לֵךְ! צַיֵּת לִרְמָזַי

וְנַצֵּל אֶת נְעוּרֶיךָ

הַקְדֵּם וּלְמַד לִהְיוֹת חָכָם:

בְּמֹאזְנֵי הָאֹשֶׁר הַגְּדוֹלִים,

אֵין לִסְמֹךְ עַל הַלָּשׁוֹן;

עָלֶיךָ לְנְסֹק אוֹ לִשְׁקֹעַ,

עָלֶיךָ לִשְלֹט וְלִזְכּוֹת

אוֹ לְשָׁרֵת וּלְהַפְסִיד

לִסְבֹּל אוֹ לְנַצֵּחַ

לִהְיוֹת סַדָּן אוֹ פַּטִּישׁ.

בִּשְׁעוֹת שֶׁמֶשׁ־אָבִיב זְהֻבּוֹת

שָׁכַבְתִּי קָשׁוּר

אֶל אֵלֶּה הַפָּנִים.

בְּחֶסֶד חֶשְׁכַת הַחוּשִׁים

אֵֶת הַחֲלוֹם הַזֶָּה יָּכֹלְתִּי לְהַתְחִיל,

לֹא להַשְׁלִים.¹

עֲמֻקָּה דּוּמִיַּת הַמַּיִם,

לְלֹא נִיעַ נָח הַיָּם

וְסַפָּן מֻדְאָג, סָבִיב לוֹ

מֶרְחָבִים חָלָק שִׁטְחָם.

אֵין מַשָּׁב מִכָּל רוּחַ!

דּוּמִיַּת מָוֶת נוֹרָאָה.

עַד לִקְצֵה מֶרְחָב פָּתוּחַ

חֶלְקַת גַּל אֵינָהּ זָעָה.

אַתֶּם הָאֵלִים! הָאֵלִים הַגְּדוֹלִים

בַּשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים שָׁם לְמָעְלָה!

לָנוּ נְתַתֶּם עֲלֵי אֲדָמוֹת

רוּחַ אֵיתָנָה וְאֹמֶץ נָכוֹן,

וְאָנוּ הוֹתַרְנוּ לָכֶם, הַטּוֹבִים,

אֶת הַשָּׁמַיִם הָרְחוֹקִים שָׁם לַמַּעֲלָה!

בְּשָׁעָה שֶׁהָאָב

הַקַּדְמוֹן, הַקָּדוֹשׁ

בְּיָּד

רְגוּעָה

זוֹרֵעַ עֲלֵי אֲדָמוֹת

מִתּוֹךְ הָעֲנָנִים הָרָצִים

אֶת בְּרָקָיו הַבְּרוּכִים;

אֲנַשֵּׁק אֶת קְצוֹת

שׁוּלֵי אַדַּרְתּוֹ

בְּחֶרְדַת יַלְדוּת,

בִּמְלֹֹא הַנְּשָׁמָה.

כִּי אַל לוֹ לְאָדָם

לִמְדֹּד אֶת עַצְמוֹ

בְּמִדּוֹת הָאֵלִים.

שֶׁכֵּן אִם יֵרוֹם

וְיִגַּע בִּפְאָתוֹ

בַּכּוֹכָבִים,

אֵין אֲחִיזָה בְּשׁוּם מָקוֹם

לְכַפּוֹת־הָרַגְלָיִם בְּלִימָה

וְעִמּו מִשְׁתַּעְשְׁעִים

עֲנָנִים וְרוּחוֹת.

וְאִם יַעֲמֹד בְּרַגְלַיִם

חֲזָקוֹת, אֵיתָנוֹת,

עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה

הַמּוּצָקָה, הַנִּצְחִית,

הָאֵין הוּא מִתְעַלֶּה

אַךְ לְדַמּוֹת אֶת עַצְמוֹ

אֶל הָאַלּוֹן

אוֹ אֶל הַגֶּפֶן.

מַה מַּבְדִּיל בֵּין

אֵלִים וּבְנֵי אֱנוֹשׁ?

שֶׁגַּלִּים רַבִּים

לִפְנֵיהֶם מִשְׁתַּבְּרִים

זֶרֶם אֵין סוֹף:

וְאוֹתָנוּ מֵנִיף הַגַּל,

בּוֹלֵעַ הַגַּל

וְאָנוּ טוֹבְעִים.

מַעְגָּל קָטָן

מַגְבִּיל אֶת חַיֵּינוּ,

וְדוֹרוֹת רַבִּים

צוֹעֲדִים בְּלִי הֶרֶף

בְּשַׁרְשֶׁרֶת אֵין־קֵץ

שֶׁל הֲוָיָתָם.

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה לוֹמַר אֲנִי מֵהִין:

לַטֶּבַע אֵין קְלִפָּה וְאֵין גַּרְעִין;

בְּחַן אֶת עַצְמְךָ בְּכָל שִׁיטָה,

הַאִם גַּרְעִין אוֹ אִם קְלִפָּה אַתָּה!

אֲנִי יוֹדֵעַ, לֹא שַׁיָּךְ לִי דָּבָר

זוּלַת הַמַּחְשָׁבָה הַמְּבַקֶּשֶׁת מִכְּבָר

מִתּוֹךְ נִשְׁמָתִי לִזְרֹם.

וְכֵן, כָּל שָׁעָה נִלְבֶּבֶת

שֶׁיַּד גּוֹרָל אוֹהֶבֶת

מְאַפְשֶׁרֶת לִי לִטְעֹם.

הַכֹּל מְבַשֵּׁר אֶת בּוֹאֵךְ!

מוֹפִיעָה הַשֶּׁמֶשׁ הַנִּפְלָאָה,

אֲקַוֶּה כִּי תַּגִּיעִי מִיָּד.

עֵת תִּתְגַּלִּי בַּגַּן

אַתְּ שֵָׁם שׁוֹשַׁנַּת הַשּׁוֹשַׁנִּים,

וַחֲבַצֶּלֶת הַחֲבַצָּלוֹת.

לַיְלָה! וְאַף כִּי יָרַד הַלַּיְלָה!

אַתְּ גּוֹבֶרֶת עַל פְּנֵי זָהֳרוֹ

הֶחָבִיב, הַשּׁוֹפֵעַ שֶׁל הַיָּרֵחַ.

אַתְּ שׁוֹפַעַת וְכֹה חֲבִיבָה

וּפְרָחִים, יָרֵחַ וְכוֹכָבִים

מַעֲרִיצִים, שֶׁמֶשׁ, רַק אוֹתָךְ.

שֶׁמֶשׁ! אִם כָּךְ, הֲיִי גַּם לִי

הַבּוֹרֵאת שֶׁל יָמִים נִפְלָאִים:

הַלֹּא הֵם חַיִּים וָנֶצַח.

אִלְמָלֵא אֲהַבְתִּיךְ, לִילִי חֲבִיבָה,

אֵיזֶה אשֶׁר הָיָה מַעֲנִיק לִי הַמַּרְאֶה הַזֶּה?

וְאִם אֲנִי, לִילִי, לֹא הָיִיתִי אוֹהֲבֵךְ

הֶהָיִיתִי מוֹצֵא כָּאן אוֹ שָׁם אֶת אָשְׁרִי?

אֶזְכֹּר אוֹתָךְ, עֵת לִי הִבְהוּב הַשֶּׁמֶשׁ

      קוֹרֵן מִיָּם

אֶזְכֹּר אוֹתְךָ עֵת לִי יָרֵחַ־אֶמֶשׁ

      צִיֵּר מִקְסָם.

אֶרְאֶה אוֹתָךְ, עֵת בְּמֶרְחָק הַדֶּרֶךְ

      אָבָק יִסְעַר;

בְּעֹמֶק לַיִל, עֵת שָׁם יִרְעַד הַהֵלֶךְ

      בַּשְּׁבִיל הַצַּר.

אֶשְׁמַע אוֹתְךָ, עֵת בְּרִשְׁרוּשׁ עָמוּם

      הַגַּל יִפֹּל.

לְהַקְשִׁיב אֵלֵךְ בַּחֹרֶשׁ הַדָּמוּם,

      שָׁקֵט הַכֹּל.

כְּבָר אֶצְלְךָ אֲנִי, אַף אִם עוֹדְךָ בַּמֶּרְחַקִּים,

      אַךְ בְּקִרְבָתִי!

שׁוֹקַעַת הַחַמָּה, אוֹרִי יִהְיוּ הַכּוֹכָבִים

      לוּ כָּאן אַתָּה, אִתִּי!

לֵב, לִבִּי מַה זֶּה קוֹרֶה פֹּה

וּמַה מֵּצִיק לְךָ, דַּבֵּר.

חַיִּים זָרִים וַחֲדָשִׁים פֹּה

אֵינִי מַכִּיר אוֹתְךָ יוֹתֵר.

הָלַךְ כָּל אֲשֶׁר אָהַבְתָּ,

הָלַךְ כָּל מַה שֶּׁהִתְעַצַּבְתָּ,

חָרִיצוּתְךָ וְשַׁלְוָתְךָ –

אֵיכָה הִגַּעְתָּ לְמַצָּבְךָ?

