רקע
סמואל טיילור קולרידג'
שִׁירַת הַסַּפָּן הַזָּקֵן

מעשה בספינה שעברה את קו־המשוה ורדֻפה מסער אל ים־הקרח הסמוך לציר־הדרומי; היאך שחזרה משם לאזור החם בים הגדול השקט; פרשת כל המעשים והמאורעות המוזרים אשר אֵרעו בדרך; והיאך שהסַפן הזקן שב והגיע אל חוף־המולדת. 1


 

חֵלֶק רִאשׁוֹן    🔗


הוּא סַפָּן שָׁב, הוּא מַעֲבוֹר

אֶחָד מִשְּׁלָשְׁתָּם מֵנִיא2.

— ״בְּשַׂיבַת זְקָנְךָ וְזִיקֵי עֵינְךָ,

לָמָּה תַעַצְרֵנִי?


בַּית־חָתָן, דְּלָתָיו פְּתוּחוֹת הֵן,

וְאָנֹכִי רֹאשׁ־מְחֻתָּנִים;

כְּבָר קִבְּלוּ פְּנֵי הָאוֹרְחִים שָׁם,

וְלַמִּשְׁתֶּה יוֹשְׁבִים כָּל־הָעָם —

שְׁמַע צָהֳלַת־עֲדָנִים״.


וָהוּא בְּיָד רָזָה מַחֲזִיק בּוֹ

סָח: מַעֲשֶׂה בִסְפִינָה…״

— ״הַרְפֵּנִי, מְשֻׁגָּע, הַנַּח לִי!״

חִישׁ־קַל אֶת־יָדוֹ פִנָה.


וּבְעֵינוֹ־אֵשׁ עוֹד יַחֲזִיק בּוֹ:

כְּמוֹ רַךְ בֶּן־שָׁלֹשׁ — תָּפוּשׂ

בְּלִבּוֹ, יַקְשִׁיב הַשֻּׁשְׁבִּין,

לִרְצוֹן הַסַּפָּן כָּפוּת3.


עַל אֶבֶן יָשַׁב הַשֻּׁשְׁבִּין,

עַל־כָּרְחוֹ אָזְנוֹ יָעִיר

לִשְׁמֹעַ; וְכֹה הַפֶּלִאי סָח

וּבְעֵינָיו נֹגַהּ בָּהִיר:


״הַסְּפִינָה זָזָה, תְּרוּעוֹת עָנוּ,

מִנָּמָל שְׂמֵחִים כֹּה יָצָאנוּ,

הִתְרַחֵק אַט וּנְשֹׁר

לְמַטָּה מִבֵּית־אֵל, מִתֵּל,

מִשִּׂיא שֶׁל מִגְדַּל־אוֹר.


הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה מִצַּד שְׂמֹאל,

מִתּוֹךְ הַמְּצוּלָה בָקַע!

וַיִּיף בָּרוֹם, וַיֵּמִין דֹּם,

וְשׁוּב בַּמְּצוּלָה שָׁקַע.


וְעָלֹה, עָלֹה עוֹד יוֹם יוֹם,

עַד בַּצָּהֳרַיִם חוֹפֵף

עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן״… — לְקוֹל תֹּף כָּאן,

שֻׁשְׁבִּין עַל לִבּוֹ תוֹפֵף4.


לָאוּלָם כַּלָּה נִכְנְסָה,

שׁוֹשַׁנָּה לָהּ יֵאָמֶר;

לְפָנֶיהָ יֵלְכוּ, מְנַעַנְעִים רֹאשׁ,

מַקְהֵלַת כְּלֵי־הַזָּמֶר.


עַל לִבּוֹ יַךְ הַמְחֻתָּן, אַךְ

עַל־כָּרְחוֹ אָזְנוֹ יָעִיר

לִשְׁמֹעַ; וְכֹה הַפֶּלִאי סָח

וּבְעֵינָיו נֹגַהּ בָּהִיר5:


״וְסַעַר קָם, וְהוּא בַּעְיָם

וּבַעֲרִיצוּת נִשָּׂא,

וַיַּךְ בִּכְנָפָיו הָאֳנִי:

הַנֶּגְבָּה חִישׁ הֱנִיסָהּ6.


עֲקוּמַת־תְּרָנִים, טוֹבְלָה אָף,

כַּנִּרְדָּף, בְּהַצְלִיף שׁוֹט עַל־גַּב,

צֵל רוֹדְפוֹ עוֹד עֲקֵבוֹ שָׁף

וְהוּא נָס, נְטוּי־רֹאשׁ קָדִימָה, —

כֹּה גִמְּאָה יָם, וְקוֹל־סוּפָה רָם,

וַנָּנָס וַנַּדְרִימָה.


וְהִנֵּה שֶׁלֶג וְעַרְפְּלֵי־אֵד,

וְקֹר מִמְּזָרִים יָבוֹא;

וָקֶרַח, יָרֹק כִּזְמָרַגְדְּ,

שָׁם צָף, כַּתֹּרֶן גָּבְהוֹ.


בֵּין קֶרַח רָב, חֲגָו, חֲגָו

בְּרַק־שֶׁלֶג עָצֵב שָׁלַח;

לֹא נִרְאָה אִישׁ, וְלֹא חַיְתוֹ־יָם —

בַּכֹּל הַקֶּרַח מָלַךְ7.


הַקֶּרַח פֹּה, הַקֶּרַח שָׁם,

הַקֶּרַח מְלֹא הַמְּצוֹלוֹת:

מִתְפּוֹצֵץ, חוֹרֵק, נוֹהֵם, שׁוֹרֵק —

כִּהְיוֹת, תּוֹךְ עֶלְפּוֹן, קוֹלוֹת!


בָּעֵת הַזֹּאת בָּא אַלְבַּטְרוֹס,

בְּעַד עַב־הָאֵד הוֹפִיעַ;

וּכְמוֹ לְאִישׁ חָי, בְּשֵׁם אֲדֹנָי

בִּבְרָכָה לוֹ נָרִיעַ8.


אָז יֹאכַל אֵת לא־אָכַל עוֹד,

וּסְחוֹר־סְחוֹר הִקִּיפָנוּ.

הַקֶּרַח נִבְקַע בְּרַעַם־קוֹל:

הַקְּבַרְנִיט הֱעֱבִירָנוּ!


וְרוּחַ פְּדוּת מִדָּרוֹם קָם;

הָעוֹף טָס בְּעִקְבוֹתֵינוּ9.

לֶאֱכֹל יוֹם יוֹם, הוּא טָשׁ הֲלֹם,

אֱלֵי קוֹל־קְרִיאָתֵנוּ!


וְלֵילוֹת תִּשְׁעָה, בְּעַב־הָאֵד

בְּרֹאשׁ נֵס אוֹ תֹרֶן קִנֵּן;

עֵת, בְּעַרְפְּלֵי־צְחוֹר, נְגֹהוֹת־אוֹר

לְבָנִים סַהַר־סִנֵּן״.


— ״ הָאֵל יִשְׁמָרְךָ, סַפָּן שָׂב,

מִשֵּׁדִים יְנַגְּעוּךָ!

מַה תַּבִּיט כֹּה?״ — ״הָאַלְבַּטְרוֹס

הֵמַתִּי בְּקֶשֶׁת דְּרוּכָה״10.



