וְסוֹחֵר אֶחָד הָיָה עָשִׁיר כָּל כָּךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְרַצֵּף בְּשִׁקְלֵי כֶסֶף רְחוֹב שָׁלֵם וְכִמְעַט עוֹד סִמְטָה אַחַת סְמוּכָה לוֹ. וְאוּלָם הוּא לֹא עָשָׂה זֹאת, כִּי יָדַע לְהוֹצִיא תוֹעֶלֶת אַחֶרֶת מִכַּסְפּוֹ. אִם יֵשׁ אֲשֶׁר הוֹצִיא פְּרוּטָה הִרְוִיחַ בָּהּ שֶׁקֶל. אָכֵן, הוּא הָיָה סוֹחֵר חָרוּץ, אֲבָל בְּכָל זֹאת נֶאֱלַץ לָמוּת.

וְהִנֵּה עָבַר כָּל הַכֶּסֶף הַזֶּה לִבְנוֹ, וְהַבֵּן חַי לוֹ חַיִּים עַלִּיזִים, הָיָה הוֹלֵךְ בְּכָל לַיְלָה וְלַיְלָה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּנִשְׁפֵי שַׁעֲשֻׁעִים, הָיָה עוֹשֶׂה לוֹ נַחֲשֵׁי נְיָר מִשִּׁטְרֵי כֶסֶף, וְהָיָה זוֹרֵק לְמֵי הַבְּרֵכָה עוּגוֹת מְמֻלָּאוֹת לֹא אֲבָנִים כִּי אִם מַטְבְּעוֹת זָהָב, כְּדֵי לַעֲשׂוֹת צִפּוֹר עַל פְּנֵי הַמָּיִם. בְּדֶרֶךְ זוֹ נִתְמַעֵט כַּסְפּוֹ חִישׁ מַהֵר, וְלַסּוֹף לֹא הָיוּ עוֹד בְּיָדוֹ כִּי אִם פְּרוּטוֹת מוּעָטוֹת, וּמִכָּל בְּגָדָיו לֹא נִשְׁאֲרוּ לוֹ בִּלְתִּי אִם זוּג סַנְדַּלִּים וְשַׂלְמַת לָיִּל. מֵעַתָּה לֹא שָׂמוּ עוֹד יְדִידָיו לֵב אֵלָיו, כִּי הִתְבַּיְשׁוּ לְהַרְאוֹת בָּרְחוֹב עִמּוֹ יַחַד, וְרַק אֶחָד מֵהֶם, אָדָם בַּעַל לֵב טוֹב, שָׁלַח לוֹ אַרְגָּז יָשָׁן וְצִוָּה אֶת הַשָּׁלִיחַ לֵאמֹר לוֹ: “אֱרֹז!” – כֵּן, זֹאת הָיְתָה עֵצָה טוֹבָה מְאֹד, אֲבָל זוֹ צָרָה, שֶׁלֹּא הָיוּ לוֹ שׁוּם חֲפָצִים לְאָרְזָם, וְלָכֵן אָרַז בָּאַרְגָּז אֶת עַצְמוֹ.

וְהָאַרְגַּז הָיָה מֻפְלָא וּמְיֻחָד בְּמִינוֹ. אַךְ לָחֲצוּ בְּאֶצְבַּע עַל מַנְעוּלוֹ, וְהִנֵּה הִתְנַשֵּׂא וְטָס בָּאֲוִיר. וְכֵן עָשָׂה בֶּן הַסּוֹחֵר וְהִנֵּה עוּף! הוּא טָס בְּתוֹךְ הָאַרְגָּז דֶּרֶךְ אֲרְבַּת הֶעָשָׁן, מַעְלָה מַעְלָה עַד מֵעַל לָעָבִים, הָלְאָה וָהָלְאָה, הַרְחֵק מְאֹד. מִזְּמַן לִזְמַן נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מַחֲרִיד בְּתַחְתִּית הָאַרְגָּז, וְאָז נָפְלָה אֵימָה גְּדוֹלָה עַל בֶּן הַסּוֹחֵר, פֶּן יִתְפּוֹצֵץ הָאַרְגָּז לִרְסִיסִים, וְאָז – אֵיזוֹ קְפִיצָה מְשֻׁנָּה יִקְפּוֹץ אָז מִן הָאֲוִיר אַרְצָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ וְיַצִּילֵנוּ מִקְּפִיצָה כָזֹאת!

