רקע
בנימין טנא
אוֹנְטַל וּבַת הַמֶלֶךְ - (סִפּוּר־עַם קוֹרֵאָנִי)
איורים מאת: מאיר מוזס

 

א    🔗

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי בְּקוֹרֵאָה בָּחוּר צָעִיר וּשְׁמוֹ אוֹנְטַל. הוּא הִתְגוֹרֵר עִם אִמוֹ הָאַלְמָנָה בְּבִקְתָּה דַלָה בִּקְצֵה הַכְּפָר. בֹּקֶר־בֹּקֶר, עִם הָנֵץ הַחַמָה, הָיָה אוֹנְטַל נוֹטֵל אֶת קַרְדֻמוֹ וְיוֹצֵא לַחֲטוֹב עֵצִים. לְאַחַר שְׁעָתַיִם־שָׁלוֹשׁ חוֹזֵר הָיָה לַבִּקְתָּה, עוֹמֵס עַל גַּבּוֹ צְרוֹרעֵצִים קְשׁוּרִים בְּחֶבֶל.

- סִיַמְתִּי אֶת מְלַאכְתִּי – אָמַר אוֹנְטַל בְּחִיוּךְ רָחָב לְאִמוֹ – וְעַתָּה רוֹצֶה אֲנִי לִסְעֹד אֶת לִבִּי.

- עוֹד הַיוֹם גָדוֹל, בְּנִי – אָמְרָה הָאֵם – וְרַבִּים הָעֵצִים בַּיַעַר. סְעַד אֶת לִבְּךָ וְאַחַר כָּךְ תַּחֲזֹר לִמְלַאכְתְּךָ.

- לֹא אִמָּא, – חִיֵךְ שׁוּב אוֹנְטַל אֶת חִיוּכוֹ הָרָחָב – אֲנִי סִיַמְתִּי. אֶמְכֹּר אֶת הָעֵצִים שֶׁגָדַעְתִּי וְאֶקְנֶה כִּכַּר לֶחֶם וְחָלָב. הֲרֵי דַי לָנוּ בְּאֵלֶה עַד לְמָחָר בַּבֹּקֶר.

מִשֶׁסָּעַד אוֹנְטַל אֶת לִבּוֹ בְּפִתּוֹ הַדַלָה, יָצָא לָעִיר הַסְמוּכָה וּמָכַר אֶת הָעֵצִים. בְּשׁוּבוֹ קָנָה בִּפְרוּטוֹת שֶׁקִבֵּל כִּכַּר לֶחֶם וְקַנְקַן חָלָב. וְאִם נִשְׁאַר עֹדֶף בְּיָדוֹ, הָיָה מְחַלְקוֹ בֵּין עֲנִיֵי הַכְּפָר.

- תִּמְהוֹנִי הוּא הַבָּחוּר – אָמְרוּ תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר וְהָיוּ מְלַגְלְגִים עָלָיו כְּשֶׁנִקְרָה לָהֶם בְּדַרְכָּם.

אוּלָם אוֹנְטַל הָיָה מֵשִׁיב בְּחִיוּךְ עַל דִּבְרֵי לַעֲגָם.

- אֲנִי מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט וְשָׂמֵחַ בְּחֶלְקִי – אָמַר – גַּם עוֹף הַשָׁמַיִם דַי לוֹ בְּמַה שֶׁהוּא מֵבִיא יוֹם־יוֹם אֶל קִנוֹ.

תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר, שֶׁשְׁקוּדִים הָיוּ מִזְּרִיחָה וְעַד שְׁקִיעָה לַחֲרוֹשׁ וְלִזְרוֹעַ וּלְכַנֵס אֶת יְבוּלָם הַגֹרְנָה, הָיוּ מְמַלְאִים שְׂחוֹק פִּיהֶם.

- חֲסַר־דַעַת הוּא אוֹנְטַל – פָּסְקוּ – אוֹי לוֹ לַמִסְכֵּן וַאֲבוֹי לְאִמוֹ יוֹלַדְתּוֹ.