 

חֵלֶק שֵׁנִי    🔗


מִיָּמִין עַתָּה שֶׁמֶשׁ יַאת:

מִתּוֹךְ הַמְּצוּלָה בָקַע

מְעֻרְפָּל עוֹד אַט הִשְׂמְאִיל,

וְשׁוּב בַּמְּצוּלָה שָׁקַע.


וְרוּחַ טוֹב הוֹסִיף לִנְשֹׁב,

אַךְ אֵין בְּעִקְּבַי תְרָנִים

עוֹף חָבִיב טָשׁ, לֹא־עוֹד הוּא חָשׁ

לִקְרִיאַת הַסַּפָּנִים!


וְאָנֹכִי שְׁאוֹל חָטָאתִי, שְׁאוֹל,

וּלְכֻלָּם אָסוֹן צָפוּי;

כִּי — רָגְנוּ הֵם — רָצַחְתִּי עוֹף

הַמַּשִּׁיב רוּחַ שָׁפוּי.

אִי בֶן־נְזוֹף! רוֹצֵחַ עוֹף,

הַמַּשִׁיב רוּחַ שָׁפוּי11!


לֹא אֵד וְלֹא דָם, כְּרֹאשׁ־אֵל רָם,

רַב־זֹהַר עָלָה שָׁמֶשׁ,

אָז אָמְרוּ: טוֹב הֲמִיתִי עוֹף,

הַמֵּבִיא אֵד וָאָמֶשׁ.

אַף טוֹב הוּא, טוֹב, לִירוֹת כָּל־עוֹף.

הַמֵּבִיא אֵד וָאָמֶשׁ12.


הָרוּחַ שָׁף, הַקֶּצֶף עָף

רַב־צְחוֹר בְּמֶרְחָב שׁוֹמֵם,

מֵאָחוֹר מַעֲנִית רָדְפָה חִישׁ;

לְפָנֵינוּ עוֹד לֹא נִדְחַף אִישׁ

לְאוֹתוֹ יָם הַדּוֹמֵם.


הַרוּחַ נָח, כָּל מִפְרָשׂ שָׁח

בְּצָרָה הָאֳנִיָּה!

הַיָּם כְּמוֹ־מֵת, וַנְּדַבֵּר אַךְ

לְבַלַּע הַדּוּמִיָּה13.


בְּצָהֳרֵי־יוֹם, בִּשְּׁמֵי־הַחֹם,

שְׁמֵי־נְחֹשֶׁת קָלָל, חָנָה

עַל רֹאשׁ הַתֹּרֶן שֶׁמֶשׁ־דָּם

לֹא־גָדוֹל מִן הַלְּבָנָה.


יוֹם אַחֲרֵי יוֹם, יוֹם אַחֲרֵי יוֹם,

כֹּה נִשְׁבֹּת, בְּלִי נוּד זֶרֶת,

בַּלָּאט, כִּשְׁקֹט בְּצִיּוּר־יָם

אֳנִיָּה מְצֻיֶּרֶת.


מַיִם, מַיִם עַד־בְּלִי־דַי,

וְהִתְכַּוְּצוּ כָל־הַקְּרָשִׁים;

מַיִם, מַיִם עַד־בְּלִי־דַי,

וְאֵין לִשְׁתּוֹת לְאֲנָשִׁים14.


עֲדֵי תְהוֹם בָּאֲשָׁה: הָהּ אֵל!

הֲנִשְׁמַע כְּזֶה הַדָּבָר?

וְעֵרֶב־רַב שֶׁל זוֹחֲלֵי־בֹץ,

בְּיַם־בֹּץ, עַל כְּרָעָיו עָבָר.


יָמִין וּשְׂמֹאל, שָׁם אִשֵׁי־שְׁאוֹל

בַּלַּיְלָה יָצְאוּ בְּמָחוֹל;

וְיָם בָּעַר, כְּשַׁמְנֵי בַעֲלַת אוֹב,

יָרֹק, לָבָן וְכָחֹל.


וְאֶל אֲחָדִים שַׂר שֶׁל אֵד,

מְנַגְּעֵנוּ, בָּא בַחֲלוֹמוֹת;

מִנְאוֹת קֹר־עַד רְדָפָנוּ הוּא

בְּעֹמֶק תֵּשַׁע קוֹמוֹת15.


וְכָל־לָשׁוֹן וְלָשׁוֹן נָשְׁתָה

בַּצָּמָא וּבַצְּחִיחַ;

וְהַדִּבֵּר אֵין בְּפִינוּ, כְּמוֹ

שָׁם לָנוּ מַחֲנָק פִּיחַ.


הָהּ, רַךְ וָשָׂב הִבִּיטוּ בִי

בְּזַעַם כֹּה אַכְזָרִי!

בִּמְקוֹם קָמֵיעַ, נִתְלָה לִי

הָאַלְבַּטְרוֹס בְּצַוָּארִי16.



 

חֵלֶק שְׁלִישִׁי    🔗


כָּל־גָּרוֹן צִחֵה־צָמָא כְבָר,

וְכָל־עַיִן זְכוּכִית קָמָה.

מָה רָעָה עֵת! נוֹרָאָה עֵת!

כָּל־עַיִן זְכוּכִית קָמָה.

וְהִנֵּה נִרְאָה לִי דְּבַר־מָה,

דְּבַר־מָה בָּאֹפֶק יָמָּה17.


רִאשׁוֹנָה נִדְמָה לִי כִרְבָב,

אֲזַי — כְּכַף־אֵד אֲפוּרָה;

הַדָּבָר זָע, וָנָע וָנָע,

עֲדֵי הֱיוֹת לוֹ צוּרָה.


רְבָב, כַּף אֵד קַל, מֵעֵין דְּמוּת!

וְהִיא הוֹלְכָה עוֹד וּקְרוֹבָה:

כְּמִשְׁתַּמְּטָה מִמִּפְלֶצֶת־יָם,

מִתְעַקְּלָה, עוֹלָה, טוֹבְעָה.


מִגְּרוֹנוֹת־צְחִי, מִשִּׂפְתֵי־שְׁחוֹר

צְחוֹק נִבְצַר אוֹ קוֹל קִינָה;

וַנַּעֲמֹד אִלְּמִים כָּל־הָעָם,

אָז אֶשֹּׁךְ זְרוֹעִי, אֵשְׁתְּ הַדָּם,

וָאֶקְרָא: סְפִינָה! סְפִינָה! 18


לְבְשׂוֹרָה זוֹ פֶּה פָעֲרוּ

קְהַל צְמֵאֵי־הַשְּׂפָתָיִם:

הֶאָח! שִׁנֵּיהֶם חָשְׂפוּ בְגִיל,

נְשִׁימָתָם בּוֹלְעִים בַּעֲלִיל19,

כַּשּׁוֹתִים מַיִם, מָיִם.


שׁוּר! שׁוּר! — קָרָאתִי — לֹא אֶל־טוֹב

כֹּה מִתְקָרֶבֶת הֵנָּה20!

בְּלֹא רוּחַ זָע, בְּלִי יֵרוֹם גַּל,

שָׁט יָשָׁר מַסַּד־סְפִינָה! 21


בִּמְצוּלַת־מַעֲרָב נָפְלָה אֵשׁ

מֶמְשֶׁלֶת־יוֹם כִּי תַמָּה!

כִּמְעַט עַל־גַּב הַמְּצוּלָה נָח,

צַח, רָחָב, גַּלְגַּל־חַמָּה;

בַּחֲצֹץ לְפֶתַע אוֹתָהּ דְּמוּת

בֵּינֵינוּ לְבֵין הַחַמָּה.


