לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת חַי חַיָט אֶחָד וּשְׁמוֹ מַר חוּט. הָיָה לוֹ זְקַנְקָן מְדֻבְלָל כְּשֶׁל תַּיִשׁ וּבְכָל עֵת תָּמִיד שָׁרוּי הָיָה בְּמַצַב־רוּחַ עוֹלֵז. וְהָיָה מַר חוּט רָזֶה כָּל־כָּךְ שֶׁבְּקַלוּת הָיָה מַשְׁחִיל עַצְמוֹ וְעוֹבֵר מִבַּעַד לְקוֹף הַמַחַט. מַאֲכָלוֹ הַיָחִיד הָיוּ אִטְרִיוֹת, שֶׁכֵּן רַק הַלָלוּ עָבְרוּ בְּבֵית־בְּלִיעָתוֹ הַצָר. אָדָם טוֹב הָיָה, מְחַיֵך תָּמִיד. בִּזְקַנְקָנוֹ צָמְחוּ שִׁבְעִים וְשֶׁבַע שְׂעָרוֹת וּבִימֵי חַג הָיָה קוֹלְעָן לְמַחְלָפוֹת קְטַנוֹת.
קָרוֹב לְוַדַאי שֶׁמַר חוּט הָיָה מוֹצִיא יָמָיו בְּשֶׁקֶט וּבְשַׁלְוָה אִלוּלֵא צוֹעֲנִיָה אַחַת. הַצוֹעֲנִיָה נִפְצְעָה בְּרַגְלָהּ פֶּצַע גָדוֹל, וּמַר חוּט תָּפַר וְאִחָה אֶת הַפֶּצַע עַד שֶׁלֹא נִכַּר כְּלָל הַתֶּפֶר. וְכֵיוָן שֶׁאֲסִירַת־תּוֹדָה הָיתָה, אָמְרָה לוֹ הַצוֹעֲנִיָה:
– הַב לִי כַּף־יָדְךָ וַאֲנִי אֲנַחֵשׁ לְךָ אֶת עֲתִידְךָ.
הוֹשִׁיט לָהּ מַר חוּט אֶת כַּף־יָדוֹ וְהַצוֹעֲנִיָה בָּחֲנָה אֶת חֲרִיצֵי הָעוֹר, קִמְטָה מִצְחָהּ וְעָצְמָה עֵינֶיהָ. וְאָז אָמְרָה לוֹ:
– אִם תֵּצֵא בְּיוֹם א' מֵהָעִיר וְתֵלֵךְ מַעֲרָבָה, סוֹפְךָ שֶׁתֻּמְלַךְ לְמֶלֶך.
צָחַק מַר חוּט וְאָמַר:
– צוֹעֲנִיָה רַמָאִית שֶׁכְּמוֹתֵךְ!
אוּלָם אוֹתוֹ לַיְלָה חָלַם שֶׁבֶּאֱמֶת הֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ וְכִי מֵרֹב נַחַת הִשְׁמִין כְּחָבִית. הֵקִיץ מִשְׁנָתוֹ וְאָמַר לְעַצְמוֹ:
– מִי יוֹדֵעַ? אוּלַי כִּוְנָה הַצוֹעֲנִיָה אֶל הָאֱמֶת? קוּם־נָא, מַר חוּט, וְצֵא לַדֶרֶךְ מַעֲרָבָה!
נָטַל אֶת צְרוֹרוֹ וּבוֹ מֵאָה מְחָטִים וְאֶלֶף קִילוֹמֶטֶר שֶׁל חוּט, אֶצְבָּעוֹן, מַגְהֵץ וּמִסְפָּרַיִם וְיָצָא מִבֵּיתוֹ. נִתְקַל בְּעוֹבְרֵי אֹרַח וּשְׁאָלָם:
– הֵיכָן הִיא הַדֶרֶךְ מַעֲרָבָה?
אוּלָם אִישׁ לֹא יָדַע הֵיכָן הוּא הַמַעֲרָב. לְבַסוֹף נִזְדַמֵן לוֹ יָשִׁישׁ אֶחָד, חָכָם בְּיוֹתֵר, וְהַלָה אָמַר לוֹ:
– שָׁמַעְתִּי מִפִּי אָבִי וְהוּא לָמַד זֹאת מִפִּי סָבִי שֶׁבַּמָקוֹם, שֶׁבּוֹ שׁוֹקַעַת הַשֶׁמֶשׁ, שָׁם הוּא הַמַעֲרָב.
