וְעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל הָיוּ כֻלָּם אַחִים, כִּי כֻלָּם הוּצְקוּ מִכַּף אַחַת שֶׁל בְּדִיל. נִשְׁקָם הָיָה מוּכָן בִּזְרֹעָם, פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים קָדִימָה אֶל מוּל פְּנֵי הָאוֹיֵב; לְבוּשָׁם אָדֹם וְכָחֹל, בְּקִצּוּר מַדֵּיהֶם הָיוּ נֶהְדָּרִים. הַדָּבָר הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר שָׁמְעוּ בָעוֹלָם הַזֶּה, בְּעֵת אֲשֶׁר הוּרַם הַמִּכְסֶה שֶׁל הַתֵּבָה שֶׁבָּהּ הָיוּ מֻטָּלִים, הָיוּ הַמִּלִּים: “חַיָּלִים שֶׁל בְּדִיל!” דְּבָרִים אֵלֶּה יָצְאוּ מִפִּי נַעַר קָטָן, וְהוּא מָחָא אֶת כַּפָּיו מֵחֶדְוָה. הוּא קִבֵּל אוֹתָם מַתָּנָה לְיוֹם הֻלַּדְתּוֹ, וְעַתָּה הִצִּיג אוֹתָם עַל פְּנֵי הַשֻּׁלְחָן בַּמַּעֲרָכָה כְּמַעֲרֶכֶת צָבָא מוּכָן לַקְרָב. כֻּלָּם הָיוּ דּוֹמִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ בְּדִיּוּק גָמוּר, וְרַק אֶחָד מֵהֶם הָיָה שׁוֹנֶה קְצָת מִכֻּלָּם: לֹא הָיְתָה לוֹ אֶלָּא רֶגֶל אַחַת, כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא הוּצַק אַחֲרוֹן לֹא מָצָא לוֹ עוֹד הַבְּדִיל לִשְׁתֵּי רַגְלָיִם; וְאוּלָם הוּא עָמַד עַל רַגְלוֹ הָאַחַת אֵיתָן כְּשֵׁם שֶׁעָמְדוּ שְׁאָר חֲבֵרָיו עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, וְדַוְקָא הוּא נִבְדַּל מִכֻּלָּם בְּגוֹרָלוֹ וּבְקוֹרוֹת חַיָּיו שֶׁנִּשְׁאֲרוּ לְזִכְרוֹן עוֹלָם:

עַל הַשֻּׁלְחָן שֶׁשָּׁם הָיוּ מֻצָּגִים נִמְצְאוּ עוֹד כַּמָּה וְכַמָּה צַעֲצוּעִים אֲחֵרִים; אֲבָל הַצַּעֲצוּעַ שֶׁמָּשַׁךְ אֵלָיו אֶת הָעַיִן בְּיוֹתֵר הָיָה אַרְמוֹן נֶהְדָּר עָשׂוּי נְיָר. בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר הָיָה לְהָצִיץ פְּנִימָה לְתוֹךְ הָאוּלַמִּים. וְלִפְנֵי הָאַרְמוֹן עָמְדוּ עֵצִים קְטַנִּים סָבִיב לִבְרֵכָה עֲשׂוּיָה מִגֶּזֶר זְכוּכִית שֶׁל רְאִי. בַּרְבּוּרֵי שַׁעֲוָה שָׁטוּ בַּבְּרֵכָה וּפְנֵיהֶם הִשְׁתַּקְּפוּ מִתּוֹךְ הַמָּיִם. כָּל זֶה הָיָה נָאֶה מְאֹד, אֲבָל הַנָּאָה מִכָּל הָיְתָה נַעֲרָה קְטַנָּה אֲשֶׁר עָמְדָה בַּפֶּתַח הַפָּתוּחַ שֶׁל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. אַף הִיא הָיְתָה גְּזוּרָה מִנְּיָר, אֲבָל הָיְתָה לְבוּשָׁה שִׂמְלַת מֶשִׁי, וְעַל כְּתֵפֶיהָ הָיָה נָתוּן סֶרֶט כָּחֹל, קָטָן וְצַר; וּבְאֶמְצַע הַסֶּרֶט הַזֶּה נִרְאָה כּוֹכָב נוֹצֵץ, וְהוּא גָּדוֹל כְּגֹדֶל כָּל פָּנֶיהָ. הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה נָשְׂאָה בְּחֵן אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ לְמַעְלָה, כִּי הָיְתָה רַקְדָנִית, וְחוּץ מִזֶּה הָיְתָה רַגְלָהּ הָאַחַת מוּרָמָה עַד לְגֹבַהּ כָּזֶה, שֶׁחַיַּל הַבְּדִיל לֹא יָכֹל לִרְאוֹתָהּ כְּלָל, וְלָכֵן חָשַׁב כִּי אַף הִיא כָּמוֹהוּ אֵין לָהּ אֶלָּא רֶגֶל אֶחָת.