מִיָּד בַּחַמָּה נִכְתְּמוּ

סָרִיגִים (שַׁדַּי, קְרַע־נָא!)

וּפְנֵי־הַיְקוֹד הָרְחָבוֹת כְּמוֹ

בְּעַד שִׁבְכַת־כְּלוּב תּוֹפַעְנָה22.


וְלִבִּי דָפַק בְּקוֹל הַדְּמוּת:23

מֵה־קְּרֵבָה, יָם מְגַמְּאָה!

הֲמִפְרָשֶׂיהָ הֵם, כְּעֵין

הַקּוּרִים בְּאוֹר הַחַמָּה?


הֲצַלְעוֹתֶיה הֵן, בַּעֲדָן

הַחַמָּה נִשְׁקְפָה סְרוּגָה?

וְזֹאת אִשָּׁה — מַלָּח יָחִיד לָהּ?

הֲמָוֶת הוּא? אִם שְׁנַיִם בָּהּ?24

וְאִם מָוֶת הוּא בֶן־זוּגָהּ?


שְׂפָתֶיהָ — דָּם, מַבָּטָהּ־עָז,

תַּלְתַּלֵּי שְׂעָרָה כְּעֵין הַפָּז,

עוֹר־צְחוֹר לָהּ כַּצָרָעַת:

מִפְלֶצֶת־לֵיל ״שְׁאוֹל חַיִּים״ הִיא

לְהַקְפִּיא דָם מוֹפָעַת.


עָדֵינוּ שֶׁלֶד־סְפִינָה בָא,

וְהַזּוּג פּוּר חָלַשׁ חָלַשׁ.

״זָכִיתִי! — קָרְאָה — לִי הוּא! לִי!״

וַתִּשְׁרֹק פְּעָמִים שָׁלשׁ25.


חוּג־שֶׁמֶש טָבָל; חָפְזוּ צֵאת

כּוֹכָבִים, בְּטוּשׁ מַחֲשַׁכִּים26.

בִּלְחִישָׁה סִירַת־שֵׁד, כַּחֵץ,

הִפְלִיגָה לַמֶּרְחַקִּים.


הִקְשַׁבְנוּ דֹם, הִבַּטְנוּ רוֹם!

הִבַּטְנוּ קֵדְמָה, יָמָּה!

מִלִּבִּי, כְּמוֹ מִתּוֹךְ הַכּוֹס,

אֶת־דָּמִי פַּחַד גָּמַע!


בְּעַב מַאְפֵּלְיָה — כּוֹכְבֵי־רְתֵת,

הַקְּבַרְנִיט פָּנָיו כִּפְנֵי־מֵת

מַלְבִּינִים לְאוֹר־פַּנָּסוֹ;

מִן הַמִּפְרָשִׂים טִפְטֵף טָל, —

עַד סַהַר מַקְרִין טִפֵּס עָל,

עִם כּוֹכָב בְּסוֹף פְּגִימָתוֹ27.


זֶה אַחַר זֶה, בְּאוֹר־סַהַר אָז

אִישׁ אִישׁ, בְּלֹא דָבָר מִלֶּל,

חִישׁ פָּנָיו הִפְנָה בְחֶבְלֵי־שׁאוֹל

וּבְעֵינָיו אוֹתִי קִלֵּל28.


אַרְבָּעָה כָּפוּל חֲמִשִּׁים אִישׁ,

(וְלֹא בַת־אֲנָחָה פָרְצָה!)

אֶחָד, אֶחָד, בִּכְבֵדוּת — חֲבָט! —

גוּשׁ מֵת, כֹּה צָנְחוּ אָרְצָה29.


כָּל־נְשָׁמָה עָפָה מִן הַגּוּף —

לְגֵיהִנֹּם אוֹ לַמְּנוּחָה!

וְכָל־אַחַת עָבְרָה עַל־פָּנַי

כְּאַנְחַת קַשְׁתִּי מְתוּחָה״30.



 

חֵלֶק רְבִיעִי    🔗


— ״יָרֵאתִי אוֹתְךָ, סַפָּן שָׂב!

יָרֵאתִי יָדְךָ צְנוּמָה;

וְאַתָּה אָרֹךְ, דַּק וָחוּם,

כְּצֵלַע חוֹל־יָם שְׁחֻמָּה.


יָרֵאתִי אוֹתְךָ וְעֵינְךָ — חֲזִיז,

וְיָדְךָ רָזָה, גְּרוּמָה״31.

— אַל־תִּירָא, קְרוּא־הַמִּשְׁתֶּה! בְּטַח!

לֹא יָרַד גּוּף זֶה דּוּמָה.


לְבַדִּי, לְבַדִּי, נְקֻדַּת־אִישׁ,

עַל מַיִם רַבִּים, רַבִּים!

וּמְרַחֵם אֵין מִקְּדוֹשֵׁי־אֵל

עַל נַפְשִׁי — קֵן־עַקְרַבִּים32.


הָעָם הַזֶּה — כֹּה יָפְיְפוּ!

וְכֻלָּם אֵל הֲדִמָּם;

וְאַלְפֵי רוֹמְשִׂים חַיִּים עוֹד33,

וְגַם אָנֹכִי עִמָּם.


הֵצַצְתִּי אֶל יָם רָקֵב אַט

וָאָנִיס עַיִן חֲרֵדָה;

לְמִכְסֶה מַרְקִיב אָצִיץ אָז,

שָׁם שְׁטוּחָה כָל־הָעֵדָה34.


וּלְאֵל חַי אֶשָּׂא עָיִןִ; אַךְ

בְּטֶרֶם יָקֵר שִׂיחַ,

בְּלַחַשׁ־שָׂטָן בָּא, וַיַּךְ

לְבָבִי — וְהָפָךְ צְחִיחַ.


עָצַמְתִּי עֵינַי, בַּהֲלֹם

בָּבוֹתָן רְתֵת כַּדְּפָקִים דֹּם;

כִּי רוֹם וָיָם, וָיָם וָרוֹם

הִכְבִּידוּ עַל בָּבוֹתַי

הַלֵּאוֹת כְּנֵטֶל רַב מִנְּשֹׂא,

וְהַמֵּתִים פֹּה סְבִיבוֹתַי.


עֲלֵיהֶם נָמֵס יֶזַע קָר,

וְהֵמָּה לֹא הִבְאִישׁוּ:

מַבָּטָם קִלְלוּנִי בוֹ,

מֵאִתִּי לֹא הֵמִישׁוּ35.


הֵן קִלְלַת־יָתוֹם תּוֹרִיד שְׁאוֹל

הָרוּחַ, מְרוֹמִים עָלָה;

אַךְ הָהּ! נוֹרָאָה עוֹד מִזֹּאת,

אֲיֻמָּה בְּעֵין־מֵת קְלָלָה!

וְשִׁבְעַת יָמִים וְלֵילוֹת כֹּה

בְּלִי־הֶרֶף אָשׁוּר קְלָלָה זֹה —

וּמוּת לֹא אוּכַל כָּלָה.


הַסַּהַר נָע וָנָד בָּרוֹם,

וְלֹא יַעֲמֹד בְּמַמְלְכוֹתָיו:

בְּצַעֲדַת־רֹךְ אַט עוֹלֶה הוּא36,

וְכוֹכָב בָּא בְעִקְבוֹתָיו —


וּכְלוֹעֵג אוֹרוֹ לְקִפְאוֹן תְּהוֹם,

כִּכְפוֹר שֶׁל נִיסָן פָּרוּשׂ;

אַךְ מְקוֹם עֲנָק צֵל־סְפִינָה שָׁם,

מְכֻשָּׁפִים דָּלְקוּ מֵי־הַיָּם

בְּאֹדֶם נוֹרָא, קָרוּשׁ.


