לכבוד העורך של “הגה”:

יפה עשית שהבאת את הרשימה בעניין ארבעת התרגומים לשירו הנודע של גיתה. הידיעות הפוליטיות שבעמוד הראשון ובעמוד האחרון של העיתון אינן מייתרות את השאלה, שעורר מחבר הרשימה ההיא. אפילו ביום שבו כל הצי הצרפתי עומד על פרשת הדרכים, ולא ידוע אם יהיה לנו או לצרינו, עוד יש חשיבות כלשהי למלה אחת בתרגום עברי משיר של גיתה.

קראתי את ארבעת התרגומים כמה פעמים, אף השוויתי אותם למקור, וניסיתי אפילו לשיר אותם במנגינה שהיא חביבה כל-כך על כל מי ששמע אותה בילדותו – והגעתי גם למסקנה. ועתה הרשני נא להביא את מסקנתי לפני קוראיך.

ומפני ששלושה מן המתרגמים משוררים מפורסמים הם, והרביעי סופר ומלומד נודע, תרשה לי, עורך נכבד, שלא אקרא את ארבעת הנוסחאות לפי שמות המתרגמים, שכל אחד מהם מכובד עלי ביותר, אלא אקרא להם "המתרגם א' ", "המתרגם ב' ", וגומר, שלא יהיה פחדם עלי ולא יפריע לי להביע את דעתי בגלוי.

השיר הזה יש בו שלושה בתים ובכל בית שבע שורות, אבל שתי שורות בכל בית חוזרות, הן פזמון-חוזר – והשורה השנייה של הפזמון החוזר היא גם השורה השנייה בבית הראשון. שתי השורות שבפזמון הן איפוא המוטיב העיקרי של השיר, וגם של המנגינה שחיבר שוּבּרט לשיר. לכן מי שהצליח בתרגום הפזמון-החוזר כבר חצי הצלחתו בידו. עכשיו נראה:

מתרגם א':

וַרְדִּינָה אֲדַמְדַּמָּה

וַרְדִּינַת הַחֶמֶד

מתרגם ב':

וֶרֶד, וֶרֶד, טוֹב מַרְאֶה

וֶרֶד-בָּר פּוֹרֵחַ

מתרגם ג':

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד חֵן,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב

מתרגם ד':

שׁוֹשַׁנָּה, שׁוֹשָׁן אָדֹם

שׁוֹשַׁנָּה בָּאָחוּ

המקור: Röslein, Röslein, Röslein rot

Röslein auf der Heiden

בתחרות-ורדים זו יתן כל אדם את ורד הנצחון למתרגם ג‘. אצל המתרגם א’ חסר תרגומה של המלה Heiden, ואין המלה “חמד” יכולה למלא את מקומה. המתרגם ב' הביא במקום המלה הקטנטונת rot – טוב-מראה. ואל תצחק אם אומר לך, כי התרגום הזה קשה עלי משום שתי אסוציאציות שעורר בי: במגילת אסתר אנו קוראים, כי אסתר המלכה היתה טובת מראה, והאגדה אומרת, שהיתה ירקרקת, ולא ורודה; ובפרשת “מקץ” אנו קוראים על הפרות שבחלומו של פרעה, שהיו גם הן טובות-מראה, ותסכים אתי, כי זאת היא אסוציאציה כבדה מדי בשביל הפרח העדין… אף נראה לי, כי המלה “פורח” מיותרת. אם אני אומר: עץ פורח, גן פורח – יש בזה תמונה, תקופת שנה. אבל המלה “ורד” כבר כוללת בתוכה גם את המושג פורח. ואם אינני טועה, אין לראות כי במלה “בּר” יצא המתרגם ידי חובה למלה Heiden, שהיא לעצמה, כצלצול וכמושג, תמונה נחמדה. המתרגם ד' הביא במקום Röslein שושנה. ואמנם ידעתי תמיד, כי שושנה היא Rose, אבל בארץ-ישראל קיבלתי מפי מורַי, כי השושנה היא שמה של ה-Lilie או של הסוג כולו, וראָיה לדבר, שבמדרש כתוב: שושנה של ורד. אגב, גם המלה “באחו” מביאה אותה אסוציאציה כבדה של הפרות בחלום פרעה… מכל ארבעת המתרגמים רק השלישי מסר את החזרה המשולשת של המלה Röslein, ואם העמיד את המלה “חן” במקום rot – אין בכך כלום, כי שתיהן בנות הברה אחת ותוכן דומה, והצבע האדום כבר כלול בשם ורד – ורוֹד. כמה הצליח המתרגם ג' לשמור על המשקל המקורי ועל ההתאמה למנגינה, תראה מן הלוח הקטן הזה:

