(בְּדוּתָא)

עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן אֲנִי חָפֵץ לְסַפֵּר לָכֶם הַפַּעַם, בָּנִים. וְאוּלָם לֹא עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן, שֶׁאַתֶּם רוֹאִים עַכְשָׁו עַל מַפַּת הָאָרֶץ בְּחֵלֶק אַסְיָה; אֶלָּא עַל פָּרַס וְשׁוּשַׁן אֲשֶׁר בַּמְּגִלָּה, מְקוֹם הָרֶכֶשׁ וְהָאֲחַשְׁתְּרָנִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים. שָׁם כָּל עֲצֵי הַגַּנִּים רַק גְּפָנִים, וְכָל צִמְחֵי הַשָּׂדֶה – שׁוֹשַׁנִּים מְשַׁכְּרוֹת בְּרֵיחָן הַנִּפְלָא. וּמַעְיְנוֹת־הָאָרֶץ נוֹבְעִים אַךְ יַיִן וְשֵׁכָר. וְיוֹצְאִים הַמַּעְיָנוֹת וְשׁוֹטְפִים עַל פְּנֵי שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה, אֲשֶׁר מִסָּבִיב לְשׁוּשַׁן – מֵהֹדּוּ וְעַד כּוּשׁ. לֹא יִפָּלֵא אֵפוֹא אִם כָּל יוֹשְׁבֵי הַמְּדִינוֹת הָהֵן הֵם תָּמִיד שִׁכּוֹרִים; וְעַל כֵּן אֵינָם הוֹלְכִים בְּרֶגֶל, אֶלָּא רוֹכְבִים עַל סוּסִים וַאֲחַשְׁתְּרָנִים בַּעֲלֵי שְׁמֹנֶה רַגְלַיִם; וּמֵחֶמְלָה עַל הַבְּהֵמוֹת הַלָּלוּ נָתַן לָהֶם אֱלֹהִים שְׁמֹנֶה רַגְלַיִם: אַרְבַּע בִּשְׁבִילָם, וְאַרְבַּע בִּשְׁבִיל בַּעֲלֵיהֶם. וְכָל הַשְּׁבָטִים שָׁם – שַׁרְבִיטֵי זָהָב; וּבְנֵי אָדָם אֵינָם אוֹכְלִים שָׁם אֲרֻחוֹת עֶרֶב וּבֹקֶר, אֶלָּא מִשְׁתָּאוֹת וּסְעֻדּוֹת; וּכְשֶׁהֵם מְדַבְּרִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הֵם מְדַבְּרִים בַּחֲרוּזִים וּבְנִגּוּן.

וּמַלְאַךְ־הַמָּוֶת לֹא יָסוּר אֶל הָאָרֶץ הַהִיא. עַל־כֵּן אֵין בְּנֵי־אָדָם מֵתִים שָׁם כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ, אֶלָּא נִתְלִים, נִסְקָלִים וְנֶהֱרָגִים בִּגְזֵרַת הַמַּלְכוּת. וּבָאָרֶץ הַהִיא אֵין תּוֹשָׁבִים עֲנִיִּים וְחָפְשִׁים: כָּל אֲנָשֶׁיהָ הֵם, אוֹ אֲצִילִים אוֹ עֲבָדִים; וְכָאֵלֶּה כֵּן גַּם אֵלֶּה שׁוֹתִים יַיִן הַרְבֵּה: הָרִאשׁוֹנִים שׁוֹתִים מִטּוּב לֵב, וְהָאַחֲרוֹנִים – מֵאֹנֶס. כִּי אוֹהֲבִים בְּנֵי שׁוּשַׁן לְשַׁכֵּר אֶת עַבְדֵיהֶם וּמַצִּיגִים אוֹתָם אַחֲרֵי כֵן לְרַאֲוָה לְעֵינֵי בְּנֵיהֶם הַקְּטַנִּים, לְהַבְזוֹת בְּעֵינֵיהֶם אֶת הַשְּׁתִיָּה. זֶה דֶרֶךְ כָּל אֲצִילֵי שׁוּשַׁן: שׁוֹתִים הֵם לְשָׁכְרָה וּמִבְּנֵיהֶם הֵם דּוֹרְשִׁים שֶׁיִּהְיוּ נְזִירִים מִיַּיִן.

וְגַנִּים וּפַרְדֵּסִים רַבִּים יֵשׁ בְּשׁוּשַׁן, וְהָעֲמָקִים מְלֵאִים שׁוֹשַׁנִּים וּפְרָחִים בַּעֲלֵי צְבָעִים שׁוֹנִים: יֵשׁ בָּהֶם אֲדֻמִּים כְּאֵשׁ, וְיֵשׁ לְבָנִים כְּשֶׁלֶג, עַד שֶׁנִּדְמֶה לְךָ, שֶׁאַתָּה נָתוּן בֵּין אֵשׁ לָשֶׁלֶג; וְהֵם צוֹמְחִים לְרַגְלֶיךָ בְּסֵדֶר נִפְלָא עַד כִּי יֵשׁ אֲשֶׁר תְּדַמֶּה כִּי הוֹלֵךְ אַתָּה עַל מַרְבַדֵּי חוּר, כַּרְפַּס וּתְכֵלֶת אֲחוּזִים בְּחַבְלַי בּוּץ וְאַרְגָּמָן.

וְאוּלָם פַּרְדֵּס אֶחָד יֵשׁ בְּשׁוּשַׁן, אֲשֶׁר עֵצָיו עוֹשִׂים פֵּרוֹת נִפְלָאִים בְּטַעְמָם וּבְמַרְאֵיהֶם, פֵּרוֹת שֶׁאֵין מָשְׁלָם בְּכָל מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע הַמְּדִינוֹת; וְאִם יָסוּר שָׁמָּה אִישׁ זָר וְאָכַל מִפֵּרוֹתָיו – וְטָעַם בָּהֶם טַעַם מִבְחַר פְּרִי אַרְצוֹ, וּמִתְוַכְּחִים לִפְעָמִים בְּנֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשֶׁבַע הַמְּדִינוֹת אִישׁ עִם רֵעֵהוּ. זה אומר: “מִמִּבְחַר פְּרִי אַרְצִי הֵם פֵּרוֹת הַפַּרְדֵּס הַזֶּה!” וְזֶה אוֹמֵר: “לֹא כִּי מִמִּבְחַר פְּרִי אַרְצִי הֵם!” וְצָדְקוּ גַם אֵלֶּה וְגַם אֵלֶּה: אִישׁ אִישׁ טוֹעֵם בָּהֶם אֶת הַטַּעַם הַטּוֹב וְהַמָּתוֹק לְחִכּוֹ. אֲבָל אֶת הַטַּעַם הָאֲמִתִּי, אֲשֶׁר לִפְרִי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה – לֹא טָעֲמוּ עוֹד הָאֲנָשִׁים הָהֵם; אֵין חָכָם מְסֻגָּל לָזֶה.

וְאוּלָם נִפְלָא הָיָה טַעַם הַפֵּרוֹת הָאֵלֶּה רַק בְּשָׁעָה שֶׁאָכְלוּ אוֹתָם בְּצֵל עֲצֵי הַפַּרְדֵּס הַנִּפְלָא; וְכַאֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּם מִמְּקוֹמָם פָּג טַעְמָם וְרֵיחָם נָמַר, וְגַם יָפְיָם סָר מֵהֶם. וְעוֹד סְגֻלָּה נִפְלָאָה הָיְתָה בַּפֵּרוֹת הָאֵלֶּה: אִם בֵּרַךְ עֲלֵיהֶם אוֹכְלָם, הִשְׁפִּיעוּ עָלָיו רוּחַ חֶדְוָה וְשָׂשׂוֹן, וַיָּאִירוּ אֶת עֵינָיו וְאֶת שִׂכְלוֹ; וְאִם אֲכָלָם בְּלִי בְּרָכָה, נָסְכוּ עָלָיו רוּחַ שִׁכָּרוֹן, וַיְהִי מִתְהוֹלֵל וּמִשְׁתַּגֵּעַ. וְצִפֳּרִים יָפוֹת וְנִפְלָאוֹת, שֶׁאֵין כְּמוֹהֶן בְּכָל הַיְּעָרוֹת קִנְּנוּ בֵּין עֳפָאֵי הַפַּרְדֵּס, וְהַצִּפֳּרִים אֵינָן מְצַפְצְפוֹת כְּיֶתֶר הַצִּפֳּרִים, אֶלָּא קוֹרְאוֹת: שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!" – וּבַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר תָּקֹמְנָה וְתִקְרֶאנָה: “שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!” וְהִתְנוֹעֲעוּ הָעֵצִים, וְיָפוּחַ הָרוּחַ, וְהִתְפַּתְּחוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים, וְהֵפִיצוּ רֵיחָם הַנֶּחְמָד. וְהִתְעוֹרְרוּ אָז כָּל הַיְשֵׁנִים עַל מִטּוֹתֵיהֶם, וְיָדְעוּ כִּי יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ בְּשׁוּשַׁן. וּבְצֵאת הַשֶּׁמֶשׁ, תִּקְרֶאנָה הַצִּפֳּרִים: “רוּ־צוּ! רוּ־צוּ!” וְיָרוּץ אָז כָּל אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ: הָעֲנִיִּים – אֶל הַשָּׂדוֹת וְהַגַּנִּים, וְהָעֲשִׁירִים – אֶל בָּתֵּי הַמַּשְׁקֶה.

וְכַאֲשֶׁר תַּעֲמֹדְנָה הַצִּפֳּרִים עַל רָאשֵׁי הָעֵצִים וְתִקְרֶאנָה: “הוֹד־הָדָר! הוֹד־הָדָר!” וְיָדְעוּ בְּנֵי שׁוּשַׁן כִּי הִגִּיעַ חֹדֶשׁ אֲדָר, וְעוֹד מְעַט וְהִגִּיעַ הָאָבִיב…

וְאַתָּה אִם תִּשְׁאַל אֶת אַחַד הַשּׁוֹשַׁנִּים: “מִי נָטַע פַּרְדֵּס זֶה?” – וְעָנָה וְאָמַר לְךָ: “אֵינִי יוֹדֵעַ”. כִּי הַשּׁוֹשַׁנִּים הַגֵּאִים אֵינָם רוֹצִים לְגַלּוֹת אֶת הַסּוֹד וּלְהוֹדוֹת עַל הָאֱמֶת; אַךְ אֲנִי אֲגַלֶּה לָכֶם, בָּנִים, מַה שֶּׁהַפַּרְסִים רוֹצִים לְהַסְתִּיר: אֶת הַגַּן הַזֶּה נָטְעוּ הַיְלָדִים בְּנֵי הַגּוֹלִים הָעִבְרִים. כִּי כֵן הָיָה מִנְהָגָן שֶׁל הָאִמּוֹת הָעִבְרִיּוֹת בִּהְיוֹתָן עַל אַדְמָתָן – בְּאֶרֶץ־ישְׂרָאֵל: אִם יָלְדוּ בֵּן אוֹ בַּת וְנָטְעוּ בּגַנָּן נֶטַע רַךְ, וְקָרְאוּ אֶת שֵׁם הַנּוֹלָד עַל שֵׁם הַנֶּטַע. וְגָדְלוּ יַחַד הַיְלָדִים עִם הַנְּטָעִים, וְאָהֲבוּ הַיְלָדִים אֶת נְטִיעֵיהֶם וְהִשְׁקוּם בַֹבֹּקֶר בַּבֹּקֶר וְהֵכִינוּ שָׁם לֶקֶט לַצִּפֳּרִים לְמַעַן תָּבֹאנָה לִבְנוֹת עֲלֵיהֶם אֶת קִנֵּיהֶן וּתְזַמֵּרְנָה בֵּין הָעֳפָאִים וּתְבַעֵרְנָה אַחֲרֵי הֶחָסִיל הַמַּשְׁחִית אֶת הַנְּטִיעִים.

וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּגּוֹלָה, עָקְרוּ הַיְלָדִים אֶת נְטִיעֵיהֶם וּלְקָחוּם וּנְטָעוּם בְּשׁוּשַׁן; וַתְּעוּפֶינָה גַם הַצִּפֳּרִים עִמָּם בַּגּוֹלָה. וּבַבֹּקֶר בָּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב בָּעֶרֶב הִתְאַסְּפוּ יַלְדֵי הָעִבְרִים אֶל הַפַּרְדֵּס, וְיָשְׁבוּ לִפְנֵי נְטִיעֵיהֶם, וְזָכְרוּ אֶת אַרְצָם, אֶת הָרֶיהָ וְאֶת עֲמָקֶיהָ, אֶת הַשָּׁרוֹן וְאֶת הַכַּרְמֶל וְהַלְּבָנוֹן – אָז יָרְדוּ עֵינֵיהֶם דְּמָעֹות חַמּוֹת, וְהִשְׁקוּ הַדְּמָעוֹת אֶת אַדְמַת הַנֵּכָר, וְהִשְׁקוּ אֶת הַמַּטָּעִים, וְהַצִּפֳּרִים הַטּוֹבוֹת לָחֲשׁוּ עֲלֵיהֶם וְאָמְרוּ: "צִי־צוּ! צִי־צוּ! חִישׁ הָנֵצוּ! " וַיְהִי בֵּינֵיהֶם עֵץ אֶחָד, שֶׁשְּׁמוֹ “מָר דְּרוֹר”, וְאוֹתוֹ הֵבִיא נַעַר מִשֵּׁבֶט בִּנְיָמִין; וּנְטִיעָה אַחַת שֶׁשְּׁמָהּ “הֲדַסָּה”, וְאוֹתָהּ נָטְעָה בַּת אֲבִיחַיִל, דּוֹד מָר דְּרוֹר. וַיֶּאֱהַב מָר דְּרוֹר אֶת הֲדַסָּה מְאֹד; וְהִיא הָיְתָה יְתוֹמָה צְעִירָה, וּמָר דְּרוֹר גָּדוֹל מִמֶּנָּה בְּשָׁנִים, וְהוּא כְּבָר בָּנָה לוֹ בַּיִת בְּשׁוּשַׁן; וַיָּבֵא אֶת הֲדַסָּה אֶל בֵּיתוֹ, וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ: “אֲחַכֶּה עַד אֲשֶׁר תִּגְדַּל וְאֶשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה”.

