חֲמִשָּׁה אֲפוּנִים יָשְבוּ בְּתַרְמִיל אֶחָד, הֵם הָיוּ יְרֻקִּים וְהַתַּרְמִיל הָיָה יָרֹק, וְלָכֵן חָשְׁבוּ שֶׁכָּל הָעוֹלָם יָרֹק, וְזֶה הָיָה נָכוֹן בְּהֶחְלֵט. הַתַּרְמִיל גָּדַל וְהָאֲפוּנִים גָּדְלוּ; לְעֵבֶר הַדִּירָה הָיוּ פְּנֵיהֶם מוּסַבִּים, וְכֻלָּם יָשְׁבוּ בְּקַו יָשָׁר אֶחָד.
וּבַחוּץ הֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ וְחִמֵּם אֶת הַתַּרְמִיל, וְהַגֶּשֶׁם עָשָׂה אוֹתוֹ נָקִי וְשָׁקוּף. וַחַם הָיָה בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל, אוֹר בַּיּוֹם וְחֹשֶׁךְ בַּלַּיְלָה, כְּמוֹ שֶׁרָאוּי לִהְיוֹת, וְכָל זְמָן שֶׁיַּשְׁבוּ הָאֲפוּנִים בִּמְקוֹמוֹתֵיהֶם הָלְכוּ הָלוֹךְ וְגָדוֹל, וְגַם מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם הֶעֱמִיקוּ, שֶׁכֵּן דָּרוּשׁ הָיָה לָהֶם אֵיזֶה עִנְיָן לַעֲסֹק בּוֹ.
– הַאִם עַד עוֹלָם נֵשֵׁב פֹּה? – שָׁאָלוּ. – לוּ רַק לֹא נֵעָשֶׂה קָשִׁים מִן הַיְּשִׁיבָה הָאֲרֻכָּה. יֵשׁ אֲשֶׁר נְדַמֶּה בְּלִבֵּנוּ כִּי גַם בַּחוּץ עוֹד יֵשׁ דְּבַר מָה; כְּמִין רוּחַ נְבוּאָה מַגִּידָה לָנוּ זֹאת!
וּשְׁבוֹעוֹת חָלָפוּ; הָאֲפוּנִים נַעַשׂוּ כְּתֻמִּים וְהַתַּרְמִיל נַעֲשָׂה כָּתֹּם.
– כָּל הָעוֹלָם נַעֲשֶׂה כַּתֹּם! – אָמְרוּ, וּבְצֶדֶק יָכְלוּ לֵאמֹר זֹאת.
וְהִנֵה הִרְגִּישׁוּ דְחִיפָה בְּתוֹךְ הַתַּרְמִיל. הַתַּרְמִיל נִקְטַף בִּידֵי אָדָם, וּבְיַחַד עִם כַּמָּה תַּרְמִילִים מְמֻלָּאִים אֲחֵרִים הוּשַׂם בְּכִיס מְעִיל.
הִנֵּה עוֹד מְעַט נִפָּתֵחַ! – אָמְרוּ, וְהֵם חִכּוּ לְכָךְ בִּתְשׁוּקָה רַבָּה.
– עַתָּה הִנֵּה חָשְׁקָה נַפְשִׁי לָדַעַת מִי מֵאִתָּנוּ יַפְלִיא מִכָּל שְׁאָר אֶחָיו לַעֲשׂוֹת בָּעוֹלָם, אָמַר הַקָּטָן בָּאֲפוּנִים. – עוֹד מְעַט יִוָּדַע הַדָּבָר!
– יְהִי מַה שֶׁיֶּהִי! – אָמַר הַגָּדוֹל בָּהֶם.
