלֶת! – הוֹסִיף הַבָּעַל.

– גַּם זוֹ לְטוֹבָה! תַּרְנְגֹלֶת! הִנֵּה זֶה חִלּוּף נָאֶה, אָמְרָה הָאִשָּׁה. – תַּרְנְגֹלֶת מְטִילָה בֵּיצִים, הִיא דוֹגֶרֶת אוֹתָן, וְיִהְיוּ לָנוּ אֶפְרוֹחִים, וּבְקָרוֹב חָצֵר מְלֵאָה תַּרְנְגֹלוֹת! הֲלֹא זֶה הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר אֵלָיו הִשְׁתּוֹקַקְתִּי בְּסֵתֶר לִבִּי!

– כֵּן, אֲבָל אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת הֶחֱלַפְתִּי לַסּוֹף בְּשַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים!

– אִם כֵּן עָלַי לְנַשְׁקֶךָ! – קָרְאָה הָאִשָּׁה מֵרֹב חֶדְוָה. – תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, בַּעֲלִי הָאָהוּב! הִנְנִי לְסַפֵּר לְךָ דָּבָר. כַּאֲשֶׁר יָצָאתָ לַדֶּרֶךְ עָלָה בְּדַעְתִּי לְהָכִין לְךָ סְעוּדָה יָפָה: חֲבִיתָה עִם שׁוּמָנִית. בֵּיצִים הָיוּ לִי, אֲבָל לֹא שׁוּמָנִית. מִשּׁוּם זֶה סַרְתִּי לְבֵית הַמּוֹרֶה. יָדוּעַ לִי בְּבֵרוּר כִּי יֵשׁ לָהֶם שׁוּמָנִית. אֲבָל אֵשֶׁת הַמּוֹרֶה קַמְצָנִית הִיא, חֲמוֹרָה שֶׁכְּמוֹתָהּ! בִּקַּשְׁתִּי שֶׁתַּלְוֶה לִי שׁוּמָנִית–! לְהַלְווֹת! קָפְצָה כְּנֶגְדִּי. שׁוּם דָּבָר אֵינוֹ גָדֵל בְּגַנֵּנוּ, אֲפִילוּ לֹא תַפּוּחַ רָקוּב. גַּם תַּפּוּחַ רָקוּב אֵין בִּיכָלְתִּי לְהַלְווֹת לָהּ! כָּךְ גָּעֲרָה בִי. וְאַתָּה הִנֵּה יֵשׁ בִּיכָלְתִּי לְהַלְווֹת לָהּ עֲשָׂרָה, וַאֲפִילוּ שַׂק מָלֵא תַפּוּחִים רְקוּבִים! הֵן זוֹ הִיא שִׂמְחָה אֲמִתִּית, אַבָּא! – וּבְדַבְּרָהּ כָּךְ נָשְׁקָה לוֹ בִשְׂפָתָיו.

– דָּבָר זֶה מוֹצֵא חֵן בְּעֵינָי! – אָמַר אַחַד הָאַנְגְּלִים. – בְּכָל פַּעַם יְרִידָה לְמַטָּה וּבְכָל פַּעַם אוֹתָהּ הַשִּׂמְחָה! אָמְנָם כְּדַאי לָנוּ לְהַפְסִיד אֶת כַּסְפֵּנוּ כְּדֵי לִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ כָּל זֹאת!

וְהֵם שִׁלְּמוּ לָאִכָּר, אֲשֶׁר קִבֵּל נְשִׁיקוֹת וְלֹא צְבִיטוֹת וּבְעִיטוֹת, הֲמוֹן לִירוֹת אַנְגְּלִיּוֹת כְּפִי שֶׁהִבְטִיחוּ.

כֵּן, תָּמִיד כְּדַאי הוּא לָהּ לְאִשָּׁה שֶׁתָּבִין וְתוֹדֶה, כִּי אַבָּא הוּא הַטּוֹב בָּאָדָם, וְכָל מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה לְטוֹב הוּא עוֹשֶׂה.

וַיְהִי מֶלֶךְ אֶחָד, רַע לֵב וְאַכְזָר, וְלוֹ לֹא הָיְתָה כָּל מַחֲשָׁבָה אַחֶרֶת אֶלָּא לִכְבּוֹשׁ אֶת כָּל אַרְצוֹת הָעוֹלָם וּלְהַפִּיל בִּשְׁמוֹ אֵימָה וָפַחַד עַל כָּל בְּנֵי הָאָדָם. בָּאֵשׁ וּבַחֶרֶב נָסַע וְעָבַר אֶת הָעוֹלָם; אַנְשֵׁי צִבְאוֹתָיו רָמְסוּ אֶת תְּבוּאוֹת הַשָּׂדֶה וְהִצִּיתוּ בָאֵשׁ אֶת בָּתֵּי הָאִכָּרִים, עַד אֲשֶׁר אָכְלָה הַשַּׁלְהֶבֶת אֶת עֲלֵי הָעֵצִים, וְהַפֵּרוֹת הַמְפֻחָמִים הָיוּ תְלוּיִים מֵהָעֲנָפִים הַמֻּשְׁחָרִים. הָאִמָּהוֹת הָאֻמְלָלוֹת הִתְחַבְּאוּ עִם יוֹנְקֵיהֶן מֵאַחֲרֵי הַכְּתָלִים הָעֲשֵׁנִים. אֲבָל הַחַיָּלִים לֹא יָדְעוּ רַחֵם, הֵם חִפְּשׂוּ אֶת כָּל הַפִּנּוֹת עַד אֲשֶׁר מָצְאוּ אֶת הַנָּשִׁים וְיַלְדֵיהֶן, וְאָז עָשׂוּ בָהֶם מַעֲשִׂים נוֹרָאִים וַאֲיֻמִּים. שֵׁדִים וְרוּחוֹת אֵין בִּיכָלְתָּם לְהָרַע מֵהֶם. וְאוּלָם הַשַּׁלִּיט הָרָשָׁע שִׁבְּחָם עַל מַעֲשֵׂיהֶם וְעוֹדְדָם לְהוֹסִיף לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים גְּרוּעִים מֵאֵלֶּה.

וּמִיּוֹם לְיוֹם גָּדַל כֹּחַ הַשַׁלִּיט, וְאֵימָתוֹ נָפְלָה עַל כָּל אָדָם, וּבְכָל אֲשֶׁר הָלַךְ וּבְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הִצְלִיחַ. מֵהֶעָרִים אֲשֶׁר כָּבַשׁ הוֹצִיא אִתּוֹ זָהָב וְאוֹצָרוֹת עֲצוּמִים; וּבְעִיר מַלְכוּתוֹ נִצְבַּר עשֶׁר אֲשֶׁר אֵין דּוֹמֶה לוֹ בְּכָל הָעוֹלָם. וְהִנֵּה הֵחֵל לִבְנוֹת מִבְצָרִים וְאַרְמְנוֹת נֶהְדָּרִים וּבִנְיָנִים מְפֹאָרִים, וְכָל מִי שֶׁרָאָה אֶת בָּתֵּי הַתִּפְאֶרֶת הָאֵלֶּה קָרָא: “מַה גָּדוֹל הַשַּׁלִּיט הַזֶּה!” וְלֹא חָשְׁבוּ עַל הַשּׁוֹאָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הֵמִיט הַמֶּלֶךְ עַל אֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת, וְלֹא הִקְשִׁיבוּ לְקוֹל הָאֲנָחוֹת וְהַיְלָלוֹת שֶׁעָלוּ מִתּוֹךְ הֶעָרִים הַשְּׂרוּפוֹת.

וְהַשַּׁלִּיט הִתְעַגֵּג לְמַרְאֵה הַזָּהָב שֶׁלּוֹ, לְמַרְאֵה בִּנְיְנֵי הַתִּפְאֶרֶת וְאַף הוּא חָשַׁב כַּאֲשֶׁר חָשַׁב כָּל הֶהָמוֹן:

“אָמְנָם מֶלֶךְ גָּדוֹל הִנֵּנִי! אֲבָל כָּל זֶה מְעַט הוּא לִי, אֲנִי רוֹצֶה עוֹד, עוֹד הַרְבֵּה מְאֹד! חָלִילָה לִי אִם יִהְיֶה שִׁלְטוֹן בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יִדְמֶה לְשִׁלְטוֹנִי, אוֹ עוֹד יִגְדַּל מִשִּׁלְטוֹנִי אָנִי!”

וְהוּא יָצָא לְהִלָּחֵם עִם כָּל הַמְּלָכִים שְׁכֵנָיו וְנִצַּח אֶת כֻּלָּם. וְכַאֲשֶׁר נָסַע בָּרְחוֹבוֹת הָיָה קוֹשֵׁר לְמֶרְכַּבְתּוֹ בְּשַׁלְשְׁלוֹת זָהָב אֶת הַמְּלָכִים הַמְנֻצָּחִים; וְכַאֲשֶׁר יָשַׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן לִסְעוּדָה, הָיוּ הַמְּלָכִים הָהֵם נֶאֱלָצִים לְהִשְׁתַּטֵחַ לְרַגְלָיו וּלְרַגְלֵי שָׂרָיו תַּחַת הַשֻּׁלְחָן וּלְלַקֵּט אֶת הַפֵּרוֹרִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ לָהֶם לִמְזוֹנָם.

וְהִנֵּה צִוָּה הַשַּׁלִּיט לַעֲשׂוֹת פְּסִילִים כִּדְמוּתוֹ וּבְצַלְמוֹ וְלַהֲקִימָם בַּשְּׁוָקִים וּבְאַרְמְנוֹת הַמְּלוּכָה, וַיְהִי הַמְּעַט לוֹ כָּל זֶה, כִּי דָרַשׁ לְהַעֲמִיד אֶת פְּסִילָיו גַּם בְּבָתֵּי הַמִּקְדָּשׁ לִפְנֵי מִזְבַּח אֱלֹהִים; אֲבָל הַכֹּהֲנִים אָמְרוּ:

– אָמְנָם גָּדוֹל אַתָּה, מֵלְכֵּנוּ, אֲבָל אֱלֹהִים גָּדוֹל מִמֶּךָּ, וְאָנוּ לֹא נוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.

– אִם כֵּן, – אָמַר הַמֶּלֶךְ הָרָשָׁע: – אִם כֵּן הִנְנִי לְהִתְגַּבֵּר גַּם עַל אֱלֹהִים!

