מַהַדֵב, אֲדוֹן הָאָרֶץ,

      בָּא, יוֹרֵד מִזְבוּל עֶלְיוֹן,

      כְּדֵי לִהְיוֹת כִּבְנֵי־הָאָרֶץ

      אַף לָחוּשׁ גִּיל וְיָגוֹן.

      מִתְגּוֹרֵר הוּא פֹּה עִמָּנוּ

      וּבַכֹּל הוּא מִתְנַסֶּה.

      אִם לַעֲנשׁ וְאִם לִסְלֹחַ

      אֲנָשִׁים כְּאִישׁ יִרְאֶה.

סָקַר אֶת הָעִיר כְּנַוָּד מִכָּל עֵבֶר,

גְּדוֹלִים – בַּחֲשָׁד, וּקְטַנִּים, בִּיפִי־סֵבֶר,

בָּעֶרֶב יָצָא לָנוּד הָלְאָה מִזֶּה.

      בְּשִׂימוֹ פְּעָמָיו לַדֶּרֶךְ,

      עִם אַחֲרוֹן בָּתֵּי קִרְיָה,

      הוּא רוֹאֶה יַלְדָּה מֻפְקֶרֶת,

      שְׂרַק לֶחְיָהּ, יְפֵהפִיָּה.

      “תְּבֹרְכִי, הַבַּת!” – "קָטֹנְתִּי!

      נָא חַכֵּה, אֲנִי בָּאָה". –

      “מִי וּמָה אַתְּ?” – "בַּיַדֶּרָה,

      וְזֶהוּ בֵּית הָאַהֲבָה".

נָעָה לָצֵאת בִּמְחוֹל מְצִלְתַּיִם;

בְּחֵן מַעְגָּל הִיא רוֹקַעַת רַגְלַיִם,

נוֹטָה, מִתְכּוֹפֶפֶת, לוֹ זֵר מַגִּישָׁה.

      אֶל הַסַּף אוֹתוֹ מוֹשֶׁכֶת,

      וּמִשָּׁם בְּעֹז לִפְנִים.

      "זָר נָאֶה, בְּאוֹר נִבְרֶשֶׁת

      הַבִּקְתָּה מִיָּד אַנְעִים.

      אִם עָיֵף, אָשִׁיב נַפְשֶׁךָ,

      לְרַגְלֶיךָ – שִׁכָּכוֹן.

      יְתְמַלְּאוּ כָּל רְצוֹנֶיךָ,

      רֹגַע, עֹנֶג אוֹ לָצוֹן".

סְבָלוֹת מְדֻמִּים, בִּמְסִירוּת הִיא מַרְגַעַת.

הָאֵל מְחַיֵּךְ; הוּא רוֹאֶה זְחוּחַ־דַּעַת

פּוֹעֵם לֵב־אֱנוֹשׁ מִתּוֹךְ תְּהוֹם־דֵּרָאוֹן.

      הוּא דּוֹרֵש שֵׁרוּתֵי־עֶבֶד;

      טוּב לִבָּהּ יֵעוֹר, יִגְבַּר,

      בַּיַּלְדָּה גּוֹבֵר הַטֶּבַע

      עַל לַהֲטוּטֵי עָבָר.

      כַּךְ בִּמְקוֹם לִבְלוּב תִּפְרַחַת

      פְּרִי הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּשׁ;

      אִם לָרֶגֶשׁ הִיא נִכְנַעַת,

      אַהֲבָה כְּבָר תִּתְרַחֵשׁ.

לִבְחֹן אוֹתָהּ עוֹד, לִבְחֹן כֶּפֶל־כִּפְלַיִם

בּוֹחֵר הַיּוֹדֵעַ תְּהוֹמוֹת וְשָׁמַיִם

בַּחֵשֶׁק, עִנּוּי וְסֵבֶל לוֹחֵשׁ.

      מְנַשֵּׁק הוּא הַלְּחָיַיִם,

      אַהֲבָה הִיא מְעֻנָּה,

      הִיא שְׁבוּיָה בַּנְּחֻשְׁתַּיִם

      וּבוֹכָה לָרִאשׁוֹנָה;

      לְרַגְלָיו הִיא, מַעֲיָנֶיהָ

      לֹא אֶתְנָן, חֶדְוַת־בָּשָׂר,

      כֹּה גְּמִישָׁה, אַךְ אֵיבָרֶיהָ

      אָהּ, בּוֹגְדִים בָּהּ עִם הַזָּר.

