הבחירות לוועידת המפלגה ולמועצות הסניפים, שנערכו ב־80 סניפים עירוניים ומושבתיים וכן ב־300 סניפים בערך בהתיישבות, עם שהצביעו בהם יותר מ־120 אלף חברים וחברות, – שהם כ־75 אחוז מכלל חברי מפלגת פועלי א"י – היו גילוי מזהיר לא רק של החיוניות השופעת במפלגה וממנה, אלא גם של עוצמת־כוחה, עממיותה ונכונות דרכה.

עוצמת כוחה, כיצד?

יריבי מפא"י, שאינם שוחרים טובתה והצלחתה, אלא מתאווים לראותה בעגלא ובזמן קריב כשבולת דקה ושדופת־קדים – נחלו אכזבה עמוקה.

מאה ועשרים אלף החברים והחברות, שהלכו לקלפי להצביע, עשו זאת לשם בחירת נציגיהם במוסדות המפלגה – דבר חשוב ונכבד כשהוא לעצמו. אך באותה שעה הם הטילו לתוך קופה אחת את מטען רצונותיהם ומאווייהם ואת מלוא כוחם, כדי לעשות מכל זה חטיבה אחת של כוח־מלוכד, מניע ויוצר; לא שפירקו מטענם ונתנוהו בידי זולתם, בידי מעטים־נבחרים, אלא שהתפקדו, משל כאילו נקראו לדגל. ובצעידתם אל הקלפי כאילו צעדו אל עמדות ההיגוי והניווט, כדי למסרן בידים איתנות, אמונות ונאמנות, שיוליכו וינהיגו את ספינת המדינה וההסתדרות לבטח בנתיבות הימים הבאים.

דבר המובן מעצמו הוא, שאותן שתים־עשרה ריבוא המצביעים אינם ערירים ואינם ערערים, אלא הם חלק ממחנה גדול של פועלים ואזרחים, שאינם אלא חלוציו־נציגיו והוא להם עורף־רחב ובסיס־נאמן. נקל לשער, שאם כל אחד מ־120 אלף המצביעים יוליך עמו אל הקלפי, ביום הבחירות לכנסת הרביעית, רק עוד שלושה מצביעים, מתוך סביבתו הקרובה ביותר, תקבל רשימת מפא“י כחצי מיליון קולות מקרב הבוחרים היהודים בלבד. אין זה סיכוי רחוק כל כך מן המציאות והוא סיכוי שיש בו כדי להעגים נפשם של מבקשי מפא”י כשם שיש בו כדי לעודד רוחם של מבקשי טובתה.

נוכח ההליכה הנהדרת הזאת אל הקלפי, יודו כולם, ידידים ויריבים כאחד, שלא זו בלבד שכוחה של מפא"י איתה כמפלגה הגדולה ביותר במפלגות ישראל, כמפלגה ראשה שהכל צריכים לה והכל תלויים בה, אלא שכוחה זה הוא גם כוח דינאמי עולה ומתגבש ואינו עומד במקום אחד.

* *

עממיותה כיצד?

כל אחת מן המפלגות בישראל יש לה בסיס מסויים ומוגבל, שהיא עומדת עליו. אחה“ע ומפ”ם – בסיסן נמצא רק בקיבוץ המאוחד ובקיבוץ הארצי והן משחרות לקצת תוספות מבין פועלי העיר. הפועל המזרחי – מתבסס רק על חלק מן הציבור הדתי האשכנזי וחותר לקצת תוספות מקרב המוני העולים מארצות המזרח, שרובם ככולם הם דתיים. הציוניים הכלליים ו“חירות” מתבססים על חוגי הבורגנות והימין ומתבקשים קצת תוספות מקרב חוגי המעמד הבינוני ובעלי מקצועות חפשיים. “חירות” אף מתאמצת לחרוך רמיה צידה במשכנות העוני ובפרברי החברה הישראלית.

ואילו מפא"י – בסיסה העם העובד כולו. הוא – לה, והיא – לו.

