הַדִירָה בַּקוֹמָה הַשְׁנִיָה, שֶׁיוֹשְׁבֶיהָ עֲזָבוּהָ וְעָקְרוּ לָרְחוֹב הַסָמוּךְ, נִתְמַלְאָה דַיָרִים חֲדָשִׁים. יוֹם אֶחָד, בְּשׁוּבִי מִבֵּית־הַסֵפֶר, רָאִיתִי קָרוֹן גָדוֹל, רָתוּם לִשְׁנֵי סוּסִים, שֶׁמִמֶנוּ פָּרְקוּ סַבָּלִים אֶת הַמִטְעָן: שֻׁלְחָנוֹת, כִּסְאוֹת וְתֵבוֹת גְדוּשות כְּלֵי־בַּיִת. הַמִשְׁפָּחָה הַחֲדָשָׁה, שֶׁבָּאָה לְהִשְׁתַּכֵּן בֶּחָצֵר שֶׁלָנוּ, כָּלְלָה שָׁלשׁ נְפָשׁוֹת: הָאָב – יְהוּדִי גְבַהּ קוֹמָה, שֶׁפָּנָיו עֲטוּרוֹת זָקָן שָחוֹר כְּפֶחָם; הָאֵם – אִשָׁה גוּצָה וּצְנוּמָה; וְהַבַּת – יַלְדָה שֶׁעֵינֶיהָ יְרֻקוֹת, אַפָּהּ סוֹלֵד וְשַׂעֲרוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת קְלוּעוֹת בִּשְׁתֵּי צַמוֹת גְדוֹלוֹת הַיוֹרְדוֹת לָה עַל גַבָּה.

שְׁמָה הָיָה רָחֵל, אַךְ הוֹרֶיהָ קָרְאוּ לָהּ “אוּלָה”. אָנוּ, יַלְדֵי הֶחָצֵר, הֶעְדַפְנוּ אֶת כִּנוּי הַחִבָּה הַשָּׁגוּר בְּפִי הוֹרֶיהָ.

אוּלָה הָיְתָה בַּת אַרְבַּע־עֶשְׂרֵה, בַּת־גִילוֹ שֶׁל סֶבֶק. הִיא סִיְעָה בִּידֵי הוֹרֶיהָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַחֲפָצִים אֶל הַדִירָה הַחֲדָשָׁה וּבִשְׁעַת־מַעֲשֶׂה הָיוּ צַמוֹתֶיהָ מְרַקְדוֹת לָהּ עַל גַבָּהּ. עָקַבְנוּ אַחֲרֶיהָ בְּסַקְרָנוּת וְהִיא – דוֹמֶה שֶׁהִתְעַלְמָה מִקִיוּמֵנוּ. אַךְ מִדֵי פַּעַם הִגְנִיבָה לְעֶבְרֵנוּ מַבָּט.

לַמָחֳרָת, בְּשָׁעָה שֶׁלְאַחַר הַצָהֳרַיִם, שִׂחַקְנוּ כְּרָגִיל בֶּחָצֵר אֲשֶׁר שִׁמְשָׁה לָנוּ כְּמִגְרַשׁ־כַּדוּרֶגֶל. הַכַּדוּר – גֶרֶב מְמֻלָא בְּעָפָר – הִתְעוֹפֵף לְכָל הָעֲבָרִים. לַשָּׁוְא נִסִינוּ לְהַבְקִיעַ אֶת הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק הֵגֵן עָלָיו בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ, כְּשֶׁהוּא מְזַנֵק וּמְנַתֵּר וּמִשְׁתַּטֵחַ וּבוֹלֵם אֶת הַכַּדוּר הַכָּבֵד, שֶׁהָיָה נוֹחֵת עַל גוּפוֹ בְּקוֹל חֲבָטָה עֲמוּמָה.

עִם שֶׁאָנוּ מְבַעֲטִים בַּכַּדוּר, שְׁטוּפִים בַּמִשְׂחָק, הוֹפִיעָה אוּלָה בְּחָצֵר. לְבוּשָׁה הָיְתָה מִכְנָסַיִם וְצַמוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת קְשׁוּרוֹת עַל עָרְפָּה. עוֹדֶנוּ תְּמֵהִים עַל הוֹפָעָתָה, בָּעֲטָה אוּלָה בַּכַּדוּר, שֶׁהִתְעוֹפֵף בְּקֶשֶׁת רְחָבָה וְנָפַל לְיַד הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק הֻפְתַּע תְּחִלָה, אַךְ מִיָד קָרַב אֶל אוּלָה וְאָמַר לָהּ:

– אַל תַּפְרִיעִי. אֵין זֶה מִשְׂחָק לְבָנוֹת.

– מִי שׁוֹאֵל אוֹתְךָ? – הֵשִׁיבָה אוּלָה וְעֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת מְשַׁלְחוֹת בּוֹ, בְּסֶבֶק, מַבָּט מִתְגָרֶה.

רֶגַע עָמְדוּ שְׁנֵיהֶם, מוֹדְדִים זֶה אֶת זֶה בְּמַבָּטֵיהֶם. סֶבֶק הִשְׁפִּיל רִאשׁוֹן אֶת עֵינָיו וְאָמַר:

– הִסְתַּלְקִי.