רָאִיתִי מִבַּחוּץ לְצֵל

הַסְּפִינָה, נְחָשִׁים בְּהִירִים:

לִכָל־צַד בִּשְׁבִילֵי זֹהַר־צְחוֹר

מִתְפַּתְּלִים, וְקָמוּ — וְנָפַל אוֹר

כִּפְתוֹתֵי־כְפוֹר מַזְהִירִים.


רָאִיתִי, מִבִּפְנִים לְצֵל

הַסְּפִינָה, מִכְלוֹל לְבוּשָׁם,

שְׁחוֹר־קְטִיפָה, יָרֹק תְּכֵלֶת גִּיל

הִתְעַקְּלוּ שָׁם: וְכָל שְׁבִיל וּשְׁבִיל

בְּאֵשׁ שֶׁל זָהָב גֻּשָּׁם.


הוֹי בְּרִיוֹת הוֹד! לְתָאֵר אֶת37

כָּל יָפְיָם לְשׁוֹנִי תֵלֶא38:

וַיִּז מִלֵּב גַּל־אַהֲבָה,

וַאֲבָרֵךְ בְּרִיּוֹת אֵלֶה.

זְכוּת קְדוֹשִׁי וַדַּאי עָמְדָה לִי,

וַאֲבָרֵךְ בְּרִיּוֹת אֵלֶּה39.


מִיָּד מְקוֹר־תְּפִלָּה נִפְתַּח בִּי;

צַוָּארִי חִישׁ קַל זָנַח

הָאַלְבַּטְרוֹס, וּכְמוֹ מְטִיל־

עוֹפֶרֶת יָמָּה צָנַח.



 

חֵלֶק חֲמִישִׁי    🔗


הוֹי תְּנוּמָה! סְגֻלַת־חמדָּה הִיא.

מִצִּיר עַד־צִיר נֶאֱהָבָה40:

שְׁכִינַת־הָרַחֲמִים בְּרוּכָה תְהִי!

מִמָּרוֹם שָׁלְחָה תְנוּמָה לִי!

אֶל נַפְשִׁי הִתְגַּנָּבָה.


עֲלֵי הַמִּכְסֶה דְלִי וּדְלִי,

הַחֲרֵבִים מֵרֹב יָמִים.

בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵה מָלְאוּ טַל;

וָאִיקַץ, וְהִנֵה גְשָׁמִים41.


עַל שְׂפָתַי טַל, בִּגְרוֹנִי קֹר,

וּרְטֻבִּים הָיוּ בְּגָדַי;

אֲבָרַי הִשְׁקָה טַל בַּחֲלוֹם,

וְעוֹד יִשְׁתּוּ, כְּתַלְמֵי־שָׁדַי.


לָזוּז נִסִּיתִי — וְאֵינִי חָשׁ

אֶת־גּוּפִי; כֹּה קֵלֹּתִי —

כְּמוֹ מַתִּי בְנוּמִי, וָאֱהִי

לְרוּחַ זַךְ בְּמוֹתִי.


וְהִנֵּה נַהַם רוּחַ־עֹז,

וָהוּא אֵינֶנּוּ קָרֵב;

אֵין רוּחַ בָּא — וּלְקוֹלוֹ זָע

כָּל מִפְרָשׂ, דַּק וְחָרֵב.


בִּמְרוֹם־יָהּ נֵעוֹר הָאֲוִיר! 42

מְאַת דִּגְלֵי־אֵשׁ פִּרְכֵּסוּ,

יָמִין וּשְׂמֹאל, וּפוּץ בַּחִיל!

בֵּינָם כּוֹכָבִים, בִּמְחוֹל־גִּיל,

הַחִוְרִים כֹּה רִתֵּתוּ.


וְהִנֵּה רוּחַ רָם מִזֶּה,

כַּסּוּף כָּל־מִפְרָשׂ הָגָה;

וְגֶשֶׁם נִתַּךְ מִן עַב־שְׁחוֹר;

בְּקָצֵהוּ סַהַר נָגַהּ.


הִתְבַּקֵּע לֵב עֲנַן־הַשְּׁחוֹר,

בַּהֲדָרוֹ סַהַר כָּלוּל;

וּכְמַיִם נִגְּרוּ מִמְּרוֹם צוּר,

הַבָּרָק נָפַל, נְהַר־דִּי־נוּר,

בְּאֵין עִקּוּל, רָחָב, תָּלוּל.


לֹא בָא הָרוּחַ — וְהָאֳנִי

מִמְּקוֹמָהּ חִישׁ נֶעְתָּקָה!

לִבְרַק חֲזִיזִים, מֵת וָמֵת

הִשְׁמִיעַ קוֹל אֲנָקָה43.


הֵם זָעוּ, קָמוּ כְאִישׁ אֶחָד,

בְּלִי הָנִיד עַפְעַף, דּוּמָם;

מַה־זָּר הַמַּרְאֶה, אַף בַּחֲלוֹם

חֲזוֹן מֵתִים אֵל בְּקוּמָם.


הַקְּבַרְנִיט נָהַג הָאֳנִי,

בְּאֵין רוּחַ הִיא נִשָּׂאָה;

לִמְשֹׁךְ הַחֲבָלִים שָׁב אִישׁ אִישׁ

לִמְקוֹם שֶׁרָגִיל הָיָה;

כָּל־יָד כִּכְלִי אֵין־חַיִּים בּוֹ —

הָיִינוּ חֶבֶר־זְוָעָה.


וְאִתִּי גּוּף בֶּן־אָחִי שָׁם,

אֵלַי בִּכְתֵפוֹ חָבָר:

מָשַׁכְנוּ חֶבֶל, אֲנִי וְהַגּוּף

אַךְ הוּא לֹא דִבֵּר דָּבָר״.


— יָרֵאתִי אוֹתְךָ, סַפָּן שָּׂב!״

— קְרוּא־מִשְׁתֶּה, בִּי, הֵרָגַע!

לֹא נִשְׁמוֹת מֵתִים הָיוּ אֵל:

בִּי גְדוּד מַלְאָכִים פָּגַע44.


עִם הָנֵץ שַׁחַר הִרְפּוּ יָד,

סְבִיב תֹּרֶן הִתְאַסָּפוּ;

אַף פָּצְחוּ שִׁיר, וְעָרֵב מְאֹד,

מִגּוּפָם צְלִילִים עָפוּ.


כָּל־צְלִיל — סְחוֹר־סְחוֹר, וְאֶל שֶׁמֶשׁ־אוֹר

אָז יָעֵל45 בְּשִׁיר־יְדִידוּת;

הַצְּלִילִים שֵׁנִית יָרְדוּ אַט,

יֵשׁ יָחִיד46, יֵשׁ בִּיחִידוּת.


יֵשׁ אַקְשִׁיב נוֹפְלָה מִנִּי שְׁמֵי־

הַבֹּקֶר שִׁירַת חוּגָה;

וְיֵש — קוֹל עָרֵב שֶׁל הֲמוֹן

צִפֳּרִים קְטַנּוֹת, מְלֹא־יָם רֹן

וְצִפְצוּף־צוּף אֵין־פּוּגָה!


יֵשׁ אֶשְׁמַע כְּצִלְצוּל כָּל־כְּלֵי־שִׁיר,

וְיֵשׁ — כְּמוֹ־נֵבֶל הָמָה.