שום מפלגה בישראל אינה יכולה לראות, אפילו בחלומה, חזיון כזה של מחנה רב ועצום, שהוא במהותו מחנה של חברים־פעילים, שליחי־ציבור וחלוצי־חברה, מורכב מכל החוגים והשכבות, ותיקים ועולים, מבוגרים וצעירים, יוצאי ארצות מזרח ויוצאי ארצות מערב, דתים ושאינם דתיים, אנשי עיר ואנשי מושבה וכפר, מתיישבים עצמאיים בקיבוץ ובמושב ופועלים חקלאיים שכירים, עובדי דחק ובעלי מקצועות אינטלקטואליים ותפקידים מינהליים, פועלי בניין וחרושת וחברי קואופרטיביים, חיילים ושוטרים ופועלי נמלים.

זוהי מפלגת העם במלוא המשמעות. העם מצמיח אותה מתוכו והיא נושאת משאו על כתפיה. יחסי הגומלין והזיקה בין מפא“י לבין העם והמדינה הם הביטוי הנמרץ ביותר לחפץ הליכוד וההתגבשות של שברירי האומה ופרודותיה. עמנו סבל באלפי שנות גלותו, בין השאר, גם ממארת הפירוד והפלגנות. אך משעה שעלה על דרך של קוממיות וממלכתיות – הריהו רואה בריבוי מפלגות וזרמים אתגר להתלכדותו דווקא. הליכתו במסלולה של מפא”י, מסלול של יצירת כח ממלכתי בעל בסיס רחב, היא תשובתו הניצחת לכל בעלי הרעיונות של פלגנות ובדלנות. הווה אומר, שלא רק כושר־ארגון ולא רק תנופת־התקשרות עשו למפא"י את החיל הזה אלא גם רצונו של העם לראות את כוחו הממלכתי והפועלי, כשאינו פרוט לפרוטות־אסימונים אלא מגובש כעשת יצוקה.

נכונות דרכה, כיצד?

מפא“י סברה וקיבלה, שאין לראות בעם “חומר ביד היוצר”. שלא כמפ”ם והדומים לה אין מפא“י רואה עצמה כת של “אבנגרדיסטים”, שהעם הוא חומר פאסיבי לשליחותה והנהגתה. ושלא כ”חירות“, האומרת: “אלקים לשלטון בחרתנו”, מפא”י מפקידה שליחות העם בידי עצמו, שאין נאמן ממנו על שליחות זו ועל פקדון יקר זה. לפיכך היא דבקה בשיטה של דמוקראטיה מלאה בביתה, כשם שהיא דברה בשיטה של דמוקראטיה מלאה בצאתה. היא צירפה ומצרפת אל שורותיה חברים מכל שכבות העם, ומכל רבדי העליה, ומוסרת לידם זכות מלאה של השתתפות בהכרעות בלי לחשוש מפניהם. חזקה, שאדם בר־דעת אינו הופך ברכה שבידו לקללה. מפא"י יודעת, וכל חבריה הנמנים עליה יודעים כמותה, שמעשיה ומחשבותיה גלויים לעין־כל ואין לה מה להסתיר. היא אינה מסתירה מתחת לבית־שחיה זיקה “לעולם המחר” או “לעולם האתמול”, ואינה נושאת בחובה זממים של הפיכות ומהפכות, של הורדת עליונים והעלאת תחתונים, אלא כל מעייניה ומגמותיה לפתח ולטפח את הליכות התחייה והקוממיות של העם, תוך שמירה מעולה על מידות סבירות של חירות אמתית, של חופש עשייה ויזמה, של יחסי הגינות ותרבות ושל צדק חברתי ויושר אנושי. היא שוקדת על הגברת הזיקה בין הכלל לבין הפרט, שהכלל לא יתעלם מצרכי הפרט והפרט לא ינער חצנו מצרכי הכלל.

זוהי הדרך אשר סללו אותו מורי ההוראה והוגי הדעת של מפא"י, מראשית דרכה ועד היום. והיא דרך של שמירה על ערכים קיימים ושל יצירת ערכים חדשים, שכולה בניין ואין בה ולא כלום מן השאיפה לסתור ולהרוס.

כל פרשת המעשים שנעשו, וכל מסכת היצירה שנוצרה, במדינה ובתנועת הפועלים העברים, מכוחה ומכוח השראתה של מפא"י, הנם עדות ניצחת שאין דרך אחרת בלתה והיא היא הדרך לרבים, דרך לעבור גאולים, הדרך הטובה שיבור לו האדם מישראל.