“פְּקַע!” נִתְפַּקַּע הַתַּרְמִיל וְכָל חֲמֶשֶׁת הָאֲפוּנִים נִתְגַּלְגְּלוּ וְיָצְאוּ לְתוֹךְ זֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ. הֵם נִמְצְאוּ בְּתוֹךְ יָדוֹ שֶׁל יֶלֶד; נַעַר קָטָן הֶחֱזִיק אוֹתָם בְּחָזְקָה וְאָמַר, כִּי אֲפוּנִים אֵלֶּה רְאוּיִים בְּדִיוּק לְהֵעָשׂוֹת פְּצָצִיוֹת, כְּדֵי לִירוֹת אוֹתָן מִתּוֹךְ קְנֵה הָרוֹבֶה הַקָּטָן שֶׁלּוֹ; ןְהוּא אָמַר וְעָשָׂה: מִיָּד שָׂם אֶחָד מִן הָאֲפוּנִים בַּקָּנֶה וְיָרָה אוֹתוֹ.
וְעַתָּה הִנֵּה אֲנִי עָף לְתוֹךְ מֶרְחַב הָעוֹלָם! עָצְרֵנִי נָא אִֵם תּוּכָל! – וּבָזֶה נֶעְלַם מִן הֶעָיִן.
וַאֲנִי, – אָמַר הַשֵּׁנִי, – אֲנִי אָעוּף יָשָׁר לְתוֹךְ הַשֶּׁמֶשׁ; הַשֶּׁמֶשׁ תַּרְמִיל נָאֶה הוּא לַאֲפוּנִים וְהוּא רָאוּי לִי עַד מְאֹד.
וְהוּא נֶעְלָם.
– אָנוּ נִישַׁן בְּכָל מָקוֹם שֶׁנַּגִּיעַ לְשָם, – אָמְרוּ עוֹד שְׁנַיִם מִן הָאֲפוּנִים, – אֲבָל עוֹד נוֹסִיף לְהִתְגַּלְגֵּל קָדִימָה! – וּבְרֶגַע זֶה נִתְגַּלְגְּלוּ וְנָפְלוּ אַרְצָה בְּטֶרֶם שֶׁזָּכוּ לְהִכָּנֵס בִּקְנֵה הָרוֹבֶה, אֲבָל לַסּוֹף הָכְנְסוּ שָׁמָּה גַם הֵם. – אֲנַחְנוּ נַפְלִיא לַעֲשׂוֹת מִכָּל שְׁאַר אֲחֵינוּ!
יְהִי מַה שֶׁיֶּהִי! – אָמַר הָאַחֲרוֹן, וְהוּא הוּעַף לְמַעְלָה. הוּא עָף אֶל הַקֶּרֶשׁ אֲשֶׁר תַּחַת הָחַלּוֹן שֶׁל עֲלִיַּת גַּג, וְנָפַל לְתוֹךְ סֶדֶק שֶׁבַּקֶרֶשׁ, שֶׁהָיָה מְמֻלֵּא טַחְלָב וְעָפָר תָּחוּחַ, וְהַטַּחְלָב סָגַר עָלָיו. וְשָׁם הָיָה מֻנָּח נִסְתָּר מֵעֵין אָדָם, אֲבָל לֹא נִשְׁכָּח מֵאלֹהִים.
– יְהִי מַה שֶׁיְּהִי! – אָמָר.
וּבַעֲלִיַּת הַגָּג הַקְּטָנָה דָרָה אִשּׁה עֲנִיָה, אֲשֶׁר בַּיּוֹם הָיְתָה יוֹצֵאת לָעֲבוֹדָה, לְנַקּוֹת תַּנוּרִים, וַאֲפִילוּ לְנַסֵּר עֵצִים וְלַעֲשׂוֹת כָּל מְלָאכָה קָשָׁה, כִּי כֹּחַ הָיָה בָּהּ וְגַם הָיְתָה שׁוֹקֶדֶת עַל מְלַאכְתָּהּ, וּבְכָל זֹאת הָיְתָה עֲנִיָה. וּבַחֶדֶר הַקָּטָן שָׁכְבָה בֵּינָתַיִּם לְבַדָּהּ בִּתָּהּ הַיְּחִידָה, נַעֲרָה מְגֻדָּלָה לְמֶחֱצָה; הִיא הָיְתָה רַכָּה וַעֲנֻגָּה; זֶה שָׁנָה תְּמִימָה שֶׁהִיא שָׁכְבָה בַּמִּטָּה, וְנִרְאֶה הָיָה כִּי אֵין הִיא יְכוֹלָה לֹא לִחְיוֹת וְלֹא לָמוּת.