וּבְגַאֲוָתוֹ וּבְסִכְלוּתוֹ צִוָּה לִבְנוֹת אֳנִיָּה מֻפְלָאָה אֲשֶׁר בָּה יוּכַל לָשׁוּט בָּאֲוִיר; וְהָאֳנִיָה הִתְנוֹסְסָה כִּזְנַב הַטּוָּס בַּהֲמוֹן צְבָעִים יָפִים וְנִרְאֲתָה כְּאִלּוּ אֶלֶף עֵינַיִם הָיוּ תְּקוּעוֹת בָּהּ, אֲבָל כָּל עַיִן וְעַיִן לֹא הָיְתָה אֶלָּא חוֹר שֶׁל קְנֵה רוֹבֶה. וּבְתוֹךְ הָאֳנִיָּה יָשַׁב הַשַּׁלִּיט, וְלֹא הָיָה לוֹ כִּי אִם לִלְחוֹץ בְּאֶצְבָּעוֹ קָפִיץ אֶחָד, וּמִיָּד עַפוּ אֶלֶף כַּדּוּרים אֶל מַטָּרָתָם, וּבוֹ בָרֶגַע נִטְעֲנוּ הָרוֹבִים בְּאֶלֶף כַּדּוּרִים חֲדָשִים. וּמֵאָה נְשָׁרִים חֲזָקִים נִרְתְּמוּ אֶל הָאֳנִיָּה, וְהִנֵּה הִתְנַשְּׂאָה הָאֳנִיָּה וְעָפָה אֶל מוּל פְּנֵי הַשָּׁמֶשׁ.

הַרְחֵק לְמַטָּה הִשְׂתָּרְעָה הָאָרֶץ; בַּתְּחִלָּה נִרְאֲתָה עַל כָּל הָרֶיהָ וְיַעֲרוֹתֶיהָ רַק כְּחֶלְקַת שָׂדֶה שֶׁלֹּא נֶחֶרְשָׁה, אֲשֶׁר הַיָּרָק מֵצִיץ שָׁם מִתּוֹךְ עֲרוּגוֹת הַדֶּשֶׁא הַהֲפוּכוֹת, אֲבָל אַחַר כָּךְ הָיָה מַרְאֶיהָ כְּמַפָּה שְׁטוּחָה, וְעוֹד מְעַט הָיְתָה כֻלָּהּ עֲטוּפָה עֲרָפֶל וַעֲנָנִים. וְהַנְּשָׁרִים בִּמְעוּפָם הִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה וָמָעְלָה.

וְהִנֵּה שָׁלַח אֱלֹהִים מַלְאָךְ אֶחָד יִָחִיד מֵהֲמוֹן מַלְאָכָיו אֲשֶׁר אֵין מִסְפָּר לָהֶם, וְהַשּׁלִּיט הָרָשָׁע יָרָה בּוֹ בְּבַת אַחַת בְּאֶלֶף הָרוֹבִים אֲשֶׁר לוֹ. וְאוּלָם הַכַּדּוּרִים שָׁבוּ וְנִתְּזוּ כֻלָּם מִכַּנְפֵי הַמַּלְאָךְ הַמְּאִירוֹת; טִפַּת דָּם אַחַת, רַק טִפָּה יְחִידָה, בִּצְבְּצָה וְעָלְתָה מִתּוֹךְ אַחַת הַנּוֹצוֹת הַלְּבָנוֹת שֶׁל הַכְּנָפַיִם וְנָפְלָה עַל הָאֳנִיָּה שֶׁבָּהּ יָשַׁב הַשַּׁלִּיט. טִפָּה זוֹ נִתְקְעָה בָאֳנִיָּה כְּמוֹ אֵשׁ לוֹהֶטֶת וְהֵעִיקָה עָלֶיה בְּמַשָּׂא שֶׁהָאֳנִיָה לֹא יָכְלָה לַעֲמֹד כְּנֶגְדּוֹ, וְהִיא הָשְׁלְכָה בִּמְהִירוּת אֲיֻמָּה לְמַטָּה אֶל הָאֲדָמָה. כַּנְפֵי הַנֶּשֶׁר הַחֲזָקוֹת הִתְפּוֹצְצוּ, הָרוּחַ הָמָה מִסָּבִיב לְרֹאשׁ הַשַּׁלִּיט, וְכָל הָעֲנָנִים מִסָּבִיב, אֲשֶׁר נִתְקַבְּצוּ מִתּוֹךְ הֶעָשָׁן שֶׁל הֶעָרִים הַשְׂרוּפוֹת, נִצְטַפְּפוּ וְנִרְאוּ כַהֲמוֹן דְּמֻיּוֹת מַפִּילוֹת אֵימָה; רֶגַע אֶחָד הָיָה מַרְאֵיהֶם כְּסַרְטָנִים עֲנָקִים הַמִּשְׂתָּרְעִים לְאֹרֶךְ כַּמָּה מִילִים, וְהֵם שׁוֹלְחִים אֶל הַשַּׁלִּיט אֶת צִפָּרְנֵיהֶם הַקָּשִׁים לְטָרְפוֹ, וְרֶגַע שֵׁנִי נִרְאוּ כְגוּשֵׁי סְלָעִים מִתְגַּלְגְּלִים לְעֻמָּתוֹ וְכִדְרָקוֹנִים יוֹרְקֵי אֵשׁ. וְהַשַּׁלִּיט, בְּלִי רוּחַ חַיִּים בְּקִרבּוֹ, מוּטָל בָּאֳנִיָּה, אֲשֶׁר לַסּוֹף נִשְׁאֲרָה תְּלוּיָה בֵּין הָעֳפָאִים הָעֲבֻתִּים בְּאַחַד הַיְעָרוֹת.

– אֲנִי רוֹצֶה לְהַכְרִיעַ אֶת הָאֱלֹהִים! – אָמַר כַּאֲשֶׁר שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ. – נִשְׁבַּעְתִּי וַאֲקַיֵּמָה. כַּאֲשֶׁר חָפַצְתִּי כֵן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה!

שֶׁבַע שָׁנִים תְּמִימוֹת צִוָּה לִבְנוֹת מְכוֹנוֹת מֻפְלָאוֹת לְטִיסָה בָּאֲוִיר, וּלְחַשֵּׁל קַרְנֵי בָזָק מִן הַפְּלָדָה הַקָּשָׁה בְּיוֹתֵר, כִּי חָפֵץ לְפוֹצֵץ בָּהֶם אֶת רְקִיעַ הַשָּׁמָיִם. מִכָּל אַרְצוֹתָיו אָסַף אֲנָשִׁים לְמַחֲנוֹת צִבְאוֹתָיו הָעֲצוּמִים, וְכַאֲשֶׁר הִתְיַצְּבוּ כָל אֵלֶּה בַּמַּעֲרָכָה, אִישׁ לְצַד אִישׁ, תָּפְסוּ שֶׁטַח אֲדָמָה שֶׁל כַּמָה וְכַמָּה מִילִים.

וְכָל הַצְּבָאוֹת הָאֵלֶּה עָלוּ בָאֳנִיּוֹת הַמֻּפְלָאוֹת, וְהַמֶּלֶךְ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הִתְקָרֵב אֶל צִבְאוֹתָיו, וְהִנֵּה שָׁלַח פִּתְאֹם אֱלֹהִים עֲדַת יַתּוּשִׁים, רַק עֵדָה יְחִידָה שֶׁל יַתּוּשִׁים פְּעוּטִים. וְהָעֵדָה הַקְּטַנָּה הַזֹּאת עָפָה וְהִתְרוֹצְצָה מִסָּבִיב לַמֶּלֶךְ וְעָקְצָה אֶת פָּנָיו וְאֶת יָדָיו. וְהַמֶּלֶךְ נִתְמַלֵּא חֵמָה וְשָׁלַף אֶת חַרְבּוֹ, אֲבָל חַרְבּוֹ לֹא פָגְעָה בִּלְתִּי אִם בֶּחָלָל הָרֵיק, כִּי לֹא יָכְלָה לִפְגֹּעַ בַּיַתּוּשִׁים. וְאָז צִוָּה לְהָבִיא מַרְבַדִּים יְקָרִים, וְהוּא נִתְעַטֵּף בָּהֶם, עַד אֲשֶׁר שׁוּם עֲקִיצָה שֶׁל יַתּוּשׁ לֹא יָכְלָה לַחְדּוֹר דַּרְכָּם אֶל בְּשָׂרוֹ.

וְאוּלָם יַתּוּשׁ יָחִיד הִתְיַשֵּׁב עַל הַצַּד הַפְּנִימִי שֶׁל הַמַּרְבַד; וְיַתּוּשׁ זֶה זָחַל וְנִכְנַס בְּאָזְנוֹ שֶּׁל הַשַּׁלִּיט וְשָׁם עָקַץ אוֹתוֹ. הַדְּקִירָה בָּעֲרָה כְּאֵשׁ, הָאֶרֶס חָדַר לְתוֹךְ מֹחוֹ, הוּא הִתְנַעֵר מִן הַמַּרְבַדִּים, קָרַע אֶת בְּגָדָיו וְכִרְכֵּר עָרֹם כֻּלּוֹ לִפְנֵי חַיָּלָיו הַגַּסִּים וְהַפְּרָאִים, אֲשֶׁר עַתָּה צָחֲקוּ וְלִגְלְגוּ עַל הַשַּׁלִּיט הַמְשֻׁגָּע, אֲשֶׁר אָמַר לְפוֹצֵץ אֶת מַלְכוּת הַשָּׁמַיִם, וְיַתּוּשׁ אֶחָד, קָטָן וְיָחִיד, הִתְגַּבֵּר עָלָיו וְהִכְרִיעוֹ.

הָיֹה הָיָה קַנְקַן תֵּה גֵּאֶה, כִּי הִתְגָּאָה בְּחַרְסִינָה שֶׁלּוֹ, הִתְגָּאָה בִּשְׁפוֹפַרְתּוֹ הָאֲרֻכָּה וְהִתְגָּאָה בְּאָזְנוֹ הָרְחָבָה. הָיָה לוֹ דְּבַר מָה מִפָּנִים וּדְבַר מָה מֵאָחוֹר: הַשְּׁפוֹפֶרֶת מִפָּנִים, הָאֹזֶן מֵאָחוֹר, וְעַל שְׁתֵּי אֵלֶּה אָהַב לְדַבֵּר, וְאִלּוּ עַל הַמִּכְסֶה שֶׁלּוֹ, שֶׁהָיָה סָדוּק בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת וְדָבוּק בְּדֶבֶק, לא דִבֶּר מְאוּם; הַמִּכְסֶה הָיוּ לוֹ חֶסְרוֹנוֹת, וּמִי מֵאִתָּנוּ אוֹהֵב לְדַבֵּר עַל חֶסְרוֹנוֹתָיו? עֲלֵיהֶם יַרְבּוּ לְדַבֵּר אֲחֵרִים וְלֹא אָנוּ. הַסְּפָלִים, סִיר הַשַּׁמֶּנֶת וְקֻפְסַת הַסֻּכָּר, בְּקִצּוּר כָּל כְּלֵי הַתֵּה גַם יַחַד וַדַּאי לא יִשְׁכְּחוּ לְפָרֵט אֶת פְּגִימוֹתָיו שֶׁל הַמִּכְסֶה וְיַרְבּוּ לְדַבֵּר עֲלֵיהֶן מֵאֲשֶׁר עַל הָאֹזֶן הַמְעֻלָּה וְעַל הַשְּׁפוֹפֶרֶת הַמְצֻיָנָה; וְקַנְקַן הַתֵּה יָדַע זֹאת הֵיטֵב.