– נַעֲרָה זוֹ נָאָה לִי לִהְיוֹת אִשְׁתִּי! – חָשַׁב. – אֲבָל יַחְסָנִית הִיא לְעֻמָּתִי יוֹתֵר מִדַּי, כִּי הִיא דָרָה בְּאַרְמוֹן, וַאֲנִי אֵין לִי אֶלָּא תֵּבָה שֶׁבָּהּ אֲנִי מֻכְרָח לְהִתְגּוֹרֵר עִם עוֹד עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה חַיָּלִים, וְאֵין זוֹ דִירָה נָאָה לָהּ. וּבְכָל זֹאת, הָבָה אֶרְאֶה אִם אֶמְצָא הִזְדַּמְּנוּת לְהִתְוַדַּעַ אֵלֶיהָ.

וּבְדַבְּרוֹ כָּכָה הִשְׁתַּטַּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ מֵאֲחוֹרֵי קֻפְסַת טַבַּק לַהֲרָחָה שֶׁעָמְדָה עַל הַשֻּׁלְחָן. מִכָּאן הָיָה יָכֹל לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הַגְּבֶרֶת הַקְּטַנָּה הַנָּאָה, שֶׁלֹּא עָיְפָה מֵעֲמֹד עַל רַגְלָהּ הָאַחַת, וּבְכָל זֹאת לֹא נִכְשְׁלָה.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הָעֶרֶב הִשְׁכִּיבוּ אֶת שְׁאָר חֲבֵרָיו הַחַיָּלִים בְּתֵבָתָם, וְאַנְשֵׁי הַבַּיִת עָלוּ עַל מִטָּתָם לִישֹׁן. וְעַתָּה הִנֵּה הֵחֵלּוּ הַצַּעֲצוּעִים לְשַׂחֵק בְּמִשְׂחָקִים שׁוֹנִים, פַּעַם בְּ“מַחֲבוֹאִים” וּפַעַם בְּ“שׁוֹדְדִים וְשׁוֹטְרִים” וּפַעַם בְּ“בַעַל הַבַּיִת וְאוֹרְחָיו”. חַיָּלֵי הַבְּדִיל הִצְטַלְצְלוּ בְּתֵבָתָם, כִּי חָפְצוּ גַם הֵם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמִּשְׂחָקִים, אֲבָל לֹא עָצְרוּ כֹחַ לְהָרִים אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה. מְפַצֵּחַ הָאֱגוֹזִים הִזְדַּקֵּר וְקָפַץ קְפִיצוֹת מְשֻׁנּוֹת וְהַחֶרֶט רָץ בִּמְהִירוּת עַל פְּנֵי לוּחַ הַצִּפְחָה. וַהֲמֻלָּה רַבָּה הָיְתָה, עַד אֲשֶׁר הֵקִיץ הַזָּמִיר מִשְּׁנָתוֹ וּפָצַח גַּם הוּא אֶת רִנָּתוֹ, אֲבָל רַק בַּחֲרוּזִים. הַשְּׁנַיִם הַיְּחִידִים אֲשֶׁר לֹא זָזוּ מִמְּקוֹמָם הָיוּ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָרַקְדָנִית הַקְּטַנָּה. הִיא עָמְדָה זְקוּפָה וִישָׁרָה כַּחֲנִית עַל בֹּהֶן רַגְלָהּ הָאַחַת וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹתֶיהָ מוּרָמוֹת; וְאַף הוּא הָיָה יַצִּיב וְאֵיתָן בְּרַגְלוֹ אַחַת, אַף רֶגַע אֶחָד לֹא גָרַע עַיִן מִמֶּנָּה.

