חברים! באולם זה התכנס מחנה נוער מגוּון מכל חלקי הארץ, מכל צוּרות ההתישבות, מן העיר ומן הכפר, מן המושב, מן הקיבוץ, מן הקבוצה ומתנוּעות־הנוער החלוציות. המיוחד שבכינוס הזה, הייתי אומר, הוּא קודם כל בכך, שאיננוּ כינוס של ‘יום טוב’ וחג, לא ‘חג’ של בחירות ולא חג אחר. הייתי קורא לו לכינוס זה: מבחן החולין. אנחנוּ חיים עכשיו בימים שמבחן החולין דווקא הוּא המבחן הקשה והמכריע מכל המבחנים שנתנסינוּ בהם בשנה האחרונה.
גודל התמוּרה המַהפּכנית 🔗
רצוני ליחד את הדיבוּר על נקוּדה אחת הנראית לי עיקרית בכינוס זה. אני רואה לפני צעירים הרבה, ומרגיש אני שרוב החברים אשר התכנסוּ כאן, עדיין ענין הגיוס עומד לפניהם. לפני לא מחנה של חיילים משוחררים. אגב, ספק אם המונח ‘חיילים משוחררים’ נכון גם לגבי חיילינוּ המשוחררים, כי בארצנו ובתנאיה יקרה לעתים קרובות, שאנוּ נאלצים לקרוא את החייל המשוחרר, אחרי מלאו את חובותיו ואת תפקידיו, שנית לדגל, אל השירות ואל הגיוס. אך באולם זה, אם אינני טועה, נמצא נוער רב, שעדיין לא הגיע לגיל התגייסות. והשאלה המרכזית, שצריכה לעמוד לפני אלפי בני הנוער אשר נתכנסוּ כאן, היא: כיצד, איך ובאיזו רוח יגויס הנוער הזה על אלפיו ועל רבבותיו?
חברים! פעמים אני נפגש עם חברים מתנוּעות־נוער שונות. בשוחחי אתם על תפקידי הנוער ועל חובות תנוּעות־הנוער בתקוּפה זו מתעצם בי הרושם הברוּר, כי עדיין לא עמדנוּ על גודל התמוּרה המהפכנית, שחלה בארצנו ושעדיין איננוּ יודעים לסגל את מחשבתנו לתנאים החדשים בהם אנחנו נתוּנים. אנחנוּ מוסיפים לדבר על תנוּעת־הנוער ועל תפקידיה, על נוער פרברים ועל נוער עירוני, על חינוך ועל התישבות במושגים שהלמו את המציאוּת לפני שנים, ושאינם הולמים את מציאוּת היום ואת מציאוּת יום מחר. עדיין לא חדרה לנוער החלוצי הכרת הצרכים החדשים וגם האפשרוּיות הכבירות לגידול מהיר של המחנה החלוצי, שנפתחוּ בעקבות המאורעות הגדולים של השנה האחרונה. רצוני איפוא לעמוד על תכנו, על תפקידו ועל היקפו של הגיוס העומד לפנינו.
מיזוּג תפקידי בטחון והתישבוּת 🔗
על הגיוס להשיב בראש וראשונה לצרכי הבטחון, שיעמדוּ גם להבא במרכז דאגותינוּ, אוּלם צרכי בטחון אלה כופים עלינוּ חיפוּש דרכים חדשות כיצד להפוך שנות שירות צבאי לשנות חינוך והכשרה חקלאית למען נוכל להפנות המוני נוער עברי להתישבות, שתגביר את בטחוננו. הגיוס יהיה איפוא לבטחון ולהתישבות, ושני אלה יהיוּ דבוקים וצמוּדים זה לזה לתקוּפה ארוכה וממוּשכת, זהו לקחו העיקרי של העבר הקרוב וזהוּ תפקידו המרכזי של הנוער העברי בארץ בשנים הקרובות.
עומדים אנחנוּ בסיום תקופה במלחמת תקוּמתנו מבחינת נצחונות צבא הגנה לישראל וכיבוּשיו, וכבר דוּבר על כך, כי מסוכן לחשוב, כי כיבוּשים צבאיים בלבד עשוּיים להבטיח את בטחונה ועתידה של המדינה. בלי מחנות גדולים של מתישבים אשר ילכו בעקבות הכיבושים הצבאיים עלולים להתבזבז מיטב נצחונותינוּ. ומשוּם כך הולכים אנוּ עכשיו לעשות דבר, אשר אין לו תקדים בשוּם צבא מצבאות העולם, ואשר אין לו תקדים גם בנסיוננוּ בארץ הזאת. אנחנוּ פותחים בנסיון רציני מאוד למזג את תפקידי הבטחון והצבא עם משימת ההתישבות בארץ הזאת.
