א    🔗

מִי אָמַר שֶׁהֶחָצֵר שֶלָנוּ הָיְתָה עֲצוּבָה?

אָמְנָם, כְּלוּאָה בֵּין בָּתִּים יְשָׁנִים, אֲפֹרִים, דָמְתָה לַחֲצַר בֵּית־סֹהַר, פִּסַת־הַשָּׁמַיִם שֶׁמֵעָלֶיהָ מְחֻתֶּלֶת הָיְתָה עָשָׁן הַמִתַּמֵר מִן הָאֲרֻבּוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַיוֹם הָיְתָה הַשֶׁמֶשׁ פּוֹקֶדֶת אוֹתָה לְשָׁעָה קַלָה בִּלְבָד, הֵצִיצָה וְדוֹמֶה שֶׁנִבְהֲלָה מִמַרְאֵה־עֵינֶיהָ וְעָקְרָה חִישׁ־מַהֵר לְדַרְכָּהּ. אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁעֲנִיִים הָיוּ, עָבְרוּ בֶּחָצֵר, נֶחְפָּזִים תָּמִיד כְּרוֹדְפִים אַחֲרֵי מַשֶׁהוּ שֶׁלֹא נִתָּן לְהַשִׂיגוֹ, וּפְנֵיהֶם קוֹדְרוֹת מְאֹד. וְאַף־עַל־פִּי־כֵן – הָיוּ יְלָדִים בֶּחָצֵר, וְאֵלֶה כְּדַרְכָּם שֶׁל יְלָדִים, שִׂחֲקוּ בְּתוֹפֶסֶת וּבְכַדוּר וְהַיְלָדוֹת קִפְּצוּ בְּחֶבֶל. וּבַשָׁעוֹת שֶׁלְאַחַר־הַצָהֳרַיִם, כְּשֶׁחָזְרוּ הַבָּנוֹת וְהַבָּנִים מִבֵּית־הַסֵפֶר, הָיְתָה הֶחָצֵר מִתְמַלְאָה הֲמֻלָה עַלִיזָה, שׁוֹקֶקֶת, וְקוֹלוֹת צְחוֹק וּמְשׁוּבָה בּוֹקְעִים מִמֶנָה וּמִתְדַפְּקִים עַל הַחוֹמוֹת הָאֲטוּמוֹת.

וְהָיוּ גַם שְׂמָחוֹת אֲחֵרוֹת:

יֵשׁ וּבֶחָצֵר הוֹפִיעַ קַבְּצָן נוֹדֵד, שֶׁהִשְׁמִיעַ מַנְגִינוֹת עַלִיזוֹת בְּתֵבַת־נְגִינָה צְרוּדָה. לְשֵׁמַע הַנְגִינָה נִפְתְּחוּ חַלוֹנוֹת הַבָּתִּים וְדַיָרֵי הֶחָצֵר שִׁרְבְּבוּ רֹאשָׁם וְהִקְשִׁיבוּ. מִשֶׁנָדַם הַצְלִיל הָאַחֲרוֹן, הָיוּ הָאֲנָשִׁים מַשְׁלִיכִים לוֹ, לַמְנַגֵן, פְּרוּטוֹת עֲטוּפוֹת בְּפִסַת־נְיָר וְהוּא לִקְטָן וְשִׁלְשְׁלָן לְכִיסוֹ.

הָיְתָה זוֹ הַמוּסִיקָה הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיֵינוּ.

וְיֵשׁ שֶׁבָּקַע בַּחֲצֵרֵנוּ קוֹל תְּרוּעָה, שֶׁבִּשֵׂר עַל הוֹפָעָה שֶׁל תֵּאַטְרוֹן־בֻּבּוֹת. הַלַהֲקָה הָיְתָה מְקִימָה סֻכָּה מִירִיעוֹת, וְעִם שֶׁאָנוּ מִתְקַבְּצִים מִסָבִיב, לוֹטְשִׁים עֵינַיִם, הוֹפִיעוּ מֵעַל לְדָפְנוֹת הַסֻכָּה בֻּבּוֹת מִתְנוֹעֲעוֹת. הֵן דִבְּרוּ, שָׁרוּ וְאַף רָבוּ בֵּינֵיהֶן וְהִרְבִּיצוּ זוֹ לְזוֹ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת לְקוֹל צְחוֹקָם שֶׁל הַצוֹפִים. יָדַעְנוּ שֶׁהַבֻּבּוֹת אֵינָן אֶלָא כְּפָפוֹת, שֶׁהַלוֹבֵשׁ אוֹתָן מַפְעִילָן בְּאֶצְבְּעוֹתָיו וְאִלוּ הַקוֹלוֹת הֵם שֶׁל חַבְרֵי הַלַהֲקָה, אַךְ יְדִיעָה זוֹ לֹא הָיָה בָּהּ כְּדֵי לְקַלְקֵל אֶת הַהֲנָאָה. בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה עָקַבְנוּ אַחֲרֵי הַמַחֲזֶה.

הָיָה זֶה הַתֵּאַטְרוֹן הָרִאשׁוֹן בְּחַיֵינוּ.

אַךְ הִגְדִילוּ לַעֲשׂוֹת הַלַהֲטוּטָנִים. הֵם הוֹפִיעוּ, אָמְנָם, בֶּחָצֵר לְעִתִּים רְחוֹקוֹת בִּלְבַד, אַךְ הַצָגָתָם לֻוְתָה בִּקְרִיאוֹת הִתְפַּעֲלוּת וּתְשוּאוֹת. הֵם הָיוּ שְׁלשָׁה: אֶחָד נִגֵן בְּמַפּוּחִית. הַשֵׁנִי, בָּחוּר צָעִיר, גְבַרְתָּן, פָּשַׁט מְעִילוֹ וְנִשְׁאַר עוֹמֵד בְּחֻלְצַת־טְרִיקוֹ מְפֻסְפֶּסֶת וּזְרוֹעוֹתָיו הַשְׁרִירִיוֹת מְקֻעְקָעוֹת צִיוּרִים כְּחֻלִים. סִיְעָה בְּיָדוֹ רִיבָה צְעִירָה, סָפֵק נַעֲרָה סָפֵק יַלְדָה, חִוֶרֶת וּבַעֲלַת צַמָה בְּהִירָה בְּצֶבַע הַפִּשְׁתָּן, לְבוּשָׁה אַף הִיא חֻלְצַת־טְרִיקוֹ. פָּרְשׂוּ הַשְׁנַיִם מַרְבַד דָהוּי עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר וְהַבָּחוּר מָחָא כַּף אֶל כַּף – זִנֵק וְהִתְהַפֵּךְ פַּעֲמַיִם בָּאֲוִיר וְנָחַת עַל רַגְלָיו. עוֹדֶנוּ מִתְפַּעֲלִים לְמַרְאֵה עֵינֵינוּ, נִזְדָרֵז הַבָּחוּר וְעָמַד עַל יָדָיו וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה נִתְּרָה וְעָלְתָה עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו. הָיָה הַבָּחוּר מַקְפִּיץ אוֹתָהּ בִּתְנוּפָה – וְזוֹ הִתְעוֹפְפָה כְּכַדוּר־גוּמִי וְחָזְרָה וְנָחֲתָה כְּשֶׁכַּפּוֹת רַגְלֶיהָ דְבוּקוֹת שׁוּב לְכַפּוֹת רַגְלָיו. לְאַחַר־מִכֵּן הָיְתָה יוֹשֶׁבֶת, מְפַשֶׂקֶת רַגְלֶיהָ בִּ“שְׁפַּגַט” או מְקַפֶּלֶת אוֹתָן עַל עָרְפָּה וּמְדַדָה עַל כַּפּוֹת יָדֶיהָ כְּמִין חֶרֶק גָדוֹל, מְשֻׁנֶה. הֶעֱמִיד הַבָּחוּר עַל הָאָרֶץ מִזְוָדָה קְטַנָּה וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה קִפְּלָה יָדֶיהָ וְרַגְלֶיהָ, צִמְצְמָה אֶת גוּפָהּ – וּמַמָשׁ לֹא יֵאָמֵן: כָּל־כֻּלָה נִבְלְעָה בְּתוֹךְ הַמִזְוָדָה!