וְהִנֵּה צִלְצֵל הַשָּׁעוֹן אֶת שְׁעַת חֲצוֹת הַלַּיְלָה, וְקִישׁ־קַשׁ! קָפַץ וְנִפְתַּח הַמִּכְסָה שֶׁל קֻפְסַת הַטַּבַּק, אֲבָל בָּהּ לֹא הָיָה טַבַּק לַהֲרָחָה, לֹא, כִּי אִם שֵׁדוֹן שָׁחֹר וְקָטָן; זוֹ הָיְתָה מְלֶאכֶת אֳמָּנוּת.

– חַיַּל הַבְּדִיל! אָמַר לוֹ הַשֵּׁדוֹן: – הֵן עֵינֶיךָ תֵּצֶאנָה מֵחוֹרֵיהֶן!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל עָשָׂה עַצְמוֹ כְּאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ.

– טוֹב אֵיפוֹא, בַּבֹּקֶר תִּרְאֶה וְתֵדָע! – אָמַר הַשֵּׁדוֹן.

כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ הַבֹּקֶר וְהַיְּלָדִים קָמוּ מִמִּטּוֹתֵיהֶם, הוּצַג חַיַּל הַבְּדִיל עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן, וְאִם נַעֲשָׂה הַדָּבָר בְּאַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן אוֹ בְּאַשְׁמַת רוּחַ פְּרָצִים, בֵּין כֹּה וָכֹה נִפְתַּח פִּתְאֹם הַחַלּוֹן וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִן הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית כְּשֶׁרֹאשׁוֹ לְמָטָּה. זוֹ הָיְתָה נְפִילָה אֲיֻמָּה, הוּא פָּשַׁט אֶת רַגְלוֹ הַיְחִידָה לְתוֹךְ הָאֲוִיר, וְנִשְׁאַר תָּקוּעַ בֵּין אַבְנֵי הַמַּרְצֶפֶת, כְּשֶׁהוּא עוֹמֵד עַל קוֹבָעוֹ וְחֹד כִּידוֹנוֹ נָטוּי לְמַטָּה.

הַמְשָׁרֶתֶת וְהַנַּעַר הַקָּטָן מִהֲרוּ מִיָּד לָרֶדֶת לְמַטָּה לְבַקְשׁוֹ; אֲבָל אִם כִּי רַגְלֵיהֶם כִּמְעַט דָּרְכוּ עָלָיו, בְּכָל זֹאת לֹא נִרְאָה לְעֵינֵיהֶם. לוּ קָרָא לָהֶם חַיַּל הַבְּדִיל: “פֹּה הִנְנִי!” וַדַּאי שֶׁהָיוּ מוֹצְאִים אוֹתוֹ מִיָּד, אֲבָל הוּא הָיָה לָבוּשׁ מַדֵּי צָבָא וְחָשַׁב כִּי לֹא יָאֶה לוֹ לְהַשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה.
וְהִנֵּה הֵחֵל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם; טִפָּהּ בָּאָה אַחֲרֵי טִפָּה, עַד שֶׁהָפַךְ גֶּשֶׁם עַז וְשׁוֹטֵף; וְכַאֲשֶׁר פָּסַק הַגֶּשֶׁם בָּאוּ אֶל הַמָּקוֹם שְׁנַיִם מִנַּעֲרֵי הָרְחוֹב.

– רְאֵה נָא רְאֵה! – אָמַר הָאֶחָד: – הִנֵּה פֹּה מֻטָּל חַיַל שֶׁל בְּדִיל, עָלָיו לָזוּז מִפֹּה וּלְהַפְלִיג בָּאֳנִיַּת מִפְרָשׂ לַיָּם!