אוּלָה לֹא הִסְתַּלְקָה. הִיא נִשְׁאֲרָה בַּמִגְרָשׁ וּמִדֵי פַּעַם, כְּשֶׁנָחַת הַכַּדוּר סָמוּךְ לְרַגְלֶיהָ, הָיְתָה בּוֹעֶטֶת בּוֹ. אָנוּ, הַבָּנִים, אֲנוּסִים הָיִינוּ לִסְבֹּל אֶת נוֹכְחוּתָהּ. עֲמִידָתָהּ שֶׁל אוּלָה הֵעִידָה עָלֶיהָ שֶׁרַק בְּכֹחַ נוּכַל לְסַלֵק אוֹתָהּ. אֶלָא שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד שָׁמַרְנוּ עַל הַחֹק הַבִּלְתִּי־כָּתוּב: אֵין אָנוּ, הַבָּנִים, מְרִימִים יָד עַל הַבָּנוֹת.

הִמְשַׁכְנוּ אֶת הַמִשְׂחָק. אֶדֶק הִגִישׁ שׁוּב וְשׁוּב אֶת הַכַּדוּר לְקוּבָּה וְזֶה הִתְפָּרֵץ וְהֵעִיפוֹ בִּבְעִיטָה לְעֵבֶר הַשַׁעַר, אַךְ סֶבֶק הָדַף כָּל כַּדוּר.

וּפִתְאֹם נָחַת הַכַּדוּר בְּאֶמְצַע הֶחָצֵר. אוּלָה, שֶׁעָמְדָה בַּצַד, פָּרְצָה אֵלָיו בְּרִיצָה וְקָלְעָה אוֹתוֹ בִּבְעִיטָה חֲזָקָה לְעֵבֶר הַ“שַׁעַר”. סֶבֶק זִנֵק לִקְרָאתוֹ, אַךְ הֶחֱטִיא. הַשַׁעַר הָבְקַע!

עָמַדְתִּי בְּקִרְבַת־מָקוֹם וְרָאִיתִי אֶת פָּנָיו שֶׁל סֶבֶק. הוּא הֶחֱוִיר מְעַט וּשְׂפָתָיו נִתְהַדְקוּ.

– דַי, גָמַרְנוּ לְשַׂחֵק! – הִכְרִיז סֶבֶק וְנָטַל אֶת הַכַּדוּר וְהִסְתַּלֵק. גַם אָנוּ עָזַבְנוּ אֶת הֶחָצֵר. הפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי וְשִׁלַחְתִּי מַבָּט בְּאוּלָה. הִיא עָמְדָה שָׁם, נְבוֹכָה מְעַט, אַךְ עֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת נוֹצְצוֹת.

ב    🔗

לַמָחֳרָת בִּלִינוּ בַּגַן הַצִבּוּרִי. הִכְרִיז סֶבֶק:

– חֶבְרֶ’ה, הָבָה נַעֲרֹךְ תַּחֲרוּת־רִיצָה!

עָלִינוּ לְרֹאשׁ הַגִבְעָה, שֶׁמִדְרוֹנָהּ שִׁמֵשׁ לָנוּ כְּמַסְלוּל־רִיצָה. אוֹתוֹ רֶגַע הוֹפִיעָה אוּלָה לְיָדֵנוּ. סֶבֶק, שֶׁגָחוּן הָיָה עַל הַקַרְקַע, חוֹרֵץ בָּהּ בְּגֶזֶר־עֵץ אֶת קַו הַזִנוּק, הִשְׁגִיחַ בָּהּ אַחֲרוֹן. הוּא נִזְדַקֵף, קָרַב אֵלֶיהָ וְהֵטִיחַ דְבָרָיו בְּרֹגֶז:

– מַה נִטְפַּלְתְּ אֵלֵינוּ? לְכִי אֶל חַבְרוֹתַיִךְ לְשַׂחֵק בְּבֻבּוֹת.

אוּלָה עָמְדָה עֲמִידָה זְקוּפָה וּבוֹטַחַת, קוֹמָתָהּ כְּקוֹמָתוֹ, וְעֵינֶיהָ הַיְרֻקוֹת הָרוֹשְׁפוֹת, מוּל עֵינָיו הַשְׁחוֹרוֹת, הַכְּעוּסוֹת.

– הַגִבְעָה הִיא שֶׁלִי בְּדִיוּק כְּמוֹ שֶׁלְךָ – אָמְרָה.

– אֲנִי אוֹסֵר עָלַיִךְ לָרוּץ! – צָעַק סֶבֶק.

– וַאֲנִי מְצַפְצֶפֶת עַל הָאִסוּר שֶׁלְךָ – הֵשִׁיבָה אוּלָה – אַתָּה יָכוֹל לְצַווֹת עַל חֲבֵרֶיךָ הַזַאֲטוּטִים הַמְצַיְתִים לְךְ כַּעֲבָדִים. אֲנִי, לְעֵת־עַתָּה, אֵין לִי אָדוֹן וּמְפַקֵד.

סֶבֶק נִשְׁתַּתֵּק כְּבוֹרֵר מִלִים. לְבַסוֹף אָמַר, בְּהַדְגִישוֹ כָּל מִלָה:

– רְאִי, אוּלָה, אֲנִי מַצִיעַ לָךְ בְּטוֹב שֶׁתִּסְתַּלְקִי. וּבִכְלָל, אֵין אָנוּ מְשַׂחֲקִים עִם בָּנוֹת.

– אֶפְשָׁר לָדַעַת מַדוּעַ? – שָׁאֲלָה אוּלָה.