לַסּוֹף בָּא אֶל אֶרֶץ הַתֻּרְכִּים. מֶה עָשָׂה? הִטְמִין אֶת הָאַרְגָּז בַּיַּעַר בְּתוֹךְ עָלִים יְבֵשִׁים, וְאַחַר הָלַךְ לוֹ וְנִכְנַס בָּעִיר. וְאָמְנָם עַתָּה יָכֹל לָלֶכֶת בְּלִי שׁוּם חֲשַׁשׁ, כִּי אֵצֶל הַתֻּרְכִּים הָיוּ אָז הַכֹּל לְבוּשִׁים כָּמוֹהוּ שַׂלְמוֹת לַיִל וְסַנְדַּלִּים. וְהִנֵּה פָּגַשׁ בְּדַרְכּוֹ מֵינֶקֶת אַחַת, וְהִיא נוֹשֵׂאת אֶת תִּינוֹקָהּ עַל כַּפֶּיהָ.

– שִׁמְעִי נָא, מֵינֶקֶת תֻּרְכִּית! – אָמַר אֵלָיהָ. – מָה טִּיבוֹ שֶׁל הָאַרְמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הַסָּמוּךְ לָעִיר, אֲשֶׁר חַלּוֹנוֹתָיו גְּבֹהִים כָּל כָּךְ?

– שָׁם יוֹשֶׁבֶת בַּת הַמֶּלֶךְ! – עָנְתָה הַמֵּינֶקֶת: – כִּי מַגִּידֵי עֲתִידוֹת נִבְּאוּ לָהּ, כִּי עֲתִידָה הִיא לִהְיוֹת אֻמְלָלָה מְאֹד בְּאַשְׁמַת חֲתָנָהּ, וְלָכֵן אָסוּר לְכָל אָדָם לָסוּר אֵלֶיהָ בִּלְתִּי אִם בַּשָּׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה יוֹשְׁבִים אֶצְלָהּ.

– תּוֹדָה רַבָּה! – אָמַר בֶּן הַסּוֹחֵר, וּמִיָּד שָׁב וְהָלַךְ אֶל הַיַּעַר, יָשַׁב בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס לְגַג הָאַרְמוֹן, וְטִפֵּס וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן בַּחֲדַר בַּת הַמֶּלֶךְ.

וּבַת הַמֶּלֶךְ שֶׁכָּבָה עַל הַסַּפָּה וְיָשָׁנָה; וְהִיא הָיְתָה נֶחֱמָדָה כָּל כָּךְ, שֶׁהוּא נֶאֱלַץ לְנָשְּׁקָהּ. הִיא הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ וְנִבְהֲלָה עַד מְאֹד, אֲבָל הוּא אָמַר לָהּ, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים הִנֵּהוּ, וְהוּא הִגִּיעַ אֵלֶיהָ מִן הַשָּׁמַיִם, וְדָבָר זֶה נָעַם לָהּ עַד מְאֹד.

וְהִנֵּה יָשְׁבוּ זֶה לְצַד זֶה וְהוּא סִפֶּר לָהּ אַגָּדוֹת עַל דְּבַר עֵינֶיהָ; לְפִי דְבָרָיו הָיוּ עֵינֶיהָ שְׁתֵּי בְּרֵכוֹת אַפְלוּלִיּוֹת נֶהְדָּרוֹת, וּמַחְשְׁבוֹתֶיהָ שָׁטוֹת בָּהֶן כְּמוֹ הַקּוֹסְמוֹת שֶׁבְּמֵי הַבְּאֵרוֹת. וְגַם סִפֶּר לָהּ עַל דְּבַר מִצְחָהּ הַדּוֹמֶה כְּהַר שֶׁלֶג וּבְתוֹכוֹ אוּלַמֵּי תִּפְאֶרֶת וּתְמוּנוֹת נֶהְדָּרוֹת. וְעוֹד סִפֶּר לָהּ אֶת הָאַגָּדָה עַל דְּבַר הַחֲסִידָה הַמְּבִיאָה אֶת הַתִּנוֹקוֹת לְאִמּוֹתֵיהֶן.

כֵּן, אַגָּדוֹת נִפְלָאוֹת סִפֶּר לָהּ! וּלַסּוֹף אָמַר לְבַת הַמֶּלֶךְ, כִּי הוּא רוֹצֶה לָשֵׂאת אוֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה, וְהִיא הִסְכִּימָה מִיָּד.

