מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וָהָלְאָה הָיָה שְׁלֹמֹה הַקָּטָן סוֹפֵר וּמוֹנֶה יוֹם עַל יוֹם וּמְצָרֵף יָמִים לְשָׁבוּעוֹת. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְמַשֶּׁהוּ יַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר.

וּכְשֶׁיָּחוּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ, וְהוּא יַשְׁכִּים לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר – יַתְחִיל הוּא וַחֲבֵרָיו לִלְמֹד בְּפָרָשַׁת “תְּרוּמָה”.

מִבֵּין פְּסוּקֵי פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כְּבָר נוֹדֵף תָּמִיד רֵיחַ הָעוּגוֹת הַמְמֻלָּאוֹת פְּרָגִים – הַיְדוּעוֹת בְּשֵׁם “כִּיסוֹנֵי־הָמָן”.

וְאֵין הַכִּיסוֹנִים חֲבִיבִים עָלָיו כָּל־כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁחֲבִיבִים עָלָיו יְמֵי הַפּוּרִים וְהַחֹפֶשׁ לִשְׁנֵי יָמִים וָחֵצִי: מֵחֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל “תַּעֲנִית אֶסְתֵּר” עַד מוֹצָאֵי יוֹם “שׁוּשַׁן פּוּרִים”.

מֵחֻפְשׁוֹ שֶׁל פּוּרִים – אַךְ הַפְסָקָה קְטַנָּה שֶׁל יָמִים מוּעָטִים עַד לְחֹדֶשׁ הַגְּאֻלָּה וְהַחֹפֶשׁ.

וְאָהַב שְׁלֹמֹה הַקָּטָן אֶת כִּיסוֹנֵי־הָמָן, אֶת יְמֵי הַפּוּרִים, אֶת הַמְּגִלָּה וַאֲפִלּוּ אֶת תַּעֲנִיתָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר.

אַךְ אֶת הַמְּגִלָּה עַצְמָהּ אֵינוֹ מֵבִין. הַרְבֵּה הוּא מִתְקַשֶּׁה בָּהּ; וּמְקַוֶּה הָיָה שֶׁבְּ“תַרְגּוּם שֵׁנִי” יִמְצָא תֵּרוּצִים לִקֻשְׁיוֹתָיו, וְאָמְנָם בְּשָׁנָה זוֹ עָשָׂה הָרַבִּי אֶת רְצוֹן תַּלְמִידָיו וְלָמַד עִמָּהֶם “תַּרְגּוּם שֵׁנִי”. כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמְנָם יָפֶה בְּעֵינָיו מְאֹד מְאֹד; מְשַׁעֵר הוּא, שֶׁעַל כִּסֵּא כָּזֶה טוֹב מְאֹד לָשֶׁבֶת אַף כִּי הוּא הָיָה מְפַחֵד מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת, הָעוֹמְדִים מִימִין הַמֶּלֶךְ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

רְצוּיָה בְּעֵינָיו גַּם מַלְכַּת שְׁבָא, אַף כִּי אֵינֶנָּה יְפַת־תֹּאַר כְּלָל; וּמְשַׁעֵר הוּא, שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בִּבְנוֹת אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, וְהָרְאָיָה: שֶׁטָּרְחָה וּבָאָה לִרְאוֹת אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

אַךְ מָה עִנְיַן כָּל זֶה לַמְּגִלָּה וּלְקֻשְׁיוֹתָיו?

קָשֶׁה לוֹ עַל אֶסְתֵּר, מִפְּנֵי מָה לֹא הִגִּידָה אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ? הֵן לוּ הָיְתָה מַגֶּדֶת לַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא בַּת יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה בְּוַדַּאי יוֹתֵר חֲשׁוּבָה וְיוֹתֵר מְיֻחֶסֶת, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ בָּהּ יוֹתֵר.

וְקָשֶׁה לוֹ עַל מָרְדְּכַי, שֶׁיָּשַׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בְּמָקוֹם שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ עֵרוּבִין, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וּמִי אֵפוֹא הָיָה נוֹשֵׂא לוֹ אֶת הַטַּלִּית בִּימֵי הַשַּׁבָּתוֹת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת?