הַנַּעֲרָה אוֹתְךָ כּוֹבֶלֶת,

זוֹ הַדְּמוּת הַחֲבִיבָה

מַבָּטָהּ טוּב וְתוֹחֶלֶת

בְּעָצְמַת כְּבָלִים רַבָּה!

אִם אֶרְצֶה לְהִשְׁתַּחְרֵר הֵימֶנָּה

מוֹלִיכִים אוֹתִי קְסָמֶיהָ

הוֹ, חִישׁ בַּחֲזָרָה אֵלֶיהָ.

וּבְחוּט־קְסָמִים זֶה הַדַּקִּיק

שֶׁלֹא נִתַּן אוֹתוֹ לִקְרֹעַ

הַיַּלְדָּה הַקַלָּה מַחֲזִיקָה אוֹתִי

לְמוֹרַת רְצוֹנִי, בְּכָל הַכֹּחַ.

עָלַי לִחְיוֹת לְפִי דְּרָכֶיהָ;

לִחְיוֹת עַכְשָׁו בְּחוּג קְסָמֶיהָ,

הַתְּמוּרָה, אֲהָהּ, כַּמָּה רַבָּה!

הָנִיחִי לִי, הָאַהֲבָה!

¹

אל שרלוטה פון שטיין

מִנַּיִן אָנוּ נוֹלָדִים?

מֵאַהֲבָה.

וְאֵיךְ הָיִינוּ אֲבוּדִים?

בְּלִי אַהֲבָה.

כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר מִי תִּתֵּן?

הָאַהֲבָה.

לִמְצֹא אַהֲבָה – הֲיִתָּכֵן?

בְּאַהֲבָה.

מָה אֵינוֹ מֵנִיחַ לִבְכּוֹת זְמַן רַב?

הָאַהֲבָה.

מַה יִּקְשְׁרֵנוּ לָעַד יַחְדָּיו?

הָאַהֲבָה.

אל פריץ פון שטיין

הָאָסוֹן מְעַצֵּב אֶת הָאִישׁ וּמַכְרִיחוֹ לְהַכִּיר אֶת עַצְמוֹ;

הַסֵּבֶל מַכְפִּיל בַּנְּשָׁמָה שְׁאִיפוֹת וְכֹחוֹת.

סִבְלוֹ שֶׁל אָדָם מְלַמְּדוֹ לַחֲלֹק עִם סִבְלוֹת זוּלָתוֹ,

חֶסְרוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם מְנִיבִים עֲנָוָה וַהֲבָנָה.

מִי יִתֵּן, וְאַתָּה, הַנַּעַר הַמְּאֻשָּׁר, לֹא תֵּדַע לְקָחִים אֵלֶּה

וְרַק הָעֲלִיצוּת תּוֹבִילְךָ בְּדֶרֶךְ הַיָּשָׁר.

אל לדה (קטע)

אִמְרִי מַה לָּנוּ הַגּוֹרָל מֵכִין?

אִמְרִי, אֵיךְ הוּא קִשֵּׁר אוֹתָנוּ בִּשְׁלֵמוּת?

אָהּ, אַתְּ הָיִית, אָז בְּיָמִים קְדוּמִים

אָחוֹת שֶׁלִּי, אוֹ שֶׁאִשְׁתִּי הָיִית;

הִכַּרְתְּ כָּל תָּו בְּסוֹד הֲוָיָתִי

שָׁמַעְתְּ אֵיךְ בִּי פּוֹעֵם הָעֶצֶב הַטָּהוֹר

בְּמַבָּט אֶחָד פִּעְנַחְתְּ צְפוּנוֹת שֶׁבִּי,

אֶל מִי שֶׁעֵין אָדָם בְּקֹשִׁי תַּחְדֹּר.

רִסּוּן טִפְטַפְתְּ לַדָּם הַחַם

מִתַּנְתְּ אֶת פֶּרֶא הַמֵּרוֹץ הַמְּטֹרָף

וּבִזְרוֹעוֹת־מַלְאָךְ שֶׁלָּךְ נֻחַם

וְאֶל כֹּחוֹ חָזֵהוּ הַמְּרֻסָּק אָז שָׁב;

בְּחַבְלֵי קֶסֶם קַל הֶחֱזַקְתְּ אוֹתוֹ קָשׁוּר

וְלִפְעָמִים פָּעַלְתָּ בּוֹ בְּתַעְתּוּעַיִךְ

אֵין בְּרָכָה שֶׁתִּדְמֶה לִשְׁעוֹת־הָאשֶׁר

בְּשָׁכְבוֹ אֲסִיר תּוֹדָה לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ.

חָשׁ אֶת לִבּוֹ גּוֹאֶה לְיַד לִבֵּךְ

וּבְעֵינַיִךְ חָשׁ כִּי טוֹב הוּא

וְכָל חוּשָׁיו מִתְבַּהֲרִים אֶצְלֵךְ

וּמַרְגִּיעִים דָּמוֹ הַמִּשְׁתּוֹלֵל.

הרהורי לילה

צַר לִי עֲלֵיכֶם הַכּוֹכָבִים הָאֻמְלָלִים,

שֶׁכֹּה יָפִים אַתֶּם וְנוֹצְצִים בִּפְאֵר,

מְאִירִים דַּרְכּוֹ שֶׁל הַסַּפָּן בִּמְצוּקָה,

בְּלִי שָׂכַר מֵאֱלֹהִים וּבְנֵי אָדָם:

כִּי מַהִי אַהֲבָה לֹא יְדַעְתֶּם מֵעוֹלָם!

שָׁעוֹת שֶׁל נֶצַח מוֹלִיכוֹת, לְלֹא הֶרֶף,

אֶת שׁוּרוֹתֵיכֶם בְּמֶרְחֲבֵי שָׁמַיִם.

אֵילוּ מֶרְחַקִּים כְּבָר גְּמָאתֶם לְמַעְלָה!

מֵאָז אֲנִי בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל הָאֲהוּבָה מִכֹּל,

שָׁכַחְתִּי אֶתְכֶם, וְאֶת חֲצוֹת הַלַּיְלָה עִמָּכֶם.

מן המכתבים לגברת פון שטיין

וַדַּאי הָיִיתִי כְּבָר הַרְחֵק, הַרְחֵק מִכָּאן

כְּכָל שֶׁהָעוֹלָם פָּתוּחַ, הוֹלֵךְ הַרְחֵק,

לוּלֵי גָּבְרוּ עָלַי הַכּוֹכָבִים כֹּחָם אֵיתָן

אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת גּוֹרָלִי אֶל גּוֹרָלֵךְ כֹּה לְרַתֵּק.

הֵן אֶת עַצְמִי אֲנִי מַכִּיר לָרִאשׁוֹנָה רַק בְּתוֹכֵךְ

שִׁירִי וּמַחְשְׁבוֹתַי, תִּקְווֹת וּמִשְׁאָלוֹת

רַק אַתְּ וְיֵשׁוּתֵךְ לָהֶם מַאֲוַיִּים,

הֲרֵי חַיַּי רַק בְּחַיַּיִךְ תְּלוּיִים.

הִשָּׁאֲרִי, הִשָּׁאֲרִי אֶצְלִי,

בַּת־זָר נֶחְמָדָה, אַהֲבָה מְתוּקָה,

אַהֲבָה נֶחְמָדָה מְתוּקָה,

וְאַל תִּנְטְשִׁי אֶת הַנְּשָׁמָה!

מַה שּׁוֹנִים, מַה יָּפִים

חַיִּים הַשָּׁמַיִם, חַיָּה הָאָרֶץ,

עַד מָה חָשׁ אֲנִי, חָשׁ אֲנִי

אֶת הַחַיִּים הָאֵלֶּה לָרִאשׁוֹנָה!

אַל תִּיבְשׁוּ, אַל תִּיבְשׁוּ

דִּמְעוֹת הָאַהֲבָה הַקְּדוֹשָׁה!

לָעֵינַיִם הַיְּבֵשׁוֹת־לְמֶחֱצָה

מַה שּׁוֹמֵם וּמֵת הוּא הָעוֹלָם!

אַל תִּיבְשׁוּ, אַל תִּיבְשׁוּ

דִּמְעוֹת הָאַהֲבָה הַנִּצְחִית!

בַּנִּיר הָלַכְתִּי

סְתָם כָּךְ לְעַצְמִי

לֹא כְלוּם לְחַפֵּשׂ

גָּמוּר עִמִּי.

נִצָּב שָׁם פֶּרַח

קָרוֹב, נָאֶה

בְּחַיַּי לֹא רָאִיתִי

יָפֶה מִזֶּה.

לְקָטְפוֹ חָפַצְתִּי,

אָמַר, נִמְהָר:

לִי שָׁרָשִׁים,

בֵּיתָם נִסְתָּר.

מֵעִמְקֵי עָפָר

מִשָּׁם אֶצְמַח,

לָכֵן פְּרָחַי

יָפִים כָּל־כָּךְ.

לֹא אֶתְרוֹעֵעַ

לִי זָר שַׁעֲשׁוּעַ,

אַל תִּקְטְפֵנִי

אֶשָּׁאֵר נָטוּעַ.

