א 🔗
הַכְּפָר מְשֻׁפָּע הָיָה כָּל טוּב. הַשָׂדוֹת נָתְנוּ יְבוּלָם, הַגַנִים עֲמוּסִים הָיוּ פְּרִי עֲסִיסִי וְכָל בַּיִת מֻקָף הָיָה גִנָה שֶׁהִרְהִיבָה אֶת הָעַיִן בִּיפִי פְּרָחֶיהָ.
יוֹם אֶחָד הֶחְלִיטוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר לְשַׁקֵם אֶת הַמִקְדָשׁ הָעַתִּיק שֶׁהִתְנוֹסֵס בְּתוֹךְ הַיַעַר. מִשֶׁהָשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַשִׁקוּם, אָמַר מִינוּרוֹ, רֹאשׁ הַכְּפָר: – עַתָּה נְקַשֵׁט אֶת הַמִקְדָשׁ בְּצִיוּר נָאֶה.
אוּלָם, הֵיכָן יִמְצְאוּ צַיָר וְהַכְּפָר שֶׁלָהֶם מְבֻדָד בֵּין הַיְעָרוֹת, וְהָעִיר, שֶׁבָּהּ מְצוּיִים הָאֳמָנִים, רְחוֹקָה מֶרְחָק רַב!
בְּיוֹם אָבִיב אֶחָד הָלַךְ מִינוּרוֹ בַּשָׂדֶה וּפִתְאֹם רָאָה עֶלֶם צָעִיר שֶׁנִצַב לְיַד כַּן־צַיָרִים וְהָיָה מְצַיֵר אֶת חֹרֶשׁ הַבַּמְבּוּקִים בִּמְשִׁיכוֹת מִכְחוֹל עַזוֹת. הָעֶלֶם זָר הָיָה, אֵין זֹאת וְהִגִיעַ מִמֶרְחַקִים. הֵצִיץ מִינוּרוֹ בִּמְלֶאכֶת יָדָיו שֶׁל הַצַיָר וְהִתְפַּלֵא עַל רֹב כִּשְׁרוֹנוֹ. אָמַר לוֹ:
– אוּלַי תַּסְכִּים, הַהֵלֶךְ, לְקַשֵׁט בְּצִיוּרְךָ קִיר אֶחָד שֶׁל הַמִקְדָשׁ שֶׁלָנוּ?
– יִתָּכֵן שֶׁאַסְכִּים – הֵשִׁיב הָעֶלֶם.
וּבַכְּפָר נֶחְלְקוּ הַדֵעוֹת: אֵלֶה רָצוּ שֶׁהָעֶלֶם יְצַיֵר עַל קִיר הַמִקְדָשׁ אֶת הַר־פוּדְזִ’יאַמַה הַקָדוֹשׁ, אֵלֶה בִּקְשׁוּ צִיוּר שֶׁל נָמֵר הָאוֹרֵב לְטַרְפּוֹ בֵּין קְנֵי־בַּמְבּוּק, וְאֵלֶה הִצִיעוּ לְצַיֵר דֻבְדְבָן פּוֹרֵחַ אוֹ שִׂיחֵי־לוֹטוֹס. אָמַר מִינוּרוֹ, רֹאשׁ־הַכְּפָר:
– וַאֲנִי מַצִיעַ לְצַיֵר סוּס אַבִּיר.
וְהָיָה מִינוּרוֹ מְדַבֵּר רַבּוֹת כָּל־כָּךְ עַל לֵב הָאֲנָשִׁים, עַד שֶׁהִסְכִּימוּ לְדַעְתּוֹ.
– נִיחָא, אֲצַיֵר סוּס – אָמַר הַצַיָר – שְׁמִי קַנַאוֹקָה. הֲשָׁמַעְתָּ שֵׁם זֶה? בָּעִיר הָרְחוֹקָה רַבִּים הַמַשְׁכִּימִים לְפִתְחִי כְּדֵי לִרְכּוֹשׁ אֶת צִיוּרַי.