וְלַאֲבִיחַיִל הָיָה עֶבֶד מִבְּנֵי אֲגָג, אֲשֶׁר חָמַל עֲלֵיהֶם שָׁאוּל בֶּן קִישׁ. שְׁתֵּי פְּעָמִים קָרָא לוֹ אֲדוֹנָיו דְּרוֹר, וְהוּא אָהַב אֶת הָעַבְדוּת, וְלֹא רָצָה לָצֵאת לַחָפְשִׁי; וַיִּרְצְעוּ אֶת אָזְנָיו, וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד עֲגִילִים בְּנִקְבֵי אָזְנָיו וַיִּתְגָּאֶה מְאֹד בַּתַּכְשִׁיטִים הָאֵלֶּה עַל כָּל אֶחָיו הָעֲבָדִים. כַּאֲשֶׁר יָצָא אֲבִיחַיִל בַּגּוֹלָה קָרָא לוֹ דְרוֹר בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית. וַיִּקַּח עִמּוֹ גַם הוּא עֲנַף־עֵץ אֶחָד, אֲשֶׁר נָתְנָה לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ הַקּוֹסֶמֶת, וְשֵׁם הָעֵץ “הָמָן הָעֵץ”, וְאָמְרוּ עָלָיו הַקּוֹסְמִים כִּי כַּאֲשֶׁר יִגְדַּל הָעֵץ וְיַגִּיעַ עַד לַחֲמִשִּׁים אַמָּה, יַתְחִיל מוֹצִיא – לֹא פֵּרוֹת אֶלָּא –אֲנָשִׁים, אֲנָשִׁים גְדוֹלִים, שָׂרִים וְיוֹעֲצֵי מְדִינָה. וַיִּטַּע הָעֶבֶד הַחָפְשִׁי אֶת עֵצוֹ בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ עַל שֵׁם הָעֵץ: הָמָן.

וַתִּשְׁמֹרְנָה הַצִּפֳּרִים לְבִלְתִּי בְּנוֹת לָהֶן קֵן בֵּין עַנְפֵי הָעֵץ הַזֶּה, וְלֹא שָׁרוּ עָלָיו אֶת שִׁירוֹתֵיהֶן הַנְּעִימוֹת, וְלֹא אָכְלוּ גַם אֶת עָלָיו. וְכַאֲשֶׁר עוֹפְפוּ הַצִּפֳּרִים הָאִמּוֹת עִם אֶפְרוֹחֵיהֶן מֵעַל לָעֵץ הַהוּא – הֶרְאוּהוּ לְאֶפְרוֹחֵיהֶן וְאָמְרוּ: זֶהוּ “הָמָן הָעֵץ”, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לְבִלְתִּי אֲכֹל מִמֶּנּוּ! אַךְ הָעֵץ הָלַךְ וְגָדַל גַּם בְּלִי בִּרְכַּת הַצִּפֳּרִים.

וַיְהִי הַיּוֹם וַיָּמָת מֶלֶךְ פָּרַס עֲרִירִי, וַיִּתְאַסְּפוּ זִקְנֵי שׁוּשַׁן אֶל הַפַּרְדֵּס לִבְחֹר לָהֶם מֶלֶךְ חָדָשׁ. וַיָּבוֹאוּ בֵּינֵיהֶם גַּם גּוֹלֵי יִשְׂרָאֵל. וְהַיּוֹם הַזֶּה הָיָה יוֹם חַג לַפַּרְסִים. וַיֵּבוֹשׁוּ צְעִירֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי נְטִיעֵיהֶם לִשְׂמֹחַ וּלְחוֹגֵג בַּגּוֹלָה, עֵת יְרוּשָׁלַיִם עֲזוּבָה וְשׁוֹמֵמָה כַּאֲבֵלָה. מֶה עָשׂוּ? הָלְכוּ וְשִׁנּוּ אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם; וַיְכַנֶּה מָר דְּרוֹר לְעַצְמוֹ מָרְדְּכַי וַהֲדַסָּה – אֶסְתֵּר, וּשְׁנֵי אַחֶיהָ אֵלִיָּהוּ וְדָנִיאֵל –חַרְבוֹנָה וַהֲתָךְ. וְלֹא הִכִּירוּ עוֹד הַנְּטִיעִים אֶת בַּעֲלֵיהֶם; לֹא הִכִּירוּם גַּם הַצִּפֳּרִים הַיָּפוֹת, וְלֹא שָׁרוּ אֶת שִׁירָן “שִׂי־שׂוּ! שִׂי־שׂוּ!” אֶלָּא: “צְאוּ! צְאוּ!” וַיִּטְעֲמוּ הַזְּקֵנִים מִפְּרִי הַפַּרְדֵּס בְּלֹא בְּרָכָה – וַיַּעֲבֹר עֲלֵיהֶם רוּחַ שִׁכָּרוֹן וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: הָבָה נְחַפְּשָׂה בְּכָל הָאָרֶץ אֶת הַגָּדוֹל בַּשּׁוֹטִים, וְנָשִׂים אוֹתוֹ לְמֶלֶךְ עָלֵינוּ; וְהָיָה לָנוּ לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת, כִּי יֹאמְרוּ אֵין טִפֵּשׁ כְּמֶלֶךְ פָּרַס. וַיְחַפְּשׂוּ וַיְחַפְּשׂוּ וַיִּמְצְאוּ אֶת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיַּמְלִיכוּהוּ עֲלֵיהֶם. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל לִבּוֹ: “הָבָה אֶעֱשֶׂה נָא לְאַרְצִי דָבָר גָּדוֹל, לְמַעַן יֵדְעוּ כִּי טִפֵּשׁ גָּדוֹל אָנִי!” וַיַּחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת רַבּוֹת עַד אֲשֶׁר יָדַע לַעֲשׂוֹת שְׁנֵי דְבָרִים גְּדוֹלִים: עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וְהָרַג אֶת וַשְׁתִּי אִשְׁתּוֹ.

וַיִּשְׁמְעוּ בְּכָל הָאֲרָצוֹת, וַיֹּאמְרוּ: “אָכֵן גְּדוֹלָה הִיא אֶרֶץ פָּרַס, וְטִפֵּשׁ גָּדוֹל הוּא מַלְכָּהּ!”

וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ מִשְׁתֶּה גָדוֹל, וַיְצַו אֶת כָּל עַמּוֹ לֵאמֹר: “מִן הָעֶבֶד וְהַשִּׁפְחָה וְעַד הַשָּׂרִים וְהָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים – יָבוֹאוּ וְיִשְׁתּוּ כַּדָּת, אֵין אֹנֵס. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַמְרֶה אֶת פִּי – אַחַת דָּתוֹ לְהָמִית!”

וַיַּעַזְבוּ הָעֲבָדִים אֶת עֲבוֹדָתָם, וְהַשָּׂרִים אֶת שַׁרְבִיטֵיהֶם וַיָּבוֹאוּ, וַיִּשְׁבוּ לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

וַיְצָו הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו וְכָל גָּרֵי שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינוֹתַי אַל יַעֲשׂוּ, לֹא בַּשָּׂדֶה וְלֹא בַּבַּיִת, כָּל עֲבוֹדָה וְכָל מְלָאכָה, רַק יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ; וּמִפַּתְבַּג הַמֶּלֶךְ יִנָּתֵן לְאִישׁ אִישׁ מַאֲכָלוֹ וּמִשְׁתֵּהוּ, דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. הִין – לְעֶבֶד, וְהִיַנִים – לְשַׂר; עֵגֶל – לְעֶבֶד, וּפַר – לְשַׂר.

וְשָׁם הָיוּ שְׁנֵי שׁוֹמְרֵי הַסַּף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, וְהֵם הָיוּ גַם פְּקִידֵי הַמִּטְבָּח וּמַרְתְּפֵי הַיַּיִן, וַיֹאמְרוּ: בִּי אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אִם כָּל עֲבָדֶיךָ אַךְ יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ, וּמְאוּם לֹא יַעֲשׂוּ, מֵאַיִן נִקַּח לָתֵת לָהֶם אֶת כָּל צָרְכֵיהֶם?

שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶת הַדְּבָרִים וַיִּקְצֹף, וַיִּתֵּן צַו, וַיִּתְלוּ שְׁנֵיהֶם עַל עֵץ, וַיִּכָּתֵב הַדָּבָר בְּסֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים.

וַיֵּשְׁבוּ הַשָּׂרִים וְהָעֲבָדִים לֶאֱכֹל בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּס. וּמָרְדְּכַי כִּסָּה אֶת פָּנָיו בְּטַלִּיתוֹ הַמְצֻיֶּצֶת וַיְבָרֶךְ עַל הַיַּיִן. וַיִּרְאוּ הָעֵצִים אֶת הַצִּיצִיּוֹת הַנִּסְתָּרוֹת בְּכַנְפוֹתֵיהָ, וַיִּשְׁמְעוּ אֶת הַבְּרָכָה, וַיַּכִּירוּ אֶת מָר דְּרוֹר.

וּכְרֶגַע פָּג הַשִּׁכָּרוֹן מִכָּל הַשָּׂרִים וְהַזְּקֵנִים, וַיִּיעֲצוּ עֵצָה טוֹבָה לֵאמֹר: יְבַקְשׁוּ בְּכָל הָאָרֶץ אֶת הַנַּעֲרָה הַטּוֹבָה, הַיָּפָה וְהַצְּנוּעָה מִכָּל הַנָּשִׁים, וְנָשִׂים אוֹתָהּ לְמַלְכָּה תַּחַת וַשְׁתִּי!

וַיְבַקְשׁוּ בְּכָל הָאָרֶץ, וְלֹא מָצְאוּ בִּבְנוֹת כָּל הָעַמִּים טוֹבָה וְיָפָה וּצְנוּעָה יַחַד – רַק בִּבְנוּת הַיְּהוּדִים הָיוּ כָּאֵלֶּה,וְהַטּוֹבָה מִכֻּלָּן הָיְתָה הֲדַסָּה־אֶסְתֵּר. וַתִּלָּקַח אֶל בֵּית הַמֶּלֶךְ.

וְרַבִּים מִבְּנֵי שׁוּשַׁן הָיוּ פִּתְאֹם פִּכְּחִים וַחֲכָמִים כִּנְזִירִים. רָאָה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וַיִּבָּהֵל, וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַגָּדוֹל בַּשּׁוֹטִים, לְהִוָּעֵץ עִמּוֹ מַה לַּעֲשׂוֹת.

וּלְהָמָן עֲשָׂרָה בָּנִים – כֻּלָּם שׁוֹטִים גְּדוֹלִים, אַךְ וַיְזָתָא הַצָּעִיר הָיָה הַשּׁוֹטֶה הַגָּדוֹל מִכֻּלָּם, וַיְבִיאוּהוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. וַיֹּאמֶר וַיְזָתָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּטִפְּשׁוּתְךָ הַקְּדוֹשָׁה, שֶׁכָּל הַפִּכְּחוּת הָאֲרוּרָה הַזֹּאת לֹא בָּאָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל טַלִּיתוֹ שֶׁל מָרְדְּכַי. יַפְקִידֵהוּ הַמֶּלֶךְ לְשַׂר גָּדוֹל, וְיַלְבִּישֵׁהוּ לְבוּשׁ מַלְכוּת: תְּכֵלֶת, חוּר וְאַרְגָּמָן וְתַכְרִיךְ בּוּץ, וּפָשַׁט מֵעָיָלו אֶת טַלִּיתוֹ.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינֵי הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי מָרְדְּכַי לְשַׂר וְיוֹעֵץ הַיּוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: כָּל עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ יִשְׁתּוּ וְיִשְׁתּוּ יַיִן, עַד אֲשֶׁר יכְרְעוּ וְיִשְׁתַּחֲווּ וְנָפְלוּ עַל פְּנֵיהֶם אַרְצָה.