– כִּי אֵין הֵן יוֹדְעוֹת לְשַׂחֵק כָּמוֹנוּ – הֵשִׁיב סֶבֶק – אֶתְמוֹל אָמְנָם תָּקַעַתְּ לִי “גוֹל”. בְּמִקְרֶה. אַךְ תַּחֲרוּת־רִיצָה אֵינָה מִשְׂחָק לְבָנוֹת.

– אַתָּה בָּטוּחַ? – שָׁאֲלָה אוּלָה.

סֶבֶק רָצָה לַעֲנוֹת, אַךְ פִּתְאֹם הֵנִיעַ יָדוֹ בְּבִטוּל.

– נִיחָא – אָמַר – אֲנִי רוֹאֶה שֶׁאַתְּ עַקְשָׁנִית מְאֹד. אִם כֵּן רוּצִי. יֵשׁ כָּאן מָקוֹם לְכֻלָנוּ. מָה אִכְפַּת לִי שֶׁתִּזְדַנְבִי אַחֲרֵינוּ?

הִסְתַּדַרְנוּ בְּקַו הַזִנוּק: סֶבֶק, שִׁימֶק, קוּבָּה, אֶדֶק וַאֲנִי. נִזְדָרְזָה אוּלָה וְגָחֲנָה, הֵרִימָה כְּפִיס־עֵץ וְחָרְצָה בַּקַרְקַע וְכָךְ הֶאֱרִיכָה אֶת קַו הַזִנוּק. מִשֶׁסִיְמָה, נִתְיַצְבָה עָלָיו, בְּרִחוּק כַּמָה פְּסִיעוֹת מֵאִתָּנוּ.

– הִכּוֹן! – הִכְרִיז סֶבֶק, מִתְעַלֵם מִנוֹכְחוּתָהּ שֶׁל אוּלָה – אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ!

כִּקְפִיץ שֶׁהֻתַּר זִנַקְנוּ – חֲמֵשֶׁת הַבָּנִים – וּפָתַחְנוּ בְּרִיצָה. וּבַצַד, בְּמַסְלוּלָה שֶׁלָהּ, רָצָה אוּלָה וְצַמוֹתֶיהָ הָאֲרֻכּוֹת מִתְעוֹפְפוֹת מֵאֲחוֹרֶיהָ.

הֵיטַבְנוּ לָרוּץ, אַךְ סֶבֶק מָהִיר הָיָה מִכֻּלָנוּ. בְּמַחֲצִית הַמַסְלוּל חָלַף עַל פָּנֵינוּ וְרֹאשׁוֹ נָטוּי לְפָנָיו כְּמוּכָן לִנְגֹחַ כָּל מִכְשׁוֹל שֶׁיִזְדַמֵן בְּדַרְכּוֹ.

וּפִתְאֹם, תּוֹךְ כְּדֵי רִיצָה, כִּמְעַט שֶׁקָפָאנוּ תַּחְתֵּינוּ מֵרֹב פְּלִיאָה. רָאִינוּ אֶת אוּלָה מתְקַדֶמֶת בְּמַסְלוּלָה. הִנֵה הִיא מִתְקָרֶבֶת אֶל סֶבֶק וּמַדְבִּיקָה אוֹתוֹ. רֶגַע רָצִים שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו כְּצֶמֶד־חֶמֶד, אַךְ כְּכָל שֶׁהֵם מִתְקַדְמִים, מַגְבִּירָה אוּלָה אֶת רִיצָתָהּ. הִיא חוֹלֶפֶת עַל פְּנֵי סֶבֶק, מַקְדִימָה אוֹתוֹ וּלְאַחַר שְׁנִיוֹת מְעַטוֹת מַגִיעָה רִאשׁוֹנָה לְקַו־הַמַטָרָה אֲשֶׁר בְּתַחְתִּית הַגִבְעָה.

סֶבֶק הִגִיעַ שֵׁנִי, מִתְנַשֵׁף וּמֵזִיעַ וּפָנָיו זוֹעֲפוֹת. עָמַדְנוּ מִסָבִיב, מְצִיצִים בִּשְׁנֵיהֶם וּמֵחֲמַת הַתַּדְהֵמָה נִטַל הַדִבֵּר מִפִּינוּ.

אָנוּ שָׁתַקְנוּ מִרֹב פְּלִיאָה וְאִלוּ סֶבֶק נִכַּר בּוֹ שֶׁהַזַעַם הוּא שֶׁשָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנוֹ.

לְבַסוֹף הִתְפָּרֵץ:

– הִסְתַּלְקִי! שֶׁלֹא תָּעֵזִי עוֹד לְהִטָפֵל אֵלֵינוּ! שָׁמַעַתְּ?

אוּלָה כִּוְצָה כְּתֵפֶיהָ כִּנְזוּפָה וּשְׂפָתֶיהָ רָעֲדוּ. אַךְ פִּתְאֹם נִזְדַקְפָה וְהֵטִיחָה בְּסֶבֶק מִלָה אַחַת וִיחִידָה:

– שְׁוִיצֶר!

– מָה אָמַרְתְּ?! – צָעַק סֶבֶק, שֶׁהִסְמִיק כֻּלוֹ.

אוּלָה הִסְסָה רֶגַע וּלְאַחַר־מִכֵּן חָזְרָה, וְהַפַּעַם בְּקוֹל צָלוּל יוֹתֵר:

– שְׁוִיצֶר!

וְאָז קָרָה הַדָבָר שֶׁצִעֵר אֶת כֻּלָנוּ. סֶבֶק הֵפֵר אֶת הַחֹק הַבִּלְתִּי־כָּתוּב. הוּא זִנֵק וְנָגַח בְּרֹאשׁוֹ בְּחָזָהּ שֶׁל אוּלָה.