– אוֹי, אֲנִי יוֹדֵעַ אוֹתָם הֵיטֵב! – הָיָה אוֹמֵר לְעַצְמוֹ; – אֲנִי בְעַצְמִי מַכִּיר יָפֶה גַם אֶת חֶסְרוֹנוֹתַי, כִּי עַל כֵּן יֵשׁ בִּי מִמִּדַּת הָעֲנָוָה וְהַצְּנִיעוּת, אָנוּ כֻּלָּנוּ יֵשׁ לָנוּ חֶסְרוֹנוֹת, אֲבָל חוּץ מִן הַחֶסְרוֹנוֹת יֵשׁ לְכָל אֶחָד גַּם יִתְרוֹן שֶׁלּוֹ. לַסְּפָלִים נִתְּנָה אֹזֶן, לְקֻפְסַת הַסֻּכָּר נִתֵּן מִכְסָה, וְאִלּוּ אֲנִי יֵשׁ לִי גַם אֹזֶן וְגַם מִכְסֶה, וְעוֹד דְּבַר מָה מִפָּנִים, אֲשֶׁר הֵם לֹא יִזְכּוּ לְעוֹלָם לְקַבְּלו; לִי נִתְּנָה גַם שְׁפוֹפֶרֶת הָעוֹשָׂה אוֹתִי לְמֶלֶךְ שֻׁלְחַן הַתֵּה. עַל קֻפְסַת הַסֻּכָּר וְעַל סִיר הַשַּׁמֶּנֶת נִגְזַר לִהְיוֹת הַמְשָׁרְתוֹת שֶׁל הַטַּעַם הַטּוֹב, וְאִלּוּ אֲנִי הִנְנִי הַנָּדִיב, הַשַּׁלִּיט, אֲנִי מֵבִיא בְּרָכָה לִבְנֵי הָאָדָם הַצְּמֵאִים; בְּקִרְבִּי מְעֻבָּדִים הֶעָלִים הַסִּינִיִּים בְּתוֹךְ הַמַּיִם הָרוֹתְחִים, אֲשֶׁר כְּשֶׁהֵם לְעַצְמָם אֵין לָהֶם שׁוּם טָעַם.

אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה דִּבֶּר קַנְקֵן הַתֵּה בִּימֵי נְעוּרָיו הַשְּׁקֵטִים לְלֹא כָל דְּאָגָה. הוּא עָמַד עַל הַשֻּׁלְחָן הֶעָרוּךְ, וְיַד אִשָּׁה נָאָה וַעֲדִינָה בְּיוֹתֵר נָשְׂאָה אוֹתוֹ לְמָעְלָה, אֲבָל הַיָּד הַנָּאָה וְהָעֲדִינָה הָיְתָה מְרֻשֶּׁלֶת, וְקַנְקַן הַתֵּה נָפַל עַל הָרִצְפָה, וְהַשְּׁפוֹפֶרֶת נִשְׁבְּרָה, וְהָאֹזֶן נִשְׁבְּרָה, וְעַל הַמִּכְסֶה לֹא כְּדַאי לְדַבֵּר עוֹד, כִּי הֲלֹא כְּבָר דֻּבַּר עָלָיו לְמַדָּי. רָצוּץ וְנִדְהָם עָמַד קַנְקַן הַתֵּה עַל הָרִצְפָה, וְהַמַּיִם הָרוֹתְחִים הִתְפָּרְצוּ מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה. זוֹ הָיְתָה מַכָּה קָשָׁה מְאֹד שֶׁהֻכָּה הַקַּנְקַן, וְהַגָּרוּעַ מִכֹּל הָיָה, שֶׁהֵם כֻּלָם צָחֲקוּ, צָחֲקוּ לֹא עַל הַיָּד הַמְרֻשֶּׁלֶת, כִּי אִם עָלָיו, עַל קַנְקַן הַתֵּה הַמִּסְכֵּן.

– עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הָרֶגַע הָאָיֹם הַהוּא! – אָמַר קַנְקַן הַתֵּה, כְּשֶׁהָיָה מְסַפֵּר לְאַחַר כֵּן לְעַצְמוֹ אֶת קוֹרוֹת חַיָּיו. – מֵאָז כִּנּוּנִי בְּשֵׁם בַּעַל מוּם, וְהֵם שָׂמוּ אוֹתִי בַּפִּנָּה, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת נְתָנוּנִי מַתָּנָה לְאִשָּׁה עֲנִיָה אֲשֶׁר בִּקְשָׁה מֵהֶם לָתֵת לָהּ מְעַט שֻׁמָּן לִסְעוּדָתָהּ. כָּכָה יָרַדְתִּי לְמַצָב שֶׁל דַּלּוּת, וְעָמַדְתִּי לְלֹא שׁוּם תּוֹעֶלֶת, מְכֹעָר בַּחוּץ וְרֵק בִּפְנִים, אֲבָל דַוְקָא בּוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁשָּׁם עָמַדְתִּי הִתְחִילוּ חַיַּי הַמְשֻׁבָּחִים. אָכֵן, שִׁנּוּיִים נְכוֹנִים לָנוּ תָמִיד בְּכָל יְמֵי חַיֵּינוּ. עָפָר מִן הָאֲדָמָה הוּשַׂם בִּי עַד שְׂפָתִי; בִּשְׁבִיל קַנְקַן תֵּה הֲרֵי זֶה כְּאִלוּ נִתַּן לִקְבוּרָה, אֲבָל בְּתוֹךְ הֶעָפָר הוּשַׂם גַּם בְּצַל פְּרָחִים. אֵינִי יוֹדֵעַ מִי שָׂמוֹ שָׁם, מִי נָתַן לִי מַתָּנָה זו, אֲבָל מַתָּנָה זוֹ נִתְּנָה לִי חֵלֶף הֶעָלִים הַסִּינִיִּים וְחֵלֶף הַמַּיִם הָרוֹתְחִים, חֵלֶף הָאֹזֶן וְהַשְּׁפוֹפֶרֶת שֶׁנִּשְׁבְּרוּ מִמֶּנִּי. וְהַבָּצָל הָיָה מֻנָּח בְּתוֹךְ הֶעָפָר, הַבָּצָל נִמְצָא בְּקִרְבִּי, הָפַךְ לִי לֵב, נַעֲשָׂה לִבִּי הַחַי, כַּאֲשֶׁר לֹא הָיָה לִי מֵעוֹלָם. בְּקִרְבִּי הָיוּ חַיִּים וְעָצְמָה וְכָל מִינֵי כֹחוֹת נִתְעוֹרְרוּ וְנִתְרַחֲשׁוּ בִי: הַדּוֹפֶק פָּעַם, הַבָּצָל נָבַט, הַמַּחֲשָׁבוֹת וְהַהַרְגָּשׁוֹת הַנִּרְדָּמוֹת בְּקִרְבּוֹ בָּקְעוּ וְכָבְשׁוּ לָהֶן דֶּרֶךְ; וְהֵן עָלוּ וְנִתְלַבְלְבוּ בְּפֶרַח. אֲנִי רְאִיתִיו, אֲנִי נְשָׂאתִיו וְשָׁכַחְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּתִפְאַרְתּוֹ, אַשְׁרֵי הַשְׁוֹכֵחַ אֶת עַצְמוֹ בְּזוּלָתוֹ! הוּא לֹא הִבִּיעַ לִי אֶת תּוֹדָתוֹ. הוּא לֹא חָשַׁב עָלָי; כָּל רוֹאָיו הֶעֱרִיצוּהוּ וְהִלְלוּהוּ. וַאֲנִי הִרְבֵּיתִי כָּכָה לִשְׂמֹחַ עַל זֹאת, וְאֵיךְ יָכֹלְתִּי לֹא לִשְׂמֹחַ! וּבְאַחַד הַיָּמִים שָׁמַעְתִּי אוֹמְרִים, כִּי הַפֶּרַח הַנִּפְלָא רָאוּי הוּא לְעָצִיץ טוֹב מִמֶּנִּי, וְאָז בָּקְעוּ אוֹתִי בְּאֶמְצָע; אוֹי, מַה גָּדַל אָז כְּאֵבִי, אֲבָל הַפֶּרַח עָבַר לְעָצִיץ יוֹתֵר טוֹב, – וַאֲנִי, אֲנִי הָשְׁלַכְתִּי אֶל הָאַשְׁפָּה, וּפֹה אֲנִי מֻטָּל כְּחֶרֶס יָשָׁן, – אֲבָל זִכְרוֹנוֹתַי חַיִּים בְּקִרְבִּי, וְאוֹתָם לֹא יוּכַל אִישׁ לִגְזוֹל מִמֶּנִּי.

הַגָּן הָיָה מֻקָּף מְשׂוּכָה שֶׁל שִׂיחֵי אֱגוֹז הַלּוּז, וּמֵעֵבֶר לַמְּשׂוּכָה הִשְׂתָּרְעוּ שָׂדוֹת וָאֲפָרִים, וְשָׁם רָעוּ פָּרוֹת וְצֹאן, אֲבָל בְּלֵב הַגָּן עָמַד שִׂיחַ וְרָדִים פּוֹרֵחַ, וְתַחְתָּיו יָשֵׁב שַׁבְּלוּל, אֲשֶׁר הֵכִיל הַרְבֵּה בְּקִרְבּוֹ, כִּי הֵכִיל בְּקִרְבּוֹ אֶת עַצְמוֹ.

– חַכּוּ נָא עַד אֲשֶׁר תַּגִּיעַ שְׁעָתִי, – אָמַר הַשַׁבְּלוּל: – אֲנִי אֶפְעוֹל דָּבָר נִכְבָּד הַרְבֵּה מִגִּדּוּל וְרָדִים, מַעֲשִׂיַּת אֱגוֹזִים וּמִנְּתִינַת חָלָב, מַה שֶׁעוֹשׂוֹת הַפָּרוֹת וְהַצֹּאן.

– אֲנִי מְקַוֶּה לִגְדוֹלוֹת וְנִפְלָאוֹת מִמֶּךָ, – הֵשִׁיב שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – הֲיֵשׁ לִי רְשׁוּת לִשְׁאוֹל, מָתַי נִזְכֶּה לִרְאוֹתָן?

– אֵין אֲנִי דּוֹחֵק אֶת הַשָּׁעָה, – אָמַר הַשַּׁבְּלוּל. – אַתָּה נֶחְפָּז תָּמִיד עַד לְהַבְהִיל! הַחִפָּזוֹן מְקַלְקֵל אֶת הַהֲנָאָה שֶׁאָנוּ נֶהֱנִים מִן הַתִּקְוָה.

