חֵלֶק רִאשׁוֹן: גַּבְרִיאֵל דָּא קוֹסְטָא 🔗
א 🔗
גַּבְרִיאֵל דָּא קוֹסְטָא רָכַב עַל סוּסוֹ בְּנַחַת, וְהִשְׁתַּדֵּל לִשְׁכֹּחַ אֶת יִסּוּרִי הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהִתְפַּתְּלָה בִּשְׁאֵלוֹת־רוּחַ, וְאֶת תּוֹרַת הָאֱלָהוּת. יְפֵה תֹאַר הָיָה הָעֶלֶם, עֵינָיו קוֹרְנוֹת וּשְׂעָרוֹ הַשָּׁחוֹר יוֹרֵד עַל חֲזִיַּת הַמֶּשִׁי שֶׁלָּבַשׁ. יָפָה הָיְתָה הָאָרֶץ מִסָּבִיבֹ, אַךְ לוֹ, כְּשֶׁלְּעַצְמוֹ, לֹא הָיוּ שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת שֶׁל פּוֹרְטוּגַל, לַבְנוּנִית נִצָּנֵי הַשָּׁקֵד, צֶבַע הַוָּרֹד שֶׁלְּעַנְפֵי הָאֲפַרְסֵקִים, רֵיחוֹת הַפְּקָעִים הָעֲדִינִים וְשִׁירַת הַצִּפֳּרִים הָעַלִּיזָה אֶלָּא רֶקַע עַרְפִלִּי וְרוֹפֵף לִסְחַרְחֹרֶת־הַמַּחֲשָׁבוֹת.
לֹא, לֹא יֵאָמֵן כִּי בְּהִתְוַדּוֹתוֹ עַל חֲטָאָיו, כַּמְצֻוֶּה מִפִּי הַכְּנֵסִיָּה, יִזְכֶּה לִסְלִיחָה גְמוּרָה. אִם אֵין לְהִגָּאֵל אֶלָּא עַל יְדֵי חֻקִּים קְבוּעִים שׁוּב אֵין לוֹ לָאָדָם לָשֵׂאת נַפְשׁוֹ לִגְאֻלָּה שְׁלֵמָה. גּוֹרָלוֹ נֶחֱרַץ לַאֲבַדּוֹן בְּשֶׁל סְפֵקוֹתָיו הָרַבִּים. הָהּ, מַה כָּמְהָה נַפְשׁוֹ לַגּוֹאֵל לְגוֹאֵל מִן הַשְּׁאֵלוֹת אֲשֶׁר הָפְכוּ אֶת הָעַצֶּבֶת הַנֶּהְדָּרָה שֶׁבְּבֵית־הַכְּנֵסִיָּה לְמַאְפֵּלְיָה לָרוּחַ! לַעֲזָאזֵל הַיֵּשׁוּעִים הַקַּנָּאִים הָאֵלֶּה! דָּמוֹ רָתַח בְּקִרְבּוֹ בְּהַעֲלוֹתוֹ עַל לִבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂיהֶם. הוּא שָׁלַח אֶת יָדוֹ לְאֶקְדָּחוֹ וְכִוְּנוֹ אֶל צִפּוֹר שֶׁעָמְדָה עַל אַחַד הָעֲנָפִים.
וּבִשְׁעַת מַעֲשֶׂה שִׁעֲשַׁע נַפְשׁוֹ בָּרַעְיוֹן, כִּי הִנֵּה יִפְגַּע בְּאִגְנַטְיוּס לִוֹיוֹלָה, רֹאשׁ הַיֵּשׁוּעִים. אַךְ הוּא לֹא מָצָא עֹז בְּנַפְשׁוֹ לִנְגֹעַ בִּיצוּר חַי לְרָעָה, וּכְהֶרֶף עַיִן כִּוֵּן חִצּוֹ לֶעָנָף וְלֹא לַצִּפּוֹר.
לָמָּה לִמְּדוֹ אָבִיו אֶת תּוֹרַת הַכְּנֵסִיָּה? אָכֵן, אֱמֶת הַדָּבָר: זוֹהִי הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה לְעֶלֶם בַּעַל נְכָסִים, מִבְּנֵי הַשְּׂדֵרָה הָעֶלְיוֹנָה בַּמַּעֲמָד הַבֵּינוֹנִי לִזְכּוֹת בְּשִׁוְיוֹן חֶבְרָתִי בְּקֶרֶב הָאֲצִילִים. אֲבָל לָמָּה קִבֵּל עָלָיו, כְּבָר אַחֲרֵי שֶׁהִתְעוֹרְרוּ בְּלִבּוֹ הַסְּפֵקוֹת הָרִאשׁוֹנִים, מִשְׂרַת גִּזְבָּר רָאשִׁי שֶׁל בֵּית הַמִּדְרָשׁ לִכְמָרִים? אָמְנָם לֹא הָיָה בִּיכָלְתּוֹ לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ כִּי רֻגְזוֹת־נְעוּרִים אֵלּוּ תִגְדֵּלְנָה וְתִכְבַּדְנָה לְאַחַר שֶׁיַּעֲמִיק חֵקֶר, מִתּוֹךְ אֲדִיקוּת נִלְהָבָה בְּיוֹתֵר. מוּזָר הַדָּבָר: כָּל אֲשֶׁר עַל סְבִיבוֹ, בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ וּבְבֵית־הַכְּנֵסִיָּה, אוֹמֵר אֱמוּנָה וְשַׁלְוָה; וְרַק רוּחוֹ מְלֵאָה רֻגְזָה פִּלְאִית וּתְסִיסָה כְּבוּשָׁה, אֲשֶׁר אֵין לְהַשְׁקִיטָהּ וּלְהַרְגִּיעָהּ.
הוּא הִרְגִּישׁ, כִּי סוּסוֹ הֵאִיט צְעָדָיו פִּתְאֹם. הוּא הֵאִיץ בּוֹ בְּדָרְבֹנוֹתָיו מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת – אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. רַק אָז נוֹכַח לָדַעַת, כִּי הִגִּיעַ לִשְׂפַת נַחַל.
ב 🔗
הוּא חָזַר הָעִירָה. בְּהִתְקָרְבוֹ אֶל כִּכַּר־הַשּׁוּק אֲשֶׁר בִּקְצֵה הָעִיר מָצָא, כִּי הַדֶּרֶךְ אֵינָהּ פְּתוּחָה לְפָנָיו.
אוֹתוֹ יוֹם יוֹם הַשּׁוּק הָיָה, וְכָל הַכִּכָּר הָיְתָה מְלֵאָה אִכָּרִים שֶׁבָּאוּ מִן הַסְּבִיבָה וְסוֹחֲרִים שֶׁהִצִּיעוּ סְחוֹרָתָם לִמְכִירָה. בַּמָּבוֹא לַשּׁוּק, בִּמְקוֹם שָׁם מָכְרוּ זְקֵנוֹת פְּרָחִים וּפֵרוֹת, עָצַר גַּבְרִיאֵל בְּסוּסוֹ.
“מַה טּוֹב לָהֶן לִבְרִיּוֹת פְּשׁוּטוֹת אֵלּוּ”, הִרְהֵר בְּלִבּוֹ. “כַּמָּה בְּטוּחִים הֵם בִּגְאֻלָּתָם! עֲלֵיהֶם רַק לְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְלֹא יוֹתֵר. אוֹתוֹ דַיָּג, אֲשֶׁר עֲגִיל זָהָב גָּדוֹל לוֹ בְּאָזְנוֹ, הַפּוֹרֵשׂ מִכְמְרוֹתָיו וְשׁוֹתֶה לְשָׁכְרָה עִם חֲבֵרָיו, מְאֻשָּׁר יוֹתֵר מִמֶּנִּי, הַמְבֹרָךְ בְּהוֹן, מְקֻלָּל בִּבְדִידוּת וְרוֹאֶה אֶת חֲבֵרַי כְּעֵדֶר כְּבָשִׂים הַנִּתְעִים עַל יְדֵי זְאֵבִים כְּמָרִים”.
בַּעַל מוּם אֶחָד הִפְסִיק אֶת הִרְהוּרָיו בְּבַקָּשַׁת יְלֵל. גַּבְרִיאֵל רָעַד כֻּלּוֹ לְמַרְאֶה פְּצָעָיו, נָתַן לוֹ מַטְבֵּעַ־כֶּסֶף וְשָׁקַע שׁוּב בַּהֲזָיוֹת.
– הֲמָכַרְתְּ אֶת כָּל הַמָּרוֹר שֶׁהָיָה לָךְ? – הִגִּיעַ לְאָזְנָיו קוֹל מֻכָּר לוֹ. הוּא הֵסֵב אֶת רֹאשׁוֹ וְרָאָה
אָדָם גְּבַהּ־קוֹמָה רָכוּב עַל גַּב פֶּרֶד מְדַבֵּר לְמוֹכֶרֶת־יְרָקוֹת זְקֵנָה אַחַת. הוּא הִכִּיר בְּאִישׁ אֶת דּוֹן דְּיֶגוֹ דֵי בֵּלְשַׁאצַּר, מִי שֶׁהָיָה פְּרוֹפֶסוֹר לְחָכְמַת הַהִגָּיוֹן
בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה שֶׁל קוֹיְמְבְּרָה, אֲשֶׁר הִתְיַשֵּׁב זֶה לֹא מִכְּבָר בְּפּוֹרְטוֹ כְּרוֹפֵא.
– כֵּן, אֲדוֹנִי, עוֹד בִּשְׁעוֹת הַבֹּקֶר! –
גִּמְגְּמָה הַזְּקֵנָה. – דּוֹמֶה, שֶׁפּוֹרְטוֹ כֻּלָּהּ רְעֵבָה הַיּוֹם לְמָרוֹר. כֵּן יִקְרֶה לְעִתִּים בְּמוֹעֵד הַפַּסְחָא, אִם כִּי אֲנִי עַצְמִי אֵינֶנִּי אוֹהֶבֶת עֲשָׂבִים מְרִירִים אֵלֶּה.
– מוּבָן, אַךְ טוֹב הַמָּרוֹר לַדָּם – צָחַק דּוֹן דְּיֶגוֹ בִּרְאוֹתוֹ אֶת גַּבְרִיאֵל. – וּבְכֵן אֵין לָךְ עוֹד מָרוֹר, זְקֶנְתִּי הַטּוֹבָה.
הַצָּעִיר הָרָכוּב עַל סוּסוֹ חִיֵּךְ לַלָּצוֹן אֲשֶׁר חָמַד לוֹ הָרוֹפֵא.
– וְהָאוֹכְלִים פִּקְחִים הֵם – אָמַר.
– אֵין פִּקְחִים זוּלָתָם בְּכָל פּוֹרְטוּגַל כֻּלָּהּ – עָנָה דוֹן דְיֶגוֹ הַפַּעַם בְּרוֹמִית – וְאֵין כְּדָמָם טוֹב, דָּא קוֹסְטָא – הוֹסִיף בִּקְרִיצַת עַיִן. אַךְ הַפַּעַם לֹא הֵבִין גַּבְרִיאֵל אֶת כַּוָּנַת דְּבָרָיו.
– וְאֵין כְּדָמָם טוֹב? – חָזַר עַל דְּבָרָיו. – אִם כֵּן דַּעְתְּךָ כְּדַעַת הַטְּרַפִּיסְטִים הָרוֹאִים בַּבָּשָׂר אֶת הַחֵטְא הַגָּדוֹל?
עַל פְּנֵי הָרוֹפֵא חָלְפָה אֲרֶשֶׁת מְשֻׁנָּה.
– בְּמִקְצָת – עָנָה. – בָּשָׂר דַּרְכּוֹ לְהַכְנִיס רֻגְזָה בַּדָּם. עַל כֵּן גָּזְרָה הַכְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשָׁה עַל הַצּוֹם הַגָּדוֹל. אֵין הַכְּנֵסִיָּה רוֹצָה בְּטוֹבָתֵנוּ, בְּטוֹבַת הָרוֹפְאִים. שָׁלוֹם וּבְרָכָה! – הוּא נוֹפֵף לָרוֹכֵב הַצָּעִיר בִּרְכַּת פְּרִידָה מִתּוֹךְ צְחוֹק וְהִתְרַחֵק עַל פִּרְדּוֹ.
גַּבְרִיאֵל הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ בָּרְחוֹבוֹת הַמְשֻׁפָּעִים, וְכַעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה חָזַר עַל דִּבְרֵי הַשִּׂיחָה בְּאָזְנֵי אַחַד הַנְּזִירִים שֶׁבְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לִכְמָרִים.
ג 🔗
כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ שָׁמַע גַּבְרִיאֵל, כִּי דוֹן דְּיֶגוֹ דֵי בֵּלְשַׁאצַּר נֶאֱסַר מִטַּעַם הָאִינְקְבִיזִיצְיָה עַל עֲווֹן הַיַּהֲדוּת שֶׁנִּמְצָא בּוֹ. יְדִיעָה זוֹ זִעַזְעַתּוּ. הוּא נִזְכַּר עַתָּה כִּי שְׁלשִׁים וְאַרְבַּע הֵן הַדְּרָכִים אֲשֶׁר בָּהֶן יִמְצְאוּ כַּלְבֵי־דָם אֵלֶּה אֶת הַיְּהוּדִי־בַסֵּתֶר, וְאַחַת הַדְּרָכִים הִיא: “אִם יָחֹג אֶת הַפֶּסַח בַּאֲכִילַת מָרוֹר וְחַזֶּרֶת”. לְתִמְהוֹנוֹ הָרַב נִתְעוֹרֵר בְּלִבּוֹ רֶגֶשׁ שֶׁל אַהֲדָה חֲשָׁאִית לִיהוּדִי זֶה.
פִּתְאֹם נִזְכַּר, כִּי יֵשׁ עַם שָׁלֵם אֲשֶׁר לֹא קִבֵּל כְּלָל אֶת הַתּוֹרָה הַנּוֹצְרִית. וְעַם זֶה – הָיָה פַּעַם עַמּוֹ!
אוֹתוֹ יוֹם, בּוֹ אָזַל הַמָּרוֹר בַּשּׁוּק, עֶרֶב פֶּסַח הָיָה כַּנִּרְאֶה. עַתָּה הֵבִין פִּתְאֹם, כִּי הַיַּהֲדוּת עֲדַיִן קַיֶּמֶת בְּפוֹרְטוּגַל, קַיֶּמֶת בַּסֵּתֶר עַל אַף הַנְּגִישׂוֹת, הַלַּחַץ וְהַגֵּרוּשׁ. אוֹתוֹ רוֹפֵא לֹא נָהַג בּוֹ זְהִירוּת, כִּי חֲשָׁבוֹ לִיהוּדִי. דְּבָרָיו עַל הַדָּם הַטּוֹב רַק עַתָּה נִתְחַוְּרוּ לוֹ. “אֵל אֱלֹהִים”! חָשַׁב דָּא קוֹסְטָא בְּלִבּוֹ.
“הַדְּבָרִים שֶׁסִּפַּרְתִּי לַחֲבֵרִי הַנָּזִיר הֵם הֵם שֶׁהֵבִיאוּ לִידֵי מַאֲסָרוֹ שֶׁל דּוֹן דְּיֶגוֹ! אַךְ לֹא, הֵן אֵין בָּהֶם כְּדֵי לְהַרְשִׁיעַ, וְהֵם נִשְׁמָעִים לְכָאן וּלְכָאן”. הוּא הִסִּיח דַּעְתּוֹ מִן הַחֲשָׁשׁוֹת הַמְצַעֲרִים וּמִהֵר לִסְגֹר בַּעֲדוֹ אֶת דֶּלֶת חֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ.
בִּבְדִידוּת חָדְרוֹ הֵחֵלּוּ סְפֵקוֹתָיו לְעַנּוֹתוֹ שׁוּב. לְבַסּוֹף נִצְנְצָה מַחֲשָׁבָה בְּמֹחוֹ, קָם, הוֹצִיא מִתּוֹךְ אֲרוֹן סְפָרָיו אֶת סֵפֶר הַתְּנָ"ךְ, אֲשֶׁר הִזְנִיחַ עַל פִּי מִצְוַת הַכְּנֵסִיָּה, וְהֵחֵל לִקְרֹא בּוֹ בְּעִיּוּן.
“בְּרִית יְשָׁנָה זוֹ סֵפֶר הָאֱמֶת הִיא”, הִרְהֵר, “שֶׁהֲרֵי הִיא מְכֻבֶּדֶת בְּעֵינֵי שְׁתֵּי הָאֱמוּנוֹת הַחוֹלְקוֹת בִּשְׁאֵלַת קְדֻשָּׁתָהּ שֶׁל הַבְּרִית הַחֲדָשָׁה”. הוּא פָּתַח בִּישַׁעְיָהוּ פֶּרֶק נ"ג, וּבְקָרְאוֹ בְּעִיּוּן נוֹכַח מִיָּד לָדַעַת, כִּי הַדְּבָרִים הַנֶּאֱמָרִים בּוֹ אֵינָם מְכֻוָּנִים דַּוְקָא לַמָּשִׁיחַ הַנּוֹצְרִי, כְּפִי שֶׁלִּמְּדוּהוּ, אֶלָּא אֶפְשָׁר לְגַלּוֹת בָּהֶם מוּבָן אַחֵר לְגַמְרֵי. עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת אַחַר חֲצוֹת הַלַּיִל קָרָא בְּדִבְרֵי הַנְּבִיאִים, לֶחְיוֹ מַסְמִיקָה וְעֵינוֹ נוֹצֶצֶת, כְּשִׁכּוֹר מִיַּיִן. אֲמִתּוֹת נִשְׂגָּבוֹת כָּאֵלּוּ! שְׁאִיפוֹת נַעֲלוֹת כָּאֵלּוּ לְשָׁלוֹם וָצֶדֶק!
הוּא רָעַד לִקְרִיאַת עָמוֹס: “הָסֵר מֵעָלַי הֲמוֹן שִׁרֶיךָ וְזִמְרַת נְבָלֶיךָ לֹא אֶשְׁמַע. וְיִגַּל כַּמַּיִם מִשְׁפָּט וּצְדָקָה כְּנַחַל אֵיתָן” וְלִשְׁאֵלַת מִיכָה: “וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם־עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלהֶיךָ”. אָכֵן, צֶדֶק וְרַחֲמִים וּצְנִיעוּת – וְלֹא תְפִלָּה, עִנּוּיִים וְסִגּוּפִים. הוּא הִתְמוֹגֵג בִּדְמָעוֹת וְהוֹסִיף לִקְרֹא.
הוּא פָּתַח בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה, בַּמִּצְווֹת עַל הֶעָנִי, הַגֵּר, הַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה: “וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ”, “וִהְיִיתֶם לִי לְגוֹי קָדוֹשׁ” וְכַיּוֹצֵא בָּאֵלֶּה.
לָמָּה נִפְרְדוּ אֲבוֹת אֲבוֹתָיו מֵעַל אֻמָּה גְדוֹלָה זוֹ, אֲשֶׁר אֱמוּנָתָהּ הָיְתָה לְפָנִים כֹּה נִשְׂגָבָה וְכֹה פְּשׁוּטָה? כֵּן, הֵם עָשׂוּ זֹאת מִתּוֹךְ שֶׁעָמְדוּ כַּנִּרְאֶה בִּפְנֵי בְּרֵרָה בֵּין גָּלוּת וּבֵין הֲמָרַת דָּת. הוּא הִתְחִיל לְפַשְׁפֵּשׁ בְּאִצְטַבּוֹת־סְפָרָיו כְּדֵי לִמְצֹא סֵפֶר דִּבְרֵי יְמֵי טוֹרְקְבֵימַדוֹ. רַק דְּבָרִים מוּעָטִים סֻפְּרוּ בּוֹ, אַךְ הָיָה זֶה מוּעָט הַמַּחֲזִיק אֶת הַמְרֻבֶּה: רָעָב, מַגֵּפָה, גֶּזֶל, טֶבַח, אֹנֶס. וְכָל זֶה לָמָּה? בְּשֶׁל שְׁאִיפָה עַקְשָׁנִית שֶׁל מֶלֶךְ פּוֹרְטוּגַל לָבוֹא בִּבְרִית הַנִּשּׂוּאִין עִם בַּת מֶלֶךְ סְפָרַד וְלִמְלֹךְ עַל סְפָרַד.