בַּיַּעַר הָלַכְתִּי

סְתָם כָּךְ לְעַצְמִי:

שָׂמַחְתִּי פִּתְאוֹם

רַק הָלְאָה לִזְרֹם –

גָּמוּר עִמִּי.

¹

מיניון

הֲתַכִּיר אֶת הָאָרֶץ בָּהּ פּוֹרְחִים הַלִּימוֹנִים

בָּאֲפֵלָת עֲנַף הַתַּפּוּזִים בָּהּ לוֹהֲטִים

וְרוּחַ רַכְרַכָּה תְּנַשֵּׁב מִכְחוֹל רָקִיעַ

הֲדַס דּוֹמֵם וְהַדַּפְנָה לָרוֹם תַּגִּיעַ

הַאִם תַּכִּיר אוֹתָהּ?

                לְשָׁם! לְשָׁם

הוֹ, אֲהוּבִי, אֶרְצֶה לָצֵאת אִתְּךָ, לִהְיוֹת אִתָּם.

וְאֶת הַבַּיִת, הֲתַכִּיר? גַּגּוֹ עַל עַמּוּדִים

וְהָאוּלָם נוֹצֵץ, הַחֶדֶר – הִדּוּרִים

וּפִסְלֵי־שַׁיִשׁ שָׁם בִּי מִסְתַּכְּלִים:

מָה עוֹלְלוּ לָךְ, הַיַּלְדָּה הַמִּסְכֵּנָה, בַּמַּעֲלָלִים?

הַאִם תַּכִּירֶנוּ?

                לְשָׁם! לְשָׁם

הוֹ, מָגִנִּי, אִתְּךָ אֶרְצֶה לָצֵאת, לִהְיוֹת אִתָּם.

הֲתַכִּיר אֶת הָהָר שֶׁעָנָן בּוֹ מִתְפַּתֵּל?

הַפֶּרֶד מְחַפֵּשׂ דַּרְכּוֹ בָּעֲרָפֶל;

גֶּזַע דְּרָקוֹנִים קַדְמוֹן בַּמְּעָרוֹת יָדוּר

וְסֶלַע מִתְמוֹטֵט וְשִׁטָּפוֹן עַל צוּר:

הַאִם תַּכִּירֶנוּ?

                לְשָׁם! לְשָׁם

תּוֹבִיל דַּרְכֵּנוּ; הוֹ, אֲבִי, לִהְיוֹת אִתָּם.

אל תצווני לדבר

אַל תְּצַוֵּנִי לְדַבֵּר, לִדּוֹם צַוֵּנִי

כּי אֶת סוֹדִי אַחֲזִיק בִּי כְּחוֹבָה

מַרְאָה לְךָ הָיִיתִי כָּל מַה שֶּׁבְּנִשְׁמָתִי

אַךְ הַגּוֹרָל אֵינוֹ רוֹצֶה בְּכָךְ.

בָּעֵת הַנְּכוֹנָה מֵנִיס מַהֲלַךְ הַשֶּׁמֶשׁ

אֶת אֲפֵלַת הַלַּיְלָה וְעָלָיו לְהִתְבַּהֵר;

הַסֶּלַע הַקָּשֶׁה אֶת חֵיקוֹ פּוֹתֵחַ

עֵינוֹ אֵינָהּ צָרָה בְּמַעַיְנוֹת תְּהוֹם.

כָּל אִישׁ בִּזְרוֹעַ הַיָּדִיד שׁוֹאֵף לִמְנוּחָה

שָׁם בִּתְלוּנוֹת יָכוֹל לְהִשְׁתַּפֵּךְ הַלֵּב

אֲבָל שְׁבוּעָה סוֹגֶרֶת אֶת שְׂפָתַי

וֶאֱלֹהִים לְבַדּוֹ אוֹתָן יָכוֹל לִפְתֹּחַ.

רק מי שגעגועים ידע

רַק מִי שֶׁגַּעְגּוּעִים יָדַע

יוֹדֵעַ מָה אֶסְבֹּל!

לְבַדִּי וּמְנֻתֶּקֶת

מִכָּל שִׂמְחָה

אַבִּיט אֶל הַשְּׁחָקִים

מִשָּׁם, מֵעֵבֶר.

הָהּ, מִי שֶׁמַּכִּירֵנִי וְאוֹהֵב

נִמְצָא בַּמֶּרְחַקִּים

אֲנִי סְחַרְחֶרֶת, מֵעַי כְּאֵשׁ

רַק מִי שֶׁגַּעְגּוּעִים יָדַע

יוֹדֵעַ מָה אֶסְבֹּל!

      מַהַדֵב, אֲדוֹן הָאָרֶץ,

      בָּא, יוֹרֵד מִזְבוּל עֶלְיוֹן,

      כְּדֵי לִהְיוֹת כִּבְנֵי־הָאָרֶץ

      אַף לָחוּשׁ גִּיל וְיָגוֹן.

      מִתְגּוֹרֵר הוּא פֹּה עִמָּנוּ

      וּבַכֹּל הוּא מִתְנַסֶּה.

      אִם לַעֲנשׁ וְאִם לִסְלֹחַ

      אֲנָשִׁים כְּאִישׁ יִרְאֶה.

סָקַר אֶת הָעִיר כְּנַוָּד מִכָּל עֵבֶר,

גְּדוֹלִים – בַּחֲשָׁד, וּקְטַנִּים, בִּיפִי־סֵבֶר,

בָּעֶרֶב יָצָא לָנוּד הָלְאָה מִזֶּה.

      בְּשִׂימוֹ פְּעָמָיו לַדֶּרֶךְ,

      עִם אַחֲרוֹן בָּתֵּי קִרְיָה,

      הוּא רוֹאֶה יַלְדָּה מֻפְקֶרֶת,

      שְׂרַק לֶחְיָהּ, יְפֵהפִיָּה.

      “תְּבֹרְכִי, הַבַּת!” – "קָטֹנְתִּי!

      נָא חַכֵּה, אֲנִי בָּאָה". –

      “מִי וּמָה אַתְּ?” – "בַּיַדֶּרָה,

      וְזֶהוּ בֵּית הָאַהֲבָה".

נָעָה לָצֵאת בִּמְחוֹל מְצִלְתַּיִם;

בְּחֵן מַעְגָּל הִיא רוֹקַעַת רַגְלַיִם,

נוֹטָה, מִתְכּוֹפֶפֶת, לוֹ זֵר מַגִּישָׁה.

      אֶל הַסַּף אוֹתוֹ מוֹשֶׁכֶת,

      וּמִשָּׁם בְּעֹז לִפְנִים.

      "זָר נָאֶה, בְּאוֹר נִבְרֶשֶׁת

      הַבִּקְתָּה מִיָּד אַנְעִים.

      אִם עָיֵף, אָשִׁיב נַפְשֶׁךָ,

      לְרַגְלֶיךָ – שִׁכָּכוֹן.

      יְתְמַלְּאוּ כָּל רְצוֹנֶיךָ,

      רֹגַע, עֹנֶג אוֹ לָצוֹן".

סְבָלוֹת מְדֻמִּים, בִּמְסִירוּת הִיא מַרְגַעַת.

הָאֵל מְחַיֵּךְ; הוּא רוֹאֶה זְחוּחַ־דַּעַת

פּוֹעֵם לֵב־אֱנוֹשׁ מִתּוֹךְ תְּהוֹם־דֵּרָאוֹן.

      הוּא דּוֹרֵש שֵׁרוּתֵי־עֶבֶד;

      טוּב לִבָּהּ יֵעוֹר, יִגְבַּר,

      בַּיַּלְדָּה גּוֹבֵר הַטֶּבַע

      עַל לַהֲטוּטֵי עָבָר.

      כַּךְ בִּמְקוֹם לִבְלוּב תִּפְרַחַת

      פְּרִי הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּשׁ;

      אִם לָרֶגֶשׁ הִיא נִכְנַעַת,

      אַהֲבָה כְּבָר תִּתְרַחֵשׁ.

לִבְחֹן אוֹתָהּ עוֹד, לִבְחֹן כֶּפֶל־כִּפְלַיִם

בּוֹחֵר הַיּוֹדֵעַ תְּהוֹמוֹת וְשָׁמַיִם

בַּחֵשֶׁק, עִנּוּי וְסֵבֶל לוֹחֵשׁ.

      מְנַשֵּׁק הוּא הַלְּחָיַיִם,

      אַהֲבָה הִיא מְעֻנָּה,

      הִיא שְׁבוּיָה בַּנְּחֻשְׁתַּיִם

      וּבוֹכָה לָרִאשׁוֹנָה;

      לְרַגְלָיו הִיא, מַעֲיָנֶיהָ

      לֹא אֶתְנָן, חֶדְוַת־בָּשָׂר,

      כֹּה גְּמִישָׁה, אַךְ אֵיבָרֶיהָ

      אָהּ, בּוֹגְדִים בָּהּ עִם הַזָּר.

וְכָךְ אֱלֵי חַג מְעַנֵּג עַל יָצוּעַ

יָכִינוּ צָעִיף מַאֲפִיל וְרָגוּעַ

שָׁעוֹת־שֶׁל־הַלַּיִל אֶת מַטְוֶה־הַיְּקָר.