בַּשָּׁנָה הַבָּאָה רָבַץ הַשַּׁבְּלוּל בְּעֵרֶךְ בְּאוֹתוֹ הַמָּקוֹם בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ תַּחַת שִׂיחַ הַוְּרָדִים, אֲשֶׁר הוֹצִיא פְּקָעִים וְעָשָׂה וְרָדִים, בְּכָל פַּעַם רַעֲנַנִּים, בְּכָל פַּעַם חֲדָשִׁים. וְהַשַּׁבְּלוּל זָחַל וְהוֹצִיא אֶת עַצְמוֹ עַד חֶצְיוֹ מִבֵּיתוֹ, פָּשַׁט אֶת קַרְנֵי הַמִּשּׁוּשׁ שֶׁלּוֹ וְשָׁב וְאָסַף אוֹתָן לְתוֹכוֹ.

– הַכֹּל נִרְאֶה כְּמוֹ שֶׁהָיָה בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה! אֵין שׁוּם הִתְקַדְּמוּת בְּמַהֲלַךְ הַדְּבָרִים. שִׂיחַ הַוְּרָדִים מוֹסִיף לַעֲשׂוֹת וְרָדִים, וְחוּץ מִזֶּה אֵין בִּיכָלְתּוֹ לַעֲשׂוֹת מְאוּמָה!

הַקַּיִץ חָלַף, הַסְּתָו הִגִּיעַ; שִׂיחַ הַוְּרָדִים הוֹסִיף לַעֲשׂוֹת בְּלִי הֶפְסֵק נִצָּנִים וּפְקָעִים, עַד אֲשֶׁר יָרַד הַשֶּׁלֶג וּמֶזֶג הָאֲוִיר נַעֲשָׂה רַע וְלַח, הַוֶּרֶד כָּפַף אֶת רֹאשׁוֹ לָאָרֶץ, הַשַּׁבְּלוּל זָחַל וְהִסְתַּתֵּר בְּתוֹךְ הָאֲדָמָה.

וְהִנֵּה הִתְחִילָה שָׁנָה חֲדָשָׁה, וְהַוְּרָדִים נִגְלוּ לָעַיִן וְהַשַּׁבְּלוּל נִגְלָה לָעָיִן.

– וְעַתָּה הִנֵּה אַתָּה שִׂיחַ וְרָדִים זָקֵן, – אָמַר הַשַּׁבְּלוּל. – לֹא יֶאֶרְכוּ הַיָּמִים, וְעָלֶיךָ לַעֲבוֹר וּלְהִבָּטֵל מִן הָעוֹלָם. אַתָּה נָתַתָּ לָעוֹלָם אֶת כָּל מַה שֶׁנָּשָׂאתָ בְּקִרְבֶּךָ. אִם יֵשׁ לְכָךְ אֵיזֶה עֵרֶךְ עֲדַיִן הַדָּבָר מֻטָּל בְּסָפֵק; לֹא הָיָה לִי פְּנַאי לַחְשֹׁב עַל הַדָּבָר הַזֶּה. אֲבָל נַעֲלֶה מֵעַל כָּל סָפֵק הוּא, כִּי לֹא עָשִׂיתָ כְּלוּם לְשֵׁם הִתְפַּתְּחוּתְךָ הַפְּנִימִית, שֶׁאִלוּלֵא כֵן הָיִיתָ מְבַצֵּעַ דְּבָרִים אֲחֵרִים! בַּמֶּה תּוּכַל לְהַצְדִּיק אֶת נַפְשֶׁךְ? עוֹד מְעַט וְאַתָּה תַהֲפוֹךְ בּוּל עֵץ! הֲתוּכַל לְהַשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר אֲנִי דוֹבֵר אֵלֶיךָ?

– אַתָּה מַפִּיל אֵימָה עָלָי! – עָנָה שִׂיח הַוְּרָדִים. – עַל דָּבָר זֶה לֹא חָשַׁבְתִּי מֵעוֹדִי!

– וַדַּאי, מֵעוֹלָם לֹא הִרְבֵּיתָ לַעֲסֹק בְּמַחֲשָׁבָה. הַאִם עָשִׂיתָ פַּעַם אַחַת אֶת חֶשְׁבּוֹן הַנֶּפֶשׁ שֶׁלְךְ, כְּדֵי לָדַעַת לְשֵׁם מָה אַתָּה פּוֹרֵחַ וּמָהוּ בְּעֶצֶם עִנְיַן הַפְּרִיחָה הַזֶּה? מַדּוּעַ זֶה יִקְרְךְ דַּוְקָא מִקְרֶה זֶה וְלֹא אַחֵר?

– לֹא. – אָמַר שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – אֲנִי פָּרַחְתִּי בְּאשֶׁר וּבְחֶדְוָה, כִּי אַחֶרֶת לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ הָיָה חַם כָּכָה וְהָאֲוִיר מְרַעֲנָן כָּכָה; וַאֲנִי שָׁתִיתִי אֶת הַטַּל הַזַּךְ וְאֶת הַגֶּשֶׁם הָעָז, אֲנִי נָשַׁמְתִּי, אֲנִי חָיִיתִי! מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה עָלָה כֹּחַ לְתוֹכִי, מִמַּעְלָה יָרַד כֹּחַ עָלַי, וַאֲנִי הִרְגַּשְׁתִּי אֹשֶׁר, חָדָשׁ בְּכָל פַּעַם, גָדוֹל בְּכָל פַּעַם, וְלָכֵן נֶאֱלַצְתִּי בְּכָל פַּעַם לִפְרֹחַ. אֵלֶּה הָיוּ חַיַּי, וְשׁוּם דָּבָר אַחֵר לא הָיָה בִיכָלְתִּי לַעֲשׂוֹת!

– אַתָּה חָיִיתָ חַיִּים נוֹחִים עַד מְאֹד! – הֵעִיר הַשַּׁבְּלוּל.

– נָכוֹן הַדָּבָר! הַכֹּל כְּאִלּוּ נִתַּן לִי מַתָּנָה מִן הַשָּׁמָיִם! – עָנָה שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – וְאוּלָם אַתָּה קִבַּלְתָּ מַתָּנָה יוֹתֵר נִכְבָּדָה! אַתָּה הֲלֹא אֶחָד מֵאוֹתָם בַּעֲלֵי הַמַּחֲשָׁבוֹת הַגְּדוֹלִים הַמַּרְבִּים לַחְשֹׁב, וּמַחְשְׁבוֹתֵיהֶם עֲמֻקּוֹת וְנַעֲלוֹת; אֶחָד מֵאוֹתָם בַּעֲלֵי הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַגְּדוֹלִים הַשּׁוֹאֲפִים לְעוֹרֵר הִשְׁתּוֹמְמוּת בְּלֵב כָּל הָעוֹלָם!

– דָּבָר כָּזֶה לֹא עָלָה מֵעוֹלָם עַל דַּעְתִּי, – אָמַר הַשַׁבְּלוּל. – הָעוֹלָם אֵינוֹ מְעַנְיַן אוֹתִי כְּלָל! מַה לִּי וְלָעוֹלָם? יֵשׁ לִי דֵי עִנְיָן בִּי בְּעַצְמִי וַאֲנִי מוֹצֵא אֶת סִפּוּקִי בִּי בְּעַצְמִי.

– אֲבָל הַאֻמְנָם אָנוּ כֻלָּנוּ אֵינֶנּוּ מְחֻיָּבִים לְהַעֲנִיק לְזוּלָתֵנוּ מִן הַמֵּיטַב שֶׁיֵּשׁ בָּנוּ, לְהַנְאוֹתָם בְּכָל מַה שֶׁיֵּשׁ בִּרְשׁוּתֵנוּ? – מוּבָן שֶׁאֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לָתֵת לַבְּרִיוֹת אֶלָא וְרָדִים בִּלְבָד, – אֲבָל אַתָּה? אַתָּה, אֲשֶׁר תַּרְבֶּה לָחוּשׁ כָּל כָּךְ, מַה נָּתַתָּ אַתָּה לָעוֹלָם, מָה אַתָּה נוֹתֵן לוֹ?

– מַה נָּתַתִּי לוֹ? מָה אֲנִי נוֹתֵן לוֹ? אֲנִי יוֹרֵק בְּפָנָיו. אֵין הוּא נֶחְשָׁב בְּעֵינַי מְאוּם, אֵין הוּא מְעַנְיֵן אוֹתִי. הוֹסִיפָה לַעֲשׂוֹת וְרָדִים, יוֹתֵר מִזֶּה לֹא תוּכַל לַעֲשׂוֹת עַד עוֹלָם! הָרְשׁוּת בִּידֵי שִׂיחִי אֲגוֹז הַלּוּז לַעֲשׂוֹת אֱגוֹזִים, בִּידֵי הַפָּרוֹת וְהַצֹאן לָתֵת חָלָב, כָּל אֶחָד מֵהֶם יִמְצָא אֶת הַקָּהָל הַמְיֻחָד הַזָּקוּק לְמַתְּנוֹתָיו; וְאִלוּ אֲנִי הַקָּהָל שֶׁלִי בִּי בְּעַצְמִי, אֲנִי מִתְכַּנֵּס בְּתוֹךְ עַצְמִי, וְשָׁם אֲנִי שׁוֹהָה לְאֹרֶךְ יָמִים, הָעוֹלָם אֵינוֹ מְעַנְיַן אוֹתִי!

הַשַׁבְּלוּל בְּתוֹךְ עַצְמוֹ וְסָגַר אֶת פִּתְחוֹ בְּדֶבֶק.

– זֶהוּ דָבָר עָצוּב וְהַרְבֵּה יֵשׁ לְהִצְטַעֵר עָלָיו! – אָמַר שִׂיחַ הַוְּרָדִים. – אִלּוּ גַם רָצִיתִי לֹא הָיִיתִי יָכֹל לְהַצְפִּין אֶת עַצְמִי וְלִהְיוֹת נֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים; נֶאֱלָץ אֲנִי בְּכָל פַּעַם לַעֲלוֹת וּלְהִתְלַבְלֵב, לִפְרֹחַ וְלַעֲשׂוֹת וְרָדִים. הֶעָלִים נוֹשְׁרִים וּמִתְעוֹפְפִים בָּרוּחַ; וְאוּלָם פַּעַם אַחַת רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֶחָד מִוְּרָדַי הוּשַׂם בְּסִדּוּר הַתְּפִלּוֹת שֶׁל הַסָּבָה, וְעוֹד אֶחָד מִוְּרָדַי תָּפַס מָקוֹם עַל לוּחַ לִבָּהּ שֶׁל נַעֲרָה צְעִירָה וְיָפָה, וְאַף רָאִיתִי יֶלֶד אֶחָד נוֹשֶׁק בְּחֶדְוָה תְּמִימָה מִנְּשִׁיקוֹת פִּיו אֶת אֶחָד מִוְּרָדָי. מַחֲזֶה זֶה מִלֵּא אֶת לִבִּי עֹנֶג אֵין קֵץ וְהָיָה לִי לִבְרָכָה רַבָּה. אֵלֶּה הֵם זִכְרוֹנוֹתַי, אֵלֶּה הֵם חַיָּי!

וְשִׂיחַ הַוְּרָדִים הוֹסִיף לִפְרֹחַ בִּתְמִימוּתוֹ, וְהַשַּׁבְּלוּל יָשֵׁן לוֹ בְּבֵיתוֹ, וְהָעוֹלָם לֹא עִנְיַן אוֹתוֹ.