אָכֵן, אֲבוֹת־אֲבוֹתָיו לֹא קִבְּלוּ אֶת הַנַּצְרוּת מֵאֹנֶס. הֵם נִצְטָרְפוּ לַכְּנֵסִיָּה עוֹד לִפְנֵי גֵרוּשׁ הַיְּהוּדִים, וְאָבִיו הָיָה נוֹצְרִי אָדוּק לְלֹא כָּל סָפֵק. תּוֹדָה לָאֵל! אִישׁ מִמִּשְׁפַּחַת דָּא קוֹסְטָא לֹא הָיָה מוּג־לֵב! וְגַם הוּא, גַּבְרִיאֵל, אֵינֶנּוּ מוּג־לֵב.
ד 🔗
בַּבֹּקֶר פָּגָה קְצָת הִתְלַהֲבוּתוֹ. “מִנַּיִן בָּאָה לוֹ רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לְמֹשֶׁה?” הִבְרִיק רַעְיוֹן בְּמֹחוֹ בְּרֶגַע שֶׁפָּקַח אֶת עֵינָיו. הוּא פָּתַח לִרְוָחָה אֶת חַלּוֹן חֲדַר־מִשְׁכָּבוֹ וְהִסְתַּכֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הַיּוֹרְדִים בְּמִדְרוֹן הָהָר עַד לַנָּהָר. הַאִם בֶּאֱמֶת נִתְגַּלָּה הָאֱלֹהִים בְּהַר סִינַי? אוּלָם בִּמְהֵרָה הִסִּיחַ דַּעְתּוֹ מִסָּפֵק חָדָשׁ זֶה.
שׁוּב נִתְעוֹרֵר בּוֹ הַחֲשָׁשׁ כִּי דִבְרֵי פִּטְפּוּטוֹ עַל דּוֹן דְּיֶגוֹ הֵם שֶׁהֵמִיטוּ אֶת הָאָסוֹן עַל הָרוֹפֵא הַזָּקֵן וְהָעַלִּיז. לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לְבַקֵּר אֵצֶל מַזְכִּיר הָאִינְקְבִיזִיצְיָה בְּלִשְׁכָּתוֹ בְּמִנְזַר הַדּוֹמִינִיקָנִים. הַמַּזְכִּיר שִׁפְשֵׁף יָדָיו לְמַרְאֵהוּ וְאָמַר:
– הָהּ! וּמָה הַשּׁוּעָלִים הַחֲדָשִׁים אֲשֶׁר צַדְתָּ בְּחוּשׁ הָרֵיחַ הַטּוֹב אֲשֶׁר לְךָ?
– אַף לֹא שׁוּעָל אֶחָד – עָנָה, רוֹעֵד כֻּלּוֹ. – רוֹצֶה אֲנִי לָדַעַת, אִם אֲנִי הוּא הָאָשֵׁם בְּמַאֲסָרוֹ שֶׁל דּוֹן דְּיֶגוֹ.
– אָשֵׁם? – הִבִּיט בּוֹ הַמַּזְכִּיר בְּמַבָּט תִּמָּהוֹן – לְהֵפֶךְ, לִתְהִלָּה אַתָּה רָאוּי עַל כָּךְ. – לֹא. – עָנָה גַבְרִיאֵל. – יִתָּכֵן כִּי טָעִיתִי בִּדְבָרָיו. אֵין זֶה נִמּוּק מַסְפִּיק כְּדֵי לֶאֱסֹר אָדָם. מֻבְטָחְנִי, כִּי מְצָאתֶם נִמּוּקִים נוֹסָפִים.
– כֵּן, אַתָּה רַק פָּתַחְתָּ אֶת הַדֶּרֶךְ. אֲנַחְנוּ אַף לֹא הִטְרַחְנוּךָ לְהוֹפִיעַ בִּפְנֵי חֶבֶר הַדַּיָּנִים.
– וְהוּא בֶּאֱמֶת יְהוּדִי?
– עִבְרִי בֶּן עִבְרִים, בְּקַשְׁיוּת עָרְפּוֹ. אַךְ
הַדָּבָר טֶרֶם הוּכַח בִּשְׁלֵמוּתוֹ; עָרוּם הוּא שׁוּעָל זֶה. שָׁלשׁ הַחֲקִירוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת כְּבָר עָבְרוּ עָלָיו, וְאֵין הוּא רוֹצֶה לְהוֹדוֹת בְּשׁוּם פָּנִים. הַבֹּקֶר נְנַסֶּה דְּרָכִים אֲחֵרוֹת.
– עִנּוּיִים? – קָרָא גַבְרִיאֵל וְהוּא מַחֲוִיר כֻּלּוֹ. הַמַּזְכִּיר הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לְחִיּוּב.
– וְאִם חַף הוּא מִפֶּשַׁע?
– אֵין לַחֲשׁשׁ. הוּא יִתְוַדֶּה עִם רֶגֶשׁ־הַכְּאֵב הָרִאשׁוֹן. אָנָּא הַסַּח דַּעְתְּךָ מִזֶּה וְאַל תִּדְאַג! הַאִם יֵשׁ אֶת נַפְשְׁךָ לָדַעַת לָבֶטַח, אִם עָשִׂיתָ דָּבָר לְשֵׁם שָׁמַיִם? תִּשְׁמַע אֶת וִדּוּיוֹ, וְזֶה יִהְיֶה שְׂכָרְךָ עַל קִנְאָתְךָ לְדָתְךָ.
– הוּא יַחְשֹׁב כִּי בָּאתִי לְחֶזְיוֹן־שַׁעֲשׁוּעִים.
– הֲרֵי לְךָ מַסֵּכָה.
גַּבְרִיאֵל לָקַח אֶת הַמַּסֵּכָה בְּהִסּוּס, וְכַעֲבֹר חֲצִי שָׁעָה נִמְצָא יַחַד עִם מַזְכִּיר הָאִינְקְבִיזִיצְיָה, שׁוֹפְטָהּ, רוֹפְאָהּ וְעוֹד אָדָם אֶחָד לָבוּשׁ מַסֵּכָה בְּכוּךְ אֶחָד מִתַּחַת לָאֲדָמָה, הַמּוּאָר בִּמְנוֹרוֹת אֲחָדוֹת. מִצַּד אֶחָד הָיוּ דְלָתוֹת כְּבֵדוֹת וּמוּצָקוֹת שֶׁל תָּאִים חַסְרֵי־אֲוִיר, וַעֲלֵיהֶן מַנְעוּלִים מָחֳלָדִים; וּמִצַּד שֵׁנִי, הָיוּ קְבוּעוֹת בַּקִּיר טַבְּעוֹת בַּרְזֶל בִּנְקֻדּוֹת־גֹּבַהּ שׁוֹנוֹת. בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר עָמַד שֻׁלְחָן־כְּתִיבָה קָטָן אֲשֶׁר לְפָנָיו יָשַׁב הַשּׁוֹפֵט.
הַמַּזְכִּיר פָּתַח דֶּלֶת תָּא אֶחָד. עֵינוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל הִבְחִינָה בִּדְמוּתוֹ שֶׁל הָרוֹפֵא הָעֲנָק, שֶׁהָיָה צָרִיךְ לְהִתְכּוֹפֵף וּלְהִצְטוֹפֵף בְּתוֹךְ הַתָּא הַצַּר.
– עֲמֹד, דּוֹן אַבְרָהָם דֵּי בֵּלְשַׁאצַּר! – אָמַר הַשּׁוֹפֵט, בְּקָרְאוֹ מֵעַל גִּלָּיוֹן.
הָרוֹפֵא אַךְ מִצְמֵץ בְּעֵינָיו מֵחֲמַת הָאוֹר הָרַב, אַךְ לֹא זָז.
– דּוֹן דְּיֶגוֹ שְׁמִי – אָמַר.
– שֵׁם הַטְּבִילָה שֶׁלְּךָ אֵינוֹ חָשׁוּב בְּעֵינֵינוּ כְּלָל כְּשֵׁם שֶׁאֵין הוּא חָשׁוּב בְּעֵינֶיךָ אַתָּה. וְאוּלַי הָיָה עָלַי לֵאמֹר דּוֹן יִצְחָק. עֲמֹד!
הָרוֹפֵא יִשֵּׁר קוֹמָתוֹ וְהוּא סַר וְזָעֵף. – כָּךְ נוֹהֲגִים עִם בֵּן נֶאֱמָן לַכְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשָׁה אֲשֶׁר עָבַד אֶת שַׁלִּיט הָאֱמוּנָה בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה! – רָטַן – מִי הוּא זֶה שֶׁמָּצָא בִּי דֹפִי שֶׁל יַהֲדוּת? הָבִיאוּ לְפָנַי אֶת הַנָּבָל!
– נֶגֶד חֻקֵּינוּ הוּא – עָנָה הַמַּזְכִּיר.
– הַשְׁמִיעוּנִי אֶת הַהַאֲשָׁמוֹת אַחַת אַחַת. קִרְאוּ לְפָנַי אֶת הַפְּרָטִים. – בַּחֲדַר הַחֲקִירָה. תֵּכֶף וּמִיָּד.
– הִתְוַדֵּה! הִתְוַדֵּה! – קָרָא אֵלָיו הַשּׁוֹפֵט בַּחֲמַת זַעַם. – וִדּוּי צֹרֶךְ חֵטְא הוּא. חַף אֲנִי מִפֶּשַׁע, חוּץ מִמַּה שֶׁסִּפַּרְתִּי לִפְנֵי הַכֹּמֶר. אַךְ אֲנִי יוֹדֵעַ, מִי הִלְשִׁין עָלַי. גַּבְרִיאֵל דָּא קוֹסְטָא הוּא, צָעִיר רְצִינִי, שֶׁאֵינֶנּוּ מֵבִין דִּבְרֵי בְּדִיחָה, אֲשֶׁר לֹא הֵבִין כִּי אֲנִי אַךְ לִגְלַגְתִּי לַמּוֹכֶרֶת הַהִיא עַל שֶׁמָּכְרָה אֶת כָּל סְחוֹרָתָהּ לְאוֹתָם הַכּוֹפְרִים הַמַּסְרִיחִים. יְהוּדִי אֲנִי כְּדָא קוֹסְטָא מַמָּשׁ! – בּוֹ בָּרֶגַע יָדַע גַּבְרִיאֵל, כִּי שְׁנֵיהֶם
יְהוּדִים אַחִים הֵם, הוּא וְהָאָסִיר.
– צָבוּעַ שֶׁכְּמוֹתְךָ! – קָרָא שֶׁלֹּא מֵרָצוֹן.
– הָהּ! – קָרָא הַמַּזְכִּיר וְנִיצוֹץ נִצָּחוֹן בְּעֵינוֹ.
– אֵין תּוֹעֶלֶת בְּהַכְחָשׁוֹתֶיךָ – אָמַר הַשּׁוֹפֵט. – רַק עִנּוּיֵּי גוּף תָּבִיא בְּכָךְ עַל עַצְמְךָ.
– לְעַנּוֹת אָדָם חַף מִפֶּשַׁע! אָיֹם הוּא! – הִשְׁמִיעַ הָרוֹפֵא מְחָאָתוֹ. – כָּל יוֹדֵעַ חֹק יֹאמַר לְךָ, כִּי חוֹבַת הַהוֹכָחָה מֻטֶּלֶת עַל הַמַּרְשִׁיעַ.
– הַס! הַס! לֹא אוּנִיבֶרְסִיטָה כָּאן. הַתַּלְיָן, לַעֲבוֹדָתְךָ! לְבוּשׁ הַמַּסֵּכָה הַשֵּׁנִי תָּפַס בָּרוֹפֵא וְהִפְשִׁיטוֹ עָרֹם.
– הִתְוַדֵּה! – הִתְרָה בּוֹ הַשּׁוֹפֵט.
– לוּ הִתְוַדֵּיתִי כִּי יְהוּדִי אֲנִי, הָיִיתִי מֵטִיל
רְבָב כָּפוּל בְּנוֹצְרִיּוּתִי, שֶׁהֲרֵי גַּם הָיִיתִי דוֹבֵר שֶׁקֶר.
– הֶרֶף מִפִּלְפּוּלֶיךָ. אִם תֵּצֵא נַפְשְׁךָ בְּעִנּוּיִים אֵלֶּה, לֹא הַכְּנֵסִיָּה אַחְרָאִית לְמוֹתְךָ אֶלָּא עַקְשָׁנוּתְךָ אַתָּה.
– יִקֹּם יֵשׁוּ אֶת נִקְמַת מְקַדְּשֵׁי שְׁמוֹ – אָמַר דּוֹן דְּיֶגוֹ, וּפָנָיו הָיוּ מְלֵאִים אֲצִילוּת רַבָּה כָּל כָּךְ, שֶׁגַּבְרִיאֵל הִתְחִיל חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא, אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל, הִטְעָהוּ הָרֶגֶשׁ.
הַשּׁוֹפֵט נָתַן אוֹת מִתּוֹךְ קֹצֶר־רוּחַ וּבַעַל הַמַּסֵּכָה קָשַׁר אֶת יְדֵי הַקָּרְבָּן וְרַגְלָיו בְּחֶבֶל עָבֶה, כָּרַך אֶת הַחֶבֶל עַל חָזֵהוּ, הוֹשִׁיב אֶת הַגּוּף הֶעָרֹם וְהַכָּפוּף עַל שְׁרַפְרָף וְאֶת שְׁנֵי קְצוֹת הַחֶבֶל הִשְׁחִיל בִּשְׁתַּיִם מִן הַטַּבָּעוֹת הַקְּבוּעוֹת בַּכֹּתֶל. אַחַר בָּעֵט בַּשְּׁרַפְרָף, וְהָרוֹפֵא נִשְׁאַר תָּלוּי בָּאֲוִיר וְהַחֲבָלִים חָתְכוּ וְחָדְרוּ לְתוֹךְ בְּשָׂרוֹ.
– הִתְוַדֵּה! – קָרָא הַשּׁוֹפֵט.
אַךְ דּוֹן דְּיֶגוֹ שׁוֹתֵק. הַתַּלְיָן הִדֵּק אֶת הַחֲבָלִים יוֹתֵר וְיוֹתֵר עַד כִּי קָלַח הַדָּם מִתַּחַת לְצִפָּרְנֵי הַקָּרְבָּן.
– הָהּ, מִרְיָם הַקְּדוֹשָׁה! – נֶאֱנַק הָרוֹפֵא סוֹף סוֹף.
– אֵלֶּה אַךְ רֵאשִׁית עִנּוּיֶיךָ, אִם מְמָאֵן אַתָּה לְהוֹדוֹת – אָמַר הַשּׁוֹפֵט. – הַדֵּק הֵיטֵב!
– לֹא – מִחָה רוֹפֵא הָאִינְקְבִיזִיצְיָה. – עוֹד מְשִׁיכָה אַחַת וּפָרְחָה נִשְׁמָתוֹ.
עוֹד הִדּוּק אֶחָד וְגַבְרִיאֵל דָּא קוֹסְטָא הָיָה מִתְעַלֵּף. מִתַּחַת לַמַּסֵּכָה הָיוּ פָּנָיו חִוְרִים כִּפְנֵי מֵת. רֶגֶשׁ בְּחִילָה תְקָפוֹ וְכָל עַצְמוֹתָיו כָּאֲבוּ – כְּאִלּוּ חָתְכוּ הַחֲבָלִים בִּבְשָׂרוֹ הוּא. לִבּוֹ הִתְקוֹמֵם נֶגֶד הַמְעַנִּים וְהוּא הֶעֱרִיץ אֶת אֹמֶץ לִבּוֹ שֶׁל דּוֹן דְּיֶגוֹ. כָּל אוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁהָרוֹפֵא טִפֵּל בַּקָּרְבָּן כְּדֵי לְהַתְקִינוֹ לְעִנּוּיִים חֲדָשִׁים, רָאָה לְפָנָיו גַּבְרִיאֵל דָּא קוֹסְטָא תְּמוּנָה מַחֲרִידָה שֶׁל אֲסוֹן עַם יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ – תְּמוּנָה נִשְׂגָּבָה וְנִתְעָבָה כְּאַחַת!
ה 🔗
כַּעֲבֹר שָׁבוּעַ נוֹדַע לְגַבְרִיאֵל כִּי דוֹן דְּיֶגוֹ יָצַא זַכַּאי בַּדִּין, אַשְׁמַת הַיַּהֲדוּת הוּסְרָה מִמֶּנּוּ וְהוּא שֻׁחְרַר. מִתּוֹךְ דְּחִיפָה פְּנִימִית הָלַךְ גַּבְרִיאֵל לִרְאוֹת אֶת הַמְעֻנֶּה. רַק בְּקֹשִׁי נִתְּנָה לוֹ הָרְשׁוּת לָבוֹא אֶל הַחֶדֶר בּוֹ שָׁכַב הַזָּקֵן בְּמִטָּתוֹ, מֻקָּף כִּרְכֵי־סְפָרִים גְּדוֹלִים, וּדְמוּת יֵשׁוּ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו.
– סְלַח נָא עַל בִּקּוּרִי – אָמַר גַּבְרִיאֵל. – רְצוֹנִי לָדַעַת מַה שְׁלוֹמְךָ אַחֲרֵי שֶׁכַּלְבֵי שְׁאוֹל אֵלֶּה הִכּוּךָ וּפְצָעוּךָ.
דּוֹן דְּיֶגוֹ הֵעִיף בּוֹ מַבַּט תִּמָּהוֹן וְחֶשֶׁד כְּאֶחָד.
– אָכֵן, כְּלָבִים אֵלֶּה לֹא הֵיטִיבוּ לְהָרִיחַ הַפַּעַם; אוּלָם לֹא כַּלְבֵי שְׁאוֹל הֵם אֶלָּא כַּלְבֵי מַעְלָה – עָנָה. – אִם אֲנִי עֻנֵּיתִי שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק, הֵן מִדֶּרֶךְ הַנּוֹצְרִי לִסְבֹּל וְלִסְלֹחַ.
– אִם כֵּן הוּא, סְלַח לִי! – אָמַר גַּבְרִיאֵל – כִּי אֲנִי הוּא אֲשֶׁר הֲסִבּוֹתִי לְךָ שֶׁלֹּא בְּכַוָּנָה רָעָה אֶת כָּל יִסּוּרֶיךָ. מַעְדִּיף הָיִיתִי לַעֲקֹר אֶת לְשׁוֹנִי בִּמְקוֹם לְהָסֵב רָעָה לִיהוּדִי־אָח.
– לֹא יְהוּדִי אָנֹכִי – קָרָא הָרוֹפֵא בְּחֵמָה.
– אַךְ לָמָּה תְכַחֵד אֶת הַדָּבָר מִמֶּנִּי, אִם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ כִּי גַם אֲנִי יְהוּדִי הִנֵּנִי?
– אַךְ לַשָּׁוְא פְּרוּשָׂה הַמַּלְכֹּדֶת – אָמַר דּוֹן דְּיֶגוֹ בְּכַעַס. – הֵן כָּמוֹךָ כָּמוֹנִי נוֹצְרִי טוֹב אַתָּה. אָכֵן, יְהוּדִי אֲשֶׁר לֹא יָדַע דָּבָר עַל מָרוֹר! לֹא אֶלָּכֵד בַּפַּח אֲשֶׁר אַתָּה טוֹמֵן לִי.
– אָכֵן צָדַקְתָּ. אֵין אֲנִי יְהוּדִי אַף לֹא נוֹצְרִי
– אָמַר הַצָּעִיר בְּעֶצֶב. – גָּדַלְתִּי כְּנוֹצְרִי, אַךְ נַפְשִׁי נִטְרֶפֶת בִּסְפֵקוֹת וּשְׁאֵלוֹת. רְאֵה, אֶת חַיַּי אֲנִי מַפְקִיד בְּיָדְךָ.