עוֹד רֶגַע וְהִנֵּה שִׁירַת־כְּרוּב,

לָהּ יַקְשִׁיב רוֹם בִּדְמָמָה.


חֲסַל! וְעוֹד נְעִימוֹת רָעֲשׁוּ

מִפְרָשִׂים עַד צָהֳרָיִם,

כִּרְעשׁ בְּסִיוָן יְרֹק־הַלְּבוּשׁ,

בְּצֵל חָבוּי, נַחַל־מָיִם,

הַשָּׁר שִׁיר־עֶרֶשׂ כָּל־הַלֵּיל,

לְיַעַר נָם עַל גְּדוֹתָיִם.


עַד חֲצוֹת־הַיּוֹם הוֹסַפְנוּ שׁוּט,

ואַין רוּחַ מְרַחֶפֶת;

הַסְּפִינָה פִלְּסָה דַרְכָּהּ אַט

מִלְמַטָּה בְּיָד נִדְחֶפֶת.


בְּעֹמֶק תֵּשַׁע קוֹמוֹת בָּא

תַּחתֶּיהָ דֹּם וְהִרְתִּיעָהּ

שַׂר־אֵד מִנְאוֹת־הַשֶּׁלֶג: הוּא

בְּחֹזֶק־יָד הִסִּיעָהּ.

עִם־חֲצוֹת — מִפְרָשִׂים חָדְלוּ שִׁיר,

וְעָמְדָה הָאֳנִיָּה47.


בְּרֹאשׁ־תֹּרֶן שֶׁמֶשׁ אֶל־הַיָּם

כֹּה הִצְמִיד סְפִינָה תְקוּעָה;

אַךְ הִיא בְעוֹד רֶגַע זָזָה שׁוּב

בִּתְנוּעָה כְּבֵדָה, קְטוּעָה:

קֶדֶם וְאָחוֹר, כַּחֲצִי

אָרְכָּהּ — כְּבֵדָה תְּנוּעָה.


וּלְפֶתַע קָפְצָה, כְּפֶרֶא סוּס

מְשֻׁלַּח יַד־מְאַלֵּף;

וְכָל דָּמִי אֶל תּוֹךְ רֹאשִׁי גָח,

וָאֶפֹּל וָאֶתְעַלֵּף.


מָה רַבָּה עֵת שָׁכַבְתִּי כְמֵת,

לֹא אֵדַע הַגִּיד כְּלָל;

אַךְ בְּטֶרֶם שׁוּב אֵלַי הַבִּינָה,

שָׁמַעְתִּי, וְנַפְשִׁי בִי הִבְחִינָה,

שְׁנֵי קוֹלוֹת מִנִּי־עָל.


״הֲזֶה הוּא? אֶחָד סָח, ״הֲזֶה?

נִשְׁבַּעְתִּי בְאֵל נֶאְדָּרִי,

אִם לֹא בְקַשְׁתּוֹ דַּם עוֹף חַף

הוּא שָׁפַךְ, הָאַכְזָרִי.


״הַשַּׂר, הַבּוֹדֵד בְּאֶרֶץ־אֵד

וְשַׁלְגֵי־עַד מוֹרַשְׁתּוֹ.

שַׁעֲשׁוּעִים הָיָה לוֹ הָעוֹף,

שֶׁאָהַב אֶת־הָאִישׁ שֶׁלְּסוֹף

עָלֵיהוּ קָם בְּקַשְׁתּוֹ״.


הַקּוֹל הַשֵּׁנִי כְּטַל־הַדְּבַשׁ

בְּרֹךְ וָמֶתֶק סִפֵּר:

״הָאִישׁ בְּיִסּוּרָיו כִּפֶּר־חֵטְא,

גַּם־יָשׁוּב עוֹד וְכִפֵּר״48.



 

חֵלֶק שִׁשִּׁי    🔗


הקול האחד:

״אַךְ פְּתָר־לִי, פְּתָר־נָא לִי! שׁוּב פְּתַח

שְׂפָתֶיךָ, שִׂפְתֵי־רְנָנוֹת —

מַה־חִישׁ כֹּה יַסַּע סְפִינָה זֹאת?

מַה עוֹשֶׂה הָאוֹקְיָנוֹס?״


הקול השני:

״כְּעֶבֶד בִּפְנֵי רַבּוֹ — הַס!

אוֹקְיָנוֹס נָח, וְלֹא יָנַע;

רַק עֵינוֹ גְדוֹלָה־בְהִירָה דֹם

נְשׂוּאָה אֶל הַלְּבָנָה —


לָדַעַת דַּרְכּוֹ: זַךְ אִם עָז;

כִּי בְרוּחוֹ הִיא שַׁלֶּטֶת.

שׁוּר, אָחִי, שׁוּר! אֵלָיו מֵעָל,

בְּרֹךְ וָחֵן מַבֶּטֶת״.


הקול האחד:

״וְאֵיךְ תִּסַּע סְפִינָה חִישׁ, וְאֵין גַּל,

וְאֵין רוּחַ בְּעוֹזְרֶיהָ?״


הקול השני:

״לְפָנֶיהָ, בְּמַאֲמָר, אַוִּיר נָס

וְסוֹגֵר מַאַחֲרֶיהָ.


דְּאֵה אָחִי, דְּאֵה! עֲלֵה, עֲלֵה!

בְּטֶרֶם עֵת עוֹבֶרֶת.

וּסְפִינָה תְהַלֵּךְ אַט, בְּקוּם

הָאִישׁ מִשְּׁנַת־עוֹפֶרֶת״ 49.


וָאִיקָץ, וַנּוֹסִיפָה שׁוּט

כִּבְמֶזֶג־אַוִּיר נָעִים;

כֹּה שָׁקֵט לֵיל, הַסַּהַר רָם,

וְעוֹד עוֹמְדִים קְהַל־הָרְפָאִים50.


עַל מִכְסֶה מַבְאִישׁ עָמְדוּ הֵם,

וְעֵינָם הַמְאֻבָּנָה

בִּי כֻלָּם יַחַד נָעֳצוּ,

מַבְרִיקָה לְאוֹר־הַלְּבָנָה.


הַכְּאֵב, הַקְּלָלָה בְּעֵינָם עוֹד

קַיָּמִים כְּבַתְּחִילָּה;

וְלֹא אוּכַל הָסֵב עֵין־רְתֵת,

אוֹ נְשֹׂא אֶל־עָל בִּתְפִלָּה.


וְהִנֵּה הוּפַר קֶסֶם זֶה:

בִּירַקְרַק־יָם שׁוּב אָעִיף

אֶת־עֵינַי, מֵעֲלֵיהָן עוֹד51

לֹא הוּסַר כָּלִיל צָעִיף —


כְּהוֹלֵךְ דֶּרֶךְ שׁוֹמְמָה

וְהוּא נִפְחַד מִזְדַּעְזֵעַ,

וּפַעַם יַפְנֶה רֹאשׁ — וְרָץ,

מִפְּנוֹת עוֹד יִמָּנֵעַ;

כִּי נַפְשׁוֹ מְאֹד יוֹדַעַת: שֵׁד

מֵאַחֲרָיו מְפַסֵּעַ.


אַךְ רוּחַ מַהֵר נָשְׁפָה בִי

בְּלִי־קוֹל, כִּמְנֵפַת־חֶמֶד;

לֹא נִרְאָה שְׁבִילָהּ עַל־פְּנֵי יָם

בְּמִשְׁטַח צֵל אוֹ קֶמֶט.