שִׁמְעוֹ שֶׁל הַבָּחוּר הַמּוּזָר פָּשַׁט בְּכָל רַחֲבֵי קוֹרֵאָה וְאַף לְאַרְמוֹן הַמֶלֶךְ הִגִיעַ. לְיָמִים לֹא אָמְרוּ עוֹד בְּקוֹרֵאָה “רֵיקָא” אוֹ “שְׁלוּמִיאֵל”, כִּי אִם “אוֹנְטַל”.

וּבַיָמִים הָהֵם שָׁלַט בְּקוֹרֵאָה הַמֶלֶךְ פְּיוֹנְג־ווֹן. הָיְתָה לוֹ לְמֶלֶךְ בַּת קְטַנָה וַחֲמוּדָה, אוּלָם מֵאָז שֶׁנוֹלְדָה גָרְמָה צַעַר רַב לְהוֹרֶיהָ. הִיא לֹא פָּסְקָה לִבְכּוֹת, בַּיוֹם וּבַלַיְלָה, וְאִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהַרְגִיעָהּ. הָיְתָה הַמַלְכָּה מְקִיצָה בַּלֵילוֹת לְקוֹל בִּכְיָהּ שֶׁל הַבַּת, מְנַעֲנַעַת אֶת עַרְשָׂהּ וּמַנְעִימָה לָהּ שִׁיר־עֶרֶשׂ:


אַל תִּבְכִּי, הַחֲמוּדָה,

עוֹד מְעַט הַיוֹם יָאִיר.

הַזְרִיחָה תְּהֵא וְרֻדָה,

בְּנֵי־כָּנָף יָשִׁירוּ שִׁיר.


הַשָׁנִים תַּחְלֹפְנָה חִישׁ,

וְנָסִיךְ יָבוֹא גִּבּוֹר.

אַתְּ תֹּאמְרִי לִי: "זֶה הָאִישׁ!

אֶת לִבִּי רַק לוֹ אֶמְסֹר!"


אוּלָם הַבַּת הַקְּטַנָה לֹא נִרְגְעָה וְהָיְתָה מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי. הָיְתָה הַמַלְכָּה קָמָה בַּבֹּקֶר וּפָנֶיהָ חִוְרוֹת מֵחֲמַת נְדוּדֵי־שֵׁנָה. וְאַף הַמֶלֶךְ, שֶׁהָיָה מֵקִיץ בַּלַּיְלָה לְקוֹל הַבֶּכִי, הִתְהַלֵךְ עָיֵף וּבְדֵי־עָמָל הִתְגַּבֵּר עַל רְצוֹנוֹ לְפַהֵק בְּקוֹל רָם בְּשִׁבְתּוֹ בֵּין שָׂרֵי הַמְלוּכָה. בִּכְיָהּ הַבִּלְתִּי־פּוֹסֵק שֶׁל הַבַּת מֵרֵר אֶת חַיָיו, עַל כֵּן הָיָה גוֹעֵר בָּהּ בְּכַעַס:

- אִם לֹא תַּפְסִיקִי לִבְכּוֹת, אֶאֱסֹר עָלַיִךְ לְהִנָּשֵׂא לְנָסִיךְ גִּבּוֹר. אֲנִי אַשִׂיא אוֹתָךְ לְאוֹנְטַל חֲסַר־הַדַעַת!

אַךְ הַיַּלְדָה לֹא נִתְרַצְתָה. וְכֵיוָן שֶׁהָאָב הָיָה נוֹזֵף בָּהּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת, נִכְנְסָה אֱמוּנָה בְּלִבָּהּ שֶׁאָכֵן סוֹפָה לְהִנָשֵׂא לְאוֹנְטַל. וּבִשְׁאוֹל אוֹתָהּ נַעֲרוֹת־הֶחָצֵר בְּמִי תִּבְחַר כְּשֶׁתִּגְדַל, הָיְתָה בַּת־הַמֶלֶךְ מְשִׁיבָה:

- אֲנִי לֹא אֶבְחַר, נִגְזַר עָלַי לִהְיוֹת אִשְׁתּוֹ שֶׁל אוֹנְטַל.