וְשָׁנִים עַל שָׁנִים חָלָפוּ.

הַשַּׁבְּלוּל הָפַךְ עָפָר שֶׁבְּעָפָר; שִׂיחַ הַוְּרָדִים הָפַךְ עָפָר שֶׁבְּעָפָר; וּוֶרֶד הַזִכָּרוֹן בְּסִדּוּר הַתְּפִלּוֹת נָבַל וְכָמַשׁ, – – אֲבָל בַּגָּן פָּרְחוּ שִׂיחִי וְרָדִים חֲדָשִׁים, וּבַגָּן גָּדְלוּ שַׁבְּלוּלִים חֲדָשִׁים; הֵם הִתְכַּנְסוּ בְּתוֹךְ בָּתֵּיהֶם, יָרְקוּ, – וְאִלּוּ הָעוֹלָם לֹא עִנְיַן אוֹתָם מִכֹּל וְכֹל.

הַאִם נָשׁוּב לִקְרֹא אֶת הַסִּפּוּר מִתְּחִלָּתוֹ? – הוּא לא יִשְׁתַּנֶּה.

הַאִם כְּבָר שָׁמַעְתָּ אֶת הַמַּעֲשֶׂה בְּפַנֵּס הָרְחוֹב הַיָּשָׁן? אֵין זֶה מַעֲשֶׂה שָׂמֵחַ וּמְבַדֵּחַ בְּיוֹתֵר, אֲבָל פַּעַם אַחַת אֶפְשָׁר לְשָׁמְעוֹ בְּכָל אוֹפֶן. הָיֹה הָיָה פַּנַּס רְחוֹב טוֹב וְיָשָׁן, אֲשֶׁר בְּמֶשֶׁךְ כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים הִרְבָּה לַעֲשׂוֹת טוֹב בְּהַאִירוֹ אֶת הָרְחוֹב, אֲבָל עַתָּה הִנֵּה הִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִסְתַּלֵּק.

הַדָּבָר הָיָה בָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן, וְהַפַּנָּס יָשַׁב עַל עַמּוּדוֹ וְהֵאִיר אֶת הָרְחוֹב, וְהוּא יָדַע כִּי מָחָר יָבוֹא הַקֵּץ לְחַיֵי הָאוֹר שֶׁלּוֹ. הַפַּנָּס פָּחַד מְאֹד מִיּוֹם מָחָר, כִּי יָדַע כִּי אָז יוּבָא בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לְבֵית מוֹעֶצֶת הָעִיר וְיוֹפִיעַ לִפְנֵי כָל הָאֲדוֹנִים הַיּוֹעֲצִים, אֲשֶׁר יִתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו, יִבְדְּקוּהוּ וְיַחֲלִיטוּ, אִם עוֹד אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ אוֹ לֹא. וְאָז גַּם יַחֲלִיטוּ, אִם עוֹד אֶפְשָׁר לְשָׁלְחוֹ לְאַחַד הַגְּשָׁרִים אֲשֶׁר מִחוּץ לָעִיר, לְמַעַן יוֹסִיף לְהָאִיר עוֹד שָׁם, אוֹ לְשָׁלְחוֹ לְאֶחָד מִבָּתֵּי הַחֲרֹשֶׁת; אוּלַי יַעֲבֹר תֵּכֶף וּמִיָד לְיוֹצֵק הַמַּתֶּכֶת, וְהוּא יַתִּיכוֹ בְּיַחַד עִם כַּמָּה שִׁבְרֵי כֵלִים אֲחֵרִים. אָמְנָם אָז אֶפְשָׁר לוֹ לְהֵעָשׂוֹת שׁוּב כָּל דָּבָר וְדָבָר, וְאוּלַי אֲפִילוּ הַדָּבָר הַנִּכְבָּד בְּיוֹתֵר, אֲבָל אֵימָה הָיְתָה בְּלִבּוֹ, שֶׁמָּא לְאַחַר כָּךְ לֹא יִזְכּוֹר עוֹד כְּלָל אֶת כָּל מַה שֶׁקָּרָהוּ בָּעֵת שֶׁהָיָה פַּנַּס הָרְחוֹב.

וְאוּלָם יְהִי אֲשֶׁר יְהִי לְאַחַר כֵּן, הִנֵּה דָבָר אֶחָד צִעֵר אוֹתוֹ בְּיוֹתֵר, כִּי עַל כָּל פָּנִים יֵאָלֵץ לְהִפָּרֵד מֵעַל מְנַקֵּה הַפַּנָּסִים וְאִשְׁתּוֹ, אֲשֶׁר נֶחְשְׁבוּ בְּעֵינָיו כְּאִלּוּ הָיוּ בְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ מַמָּשׁ. הוּא נַעֲשָׂה פַּנָּס בָּעֵת שֶׁהַלָּז נַעֲשָׂה מְנַקֵּה פַּנָּסִים. אָז הָיְתָה אִשְׁתּוֹ נָאָה מְאֹד וְגֵאָה מְאֹד, וְרַק בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהָיְתָה עוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי הַפַּנָס, הָיְתָה מְזַכָּה אוֹתוֹ בְּמַבָּט עֵינֶיהָ, אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא בַּיּוֹם. וְאִלוּ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת, כַּאֲשֶׁר זָקְנוּ שְׁלָשְׁתָּם, מְנַקֵּה הַפַּנָּסִים, אִשְׁתּוֹ וְהַפַּנָּס, הָיְתָה גַם הָאִשָּׁה מְטַפֶּלֶת בּוֹ, הָיְתָה מְנַקָּה אוֹתוֹ בִּשְׁקִידָה וְיוֹצֶקֶת בּוֹ שָׁמֶן. שְׁנֵיהֶם, הַבַּעַל וְאִשְׁתּוֹ, הָיוּ יְשָׁרִים מְאֹד, וְאַף טִפַּת שֶׁמֶן אַחַת לֹא גָזְלוּ מִמֶּנּוּ.

הִנֵּה זֶה הוּא הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן שֶׁהוּא עוֹמֵד בָּרְחוֹב, וּמָחָר עָלָיו לְהוֹפִיעַ בְּבֵית מוֹעֶצֶת הָעִיר, – שְׁנֵי הָרַעְיוֹנוֹת הַקּוֹדְרִים הָאֵלֶּה הֶעֱסִיקוּ אֶת הַפַּנָּס, וְלָכֵן תּוּכְלוּ לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם כֵּיצַד דָּלַק בָּעֶרֶב הַהוּא, הַרְבֵּה רָאָה הַפַּנָּס בִּימֵי קִיּוּמוֹ, הַרְבֵּה הֵאִיר בְּאוֹרוֹ, וְאוּלַי לֹא פָחוֹת מִכָּל שְׁלֹשִׁים וְשֵׁשֶׁת יוֹעֲצֵי הָעִיר, אֲבָל אֶת זֹאת לֹא אָמַר הַפַּנָּס; הוּא הָיָה פַּנָּס טוֹב לֵב, אֲשֶׁר לֹא הָיָה בְּדַעְתּוֹ לַעֲלוֹב שׁוּם אִישׁ, וּבִפְרָט אֶת אַנְשֵׁי הַשִּׁלְטוֹן. הַרְבֵּה הַרְבֵּה דְבָרִים עָלוּ עַתָּה בְּזִכְרוֹנוֹ, וְלִפְרָקִים הִתְלַהֲטָה שַׁלְהַבְתּוֹ בְּקִרְבּוֹ כְּאִלּוּ קוֹל מִקֶּרֶב נַפְשׁוֹ הִגִּיד לוֹ: “עוֹד יִמָּצֵא מִי שֶׁיִזָּכַר גַּם אוֹתִי!”

"הִנֵּה בָּא פַּעַם אַחַת בָּחוּר יָפָה – כֵּן, הַרְבֵּה שָׁנִים עָבְרוּ מִן הַיּוֹם הַהוּא; אוֹתוֹ בָּחוּר בָּא וּבְיָדוֹ מִכְתָּב כָּתוּב עַל נְיָר וָרֹד-אָדֹם יָפֶה מְאֹד וּשְׂפָתוֹ מִסָּבִיב מֻזְהָבָה, וְהַמִּכְתָּב כָּתוּב נָאֶה בְּיַד גְבֶרֶת. וְהַבָּחוּר קָרָא פַּעֲמַיִם אֶת הַמִּכְתָּב לְאוֹרִי, נָשַׁק אוֹתוֹ וְנָשָׂא אֶת שְׁתֵּי עֵינָיו לְהַבִּיט בִּי וְאָמַר: “הִנְנִי הַמְאֻשָּׁר בַּאֲנָשִׁים!”– כֵּן, רַק הוּא וַאֲנִי יָדַעְנוּ מֶה הָיָה כָּתוּב בַּמִּכְתָּב הָרִאשׁוֹן הַהוּא שֶׁכָּתְבָה לוֹ אֲהוּבָתוֹ.

“וְעוֹד אֲנִי נִזְכָּר שְׁתֵּי עֵינַיִם אֲחֵרוֹת; הֲלֹא נִפְלָאוֹת הֵן הַקְּפִיצוֹת הַמְשֻׁנּוֹת שֶׁל הָרַעְיוֹנוֹת. כֹּה בָרְחוֹב הַזֶּה עָבְרָה פַּעַם אַחַת תַּהֲלוּכַת הַלְוָיָה מְפֹאָרָה; אִשָּׁה צְעִירָה וְיָפָה שָׁכְבָה בְּתוֹךְ הָאָרוֹן עַל גַבֵּי עֶגְלַת הַמֵּתִים שֶׁהָיְתָה מְצֻפָּה קְטִיפָה. הָאָרוֹן הָיָה מִכֻסֶּה שֶׁפַע רַב שֶׁל פְּרָחִים וְזֵרִים, וְהָמוֹן רַב מְאֹד שֶׁל אֲנָשִׁים נוֹשְׂאֵי לַפִּידִים לִוָּה אֶת הַתַּהֲלוּכָה עַד אֲשֶׁר זָהֳרִי הוּעַם כָּלָה. כָּל מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב כֻּלָּהּ הָיְתָה מְלֵאָה מִקָּצֶה עַד הַקָּצֶה אֲנָשִׁים צְפוּפִים, אֲשֶׁר הָלְכוּ כֻּלָּם אַחֲרֵי הַהַלְוָיָה, אֲבָל כַּאֲשֶׁר עָבְרוּ הַלַּפִּידִים עַל פָּנַי וַאֲנִי הִבַּטְתִּי עַל סְבִיבוֹתַי, וְהִנֵּה עָמַד פֹּה עוֹד אִישׁ אֶחָד נִשְׁעָן עַל עַמּוּדִי וּבוֹכֶה; עַד עוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת שְׁתֵּי הָעֵינַיִם הַמְּלֵאוֹת יָגוֹן אֲשֶׁר נִשְּׂאוּ אֵלָי”.