הִיא שְׂעָרִי, לֶחְיִי סִלְסְלָה,

כִּבְאָחוּ מַשַּׁב־אָבִיב;

וַתְּהִי בְּתוֹךְ הַפְּחָדִים, לִי

כְּמַאֲמַר ״שָׁלוֹם״ חָבִיב.


וְעָפָה, עָפָה סְפִינָה חִישׁ,

אַךְ גַּם בְּרֹךְ מוּעָפָה;

מְתוּקָה, מְתוּקָה רוּחַ בִּי,

רַק בִּי בִלְבַד, נָשָׁפָה.


הוֹי חֲלוֹם שֶׁל אוֹר! הַאֻמְנָם זֶה

רֹאשׁ מִגְדַּל־אוֹר לִי נִרְאָה?

הֲזֶה הַתֵּל? הֲזֶה בֵית־אֵל?

וְלִי פָנִים אַרְצִי מְאִירָה52.


עָבַרְנוּ פֵתַח הַלִּימַן,

וָאֵבְךְ וָאַעְתִּיר: אָנָּא,

אֵל! תְּנֵנִי רְאוֹת בְּהָקִיץ זֹאת,

אוֹ תֵן וְלָעַד אִישָׁנָה.


כִּבְדֹלַח נִשְׁקַף הַלִּימַן,

רְאִי מַיִם זַכִּים בְּרוּכִים.

וְעַל רְאִי זֶה, מִפֶּה לָפֶה,

אוֹר־סַהַר וְצִלּוֹ שְׁטוּחִים.


הַצּוּר נָם בָּהִיר, וְכֵן בֵּית־אֵל

בְּרֹאשׁ הַצּוּר מִתְנוֹסֵס;

שַׁבְשַׁבְתּוֹ טוֹבְלָה בִּדְמִי זַךְ,

אוֹר־דְּמִי שֶׁל סַהַר שׁוֹתֵת.


וְנָח מִפְרָץ־רְאִי, לְבֶן אוֹר־דְּמִי, —

עֲדֵי עֲלוֹת בֶּהָמוֹן,

כִּדְמֻיּוֹת מִמַּעֲמַקֵּי־תְהוֹם,

קְהַל־צִלְלֵי אַרְגָּמָן53.


בְּקִרְבַת אַף־הַסְּפִינָה הֵם

בָּאַרְגְּוָן נִטָּיוּ54;

וָאֵפֶן אָל הַמִּכְסֶה — אֵל!

מָה עֵינַי שָׁם חָזָיוּ!


אֵין־חַיִּים שְׁטוּחִים גּוּף וְגוּף,

וּמַחֲזֵה־שַׁדַּי נוֹרָא!

עַל־כָּל־גּוּף מֵת נִצֶּבֶת דְּמוּת

שֶׁל שָׂרָף, כֻּלּוֹ אוֹרָה.


קְהַל שְׂרָפִים דֹּם יָד נָשְׂאוּ רוֹם:

סוֹד קְדוֹשִׁים רַבָּה קָמָה!

נִצָּבִים כְּמוֹ עַמּוּדֵי־אֵשׁ,

כְּמוֹ אוֹתוֹת לָאֲדָמָה.


קְהַל שְׂרָפִים דֹּם יָד נָשְׂאוּ רוֹם,

וְקוֹלָם לֹא יִשָּׁמַע —

אֵין קוֹל; אַךְ בְּלִבִּי צָלֲלָה

כִּנְגִינַת־יָהּ הַדְּמָמָה.


וְהִנֵּה מַשַּׁק־מְשׁוֹטִים בָּא,

וְקוֹל־שַׁיָּט רָם יָרִיעַ;

בַּכֹּחַ הָפְנָה רֹאשִׁי אָז —

וְסִירָה שָׁם תּוֹפִיעַ.


הַשַּׁיָּט הוּא וְנַעֲרוֹ,

דֹּם שְׁמַעְתִּים קְרֵבִים, בָּאִים

מָה רַב הַגִּיל! הַשְׁבִּיתוֹ שׁוּב

לֹא יָכְלוּ קְהַל־הָרְפָאִים.


וְעִמָּם עוֹד אִישׁ אֶחָד שָׁר:

הַבּוֹדֵד הוּא הַשְּׁלִישִׁי

היא שִׁירֵי־תְהִלִּים שָׁר בְּקוֹל רָם

שֶׁאָרַג בְּיַעַר חֲרִישִׁי.


הוּא יפְדֶּה נַפְשִׁי, וְרָחַץ דַּם

הָאַלְבַּטְרוֹס לְמִשְׁעִי.



 

חֵלֶק שְׁבִיעִי    🔗


הַבּוֹדֵד בְּאוֹתוֹ יַעַר גָּר

הַגּוֹלֵשׁ לוֹ הַיָּמָּה.

מַה־מַּנְעִים זְמִירוֹת הוּא בְּקוֹל רָם!

לְסַפֵּר שָׂשׂ עִם עוֹבְרֵי־יָם,

מִמֶּרְחָק בָּאִים שָׁמָּה.


שַׁחֲרִית, מִנְחָה וְעַרְבִית הוּא55

כוֹרֵעַ עַל כַּר בְּשָׂמִים:

מְשִׁי־אֵזוֹב מוֹרִיק עַל רְקַב

כְּרָת־אַלּוֹן שָׂב, שְׂבַע־יָמִים.


הַסִּירָה קָרְבָה, נִדְבְּרוּ הֵם,

וָאֶשְׁמַע: ״פִּלְאֵי־פְּלָאִים!

אֵי רֻבֵּי אוֹרוֹת, זֶה לֹא־כְּבָר

אוֹת נָתְנוּ, כָּל־כָּךְ נָאִים?


הַדָּבָר זָר! — הַבּוֹדֵד סָח —

וְאֵין עוֹנֶה תְרוּעָתֵנוּ! 56

הַקְּרָשִׁים רֻפְּטוּ! וְחָרֵב, דַּק

כָּל־מִפְרָשׂ הִתְבּוֹנֵנוּ57 !

דֻּגְמָתָם בְּנַחַל יַעֲרִי,

רָאִיתִי, יִסְתַּמֵּנוּ


קְהַל שִׁלְדֵי עָלִים חוּמִים שָׁם

כֹּה שְׁטוּחִים לְמַעֲצֵבָה;

עֵת כִּי טְעוּן־שֶׁלֶג סְבָךְ, וּרְתֵת

יְלַל־כּוֹס יַעַן — בְּטְרֹף זְאֵב אֵת

הַּגּוּרִים שֶׁל הַזְּאֵבָה״.


— ״הָהּ אֵל! בִּדְבַר 58 ־שֵׁד יָצוּק בָּהּ!

הַשַּׁיָּט סָח, מִתְנוֹדֵד —

יָרֵאתִי, אָבִי״. — ״שׁוּט וּקְרַב!״

הַנָּזִיר אוֹתוֹ עוֹדֵד.


הַסִּירָה נִגְּשָׁה לָאֳנִי

אַךְ נִקְפַּץ פִּי וְלֹא זַעְתִּי;

הַסִּירָה נָגְעָה בָּאֳנִי,

וּכְנֵפֶץ קוֹל שָׁמַעְתִּי.


מִתַּחתִּית־צוּלָה עָלָה הוּא,

קוֹל־פְּחָדִים רָם וָהֶרֶס:

עַד סְפִינָה בָא, וַיִּבְקַע תְּהוֹם;

שָׁם צָלְלָה כַעוֹפֶרֶת 59.