וְהֵם עָשׂוּ סִירָה מִנְּיָר שֶׁל עִתּוֹנִים, הוֹשִׁיבוּ בָהּ אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהֵשִׁיטוּ אוֹתוֹ עִם מוֹרַד הַזֶּרֶם שֶל מֵי בִּיב הַשּׁוֹפְכִין. שְׁנֵי הַנְּעָרִים רָצוּ לְאֹרֶךְ הַבִּיב וּמָחֲאוּ יְדֵיהֶם מִשִּׂמְחָה. הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנוּ! מֶה אַדִּירִים הָיוּ הַגַּלִּים שֶׁהִתְרוֹמְמוּ בַּבִּיב וּמֶה עַז הָיָה הַזֶּרֶם הַגּוֹרֵף! אֵין זֹאת כִּי גִשְׁמֵי זַעַם יָרְדוּ הַפָּעַם! סִירַת הַנְּיָר הִתְנוֹדְדָה אָנֶה וָאָנָה, יָרְדָה וְעָלְתָה, וּפְעָמִים הִסְתּוֹבְבָה בַּמַּעְגָּל, עַד שֶׁכָּל עַצְמוֹתָיו שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל רָחֲפוּ מִפָּחַד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף לִהְיוֹת אֵיתָן כַּאֲשֶׁר הָיָה, וּמַרְאֵה צְבָעָיו לֹא דָהָה, וְהוּא הִבִּיט קָדִימָה וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

פִּתְאוֹם נִדְחֲפָה הַסִּירָה אֶל תַּחַת לְגֶשֶׁר אָרֹךְ שֶׁעַל פְּנֵי הַבִּיב; פֹּה שָׂרְרָה אֲפֵלָה גְמוּרָה כָּאֲפֵלָה שֶׁבְּתוֹךְ הַתֵּבָה.

– אָנָה אֲנִי בָא כָּעֵת? – חָשַׁב, – כֵּן, כֵּן זוֹ הִיא אַשְׁמַת הַשֵּׁדוֹן! אֲהָהּ, לוּ רַק יָשְׁבָה פֹּה אִתִּי בַּסִּירָה הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה, וְלוּ גַם תִּגְדַּל אָז הָאֲפֵלָה כִּפְלָיִם!

בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ עַכְבַּר מַיִם גָּדוֹל שֶׁמִּשְׁכָּנוֹ נִמְצָא תַחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב.

– הֲיֵשׁ לְךָ תְּעוּדַת מַסָּע? – שָׁאַל הָעַכְבָּר. – הַרְאֵנִי אֶת תְּעוּדַת הַמַּסָּע שֶׁלָּךְ!

אֲבָל חַיַּל הַבְּדִיל הֶחֱרִישׁ וְהוֹסִיף לְהַחֲזִיק אֶת נִשְׁקוֹ בְּיֶתֶר עֹז. הַסִּירָה הוֹסִיפָה לָשׁוּט לְדַרְכָּהּ וְהָעַכְבָּר רָץ אַחֲרֶיהָ. אוֹי! אֵיךְ חָרַק אֶת שִׁנָּיו וְאֵיךְ צָוַח לַקִּיסָמִים וְלַקַּשׁ שֶׁצָּפוּ עַל פְּנֵי הַמַּיִם: “עִכְּבוּהוּ! תִּפְסוּהוּ! הוּא לֹא שִׁלֵּם אֶת הַמֶּכֶס, הוּא לֹא הֶרְאָה תְּעוּדַת מַסָּע!”

וְאוּלָם הַזֶּרֶם הָלַךְ הָלוֹךְ וָעָז; וּבְטֶרֶם הִגִּיעַ חַיַּל הַבְּדִיל עַד קְצֵה הַגֶּשֶׁר אָמְנָם כְּבָר נִרְאָה לְעֵינָיו שֵׁנִית אוֹר הַיּוֹם, אֲבָל בְּאוֹתוֹ רֶגַע שָׁמַע גַּם קוֹל רַעַם אַדִּיר הֶעָלוּל לְהַפִּיל אֵימָה גַם עַל אִישׁ בַּעַל לֵב אַמִּיץ. תָּאֲרוּ לְעַצְמְכֶם, כִּי בִקְצֵה הַגֶּשֶׁר יָרַד הַבִּיב יָשָׁר לְתוֹךְ תְּעָלָה, וּמִזֶּה הָיְתָה צְפוּיָה לוֹ סַכָּנָה לֹא קְטַנָּה מִן הַסַּכָּנָה הַצְּפוּיָה לָנוּ בָעֵת שֶׁאָנוּ נֶאֱלָצִים לָרֶדֶת בְּסִירָתֵנוּ בְּמוֹרַד הַזֶּרֶם שֶׁל מַפַּל מַיִם גָּדוֹל.