אוּלָם הָיְתָה זוֹ רַק פְּתִיחָה בִּלְבָד. מִשֶׁקָפְצָה הַנַעֲרָה־הַיַלְדָה מִתּוֹךְ הַמִזְוָדָה וְקַדָה קִדָה לַקָהָל, פָּתַח הַבָּחוּר בַּהַצָגָה הַגְדוֹלָה: מָתַח חֶבֶל בַּגֹבַהּ, בֵּין שְׁנֵי עַמוּדִים, וְהָיָה מְהַלֵךְ עָלָיו בַּמְרוֹמִים, אוֹחֵז בִּשְׁתֵּי יָדָיו קָנֶה אָרֹךְ. וְיֵשׁ שֶׁהָיָה מַפְסִיעַ בְּרֶגֶל אַחַת בִּלְבָד. הַמְנַגֵן בְּמַפּוּחִית הִגְבִּיר אֶת קֶצֶב הַנְגִינָה וְהַבָּחוּר הָיָה מְרַקֵד עַל הַחֶבֶל, מְנַתֵּר וּמִסְתַּחְרֵר, מַפְסִיעַ קָדִימָה וְאָחוֹרָה וְאַף מִתְהַפֵּךְ וְעוֹמֵד עָלָיו עֲמִידַת־רֹאשׁ, וְהַצוֹפִים מְרִיעִים לוֹ בְּקוֹל.

קָפַץ הָלַהֲטוּטָן וְיָרַד מִן הַחֶבֶל וְהַנַעֲרָה־הַיַלְדָה הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ תֵּבַת־עֵץ אֲבִיזָרִים שׁוֹנִים וְהִגִישָׁתָם לְבֶן־זוּגָהּ: חֲרָבוֹת, שֶׁהַבָּחוּר הָיָה תּוֹקְעָן לְלֹעוֹ עַד הַנִצָב, מִינֵי אֲבוּקוֹת, שֶׁהָיָה מַדְלִיקָן, תּוֹחָבָן לְפִיו וּבוֹלֵעַ אֶת הַלֶהָבוֹת. וּלְסִיוּם בָּאָה גֻלַת־הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַהַצָגָה: הַנַעֲרָה־הַיַלְדָה הוֹצִיאָה מִתּוֹךְ הַתֵּבָה צִנְצֶנֶת־מַיִם וּבְתוֹכָה צְפַרְדְעִים, וְהַבָּחוּר הָיָה נוֹטְלָן בְּזוֹ אַחַר זוֹ, מַנִיחָן עַל כַּף יָדוֹ וּמַקְפִּיצָן יָשָׁר אֶל פִּיו. אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלשׁ צְפַרְדְעִים! וְהַנִקְהָלִים – הֵמָה רָאוּ כֵּן תָּמָהוּ: פִּיו שֶׁל הַבָּחוּר רֵיק! הַאֻמְנָם בָּלַע אֶת הַצְפַרְדְעִים? אַךְ לְאַחַר רֶגַע מָחָא הַלַהְטוּטָן כַּף אֶל כַּף, הוֹשִׁיט יָדוֹ וְקָרָא לַצְפַרְדְעִים – כָּל צְפַרְדֵעַ בִּשְׁמָהּ – וְהַלָלוּ קָפְצוּ בְּזוֹ אַחַר זוֹ מִתּוֹךְ פִּיו וְהָחְזְרוּ לַצִנְצֶנֶת!

הַמְבֻגָרִים הֵצִיצוּ מִן הַחַלוֹנוֹת וּפִיהֶם פָּעוּר לִרְוָחָה. אָנוּ, הַיְלָדִים, נִדְחַקְנוּ סָבִיב נִרְגָשִׁים וְצוֹהֲלִים. הֶאֱמַנוּ: אֵין אֵלֶה לַהֲטוּטָנִים אֶלָא קוֹסְמִים!

הָיָה זֶה הַקִרְקָס הָרִאשׁוֹן בְּחַיֵינוּ.

ב    🔗

בִּקוּר הַלַהְטוּטָנִים הִסְעִיר אֶת יַלְדֵי הֶחָצֵר. הִתְקָנֵאנוּ בָּהֶם, בִּזְרִיזוּתָם, בְּלַהַטוּטֵיהֶם. יָמִים רַבִּים הָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל מַרְאֵה־עֵינֵינוּ. סֶבֶק, רֹאשׁ הַחֲבוּרָה, טָעַן שֶׁאֵין אֵלֶה קְסָמִים אֶלָא פְּרִי אִמוּנִים בִּלְבָד.

– אִם נִתְאַמֵן – אָמַר סֶבֶק – נוּכַל גַם אָנוּ לַעֲמֹד עֲמִידַת־רֹאשׁ, לְהַלֵךְ עַל חֶבֶל אוֹ לְהִתְקַפֵּל וּלְהִכָּנֵס לְתוֹךְ מִזְוָדָה.

– נוּ, וּבְלִיעַת הָאֵשׁ, הַחֲרָבוֹת וְהַצְפַרְדְעִים? – שָׁאַל קוּבָּה. אַךְ סֶבֶק, שֶׁסַפְקָן הָיָה מִטִבְעוֹ, מָצָא הֶסְבֵּר גַם לְכָךְ.

– יִתָּכֵן – אָמַר – שֶׁלֹא הָיוּ אֵלֶה חֲרָבוֹת מַמָּשׁ כִּי־אִם חֲרָבוֹת מְדֻמוֹת. חֶרֶב כָּזוֹ מִתְקַפֶּלֶת לְתוֹךְ הַנִצָב וְלָצוֹפִים נִדְמֶה שֶׁהִיא נִתְקַעַת בַּלֹעַ.