הַנְגִיחָה הָיְתָה חֲזָקָה. אוּלָה הִתְנוֹדְדָה תַּחְתֶּיהָ. בְּטוּחִים הָיִינוּ שֶׁתִּמְעַד, אַךְ הִיא נִשְׁאֲרָה עוֹמֶדֶת, חִוֶרֶת מְאֹד וְסִנְנָה בֵּין שִׁנֶיהָ:

– כָּכָה? רוֹצֶה מַכּוֹת? בְּבַקָשָׁה!

וּבִתְנוּעָה מְהִירָה שָׁלְחָה אֶגְרוֹפָה אֶל לִסְתּוֹ שֶׁל יְרִיבָהּ. סֶבֶק שָׁמַט רֹאשׁוֹ, אַךְ לֹא הִצְלִיחַ לַחֲמֹק. אֶגְרוֹפָהּ שֶׁל אוּלָה פָּגַע בְּמִצְחוֹ.

סֶבֶק סָפַג אֶת הַמַכָּה וְאָנוּ עֲדַיִן סְבוּרִים הָיִינוּ שֶׁיַעֲצֹר בְּרוּחוֹ. אַךְ מְסֻנְוָר מִזַעַם וּמֵעֶלְבּוֹן, הִסְתַּעֵר עַל אוּלָה וּלְאַחַר־רֶגַע הִתְגוֹלְלוּ שְׁנֵיהֶם עַל הָאָרֶץ.

עָמַדְנוּ, צוֹפִים בַּמַחֲזֶה, נִסְעָרִים וְנִרְגָשִׁים.

– סֶבֶק! – צָעַקְנוּ – הִשְׁתַּגַעְתָּ? עֲזֹב אוֹתָה!

רָצִינוּ לְהַפְרִיד בֵּינֵיהֶם, לִמְנֹעַ מִסֶבֶק אֶת הַחֶרְפָּה. הֲרֵי מֵאָז וּמֵעוֹלָם רָאִינוּ פְּחִיתוּת־כָּבוֹד לְעַצְמֵנוּ לְהָרִים יָד עַל יַלְדָה. אַךְ מַשֶׁהוּ עָצַר בַּעֲדֵנוּ. גַאֲוָתֵנוּ, גַאֲוַת־בָּנִים, נִפְגְעָה. כֵּיצַד הֵעֵזָה יַלְדָה זוֹ לְהִתְגָרוֹת בְּסֶבֶק? הִיא הִשְׁפִּילָה אֶת כֻּלָנוּ. אָמְנָם, סֶבֶק פָּתַח בְּמַכּוֹת וְחָרַג מִן הַנֹהַג הַמְקֻדָשׁ, אֲבָל אוּלָה הִיא שֶׁהֵפֵרָה אֶת הַחֹק. הִיא שֶׁנִטְפְּלָה אֵלֵינוּ. וְעַתָּה – אַדְרַבָּא, תִּטְעַם־נָא אֶת נַחַת זְרוֹעוֹ שֶׁל סֶבֶק. הוּא יְלַמֵד לֶקַח אֶת הַחֲצוּפָה!

הַשְׁנַיִם הִתְגוֹלְלוּ עַל הָאָרֶץ, נֶאֲבָקִים בַּחֲמַת־זַעַם. פַּעַם דוֹמֶה הָיָה שֶׁיָדוֹ שֶׁל סֶבֶק עַל הָעֶלְיוֹנָה, וּפַעַם – שֶׁאוּלָה הִיא שֶׁתַּכְרִיעַ אֶת יְרִיבָהּ. סֶבֶק נֶאֱבַק בְּפִרְאוּת. הוּא תָּפַס בְּיָדָהּ שֶׁל אוּלָה וְסוֹבְבָהּ לְאָחוֹר וּבְיָדוֹ הַשְׁנִיָה לָפַת אֶת מָתְנֶיהָ וְהִכְרִיעָה תַּחְתָּיו. אַךְ אוּלָה, הַגְמִישָׁה כַּחֲתוּלָה, הִצְלִיחָה לַחֲמֹק מִלְפִיתָתוֹ וּלְאַחַר רֶגַע רָכְבָה עַל סֶבֶק, תָּקְעָה מַרְפְּקֶיהָ בְּחָזֵהוּ וְהִצְמִידָה אֶת גַבּוֹ לָאָרֶץ.

עָמַדְנוּ בְּמַעֲגָל, עוֹצְרִים נְשִׁימָתֵנוּ. כַּפּוֹת הַמֹאזְנַיִם נָעוּ. שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל נְשִׁימָתוֹ הַכְּבֵדָה שֶׁל סֶבֶק וְאֶת נְשִׁיפוֹתֶיהָ שֶׁל אוּלָה. וּפִתְאֹם הִשְׁחִילָה אוּלָה אֶת זְרוֹעוֹתֶיהָ מִתַּחַת לִזְרוֹעוֹתָיו שֶׁל סֶבֶק, מֵאָחוֹר, שִׁלְבָה אֶת אֶצְבְּעוֹת יָדֶיהָ, וְכַפּוֹתֶיהָ, שֶׁנִסְגְרוּ עַל עָרְפּוֹ, כּוֹפְפוּ אֶת רֹאשׁוֹ מַטָה־מַטָה.