* *

לשוא טרחו נוברים למיניהם לגלות במפא"י מדנים ופילוגים. לשוא השתעשעו בסיפורי “מוזרות בלבנה” על ריב בין צעירים וזקנים.

אמת נכון הדבר: יש מאבקים במפא“י, על עיצוב דמותה ועל כיוון דרכה. היינו מצטערים צער רב אילו לא היו מאבקים אלה, שהם עדות נאמנה למחשבה שאינה קפואה אלא תוססת, לחיוניות רעיונית ורצונית, לחתירה לעומק ושאיפה למרחב. איזה ערך לתנועת המונים ואיזה עתיד נשקף לה אם תהא סגורה ואטומה בפני כל משב־רוח מצויה? אין זו גזירה מן השמים, שהרוחות שנשבו במפא”י בעת האחרונה יהיו בהכרח רוחות רעות. מפא"י מסוגלת לבור את הבר מתוך התבן והמיזרה – במידה שיש בר כלשהו – כשם שהיא מסוגלת לעמוד איתנה בפני כל רוח מצויה או בלתי־מצויה, אם יתברר שאמנם היא רוח רעה.

ואילו אותם מאבקים, שנשאו אופי אישי בפרוס הבחירות, אינם אלא חבלי־גידול וצמיחה או גם ייסורי התרכבות של יסודות השונים במיזגם, בגילם ובנטיותיהם, דבר שהוא בגדר תופעה טבעית בחברה גדלה ומתרחבת.

אין ספק בדבר, שכל המאבקים האלה מוליכים אל מטרה אחת: חיזוק כוחה והאדרת כושרה והארת דרכה של מפא"י.

כהוכחה חותכת לכך תשמש העובדה, שהמאבקים הללו התנהלו לפי כל כללי הדמוקראטיה הכשרה וההוגנת, עפ"י חוקה ותקנות וסדרי נוהל שחברי המפלגה קיבלו עליהם מרצונם החפשי וקיימו אותם בנאמנות כמיטב יכלתם.

זו הפעם הראשונה בתולדות המפלגה, שהבחירות התקיימו בעתן, כשנתיים וחצי מאז נערכו הבחירות הקודמות; וזו הפעם הראשונה שהתנהלו עפ“י חוקה כתובה ותקנות מפורטות ועפ”י נוהל של הצבעה קפדני ומוסדר למדי, ששום בחירות אחרות בארץ או בעולם לא יתביישו בו. רשימות המצביעים היו ברורות ומוכנות מראש, שבהן נכללו רק שמותם של חברים המקיימים חברותם להלכה ולמעשה. כל חבר ששמו נמצא ברשימה קיבל כרטיס בוחר אישי ומעטפה חתומה ואטומה ורשימות מועמדים לעיון מוקדם. בעת ההצבעה בקלפי נדרש להציג תעודת זהות. שמות המצביעים נרשמו בגליונות ההצבעה כשהם מקויימים בחתימת־ידם.

לשעבר, היתה המפלגה קטנה יותר. ולפי ששררה בין חבריה היכרות קרובה לא נזקקו אלא לתקנות כלליות מאוד, ששימשו מסגרת לסדרים פנימיים, שפרטיהם נקבעו על־ידי תודעה של חברות וחושים אלמנטריים של צדק וסדר.

אך משנתרחבו כתלי ביתה של המפלגה, וגדל מספר חבריה לאלפים ולרבבות, נזקקה, כאמור, לחוקה ולתקנות מפורטות והללו עשו שליחותן כפי התקוות והציפיות שתלינו בהן.

אמנם פה ושם היו גם פרצות, אם שנפרצו במזיד על־ידי חברים מעוניינים ואם שהחוקה, הנוהל והתקנות לא חזו אותן מראש.

ואעפ"י שביותר מתשעים וחמישה למאה התנהלו הבחירות ללא דופי נצטרך בעתיד לגדור עוד אי־אילו פרצות, שנתגלו בחוקה ובתקנות ובנוהל, כדי למנוע כליל סילוף רצונם של הבוחרים אפילו באחוז הקטן ביותר.