– לֹא, לֹא שָׁמַעְתִּי – הֵשִׁיב מִינוּרוֹ. וְאַחַר הוֹסִיף:
– אַתָּה עוּל־יָמִים עֲדַיִן, קַנַאוֹקָה. הַאָמְנָם תֵּדַע לְצַיֵר סוּס נָאֶה?
– תָּנוּחַ דַעְתְּךָ, מִינוּרוֹ נִכְבָּדִי – הֵשִׁיב הָעֶלֶם – אֶעֱשֶׂה כְּמֵיטַב יְכָלְתִּי. אֲנִי מְקַוֶה שֶׁהַסוּס יִהְיֶה כְּמוֹ חַי.
לַמָחֳרָת נִגַשׁ הָאֳמָן לִמְלַאכְתּוֹ. הוּא מָתַח יְרִיעָה שֶׁל מֶשִׁי וְהִשְׁרָה בַּמַיִם אֶת מִכְחוֹלָיו.
לְאַחַר־מִכֵּן סִפְּרוּ הַבְּרִיוֹת שֶׁקַנַאוֹקָה שָׁאַב אֶת הַצֶבַע הַכָּחוֹל מִתְּכֵלֶת הָרָקִיעַ, אֶת הַיָרֹק – מִיַרְקוּת הַדְשָׁאִים וְאֶת הַצָהֹב – מִקַרְנֵי הַשֶׁמֶשׁ. כֵּן סִפְּרוּ שֶׁאֶת הַדְיוֹת הַשְׁחוֹרָה, שֶׁבָּהּ שִׂרְטֵט אֶת דְמוּתוֹ שֶׁל הַסוּס, הֵכִין בַּלֵילוֹת בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁתְּהֵא שְׁחוֹרָה כִּשְׁחוֹר הַלֵיל. אִישׁ לֹא בָּדַק מָה אֱמֶת בְּסִפּוּרִים אֵלֶה. מִכָּל מָקוֹם, לְאַחַר שָׁבוּעַ יָמִים הָשְׁלְמָה מְלֶאכֶת הַצִיוּר עַל כָּל פְּרָטֶיהָ וִירִיעַת הַמֶשִׁי תְּלוּיָה הָיְתָה עַל קִיר הַמִקְדָשׁ.
– סוּס נֶהְדָר – אָמַר מִינוּרוֹ אֶת שִׁבְחוֹ שֶׁל הָאֳמָן בְּפָנָיו.
– הִשְׁתַּדַלְתִּי שֶׁיִהְיֶה כְּמוֹ חַי – הֵשִׁיב קַנַאוֹקָה, וּבְסָרְבוֹ לְקַבֵּל שָׂכָר כָּלְשֶׁהוּ בְּעַד מְלַאכְתּוֹ, נָטַל אֶת כֵּלָיו וְיָצָא לַדֶרֶךְ.
– הוֹי, הִשְׁאַרְתָּ מִכְחוֹל אֶחָד בְּתוֹךְ צִנְצֶנֶת הַצֶבַע – קָרָא מִינוּרוֹ, אוּלָם הַצַיָר רָחוֹק הָיָה כְּבָר
וּקְרִיאָתוֹ שֶׁל רֹאשׁ־הַכְּפָר לֹא הִגִיעָה לְאָזְנָיו. נָטַל מִינוּרוֹ אֶת הצִנְצֶנֶת וְהַמִכְחוֹל וְהֶעֱמִידָם בַּפִּנָה.
ב 🔗
בְּמֶשֶׁךְ שָׁבוּעוֹת בָּאוּ אֲנָשִׁים מֵהַכְּפָרִים הַסְמוּכִים לַחֲזוֹת בַּצִיוּר הַנִפְלָא. לְיָמִים הִסִיחוּ הַבְּרִיוֹת אֶת דַעְתָּם מִן הַצִיוּר, כִּי בַּסְבִיבָה הֵחֵלוּ מִתְרַחֲשִׁים דְבָרִים מוּזָרִים בְּיוֹתֵר שֶׁהִסְעִירוּ אֶת הָרוּחוֹת. תְּחִלָה בָּאָה בְּרִיצָה אוֹנוֹאִי הַקְטַנָה, שֶׁהוֹרֶיהָ הִתְגוֹרְרוּ בְּסָמוּךְ לַיַעַר, וְסִפְּרָה בְּהִתְרַגְשׁוּת:
– הֲתֵדְעוּ? בַּלַיְלָה קָטַף מִישֶׁהוּ אֶת כָּל הַפְּרִיחָה מֵהַדֻבְדְבָנִים שֶׁלָנוּ!