אַךְ דּוֹן דְּיֶגוֹ עָמַד בְּעַקְשָׁנוּתוֹ זְמַן רַב, אֲפִלּוּ לְאַחַר שֶׁגַּבְרִיאֵל הוֹדָה לְפָנָיו בְּגִלּוּי־לֵב כִּי הוּא הוּא בַּעַל הַמַּסֵּכָה שֶׁקָּרָא “צָבוּעַ!” בַּחֲדַר הָעִנּוּיִים. לְבַסּוֹף יָרַד מֵעַל מִטָּתוֹ, נִגַּשׁ לַדֶּלֶת, כְּשֶׁהוּא צוֹלֵעַ, לִרְאוֹת אִם לֹא הֶעֱמִיד הַצָּעִיר אוֹרְבִים מֵאֲחוֹרֶיהָ. בְּחָזְרוֹ לְמִטָּתוֹ אָמַר: – אֲנִי רַק מִתְחַפֵּשׂ כְּדֵי לְהוֹצִיא מִלִּים מִפִּיךָ. – וְאָז קָרַץ בְּעֵינוֹ, הֵסִיר אֶת צֶלֶם יֵשׁוּ מֵעַל מִטָּתוֹ וֶהֱטִילוֹ לְתוֹךְ מְגֵרָה, מִלֵּא שְׁתֵּי כּוֹסוֹת־יַיִן וְקָרָא חֲגִיגִית: – מְהוּמָה וּמְבוּכָה לַכְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשָׁה!
מַשָּׂא כָּבֵד הוּרַם מֵעַל חָזֵהוּ שֶׁל הַצָּעִיר. הוּא חִיֵּךְ בְּגָמְעוֹ מִן הַיַּיִן הַטּוֹב. – וְלִי נִדְמֶה כִּי אַתָּה כְּבָר הֵבֵאתָ מְהוּמָה וּמְבוּכָה לַכְּנֵסִיָּה הַקְּדוֹשָׁה. – חָה, חָה! – צָחַק הָרוֹפֵא. – כֵּן. נִמְלַט הַשּׁוּעָל מִן הַמַּלְכֹּדֶת, אַךְ לֹא בְּעוֹר שָׁלֵם. – לֹא, וַחֲבַל. וּמַה שְּׁלוֹם פְּצָעֶיךָ? – לֹא לְעוֹר בְּשָׂרִי נִתְכַּוַּנְתִּי – אָמַר הָרוֹפֵא. – לְעוֹר אַרְנָקִי רָמַזְתִּי. מַחֲצִית נְכָסַי מָסַרְתִּי לַכְּנֵסִיָּה לְמַעַן הוֹכִיחַ אֶת מְסִירוּתִי וְנֶאֱמָנוּתִי לָהּ, וְהִיא קִבְּלָה הוֹכָחָה זוֹ. רוֹפֵא הָאִינְקְבִיזִיצְיָה רָמַז לִי עַל דֶּרֶךְ זוֹ. מִשֶּׁלָנוּ הוּא!
– מָה? יְהוּדִי?! – קָרָא גַבְרִיאֵל כַּהֲלוּם רַעַם.
– הַס, הַס! שֶׁאִם לֹא כֵן יִתְּנוּ בִּמְקוֹמוֹ נוֹצְרִי אוֹיֵב. רֶגֶשׁ אַחֲוָתוֹ לִי, כִּיהוּדִי וּכְרוֹפֵא, הוּא שֶׁדְּחָפָהוּ לְהַכְרִיז כִּי גוֹסֵס אֲנִי, בְּשָׁעָה שֶׁעֲדַיִן הָיִיתִי שׁוֹפֵעַ חַיִּים מִכַּף רַגְלִי וְעַד רֹאשִׁי. גַּם יְדִיעוֹתַי כְּרוֹפֵא עָמְדוּ לִי בַּצַּר. יָדַעְתִּי כִּי עָלַי לַעְצֹר אֶת נְשִׁימָתִי בְּשָׁעָה שֶׁכָּרְכוּ אֶת הַחֲבָלִים עַל גּוּפִי. אַחֶרֶת הָיִיתִי נֶחֱנָק מֵאֵין אֶפְשָׁרוּת לִנְשֹׁם. אַךְ אַתָּה זָקוּק גַּם לְמַצָּה!…
אֲיַנְתֵּי!
יַלְדָּה יָפָה נִכְנְסָה מִן הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ וּבִרְאוֹתהּ אָדָם זָר כָּבְשָׁה עֵינֶיהָ הַשְּׁחוֹרוֹת בַּקַּרְקַע.
– הֲתִרְאֶה? יֵשׁ לִי עֵד נֶגְדְּךָ – צָחַק הָרוֹפֵא. – אָנוּ נֹאכַל אֶת הַמַּצָּה אֲשֶׁר לֹא יָכְלוּ הַשּׁוֹטִים לִמְצֹא. אֶת שְׁיָרֵי הַמַּצּוֹת, בִּתִּי הַחֲמוּדָה! – הוּא הוֹצִיא מַפְתֵּחַ מִתַּחַת לְכָרוֹ וּמְסָרוֹ לְיָדֶיהָ. – חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ, קְטַנָּתִי, וְהַסְתִּירִי אוֹתָן יָפֶה יָפֶה.
בְּצֵאת הַיַּלְדָּה הִבִּיעַ הָאָב אֶת צַעֲרוֹ עַל שֶׁהוּא אָנוּס לְחַנֵּךְ אֶת בִּתּוֹ חִנּוּךְ דּוּ־פַרְצוּפִי. – אוּלָם יֵשׁ בָּזֶה כְּדֵי לְשַׁנֵּן אֶת הַשֵּׂכֶל – אָמַר. – עַל אֲיַנְתֵּי לִגְדֹּל וְלִהְיוֹת פִּקְּחִית וּסְגוּרָה כִּמְגֵרָה זוֹ בְּתוֹךְ הָאָרוֹן אֲשֶׁר הִיא פּוֹתַחַת עַתָּה. אַךְ אֵין אִשָּׁה זְקוּקָה כְּלָל לְחִנּוּךְ כָּזֶה!… וְעוֹד הוּא צוֹחֵק לְדִבְרֵי עַצְמוֹ חָזְרָה אֲיַנְתֵּי וְהֵבִיאָה אֶת הַמַּצּוֹת. גַּבְרִיאֵל הִבִּיט בָּהֶן מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת יְתֵרָה.
– הַאִם אֵינְךָ יוֹדֵעַ דָּבָר עַל מַצּוֹת הַפֶּסַח? – שָׁאַל דּוֹן דְּיֶגוֹ. גַּבְרִיאֵל נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ.
– מִיָּמֶיךָ לֹא אָכַלְתָּ מַצָּה? – מַצָּה! כֵּן, כֵּן. אֶתְמוֹל קָרָאתִי עָלֶיהָ בַּתּוֹרָה. חַכֵּה נָא, הַאִם אֵין הִיא אֶחָד מִסִּמָּנֶיהָ שֶׁל הָאִינְקְבִיזִיצְיָה לְגִלּוּי יְהוּדִים? אַךְ אֲנִי לֹא כָּךְ תֵּאַרְתִּיהָ לִי בְּדִמְיוֹנִי.
– זוֹ צוּרָתָהּ מֵאָז וּמֵעוֹלָם. מֵאַמְשְׂטֶרְדַּם הוּבְאָה – אָמַר הָרוֹפֵא. – טְעַם! אָכֵן טְעִימָה הִיא יוֹתֵר מִן הַלֶּחֶם הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַנּוֹצְרִים.
– מֵאַמְשְׂטֶרְדַּם? אִם כֵּן עִיר יְהוּדִית הוּא?
– כֵּן. יְרוּשָׁלַיִם שֶׁל הַמַּעֲרָב הִיא נִקְרֵאת. מִשָּׁעָה שֶׁהוֹלַנְד הַקְּטַנָּה הִתְנָעֲרָה מִן הַקַּתּוֹלִיּוּת אֵין אֶרֶץ זוֹ יוֹדַעַת רְדִיפוֹת וּנְגִישׂוֹת כַּאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת. מַחֲצִית יְדִידַי נִמְלְטוּ לְשָׁם.
לֵב גַּבְרִיאֵל הָלַם בְּקִרְבּוֹ. – מַדּוּעַ אֵפוֹא לֹא נִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם? הָרוֹפֵא הַזָּקֵן נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ: – לֹא. אֲנִי אוֹהֵב אֶת פּוֹרְטוּגַל שֶׁלִּי. פֹּה נוֹלַדְתִּי וּפֹה אָמוּת.
אֲהַבְתִּיהָ, עַל הָרֶיהָ, נַהֲרוֹתֶיהָ, עֳמָקֶיהָ וּמַעְיְנוֹת־הַמַּרְפֵּא אֲשֶׁר בָּהּ. תָּמִיד אֹהַב אֶת פּוֹרְטוּגַל!
אֲיַנְתֵּי!
– מָה, אָבִי? – שָׁאֲלָה הַיַּלְדָּה בְּקוֹל רְצִינִי. – וְאֶת מְשׁוֹרְרֶיהָ. הֵן אֲבִי אָבִי רָאוּי הָיָה לִתְפֹּשׂ מָקוֹם בֵּינֵיהֶם; אַף אֲנִי חִבַּרְתִּי שִׁירִים בְּפּוֹרְטוּגֶזִית, אִם כִּי עוֹדָם בִּכְתָב־יָד.
– אַךְ אֵין אַתָּה מֵעֵז לְגַלּוֹת אֶת אֱמוּנָתְךָ! – אָמַר גַּבְרִיאֵל. – וְדָבָר זֶה רַע מִכֹּל! לִחְיוֹת בְּשֶׁקֶר יוֹם יוֹם… קָשֶׁה… קָשֶׁה לְלֹא נְשׂא!
– הֲבֵל הֲבָלִים! צָעִיר אַתָּה וּקְשֵׁה־עֹרֶף. אֵין בִּשְׁמִירָה חִיצוֹנִית שֶׁל מִנְהֲגֵי הַדָּת הַקַּתּוֹלִית אֶלָּא מִמִּנְהַג הַמְּדִינָה. מַדּוּעַ אֲנִי לוֹבֵשׁ מִכְנָסַיִם רְחָבִים וּמִגְבַּעַת בַּעֲלַת שָׁלשׁ זָוִיּוֹת בְּלֶכְתִּי בָּרְחוֹב? וּמַדּוּעַ הוֹלֶכֶת אֲיַנְתֵּי הַקְּטַנָּה הָלוֹךְ וְטָפוֹף בְּשִׂמְלָה תַחְתּוֹנָה?
– כִּי יַלְדָּה אָנִי – נִכְנְסָה אֲיַנְתֵּי לְתוֹךְ דְּבָרָיו.
דּוֹן דְּיֶגוֹ צָחַק. – יֵשׁ שְׁאֵלָה הַנִּשְׁאֶלֶת לְשֵׁם מְלִיצָה סְתָם וּתְשׁוּבָתָהּ מוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ, וְיֵשׁ הַנִּשְׁאֶלֶת וּצְרִיכָה תְשׁוּבָה. אוּלָם אֲנַחְנוּ לֹא נַטְרִידֵךְ, לְכִי לָךְ אֶל נִבְלֵךְ. כֵּן הַדָּבָר, סִנְיוֹר דָּא קוֹסְטָא. אֶת יַהֲדוּתִי אֲנִי אוֹהֵב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר אֶת פּוֹרְטוּגַל שֶׁלִּי. אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יָכוֹל לְהַחֲזִיק אֶצְלִי אֶת שְׁתֵּי אֲהוּבוֹתַי בְּתַחְבּוּלַת־עָרְמָה קַלָּה –
– אֲבָל הַסַּכָּנָה לְהִשָּׂרֵף חַיִּים? – כִּשְׁאוֹל לַנּוֹצְרִי הַחוֹטֵא הִיא: עֲמוּמָה וּרְחוֹקָה. – דּוֹמַנִי כִּי נֶחֱרַכְתָּ.
– כְּעֵץ יָבֵשׁ. לֹא יִפְגַע הַבָּרָק פַּעֲמַיִם. קַח נָא עוֹד יַיִן.
גַּבְרִיאֵל לֹא נָטָה לְקַבֵּל אֶת הַדֵּעָה שֶׁהִבִּיעַ הָרוֹפֵא הַנִּכְבָּד. אַף אִישִׁיּוּתוֹ עַצְמָהּ לֹא מָשְׁכָה אֶת לִבּוֹ בְּיוֹתֵר. בְּכָל זֹאת לֹא הָיָה זֶה בִּקּוּרוֹ הָאַחֲרוֹן. הוּא דָבֵק בְּדוֹן דְּיֶגוֹ כְּבַיְּהוּדִי הַיָּחִיד אֲשֶׁר יָדַע, שָׁאַל מִמֶּנּוּ תְנָ"ךְ עִבְרִי וְסֵפֶר דִּקְדּוּק עִבְרִי, וְהִתְחִיל לוֹמֵד בַּסֵּתֶר אֶת לְשׁוֹן הַקֹּדֶשׁ. לַאֲיַנְתֵּי הַקְּטַנָּה הָיָה מֵבִיא צַעֲצוּעִים וּפְרָחִים, וּפַעַם הֵבִיא לָהּ גַּם נֵבֶל יָקָר מְאֹד, חֵלֶף הָעֶזְרָה אֲשֶׁר עָזַר לוֹ אָבִיהָ בְּלִמּוּד הַנִּיבִים וְהַבִּטּוּיִים הָעִבְרִיִּים. הוּא קָרָא גַם בִּיצִירוֹתָיו שֶׁל דּוֹן דְּיֶגוֹ, שֶׁנִּדְפְּסוּ בְּעִלּוּם שְׁמוֹ בְּבָתֵּי־הַדְּפוּס בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם.
מִסִּפְרֵי יְדִידוֹ הֶחָדָשׁ וְכֵן מִסְּפָרִים אֲחֵרִים שָׁאַב בַּעַל־הַחֲלוֹמוֹת הַנִּלְהָב הַצָּעִיר גַּם תּוֹרָה וְגַם סִיּוּעַ לִסְפֵקוֹתָיו. אַךְ הוּא לֹא יָכֹל לְהָבִין הִסְתַּגְּלוּת זוֹ שֶׁמִּסְתַּגֵּל הָרוֹפֵא לַסְּבִיבָה. הוּא חָשׁ כִּי זוֹהִי רַק מַחֲצִית הַמִּלְחָמָה לָאֱמֶת, וְלָכֵן חָדַל לְהִתְקָרֵב לָרוֹפֵא הֶחָרֵד בְּמִקְצָת. בְּמִדָּה שֶׁהִרְבָּה בִּקְרִיאָה בַּתְּנָ"ךְ בָּהּ בְּמִדָּה נִמְשַׁךְ לְעַמּוֹ, הָעָם הַקָּדוֹשׁ וְהַנִּבְחָר, וְלִבּוֹ נִתְמַלֵּא גַעְגּוּעִים לְאַמְשְׂטֶרְדַּם עִיר הַחֹפֶשׁ, בָּהּ יוּכַל לִחְיוֹת כִּיהוּדִי בְּגָלוּי.
ו 🔗
– אִמָּא – אָמַר גַּבְרִיאֵל בְּאַחַד הַיָּמִים. – דָּבָר לִי אֵלַיִךְ.
זֶה הָיָה בְּחֶדְרוֹ, כַּאֲשֶׁר סָרָה לְהַעֲנִיק לוֹ נְשִׁיקַת לֵיל־מְנוּחָה. הִיא יָשְׁבָה וְהִבִּיטָה בְּאַהֲבָה בִּבְנָהּ בְּכוֹרָה הַיָּפֶה, שֶׁהָיָה דּוֹמֶה לְבַעֲלָהּ הַמָּנוֹחַ בְּעֶצֶם יְמֵי עֲלוּמָיו. “עַל אִיזַבֶּלָּה בְּוַדַּאי”, אָמְרָה בְּלִבָּהּ, שְׂמֵחָה שֶׁעֵינָיו הַחוֹלְמוֹת שֶׁל בְּנָהּ הַמְלֻמָּד נִפְקְחוּ סוֹף סוֹף לִרְאוֹת אֶת יָפְיָהּ וְטוּבָהּ שֶׁל הַבַּת הָאֲצִילָה אֲשֶׁר אֲהֵבַתּוּ.
– אִמָּא, גָּמַרְתִּי אֹמֶר בְּלִבִּי וְהִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֲגַלֶּה לָךְ אֶת הַחְלָטָתִי. עֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ עוֹד יוֹתֵר.
– גַּבְרִיאֵל אֲהוּבִי!
– לֹא. חוֹשֵׁשְׁנִי כִּי אַתְּ תִּשְׂנָאִינִי.
– אוֹתְךָ?!
– כִּי אָנוּס אֶהְיֶה לְעָזְבֵךְ.
– דֶּרֶךְ הַטֶּבַע הוּא! זֶה גוֹרַל הָאִמָּהוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם, גַּבְרִיאֵל מַחְמַדִּי. בְּנֵיהֶן עוֹזְבִים אוֹתָן.
– אַךְ הַפַּעַם אֵין הַדָּבָר טִבְעִי. הָהּ, אֵלִי! לָמָּה כֹּה תְיַסְּרֵנִי?
– לְמָה יִרְמְזוּ דְבָרֶיךָ? מַה קָּרָה? – הַזְּקֵנָה קָמָה מִמְּקוֹמָהּ.
– עָלַי לַעֲזֹב אֶת פּוֹרְטוּגַל!
– אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! לַעֲזֹב אֶת פּוֹרְטוּגַל?! לָמָּה?
– הַסִּי, פֶּן יִשְׁמָעוּךְ הַמְשָׁרְתִים. רְצוֹנִי – הוּא דִבֶּר בְּקוֹל לַחַשׁ – רְצוֹנִי לְהִתְיַהֵד.
פְּנֵי דוֹנָה דָא קוֹסְטָא הֶחֱוִירוּ. הִיא הִסְתַּכְּלָה בִּפְנֵי בְּנָהּ וּבְעֵינֶיהָ אוֹר מוּזָר, אַךְ לֹא כָּאוֹר אֲשֶׁר גַּבְרִיאֵל צִפָּה לִרְאוֹת בָּהֶן.
– אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִיא! – לָחֲשָׁה, אֲחוּזַת חֲרָדָה.
– אִמָּא! – קָרָא גַּבְרִיאֵל.
– כֵּן הוּא. אָבִי יְהוּדִי הָיָה וַאֲנִי חֻנַּכְתִּי כִּיהוּדִיָּה.
– הַסִּי, הַסִּי! – הִזְהִירָה שׁוּב בְּלֶכְתּוֹ
לַדֶּלֶת וּבַהֲצִיצוֹ בַּעֲדָהּ אֶל תּוֹךְ הָאַפְלוּלִית. – אֲבָל אָבִי?
– שָׁאַל בְּסָגְרוֹ אֶת הַדֶּלֶת בִּזְהִירוּת. הִיא הֵנִיעָה רֹאשָׁהּ.
– בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, אִם כִּי גַם הֵם מִצֶּאֱצָאֵי הָאֲנוּסִים, הָיוּ נוֹצְרִים מַאֲמִינִים. זֶה הָיָה סוֹד־חַיַּי אֲשֶׁר מֵעוֹלָם לֹא הֵעַזְתִּי לְגַלּוֹת לְאָבִיךָ. מֵאָז מֵת יֵשׁ אֲשֶׁר זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת עוֹלִים עַל לִבִּי, אַךְ חָלִילָה לִי מֵהַשְׁפִּיעַ עַל דַּת יְלָדַי. הֵן סַכָּנַת־מָוֶת נִשְׁקֶפֶת לָהֶם מִזֶּה – הָהּ אֵלִי! – עִנּוּיִים קָשִׁים – וְאוּלַי גַם מוֹקֵד!
– לֹא, אִמָּא. אֲנִי אֶמָּלֵט לִמְקוֹם שָׁם אֵין אוֹסְרִים עַל הָאֱמוּנָה.
– בֵּין כֹּה וָכֹה אָבוּד אַתָּה לִי. הָהּ, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, הִנֵּה סוֹף סוֹף הִשִּׂיגַתְנִי יָדְךָ הַנּוֹקֶמֶת! – הִיא נָפְלָה עַל גַּבֵּי הַסַּפָּה וּפָרְצָה בְּבֶכִי. הוּא עָמַד לְצִדָּהּ, חֲסַר־יֶשַׁע, מְבֻלְבָּל וּמִשְׁתַּדֵּל לְהַרְגִּיעָהּ.
– אֵיךְ הִגַּעְתָּ לִידֵי הַחְלָטָה זוֹ? – שָׁאֲלָה לְבַסּוֹף. הוּא סִפֵּר לָהּ בְּקִצּוּר עַל נַפְתּוּלָיו, עַל מַעֲשֵׂה דוֹן דְּיֶגוֹ וְעַל קְרִיאוֹתָיו בַּתְּנָ"ךְ.