הַקְרָב הָכְרַע. אוּלָה נָקְטָה בְּטַכְסִיס הַיָדוּעַ מִסִרְטִי־טַרְזַן. סֶבֶק לֹא הָיָה לוֹ כָּל סִכּוּי לְהִשְׁתַּחְרֵר מִלְפִיתָתָה הַקְרוּיָה “נֶלְסוֹן כָּפוּל”.

וְאָכֵן, הוּא רָבַץ עַל בִּטְנוֹ, וְאוּלָה גְחוּנָה עָלָיו וְדוֹחֶקֶת אֶת רֹאשׁוֹ לֶעָפָר. עוֹד רֶגַע פִּרְפְרוּ שְׁנֵיהֶם וְהִתְפַּתְּלוּ כְּמוֹ בַּעֲוִית וּלְבַסוֹף הִדְמִימוּ וְקָפְאוּ.

סֶבֶק נֻצַח.

הִרְפְּתָה אוּלָה אֶת לְפִיתָתָה, קָפְצָה עַל רַגְלֶיהָ וְהִתְרַחֲקָה מֵאִתָּנוּ בְּרִיצָה. סֶבֶק נִשְׁאַר שָׂרוּעַ עַל הָאָרֶץ. לְאַחַר רֶגַע יָשַׁב וּפָנָיו מְאֻבָּנוֹת, נְטוּלוֹת כָּל הַבָּעָה. אַט־אַט נִתְרוֹמֵם וְנִעֵר אֶת הֶעָפָר מִבְּגָדָיו.

שׁוֹתְקִים הָלַכְנוּ הַבַּיְתָה. חָשַׁשְׁנוּ לְהַבִּיט בְּפָנָיו שֶׁל סֶבֶק, לְהַיְשִׁיר מַבָּט בְּעֵינָיו.

ג    🔗

סֶבֶק יָרַד מִגְדֻלָתוֹ. בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים סַרְנוּ כֻּלָנוּ לְמָרוּתוֹ. וּפִתְאֹם הוֹפִיעָה יַלְדָה גְבוֹהָה, יְרֻקַת עֵינַיִם וּבְבַת־אַחַת הִכְלִימָה אֶת פָּנָיו וְהִכְפִישָׁה אֶת כְּבוֹדוֹ בֶּעָפָר. מֵאָז נִצְחוֹנָה שֶׁל אוּלָה הִתְהַלֵךְ סֶבֶק קוֹדֵר וְשׁוֹתֵק וְעֵינָיו דוֹמֶה שֶׁשׁוֹאֲלוֹת: אָנָה אוֹלִיךְ אֶת חֶרְפָּתִי?

תְּחִלָה עָמַדְנוּ כֻּלָנוּ לְצִדוֹ. הַבִּזָיוֹן שֶׁנִתְבַּזָה הָיָה גַם בִּזְיוֹנֵנוּ. אוּלָם לְאַט־לְאַט נִסְתַּמְנוּ בְּקִיעִים בָּאַהֲדָה שֶׁרָחַשְׁנוּ לוֹ. רִאשׁוֹן הָיָה שִׁימֶק הַגִ’ינְגִ’י, שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד הִתְקַנֵּא בְּסֶבֶק וְטָעַן לְכֶתֶר הַמַנְהִיגוּת. יוֹם אֶחָד אָמַר לִי:

־ רָאִיתָ אֶת סֶבֶק? הוּא מִתְהַלֵךְ חֲפוּי־רֹאש. לא אַסְתִּיר מִמְךָ: אֵינֶנִי מִצְטַעֵר עַל הַמַפָּלָה שְׁנָחַל. הוּא הִתְנַשֵׂא עָלֵינוּ וְטוֹב שֶׁאוּלָה לִמְדָה אוֹתוֹ לֶקַח.

דְבָרָיו שֶׁל שִׁימֶק פָּגְעוּ בִּי. הִתְקוֹמַמְתִּי נֶגְדָם.

– בִּנְפֹל אוֹיְבְךָ אַל תִּשְׂמַח – אָמַרְתִּי.

– סֶבֶק אֵינֶנוּ אוֹיְבִי – הֵשִׁיב שִׁימֶק – אַךְ תָּמִיד הָיְתָה לִי הַרְגָשָׁה, שֶׁאָנוּ מַנִיחִים לוֹ לִרְדוֹת בָּנוּ.

– הוּא מְבֻגָר מֵאִתָּנוּ – נִסִיתִי לִטְעֹן.

– אָז מָה? – קָרָא שִׁימֶק – גַם אוּלָה מְבֻגֶרֶת. בְּדִיוּק כָּמוֹהוּ.

– מַה מַפְרִיעַ לְךָ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ? – שָׁאַלְתִּי.

– אַל תִּשְׁכַּח שֶׁהִיא בַּת. לְעוֹלָם לֹא אֲקַבֵּל עָלַי מָרוּתָהּ שֶׁל יַלְדָה.

אוּלָם שִׁימֶק לֹא עָמַד בְּדִבּוּרוֹ. עוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם רָאִיתִי אֶת אוּלָה מְשַׂחֶקֶת בֶּחָצֵר, מְעִיפָה כַּדוּר־גוּמִי אָדֹם וְקוֹלֶטֶת אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ. כְּשֶׁנִשְׁמַט הַכַּדוּר, רָץ שִׁימֶק וֶהֱרִימוֹ וְהִגִישׁוֹ לְאוּלָה.

