¹

 

מבוא    🔗

ארץ־ישראל נמצאת בגבול הדרומי של איזור גידול תפוח־העץ, העובר בקו־רוחב צפוני 30°–31. עובדה זו קובעת, שאין הצלחת התפוח בטוחה בכל אזורי־הארץ ורק צירוף תנאים אקלימיים הנוחים לו הוא המאפשר גידול זה. ואמנם מגדלים את התפוח בכמה מחלקי־הארץ; כמחצית־המטעים מרוכזת בעמק־יזרעאל ובעמק־החולה, בערך שליש מפוזר לאורך שפלת־החוף, והשאר – על גבעות והרים בגובה של שלוש מאות עד אלף מטר מעל פני־הים.

עם התפתחות מטעי־התפוחים הופנתה תשומת לבם של המגדלים והמשווקים להבדלים שבין הפירות הגדלים באזורים השונים. בעיקר בולט ההבדל בין פירות־השפלה ופירות־ההרים, עם כל מה שהם בני אותם הזנים.

במחקר זה הוצבה לפנינו המטרה להשוות את התכונות של פרי־התפוח הגדל בשפלה ובהר, על ידי בדיקות המראה החיצוני, המבנה הפנימי, ההרכב החימי ועצמת־הנשימה.

בהבדלים שבין פרי־התפוח הגדל באזורים שונים נתקלו כבר החוקרים שוֹ ופיליפס בחקרם את השפעת האקלים על אבות פרי־התפוח. שוֹ קובע, כי לטמפרטורה הקיצית יש השפעה על טיב הפרי, צורתו וצבעו. לדעתו נגרמים שינויים בפרי בזמן שהוא גדל בתנאי טמפרטורה שונה מן הטמפרטורה האופטימלית לאותו זן. לדעתו גורמת גם סטייה קטנה של°F. 2 מן הממוצע להבדלים בפרי. שֶנדלר מבקר את גישתו של שוֹ וטוען, שגורם אקלימי בודד כטמפרטורה איננו מספיק להסברת־השינויים. לפי דעתו יש לבודד את הגורמים ולחקור את השפעתו של כל אחד מהם בפני עצמו.

כיוון זה נתקבל על החוקרים הרבים המטפלים בנושא זה. קולדוֶל עוקב אחרי השינויים החימיים בפרי במקום אחד במשך שנים מספר ומוצא התאמה בין כמות הסוכרים והחומצה ובין ההארה, המתבטאת במספר הימים הבהירים בעונה. את הגורמים ליצירת צבע־הפרי על ידי ריכוז האנטוציאן חוקרים אובֶרטון, ארתור ואחרים ודעותיהם תובאנה להלן.

מבנהו הפנימי של הפרי שימש מוצא להבנת כמה מתכונותיו. קומינגס ולומבַּרד מוצאים במבנה ההיסטולוגי, בעובי־הדפנות ובגודל־התאים את פשר הקושי של הפרי וסיבת עמידתו בפני לחץ.

ההרכב החימי והיחס בין חמרי המלאי שבפרי נחקרו על ידי חוקרים רבים. שוֹ מוצא התאמה בין יחס הסוכרים לחומצה ולטעם־הפרי. אלן חוקר את השינויים החימיים בזמן הבשלתו של הפרי בהתאם לשינויים החלים בקושי ובצבע. אֶסקיו בודק את השינויים בהרכב במשך התפתחות הפרי. חוקרים מסויימים דנים במרכיבים הבודדים של הפרי. מַרקלי וסַנדוֹ קובעים את הרכב הקוטיקולה והַלר ואחרים בודקים את התרכבות הפקטיות שבפרי.

על יסוד העבודות השונות על מבנה התפוח והרכבו מתפתח מחקר המטפל בתכונות הפרי בקשר לשתי בעיות מעשיות והן: א) קביעת מצב הבשלתו של הפרי, המתאים ביותר לקטיף; וב) איסום הפרי והתאריכים הקשורים בו.

