אבל עוד לפני נפול ירושלים ביד זאלאדין באה השמועה לארצות המערב, כי לקחו התוגרמים את עדעססא מידי הנוצרים, ויקנאו לארצם ולאלהיהם, כי היתה עדעססא עיר הנשיאות הראשונה להם בארץ המזרח וכמנעול ירושלים נחשבה בעיניהם, ותהי חרדה גדולה בארצות הנוצרים, עד כי לא לשוא היתה הקריאה אשר קרא האפיפיור אייזשען השלישי לבני אמונתו לצאת למלחמת אלהים על התוגרמים; וביחוד כאשר התחרה בערנהארד הקדוש לתפוש את אומנת פטר ההולך לפניו ויהי להם לנביא והוא איש אשר הריח בריח הקדושה, מלא קנאת אלהיו, בעל מופת ובעל לשון מדברת צחה ושליט ברוח המון עם הארץ כפטר, אבל נעלה ממנו בלמודים ובכחות הנפש, ויד חכמתו רבה להטות גם לב הגדולים לחפצוֹ, אף עמדה לו חכמתוֹ ודעתו הרחבה להטות לראשונה את לב לודוויג השביעי מלך צרפת ואחריו את לב קאָנראד השלישי מלך אשכנז, לעשות דבר לטובת הנוצרים בארץ המזרח. כי לודוויג זה בחצותו את פחת שאָמפאניע אויבו, שרף באש בית תפלה מלא אנשים אשר התמלטו אליו. ויהי כאשר הציקתהו רוחו על המעשה הרע אשר עשה וימלך עליו לבו לכפר את חטאתו בדמי התוגרמים אויבי אמונתו. על כן נמצא בכל חשק לבבו לקבל את הצלב מידי בערנהארד לאות ואחריו נמשכו רבבות צרפתים, אשר הלכו בעקבי מלכם וידרשו צלבים מידו, עד כי כל המון הצלבים אשר הביא בערנהארד אתו לא מלא ספק די המבקשים, ויפשוט את אדרתו ויקרעה לעשות ממנה צלבים ויתנם להמתנדבים לצאת למלחמה. אולם כאשר נדרש בערנהארד לארח לחברה אתם בקרב דחה אותם בקש לאמר, כי עוד לא נשלמה עבודת שליחותו. כי זכר את כל האסון אשר קרה להאספסוף אשר הלכו לרגלי פטר וימאן לקבל על נפשו עבודה אשר לא נסה בה. אבל גדולים היו מעשי בערנהארד ממעשי פטר, כי הוא שנס מתני מלכים אדירים לצאת בקרב תחת האנשים הפרטים אשר הלכו לקול קריאת פטר.

וקָאנראד עשה חיל ראשונה וילך דרך אונגאריא עד קאָנסטאנטינאָפאָל, ואחריו הלך מלך צרפת גם הוא בדרך ההיא, אבל גם להחיל הגדול הזה לא עמדו סדריהם הטובים ומלכיהם אשר בראשם לעשות גדולות בארץ המזרח, כי נצערו מאד בדרך בטרם יציגו רגלם על אדמת אזיא, באשמת עמנואל קיסר היונים ובמעלו אשר מעל בבני אמונתו ובבעלי בריתו אלה, ויתרם מלטו חייהם באניות ויבאו אל חוף אזיא הקטנה: שם החלה המלחמה בלי כח, כי צרו על דמשק ועל אשקלון ימים רבים ויפלא מהם לעשות להן דבר. ובני המערב היושבים בארץ המזרח מימי המסע הראשון לא חזקו את ידי הבאים האלה מחמת הקנאה אשר אחזה בם בראותם בכבוד המלכים, ותהי קנאת איש ברעהו ואיבת איש באחיו, ופרוד הלבבות הזה הכשיל כחם ולא נתן את ידיהם לעשות תושיה.