      מְעֻנֶּגֶת הִיא נִרְדֶּמֶת,

      וּבְקוּמָהּ מִנִּים חָטוּף,

      עַל חָזָהּ תִּמְצָא נִדְהֶמֶת

      מֵת אוֹרְחָהּ זֶה הָאָהוּב.

      בִּצְעָקָה עָלָיו גּוֹחֶנֶת;

      לֹא יֵעוֹר עוֹד יַקִּירָהּ.

      הַגְוִיָּה הַמְּאֻבֶּנֶת

      כְּבָר נִשֵּׂאת לַבְּעֵרָה.

בָּא קוֹל כֹּהֲנִים, אַשְׁכָּבָה תִּשָּׁמֵעַ,

תֶּחֱצֶה הֶהָמוֹן בְּמֵרוֹץ מִשְׁתַּגֵּעַ.

“אַךְ לָמָּה לַבּוֹר תִּדָּחֲקִי, נַעֲרָה?”

      לְמַטָּה תִּצְנַח בְּבַעַת,

      צִוְחָתָהּ בַּכֹּל תַּעֲבֹר:

      "הַחֲזִירוּ לִי הַבַּעַל!

      אֲבַקְּשֵׁנוּ עֲדֵי בּוֹר.

      גּוּף דּוֹמֶה לְאֵל־תִּפְאֶרֶת

      הֲלְאֵפֶר הוּא יֻשְׁחַת?

      לִי הָיָה! לֹא לְאַחֶרֶת!

      אוֹ, רַק לֵיל־עִנּוּג אֶחָד!"

שָׁרִים כֹּהֲנִים: "כָּאן נִשָּׂא הַזְּקֵנִים,

הַתַּשִּׁים מִשָּׁנִים, וְקָרִים מִזְּמַנִּים.

הַנֹּעַר נִשָּׂא, טֶרֶם תַּשׁ וְנִרְעַד.

      תּוֹרָתֵנוּ כָּךְ אוֹמֶרֶת:

      בַּעֲלֵךְ הוּא לֹא הָיָה.

      חַיָּה אַתְּ כְּבַיַּדֶּרָה,

      מֵחוֹבָה הִנֵּךְ פְּנוּיָה.

      רַק עִם גּוּף הַצֵּל מַגִּיעַ

      אֶל מַמְלֶכֶת הַמֵּתִים.

      רַק הָרַעְיָה עִם בַּעַל:

      זוֹ חוֹבָה, גַּם מוֹנִיטִין.

הֵרִיעַ שׁוֹפָר לְקִינָה מְקֻדֶּשֶׁת!

הוֹ, קְחוּ הָאֵלִים! עִם הָאֵשׁ הַלּוֹחֶשֶׁת,

הוֹ, קְחוּ אֶת הָעֶלֶם, אֶת פְּאֵר־הַיָּמִים!"

      הַזִּמְרָה בָּהּ מְחַזֶּקֶת

      בְּלִי רַחֵם עָקַת הַלֵּב;

      בִּכְמִיהָה הִיא מְזַנֶּקֶת

      אֶל הַמָּוֶת הַלוֹהֵב.

      אָז יִסַּק הָאֵל־הָעֶלֶם

      מִן הַלֶּהָבָה פִּתְאוֹם,

      וּבִזְרוֹעוֹתָיו, רוֹחֶפֶת,

      גַּם הָאֲהוּבָה תֵּרוֹם.

שְׂמֵחִים הָאֵלִים בַּחוֹטְאִים בִּתְשׁוּבָה;

יְלָדִים מֻפְקָרִים בִּזְרוֹעוֹת־לֶהָבָה

מַעֲלִים בְּנֵי־אַלְמָוֶת אֶל שְׁמֵי הַמָּרוֹם.

נֶשֶׁר צָעִיר פָּרַשׂ כְּנָפַיִם

אֶל עֵבֶר טֶרֶף;

פָּגַע בּוֹ חֵץ צַיָּד,

קִצֵּץ בְּאֶבְרָתוֹ הַיְּמָנִית.

צָנַח אֶל חוֹרֵשׁ הֲדַסִּים,

כָּסַס אֶת כְּאֵבוֹ שְׁלֹשָׁה יָמִים תְּמִימִים,

פִּרְפֵּר בְּיִסּוּרָיו

שְׁלֹשָׁה לֵילוֹת אֲרֻכִּים, אֲרֻכִּים,

לִבְסוֹף רִפֵּא אוֹתוֹ

הַצֳּרִי הַכָּל־נִמְצָא

שֶׁל הַטֶּבַע הַכָּל־רוֹפֵא.

אַט־אַט זָחַל מִתּוֹךְ הַסְּבַךְ,

מָתַח כְּנָפָיו! – אוֹיָה!

נְטוּל כּשֶׁר־הַמָּעוֹף –

כִּמְעַט וְלֹא יָרוּם, וְלוּ בְּמַאֲמָץ,

מֵעַל הָאֲדָמָה

כְּדֵי סִפּוּק הַיֵּצֶר הַשָּׁפֵל לִטְרֹף;

וְנָח אָבֵל עַד עָמְקֵי־נֶפֶשׁ,

עַל מַדְרֵגַת־הַסֶּלַע הַנְּמוּכָה לְיַד הָעַיִן,

נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל הָאַלּוֹן,

אֶל הַשְּׁחָקִים,

וּמְלֵאָה דִּמְעָה עֵינוֹ הַגְּאֵיוֹנָה.

בְּעַד עַנְפֵי הַהֲדַסִּים בְּרוּחַ־תַּעֲלוּלִים

הִתְרַשְׁרְשׁוּ לְשָׁם צֶמֶד יוֹנִים,

יָרְדוּ מְפַזְּזִים בְּקֶצֶב

בַּחוֹל הַזְּהַבְהַב עַל שְׂפַת הַמַּיִם,

כָּךְ בְּנִתּוּר קָרְבוּ וּבָאוּ;

עֵינָם הָאֲדֻמָּה חָקְרָה אֶת הַסְּבִיבָה

וְרָאֲתָה אֶת הַמְּכֻנָּס־בַּצַּעַר.

הַיּוֹן עוֹפְעֵף עַצְמוֹ בְּסַקְרָנוּת

אֶל הַשִּׂיחַ הַקָּרוֹב וְהִסְתַּכֵּל בַּהֲנָאַת־הַנֶּפֶשׁ

בַּנֶּשֶׁר בְּסֵבֶר יְדִידוּת.

אַתָּה אָבֵל, הוּא מִתְחַנְחֵן;

חַזֵּק אֶת רוּחֲךָ, יָדִיד!

הַאֵין לְךָ בְּכָאן הַכֹּל לְאשֶׁר בַּשַּׁלְוָה?

הַלֹּא תּוּכַל לִשְׂמֹחַ בְּעָנָף זָהוּב

הַמְּסוֹכֵךְ עָלֶיךָ מִיְּקוֹד הַיּוֹם?

הַלֹּא תּוּכַל לְנֹכַח זָהֳרֵי שֶׁמֶשׁ־עֶרֶב

עַל דֶּשֶׁא רַךְ לְיַד הַמַּעְיָן

לִזְקֹף אֶת הֶחָזֶה?

אַתָּה עוֹבֵר בֵּין הַפְּרָחִים רַעֲנַנֵּי־הַטַּל,

קוֹטֵף מִשֶּׁפַע

שִׂיחֵי הַיַּעַר

אֶת מְזוֹנְךָ וּמְשׁוֹבֵב אֶת נַפְשְׁךָ

מִצִּמָּאוֹן קַל בְּמַעְיַן הַכֶּסֶף

אָכֵן, יָדִיד, הָאֹשֶׁר הַנָּכוֹן

הוּא בַּמּוּעָט לְהִסְתַּפֵּק,

וְלַמִּסְתַּפֵּק בַּמּוּעָט

מָצוּי לוֹ דַּי בְּכָל מָקוֹם.

אֲהָהּ, חָכָם! אָמַר הַנֶּשֶׁר וּבְכֹבֶד־רוּחַ

שָׁקַע עָמֹק יוֹתֵר אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ,

אֲהָהּ, חָכְמָה! אַתְּ מְדַבֶּרֶת כְּיוֹנָה!

בְּטִיף עֲרָפֶל, בְּשֶׁלֶג עָמֹק,

בְּיַעַר פֶּרֶא, בְּלַיְלָה אָפֵל

שָׁמַעְתִּי יִבְבַת־רָעָב שֶׁל זְאֵבִים,

שָׁמַעְתִּי צִוְחוֹת יַנְשׁוּפִים.

יוּ הָאוּ הָאוּ הָאוּ!

יוּ הוֹ הוֹ הוֹ!

יוּ הוֹ!

יָרִיתִי פַּעַם בְּחָתוּל עַל גָּדֵר,

הַשָּׁחֹר הָאָהוּב עַל אָנָה הַמְּכַשֵּׁפָה.