וַיִּשְׁתּוּ כָּל בְּנֵי שׁוּשַׁן, וַיִּכְרְעוּ וַיִּשְׁתַּחֲווּ; רַק הַיְּהוּדִים אֵינָם שׁוֹתִים וְאֵינָם כּוֹרְעִים וְאֵינָם נוֹפְלִים עַל פְּנֵיהֶם, כִּי הוֹלְכִים בְּקוֹמָה זְקוּפָה. וַיֵּרַע הַדָּבָר בְּעֵינֵי הָמָן, אֲבִי וַיְזָתָא, וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ.

וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַיְצַו לַחְקֹר אֶת הַדָּבָר, וַיִּמָּצֵא כִּי דָתֵי הַיְּהוּדִים שׁוֹנוֹת מִדָּתֵי כָּל עָם: הֵם אֵינָם עֲבָדִים, אֲבָל גַּם שָׂרִים אֵינָם, וְעַל כֵּן לֹא יִנָּתֵן לָהֶם לֹא הִין וְלֹא הִינַיִם, לֹא פַּר וְלֹא עֵגֶל.

וַיְצַו הַמֶּלֶךְ לְהַשְׁמִיד וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים. שָׁמְעוּ הַיְּהוּדִים וַיִּתְעַטְּפוּ בְּטַלִּיתוֹתֵיהֶם וַיָּבוֹאוּ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת לְהִתְפַּלֵּל לֵאלֹהִים וַיָּצוּמוּ וַיִּבְכּוּ מָרָה. שָׁמְעוּ עֲצֵי הַפַּרְדֵּס, וַיַּכִּירוּ אֶת בַּעֲלֵיהֶם; וְהַצִּפֳּרִים הִתְחִילוּ בּוֹכוֹת בְּקִנֵּיהֶן.

וּכְרֶגַע סָר הַשִּׁכָּרוֹן מִכָּל בְּנֵי שׁוּשַׁן, וַיִּהְיוּ פִּכְּחִים כְּאִלּוּ לֹא בָּא יַיִן אֶל פִּיהֶם מֵעוֹדָם. וַיִּבָּהֲלוּ אַנְשֵׁי שׁוּשַׁן מְאֹד, כִּי נִפְקְחוּ עֵינֵיהֶם פִּתְאֹם לִרְאוֹת אֶת אֲשֶׁר לֹא רָאוּ עַד הַיּוֹם הַהוּא. רָאוּ הָעֲבָדִים וַיֵּדְעוּ, כִּי אֲדוֹנֵיהֶם עָרִיצִים, אַכְזָרִים וְשִׁכּוֹרִים נִבְזִים. רָאוּ הָאֲדוֹנִים וַיֵּדְעוּ, כִּי עַבְדֵיהֶם נוֹכְלִים, חֲנֵפִים, זוֹלְלִים וְסוֹבְאִים. וְהִתְחִילוּ רָבִים וּמִתְקוֹטְטִים; וּמִתּוֹךְ קְטָטוֹת בָּאוּ לִידֵי מַהֲלֻמּוֹת, אֲבָל הָאֲדוֹנִים הָיוּ גְבֹהִים יוֹתֵר מִדַּי וְהָעֲבָדִים – נְמוּכִים יוֹתֵר מִדַּי, וְלֹא יָכְלוּ לָגַעַת אִישׁ בְּרֵעֵהוּ – וַיִּפְּלוּ הַמַּהֲלֻמּוֹת עַל רָאשֵׁי הַיְּהוּדִים, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהִתְקוֹטְטוּ שְׁנֵי פַּרְסִים גָּדוֹל וְקָטָן, נִמְצָא בֵּינֵיהֶם אִישׁ יְהוּדִי הַמֻּכֶּה בִּידֵי שְׁנֵיהֶם. וַיִּרְבּוּ הַיְּהוּדִים לָצוּם וְלִבְכּוֹת, וַיִּשְׁמְעוּ עֲצֵי הַפַּרְדֵּס וַתִּרֶב הַפִּכְּחוּת בָּאָרֶץ, וַתִּרְבֶּינָה הַקְּטָטוֹת וְהַמַּהֲלֻמּוֹת.

וְהַמֶּלֶךְ שׁוֹתֶה וְשׁוֹתֶה לְהָפִיג אֶת פִּכְּחוּתוֹ, אֲבָל לַשָּׁוְא! גַּם בַּלַּיְלָה אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן מֵרֹב פִּכְּחוּת – נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ! וַיִּוָּעֵץ הַמֶּלֶךְ עִם וַיְזָתָא יוֹעֲצוֹ. וַיֹּאמֶר וַיְזָתָא: יָבִיאוּ נָא סֵפֶר וִיהִי נִקְרָא לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ. זוֹכֵר הוּא, כִּי בְּכָל עֵת אֲשֶׁר יִקָּרֵא לְפָנָיו סֵפֶר אֲפִלּוּ בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת – מִיָּד חוֹטַפְתּוֹ שֵׁנָה.

וְהָמָן אֲבִי וַיְזָתָא לֹא יָכֹל גַּם הוּא לִישֹׁן מִפְּנֵי הַפִּכְּחוּת הַנּוֹרָאָה; וַתֹּאמֶר לוֹ זֶרֶשׁ אִשְׁתּוֹ: אֵין זֶה כִּי אִם בִּשְׁבִיל מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי: כִּי מִתַּחַת לִלְבוּשׁ הַמַּלְכוּת הוּא נוֹשֵׂא עוֹד אֶת טַלִּיתוֹ הַמְצֻיֶּצֶת; לֵךְ אֵפוֹא אֱמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדְּכַי!

– אֲבָל הֵן יוֹעֵץ הַמְּדִינָה הוּא, וּמַה תַּעֲשֶׂה הַמְּדִינָה אִם יֶחְסַר לָהּ יוֹעֵץ?

– אֵין דָּבָר, – עָנְתָה זֶרֶשׁ, – עֵצֵנוּ בַּפַּרְדֵּס כְּבָר הִגִּיעַ לְאַרְבָּעִים וָתֵשַׁע וַחֲצִי הָאַמָּה; עוֹד מְעַט וְיִשָּׂא לָנוּ חֲכָמִים וְיוֹעֲצִים– שָׂרֵי מְדִינָה.

וַיִּיטַב הַדָּבָר בְּעֵינָיו וַיֵּלֶךְ וַיַּגֵּד לַמֶּלֶךְ.

וְאֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עָשְׂתָה מִשְׁתֶּה וְהִזְמִינָה אֶת הַמֶּלֶךְ וְאֶת הָמָן וּבָנָיו, וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵיהֶם מִיֵּין הַפַּרְדֵּס וּמִפִּרְיוֹ; וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ כּוֹס יַיִן מִן הַבַּקְבּוּק אֲשֶׁר בֵּרְכָה עָלָיו, וּלְהָמָן וּלְבָנָיו נָתְנָה יַיִן אַחֵר. וַתִּצְלַח רוּחַ שִׁכָּרוֹן עַל הָמָן וְעַל בָּנָיו, וְרַק הַמֶּלֶךְ וְהַמַּלְכָּה נִשְׁאֲרוּ פִּכְּחִים. וְלֹא יָכְלוּ הָמָן וּבָנָיו לַעֲמֹד עַל רַגְלֵיהֶם; וַיֵּשְׁבוּ – וַיִּפְּלוּ, וַיָּקוּמוּ – וַיִּפְּלוּ, וַיֵּלְכוּ – וַיִּפְּלוּ, וְהָמָן נוֹפֵל עַל הַמִּטָּה אֲשֶׁר אֶסְתֵּר עָלֶיהָ. וַיִּקְצֹף הַמֶּלֶךְ מְאֹד, וַיְצַו לִתְלוֹת אֶת הָמָן וְאֶת בָּנָיו.

וַתַּעֲקֹר אֶסְתֵּר אֶת “הָמָן הָעֵץ” מִתּוֹךְ הַפַּרְדֵּס, וַיִּתְלוּ עָלָיו אֶת הָמָן וְאֶת בָּנָיו – כֻּלָּם שָׂרִים, יוֹעֲצִים וּפַחוֹת.

אָז נִתְקַיְּמָה נְבוּאַת הַקּוֹסֵם לֵאמֹר: “עָתִיד עֵץ זֶה לָשֵׂאת עָלָיו שָׂרִים, אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וּפַחוֹת.”

אֶת כָּל זֹאת סִפֶּר לִי דוֹדִי הַזָּקֵן, וְהוּא הָיָה שִׁכּוֹר גָּדוֹל, בִּמְחִילָה, וּשְׁלשָׁה לֵילוֹת לָן בִּמְעָרָתוֹ שֶׁל לוֹט, וּמִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה בְּלֵיל הַפּוּרִים הָיָה הוֹלֵךְ בְּרֶגֶל לְשׁוּשַׁן וְלָן עֶל קִבְרוֹ שֶׁל הָמָן, וּמִשָּׁם גִּלּוּ לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה.

אֲבָל אֵינִי עָרֵב לָכֶם כַּמָּה מִן הָאֱמֶת יֵשׁ בַּסִּפּוּר הַזֶּה.

מֵחֲמִשָּׁה עָשָׂר בִּשְׁבָט וָהָלְאָה הָיָה שְׁלֹמֹה הַקָּטָן סוֹפֵר וּמוֹנֶה יוֹם עַל יוֹם וּמְצָרֵף יָמִים לְשָׁבוּעוֹת. יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁאַחַר שְׁנֵי שָׁבוּעוֹת וְמַשֶּׁהוּ יַגִּיעַ רֹאשׁ חֹדֶשׁ אֲדָר.

וּכְשֶׁיָּחוּל רֹאשׁ חֹדֶשׁ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לַשָּׁבוּעַ, וְהוּא יַשְׁכִּים לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר – יַתְחִיל הוּא וַחֲבֵרָיו לִלְמֹד בְּפָרָשַׁת “תְּרוּמָה”.

מִבֵּין פְּסוּקֵי פָּרָשַׁת תְּרוּמָה כְּבָר נוֹדֵף תָּמִיד רֵיחַ הָעוּגוֹת הַמְמֻלָּאוֹת פְּרָגִים – הַיְדוּעוֹת בְּשֵׁם “כִּיסוֹנֵי־הָמָן”.

וְאֵין הַכִּיסוֹנִים חֲבִיבִים עָלָיו כָּל־כָּךְ, כְּמוֹ שֶׁחֲבִיבִים עָלָיו יְמֵי הַפּוּרִים וְהַחֹפֶשׁ לִשְׁנֵי יָמִים וָחֵצִי: מֵחֲצוֹת הַיּוֹם שֶׁל “תַּעֲנִית אֶסְתֵּר” עַד מוֹצָאֵי יוֹם “שׁוּשַׁן פּוּרִים”.

מֵחֻפְשׁוֹ שֶׁל פּוּרִים – אַךְ הַפְסָקָה קְטַנָּה שֶׁל יָמִים מוּעָטִים עַד לְחֹדֶשׁ הַגְּאֻלָּה וְהַחֹפֶשׁ.

וְאָהַב שְׁלֹמֹה הַקָּטָן אֶת כִּיסוֹנֵי־הָמָן, אֶת יְמֵי הַפּוּרִים, אֶת הַמְּגִלָּה וַאֲפִלּוּ אֶת תַּעֲנִיתָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר.

אַךְ אֶת הַמְּגִלָּה עַצְמָהּ אֵינוֹ מֵבִין. הַרְבֵּה הוּא מִתְקַשֶּׁה בָּהּ; וּמְקַוֶּה הָיָה שֶׁבְּ“תַרְגּוּם שֵׁנִי” יִמְצָא תֵּרוּצִים לִקֻשְׁיוֹתָיו, וְאָמְנָם בְּשָׁנָה זוֹ עָשָׂה הָרַבִּי אֶת רְצוֹן תַּלְמִידָיו וְלָמַד עִמָּהֶם “תַּרְגּוּם שֵׁנִי”. כִּסְאוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אָמְנָם יָפֶה בְּעֵינָיו מְאֹד מְאֹד; מְשַׁעֵר הוּא, שֶׁעַל כִּסֵּא כָּזֶה טוֹב מְאֹד לָשֶׁבֶת אַף כִּי הוּא הָיָה מְפַחֵד מִפְּנֵי הָאֲרָיוֹת, הָעוֹמְדִים מִימִין הַמֶּלֶךְ וּמִשְּׂמֹאלוֹ.

רְצוּיָה בְּעֵינָיו גַּם מַלְכַּת שְׁבָא, אַף כִּי אֵינֶנָּה יְפַת־תֹּאַר כְּלָל; וּמְשַׁעֵר הוּא, שֶׁהִיא הַטּוֹבָה בִּבְנוֹת אֻמּוֹת־הָעוֹלָם, וְהָרְאָיָה: שֶׁטָּרְחָה וּבָאָה לִרְאוֹת אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ.

אַךְ מָה עִנְיַן כָּל זֶה לַמְּגִלָּה וּלְקֻשְׁיוֹתָיו?

קָשֶׁה לוֹ עַל אֶסְתֵּר, מִפְּנֵי מָה לֹא הִגִּידָה אֶת עַמָּהּ וְאֶת מוֹלַדְתָּהּ? הֵן לוּ הָיְתָה מַגֶּדֶת לַמֶּלֶךְ, שֶׁהִיא בַּת יִשְׂרָאֵל, הָיְתָה בְּוַדַּאי יוֹתֵר חֲשׁוּבָה וְיוֹתֵר מְיֻחֶסֶת, וְהָיָה הַמֶּלֶךְ שָׂמֵחַ בָּהּ יוֹתֵר.