על יסוד השינויים החימיים בשעת ההבשלה ואחריה קובעים מַגנס ועוזריו את המבחנים, כגון בדיקת־לחץ וקביעת־הצבע, כאינדיקטורים המיוחדים לכל זן.

בבעיית איסום־הפרי נתקלו החוקרים בקשיים מחוסר ידיעות על התהליכים המתהווים בפרי מהבשלתו עד כמישתו. נעשו מחקרים פיזיולוגיים שתוצאותיהם המעשיות איפשרו את איסום־הפרי לזמן ארוך בתנאים אופטימליים. במרכזן של העבודות הללו עומדים חילוף החמרים שבפרי הנמצא באיסום ונשימתו.

עוד בשנת 1913 מודד היל את נשימת הפרי באטמוספירות שונות של חמצן, מימן וחנקן. מגנס ודיהל מודדים את עצמת הנשימה בטמפרטורות שונות, בהתאם לשינויים החימיים החלים בפרי. אֶזֶל וגֶרדהרד מחפשים את הקשר שבין הנשימה והאנזימים – קטלזה ואוכסידזה, אולם אין הם מוצאים התאמה ברורה.

במחקרים יסודיים ורב צדדיים שנעשו על ידי האסכולה האנגלית המתרכזת מסביב למכון המחקר בקמברידג' (Low temperature station for research) הושגו תוצאות מושלמות. ארצ’בלד חוקר באופן שיטתי את השינויים החימיים החלים בפרי. קיד וּוֶסט עורכים נסיונות בנשימת הפרי והשפעת גזים שונים על הנשימה. בבדיקות שנעשו במשך כל תקופת גידולו של הפרי קיבלו את עקומת הנשימה האפיינית לפרי־התפוח. לפי עקומה זו חלה במהלך הנשימה של הפרי ירידה קטנה בעצמת־הנשימה אחרי הקטיף, אחריה באה עלייה חזקה לשיא (climacteric) ואחריו ירידה אטית עד הכמישה המסיימת את חיי־הפרי. כן נמצאו שינויים בעמילן, חומצה ופרוטופקטין, המתאימים לכל תקופה בחיי־התפוח. הוּלם מוצא קשר בין עצמת הנשימה וכמות החלבון בפרי. סמית מוצא קשר בין הנשימה וההשתמרות ובין המבנה האנטומי של הפרי.

הנשימה וההשתמרות הן הנושא של עבודותיהם של פיליפס, הקובע את עקומת הנשימה של הזן מק’אינטוש, ושל שוֹ, החוקר את הנשימה במשך ההתפתחות של הפרי בזן יונתן.

בארץ־ישראל נעשו גישושים הראשונים בבעיות אלו. נערכו נסיונות איסום של זנים שונים מאזורי־הארץ השונים, על ידי כרמון, פרלברגר ורייך. נבחנה השתמרוּת הפרי ובלטה העובדה, שהפרי הגדל בהר משתמר יותר יפה וכן גם זמן ממושך יותר מאשר הפרי הגדל בשפלה. עובדה זו שימשה יסוד לעבודה שלפנינו – ובעיקר לחלק הפיזיולוגי שבה.

 

דיון    🔗

הבדיקות שנעשו בפרי־התפוח הגדל באיזור ההר והשפלה הראו הבדלים ניכרים מכמה בחינות. את ההבדלים החיצוניים, שהיו ידועים למגדל, בקוים כלליים, אשר שימשו מוצא לעבודתנו, קבענו ביתר דיוק ובאופן כמותי והגענו להבדלים במבנה הפנימי, בהרכב החימי ובעצמת־הנשימה.