אָז שִׁבְעָה שֵׁדִים אֵלַי בָּאוּ בַּלֵיל,

אֵלֶּה שֶׁבַע נָשִׁים מִן הַכְּפָר.

יוּ הָאוּ הָאוּ הָאוּ!

יוּ הוֹ הוֹ הוֹ!

יוּ הוֹ!

הִכַּרְתִּי כֻּלָּן, הִכַּרְתִּי הֵיטֵב:

אֶת אָנָה, אֶת אוּרְסְל, אֶת קֵיט,

אֶת לִיזָה, בַּרְבָּרָה, אֶוָה וּבֵּיט,

הֵן סַבּוּנִי בִּבְכִי־יְבָבָה.

יוּ הָאוּ הָאוּ הָאוּ!

יוּ הוֹ הוֹ הוֹ!

יוּ הוֹ!

קָרָאתִי לָהֶן בִּשְׁמָן בְּקוֹל רָם:

מָה רוֹצָה אַתְּ אָנָה? וְאַתְּ – בֵּיט?

אָז הֵן רָטְטוּ, וְהִטַּלְטְלוּ,

נִמְלְטוּ בִּיבָבָה מֵעָלַי.

יוּ הָאוּ הָאוּ הָאוּ!

יוּ הוֹ הוֹ הוֹ!

יוּ הוֹ!

מֶלֶךְ בְּטוּלָה הָיָה

נֶאֱמָן עַד מוֹתוֹ בְּלִי רְבָב,

וְלִפְנֵי מוֹתָהּ הָרַעְיָה

נָתְנָה לוֹ גְּבִיעַ זָהָב.

הוּא הָיָה לוֹ יָקָר מִיְּקָר,

הֵרִיקוֹ בְּכָל סְעוּדָה;

גַּל־דֶּמַע עֵינָיו עָבָר

כָּל אֵימַת שֶׁמִּמֶּנּוּ גָּמָא.

וּבְבוֹא יוֹם אַחֲרוֹן לְחָיָיו

הוּא מָנָה בְּאַרְצוֹ כָּל עִיר,

אֶת כֻּלָּן הֶעֱנִיק לְיוֹרְשָׁיו,

אֶת הַגָּבִיעַ לְעַצְמוֹ הִשְׁאִיר.

יָשַׁב לַשֻּׁלְחָן לִסְעֹד

סְבִיבוֹ אַבִּירָיו כֻּלָּם,

בִּמְרוֹם אוּלַם־הָאָבוֹת,

בַּטִּירָה שֶׁעַל חוֹף הַיָּם.

לָגַם סוֹבֵא־הַתִּירוֹשׁ

לַהַט־חַיִּים אַחֲרוֹן

וְאֶת הַגָּבִיעַ הַקָּדוֹשׁ

זָרַק אֶל נַחְשׁוֹל־אֲבַדּוֹן.

רָאָה אֵיךְ צָנַח לִטְבֹּעַ

שׁוֹקֵעַ עָמֹק אֶל הַיָּם,

עֵינָיו הֵחֵלוּ לִשְׁקֹעַ;

לֹא לָגַם עוֹד טִפָּה לְעוֹלָם.

בַּלַּיְלָה, בָּרוּחַ מִי שָׁם דּוֹהֵר?

זֶה אָב עִם בְּנוֹ בַּלַּיִל מְאַחֵר;

מַחֲזִיק הוּא בִּזְרוֹעַ הַנַּעַר הֵיטֵב,

מַחֲזִיק בְּבִטְחָה, בְּחֹם הוּא עוֹטֵף.

בְּנִי, מַה בְּפַחַד תַּסְתִּיר הַפָּנִים?

אֵינְךָ רוֹאֶה, אַבָּא, אֶת מֶלֶךְ הָרְפָאִים?

מֶלֶךְ הָרְפָאִים עִם כֶּתֶר וְשֹׁבֶל?

בְּנִי, זֶהוּ מַשַּׁב עֲרָפֶל בָּאֹבֶךְ.

"יֶלֶד חָמוּד, בּוֹא וּלְכָה עִמָּדִי!

מִשְׂחָקִים יָפִים נְשַׂחֵק מַחְמַדִּי;

נֵלֵךְ לַשָּׂדֶה עִם אַלְפֵי פְּרָחָיו;

לְאִמִּי מְעִילִים שֶׁכֻּלָּם זָהָב."

אָבִי, הוֹ, אָבִי, לְאָזְנְךָ לֹא מַגִּיעַ

לַחַשׁ הַמֶּלֶךְ מַה לִּי הוּא מַבְטִיחַ?

הֵרָגַע, הֵרָגַע נָא בְּנִי הַיָּקָר!

בְּעָלִים יְבֵשִׁים רַק הָרוּחַ עָבַר.

"הֲתִרְצֶה, יֶלֶד חֶמֶד, לָבוֹא אֵלַי?

בְּשִׂמְחָה יְקַבְּלוּ אֶת פָּנֶיךָ בְּנוֹתַי;

בַּלַּיְלָה תֵּצֵאנָה בִּמְחוֹלוֹתֵיהֶן

בְּזֶמֶר שֶׁל עֶרֶשׂ אוֹתְךָ לְיַשֵּׁן."

אָבִי, הוֹ, אָבִי, הֲתִרְאֶה שָׁם הַיְשֵׁר

אֶת בְּנוֹתָיו שֶׁל הַמֶּלֶךְ בַּמָּקוֹם הַקּוֹדֵר?

בְּנִי, הוֹ בְּנִי, זֶה בָּרוּר, שָׁם בַּשְּׁחֹר

עֲרָבוֹת זְקֵנוֹת מַרְאָן כֹּה אָפֹר.

"אוֹהַבְךָ, לִי קָסַמְתָּ, יְפֵה־הַתֹּאַר;

וְאִם לֹא תִּרְצֶה, אֶקָּחֲךָ בְּכֹחַ."

אָבִי, הוֹ, אָבִי, יָדָיו מְמַשְּׁשׁוֹת

מֶלֶךְ־הָרְפָאִים בִּי פָּגַע אֲנוּשׁוֹת!

הָאָב מִתְחַלְחֵל, מְמַהֵר כְּקוֹדֵחַ,

בִּזְרוֹעוֹ יַחֲזִיק אֶת הַבֵּן הַגּוֹנֵחַ,

מַגִּיעַ לַבַּיִת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתָיו;

אַךְ הַיֶּלֶד כְּבָר מֵת בְּחֵיק זְרוֹעוֹתָיו.

¹

אַתָּה קַיָּם! אַתָּה קַיָּם! לָאוָאטֶר אוֹמֵר אַתָּה קַיָּם!!

אַתָּה קַיָּם!! אַתָּה קַיָּם!! אָדוֹן יֵשׁוּ הַנּוֹצְרִי אַתָּה קַיָּם!!!!!

הוּא לֹא הָיָה חוֹזֵר, מַדְגִּישׁ, חוֹזֵר עַל הַמִּלִים וְהַתּוֹרָה

לוּ פָּרָשָׁה זוֹ הָיְתָה אֱמֶת בְּרוּרָה.

¹

*

עַל כָּל שִׂיאֵי הֶהָרִים

שַׁלְוָה,

בְּכָל רָאשֵׁי אֲמִירִים

לֹא תָּחוּשׁ בָּעַלְוָה

הֶבֶל־רוּחַ;

בַּיַּעַר – צִפֳּרִים בִּדְמָמָה.

עוֹד מְעַט תָּבוֹא הַשָּׁעָה

גַּם אַתָּה תָּנוּחַ.

*

אַתָּה אֲשֶׁר מִן הַשָּׁמַיִם

סֵבֶל וּמַכְאוֹב מַרְגִּיעַ,

לְאֻמְלָל מֻכֶּה פִּי־שְׁנַיִם

כֶּפֶל אשֶׁר לוֹ תַּצִּיעַ,

דַּי, לְהִתְרוֹצֵץ עָיַפְתִּי!

כְּאֵב וָחֵשֶׁק לְשֵׁם מָה?

שַׁלְוָה מְתוּקָה,

בּוֹאִי, בּוֹאִי נְשָׁמָה.

לְאִישׁ לֹא, רַק לַנְּבוֹנִים תּוֹדִיעַ

תְּגוּבַת הָמוֹן לִלְעֹג אוֹהֶבֶת.

אֶת הַחַי כָּאן אֲשַׁבֵּחַ

הָעוֹרֵג לְמוֹת־שַׁלְהֶבֶת.

בְּצִנַּת לֵילוֹת הָאַהֲבָה

בָּהּ בָּרָאתָ, גַּם נִבְרֵאתָ

רֶגֶשׁ זָר נִחַת עָלֶיךָ

לְאוֹר נֵר בּוֹעֵר בְּרֹגַע.

לֹא נִשְׁאַרְתָּ מְחֻבָּק עוֹד

בָּאֲפֵלָה שֶׁל צֵל חִוֵּר,

וּבְכִסוּף חָדָשׁ נִמְשַׁכְתָּ

אֶל זִוּוּג נִשָּׂא יוֹתֵר.