כֹּה הָיָה פַּנַּס הָרְחוֹב הַיָּשָׁן, אֲשֶׁר הֵאִיר הָעֶרֶב בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, מְרֻגָּשׁ מֵהֲמוֹן מַחֲשָׁבוֹת. הָאֲנָשִׁים הָעוֹמְדִים עַל הַמִּשְׁמָר, כְּשֶׁהֵם מִתְחַלְּפִים, הֲלֹא יִרְאוּ וְיֵדְעוּ אֶת הַבָּאִים בִּמְקוֹמָם, וְהֵם יְכוֹלִים לֵאמֹר לָהֶם מִסְפַּר מִלִּים, וְאִלּוּ הַפַּנָּס לֹא יֵדַע אֶת אֲשֶׁר יָבֹא בִּמְקוֹמוֹ, וּבְכָל זֹאת הֲלֹא הָיָה יָכוֹל לִמְסוֹר לוֹ כַּמָּה הוֹרָאוֹת עַל דְּבַר גֶשֶׁם וְסַגְרִיר, אוֹ עַד כַּמָּה מַרְחִיק הַיָּרֵחַ לְהָאִיר אֶת מַרְצֶפֶת הָרְחוֹב וּמֵאֵיזֶה צַד נוֹשֵׁב הָרוּחַ.

עַל קֶרֶשׁ הַבִּיב עָמְדוּ שְׁלֹשָׁה אֲשֶׁר הִתְיַצְּבוּ לִפְנֵי הַפַּנָּס בְּחָשְׁבָם, כִּי בְּיָדוֹ הַיְכֹלֶת לִמְסֹר אֶת מִשְׂרָתוֹ לִמְמַלֵּא מְקוֹמוֹ. הָאֶחָד מֵהֶם הָיָה רֹאשׁ שֶׁל מָלִיח, אֲשֶׁר כַּיָּדוּעַ הוּא מֵאִיר בַּאֲפֵלָה, וְלָכֵן עָלָה עַל דַּעְתּוֹ הָרַעְיוֹן הַמְשֻׁנֶּה, כִּי אִם יוֹשִׁיבוּהוּ עַל הָעַמּוּד בִּמְקוֹם הַפַּנָּס, הֲלֹא יָבִיא לִידֵי חִסָּכוֹן רַב בְּשָׁמֶן. הַשֵּׁנִי הָיָה גֶזֶר עֵץ רָקוּב, אֲשֶׁר גַּם הוּא דַרְכּוֹ לְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ זֹהַר אוֹר מוּעָט, עַל כָּל פָּנִים גָדוֹל מֵאוֹר רֹאשׁ הַמָּלִיח; וְחוּץ מִזֶּה הָיָה הַגֶּזֶר הָאַחֲרוֹן שֶׁל עֵץ אֲשֶׁר לְפָנִים הָיָה תִּפְאֶרֶת הַיָּעַר. וְהַשְּׁלִישִׁי הָיָה גַחְלִיל. מֵהֵיכָן בָּא זֶה בִּתְקוּפַת שָׁנָה זֹאת, לֹא יָכֹל הַפַּנָּס לְשַׁעֵר, אֲבָל הַגַּחְלִיל הָיָה פֹה וְאַף הוּא הֵאִיר, אֲבָל הָעֵץ הָרָקוּב וְרֹאשׁ הַמָּלִיח הִבְטִיחוּ בִשְׁבוּעָה, כִּי אֵין בִּיכָלְתּוֹ לְהָאִיר אֶלָּא לִפְרָקִים יְדוּעִים, וְלָכֵן אֵינוֹ בָּא בְּחֶשְׁבּוֹן כְּלָל כִּמְמַלֵּא מְקוֹם הַפַּנָּס.

וְאוּלָם הַפַּנָּס הַיָּשָׁן אָמַר, כִּי אַף אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ מֵאִיר בְּמִדָּה מַסְפִּיקָה לְשַׁמֵּשׁ פַּנַּס הָרְחוֹב; אֲבָל אִישׁ מֵהֶם לֹא הֶאֱמִין בִּדְבָרָיו אֵלֶּה, וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ לְבַסּוֹף כִּי הַפַּנָס גוּפוֹ אֵין בִּיכָלְתּוֹ לִמְסֹר אֶת מִשְׂרָתוֹ לְאַחֵר, הִבִּיעוּ אֶת דַּעְתָּם, כִּי פְרָט זֶה מְשַׂמֵּחַ מְאֹד, כִּי דַעְתּוֹ כְּבָר חָלְשָׁה עָלָיו מֵרֹב זִקְנָה וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ לִבְחוֹר לוֹ כָּרָאוּי מְמַלֵּא מְקוֹמוֹ.

פִּתְאֹם בָּא הָרוּחַ מִקֶּרֶן הָרְחוֹב, עָבַר חִישׁ מַהֵר בְּרַעַשׁ אֶת אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן שֶׁל הַפַּנָּס וְאָמַר אֵלָיו:

– מַה פֵּרוּשׁ כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה? הַאֱמֶת הִיא מַה שֶׁשָּׁמַעְתִּי, כִּי אַתָּה עוֹמֵד לַעֲזֹב מָחָר אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה? הַאֻמְנָם הָעֶרֶב הָאַחֲרוֹן הוּא שֶׁאֲנִי מוֹצֵא אוֹתְךָ פֹּה? אִם כֵּן תְּקַבֵּל מִיָּדִי מַתְּנַת פְּרִידָה, אֶעֱבוֹר אֶת קְלִפַּת מֹחֲךָ וַאֲטַהֵר אוֹתוֹ יָפֶה יָפֶה מִכָּל הָרוּחוֹת הָרָעוֹת, לְמַעַן אֲשֶׁר תּוּכַל לְהִזָּכֵר בָּרוּר וּמְפֹרָשׁ לֹא רַק כָּל מַה שֶּׁרָאִיתָ וְשָׁמַעְתָּ, כִּי אִם גַּם דַּעְתְּךָ תִּהְיֶה צְלוּלָה עַד כְּדֵי כָךְ, שֶׁכָּל דָּבָר אֲשֶׁר יְסַפְּרוּ אוֹ יִקְרְאוּ בְּפָנֶיךָ תִּרְאֶה אוֹתוֹ לְפָנֶיךָ כְּמוֹ חָי.

– הוֹ, הֲרֵי זוֹ מַתָּנָה שֶׁאֵינִי רָאוּי לָהּ! – אָמַר פַּנַּס הָרְחוֹב הַיָּשָׁן. – תּוֹדָה רַבָּה! לוּ רַק לֹא יַתִּיכוּנִי!

– דָּבָר זֶה לֹא יָקוּם וְלֹא יִהְיֶה! – הֵשִׁיב הָרוּחַ. – וְעַתָּה הִנֵּה אֲנִי נוֹשֵׁב כְּדֵי לִפְתֹּחַ אֶת תֵּבַת הַזִּכָּרוֹן שֶׁלָּךְ; אִם תְּקַבֵּל עוֹד מַתָּנוֹת מִמִּין זֶה, עוֹד יָכֹל תּוּכַל לְבַלּוֹת אֶת עֶרֶב חַיֶיךָ בַּנְּעִימִים.

– אִם רַק לֹא יַתִּיכוּנִי! – אָמַר הַפַּנָּס. – וְאוּלַי יֵשׁ בִּיכָלְתְּךָ לְהַבְטִיחַ לִי אֶת זִכְרוֹנִי גַם אִם יַתִּיכוּנִי וְיַעֲשׂוּני לְאַחֵר?

– פַּנָּס יָשָׁן, אַל נָא תְאַבֵּד אֶת בִּינָתֶךָ! – אָמַר הָרוּחַ וְהֵחֵל לְנַשֵּׁב.

בֵּינָתַיִם הוֹפִיעַ הַיָּרֵחַ.

– מָה הִיא מַתְּנַת הַפְּרִידָה שֶׁתַּגִּישׁ לוֹ אָתָּה? – שְׁאֵלוֹ הָרוּחַ.

– אֵין אֲנִי נוֹתֵן שׁוּם מַתָּנָה! – עָנָה הַיָּרֵחַ. – הֵן אֲנִי מִתְמַעֵט וְהוֹלֵךְ, וּמֵעוֹלָם לֹא הֵאִירוּ הַפַּנָסִים לִי, כִּי אִם אֲנִי הַאִירוֹתִי לַפַּנָּסִים! – וּבַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נֶעְלַם הַיָּרֵחַ שׁוּב אַחֲרֵי הָעֲנָנִים, כִּי לֹא רָצָה שֶׁיַּכְרִיחוּהוּ לַעֲשׂוֹת דָּבָר. וְהִנֵּה נָפְלָה טִפַּת מַיִם, גְדוֹלָה כְּדֶלֶף, יָשָׁר לְתוֹךְ אֲרֻבַּת הֶעָשָׁן; אֲבָל הַטִּפָּה סִפְּרָה, כִּי בָאָה הִיא מִן הָעֲנָנִים הָאֲפוּרִים, וְאַף הִיא מַתָּנָה הִנֶּהָ לַפַּנָּס, וְאוּלַי הַטּוֹבָה בְּכָל הַמַּתָּנוֹת.

– אֲנִי אַרְטִיב אוֹתְךָ כָּכָה, עַד אֲשֶׁר תִּהְיֶה לְךָ הַיְכֹלֶת, אִם יִהְיֶה הַדָּבָר רָצוּי לְךָ, לְהַחְלִיד בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה אֶחָד, עַד אֲשֶׁר תִּתְפּוֹרֵר וְתַהֲפוֹךְ עָפָר.

אֲבָל הַפַּנָּס חָשַׁב זֹאת לְמַתָּנָה רָעָה, וְכָךְ נִרְאָה הַדָּבָר גַּם בְּעֵינֵי הָרוּחַ.

– הַאֵין לָכֶם שׁוּם דָּבָר טוֹב מִזֶּה? הַאֵין לָכֶם שׁוּם דָּבָר טוֹב מִזֶּה? – נָשַׁב הָרוּחַ בְּקוֹל רָם כְּכָל אֲשֶׁר יָכוֹל, וְהִנֵּה נָפַל כּוֹכָב מַזְהִיר, אֲשֶׁר מָשַׁךְ אַחֲרָיו רְצוּעַת אוֹר אֲרֻכָּה.

– מַה זֹּאת? – שָׁאַל רֹאשׁ הַמָּלִיחַ. – הַאִם לֹא כּוֹכָב נָפַל בְּדִיוּק בַּמָּקוֹם הַזֶּה? נִרְאֶה לִי, כִּי הוּא נָפַל לְתוֹךְ הַפַּנָס. אֲבָל, רַבּוֹתַי, אִם מִשְׂרָה זֹאת רְצוּיָה אֲפִילוּ בְּעֵינֵי אִישִׁים מְרוֹמָמִים כָּאֵלֶּה, אִם כֵּן יָכֹל נוּכַל אָנוּ כֻלָּנוּ לְהִסְתַּלֵּק הַבַּיְתָה בְּלֵב שָׁקֵט.

