לא פה ולא שם, ולשוֹמע ינעם.
היה היוּ שני אחים, אחד פּנוּי ואחד נשׂוּי. וּבעל המשפּחה היה עני ואביוֹן, כּגוֹן מוּצטפה אבּוּ־כליל שבּכּפרנוּ. והאחים שניהם חוֹטבי־עצים. הפּנוּי היה עוֹקר שרשים ומבקעם, ואחיו היה מוֹציאם למכירה בּשוּק. וּבמחיר העצים היוּ קוֹנים את צרכיהם.
והנה, שוֹמר השלוֹם! בּאוּ אנשים בּעלי־לשוֹן, בּלבּלוּ את דעתוֹ של הפּנוּי, אמרוּ לו: “למי אתה עמל וּמתייגע? כּלוּם לא מחוֹבתוֹ של בּעל־המשפּחה לטרוֹח כּמוֹך, והוּא רק מוֹכר מה שאתה עוֹקר וּמבקע?!” יום מן הימים אמר הלה: “אחי, יגעתי וּמאוּם לא מצאתי. איני רוֹצה להרים יד עד שאשׂא אשה”. אמר השני: “אחי, אין בּידי פרוּטה לפוֹרטה” אמר לוֹ: “לך, בּקש בשבילי את בּת המלך”. אמר: “אחי, חדל לך מהבלי שוא!” אבל הבּחוּר עמד על דעתוֹ כּפרד.
ראה הלה שאין תקנה לאחיו, כּבס את חלוּקוֹ והלך – נאמר, לירושלים, – שאַל לארמוֹן המלך, הראוּהוּ ונכנס שמה. תפסוּהוּ הבּלשים שוֹמרי הסף. אבל המלך שראה, ציוה עליהם שישלחוּהוּ לחפשי. שילחוּהוּ. בּא והתייצב לפני המלך. אמר לוֹ המלך: “שאל שאלתך ואעשׂנה”. השיב: “הבה לי את מטפּחת־האמוּנים!”. זרק לוֹ המלך את המטפּחת. אמר האיש: “אדוֹני המלך, מבקש אני את בּתך בּשביל אחי.” אמר המלך: הנערה תנתן לך כּספל קהוה!". קם האיש ויצא מלפני המלך.
גינוּ הוָזירים את המלך: “כּיצד אתה נוֹתן את בּתך לארחי־פּרחי?” נמלך בּהם וציוה להחזירוֹ. החזירוּהוּ. אמר לוֹ המלך: “את בּתי נתתי לאחיך, אין להשיב! אבל אני מטיל עליך דבר קשה!” אמר: “וּמה הדבר?” אמר המלך: רצוֹני שתספּר לי מעשׂה שכּוּלוֹ שקר". אמר: “למתי המוֹעד?” אמר: “עד עשׂרה ימים. ואם יעבוֹר המוֹעד ולא תביא את המעשׂה – והתזתי ראשוֹ של הרחוֹק”.
חוֹטב־העצים היה שוֹטה. ירד מארמוֹן המלך בּלב מלא יגוֹן ודאגה. פּגשוֹ אחיו למטה ואמר: “בּסעד האל, הכּל עבר בּשלוֹם?” השיב: ארוּר אביך ואבי אחיך! בּדבר הנערה הצלחתי, אבל המלך הטיל עלי דבר קשה". אמר: “וּמה הדבר?” אמר: “רצוֹנוֹ, שאספּר לוֹ מעשׂה שכּוּלוֹ שקר”. אמר: “ועל זה אתה מצטער? עלי ועל ראשי!”
יוֹם הלך ויוֹם בּא – עשׂרת הימים תמוּ. קם האיש ועלה לירוּשלים וּבא לפני ארמוֹן המלך. עצרוּהוּ הבּלשים. המלך שהשקיף בּעד האשנב נתן צו והכניסוּהוּ. נשק את ידוֹ של המלך. אמר לוֹ: “אחיו של הלה אתה?” אמר: “הן”. אמר: “הבאת את הדבר הקשה?” אמר: “הבאתי”. אמר המלך: “ספּר!”
סיפּר: “הוֹי, מלך הזמן! היה היה איש רוֹכל וּבידוֹ אין פּרוּטה לפוֹרטה. היה נוֹשׂא על כּתפוֹ סל מלא גפרוּרים, בּוֹרית, מחטים וחוּטים וכיוֹצא באלה מיני סדקית, וּמוֹכר בּמזוּמנים אוֹ בביצים. בּאה לידוֹ בּיצה קשה כאבן וכבדה כברזל. וכשישבה בביתוֹ התרנגוֹלת על בּיציה – נתנה תחתיה. נתבּקעה הבּיצה לשלוֹשה ימים ויצא מתוֹכה אפרוֹח הפוּך: ראשוֹ לאחוֹר וזנבוֹ לפנים. האפרוֹח היה גדוֹל מכּל האפרוֹחים שבּעוֹלם. היה הרוֹכל מהַלְקֵט לוֹ כּכּרוֹת לחם. גדל האפרוֹח עד שהיה לתרנגוֹל בּעל קוֹמה, כּעין הסוּס. בּאוּ לרוֹכל ימים ולא יכוֹל לישׂא מרכּוּלתוֹ מחמת חוּלשה, הטעין את התרנגוֹל, רכב עליו מהוּפּך והיה סוֹבב ומוֹכר סחוֹרתוֹ בּכּפרים. מדרכּם של תרנגוֹלים, שהם מחטטים בצפּרניהם. חיטט התרנגוֹל עד שחיבּל אצבּעוֹ והתחיל צוֹלע. הביאוֹ אל הנפּח שיפרזל את רגלוֹ. אמר לוֹ הנפּח: “חביבי, איזה אוּמן אני? לך אל הנגר והבא לוֹ גלעין של תמר. יקדח הנגר נקב בּגלעין ויתן בּוֹ את אצבּע התרנגוֹל”. עשׂה כך. כּשחיטט התרנגוֹל בּעפר – נבט הגלעין, הציץ ציץ והיה לאילן, והתרנגוֹל נתקע בּמקוֹמוֹ ולא יכוֹל להלך. לעת התּמיר עשׂה התּוֹמר פּרי. כּשהבשילוּ התּמרוֹת, העלה שמה האיש עשׂרה פוֹעלים והיוּ מנקפים את התמרוֹת בּמקלוֹת ולא שמע פּוֹעל את ניקוּף חברוֹ. יוֹם מן הימים נאחז קוֹמץ של עפר בּין החריוֹת. לעת זרע השוּמשוּמין עלה בעליו וזרע שם שוּמשוּמין. ולעת הקציר קצר מה ששגר לוֹ מזלוֹ, והניח את השבּלים שיתייבּשוּ בחמה. לאחר שלוֹשה ימים עלה שוּב על התוֹמר. מצא שם נמלה אחת שטענה גרגיר של שוּמשוּמין. תפסה וּביקש להוֹציא ממנה את הגרגיר: משיכה לכאן וּמשיכה לכאן – והגרגיר נקרע. טען ממנוּ ארבּעים חמוֹרים שמן. לאחר ש–”
“די, די, אישי” קרא המלך, ציוה להביא את המוּפתּי והשׂיא לוֹ את בּתוֹ.
הצפּוֹר פּרחה, ייטב ערבך!
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.