וְהִנֵּה נִמְצָא קָרוֹב לַמָּקוֹם הַהוּא עַד כְּדֵי כָךְ שֶׁלֹּא יָכוֹל עוֹד לְהִתְעַכֵּב. הַסִּירָה יָרְדָה בַמּוֹרָד, וְחַיַּל הַבְּדִיל הוֹסִיף לָשֶׁבֶת זָקוּף בְּכָל מַאֲמַצֵּי יְכָלְתּוֹ. אַל נָא יֹאמַר שׁוּם אָדָם, שֶׁהוּא מִצְמֵץ בְּעֵינָיו מִפָּחַד. הַסִּירָה הִסְתּוֹבְבָה שָׁלשׁ אַרְבַּע פְּעָמִים סְבִיב לְעַצְמָהּ, וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה נִתְמַלְּאָה מַיִם עַד שְׂפָתָהּ, – עַתָּה הִיא מֻכְרָחָה לִטְבּוֹעַ. חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד עַד צַוָּאר בַּמַּיִם, וְהַסִּירָה הֶעֱמִיקָה לִשְׁקֹעַ מֵרֶגַע לֶרֶגַע. הַנְּיָר הָלַךְ הָלוֹךְ וְהִתְפָּרֵד; וְעַתָּה הִנֵּה עָבְרוּ הַמַּיִם אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַחַיָּל, – וְאָז חָשַׁב עַל דְּבַר הָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה וְהַנָּאָה, אֲשֶׁר עַד עוֹלָם לֹא תִרְאֶינָה עוֹד עֵינָיו אוֹתָהּ; וּבְאָזְנָיו צִלְצְלָה שִׁירַת אֵבֶל, וְהוּא יָדַע, הַמִּסְכֵּן, כִּי הִנֵּה הוּא הוֹלֵךְ לָמוּת בַּאֲבִיב יָמָיו.

וְהִנֵּה נִקְרַע הַנְּיָר, וְחַיַּל הַבְּדִיל נָפַל מִתּוֹכוֹ, אֲבָל בּוֹ בָּרֶגַע בְּלָעוֹ דָג גָּדוֹל.

אוֹיָהּ! מָה רַבָּה פֹּה הַחֲשֵׁכָה פְּנִימָה; הַפַּעַם גָּדְלָה צָרָתוֹ מֵאֲשֶׁר תַּחַת גֶּשֶׁר הַבִּיב, רֵאשִׁית כֹּל מִפְּנֵי שֶׁפֹּה הָיָה הַמָקוֹם צַר מְאֹד. וּבְכָל זֹאת הוֹסִיף חַיַּל הַבְּדִיל לְהִתְחַזֵּק אֵיתָן, וְהוּא הִתְמַתֵּחַ לְכָל מְלוֹא אָרְכּוֹ עִם נִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהַדָּג הִתְרוֹצֵץ אָנֶה וָאָנָה וְעָשָׂה אֶת הַתְּנוּעוֹת הָאֲיֻמּוֹת בְּיוֹתֵר; לַסּוֹף הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה, וּכְמוֹ זִיק שֶׁל בָּרָק עֲבָרוֹ. אַחֲרֵי כֵן חָדַר פְּנִימָה זֹהַר אוֹר וְנִשְׁמַע קוֹל רָם: “הִנֵּה חַיַּל הַבְּדִיל!” – הַדָּג שֶׁבָּלַע אוֹתוֹ נָדוֹג, נִמְכַּר וְהוּבָא אֶל הַמִּטְבָּח, שֶׁשָּׁם פָּתְחָה הַמְּשָׁרֶתֶת בְּסַכִּין גָּדוֹל אֶת בִּטְנוֹ. הִיא תָפְסָה אֶת הַחַיָּל בְּטַבּוּרוֹ וְהֵבִיאָה אוֹתוֹ אֶל חַדְרֵי הַבַּיִת, אֲשֶׁר שָׁם הִשְׁתּוֹקְקוּ הַכֹּל לִרְאוֹת אֶת הַתַּיָּר הַמְּשֻׁנֶּה אֲשֶׁר יָצָא לְמַסָּעָיו בְּקֵבָתוֹ שֶׁל דָּג; וְאוּלָם חַיַּל הַבְּדִיל לֹא הִתְגָאָה כְּלָל בַּדָּבָר הַזֶּה. הִצִּיגוּהוּ עַל הַשֻּׁלְחָן וְהִנֵּה – אָכֵן מָה גְּדוֹלִים הֵם פִּלְאֵי הָעוֹלָם, כִּי הִנֵּה נִמְצָא חַיַּל הַבְּדִיל בְּאוֹתוֹ הַבַּיִת שֶׁשָּׁם הִתְאַכְסֵן בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה. הוּא רָאָה אֶת אוֹתָם הַיְלָדִים, וְאוֹתָם הַצַּעֲצוּעִים עָמְדוּ עַל הַשֻּׁלְחָן: הָאַרְמוֹן הַנֶּהְדָּר וְהָרַקְדָּנִית הַקְּטַנָּה הַנָּאָה בְּפֶתַח שַׁעֲרוֹ. עֲדַיִן עָמְדָה עַל רֶגֶל אַחַת, וְרַגְלָהּ הַשְּׁנִיָּה הָיְתָה מוּרָמָהּ בָּאֲוִיר לְמַעְלָה, כִּי אַף הִיא הָיְתָה מוּצָקָה. הַדָּבָר הַזֶּה נָגַע כָּכָה עַד לִבּוֹ שֶׁל חַיַּל הַבְּדִיל, שֶׁכִּמְעַט שָׁפַךְ דִמְעוֹת בְּדִיל, אֲבָל לְהִתְאַפֵּק מִשּׁוּם הַנִּמּוּס. הוּא רָאָה אוֹתָהּ וְהִיא רָאֲתָה אוֹתוֹ, אֲבָל שְׁנֵיהֶם לֹא אָמְרוּ דָבָר.

