(לעאָן) ראָזענטהאל ז"ל.

בערלין 14 אויגוסט 1846.

זה ימים אחדים הלך דרך הנה אחד מבני בריתנו, איש נודע לשם ה' אלטאראס, ללכת לפטרבורג לדבר טוב לפני הרשות על אחינו ברוסיא ופולין. ה' אלטאראס הוא יליד אלגיר ממשפחה רמה ועשירה, בפאריז חונך מנוער ויגמור חוק למודו בהאוניווערזיטאֶט ויהי לאזרח צרפת ועתה הוא נושא משרה נשאה במדינה. מטרת נסיעתו לבקש את הדר כבוד הקיסר ניקולאי לתת שחרור למספר עצום עברים ללכת לאלגיר, ובידו מכתבי מליצה מממשלת צרפת, וביחוד מאת שר החיצון גיזאָ (Ghizot). הסוד הזה נגלה למה“ע האשכנזים בברלין וירחיבו לדבר בו. אך תיכף הוכחש הדבר מכל וכל במע”ה. וכאשר נודע לי ממקור נאמן נעשה זאת לחפץ ה' אלטאראס בעצמו, כי הגיד לאחד מאוהבי, כי הוא מחויב לעשות זאת, טרם ידע אל נכון כי יצלח חפצו בידו, למען אשר לא יוסיף מכאוב בני בריתו ברוסיא ופולין בתוחלת שוא ותקוה לא נהיה. ה' אלטאראס הוא בן ששים שנה ורוח סבלנות נוססה בו, בעת אשר הוא בעצמו נוצר דתי ומנהגי היהדות ככל האפשר ודרוש להחזיק המעוז הקבוץ. מאז מתו עליו ילדיו ואשתו הקדיש חייו להטיב גורל אחיו הפולנים.

______________

וזאת העתקת המכתב השני אשר מצאנו בקובץ המכתבים של ר' מ“א גינצבורג מכתב ס”ג (צד 122) (אחרי בקרו את ה' אלטאראס בהיותו בברלין) ביום 20 סעפטעמבער 1846. המכתב כתוב אשכנזית מה' זאב ראָזענטהאל, שישב אז בברלין, לאחיו מהו' יהודה ליב ראָזענטהאל נ"ע בווילנא ונתרגמהו עברית:

הנסבה אשר הסיגה אחור ידי מתת לך עד כה מענה על מכתבך הוא, על כי חפצתי הפק רצונך בדבר נסיעת האדון אלטאראס. והנה זה כיומים שב האדון מעיר ממלכת רוסיא בערלינה ואנכי דברתי עמו היום, ואת אשר הגיד לי האדון אגיד לך אני פה יקירי לאמר:

“אני ברשיון וברצון הפראלאמענט במלכות צרפת נסעתי לעיר המלוכה פ”ב. המיניסטר גיזאָ ועוד שרים גדולים נתנו לי מכתבי מליצה (רעקאָמענדאציאָנען) אל יועצי קיסר רוסיא. בקשתי היא, אשר הקיר“ה יתן לי רשיון לקחת עמדי מאת בני אמונתנו מספר ידוע מממלכות פולין ורוסיא להוליכם לארץ אלגיריען, אשר היא כעת תחת ממשלת צרפת. כל איש יהודי אשר יבוא אלינו יחשב כאזרח הארץ וכתושב צרפת, ובאגפי צדקת ממלכתנו יחסו ככל יתר עמי ארצנו, ורצון ממשלתנו הוא, לעשות אותם עובדי אדמה, ולכל משפחה ומשפחה יותן בלי תגמול כברת ארץ, גן ושדה, אשר יוכלו להחיות את נפשם, כי לא למען עשות מסחר וקנין נחפוצה להביא אותם אלינו. גם בשנה הראשונה נתן להם את כל צרכיהם, עד אשר יוציאו מאת שדותיהם ומאת גניהם את דגנם ואת פריהם. כי הלא מן השמים לא ימטיר להם השם את לחמם, אם כי ארצנו כעדן גן אלהים. אנכי תחת מגן האחים ראָטהשילד אחוס, בצלם אשב ואך בשמם אכבדה, כי בדברים הנוגעים אל הכסף, אך המה יעשו כמעט את כל, ויתר עשירי בני אמונתנו, צרפתים, אשכנזים וענגלאנדים, אך יעמדו לימין צדקם. את סיר משה מונטיפֿיורי ראיתי בפֿ”פֿ אם מאַיִן בעת מסעי לפה. מצאתי אותו חולה ולא יכלתי לדבר עמו הרבה. אך הגיד לי, כי נסיעתי לפ"ב לא ישא לי פרי הצלחה וכי ידמה כי כל יגיעותי יהיו לאַל ולאַין, וכי זאת תסב לי מחלת לב. אכן עם כל זאת יעשה כל אשר יוכל, כאשר יראה מה יהיה אחרית דבר. רצון האדון ההוא (מונטיפֿיורי) להעביר מספר משפחות ידועות לאמעריקא, להיות גם שמה לעובדי אדמה ולהשיב את ידיהם אחור מן המסחר והקנין. האדון מונטיפֿיורי הוא באמת איש טוב.