– וְהָאֵשׁ?

– זוֹהִי אֵשׁ קָרָה – טָעַן סֶבֶק – קָרָאתִי פַּעַם שֶׁאֶפְשָׁר לְיַצֵר אֵשׁ כָּזוֹ.

– וְהַצְפַרְדְעִים? – הִקְשָׁה שִׁימֶק – בְּמוֹ עֵינֵינוּ רָאִינוּ שֶׁהוּא בָּלַע אוֹתָן!

– אֵין זוֹ אֶלָא אֲחִיזַת עֵינַיִם – הֵשִׁיב סֶבֶק – יִתָּכֵן שֶׁהַצְפַרְדְעִים קָפְצוּ לְתוֹךְ שַׁרְווּלוֹ.

– הֲרֵי לֹא הָיוּ לָהּ, לְחֻלְצַת־הַטְרִיקוֹ שֶׁלוֹ, שַׁרְווּלִים! – טָעַנְתִּי.

– אִם כֵּן הֵן נִשְׁאֲרוּ בְּכַף יָדוֹ אוֹ תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ – הֵשִׁיב סֶבֶק – זֶהוּ פָּשׁוּט עִנְיָן שֶׁל זְרִיזוּת.

כָּעַסְנוּ עַל סֶבֶק, שֶׁבִּגְלָלוֹ פָּג הַקֶסֶם אֲשֶׁר הִרְהִיב אֶת עֵינֵינוּ, אַךְ בְּסֵתֶר לִבֵּנוּ אֲנוּסִים הָיִינוּ לְהוֹדוֹת שֶׁהַצֶדֶק עִמוֹ.

אֶדֶק בִּלְבַד לֹא וִתֵּר:

– אִם כָּל אֵלֶה הֵם פְּרִי זְרִיזוּת וַאֲחִיזַת עֵינַיִם, מַדוּעַ לֹא נְנַסֶה לְחַקוֹתָם? – שָׁאַל.

– רֵאשִׁית־כֹּל – אָמַר סֶבֶק – אֵין לָנוּ כֶּסֶף לִקְנוֹת אֶת הָאֲבִיזָרִים הַדְרוּשִׁים: חֲרָבוֹת מִתְקַפְּלוֹת אוֹ אֵשׁ קָרָה. וַאֲשֶׁר לִצְפַרְדְּעִים אֲנִי בּוֹחֵל בָּהֶן. הָיִיתִי מֵקִיא אִלוּ הִצְטָרַכְתִּי לֶאֱחֹז אוֹתָן בְּיָדִי.

– וְהָלַהְטוּטִים עַל הַחֶבֶל? – לֹא הִרְפָּה אֶדֶק.

– לא עוֹלֶה עַל דַעְתִּי לְסַכֵּן אֶת עַצְמִי – הֵשִׁיב סֶבֶק – אֲנִי וַדַאי הָיִיתִי נוֹפֵל וְשׁוֹבֵר אֶת מַפְרַקְתִּי!

ג    🔗

אֶדֶק לא שֻׁכְנַע. גַם הוּא נָטָה לְקַבֵּל אֶת סְבָרָתוֹ שֶׁל סֶבֶק לְגַבֵּי הַחֲרָבוֹת, הָאֵשׁ וְהַצְפַרְדְעִים, אַךְ עִנְיַן הַחֶבֶל נִתְקַע בְּרֹאשׁוֹ.

לְאַחַר כְּשָׁבוּעַ, כְּשֶׁיָּצָאנוּ לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית, נֶעֶצְרָה נְשִׁימָתֵנוּ מֵרֹב פְּתִיעָה: חֶבֶל עָבֶה נִתְמַשֵׁךְ מִצִיר־הַדֶלֶת שֶׁל אַחַד הַמַחְסָנִים אֶל צִיר־הַדֶלֶת שֶׁמִמוּל וְאֶדֶק תָּלוּי בָּאֲוִיר, כַּפּוֹת יָדָיו אוֹחֲזוֹת בַּחֶבֶל וְהוּא מַחֲלִיפָן וּמִתְקַדֵם בִּמְרוֹמֵי הֶחָצֵר. בְּאֶמְצַע דַרְכּוֹ נֶעֱצַר וְהֵנִיד רַגְלָיו כִּשְׁתֵּי מְטֻטָלוֹת. תְּחִלָּה אַט־אַט וּלְאַחַר מִכֵּן הִגְבִּיר טִלְטוּלָן, וּפִתְאֹם הֵטִיל בִּתְנוּפָה אֶת כָּל גוּפוֹ בְּ“סַלְטוֹ” אַדִיר וְהִתְהַפֵּךְ בָּאֲוִיר, כְּשֶׁהוּא נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּכַפּוֹת יָדָיו בִּלְבָד, וְאָז קָפַץ לְמַטָה וְעָמַד לְפָנֵינוּ מְחַיֵךְ חִיוּךְ שֶׁל נִצָחוֹן.– הֵיכָן לָמַדְתָּ זֹאת? – הִתְפַּלֵאנוּ.

– אֲנִי מִתְאַמֵן כָּאן כָּל יוֹם – הֵשִׁיב אֶדֶק – אַתָּה, סֶבֶק, טָעַנְתָּ שֶׁתּוֹךְ כְּדֵי אִמוּנִים תִּשְׁבֹּר אֶת מַפְרַקְתְּךָ. וְאִלוּ אֲנִי נִסִיתִי וְהִצְלַחְתִּי!

מֵאָז לֹא הָיִינוּ זְקוּקִים עוֹד לְהַצֲגַת הַלַהְטוּטָנִים. כָּל יוֹם עֵדִים הָיִינוּ לְמוֹפָעִים לְמִינֵיהֶם. פַּעַם קָשַׁר אֶדֶק אֶת הַחֶבֶל שֶׁלוֹ אֶל צַמַרְתּוֹ שֶׁל עֵץ־הָעַרְמוֹן וְהָיָה מְטַפֵּס עָלָיו, אוֹחֲזוֹ בְּיָדָיו וּמְשַׁלֵב עָלָיו אֶת כַּפּוֹת רַגְלָיו. פַּעַם שְׁנִיָה מָתַח אֶת הַחֶבֶל בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית בְּגֹבַהּ רַב וְהָיָה מִתְקַדֵם עָלָיו בַּ“הֲלִיכַת זִקִית”, כְּשֶׁגַבּוֹ לְמַטָה וְהוּא נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּיָדָיו וּבְקַרְסֻלָיו, וְאָנוּ עוֹמְדִים וּמִתְפַּעֲלִים וְלִבֵּנוּ הוֹלֵם בְּחָזְקָה: מַה יִקְרֶה אִם יַרְפֶּה, חָלִילָה, לְרֶגַע אֶת אֲחִיזָתוֹ?