הוֹדָה לוֹ מַר חוּט וְשָׂם פְּעָמָיו לַמַעֲרָב. לֹא הִרְחִיק לֶכֶת וּלְפֶתַע־פִּתְאֹם קָמָה רוּחַ בַּשָׂדֶה, רוּחַ שְׁקֵטָה לְמַדַי, אַךְ כֵּיוָן שֶׁמַר חוּט הָיָה רָזֶה מְאֹד וְקַל כְּנוֹצָה, טִלְטְלַתּוּ הָרוּחַ וְהֵעִיפָה אוֹתוֹ עַל כְּנָפֶיהָ.
הִתְעוֹפֵף לוֹ מַר חוּט עַל כַּנְפֵי הָרוּחַ וְלִבּוֹ מָלֵא גִיל וְחֶדְוָה עַל הַמַסָע הַנֶחְמָד. אַךְ הִנֵה שָׁקְטָה הָרוּחַ וּמַר חוּט צָנַח וְיָרַד לָאָרֶץ. רֹאשׁוֹ נִסְתַּחְרֵר וְהוּא חָשׁ שֶׁנָפַל לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל מִישֶׁהוּ. אוֹתָהּ שָׁעָה הִרְעִים בְּאָזְנָיו קוֹל רוֹגֵז:
– עַל מָה וְלָמָה הִתְנַפַּלְתָּ עָלַי?
הֵצִיץ מַר חוּט וַיַרְא שֶׁנִמְצָא הוּא בִּשְׂדֵה־חִטָה וְכִי הָרוּחַ הִטִילַתּוּ לְתוֹךְ זְרוֹעוֹתָיו שֶׁל דַחְלִיל. וְהָיָה הַדַחְלִיל מְהֻדָר מְאֹד: לָבוּשׁ הָיָה מִכְנָסַיִם קְרוּעִים וּמְעִיל יָרֹק וּלְרֹאשׁוֹ מִגְבַּעַת גְלִילִית מְקֻמֶטֶת. שְׁתֵּי רַגְלָיו עֲשׂוּיוֹת הָיוּ כְּפִיסֵי־עֵץ, וְכֵן שְׁתֵּי יָדָיו.
הֵסִיר מַר חוּט אֶת כּוֹבָעוֹ, קַד קִדָה וְאָמַר בְּקוֹל דַקִיק:
– שָׁלוֹם רַב לְךָ, נִכְבָּדִי. אָנָא סְלַח לִי אִם דָרַכְתִּי עַל רַגְלְךָ, הֲרֵינִי מַר חוּט הַחַיָט.
– נָעִים לִי מְאֹד לְהַכִּירְךָ – הֵשִׁיב הַדַחְלִיל – הֲרֵינִי הָרוֹזֵן דַחְלִיל, אַבִּיר אַרְבַּעַת הַכְּפִיסִים. עוֹמֵד אֲנִי כָּאן כְּדֵי לְהַבְרִיחַ אֶת הָאַנְקוֹרִים הַגוֹנְבִים אֶת הַחִטָה, אַךְ אוֹדֶה שֶׁאֵין לִי כָּל עִנְיָן בְּבַעֲלֵי־הַכָּנָף. מִטִבְעִי הֲרֵינִי עַז־נֶפֶשׁ, וְרוֹצֶה הָיִיתִי לְהֵאָבֵק עִם נְמֵרִים וַאֲרָיוֹת, אֶלָּא שֶׁהַלָלוּ אֵינָם מִזְדַמְנִים כְּלָל לִשְׂדֵה־הַחִטָה. לְאָן מוּעָדוֹת פָּנֶיךָ, מַר חוּט?
מַר חוּט קַד שׁוּב קִדָה עֲמֻקָה, כְּיָאֶה בִּפְנֵי רוֹזֵן, וְהֵשִׁיב:
– אֲנִי הוֹלֵךְ מַעֲרָבָה, הוֹד מַעֲלָתְךָ. בְּטוּחַנִי שֶׁאֻמְלַךְ שָׁם לְמֶלֶךְ.
– הַאֻמְנָם?
– אֵין סָפֵק שֶׁמְזֻמָן לִי שַׁרְבִיט הַמְלוּכָה! וְשֶׁמָא תִּצְטָרֵף אֵלַי, הוֹד מַעֲלָתְךָ? הַדֶרֶךְ בְּצַוְתָּא תְּהֵא נְעִימָה יוֹתֵר.