בכל צבא בעולם קיימת הפרדה קיצונית בין שירות צבאי ובין חיים אזרחיים, בין הגיוס והאימוּנים הצבאיים וּבין העבודה הגופנית. ואילוּ אנחנו רוצים שהשירות בתוך הצבא יהיה ממוזג אורגנית בעבודה וששירות צבאי של אימונים, טיפוח הכושר הצבאי וכוננוּתנוּ המלחמתית ייעשו בד בבד עם הכשרה חקלאית לשם ריבוי גרעיני התישבות, אשר בגמר שירות החובה ילכו מתוך בחירה חפשית להתישבות קבע.
נועז הדבר ומהפכני ואין דוּגמתו לא בעולם ולא במציאוּתנוּ. ולא שהרעיון הוּא חדש. הרעיון עצמו איננוּ חדש. החידוּש הוּא בהיקפו. גיוּס כזה היינוּ מבצעים בעבר במסגרת של מאות חברים, ואילו המגמה החדשה מעיזה להביא כל בן ובת בישראל בגיל 18, בין אם הם בתנוּעת־נוער וּבין שאינם בתוכה, בין שהם משתייכים לעליית הנוער וּבין שהם מחוצה לה, אל מסגרת השירות הממוּזג בשנת אימונים והכשרה חקלאית.
עם העברת מרכז הכובד משדה המערכה הצבאית לשדה היצירה וההתישבות הבטחונית ועם קום הצורך המדיני והצבאי לישוב מהיר של שממות הארץ, שוּב לא נוכל לפטור המוני נוער עברי הגדל בארץ והעולה אליה מחובת ההשתלבות במעגלי העבודה והיצירה החלוצית.
כך אנוּ מגיעים לשלב חדש בדרכי התגייסותנוּ, אשר יקבע במידה ניכרת את דמות צבאנוּ ואת עתיד התישבוּתנוּ כאחד.
כאן נפתח סיכוי גדול, חדש, העשוּי להביא פירות חשובים ולפתור את אחת הבעיות המרכזיות שכולנוּ מתלבטים בהן. שמענוּ כאן מפי חבר אחד, העובר בכּפרים הנטוּשים, דברי הערכה למפעלם החלוצי של העולים בכפרים הנטושים. אך שמענוּ גם מפי חבר אחר, הבא מן הנגב, על קילומטרים לעשרות ולמאות שעוברים בהם כשהכל מסביב חרב ושומם. אנוּ יודעים, כי לאורך ימים לא נוכל לקיים שטחים אלה בכוחות צבאיים בלבד. ברוּר, שהמדינה אינה כל־יכולה, וחובת השירות על־פי יסודותינוּ המקוריים אינה אלא מסגרת, אך בידנוּ הדבר להפוך את שירות החובה לתנוּעת התנדבות. זו היא המשימה העומדת לפנינו. לא מן ההכרח שהחוק יעמוד בסתירה לתנוּעת התנדבות, ותנוּעה חלוצית אינה צריכה להיות סתירה למסגרת מחייבת. המסגרת המחייבת ותנוּעות ההתנדבות החלוציות בתוכה – בכוחן של אלה למצות את כל האפשרוּיות הכבירות הנפתחות בגיוּס החדש.
סיכוּי לתנועות הנוער 🔗
שני חוגי נוער נמצאים כאן באולם הזה: חברים המשתייכים לתנוּעות־נוער וחברים שבאוּ מתוך המשקים.