שׁוּם מֶרְחָק לְךָ מִכְשׁוֹל

כֻּלְּךָ קֶסֶם, אַתָּה עָף

וּבַסּוֹף, שׁוֹאֵף אֶל אוֹר,

כְּפַרְפָּר אַתָּה נִשְׂרַף.

וְכָל עוֹד פֹּה לֹא אִמַּצְתָּ

אֶת הַמּוּת־וְהִתְהַוֶּה!

רַק אוֹרֵחַ עָגוּם אַתָּה

עַל הַכַּדּוּר הָאָפֵל הַזֶּה.

נָעִים הָיָה מַעֲדָן לִטְעֹם

לוּלֵי נֶאֱלַצְנוּ לְעַכְּלוֹ עַד תֹּם;

נִפְלָא הָיָה לִשְׁתּוֹת יוֹתֵר מִכּוֹס אוֹ שְׁתַּיִם

לוּלֵי צָנְחוּ הָרֹאשׁ וְהַבִּרְכַּיִם;

לִירוֹת לְשָׁם הָיָה בִּדּוּר

לוּלֵי הָיוּ יוֹרִים בַּחֲזָרָה כַּדּוּר;

וְלִשְׁכַּב עִם נַעֲרָהּ תַּעֲנוּג עֶלְיוֹן

לוּ אַחֶרֶת נִכְנְסָה לְהֵרָיוֹן.

¹

*

אַהֲבָה הָיְתָה לִי, שֶׁהָיְתָה אֲהוּבָה עָלַי מִכֹּל!

אַךְ זוֹ אֵינֶנָּה עוֹד! דֹּם אֶסְבֹּל הָאֲבֵדָה.

*

אֶת הַגּוֹנְדּוֹלָה אַשְׁוֶה לַעֲרִיסַת־נַדְנֵדָה מְעַנֶּגֶת,

וְהַתֵּבָה שֶׁעָלֶיהָ – לַאֲרוֹן־מֵתִים מְרֻוָּח.

כָּךְ נָאֶה! בֵּין עֲרִיסָה לְאָרוֹן נִתְנַדְנֵד וּנְרַחֵף

עַל פְּנֵי הַתְּעָלָה הַגְּדוֹלָה, לְלֹא דְּאָגָה, לְאָרְכָּם שֶׁל הַחַיִּים.

*

מַדּוּעַ מִתְגּוֹדֵד הָעָם וְצוֹעֵק? הוּא מְבַקֵּשׁ לֶאֶכֹל,

לְהוֹלִיד יְלָדִים וּלְהַאֲכִיל אוֹתָם, כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ.

זְכוֹר, הַהֵלֶךְ, דְּבָרִים אֵלֶּה וַעֲשֵׂה כְּמוֹתָם בַּבַּיִת!

יוֹתֵר מִזֶּה לֹא יַשִּׂיג אָדָם אֲפִלּוּ יַהֲפֹךְ עוֹלָמוֹת.

*

רָחוֹק וְיָפֶה הָעוֹלָם! אַךְ כַּמָּה אוֹדֶה לַשָּׁמַיִם,

שֶׁיֵּשׁ לִי גִּנָּה קְטַנָּה, חִנָּנִית, הַשַּׁיֶּכֶת רַק לִי!

הָבִיאוּ אוֹתִי חֲזָרָה הַבַּיְתָה! לְשֵׁם מָה לַגַּנָּן לִנְסֹעַ?

כָּבוֹד לוֹ יִהְיֶה וְאשֶׁר אִם פִסַּת־גַּנּוֹ יְטַפֵּחַ.

*

לְסַדָּן אַשְׁוֶה אֶת הָאָרֶץ, לְפַטִּישׁ – אֶת הַשַּׁלִּיט

וְאֶת הָעָם לְפַח, הַמִּתְפַּתֵּל בֵּינֵיהֶם.

אוֹי לוֹ לַפַּח הָאֻמְלָל! חֲבָטוֹת אֲחָדוֹת מִתּוֹךְ עִוָּרוֹן

הַפּוֹגְעוֹת שֶׁלֹּא בִּמְקוֹמָן – וְהַדּוּד לֹא יֻשְׁלַּם לְעוֹלָם.

*

לוּ עֲקֶרֶת־בַּיִת הָיִיתִי וְהָיָה לִי כָּל שֶׁדָּרוּשׁ לִי

נֶאֱמָנָה וּמְאֻשֶּׁרֶת הָיִיתִי, מְחַבֶּקֶת וּמְנַשֶּׁקֶת אֶת בַּעֲלִי –

כָּךְ שָׁרָה לִי, בֵּין שִׁירִים גַּסִּים אֲחֵרִים, זַנְזֹנֶת אַחַת

בְּוֶנֶצְיָה, וּמֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי תְּפִלָּה כֵּנָה יוֹתֵר.

*

אֱמוֹר, אֵיךְ אַתָּה חַי? אֲנִי חַי! אֲפִלּוּ זָכָה אָדָם

לִחְיוֹת מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, הָיִיתִי מְאַחֵל לְעַצְמִי מָחָר – כְּמוֹ הַיּוֹם.

*

כַּאֲשֶׁר הִשַּׂגְתִּי אוֹתָהּ הָיְתָה הַנַּעֲרָה עֲנִיָּה וְחַסְרַת בֶּגֶד;

עֵירֻמָּה מָצְאָה חֵן בְּעֵינַי אָז, כְּמוֹ גַּם הַיּוֹם.

*

הַאִם גָּדוֹל כָּל כָּךְ סוֹד מַהוּתָם שֶׁל אֱלֹהִים, אָדָם וְעוֹלָם?

לֹא! אַךְ אִישׁ אֵינוֹ אוֹהֵב לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ; עַל כֵּן סוֹד הוּא.

*

אַתָּה מִתְעַסֵּק בְּבּוֹטָנִיקָה? בְּאוֹפְּטִיקָה? בַּמֶּה אַתָּה מִתְעַסֵּק?

הַאִם לֹא כְּדַאי יוֹתֵר לַחְדֹּר לְאֵיזֶה לֵב רַךְ?

אֲהָהּ, הַלְּבָבוֹת הָרַכִּים! לָעִנְיַן הַזֶּה מַתְאִים כָּל לֹא־יֻצְלַח.

יְהִי זֶה אָשְׁרִי הַיָּחִיד לָגַעַת בָּךְ, בְּרִיאַת־הַטֶּבַע.

*

אֲהָהּ! נוֹסַעַת נַעֲרָתִי! בַּסְּפִינָה הִיא יוֹרֶדֶת. מַלְכִּי,

אֵאוֹלוֹס! ² הַנָּסִיךְ הָאַדִּיר! עֲצוֹר אֶת הַסְּעָרוֹת!

אֱוִיל שֶׁכְּמוֹתְךָ! קוֹרֵא הָאֵל לְעֶבְרִי, אַל תַּחְשֹׁשׁ מִסַּעֲרוֹת־הַזַּעַף

חֲשׁוֹשׁ מֵהֶבֶל־הַמַּשָּׁב, בְּהָנִיעַ אָמוֹר בְּעֶדְנָה אֶת כְּנָפָיו!

*

“אַל תִּהְיוּ כֹּה עַזֵּי־פָּנִים, מִכְתָּמִים!” לָמָּה לֹא?

אֲנַחְנוּ רַק כּוֹתָרוֹת; בָּעוֹלָם מְצוּיִים פִּרְקֵי הַסֵּפֶר.

*

כֹּל שְׁלִיחֵי־הַחֵרוּת, מָאַסְתִּי בָּהֶם מִתָּמִיד,

בְּמֵצַח נְחוּשָׁה עָשָׂה כֹּל אֶחָד לְבַסּוֹף לְבֵיתוֹ.

רוֹצֶה אַתָּה לְהָבִיא חֵרוּת לָרַבִּים, נַסֵּה לְשָׁרֵת הָרַבִּים.

הֲתִרְצֶּה לָדַעַת כַּמָּה זֶה מְסֻכָּן? נַסֵּה!

*

נְסִיכִים מַטְבִּיעִים כֹּה תְּכוּפוֹת עַל נְחשֶׁת מֻכְסֶפֶת־מְעַט

אֶת דְּיוֹקָנָם הַמְּפֹאָר; זְמַן רַב נָתוּן הָעַם לָרְמִיָּה.

קַנָּאִים מַטְבִּיעִים אֶת חוֹתַם הָרוּחַ עַל שְׁקָרִים וּשְׁטֻיּוֹת;

וּלְמִי שֶׁאֵין בְּיָדָיו אֶבֶן־הַבֹּחַן מְקַבְּלָם כְּזָהָב טָהוֹר.

*

מָה עֵר תָּמִיד הָיִיתִי לְכָל עוֹנוֹת הַשָּׁנָה,

קִדַּמְתִּי בּוֹאוֹ שֶׁל אָבִיב, יָצְאָה נַפְשִׁי אֶל הַסְּתָו!

אַךְ עַתָּה, אֵין, לֹא קַיִץ, לֹא חֹרֶף, מֵאָז שֶׁאוֹפֵף אוֹתִי,

תַּחַת כַּנָף־הָאשֶׁר שֶׁל אָמוֹר, הָאָבִיב הַנִּצְחִי.