– נִיחָא – אָמַר הַדַחְלִיל – נִמְאַס לִי לַעֲמוֹד תָּקוּעַ בִּמְקוֹמִי. אַךְ אוּלַי תַּטְלִיא קֹדֶם אֶת מִכְנָסַי הַקְרוּעִים? אֲנִי רוֹצֶה לִמְצוֹא בְּדַרְכִּי בַּת־זוּג וְכֵיצַד אוֹפִיעַ לְפָנֶיהָ וּמִכְנָסַי קְרוּעִים?
– בְּרָצוֹן רַב! – הֵשִׁיב מַר חוּט.
נִגַשׁ לַמְלָאכָה וּלְאַחַר שָׁעָה קַלָה הָיוּ בִּגְדֵי הַדַחְלִיל מְתֻקָנִים וּמִגְבַּעְתּוֹ מְגֹהֶצֶת לְמִשְׁעִי. רָאוּהוּ הָאַנְקוֹרִים בַּשָׂדֶה וְהִלְעִיגוּ עָלָיו, אַךְ הַדַחְלִיל לֹא שָׂם לִבּוֹ לַצְחוֹק וְהִפְסִיעַ בְּרֹב חֲשִׁיבוּת אַחֲרֵי מַר חוּט. הָיוּ מְהַלְכִים יַחְדָו, מְשַׁעַשְׁעִים לִבָּם בְּשִׂיחָה וְכָל אוֹתָהּ עֵת הִתְקַדְמוּ מַעֲרָבָה. בַּלֵילוֹת נָמוּ שְׁנָתָם בְּתוֹךְ הַשִׁבֳּלִים. מַר חוּט הָיָה קוֹשֵׁר עַצְמוֹ בְּחוּט אֶל יְדִידוֹ, כְּדֵי שֶׁהָרוּחַ לֹא תָּעִיף אוֹתוֹ עַל כְּנָפֶיהָ. יֵשׁ וּכְלָבִים הָיוּ עָטִים עֲלֵיהֶם בְּשֶׁצֶף־קֶצֶף וּמְנַבְּחִים בְּזַעַם, אַךְ הַדַחְלִיל, שֶׁהָיָה בְּאֱמֶת גִבּוֹר־חַיִל עָשׂוּי לִבְלִי־חָת, הָיָה תּוֹלֵשׁ אֶת רַגְלוֹ וּמַשְׁלִיכָה עַל הַכְּלָבִים. לְאַחַר מִכֵּן חָזַר וְקָשַׁר אֶת הָרֶגֶל אֶל גוּפוֹ.
עֶרֶב אֶחָד הִשְׁגִיחוּ בְּאוֹר מְנַצְנֵץ בְּתוֹךְ הַיַעַר.
– הָבָה נֵלֵךְ שָׁמָה – אָמַר מַר חוּט – אוּלַי נוּכַל לְהִסְתַּדֵר שָׁם לְלִינַת־לַיְלָה?
הָלְכוּ, וְהִנֵה לְעֵינֵיהֶם בַּיִת מְשֻׁנֶה בְּיוֹתֵר. עוֹמֵד הוּא עַל אַרְבַּע רַגְלַיִם וְכָל הַזְמַן מִסְתּוֹבֵב סְבִיב צִירוֹ.
– בַּעַל־הַבַּיִת הוּא וַדַאי אָדָם עַלִיז – לָחַשׁ מַר חוּט – אֲפִילוּ בֵּיתוֹ אֵינוֹ פּוֹסֵק לְרַקֵד.
הִמְתִּינוּ רֶגַע, וְכַאֲשֶׁר הִפְנָה הַבַּיִת אֶת דַלְתּוֹ אֲלֵיהֶם, נִכְנְסוּ פְּנִימָה. וְאָכֵן, הַבַּיִת הָיָה מוּזָר מְאֹד, פִּלְאֵי־פְּלָאִים! עַל אַף חֹם הַקַיִץ דָלְקוּ בָּאָח הַמְבֹעֶרֶת גְזִירֵי עֵצִים וּבְתוֹךְ הָאֵשׁ יָשַׁב לוֹ אָצִיל אֶחָד וְהִתְחַמֵם. מִפַּעַם לְפַעַם חָפַן בְּכַפּוֹ גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת וּבְלָעָן לְתֵאָבוֹן.