– ͜ \I– ͜ \I – ͜ \I –

וַרְדִּי- [ נָה אֲ- [ דַמְדַּ- [מָּה

וֶרֶד [ וֶרֶד [ טוֹב מַרְ- [ אֶה

וֶרֶד [ וֶרֶד [ וֶרֶד [ חֵן

שׁוֹשַׁ- [ נָּה שׁוֹ- [ שַׁן אָ- [ דֹם

Röslein [ [ Röslein Röslein [ rot

נסה נא לשיר את השורה היחידה הזאת, ומיד תראה כי רק הנוסח ג' הוא כלי שלם, היכול להחזיק את כל התוכן הרגשי, הריתמי והמוסיקאלי של המקור. אמנם, גם המתרגם ב' התייצב על הדרך הטובה, אבל לא הלך בה עד הסוף. אילו אמר “ורד” עוד פעם אחת, אולי היה מגיע למה שהגיע המתרגם ג'.

ועתה נעבור לבית השני, שבו כלול הדיאלוג הקטן, ונשווה את דרך תרגומו. וגם הפעם נביא לוח קטן:

נוסח א':

סָח הַנַּעַר: קוֹטְפֵךְ בָּא

עָנְתָה לוֹ הַוַּרְדִינָה:

נוסח ב':

נַעַר סָח: אֶקְטֹף אוֹתְךָ,

וֶרֶד: אוֹ אָז אֶדְקָרְךָ…

נוסח ג':

סָח הַנַּעַר: אֶקְטָפְךָ…

סָח הַוֶּרֶד: אֶדְקָרְךָ…

נוסח ד':

נַעַר סָח: אוֹתְךָ אֶקְצֹץ…

סָח שׁוֹשָׁן: אוֹתְךָ אֶעֱקֹץ…

המקור: Knabe sprach: Ich breche dich…

Röslein sprach: Ich steche dich…

בלוח הזה אנו רואים, כי המתרגם א' נהג חופש והרחיב את שתי המלים Röslein sprach לשורה שלימה, להדגשת האמירה והאמירה-שכנגד בין הנער והוורד. אבל בזה התרחק מן המקור. המתרגם ב' אף הוא נטל לעצמו חופש, אבל הכניס שלא לצורך את שתי המלים “או-אז” והחליש בזה את הניגוד שבין Knabe sprach ובין Röslein sprach, הבא להדגיש את הוויכוח שהיה שם קודם למעשה. המלים “או-אז” שאינן מצויות כלל במקור, וגם פירושן אינו ברור, גזלו מן הוורד את הפועל, תרגומו של sprach, ובמקומו באו נקודתיים, והשינוי הזה אינו לטובה, שהרי הנקודתיים הן סימן כתוב בלבד, שאין אדם שומעו בדיבור, אלא אם כן המדבר עושה הפסקה, ואילו כאן לא המנגינה ולא הדיבור הטבעי אינם מסכימים להפסקה. הצליח ביותר המתרגם ג‘, שנזהר ולא סירס את סדר המלים, השם והפועל, כמו המתרגם ד’ (נער סח – סח שושן), אלא הביא אותם כסדרם במקור: סח הנער, סח הוורד.

בנוגע לבית השלישי אעיר לשבחו של המתרגם ד‘, כי רק הוא בלבד הקפיד שהחרוזים יהיו מאותו הפועל שבבית הקודם. בבית השני: אקצוץ – אעקוץ; ובבית השלישי: קצץ – עקץ. הדבר הזה אינו מקרי במקור, ותרגום אידיאלי אסור לו להתעלם מפרט כזה. אם המשורר חורז תחילה Ich breche dich כנגד Ich steche dich, ובבית שלאחריו הוא חוזר על אותו חרוז בשינוי זמן: brach כנגד stach, הרי הוא רוצה לומר: איום כנגד איום, מעשה כנגד מעשה; כפי שאיימו כך עשו. ודבר זה חסר בתרגום ג’ והוא מודגש יפה רק בתרגום ד'.

