¹

אל שרלוטה פון שטיין    🔗

מִנַּיִן אָנוּ נוֹלָדִים?

מֵאַהֲבָה.

וְאֵיךְ הָיִינוּ אֲבוּדִים?

בְּלִי אַהֲבָה.

כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר מִי תִּתֵּן?

הָאַהֲבָה.

לִמְצֹא אַהֲבָה – הֲיִתָּכֵן?

בְּאַהֲבָה.

מָה אֵינוֹ מֵנִיחַ לִבְכּוֹת זְמַן רַב?

הָאַהֲבָה.

מַה יִּקְשְׁרֵנוּ לָעַד יַחְדָּיו?

הָאַהֲבָה.

אל פריץ פון שטיין    🔗

הָאָסוֹן מְעַצֵּב אֶת הָאִישׁ וּמַכְרִיחוֹ לְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹ;

הַסֵּבֶל מַכְפִּיל בַּנְּשָׁמָה שְׁאִיפוֹת וְכֹחוֹת.

סִבְלוֹ שֶׁל אָדָם מְלַמְּדוֹ לַחֲלֹק עִם סִבְלוֹת זוּלָתוֹ,

חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מְנִיבִים עֲנָוָה וַהֲבָנָה.

מִי יִתֵּן, וְאַתָּה, הַנַּעַר הַמְּאֻשָּׁר, לֹא תֵּדַע לְקָחִים אֵלֶּה

וְרַק הָעֲלִיצוּת תּוֹבִילְךָ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.

אל לדה (קטע)    🔗

אִמְרִי מַה לָּנוּ הַגּוֹרָל מֵכִין?

אִמְרִי, אֵיךְ הוּא קִשֵּׁר אוֹתָנוּ בִּשְׁלֵמוּת?

אָהּ, אַתְּ הָיִית, אָז בְּיָמִים קְדוּמִים

אָחוֹת שֶׁלִּי, אוֹ שֶׁאִשְׁתִּי הָיִית;

הִכַּרְתְּ כָּל תָּו בְּסוֹד הֲוָיָתִי

שָׁמַעְתְּ אֵיךְ בִּי פּוֹעֵם הָעֶצֶב הַטָּהוֹר

בְּמַבָּט אֶחָד פִּעְנַחְתְּ צְפוּנוֹת שֶׁבִּי,

אֶל מִי שֶׁעֵין אָדָם בְּקֹשִׁי תַּחְדֹּר.

רִסּוּן טִפְטַפְתְּ לַדָּם הַחַם

מִתַּנְתְּ אֶת פֶּרֶא הַמֵּרוֹץ הַמְּטֹרָף

וּבִזְרוֹעוֹת־מַלְאָךְ שֶׁלָּךְ נֻחַם

וְאֶל כֹּחוֹ חָזֵהוּ הַמְּרֻסָּק אָז שָׁב;

בְּחַבְלֵי קֶסֶם קַל הֶחֱזַקְתְּ אוֹתוֹ קָשׁוּר

וְלִפְעָמִים פָּעַלְתָּ בּוֹ בְּתַעְתּוּעַיִךְ

אֵין בְּרָכָה שֶׁתִּדְמֶה לִשְׁעוֹת־הָאשֶׁר

בְּשָׁכְבוֹ אֲסִיר תּוֹדָה לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ.

חָשׁ אֶת לִבּוֹ גּוֹאֶה לְיַד לִבֵּךְ

וּבְעֵינַיִךְ חָשׁ כִּי טוֹב הוּא

וְכָל חוּשָׁיו מִתְבַּהֲרִים אֶצְלֵךְ

וּמַרְגִּיעִים דָּמוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

הרהורי לילה    🔗

צַר לִי עֲלֵיכֶם הַכּוֹכָבִים הָאֻמְלָלִים,

שֶׁכֹּה יָפִים אַתֶּם וְנוֹצְצִים בִּפְאֵר,

מְאִירִים דַּרְכּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן בִּמְצוּקָה,

בְּלִי שָׂכַר מֵאֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם:

כִּי מַהִי אַהֲבָה לֹא יְדַעְתֶּם מֵעוֹלָם!

שָׁעוֹת שֶׁל נֶצַח מוֹלִיכוֹת, לְלֹא הֶרֶף,

אֶת שׁוּרוֹתֵיכֶם בְּמֶרְחֲבֵי שָׁמַיִם.

אֵילוּ מֶרְחַקִּים כְּבָר גְּמָאתֶם לְמַעְלָה!

מֵאָז אֲנִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֲהוּבָה מִכֹּל,

שָׁכַחְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת חֲצוֹת הַלַּיְלָה עִמָּכֶם.

מן המכתבים לגברת פון שטיין    🔗

וַדַּאי הָיִיתִי כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן

כְּכָל שֶׁהָעוֹלָם פָּתוּחַ, הוֹלֵךְ הַרְחֵק,

לוּלֵי גָּבְרוּ עָלַי הַכּוֹכָבִים כֹּחָם אֵיתָן

אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת גּוֹרָלִי אֶל גּוֹרָלֵךְ כֹּה לְרַתֵּק.

הֵן אֶת עַצְמִי אֲנִי מַכִּיר לָרִאשׁוֹנָה רַק בְּתוֹכֵךְ

שִׁירִי וּמַחְשְׁבוֹתַי, תִּקְווֹת וּמִשְׁאָלוֹת

רַק אַתְּ וְיֵשׁוּתֵךְ לָהֶם מַאֲוַיִּים,

הֲרֵי חַיַּי רַק בְּחַיַּיִךְ תְּלוּיִים.