נַעֲרוֹת הַחָצֵר סְּבוּרוֹת הָיוּ שֶׁבַּת־הַמֶלֶךְ חוֹמֶדֶת לָהּ לָצוֹן. אוּלָם בִּמְלוֹאת לַנַעֲרָה שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה, הִגִיעַ לָאַרְמוֹן נָסִיךְ מְהֻלָל מֵאֶרֶץ שְׁכֵנָה, שֶׁהֵחֵל מְחַזֵר אַחֲרֵי הַנַעֲרָה הַיָפָה. לְבַסוֹף הָלַךְ אֶל הַמַלְכָּה־הָאֵם וְשִׁטַח לְפָנֶיהָ תְּחִנָתוֹ:

- הָבִי לִי אֶת בִּתֵּךְ, כִּי אַהֲבָה עַזָה אֲהַבְתִּיהָ.

הֵשִׁיבָה הָאֵם:

- נִקְרָא לַנַעֲרָה וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהָ.

שָׁמְעָה בַּת־הַמֶלֶךְ אֶת וִדוּי אַהֲבָתוֹ שֶׁל הַנָסִיךְ, הִשְׁפִּילָה עֵינֶיהָ וְאָמְרָה:

- צַר לִי, הַנָסִיךְ, אַךְ אֲנוּסָה אֲנִי לְהָשִׁיב אֶת פָּנֶיךָ רֵיקָם. נִגְזַר עָלַי לְהִנָשֵׂא לְאוֹנְטַל חוֹטֵב־הָעֵצִים. זֶהוּ רְצוֹן אָבִי וְלֹא אוּכַל לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו.

הַנָסִיךְ שֶׁנִפְגַע מְאֹד מִן הַסֵרוּב, עָזַב אֶת הָאַרְמוֹן, תָּמֵהַ בְּלִבּוֹ שֶׁבַּת־הַמֶלֶךְ הֶעֱדִיפָה עָלָיו אֶת אוֹנְטַל, בָּחוּר פָּשׁוּט וְעָנִי.

מִשֶּׁחָזַר הַמֶלֶךְ לָאַרְמוֹן סִפְּרָה לוֹ הַבַּת עַל שִׂיחָתָהּ עִם הַנָסִיךְ. קָדְרוּ פְּנֵי הַמֶלֶךְ וְלִבּוֹ הִתְחַמֵץ בְּקִרְבּוֹ.

- נַעֲרָה חַסְרַת דַעַת! – צָעַק בְּרֹב חֲמָתוֹ – מֶה עָשִׂית?

הֵשִּׁיבָה הַבַּת:

- הֲרֵי אֶלֶף פְּעָמִים אָמַרְתָּ לִי שֶׁתַּשִׂיא אוֹתִי לְאוֹנְטַל.

- הַאָמְנָם הֶעֱלֵית בְּדַעְתֵּךְ שֶׁאֲנִי אַשִׂיא אוֹתְךָ לְאוֹתוֹ רֵיקָא וּשְׁלוּמִיאֵל? – קָרָא הַמֶּלֶךְ.

- אֵינִי יוֹדַעַת מָה טִיבוֹ שֶׁל אוֹנְטַל – הַשִׁיבָה הַבַּת – מֵעוֹדִי לֹא רְאִיתִיו. אוּלָם, אַף אִם אֵין הוּא מֻשְׁלָם בְּכָל הַמַעֲלוֹת, אַל לְךָ לְלַגְלֵג עָלָיו. כְּפִי שֶׁשָׁמַעְתִּי, בּוֹדֵד וְגַלְמוּד הוּא הַבָּחוּר. וַהֲרֵי רַק הָאַהֲבָה יוֹצֶרֶת אֶת הָאָדָם הַמֻשְׁלָם. בְּטוּחָה אֲנִי שֶׁבְּכֹחַ אַהֲבָתִי אוּכַל לְתַקֵן אֶת כָּל פְּגָמָיו שֶׁל אוֹנְטַל.

- אָכֵן חַסְרַת־דַעַת הִנֵךְ, שׁוֹטָה שֶׁאֵין לָהּ תַּקָּנָה! – קָרָא הַמֶלֶךְ – צְאִי מִתּוֹךְ בֵּיתִי, וְאַל תָּעִיזִי לַחֲזוֹר הֵנָה, לִרְאוֹת אֶת פָּנַי.

כָּךְ גֵרֵשׁ הַמֶלֶךְ אֶת בִּתּוֹ הַיְחִידָה מִתּוֹךְ הָאַרְמוֹן.