– הִיא הוֹלֶכֶת אֶל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה! – הָיְתָה הָאִשָּה אוֹמֶרֶת. – רַק שְׁתֵּי יְלָדוֹת הָיוּ לִי, וְקָשֶׁה הָיָה לִי לְכַלְכֵּל אֶת שְׁתֵּיהֶן, מֶה עָשָׂה אֱלֹהִים? נַעֲשָׂה שֻׁתָּף לִי וְלָקַח אֶת הָאַחַת אֵלָיו! וְעַתָּה הִנְנִי מוּכָנָה בְּכָל לִבִּי לְכַלְכֵּל אֶת הַבַּת הַשְּׁנִיָּה אֲשֶׁר נִשְׁאֲרָה לִי, אֲבָל אֵין הוּא חָפֵץ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶן, וְהִיא הוֹלֶכֶת לַעֲלוֹת אֶל אֲחוֹתָהּ הַקְּטַנָּה!
אֲבָל הַנַּעֲרָה הַחוֹלָה לֹא מֵתָה; בְּסַבְלָנוּת וּבְשֶׁקֶט הָיְתָה שׁוֹכֶבֶת בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַיּוֹם הָאָרֹךְ, בְּעֵת שֶׁאִמָּהּ נִמְצְאָה בַּחוּץ כְּדֵי לְהִשְׂתַּכֵּר לְמִחְיָתָן.
וְהִנֵּה הָיָה יוֹם אָבִיב, וְהַשָּׁעָה שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדָּמָה. בָּרֶגַע שֶׁרָצְתָּה הָאֵם לָצֵאת לַעֲבוֹדָתָהּ זָרַח הַשֶּׁמֶש בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּעַד הַחַלּוֹן הַקָּטָן עַל הָרִצְפָּה, וְהַנַּעֲרָה הַחוֹלָה הֵסַבָּה אֶת מַבַּט עֵינֶיהָ אֶל הַשִּׁמְשָׁה הַתַּחְתּוֹנָה.
– מָה הוּא הַיָּרוֹק הַלָּז הַמֵּצִיץ שָׁם מִתַּחַת לַשִּׁמְשָׁה? הִנֵּה הוּא מִתְנוֹעֵעַ בָּרוּחַ!
נִגְשָׁה הָאֵם אֶל הַחַלּוֹן וּפַתְחָה אוֹתוֹ לְמֶחֱצָה.
– רְאִי! – אָמְרָה. – הֵן זֶהוּ בְּאֱמֶת אָפוּן רַךְ הַצּוֹמֵחַ וּמְבַצְבֵּץ וְשׁוֹלֵחַ לְמַעְלָה אֶת עָלָיו הַקְּטַנִּים הַיְּרֻקִּים. אֵיךְ הִגִּיעַ זֶה הֵנָּה לְתוֹךְ הַסֶּדֶק? וְעַתָּה הִנֵּה יֵשׁ לָךְ גַן יָרָק קָטָן אֲשֶׁר תַּבִּיטִי עָלָיו וְתִתְעַנְגִי לְמַרְאֵהוּ!
וּמִטַּת הָחוֹלָה נֶעְתְּקָה מִמְקוֹמָה וְהָקְרְבָה יוֹתֵר אֶל הָחַלּוֹן, שֶׁמִּשָׁם יָכְלָה הָחוֹלָה לִרְאוֹת אֶת הָאֲפוּנִים הַמְשַׂגְשְׂגִים וְעוֹלִים לְמַעְלָה, וְהָאֵם יָצְאָה לַעֲבוֹדָתָה.