לְמַרְאֵה הָאוֹרְחִים יָרַד מֵהָאֵשׁ, קָרַב וְהִשְׁתַּחֲוָה. אָמַר לָהֶם:
– הַאֻמְנָם יֵשׁ לִי הַכָּבוֹד לְאָרֵחַ בְּצֵל קוֹרָתִי אֶת מַר חוּט הַמְהֻלָל וְאֶת כְּבוֹד מַעֲלָתוֹ הָרוֹזֵן דַחְלִיל?
הַשְׁנַיִם הִתְפַּלְאוּ מְאֹד שֶׁבַּעַל־הַבַּיִת יוֹדֵעַ אֶת שְׁמָם, אַךְ לֹא הוֹצִיאוּ הֶגֶה מִפִּיהֶם. מַר חוּט קַד קִדָה קַלָה וְהַדַחְלִיל הֵנִיף מִגְבַּעְתּוֹ.
וְהָאָצִיל אָמַר:
– כֵּיוָן שֶׁנִזְדַמַנְתֶּם לְבֵיתִי, תִּסְעֲדוּ אִתִּי הָעֶרֶב. מִיָד אֶקְרָא לְאִשְׁתִּי, לְבִתִּי וְלִקְרוֹבַי.
מָחָא כַּף אֶל כַּף וּמִיָד הוֹפִיעָה בַּחֶדֶר חֲבוּרָה שְׁלֵמָה. בִּתּוֹ שֶׁל בַּעַל־הַבַּיִת הָיְתָה יָפָה מְאֹד, אַךְ צְחוֹקָהּ דוֹמֶה הָיָה לִצְנִיפַת סוּס בָּאָחוּ. מַר חוּט מָצָא מְאֹד חֵן בְּעֵינֶיהָ וְהִיא הִכְרִיזָה שֶׁבְּרָצוֹן רַב תִּנָשֵׂא לוֹ. הֵסֵבּוּ כֻּלָם לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב, מַר חוּט וְהַדַחְלִיל עַל סַפְסָל וּבְנֵי־הַחֲבוּרָה – כָּל אֶחָד עַל סִיר גֶחָלִים לוֹהֲטוֹת, וּמַר חוּט וְהַדַחְלִיל מַבִּיטִים וּתְמֵהִים.
אָמַר בַּעַל־הַבַּיִת:
– נִכָּר בָּכֶם שֶׁמִתְפַּלְאִים אַתֶּם עָלֵינוּ. דְעוּ לָכֶם, שֶׁבְּנֵי־בֵּיתִי סוֹבְלִים תָּמִיד מִקֹר.
הַמָרָק הֻגַשׁ לַשֻׁלְחָן בְּתוֹךְ סִיר גָדוֹל. נָשָׂא מַר חוּט אֶת הַכַּף אֶל פִּיו, אַךְ הַדַחְלִיל לָחַשׁ לוֹ:
– אַל תֹּאכַל, מַר חוּט, זוֹהִי זֶפֶת רוֹתַחַת!
שֶׁעַל כֵּן, בַּלָאט, לְבַל יַשְׁגִיחוּ הַמְסֻבִּים, הֵשִׂימוּ עַצְמָם כְּאוֹכְלִים בְּרֹב תֵּאָבוֹן, אַךְ לַאֲמִיתּוֹ שֶׁל דָבָר שָׁפְכוּ אֶת הַזֶפֶת מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן. לְאַחַר־מִכֵּן הֻגְשׁוּ מָנוֹת מְשֻׁנוֹת בְּיוֹתֵר: עַכְבָּרִים צְלוּיִים בְּמִיץ עֲטַלֵפִים, אַרְבֶּה מְטֻגָן, נְחָשִׁים מְבֻשָׁלִים וְקַרְפָּדוֹת מְמֻלָאוֹת, וּלְקִנוּחַ – בֵּיצִים סְרוּחוֹת. אֶת כָּל אֵלֶה הִשְׁלִיכוּ מַר חוּט וְהַדַחְלִיל אֶל מִתַּחַת לַשֻׁלְחָן. וּלְפֶתַע סָח בַּעַל־הַבַּיִת:
– הֲשָׁמַעְתָּ, מַר חוּט, כִּי הַמֶלֶךְ בְּלַמְפָּדוּזָה שָׁבַק חַיִים?
– וְהֵיכָן הִיא לַמְפָּדוּזָה זוֹ? – שָׁאַל מַר חוּט.