¹

אסכולה חדישה

פַּעַם הָיָה לָנוּ טַעַם אֶחָד. עַכְשָׁו יֵשׁ טְעָמִים.

אָנָּא, אִמְרוּ לִי מַהוּ הַטַּעַם בְּכָל הַטְּעָמִים הָאֵלֶה?

חדשות מרומא

חָלָל וּזְמַן כְּבָר צִיְּרוּ לָנוּ: עַתָּה נְצַפֶּה

שֶׁבְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁל הַצְלָחָה אֶת טֹהַר־הַמִּדּוֹת יִרְקְדוּ לָנוּ.

תור הזהב

הַאִם הָאֲנָשִׁים בִּכְלָלָם נַעֲשִׂים טוֹבִים יוֹתֵר? אֲנִי מְשַׁעֵר שֶׁכֵּן.

אֵצֶל הַפְּרָט, אֲפִלּוּ תַּעֲמִיק לְחַפֵּשׂ, לֹא תִּמְצָא כָּל סִימָן לְכָךְ.

בצומת הזמן

הַמֵּאָה הַזֹּאת יָלְדָּה תְּקוּפָה גְּדוֹלָה.

אַךְ הָרֶגַע הַגָּדוֹל מָצָא דּוֹרוֹת קְטַנִּים.

מכתם

אֲנַחְנוּ לֹא סוֹחֲבִים מִזְוָדוֹת. אֵין לָנוּ יוֹתֵר מִשְּׁנֵי כִּיסִים

וְאֵלֶּה, כַּיָּדוּעַ לַכֹּל, אֵינָם כְּבֵדִים אֵצֶל מְשׁוֹרְרִים.

המוטו

אֱמֶת, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, אֱמֶת וְרַק אֱמֶת. אַךְ בָּרוּר:

הָאֱמֶת שֶׁלִּי; כִּי אֵינֶנִּי מַכִּיר כְּלָל אַחֶרֶת.

אנליטיקן

הַאִם הָאֱמֶת הִיא בָּצָל, שֶׁרַק מְקַלְּפִים קְלִפּוֹתֶיהָ?

מַה שֶׁלֹּא הִכְנַסְתֶּם פְּנִימָה, לֹא תּוֹצִיאוּ לְעוֹלָם.

אל הקורא

קְרָא אוֹתָנוּ בְּמַצַּב־רוּחַ, בְּחֵשֶׁק, בִּשְׁעוֹת יָגוֹן וְשִׂמְחָה

כְּשֵׁם שֶׁיָּצְרָה אוֹתָנוּ הָרוּחַ הַטּוֹבָה אוֹ הָרָעָה.

רעיון נבון

מַדּוּעַ מְעַנִּים אָנוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ? הַחַיִּים נְמוֹגִים,

וְהַזְּמַן זִמֵּן אוֹתָנוּ יַחַד רַק פַּעַם אַחַת, הַיּוֹם.

אל היושבים למעלה

תָּמִיד נוֹבְחִים עֲלֵיכֶם! הִשָּׁאֲרוּ בִּמְקוֹמְכֶם. הַנּוֹבְחִים

שׁוֹאֲפִים לִתְפֹּס אוֹתָם מְקוֹמוֹת, שֶׁבָּהֶם נִשְׁמָעוֹת בְּשַׁלְוָה הַנְּבִיחוֹת.

המשאלה

לוֹ הָיוּ לְךָ דִמְיוֹן, שְׁנִינוּת, רֶגֶשׁ וְכֹחַ־הַשִּׁפּוּט

בֶּאֱמֶת לֹא הָיָה חָסֵר לְךָ הַרְבֵּה לִהְיוֹת וִילַנְד וְלֶסִינְג!

הנביא

מַה חֲבָל שֶׁהַטֶּבַע יָצַר מִמְּךָ רַק אָדָם אֶחָד,

כִּי הַחֹמֶר הִסְפִּיק הֵן לְאִישׁ־הַמַּעֲלָה הֵן לַלֵּץ.

אמנות האהבה

גַּם בָּאַהֲבָה זָקוּק אַתָּה לְאָמָּנוּת? מָנְסּוֹ² הָאֻמְלָל,

שֶׁהַטֶּבַע לֹא עָשָׂה דָּבָר, שׁוּם דָּבָר, בִּשְׁבִילְךָ עֲדַיִן!

מנהל בית־הספר בברסלאו

בַּחֲרוּזִים מְשַׁעֲמְמִים וּבַהֲגִיגִים חַסְרֵי־טַעַם

מְלַמֵּד אוֹתָנוּ כָּאן הַמְּחַנֵּךְ אֵיךְ לִמְצֹא־חֵן וּלְחַזֵּר.

קנט ופרשניו

אֵיךְ מֵזִין אִישׁ עָשִׁיר אֶחָד אֶבְיוֹנִים כֹּה רַבִּים!

כַּאֲשֶׁר הַמְּלָכִים בּוֹנִים, יֵשׁ עֲבוֹדָה לְבַעֲלֵי הַמְּרִיצוֹת.

פוסקי הטעם החדשים

מְשׁוֹרְרִים מִסְכֵּנִים, מָה אֵין עֲלֵיכֶם לִשְׁמֹעַ,

וּבִלְבַד שֶׁיִּקְרָא הַסְּטוּדֶנְט בְּהֶקְדֵּם אֶת תַּרְגִּילָיו בִּדְפוּס.

לשלום נצחי

בָּרֶגַע שֶׁיָּבִין כָּל צַד אֶת יִתְרוֹנוֹ, אַךְ

יַכִּיר בְּיִתְרוֹן זוּלָתוֹ – יִכּוֹן הַשָּׁלוֹם הַנִּצְחִי.

למלחמה הנצחית

אֵין צַד שֶׁמִּסְתַּפֵּק מֵרָצוֹן בְּמַה שֶּׁנָּפַל בְּחֶלְקוֹ,

וְכָאן מְקוֹר־הַתָּמִיד הַנִּצְחִי לַמִּלְחָמָה.

אל חברים מסוימים

הַצְלִיפוּ בַּשַּׁלִּיטִים הַגְּרוּעִים בְּמִלִּים קָשׁוֹת,

אַךְ הַפְסִיקוּ לְהַחְנִיף לַסּוֹפְרִים הַגְּרוּעִים!

העוורים ללא מרפא

הַעִוְּרִים, כַּיָּדוּעַ, מֵיטִיבִים לַחוּשׁ וְהַחֵרְשִׁים – לִרְאוֹת;

אַךְ בְּאֵיזֶה חוּשׁ חוֹשֵׁב הָעָם?

שיחה פילוסופית

שׁוֹמְעִים בְּבֵרוּר שֶׁהֵם מְדַבְּרִים זֶה בְּעִקְבוֹת זֶה

אַךְ לֹא זֶה עִם זֶה; מִי מְכַנֵּה שְׁנֵי מוֹנוֹלוֹגִים – שִׂיחָה?

הרייך הגרמני

גֶּרְמַנְיָה? הֵיכָן הִיא? אֵינֶנִּי יָכוֹל לִמְצֹא אֶת הַמְּדִינָה;

בַּמָּקוֹם שֶׁמַּתְחִילָה בַּת־הַדַּעַת, הַפּוֹלִיטִיקָה נִגְמֶרֶת.

אל קוראים מסוימים

אַתֶּם נֶהֱנִים מִסְּפָרִים רַבִּים נְטוּלֵי־מֶלַח; סִלְחוּ נָא

עַל שֶׁחוֹבֶרֶת זוֹ חֲבִיבָה עָלֵינוּ כְּשֶׁהִיא מְמֻלַּחַת.

יצירת־מופת גרמנית

בַּשִּׁיר הַזֶּה הַכֹּל מֻשְׁלָם – הַלָּשׁוֹן, הָרַעְיוֹן,

הַקֶּצֶב; חָסֵר רַק דָּבָר אֶחָד: אֵין זֶה שִׁיר.

הבלשן

יָכוֹל אַתָּה לְנַתֵּחַ אֶת הַלָּשׁוֹן, אַךְ רַק אֶת הַשֶּׁלֶד;

רוּחַ וְחַיִּים חוֹמְקִים מֵאִזְמֵל־הַמְּנַתְּחִים הַגַּס.

מנגינות מסוימות

מוּזִיקָה זוֹ הִיא חֹמֶר לַמַּחֲשָׁבָה! בְּעֵת הַאֲזָנָה – תִּשָּׁאֵר קַר־רוּחַ,

רַק לְאַחַר אַרְבַּע, חֲמֵשׁ שָׁעוֹת תָּחוּשׁ אֶת מְלוֹא כֹּחָהּ.

הקנאי לטוהר הלשון

נֶחֱרָץ אַתָּה לְטַהֵר אֶת הַלָּשׁוֹן מִמִּלִּים זָרוֹת;

אֱמוֹר לִי, אִם כֵּן, יְדִידִי, אֵיךְ לוֹמַר פֶּדַנְט בְּגֶרְמָנִית.

האפשרות

אִם מֻנַחַת הַטָּעוּת, כְּאֶבֶן־יְסוֹד בָּאֲדָמָה לְמַטָּה,

בּוֹנִים וּבוֹנִים עָלֶיהָ וּלְעוֹלָם לֹא תִּתְגַּלֶּה בָּרַבִּים.