אַךְ אֶדֶק לא הִרְפָּה. הוּא הִגִיעַ בְּאִמוּנָיו לִכְלָל שְׁלֵמוּת. זָרִיז הָיָה כְּקוֹף וּמִבְצָעָיו לֹא הָיוּ מְבַיְשִׁים גַם לַהֲטוּטָן שֶׁאֻמָנוּתוֹ בְּכָךְ.

אֶדֶק נָחַל תְּשׁוּאוֹת וְהַעֲרָצָה, אַךְ הַלַהְטוּטִים הִשְׂבִּיעוּהוּ גַם מַמְרוֹרִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת נִקְלַע לַמָּקוֹם אָבִיו מֶנְדֶל, בַּעַל חֲנוּת־מַכֹּלֶת, שֶׁהָיָה לוֹ מַחְסַן־יְרָקוֹת בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית, וּלְמַרְאֵה בְּנוֹ הַמְרַחֵף עַל הַחֶבֶל בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ, הֵרִים קוֹל־זְעָקָה עַד שֶׁחָשַׁשְׁנוּ שֶׁאֶדֶק יִבָּהֵל וְיִפֹּל. אוּלָם אֶדֶק יָרַד אֵיכְשֶׁהוּ בְּשָׁלוֹם, וּכְשֶׁנִצְבוּ רַגְלָיו עַל הָאָרֶץ, נִתְכַּבֵּד בִּסְטִירוֹת־לֶחִי מִידֵי אָבִיו, שֶׁהִתְגוֹלֵל עָלָיו בְּזַעַם:

– הִשְׁתַּגַעְתָּ? – מַה לְךָ, יֶלֶד יְהוּדִי, וּלְמַעֲשֵׂי מֻקְיוֹנוּת שֶׁל לַהֲטוּטָנִים? אֲנִי שׁוֹלֵחַ אוֹתְךָ לְבֵית־הַסֵפֶר לִקְנוֹת דַעַת וְאַתָּה מְטַפֵּס עַל חֲבָלִים כְּאַחַד הָרֵיקִים!

אַךְ הַסְטִירוֹת, שֶׁנָּפְלוּ לְעִתִּים מְזֻמָנוֹת בְּחֶלְקוֹ שֶׁל אֶדֶק, לא הָיָה בָּהֶן כְּדֵי לִגְמֹל אוֹתוֹ מִבֻּלְמוֹס־הַחֶבֶל. הוּא הוֹסִיף לְהִתְאַמֵן וּבְכָל שְׁעַת־פְּנַאי שָׁטוּף הָיָה בְּמִשְׂחָקָיו־לַהֲטוּטָיו עוֹצְרֵי־הַנְשִׁימָה. כֻּלָנוּ אָהַבְנוּ לְשַׂחֵק, אַךְ אֶדֶק, כְּשֶׁנִתְפַּס לְמִשְׂחָק, דוֹמֶה שֶׁנִכְנַס בּוֹ דִבּוּק. הוּא הָיָה מְשַׂחֵק בְּהִתְמַכְּרוּת, בְּלַהַט, בְּהִתְבַּטְלוּת הַחוּשִׁים – עַד כְּלוֹת הַנְשִׁימָה.

אוּלָם בְּאַחַד הַיָּמִים פָּסַק אֶדֶק לְשַׂחֵק. הוּא זָנַח אֶת הַחֶבֶל וְגַם אוֹתָנוּ – אֶת חֲבֵרָיו.

ד    🔗

הָיָה זֶה לְאַחַר הָאָסוֹן שֶׁאֵרַע לְאָחִיו הַקָטָן שֶׁל קוּבָּה, יֶלֶד רַךְ כְּבֵן שֵׁשׁ. שְׁמוֹ הָיָה מָרְדְּכַי, אַךְ הַכֹּל קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם־חִבָּה “מוֹטִי”. הַיֶלֶד נִשְׂרַךְ אַחֲרֵי אָחִיו קוּבָּה וְאַחֲרֵינוּ, הִפְרִיעַ לָנוּ בַּמִשְׂחָקִים, וְלֹא־פַּעַם גֵרַשְׁנוּהוּ מִן הֶחָצֵר וּמוֹטִי הָיָה רָץ לְבֵיתוֹ בְּבֶכִי.

יוֹם אֶחָד שָׁמַעְנוּ זְעָקוֹת. עֶגְלַת־מַשָׂא עֲמוּסָה אַרְגָזִים נִכְנְסָה לֶחָצֵר הָאֲחוֹרִית וּמוֹטִי הַקָטָן פָּרַץ בְּרִיצָה יָשָׁר אֶל תַּחַת פַּרְסוֹת הַסוּסִים וְנִדְרַס. הוּא נִפְצַע קָשֶׁה בִּשְׁתֵּי רַגְלָיו וְנִלְקַח לְבֵית־הַחוֹלִים. עֲדַיִן מִהַדְהֶדֶת בְּאָזְנַי זַעֲקָתָהּ שֶׁל אִמוֹ, כְּשֶׁחֻלַץ מוֹטִי מִתַּחַת לְגַלְגְלֵי הָעֲגָלָה, וְעֵינַי רוֹאוֹת אֶת אָבִיו, אֶת נָתָן הַחַיָט, יְהוּדִי גוּץ בַּעַל חֲטוֹטֶרֶת, שֶׁעָמַד שָׁעוּן אֶל הַחוֹמָה, פּוֹכֵר יָדָיו וּשְׂפָתָיו רוֹטְטוֹת. פְּצִיעָתוֹ שֶׁל מוֹטִי הֶעֱצִיבָה אֶת יַלְדֵי הֶחָצֵר, אַךְ אֶדֶק זֻעְזַע יוֹתֵר מִכֻּלָנוּ. מֵאָז הַתְּאוּנָה פָּסַק לְשַׂחֵק. הוּא פָּרַשׁ מִן הַחֲבוּרָה וְהִתְהַלֵךְ בְּפָנִים קוֹדְרוֹת. אֵילוּ פְּעָמִים רְאִינוּהוּ יוֹשֵׁב מִתַּחַת לְעֵץ־הָעַרְמוֹן, רֹאשׁוֹ רָכוּן וְכֻלוֹ אוֹמֵר עֶצֶב וְדִכָּאוֹן.

– מַה קָרָה לְךָ, אֶדֶק? – שָׁאַלְנוּ.

תְּחִלָה שָׁתַק. גַם מִשֶׁחָזַרְנוּ וְהִפְצַרְנוּ בּוֹ, הֶחֱרִישׁ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוּלָם לְאַחַר שָׁבוּעַ, כְּשֶׁיָשַׁבְנוּ בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית עַל גַבֵּי מַדְרֵגַת־עֵץ רְחָבָה שֶׁל אַחַד הַמַּחְסָנִים, הוֹפִיעַ אֶדֶק וְעָמַד לְפָנֵינוּ. רָאִינוּ אֶת אֲרֶשֶׁת הַצַעַר שֶׁבְּפָנָיו וְלִבֵּנוּ נִרְעַד. רָצִינוּ לִשְׁאֹל שְׁאֵלוֹת, אַךְ אֶדֶק הִקְדִימָנוּ וְאָמַר:

– אֲנִי אָשֵׁם בַּתְּאוּנָה שֶׁקָרְתָה לְמוֹטִי. אִלוּלֵי רָדַפְתִּי אַחֲרָיו, לא הָיָה נִדְרַס.