חברים מתנוּעות־הנוער! רק חדשים מספר מפרידים בין זה שהיה קיים עד עכשיו ובין היום שאלפי בני נוער מכל הערים והמושבות, מכל שכונות העוני והפרברים, מאותם המקומות שתנוּעות הנוער במשך שנים רבות ניפצוּ ראשם אל קיר אטום ולא העלו דבר, יזרמו אל מסגרת השירות הלאומי של האימונים והעבודה. תהיה זו טעות פטלית, אם תנוּעות־הנוער לא יבינו את הסיכוי הגדול הנפתח להם בתנאים החדשים ליציאה למרחב. מה שלא ניתן כל השנים, כשפה ושם ניסו לפתוח מועדונים בפרברים, ניסוּ למשוך לעבודה גם ‘נוער זהב’, כשכל הנסיונות של הרחבת המסגרת החלוצית נכשלו, כאשר כל האמצעים החינוכיים בתנאי העיר והמושבה היו בהכרח מוגבלים – נעשה אפשרי עתה כאשר כל הנוער הרב הזה יובא במגע חי, בלתי־אמצעי אל ערכי ההגנה, העבודה והיצירה בכפר העברי המתחדש בארצנו. בוגרי תנוּעות הנוער ייפגשוּ עם כל הנוער אשר קודם לכן לא ידעוּ לרכוש את לבם. הם ייפגשוּ אתו כתף אל כתף במחנה האימונים, בשדה העבודה, בחיי המשק החקלאי, בתנאים שוים לחלוטין, בתנאי חברוּת ובתנאים סוציאליים שוים. ולא יחסר אלא דבר אחד – וכאן אסור לתנוּעות הנוער להחמיץ את שעתן – הרצון, ההבנה, ההסתערות, הגישה החברית הנאמנה כדי להדביק גם בנוער הבא מתוך חובת השירות את ‘חידקי’ ההתנדבות החלוצית אשר תשאיר אותו במסגרת ההגשמה החלוצית גם אחר שנת השירות. אם בוגרי תנוּעות־הנוער לא יחושו כי באה שעתם הגדולה ויסתגרוּ לשמירה על הקיים בלבד, מסופקני אם יעשוּ דבר טוב לעצמם, ובודאי שלא תושג המטרה הגדולה, אשר לשמה אנוּ מעיזים לסלול לנוּ דרך מיוחדת בהקמת צבא עובד.
שליחוּת חינוּכית לבני המשקים 🔗
ובאזני בני המשקים ייאמר: רגיל נוער המשקים זה שנים רבות לנוער מן החוץ המתחנך במשקו, אבל עד לתקופה האחרונה היה זה נוער מסוּים: נוער חלוצי שבא מן הארץ או נוער חלוצי שבא מן הגולה. הוּא כמעט שלא ידע סוגי נוער אחרים. הוּא שמע שקיימת אי־שם שכונת־התקוה, שמצויים פרברי עוני – אך למעשה לא נפגש עם נוער זה אלא מעט מזער. כעת יחול שינוּי רב. יבוא נוער אשר מעולם לא היה במשקים, אשר לא ידע כלל מקומם של משקים אלה ולא ראָם; נוער הרחוק מהוָיתנוּ ההתישבותית. וגם כאן יהיה צורך – יהיה ממש הכרח בדבר – שהנוער המקומי ימלא שליחות חינוכית, שליחוּת לא כמצוַת אנשים מלוּמדה, אלא מתוך רצון פנימי, לסייע לנוער הזה לסגל לו את הרגשת הבית בתקופה שיימצא בה, והעיקר – שייוָכח הנוער הזה מתוך נסיון חייו שחיי העבודה והכפר וצוּרות החיים שיצרנוּ הם חיים שכדאי לרצות בהם ולהמשיכם תמיד, כל ימי החיים, ולא בתקוּפת ההכשרה בלבד.
בשתי הזרועות הללוּ – של אנשי המשקים מכאן ושל בוגרי תנוּעות־הנוער החלוציות מכאן – תלוּי הרבה, אם כתוצאה מן הנסיון הנועז הזה יתוספוּ לנוּ אלפי מתישבים, מאות גרעינים חדשים אשר יבטיחוּ את גבוּלות ארצנוּ על־ידי שרשרת ארוכה של ישוּבים בערבה ובהרים, על חופי ימים וברצוּעות הספר. שילוב ההתישבות והבטחון – בכך חייב הנוער העברי להיצמד בכל כוחו וּמאודו.
רוצה הייתי לראות רבים מאלה היושבים כאן, מן הנוער החלוצי ומבני המשקים, כשהם צמוּדים אל האלפים הרבים שאינם כרגע באולם הזה ואשר יצטרכו להיות במחיצתם, מחר־מחרתים, אוהל מול אוהל במחנה האימונים, צריף מול צריף במשק החקלאי, כשהם יוצרים חוָיה אחת משותפת, כור היתוך לחלוציות עברית בעלת היקף ותנוּפה ההולמים את יעודי הדור ותפקידיו.
1949
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.