– אַךְ לָמָּה תִּבְרַח? – שָׁאֲלָה. – נָשׁוּב נָא כֻּלָּנוּ אֶל הַיַּהֲדוּת; אָחִיךָ וִידַל צָעִיר הוּא וְנוֹחַ לְקַבֵּל הַשְׁפָּעָה. הוּא יְקַבֵּל דַּעְתֵּנוּ. בַּסֵּתֶר נִחְיֶה. מִיַּלְדוּתִיאֲנִי יוֹדַעַת אֵיךְ לִמְנֹעַ חֲשָׁדוֹת. לְאַט לְאַט נַכְנִיס לְבֵיתֵנוּ מְשָׁרְתִים אֲחֵרִים, כּוּשִׁים. לָמָּה תַעֲזֹב אֶת בֵּיתְךָ הַנֶּהְדָר, אֶת רֵעֶיךָ, אֶת עֶמְדָּתְךָ בַּחֶבְרָה, אֶת אֶפְשָׁרוּת הַשִּׁדּוּךְ עִם מִשְׁפָּחָה אֲצִילִית?
– אִמָּא, דְּבָרַיִךְ גּוֹרְמִים לִי צַעַר. מַה נַּעֲלֶה יוֹתֵר מֵחוֹבָתֵנוּ לָאֱמֶת, לַהִגָּיוֹן, לֵאלֹהִים? וְחוֹבוֹת אֵלֶּה עָלַי לְמַלֵּא בְּגָלוּי, תַּחַת שָׁמַיִם חָפְשִׁיִים.
– בְּנִי הָאַמִּיץ, סְלַח נָא! – קָרְאָה בְּחַבְּקָהּ אוֹתוֹ – אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ נֵלֵךְ. בַּיִת חָדָשׁ נִבְנֶה לָנוּ בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם.
– לֹא, אִמָּא, לֹא בְּגִילֵךְ אַתְּ – אָמַר וְהֶחֱלִיק לְשַׂעֲרוֹת־שֵׂיבָתָהּ.
– כֵּן, כֵּן. גַּם אֲנִי קָרָאתִי בַּבְּרִית הַיְשָׁנָה.
– וְעֵינֶיהָ צָחֲקוּ מִבַּעַד לַדְּמָעוֹת – אֶל אֲשֶׁר תֵּלֵךְ, אֵלֵךְ. אַרְצְךָ אַרְצִי וֵאלהֶיךָ אֱלֹהֵי. הוּא נָשַׁק לְלֶחְיָהּ הַלֶּחָה. עַתָּה עָבְרוּ לְדַבֵּר בְּעִנְיָנִים מַעֲשִׂיִּים: כֵּיצַד יִמְכְּרוּ אֶת רְכוּשָׁם בְּלִי לְהַפְסִיד הַרְבֵּה וּבְלִי שֶׁיַּרְגִּישׁוּ אֲחֵרִים בְּכָךְ. וְכֵן בְּאֵיזוֹ דֶרֶךְ לְהַפְלִיג חֶרֶשׁ לְהוֹלַנְד. רַשְׁלָנוּת קַלָּה שֶׁבְּקַלּוֹת עֲלוּלָה לְהַסְגִּירָם בִּידֵי הַכְּנֵסִיָּה, וְלָכֵן גִּלּוּ אֶת הַדָּבָר לְוִידַל רַק בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן.
פְּנֵי הַצָּעִיר חָוְרוּ מִפַּחַד. – הֲתֹאמְרוּ לְהוֹרִידֵנִי שְׁאוֹלָה? – שָׁאַל. – לֹא. אֵין הַיַּהֲדוּת מְשׁוּלָה לִשְׁאוֹל. – אָמַר גַּבְרִיאֵל, וּבִרְאוֹתוֹ כִּי דִּבְרֵי הַנֶּחָמָה לֹא הִשְׁפִּיעוּ, הוֹסִיף בְּהַטְעָמָה: – אֵין שְׁאוֹל!
וִידַל הִסְתַּכֵּל בּוֹ מְבֹהָל עוֹד יוֹתֵר. – אַךְ הַכְּנֵסִיָּה אוֹמֶרֶת כִּי – פָּתַח וְאָמַר. – הַכְּנֵסִיָּה אוֹמֶרֶת כִּי הַשְּׁאוֹל הִיא מִתַּחַת לָאָרֶץ, אוּלָם הוֹאִיל וְהָאָרֶץ הִיא כַּדּוּר הֲרֵי שֶׁאֵין לָהּ “תַּחַת”. יִתָּכֵן מְאֹד, כִּי גַּם בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל כַּדּוּר הָאָרֶץ מִמּוּלֵנוּ יוֹשְׁבִים בְּנֵי־אָדָם דּוֹמִים לָנוּ בַּכֹּל. הַכְּנֵסִיָּה נוֹטָה לְדַעְתּוֹ שֶׁל אֲרִיסְטוֹ וְדוֹחָה אֶת תּוֹרַת קוֹפֶּרְנִיקוּס. שָׁמַעְתִּי מִפִּי דוֹן דְּיֶגוֹ דֵּי בֵּלְשַׁאצַּר הַמְלֻמָּד, כִּי גָּלִילֵי, צָעִיר אִיטַלְקִי אֶחָד, הִמְצִיא לֹא מִכְּבָר כְּלִי־פְלָאִים הַמַּגְדִּיל כָּל דָּבָר פִּי שְׁלשִׁים וּשְׁנַיִם, וּבוֹ גִּלָּה כּוֹכָב חָדָשׁ. הוּא אוֹמֵר כִּי שְׁבִיל הֶחָלָב אֵינוֹ אֶלָּא קְבוּצַת כּוֹכָבִים קְטַנִּים, וְהַכְּנֵסִיָּה רוֹגֶזֶת עָלָיו בְּשֶׁל כָּךְ.
– אַךְ מַה לִּי וְלִשְׁבִיל הֶחָלָב? – יִבֵּב וִידַל חֶרֶשׁ וּפָנָיו כִּפְנֵי הֶחָלָב.
גַּבְרִיאֵל נָבוֹךְ רֶגַע.
– מִכָּאן שֶׁהָאֱמוּנָה, כִּי אֵין הָאַפִּיפְיוֹר עָלוּל לִשְׁגוֹת לְעוֹלָם, בְּשֶׁקֶר יְסוֹדָהּ – הִסְבִּיר. – הַדָּת הַנּוֹצְרִית שׂוֹנֵאת שִׂנְאָה יְתֵרָה אֶת הַהִגָּיוֹן וְהַמַּדָּע.
עֶצֶם תּוֹרַת הָאֱלֹהִים שֶׁל הַנַּצְרוּת סְתִירוֹת רַבּוֹת בָּהּ.
– מָה הֵן? שָׁאַל וִידַל. – אֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתָן. אַךְ לְבַסּוֹף הִסְכִּים גַּם הָאָח הַצָּעִיר לַעֲזֹב אֶת פּוֹרְטוּגַל יַחַד עִם אִמּוֹ וְאָחִיו.
בְּמֶשֶׁךְ תְּקוּפַת הַהֲכָנוֹת לַבְּרִיחָה אָנוּס הָיָה גַבְרִיאֵל לְהִשְׁתַּתֵּף בְּטִקְסֵי הַכְּנֵסִיָּה כַּאֲשֶׁר הָיָה עוֹשֶׂה עַד אָז. דָּבָר זֶה הִרְגִּיזוֹ כָּל־כָּךְ, שֶׁלֹּא פַּעַם נִתְעוֹרֵר בּוֹ הָרָצוֹן לְהוֹדִיעַ עַל יַהֲדוּתוֹ. לֹא הִפְחִידוֹ הַמּוֹקֵד, אֶלָּא קְלוֹן הַמַּאֲסָר וְהַחֲרָדָה אֲשֶׁר יֶחְרְדוּ כָּל רֵעָיו. וְיֵשׁ שֶׁבָּא אֶל לִבּוֹ הָרַעְיוֹן עַד כַּמָּה יָקְרוּ לוֹ בֶּאֱמֶת יְדִידֵי נְעוּרָיו, לַמְרוֹת כָּל הֶבְדֵּלֵי הַהַשְׁקָפוֹת. מַה טּוֹבוּ הַחַיִּים הַכְּלָלִיִּים בְּאֶרֶץ פּוֹרְטוּגַל, מַה טּוֹב הָיָה לִצְלֹל בַּזֶּרֶם הַכְּלָלִי וּלְהִסָּחֵף בְּלִי לְהִתְאַמֵּץ כְּלָל!
עַתָּה, כְּשֶׁהָיָה עָלָיו לַעֲזֹב אֶת אֶרֶץ מוֹלַדְתּוֹ, כַּמָּה יָקְרָה לוֹ כָּל פִּנָּה שֶׁבָּהּ – הַחֹרְשׁוֹת וְהַפְּלָגִים, הֶהָרִים וְהַשָּׂדוֹת. שְׁמֵי הַתְּכֵלֶת רָמְזוּ לוֹ רְמִיזוֹת אַהֲבָה וְהִתְחַנְּנוּ לְפָנָיו לְהִשָּׁאֵר. וְהָעִיר עַצְמָהּ – מָה אָהַב אֶת רְחוֹבוֹתֶיהָ, מִנְזָרֶיהָ, בָּתֶּיהָ הַמְסֻיָּדִים לְמִשְׁעִי, בָּתֶּיהָ הַיְשָׁנִים־נוֹשָׁנִים, הַמּוּזָרִים וְחַסְרֵי־הַחַלּוֹנוֹת, וְהַחֲדָשִׁים עִם חַלּוֹנוֹתֵיהֶם הַבּוֹלְטִים – וְרֵיחַ הַשּׁוּם וְהַבָּצָל אֲשֶׁר נִשָּׂא בְּכָל הָעִיר! הוּא הִרְבָּה לְטַיֵּל בִּרְחוֹב הַפְּרָחִים וְהִסְתַּכֵּל בְּצוֹרְפֵי הַזָּהָב הַשְּׁקוּעִים בַּעֲבוֹדָתָם! בְּיִחוּד קָשְׁתָה עָלָיו הַפְּרִידָה מִבֵּיתָם. כָּל חֶדֶר, כָּל פִּנָּה, כָּל רָהִיט – לַכֹּל הָיָה מָקוֹם מִיַחַד בְּלִבּוֹ, וְכֻלָּם קָרְאוּ לוֹ כָּעֵת לְהִשָּׁאֵר. אַךְ עַל כָּל אֵלֶּה גָּבַר קוֹל הַשֵּׂכֶל הַקּוֹרֵא לוֹ לָלֶכֶת.
חֵלֶק שֵׁנִי: אוּרִיאֵל אֲקוֹסְטוֹ 🔗
א 🔗
כְּעוֹלֵה רֶגֶל לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ כֵּן הִרְגִּישׁ עַצְמוֹ גַבְרִיאֵל בְּהַגִּיעוֹ סוֹף סוֹף לָעִיר אֲשֶׁר בֵּית־כְּנֶסֶת בָּנוּי וְעוֹמֵד בּוֹ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ. הֵם הִתְיַשְּׁבוּ בְּבַיִת גָּדוֹל, אֲשֶׁר יְדִידֵי אִמּוֹ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים קָנוּ בִּשְׁבִילָם.
בְּשַׁבָּת הָלַךְ עִם אִמּוֹ וְאָחִיו לְבֵית־הַכְּנֶסֶת הַפּוֹרְטוּגַלִי. יְדִיעוֹתָיו עַל דָּתוֹ הַחֲדָשָׁה הָיוּ מְעַטּוֹת כָּל כָּךְ שֶׁהוּא גִלָּה אֶת רֹאשׁוֹ בְּהִכָּנְסוֹ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת.
הוּא גַּם לֹא יָדַע אֵיךְ לְהִתְעַטֵּף בַּטַּלִּית שֶׁקִּבֵּל מִידֵי הַשַּׁמָּשׁ, וְהָיָה נִרְגָּז קְצָת, שֶׁאִמּוֹ נִשְׁלְחָה לְיָצִיעַ צְדָדִי מְיֻחָד – לְעֶזְרַת הַנָּשִׁים – וְלֹא תּוּכַל לָשֶׁבֶת לְצִדּוֹ. “סִדּוּר” הַתְּפִלּוֹת עִנְיֵן אוֹתוֹ מְאֹד. הוּא הִשְׁתַּדֵּל לְהִתְפַּלֵּל יַחַד עִם הַקָּהָל, אַךְ יְדִיעָתוֹ הַבִּלְתִּי־מַסְפֶּקֶת בְּעִבְרִית מָנְעָה מִמֶּנּוּ אֶת הַדָּבָר, וּבוּשָׁה רַבָּה כִּסְּתָה אֶת פָּנָיו אִם לֹא קָם בַּזְּמַן וְלֹא הִשְׁתַּחֲוָה בַּזְּמַן. וִידַל, אֲשֶׁר טֶרֶם יָדַע עִבְרִית, הִתְבּוֹנֵן בַּקָּהָל, גִּלָּה מִפַּעַם לְפַעַם תּוֹשַׁב פּוֹרְטוֹ לְשֶׁעָבַר וְהוֹדִיעַ עַל כָּךְ לְאָחִיו בִּלְחִישָׁה. דָּבָר זֶה עוֹרֵר אֶת שְׁכֵנוֹ שֶׁל גַּבְרִיאֵל לְהַרְאוֹת עַל נִינֵי מִשְׁפָּחוֹת סְפָרַדִּיּוֹת עַתִּיקוֹת, אֲשֶׁר בְּנֵיהֶן הָיוּ בְּמוֹלַדְתָּם מֵעַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה, בִּישׁוֹפִים וַאֲפִלּוּ אַרְכִיבִּישׁוֹפִים.
צוּרָה מְשֻׁנָּה לוֹ, לְשָׁכֵן אַדְמוֹנִי כְּרַסְתָּנִי זֶה, הַמִּתְנוֹעֵעַ לְכָאן וּלְכָאן בְּטַלִּיתוֹ, אַךְ הַשָּׂמֵחַ לְדַבֵּר יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְהִתְפַּלֵּל. לְפִי דְבָרָיו הָיוּ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת נְזִירִים וּנְזִירוֹת מִכָּל כַּת נְזִירִים, שֶׁחָזְרוּ לַיַּהֲדוּת. הוּא עַצְמוֹ הָיָה יֵשׁוּעִי בִּסְפָרַד.
– אַךְ קָצָה נַפְשִׁי בְּהַעֲמָדַת פְּנֵי אֲדִיקוּת וְהֶחְלַטְתִּי לְהִמָּלֵט וְלָבוֹא הֵנָּה. הַשּׁוֹטִים הַיֵּשׁוּעִים הִטִּילוּ עָלַי לִמְכֹּר “סְלִיחוֹת וּמְחִילוֹת”, וְהָיָה בְּיָדִי מְלַאי גָּדוֹל; וְהַמִּסְחָר אָז בִּסְפָרַד – כָּאן שִׁסַּע עַצְמוֹ בְּ“אָמֵן!” שֶׁעָנָה אַחֲרֵי הַחַזָּן – יָרוּד מְאֹד. וַהֲרֵי אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַעֲבִירָן לְהוֹלַנְד, הִרְהַרְתִּי; שָׁם לֹא אֶמְצָא לָהֶן קוֹנֶה. עָלַי לְהִפָּטֵר מֵהֶן בְּאֶרֶץ מְיֻשֶּׁבֶת קַתּוֹלִים. מֶה עָשִׂיתִי? עָבַרְתִּי מִמַּלַּגָה לְבֶּרְבֶּרִי, וּמָכַרְתִּי שָׁם אֶת שְׁאֵרִית הַמְּלַאי שֶׁלִּי לַקַּתּוֹלִים הַיּוֹשְׁבִים בֵּין הַמַּאוּרִים. וּמִשֶּׁהוֹרַדְתִּי לְכִיסִי אֶת הַ – אָמֵן! – אֶת הַכֶּסֶף, הוֹדַעְתִּי לַכֹּל, כִּי יְהוּדִי אָנִי! אֵלִי שֶׁבַּשָּׁמַיִם! לוּ רָאִיתָ אֶת הַבָּעַת פְּנֵי הַ“גּוֹיִים” בְּהִוָּדַע לָהֶם, כִּי מִידֵי יְהוּדִי קָנוּ אֶת הַ“מְּצִיאָה”! הֵם פָּנוּ לַשּׁוֹפֵט הַמֻּשְׂלְמִי וְקָבְלוּ עַל הָאוֹנָאָה, אֲבָל – וְכָאן עָלָה בְּפִיו צְחוֹק שֶׁלֹּא יָכֹל עוֹד לַעְצֹר בּוֹ – אֲנִי טָעַנְתִּי כִּי הָרְשׁוּת בְּיָדִי לִמְכֹּר כָּל מִינֵי סְחוֹרָה בְּנָמֵל חָפְשִׁי, וְיָצָאתִי זַכַּאי בַּדִּין.
הַדְּבָרִים לֹא מָצְאוּ חֵן בְּעֵינֵי גַּבְרִיאֵל, אַךְ סוֹף סוֹף לֹא הָיוּ אֶלָּא דִּבְרֵי יָחִיד. אֲבָל לֹא עָבַר זְמַן רַב וְנִתְעוֹרֵר בּוֹ רֶגֶשׁ אַכְזָבָה בְּאֶחָיו הַחֲדָשִׁים וּבְדָתוֹ הַחֲדָשָׁה. הוּא נִכְנַס לִבְרִית מִילָה עִם אָחִיו, קָרָא לְעַצְמוֹ שֵׁם עִבְרִי – אוּרִיאֵל, וּלְאָחִיו וִידַל – יוֹסֵף, וּלְשֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ שִׁוָּה צְלִיל רוֹמִי – אֲקוֹסְטָא, וּלְפֶתַע מָצָא אֶת עַצְמוֹ בְּרֶשֶׁת הֲמוֹן מִצְווֹת קְטַנּוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְהַקְנִיט הַרְבֵּה יוֹתֵר מִמִּצְווֹתֶיהָ שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה. אֲכִילָה, שְׁתִיָּה, שֵׁנָה, לְבִישָׁה, רְחִיצָה, עֲבוֹדָה – כָּל מַעֲשֶׂה קַל שֶׁבְּקַלִּים שֶׁל הָאָדָם קָשׁוּר הָיָה בְּדִינִים, מִצְווֹת וְאִסּוּרִים.
לְמַרְאֵה דָּבָר זֶה נִתְעוֹרֵר בּוֹ לָרִאשׁוֹנָה רֶגֶשׁ תִּמָּהוֹן, אַחַר חָלַף הַתִּמָּהוֹן וּבִמְקוֹמוֹ אֲחָזַתּוּ חֲרָדָה; וּלְבַסּוֹף חָלְפָה הַבֶּהָלָה וּבִמְקוֹמָהּ בָּאוּ הִתְרַגְּזוּת וּבְחִילָה. הַתּוֹרָה עַצְמָהּ עִם תרי"ג מִצְווֹתֶיהָ לֹא הָיְתָה בִּלְתִּי אִם שֶׁלֶד, אֲשֶׁר מִמֶּנּוּ הִסְתָּעֲפוּ דִּינִים רַבִּים לְלֹא סְפוֹר, שֶׁהִקִּיפוּ אֶת כָּל חַיֵּי הַיְּהוּדִי לְלֹא שִׁיּוּר כָּלְשֶׁהוּ.
הֲיִתָּכֵן? הַאִם בְּמִצְווֹת רַבָּנִים אֵלֶּה הֵמִיר אֶת הַפֻּלְחָן הַמְפֹאָר שֶׁל הַקַּתּוֹלִיּוּת? הַאִם הִתְנַעֵר מִשַּׁלְשְׁלוֹת הָרוּחַ רַק כְּדֵי לְהַעֲמִיס עַל עַצְמוֹ שַׁלְשְׁלוֹת הַחֹמֶר?
הַאִם זוֹהִי מַמְלֶכֶת הַשֵּׂכֶל וְהַצֶּדֶק, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ כָּלְתָה נַפְשׁוֹ וְאוֹתָהּ קִוָּה לִמְצֹא? וְהַיְּהוּדִים עַצְמָם – הַאִם אֵלֶּה הֵם בְּנֵי עַם הַסְּגֻלָּה אֲשֶׁר רָאָה בְּדִמְיוֹנוֹ, הַסּוֹחֲרִים הָאֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים בְּבָתֵּי פְּאֵר, הַמְחַיִּים אֶת הַמִּסְחָר הַהוֹלַנְדִּי בְּהֹדּוּ הַמִּזְרָחִית, אוֹ לוֹטְשֵׁי הַיַּהֲלֻמִּים הַיּוֹשְׁבִים בַּסִּמְטָאוֹת הַטְּחוּבוֹת וְהַמְלֻכְלָכוֹת שֶׁל הַגֶּטוֹ? הָהּ! הוּא הָיָה מְאֻכְזָב וְחָשׁ עַצְמוֹ כְּאָדָם שֶׁרִמּוּהוּ.