וּבִרְאוֹתוֹ אֶת מַבָּטֵינוּ הַתְּמֵהִים, הִמְשִׁיךְ אֶדֶק אֶת וִדוּיוֹ:

– אוֹתוֹ יוֹם לָקַחְתִּי אֶת הַחֶבֶל וְיָצָאתִי לְהִתְאַמֵן. בֶּחָצֵר לֹא הָיְתָה נֶפֶשׁ חַיָה. וּפִתְאֹם הוֹפִיעַ מוֹטִי, חָטַף מִיָדִי אֶת הַחֶבֶל וּבָרַח לְפִנַת הֶחָצֵר. “הַחֲזֵר אוֹתוֹ מִיָד!” – צָעַקְתִּי, וּמִשֶׁלא נִשְׁמַע לִי, אִיַמְתִּי שֶׁאַרְבִּיץ לוֹ. מוֹטִי נִבְהַל וּפָתַח בְּרִיצָה לְעֵבֶר הַשַׁעַר וַאֲנִי בְּעִקְבוֹתָיו. וְאָז – אָז הוֹפִיעָה הָעֲגָלָה וְ…

אֶדֶק פָּרַץ בִּבְכִי וְאָנוּ יָשַׁבְנוּ הֲמוּמִים וְשׁוֹתְקִים. רָצִינוּ לְנַחֲמוֹ, אַךְ מַרְאֵה פָּנָיו הַמְעֻנוֹת שָׂם מַחֲנָק לִגְרוֹנֵנוּ. לְבַסוֹף נַעֲנָה סֶבֶק וְאָמַר:

– אַתָּה מִתְיַסֵר לַשָּׁוְא, אֶדֶק. הֲרֵי לֹא יָכֹלְתָּ לְשַׁעֵר שֶׁמוֹטִי יִדָרֵס בְּבָרְחוֹ מִפָּנֶיךָ.

אוּלָם אֶדֶק הוֹסִיף לְהִתְיַפֵּחַ.

– אֲנִי אָשֵׁם, אָשֵׁם! – קָרָא – כָּל חַיַי אֶהְיֶה חָב לוֹ לְמוֹטי חוֹב גָדוֹל!

נִשְׁבַּעְנוּ לְאֶדֶק שֶׁנִּשְׁמֹר עַל סוֹדוֹ וּלְעוֹלָם לֹא נְגַלֶה אוֹתוֹ לְשׁוּם אָדָם בָּעוֹלָם. אַךְ אֶדֶק לא נִרְגַע. הוּא פָּרַשׁ מֵאִתָּנוּ – אֲרֶשֶׁת שֶׁל צַעַר בְּפָנָיו וְעֵינָיו אַדֻמוֹת מִבְּכִי.

חֹדֶשׁ יָמִים שָׁכַב מוֹטִי בְּבֵית־הַחוֹלִים וְכָל אוֹתָם יָמִים פָּרַשׁ אֶדֶק מִן הַחֲבוּרָה וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׂחָקֵינוּ. יוֹם אֶחָד הֻחְזַר מוֹטִי הַבַּיְתָה וּשְׁתֵּי רַגְלָיו הַשְׁבוּרוֹת נְתוּנוֹת בְּגֶבֶס. הָלַכְנוּ, כַּמוּבָן, לְבַקְרוֹ. מוֹטִי לֹא הִזְכִּיר אֲפִילוּ בְּמִלָה אַחַת אֶת נְסִבּוֹת פְּצִיעָתוֹ. אֵין זֹאת כִּי הַהֶלֶם, שֶׁלָקָה בּוֹ בְּנָפְלוֹ מִתַּחַת לְפַרְסוֹת הַסוּסִים, הִשְׁכִּיחַ מִלִבּוֹ אֶת הַמַעֲשֶׂה בַּחֶבֶל.

בִּקַרְנוּ אֵצֶל מוֹטִי פַּעַם אַחַת בִּלְבַד, אַךְ אֶדֶק הָיָה מְבַקְרוֹ מִדֵי יוֹם בְּיוֹמו. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת הָיָה יוֹשֵׁב לְיַד מוֹטִי, קוֹרֵא לוֹ סִפּוּרִים, מְצַיֵר לוֹ צִיוּרִים, מְשַׂחֵק אִתּוֹ בְּדַמְקָה וּבְדוֹמִינוֹ. בְּבוֹאוֹ לְבִקוּר, הָיָה אֶדֶק מֵבִיא מִמַה שֶׁנָטַל בַּחֲשַאי בַּחֲנוּת־הַמַכֹּלֶת שֶׁל אָבִיו: אַגָס טָעִים, תַּפּוּחַ, שַׂקִית שְׁקֵדִים אוֹ צִמוּקִים. וְיֵשׁ שְׁסָחַב גַם תַּפּוּז – שֶׁהָיָה פְּרִי נָדִיר בְּבָתֵּינוּ – אוֹ טַבְלַת־שׁוֹקוֹלָד. הוּא הִזְנִיחַ אֶת שִׁעוּרָיו וּבִלָה אֶת מַרְבִּית זְמַנוֹ לְיַד מִטָתוֹ שֶׁל מוֹטִי. לְמַרְאֵה רַגְלָיו הַקְטַנוֹת שֶׁל הַיֶלֶד, הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס, חָשׁ כָּל פַּעַם מֵחָדָשׁ מוּעָקָה בְּלִבּוֹ. וְאִמוֹ שֶׁל מוֹטִי וְאָבִיו הַגִבֵּן הָיוּ מְשַׁבְּחִים אֶת אֶדֶק וּמְסַפְּרִים לַשְׁכֵנִים:

– נַעַר זֶה לֵב שֶׁל זָהָב לוֹ!

ה    🔗

עָבְרוּ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת. אַט־אַט הִתְאוֹשֵׁשׁ מוֹטִי מִן הַהֶלֶם וְזִכְרוֹנוֹ חָזַר אֵלָיו. עֶרֶב אֶחָד, בְּשָׁכְבוֹ לְבַדוֹ בְּחַדְרוֹ מְדַפְדֵף בְּסֵפֶר־תְּמוּנוֹת, מַתְּנָתוֹ שֶׁל אֶדֶק, נָח מַבָּטוֹ עַל פְּקַעַת־חֲבָלִים שֶׁאִמוֹ הִשְׁאִירָה עַל הַשֻׁלְחָן. וּלְפֶתַע צָף בְּזִכְרוֹנוֹ הַמַחֲזֶה שֶׁנִּשְׁכַּח מִמֶנוּ: הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ נִמְלָט עַל נַפְשׁוֹ עִם הַחֶבֶל וְאֶדֶק דוֹלֵק בְּעִקְבוֹתָיו. עָצַם אֶת עֵינָיו, אַךְ תְּמוּנַת־הָאֵימִים שֶׁל פַּרְסוֹת הַסוּסִים הָעוֹלוֹת עָלָיו לֹא נֶעֶלְמָה. כָּבַשׁ מוֹטִי פָּנָיו בַּכַּר וְהִתְיַפֵּחַ בִּבְכִי קוֹרֵעַ לֵב. מִיָד פָּרְצוּ לַחֶדֶר אִמוֹ וְאָבִיו.