וְקָשֶׁה לוֹ עַל מָרְדְּכַי, שֶׁיָּשַׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ, בְּמָקוֹם שֶׁבְּוַדַּאי לֹא הָיוּ עֵרוּבִין, וּבָנִים לֹא הָיוּ לוֹ, וּמִי אֵפוֹא הָיָה נוֹשֵׂא לוֹ אֶת הַטַּלִּית בִּימֵי הַשַּׁבָּתוֹת לְבֵית־הַכְּנֶסֶת?

וְעוֹד הַרְבֵּה קֻשְׁיוֹת הָיוּ לוֹ עַל הַמְּגִלָּה; אֲבָל הַקֻּשְׁיָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר הִיא אֶצְלוֹ עַל גְּזֵרַת הַפַּרְסִים: “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד… טַף וְנָשִׁים”.

אֵיךְ זֶה לֹא יָרֵא הַפַּרְסִי, שֶׁמָּא עַד שֶׁהוּא בָּא לַהֲרֹג אֶת הַיְּהוּדִי, יַשְׁכִּים אוֹתוֹ הַיְּהוּדִי וְיַהַרְגֵהוּ?! הֲלֹא יֵשׁ דִּין בְּיִשְׂרָאֵל: “הַבָּא לְהָרְגְךָ הַשְׁכֵּם לְהָרְגוֹ!”

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוֹ נִכְנַס עַתָּה פַּרְסִי אֶחָד אוֹ אֲפִלּוּ פַּרְסִים רַבִּים לְבֵיתָם, וְאָמְרוּ לְאָבִיו, שֶׁהֵם בָּאוּ לַהֲרֹג אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה שֶׁלּוֹ, מֶה הָיָה אַבָּא עוֹשֶׂה אָז?

בְּאִמּוֹ יוֹדֵעַ הוּא, שֶׁהִיא אֵינָה יְכוֹלָה לַהֲרֹג אִישׁ, אֲבָל הִיא הָיְתָה מִתְנַהֶגֶת בְּוַדַּאי עִם פַּרְסִי זֶה בְּדֶרֶךְ פָּשׁוּט וְקַל: הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּצִפָּרְנֶיהָ אֶת עֵינָיו, וְעַתָּה – לֵךְ וּמְצָא אֶת שְׁלֹמֹה’לֶה בְּמִשּׁוּשׁ, וַהֲרֹג אוֹתוֹ.

וּמְצַיֵּר הוּא בְּנַפְשׁוֹ: אִלּוּ הָיָה הוּא – שְׁלֹמֹה הַקָּטָן – שָׁב מִן הַחֶדֶר הַבַּיְתָה וּמוֹצֵא אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ כְּפוּתִים… אֲחַשְׁדַּרְפְּנִים עוֹמְדִים עֲלֵיהֶם… סַכִּינִים בִּידֵיהֶם…אַבָּא וְאִמָּא פְּשׁוּטֵי צַוָּאר… אֵינָם יְכוֹלִים לְדַבֵּר, רַק הֵם מַבִּיטִים אֵלָיו, אֶל שְׁלֹמֹה’לֶה…

וְאֶגְרוֹפָיו מִתְכַּוְּצִים וּמִתְרוֹמְמִים מֵעַצְמָם בַּחֲלָלוֹ שֶׁל הָאֲוִיר. עֵינָיו תִּמָּתַחְנָה. שְׂפָתָיו תִּפָּשַׂקְנָה. שִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת מִכַּעַס וְקוֹמָתוֹ הַקְּצָרָה שֶׁל הַגִּבּוֹר הַקָּטָן הַזֶּה נוֹטָה עַל צִדָּהּ. – נָכוֹן הוּא לְהִתְנַפֵּל עַל הַפַּרְסִים הָרַצְחָנִים, בְּרוּאֵי דִמְיוֹנוֹ.

“בְּרַגְלַי הָיִיתִי בּוֹעֲטָם! בְּאֶצְבְּעוֹתַי הָיִיתִי קוֹרֵעַ אֶת בִּטְנָם! בִּשִׁנַּי הָיִיתִי מְשַׁבֵּר אֶת חַרְבוֹתָם! בְּכֻלִּי־שֶׁלִּי הָיִיתִי מִתְנַפֵּל עַל כֻּלָּם יַחַד וּ…וּ…וּ…וּמְאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָהֶם!”

“אָבָק! אָבָק וּפִיחַ!”

אַשְׁרֵי הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים, שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים בְּרֶגַע זֶה קָרוֹב לִשְׁלֹמֹה הַקָּטָן.

- - - - - - -

וּבְלֵיל פּוּרִים לַסְּעֻדָּה יָשַׁב שְׁלֹמֹה אֶל שֻׁלְחַן אָבִיו יַחַד עִם כָּל חַבְרֵי הַמִּשְׁפָּחָה וְעִם רֵעֵי אָבִיו וּמַכִּירָיו, שֶׁנֶּאֶסְפוּ אֶל בֵּיתָם לִשְׂמֹחַ וְלִשְׁתּוֹת מְעַט וְגַם שְׁלֹמֹה’לֶה הַקָּטָן בְּתוֹכָם.

הֵן לֹא חִנָּם עָמַד אֶתְמוֹל בָּעֶרֶב וְהַיּוֹם בַּבֹּקֶר עַל יְמִין אָבִיו בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וְשָׁמַע בְּמִקְרָא מְגִלָּה. קָרָא יַחַד עִם הָ“עוֹלָם”: “אִישׁ יְהוּדִי הָיָה בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה”; הִכְרִיז עַל יְצִיאַת מָרְדְּכַי בִּלְבוּשׁ תְּכֵלֶת, וְלֹא עָזַב אַף פַּעַם אַחַת אֶת שֵׁם הָמָן בְּלִי בְּעִיטַת רֶגֶל – אִישׁ הוּא בְּעֵינֵי עַצְמוֹ לְכָל דָּבָר, וַהֲרֵי חַיָּב גַּם הוּא בְּמִצְוַת הַשְּׁתִיָּה כַּדָּת.

כּוֹס אַחַת מָזַג לוֹ אָבִיו, שְׁתַּיִם לָקַח לוֹ בְּעַצְמוֹ. אֶת הָרְבִיעִית הִמְצִיא לוֹ אֶחָד הָאוֹרְחִים, הָאוֹהֵב בִּימֵי הַחוֹל לִצְבֹּט לְחָיֵי נְעָרִים; בְּשַׁבָּת – לְהַגִּישׁ אַבְקַת־הַטַּבַּק לִנְחִירֵי יְלָדִים, וּבִימֵי שִׂמְחָה – לְשַׁכְּרָם.

אוֹהֵב יְלָדִים הוּא אוֹרֵחַ זֶה…

שְׁלֹמֹה’לֶה הוּא שָׂמֵחַ בֶּאֱמֶת בְּשִׂמְחַת הַפּוּרִים. יוֹשֵׁב הוּא עַל מְקוֹמוֹ, וְכִמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְפַּשֵּׁט וְהוֹלֵךְ לְגֹבַהּ וּלְרֹחַב. הוּא הוֹלֵךְ וְנַעֲשֶׂה גָדוֹל…

וּמַרְגִּישׁ הוּא, שֶׁכָּל אֲבָרָיו יַעַלְזוּ… כָּל אֶחָד מֵאֲבָרָיו עָלֵז לְעַצְמוּ… עַד שֶׁאֵין הֶמְשֵׁךְ בֵּין אֲבָרָיו… יְכוֹלָה, לְמָשָׁל, הַיָּד לָנוּחַ לָהּ פֹּה עַל הַשֻּׁלְחָן, וְרַגְלָיו – שְׁטוּחוֹת שָׁמָּה לְפִנָּה זוֹ; וְיָכוֹל, לְמָשָׁל, הַלֵּב לַחְשֹׁב וְלַחְפֹּץ, שֶׁיָּקוּם וְיֵלֶךְ מִפֹּה לְשָׁם, וְרַגְלָיו וְגוּפוֹ יְכוֹלִים בְּכָל זֹאת לְהִשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָם.

שָׂמֵחַ הוּא.

וּלְמַלְאוֹת אֶת הַשִּׂמְחָה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְחֶבְרַת “הַמְשַׂחֲקִים” נִכְנְסָה.

הִנֵּה אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ הַטִּפֵּשׁ… הָמָן הַמִּינִיסְטֶר…זֶרֶשׁ הַפְּרוּצָה, הַמְמָרֶטֶת אֶת לְחָיֵי הַמִּינִיסְטֶר… בְּכָל פַּעַם… וַיְזָתָא הַקָּטָן…

וְיוֹדֵעַ הוּא אָמְנָם שֶׁ“אֲחַשְוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ” הוּא זְבֻלוּן הַשַּׁמָּשׁ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת; וְהָמָן הַמִּינִיסְטֶר אֵינוֹ אֶלָּא בּוּנִים הַקַּצָּב; וְזֶרֶשׁ – אֶלְיָקִים בֶּלְפָר¹ בְּשִׂמְלַת אִשָּׁה; וּ“וַיְזָתָא הַקָּטָן” הוּא הַנַּעַר הַמְשָׁרֵת בְּבֵית־הָאוֹפִים – יוֹדֵעַ הוּא אֶת כֻּלָּם, אֲבָל בְּכָל זֹאת… עַתָּה הֵם… מַה שֶׁהֵם!

וּמָלֵא הוּא עֶבְרָה; וְחָפֵץ הוּא לְהִתְרוֹמֵם, לְהִתְנַפֵּל עַל וַיְזָתָא, לְהַרְאוֹת לוֹ בְּאֶגְרוֹפוֹ אֶת כְּתָב־הַדָּת אֲשֶׁר נִתַּן בְּשׁוּשַׁן.

“תְּקִיעָה אַחַת בֵּין שְׁתֵּי עֵינָיו, לְפָחוֹת!”

וְיָדַע הַקָּטָן הַזֶּה פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל “לְהַשְׁמִיד, לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת הַיְּהוּדִים!”

וְהוּא… כִּמְדֻמֶּה לוֹ שֶׁהוּא מִתְרוֹמֵם… עוֹמֵד הוּא עַל רַגְלָיו… אֲבָל אַנְשֵׁי הַבַּיִת מִתְנוֹעֲעִים… הַשֻּׁלְחָן רוֹקֵד… הַכֹּל מִתְהַפֵּךְ!……

וְהֵמָּה צוֹעֲקִים, שֶׁהוּא נוֹפֵל!

–אֵיךְ זֶה נָפַלְתִּי בֶּאֶמֶת?

– שִׁכּוֹר הוּא, שְׁלֹמֹה’לֶה – קוֹרְאִים אַחֲרָיו – שְׁלֹמֹה’לֶה שִׁכּוֹר!

וְאִמָּא נוֹשְׂאָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, מְלַקֶּקֶת אֶת צִדְעֵי מִצְחוֹ, לוֹחֶשֶׁת עָלָיו לַחַשׁ, כּוֹאֶבֶת וְאוֹמֶרֶת: “אַלְלַי לִי, עַיִן־הָרָע שָׁלְטָה בּוֹ, צִפּוֹרִי!”

אִמָּא הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ עַל מִטָּתָהּ וְצִוְּתָה אוֹתוֹ שֶׁיִּישַׁן; אֲבָל הוּא יוֹדֵעַ, שֶׁאֵינוֹ יָשֵׁן… הוּא עֵר וּמִתְהַלֵּךְ בְּחוֹצוֹת שׁוּשַׁן…

וְאֶת וַיְזָתָא הוּא פּוֹגֵשׁ.. וַאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים רוֹכְבִים עַל אֲחַשְׁתְּרָנִים, וַאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל רַמָּכִים; וְרַמָּכִים – עַל רַמָּכִים, הָמָן מְקַלֵּל אֶת זֶרֶשׁ, וְזֶרֶשׁ מַכָּה אֶת הָמָן.

וּוַיְזָתָא נִגַּשׁ וְאוֹמֵר לוֹ: שְׁלֹמֹה’לֶה!? חָפֵץ אֲנִי לַהֲרֹג אוֹתְךָ!

– אוֹתִי אַתָּה חָפֵץ לַהֲרֹג? –מִשְׁתּוֹמֵם הוּא – אֲנִי אֶהֱרֹג אֶת אָבִיךָ!

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא יְקַלֵּל עוֹד אֶת אִמִּי!

– גּם אֶת אִמְּךָ אֶהֱרֹג.

– מָה אִכְפַּת לִי? לֹא תַכֶּה עוֹד אֶת אָבִי!

– אֶת בָּתֵּיכֶם, אֶת כָּל הַבָּתִּים הַלָּלוּ אֶהֱרֹס, אַחֲרִיב אֲנַתֵּץ – תֵּל עָפָר אֲשִׂימֵם!

– לֹא אֲנִי בְּנִיתִים וְלֹא אֲנִי אֶהְיֶה צָרִיךְ לִבְנוֹת אוֹתָם מֵחָדָשׁ!

– גַּם אוֹתְךָ אֶהֱרֹג!