הַמַלְכָּה־הָאֵם מֵרְרָה בְּבֶכִי, אַךְ קָצְרָה יָדָהּ לְבַטֵל אֶת רֹעַ הַגְזֵרָה. וְהַנַעֲרָה צָרְרָה בְּמִטְפַּחַת אֶת עֲדָיֶיהָ וְשָׂמָה פְּעָמֶיהָ אֶל הַשַׁעַר.

- מַר לִי מָר! – לָחֲשָׁה אֶל עַצְמָהּ – אָנָה אֵלֵךְ?

יָשְׁבָה עַל אֶבֶן בְּצִדֵי הַדֶּרֶךְ וּבָכְתָה. מִשֶׁיָבַשׁ מְקוֹר דִמְעוֹתֶיהָ נִזְכְּרָה: הֲרֵי אוֹנְטַל יִהְיֶה בַּעֲלִי. מַדּוּעַ לֹא אֵלֵךְ אֶל בֵּיתוֹ?"


 

ב    🔗

יָמִים וְלֵילוֹת נָדְדָה בַּת־הַמֶלֶךְ עַל פְּנֵי עָרִים וּכְפָרִים וּלְבַסוֹף הִגִּיעָה אֶל הַבִּקְתָּה הַדַלָה. אוֹתָה שָׁעָה חָטַב אוֹנְטַל עֵצִים בַּיַעַר וּבַבִּקְתָּה יָשְׁבָה הָאֵם וְסָרְגָה.

סִפְּרָה בַּת־הַמֶלֶךְ אֶת הַכֹּל לְאִמּוֹ שֶׁל אוֹנְטַל. וְהַאֵם אָמְרָה:

- בְּנִי הוּא בָּחוּר טוֹב־לֵב אַךְ נִבְעָר־מִדַעַת. אֵין הוּא בֶּן־זוּג מַתְאִים בִּשְׁבִילֵךְ. תִּמְהוֹנִי הוּא בְּנִי, מִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט כְּעוֹף הַשָׁמַיִם וּכְחַיַת הַשָׂדֶה. וְאַתְּ הֲרֵי רְגִילָה לְחַיֵי מוֹתָרוֹת, לִנְשָׁפִים וּמִשְׁתָּאוֹת. חַפְּשִׂי לָךְ, יַקִירָתִי, נָסִיךְ, וְתִרְאִי אשֶׁר לְצִדוֹ.

אַךְ הַנַּעֲרָה הִתְעַקְשָׁה.

- לְאוֹנְטַל אֶנָשֵׂא – אָמְרָה וְשָׁאֲלָה אֶת הָאֵם הֵיכָן הוּא בְּנָהּ.

הֵשִׁיבָה הָאֵם:

- הוּא יָצָא לַיַעַר לַחֲטֹב עֵצִים.

שָׂמָה הַנַעֲרָה פְּעָמֶיהָ לַיַעַר, לְחַפֵּשׂ אֶת אוֹנְטַל, וּפָגְשָׁה אוֹתוֹ בַּדֶרֶךְ, עוֹמֵס עַל גַבּוֹ צְרוֹר עֵצִים קְשׁוּרִים בְּחֶבֶל וְנוֹתֵן קוֹלוֹ בְּשִׁיר.

סִפְּרָה לוֹ אֶת הַכֹּל, אַךְ הַבָּחוּר סֵרֵב לְהַאֲמִין.

- לְכִי לָךְ כִּלְעֻמַת שֶׁבָּאת – אָמַר – וְאַל תָּשִׂימִי אוֹתִי לִצְחוֹק! חוֹטֵב־עֵצִים אֲנִי וְאֵינִי זָקוּק לְבַת־מֶלֶךְ.

חָזְרָה הַנַעֲרָה בְּעִקְבוֹתָיו שֶׁל אוֹנְטַל אֶל הַבִּקְתָּה וְהִפְצִירָה בְּאִמוֹ שֶׁתַּרְשֶׁה לָהּ לְהִשָׁאֵר בַּבִּקְתָּה, כִּי אֵין לָהּ לְאָן לָלֶכֶת. הָאֵם שָׁקְלָה בְּדַעְתָּהּ, אַחַר אָמְרָה:

- נִיחָא, הִשָׁאֲרִי כָּאן. אַךְ דְעִי לָךְ שֶׁלֹא תִּרְוִי נַחַת אֶצְלֵנוּ. אָנוּ עֲנִיִים מְאֹד.