– תַּרְנְגוֹל שָׁחוּט יַגִיעַ מִכָּאן לְאוֹתָהּ עִיר בְּמֶשֶׁך יוֹמַיִם. וְהֲתֵדַע, מַר חוּט, שֶׁמְחַפְּשִׂים שָׁם מֶלֶך חָדָשׁ וְכִי הָאִישׁ שֶׁיִשָׂא אֶת בִּתִּי לְאִשָׁה הוּא שֶׁיֻמְלַךְ שָׁם?
אוֹתוֹ רֶגַע צָנְפָה הַנַעֲרָה מֵרֹב שִׂמְחָה כְּסוּס זָקֵן וְנָפְלָה עַל צַוָארוֹ שֶׁל מַר חוּט.
– הָבָה נִסְתַּלֵק מִכָּאן! – לָחַשׁ הַדַחְלִיל.
– אֲבָל אֵינֶנִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הַדֶלֶת – הֵשִׁיב מַר חוּט, אַף הוּא בִּלְחִישָׁה, – כָּל הַזְמָן מִסְתּוֹבֵב הַבַּיִת וְרֹאשִׁי סְחַרְחָר!
בְּנֵי הַחֲבוּרָה, שֶׁהָיוּ עַלִיזִים מְאֹד, מָחֲאוּ כַּף אֶל כַּף. וּבַעַל־הַבַּיִת אָמַר:
– נִשְׁתֶּה “לְחַיִים” לִכְבוֹד הָאֵרוּסִין וְנִתֵּן קוֹלֵנוּ בְּשִׁיר. מַר חוּט, שֶׁמָא יוֹדֵעַ הִנְךָ שִׁיר יָפֶה?
– וַדַאי – הֵשִׁיב מַר חוּט – שִׁיר יָפֶה בְּיוֹתֵר!
וּבְאָמְרוֹ זֹאת, קָרַץ לַדַחְלִיל וְלָחַשׁ:
– שִׂים לֵב, יְדִידִי. כְּשֶׁהַדֶלֶת תִּהְיֶה מֵאֲחוֹרֵינוּ, קְרָא בְּקוֹל.
וְאָז קָם מִן הַסַפְסָל, הֵסִיר כּוֹבָעוֹ וּבְקוֹל דַקִיק הֵחֵל מְזַמֵר אֶת הַמִזְמוֹר הַיָחִיד שֶׁיָדַע, הַשִׁיר שֶׁהִנְעִימָה הַמַקְהֵלָה בִּשְׁעַת הַתְּפִלָה בַּכְּנֵסִיָה.
אוֹתוֹ רֶגַע קָרָה דָבָר נוֹרָא וְאָיֹם: כָּל בְּנֵי הַמִשְׁפָּחָה קָפְצוּ עַל רַגְלֵיהֶם וְהֵחֵלוּ מְיַלְלִים וּמְנַהֲמִים, מְנִיפִים זְרוֹעוֹתֵיהֶם וּמְגַדְפִים מִינֵי גִדוּפִים מְכֹעָרִים. אֶלָא שֶׁמַר חוּט לֹא הִפְסִיק אֶת הַזֶמֶר. שָׁאַף רוּחַ וְסִלְסֵל אֶת הַשִׁיר וְהָיָה קוֹלוֹ הַדַקִיק דוֹמֶה לְקוֹל הָעוּגָב. סִיֵם אֶת הַשִׁיר וְחָזַר וּפָתַח בּוֹ מֵחָדָשׁ. וּלְפֶתַע נִשְׁמַע רַעַשׁ אָיֹם: הַבַּיִת הִתְמוֹטֵט וַיְהִי לְאָבָק פּוֹרֵחַ.
מַבִּיטִים הַשְׁנַיִם וְהִנֵה נִצָבוֹת רַגְלֵיהֶם בַּשָׂדֶה. דְמָמָה מִסָבִיב וְרַק הָרוּחַ מְהַמָה בְּאָזְנֵיהֶם. הֵם הֵבִינוּ שֶׁהַבַּיִת הָיָה מְאוּרַת מְכַשְׁפִים וְהוֹדוּ לֵאלֹהִים עַל הַצָלָתָם. אָמַר מַר חוּט:
– הָיוּ אֵלֶה שֵׁדִים וְרוּחוֹת, אַךְ גָבַרְנוּ עֲלֵיהֶם.
– אֲנִי הוּא שֶׁהִפַּלְתִּי עֲלֵיהֶם פַּחַד! – הוֹסִיף הַדַחְלִיל.