וְעוֹד הַרְבֵּה קֻשְׁיוֹת הָיוּ לוֹ עַל הַמְּגִלָּה; אֲבָל הַקֻּשְׁיָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא אֶצְלוֹ עַל גְּזֵרַת הַפַּרְסִים: “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד… טַף וְנָשִׁים”.

אֵיךְ זֶה לֹא יָרֵא הַפַּרְסִי, שֶׁמָּא עַד שֶׁהוּא בָּא לַהֲרֹג אֶת הַיְּהוּדִי, יַשְׁכִּים אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְיַהַרְגֵהוּ?! הֲלֹא יֵשׁ דִּין בְּיִשְׂרָאֵל: “הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ!”

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוֹ נִכְנַס עַתָּה פַּרְסִי אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ פַּרְסִים רַבִּים לְבֵיתָם, וְאָמְרוּ לְאָבִיו, שֶׁהֵם בָּאוּ לַהֲרֹג אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה שֶׁלּוֹ, מֶה הָיָה אַבָּא עוֹשֶׂה אָז?

בְּאִמּוֹ יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁהִיא אֵינָה יְכוֹלָה לַהֲרֹג אִישׁ, אֲבָל הִיא הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת בְּוַדַּאי עִם פַּרְסִי זֶה בְּדֶרֶךְ פָּשׁוּט וְקַל: הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּצִפָּרְנֶיהָ אֶת עֵינָיו, וְעַתָּה – לֵךְ וּמְצָא אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה בְּמִשּׁוּשׁ, וַהֲרֹג אוֹתוֹ.

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוּ הָיָה הוּא – שְׁלֹמֹה הַקָּטָן – שָׁב מִן הַחֶדֶר הַבַּיְתָה וּמוֹצֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ כְּפוּתִים… אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם… סַכִּינִים בִּידֵיהֶם…אַבָּא וְאִמָּא פְּשׁוּטֵי צַוָּאר… אֵינָם יְכוֹלִים לְדַבֵּר, רַק הֵם מַבִּיטִים אֵלָיו, אֶל שְׁלֹמֹה’לֶה…

וְאֶגְרוֹפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְרוֹמְמִים מֵעַצְמָם בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר. עֵינָיו תִּמָּתַחְנָה. שְׂפָתָיו תִּפָּשַׂקְנָה. שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת מִכַּעַס וְקוֹמָתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל הַגִּבּוֹר הַקָּטָן הַזֶּה נוֹטָה עַל צִדָּהּ. – נָכוֹן הוּא לְהִתְנַפֵּל עַל הַפַּרְסִים הָרַצְחָנִים, בְּרוּאֵי דִמְיוֹנוֹ.

“בְּרַגְלַי הָיִיתִי בּוֹעֲטָם! בְּאֶצְבְּעוֹתַי הָיִיתִי קוֹרֵעַ אֶת בִּטְנָם! בִּשִׁנַּי הָיִיתִי מְשַׁבֵּר אֶת חַרְבוֹתָם! בְּכֻלִּי־שֶׁלִּי הָיִיתִי מִתְנַפֵּל עַל כֻּלָּם יַחַד וּ…וּ…וּ…וּמְאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָהֶם!”

“אָבָק! אָבָק וּפִיחַ!”

אַשְׁרֵי הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים בְּרֶגַע זֶה קָרוֹב לִשְׁלֹמֹה הַקָּטָן.

- - - - - - -

וּבְלֵיל פּוּרִים לַסְּעֻדָּה יָשַׁב שְׁלֹמֹה אֶל שֻׁלְחַן אָבִיו יַחַד עִם כָּל חַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְעִם רֵעֵי אָבִיו וּמַכִּירָיו, שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל בֵּיתָם לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁתּוֹת מְעַט וְגַם שְׁלֹמֹה’לֶה הַקָּטָן בְּתוֹכָם.