– מַה קָרָה לְךָ, מוֹטִי? מַדוּעַ אַתָּה בּוֹכֶה?

מִתְיַפֵּח בְּקוֹל, סִפֵּר מוֹטִי לְהוֹרָיו שֶׁאֶדֶק רָדַף אַחֲרָיו אָז, בְּיוֹם הַתְּאוּנָה, וּבִגְלָלוֹ נִדְרַס.

לְמָחֳרַת הַיוֹם הוֹפִיעַ אֶדֶק כָּרָגִיל בְּבֵיתוֹ שֶׁל מוֹטִי. הַפַּעַם הֶחְלִיט לְהַפְתִּיעַ אֶת הַיֶלֶד: הוּא הֵבִיא לוֹ בְּמַתָּנָה אֶת הַחֵפֶץ הַיָּקָר לוֹ בְּיוֹתֵר. הָיְתָה לוֹ, לְאֶדֶק, מִשְׁקֶפֶת שְׁבוּרָה לְלֹא עֲדָשׁוֹת, שֶׁבָּהּ הָיָה מְשַׂחֵק תָּמִיד, מְטַפֵּס עַל עֵץ־הָעַרְמוֹן שֶׁבֶּחָצֵר, מַשְׁקִיף מִמְרוֹם צַמַרְתּוֹ לַמֶרְחַקִים וּמְדַמֶה לְעַצְמוֹ כִּי הוּא מַלָח בְּרֹאשׁ הַתֹּרֶן, שֶׁעֵינָיו תָּרוֹת אַחֲרֵי פִּסַת־יַבָּשָׁה. עַתָּה הוֹשִׁיט לוֹ, לְמוֹטִי, אֶת הַמִשְׁקֶפֶת וְאָמַר: – קָח. זֶה בִּשְׁבִילְךָ.

אוּלָם מוֹטִי אָחַז בַּמִשְׁקֶפֶת, הֵטִילָה עַל הָאָרֶץ וְהֵרִים קוֹלוֹ בִּצְעָקָה:

– אֵינִי צָרִיךְ אֶת הַמַתָּנוֹת שֶׁלְךָ! אַתָּה אֲשֵׁם בַּכֹּל! אַתָּה רָדַפְתָּ אַחֲרַי וּבִגְלָלְךָ נִדְרַסְתִּי. אֵינֶנִי רוֹצֶה לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ! קַח אֶת הַמִשְׁקֶפֶת שֶׁלְךָ וַעֲזֹב אוֹתִי!

וְהוּא פָּרַץ בִּבְכִי גָדוֹל, מִתְלַעֲלֵעַ.

עָמַד אֶדֶק, פָּנָיו חִוְרוֹת וְכָל אֵיבָרָיו מְרַטְטִים. רָצָה לוֹמַר מַשֶׁהוּ, לְהַסְבִּיר, לְהִצְטַדֵק, אַךְ לֹא הָיָה מְסֻגָל לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו. אוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לַחֶדֶר אָבִיו שֶׁל מוֹטִי, נָתָן, שֶׁעָלָה בְּמִקְרֶה מֵחֲנוּתוֹ וְנִזְעַק לְשֵׁמַע בִּכְיוֹ. לְמַרְאֵהוּ שֶׁל אֶדֶק נִתְכַּרְכְּמוּ פְּנֵי הַגִבֵּן וְהוּא הִסְתָּעֵר עָלָיו בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים.

– אַל תָּעֵז לָבוֹא הֵנָה, מְנֻוָל! – זָעַק נָתָן – מוֹטִי סִפֵּר לָנוּ הַכֹּל.

– אֲבָל… – גִמְגֵם אֶדֶק – אֵין זוֹ אַשְׁמָתִי. שִׂחַקְנוּ בֶּחָצֵר וּמוֹטִי רָץ וְלֹא הִשְׁגִיחַ בָּעֲגָלָה. אֲנִי…

אַךְ אָבִיו שֶׁל מוֹטִי שִׁסַע אֶת דְבָרָיו:

– שְׁתֹק, רוֹצֵחַ! הִסְתַּלֵּק!

בְּבֹשֶׁת־פָּנִים נִמְלַט אֶדֶק עַל נַפְשׁוֹ. דוֹמֶה הָיָה עָלָיו, שֶׁנָתָן הַגִבֵּן רוֹדֵף אַחֲרָיו. עוֹד מְעַט יַשִׂיגוֹ וְיַנְחִית בּוֹ אֶת אֶגְרוֹפָיו. בְּלֵב הוֹלֵם חָזַר לְבֵיתוֹ וְהִסְתַּגֵר בְּחַדְרוֹ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה הֶחֱרִידוּהוּ קוֹלוֹת נִזְעָמִים שֶׁבָּקְעוּ מִן הֶחָצֵר. קָרַב לַחַלוֹן וּלְעֵינָיו נִתְגַלְתָה דְמוּתוֹ שֶׁל אָבִיו מֶנְדֶל, שֶׁעָמַד שָׁעוּן אֶל הַקִיר, מוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו לְפָנָיו כְּמִתְגוֹנֵן, וּמוּלוֹ נִצַב נָתָן הַגִבֵּן וְצָעַק בְּקוֹל דַק וְנוֹקֵב:

– לֹא, לֹא אֶשְׁתֹּק! אֲנִי אֲשַׁלֵּם לוֹ, לְבִנְךָ הַפּוֹשֵׁעַ! אֲנִי אֶמְסֹר אוֹתוֹ לַמִשְׁטָרָה!

חָזַר אֶדֶק מֵאֵצֶל הַחַלוֹן, צָנַח עַל מִטָתוֹ וְכָבַשׁ פָּנָיו בַּכַּר. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה חָשׁ מַגַע־יָד עַל רֹאשׁוֹ. אָבִיו מֶנְדֶל עָמַד לְיָדוֹ וְעֵינָיו הָעֲצוּבוֹת מַבִּיטוֹת בּוֹ בְּאֵין־אֹמֶר.

– אַבָּא – פָּרַץ אֶדֶק בִּבְכִי – אֲנִי לֹא אָשֵׁם!

וְהוּא סִפֵּר לְאָבִיו כֵּיצַד נִתְגַלְגְלוּ הַדְבָרִים בְּאוֹתוֹ יוֹם בֶּחָצֵר הָאֲחוֹרִית. הָאָב הִקְשִׁיב לְסִפּוּרוֹ וְלִטֵף אֶת רֹאשׁוֹ.