מבחינה משקית יכולות התוצאות של בדיקתנו לשמש בסיס להערכת הטיב היחסי של פרי־התפוח הגדל בשני האזורים השונים. עם זה דורשים ההבדלים שנתקבלו הסבר מסויים, וזאת ננסה לעשות על ידי דיון בתהליכים הפיזיולוגיים, על רקע גורמי האקלים והסביבה, השונים בשני המקרים.

בהערכת טיב־הפרי במובן המשקי מצטרפים שלושה גורמים: א) המראה החיצוני, שערכו בשיווק הוא הגורם המשפיע על עין־הקונה; ב) הטעם, הקובע את הדרישה של הפרי בשוק; וג) ההשתמרות באיסום, הקובעת את איזון־השיווק, אורך־העונה, ועל ידי כך את יציבות־המחיר.

בכל שלושת הגורמים הללו עולה פרי־ההר על פרי־השפלה.

המראה החיצוני של הפרי ההררי מושך את עין־הקונה בצבעו האדום האינטנסיבי והמבריק.

את הסיבה להגברת הצבע בפרי־ההר יש לחפש בגורמים הנוחים ליצירת האנטוציאן. אוברטון תולה את התפתחות האנטוציאן בריכוז הסוכר בתא, ומוכיח זאת על ידי הזנה מלאכותית בסוכרים. בריכוז הסוכר הגבוה פי שניים בפרי־ההר – שעל גורמיו נדון להלן – נוכל לראות את אחד הגורמים החשובים לריבוי האנטוציאן.

ארתור מוצא זירוז ביצירת האנטוציאן בהשפעת קרניים אולטרה־סגולות על ידי הארה מלאכותית. גם לדעה זו נמצא סמוכין בפירות שלפנינו, אם נקח בחשבון את עצמת ההקרנה של הקרניים האולטרה־סגולות, שהיא גדולה יותר בהרים, לפי המדידות של אשבל, שהבאנו לעיל. גם עבודותיו של מגנס ופלצ’ר מאשרות את השפעת הקרניים האולטרה־סגולות על יצירת האנטוציאן.

לדעתו של פלינט, הקושר את יצירת האנטוציאן בטמפרטורות נמוכות, נמצא ראייה בהקבלה שבין הצבע והטמפרטורה הממוצעת המינימלית באיזור־ההר, שהבאנו לעיל, אולם אין הוכחות מספיקות לכך. ייתכן שאין הטמפרטורה מופיעה כאן כגורם ישיר; מסתבר שלפנינו השפעת הטמפרטורה בעקיפין על עצמת־הצבע על ידי הגדלת ריכוז־הסוכרים.

בזמן שצבע־הפרי הוא גורם חשוב בשיווק, אין חשיבות מעשית להבדלים בתבנית־הפרי, השונה בשני אזורי־הגידול בזנים דלישיס ויפי־רומא. אולם יש חשיבות בשינויי־הצורה החלים בפרי מבחינה פומולוגית־סיסטמטית ומבחינה אקולוגית.

בין הראשונים שציינו את ההבדלים בצורת־הפרי הזכרנו כבר את שוֹ. החוקרים הנתקלים בשינויים בולטים בצורת־הפרי בן אותו זן, קובעים, כי האקלים בכללו גורם לשינוי זה. נוכחנו, כי יש מן האמת בהנחה כללית זו מתוך הסתכלות בתפוחים המבשילים בשפלה במקרים מסויימים בחדשי־החורף, מפריחה סתוית. פירות אלה מתקרבים בצורתם המארכת ובצבעם האדום האינטנסיבי לפירות הרגילים הגדלים בהר.