- אֲנִי אֶעֱזֹר לָכֶם – אָמְרָה הַנַעֲרָה.

וְהָאֵם דִבְּרָה עַל לֵב בְּנָהּ שֶׁיַרְשֶׁה לַנַעֲרָה לְהִתְאָרֵחַ בְּצֵל קוֹרָתָם.

לַמָחֳרָת הִשְׁכִּימָה הַנַעֲרָה וְהָלְכָה לָעִיר הַסְמוּכָה. הִיא מָכְרָה אֶת עֲדָיֶיהָ וְקָנְתָה מָזוֹן וּכְלֵי עֲבוֹדָה. לְאַחַר־מִכֵּן רָכְשָׁה חֶלְקַת שָׂדֶה לְיַד הַבִּקְתָּה. הִיא עָבְדָה מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב בַּשָׂדֶה וְאַף בְּשׁוּבָהּ לַבִּקְתָּה לֹא נָחָה מֵעֲמַל יוֹמָהּ, כִּי אִם כִּבְּדָה אֶת הָרִצְפָּה, בִּשְׁלָה וְסָרְגָה. הַבִּקְתָּה הִבְהִיקָה כֻּלָהּ וְאוֹנְטַל, שֶׁפָּרַשׁ תְּחִלָה מִן הָאוֹרַחַת וְנִמְנַע מִלָבוֹא אִתָּהּ בִּדְבָרִים, הָיָה עוֹקֵב עַתָּה אַחֲרֶיהָ בְּעֵינָיו וְלִבּוֹ חָשׁ מְתִיקוּת מֻפְלָאָה לְמַרְאֵה הַנַעֲרָה. אַט־אַט נִתְיַדְדוּ הַשְׁנַיִם וְהָיוּ מְבַלִים אֶת הָעֲרָבִים בְּשִׂיחוֹת אֲרֻכּוֹת בְּשִׁבְתָּם בְּפֶתַח הַבִּקְתָּה.

עֶרֶב אֶחָד אָמַר לָהּ:

- לְשֵׁם מָה אַתְּ מִתְיַגַעַת בַּעֲבוֹדָה קָשָׁה?

- זֶהוּ בֵּיתִי וְאַתָּה עָתִיד לִהְיוֹת בַּעֲלִי – הֵשִׁיבָה הַנַעֲרָה – לְמַעַן בֵּיתִי אֲנִי טוֹרַחַת.

אוֹנְטַל חִיֵךְ.

- אַתְּ שׁוּב בְּשֶׁלָךְ. וַהֲרֵי בִּקַּשְׁתִּיךָ עִם פְּגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה שֶׁלֹּא תְּשִׂימִינִי לִצְחוֹק.

מִשֶּׁהִגִיעוּ יְמוֹת הַחֹרֶף וְהָעֲבוֹדָה בַּשָׂדֶה פָּסְקָה, אָמְרָה הַנַעֲרָה אֶל אוֹנְטַל:

- אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ קְרוֹא וּכְתוֹב.

- לְשֵׁם מָה? – שָׁאַל הַבָּחוּר.

- רוֹצָה אֲנִי שֶׁבַּעֲלִי יִהְיֶה מַשְׂכִּיל – הֵשִׁיבָה.

תְּחִלָה סֵרַב, אַךְ מִשֶׁהִפְצִירָה בּוֹ, וִתֵּר. לֹא יָצְאוּ יָמִים מְעַטִּים וְאוֹנְטַל קָנָה דַעַת. בְּמֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת שׁוֹקֵעַ הָיָה בִּקְרִיאָה וְהַנַעֲרָה תָּמְהָה בְּלִבָּהּ בְּאֵיזוֹ קַלוּת מַפְלִיאָה הִתְקַדֵם בְּלִמוּדָיו.

לְאַחַר שָׁנָה אָמְרָה לוֹ:

- אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ לִירוֹת בְּקֶשֶׁת.