זַעְפּוֹ גָּדֵל מִיּוֹם לְיוֹם וְהוּא נָתַן לוֹ בִּטּוּי בִּדְבָרִים מָרִים. אִם זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה בִּסוֹפָהּ שֶׁל תּוֹרַת־מֹשֶׁה וְשֶׁל הָעָם הַקָּדוֹשׁ הַזֶּה, הֲרֵי כָּל כַּמָּה שֶׁיְּמַהֵר לִפְצוֹת פִּיו כֵּן תְּמַהֵר הַיְּשׁוּעָה לָבוֹא לְעַמּוֹ.
הַאִם לֹא בְּרוּחַ־הַקֹּדֶשׁ קָרָא אֶת שְׁמוֹ אוּרִיאֵל – אֵשׁ־יָהּ? וְאָכֵן בְּהַגִּיעַ אֵלָיו הַהַזְמָנָה לָבוֹא לִפְנֵי חֶבֶר הַדַּיָּנִים הַזּוֹעֲפִים עַל דְּבָרָיו, שׁוּב לֹא חָרַד בּוֹ לִבּוֹ לְמַרְאֵה גְלִימוֹתֵיהֶם הַקְּדוֹשׁוֹת.
– פְּרוּשִׁים! – קָרָא, בְּהִתְכַּוְּנוֹ לְפֵרוּשׁ הַגְּנַאי אֲשֶׁר יִחֲסוּ הַנּוֹצְרִים לְמִלָּה זוֹ. – אֶפִּיקוֹרֶס! – עָנוּ לְעֻמָּתוֹ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ גָּדוֹל עוֹד יוֹתֵר. – לֹא, אֶת כִּתְבֵי אֶפִּיקוֹרֶס לֹא קָרָאתִי מֵעוֹדִי, וּדְבָרָיו שֶׁהִגִּיעוּ לְאָזְנַי מְעוֹרְרִים בִּי גֹעַל נֶפֶשׁ. אֲנִי לֵאלֹהִים קִנֵּאתִי, לַהִגָּיוֹן וְלַיַּהֲדוּת הַצְּרוּפָה.
– הֲלֹא כֵּן דִּבֶּר גַּם אֱלִישָׁע בֶּן אֲבוּיָה בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל בִּימֵי קֶדֶם – הֵעִיר הָרַב הַשֵּׁנִי בְּקוֹל רַךְ יוֹתֵר. – זֶה בַּעַל הַתַּרְבּוּת הַיְּוָנִית אֲשֶׁר צָעַד בְּגַאֲוָה מִסִּינַי לְאוֹלִימְפּוּס וְהִגִּיעַ לִידֵי כְּפִירָה בֵּאלֹהִים.
– אֶת אֱלִישָׁע אֵינִי יוֹדֵעַ, אַךְ לֹא תָּמוּהַּ בְּעֵינֵי, כִּי תוֹרַתְכֶם הֱבִיאַתּוּ לִכְפִירָה בְּעִקָּר. – הוּא אֲשֶׁר אָמַרְתִּי: עַל כְּפִירָה תְדַבֵּר וְלֹא עַל יַהֲדוּת. וְאָנוּ לֹא נוּכַל כַּלְכֵּל כּוֹפֵר בְּקִרְבֵּנוּ. צְעִירָה הִיא קְהִלָּתֵנוּ בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם. בְּעָמָל זָכִינוּ בַּאֲשֶׁר לָנוּ. בּוֹגֵד! הֲתֹאמַר לִפְרֹץ אֶת הַסֶּכֶר? – אַתָּה הַבּוֹגֵד! – הֵשִׁיב אוּרִיאֵל. – בּוֹגֵד בֵּאלֹהִים וּבְתוֹרָתוֹ.
– אַל נָא בְּאַפְּךָ! – הִרְעִים הֶחָכָם – שֶׁאִם לֹא כֵן נָטִיל עָלֶיךָ חֵרֶם. – אַל נָא בְּאַפִּי?! – עָנָה אוּרִיאֵל בְּזַעַף. – לֹא, אֲנִי בָּאתִי הֵנָּה לְבַקֵּשׁ אֶת הַחֹפֶשׁ. לֹא אֵרָתַע מִיִּרְאַת הַחֵרֶם.
וְהוּא לֹא נִרְתַּע וְלֹא נִשְׁתַּתֵּק. – שְׁתֹק, אוּרִיאֵל – הִתְחַנְּנָה לְפָנָיו אִמּוֹ הַזְּקֵנָה. – יַהֲדוּת זוֹ אֲשֶׁר אַתָּה לוֹעֵג לָהּ הִיא הָאֲמִתִּית, הִיא הַיַּהֲדוּת הַטְּהוֹרָה, כְּפִי שֶׁלְּמַדְתִּיהָ בְּעוֹדִי יַלְדָּה. אֵרְדָה נָא לַקֶּבֶר בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה.
– שְׁתֹק, אוּרִיאֵל – בִּקֵּשׁ אָחִיו יוֹסֵף. – אִם לֹא תֶחְדַּל מִזֶּה יַרְחִיקֵנִי מְנַשֶּׁה הַזָּקֵן מֵאוֹתָהּ סַפְסָרוּת מַכְנִיסָה שֶׁל הֹדּוּ הַמִּזְרָחִית, אֲשֶׁר בָּהּ אֲנִי מַשְׁקִיעַ גַּם מִכַּסְפְּךָ לְמַעַנְךָ. וְגַם בַּת נָאָה לוֹ לִמְנַשֶּׁה, וְנִדְמֶה לִי שֶׁהִיא חוֹמֶדֶת אוֹתִי. חֲדַל, רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ! חֲבִיבָה עָלַי דָת זוֹ בֶּאֱמֶת: אֵין וִדּוּי, אֵין קְלָלָה, וְהֵן דַּת אֲבוֹתֵינוּ הִיא!
– אֵין קְלָלָה. נָכוֹן! אַךְ גַּם גְּאֻלָּה אַיִן. אֵין בָּהּ דָּבָר עַל הַשְׁאָרַת הַנֶּפֶשׁ. זוֹהִי רַק אֱמוּנַת הָאָרֶץ, אֱמוּנַת הָעוֹלָם הַזֶּה.
– אִם כֵּן, מַדּוּעַ הוֹצֵאתַנִי מִפּוֹרְטוּגַל? – שָׁאַל יוֹסֵף בְּחָרוֹן. אוּרִיאֵל לֹא נִרְגַּע. אֵשׁ־יָהּ לֹא שָׁקְעָה. וְלָכֵן שָׁקְעָה אֵשׁ־הָאָדָם, אִם כִּי רַק אַחֲרֵי אַזְהָרוֹת רַבּוֹת.
בַּאֲסֵפַת־קֹדֶשׁ בְּבֵית הַכְּנֶסֶת הֶעָטוּר שְׁחוֹרִים הוּטַל עַל אוּרִיאֵל אֲקוֹסְטָא הַחֵרֶם וּמֵאוֹתָהּ שָׁעָה וְאֵילֵךְ לֹא הֵעֵז שׁוּם אִישׁ, אִשָּׁה וְיֶלֶד לְדַבֵּר אִתּוֹ אוֹ לְהִמָּצֵא בְּחֶבְרָתוֹ. אֲפִלּוּ פּוֹשְׁטֵי הַיָּד סֵרְבוּ לְקַבֵּל אֶת נִדְבָתוֹ; רוֹכְלֵי הַשּׁוּק יָרְקוּ בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם. אַף אִמּוֹ וְאָחִיו הִתְרַחֲקוּ מִמֶּנּוּ וְהִשְׁאִירוּהוּ לְבַדּוֹ בַּבַּיִת הַגָּדוֹל, אִם הַמְשָׁרֵת הַכּוּשִׁי. יְהוּדֵי הָעִיר הִתְרַחֲקוּ מִבַּיִת זֶה כְּאִלּוּ הָיָה אוֹת־הַנֶּגֶף חָרוּת עַל דַּלְתּוֹ. הַנְּעָרִים הָיוּ מְיַדִּים אֲבָנִים בַּחַלּוֹנוֹת אוֹ מְצַלְצְלִים בְּפַעֲמוֹן הַדֶּלֶת, וּבְצֵאת אוּרִיאֵל הַחוּצָה, הָיוּ יוֹרְקִים וּמְטִילִים בּוֹ רֶפֶשׁ וְצוֹעֲקִים אַחֲרָיו: אֶפִּיקוֹרֶס! מַמְזֵר! עוֹכֵר יִשְׂרָאֵל!
ב 🔗
הַחֵרֶם שִׁתֵּק כִּמְעַט אֶת לְשׁוֹן הַכּוֹפֵר לְגַמְרֵי – שֶׁהֲרֵי הוֹלַנְדִית לֹא יָדַע, אַךְ עֵטוֹ לֹא נִשְׁלַל מִמֶּנּוּ. הוּא נִסְגַּר בְּבֵיתוֹ וְחִבֵּר סֵפֶר שֶׁבּוֹ הִרְצָה אֶת הַשְׁקָפוֹתָיו עַל הַדָּת. אוּלָם הַדָּבָר לֹא הֵבִיא לוֹ טוֹבָה. זִקְנֵי הָעֵדָה הִלְשִׁינוּ עָלָיו בִּפְנֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַהוֹלַנְדִּיִּים, כִּי כּוֹפֵר הוּא בְּעִקָּר. אוּרִיאֵל נִתְבַּע לְדִין, הוּטַל עָלָיו קְנָס שֶׁל שְׁלשׁ מֵאוֹת זְהוּבִים וּמַאֲסַר שְׁמוֹנָה יָמִים. וְהַסֵּפֶר נִשְׂרַף.
אוּרִיאֵל הִתְפַּתֵּל עַל מִטַּת הַקַּשׁ שֶׁבְּתָא־כִלְאוֹ, נָשַׁךְ שְׂפָתָיו וְתָקַע צִפָּרְנָיו לְתוֹךְ כַּפּוֹת יָדָיו. הוּא, אֲצִיל הַיַּחַשׂ הַגֵּא וְהָאַמִּיץ מִפּוֹרְטוּגַל, עָלָיו נֶחֱרַת אוֹת פּוֹשֵׁעַ בִּידֵי הוֹלַנְדִּים קָרֵי־מֶזֶג אֵלֶּה; לֹא, לֹא. לְעוֹלָם לֹא יִכָּנֵס עוֹד בְּשִׂיחָה עִם אֶחָיו בְּנֵי־הָאָדָם! בּוֹדֵד עִם אֱלֹהָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו – כֹּה יִחְיֶה וְיָמוּת!
וְכֵן עָשָׂה. שָׁנָה אַחֲרֵי שָׁנָה יָשַׁב סָגוּר בְּבֵיתוֹ הַקַּר בָּעִיר אֲשֶׁר בָּהּ יָשְׁבוּ יַקִּירָיו, וְדָבָר לֹא הָיָה לוֹ עִם אִישׁ חוּץ מִמְּשָׁרְתוֹ הַמַּאוּרִי. בַּיּוֹם לֹא הָיָה יוֹצֵא כְּלָל מִבֵּיתוֹ, רַק בַּלַּיְלָה הָיוּ פּוֹגְשִׁים אוֹתוֹ לִפְעָמִים כְּשֶׁהוּא תוֹעֶה לְיַד הָאֲגַמִּים וְעֵינָיו מְלֵאוֹת תּוּגָה. וְיֵשׁ שֶׁנִּרְאָה בִּשְׁעוֹת־בֹּקֶר מֻקְדָּמוֹת רָכוּב עַל גַּב סוּס, פָּרוּעַ כֻּלּוֹ, לָבוּשׁ חֲזִיַּת מֶשִׁי שֶׁל אָצִיל פּוֹרְטוּגַלִי, חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ, וּבְיָדוֹ אֶקְדָּח מְשֻׁבַּץ־כֶּסֶף.
בַּחֲתֻנַּת אָחִיו הָאָהוּב עִם בִּתּוֹ שֶׁל מְנַשֶּׁה בַּעַל הַמִּלְיוֹנִים וּנְשִׂיא הַחֶבְרָה הַהֹדִּית – זוֹ הַחֶבְרָה אֲשֶׁר שִׁלְּמָה אוֹתָהּ שָׁנָה לְבַעֲלֵי מְנָיוֹתֶיהָ רֶוַח שֶׁל שִׁבְעִים וַחֲמִשָּׁה לְמֵאָה – הָיוּ מִקְּרוּאֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁהֵעִידוּ, כִּי רָאוּ אֶת פְּנֵי אוּרִיאֵל בְּתוֹךְ הֶהָמוֹן הַמְגֻוָּן אֲשֶׁר צָבָא עַל פֶּתַח בֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּבוֹא יוֹסֵף אֲקוֹסְטָא עִם כַּלָּתוֹ הַיָּפָה; וְהָיוּ שֶׁאָמְרוּ, כִּי יְדֵי אוּרִיאֵל הָיוּ נְשׂוּאוֹת כְּמִתּוֹךְ בְּרָכָה. וּפַעַם בְּלַיְלָה אָפֵל, אַחֲרֵי מוֹת דּוֹנָה אֲקוֹסְטָא הָאֵם, הִגִּיעַ לְאָזְנֵי הַשּׁוֹמֵר בְּבֵית־הָעָלְמִין הַיְּהוּדִי קוֹל מְעוֹרֵר חֶשֶׁד. הוּא הִתְבּוֹנֵן וְרָאָה אֶת דְמוּתוֹ הַבּוֹכִיָּה שֶׁל אוּרִיאֵל אֲקוֹסְטָא שֶׁכָּרַע לְיַד הַקֶּבֶר הֶחָדָשׁ.
ג 🔗
קָרוֹב לַחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת־חֹרֶף אֲרֻכּוֹת עָבְרוּ עַל אוּרִיאֵל בִּבְדִידוּת וְרַק מַחֲשָׁבוֹת וְהִרְהוּרִים עַל הָאֱלָהוּת הֵם שֶׁהִמְתִּיקוּ אֶת חַיָּיו וְהִשְׁכִּיחוּ אֶת מְרִירוּתָם. הוּא נִשְׁכַּח כִּמְעַט מִלֵּב עַמּוֹ, וְגַם הָלַךְ וְהִתְרַחֵק מִדַּת מֹשֶׁה. הוּא בָּא לִידֵי הַכָּרָה, כִּי הַלֵּב הוּא מְקוֹר הַדָּת וְאֵין בִּלְתּוֹ; וְלָכֵן אֵין שׁוּם גִּלּוּי הַמִּתְנַגֵּד לַטֶּבַע יָכוֹל לִהְיוֹת גִּלּוּי שֶׁל אֱמֶת. הַדָּת אֶפְשָׁרִית רַק עַל פִּי הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, אַךְ הַדָּת הַמְקוֹמֶמֶת אָח כְּנֶגֶד אָחִיו אֵינֶנָּהּ דַת הַשֵּׂכֶל. כָּל טֶקֶס הוּא בְּנִגּוּד לַשֵּׂכֶל. רַק טוּב־לֵב וְרֵעוּת הֵם יְסוֹדוֹת הַדָּת הָאֲמִתִּית. יֵשׁ שֶׁדֵּעוֹת קִיצוֹנִיּוֹת אֵלּוּ הִבְעִיתוּ אֶת אוּרִיאֵל עַצְמוֹ, שֶׁהֲרֵי הוּא הָיָה הָאָדָם הַיָּחִיד בָּעוֹלָם אֲשֶׁר הֶאֱמִין בָּהֶן.
“כָּל הָרַע”, סִכֵּם אוּרִיאֵל בְּפִנְקָסוֹ בִּשְׂפַת רוֹמִי תַמְצִיתִית, "מְקוֹרוֹ בִּסְטִיָּה מִן הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וּמֵחֻקֵּי
הַטֶּבַע". שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת כָּאֵלֶּה בְּלָשׁוֹן מֵתָה אֲשֶׁר הִתְאִימָה אָמְנָם לְאָדָם שֶׁנִּתַּק מִן הַחַיִּים, יָצָא בְּעֶרֶב קָרִיר אֶחָד אֶת בֵּיתוֹ, וּלְפֶתַע הִרְגִּישׁ בְּיָד מְטַפַּחַת עַל כְּתֵפוֹ. הוּא הֵסֵב רֹאשׁוֹ בְּתִמָּהוֹן, וְתִמְהוֹנוֹ גָּדַל וְעָצַם בִּרְאוֹתוֹ לְפָנָיו פָּנִים מְאִירוֹת וְיָד יְדִידוּתִית – זוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה אַחֲרֵי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה. הוּא נִרְתַּע לַאֲחוֹרָיו, בְּלִי שֶׁהִכִּיר אֶת הַדְּמוּת הַקְּשִׁישָׁה, בַּעֲלַת זְקַן הַשֵּׂיבָה וְהָעֲנָקִית.
– הֲיִתָּכֵן, סִנְיוֹר דָּא קוֹסְטָא? הַשְּׁכַחְתַּנִי?
מִתּוֹךְ רְעָדָה מוּזָרָה הִרְגִּישׁ אוּרִיאֵל כְּאִלּוּ שְׁנוֹת שִׁבְתּוֹ בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם נִשְׁמָטוֹת מֵעָלָיו כְּטַבְּעוֹת נָחָשׁ. עַתָּה הִכִּיר אֶת קוֹלוֹ הַנָּעִים שֶׁל הָרוֹפֵא מִפּוֹרְטוֹ.
הוּא רָאָה אֶת עַצְמוֹ שׁוּב בַּכֶּלֶא שֶׁל הַכְּנֵסִיָּה הַנּוֹצְרִית בְּפּוֹרְטוֹ. אַךְ לֹא אֶת הָעַצֶּבֶת שֶׁבְּאוֹתוֹ כֶּלֶא חָשׁ עַתָּה, כִּי אִם אֶת אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, שְׁמֵי תְּכֵלֶת, אָבִיב וּנְעוּרִים. מִבַּעַד לַעֲרָפֶל דַּק שֶׁל דְּמָעוֹת עֲרֵבוֹת הִסְתַּכֵּל בַּפָּנִים הַטּוֹבוֹת וְהַמְקֻמָּטוֹת שֶׁל הָרוֹפֵא הַזָּקֵן, לָחַץ אֶת יָדוֹ הַגְּדוֹלָה וְהַחֲמִימָה לָחוֹץ הֵיטֵב וְשָׁכַח לְהוֹצִיאָהּ מִתּוֹךְ יָדוֹ, כְּאִלּוּ הִיא הַמּוֹשֶׁכֶת אוֹתוֹ שׁוּב אֶל תּוֹךְ הַחַיִּים, הָאַהֲבָה וְחֶבְרַת הָאָדָם.
מֵהַמִּלִּים הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הָרוֹפֵא נִתְחַוֵּר לוֹ לְאוּרִיאֵל, כִּי דוֹן דְּיֶגוֹ לֹא שָׁמַע עַל נִדּוּיוֹ. זֶה לֹא מִכְּבָר בָּא הָעִירָה, בְּבָרְחוֹ עַל נַפְשׁוֹ מִפְּנֵי רְדִיפוֹת הַכְּנֵסִיָּה. – נִכְסְפָה נַפְשִׁי לָמוּת בְּפוֹרְטוּגַל – אָמַר בִּצְחוֹקוֹ הַתַּקִּיף – אַךְ לֹא בִּידֵי הָאִינְקְבִיזִיצְיָה! אוּרִיאֵל הִתְאַפֵּק בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁלֹּא לְגַנּוֹת אֶת הָאִינְקְבִיזִיצְיָה שֶׁל הַיַּהֲדוּת, הַקָּשָׁה עוֹד יוֹתֵר, כִּי חָשַׁשׁ שֶׁיַּחֲמִיץ בָּזָה אֶת הַהִזְדַּמְּנוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ לְאַחַר שָׁנִים רַבּוֹת כָּל כָּךְ לְדַבֵּר שׁוּב עִם בֶּן־אָדָם.