– אוֹתִי? וּמַה בְּכָךְ? הִנְנִי לְפָנֶיךָ – פְּשׁוֹט צַוָּאר, הָרְגֵנִי!

וּמַבִּיט שְׁלֹמֹה’לֶה עַל צַוָּארוֹ הָרַךְ שֶׁל וַיְזָתָא, עַל עֵינָיו הַקְּטַנּוֹת, הָרָצוֹת וְשָׁבוֹת, עַל הַגּוּף הַקָּטָן הַמִּתְנוֹעֵעַ.

יוֹדֵעַ הוּא בְּבֵרוּר, שֶׁאִם רַק יִגַּע בְּסַכִּינוֹ אֶל חֶלְקַת צַוָּארוֹ שֶׁל הַקָּטָן וַיְזָתָא יֵצֵא דָם.

“דָּם!!!”

הוּא הִתְחַלְחֵל וְהֵקִיץ מִתּוֹךְ שְׁנָתוֹ בִּצְעָקָה: “דָּם!!!”

בְּעִיר “גּוּפָא” יוֹדְעִים הָאֶזְרָחִים מַהוּ “פּוּרִים”.

וְיוֹדְעִים שֶׁבְּפוּרִים חַיָּב אָדָם לְהִשְׁתַּכֵּר עַד שֶׁלֹּא יֵדַע בֵּין “אָרוּר הָמָן לְבָרוּךְ מָרְדְּכָי”.

וּכְשֶׁמַּגִּיעִים יְמֵי הַפּוּרִים מַשְׁכִּימִים בַּבֹּקֶר: הַזְּקֵנִים לוֹבְשִׁים אֶת כּוֹבְעֵי הַיְלָדִים בְּרָאשֵׁיהֶם; וְהַיְלָדִים – אֶת מִצְנְפוֹת הַזְּקֵנִים. נוֹפְלוֹת הַמִּצְנָפוֹת עַל עֵינֵי הַיְלָדִים, עַד שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיק בְּשִׂמְלַת אִמָּם, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בְּלֶכְתָּם, וְהַכּוֹבָעִים עוֹמְדִים עַל חֻדָּם שֶׁל רָאשֵׁי הַזְּקֵנִים, עַד שֶׁהֵם צְרִיכִים לְהַחֲזִיק בָּם שֶׁלֹּא יַסִּיעֵם הָרוּחַ.

לוֹבְשִׁים הָאָבוֹת סִינָרֵי הָאִמּוֹת, וְהָאִמּוֹת לוֹקְחוֹת בִּידִיהֶן מַקְלוֹת הָאָבוֹת. כָּךְ סִפְּרוּ לָהֶם עוֹבְרִים וְשָׁבִים, שֶׁבְּפוּרִים חַיָּבִים לְהִתְחַפֵּשׂ – וְהוֹלְכִים יַחַד לִשְׁתּוֹת יַיִן וּלְהִשְׁתַּכֵּר.

וּבְעִיר “גּוּפָא” יֵשׁ מַזְגָּן אֶחָד, שֶׁהוּא שִׁכּוֹר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, מִפְּנֵי שֶׁאֶזְרְחֵי “גוּפָא” אֵינָם שׁוֹתִים יַיִן כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה, וְצָרִיךְ הוּא גוּפוֹ לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ; וּמִכֵּוָן שֶׁהוּא שִׁכּוֹר תָּמִיד, הֲרֵי מְחֻיָּב הוּא לִהְיוֹת פִּקֵּחַ בְּפוּרִים. כָּךְ סִפְּרוּ לוֹ עוֹבְרִים וְשָׁבִים: “שִׁכּוֹר קָבוּעַ הוּא פִּכֵּחַ בְּפוּרִים”.

הָלְכוּ אֶזְרְחֵי גוּפָא לְבֵית הַמַּזְגָּן לְהִשְׁתַּכֵּר.

וְהַמַּזְגָּן יָרַד לְתוֹךְ הַמַּרְתֵּף, בָּדַק אֶת חֲבִיתוֹ וּמָצָא אוֹתָהּ רֵיקָה.

אָמַר בְּלִבּוֹ: “וַדַּאי, שֶׁשְּׁתֵּי שָׁנִים מְעֻבָּרוֹת חָלוּ זוֹ אַחַר זוֹ, אִם לֹא כֵן, כֵּיצַד כָּלָה יֵינִי מִן הֶחָבִית כָּל־כָּךְ מַהֵר? הֵן לֹא עָבְרוּ עֲדַיִן שָׁלשׁ שָׁנִים מֵעֵת שֶׁקָּנִיתִי אֶת הַיָּיִן”.

אָמַר בְּדַעְתּוֹ:" בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ הֲרֵי הֵם מְחֻיָּבִים לְהִשְׁתַּכֵּר. הַיּוֹם אֶתֵּן לָהֶם מַיִם בִּמְקוֹם יַיִן".

יָצַק הַמַּזְגָּן מַיִם לְתוֹךְ חֲבִיתוֹ וְהִשְׁפִּיעַ מִמֶּנָּה לְאוֹרְחָיו.

טָעֲמוּ הָאֶזְרָחִים אֶת הַמַּשְׁקֶה, הִסְתַּכְּלוּ זֶה בָּזֶה וְאָמְרוּ:

– גַּבְרַיָּא, מַה זֶּה? הֲלֹא מַיִם!

צָחַק הַמַּזְגָּן וְאָמַר: הוֹ, שִׁכּוֹרִים! זֶה יַיִן מְשֻׁבָּח, יַיִן יָשָׁן!

תָּפְסוּ בּוֹ וֶהֱבִיאוּהוּ לְבֵית הָרַב.

וְהָרַב יָשַׁב חָגוּר בַּסִּיָנר שֶׁל הָרַבָּנִית, וְשָׁפַת קְדֵרָה עַל הַכִּירָה וְקָלַף בֻּלְבָּסִים לִכְבוֹד הֶחָג; וְהָרַבָּנִית יָשְׁבָה עַל כִּסְאוֹ.

– רַבֵּינוּ – הִתְחִילוּ הָאֶזְרָחִים טוֹעֲנִים – הָא כֵיצַד? קָנִינוּ מֵאֵת הַמַּזְגָּן יַיִן, וְהוּא מָזַג לָנוּ מָיִם!

וְהַמַּזְגָּן טוֹעֵן: “אַדְּרַבָּא: יַיִן יָשָׁן הוּא זֶה! מִיָּד כְּשֶׁטּוֹעֲמִים אוֹתוֹ מִשְׁתַּכְּרִים, וְשׁוּב אֵין מַבְחִינִים בֵּין מַיִם לְיַיִן”.

אָמַר הָרַב: הַגִּישִׁי לִי כּוֹס מִיַּיִן יָשָׁן זֶה וְאֶטְעָמֵהוּ.

טָעַם הָרַב מִכּוֹסוֹ, עָצַם אֶת עֵינָיו, קִמֵּט אֶת מִצְחוֹ, חָשַׁב חָשַׁב וְאָמַר:

– אֱמֶת, מִכֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי, שׁוּב אֵינִי מַבְחִין, – נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ זֶה מָיִם!

אָמְרָה הָרַבָּנִית: תְּנוּ גַם לִי לִטְעֹם.

טָעֲמָה הָרַבָּנִית, הֶחֱזִירָה אֶת פָּנֶיהָ כְּלַפֵּי מַעְלָה, חָשְׁבָה־חָשְׁבָה וְאָמְרָה:

– זֶהוּ יַיִן שֶׁל פּוּרִים אֲמִתִּי! יְכוֹלִים אַתֶּם לָצֵאת בּוֹ יְדֵי חוֹבָה. מִכֵּוָן שֶׁטָּעַמְתִּי, שׁוּב אֵינִי מַבְחִינָה, נִדְמֶה לִי כְּאִלּוּ זֶה מַיִם!

הִסְתַּכְּלוּ הָאֶזְרָחִים זֶה בָּזֶה וְאָמְרוּ:

– חַבְרַיָּה, מִכֵּוָן שֶׁכָּךְ, הֲרֵי אָנוּ כְּבָר שִׁכּוֹרִים.

– וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ בְּעַצְמֵנוּ!

– שִׁכּוֹרִים!

– וַאֲנַחְנוּ לֹא יָדַעְנוּ בְּעַצְמֵנוּ?

קָפַץ הַמַּזְגָּן וְאָמַר: שִׁכּוֹרִים! רוֹאִים אַתֶּם מִי הַצַּדִּיק? עַכְשָׁו פִּתְחוּ כִּיסְכֶם וְשַׁלְּמוּ לִי מְחִיר הַיַּיִן!

אָמַר הָרַב: כֵּיצַד אַתֶּם זוֹכְרִים, רַבּוֹתַי? כְּבָר שִׁלַּמְתֶּם אוֹ לֹא?

– כִּמְדֻמֶּה לָנוּ שֶׁלֹּא שִׁלַּמְנוּ!

– וְאַתֶּם שִׁכּוֹרִים! אֵינְכֶם מַבְחִינִים! הֲרֵי יוֹצֵא שֶׁשִּׁלַּמְתֶּם.

– כָּךְ הוּא הַדִּין.

– חַבְרַיָּה! הֲרֵי שִׁכּוֹרִים אֲנַחְנוּ! מָה עוֹשִׂים שִׁכּוֹרִים?

– עוֹמְדִים וּמַכִּים זֶה לָזֶה!

נָפְלוּ עַל הַמַּזְגָּן וְהִכּוּ אוֹתוֹ.

הִתְחִיל הַמַּזְגָּן צוֹעֵק.

– חַבְרַיָּה! מַהוּ עוֹשֶׂה?

– כִּמְדֻמֶּה, שֶׁהוּא צוֹעֵק.

– הֲרֵי שֶׁבֶּאֲמֶת הוּא צוֹחֵק.

שׁוּב הִתְחִילוּ מַכִּים אוֹתוֹ, הִתְחִיל הַמַּזְגָּן בּוֹכֶה.

– חַבְרַיָּה! מַהוּ זֶה שֶׁנּוֹזֵל מִתּוֹךְ עֵינָיו?

– שֶׁמָּא דְמָעוֹת הֵן?

אֵין בְּכָךְ כְּלוּם! דְּמָעוֹת שֶׁל פּוּרִים הֵן!

רָאָה הַמַּזְגָּן, שֶׁבִּדְמָעוֹת וּבְכִיּוֹת לֹא יַצִּיל אֶת עַצְמוֹ מִידֵי הָאֶזְרָחִים הַלָּלוּ הַמַּאֲמִינִים בְּעַצְמָם, שֶׁהֵם שִׁכּוֹרִים – הִתְחִיל צוֹחֵק בְּקוֹל גָּדוֹל, צוֹחֵק־צוֹחֵק, תַּחַת אֶגְרוֹפֵיהֶם:

הוֹי־הוֹי־הוֹי – כַא־כַא! הַי־הַי־הַי־כִי־כִי… עַד שֶׁהִתְנַשֵּׁם וְנָפַל מִתְעַלֵּף.

– הִי, שִׁכּוֹר, מַזְגָּן שִׁכּוֹר! – קָרְאוּ עָלָיו הָאֶזְרָחִים – הֲנִשְׁמַע כַּדָּבָר הַזֶּה? אֲנַחְנוּ שָׁתִינוּ – וְהוּא מִתְגּוֹלֵל שִׁכּוֹר!

וּמֵאָז נַעֲשָׂה לְפִתְגָּם שָׁגוּר כְּשֶׁרוֹאִים אָדָם צוֹחֵק עַל כָּרְחוֹ אוֹמְרִים:

–“צְחוֹק שֶׁל פּוּרִים הוּא זֶה”.

(מַחֲזֶה בְּחָמֵשׁ מַעֲרָכוֹת)

הַנְּפָשׁוֹת:

הֲתָךְ, חַרְבוֹנָה, שֵׁשַׁי בֶּן הֲתַךְ יְהוּדִים בַּעֲלֵי זְכֻיֹּות, יוֹשְׁבִים בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. חַרְבוֹנָה אֶחָד מִיּוֹעֲצֵי הַמֶּלֶךְ.

הֲזַגִי בֶּן חַרְבוֹנָה, וַיְזָתָא בֶּן הָמָן תַּלְמִידִים בְּבֵית־הַסֵּפֶר שֶׁל אֲצִילֵי שׁוּשָׁן.

סְפֶּנְטָה אֵשֶׁת הֲתָךְ

בִּנְיָמִין אֲחִי הֲתָךְ (חָבֵר לְחֶבְרַת “עֶזְרָאִים”, שֶׁנּוֹסְדָה לְהָשִׁיב אֶת יִשְׂרָאֵל לְאַרְצָם)

וַרְדַּי רֹאש הָאֲחַשְׁתְּרָנִים

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הַמֶּלֶךְ

הָמָן שַׂר הַשָּׂרִים

שׁוֹמֵר הַסָּף

מְקוֹם הַמַּחֲזֶה – שׁוּשַׁן

מַעֲרָכָה רִאשׁונָה

(בְּבֵית־הַסֵּפֶר לַאֲצִילֵי שׁוּשַׁן, עַל הַקִּירוֹת תְּלוּיוֹת תְּמוּנוֹת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, דְּמֻיּוֹת שֶׁל לְבָנוֹת פְּגוּמוֹת. תַּלְמִידִים לְבוּשִׁים מְעִילִים קְצָרִים וַאֲדֻמִּים. עַל רָאשֵׁיהֶם – כִּפּוֹת אֲדֻמּוֹת, שֶׁתָּחוּב בָּהֶן מִלְמַעְלָה כַּדּוּר זָהָב קָטֹן. – רֻבָּם יוֹשְׁבִים לָאָרֶץ עַל יְרִיעוֹת אַרְגָּמָן. הַשָּׁעָה – שְׁעַת הַפְסָקָה בַּבֹּקֶר. קְצָתָם חוֹזְרִים עַל פִּרְקָם, קְצָתָם פּוֹסְלִים גִּזְרֵי־עֵץ בְּסַכִּינֵיהֶם).