וְאָמְנָם כֵּן עָשָׂה, וְגַם הָאֲחֵרִים עָשׂוּ כָמוֹהוּ; אֲבָל הַפַּנָּס הַיָּשָׁן הֵאִיר פִּתְאֹם בְּאוֹר חָזָק לְהַפְלִיא.

– זוֹ הָיְתָה מַתָּנָה יָפָה! – אָמַר. – הַכּוֹכָבִים הַמְּאִירִים, אֲשֶׁר תָּמִיד הִרְבֵּיתִי כָּל כָּךְ לִשְׂמֹחַ עֲלֵיהֶם וַאֲשֶׁר מֵהֶם יוֹצְאוֹת קַרְנֵי אוֹר נֶהְדָּרוֹת כָּל כָּךְ, כַּאֲשֶׁר לֹא יָכֹלְתִּי אֲנִי לִשְׁלֹחַ מֵעוֹדִי, אִם כִּי לְכָךְ הָיוּ מִכֻוָּנִים כָּל מַאֲמַצֵּי יְצִירָתִי וּמַחְשַׁבְתִּי, – אוֹתָם הַכּוֹכָבִים לא פָּסְחוּ עָלַי, הַפַּנָּס הַיָּשָׁן הַמִּסְכֵּן, וְשָׁלְחוּ לִי מִמָּרוֹם אֶת אֶחָד מֵהֶם מַתָּנָה לִי, וּמַתָּנָה זוֹ יֵשׁ בָּהּ אוֹתָהּ הַסְּגֻלָּה, כִּי כָל מַה שֶׁאֲנִי נִזְכָּר וְרוֹאֶה אוֹתוֹ בְּתַכְלִית הַבְּהִירוּת, נִרְאֶה כֵּן גַּם לַאֲחֵרִים הָאֲהוּבִים עָלָי; וַהֲלֹא אָמְנָם זוֹ הִיא הַשִּׂמְחָה הָאֲמִתִּית, כִּי שִׂמְחָה שֶׁאֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְשַׁתֵּף בָּהּ אֶת זוּלָתֵנוּ אֵינָהּ כִּי אִם חֲצִי שִׂמְחָה!

– דֶּרֶךְ מַחֲשָׁבוֹת כָּזֹאת הִיא דֶרֶךְ מְכֻבָּדָה עַד מְאֹד – אָמַר הָרוּחַ. – אֲבָל לְדַאֲבוֹנִי לֹא יָדוּעַ לְךָ, כִּי לְשֵׁם כָּךְ אַתָּה זָקוּק לְנֵרוֹת שַׁעֲוָה. אִם לֹא יַדְלִיקוּ בְךָ נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה לֹא יוּכַל שׁוּם אִישׁ זוּלָתְךָ לִרְאוֹת בְּךָ מְאוּמָה, דָּבָר זֶה לֹא עָלָה בְּדַעַת הַכּוֹכָבִים; הֵם סְבוּרִים, כִּי כָל דָּבָר מֵאִיר יֵשׁ לוֹ בְּקִרְבּוֹ לְכָל הַפָּחוֹת נֵר אֶחָד שֶׁל שַׁעֲוָה. וְאוּלָם עַתָּה הִנֵּה עָיָפְתִּי! – אָמַר הָרוּחַ. – עַתָּה הִנְנִי לָנוּחַ. – וְהוּא שָׁכַךְ וָנָח.

בַּיּוֹם הַבָּא – אָכֵן עַל הַיּוֹם הַבָּא אָנוּ יְכוֹלִים לִפְסֹחַ; וְאוּלָם בָּעֶרֶב שֶׁל הַיּוֹם הַבָּא הָיָה הַפַּנָּס מֻטָּל בְּכֻרְסָה – וְאֵיפֹה? בִּמְעוֹנוֹ שֶׁל מְנַקֵּה הַפַּנָּסִים הַזָּקֵן. כִּגְמוּל בְּעַד עֲבוֹדָתוֹ הַנֶּאֱמָנָה בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הָרַבּוֹת בִּקֵּשׁ מֵאֵת הָאֲדוֹנִים יוֹעֲצֵי הָעִיר אֶת הָרִשְׁיוֹן לָקַחַת אֶת הַפַּנָּס הַיָּשָׁן לְעַצְמוֹ. בַּתְּחִלָּה הָיָה הַדָּבָר לִצְחוֹק בְּעֵינֵיהֶם, אֲבָל לַסּוֹף נֵאוֹתוּ לוֹ, וְעַתָּה הִנֵּה הָיָה הַפַּנָּס מֻטָּל בַּכֻּרְסָה שֶׁעָמְדָה סְמוּכָה לְתַנּוּר הָרְעָפִים הֶחָם, וְהוּא נִרְאָה כְּאִלּוּ עַל יְדֵי זֹאת גָּדַל מִשֶׁהָיָה קֹדֶם, כִּי הִנֵּה מִלֵּא אֶת כָּל הַכֻּרְסָה כֻּלָהּ.

שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים יָשְׁבוּ וְאָכְלוּ אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב שֶׁלָּהֶם, וּמִזְּמָן לִזְמָן שָׁלְחוּ מַבָּטֵי חִבָּה לַפַּנָּס הַיָּשָׁן, אֲשֶׁר בְּחֵפֶץ לֵב הָיוּ נוֹתְנִים לוֹ מָקוֹם אֶל הַשֻּׁלְחָן גוּפוֹ. אִם כִּי דִירָתָם נִמְצְאָה בְּמַרְתֵּף עָמֹק אַמָּתַיִם מִתַּחַת לָאֲדָמָה, וְאֶל הַמַּרְתֵּף הַזֶּה הָיוּ בָּאִים דֶּרֶךְ פְּרוֹזְדוֹר רָצוּף אֲבָנִים, בְּכָל זֹאת שָׂרְרָה חֲמִימוּת נְעִימָה בִּמְעוֹנָם, כִּי הַדֶּלֶת הָיְתָה מִצֻפָּה רְצוּעוֹת אֶרֶג אֲשֶׁר חָסְמוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בִּפְנֵי כָל רוּחַ נוֹשָׁבֶת.

בְּכָל הַמָּעוֹן שָׂרְרוּ נִקָּיוֹן וְטָהֳרָה, וִילוֹנוֹת הֶעֱלִימוּ מִן הָעַיִן אֶת מְקוֹם הַמִּטָּה וְאֶת הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים, וְעַל אֶדֶן אַחַד הַחַלּוֹנוֹת עָמְדוּ שְׁנֵי עֲצִיצִי פְּרָחִים מֻפְלָאִים; הַמַּלָּח כְּרִיסְטְיָן הֱבִיאָם אִתּוֹ מֵהֹדּוּ הַמִּזְרָחִית וּמֵהֹדּוּ הַמַּעֲרָבִית; עֲצִיצִים אֵלֶּה נַעֲשׂוּ בְּצוּרַת שְׁנִי פִּילִים עֲשׂוּיִים מֵחֹמֶר, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ חַסְרֵי גַב, אֲבָל בִּמְקוֹם הַגַּב הוּשַׁם עָפָר בְּקִרְבָּם, וּמִתּוֹךְ הֶעָפָר שֶׁבֶּעָצִיץ הָאֶחָד גָדְלוּ בְּצָלִים וְשׁוּמִים נָאִים, וְהוּא שִׁמֵּשׁ לַאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים גַּן יְרָקוֹת, אֲשֶׁר סִפֵּק לָהֶם אֶת כָּל צָרְכֵי הַמִּטְבָּח שֶׁלָּהֶם; וּבָעָצִיץ הַשֵּׁנִי גָדַל מַקּוֹר-חֲסִידָה גָּדוֹל וּפוֹרֵחַ, וְעָצִיץ זֶה שִׁמֵּשׁ לָהֶם גַּן פְּרָחִים, עַל הַכֹּתֶל נִרְאֲתָה תְּמוּנָה גְדוֹלָה מְצֻיָּרָה בְּכַמָּה צְבָעִים, וְתַחְתֶּיהָ הַכְּתֹכֶת: “הַקָּנְגְּרָס בְּוִינָה”, וְעַל הַתְּמוּנָה הַזֹּאת נִרְאוּ כָל הַמְּלָכִים וְכָל הַקֵּיסָרִים יַחְדָּו. שָׁעוֹן שְׁוַרְצְוַלְדִי עִם מְטֻטָּלוֹת כְּבֵדוֹת הִשְׁמִיעַ אֶת הַ“תִּיק תַּק” שֶׁלוֹ, וְתָמִיד הָיָה נֶחְפָּז בְּמַהֲלָכוֹ, אֲבָל לְפִי דַעַת שְׁנֵי הַזְּקֵנִים מוּטַב לוֹ שֶׁיֵּחָפֵז קְצָת מִשֶּׁיִתְאַחֵר.

הֵם אָכְלוּ אֶת אֲרֻחַת הָעֶרֶב שֶׁלָּהֶם, וּפַנֵּס הָרְחוֹב הַיָּשָׁן הָיָה מֻטָּל, כָּאָמוּר, בַּכֻּרְסָה הַסְּמוּכָה לַתַּנּוּר הֶחָם. נִרְאֶה הָיָה לוֹ לַפַּנָס, כִּי אֵין זֹאת כִּי הָעוֹלָם כֻלּוֹ נֶהְפַּךְ. וְאוּלָם כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכֵּל בּוֹ מְנַקֵּה הַפַּנָּסִים וְסִפֶּר עַל כָּל מַה שֶׁעָבַר עַל שְׁנֵיהֶם בִּימֵי חַיֵּיהֶם, בְּלֵילוֹת גְּשָׁמִים וְסַגְרִיר, בְּלֵילוֹת הַקַּיִץ הַקְּצָרִים וְהַבְּהִירִים, וּבְעֵת סוּפוֹת הַשֶּׁלֶג, שֶׁאָז הָיָה חוֹזֵר בְּלֵב מָלֵא גַּעְגּוּעִים אֶל מַרְתֵּף מִשְׁכָּנוֹ, אָז שָׁב הַפַּנָּס הַיָּשָׁן לִרְאוֹת אֶת הָעוֹלָם כְּתִקּוּנוֹ, כִּי הֲלֹא הוּא רָאָה אֶת כָּל מַה שֶּׁשָּׁמַע כְּאִלּוּ הוּא עוֹמֵד חַי לְנֶגֶד עֵינָיו, אָמְנָם כֵּן, הָרוּחַ נִקָּה הֵיטֵב אֶת קִרְבּוֹ וְהֶאִירוֹ בְּאוֹר בָּהִיר.