שנדלר חושב, שהטמפרטורה גורמת לשינויים בצורת הפרי. בדיונו על התופעה כי בצפון ארצות־הברית מארכים הפירות יותר מאשר באזורים המרכזיים והדרומיים, הוא מנסה למצוא התאמה בין השינויים בצורה ובין הטמפרטורות של שלושת השבועות שאחרי החניטה. הנתונים שלנו אינם מאשרים דעה זו, כיון שההבדלים בצורה קיימים אצלנו רק בזנים הנקטפים מאוחר בעונה. בזנים אסטרחן־אדום ואין־כמוהו, הנקטפים מוקדם בעונה, אין לראות כל הבדל בצורה למרות מה שהחניטה של זנים אלה חלה בזמן אחד עם הזנים המאוחרים. הלא גם הפירות הסתויים שבשפלה, שהזכרנו לעיל, חונטים בסתיו בתנאים שאינם שונים בהרבה מתנאי החניטה האביבית. מסתבר, איפוא, שהשינוי בצורתם נגרם על ידי תנאי האקלים בחלק המאוחר יותר בתקופת־חייהם.

קשה יותר היא הערכת הגורם השני בשיווק: הטעם, כיון שהוא סובייקטיבי במידה רבה. ההרכב החימי יכול לשמש יסוד להערכה אובייקטיבית כמותית, כאחד מגורמי הטעם.

אם נמיין את פירות ההר והשפלה לפי שיטת מיונו של שוֹ, המבוססת על היחס של הסוכרים לחומצה, לא נקבל הבדלים באותו הזן הבא משני מקומות־הגידול, כפי שהראינו לעיל. אולם אנו צריכים להשתמש בקנה־מידה נוסף ולהביא בחשבון את כמויותיהם המוחלטות של הסוכרים והחומצות, אלו המביעות את עצמת־הטעם. לפי קנה־מידה זה יש לו לפרי ההררי טעם חזק יותר, או שהוא דומה בסוג לטעמו של פרי־השפלה.

נוסף לטעם יש גם בריחניותו של הפרי שבהר להגדיל את ערכו, שכן היא חזקה יותר מזו של פרי השפלה, ונובעת, כנראה, מריכוז גדול יותר של התרכבות הריחניות, שהן ברובן אמילים של חומצות אורגניות.

לשם הבנת השינויים בהרכב החימי נשקול את השפעת האקלים והסביבה על התהליכים הפיזיולוגיים השונים החלים בתפוח.

מסתבר, שיש מספר גורמים אקלימיים המשפיעים על הצטברות החומר היבש בפרי־ההר במידה מרובה יותר מאשר בפרי־השפלה.

נבחן קודם את הגורמים הקובעים את משק המים בתפוח מבחינת השפעתם על ריכוז החומר היבש. הלחות היחסית, הנמוכה בהר פי שניים מאשר בשפלה, גורמת להתאדות חזקה יותר. לעומת זאת פועלת הטמפרטורה הנמוכה יותר בהר בכיוון הפוך ומקטינה את ההתאדות. והנה, מחוסר נתונים כמותיים על צירוף שני הגורמים הנגדיים הללו נאלצים אנו להזניחם.

ייתכן שמידת אספקת המים מן הקרקע היא הקובעת במקרה שלפנינו יותר מאשר מידת הפסדם. בבחירת הדוגמה אמנם השתדלנו למנוע הבדלים הנובעים מאספקת־מים שונה ולשם כך קיבלו עצי־ההר, הגדלים בעל כרגיל, תוספת של חמישים ממ“ע לדונם בעונת הקייץ. אך תוספת זו, גם בצירוף העודף של המשקעים המרובים יותר בהר, איננה יכולה להשוות את אספקת־המים בהר לעומת זו שבשפלה, שבה קיבלו העצים כ־500 ממ”ע מים לדונם במשך עונת־הקיץ.