– בְּנִי – אָמַר – אַל תְּעַנֶה אֶת עַצְמְךָ. הֲרֵי לֹא רָצִיתָ לְהָרַע לְמוֹטִי.

– אֲנִי מֵבִין זֹאת – הֵשִׁיב אֶדֶק, שֶׁפָּסַק לִבְכּוֹת – אַךְ מָה אֶעֱשֶׂה, אַבָּא, וּמֵאָז אֵין לִי מָנוֹחַ. יֵשׁ לִי הַרְגָשָׁה שֶׁאֲנִי חָב לְמוֹטִי חוֹב נוֹרָא וּלְעוֹלָם לא אוּכַל לִפְרֹעַ אוֹתוֹ!

ו    🔗

לַמָחֳרָת הָחְרְדָה שַׁלְוָתָם שֶׁל יוֹשְׁבֵי־הֶחָצֵר. בְּצָהֳרֵי־הַיוֹם בָּקְעָה זַעֲקַת־אֵימִים: – שְׂרֵפָה!

פָּרַצְנוּ כֻּלָנוּ לֶחָצֵר, זְקֵנִים, נָשִׁים וָטַף. מִדִירָתוֹ שֶׁל נָתָן הַגִבֵּן אֲשֶׁר בַּקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית תִּמֵר עָשָׁן שָׁחוֹר, סָמִיךְ. וּבַחַלוֹן נִרְאָה רֹאשׁוֹ שֶׁל מוֹטִי הַקָטָן, שֶׁהוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו הַחוּצָה וְצָרַח:

– הַצִילוּ!

לְאַחַר מִכֵּן הִתְבָּרֵר, שֶׁמוֹטִי, שֶׁנִשְׁאַר לְבַדוֹ בַּבַּיִת, שִׂחֵק בְּגַפְרוּרִים. גַפְרוּר אֶחָד בּוֹעֵר נִשְׁמַט מִיָדוֹ וְהָאֵשׁ אָחֲזָה בְּמַחְצֶלֶת־הַקַשׁ שֶׁנִתְמַשְׁכָה מֵחַדְרוֹ עַד לַפְּרוֹזְדוֹר. שָׁם, לְיַד דֶלֶת־הַכְּנִיסָה, נִתְלַקַח פַּח־נֵפְט. יִתָּכֵן שֶׁמוֹטִי, עַל אַף רַגְלָיו הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס, מְסֻגָל הָיָה לִזְחֹל וּלְהִמָלֵט, אַךְ הָאֵשׁ שֶׁבַּפְּרוֹזְדוֹר חָסְמָה אֶת הַיְצִיאָה. הַיֶלֶד נִלְכַּד בְּתוֹךְ מַלְכֹּדֶת־הָאֵשׁ. עַל כֵּן טִפֵּס עַל כִּסֵא וְעָמַד בַּחַלוֹן וְצָרַח, כְּשֶׁאֵימַת־מָוֶת עַל פָּנָיו.

שְׁכֵנִים אֲחָדִים עָלוּ בִּמְרוּצָה אֶל הַקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית. הַדֶלֶת עָמְדָה אֲחוּזַת לֶהָבוֹת וְגַם הַפְּרוֹזְדוֹר דָלַק כֻּלוֹ כַּאֲבוּקָה גְדוֹלָה. לֹא הָיְתָה כָּל אֶפְשָׁרוּת לִפְרֹץ פְּנִימָה, לְתוֹךְ הַדִירָה.

וּבֵינָתַיִם גָבְרוּ הַצְעָקוֹת בֶּחָצֵר וְעַל כֻּלָן עָלָה קוֹל אִמוֹ שֶׁל מוֹטִי, שֶׁמָרְטָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ, הֵטִיחָה רֹאשָׁהּ בַּקִיר וְזָעֲקָה: – הַצִילוּ אֶת בְּנִי!

הָאֲנָשִׁים הִתְרוֹצְצוּ אוֹבְדֵי־עֵצוֹת. אֵלֶה נִזְדָרְזוּ לְהַזְעִיק מְכַבֵּי־אֵשׁ וְאֵלֶה הֵבִיאוּ כָּרִים וּכְסָתוֹת וְעָרְמוּ אוֹתָם עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר, מִתַּחַת לַחַלוֹן. אַחַד הַשְׁכֵנִים הֵבִיא שְׂמִיכָה וְאַרְבָּעָה בַּחוּרִים אָחֲזוּ בִּקְצוֹתֶיהָ וּמְתָחוּהָ.

־ הֲרֵי הִזְעִיקוּ אֶת הַכַּבָּאִים! – טָעַן מִישֶׁהוּ.

– לֹא יַסְפִּיקוּ לְהַגִיעַ. בֵּינָתַיִם תַּעֲלֶה כָּל הַדִירָה בָּאֵשׁ!

וְהֵם קָרְאוּ אֶל מוֹטִי שֶׁנִצַב בַּחַלוֹן:

– מוֹטִי, קְפֹץ, אָנוּ נִתְפֹּס אוֹתְךָ! לֹא יִקְרֶה לְךָ שׁוּם דָבָר!

אַךְ מוֹטִי פָּרַץ בִּבְכִי וְהֵשִׁיב: – אֲנִי מְפַחֵד!

וְתִימְרוֹת הֶעָשָׁן אוֹפְפוֹת אֶת דְמוּתוֹ הַקְטַנָה, וּבָרֶקַע, מֵאֲחוֹרֵי גַבּוֹ, מְהַבְהֲבוֹת שַׁלְהֲבוֹת־אֵשׁ.

עָמַדְתִּי בְּתוֹךְ הַקָהָל הַמְזֻעְזָע, עֵינַי נְעוּצות בַּחַלוֹן וְכָל גוּפִי מְרַטֵט מֵאֵימָה.

וּלְפֶתַע קָלְטוּ עֵינַי תְּנוּעָה עַל הַגַג. הֵצַצְתִּי – וּנְשִׁימָתִי נֶעֶצְרָה.

בִּמְרוֹמֵי הַגַג הַמְשֻׁפָּע, מֵעַל הַקוֹמָה הָרְבִיעִית, הוֹפִיעַ אֶדֶק וּבְיָדוֹ חֶבֶל – אוֹתוֹ חֶבֶל שֶׁזָנַח מֵאָז נִדְרַס מוֹטִי. אֶדֶק זָחַל עַל הַגַג, עָנַב אֶת קְצֵה הַחֶבֶל מִסָבִיב לַאֲרֻבַּת הַלְבֵנִים הָאֲדֻמוֹת וְקָשַׁר בּוֹ קֶשֶׁר. וְאָז נֶאֱחַז בּוֹ בִּשְׁתֵּי יָדָיו וְהֶחֱלִיק בַּשִׁפּוּעַ עַד לְיַרְכְּתֵי הַגַג.