– אֲבָל עָלֶיךָ לָבוֹא הִנָּה בְּשַׁבָּת, כִּי בְשַׁבָּת בָּאִים אֵלַי הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה לְשְׁתּוֹת תֵּה. הֵם יִשְׂמְחוּ מְאֹד לִשְׁמֹע, כִּי אֵל הַתֻּרְכִּים יִהְיֶה בַּעֲלִי. אֲבָל עָלֶיךָ לְהִשְׁתַּדֵּל לְסַפֵּר לָהֶם אַגָּדָה יָפָה מְאוֹד, כִּי אֵין דָּבָר הַמַּמְצִיא לְהוֹרַי עֹנֶג וְשַׁעֲשֻׁעִים נְעִימִים כְּמוֹ אַגָּדָהּ יָפָה. אִמִּי אוֹהֶבֶת לִשְׁמֹעַ סִפּוּרִים נַעֲלִים וּמַחְכִּימִים, וְאִלּוּ אָבִי אוֹהֵב אֶת הַסִּפּוּרִים הַמְבַדְּחִים וּמְבִיאִים אֶת הָאָדָם לִידֵי צְחוֹק.

– אָמְנָם כֵּן, וְסִפּוּרִי זֶה יִהְיֶה הַמֹּהַר שֶׁאָבִיא לָךָ לְיוֹם חֲתֻנָּתֵךָ, כִּי מַתָּנָה אַחֶרֶת אֵין לִי! – וְאַחַר כֵּן נִתְפָּרְדוּ, אֲבָל בִּשְׁעַת הַפְּרִידָה נָתְנָה לוֹ בַת הַמֶּלֶךְ חֶרֶב מְשֻׁבָּצָה מַטְבְּעוֹת זָהָב, וְהַמַּטְבְּעוֹת הָאֵלֶּה הָיוּ לוֹ לְתוֹעֶלֶת רַבָּה.

וּבְכֵן יָצָא וְטָס לוֹ לְדַרְכּוֹ, קָנָה לוֹ שַׂלְמַת לַיִל חֲדָשָּׁה, וְאַחַר יָשַׁב לְבַדּוֹ בַּיַּעַר וְחִבֵּר שָׁם אֶת הָאַגָּדָה שֶׁבִּקְּשָׁה בַּת הַמֶּלֶךְ. הָאַגָּדָה צְרִיכָה לִהְיוֹת מוּכָנָה לְיוֹם הַשַּׁבָּת, וְאֵין זֶה דָבָר קַל כָּל כָּךְ.

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: כַּאֲשֶׁר הָיְתָה הָאַגָּדָה מוּכָנָה – וְהִנֵּה הִגִּיעַ בְּדִיּוּק יוֹם הַשַּׁבָּת.

וּבְאַרְמוֹן בַּת הַמֶּלֶךְ כְּבָר חַכּוּ הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה וְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ לִשְׁעַת הַתֵּה. וְכַאֲשֶׁר בָּא הֶחָתָן קִבְּלוּ אֶת פָּנָיו בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת מְאוֹד.

– הוֹאִילָה אֵפוֹא לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה, – אַגָּדָה מַחְכִּימָה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ רַעְיוֹן עָמֹק!

– אֲבָל שֶׁתִּהְיֶה גַם מְבַדַּחַת וְתָבִיא לִידֵי צְחוֹק! – אָמַר הַמֶּלֶךְ.

– אָמְנָם כֵּן! אָמַר הֶחָתָן וְסִפֵּר. וְעַתָּה עֲלֵיכֶם לְהַקְשִׁיב בְּכַוָּנָה רַבָּה.

"בְּתֵבָה אַחַת יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת גַּפְרוּרִים אֲשֶׁר הִתְגָּאוּ מְאֹד בְּיִחוּסָם הָרָם. כִּי כָל אֶחָד מֵהֶם הָיָה חֵלֶק קָטָן שֶׁל אֲבִי כָל הַמִּשְׁפָּחָה, הוּא הָאֹרֶן הַגָּדוֹל, וְהוּא הָיָה עֵץ רָם וְעַתִּיק בַּיָעַר. וּבְכֵן נָחוּ לָהֶם הַגַּפְרוּרִים עַל כַּרְכֹּב הַכִּירָה אֲשֶׁר בַּמִּטְבָּח, בֵּין כְּלִי הָאֵשׁ מִצַּד אֶחָד וּבֵין סִיר בַּרְזֶל יָשָׁן מִצַּד שֵׁנִי, וְלָהֶם סִפְּרוּ הַגַּפְרוּרִים עַל יְמֵי נְעוּרֵיהֶם, וְכָכָה סִפֵּרוֹ:

"– הִנֵּה כֵן, כַּאֲשֶׁר יָשַׁבְנוּ עַל הֶעָנָף הַיָּרֹק, כִּי אָמְנָם יָשַׁבְנוּ עַל עָנָף יָרֹק. בְּכָל עֶרֶב וּבְכָל בֹּקֶר שָׁתִינוּ תֵּה שֶׁל יַהֲלוֹמִים, הוּא הַטַּל, וְכָל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה לָנוּ זֹהַר שֶׁמֶשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת בְּכָל יוֹם שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ זָרַח, וְכָל הַצִּפֳּרִים הַקְּטַנּוֹת הָיוּ מְחֻיָּבוֹת לְסַפֵּר לָנוּ אַגָּדוֹת יָפוֹת. וְאַף גַּם יָדֹע יָדַעְנוּ, כִּי מִן הָעֲשִׁירִים אָנוּ. כִּי כָל שְׁאָר הָעֵצִים הָיוּ לְבוּשֵׁי עֳפָאֵיהֶם רַק בִּימֵי הַקַּיִץ, וְאִלּוּ מִשְׁפַּחְתֵּנוּ יָכְלָה לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמָהּ לִרְכּוֹשׁ לָנוּ בְּגָדִים יְרֻקִּים גַּם לַקַּיִץ וְגַם לְחֹרֶף. אֲבָל הִנֵּה בָאוּ חוֹטְבֵי הָעֵצִים, וְהַכֹּל נִשְׁתַּנָּה תַכְלִית שִׁנּוּי; כָּל מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַגְּדוֹלָה נִתְפַּצְּלָה וְנִתְפָּרָדָה. אֲבִי כָּל הַמִּשְׁפָּחָה, הַגֶּזַע גּוּפוֹ, נִתְמַנָּה תֹּרֶן רָאשִׁי וְהוּא תָפַס מְקוֹם כָּבוֹד בָּאֳנִיָּה נֶהְדָּרָה הַיּוֹדַעַת לָשׁוּט בַּיָּמִּים וּלְהַקִּיף אֶת הָעוֹלָם כְּכָל אַוַּת נַפְשָׁהּ. שְׁאָר הָעֲנָפִים נִתְמַנּוּ גַּם הֵם לְמִשְׂרוֹת נִכְבָּדוֹת אֲחֵרוֹת, וְלָנוּ נִתַּן הַתַּפְקִיד לְהַדְלִיק אֶת הָאֵשׁ בִּשְׁבִיל הֶהָמוֹן הַפָּשׁוּט.

"– וַאֲנִי יוֹדֵע לָשִׁיר שִׁירָה אַחֶרֶת! – אָמַר סִיר הַבַּרְזֶל, אֲשֶׁר לְצִדּוֹ נָחוּ הַגַּפְרוּרִים. – לְמִן הָרֶגַע שֶׁיָּצָאתִי לַאֲוִיר הָעוֹלָם הִרְבּוּ לְמָרְקֵנִי וּלְבַשְּׁלֵנִי. אֲנִי מְשַׁמֵּשׁ לִדְבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מַמָּשׁ, וְאִם אַגִּיד לָכֶם אֶת הָאֱמֶת, הֲלֹא אֲנִי הַנִּכְבָּד בְּכָל הַבַּיִת. אֵין לִי תַעֲנוּג גָּדוֹל מֵאֲשֶׁר לְנוּחַ אַחַר הַסְּעוּדָה עַל הַכַּרְכֹּב, כְּשֶׁאֲנִי מְמֹרָק וּמְצֻחְצָח, וּלְהִכָּנֵס בְּשִׂיחָה שֶׁל חָכְמָה עִם שְׁאָר הַחֲבֵרִים. אָכֵן אָנוּ כֻלָּנוּ חַיִּים פֹּה תָמִיד בִּדְלָתַיִם סְגוּרוֹת, חוּץ מִן הַדְּלִי הַיּוֹרֵד מִזְּמַן לִזְמַן לְמַטָּה אֶל הֶחָצֵר. הַשָּׁלִיח הַיָּחִיד, הַמַּמְצִיא לָנוּ חֲדָשׁוֹת מִן הַחוּץ, הוּא הַסַּל הַמֵּבִיא יְרָקוֹת מִן הַשּׁוּק, אֲבָל פִּיו מָלֵא תָּמִיד דִּבְרֵי חֻצְפָּה וּמְרִידָה כְּנֶגֶד הַמֶּמְשָׁלָה וְהָעָם. וְהָיָה מַעֲשֶׂה בְּאֵלֶּה הַיָּמִים, וּקְדֵרָה יְשָׁנָה, אֲשֶׁר נִבְהֲלָה מְאֹד לְשֵׁמַע דְּבָרָיו, נָפְלָה אַרְצָה וְנִשְׁבְּרָה לִרְסִיסִים. אָכֵן, הִיא הָיְתָה קְדֵרָה יְשָׁרָה וּצְנוּעָה מְאֹד, תּוּכְלוּ לְהַאֲמִין לִי עַל דִּבְרָתִי.