– וְכִי מִי זָקוּק לִפְרִיחָה? – נַעַנְתָה וְאָמְרָה אִשָׁה אַחַת – הָרוּחַ הִיא שֶׁהִשִׁירָה אֶת הַפְּרָחִים.
– לֹא, גָנְבוּ אוֹתָם! – קָרְאָה אוֹנוֹאִי הַקְטַנָה – אִלוּ הִשִׁיר אוֹתָם הָרוּחַ, הֲרֵי מֻטָלִים הָיוּ מִתַּחַת לָעֵצִים. וְאָנוּ לֹא מָצָאנוּ אֲפִילוּ פֶּרַח אֶחָד, וְהָאֲדָמָה מִתַּחַת לָעֵצִים רְמוּסָה הָיְתָה!
לַמָחֳרָת בָּא קִיסַקִי הַזָקֵן וְסִפֵּר לִשְׁכֵנָיו שֶׁבַּלַיְלָה נֶעֶלְמוּ כָּל פִּרְחֵי הַשׁוֹשַׁנִים מִגִנָתוֹ. אֵיזוֹ חֻצְפָּה הִיא לְחַבֵּל בְּגִנָה זָרָה!
עוֹדֶנוּ מְסַפֵּר, וְקוּרוֹבֶּה הִגִיעָה בְּרִיצָה וְהִתְלוֹנְנָה שֶׁבַּלַיְלָה נִקְטְפוּ הַחַרְצִיוֹת שֶׁלָהּ.
וּמֵאוֹתוֹ לַיְלָה לֹא יָדְעוּ הַבְּרִיוֹת מְנוּחָה. מִישֶׁהוּ שׁוֹדֵד אֶת פִּרְחֵיהֶם הַיָפִים, מְחַבֵּל בַּגִנוֹת וְרוֹמֵס אֶת הַמִדְשָׁאוֹת. מִיהוּ הַחַמְסָן? אָמְנָם, אוֹנוֹאִי הַקְטַנָה סִפְּרָה שֶׁבַּלַיְלָה, בְּעָמְדָה עַל סַף בֵּיתָה, הִשְׁגִיחָה בִּצְלָלִית שְׁחוֹרָה, גְדוֹלָה, וְאָזְנֶיהָ קָלְטוּ מֵעֵין דְהִירָה, אוּלָם אִישׁ לֹא שָׂם לֵב לִדְבָרֶיהָ שֶׁל הַיַלְדָה. הַנָשִׁים הַזְקֵנוֹת שְׁרוּיוֹת הָיוּ בַּחֲרָדָה. בְּטוּחוֹת הָיוּ שֶׁדְרָקוֹן מְהַלֵךְ בַּלֵילוֹת וּמַשְׁחִית אֶת פְּרִי עֲמָלָן.
מִינוּרוֹ רֹאשׁ־הַכְּפָר הִקְשִׁיב לִתְלוּנוֹת הַנָשִׁים וְהָיָה מוֹשֵׁךְ בִּכְתֵפָיו.
– אֵינִי סָבוּר שֶׁזֶהוּ דְרָקוֹן – אָמַר – מוּטָב שֶׁנִתְחַקֶה עַל עִקְבוֹתָיו. מִי מוּכָן לֶאֱרוֹב אִתִּי בַּלַיְלָה?
– וְאוּלַי זֶה בֶּאֱמֶת דְרָקוֹן? – אָמַר בַּעֲלָהּ שֶׁל קוּרוֹבֶּה – אַל לָנוּ לְהִסְתַּכֵּן.
– אֵינִי מְאַלֵץ אוֹתְךָ לְהִצְטָרֵף אֵלַי – הֵשִׁיב מִינוּרוֹ בְּבוּז – מִי מִתְנַדֵב?