מַחֲזֶה א

(שֵׁשַׁי בֶּן הֲתָךְ. הֲזַגִי בֶּן חַרְבוֹנָה וְעוֹד תַּלְמִידִים)

שֵׁשַׁי (פּוֹסֵעַ לְכָאן וּלְכָאן וְחוֹזֵר עַל פִּרְקוֹ): בַּמַּן, אַרְדִי־בַּהַשַׁט, שַׁחְרָוַר, סְפֶּנְדַכְמַט, קָדְדַט, אַמֶרְדַט¹ – אֵלֶּה הֵם שֵׁשֶׁת שָׂרֵי מַעְלָה לְאוֹרְמוּצָה…

הֲזַגִי: אֶשְׁמוּ אַזְגִי וְהַגִי הֵם הַדֶּוִים הַמְשָׁרְתִים אֶת הוּרְמִיז²

מַחֲזֶה ב

(וַיְזָתָא וְהַקּוֹדְמִים)

(וַיְזָתָא נִכְנַס כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵל גֶּזֶר עֵץ)

שֵׁשַׁי (מַפְסִיק בְּפִרְקוֹ): מָה אַתָּה עוֹשֶׂה, וַיְזָתָא?

וַיְזָתָא: מָה אֲנִי עוֹשֶׂה? יָד לְכִידוֹן אֲנִי מְתַקֵּן לִי.

שֵׁשַׁי: זֶה – לָמָּה?

וַיְזָתָא: כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ גְּזֵרַת הַמֶּלֶךְ? לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר לְמַזַּל “דָּגִים” – לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים!

שֵׁשַׁי: הַיְּהוּדִים?! מִי הֵם?

וַיְזָתָא: עַם מָרְדְּכַי.

שֵׁשַׁי: וְיֶשְׁנָם בְּשׁוּשַׁן?

וַיְזָתָא: הַרְבֵּה יֵשׁ מֵהֶם, כִּדְגֵי הַיָּם, וְהֵם עֲשִׁירִים מְאֹד. כָּךְ סִפֵּר אַבָּא לְאִמָּא: כְּשֶׁיֵּאוֹר הַשַּׁחַר לִשְׁלשָׁה־עָשָׂר בַּאֲדָר, מְחֻיָּב כָּל בֶּן־שׁוּשַׁן לָצֵאת מְזֻיָּן בְּכִידוֹן לַהֲרֹג בַּיְּהוּדִים.

הֲזַגִי: כֵּיצַד תַּכִּיר בָּהֶם?

וַיְזָתָא: הֵם לְבוּשִׁים “אַרְבַּע כַּנְפוֹת” וַעֲטוּפִים טַלִּיתוֹת בַּבֹּקֶר. וּלְבַד זֶה הֲרֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יוֹדְעִים אֶת מְקוֹמָם. הֵם יַרְאוּ לָנוּ.

הֲזַגִי: וַהֲלֹא אוֹרְמוּצָה הַקָּדוֹשׁ אָסַר שְׁפִיכוּת־דָּמִים!

וַיְזָתָא: וְהוּרְמִיז הִתִּיר שְׁפִיכוּת־דָּמִים, וְהַיְּהוּדִים הֵם עַמּוֹ שֶׁל הוּרְמִיז.

שֵׁשַׁי: וּמַה תַּעֲשֶׂה אִם יַלְדֵי הַיְּהוּדִים יַקְדִּימוּךָ בְּכִידוֹנָם?

וַיְזָתָא: אֵלֵךְ וַאֲסַפֵּר לְאָבִי!

(הַתַּלְמִידִים מִתְפָּרְצִים בִּצְחוֹק)

וַיְזָתָא (מַעֲמִיד פְּנֵי בּוֹכֶה): שׁוּב אַתֶּם מְלַגְלְגִים עָלַי? אֲנִי הוֹלֵךְ לְהִתְאוֹנֵן עֲלֵיכֶם בְּאָזְנֵי הָרַבָּן. (הוֹלֵךְ).

שֵׁשַׁי (מַפְסִיק לוֹ הַדֶּרֶךְ): וַיְזָתָא, וַיְזָתָא. הֲלֹא חָכָם מְחֻכָּם אַתָּה. אַל תֵּלֵךְ; וּבִשְׂכָר זֶה אֶעֲשֶׂה עִמְּךָ גַּם אֲנִי חֶסֶד.

וַיְזָתָא (מַעֲמִיד פְּנֵי מִתְרַצֶּה): מָה?

שֵׁשַׁי: אֲשַׁנֵּן אֶת לִקְחֲךָ תַּחְתֶּיךָ.

הֲזַנִי: וַאֲנִי אֶכְתֹּב בִּשְׁבִילְךָ אֶת מַה שֶּׁאַתָּה צָרִיךְ לִכְתֹּב.

אַחַד הַתַּלְמִידִים: אֲבָל זֶהוּ כְּבָר יוֹתֵר מִדַּי. בִּשְׂכַר זֶה צָרִיךְ הוּא לְהַתִּיר לָנוּ לִצְחֹק עוֹד פַּעַם אֶחָת.

(וַיְזָתָא מַסְכִּים עַל הַחִלּוּף. כֻּלָּם צוֹחֲקִים, גַּם וַיְזָתָא עִמָּם).

שֵׁשַׁי: הֵי, וַיְזָתָא, וַיְזָתָא. מַה יְּהִי בְּסוֹפְךָ? תִּגְדַּל וְלֹא תֵדַע כְּלוּם.

וַיְזָתָא: וּמַה בְּכָךְ? הֲלֹא אֶהְיֶה שַׂר וְיוֹעֵץ לַמֶלֶךְ.

(שׁוּב צְחוֹק. קוֹל רַעֲשָׁן נִשְׁמַע, לְאוֹת גְּמַר הַהַפְסָקָה. הַצְּחוֹק נִפְסָק בְּאֶמְצַע. הַתַּלְמִידִים חֲרֵדִים שָׁבִים לִמְקוֹמָם. הַמָּסָךְ נוֹפֵל מִתּוֹךְ הַחֲרָדָה).

־־־־־־־־־־־

מַעֲרָכָה שְׁנִיָּה

בְּבֵית הֲתָךְ

מַחֲזֶה א

הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה, בִּנְיָמִין

(סְפֶּנְטָה יוֹשֶׁבֶת עַל מִטָּה, שֶׁהַוִּילוֹן שֶׁעָלֶיהָ מוּרָם, הֲתָךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא. בִּנְיָמִין עַל סַפְסָל נָמוּךְ).

סְפֶּנְטָה: בְּבַקָּשָׂה! סַפֵּר דְּבָרִים בְּרוּרִים, פַּרְסִיִּים, בְּלִי מְשָׁלִים.

בִּנְיָמִין: אֲבָל אֵינִי יָכוֹל לְסַפֵּר לָךְ מַה שֶּׁנָּעִים לְאָזְנֵךְ, גְּבִרְתָּא, אֶלָּא מַה שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ בָּרִי.

הֲתָךְ: סַפֵּר, סַפֵּר!

בִּנְיָמִין: זֶהוּ שֶׁהִשְׁמַעְתִּיךָ: הַמֶּלֶךְ מְכָרָנוּ בַּעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים כִּכַּר־כֶּסֶף לְהָמָן בֶּן הַמְדָתָא.

הֲתָךְ: כֵּיצַד? מָכַר? לָמָּה?

בִּנְיָמִין: לַהֲרֹג, לְאַבֵּד, לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים.

סְפֶּנְטָה: שֶׁקֶר.

בִּנְיָמִין: גְּבִרְתָּא, עַד שֶׁאַתְּ אוֹמֶרֶת “שֶׁקֶר” טוֹב יוֹתֵר שֶׁתְּבַקְשִׁי לָךְ עֵצָה. וּדְעִי שֶׁעֲצִימַת עֵינַיִם מֵרְאוֹת אֶת הָאָסוֹן, אֵינָה תַּחְבּוּלָה יָפָה לְקַדֵּם פְּנֵי הָאָסוֹן.

סְפֶּנְטָה: עֵצָה?! לָנוּ?! אֲפִלּוּ אִם אֱמֶת הַדָּבָר, אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּאָסוֹן זֶה! בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ אָנוּ יוֹשְׁבִים.

הֲתָךְ: אֵין הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ כְּלָל, אִם יְהוּדִים אָנוּ!

סְפֶּנְטָה: אֲפִלּוּ יְלָדֵינוּ אֵינָם יוֹדְעִים אֶת מוֹצָאָם!

בִּנְיָמִין: יַלְדֵיכֶם אֵינָם יוֹדְעִים, אֲבָל הָאֲחַשְׁתְּרָנִים יוֹדְעִים. גַּם הֶהָמוֹן יוֹדֵעַ וַדַּאי. מִנִּדְבוֹתֵיכֶם, שֶׁאַתֶּם מְבַזְבְּזִים עַל עֲנִיִּים פַּרְסִיִּים וּמֵהַהִתְרַחֲקוּת, שֶׁאַתֶּם מִתְרַחֲקִים מֵעִנְיָנִים יְהוּדִיִּים – כְּבָר יָכְלוּ לְהַרְגִּישׁ, שֶׁאַתֶּם יְהוּדִים מִתְכַּחֲשִׁים.

סְפֶּנְטָה: אִם יֵשׁ לְמִי לִדְאֹג, הֲרֵי רַק לְךָ וְלַחֲבִרֶיךָ הָ“עֶזְרִיִּים”, הַחוֹלְמִים עַל “צִיּוֹן וִירוּשָׁלַיִם” וּבָזֶה הִכְרַזְתֶּם עַל…

בִּנְיָמִין: אָנוּ?! טוֹעָה אַתְּ, גְּבִרְתָּא! אִם יַגִּיעַ יוֹם הַגְּזֵרָה קֹדֶם שֶׁנֵּצֵא לְצִיּוֹן, אַדְּרַבָּא: נִגְמֹר אֶת הַחֶשְׁבּוֹנוֹת.

הֲתָךְ: הוֹי, בַּעַל דִּמְיוֹן!

בִּנְיָמִין: מַה כַּוָּנַת דְּבָרֶיךָ?

הֲתָךְ: כְּלוּם לֹא יִהְיֶה!

בִּנְיָמִין: כֵּיצַד?

הֲתָךְ: הַפַּרְסִים לֹא יַכּוּ בַּיְּהוּדִים: הֵם עַם נָאוֹר, נְתִינִים לְמוֹשֵׁל וּלְחֻקִּים יְשָׁרִים; וְאַתֶּם לֹא תַּעֲלוּ צִיּוֹנָה

(שֵׁשַׁי הַקָּטָן נִכְנָס לַחֶדֶר כְּשֶׁהוּא פּוֹסֵל גֶּזֶר עֵץ).

מַחֲזֶה ב

(שֵׁשַׁי וְהַקּוֹדְמִים)

סְפֶּנְטָה: מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? שׁוֹבָב! מַרְבֶּה שְׁבָבִים אַתָּה.

שֵׁשַׁי: הַנִּיחִי לִי אִמָּא: יָד לְכִידוֹן אֲנִי מְתַקֵּן לִי.

סְפֶּנְטָה: לָמָּה זֶה לְךָ כִּידוֹנוֹת?

שֵׁשַׁי: לְהַכּוֹת בַּיְּהוּדִים. הַךְ־הַךְ הָךְ! (מַצְלִיף בְּיָדוֹ לְכָאן וּלְכָאן – הֲתָךְ וּסְפֶּנְטָה מַבִּיטִים זֶה עַל זֶה בְּהִתְעוֹרְרוּת).

בִּנְיָמִין: (בִּצְחוֹק כָּבוּשׁ): כֵּיצַד? כֵּיצַד? הַרְאֵה לַחֲבִיבָא!

שֵׁשַׁי: (חוֹזֵר וּמַרְאֶה): כָּךְ! כָּךְ! כָּךְ!…

סְפֶּנְטָה (מְפַהֶקֶת וּמִסְתַּכֶּלֶת בַּחַלּוֹן)" כַּמָּה יָפֶה מֶזֶג הָאֲוִיר הַיּוֹם!

הֲתָךְ: טוֹב לְטִיּוּל.