כיון שההפרש של החומר היבש נזקף בעיקר על חשבון הסוכרים, שכמותם בפרי־ההר כפולה בהשוואה לפרי־השפלה, יש לגורמי האקלים והסביבה הנוחים להטמעה השפעה מכרעת. יש מספר גורמים המשתלבים באיזור־ההר ומאפשרים יצירה של סוכרים וכן צבירה מוגברת שלהם. עצמת־האור, החזקה יותר בהר, כפי שהראינו לעיל, מגבירה את ההטמעה. לעומת זאת, הפסדי הסוכרים של העץ הנגרמים על ידי הנשימה נמוכים בהר ביום ועוד יותר בלילה בגלל הטמפרטורות הנמוכות יותר. ואילו בשפלה מצינו, כי נוסף על העובדה כי עצמת־הקרניים חלשה יותר, הנה יש הפסדים גדולים בנשימה בגלל הטמפרטורות הגבוהות. בשיטה זו של הסברת הריכוז הגדול של סוכרים בפרי ובעיקר בתלותו בגורם־האור המשפיע על ההטמעה, נוקט גם קוֹלדול החוקר את ההבדלים בהרכב־הפרי המתאימים לשינויים האקלימיים שבין שנה לשנה באיזור אחד. התוצאה הסופית של השפעת שני הגורמים שהזכרנו – האור והטמפרטורה – היא הצטברות־סוכרים יותר גדולה בפרי־ההר מאשר בפרי־השפלה. מצטרף לזה גורם שלישי – ההשקאה – המשפיע בעקיפין. העץ המושקה בשפלה מחדש את גידולו במשך כל הקיץ ועל כן נודד חלק ניכר של הסוכרים לחלקי־הצמח הצעירים, ואילו בהר נפסק הגידול בקיץ ותוצרי־ההטמעה יכולים להצטבר בפרי.

עם ריכוז הסוכרים הפשוטים בפרי־ההר, קשורה גם עליית אחוז הסוכרים המורכבים, כגון התאית. בהפרשים של התאית שבין פרי־ההר לפרי־השפלה נמצא אישור לדעתו של שנדלר, הסובר שעם גידול ריכוזו של המונו־ודי־סכרידים גדל גם ריכוז הפולי־סכרידים הנוצרים על ידי סינתיזה של מולקולות הסוכר הפשוט, הוא מבסס דעה זו על העובדה, שבפרי הגדל באזורים המערביים של ארצות־הברית, שבהם ההטמעה חזקה יותר, דפנות התאים שבפרי עבים יותר מאשר בפרי הגדל באקלים ממוזג במזרח ארצות־הברית. ייתכן שהתוצאה הכמותית של כמות התאית, שקיבלנו מבדיקת פרי־ההר, נובעת מן ההבדל שבעובי־הדפנות. דבר זה לא אושר על ידי הסתכלויותינו המיקרוסקופיות, אך אלה היו מוגבלות לאיזור הקרוב ביותר לקליפה בלבד. על סמך המבנה של האיזור הזה אפשר להגיד, שייתכן כי אחוז־התאית הגדול יותר בפרי־ההר נובע ממספרן הגדול יותר של שכבות ההיפודרמיס בפרי־ההר מאשר בזה של השפלה. תאי־ההיפורדמיס הקטנים יותר מתאי־הציפה מגדילים את כמות הדפנות על יחידת המשקל של הפרי.

הגורם השלישי הקובע את ערך הפרי הוא ההשתמרות. לשם הבאת הפרי לשווקים רחוקים ממקום גידולו דרושה העמידה בפני הטלטול ולשם הארכת העונה דרושה השתמרות באיסום במשך זמן מכסימלי.

גם מבחינה זו של ההשתמרות ההערכה היא לטובת פרי־ההר. המבנה הפנימי של איזור־הקליפה חזק יותר בפרי־ההר מאשר בזה של השפלה. ייתכן כי מספר שכבות־ההיפודרמיס המרובות בפרי־ההר יותר מאשר בפרי־השפלה משפיע כמגן חזק יותר על הציפה.

תוצאות בדיקותינו, ובעיקר של עצמת־הנשימה וריכוז־הסוּכרים, מסייעות גם לידיעות הראשונות על איסום התפוחים בארץ־ישראל, אשר הראו את השתמרות פרי־ההר כטובה יותר מזו של פרי־השפלה.