“אנכי בעת הייתי בפ”ב לא יכלתי דבר עם הקיר“ה פה אל פה, כי הגיד לי המיניסטר געסעלראָדע, כי הקיסר הוא כעת טרוד מאד. אכן הוא בעצמו דבר עמי אדות עניני, וזאת היתה תשובתו: שאלתך נתונה לך אם ישולם בעד כל נפש איש יהודי אשר יעזוב את הארץ שלא ע”מ לחזור, ששים רו"כ לגלגלת, גם אתן לך רשיון ליסע ולדבר עם היהודים ולראות את אשר יגידו המה לך על זאת; אם יחפצו ליסע עמך ואם אין; אם יאבו לעבוד את האדמה או לא. ואת זאת יכתוב לי אחרי כן ויראה למלאות משאלתי. אף יותן לי מכתב אל פֿירסט ווארשאווסקי (פאסקיעוויטש) כי ידבר עמדי אדות הענין הזה.

"בזאת עזבתי את עיר המלוכה, ואנכי כעת מגמת פני לווארשוי; ובעיר ווילנא ואָדעסא ובמקומות אחרים אשר ישכנו היהודים לא אוכל היות הפעם, כי עסקי יאלצוני מאד להיות אחרי משך ירח ימים בצרפת ומשם ליסע תיכף לאלגיר, ונסיעתי הנוכחית כהקדמה לנסיעתי אשר תבוא בשנה הבאה.

בקשתיו כי יכתוב בעצמו אליך שורות אחדות בדבר הזה, ויען אותי ויאמר, כי לא ימצא זאת לנכון, כי הוא נגד הנימוס, לבקש מאת איש אשר לא ידעו מתמול שלשום לעשות מה לטובתו. האדון אלטאראס יתמהמה בווארשוי ערך ג' שבועות, והיום יעזוב את העיר בערלין.

_____________

פה נביא את הכתוב בהדביר במכתב (צד 122) מבלי דעת ממי למי, אך כנראה הוא מווילנא ממורה שפת עבר ובסוף המכתב נאמר:

“השר אלטאראס עושה מלאכתו הגדולה בבתי הגדולים בעיר המלוכה, אפס כי עוד לא נתן לאחד מאב”י לראות פניו, כי גם הוא לא זכה לראות את פני המלכות עוד. כדברים האלה כתב ר' דוב נאטקין וחותנך הרב קרא את המכתב ההוא ובלי ספק יודיעך.

“נבוכים אנחנו מאד בדבר השר אלטאראס, כי לא זכה אחד מאחב”י היושבים בעיר המלוכה לחזות פני כבודו. זאת ידענו כי כבר חמק עבר מעיר המלוכה באנית הקיטור לבא שטעטינה אשר בפרייסען ומשם יסע לווארשא. לשוא נתן הר“ד לוריא מביכֿאָף קטורה באף הר”ח נחמן לשלוח איש לווארשא לשאול בשלום איש המעלה ההוא בשם עדת ווילנא, כי כלו ידיהם בחיקם ולא עשו דבר. והשמועות אשר שמענו עליו סוסרות אלה את אלה. אחד המגידים הבא מפ“ב אומר, כי לא נעתרה המלכות אליו בלתי אם למאה משפחות, ור”צ צלענאָוו ממינסק כתב כדברים האלה:

“הודות לאלהי מרום, אשר הפיק חפצו ורצונו על צד היותר טוב. נסע לווארשוי ומשם ישוב ללאָנדאָן לסיר משה מונטיפֿיורי ומשם יעבור דרך אלגיר לבקרה, ומשם יסע דרך נאָרד מעער (אולי צ"ל סרער. מעער – ים התיכון) לאדעסא ומשם ישוב לפטרבורג”.

סוף דבר כל הדברים יגעים ואין אתנו שמועה בטוחה, ואולי יגיעו אלינו מווארשוי דברים אשר יש להם רגלים ואודיעך.