הֲלוּם קוֹל זֶה, מֵרַעֲמוֹ

גַּם־רוֹם גַּם יֶם נִפְעָמִים,

עָל־פְּנֵי הַמַּיִם צַפְתִּי כְמוֹ

טוֹבֵעַ שִׁבְעַת יָמִים;

עַד שֶׁהוּבֵאתִי, חִישׁ כַּחֲלוֹם,

אֶל סִירַת מַתִים 60 נִדְהָמִים61.


פִּי־תְהוֹם בּוֹ סְפִינָה צָלְלָה

סְחוֹר־סְחוֹר הַסִּירָה סַבָּה;

וְשׁוּב נָדַם כֹל, רַק הֵד־הַתֵּל

עוֹדֹ גִּלָּה סוֹד תְּהוֹם רַבָּה.


הֵזַזְתִּי שְׂפָתַי –צָעַק אָז

הַשַּׁיִּט וְעֻלַּף שָׁכָב;

הַבּוֹדֵד נָשָׂא עֵינָיו רוֹם,

לָאֵל מַעְתִּיר וּלְמַלְאָכָיו.


שָׁלַחְתִּי אֶל הַמְשׁוֹטִים יָד –

וְהַנַּעַר הִשְׁתַּגֵּעַ,

אֲרֻכּוֹת צוֹחֵק הוּא בְקוֹל רָם,

אֶת עֵינָיו מִזְדַּעְזֵע,

בִּי שָׂם, אַף מֵנִיס: "חַה־חַה! סָח –

הַשֵׁד לַחְתּוֹר יוֹדֵעַ".


וְהִנֵּה בַיַּבָּשָׁה כְבָר

אָעָמֹדָה, בַּמּוֹלֶדֶת!

הַבּוֹדֵד עָלָה אֶל הַחוֹף

בְּבֶרֶךְ מה רוֹעֶדֶת.


62“תֵּן תִּקּוּן, קָדוֹשׁ, תִּקּוּן לִי!”

הַבּוֹדֵד לִחֵשׁ לְחָשִׁים.

– יַעֲנֵה! – סָח הוּא – בִּגְזֵרַת רַב:

מַה־טִּיבְךָ בֵּין אֲנָשִׁים?"


מִיָּד סַבּוּנִי מְצָרֵי־שְׁאוֹל,

בִּצְבָת כְּמוֹ־אֲחָזוּנִי

עַד סַפְּרִי כָל־הַמַּעֲשֶׂה;

אֲזַי כִּבְיָד הִרְפּוּנִי.


מֵאָז אֵלַי, בִּשְׁעוֹת־עָרַאי,63

זוֹ מְצוּקָה גְדוֹלָה שָׁבָה;

וְעַד סַפְּרִי מַעֲשֶׂה נוֹרָא זֶה

בִּלְבָבִי –ִ כַּלָּהָבָה.


כְּמוֹ־לַיִל, נוֹדֵד הִנְנִי

מִמְּדִינָה אֶל מְדִינָה;

נִפְלָאת לְשׁוֹן־לִמּוּדִים לִי;

פְּנֵי אִישׁ כִּי־אַכִּיר: שׁוֹמְעִי יְהִי –

סִפּוּרִי מְאַלְפוֹ בִינָה.


מִבַּיִת בָּא קוֹל הָמוֹן, שְׁמַע!

קוֹל קְרוּאִים שָׁם וְגִילָה;

וְשִׁיר כַּלָּה וְחַבְרוֹתֶיהָ בָא

מִסֻּכַּת־גַּן מְצִלָּה;

אַךְ שְׁמַע! קוֹל־פַּעֲמוֹן־עָרֶב שָׂח:

עֵת מִנְחָה הִיא וּתְפִלָּה!


הוֹי קְרוּא־הַמִּשְׁתֶּה! בְּרַחְבֵי־יָם

זוֹ עֻזְּבָה נֶפֶשׁ־אָדָם:

בְּשִׁמֲמָתָם נִדְמוּ, כְּמוֹ

אַף אֱלֹהִים לֹא פְקָדָם.


אָח, נָעִים לִי מִמִּשְׁתֵּה־חַג,

מִשָּׂרוֹת וּמִשָּׂרִים,

הֲלֹךְ בְּרֶגֶשׁ בֵּיתָה אֵל

בְּתוֹךְ עֲדַת יְשָרִים! —


הֲלֹךְ בְּרֶגֶשׁ בֵּיתָה אֵל,

נִתְפַּלֵּל שָׁם, קְהַל מְיַחֲדָיו,

אִישׁ אִישׁ נִשְׁתַּחֲוֶה לֵאלֹהִים,

זְקֵנִים טַף וּנְעָרִים, עִם

עֲלָמוֹת שְׂמֵחוֹת יַחְדָּו.


קְרוּא־מִשְׁתֶּה, שָׁלוֹם! אַךְ זְכָר־זֹאת:

הַתְּפִלָּה לְבַד לֹא דַיָּהּ!

מִתְפַּלֵּל בְּתֹם — הָאוֹהֵב בְּתֹם

כָּל־אִישׁ וְעוֹף וְחַיָּה64,


מִתְפַּלֵּל בְּתֹם — הָאוֹהֵב בְּתֹם

כָּל־מַעֲשֵׂי אֱלֹהַּ;

כִּי רַחֲמָיו עַל קְטֹן־מַעֲשָיו הֵם,

וְהוּא יַעֲנֵם מִגָּבֹהַּ״. —


הַסַּפָּן חָמַק לוֹ עֵין־אֵשׁ

וּזְקַן־הַשֶּׁלֶג. בְּצֵאתוֹ,

מִבֵּית־הַחָתָן הַשֻּׁשְׁבִּין

אַף הוּא סָר: שָׁב לְבֵיתוֹ.


כַּנִּדְהָם הָלַךְ אַט, וּבְפִיק־

בִּרְכַּיִם — כְּמִי שֶׁשָּׁכָר:

אִישׁ יוֹתֵר נוּגֶה וּנְבוֹן־לֵב

בַּבֹּקֶר קָם לְמָחָר.



תרע״ד — פ״ג.




  1. נדפס ב״התקופה״ כרך כ״ח (צ״ל כ״ב).  ↩

  2. 2־1. ספן זקן בא לקראת שלשה ששבינים קרואים למשתה־חתנה ומעכב את האחד מהם בדרכו.  ↩

  3. 17־14. קרוא־המשתה מרתק אל מקומו בקסם־עינו של עובר־הים הזקן, והוא מכרח לשמוע את ספורו.  ↩

  4. 33־27. הספן מספר, איך שהספינה הפליגה לפאת־דרום בהיות רוח יפה ומזג־אויר נאה, עד שהגיעה ובאה לקו־המשוה.  ↩

  5. 42־37. קרוא־המשתה שומע את קול כלי־הזמר; אך הספן מוסיף לספר.  ↩

  6. 46־43. הספינה נרדפה מסער ונדחפה אל הציר הדרומי.  ↩

  7. 60־57. מרחב־קרח וקולות־אימה, מקום שם אין לראות שום בעלי־חיים.  ↩

  8. 69־65. עד שעוף־ים גדול, ואלבטרוס שמו, בא מבעד לאד־השלג, והספנים קבלו פניו בשמחה ונהגו בן הכנסת־אורחים.  ↩