אורך חיי־הפרי – ועל ידי זה ההשתמרות – קשור במידה מרובה בנוכחות חומר לנשימה ומכאן שהוא נקבע על ידי שני הגורמים הללו: הסוּכרים ועצמת־הנשימה ההורסת אותם. נדון, איפוא, בהשפעת שני הגורמים הללו על תוצאות בדיקותינו.

עצמת־הנשימה שמצאנו מתקרבת לזו שנמצאה בעבודות אחרות. יש רק לתקן את התוצאות בעבודות הללו, כיון שאלו נתקבלו בטמפרטורות נמוכות (°C.12–18) על ידי הכפלה בגורם Q10 כדי שיתקרבו לערכים שלנו, אשר נתקבלו בטמפרטורה גבוהה יותר (30°). (הגורם Q10 נקבע על ידי קיד ובפרי־התפוח הוא שווה ל־2.2–3.2).

בהשוואת כמויות ה־CO2 הנפרשות על ידי הפירות של שני אזורי־הגידול מצאנו שעצמת־הנשימה בפרי־ההר נמוכה יותר מאשר בפרי־השפלה. תופעה דומה לזו נמצאת בנסיונותיהם של אזל וגרהרד. בעבודתם רואים, לפי עקומות הנשימה של פרי, הנלקח במקרה מאזורים בגבהים שונים מעל פני־הים, כי בתקופת־ההבשלה יש לפרי הבא מן האיזור הגבוה עצמת־נשימה נמוכה יותר מאשר לפרי האיזור הנמוך.

ארצ’בּולד רואה את ריכוז החלבון בריקמת־הפרי כגורם הקובע את עצמת־הנשימה. בפרי, שאחוז־החלבון גבוה יותר, עצמת־הנשימה גדולה יותר, ולכן נהרסים חמרי־המלאי שלו במשך זמן קצר יותר. קשר זה שבין הנשימה והחלבון שאושר גם על ידי קיד מורה, כי הפלסמה – והחלבון הוא מרכיבה העיקרי – היא הגוף הנושם בתא. גם הוּלם, שמצא התאמה בין כמות החנקן ועצמת־הנשימה של פרי־התפוח, מאשר דעה זו.

התאמה זו נמצאת גם בעבודתנו. מצאנו שכמות ה־CO2 הנפרשת מיחידת־חלבון שווה בפירות שני האזורים, ומכאן שבפרי־ההר, שריכוז־חלבון ברקמתו נמוך יותר, גם הנשימה אטית יותר מאשר בפרי־השפלה, שריכוז־החלבון שברקמתו גבוהה יותר באופן יחסי.

כגורם שני בנשימה הזכרנו את ריכוז־הסוּכרים. הַיינס וארצ’בולד קבעו, שהריכוז הגבוה של סוכרים מאריך את חיי פרי־התפוח. נמצא כמו כן ש“מות” התפוח (breakdown) בא כתוצאה מגמר מלאי הסוכרים הניתנים לפירוק על ידי נשימה. מסתבר, איפוא, שבה בשעה שהפלסמה מהווה את הגוף הנושם מהווים הסוכרים את חומר המלאי הדרוש לתהליך־הנשימה.

לפי דעה זו נמצא התאמה בין תוצאותינו ובין מה שידוע על השתמרות פרי־התפוח בארץ־ישראל. ייתכן, שהריכוז הגדול של סוּכר בפרי הגדל בתנאי ההר הוא אחד הגורמים החשובים בהשתמרותו הטובה יותר. כיון שמלאי־הסוּכרים גדול יותר בפרי־ההר מסתבר שתהליך־הנשימה יכול להימשך זמן רב יותר, – זאת אומרת, שהוא משתמר במצב טוב במשך זמן ארוך, אבל מותו של הפרי בשפלה יקדים לבוא ברגע שיאזלו הסוּכרים, שכן מלאי־הסוּכרים שלו קטן יותר.