חזרה

מֵאָה פְּעָמִים, אֶלֶף, אֶחֱזֹר וְאֹמַר לָכֶם: טָעוּת הִיא טָעוּת!

אִם טָעָה הַגָּדוֹל בָּאִישִׁים, אִם טָעָה הַקָּטָן.

שיעורים מסוכנים

נַתְּחוּ, נַתְּחוּ אֲדוֹנִים, מִנִּתּוּחַ לוֹמֵד הַתַּלְמִיד;

אַךְ אוֹי לַצְּפַרְדֵּעַ, הַנֶּאֱלֶצֶת לְהַעֲנִיק לָכֶם רֶגֶל!

הראי הנאמן

מַעְיָן צָלוּל, אֵינְךָ מְעַוֵּת אֶת מַרְאֵה חֲלוּק־הָאֶבֶן, רַק מְקָרְבוֹ לָעַיִן;

כָּךְ רוֹאֶה אֲנִי אֶת הָעוֹלָם, כְּשֶׁאַתָּה מְתָאֲרוֹ.

שיטות האילוף

כְּלָבִים אָרִיסְטוֹקְרָטִיִּים נוֹהֲמִים עַל קַבְּצָנִים;

אַךְ שְׁפִּיץ דֶּמוֹקְרָטִי אֲמִתִּי נוֹבֵחַ עַל גֶּרֶב מֶשִׁי.

אל לא מעטים

תְּחִלָּה סְבָאתֶם עַל שֻׁלְחַן הַגְּדוֹלִים, עַכְשָׁו תְּבַקְּשׁוּ לְהַפִּילָם;

מֵעוֹלָם לֹא אָמְרוּ טַפִּילִים תּוֹדָה לְבַעַל הָאַכְסַנְיָה.

תחבולה

כְּתֹב מֵאֲמָרֶיךָ רַק בְּעִלּוּם־שֵׁם, וְכָךְ תּוּכַל

לְהַלֵּל בְּפֶה מָלֵא אֶת יְצִירוֹתֶיךָ, אִישׁ לֹא יַרְגִּישׁ.

משפטי המוטו

הַכְתֵּר תָּמִיד אֵיזֶה מוֹטוֹ עַל מַאֲמָרֶיךָ, הֵם מְעִידִים

עַל כָּל הַמַּעֲלוֹת, שֶׁאֵין חָשִׁים בָּהֶן בְּךָ.

באין אפשרות לגמול

אַתָּה מַשְׁמִיץ, וְגַם גּוֹזֵל אֶת חֲבֵרֶיךָ! לְהַשְׁמִיצְךָ

אֵין צֹרֶךְ, אַף אֵין דְּבַר־אשֶׁר רָאוּי לִגְזֹל מִמְּךָ.

היוצא מן הכלל

“מַדּוּעַ אֵינְךָ מוֹכִיחַ אוֹתוֹ בְּפֻמְבִּי?” כִּי הוּא יָדִיד.

אֶת הַיָּדִיד, כְּמוֹ אֶת לִבִּי, בִּדְמָמָה אוֹכִיחַ.

אל הפיליסטרים

אַל תַּעַלְצוּ בַּפַּרְפָּר: בֶּן הַבְּלִיַּעַל יָלַד לָכֶם זָחַל,

שֶׁיְּחַסֵּל לָכֶם אֵת הַכְּרוּב הַנֶּהְדָּר, מַמָּשׁ מִתּוֹךְ הַצַּלַּחַת.

האלמנך של שילר לשנת 1796

תְּחִלָה תְּרוֹמֵם אוֹתָנוּ אֶל הָאִידֵאָלִים אַךְ מִיָּד

תַּפִּיל אוֹתָנוּ חֲזָרָה אֶל הַטֶּבַע; סָבוּר אַתָּה כִּי נוֹדֶה לְךָ עַל כָּךְ?

הטרדן

מְבַקֵּשׁ אַתָּה אַחַת וּלְתָמִיד לָתֵת לִי חַיֵּי נֶצַח?

עֲשֵׂה שֶׁלֹּא יְשַׁעֲמֵם לִי בָּעוֹלָם הַזֶּה.

בארבע עיניים

רַבִּים מִתְפָּאֲרִים, שֶׁיֵּשׁ לָהּ הֲבָנָה; אֲנִי מַאֲמִין: כְּלַפֵּי זֶה

שֶׁאוֹתוֹ תֹּאהַב בְּכָל פַּעַם בֶּאֱמֶת יֵשׁ לָהּ הֲבָנָה.

ההיסטוריה

הָעוֹלָם מִתְרַחֵב בְּהַתְמָדָה וּדְבָרִים חֲדָשִׁים קוֹרִים,

אֲהָהּ! הַהִיסְטוֹרְיָה מִתְאָרֶכֶת בְּהַתְמָדָה וְהַלֶּחֶם נַעֲשֶׂה קָצָר.

“מעלות הנשים” לשילר

³

מִן הַהַתְחָלָה אֵין הַשִּׁיר נִקְרָא הֲכִי טוֹב; אֶקְרָא מִן הַסּוֹף,

בַּיִת אַחַר בַּיִת, וְהוּא נִשְׁמָע יָפֶה בְּהֶחְלֵט.

כוחות לא שווים

הַמְּשׁוֹרְרִים שֶׁלָּנוּ רְדוּדִים; אֶפְשָׁר הָיָה לְאַזֵּן אֶת הָאָסוֹן,

אִלְמָלֵא הָיָה לַמְּבַקְּרִים, אֲהָהּ, שְׁאָר־רוּחַ כֹּה רָב.

סקרנות

רָצִיתִי לִרְאוֹת פַּעַם: צִפִּיתִי פַּעַם מִן הַיְּדִידִים,

הַמְּהִירִים בְּגִלּוּי כָּל נְקֻדַּת־תֻּרְפָּה, לִרְאוֹת אֶת הַטּוֹב!

חיפזון אומלל

אֲהָהּ, אֵיךְ שָׁאֲגוּ הֵם “חֹפֶשׁ” וְ“שִׁוְיוֹן,” רָצִיתִי לְהִצְטָרֵף מִיָּד,

אַךְ כֵּיוָן שֶׁגֶּרֶם־הַמַּעֲלוֹת נִרְאָה לִי אָרֹךְ מִדַּי – קָפַצְתִּי מִן הַגַּג.

הגופה

אֲהָהּ, רַק גּוּפָתִי הִיא הַמְּהַלֶּכֶת עוֹד בָּאַלְמָנָכִים,

כְּבָר מִזְּמַן שָׁטָה וְעָבְרָה הַנְּשָׁמָה אֶת נְהַר הַלֶּתֵי.

הביטחון

רַק הָרַמָּךְ הַלּוֹהֵט, הָאַמִּיץ, יִקְרֹס בְּמַסְלוּל הַמֵּרוֹץ.

בְּצַעַד זָהִיר וּמָדוִּד צוֹעֵד הַחֲמוֹר בִּשְׁבִילוֹ.

אנשי המעשה

אַיִן וָאֶפֶס בְּעֵינֵיכֶם כָּל שֶׁלֹּא יִמָּדֵד בַּסְּאָה,

וְלֹא יֵאָרֵז בַּחֲבִילוֹת, וְלֹא יֵעָרֵם בְּמַחְסָנִים.

האופי הלאומי הגרמני

גֶּרְמָנִים, לַשָּׁוְא תִּקְוַתְכֶם לְהֵהָפֵךְ לְאֻמָּה,

הִשְׁתַּדְּלוּ, כִּי יֵשׁ בְּכֹחֲכֶם, לְהֵהָפֵךְ לִבְנֵי־אָדָם.

התפקיד

מִי חִבֵּר אֶת הַחֲרוּזִים? יִקְשֶׁה עֲלֵיכֶם לְנַחֵשׁ;

נַסּוּ לְהַפְרִיד, אִם תּוּכְלוּ, אַתֶּם הַמְּבַקְּרִים!

¹

הִתְלַהֲטָה לֶחְיוֹ בְּכֶפֶל לַהַט

מִכֹּחַ נְעוּרִים שֶׁלֹּא יִבְּלּוּ לָעַד,

וּמִן הָאֹמֶץ, שְׁעָתוֹ מַגַּעַת

לִגְבֹּר עַל קְשִׁי עוֹלָם אֲטוּם־מַבָּט,

מֵאֱמוּנָה, הַמִּתְעַלָּה בְּבִטְחוֹן־צַעַד

תִּפְרֹץ, אוֹ סַבְלָנִית תִּפְשֹׁט לְאַט,

כְּדֵי שֶׁהַטּוֹב יִפְעַל, יִצְמַח, יַשְׁפִּיעַ

שֶׁיּוֹם הָאֲצִילוּת סוֹף סוֹף יַגִּיעַ.

הָאָדָם יִתְנַסֶּה, זֶה לַכֹֹּל נָכוֹן,

בְּאשֶׁר אַחֲרוֹן וּבְיוֹם אַחֲרוֹן.