  9. 74־71. ושור! האלטרוס הביא ברכה עמו, והנה הוא מתעופף בעקבות הספינה, השבה צפונה דרך הערפל והקרח הצף.  ↩

  10. 84־81. הספן הזקן, שלא כמנהג מכניס־אורחים, ממית את העוף הטוב והישר, אשר ברכה עמו.  ↩

  11. 98־93. חבריו הספנים מלינים עליו על רוצחו את עוף־הברכה.  ↩

  12. 104־99. אך משנסתלק האד, הם מצדיקים את מעשהו ונעשים על־ידי־כך שתפים למעשה־הפשע.  ↩

  13. 113־105. הרוח יפה כקדם, הספינה נכנסת לים השקט ושטה צפונה, עד שמגיעה לקו־המשוה ונרגעת לפתע.  ↩

  14. 125־122. ודם האלבטרוס הנה נדרש.  ↩

  15. 137־134. רוח רדף אחריהם — אחד התושבים הרואים ואינם נראים בעולם זה, שאינם לא נשמות מתים ולא מלאכים; והמעין ימצאם נזכרים בספרי החכם היהודי יוסיפוס והאפלטוני הקונסטנטינופולי מיכאל פסילוס. מספרם רב מאד, ואין שום אקלים או אלימנט פנוי מהם.  ↩

  16. 145־142. חבריו בשעת צרתם מאשימים בכל את הספן הזקן ולאות־אשמתו תולים הם את עוף־הים המת מסביב לצוארו.  ↩

  17. 151־150. הספן הזקן מבחין אות במרחקי־ים.  ↩

  18. 164־160. בהתקרב הדבר יותר, הוא נראה לו כספינה; ובמחיר יקר הוא משחרר את לשונו מאסורי הצמא.  ↩

  19. 168־167. ברק שמחה;  ↩

  20. צ״ל הִנָּהּ  ↩

  21. 173־170. ואימה באה בעקבותיה. כי כלום אפשר לה לספינה שתתקרב ותבוא באין רוח או גל?  ↩

  22. 183־180. הדבר אינו נראה לעיניו עכשו בלתי־אם כשלד של ספינה.  ↩

  23. צ״ל בְּקוֹל: הַדְּמוּת  ↩

  24. 191־188. וצלעותיה נראות כפסי־שבכה בפני השמש השוקעת. השד־אשה וחברה־המות אין מלבדם בשלד־ספינה זה, כספינה כמלחים.  ↩

  25. 201־198. המות ושאול־חיים שחקו בקוביה להפיל גורלות על מלחי־הספינה, והיא )שאול־חיים( זכתה בספן הזקן.  ↩

  26. 203־202. אין דמדומי בין־ערביים בחצרות־השמש.  ↩

  27. 215־214. בעלות הירח.  ↩

  28. 219־216. בזה אחר זה.  ↩

  29. 223־220. המלחים חבריו נופלים מתים ארצה.  ↩

  30. 227־226. אולם ״שאול חיים״ מתחילה את מעשיה, זר מעשיה, עם הספן הזקן.  ↩

  31. 233־228. קרוא־המשתה מתירא, שמא רוח הוא המדבר אליו.  ↩

  32. 239־234. אולם הספן הזקן מבטיחהו, כי אדם חי הוא בפועל ממש, ומוסיף לספר על מרוק־העון הנורא.  ↩

  33. 242־240. הוא בז לשרצים אשר בים.  ↩

  34. 247־244. וקנאתו בהם רבה על כי חיים הם, ורבי חבריו שטוחים מתים.  ↩

  35. 261־258. אך הקללה, אשר קללוהו המתים, חיה עוד בעיניהם.  ↩

  36. 272־269. בבדידותו ומאסרו הרוחני ינהה אחרי הסהר הנוסע והכוכבים הנחים ועם־זה מתנועעים קדימה; ובכל מקום שחק־התכלת שלהם הוא, והוא מקום מנוחתם הקבוע וארץ־מולדתם וביתם, אשר הם נכנסים לתוכו, בלי הודעה מקדמת כבעלים אדירים, שמחכים להם בודאי ועם־זה תרגש שמחה חרישית בבואם.  ↩

  37. 288־287. לאור הירח הוא מתבונן בבריות־אלהים שבים הגדול.  ↩

  38. 289־288. יפעת ואשר־חייהן.  ↩

  39. 293־290. הוא מברכן בללבו שלא־במתכון,  ↩

  40. 297־294. ראשית הופר הקסם.  ↩

  41. 306־303. בחסד השכינה הקדושה, הגשם משיב נפשו של הספן הזקן.  ↩

  42. 319־315. הוא שומע קולות ורואה מראות ותנועות זרות ומוזרות בשמים ובים.  ↩

  43. 336־333. רוח באה בגופות הספנים, והספינה נסעת ממקומה.  ↩

  44. 354־351. לא על־ידי נשמות הספנים, ולא על־ידי רוחות האדמה או האויר, כי־אם על־ידי מחנה מלאכים ברוכים, מלאכי־יה, אשר שלחה ארצה תפלת קדשו־מגנו של הספן הזקן.  ↩

  45. צ״ל יַעַל  ↩

  46. צ״ל יַחַד  ↩

  47. 387־382. השר הבודד מנאות הציר הדרומי מוסיף להסיע את הספינה עד הגיעה אל קו־המשוה, מתוך הכנעה אל מחנה המלאכים, אולם עדין דורש הוא נקם ושלם  ↩

  48. 415־400. הרוחות, חבריו של שר־הציר, תושבי־האלימנט הבלתי־נראים, לוקחים חלק בצרתו; ושנים מהם מספרים זה לזה, כי תשובת־כפרה ממשכה וקשה נגזרה על הספן הזקן, כדי לכפר פני שר־הציר, השב לדרום.  ↩

  49. 435־428. הספן השלך לתוך מצב של התעלפות; כי הכח המלאכי מסיע את הספינה לפאת צפון במהירות נוראה, אשר לא ישאנה אדם וחי.  ↩

  50. 439־436. המהירות שלמעלה־מן־הטבע מתמעטת והולכת; הספן מקיץ, ותשובת־כפוריו מתחלת מחדש.  ↩

  51. 450־448. הקללה סוף־סוף נתכפרה.  ↩

  52. 473־470. הספן הזקן רואה לעין את ארץ־מולדתו.  ↩

  53. 489־487. רוחות המלאכים הטובים עוזבים את הפגרים המתים.  ↩

  54. 491־490. ומופיעים בלבושי־האור שלהם.  ↩

  55. 525־520. הנזיר הבודד שביער.  ↩

  56. 534־533. מתקרב אל הספינה מתוך תמהון.  ↩

  57. צ״ל מִפְרָשׂ, הִתְבּוֹנֵנוּ  ↩

  58. צ״ל כִּדְבַר  ↩

  59. 555־554. הספינה טובעת לפתע־פתאם.  ↩

  60. צ״ל מְתִים  ↩

  61. 561־560. הספן הזקן נצל בסיר־השיט.  ↩

  62. הספן הזקן מתחנן לנזיר לתת לו “תקון” לנפשו; ו“תקון”־כפורים נתן לו לכל ימי־חייו.  ↩

  63. וכל ימיחייו העתידים מצוקה גדולה מכריחה אותו לנדוד מארץ לארץ –  ↩

  64. 619־616. וללמד, במשלו הוא, את האהבה וחבת־הכבוד לכל בריות האלהים, אשר עשן ואשר יאהבן.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53047 יצירות מאת 3099 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 21985 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!