פִּתְאוֹם תָּפַס אֶחָד הַנְּעָרִים הַקְּטַנִּים אֶת חַיַּל הַבְּדִיל וְהִשְׁלִיכוֹ יָשָׁר אֶל הַתַּנּוּר, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא הָיְתָה לוֹ שׁוּם סִבָּה לְכָךְ. אֵין זֹאת כִּי הַשֵּׁדוֹן שֶׁבַּתֵּבָה הוּא אֲשֶׁר הֱסִיתוֹ לַעֲשׂוֹת זֹאת.

חַיַּל הַבְּדִיל עָמַד בַּתַּנּוּר מוּאָר כֻּלּוֹ וְהִרְגִּישׁ חֹם מַבְהִיל אֲבָל לֹא יָדַע לְהַבְחִין, אִם חֹם זֶה בָּא לוֹ מִן הָאֵשׁ הָאֲמִתִּית אוֹ מִלַּהַט הָאַהֲבָה הַגָּדוֹל אֲשֶׁר בָּעַר בְּלִבּוֹ. כָּל צְבָעָיו הִסְתַּלְּקוּ מִמֶּנּוּ, וְאִישׁ לֹא יָדַע לְהַגִּיד, אִם דָּבָר זֶה קָרָהוּ בְּעֵת מַסָּעוֹ אוֹ מֵחֲמַת תּוּגָתוֹ הַגְּדוֹלָה. הוּא הִסְתַּכֵּל בַּנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה וְאַף הִיא הִסְתַּכְּלָה בוֹ. הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי הִנֵּה הוּא מֻתָּךְ וְהוֹלֵךְ, אֲבָל עֲדַיִן עָמַד אֵיתָן וְנִשְׁקוֹ בִּזְרֹעוֹ.

וְהִנֵּה נִפְתְּחָה דֶלֶת, וְהָרוּחַ תָּפַס אֶת הָרַקְדָנִית, וְהִיא עָפָה כְּבַת אֲוִיר יָשָׁר לְתוֹךְ הַתַּנּוּר אֶל חַיַּל הַבְּדִיל, וּבִן רֶגַע עָלְתָה בְּשַׁלְהֶבֶת מִתְלַהֶטֶת, וְנֶעֱלָמָה. וְאָז הֻתַּךְ חַיַּל הַבְּדִיל וְהָפַךְ גּוּשׁ אֶחָד, וּבְיוֹם הַמָּחֳרָת, כַּאֲשֶׁר הוֹצִיאָה הַמְשָׁרֶתֶת אֶת הָאֵפֶר, מָצְאָה בוֹ לֵב בְּדִיל קָטָן. וְאוּלָם מִן הָרַקְדָנִית לֹא נִשְׁאַר אֶלָּא הַכּוֹכָב, וְאַף הוּא הָפַךְ גַּחֶלֶת שְׁחוֹרָה.