– הַאִם עָלְתָה נְסִיעָתְךָ יָפֶה? – שָׁאַל. – לֹא – עָנָה הַזָּקֵן וְעִקֵּם פָּנָיו. – אוּלָם לֹא יָנוּם וְלֹא יִישַׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל, וּמַה יָּגֵל לִבִּי כִּי נִקְרֵיתָ לְפָנַי, וְלוּ רַק כְּדֵי לְלַוּוֹתֵנִי לְבֵיתִי בְּעִיר זָרָה זוֹ.
בַּדֶּרֶךְ עָנָה אוּרִיאֵל לִשְׁאֵלוֹתָיו שֶׁל הַזָּקָן כְּכָל אֲשֶׁר יָכֹל. אִמּוֹ מֵתָה; אָחִיו וִידַל נָשָׂא אִשָּׁה, וְזוֹ מֵתָה עָלָיו כַּעֲבֹר שָׁנִים מִסְפָּר בְּלִדְתָּהּ. כֵּן, הוּא מַצְלִיחַ בַּהֲוָיוֹת הָעוֹלָם, שֶׁהֲרֵי זֶה מִכְּבָר הִפְקִיד אֶת עִנְיָנָיו בִּידֵי יוֹסֵף – הוּא וִידַל – אֲשֶׁר הִשְׁקִיעַ אֶת נִכְסֵי הַמִּשְׁפָּחָה כֻּלָּהּ בְּחֶבְרָה הוֹלַנְדִּית אַחַת הַנִּקְרֵאת “חֶבְרַת מַעֲרַב הֹדּוּ”, הַשּׁוֹלַחַת בַּיָּם צִי סְפִינוֹת פְּרָטִיּוֹת מְזֻיָּנוֹת, לִשְׁדֹּד אֶת אֳנִיּוֹת סְפָרַד. הוּא לֹא סִפֵּר כִּי רַק בְּתֹקֶף מִכְתָּב רִשְׁמִי הַכָּתוּב בִּידֵי עוֹרֵךְ־דִּין הוּא מְקַבֵּל אֶת הָרִבִּית הַמַּגִּיעָה לוֹ, וְכֵן לֹא סִפֵּר דָּבָר עַל פַּחְדּוֹ הַתְּמִידִי כִּי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים יִקַּח אָחִיו לְעַצְמוֹ אֶת נְכָסָיו, וְאָז יִהְיֶה הוּא צָפוּי לִגְווֹעַ בָּרָעָב. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַדֶּרֶךְ תָּמַהּ אוּרִיאֵל עַל כָּךְ, שֶׁדּוֹן דְּיֶגוֹ זֶה לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם, אַף כִּי הֶחֱלִיף מִכְתָּבִים עִם אַמְשְׂטֶרְדַּם, עַל הַחֵרֶם. הוּא הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּאִי־יְדִיעָה זוֹ לְתוֹעַלְתּוֹ: הוּא, הַגֵּא עַל כְּבוֹדוֹ שֶׁאֵין בּוֹ דֹפִי, הֶחְלִיט בְּלִבּוֹ לִנְהֹג רְמִיָּה בַּסֵּתֶר. הִנֵּה נִמַּח זִכְרוֹ מִלִּבּוֹת בְּנֵי אָדָם. הַאִם עָלָיו לִמְנֹעַ מִנַּפְשׁוֹ שִׂמְחַת־פְּגִישָׁה זוֹ עִם אָחִיו בֶּן עַמּוֹ – הוּא, אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ כָּלְתָה בְּצִמְאוֹנָהּ לְחֶבְרַת אָדָם, אַף כִּי עַד כֹּה לֹא חָפֵץ לְהוֹדוֹת עַל הַדָּבָר?
כְּשֶׁנִּכְנַס לִמְעוֹנוֹ שֶׁל דּוֹן דְּיֶגוֹ רָאָה אֶת אֲיַנְתֵּי, אֲשֶׁר לֹא צִפָּה כָּלַל לִרְאוֹתָהּ – אֲיַנְתֵּי אֲשֶׁר גָּדְלָה וְהָיְתָה לְנַעֲרָה יָפָה בַּעֲלַת עֵינַיִם שְׁחוֹרוֹת וְצוֹחֲקוֹת וְקוֹלָהּ מְלַבֵּב וּתְנוּעוֹתֶיהָ עֲדִינוֹת. מֵאוֹתוֹ רֶגַע גָּמְלָה בּוֹ הַהַחְלָטָה לְהִשְׁתַּדֵּל בְּכָל כֹּחוֹ שֶׁדְּבַר הַחֵרֶם לֹא יִוָּדַע לָהֶם. לְמַרְאֵה נַעֲרָה יָפָה זוֹ הֻצַּת בְּלִבּוֹ רֶגֶשׁ חָדָשׁ, רֶגֶשׁ נָעִים, קָדוֹשׁ. הָיְתָה זוֹ אֲרֻחַת־עֶרֶב נְעִימָה וּמְלֵאָה זִכְרוֹנוֹת. בְּוַדַּאי, הִיא זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ. כָּךְ אָמְרָה.
גַּם אֶת הַמִּשְׂחָקִים וְאֶת הַפְּרָחִים זָכְרָה. הִיא גַּם סִפְּרָה מַה מְגֻחָכִים הָיוּ פָּנָיו בְּקַמְּטוֹ אֶת מִצְחוֹ בִּשְׁעַת הַוִּכּוּחַ עִם אָבִיהָ. כֵּן. גַּם עַתָּה יֶשְׁנָם עוֹד בְּמִצְחוֹ אוֹתָם הַקְּמָטִים. פַּעַם גַּם נָגְעָה בְּמִצְחוֹ בְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקּוֹת וְהוּא רָעַד כֻּלּוֹ מִתּוֹךְ הִתְרַגְּשׁוּת רַבָּה. הִיא גַּם פֵּרְטָה עַל נִבְלָהּ, עַל אוֹתוֹ נֵבֶל אֲשֶׁר הוּא נָתַן לָהּ לְפָנִים בְּמַתָּנָה נִגְּנוּ עַתָּה אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הַדַּקּוֹת מַנְגִּינוֹת מַקְסִימוֹת.
מָלֵא הִתְלַהֲבוּת יָצָא אֶת הַבַּיִת וְלִבּוֹ טוֹב עָלָיו. תּוֹדָה לָאֵל, הֵן עוֹד צָעִיר הוּא, אַף כִּי חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת חַיִּים אִבֵּד לָרֵיק. רַק לִפְנֵי שָׁעוֹת מִסְפָּר חָשׁ עַצְמוֹ זָקֵן, אַךְ עַתָּה יָדַע כִּי צָעִיר הוּא עֲדַיִן.
בְּבֵיתוֹ מָצָא פִּנְקָסוֹ פָּתוּחַ עַל שֻׁלְחָנוֹ כְּרָגִיל. עַתָּה לֹא עִנְיְנוּהוּ הַדְּבָרִים הַכְּתוּבִים בּוֹ. אַף עַל פִּי כֵן הֵעִיף עֵינוֹ עַל הַמִּשְׁפָּט הָאַחֲרוֹן: “כָּל הָרַע מְקוֹרוֹ בִּסְטִיָּה מִן הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וּמֵחֻקֵּי הַטֶּבַע”.
כַּמָּה אֱמֶת יֵשׁ בְּכָךְ! מַה נְכוֹנִים הַדְּבָרִים! וְהוּא הֵן לֹא הָלַךְ – לֹא בְּדֶרֶךְ הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וְלֹא בְּדֶרֶךְ חֻקֵּי הַטֶּבַע!
ד 🔗
בַּבֹּקֶר, כְּשֶׁנִּתְפַּכַּח מִשִּׁכְרוֹן הִתְלַהֲבוּתוֹ, הֵבִין כִּי לֹא יוּכַל לְהַעְלִים אֶת סוֹד מַצָּבוֹ מִדּוֹן דְּיֶגוֹ. אִם יֵלֵךְ לִמְעוֹן הָרוֹפֵא יִפְגֹּשׁ שָׁם בְּלִי סָפֵק יְהוּדִים. לֹא; הוּא עַצְמוֹ צָרִיךְ לְהַזְהִיר אֶת דּוֹן דְּיֶגוֹ, כִּי הוּא מִחוּץ לַמַּחֲנֶה – מְנֻדֶּה! אַךְ קֹדֶם עָלָיו לְהִפָּגֵשׁ עִמּוֹ – אוּלַי פְּגִישָׁה שֶׁל פְּרִידָה. הוּא שָׁלַח אֶת מְשָׁרְתוֹ לִמְעוֹן הָרוֹפֵא וְהִזְמִינוֹ לְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ.
הָרוֹפֵא קִבֵּל אֶת הַהַזְמָנָה גַּם בִּשְׁמוֹ וְגַם בְּשֵׁם בִּתּוֹ. אוּרִיאֵל צִוָּה לְנַקּוֹת אֶת חַדְרֵי הַבַּיִת הַגָּדוֹל הַמָּלֵא קוּרֵי עַכָּבִישׁ; כְּלֵי הַכֶּסֶף הָעַתִּיקִים הוּצְאוּ מִן הָאַרְגָּזִים הַמְכֻסִּים יֵרָקוֹן; מֵעַל הַתְּמוּנוֹת הַגְּדוֹלוֹת הוּסַר הָאָבָק; גַּם פְּרָחִים הוּבְאוּ. וּבָעֶרֶב, לָאוֹר הַצָּנוּעַ שֶׁל הַנֵּרוֹת, אַחֲרֵי שֶׁנִּמְחוּ עִקְּבוֹת הָעִזָּבוֹן שֶׁל שָׁנִים אֲרֻכּוֹת נִתְמַלֵּא הַבַּיִת רוּחַ חֲגִיגִית עַלִּיזָה.
וְאוּרִיאֵל, אֲשֶׁר גַּם מֵעָלָיו נִפְרַק עֹל־שָׁנִים, כְּמִן הַבַּיִת עַצְמוֹ, עָשָׂה רֹשֶׁם יָפֶה בְּשִׁבְתּוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן וּבְהַחֲלִיפוֹ דִבְרֵי בְּדִיחָה עִם הָרוֹפֵא וְעִם אֲיַנְתֵּי.
אַחֲרֵי הָאֲרֻחָה וְאַחֲרֵי הַיַּיִן הַטּוֹב נִרְדַּם דּוֹן דְּיֶגוֹ לְיַד הַשֻּׁלְחָן. אוּרִיאֵל וְאֲיַנְתֵּי שׂוֹחֲחוּ בְּלַחַשׁ מֵחֲשָׁשׁ פֶּן יְעִירוּהוּ. לֹא עָבַר זְמַן רַב וִידֵיהֶם נִתְלַכְּדוּ וְשׁוּב לֹא נִפְרְדוּ – עַד כְּדֵי כָּךְ הִגִּיעָה הָאַהֲבָה הַפִּתְאֹמִית בֵּין הַשְּׁנַיִם. אַךְ לְפֶתַע תָּקְפָה אֶת אוּרִיאֵל חֲרָדָה, שֶׁמָּא לֹא יוֹסִיף לִרְאוֹתָהּ וְהוּא הֶחְלִיט לְגַלּוֹת לָהּ מִיָּד אֶת אַהֲבָתוֹ.
– לוּ רַק הֵשַׁבְתְּ לִי אַהֲבָה תַחַת אַהֲבָה! – רָעַד קוֹלוֹ בְּדַבְּרוֹ, – אַךְ לֹא. זוֹהִי דְּרִישָׁה גְדוֹלָה מִדַּי בִּשְׁבִיל אָדָם בְּגִילִי. אַךְ אִמְרִי לִי לְפָחוֹת, כִּי אֵין אֲנִי מְעוֹרֵר בָּךְ בְּחִילָה.
הִיא אָמְרָה לַעֲנוֹת, אַךְ הוּא הִשְׁמִיט יָדָהּ מִתּוֹךְ יָדוֹ וְהִפְסִיקָהּ בִּתְנוּעָה פִּתְאֹמִית.
– לֹא. אַל תַּעֲנִינִי. אַל תַּעֲנִי עַד שֶׁאֲסַפֵּר לָךְ דָּבָר אֲשֶׁר רֶגֶשׁ כְּבוֹדִי אוֹסֵר עָלַי לְהַעְלִים.
הוּא סִפֵּר לָהּ עַל הַחֵרֶם אֲשֶׁר הוּטַל עָלָיו וְעַל בְּדִידוּתוֹ רַבַּת־הַשָּׁנִים וּפָנֶיהָ הִסְתַּמְּקוּ מִפַּחַד וְחֶמְלָה גַם יַחַד.
– וְעַתָּה עֲנִינִי – אָמַר כִּמְעַט בְּתַקִּיפוּת. – הֲתוּכְלִי לֶאֱהֹב אָדָם אֲשֶׁר בְּנֵי עַמּוֹ הֶחֱרִימוּהוּ, אֲשֶׁר לְחֵטְא יֵחָשֵׁב גַּם לְדַבֵּר אֵלָיו וְהוּא לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּפִי כֹּל?
– הֵם לֹא יְסַדְּרוּ לָנוּ חֻפָּה וְקִדּוּשִׁין – נָשְׁמָה אֲיַנְתֵּי חַסְרַת־יֶשַׁע.
– אַךְ הֲתוּכְלִי לְאָהֳבֵנִי?
הִיא הוֹרִידָה עֵינֶיהָ לָאָרֶץ וְלָחֲשָׁה: – הַרְבֵּה מְאֹד, עַל פִּי יִסּוּרֶיךָ.
אֲבָל בְּכָל הִתְלַהֲבוּתוֹ הָרַבָּה חִלְחֵל מִתַּחַת לְסַף־הַכָּרָתוֹ הָרֶגֶשׁ, כִּי אֵין הִיא מְבִינָה; הוֹאִיל וְלֹא חָיְתָה מִיָּמֶיהָ בְּתוֹךְ עֵדָה יְהוּדִית בִּלְתִּי־נִרְדֶּפֶת אֵין הִיא יְכוֹלָה לְהָבִין עַד כַּמָּה מְסֻגָּלִים גַּם יְהוּדִים לִרְדֹּף.
אָמְנָם לֹא הָיָה צֹרֶךְ לָשֶׁבֶת דַּוְקָא בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם: שְׁנֵיהֶם יָגוּרוּ בְּמָקוֹם בּוֹדֵד, וְדָתָם תִּהְיֶה דַת הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר, אֲשֶׁר הוּא יוֹרֶנָּה. וְשׁוּב נִתְלַכְּדוּ יְדֵיהֶם וְשִׂפְתוֹתֵיהֶם דָּבְקוּ בִּנְשִׁיקָה. אוּלָם עֲלֵיהֶם עוֹד לְגַלּוֹת אֶת דְּבַר אַהֲבָתָם הַפִּתְאֹמִית לְאָבִיהָ, וְאוּרִיאֵל עָשָׂה זֹאת בְּרֶגַע שֶׁהָרוֹפֵא הַזָּקֵן הִתְעוֹרֵר מִשְּׁנָתוֹ.
– יִשְׁמְרֵנִי הַשֵּׁם! – קָרָא דוֹן דְּיֶגוֹ. – הַעוֹדֶנִי חוֹלֵם? וְרֶגֶשׁ זֶה, כִּי עוֹדֶנּוּ שָׁקוּעַ בַּחֲלוֹמוֹת, הָלַךְ וְגָבַר בּוֹ כַּאֲשֶׁר סִפֵּר לוֹ אוּרִיאֵל אֶת דְּבַר הַחֵרֶם.
– וְהַחֵרֶם… עוֹדֶנּוּ בְּתָקְפּוֹ? – שִׁסְּעָהוּ.
– טֶרֶם הוּסַר מֵעָלַי – עָנָה אוּרִיאֵל בְּעֶצֶב.
הַזָּקֵן קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ.
– וּבְאוֹת קַיִן זֶה אֲשֶׁר עַל מִצְחֲךָ הֵעַזְתָּ לְדַבֵּר עִם בִּתִּי?
– אַבָּא! – קָרְאָה אֲיַנְתֵּי.
– אַל תִּקְרָאִינִי “אַבָּא!”. הוּא הִשִּׁיאָנוּ לָבוֹא הֵנָּה וּבְלִבּוֹ תַרְמִית. מָחֳרָם הוּא… וְכֵן גַּם בֵּיתוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו… פּוֹשֵׁעַ! וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר הֶאֱכַלְתָּנוּ מַה הוּא? הֲכָשֵׁר הוּא?
– וְאַתָּה, אִישׁ נָאוֹר וּבֶן־תַּרְבּוּת, שָׂם לִבְּךָ לִקְטַנּוֹת כָּאֵלֶּה? – קְטַנּוֹת? לָמָּה אֵפוֹא עָזַבְתִּי אֶת פּוֹרְטוּגַל שֶׁלִּי?
– כָּל טֶקֶס וּמִנְהָג הוּא בְּנִגּוּד לַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר – אָמַר אוּרִיאֵל בְּקוֹל נָמוּךְ וּפָנָיו חָוְרוּ כִּפְנֵי מֵת.
– כָּעֵת רוֹאֶה אֲנִי כִּי מִיָּמֶיךָ לֹא הֵבַנְתָּ אֶת דָּתֵנוּ הַקְּדוֹשָׁה וְהַנֶּהְדֶרֶת. אָמְנָם כֵּן, אֲנָשִׁים נְאוֹרִים וּבְנֵי תַרְבּוּת! הַאִם אֵין קְהִלָּתֵנוּ בְּאַמְשְׂטֶרְדַּם מְלֵאָה אֲנָשִׁים נְאוֹרִים וּבְנֵי תַרְבּוּת: מְדַקְדְּקִים, מְשׁוֹרְרִים, פִילוֹסוֹפִים, שׁוֹפְטִים? שִׂים נָא אֶל לִבְּךָ: אַחְדּוּת אֻמָּתֵנוּ מִנַּיִן? מִן הַטֶּקֶס וְהַמִּנְהָג! מַה שּׁוֹמֵר וּמְלַכֵּד אֶת הָעֲצָמוֹת הַפְּזוּרוֹת עַל פְּנֵי כָּל הָעוֹלָם? הַטֶּקֶס וְהַמִּנְהָג!
וּמַה יֵּשׁ בָּהֶם? הוֹד וְשֶׁגֶב יֵשׁ בָּהֶם. זוֹהִי מָסֹרֶת מִשָּׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת. הִנֵּה, זֶה טַעְמָם שֶׁל הַחַיִּים!
– אֲבָל זוֹהִי עַבְדוּת עֲלוּבָה – הֵשִׁיב אוּרִיאֵל וְקוֹלוֹ רַךְ יוֹתֵר. – עֲלוּבָה?! הֵן עֲבוֹדַת אֱלֹהֵינו מְלֵאָה שִׂמְחָה. הַאִם לֹא רָקַדְתָּ מִיָּמֶיךָ בְּ“שִׂמְחַת תּוֹרָה”? מִי עוֹד יָגֵל כְּאַחֵינוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל? אֵין דָּת בָּעוֹלָם אֲשֶׁר רַבָּה בָּהּ הַשִּׂמְחָה כִּבְדָתֵנוּ! הַצָּרָה הִיא, כִּי חָסֵר אַתָּה זִכְרוֹנוֹת יַלְדוּת שֶׁיִּקְשְׁרוּךָ לְדָתֵנוּ הַמְפֹאֶרֶת. בָּאתָ אֵלֶיהָ רַק לְאַחַר שֶׁבָּגַרְתָּ וְהֵבֵאתָ אֵלֶיהָ רַק אֶת הָעַיִן הַקָּרָה שֶׁל הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר.
– אֲבָל אַתָּה אֵינְךָ מְקַבֵּל כָּל אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֵב הָרַבָּנִים. מֻבְטָחְנִי כִּי בְּפּוֹרְטוֹ לֹא הַכֹּל שָׁמַרְתָּ וְקִיַּמְתָּ.