הִמְשִׁיכוּ דַרְכָּם. כֵּיוָן שֶׁנוֹדַע לָהֶם שֶׁהַמֶלֶך הַזָקֵן בְּלַמְפָּדוּזָה שָׁבַק חַיִים, שָׂמוּ פַּעֲמֵיהֶם לְאוֹתָהּ עִיר מְהֻלֶלֶת שֶׁבָּהּ מְפַרְזְלִים הַנַפָּחִים אֶת טַלְפֵי הָעִזִים. שִׁבְעָה יָמִים הָלְכוּ וּלְבַסוֹף הִגִיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם. הִתְפַּלְאוּ מְאֹד: בָּעוֹלָם כֻּלוֹ יוֹם־קַיִץ בָּהִיר וְשָׁמַים לְלֹא עֲנָנָה, וּמֵעַל לְלַמְפָּדוּזָה נִתָּךְ הַגֶשֶׁם שִׁפְעֵי־שְׁפָעִים!
– לֹא אֵלֵךְ שָׁמָה – אָמַר הַדַחְלִיל – חוֹשֵׁשׁ אֲנִי שֶׁמִגְבַּעְתִּי תֵּרָטֵב.
– וַאֲנִי אֵינִי רוֹצֶה לִהְיוֹת מֶלֶך בְּעִיר מֻכַּת־טַחַב! – אָמַר מַר חוּט.
אֶלָא שֶׁבְּנֵי הָעִיר הִשְׁגִיחוּ בָּהֶם וַהֲמוֹן עַם רַב פָּרַץ לִקְרָאתָם.
רֹאשׁ־הָעִיר קָרַב אֲלֵיהֶם, רָכוּב עַל עֵז מְפֻרְזֶלֶת, וְהַכֹּל בוֹכִים וּמִתְחַנְנִים:
– אֲדוֹנִים נִכְבָּדִים! הַצִילוּ אוֹתָנוּ!
– מַה קָרָה לָכֶם? – שָׁאַל מַר חוּט.
– מַבּוּל יָרַד עָלֵינוּ וּצְפוּיִים הִנְנוּ לַאֲבַדוֹן! לִפְנֵי שָׁבוּעַ שָׁבַק מַלְכֵּנוּ חַיִים וּמֵאָז נִפְתְּחוּ אֲרֻבּוֹת הַשָׁמַיִם וְהַגֶשֶׁם מֵצִיף אֶת הָעִיר. אֵין אָנוּ יְכוֹלִים לְהַדְלִיק אֵשׁ בַּבַּיִת, כִּי זִרְמֵי הַמָטָר פּוֹרְצִים מִבַּעַד לַמַעֲשֵׁנוֹת. אֲבוֹי לָנוּ, כִּי אָבַדְנוּ!
– אָכֵן, זֶה מַעֲצִיב – אָמַר מַר חוּט.
– מַעֲצִיב בְּיוֹתֵר. וּלְמַרְבֵּה הַצָרָה מְמָרֶרֶת הַנְסִיכָה הַיְתוֹמָה, בַּת־הַמֶלֶךְ, בִּבְכִי גָדוֹל וּפַלְגֵי דִמְעוֹתֶיהָ מִצְטָרְפִים לְזֶרֶם הַמַיִם הָאַדִיר!
– צַר לִי עֲלֵיכֶם – אָמַר מַר חוּט.
– נִכְבָּדַי! – קָרָא רֹאשׁ־הָעִיר – חוּשׁוּ וְהַצִילוּנוּ! וַהֲתֵדְעוּ מַהוּ הַפְּרָס שֶׁהִבְטִיחָה בַּת־הַמֶלֶך לָזֶה שֶׁיַעֲצֹר אֶת הַגֶשֶׁם? הִיא תִּנָשֵׂא לוֹ וְהָאִישׁ יֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ!
– הַאֻמְנָם? – קָרָא מַר חוּט – הָבָה נֵלֵךְ אֶל הָעִיר, הוֹד מַעֲלָתְךָ הַדַחְלִיל. אַדְרַבָּא, נְנַסֶה, שֶׁמָא נוּכַל לְהוֹשִׁיעַ.