הֵן לֹא חִנָּם עָמַד אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב וְהַיּוֹם בַּבֹּקֶר עַל יְמִין אָבִיו בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וְשָׁמַע בְּמִקְרָא מְגִלָּה. קָרָא יַחַד עִם הָ“עוֹלָם”: “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה”; הִכְרִיז עַל יְצִיאַת מָרְדְּכַי בִּלְבוּשׁ תְּכֵלֶת, וְלֹא עָזַב אַף פַּעַם אַחַת אֶת שֵׁם הָמָן בְּלִי בְּעִיטַת רֶגֶל – אִישׁ הוּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְכָל דָּבָר, וַהֲרֵי חַיָּב גַּם הוּא בְּמִצְוַת הַשְּׁתִיָּה כַּדָּת.

כּוֹס אַחַת מָזַג לוֹ אָבִיו, שְׁתַּיִם לָקַח לוֹ בְּעַצְמוֹ. אֶת הָרְבִיעִית הִמְצִיא לוֹ אֶחָד הָאוֹרְחִים, הָאוֹהֵב בִּימֵי הַחוֹל לִצְבֹּט לְחָיֵי נְעָרִים; בְּשַׁבָּת – לְהַגִּישׁ אַבְקַת־הַטַּבַּק לִנְחִירֵי יְלָדִים, וּבִימֵי שִׂמְחָה – לְשַׁכְּרָם.

אוֹהֵב יְלָדִים הוּא אוֹרֵחַ זֶה…

שְׁלֹמֹה’לֶה הוּא שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת בְּשִׂמְחַת הַפּוּרִים. יוֹשֵׁב הוּא עַל מְקוֹמוֹ, וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ לְגֹבַהּ וּלְרֹחַב. הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה גָדוֹל…

וּמַרְגִּישׁ הוּא, שֶׁכָּל אֲבָרָיו יַעַלְזוּ… כָּל אֶחָד מֵאֲבָרָיו עָלֵז לְעַצְמוּ… עַד שֶׁאֵין הֶמְשֵׁךְ בֵּין אֲבָרָיו… יְכוֹלָה, לְמָשָׁל, הַיָּד לָנוּחַ לָהּ פֹּה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְרַגְלָיו – שְׁטוּחוֹת שָׁמָּה לְפִנָּה זוֹ; וְיָכוֹל, לְמָשָׁל, הַלֵּב לַחְשֹׁב וְלַחְפֹּץ, שֶׁיָּקוּם וְיֵלֶךְ מִפֹּה לְשָׁם, וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ יְכוֹלִים בְּכָל זֹאת לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָם.

שָׂמֵחַ הוּא.

וּלְמַלְאוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְחֶבְרַת “הַמְשַׂחֲקִים” נִכְנְסָה.

הִנֵּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ הַטִּפֵּשׁ… הָמָן הַמִּינִיסְטֶר…זֶרֶשׁ הַפְּרוּצָה, הַמְמָרֶטֶת אֶת לְחָיֵי הַמִּינִיסְטֶר… בְּכָל פַּעַם… וַיְזָתָא הַקָּטָן…

וְיוֹדֵעַ הוּא אָמְנָם שֶׁ“אֲחַשְוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ” הוּא זְבֻלוּן הַשַּׁמָּשׁ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת; וְהָמָן הַמִּינִיסְטֶר אֵינוֹ אֶלָּא בּוּנִים הַקַּצָּב; וְזֶרֶשׁ – אֶלְיָקִים בֶּלְפָר¹ בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה; וּ“וַיְזָתָא הַקָּטָן” הוּא הַנַּעַר הַמְשָׁרֵת בְּבֵית־הָאוֹפִים – יוֹדֵעַ הוּא אֶת כֻּלָּם, אֲבָל בְּכָל זֹאת… עַתָּה הֵם… מַה שֶׁהֵם!