"– אֲבָל הִנֵּה אַתָּה מַרְבֶּה לְפַטְפֵּט יוֹתֵר מִדָּי! – אָמַר כְּלִי הָאֵשׁ, וְהַפֶּלֶד שֶׁלּוֹ הִכָּה עַל הַחַלָּמִישׁ עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֶּנּוּ נִיצוֹצוֹת. – הַאִם לֹא מוּטָב לָנוּ לְעֲרֹךְ נֶשֶׁף שַׁעֲשֻׁעִים?

"– אָמְנָם כֵּן, הָבָה נְשׂוֹחֵחַ וּנְבָרֵר מִי הוּא הַנִּכְבָּד בְּכֻלָּנוּ, – אָמְרוּ הַגַּפְרוּרִים.

" – לֹא, אֵין אֲנִי אוֹהֶבֶת לְדַבֵּר עַל עַצְמִי! – עָנְתָה קְדֵרַת הַחֶרֶשׂ. – אֲנִי מַצִּיעָה לַעֲרֹךְ מְסִבַּת רֵעִים. אֲנִי אֶהְיֶה הַמַּתְחִילָה וַאֲסַפֵּר לָכֶם דָּבָר; כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ יְסַפֵּר מָה מִקּוֹרוֹת חַיָּיו. בִּמְסִבָּה כָזֹאת יוּכַל כָּל אֶחָד לִמְצֹא סִפּוּק לְנַפְשׁוֹ וְגַם עֹנֶג רָב. וּבְכֵן שִׁמְעוּ: עַל שְׂפַת יַם הַמּוֹלֶדֶת, לְיַד אַחַד הַמִּפְרָצִים – – –

"– הַהַתְחָלָה נֶהְדָּרָה! – קָרְאוּ כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת. – בְּלִי סָפֵק נִשְׁמַע הַפַּעַם סִפּוּר אֲשֶׁר יִמְצָא חֵן בְּעֵינַי הַכֹּל.

"– כֵּן, שָׁם בִּלִּיתִי אֶת יְמֵי נְעוּרַי בְּבֵית מִשְׁפָּחָה צְנוּעָה. הָרְהִיטִים הָיוּ מְמֹרָטִים, וְהָרִצְפָה הָיְתָה מְצֻחְצָחָה, וּמִקֵּץ כָּל שְׁבוּעַיִם הֶעֱלוּ עַל הַחַלּוֹנוֹת וִילוֹנוֹת חֲדָשִׁים!

"– עַד מָה אַתְּ מֵיטִיבָה לְתָאֵר! הַתְּמוּנָה מַמָּשׁ חַיָּה לְנֶגֶד עֵינֶיךָ! – אָמְרָה הַמִּבְרֶשֶׁת הָעֲשׂוּיָה לְטַאטֵא אֶת הַבַּיִת. – וּמִיָּד אֶפְשָׁר לְהַכִּיר כִּי אִשָּׁה הִיא הַמְּסַפֶּרֶת; חוּט שֶׁל חֵן וּנְקִיּוּת עוֹבֵר בְּכָל הַדְּבָרִים.

"– כֵּן, דָּבָר זֶה מֻרְגָּשׁ יָפֶה! – אָמַר הַדְּלִי, וּמֵרֹב חֶדְוָה קָפַץ תַּחְתָּיו עַד אֲשֶׁר נִתְּזוּ מִמֵּימָיו עַל הָרִצְפָּה!

"וְהַקְּדֵרָה הוֹסִיפָה לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרָהּ, וְסוֹפוֹ לֹא בִּיֵּשׁ אֶת תְּחִלָּתוֹ.

“כָּל הַקַּעֲרִיּוֹת נִצְטַלְצְלוּ מִשִּׂמְחָה וְהַמִּבְרֶשֶׁת־הַמַּטְאֲטֵא הוֹצִיאָה מִתֵּיבַת הָאַשְּׁפָּה עֲלֵי כַרְפַּס יְרֻקִּים וְעִטְּרָה אוֹתָם זֵר סָבִיב לַקְּדֵרָה, כִּי יָדְעָה הַמִּבְרֶשֶׁת, כִּי בָזֶה תְּעוֹרֵר קִנְאָה בְּלֵב הָאֲחֵרִים, וְחוּץ מִזֶּה חֲשָׁבָה: „אִם אֲנִי אֲעַטְרֶנָּה הַיּוֹם תְּעַטְרֵנִי הִיא מָחָר!”

