(מתוך הקדמה לספרו של מ. נמצא־בי ז"ל, “הדגל”)

המדינה היא המסגרת הממלכתית של האומה. בה מתגלים החירות, העצמאות והרצון הקיבוצי ההיסטורי של האומה.

כיצור חי נתונות המדינה והאומה לחליפות ותמורות, ובשתיהן פועלים כוחות מתרוצצים, שונים, מתנגדים ומשלימים, התלויים בגורמי זמן ומקום ומתחלפים עם נסיבות פנימיות וחיצוניות. בהרכב הממשלה ובקווי־פעולתה המשתנים מזמן לזמן משתקפת הדינמיות רבת־התמורות של המדינה והאומה.

אולם אין מדינה ואומה בלי מסד קיים, המרתק על הדורות ומלכד כל חלקי המדינה והאומה בכל שעה ושעה, ואינו תלוי בחליפות המקום והזמן ואינו משתנה עם המאורעות הזורמים. בלי קביעות ואחידות היסטורית זו אין שום מדינה ואומה בת־קיימא.

הדגל של המדינה מסמל אחידות וקביעות היסטורית זו ומייחד זהותה המתמדת.

הדגל עומד מעל הממשלות המתחלפות ומעל הכוחות בתוך המדינה המתרוצצים בלי הרף; – הדגל מגלם את היסוד המאַחד, המלכד, הכללי, המשותף וההיסטורי שבמדינה ובאומה.

הדגל הציוני סימל את שאיפתה של האומה העברית נטולת המדינה – לחירות, לעצמאות ולשוויון ממלכתי במולדת.

עם הקמת מדינת ישראל הונח יסוד ראשון לחירותה ועצמאותה של האומה העברית בארצה.

כחמישים שנה אחרי הולדת התנועה הציונית המדינית, עם פרסום “מדינת היהודים” של הרצל – הוקמה מדינת־ישראל, ודגל המדינה יגלם עכשיו לא שאיפה וחזון – אלא הוויה והתהוות היסטורית חיה וגדלה.

עם יציקת הדפוסים הממלכתיים החדשים לקיומנו העצמאי שׂומה עלינו גם לקבוע את דגל המדינה – שיסמל את אחדות ישראל, יחוּדו ועתידו העצמאי, שותפות־הגורל של כל הדורות, מקדמוּת האומה לפני אלפי שנה עד סוף כל הדורות, עליונותו של הכלל ועדיפותו על כל חלק ופרט, ריבונותה של האומה והמדינה על כל בניה ואזרחיה, על אף כל החליפות והתמורות במשטרה הפנימי וממשלתה.