- לְשֵׁם מָה? – שָׁאַל הַבָּחוּר.

- רוֹצָה אֲנִי שֶׁבַּעֲלִי יוּכַל לְהִתְחָרוֹת בְּכָל צַיָד וְגִבּוֹר־מִלְחָמָה – הֵשִׁיבָה.

עַד־מְהֵרָה אִמֵן אוֹנְטַל אֶת יָדוֹ וְחִצָיו לֹא הֶחְטִיאוּ אַף אֶת בַּעֲלֵי־הַכָּנָף בִּמְעוּפָם.

לְיָמִים אָמְרָה לוֹ:

- וְעַתָּה אֲלַמֵּד אוֹתְךָ לִרְכֹּב עַל סוּס.

- וְהֵיכָן אֶקַח סוּס? – שָׁאַל הַבָּחוּר.

- אֶעֱבֹד וְאֶשְׁתַּכֵּר – הֵשִׁיבָה.

וְאָכֵן, כָּל אוֹתוֹ חֹרֶף יָשְׁבָה הַנַעֲרָה בַּבִּקְתָּה וְאֶת יָדֶיהָ שִׁלְחָה בְּכִישׁוֹר וּבְפֶלֶךְ. וּבְהַגִיעַ הָאָבִיב מָכְרָה אֶת הָאֲרִיגִים, וְאֶת הַכֶּסֶף שֶׁקִּבְּלָה תְּמוּרָתָם מָסְרָה לְאוֹנְטַל.

הָלַךְ אוֹנְטַל אֶל הָעִיר. אַךְ בַּדֶרֶךְ נִקְרוּ לוֹ כַּמָּה פּוֹשְׁטֵי־יָד וְהוּא נָדַב לָהֶם אֶת מַחֲצִית הַכֶּסֶף.

עַתָּה לֹא הָיָה בְּיָדוֹ לִרְכּוֹשׁ לוֹ אֶלָא סוּס זוֹל, חוֹלָנִי. – בַּת הַמֶּלֶךְ וַדַאי תִּכְעַס עָלַי – חָשַׁב בְּלִבּוֹ.

אוּלָם הַנַעֲרָה לֹא הִתְרָעֲמָה. הִיא טִפְּלָה בִּמְסִירוּת בַּסוּס וּלְאַחַר חֳדָשִׁים מִסְפָּר הִבְרִיא הַסוּס וְהִרְהִיב כָּל עַיִן בְּיָפְיוֹ. וְאוֹנְטַל לָמַד לִרְכֹּב וַיְהִי לְפָרָשׁ זָרִיז מֵאֵין כָּמוֹהוּ.

וּבַשָׁנָה הַהִיא, בַּחֹדֶשׁ הַשְׁלִישִׁי, בַּשְׁלִישִׁי בּוֹ, עָרַךְ הַמֶלֶךְ צַיִד גָּדוֹל בַּיְעָרוֹת. כְּמִיָמִים יָמִימָה הִשְׁתַּתְּפוּ בְּחַג־הַצַיִד כָּל בְּנֵי הָאֲצִילִים. בַּעֲצָתָהּ שֶׁל בַּת־הַמֶלֶךְ יָצָא אַף אוֹנְטַל לַיְעָרוֹת. סוּסוֹ הָיָה הַמָהִיר בֵּין כָּל הַסוּסִים וְחִצָיו לֹא הֶחְטִיאוּ אֶת הַמַטָרָה. וּבַעֲרוֹב הַיוֹם הָיָה אוֹנְטַל הַמְנַצֵחַ בַּתַּחֲרוּת. וְגַם בְּתַחֲרוּת־הַשִׁירָה שֶׁנֶעֶרְכָה אוֹתוֹ לַיְלָה לְיַד הַמְדוּרָה אֲשֶׁר בַּיַעַר, נִצַח אֶת כָּל הַבַּחוּרִים הַמַשְׂכִּילִים.

צִוָה הַמֶלֶךְ לְהָבִיא אֶת הַמְנַצֵחַ.

- מִי אַתָּה? – שָׁאַל הַמֶלֶךְ – מֵאֵיזוֹ טִירָה בָּאתָ?