עַד־מְהֵרָה הִצְטָרֵף אֵלָיו קוּבָּה, שֶׁאַף הוּא נַעֲשָׂה נוֹשֵׂא כֵּלֶיהָ שֶׁל אוּלָה. וְכָךְ הִתְפַּלַגְנוּ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת יְרִיבִים: מִזֶה – אוּלָה, שִׁימֶק וְקוּבָּה, וּמִזֶה – סֶבֶק, אֶדֶק וַאֲנִי. כְּכָל שֶׁעָבְרוּ הַיָּמִים, נִתְחַדְדוּ הַיְחָסִים בֵּינֵינוּ. לא עָבַר זְמַן רַב וְהָיִינוּ אוֹיְבִים בְּנֶפֶשׁ.

יוֹם־יוֹם, כְּתֹם הַלִמוּדִים בְּבֵית־הַסֵפֶר, הָיְתָה אוּלָה מוֹפִיעָה בֶּחָצֵר, לְבוּשָׁה חֻלְצַת־טְרִיקוֹ וּנְעוּלָה נַעֲלֵי־סְפּוֹרְט. שָׁרְקָה – וּמִיָד הִתְיַצְבוּ לְפָנֶיהָ שִׁימֶק וְקוּבָּה. הָיוּ שְׁלָשְׁתָּם פּוֹתְחִים בְּמִשְׂחָק בֶּחָצֵר וְסֶבֶק רָמַז לָנוּ, לְאֶדֶק וְלִי, וְאָנוּ שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לַגַּן הַצִבּוּרִי. וְיֵשׁ שֶׁבָּאנוּ לַגַן וְנִתְקַלְנוּ בְּאוּלָה וּבִבְנֵי־לִוְיָתָהּ וְאָז חָזַרְנוּ לֶחָצֵר. דוֹמֶה, שֶׁכִּבְרַת־אֲדָמָה אַחַת צָרָה מִלָשֵׂאת אֶת שְׁנֵי הַמַחֲנוֹת.

אוּלָה הָיְתָה יָפָה, מַסְבִּירָה פָּנִים לְגָדוֹל וּלְקָטָן, לֹא יִפָּלֵא שֶׁכָּל דַיָרֵי הֶחָצֵר חִבְּבוּהָ, אֲפִילוּ אַנְטוֹנִי הַשׁוֹעֵר, הַגוֹי הַשִׁכּוֹר, הָיָה מְקַדֵם אֶת פָּנֶיהָ בַּמִלִים: “מַה שְׁלוֹמֵךְ, יְפֵהפִיָה שֶׁלִי?” סְטַשֶׁק, בְּנוֹ הַמְאֻמָץ, נִסָה תְּחִלָה לְהִטָפֵל אֵלֶיהָ, אַךְ אוּלָה הִתְנַעֲרָה מִמֶנוּ וְהִבְרִיחַתּוּ כִּזְבוּב טוֹרְדָנִי. סְטַשֶׁק הִרְפָּה מִמֶנָה, אַךְ כָּל־אֵימַת שֶׁנִזְדַמְנָה בְּדַרְכּוֹ, הָיָה מְחַיֵךְ אֵלֶיהָ חִיוּךְ רָחָב, מִתְחַנֵף.

אָכֵן, קָשֶׁה הָיָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי חִנָהּ שֶׁל אוּלָה. בְּאַחַד הַיָמִים כְּשֶׁיָצָאתִי עָם סֶבֶק לֶחָצֵר, נִתְגַלָה לְעֵינֵינוּ אֶדֶק, שֶׁשִׂחֵק עִם אוּלָה בִּ“קְלַס”. נְשִׁימָתֵנוּ נֶעֶצְרָה: גַם אֶדֶק עָרַק!

סֶבֶק שָׁתַק, אַךְ אֲנִי חַשְׁתִּי בְּכַעַס הַגוֹאֶה בִּי וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר בְּרוּחִי. הֵנַפְתִּי אֶת אֶגְרוֹפִי וְצָעַקְתִּי:

– בּוֹגֵד!

אֶדֶק הֵצִיץ בָּנוּ, הִסְמִיק, אַךְ מִיָד חָזַר וְהִרְכִּין רֹאשׁוֹ וְהִמְשִׁיךְ בַּמִשְׂחָק.

אוּלָה נִצְבָה בַּצַד, מַבִּיטָה בְּעֵינַיִם קְרוּעוֹת לִרְוָחָה. וּפִתְאֹם נָטְשָׁה אֶת אֶדֶק וְהֵחֵלָה פּוֹסַעַת אֵלֵינוּ – יָשָׁר אֶל סֶבֶק. חִיוּךְ קַל וְנָבוֹךְ רִחֵף עַל שְׂפָתֶיהָ.

לִבִּי עָמַד מִדְפֹק. הַאֻמְנָם? חִיוּכָהּ שֶׁל אוּלָה לֹא הוֹתִיר בִּי כָּל סָפֵק: עוֹד רֶגַע תּוֹשִׁיט אֶת יָדָהּ לְשָׁלוֹם. אוּלָם סֶבָק זִנֵק מִמְקוֹמוֹ כְּמִי שֶׁהִכִּישׁוֹ נָחָשׁ וְעָזַב אֶת הֶחָצֵר בְּרִיצָה.

נִשְׂרַכְתִּי אַחֲרָיו.