הָאֲנָשִׁים בֶּחָצֵר רָאוּ אֶת הַמִתְרַחֵשׁ וְהַקוֹלוֹת נִשְׁתַּתְּקוּ בְּבַת־אַחַת, הָיְתָה דְמָמָה עֲמֻקָה, נוֹרָאָה, וְרַק קוֹלוֹ שֶׁל מוֹטִי, קוֹל מְרֻחָק וּמִתְיַפֵּחַ, נִשְׁמַע בָּרָמָה:

– הַצִילוּ!

וּפִתְאֹם הֶחֱרִידָה אֶת כֻּלָנוּ צַעֲקָתוֹ שֶׁל מֶנְדֶל, אָבִיו שֶׁל אֶדֶק:

– אֶדֶק, חֲזֹר! שָׁמַעְתָּ? אַל תָּעֵז!

אַךְ אֶדֶק לא שָׂם לֵב לָאַזְהָרָה. הוּא שִׁרְבֵּב רַגְלָיו מֵעֵבֶר לְכַרְכֹּב הַגַג וְהֵחֵל מִשְׁתַּלְשֵׁל בַּחֶבֶל לְמַטָה, אֶל הַחַלוֹן שֶׁבַּקוֹמָה הַשְׁלִישִׁית.

עוֹצְרֵי־נְשִׁימָה קָפְאוּ הַכֹּל מִסָבִיב. הִנֵה הוּא יוֹרֵד, נֶאֱחָז בַּחֶבֶל בְּכַפּוֹת־יָדָיו וְרַגְלָיו, וְגוּפוֹ הַתָּלוּי בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ חוֹסֵם בְּגַבּוֹ אֶת הַחַלוֹן וּמַסְתִּיר אֶת דְמוּתוֹ שֶׁל מוֹטִי.

– מוֹטִי! – צָעַק אֶדֶק – עֲלֵה עַל גַבִּי!

מוֹטִי הִסֵס וּבְכָל־זֹאת הוֹשִׁיט שְׁתֵּי יָדָיו הַקְטַנוֹת, חִבֵּק אֶת צַוָארוֹ שֶׁל אֶדֶק וּלְאַחַר רֶגַע צָמוּד הָיָה לְגַבּוֹ כְּשַׂק־קֶמַח.

אֶדֶק הִסְתּוֹבֵב בָּאֲוִיר, הִפְנָה פָּנָיו אֶל חוֹמַת הַבַּיִת וְהֵחֵל יוֹרֵד – רֶגַע חוֹבֵק וּמְהַדֵק אֶת הַחֶבֶל בְּכַפּוֹת רַגְלָיו וּמִשְׁנֵהוּ מְשַׁחְרְרָן, תּוֹקְעָן בַּחוֹמָה וּמַפְסִיעַ עָלֶיהָ כְּעַל מִשְׁטָח יָשָׁר. כָּל אוֹתָה עֵת אָחֲזוּ כַּפּוֹת יָדָיו אֲחִיזָה נוֹאֶשֶׁת בַּחֶבֶל. הָאַחַת מַרְפָּה לְהֶרֶף עַיִן וּמַחֲלִיקָה לְמַטָה וְהַשְׁנִיָה מִצְטָרֶפֶת וּמַנְמִיכָה אַף הִיא. מַטָה, מַטָה, עוֹד טֶפַח וְעוֹד טֶפַח. קוֹמָה שְׁנִיָה, רִאשׁוֹנָה…

סָמוּךְ לַקַרְקַע, כְּמֶטֶר וָחֵצִי מֵעַל לְמִשְׁטַח הֶחָצֵר, בָּגַד בּוֹ, בְּאֶדֶק, כֹּחַ־שְׁרִירָיו.

הַמַשָׂא שֶׁעַל גַבּוֹ הִכְרִיעוֹ. הוּא הִרְפָּה מִן הַחֶבֶל וּשְׁנֵיהֶם – מוֹטִי וְאֶדֶק – נָפְלוּ לְמַטָה וְנָחֲתוּ עַל הַשְׂמִיכָה הַמְתוּחָה. אֶדֶק קָפַץ עַל אַבְנֵי הֶחָצֵר בָּרִיא וְשָׁלֵם, וְגַם מוֹטִי, שֶׁנִשְׁאַר שׁוֹכֵב עַל הַשְׂמִיכָה בִּגְלַל רַגְלָיו הַנְתוּנוֹת בְּגֶבֶס לֹא אֻנָה לוֹ כָּל רַע.

רַק עַתָּה פָּקְעָה הַדְמָמָה כְּשַׁלְפּוּחִית. הֶחָצֵר נִתְמַלְאָה שְׁאוֹן קוֹלוֹת נִרְגָשִׁים. אִמוֹ שֶׁל מוֹטִי פָּרְצָה אֵלָיו וְכִסְתָה אֶת פָּנָיו בִּנְשִׁיקוֹת. אָבִיו, נָתָן הַגִבֵּן, הַגוּץ, קָרַב אֶל מֶנְדֶל, אָבִיו שֶׁל אֶדֶק, חִבְּקוֹ, הִשְׁעִין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל חָזֵהוּ וּפָרַץ בִּבְכִי כְּיֶלֶד קָטָן.

אוֹתוֹ רֶגַע בָּקַע מִן הָרְחוֹב קוֹל חֲצוֹצְרָה. מְפַקֵד הַכַּבָּאִים הוֹפִיעַ בֶּחָצֵר רָכוּב עַל סוּס לָבָן וְקוֹבַע־נְחֹשֶׁת מַבְרִיק לְרֹאשׁוֹ. עַד־מְהֵרָה גוֹלְלוּ הַכַּבָּאִים אֶת צִנוֹרוֹתֵיהֶם, טִפְּסוּ עַל סֻלָמוֹת, שֶׁנִזְדַקְרוּ מוּל הַחַלוֹן הָאָפוּף תִּימְרוֹת עָשָׁן וְהִתִּיזוּ סִילוֹנֵי־מַיִם אֶל תּוֹךְ הַדִירָה. אַךְ אָנוּ, בְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁמֵאָז וּמִתָּמִיד הִסְעִירָנוּ מַרְאֵה הַכַּבָּאִים בִּמְלַאכְתָּם, הִתְעַלַמְנוּ מֵהֶם הַפַּעַם. הִקַפְנוּ אֶת אֶדֶק, שֶׁעָמַד תַּחְתָּיו, כּוֹרֵךְ אֶת הַחֶבֶל עַל זְרוֹעוֹ, עֵינָיו כְּבוּשׁוֹת בַּקַרְקַע וְחִיוּךְ מְרַחֵף עַל פָּנָיו. הָיָה זֶה חִיוּכוֹ הָרִאשׁוֹן מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם קֵיצִי, בּוֹ נִדְרַס מוֹטִי.

גַם אָנוּ חִיַכְנוּ. וְשָׁתַקְנוּ. לֹא נִמְצְאוּ לָנוּ מִלִים בְּפִינוּ.