רַבִּים הָיוּ הַמִתְנַדְבִים מִבֵּין צְעִירֵי הַכְּפָר. וּבְאוֹתוֹ לַיְלָה יָצָא אִתָּם מִינוּרוֹ אֶל חֶלְקַת הַשָׂדֶה, שֶׁבָּהּ הָיָה הַחַמְסָן הַמִסְתּוֹרִי עוֹרֵךְ בִּקוּרִים תְּכוּפִים בְּיוֹתֵר. הָאוֹרְבִים הִסְתַּתְּרוּ וְצִפּוּ שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת, אוּלָם הַחַמְסָן לֹא בָּא. לְבַסוֹף, מִשֶׁעָמְדוּ הָאֲנָשִׁים לַחֲזוֹר לַכְּפָר, בָּקְעָה דְהִירָה עֲמוּמָה וְצֵל חָלַף עַל פְּנֵיהֶם.
– מוּכָן אֲנִי לְהִשָׁבַע שֶׁהָיָה זֶה דֹב! – אָמַר הָאֶחָד.
– לֹא, בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי בַּעַל־כָּנָף עָצוּם! – אָמַר הַשֵׁנִי.
שִׁבְעָה לֵילוֹת, בָּזֶה אַחַר זֶה, אָרְבוּ מִינוּרוֹ וצְעִירֵי הַכְּפָר לַחַמְסָן, אוּלָם לַשָׁוְא. הַלַיְלָה הַשְׁמִינִי לֵיל יָרֵח הָיָה וחֶלְקַת הַשָׂדֶה מוּאֶרֶת הָיְתָה קַרְנֵי כֶּסֶף. וּלְפֶתַע רָאוּ הָאוֹרְבִים סוּס אַבִּיר וְשָׁחוֹר כְּפֶחָם שֶׁהִגִיעַ בִּדְהִירָה. עוֹרוֹ הִבְהִיק כְּעֵין הַמֶשִׁי וְרַגְלָיו הַקַלוֹת נָגְעוּ־לֹא־נָגְעוּ בַּדֶשֶׁא. הַסוּס נֶעֱצַר בִּמְרוּצָתוֹ, צָהַל בְּקוֹל, הֵנִיעַ אֶת רַעֲמָתוֹ הַנֶהֱדֶרֶת וּבְהַרְכִּינוֹ אֶת רֹאשׁוֹ הֵחֵל תּוֹלֵשׁ גִבְעוֹלֵי עֵשֶׂב. לְאַחַר רֶגַע עָקַר מִמְקוֹמוֹ וְנֶעֱלַם בִּדְהִירָה, בְּכִווּן גַנוֹ שֶׁל מִינוּרוֹ.
– נִרְדֹף אַחֲרָיו! – לָחַשׁ מִינוּרוֹ וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ רָצוּ אַחֲרָיו כָּל עוֹד רוּחָם בָּהֶם. אוּלָם הַסוּס הִקְדִימָם: כַּאֲשֶׁר קָרְבוּ לְגַנוֹ שֶׁל מִינוּרוֹ, חָלַף הַסוּס עַל פְּנֵיהֶם וּבְפִיו גִבְעוֹלֵי הַפְּרָחִים שֶׁקָטַף זֶה־עַתָּה.
בַּלַיְלָה הַבָּא אָרְבוּ שׁוּב. מִשֶׁהוֹפִיעַ הַסוּס, פָּתְחוּ בְּרְדִיפָה. אוּלָם הַסוּס יָצָא בִּדְהִירָה בְּכִווּן הַמִקְדָשׁ אֲשֶׁר בַּיַעַר. רוֹדְפָיו הִגִיעוּ בְּסָמוּךְ לַמִקְדָשׁ, אַךְ לֹא מְצָאוּהוּ. דוֹמֶה וְהָאֲדָמָה בְּלָעַתּוּ.
מְיֻגָעִים וְאוֹבְדֵי־עֵצָה יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים לְיַד הַמִקְדָשׁ. אוֹתוֹ רֶגַע קָרָא אֶחָד מֵהֶם:
– בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי כֵּיצַד חָמַק הַסוּס לְתוֹךְ הַמִקְדָשׁ.