"– וְעַתָּה הִנְנִי לָצֵאת בְּמָחוֹל! – אָמְרָה צְבַת הַגֶּחָלִים, וְהִיא פָתְחָהּ בְּרִקּוּד. אֲבָל – אוֹי לָעֵינַיִם שֶׁכָּךְ רוֹאוֹת! – עַד כַּמָּה הִגְבִּיהָה זוֹ לְהָרִים בְּכָל פַּעַם אַחַת מֵרַגְלֶיהָ. צִפּוּי הַכִּסֵּא הַיָשָׁן שֶׁעָמַד בַּפִּנָּה נִתְפַּקַּע לְמַרְאֵה הָרִקּוּד הַזֶּה.

"– הַיְעַטְּרוּנִי זֵר אַף אוֹתִי? – שָׁאֲלָה צְבַת הַגֶּחָלִים; וְאַף הִיא עֻטְּרָה זֶר.

"– כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא אֲסַפְסוּף! – חָשְׁבוּ הַגַּפְרוּרִים בִּפְנֵי עַצְמָם.

"וְעַתָּה הִנֵּה הִגִּיעַ תּוֹרָהּ שֶׁל מְכוֹנַת הַתֵּה לָשִׁיר אֶת שִׁירָהּ, אֲבָל הִיא הִתְנַצְּלָה כִּי מְצֻנָּנָה הִנֶּהָ: וְחוּץ מִזֶּה אֵין בִּיכָלְתָּהּ לָשִׁיר אֶלָּא בָּעֵת שֶׁהַמַּיִם רוֹתְחִים בְּקִרְבָּהּ; אֲבָל כָּל דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה לֹא הָיוּ אֶלָּא אֲמַתְלָא מִתּוֹךְ שַׁחְצָנוּת; עַל פִּי הָאֱמֶת לֹא הָיְתָה שָׁרָה אֶלָּא בְּעָמְדָהּ עַל הַשֻּׁלְחָן בְּאוּלָם בַּעַל הַבָּיִת.

"וְעַל הַחַלּוֹן עָמַד דְיוּתָה, וּבָהּ הָיָה תָקוּעַ עֵט יָשָׁן, שֶׁבּוֹ הָיְתָה הַמְשָׁרֶתֶת רְגִילָה לִכְתֹּב אֶת מִכְתָּבֶיהָ. לֹא הָיָה בּוֹ בְּעֵט זֶה שׁוּם דָּבָר מוֹשֵׁךְ לֵב בְּיִחוּד, חוּץ מִמַּה שֶׁהָיָה טָבוּל בַּדְּיוּתָהּ עָמֹק יוֹתֵר מִדַּי, אֲבָל דַּוְקָא דָּבָר זֶה נֶחְשַׁב בְּעֵינָיו לְמַעֲלָה יְתֵרָה.

"– אִם אֵין מְכוֹנַת הַתֵּה רוֹצָה לָשִׁיר, – אָמַר הָעֵט, – יָכֹל נוּכַל לְוַתֵּר עַל שִׁירָהּ. הִנֵּה שָׁם מֵעֵבֶר לַחַלּוֹן בַּכְּלוּב יוֹשֵׁב הַזָּמִיר, וְאַף הוּא יוֹדֵעַ לָשִׁיר. אָמְנָם הוּא לֹא לָמַד מְאוּמָה, אַף עַל פִּי כֵן לֹא נִתְרַעֵם עָלָיו הָעֶרֶב מִשּׁוּם כָּךְ!

"– וַאֲנִי סוֹבֵר, – הִבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ קוּמְקוּם הַתֵּה, אֲשֶׁר תָּפַס אֶת הַמִּשְׂרָה שֶׁל מְשׁוֹרֵר הַמִּטְבָּח וְהָיָה אָח חוֹרֵג לִמְכוֹנַת הַתֵּה, – אֲנִי סוֹבֵר, כִּי זֶהוּ מַעֲשֶׂה מְגֻנֶּה בְּהֶחְלֵט, לְהַקְשִׁיב לְשִׁירָתָהּ שֶׁל צִפּוֹר זָרָה. הַאִם כָּךְ דַּרְכָּם שֶׁל אוֹהֲבֵי מוֹלַדְתָּם? אֲנִי דוֹרֵשׁ, כִּי סַל הַיְרָקוֹת הַמְבַקֵּר בַּשּׁוּק יַבִּיעַ אֶת דַּעְתּוֹ בְּעִנְיָן זֶה!