בִּנְיָמִין (מִתּוֹךְ רְתִיחָה): רִבּוֹן הָעוֹלָמִים! הֲלֹא צְרִיכִים אַתֶּם סוֹף־סוֹף לְגַלּוֹת לִבְנֵיכֶם אֶת מוֹצָאָם! יֵדְעוּ, לְפָחוֹת, אֶת מִי הֵם מַכִּים!…

סְפֶּנְטָה (בְּהִתְעוֹרְרוּת): בִּנְיָמִין!…

בִּנְיָמִין (קָם עַל רַגְלָיו): יֵקַל לָהֶם, לְפָחוֹת לִמְצֹא אֶתְכֶם!…

סְפֶּנְטָה: בִּנְיָמִין, שְׁתֹק! הֲרֵי אֲנִי גְבֶרֶת הַבַּיִת!…

בִּנְיָמִין: יֵדַע נָא הַבֵּן, כְּשֶׁיָּרִים כִּידוֹנוֹ, וִירוֹצֵץ גֻּלְגֹּלֶת אָבִיו…

הֲתָךְ: בִּנְיָמִין!?

בִּנְיָמִין: כְּשֶׁיִּרְמֹס בְּרַגְלָיו עַל לֶב־אִמּוֹ…

סְפֶּנְטָה (קוֹפֶצֶת מֵעַל הַמִּטָּה): בִּנְיָמִין! אֵינִי מַרְשָׁה לְגַלּוֹת!

בִּנְיָמִין (בְּכַעַס): הוֹי מוּגֵי־לֵב, שְׁפַנִּים! וְדַם יְהוּדִים נוֹזֵל בְּעוֹרְקֵיכֶם! (לְשֵׁשַׁי) שֵׁשַׁי, בְּנִי! כִּבּוּד אָב וְכִבּוּד אֵם – מִי קֹדֶם?

שֵׁשַׁי: כִּבּוּד הָאָב – קֹדֶם! כָּךְ אָמַר צוֹרוֹאַסְתֶּר הַקָּדוֹשׁ³.

בִּנְיָמִין: לָכֶן דַּע לְךָ, בְּנִי…

סְפֶּנְטָה (בְּכַעַס גָּלוּי): זוֹהִי עַזּוּת נוֹרָאָה! (נִגֶּשֶׁת אֶל בִּנְיָמִין וְחֲפֵצָה לְהוֹצִיאוֹ מִן הַבַּיִת).

בִּנְיָמִין: הָלְאָה, חֻצְפָּנִית!

(סְפֶּנְטָה פּוֹסַעַת לַאֲחוֹרָה נֶעֱלֶבֶת, וְעֵינֶיהָ לָאָרֶץ).

בִּנְיָמִין: לָכֵן דַּע לְךָ, הוֹרֶיךָ יְהוּדִים; וּכְשֶׁתָּבוֹא בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר לַאֲדָר לְהַכְרִיתָם, תֵּדַע מִמִּי לְהַתְחִיל?

שֵׁשַׁי (מַבִּיט נָבוֹךְ): אֵיְך? כֵּיצַד?

בִּנְיָמִין: וּכְשֶׁתִּרְמֹס אֶת אִמְּךָ בְּרַגְלֶיךָ, תִּרְמֹס בְּרַחֲמִים, אַף־עַל־פִּי שֶׁהִיא יְהוּדִיָּה, הֲרֵי הִיא אִמְּךָ…

(שֵׁשַׁי מַבִּיט עַל הוֹרָיו נִבְהָל).

בִּנְיָמִין: אַךְ לְדוֹדְךָ אַל תָּעֵז לָבוֹא, בְּנִי! גַּם אֲנִי יְהוּדִי; וְלֹא אַבְחִין בְּיוֹם רָעָה. בְּדָמְךָ וּבְדַם רֵעֶיךָ אַטְבִּיעַ אֶת הָמָן וּבָנַיו!

(בִּנְיָמִין עוֹזֵב אֶת הַחֶדֶר מִתּוֹךְ כַּעַס, סְפֶּנְטָה נוֹפֶלֶת אַרְצָה מִתְעַלֶּפֶת. הֲתָךְ וְשֵׁשַׁי מְרִימִים קוֹל צְעָקָה). –

הַמָּסָךְ נוֹפֵל.

מַעֲרָכָה שְׁלִישִׁית

בְּבֵית הַסֵּפֶר. הַתַּפְאוּרָה כְּמוֹ בַּמַּעֲרָכָה הָרִאשׁוֹנָה

מַחֲזֶה א

שֵׁשַׁי, וַיְזָתָא וּשְׁאָר הַתַּלְמִידִים

וַיְזָתָא (מִתְלַחֵשׁ עִם חֲבֵרָיו, רוֹמֵז בְּעֵינָיו אֶל שֵׁשַׁי. אַחַר כָּךְ הוּא נִפְרָד מֵעֲלֵיהֶם וְקָרֵב לְשֵׁשַׁי): אֲנִי יוֹדֵעַ סוֹד. אֲבָל לֹא אַגִּיד אוֹתוֹ לְךָ!

שֵׁשַׁי: וְסוֹד יוֹדֵעַ אָנִי; סוֹד יוֹדֵעַ אָנִי; וּלְךָ לֹא אַגִּידֵהוּ.

וַיְזָתָא: אֵיזֶה סוֹד אַתָּה יוֹדֵעַ?

שֵׁשַׁי: אֶת זֶה שֶׁאַתָּה יוֹדֵעַ.

וַיְזָתָא: כֵּיצַד מַתְחִיל שֶׁלְּךְ?

שֵׁשַׁי: וְשֶׁלְּךָ כֵּיצַד מַתְחִיל?

וַיְזָתָא: שֶׁלִּי מַתְחִיל: “בֶּגֶד תְּכֵלֶת”…

שֵׁשַׁי: שֶׁלִּי מַתְחִיל “שִׂמְלָה שֶׁל תְּכֵלֶת” הֲרֵי אָמַרְתִּי לְךָ שָׁלשׁ מִלִּים, וְאַתָּה – רַק שְׁתַּיִם. הוֹסֵף לִי עוֹד אֶחָת!

(בְּעוֹד הֵם מִתְוַכְּחִים נִכְנָס הֲזַגִי).

מַחֲזֶה ב

(הֲזַגִי וְהַקּוֹדְמִים)

שֵׁשַׁי: רְצוֹנְךָ, וַיְזָתָא? הִנֵּה הֲזַגִי! אֲנִי אֲסַפֵּר לוֹ אֶת סוֹדִי, וְאַתָּה תְּסַפֵּר לוֹ אֶת סוֹדְךָ, וְאִם הַסּוֹד לֹא יִהְיֶה אֶחָד, אָז אֲנִי מַתִּיר לוֹ, שֶׁיְּגַלֶּה לְךָ אֶת סוֹדִי, וְסוֹדְךָ אַתָּה יִשָּׁאֵר צָפוּן מִמֶּנִּי.

וַיְזָתָא: נִיחָא.

שֵׁשַׁי: מִי יְסַפֵּר תְּחִלָּה? וַדַּאי – אֲנִי! הֲלֹא אֲנִי חָכָם וְיָפֶה מִמֶּךָ.

וַיְזָתָא: אַתָּה חָכָם וְיָפֶה מִמֶּנִּי? לֹא! אֲנִי חָכָם מִמֶּךָּ, אֲנִי אֲסַפֵּר תְּחִלָּה!

שֵׁשַׁי: נִיחָא, נִיחָא, סַפֵּר!

וַיְזָתָא (גּוֹחֵן וְלוֹחֵשׁ סוֹדוֹ לְאָזְנוֹ הַיְּמָנִית שֶׁל הֲזַגִי)

שֵׁשַׁי (גּוֹחֵן לְאֹזֶן הֲזַגִי הַשְּׂמָאלִית. מִתְרָאֶה כְּלוֹחֵשׁ)

הֲזַגִי (לְשֵׁשַׁי): וַיְזָתָא – צַדִּיק מִמְּךָ בְּרִיבוֹ. אַתָּה, שֵׁשַׁי, לֹא סִפַּרְתָּ לִי, שֶׁהַפַּרְסִיִּים יִלְבְּשׁוּ בְּיוֹם שְׁלשָׁה־עָשָׂר לַאֲדָר רַק בִּגְדֵי תְּכֵלֶת לְסִמָּן, שֶׁיַּכִּירוּ בָּהֶם הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים וְלֹא יַהַרְגוּם. הֲרֵי שֶׁלֹּא יָדַעְתָּ אֶת סוֹדוֹ; וַאֲנִי צָרִיךְ לְגַלּוֹת לוֹ אֶת סוֹדְךָ.

וַיְזָתָא (רוֹקֵד מִשִּׂמְחָה): הֲרוֹאֶה אַתָּה? אֲנִי חָכָם מִמֶּךָּ! סַפֵּר, הֲזַגִי, אֶת סוֹדוֹ.

הֲזַגִי (קוֹרֵא): אֲנִי אֲסַפֵּר לָכֶם מַעֲשִׂיָּה יָפָה. מַעֲשֶׂה בַּאֲרִי, שֶׁמָּלַךְ עַל חַיּוֹת הַיַּעַר; וְהַחַיּוֹת, יָדוּעַ, מֵהֶן – בַּעֲלֵי צִפָּרְנַיִם, מֵהֶן – בַּעֲלֵי קַרְנַיִם. רָאָה הַמֶּלֶךְ אֶת נְתִינָיו מִתְרַבִּים, אָמַר: מָה אֶעֱשֶׂה, אִם יִתְרַבּוּ כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁיָּקוּמוּ וְיִמְרְדוּ בִּי? – הָלַךְ וְהִזְמִין בַּעֲלֵי צִפֹּרֶן וְאָמַר לָהֶם: עֲבָדַי! סְעֻדָּה הֲכִינוֹתִי לָכֶם! לְכוּ וְטִרְפּו כְּאַוַּת נַפְשְׁכֶם! שָׂמְחוּ הַחַיּוֹת – הָלְכוּ לִטְרֹף. רַק הַשּׁוּעָל לֹא הָלַךְ, וְהִפְצִיר בַּזְּאֵב, שֶׁיָּבִיא לוֹ זוּג קַרְנַיִם מִשְּׂדֵה הַטְּרֵפָה. שָׁאַל הַזְּאֵב: זוּ לָמָּה לְךָ? אָמַר הַשּׁוּעַל: מָחָר יָסִית הַמֶּלֶךְ בַּעֲלֵי קַרְנַיִם בְּבַעֲלֵי צִפֹּרֶן, אָז אֶלְבַּשׁ קְרָנַי וְאֵצֵא לַטֶּרֶף…

(וַיְזָתָא מַתְחִיל נִרְדָם, הַתַּלְמִידִים מִתְאַפְּקִים מִצְּחוֹק. דְּמָמָה, נַחֲרַת וַיְזָתָא נִשְׁמַעַת).

הַמָּסָךְ נוֹפֵל.

מַעֲרָכָה רְבִיעִית

בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ בַּלַּיְלָה

מַחֲזֶה א

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (יוֹשֵׁב עַל כִּסְאוֹ), רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – וַרְדַּי; חַרְבוֹנָה – שׁוֹמֵר הַסָּף.

וַרְדַּי: וְלָכֵן אֲנִי רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים וַרְדַּי בֶּן שְׁמִירְמִית הַיָּפָה – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: דַּבֵּר בְּקִצּוּר! אַךְ קֹדֶם כֹּל – הַגִּישָׁה כּוֹס יַיִן.

(וַרְדַּי מַגִּישׁ לוֹ כּוֹס יַיִן)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וּבְכֵן?

וַרְדַּי: וּבְכֵן אֲנִי, רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: עַד שֶׁאַתָּה מִתְפָּאֵר בִּגְדֻלַּת מִשְׂרָתְךָ, מוּטָב שֶׁתִּתֵּן לִשְׁתּוֹת כּוֹס שְׁנִיָּה.

(וַרְדַּי מַגִּישׁ לוֹ כּוֹס שְׁנִיָּה)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: וּבְכֵן?

וַרְדַּי: וּבְכֵן אֲנִי רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים – – –

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הוֹי, יָהִיר! לְהַחֲלוֹתֵנוּ בְּדִבְרֵיכֶם אַתֶּם חֲפֵצִים? כְּדֵי שֶׁאָמוּת? אֲבָל דְּעוּ לָכֶם, נוֹכְלִים: אַחַר מוֹתִי לֹא יְהִי כְּלוּם! אֶת כָּל הַיֵּינוֹת אֶאֱסֹף בְּיוֹם מוֹתִי וְאֶשְׁפְּכֶם הַחוּצָה! אֶת הַכִּסֵּא אֲשַׁבֵּר וְאֶשְׂרְפֵהוּ, וְאֶת אֶסְתֵּר

(צֵל הַקֶּצֶף שֶׁעַל פָּנָיו נִבְלָע בִּצְחוֹק גָּלוּי. עֵינָיו מִתְכַּוְּצוֹת. נִשְׁעָן עַל הַכִּסֵּא).

הִי, אֶסְתֵּר, יָפָתִי! טוֹבָתִי! יוֹנָתִי! (דּוּמִיָּה. מַבִּיט אֶל הַחַלּוֹן).

מִי בֶּחָצֵר?

שׁוֹמֵר הַסַּף: הָמָן בחָצֵר, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יָבוֹא!

מַחֲזֶה ב

הָמָן וְהַקּוֹדְמִים

(הָמָן כּוֹרֵעַ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ)

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: הֲשָׁמַעְתָּ, בֶּן הַמְדָתָא? הַיְּהוּדִים מִזְדַּיְּנִים לְיוֹם הַהֲרֵגָה.