- שְׁמִי אוֹנְטַל – הֵשִׁיב הַבָּחוּר – בָּאתִי מִבִּקְתָּתִי, שֶׁבָּהּ מִתְגוֹרֵר אֲנִי עִם אִמִי. אַךְ הַבִּקְתָּה הַדַלָה כְּטִירָה הִיא בְּעֵינַי מֵאָז יָדַעְתִּי בָּהּ אַהֲבָה.

- אוֹנְטַל? – תָּמַה הַמֶלֶךְ – רַבּוֹת סִפְּרוּ לִי עַל אֶחָד אוֹנְטַל חוֹטֵב־עֵצִים. בָּחוּר נִבְעָר־מִדַעַת שֶׁשְׁמוֹ הָיָה לְמָשָׁל וְלִשְׁנִינָה בְּפִי הָעָם. אוֹתוֹ אוֹנְטַל רֵיקָא הוּא, שְׁלוּמִיאֵל. כְּדַאי שֶׁתַּחֲלִיף אֶת שִׁמְךָ.

- אֲנִי הוּא אוֹתוֹ אוֹנְטַל – אָמַר הַבָּחוּר.

- לֹא יִתָּכֵן! – קָרָא הַמֶלֶךְ – אוֹנְטַל הוּא בָּחוּר מְכֹעָר וְאַתָּה אִישׁ חֲמוּדוֹת.

- הָאַהֲבָה הִיא שֶׁהֶעֱתִירָה עָלַי מִיִפְעָתָהּ – אָמַר הַבָּחוּר.

- וְכֵיצַד לָמַדְתָּ לִרְכֹּב וְלִירוֹת בְּקֶשֶׁת? וּמִי הוֹרָה לְךָ אֶת אֳמָנוּת הַשִׁיר?

- אַף אֶת אֵלֶה רָכַשְׁתִּי לִי בְּכֹחַ הָאַהֲבָה.

- וּמִי הִיא הַנַעֲרָה שֶׁהִשְׁפִּיעָה עָלֶיךָ מִטוּבָהּ?

- בִּתְּךָ הִיא – אָמַר אוֹנְטַל – בִּתְּךָ הַיְחִידָה, שֶׁאוֹתָהּ גֵּרַשְׁתָּ מֵאַרְמוֹנְךָ וְאָסַרְתָּ עָלֶיהָ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ.

נָבוֹךְ הַמֶּלֶךְ ןְהֶחֱרִישׁ. לְאַחַר שָׁעָה קַלָה נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְאָמַר:

- רוֹאֶה אֲנִי שֶׁשָׁגִיתִי. הֲרֵינִי מַרְכִּין רֹאשִׁי בִּפְנֵי הַגּוֹרָל. בְּרָצוֹן רַב אַחֲזִיר אֶת בִּתִּי אֶל הָאַרְמוֹן וְאַף אוֹתְךָ אֲבָרֵךְ כַּחֲתָנִי.

אוּלָם אוֹנְטַל הִשְׁתַּחֲוָה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְאָמַר:

- חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁבִּתְּךָ תְּמָאֵן לַחֲזֹר. אָמְנָם, הִיא לִמְדָה אוֹתִי רַבּוֹת, וּבְכָל זֹאת דָבָר אֶחָד וְיָחִיד לָמְדָה מִמֶנִי: לְהִסְתַּפֵּק בְּמוּעָט. אֶת אָשְׁרֵנוּ מָצָאנוּ בְּבִקְתָּה דַלָה וּמִתְיָרְאִים אָנוּ פֶּן יִטֹשׁ אוֹתָנוּ הָאֹשֶׁר בְּבוֹאֵנוּ בֵּין כָּתְלֵי הָאַרְמוֹן.

וְהַמֶּלֶך הִרְכִּין שׁוּב אֶת רֹאשׁוֹ וּמִשֶׁנָשָׂא אוֹתוֹ רָאָה אֶת דְמוּתוֹ הַתְּמִירָה שֶׁל אוֹנְטַל, שֶׁהִתְרַחֲקָה וְנֶעֶלְמָה בֵּין עֲצֵי הַיַעַר.

לקט פלא10 - תמונה 1.png

אֲנִי אֲלַמֵד אוֹתְךָ קְרוֹא וּכְתוֹב


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53723 יצירות מאת 3209 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22175 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!