– אֶת אֲשֶׁר יָכֹלְתִּי שָׁמַרְתִּי וְקִיַּמְתִּי. הֶאֱמַנְתִּי כְּפִי יְכָלְתִּי. אִם יֵשׁ לִי סְפֵקוֹת מִשֶּׁלִּי, לָמָּה אֲבִיאֵם לִפְנֵי הָעֵדָה כֻּלָּהּ וְלָמָּה אֶגְרֹם לָהֶם מְבוּכָה? רֵעַ יֵשׁ לִי בְּעִיר זוֹ – אֵין בִּרְצוֹנִי לְפָרֵשׁ בִּשְׁמוֹ – וְדוֹמַנִי כִּי כּוֹפֵר גָּדוֹל הוּא מִמְּךָ. אַךְ הַאִם יַשְׁבִּית אֶת שַׁלְוַת הֶהָמוֹן? לֹא. אֵין הוּא עוֹשֶׂה זֹאת! מִשְׂרָה גְבֹהָה לוֹ בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת וּבוֹ יִתְבָּרְכוּ כָּל בְּנֵי הָעֵדָה. רַק לִי יְגַלֶּה סְפֵקוֹתָיו בְּמִכְתָּבִים כְּתוּבִים בִּשְׂפַת רוֹמִי נָאָה. לֹא, לֹא, סִנְיוֹר דָּא קוֹסְטָא, אֵין אֵילֵי־בַרְזֶל חֲבִיבִים עַל הַקָּהָל.
לְשֵׁמַע דִּבְרֵי הָרוֹפֵא הַזָּקֵן הִתְחִיל אוּרִיאֵל לַחֲשֹׁד בְּעַצְמוֹ, כִּי הוּא, אוּרִיאֵל, טוֹעֶה בַּהֲבָנַת חַיֵּי הָאָדָם כָּרָאוּי, כִּי הוּא מִתְיַחֵס לַכֹּל בִּרְצִינוּת יְתֵרָה, וּבְלִבּוֹ חָשׁ רֶגֶשׁ־כְּאֵב נָבוּב, רֶגֶשׁ שֶׁל קָרְבַּן־שָׁוְא. נִדְמָה לוֹ, כִּי גַּם אֶת הַיַּהֲדוּת לֹא הֵבִין, לֹא הִשִּׂיג אֶת הַהוֹד הַפְּנִימִי הַצָּפוּן בְּצוּרוֹתֶיהָ הַחִיצוֹנִיּוֹת, וּבְהִתְבּוֹנְנוֹ בִּפְנֵי אֲיַנְתֵּי הַנּוּגִים שָׁב וְהִתְעוֹרֵר בּוֹ רֶגֶשׁ הָאַחֲוָה וְהָאַהֲבָה לְעַמּוֹ. מַה טּוֹב לִחְיוֹת בְּתוֹךְ הָעָם, לִהְיוֹת דָּבֵק בַּאֲיַנְתֵּי!
אַךְ הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר הִתְנַגֵּד בְּתֹקֶף אַכְזָרִי, וְהוּא יָדַע, כִּי לֹא יוּכַל לְשַׁנּוֹת אֶת דַּעְתּוֹ, כִּי שׁוּב לֹא יוּכַל לְהַאֲמִין בְּדָת אֲשֶׁר כְּאִלּוּ נִגְלְתָה מִשָּׁמַיִם. – קוֹף עִם קוֹפִים אֶהְיֶה! – חָשַׁב בִּמְרִירוּת.
ה 🔗
וְכָל שֶׁהִרְבָּה לַחְשֹׁב בְּהַחְלָטָה זוֹ, לְאַחַר שֶׁדּוֹן דְּיֶגוֹ נִעֵר אֶת אֲבַק מִפְתָּנוֹ בְּבוּז, כֵּן נִתְבַּצֵּר בָּהּ יוֹתֵר וְיוֹתֵר. הוּא יַעְרִים עַל הַיַּהֲדוּת, יַעַבְדָהּ בְּהֶבֶל פִּיו וְיִלְעַג לָהּ בְּסֵתֶר לִבּוֹ. גְּנֵבַת דַּעַת? נָכוֹן, אַךְ בָּהֶם הָאַשְׁמָה, הֵם הֱבִיאוּהוּ לִידֵי כָךְ. בִּסְפָרַד וּבְפוֹרְטוּגַל הָיוּ יְהוּדִים מַעֲמִידִים פְּנֵי נוֹצְרִים; וְהוּא יַעֲמִיד פְּנֵי יְהוּדִי בֵּין יְהוּדִים וִיחַקֶּה כְּקוֹף אֶת הַקּוֹפִים הָאֲחֵרִים. הוּא לֹא רָאָה כָּל קֹשִׁי בְּדֶרֶךְ הַחֲרָטָה וְהַשִּׁיבָה אֶל הָעֵדָה. אָחִיו יוֹסֵף, פֶּתִי יָקָר וְעָלוּב זֶה, יַעֲזֹר לוֹ בְּכָךְ. בְּדוֹן דְּיֶגוֹ אִי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כִּמְתַוֵּךְ, גְּזֵרָה שֶׁמָּא יָחוּשׁ בְּכַוָּנָתוֹ הָאֲמִתִּית. וְאָז, אַחֲרֵי שֶׁיִּתְקַבֵּל שׁוּב לָעֵדָה, תִּהְיֶה לוֹ אֲיַנְתֵּי לְאִשָּׁה.
בָּזֶה לֹא הָיָה לוֹ כִּמְעַט שׁוּם סָפֵק; מַבַּט־הַפְּרִידָה שֶׁלָּהּ הָיָה מָלֵא הַבְטָחוֹת וּבַקָּשׁוֹת, וּפִתְקָה קְצָרָה שֶׁקִּבֵּל לְמָחֳרָת הַבֹּקֶר בִּטְּלָה אֶת כָּל סְפֵקוֹתָיו.
“סִנְיוֹר דָּא קוֹסְטָא הָאֻמְלָל שֶׁלִּי”, כָּתְבָה. "כָּל הַלַּיְלָה שָׁכַבְתִּי עֵרָה עַל מִשְׁכָּבִי וְהָגִיתִי בְּךָ.
לָמָּה תַהֲרֹס אֶת חַיֶּיךָ בְּשֶׁל הַפְשָׁטָה סְתָם? הַאִם לֹא תוּכַל לְהַשְׁלִים? – יְדִידָתְךָ אֲיַנְתֵּי".
הוּא נָשַׁק לַפִּתְקָה. אַחַר הִתְחִיל לַחְשֹׁב כֵּיצַד לִפְגֹּשׁ בְּאָחִיו יוֹסֵף. הָיוּ יָמִים שֶׁיוֹסֵף עָבַר בְּמִקְרֶה עַל פְּנֵי בֵּית אָחִיו, אִם כִּי תָמִיד בַּמִּדְרָכָה אֲשֶׁר בָּעֵבֶר הַשֵּׁנִי שֶׁל הָרְחוֹב. מֵעַתָּה יָשַׁב אוּרִיאֵל לְיַד חַלּוֹן חֶדְרוֹ מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב וְחִכָּה לְאָחִיו. רַק כַּעֲבֹר שְׁלשָׁה יָמִים רָאָהוּ עוֹבֵר בָּרְחוֹב, וְעִמּוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, בֶּן־הַשֵּׁשׁ. הוּא רָץ לְמַטָּה, יָצָא לָרְחוֹב וְהֵרִים אֶת הַיֶּלֶד בִּזְרוֹעוֹתָיו. – הָהּ, וִידַל! – קָרָא, וְאַהֲבַת־אֱמֶת הָיְתָה בְּקוֹלוֹ.
– אַתָּה?! – אָמַר יוֹסֵף, נִפְתָּע וּמְזֻעֲזָע לְמִשְׁמַע הַשֵּׁם הַנִּשְׁכָּח. אוּלָם מִיָּד שָׁבָה אֵלָיו רוּחוֹ וְהוּא אָמַר בְּכַעַס: – אַל תְּשַׁקֵּץ אֶת דָּנִיּאֵל שֶׁלִּי בְּמַגָּעֲךָ!
– בֶּן אָחִי הוּא, וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ. מַה יָפֶה הוּא! – וְהוּא נָשַׁק לַיֶּלֶד הַקָּטָן, אָחַז בְּיָדוֹ וְרָץ אֶל דֶּלֶת בֵּיתוֹ, בְּהִתְחַנְּנוֹ לִפְנֵי וִידַל לָסוּר אֵלָיו לִרְגָעִים אֲחָדִים. יוֹסֵף הִבִּיט כֹּה וָכֹה אֲחוּז פַּחַד. אִישׁ לֹא נִרְאָה בְּקִרְבַת מָקוֹם וְהוּא מִהֵר לְהִכָּנֵס פְּנִימָה. לְמִן הָרֶגַע הַהוּא שִׂחֵק אוּרִיאֵל בְּאָחִיו הַנִּכְבָּד כְּבִכְלִי אִשְׁקוּקִי, בְּלִי שֶׁהַלָּה הִרְגִּישׁ בַּדָּבָר. לְאַט לְאַט, עַל יְדֵי שִׂיחוֹת חֲשָׁאִיּוֹת יוֹם יוֹם, עָלָה בִּידֵי יוֹסֵף לְהָשִׁיב אֶת אוּרִיאֵל לַיַּהֲדוּת. הוּא גַּם קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְתַוֵּךְ בֵּינוֹ לְבֵין הָרַבָּנִים.
לְאוּרִיאֵל אֲקוֹסְטָא הֻגַּשׁ כְּתָב וִדּוּי עַל חֲטָאָיו, וְהוּא נִדְרַשׁ לַחְתֹּם. הוּא הִבְטִיחַ לִחְיוֹת מִכָּאן וּלְהַבָּא חַיֵּי יְהוּדֵי טָהוֹר, וְהַחֵרֶם בֻּטַּל. בְּשַׁבָּת הָלַךְ לְבֵית־הַכְּנֶסֶת וְעָלָה לַתּוֹרָה. זִקְנֵי הָעֵדָה נִגְּשׁוּ וְתָקְעוּ לוֹ כַּף; גַּל רֶגֶשׁ חַם עָבַר אֶת הָעֵדָה כֻּלָּהּ וְאוּרִיאֵל שָׁכַח לְרֶגַע אֶת צְבִיעוּתוֹ וְהִתְרַגֵּשׁ מְאֹד לְמַרְאֵה קַבָּלַת־הַפָּנִים הַחַמָּה שֶׁעָרְכוּ לוֹ בְּנֵי עַמּוֹ, בְּשׁוּבוֹ אֲלֵיהֶם. לִבּוֹ עָבַר עַל גְּדוֹתָיו בְּזִכְרוֹנוֹת נְעִימִים עַל נְעוּרָיו וְעַל אֶרֶץ־הַשֶּׁמֶשׁ, בִּרְאוֹתוֹ אֶת עֲצֵי הַשָּׁקֵד וְהַלִּימוֹן מִפּוֹרְטוּגַל אֲשֶׁר נִקְבְּעוּ בַּעֲצִיצִים לִפְנֵי אֲרוֹן־הַקֹּדֶשׁ.
מֵרָחוֹק רָאָה אֶת עֵינֵי אֲיַנְתֵּי הַמְחַיְּכוֹת אֵלָיו מֵעֶזְרַת הַנָּשִׁים וּבְאָזְנָיו רִנְנוּ דִבְרֵי הַנָּבִיא יוֹאֵל: “וְשִׁלַּמְתִּי לָכֶם אֶת־הַשָּׁנִים אֲשֶׁר אָכַל הָאַרְבֶּה, הַיֶּלֶק וְהֶחָסִיל וְהַגֶּזֶם”.
לֵיל שִׂמְחָה רַבָּה הָיָה לוֹ הַלַּיְלָה בּוֹ יָשְׁבוּ שׁוּב דּוֹן דְּיֶגוֹ וּבִתּוֹ אֲיַנְתֵּי אֶל שֻׁלְחָנוֹ, הֶעָרוּךְ הַפַּעַם בְּכַשְׁרוּת, וְעִמָּהֶם אָחִיו הָאָהוּב יוֹסֵף, אֲשֶׁר שָׂמַח לֹא פָּחוֹת מִכָּל הַמְּסֻבִּים לְשׁוּבוֹ שֶׁל אוּרִיאֵל לְחֵיק הָעֵדָה.
גִּלּוּ לוֹ לְיוֹסֵף אֶת סוֹד הָאֵרוּסִין – סוֹד אֲשֶׁר לֹא עָמַד לְהִתְפַּרְסֵם אֶלָּא כַּעֲבֹר חֳדָשִׁים מִסְפָּר – אַךְ הוּא שָׂמַח בַּתַּפְקִיד אֲשֶׁר מִלֵּא וְלֹא עָלָה כְּלָל עַל דַּעְתּוֹ, כִּי לֹא הָיָה אֶלָּא כְּלִי־מִשְׂחָק בִּידֵי אָחִיו. הוּא שָׁר אֶת בִּרְכַּת הַמָּזוֹן מִתּוֹךְ לֵב טוֹב וְשָׂמֵחַ וְקוֹלָהּ שֶׁל אֲיַנְתֵּי לִוָּהוּ מִתּוֹךְ שָׂשׂוֹן. לִפְנֵי לֶכְתּוֹ הִבְטִיחַ יוֹסֵף לְאָחִיו, כִּי יִשְׁלַח אֵלָיו אֶת דָּנִיּאֵל הַקָּטָן לְיָמִים אֲחָדִים.
ו 🔗
אוּרִיאֵל אֲקוֹסְטָא יָשַׁב וְסָעַד עִם דָּנִיּאֵל, וְהֵזִין אֶת עֵינָיו בְּיָפְיוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד, אֲשֶׁר גָּרַם לוֹ עֹנֶג וְגִיל בְּפִטְפּוּטוֹ בִּשְׁנֵי הַיָּמִים הָאַחֲרוֹנִים. דָּנִיּאֵל עָמַל קָשֶׁה עַד שֶׁנּוֹכַח, כִּי הַדּוֹד הַגָּדוֹל הַזֶּה אֵינוֹ מֵבִין הוֹלַנְדִּית וְיֵשׁ לְדַבֵּר עִמּוֹ פּוֹרְטוּגֶזִית.
הַמְּשָׁרֵת הַכּוּשִׁי עָמַד וְשֵׁרַת לִפְנֵיהֶם. הוּא הֶחֱלִיף עַתָּה אֶת צַלַּחַת הַבָּשָׂר שֶׁל דָּנִיּאֵל וְהִגִּישׁ לוֹ לַחְמָנִיּוֹת.
– וְשַׁמֶּנֶת? – אָמַר אוּרִיאֵל בְּהַגִּישׁוֹ לוֹ אֶת סֵפֶל הַשַּׁמֶּנֶת.
– לֹא, לֹא! – קָרָא דָנִיּאֵל, מַבַּט חֲרָדָה בְּעֵינָיו וְהוּא נִרְתָּע לְאָחוֹר.
אוּרִיאֵל הִצְטַחֵק. – וּמָה? יְלָדִים קְטַנִּים אֵינָם אוֹהֲבִים שַׁמֶּנֶת? – הוּא יָצַק אֶת כָּל הַשַּׁמֶּנֶת אֲשֶׁר בַּסֵּפֶל עַל גַּבֵּי לַחְמָנִיתוֹ הוּא וְהִמְשִׁיךְ לֶאֱכֹל.
אַךְ דָּנִיּאֵל הַקָּטָן הִבִּיט בּוֹ בְּמַבָּט מָלֵא פַּחַד וְהִפְסִיק לֶאֱכֹל.
– דּוֹדִי – קָרָא לְבַסּוֹף – אֵין אַתָּה יְהוּדִי. אוּרִיאֵל צָחַק מִתּוֹךְ רֹגֶז. – יֶלֶד קָטָן צָרִיךְ לֶאֱכֹל וְלֹא לְדַבֵּר.
– אֲבָל, דּוֹדִי! אָסוּר לֶאֱכֹל מַאַכְלֵי חָלָב מִיָּד אַחֲרֵי אֲכִילַת בָּשָׂר!
– טוֹב, טוֹב, רַב קָטָן! – אוּרִיאֵל דָּחָה מֵעַל פָּנָיו אֶת צַלַּחְתּוֹ וְצָרַם בְּחִבָּה אֶת אֹזֶן הַיֶּלֶד.
בְּבוֹא הַיֶּלֶד הַבַּיְתָה פִּטְפֵּט וְסִפֵּר עַל הַעֲבֵרוֹת שֶׁעוֹבֵר דּוֹדוֹ. יוֹסֵף מִהֵר אֶל אוּרִיאֵל וְנָזַף בּוֹ עַל הִתְנַהֲגוּתוֹ. אוּרִיאֵל עָנָהוּ בַּחֲרוֹן־אַף וּבְגִלּוּי־לֵב:
– אַךְ קוֹף עִם קוֹפִים אָנֹכִי – אָמַר.
– מוּטָב שֶׁתֹּאמַר קוֹף בֵּין חֻלְדּוֹת־בָּר אֲשֶׁר תִּמְצֶאנָה וְתִטְרֹפְנָה אוֹתְךָ – אָמַר יוֹסֵף. – צְבִיעוּתְךָ תִּגָּלֶה בִּמְהֵרָה לְעֵין כֹּל וְאָז אֶהְיֶה לִצְחוֹק בְּעֵינֵי כָּל הַקָּהָל.
כָּךְ הִתְחִילָה הַמְּרִיבָה הַשְּׁנִיָּה – חֲרִיפָה וּמָרָה יוֹתֵר מִן הָרִאשׁוֹנָה. יוֹסֵף הִלְשִׁין עַל אוּרִיאֵל בִּפְנֵי דּוֹן דְּיֶגוֹ, אֲשֶׁר רָגַז מְאֹד לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים.
– אֲנִי לֹא אֶתֵּן אֶת בִּתִּי לְקוֹף – אָמַר לְאוּרִיאֵל. – אַךְ אֲיַנְתֵּי אוֹהֶבֶת אֶת הַקּוֹף, עִנְיָנָהּ הוּא – הֵשִׁיב אוּרִיאֵל. – לֹא. עִנְיָנִי הוּא. חַי אֱלֹהִים! אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת סָב לְגוֹרִילוֹת. – וְלִי נִדְמֶה, כִּי בְּפּוֹרְטוֹ הָיִיתָ גַּם אַתָּה קוֹף – קָרָא אוּרִיאֵל, זוֹעֵף כֻּלּוֹ. – כֶּלֶב שֶׁכְּמוֹתְךָ! – צָוַח הָרוֹפֵא הַזָּקֵן וּפָנָיו נִתְעַוְּתוּ. – הַאִם אַחַת הִיא בְּעֵינֶיךָ? הַאִם עָלַי לִרְאוֹת אֶת הַנּוֹצְרִים כְּאַחַי? לֹא, לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת בִּתִּי.
אוּרִיאֵל כָּתַב אֶל אֲיַנְתֵּי. וְהִיא עָנְתָה: “רְאֵה בִּקַּשְׁתִּיךָ לְהַשְׁלִים. הַמִּלְחָמָה שֶׁאַתָּה עוֹרֵךְ מָרָה הִיא בְּיוֹתֵר. אֵין אֲנִי יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי אָבִי וּבִפְנֵי כָּל יִשְׂרָאֵל. שְׁלוֹם!”
פְּנֵי אוּרִיאֵל לָבְשׁוּ קַדְרוּת. קִמְטֵי מִצְחוֹ, אֲשֶׁר פַּעַם נָגְעוּ בָּהֶם אֶצְבְּעוֹתֶיהָ הֶעֱמִיקוּ שׁוּב. הוּא הוֹצִיא אֶת פִּתְקָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהָיְתָה שְׁמוּרָה עִמּוֹ וְקָרָא בָּהּ שֵׁנִית וּלְאַט:
“לָמָּה תַּשְׁבִּית אֶת חַיֶּיךָ בְּשֶׁל הַפְשָׁטָה סְתָם? הַאִם לֹא תוּכַל לְהַשְׁלִים?”
הַפְשָׁטָה סְתָם! הָהּ! מַדּוּעַ לֹא הָיָה בִּדְבָרִים אֵלֶּה כְּדֵי לְהַזְהִירוֹ וּלְהַעֲמִידוֹ עַל טִיבָהּ שֶׁל אִשָּׁה זוֹ? וּבִכְלָל מַדּוּעַ שָׁכַח אֶת הַחִנּוּךְ הַדּוּ־פַּרְצוּפִי שֶׁקִּבְּלָה? אִשָּׁה אָמְנָם אֵינָהּ זְקוּקָה לְחִנּוּךְ כָּזֶה – צָדַק אָז דּוֹן דְּיֶגוֹ. הַשֶּׁקֶר טָבוּעַ בְּאָפְיָם שֶׁל יְצוּרִים רוֹפְפִים אֵלֶּה. אֵין בָּהֶן נְטִיָּה לְעֶקְרוֹנוֹת; אֵין הֵן מְבִינוֹת אֶת פֵּשֶׁר הַמִּלְחָמָה הַגְּדוֹלָה אֲשֶׁר הוּא עוֹרֵךְ. דִּמְעוֹת רַחֲמִים עַל עַצְמוֹ נָזְלוּ מֵעֵינָיו. הָאֵשׁ הָעַתִּיקָה יָקְדָה בְּעוֹרְקָיו. הוּא לֹא יִכָּנַע! עַד יוֹם מוֹתוֹ יִלָּחֵם!