לַמָחֳרָת בִּקַרְתִּי אֵצֶל סֶבֶק. הוּא יָשַׁב לְיַד הַחַלוֹן, מֵצִיץ הַחוּצָה. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הוֹפִיעָה אוּלָה בְּחָצֵר וּשְׁתֵּי צַמוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת כְּרוּכוֹת סְבִיב רֹאשָׁהּ כְּכֶתֶר. עֵינָיו שֶׁל סֶבֶק לֹא מָשׁוּ מִדְמוּתָה. וּפִתְאֹם שְׁמַעְתִּיו לוֹחֵשׁ:

־ הִנֵה מַלְכַּת־הֶחָצֵר!

חָשַׁבְתִּי שֶׁיוֹסִיף מִלַת גְנַאי. אַךְ סֶבֶק שָׁתַק.

– בּוֹא נֵלֵךְ לַגַן – הִצַעְתִּי.

סֶבֶק לֹא עָנָה. כִּמְסֻמָר לִמְקוֹמוֹ יָשַׁב לְיַד הַחַלוֹן וְעֵינָיו עוֹקְבוֹת אַחֲרֵי אוּלָה.

גַם אֲנִי הִבַּטְתִּי בָּהּ, מִתְפָּעֵל בְּעַל־כָּרְחִי מִכָּל תְּנוּעָה שֶׁלָהּ. הִנֵה הִיא מְעִיפָה בִּתְנוּפָה עַזָה אֶת הַכַּדוּר הָאָדֹם. וְהִנֵּה הִיא מְקַפֶּצֶת בְּחֶבֶל אוֹ מְנַתֶּרֶת לְמֶרְחָק וְגוּפָהּ הַגָמִישׁ דוֹמֶה לִקְפִיץ דָרוּךְ שֶׁשֻׁחְרַר.

כְּכָל שֶׁהוֹסַפְתִּי לְהִסְתַּכֵּל בְּאוּלָה, חַשְׁתִּי חֲרָטָה. הַאֻמְנָם לֹא הָיָה מָנוֹס מִן הָרִיב שְׁנָפַל בֵּינֵינוּ? לִבִּי נִמְשַׁךְ הַחוּצָה, לֶחָצֵר, אַךְ נִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב לְיַד סֶבֶק, מְשׂוֹחֵחַ חֶרֶשׁ עִם עַצְמִי:

“גַם אַתָּה, בֶּנִי?”

“כֵּן, גַם אֲנִי.”

“אָז מַדוּעַ לֹא תִּצְטָרֵף אֵלֶיהָ?”

“לְעוֹלָם לֹא אֶבְגֹד בְּסֶבֶק. וְהוּא הֲרֵי שׂוֹנֵא אוֹתָה. שִׂנְאָה קָשָׁה כִּשְׁאוֹל.”

“הַאֻמְנָם?”

הַשְׁאֵלָה הָאַחֲרוֹנָה נִתְעוֹרְרָה בִּי לְמַרְאֵהוּ שֶׁל סֶבֶק, שֶׁרָכוּן הָיָה אֶל הַחַלוֹן, נִזְהָר שֶׁרֹאשׁוֹ לֹא יִשְׁתַּרְבֵּב הַחוּצָה, וְעֵינָיו מַבִּיטוֹת נִכְחוֹ עֲצוּבוֹת וְעוֹרְגוֹת. סֶבֶק יָשַׁב בְּלא־זִיעַ וּפִתְאֹם הִלִיט אֶת פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו וְהִשְׁעִין רֹאשׁוֹ אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן.

חָמַקְתִּי הַחוּצָה. אוֹתוֹ יוֹם הִקְדַמְתִּי לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי. אַט־אַט יָרְדוּ דִמְדוּמֵי הָעֶרֶב וּצְלָלִים עָטְפוּ אֶת הַחֶדֶר. הֵצַצְתִּי בַּחֲשֵׁכָה הַמִזְדַחֶלֶת מִן הַפִּנוֹת וּלְנֶגֶד עֵינַי הוֹפִיעָה דְמוּתָהּ שֶׁל אוּלָה, מַלְכַּת־הֶחָצֵר. עוֹדֶנִי מַבִּיט בָּהּ, וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת סֶבֶק – רֹאשׁוֹ שָׁעוּן אֶל אֶדֶן הַחַלוֹן וּכְתֵפָיו רוֹטְטוֹת – וְלִבִּי נִצְבַּט בְּרַחֲמִים עַל יְדִידִי הַטוֹב, הַמִתְעַנֶה.

לַמָחֳרָת יָשַׁבְתִּי בַּשַׁעַר, עוֹקֵב אַחֲרֵי אוּלָה, שֶׁשִׂחֲקָה כַּדוּרֶגֶל עִם שִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק. מִמְקוֹם הַתַּצְפִּית שֶׁלִי רָאִיתִי יָפֶה אֶת פָּנֶיהָ. הִיא שִׂחֲקָה בְּמֶרֶץ, אַךְ מִדֵי פַּעַם הִגְנִיבָה מַבָּט מְהַסֵס, מְלֵא צִפִּיָה, לְעֵבֶר חַלוֹנוֹ שֶׁל סֶבֶק. נָשָׂאתִי עֵינַי. סֶבֶק יָשַׁב שָׁם, בְּצֵל הַוִילוֹן, מַבִּיט הַחוּצָה, לְחָצֵר.