הָמָן: יָנוּחַ לֶב־הַמֶּלֶךְ עָלָיו. וּמָה הוּא הָאָסוֹן, אִם יִפְּלוּ גַם אֵיזֶה עַשְׂרוֹת אֲלָפִים פַּרְסִיִּים? הַמְעַט לְךָ בָּהֶם בְּשֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (צוֹחֵק מִטּוּב לֵב): יָפֶה דִבַּרְתָּ, שַׂר הַשָּׂרִים! חָכָם גָּדוֹל אַתָּה. הַגִּישׁוּ כּוֹס יַיִן, וְאֶשְׁתֶּה לִכְבוֹד הָמָן הֶחָכָם!

רֹאשׁ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים: אֲבָל, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מַה נַּעֲשֶׂה אִם הַגִּבּוֹרִים הַנּוֹאָשִׁים שֶׁבַּיְּהוּדִים יִתְפָּרְצוּ גַם… לְכָאן?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (בְּפַחַד): מַה נַּעֲשֶׂה אִם יִתְפָּרְצוּ לְכָאן?

הָמָן: יָנוּחַ לֶב־הַמֶּלֶךְ. אִם יִהְיֶה בְּדַעְתָּם לְהִתְפָּרֵץ וְלִמְרֹד, יִמָּצֵא עוֹד אֵיזֶה יְהוּדִי מִשֶּׁלָּנוּ, שֶׁיְּסַפֵּר אֶת הַדָּבָר לַמֶּלֶךְ!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: יְחִי בֶּן הַמְדָתָא! הַגִּישׁוּ כּוֹס יַיִן!

חַרְבוֹנָה: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מִיּוֹם שֶׁגִּלָּה מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי לַמֶּלֶךְ אֶת דְּבַר בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ, שֶׁבִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ, וְלֹא נָתְנוּ לוֹ שׁוּם כָּבוֹד בְּעַד זֶה, אֵינִי יוֹדֵעַ אִם יִמָּצֵא עוֹד יְהוּדִי, שֶׁיְּגַלֶּה לַמֶּלֶךְ דָּבָר!

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: אֱמֶת. דָּבָר זֶה יֵשׁ לוֹ תִקּוּן: הָמָן יֵצֵא תֵכֶף וְיַרְכִּיב אֶת מָרְדְּכַי עַל סוּסִי וְיַרְכִּיבֵהוּ בָּרְחוֹב, וּמַה צָּרִיךְ לוֹ לְאוֹתוֹ מָרְדְּכַי עוֹד?

הָמָן: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ!…

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: עוֹדְךָ יוֹשֵׁב פֹּה? הֲלֹא צִוִּיתִי! (מַבִּיט בְּכַעַס) (הָמָן קָם וְיוֹצֵא לְהַרְכִּיב אֶת מָרְדְּכַי)

חַרְבוֹנָה: וְאִם חָפֵץ אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ לִשְׁתּוֹת אֶת יֵינוֹ בְּשָׁלוֹם וּבְלִי כָּל פַּחַד, עֲצָתִי, כִּי יִשְׁלַח אִגְּרוֹת גַּם לַיְּהוּדִים, שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לְהִקָּהֵל וְלַעֲמֹד עַל נַפְשָׁם, כְּלוֹמַר, שֶׁמֻּתָּר לָהֶם לְהַבְרִיחַ אֶת עַצְמָם מִלְּהֵהָרֵג, וְאָז – בֵּין אִם יְנַצְּחוּ הַפַּרְסִים, בֵּין אִם יְנַצְּחוּ הַיְּהוּדִים, תִּמְצָא לְךָ אוֹהֲבִים בֵּין אֵלֶּה וּבֵין אֵלֶּה; וְהָיָה לֵב הַמֶּלֶךְ בָּטוּחַ.

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ (מֵרִים רֹאשׁ): הֲרֵי חָכָם אַתָּה יוֹתֵר מֵהָמָן! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּחַיֵּי אֶסְתֵּר, שֶׁמֵּהַיּוֹם אֶשְׁתֶּה יַיִן לִכְבוֹד חַרְבוֹנָה. קִרְאוּ לִי לְשִׁמְשַׁי הַסּוֹפֵר!

מַחֲזֶה ג

שִׁמְשַׁי וְהַקּוֹדְמִים

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: שִׁמְשַׁי! כְּתֹב אִגְּרוֹת שְׁנִיּוֹת.

שִׁמְשַׁי: פְּקֻדַּת מַלְכִּי – תּוֹרָתִי. כֵּיצַד אֶכְתֹּב?

אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ: כְּתֹב: בֵּין אִם יַכּוּ פַּרְסִים בַּיְּהוּדִים, בֵּין אִם יְהוּדִים בַּפַּרְסִים… לֹא! לֹא כָּךְ. חַרְבוֹנָה יַגִּיד לְךָ מַה שֶׁתִּכְתֹּב… מִי בֶּחָצֵר? שִׂמְלַת אִשָּׁה אֲנִי רוֹאֶה שָׁם…אֶסְתֵּר הוֹלֶכֶת!… אֶסְתֵּר מְרַחֶפֶת! (הוּא קָם, פּוֹרֵשׂ כַּפַּיִם וּמִתְנוֹדֵד עַל רַגְלָיו) הוֹי, אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר! הֵיכָן שַׁרְבִיטִי? אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר! אֶסְתֵּר!…

הַמָּסָךְ נוֹפֵל

מַעֲרָכָה חֲמִישִׁית

לְאֹרֶךְ הָרְחוֹב שֶׁל בֵּית הֲתָךְ עוֹמְדִים שׁוֹמְרִים יְהוּדִים בְּמֶרְחָק שָׁוֶה בֵּין זֶה לָזֶה וְרַעֲשָׁנִים בִּידֵיהֶם. בְּכָל פַּעַם שֶׁנִּכְנָס אִישׁ לָרְחוֹב, מַרְעִישִׁים בָּרַעֲשָׁנִים לְאוֹת.

(בִּנְיָמִין קָרֵב אֶל הַשּׁוֹמֵר הָרִאשׁוֹן. הַלָּז שׁוֹלֵף חַרְבּוֹ. בִּנְיָמִין מְבַטֵּא: “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”. הַשּׁוֹמֵר מַכְנִיס חַרְבּוֹ אֶל תַּעֲרָהּ וְקוֹרֵא אֵלָיו “עֲבֹר”. הוּא נִכְנָס לְבֵית הֲתָךְ).

מַחֲזֶה א

הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה, שִׁשַׁי בִּנְיָמִין. (הֲתָךְ, סְפֶּנְטָה וְשִׁשַׁי לְבוּשִׁים תְּכֵלֶת מִכַּף רַגְלָם וְעַד רֹאשָׁם).

בִּנְיָמִין: בָּרוּךְ מַלְבִּישׁ עֲרוּמִים! זֶה מַהוּ? מוֹדָה חֲדָשָׁה?

שֵׁשַׁי: לֹא, חֲבִיבִי! זוֹהִי סְגֻלָּה לְהִנָּצֵל מִידֵי הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים. כָּל הַפַּרְסִים לְבוּשִׁים הַיּוֹם כָּךְ! כָּזֹאת יָעַצְתִּי אָנִי!

בִּנְיָמִין: אֲבָל סַכָּנָה לָכֶם מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים! הֵם לֹא יַכִּירוּכֶם!

סְפֶּנְטָה: כֵּיצַד? מִפְּנֵי הַיְּהוּדִים?

בִּנְיָמִין: אֵינְכֶם שׁוֹמְעִים קוֹלוֹת מִן הָרְחוֹבוֹת?

(מִן הָרְחוֹב נִשְׁמָע קוֹל רַעֲשָׁנִים וּצְעָקוֹת: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל! גּוּר אַרְיֵה – יְהוּדָה, בִּנְיָמִין – זְאֵב יִטְרֹף!”…)

הֲתָךְ וּסְפֶּנְטָה (נִרְעָשִׁים): הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!

בִּנְיָמִין: אֲנִי הֵבֵאתִי לָכֶם טַלִּיתוֹת וְ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”…

(הַקּוֹלוֹת מִתְגַּבְּרִים וּמִתְקָרְבִים… קוֹל הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַקּוֹלוֹת)

קוֹל אֶחָד: הִשָּׁמְרוּ מִשְּׁפִיכוּת דָּמִים! הַכּוּ אֶת הָאֲחַשְׁתְּרָנִים עַל הַיָּדִַים עַד שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לְהָרִים חֶרֶב – וְדַיָּם!

קוֹל אַחֵר: הַצִּילוּ גַם אֶת הַפַּרְסִים מִידֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים!

קוֹל אַחֵר: דִּקְרוּ אֶת סוּסֵי הָאֲחַשְׁתְּרָנִים, שֶׁהֵם בּוֹעֲטִים בַּפַּרְסִיּוֹת!

(נַחֲרַת סוּסִים… צַעֲקוֹת אֲנָשִׁים… קוֹל רַעֲשָׁנִים… – וַיְזָתָא נִכְנָס מְבֹהָל וְשֶׁבֶר־כִּידוֹן בְּיָדוֹ).

מַחֲזֶה ב

וַיְזָתָא וְהַקּוֹדְמִים

וַיְזָתָא: הוֹי הוֹי, הוֹי!!!

שֵׁשַׁי: מַה לְּךָ וַיְזָתָא?

וַיְזָתָא: הוֹי רַחֲמוּנִי! מַכִּים! אֶת כִּידוֹנִי שָׁבְרוּ! יְהוּדִים מַכִּים!

סְפֶּנְטָה: הֵרָגַע, יֶלֶד, הֵרָגַע! אֲנַחְנוּ נָגֵן עָלֶיךָ.

וַיְזָתָא: הוֹי, הֵם רַבִּים! רַבִּים! הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בּוֹרְחִים!

שֵׁשַׁי: וַיְזָתָא! הֵא לְךָ! לְבַשׁ טַלִּית וְ“אַרְבַּע כַּנְפוֹת”, וְלֹא יַכִּירוּךָ.

(וַיְזָתָא מִתְעַטֵּף בְּטַלִּית וְלוֹבֵשׁ אַרְבַּע כַּנְפוֹת. הַקּוֹלוֹת הוֹלְכִים וּמִשְׁתַּתְּקִים, חֶבֶר מְגִּנִּים נִכְנָסִים).

מַחֲזֶה ג

חֶבֶר מְגִנִּים וְהַקּוֹדְמִים

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: חַיִּים אַתֶּם? בָּרוּךְ מְחַיֵּה מֵתִים!

בִּנְיָמִין: וּבָרוּךְ הַנּוֹתֵן לַגִּבּוֹרִים כֹּחַ! מַה נִּשְׁמָע בַּחוּץ?

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסִים נֶהֶרְגוּ.

סְפֶּנְטָה: הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים!

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: יָדֵינוּ לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם! אֲנַחְנוּ חָפַצְנוּ רַק לְהָגֵן עַל עַצְמֵנוּ, אַךְ הָאֲחַשְׁתְּרָנִים הָאֲרוּרִים, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה לָהֶם שְׁלִיטָה בָּנוּ – שָׁפְכוּ חֲמָתָם עַל הַפַּרְסִים הָאֻמְלָלִים!

אֶחָד מִן הַחֶבְרָה: מִי הִיא בְּרִיָּה זוֹ? חֹטֶם פַּרְסִי וְלָבוּשׁ טַלִּית וְאַרְבַּע־כַּנְפוֹת!

הַשֵּׁנִי: הֲלֹא זֶהוּ וַיְזָתָא!

כֻּלָּם: וַיְזָתָא?!

רֹאשׁ הַחֶבְרָה: וְאֵּלּו בַּעֲלֵי הַתְּכֵלֶת? מַה לַפַּרְסִים בְּבֵית הֲתָךְ הַיּוֹם?

בִּנְיָמִין: הֲלֹא זֶהוּ הֲתָךְ!

וַיְזָתָא: וְזֶהוּ שֵׁשַׁי.

הֶחָבֵר הָרָאשִׁי: חַבְרַיָּה! נִשְׁבָּע אֲנִי בְּחַיֵּי רֹאשׁ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, שֶׁזֶּהוּ יָפֶה מְאֹד! וַיְזָתָא בְּאַרְבַּע כַּנְפוֹת, וְשֵׁשַׁי בְּטַלִּית וְצִיצִית, כְּדַאי לִרְקֹד לִפְנֵיהֶם!

(כֻּלָּם מִתְלַכְּדִים בְּמַעְגָּל. וַיְזָתָא וְשֵׁשַׁי בְּאֶמְצַע רוֹקְדִים וּמְנַגְּנִים “שׁוֹשַׁנַּת יַעֲקֹב”)

וַיְזָתָא (בְּכָל פַּעַם שֶׁשּׁוֹמֵעַ “אָרוּר הָמָן, אֲרוּרָה זֶרֶשׁ” – הוּא מַגְבִּיהַּ רֹאשׁוֹ וְצוֹחֵק לוֹ בְּרָצוֹן):

הֲלֹא זֶהוּ אָבִי! הֲלֹא זוֹהִי אִמִּי!

הַמָּסָךְ נוֹפֵל