וְכָךְ אֱלֵי חַג מְעַנֵּג עַל יָצוּעַ

יָכִינוּ צָעִיף מַאֲפִיל וְרָגוּעַ

שָׁעוֹת־שֶׁל־הַלַּיִל אֶת מַטְוֶה־הַיְּקָר.

      מְעֻנֶּגֶת הִיא נִרְדֶּמֶת,

      וּבְקוּמָהּ מִנִּים חָטוּף,

      עַל חָזָהּ תִּמְצָא נִדְהֶמֶת

      מֵת אוֹרְחָהּ זֶה הָאָהוּב.

      בִּצְעָקָה עָלָיו גּוֹחֶנֶת;

      לֹא יֵעוֹר עוֹד יַקִּירָהּ.

      הַגְוִיָּה הַמְּאֻבֶּנֶת

      כְּבָר נִשֵּׂאת לַבְּעֵרָה.

בָּא קוֹל כֹּהֲנִים, אַשְׁכָּבָה תִּשָּׁמֵעַ,

תֶּחֱצֶה הֶהָמוֹן בְּמֵרוֹץ מִשְׁתַּגֵּעַ.

“אַךְ לָמָּה לַבּוֹר תִּדָּחֲקִי, נַעֲרָה?”

      לְמַטָּה תִּצְנַח בְּבַעַת,

      צִוְחָתָהּ בַּכֹּל תַּעֲבֹר:

      "הַחֲזִירוּ לִי הַבַּעַל!

      אֲבַקְּשֵׁנוּ עֲדֵי בּוֹר.

      גּוּף דּוֹמֶה לְאֵל־תִּפְאֶרֶת

      הֲלְאֵפֶר הוּא יֻשְׁחַת?

      לִי הָיָה! לֹא לְאַחֶרֶת!

      אוֹ, רַק לֵיל־עִנּוּג אֶחָד!"

שָׁרִים כֹּהֲנִים: "כָּאן נִשָּׂא הַזְּקֵנִים,

הַתַּשִּׁים מִשָּׁנִים, וְקָרִים מִזְּמַנִּים.

הַנֹּעַר נִשָּׂא, טֶרֶם תַּשׁ וְנִרְעַד.

      תּוֹרָתֵנוּ כָּךְ אוֹמֶרֶת:

      בַּעֲלֵךְ הוּא לֹא הָיָה.

      חַיָּה אַתְּ כְּבַיַּדֶּרָה,

      מֵחוֹבָה הִנֵּךְ פְּנוּיָה.

      רַק עִם גּוּף הַצֵּל מַגִּיעַ

      אֶל מַמְלֶכֶת הַמֵּתִים.

      רַק הָרַעְיָה עִם בַּעַל:

      זוֹ חוֹבָה, גַּם מוֹנִיטִין.

הֵרִיעַ שׁוֹפָר לְקִינָה מְקֻדֶּשֶׁת!

הוֹ, קְחוּ הָאֵלִים! עִם הָאֵשׁ הַלּוֹחֶשֶׁת,

הוֹ, קְחוּ אֶת הָעֶלֶם, אֶת פְּאֵר־הַיָּמִים!"

      הַזִּמְרָה בָּהּ מְחַזֶּקֶת

      בְּלִי רַחֵם עָקַת הַלֵּב;

      בִּכְמִיהָה הִיא מְזַנֶּקֶת

      אֶל הַמָּוֶת הַלוֹהֵב.

      אָז יִסַּק הָאֵל־הָעֶלֶם

      מִן הַלֶּהָבָה פִּתְאוֹם,

      וּבִזְרוֹעוֹתָיו, רוֹחֶפֶת,

      גַּם הָאֲהוּבָה תֵּרוֹם.

שְׂמֵחִים הָאֵלִים בַּחוֹטְאִים בִּתְשׁוּבָה;

יְלָדִים מֻפְקָרִים בִּזְרוֹעוֹת־לֶהָבָה

מַעֲלִים בְּנֵי־אַלְמָוֶת אֶל שְׁמֵי הַמָּרוֹם.