וּפִתְאֹם בָּעֲטָה אוּלָה בַּכַּדוּר וְזֶה הִתְעוֹפֵף וּפָגַע בְּשִׁמְשַׁת חַלוֹנוֹ שֶׁל הַשוֹעֵר אַנְטוֹנִי. הַזְגוּגִית הִתְנַפְּצָה לִרְסִיסִים. אוּלָה, שִׁימֶק, קוּבָּה וְאֶדֶק נִמְלְטוּ עַל נַפְשָׁם. גַם אֲנִי בָּרַחְתִּי, אֶל חֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת, וּמִשָׁם הֵצַצְתִּי מִבַּעַד לַחַלוֹן, לִרְאוֹת אֵיךְ יִפֹּל דָבָר.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּרַץ מִדִירַת־הַמַרְתֵּף שֶׁלוֹ אַנְטוֹנִי וּפָנָיו, פְּנֵי שִׁכּוֹר, לוֹהֲטוֹת.

– מִי עָשָׂה זֹאת? – צָרַח וַחֲמַת־זַעַם מְחַלְחֶלֶת בְּקוֹלוֹ.

אַנְטוֹנִי עָמַד תַּחְתָּיו בֶּחָצֵר, מוּכָן וּמְזֻמָן לְהִסְתָעֵר וּלְכָלוֹת זַעְמוֹ בַּקָרְבָּן שֶׁיִזְדַמֵן לוֹ.

מֵחֲדַר־הַמַדְרֵגוֹת שֶׁמִמוּל הִגִיעַ לְאָזְנַי קוֹל טְפִיפַת צְעָדִים. סֶבֶק הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר וְהִפְסִיעַ יָשָׁר אֶל אַנְטוֹנִי.

־ אֲנִי נִפַּצְתִּי אֶת הַשִׁמְשָׁה – אָמַר – לא הִתְכַּוַנְתִּי. הַכַּדוּר…

אַךְ הוּא לֹא הִסְפִּיק לְסַיֵם אֶת דְבָרָיו. אַנְטוֹנִי אָחַז בְּעָרְפּוֹ, וּבְיָדוֹ הַפְּנוּיָה הַמְאֻגְרֶפֶת, הִנְחִית עַל סֶבֶק מְטַר מַהֲלוּמוֹת.

– מַמְזֵר, נָבָל, פּוֹשֵׁעַ! – צָרַח אַנְטוֹנִי.

סֶבֶק הֶאֱהִיל עַל פָּנָיו בְּכַפּוֹת יָדָיו, מְגוֹנֵן עֲלֵיהֶן מִפְּנֵי הַמַהֲלוּמוֹת. אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי חָזַר וְנָחַת בְּגוּפוֹ, אַךְ סֶבֶק לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצָה אוּלָה לֶחָצֵר, תָּפְסָה אֶת אֶגְרוֹפוֹ שֶׁל אַנְטוֹנִי וְנִתְלְתָה בִּזְרוֹעוֹ.

– אָנָא, אָדוֹן אַנְטוֹנִי – חִנְנָה אֶת קוֹלָהּ – אַל תַּרְבִּיץ לְסֶבֶק. הוּא לֹא אָשֵׁם. אָנוּ נֶאֱסֹף כֶּסֶף וּנְשַׁלֵּם אֶת הַנֵזֶק.

אַנְטוֹנִי קָפָא בִּמְקוֹמוֹ וְשִׁלַח בְּאוּלָה מַבָּט מְמֻשָׁךְ.

– נוּ. יְפֵהפִיָה שֶׁלִי, מִי יָכוֹל לַעֲמֹד בְּפָנַיִךְ? – אָמַר וְהִרְפָּה מִסֶבֶק.

וַאֲנִי, מִמְקוֹם־תַּצְפִּיתִי, רָאִיתִי אֶת אוּלָה, שֶׁכָּרְכָה זְרוֹעָה סְבִיב מָתְנָיו שֶׁל סֶבֶק וְהוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל בֵּיתָהּ. בְּיָדָהּ הַשְׁנִיָה לִטְפָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁשָׁעוּן הָיָה אֶל כְּתֵפָה.

– רְאִיתֶם? – שָׁאַל שִׁימֶק, שֶׁהוֹפִיעַ עִם חֲבֵרָיו.

עֵינָיו קְרוּעוֹת הָיוּ לִרְוָחָה מֵרֹב תַּדְהֵמָה.

קוּבָּה, אַף הוּא נָבוֹךְ.

– מִי פִּלֵל? – קָרָא בְּקוֹל.

אֶדֶק שָׁתַק.

וּמֵאָז –

מֵאָז לֹא הָיָה מַנְהִיג לַחֲבוּרָה שֶׁלָנוּ בֶּחָצֵר. שִׁמְשוֹ שֶׁל סֶבֶק שָׁקְעָה וְאִלוּ זוֹ שֶׁל אוּלָה, שֶׁזָרְחָה פִּתְאֹם, אַף הִיא נִסְתַּלְקָה.

סֶבֶק וְאוּלָה פָּרְשׁוּ מִן הַחֲבוּרָה. בַּעֲרָבִים, כְּשֶׁהוֹרֵינוּ קָרְאוּ לָנוּ לַאֲרוּחַת־עֶרֶב, הָיִינוּ רוֹאִים אוֹתָם יוֹשְׁבִים יַחְדָו, שְׁעוּנִים אֶל גִזְעוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן אֲשֶׁר בֶּחָצֵר וּמִסְתּוֹדְדִים. שְׁנֵיהֶם הָיוּ, כָּאָמוּר, מְבֻגָרִים מֵאִתָּנוּ וְכַנִרְאֶה הָיוּ לָהֶם סוֹדוֹת מִשֶׁלָהֶם.

לֹא, לֹא הִתְרַעַמְנוּ עֲלֵיהֶם.