– אִמָּא! נִרְאֶה לִי כִּי אֲנִי שׁוּב הוֹלֶכֶת וּמַבְרִיאָה! – אָמְרָה הַנַּעֲרָה בָּעֶרֶב. – הַשֶּׁמֶשׁ הִזְהִיר לִי הַיּוֹם וְהִמְצִיא לִי חֹם נָעִים כָּכָה. הָאָפוּן הַקָּטָן עוֹלֶה יָפֶה לְהַפְלִיא; וְאַף אֲנִי אֶעֱלֶה יָפֶה וְאָשׁוּב לְאֵיתָנִי בְּזֹהַר הַשָּׁמֶשׁ.
– מִי יִתֵּן וְהָיָה כִּדְבָרָיִךְ – אָמְרָה הָאֵם, אֲבָל בְּלִבָּהּ לֹא הֶאֱמִינָה בָּאֶפְשָׁרוּת הַזֹּאת. וּבְכָל זֹאת, מִתּוֹךְ תּוֹדָה לַצֶּמַח הַקְּטַנְטָן הַיָּרֹק, אֲשֶׁר הִשְׁפִּיעַ עַל יַלְדָּתָהּ וְהִכְנִיס בְּלִבָּהּ מַחֲשָׁבוֹת עַלִּיזוֹת עַל הַחַיִּים, הֶעֱמִידָה לְיַד הַצֶּמַח מַקֵּל קָטָן, אֲשֶׁר עָלָיו יוּכַל לְהִסָּמֵךְ וְהָרוּחַ לֹא יַזִּיקֵהוּ. וּלְמַטָּה לְיַד הַקֶּרֶש קָשְׁרָה חוּט חָזָק וְהֶעֱלְתָה אוֹתוֹ לְמַעְלָה עַד לַחֵלֶק הָעֶלְיוֹן שֶׂל מִסְגֶּרֶת הַחַלּוֹן, לְמַעַן אֲשֶׁר יְשַׁמֵּשׁ מִשְׁעָן לְשָׂרִיג הָאָפוּן בְּעֵת אֲשֶׁר יְשַׂגְשֵׂג וְיַעֲלֶה, וְאָמְנָם הוּא שִׂגְשֵׂג וְעָלָה. מִיּוֹם לְיוֹם אֶפְשָׁר הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ הוּא הוֹלֵךְ וְגָדֵל.
– אֲבָל הִנֵּה הוּא מַעֲלֶה גַם נִצָּנִים! – אָמְרָה הָאִשָּׁה פַּעַם אַחַת בַּבֹּקֶר, וּמֵעַתָּה בָּאָה גַּם בְּלִבָּה תִּקְוָה וֶאֱמוּנָה, כִּי הַנַּעֲרָה הָחוֹלָה שָׁבָה לְאֵיתָנָהּ. הִיא נִזְכְּרָה כִּי בַזְּמָן הָאַחֲרוֹן דִּבְרֵי הַיַּלְדָּה מְלֵאִים רוּחַ חַיִּים וְחֶדְוַת חַיִּים הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר עַד הֵנָּה, וּבַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים הָיְתָה מִתְרוֹמֶמֶת בְּעַצְמָהּ בַּמִטָּה וְהָיְתָה יוֹשֶׁבֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בְּעֵינַיִם מַזְהִירוֹת אֶל גַּן הָאֲפוּנִים שֶׁלָהּ, אֲשֶׁר כֻּלּוֹ לֹא הָיָה בִּלְתִּי אִם אָפוּן יָחִיד.
בַּשָּׁבוּעַ הַסָּמוּךְ יָרְדָה הַחוֹלָה בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מִמִּטָּתָהּ לְשָׁעָה אֶחָת. מְאֻשָּׁרָה יָשְׁבָה בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ הֶחָם, הַחַלּוֹן הָיָה פָּתוּחַ, וְעַל הַקֶּרֶשׁ בַּחוּץ פֻּתַּח כָּל צָרְכּוֹ פֶּרַח אָפוּן לָבָן־אָדֹם. הַנַּעֲרָה הַקְּטַנָּה הִרְכִּינָה אֶת רֹאשָׁהּ וְנָשְׁקָה חֶרֶשׁ אֶת הֶעָלִים הָרַכִּים. יוֹם טוֹב הָיָה לָהּ הַיּוֹם הַהוּא.
– הָאֱלֹהִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ נָטַע אוֹתוֹ וְהִצְמִיחוֹ עַד שֶׁעָלָה יָפֶה, כְּדֵי לָתֵת לָךְ, יַלְדָּתִי הַיְּקָרָה, וְאַף גַּם לִי תִקְוָה וְחֶדְוָה! – אָמְרָה הָאֵם הַשְּׂמֵחָה, וְהִיא הִצְטַחֲקָה בְּחֵן אֶל הַפֶּרַח, כְּאִלּוּ הָיָה מַלְאָךְ טוֹב שָׁלוּחַ מֵאֵת אֱלֹהִים.
וְעַתָּה נִרְאֶה אֶת שְׁלוֹם יֶתֶר הָאֲפוּנִים! – הִנֵּה אוֹתוֹ הָאָפוּן אֲשֶׁר עָף לְתוֹך מֶרְחַב הָעוֹלָם וַאֲשֶׁר קָרָא: “”עָצְרֵנִי נָא אִם תּוּכַל!" – הוּא נָפַל אֶל הַמַּרְזֵב, וְהִגִּיעַ לַסוֹף עַד לְתוֹךְ קֵבָתָה שֶׁל יוֹנָה אַחַת, וְשָׁם הָיָה מֻנָּח כְּיוֹנָה הַנָּבִיא בִּמְעֵי הַדָּגָה. וְאַף גּוֹרָלָם שֶׁל שְׁנֵי הָאֲפוּנִים הָאֲחֵרִים הָיָה כְּגוֹרָלוֹ, אַף אוֹתָם נִקְּרוּ הַיּוֹנִים, וּבָזֶה הֵבִיאוּ לְפָחוֹת תּוֹעֶלֶת מַמָּשִׁית; אֲבָל הָאָפוּן הָרְבִיעִי, אֲשֶׁר רָצָה לָעוּף וְלַעֲלוֹת עַד לַשֶּׁמֶש – – – הוּא נָפַל אֶל בִּיב הַשּׁוֹפְכִין, וְשָׁם נִשְׁאַר יָמִים וְשָׁבוּעוֹת בְּתוֹךְ הַמָּיִם הַדְּלוּחִים, וְשָׁם הִתְנַפֵּחַ עַד לְהַבְהִיל.
הִנֵּה אֲנִי מַשְׁמִין לְהַפְלִיא! – אָמַר הָאָפוּן. – עוֹד מְעַט וְאֶתְפַּקַּע, וְכִמְדֻמַּנִי שֶׁיּוֹתֵר מִזֶּה לֹא יוּכַל לְהַשִּׂיג שׁוּם אָפוּן, וְאַף לֹא הִשִּׂיג מֵעוֹלָם. הִנְנִי הַמְצֻיָּן בְּכָל חֲמֵשֶׁת הָאֲפוּנִים שֶׁבְּאוֹתוֹ הַתַּרְמִיל!
וּבִיב הַשּׁוֹפְכִין הִסְכִּים בְּכָל לִבּוֹ לַדֵּעָה הַָזֹּאת.
אֲבָל לְיַד הַחַלּוֹן שֶׁל עֲלִיַּת הַגָּג עָמְדָה הַנַּעֲרָה הַצְּעִירָה, עֵינֵיהָ מַבְרִיקוֹת, וְזֹהַר הַבְּרִיאוּת בִּלְחָיֶיה, וְהִיא פֵרְשָׂה אֶת כַּפֶּיהָ הָעֲנֻגּוֹת מֵעַל לְפֶרַח הָאָפוּן הוֹדְתָה עָלָיו לֵאלֹהִים.
וְעָלַי חָבִיב הָאָפוּן שֶלִּי! – אָמַר בִּיב הַשּׁוֹפְכִין.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.