וּמִיָד הוּבְלוּ הַשְׁנַיִם בְּתוֹךְ זִרְמֵי הַמָטָר אֶל הָאַרְמוֹן. רָאֲתָה בַּת־הַמֶלֶך אֶת מַר חוּט וְקָרְאָה:
– מַה נָאֶה הוּא עֶלֶם זֶה! אַשְׁרֵי הַנַעֲרָה שֶׁתִּזְכֶּה לִהְיוֹת בַּת־זוּגוֹ. מַה דַקִיק הוּא! בִּשְׁעַת הַדְחָק עָשׂוּי הוּא לְשַׁמֵשׁ לָהּ כְּמַחֲצֵצָה לְשִׁנֶיהָ!
וּמַר חוּט אֹרוּ פָּנָיו. שָׁאַל:
– הֲנָכוֹן הוּא, בַּת־הַמֶלֶך, שֶׁתִּנָשְׂאִי לָאִישׁ שֶׁיַעֲצֹר אֶת הַגֶשֶׁם?
– אָכֵן, כָּךְ נִשְׁבַּעְתִּי.
– וְאִם יַעֲלֶה בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת זֹאת?
– לֹא אָפֵר אֶת שְׁבוּעָתִי.
– וְאֻמְלַךְ לְמֶלֶךְ? – שָׁאַל מַר חוּט.
– לְלֹא כָּל סָפֵק, עֶלֶם חֵן!
– נִיחָא – אָמַר מַר חוּט – הֲרֵינִי הוֹלֵךְ לַעֲצוֹר אֶת הַגֶשֶׁם.
קָרַץ לָרוֹזֵן, הוֹד מַעֲלָתוֹ הַדַחְלִיל, וּשְׁנֵיהֶם יָצְאוּ מֵהָאַרְמוֹן. כָּל בְּנֵי הָעִיר נִתְכַּנְסוּ בָּרְחוֹבוֹת, לַחֲזוֹת בְּמַעַלְלֵיהֶם.
הָלַךְ לוֹ מַר חוּט עִם הַדַחְלִיל וְכָךְ שׂוֹחֲחוּ בֵּינֵיהֶם:
– הוֹד מַעֲלָתְךָ הַדַחְלִיל, מַה נַעֲשֶׂה כְּדֵי שֶׁהַגֶשֶׁם יִפָּסֵק?
– יֵשׁ לַעֲשׂוֹת מֶזֶג־אֲוִיר נָאֶה – הֵשִׁיב הַדַחְלִיל.
– אֲבָל כֵּיצַד?
– הָה, נִשְׁקֹל בַּדָבָר!
שָׁקְלוּ שְׁלֹשָה יָמִים וּשְׁלֹשָה לֵילוֹת וְהַגֶשֶׁם נִתְעַצֵם עוֹד וְהָיָה נִתָּךְ כְּמִתּוֹךְ דְלָיִים.
וּלְפֶתַע קָפַץ מַר חוּט, נִרְגָשׁ כֻּלוֹ, פָּעָה כְּעֵז וְקָרָא:
– אֲנִי יוֹדֵעַ מֵאַיִן בָּא גֶשֶׁם זֶה!
– מֵאַיִן?
– מֵהַשָׁמַיִם!
– הָה, – אָמַר הַדַחְלִיל – אַף אֲנִי חָכָם מְחֻכָּם כָּמוֹךָ. וַדַאי שֶׁהוּא יוֹרֵד מִלְמַעֲלָה לְמַטָה וְלֹא לְהֶפֶךְ!
– אָכֵן, – סָח מַר חוּט – אַךְ שֶׁמָא תֹּאמַר לִי עַל שׁוּם מָה הוּא נִתָּךְ עַל הָעִיר דַוְקָא וְלֹא בְּשׁוּם מָקוֹם אַחֵר?
– כִּי בְּכָל מָקוֹם אַחֵר מֶזֶג־הָאֲוִיר הוּא נָאֶה!
– טִפֵּשׁ מְטֻפָּשׁ! – קָרָא מַר חוּט – מֵאֵימָתַי יוֹרֵד גֶשֶׁם זֶה?
– אוֹמְרִים שֶׁמֵאָז שֶׁנִפְטַר הַמֶלֶךְ.
– רוֹאֶה אַתָּה! עַכְשָׁו תָּפַסְתִּי אֶת הָעִנְיָן! הַמֶלֶךְ הָיָה גָדוֹל וְשָׁמֵן וּמִשֶׁנִפְטַר וְעָלָה לַשָׁמַיִם, פָּרַץ בָּהֶם פִּרְצָה גְדוֹלָה.
– הוֹי, אַתָּה צוֹדֵק!