"– אֲנִי מְרֻגָּז עַד מְאֹד! – עָנָה וְאָמַר הַסַּל. – אֲנִי מְרֻגָּז כָּל כָּךְ שֶׁאֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם! כְּלוּם כָּךְ נָאֶה וְכָךְ יָאֶה לָנוּ לְהוֹצִיא אֶת זְמַנֵּנוּ לְבַטָלָה בְּפִטְפּוּטֵי הֲבָלִים? כְּלוּם לֹא מֵחָכְמָה נַעֲשֶׂה אִם נַהֲפוֹךְ אֶת כָּל הַבַּיִת וְנָשׁוּב וּנְסַדֵּר כָּל דָּבָר בִּמְקוֹמוֹ הַנָּכוֹן? אָז כָּל אֶחָד יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם וַאֲנִי אֲפַקֵּחַ עַל הַסֵּדֶר וְעַל פִּי יִשַּׁק כָּל עַמֵּנוּ!

"– כֵּן, הָבָה נַעֲשֶׂה הֲמֻלָּה רַבָּה! – קָרְאוּ הַכֹּל.

"פִּתְאֹם נִפְתְּחָה הַדָּלֶת. הַמְשָׁרֶתֶת נִכְנְסָה בַּמִּטְבָּח, וּבִן רֶגַע נִשְׁתַּתְּקוּ כֻּלָּם וְלֹא הֵעֵזּוּ עוֹד לִפְצוֹת פֶּה. אֲבָל לֹא הָיָה בֵינֵיהֶם אַף סִיר אֶחָד שֶׁלֹּא הִרְגִּישׁ בְּלִבּוֹ אֶת גֹּדֶל כֹּחוֹ וְעֶרְכּוֹ.

"– אִלּוּ רַק חָפַצְתִּי, – חָשַׁב כָּל אֶחָד מֵהֶם: – כִּי עַתָּה הָיָה לָנוּ נֶשֶׁף מְבַדֵּחַ עַד מְאֹד!

הַמְשָׁרֶתֶת לָקְחָה אֶת הַגַּפְרוּרִים וְהֶעֶלְתָה בָּהֶם אֵשׁ עַל הַכִּירָה – הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ, אֵיךְ הֵם נִתְלַהֲטוּ וְנִתְלֶהָבוּ

“– וְעַתָּה הֲלֹא יִרְאֶה כָּל אֶחָד וְאֶחָד, כִּי אָנוּ רִאשׁוֹנִים בְּמַעֲלָה! – חָשְׁבוּ בְּלִבָּם. – מָה רַב הַזֹּהַר, כַּמָּה אוֹר צָפוּן בָּנוּ! – וּפִתְאֹם עָלוּ וְכָלוּ בָאֵשׁ”.

– זוֹ הָיְתָה אַגָּדָה נִפְלָאָה! – אָמְרָה הַמַּלְכָּה. – בְּשָׁמְעִי אוֹתָהּ נִדְמָה לִי, כִּי אֲנִי עַצְמִי יוֹשֶׁבֶת בַּמִּטְבָּח עִם הַגַּפְרוּרִים יָחַד. כֵּן, רָאוּי אַתָּה לָשֵׂאת אֶת בִּתֵּנוּ לְאִשָּׁה!

– אָמְנָם כֵּן! – עָנָה הַמֶּלֶךְ. בִּתֵּנוּ תִהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי הַבָּא! – וְהוּא דִבֶּר אֵלָיו בְּאַהֲבָה, כִּי מֵעַתָּה הֲלֹא הוּא עָתִיד לִהְיוֹת בֶּן מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וּבְכֵן נִקְבַּע יוֹם הַחֲתֻנָּה, וְעוֹד בָּעֶרֶב לִפְנֵי הַיּוֹם הַהוּא הוּאֲרָה כָּל הָעִיר בְּאוּרִים. בָּרְחוֹבוֹת חֻלְּקוּ לְכֹּל עוּגוֹת וּכְעָכִים, וְנַעֲרֵי הָאֲסַפְסוּף מִלְּאוּ אֶת כָּל הָרְחוֹבוֹת, קָרְאוּ הֵידָד וְשָׁרְקוּ עַל פִּי אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם; בְּקִצּוּר, הַתִּפְאֶרֶת הָיְתָה רַבָּה לְאֵין שִׁעוּר.

– אַף אֲנִי מְחֻיָּב לִתְרוֹם אֶת תְּרוּמָתִי לְשֵׁם הַחֲגִיגוֹת! – חָשַׁב בֶּן הַסּוֹחֵר. הָלַךְ וְקָנָה רְשָׁפִים וְזִיקִים וּפְצָצִיּוֹת וְכָל מִינֵי אוּרִים, שָׂם אֶת כָּל אֵלֶּה בְּאַרְגָּזוֹ וְטָס וְהִתְרוֹמֵם בּוֹ לְמַעְלָה בָּאֲוִיר.