אם נצרף את שני גורמי־ההשתמרות – את עצמת־הנשימה ואת ריכוז־הסוּכרים – נוכל לסכם:

פרי־ההר מצטיין בשתי התכונות החיוביות להשתמרות: במתכונת־החלבון הנמוכה, המקטינה את עצמת־הנשימה, ובריכוז־הסוכרים הגבוה, המאריך את חיי־הפרי. ולעומתו תצויינה בפרי־השפלה התכונות השליליות להשתמרות, – היינו, מתכונת־החלבון הגבוהה, המגדילה את עצמת־הנשימה, וריכוז־הסוכרים הנמוך, המקצר את חיי־הפרי.

אמנם יש לציין, כי בדיקת־הנשימה נעשתה בזן אחד בלבד והוצאת מסקנות כלליות תהיה אפשרית רק אחרי אישור תופעות דומות בשאר הזנים.

התוצאות המוכיחות את עליונותו של פרי־ההר על פרי־השפלה יכולות לעודד את הרחבת שטחי־ התפוחים בהרים.

פרי־השפלה, שטעמו טוב, יכול לשמש לאספקה הרגילה בעונת־הקטיף ואחרי איסום קצר. לעומתו ישמש פרי־ההר לאספקה מיד כפרי בעל טיב מעולה ולאיסום לזמן ארוך.

אם השוק יעריך את התכונות הללו, – דבר שיתבטא במחיר־הפרי – כי אז תעלה הרנטביליות של מטעי־התפוח בהר. המחיר הגבוה ישמש פיצוי בעד היבולים הנמוכים בהר, בגלל חוסר מי־השקאה, לעומת היבולים הגבוהים בשפלה.

 

סיכום    🔗

בארבעה זנים של תפוחים נעשו בדיקות להשוואת התכונות של הפרי הגדל בארץ־ישראל באיזור־ההר ובאיזור־השפלה.

פרי־התפוח הגדל בהר נמצא שונה מזה שבשפלה במראהו החיצוני, במבנהו הפנימי, בהרכבו החימי ובעצמת־נשימתו.

א) פרי ההר הוא בעל צורה מארכת וצבע אדום אינטנסיבי יותר ועל פני שטח גדול יותר מפרי־השפלה;

ב) שכבת־ההיפודרמיס עבה יותר בפרי־ההר, אולם שכבת הקוטיקולה שווה בעבייה לזו שבפרי־השפלה;

ג) האחוזים של חומר יבש, חומצה, סוּכרים, תאית ואפר גדולים יותר בפרי־ההר;

ד) אחוז־החלבון נמוך יותר בפרי־ההר מאשר בפרי־השפלה;

ה) עצמת הנשימה נמוכה יותר בפרי־ההר מאשר בפרי־השפלה;

נדונה השפעת גורמי האקלים והסביבה על התהליכים הפיזיולוגיים של עץ־התפוח, הגורמים להתהוות ההבדלים הנ"ל.

נבחנה השפעת ההבדלים של התכונות על הערך המשקי של הפרי.

נקבע, שהפרי ההררי עולה על פרי־השפלה מבחינת איכותו, בגלל מראהו, ריחניותו, טעמו והשתמרותו באיסום לזמן ארוך.

 

ביבליוגרפיה    🔗

Allen, F. W. (1932). Physical and chemical changes in the ripening of deciduous fruits. Hilgardea, 6:13.

Archbold, H.K. (1925). The nitrogen content of stored apples. Annal, Bot., 39:97–107.

Archbold, H.K. (1932). Chemical studies in the physiology of apples. XII. Annal. Bot., 46: 541–552.

Arthur, J. M. (1932). Red pigment production in apples by means of artificial light sources. Contr. Boyce Tompson Inst., 4.

Askew, H.O. (1935). Changes in the chemical composition of developing apples. Jour. Pomol., 13: 232–246.

