הכל תלוי במזל, אפילו חודש אלול במדינה. חודש זה, חודש הרחמים והסליחות, מדורי־דורות, היה לנו השנה, שנת הבחירות, לחודש של כעס ורוגז, בלבול־מוח ואשליה ל“צעירים זועמים” ו“קיפוח־נפש” לזקנים שלווים…
דוקא אלה, שעיניהם מכוונות ל“בית”, להיות שם ל“עיני־העדה”, דוקא אלה נגרפו למערבולת, והם הם ההומים ומהמים ביותר. הם העומדים נרעשים ונפחדים מאימת “יום־הדין”, ההולך וקרב – יום הקלפי.
המשמעות – במובן מושאל – של “מי־בקיצו”, בסוף הרשימה, עלתה למושג “גורלי” לאחדים. ובסך הכל – נבלע לו לאלול השנה! חובל לו!
היתה זו פעם “הלכה בידוע”, בכל עיר ועיירה, שבאלול מפסיקים את הקטטות, מכריזים שלום, “בורג־פרידען” עד לקבלת “הפתק הטוב”.
אפילו אותם “שני השכנים היריבים” המשפטנים המקצועיים, שהיו מצויים בכל מושבות ישראל, שרבו והגיעו לערכאות בשל “החלון”, “היזק ראיה”, או בשל “הגדר”, גם אלה דחו את הבירור ב“קאסאציה” (בית המשפט העליון) עד שיעברו ה“ימים־הנוראים”. דבר־נאה ותמים זה, שהיה מובן ומקובל ל“פשוטי־עם”, נעלם מדעתם וממוחם של הדברים והמנהיגים.
הרי בחירות לכנסת, בפעם הרביעית, אינו בגדר של “מלחמה עולמית”, שאין כל אפשרות לדחות אותה, מדוע לא נשמע במחנה אף קול אחד בעד דחייה? מדוע נדם קול אלול ושותקה “חובת הלבבות” בימים אלה? חובה היא, משום כך, לדרוש בעיצומו של חודש זה, לא לתת שיתעלמו ממנו.
מבחר החדשים 🔗
לא בלי תכנון מחושב, העמידו חודש זה, חודש אלול, כ“מאסף” לכל חדשי השנה.
הוא לוקט וקולט אותם לתוכו, למשא ולמסע.
אלול – חודש של הראשית. ב־כ“ה בו נברא העולם והוא החודש החותם, ה”סוף". מקומו על יד המבוע “עת צאת השואבות” לשאוב ממעין הנצח, שנה חדשה.
לא לחינם הכתירו אותו קדמונינו בתואר “חודש הרחמים”. הוא כולו במזל רצון וחסד. בו נתרצה אלוקי־ישראל למשה על עוון העגל, חטא הפסל.
הרי אין אף פורענות אחת, שאין בה “משהו” מאותו החטא, גמול ישלם, על המרת כבוד אל ב“תבנית שור אוכל עשב”.
חשבו ומצאו: בי"א באלול עלה משה למרום. עשה שם “ארבעים יום וארבעים לילה”, ואלה נגמרו בעשירי בתשרי, ביום הכפורים. למחרת היום ירד, והלוחות, לוחות הברית החדשים, בידו. אף העם כאילו נולד מחדש, מאז הוא נקבע לנו לחידוש פני היחיד והכלל בישראל.
שליחות זו בין ירחי השנה שומה על אלול ואל ה“ימים־נוראים” לאחר שהלב הוכשר להם במשך חודש ימים.
משנכנס אלול הושלט משטר ידוע בבית כברחוב בביהכנ“ס כבסביבה כולה. לכאורה, אנו מציינים את זה – עד השבוע האחרון לפני ר”ה – בשינוי קל בתפילות שלנו. תוספת של פרק נוסף אחד מתהלות ישראל “ה' אורי וישעי” (“אורי” בר"ה, “וישעי” ביום הכפורים, “ממי אירא” בהושענא־רבא ובתקיעת שופר) לשם התעוררות יתר, אבל אלה היו שינויים גלויים וניראים בעין.
פי כמה יותר יסודי ועמוק היה השינוי החבוי, הנעלם. פני הימים מתכליתם ומהותם שונו, שוקדים לא רק לשיפור היחסים עם רבש"ע, היחסים בין האדם לבורא. בבואתו של אלול שכנה, כשכון תואר אדם וצלמו בבאר מים־חיים עמוקה – “באר לחי רואי”.
משהו נבדק ונבחן. ערכים מקובלים, שגורים, נערכו, באור הימים, מחדש, אחרת מהרגיל והמקובל.
פה ושם ניבעה פרץ בוודאות זו שלך, – וודאות של “אפשר” או “מותר”. מי שהוא נעלם כאילו טוען ורוקד כנגדך – “זה לא כך”, “התחמקות לא תעזור פה”…!
האם ידה של אלול השיגה גם את דלפק החנות? את ה“מידה ומשקל” ה“הן ולאו”? ודאי! השיגה והשיגה!
הרגישו בנוכחותו של זה בכל ההליכות. אף פסוק זה ב“תפלה על פרנסה שלאחרי התפלה” האומר, "ותזמין לי פרנסתי בהיתר ולא באיסור, ושתהיה לחם חוקי “טרף נקי”, התעלה למשמעות אחרת בימים אלה. אין זו תפילה צנועה וחסודה כיום! “לא הייתי מייעצת לך את זה לקחת,” אומרת הניה, בעלת החנות לאריגים, “זה ידהה מהר”…
רסן שולח בדיבור, בלשון. תוך שטף השיחה של יהודים, פשוטי־עם, שלא תמיד היא מנוקה מאבק “לשון הרע” – הנך שומע “שלא אחטא בשפתי בימים אלה”. יצרו לשיחה “אליבי” מתוך צו נפשי עמוק.
ואמהותינו? אף מרות־הנפש וקשות־רוח שבהן שנכשלות לפעמים בפליטת קללה לילד שסרח, בדיבור קשה ונזיפה מצערת לבעל שהקדיח תבשילו, אף הן גדרו בעדן, שמו מחסום על השפתים, מפחד הימים.
הליכות חודש אלול, ו“הימים־נוראים” עיצבו את אפיו ודמותו של אדם בישראל, הטביעו את חותמם על אורח המחשבה ואפני הדיבור. גם כשימים אלה עברו והחיים נכנסו לערוץ השוטף, הגורף וסוחף בזרמו העכור הרבה רבדים מהטוב שבאדם. אף זו כשהימים־נוראים חלפו ועברו ו“בעל־הבית נשאר – כביכול – בעל הבית”. אף אז עם החשבון החדש, לא נמחה מבצע הימים. אלול מילא את שליחותו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.