אף ייתכן, שבעתיד נצטרף להקטין את יחידות ההצבעה, יתר מן המידה שהגענו אליה בזכות החלוקה של הסניפים הגדולים לסניפי־משנה, כדי להבטיח לבוחר את האפשרות להכיר כל המועמדים שברשימה, היכרות מלאה, ולא יצטרך עוד לתהות תהייה מרובה על רשימת המועמדים גדולה הכוללת עשרות שמות, ערוכים עפ“י סדר א”ב, שאינו מכיר אלא מקצתם. הפעם סייעו “המלצות” להתמצאותם של המצביעים. אבל הן גם קילקלו את השורה לא מעט, לפי שגרמו לתחרות מיותרת ואולי גם לסילופים מועטים ומסויימים. הקטנת היחידה של ההצבעה, יחידת הבוחרים, ובעיקר יחידת הנבחרים, תחסל את הצורך ואת השיטה של המלצות ותבטיח שההצבעה תשקף את רצונם של המצביעים במלוא דיוקו.

* *

ולבסוף ראוי לציין עוד שתי סיבות, שהגבירו את העירנות בהצבעה והעלו את אחוז המצביעים לדרגה גבוהה על כל המשוער.

הסיבה הראשונה היא הפעולה והפעילות הסניפית, שפותחה וטופחה בשנים האחרונות על־ידי מחלקת הארגון של מרכז המפלגה, במידה שלא היתה דוגמתה בעבר. אל “הרחוב” הציבורי הגיעו הדים מן הסיכסוכים המקומיים שנתגלעו בכמה מן הסניפים, אך לא הגיעה הדה של הפעילות המרובה והפעולה המבורכת, שנעשתה ברחבי הסניפים לרבות הסניפים ששררו בהם סיכסוכים.

מזווית־ראייה זו יש לראות בתוצאות הבחירות בפעם הזאת תעודת־כבוד למחלקת הארגון, שבראשה עומד הח' יצחק שפירא, שהוא גם יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של המפלגה.

ואילו הסיבה השניה היא העובדה, שהפעם נערכו הבחירות הפנימיות במפלגה, לפני ולקראת מערכת הבחירות למוסדות ההסתדרות, לכנסת ולרשויות המקומיות, דבר שלא היה כמותו בעבר.

היו זמנים שחברים התרעמו ושמרו טינה על כך, שהבחירות הפנימיות למפלגה נערכו רק לאחר שהתקיימו הבחירות הכלליות בהסתדרות ובמדינה, ועל־ידי כך נשללה ההזדמנות מן החברים להשתתף בקביעת הרכב הנציגים של המפלגה בהסתדרות, במדינה וברשויות המקומיות.

הפעם תוקן המעוות הזה ואין ספק שהוא היה אחד המניעים לפעילות ולעירנות בבחירות הללו – אם כי לא היה היחיד ולא היה העיקרי.

אלא שגם תוצאות הבחירות הוכיחו מה רב האמון שהמוני החברים במפלגה רוחשים לנציגי המפלגה במוסדות ההסתדרות, בכנסת וברשויות המקומיות. השרים וחברי הכנסת, חברי הוועידה המרכזת של ההסתדרות, ראשי האיגוד המקצועי וראשי הרשויות המקומיות – לא זו בלבד שנבחרו כולם בלי יוצא מן הכלל אלא אף זכו במספר הגדול ביותר של קולות באזורי בחירתם.

גם זו היא תעודת־כבוד למפלגה והוכחה ניצחת שדמוקראטיה כנה ואמיתית שכרה בצידה: היא זורעת אחריות וקוצרת אמון. אין ספק שההכרעות העתידות לבוא, בשעת הרכב רשימות הנציגים של המפלגה בבחירות להסתדרות, לכנסת ולרשויות המקומיות, תהיינה מודרכות על־ידי אותו רגש אחריות ואותו אמון שציינו את הבחירות לוועידה התשיעית ולמועצות הסניפים.

היו ספקות אם היטיבה המפלגה לעשות בצאתה למערכת בחירות דווקא בשעה שמפלגות אחרות נערכות למאבקי הבחירות בהסתדרות ובמדינה. חששו הספקנים, וביניהם כותב השורות הללו, מפני הסחת הדעת מן המערכות הכלליות, אבל לשמחתנו נתבדו החששות כליל. המערכת הפנימית הפכה להיערכות אדירה ואנחנו יוצאים מחוזקים ומחושלים לקראת המערכות הכלליות.

הפועל הצעיר, 13.1.1959