Caldwell, J.S. (1928). Chemical composition of apple juices as affected by climatic conditions. Jour. Agr. Res., 36:289–365.

Chandler, W.H. (1925). Fruit growing, cf. 587–590, N.Y.

Chandler, W.H. (1944). Deciduous orchards, Ed. Henry Kimpton, U.S.A. cf. 95–97, 105, 279–281.

Cummings, M.B. & Lombard, P.M. (1915). Farm apples storage. Vt. Agr. Exp. Sta. Bul. 186.

Ezel, B.D. & Gerhard, F. (1938).. Respiration and oxidase and catalase activity of apple and pear fruits. Jour. Agr. Res., 56:355–386.

Fletcher, L.A. (1929). A preliminary study of the factors affecting the red colour of apples. Proc. Am. Soc. Hort. Sc. 1929. 191–196.

Flint, L.H. (1937). Note on quality of light and temperature in relation to the development of anthocyanin. Am. Jour. Bot., 24.

Haller, M.H. (1929). Pectic constituents of apples. Jour. Agr. Res., 39:793–746.

Haynes, D. & Archbold, H.K. (1928). Chemical studies in the physiology of the apple. Annal. Bot., 42:965–1017.

Hill, G. (1913). Respiration of fruits. N.Y. Cornell Agr. Exp. Sta. Bul. 330.

Hulme, A.C. & Smith, W.H. (1938). A relationship between protein content and rate of respiration in the cell of the apple. Dept. Sc. & Ind. Res. Food Inv. Bd. Rep., 1938, 127–128.

Kidd, F., West, C. & Brigges, G. E. (1921) A Quantitative analysis of the growth of Helianthus annuus. Proc. Roy. Soc., B:92.

Kidd, F., & West, C.(1936) Temperature and duration of life of apples. Dept. Sc. & Ind. Food Inv. Bd. Rep., 1935, 97–102.

Kidd, F., & West, C. (1945). Respiratory activity and duration of life of apples. Plant Phys., 20:467–504.

Magness, J.R. & Diehl, H.C. (1924). Physiological studies on apples in storage. Jour. Agr. Res., 27:1–38.

Magness, J.R. (1926). The ripening, storage and handling of apples. U.S.D.A. Dept. Bul., 1406.

Magness, J.R. (1928). Observations on colour development in apples. Proc. Am. Soc. Hort. Sc., 1927.

Markley, K.S. & Sando, C.E. (1931). Progressive changes in the waxlike coating on the surface of the apple during growth and storage. Jour. Agr. Res., 42:705–722.

Markley, K.S. & Sando, C.E. (1933). Progressive changes in the cuticle of apples during growth and storage. Jour. Agr. Res., 46:403–412.

Overton, E. (1899). Beobachtungen und versuche ueber das Auftreten von roten Zellsaft bei Pflanzen. Jahrb. Wuss., Bot. 33.

Phillips, H. A. (1922). Effects of climatic conditions on the blooming and ripening dates of fruit trees. Cornell Univ. Agr. Exp. Sta. Mem., 59.

Phillips, W. R. (1939). Respiration curve for McIntosh apples. Sc. Agr., 19:505–509.

Shaw, J.K. (1911). Climatic adaptations of apple varieties. Mass. Agr. Exp. Sta. Rep., 23:177–245.

Shaw, S.T. (1943). Respiration studies of developing Jonathan apples. Plant. Phys., 17:80–90.

Smith, W.H. (1940). The histological structure of the flesh of the apple in relation to growth and senescence. Jour. Pomol. Hort. Sc., 249–260.

אשבל ד' (1942 ) עצמת קרני־השמש – טמפרטורת־האדמה. חברת הוצאת ספרים על יד האוניברסיטה העברית ירושלים. 9, 57, 64, 67.

כרמון, פרלברגר ורייך. נסיונות באיסום־תפוחים בארץ־ישראל (טרם פורסם).