פּוּץ־פַּץ! נִשְׁמַע קוֹל נֵפֶץ מִמְּרוֹמִים, וְיִּגְדַּל הַשָּׁאוֹן וַתֵּרֶב הַהֲמֻלָּה עַד מְאֹד.

וְהַתֻּרְכִּים בְּשָׁמְעָם כָּל זֹאת קָפְצוּ מִתִּמָּהוֹן לְמַעְלָה, עַד אֲשֶׁר עָפוּ סַנְדַּלֵּיהֶם מֵעַל לְאָזְנֵיהֶם. מַרְאוֹת כָּאֵלֶּה בַּאֲוִיר לֹא רָאוּ מֵעוֹדָם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה הִנֵּה רָאוּ כֻלָּם וְהִכִּירוּ, כִּי אָמְנָם אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ הוּא הַנּוֹשֵׂא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה.

וּבֶן הַסּוֹחֵר, לְאַחַר שֶׁיָּרַד בְּאַרְגָּזוֹ שׁוּב אַרְצָה בְּסֵתֶר הַיַּעַר, אָמַר לְעַצְמוֹ: – עַתָּה אֵלֵךְ הָעִירָה וְאֶשְׁמַע אֶת אֲשֶׁר יְסַפֵּר הָעָם עַל כָּל הַנִּפְלָאוֹת אֲשֶׁר רָאוּ בָאֲוִיר. תּוּכְלוּ לְתָאֵר לְעַצְמְכֶם, עַד מֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִשְׁמֹעַ אֶת דִּבְרֵיהֶם.

וְאָמְנָם, נִפְלָאִים מְאֹד הָיוּ הַדְּבָרִים שֶׁסִּפְּרוּ לוֹ הַבְּרִיּוֹת! כָּל אֶחָד וְאֶחָד מֵהֶם רָאָה אֶת הַדְּבָרִים עַל פִּי דַּרְכּוֹ, אֲבָל רשֶׁם נֶהְדָּר עָשָׂה הַמַּחֲזֶה עַל כֻּלָּם יָחַד.

– אֲנִי רָאִיתִי אֶת אֵל הַתֻּרְכִּים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ! – סִפֶּר הָאֶחָד. – עֵינַיִם לוֹ כְּכוֹכָבִים נוֹצְצִים וּזְקָנוֹ לָבָן כְּקֶצֶף עַל פְּנֵי הַמָּיִם!

– הוּא הָיָה לָבוּשׁ בְּטוּסוֹ אַדֶּרֶת שֶׁל אֵשׁ, – סִפֶּר הַשֵּׁנִי. – וּמִבֵּין קִפְלֵי הָאַדֶּרֶת הֵצִיצוּ רָאשֵׁי מַלְאָכִים נֶחְמָדִים מֵאֵין כְּמוֹהֶם!

כָּאֵלֶּה וְכָאֵלֶּה הָיוּ הַדְּבָרִים הַנֶּהֱדָּרִים אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי כֻלָּם, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת הִנֵּה יָחֹג אֶת חַג חֲתֻנָּתוֹ.

וּבְכֵן הָלַךְ וְשָׁב הַיַּעְרָה, כְּדֵי לְשֶׁבֶת בְּאַרְגָּזוֹ וְלָטוּס בּוֹ אֶל הַחֻפָּה – אֲבָל אֵיפֹה הוּא הָאַרְגָּז? הָאַרְגָּז נִשְׂרָף. נִיצוֹץ אֶחָד נִשְׁאַר בּוֹ מִן הַזִּיקִים וְהָאוּרִים, וְהָאֵשׁ אָחֲזָה בּוֹ, וְכָל הָאַרְגָּז הָפַךְ אֵפֶר. עַתָּה לֹא יָכֹל עוֹד לָטוּס, וְלֹא הָיְתָה לוֹ יְכֹלֶת לְהַגִּיעַ אֶל כַּלָּתוֹ.

וְהִיא עָמְדָה כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ עַל הַגַּג וְהִמְתִּינָה לוֹ. וַעֲדַיִן הִיא מְחַכָּה, וְאִלּוּ הוּא מְשׁוֹטֵט בָּעוֹלָם וּמְסַפֵּר מַעֲשִׂיּוֹת, אֲבָל הַמַּעֲשִׂיּוֹת הָאֵלֶּה אֵין מְבַדְּחוֹת עוֹד כְּמוֹ הַסִּפּוּר עַל הַגַּפְרוּרִים.