ולבסוף נשווה עוד שורה אחת, את החמישית, בבית האחרון, שורה שהיא בעצם הסיום, המוסר-השכל, אם לא נביא במניין את הפזמון החוזר.

המקור: Musst' es eben leiden

נוסח א': וַרְדִּינָה מִסְכֶּנֶת

נוסח ב': אֶת חַיָּיו קִפֵּחַ

נוסח ג': אַךְ נִכְנַע בְּסֶרֶב

נוסח ד': הוֹי, לִסְבֹּל מֻכְרָח הוּא

המתרגם א' מרחם על הוורדינה, והדבר הזה איננו מורגש במקור. להיפך, בדברי המשורר נשמעת מעין שמחה-לאיד: לכך נוצרו ורדים יפים, שנערים שובבים יקצצו בהם – היתה מלחמה וניצח החזק! המתרגם ב' כתב: “את חייו קיפח”, והקורא מפקפק רגע, מי הוא כאן נושא המשפט, ואם לא הנער עצמו קיפח את חייו. המתרגם ד' נאמן יותר למקור, אבל הכניס בתרגום השורה הזאת יסוד פרוזאי: “אך לסבול מוכרח הוא”. נמצא כי גם בזה הצליח המתרגם ג' יותר מכולם.

עתה אנסה לסכם את הדברים. המתרגם א' לא היה נאמן למלים ולשורות שבשיר, אבל הוא מסר את נפש השיר, את רוחו וריחו. המתרגם ב' התרחק ביותר מן המקור, וגם לא הצליח למסור את תוכנו הרגשי והאמנותי של השיר. אין אני יודע אם היתה השפעת מתרגם אחד על חברו, אבל אילו ידעתי כי מותר לי לשער שהיתה השפעה כזאת, הייתי אומר כי המתרגם ג' למד מהישגיו של א' ומשגיאותיו של ב' ועשה מעשה אמנותי שלם. ולאחר שהוברר לי, כי ורדינת-הערב היא ורדינת-הערבה שבשם השיר, שוב לא היה לי כל קושי בהבנת השיר, ומצאתי את חינו כי רב הוא, והוא יכול למלא את מקומו של המקור כמעט בשלימות. התרגום ד‘, אף על פי שהוא נאמן יותר מן הבחינה המילולית, נופל מן התרגום ג’ ברוח השיר שבו.

ניקח עכשיו את גיליון “הגה” ההוא, שהיו בו ארבעת התרגומים, ונראה כי בעל התרגום ג' הוא שאול טשרניחובסקי. ונדמה לי, בתחרות הוורדים הזאת נאה זר הוורדים לראשו הנאה של המשורר המתרגם הזה.

ועתה הרשה נא לי, עורך יקר, להעתיק את השיר עוד פעם בשלימותו, למען הנאתם של הקוראים.

וַרְדִּינַת הָעֲרָבָה

רָאָה נַעַר וַרְדִּינָה,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב,

כֹּה צְעִירָה וַעֲדִינָה,

חָשׁ לִרְאוֹת בָּהּ בְּחִנָהּ,

שָׂשׂ מִלֵּב וָקֶרֶב.

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד חֵן,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב.

סָח הַנַּעַר: אֶקְטָפְךָ,

וֶרֶד שֶׁבָּעֶרֶב!

סָח הַוֶּרֶד: אֶדְקָרְךָ

וְלֹא תִשְׁכַּח עַד קֵץ יוֹמְךָ,

אֲסָרֵב אַךְ סֶרֶב.

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד חֵן,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב.

וְהַבֵּן הָרַע קָטַם

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב;

שָׁוְא קָבַל הַוֶּרֶד גַּם

עֲקָצוֹ וּבוֹ נִלְחַם,

אַךְ נִכְנַע בְּסֶרֶב.

וֶרֶד, וֶרֶד, וֶרֶד חֵן,

וַרְדִּינַת הָעֶרֶב.