– מִפִּרְצָה זוֹ נִתָּךְ הַגֶשֶׁם וְהוּא יוֹסִיף לָרֶדֶת כָּל עוֹד לֹא נְאַחֶה אֶת הַקֶרַע.
וְהַדַחְלִיל קָרַע עֵינָיו לִרְוָחָה וְאָמַר:
– מֵעוֹדִי לֹא פָּגַשְׁתִּי חַיָט חָכָם כָּל־כָּךְ!
וּשְׁנֵיהֶם חָפְזוּ בְּרוּחַ עוֹלֶזֶת אֶל רֹאשׁ הָעִיר וּבִקְשׁוּ לְהַכְרִיז שֶׁמַר חוּט, אֶזְרָחָהּ שֶׁל הָעִיר לַמְפָּדוּזָה, מַבְטִיחַ שֶׁהַגֶשֶׁם יִפָּסֵק.
– יְחִי מַר חוּט! – הֵרִיעוּ בְּנֵי הָעִיר.
אָז צִוָה מַר חוּט לְהָבִיא לוֹ אֶת כָּל הַסֻלָמוֹת הַמְצוּיִים בָּעִיר, לְחַבְּרָם זֶה לָזֶה וּלְהַצִיבָם הַשָׁמַיְמָה. מִשֶׁשָׁלְמָה הַמְלָאכָה, נָטַל מַר חוּט מֵאָה מְחָטִים וְאֶת קָצֵהוּ שֶׁל סְלִיל הַחוּטִים שֶׁאָרְכָּם אֶלֶף קִילוֹמֶטֶר. הַדַחְלִיל נִצַב לְמַטָה וְהִתִּיר אַט־אַט אֶת הַסְלִיל.
וּמַר חוּט מְטַפֵּס וְעוֹלֶה בַּסֻלָם. הִגִיעַ לְמַעְלָה וַיַרְא שֶׁבַּשָׁמַיִם יֵשׁ חוֹר שֶׁגָדְלוֹ כְּגֹדֶל הָעִיר לַמְפָּדוּזָה כֻּלָהּ. בְּקָצֵהוּ מִדַלְדֵל בְּדַל הַשָׁמַיִם הַקְרוּעִים, וּבַקֶרַע פּוֹרְצִים זִרְמֵי הַגֶשֶׁם. מִיָד נִגַשׁ לַמְלָאכָה, וְהָיָה תּוֹפֵר וּמְאַחֶה בְּמֶשֶׁךְ יוֹמַיִם תְּמִימִים. אֶצְבְּעוֹתָיו עֻלְפּוּ, אַךְ הוּא לֹא הִפְסִיק. וּמִשֶׁסִיֵם, גִהֵץ אֶת הַקֶרַע הַמְתֻקָן וְיָרַד מִן הַסֻלָם, עָיֵף מְאֹד מֵחֲמַת הַמַאֲמָץ.
וְהָעִיר לַמְפָּדוּזָה צוֹהֶלֶת וּשְׂמֵחָה! וּבַת־הַמֶלֶךְ פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, שֶׁמַחֲצִיתָן נִגְרָה כְּבָר עִם דִמְעוֹתֶיהָ, חִבְּקָה אֶת מַר חוּט וְנָשְׁקָה לוֹ מִנְשִׁיקוֹת פִּיהָ.
מִי יִשְׁוֶה לוֹ לְמַר חוּט בְּאָשְׁרוֹ?!
הֵצִיץ, וְהִנֵה רֹאשׁ־הָעִיר וְעוֹזְרָיו מְבִיאִים לוֹ שַׁרְבִיט וְכֶתֶר שֶׁל זָהָב וְקוֹרְאִים:
– יְחִי הַמֶלֶךְ חוּט!
– יְחִי! הֵידָד! – נַעֲנָה הֶהָמוֹן.
וְכָךְ נִתְקַיְמָה נְבוּאַת הַצוֹעֲנִיה. יָמִים רַבִּים מָלַךְ מַר חוּט וְכֵיוָן שֶׁאָדָם עַלִיז הָיָה, לֹא פָּסַק הַצְחוֹק גַם מִפִּיהֶם שֶׁל נְתִינָיו. וְאִלוּ יְדִידוֹ, הוֹד מַעֲלָתוֹ הָרוֹזֵן דַחְלִיל, נִתְמַנָה כְּרֹאשׁ הַמִשְׁמָר, וְהָיָה מַבְרִיחַ אֶת הָאַנְקוֹרִים מֵהָרֹאשׁ הַמַלְכוּתִי.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.