– מִדַעְתְּךָ יָצָאתָ? – לִגְלְגוּ עָלָיו חֲבֵרָיו – מַה לְסוּס וְלַמִקְדָשׁ?
אוּלָם מִינוּרוֹ לֹא הָיָה בֵּין הַמְלַגְלְגִים.
– אַתָּה אוֹמֵר שֶׁחָמַק לְתוֹךְ הַמִקְדָשׁ? – שָׁאַל.
– בְּמוֹ עֵינַי רָאִיתִי!
– נַעֲרֹךְ חִפּוּשׂ בַּמִקְדָשׁ – אָמַר מִינוּרוֹ וְעָבַר רִאשׁוֹן אֶת הַסַף.
חִפְּשׂוּ וְחִפְּשׂוּ וְלֹא מָצְאוּ מְאוּמָה. וּכְבָר שָמוּ פְּנֵיהֶם אֶל הַפֶּתַח כַּאֲשֶׁר הִצְבִּיעַ אֶחָד מֵהֶם עַל
צִיוּרוֹ שֶׁל קַנַאוֹקָה וְקָרָא:
– הַבִּיטוּ! הַסוּס חַי!
וְאָכֵן, הַסוּס שֶׁעַל יְרִיעַת הַמֶשִׁי רִטֵט עֲדַיִן מֵחֲמַת עֲיֵפוּת. רַעֲמָתוֹ הַנֶהֱדֶרֶת זָעָה וְעַל גַבֵּי עוֹרוֹ הַשָׁחוֹר כַּלַיִל הִבְהִיקוּ אֶגְלֵי זֵעָה לְבָנִים.
מְלֵאֵי תִּמָהוֹן נִצְבוּ הָאֲנָשִׁים וְהֵצִיצוּ בַּצִיוּר. רִאשׁוֹן הִתְאוֹשֵׁשׁ מִינוּרוֹ מִתַּדְהֵמָתוֹ וְאָמַר:
– אֳמָן גָדוֹל הוּא קַנַאוֹקָה! הוּא קִיֵם אֶת הַבְטָחָתוֹ וְצִיֵר לָנוּ סוּס חַי. אוּלָם…
וְכָאן הִפְסִיק מִינוּרוֹ אֶת דְבָרָיו וְנִשְׁתַּתֵּק.
– מָה רָצִיתָ לוֹמַר, מִינוּרוֹ? – שָׁאֲלוּ הַצְעִירִים.
– וְאוּלָם – הוֹסִיף מִינוּרוֹ וְאָמַר – קַנַאוֹקָה טָעָה טָעוּת אַחַת: כֵּוָן שֶׁצִיֵר סוּס חַי, חַיָב הָיָה לָתֵת דַעְתּוֹ עַל הַתּוֹצָאוֹת. אַךְ אָנוּ נְתַקֵן אֶת הַפְּגָם.
הֵצִיץ מִינוּרוֹ מִסָבִיב וְעֵינָיו נִתְקְלוּ בַּצִנְצֶנֶת וּבַמִכְחוֹל שֶׁקַנַאוֹקָה שָׁכַח לְקַחְתָּם עִמוֹ בְּצֵאתוֹ לַדֶרֶךְ. נִגַשׁ מִינוּרוֹ, אָחַז בַּמִכְחוֹל שֶׁטָבוּל הָיָה בְּצֶבַע כָּחֹל, וּבִתְנוּעָה אַחַת צִיֵר רֶסֶן שֶׁנִתְמַשֵׁךְ מֵרֹאשׁוֹ שֶׁל הַסוּס וְעַד הָעֵץ שֶׁמְצֻיָר הָיָה בְּרֶקַע הַתְּמוּנָה.
– עַתָּה לֹא יוּכַל עוֹד סוּסוֹ שֶׁל קַנַאוֹקָה לְחַבֵּל בַּשָׂדוֹת וּבַגִנוֹת – אָמַר מִינוּרוֹ – לְעוֹלָם לֹא יַחֲרֹג עוֹד מִתּוֹךְ הַיְרִיעָה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.