וּמָלֵא הוּא עֶבְרָה; וְחָפֵץ הוּא לְהִתְרוֹמֵם, לְהִתְנַפֵּל עַל וַיְזָתָא, לְהַרְאוֹת לוֹ בְּאֶגְרוֹפוֹ אֶת כְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשַׁן.

“תְּקִיעָה אַחַת בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו, לְפָחוֹת!”

וְיָדַע הַקָּטָן הַזֶּה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים!”

וְהוּא… כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְרוֹמֵם… עוֹמֵד הוּא עַל רַגְלָיו… אֲבָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִתְנוֹעֲעִים… הַשֻּׁלְחָן רוֹקֵד… הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ!……

וְהֵמָּה צוֹעֲקִים, שֶׁהוּא נוֹפֵל!

–אֵיךְ זֶה נָפַלְתִּי בֶּאֶמֶת?

– שִׁכּוֹר הוּא, שְׁלֹמֹה’לֶה – קוֹרְאִים אַחֲרָיו – שְׁלֹמֹה’לֶה שִׁכּוֹר!

וְאִמָּא נוֹשְׂאָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, מְלַקֶּקֶת אֶת צִדְעֵי מִצְחוֹ, לוֹחֶשֶׁת עָלָיו לַחַשׁ, כּוֹאֶבֶת וְאוֹמֶרֶת: “אַלְלַי לִי, עַיִן־הָרָע שָׁלְטָה בּוֹ, צִפּוֹרִי!”

אִמָּא הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל מִטָּתָהּ וְצִוְּתָה אוֹתוֹ שֶׁיִּישַׁן; אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן… הוּא עֵר וּמִתְהַלֵּךְ בְּחוֹצוֹת שׁוּשַׁן…

וְאֶת וַיְזָתָא הוּא פּוֹגֵשׁ.. וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים רוֹכְבִים עַל אֲחַשְׁתְּרָנִים, וַאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל רַמָּכִים; וְרַמָּכִים – עַל רַמָּכִים, הָמָן מְקַלֵּל אֶת זֶרֶשׁ, וְזֶרֶשׁ מַכָּה אֶת הָמָן.

וּוַיְזָתָא נִגַּשׁ וְאוֹמֵר לוֹ: שְׁלֹמֹה’לֶה!? חָפֵץ אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ!

– אוֹתִי אַתָּה חָפֵץ לַהֲרֹג? –מִשְׁתּוֹמֵם הוּא – אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת אָבִיךָ!

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא יְקַלֵּל עוֹד אֶת אִמִּי!

– גּם אֶת אִמְּךָ אֶהֱרֹג.

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא תַכֶּה עוֹד אֶת אָבִי!

– אֶת בָּתֵּיכֶם, אֶת כָּל הַבָּתִּים הַלָּלוּ אֶהֱרֹס, אַחֲרִיב אֲנַתֵּץ – תֵּל עָפָר אֲשִׂימֵם!

– לֹא אֲנִי בְּנִיתִים וְלֹא אֲנִי אֶהְיֶה צָרִיךְ לִבְנוֹת אוֹתָם מֵחָדָשׁ!

– גַּם אוֹתְךָ אֶהֱרֹג!

– אוֹתִי? וּמַה בְּכָךְ? הִנְנִי לְפָנֶיךָ – פְּשׁוֹט צַוָּאר, הָרְגֵנִי!

וּמַבִּיט שְׁלֹמֹה’לֶה עַל צַוָּארוֹ הָרַךְ שֶׁל וַיְזָתָא, עַל עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, הָרָצוֹת וְשָׁבוֹת, עַל הַגּוּף הַקָּטָן הַמִּתְנוֹעֵעַ.

יוֹדֵעַ הוּא בְּבֵרוּר, שֶׁאִם רַק יִגַּע בְּסַכִּינוֹ אֶל חֶלְקַת צַוָּארוֹ שֶׁל הַקָּטָן וַיְזָתָא יֵצֵא דָם.

“דָּם!!!”

הוּא הִתְחַלְחֵל וְהֵקִיץ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ בִּצְעָקָה: “דָּם!!!”