שְׁנֵי הַזְּקֵנִים הָיוּ שַׁקְדָנִים וּזְרִיזִים מְאֹד, אַף שָׁעָה אַחַת לֹא עָבְרָה עֲלֵיהֶם בְּבַטָּלָה. בְּיוֹם הַמְנוּחָה אַחַר הַצָּהֳרַיִם הָיוּ מוֹצִיאִים אַחַד הַסְּפָרִים שֶׁלָּהֶם, וְהֶחָבִיב בְּיוֹתֵר הָיָה סֵפֶר מְתָאֵר מַסָּעוֹת רְחוֹקִים, וְהַבַּעַל הַזָקֵן הָיָה קוֹרֵא בְּקוֹל רָם בְּאָזְנֵי אִשְׁתּוֹ עַל דְּבַר אַפְרִיקָה, עַל דְּבַר הַיְּעָרוֹת הַגְּדוֹלִים וְהַפִּילִים הַמְשׁוֹטְטִים בָּהֶם, וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִקְשִׁיבָה בְּכַוָּנָה רַבָּה וְהֵצִיצָה בִּגְנֵבָה אֶל פִּילֵי הַחֹמֶר שֶׁהָיוּ עֲצִיצֵי פְּרָחִים.

– כִּמְעַט שָׁאוּכַל לְתָאֵר לְעַצְמִי כָּל זֹאת! – אָמָרָה.

וְאוּלָם לֵב הַפַּנָּס רָחַשׁ תְּשׁוּקָה עַזָּה, כִּי יִמָּצֵא נֵּר שֶׁל שַׁעֲוָה, אֲשֶׁר יַדְלִיקוּהוּ וְיַעֲמִידוּהוּ בְּתוֹכוֹ, וְאָז תִּרְאֶה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֶת הַכֹּל כְּשֵׁם שֶׁהוּא, הַפַּנָּס, רוֹאֶה: אֶת הָעֵצִים הַגְּבֹהִים, אֶת הָעֳפָאִים הָעֲבֻתִּים הַסְּבוּכִים זֶה בָּזֶה, אֶת הָאֲנָשִׁים הַשְּׁחוֹרִים הָעֲרֻמִּים בְּרָכְבָם עַל סוּסֵיהֶם, וַעֲדָרִים עֲדָרִים שֶׁל פִּילִים הָרוֹמְסִים בְּרַגְלֵיהֶם הָרְחָבוֹת אֶת גִּדּוּלֵי הַקָּנִים וְהַשִּׂיחִים.

– מַה יּוֹעִילוּ לִי כָל כִּשְׁרוֹנוֹתַי אִם נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה אָיִן! – נֶאֱנַח הַפַּנָּס. – אֵין לָהֶם בִּלְתִּי אִם שֶׁמֶן וְנֵר שֶׁל חֵלֶב, וְזֶה אֵינוֹ מַסְפִּיק!

וּבְאַחַד הַיָּמִים אָמְנָם הוּבָא אֶל הַמַּרְתֵּף צְרוֹר שִׁיּוּרֵי נֵרוֹת שֶׁל שַׁעֲוָה; הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם הָדְלָקוּ בְּכָל עֶרֶב וְעֶרֶב, וְאֶת הַקְּטַנִּים שֶׁבָּהֶם לָקְחָה לָהּ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לִמְרֹחַ בָּהֶם אֶת הַחוּט בִּשְׁעַת תְּפִירָתָהּ. וְהִנֵּה אָמְנָם הָיוּ פֹּה נֵרוֹת שַׁעֲוָה, אֲבָל לֹא עָלָה עַל דַּעַת אִישׁ לָשִׂים חֲתִיכָה מֵהֶם בְּתוֹךְ הַפַּנָּס.

– וְהִנֵּה אֲנִי עוֹמֵד פֹּה עִם כָּל כִּשְׁרוֹנוֹתַי הַיְקָרִים! – אָמַר הַפַּנָּס: – הַכֹּל יֵשׁ לִי בְּקִרְבִּי, אֲבָל אֵין לִי יְכֹלֶת לְמָסְרוֹ לָהֶם: אֵין הֵם מַרְגִישִׁים, כִּי עָלוּל אֲנִי לַהֲפוֹךְ אֶת כָּתְלֵיהֶם הָאֲפוּרִים לְתַפַּתוֹת מְפֹאָרוֹת, לִיעָרוֹת נֶהְדָּרִים, לְכָל מַה שֶּׁתֶּחְשַׁק נַפְשָׁם! – אֵין הֵם מַרְגִישִׁים זֹאת!

אָכֵן, עִם כָּל זֹאת עָמַד הַפַּנָּס מְנֻקֶּה וּמְצֻחְצָח וּמַבְהִיק בְּאַחַת הַפִּנּוֹת, שָׁשָּׁם מָשַׁךְ אֵלָיו מִיָּד אֶת עֵינֵי כָל הַבָּא אֶל הַמַּרְתֵּף; אֶמְנָם הַבְּרִיּוֹת הִתְלוֹצְצוּ עַל הַגָּרוּט הַיָּשָׁן, כְּפִי שֶׁקָרְאוּ לוֹ לַפַּנָּס; אֲבָל הַזְּקֵנִים לא שָׂמוּ לֵב לְלַעֲגָם, כִּי הַפַּנָּס הָיָה יָקָר וְחָבִיב עֲלֵיהֶם.

וּבְאַחַד הַיָּמִים, וְהוּא הָיָה יוֹם הֻלֶּדֶת הַזָּקֵן מְנַקֵּה הַפַּנָּסִים, נִגְּשָׁה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֶל הַפַּנָּס, הִצְטַחֲקָה וְאָמְרָה: – הִנְנִי לְכַבְּדוֹ בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּרִים!

הַפַּנָּס חָרַק בַּאֲרֻבַּת הֶעָשָׁן שֶׁלוֹ הָעֲשׂוּיָה פַּח וְחָשַׁב: “הִנֵּה לַסּוֹף נִתְבַּהֵר לָהֶם הַדָּבָר!” אֲבָל רַק שֶׁמֶן יָצְקוּ בּוֹ וְלֹא נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה. הוּא דָלַק כָּל הָעֶרֶב, אֲבָל בָּא לִידֵי הַכָּרָה, כִּי מַתְּנַת הַכּוֹכָבִים, הַטּוֹבָה בְּכָל הַמַּתָּנוֹת, סוֹפָהּ לְהִשָּׁאֵר סְגֻלָּה מֵתָה בְּחַיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה.

וְהִנֵּה חָלַם חֲלוֹם – וּמִי שֶׁכִּשְׁרוֹנוֹת כָּאֵלֶּה לוֹ אָמְנָם יוֹדֵעַ לַחֲלוֹם חֲלוֹמוֹת – כִּי בְּעָלָיו הַזְּקֵנִים מֵתוּ, וְהוּא גוּפוֹ נִמְסַר לִידֵי יוֹצֵק מַתֶּכֶת כְּדֵי לְהַתִּיכוֹ וְלַעֲשׂוֹת מִמֶּנּוּ כְּלִי אַחֵר. וּפַחַד נָפַל עָלָיו כְּאוֹתוֹ הַפַּחַד שֶׁהִרְגִישׁ בָּעֵת שֶׁעָמַד לְהוֹפִיעַ בְּבֵית מוֹעֶצֶת הָעִיר, לְמַעַן אֲשֶׁר יִבְדְּקוּהוּ הָאֲדוֹנִים הַיּוֹעֲצִים וְיַחְלִיטוּ עַל גּוֹרָלוֹ. וְאִם כִּי הָיָה לוֹ לַפַּנָּס הַכִּשְׁרוֹן לְהַחְלִיד וְלַהֲפוֹךְ אָבָק, בְּכָל זֹאת לֹא הִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכִשְׁרוֹנוֹ זֶה, וְלָכֵן הוּשַׂם בְּכוּר הַבַּרְזֶל וְהָפַךְ מְנוֹרַת בַּרְזֶל, הַיָּפָה בְּכָל הַמְּנוֹרוֹת, הָעֲשׂוּיָה בְּדִיוּק לְהַעֲמִיד בָּהּ נֵר שֶׁל שַׁעֲוָה, וְלַמְּנוֹרָה צוּרַת מַלְאָךְ שֶׁנָּשָׂא עַל רֹאשׁוֹ זֵר פְּרָחִים, וּבְעֶצֶם זֵר הַפְּרָחִים, בְּאֶמְצָעִיתוֹ, הָיָה נָתוּן הַנֵּר. וּמָקוֹם נוֹעַד לַמְּנוֹרָה עַל גַּבֵּי שֻׁלְחַן כְּתִיבָה יָרֹק, וְהַחָדָר שֶׁשָׁם עָמַד הַשֻּׁלְחָן הָיָה נָעִים וְנוֹחַ מְאֹד. וְהַרְבֵּה סְפָרִים נִמְצְאוּ שָׁם, וְעַל הַכְּתָלִים נִרְאוּ תְמוּנוֹת יְקָרוֹת, כִּי הָיָה הַחֶדֶר חַדְרוֹ שֶׁל מְשׁוֹרֵר. כָּל מַה שֶׁחָשַׁב וְכָל מַה שֶׁכָּתַב עָבַר עַל פָּנָיו כְּמוֹ חָי. מִשְׁכָּנוֹ הָפַךְ לְעִתִּים יְעָרוֹת אַפְלוּלִים מְלֵאִים סוֹדוֹת עֲמֻקִּים, אֳפָרִים מוּאָרִים בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ, אֲשֶׁר שָׁם הַחֲסִידָה צוֹעֶדֶת בַּחֲשִׁיבוּת רַבָּה, אוֹ מִכְסֵה אֳנִיָה שָׁטָה בְּלֵב יָם סוֹעֵר.

– מַה נִּפְלָאִים הֵם הַכִּשְׁרוֹנוֹת הַנָּמִים בְּקִרְבִּי! – אָמַר הַפַּנָּס הַיָּשָׁן בַּהֲקִיצוֹ מֵחֲלוֹמוֹ. – כִּמְעַט שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק כִּי יַתִּיכוּנִי וְיַעֲשוּנִי כְּלִי אַחֵר! אֲבָל לא, כָּל זְמָן שֶׁהָאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים חַיִּים אַל נָא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה! הֵם מְחַבְּבִים אוֹתִי בִּגְלַל דְּמוּתִי זֹאת, כְּפִי שֶׁהִנְנִי כַּיּוֹם. אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ לָהֶם בִּמְקוֹם בָּנִים, וְהֵם צִחְצְחוּנִי וְהֶעֱנִיקוּ לִי שֶׁמֶן, וְהֵם מְכַבְּדִים וּמוֹקִירִים אוֹתִי כְּשֵׁם שֶׁהֵם מְכַבְּדִים וּמוֹקִירִים אוֹתָהּ הַתְּמוּנָה הַמְּתָאֶרֶת אֶת הַקָנְגְּרֵס, אִם כִּי כָל הָאֲנָשִׁים שָׁם הֵם רָמֵי מַעֲלָה עַד מְאֹד!

וּלְמִן הַיּוֹם הַהוּא גָדְלָה מְנוּחַת נַפְשׁוֹ, וְאָמְנָם רָאוּי הָיָה לְכָךְ, פַּנַּס הָרְחוֹב הַיָּשָׁן וְהַנֶּאֱמָן.