הוּא קָרַע אֶת פִּתְקוֹתֶיהָ וּמִיָּד נִתְעָרֵב רֶגֶשׁ שֶׁל רְוָחָה בְּרֶגֶשׁ הַמְּרִירוּת אֲשֶׁר בְּנַפְשׁוֹ. עַתָּה יָדַע כִּי עַד עוֹלָם לֹא יְמַלְמֵל שׁוּב עִם שְׁאָר הַקּוֹפִים, לֹא יִלְחַץ אֶת יְדֵיהֶם וְלֹא יַעֲשֶׂה כְּמַעֲשֵׂיהֶם. שׁוּב לֹא יַעֲזֹב אֶת שֶׁלְוַת חֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ וְאֶת בְּדִידוּתוֹ. הוּא יַמְשִׁיךְ לִחְיוֹת כְּפִי שֶׁחַי בְּמֶשֶׁךְ חֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת.
הוּא יָשַׁב לְיַד שֻׁלְחָן־הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ, אָחַז בְּעֵטוֹ וְהִמְשִׁיךְ לִכְתֹּב בְּיוֹמָנוֹ בַּמָּקוֹם שֶׁהִפְסִיק לִפְנֵי זְמַן לֹא רַב: “כָּל הָרַע מְקוֹרוֹ בִּסְטִיָּה מִן הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וּמֵחֻקֵּי הַטֶּבַע”. שָׁעוֹת רְצוּפוֹת כָּתַב, לְלֹא הַפְסָקָה. וּלְפֶתַע תְּקָפַתְהוּ הַרְגָּשָׁה שֶׁל רֵיקָנוּת, הַרְגָּשָׁה כִּי דְבָרָיו עַל הַשֵּׂכֶל וְהַטֶּבַע אֵינָם אֶלָּא הֶבֶל וָרִיק. אֶבֶן כְּבֵדָה הֵעִיקָה עַל לִבּוֹ. הוּא הִשְׁעִין אֶת רֹאשׁוֹ הֶעָיֵף וְהַכּוֹאֵב עַל שֻׁלְחָן־הַכְּתִיבָה וּבָכָה כַּאֲשֶׁר לֹא בָּכָה עוֹד מִיָּמָיו.
ז 🔗
בַּתְּחִלָּה לֹא יָדְעָה הָעֵדָה כִּי אוּרִיאֵל חָזַר לְסוּרוֹ. הַדָּבָר נִתְחַוֵּר רַק לְאַחַר שֶׁהִשְׁגִּיחוּ, כִּי קַצָּב נוֹצְרִי מֵבִיא לְבֵיתוֹ בְּשַׂר חֲזִיר. הוֹכִיחוּהוּ עַל פָּנָיו בָּרְחוֹב וּבַבַּיִת, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. זִקְנֵי הָעֵדָה דָרְשׁוּ ת
חִדּוּשׁ הַחֵרֶם, אַךְ הָרַבָּנִים הִסְּסוּ, בְּחָשְׁבָם כִּי מוּטָב לָהֶם מֵעַתָּה לְהַעְלִים בִּכְלָל עַיִן מִן הַקּוֹץ אֲשֶׁר לְיָדָם.
בְּאַחַד הַיָּמִים בָּאוּ לְאַמְשְׂטֶרְדַּם שְׁנֵי נוֹצְרִים מִלּוֹנְדוֹן וּבִקְּשׁוּ לְהִתְגַּיֵּר. בְּהַגִּיעַ לְאָזְנָם הַשְּׁמוּעוֹת עַל אוּרִיאֵל אֲקוֹסְטָא הָלְכוּ לִשְׁאֹל בַּעֲצָתוֹ. הוּא הִתְרָה בָּהֶם לְהִשָּׁמֵר מֵעֹל הָרַבָּנִים אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ לְשֵׂאתוֹ. אָז בָּאוּ הָרַבָּנִים לִידֵי הַכָּרָה, כִּי הַסְּאָה הֻגְדְּשָׁה, וְאוּרִיאֵל הָחֳרַם שֵׁנִית.
עַתָּה בָּאוּ עָלָיו שָׁנִים קָשׁוֹת עוֹד יוֹתֵר. שׁוּב רָגְמוּ אֶת בֵּיתוֹ בַּאֲבָנִים, וְשׁוּב הָיָה שְׁמוֹ לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה. עַתָּה בָּאָה עָלָיו צָרָה נוֹסֶפֶת, רָעָה מִכָּל רַע.
אָחִיו הִסִּיג לְאַט לְאַט אֶת גְּבוּל נְכָסָיו. אוּרִיאֵל לֹא הֵעֵז לְהָבִיא אֶת הַדָּבָר לִפְנֵי שִׁלְטוֹנוֹת הַמְּדִינָה, אֲשֶׁר בְּעֵינֵיהֶם הָיָה חָשׁוּד כְּכוֹפֵר בְּעִקָּר; חוּץ מִזֶּה לֹא יָדַע אֶת שְׂפַת הַמְּדִינָה וְלֹא הָיָה בָּקִי כְּלָל בַּהֲוָיוֹת הָעוֹלָם. אַהֲבָתוֹ לְאָחִיו הָפְכָה לְשִׂנְאַת מָוֶת, אֲשֶׁר גָּבְרָה וְעָצְמָה כַּאֲשֶׁר נָשָׂא לוֹ יוֹסֵף אֶת אֲיַנְתֵּי לְאִשָּׁה.
כָּךְ עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים נוֹרָאוֹת, וְאוּרִיאֵל הַבּוֹדֵד וְהַזָּקֵן בְּלֹא־עֵת חָשׁ שֶׁהוּא שׁוֹקֵעַ בְּ“מָרָה שְׁחוֹרָה”. נַפְשׁוֹ נִכְסְפָה לְחֶבְרַת אָדָם וְעַל לִבּוֹ לֹא עָלָה כְּלָל הָרַעְיוֹן לִמְצֹא לוֹ רֵעִים מִחוּץ לְמַחֲנֵה בְּנֵי עַמּוֹ.
לְבַסּוֹף הֶחְלִיט לְהַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ שׁוּב וּבִקֵּשׁ סְלִיחָה מֵאֵת רָאשֵׁי הַקָּהָל.
אַךְ הַפַּעַם לֹא קִבְּלוּהוּ בְּנָקֵל. זִקְנֵי הָעֵדָה יַחַד עִם הָרַבָּנִים חִקּוּ אֶת דַּרְכֵי־הָאִינְקְבִיזִיצְיָה הַקּוֹדְרִים, אֲשֶׁר מֵהֶם סָבְלוּ הֵם עַצְמָם לִפְנֵי שָׁנִים לֹא רַבּוֹת, וְהִמְצִיאוּ סִגּוּפִים מְשֻׁנִּים כְּאוֹת לִתְשׁוּבָה, לְמַעַן תִּהְיֶה תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הַכּוֹפֶר חֲקוּקָה עַל לֵב בְּנֵי דוֹרוֹ לְיָמִים רַבִּים.
אוּרִיאֵל הִסְכִּים לְקַבֵּל עָלָיו אֶת הַסִּגּוּפִים בְּלִי שֶׁיָּדַע מָה הֵם. יִהְיֶה אֲשֶׁר יִהְיֶה, אֵין הוּא רוֹצֶה אַף בְּיוֹם אֶחָד נוֹסָף שֶׁל בְּדִידוּת.
אֶת הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה הִכְנִיסוּ לְתוֹךְ בֵּית־הַכְּנֶסֶת הַמָּלֵא מִפֶּה לָפֶה אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כְּשֶׁהוּא לָבוּשׁ גְּלִימַת־אֵבֶל שְׁחוֹרָה וּבְיָדוֹ נֵר שָׁחוֹר. הוּא, אֲשֶׁר מִשַּׁחַר יַלְדוּתוֹ הָיָה בַּיְשָׁן וּמָלֵא אֵימַת הַצִּבּוּר, צָרִיךְ הָיָה לַעֲלוֹת עַל הַבָּמָה, לִקְרֹא מֵעָלֶיהָ קֳבָל עַם וְעֵדָה מְגִלָּה אֲרֻכָּה שֶׁל דִּבְרֵי חֲרָטָה וּלְהִתְוַדּוֹת עַל כָּל חֲטָאָיו אֲשֶׁר חָטָא, וְכֵן לְהַבְטִיחַ לִהְיוֹת יְהוּדִי נֶאֱמָן עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן. אַחַר קָרָא אַחַד הָרַבָּנִים בְּכֹבֶד רֹאשׁ מִפְּסוּקֵי תְּהִלִּים פֶּרֶק ע"ח: “וְהוּא רַחוּם יְכַפֵּר עָווֹן וְלֹא יַשְׁחִית וְהִרְבָּה לְהָשִׁיב אַפּוֹ וְלֹא־יָעִיר כָּל־חֲמָתוֹ. וַיִּזְכֹּר כִּי־בָשָׂר הֵמָּה, רוּחַ הוֹלֵךְ וְלֹא יָשׁוּב”.
הָרַב לָחַשׁ דְּבַר־מָה לְאוּרִיאֵל וְהוּא הָלַךְ לְקֶרֶן זָוִית אַחַת שֶׁל בֵּית־הַכְּנֶסֶת, פָּשַׁט אֶת כֻּתָּנְתּוֹ וְסָפַג אַרְבָּעִים מַלְקוֹת חָסֵר אַחַת בִּרְצוּעָה. אַחֲרֵי זֶה יָשַׁב לָאָרֶץ וְהֶאֱזִין לְדִבְרֵי הַתָּרַת הַחֵרֶם. לְבַסּוֹף לָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו, הִשְׂתָּרַע עַל גַּבֵּי מִפְתַּן בֵּית־הַכְּנֶסֶת, וְכָל בְּנֵי הָעֵדָה פָּסְעוּ וְעָבְרוּ עַל גּוּפוֹ. אֲחָדִים מֵהֵם בָּעֲטוּ בּוֹ בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ מִתּוֹךְ אֲדִיקוּת וַאֲחֵרִים מִתּוֹךְ רִשְׁעוּת. הַחוֹזֵר בִּתְשׁוּבָה שָׁכַב וּפָנָיו כְּבוּשִׁים בַּקַּרְקַע, בְּלִי לָדַעַת אֶת נַפְשׁוֹ; רַק בִּדְרֹךְ עָלָיו אָחִיו יוֹסֵף הִכִּיר בְּצַעֲדוֹ וּבִנְשִׁימָתוֹ, מִי הוּא מוּג־לֵב זֶה, הַדּוֹרֵך עָלָיו גַּם הוּא.
כְּתֹם כָּל בְּנֵי הָעֵדָה לַעֲבֹר עָלָיו, קָם אוּרִיאֵל וְיָצָא אַף הוּא מִבֵּית־הַכְּנֶסֶת בְּלִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.
בְּנֵי הָעֵדָה, שֶׁעָמְדוּ קְבוּצוֹת־קְבוּצוֹת עַל גֶּשֶׁר־הַיְאוֹר וְשׂוֹחֲחוּ עַל הַמַּחֲזֶה הָאָיֹם, סָרוּ הַצִּדָּה מִתּוֹךְ חֲרָדָה בְּעָבְרוֹ עַל פְּנֵיהֶם. כְּסַהֲרוּרִי עָבְרָה הַדְּמוּת הַזָּרָה, כְּתֵפֶיהָ זְקוּפוֹת, רֹאשָׁהּ מוּרָם מִתּוֹךְ יְהִירוּת רַבָּה, נְחִירֶיהָ מַרְתִּיתִים, אַךְ פָּנֶיהָ – כִּפְנֵי הַמֵּת. בְּנֵי הָאָדָם לֹא רָאוּהוּ שׁוּב. סָגוּר וּמְסֻגָּר הָיָה בַּחֲדַר־עֲבוֹדָתוֹ. עָבַד יוֹמָם וָלַיְלָה מִתּוֹךְ קְדַחְתָּנוּת וְכָתַב אֶת תּוֹלְדוֹת חַיָּיו. “דֻּגְמַת חַיֵּי אָדָם”, קָרָא לַסֵּפֶר מִתּוֹךְ חֲשִׁיבוּת טְרַגִית. לֹא הָיָה בּוֹ זֵכֶר לְמַה שֶׁאֲנָשִׁים קוֹרְאִים חַיֵּי אָדָם. הָיְתָה בּוֹ הַרְצָאָה יְבֵשָׁה שֶׁל דֵּעוֹתָיו הַמָּפְשָׁטוֹת, שֶׁל הִתְקַדְּמוּתוֹ וְהִתְקָרְבוּתוֹ לְהַשְׁקָפוֹת רְחָבוֹת יוֹתֵר, לַגִּלּוּי הַגָּדוֹל כִּי “כָּל הָרַע מְקוֹרוֹ בִּסְטִיָּה מִן הַשֵּׂכֶל הַיָּשָׁר וּמֵחֻקֵּי הַטֶּבַע”. הוּא גַּם הִתְקִיף הַתְקָפָה מָרָה אֶת הַיַּהֲדוּת וְרַבָּנֶיהָ: “אִלּוּ הָיָה יֵשׁוּ מוֹפִיעַ שֵׁנִית הָיוּ מוֹקִיעִים אוֹתוֹ שׁוּב עַל צְלָב”
כְּסִּכּוּם נִסְיוֹנוֹת־חַיָּיו בִּקֵּשׁ מִכָּל אָדָם לֶאֱהֹב אֶת רֵעֵהוּ בַּאֲשֶׁר אָדָם הוּא, וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁכֵּן צִוָּה הָאֱלֹהִים.
הָאֲמִתּוֹת אֲשֶׁר בַּיַּהֲדוּת וּבַנַּצְרוּת לֹא מִפִּי הַגִּלּוּי מִשָּׁמַיִם בָּאוּ כִּי אִם בַּדָּת הַטִּבְעִית יְסוֹדָם. הָאַהֲבָה קָדְמָה לְמֹשֶׁה; הִיא מְקַשֶּׁרֶת אֶת בְּנֵי הָאָדָם זֶה לָזֶה, וְאִלּוּ תּוֹרַת מֹשֶׁה מַרְחִיקָתָם זֶה מֵעַל זֶה; הָרִאשׁוֹנָה מְבִיאָה אַחְדּוּת וְאַחֲוֶה בְּקֶרֶב הַחֶבְרָה הָאֱנוֹשִׁית, וְהַשְּׁנִיָּה – מָדוֹן וּמְרִיבָה.
עֲבוֹדַת־חַיָּיו הָלְכָה וְקָרְבָה אֶל קִצָּהּ. גַּם מִלְחַמְתּוֹ הַאֲרֻכָּה בָּרַבָּנִים הָלְכָה וְנִגְמְרָה. "תְּעוּדָתִי בַּחַיִּים נַעֲלָה מִתְּעוּדָתָם הֵם כְּהִתְעַלּוֹת הָאֱמֶת עַל הַשֶּׁקֶר; הֵם מְאַחֲזִים אֶת הָעֵינַיִם לְמַעַן יוּכְלוּ לִגְזֹל ת
הָאָדָם וּלְשַׁעְבְּדוֹ, וְאִלּוּ אֲנִי טוֹעֵן בְּשֵׁם הָאֱמֶת וּמוֹדֶה בַּזְּכֻיּוֹת הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁל כָּל אָדָם, הַזַּכַּאי – בַּאֲשֶׁר הוּא אָדָם – לִחְיוֹת בִּרְוָחָה כָּרָאוּי לִגְאוֹן טִבְעוֹ, חָפְשִׁי מֵעֹל אֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת וְטִקְסֵי שָׁוְא".
תַּפְקִידוֹ נִגְמַר. הוּא הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת קֻלְמוֹסוֹ, אָחַז בְּאֶקְדָּחוֹ וְהִתְיַצֵּב עַל יַד הַחַלּוֹן לְחַכּוֹת לְאָחִיו יוֹסֵף, כְּמַעֲשֵׂהוּ לִפְנֵי הִתְפַּיְסוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה עִם הַקָּהָל.
יָמִים רַבִּים עָבְרוּ. לְבַסּוֹף, בְּצָהֳרֵי יוֹם אֶחָד, הוֹפִיעַ יוֹסֵף, אַךְ דָּנִיּאֵל בְּנוֹ הָיָה אִתּוֹ. אוּרִיאֵל הִנִּיחַ מִיָּדוֹ אֶת אֶקְדָּחוֹ, כִּי אָהוֹב אָהַב אֶת הַיֶּלֶד. וְשׁוּב חִכָּה. שׁוּב נִרְאָה יוֹסֵף, הַפַּעַם בְּחֶבְרַת אֲיַנְתֵּי. אוּרִיאֵל הוֹסִיף לְחַכּוֹת.
בַּפַּעַם הַשְּׁלִישִׁית עָבַר יוֹסֵף לְבַדּוֹ. לֵב אוּרִיאֵל נִתֵּר בְּקִרְבּוֹ מֵרֹב שִׂמְחָה. הוּא כִּוֵּן אֶת אֶקְדָּח
וְיָרָה בְּאָחִיו. הֵד הַיְּרִיָּה נִשְׁמַע בְּכָל הַשְּׁכוּנָה, אַךְ יוֹסֵף לֹא נִפְגַּע וּבָרַח עַל נַפְשׁוֹ.
הָאֶקְדָּח נִשְׁמַט מִיַּד אוּרִיאֵל, אֲשֶׁר קִבֵּל אֶת כִּשְׁלוֹנוֹ בְּהַכְנָעָה שֶׁל יֵאוּשׁ. – אֵין צֶדֶק בָּעוֹלָם! – רָטַן. – מָה אֲפוֹרִים הַשָּׁמַיִם! מַה קַּר וְקוֹדֵר עוֹלָם זֶה! הוּא נִגַּשׁ לַדֶּלֶת וְסָגַר אֶת הַבְּרִיחַ. אַחַר לָקַח בְּיָדוֹ אֶת הָאֶקְדָּח הַשֵּׁנִי. עֵינוֹ נִתְקְלָה בְּאוֹת “ג” הַחֲקוּקָה עָלָיו. גַּבְרִיאֵל! גַּבְרִיאֵל! כַּמָּה זִכְרוֹנוֹת הֶעֱלָה שְׁמוֹ הַקּוֹדֵם עַל לִבּוֹ! דְּמָעוֹת הֵצִיפוּ אֶת עֵינָיו. וּמַדּוּעַ שִׁנָּה אֶת שְׁמוֹ לְאוּרִיאֵל? גַּבְרִיאֵל! גַּבְרִיאֵל! הַאִם הָיָה זֶה קוֹל אִמּוֹ הַקּוֹרֵא אֵלָיו, כְּפִי שֶׁהָיְתָה קוֹרֵאת לוֹ בְּפוֹרְטוּגַל זְרוּעַת הַשֶּׁמֶשׁ וְהַטּוֹבַעַת בִּגְפָנִים וּבְזֵיתִים?
עָיֵף וְיָגֵעַ מִנַּפְתּוּלֵי הָעוֹלָם הַזֶּה, זָקֵן בְּלֹא־עֵת, מְנֻצָּח וּמֻשְׁפָּל בַּמִּלְחָמָה הַאֲרֻכָּה, מְיֻאָשׁ מִמְּצֹא צֶדֶק בָּאָרֶץ מִתַּחַת אוֹ בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל, נִשְׁעַן אוּרִיאֵל עַל גַּבֵּי שֻׁלְחָן הַכְּתִיבָה שֶׁלּוֹ וְהִצְמִיד אֶת פִּי הָאֶקְדָּח הַקַּר לְמִצְחוֹ. קוֹל יְרִיָּה נִשְׁמַע, וְאוּרִיאֵל נָפַל מֵת – עַל פְּנֵי הַדַּפִּים הַפְּתוּחִים שֶׁל “דֻּגְמַת חַיֵּי אָדָם” שֶׁלּוֹ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.