רקע
בנימין טנא
יַדְוִיגָה וּמֶלֶךְ הַשְׁאוֹל - אַגָדָה פּוֹלָנִית

 

א    🔗

עַל שְׂפַת נָהָר רְחַב־יָדַיִם שֶׁגִלְגֵל אֶת מֵימָיו מֵעֵבֶר לַיְעָרוֹת הָעֲבֻתִּים, הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹנוֹ הֶהָדוּר שֶׁל הָאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב. שְׂדוֹת הַקָמָה עַד קַצְוֵי הָאֹפֶק הָיוּ נַחֲלָתוֹ, מוֹרֶשֶׁת אֲבוֹתָיו. בּוֹלֶסְלַב חַי חַיֵי נַחַת וְשַׁלְוָה בְּאַרְמוֹנוֹ, רַק בְּעִתּוֹת מִלְחָמָה כּוֹנֵס הָיָה פְּלֻגָה מִן הַגְבָרִים אֲשֶׁר בַּחֲצֵרוֹ, פּוֹתֵחַ לִפְנֵיהֶם אֶת מַחְסַן הַנֶשֶׁק וּבְרֹאשׁ פְּלֻגָתוֹ הַחֲמוּשָׁה אָץ לְהָגֵן עַל מוֹלַדְתּוֹ.

וְלָאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב אִשָׁה צְעִירָה יְפֵהפִיָה. בְּנֵי הַזוּג מְאֻשָׁרִים הָיוּ וְרַק דְאָגָה אַחַת הֵעִיבָה אֶת אָשְׁרָם: הֵם הָיוּ חֲשׂוּכֵי־יְלָדִים.

כְּכָל שֶׁחָלְפוּ הַשָׁנִים נִתְגַבְּרָה הָעַצְבוּת בְּלִבָּם: הַאֻמְנָם לֹא יִזְכּוּ לְעוֹלָם לִשְׁמוֹעַ אֶת הַמִלִים המֻפְלָאוֹת “אַבָּא־אִמָא”? וּמִי יְהֵא לָהֶם לְנֶחָמָה לְעֵת זִקְנָתָם?

יוֹם אֶחָד פָּלַשׁ הָאוֹיֵב לִגְבוּלוֹת הָאָרֶץ וּבּוֹלֶסְלַב כִּנֵס אֶת אֲנָשָׁיו וְיָצָא לִקְרַאת הַפּוֹלֵשׁ. שָׁנָה תְּמִימָה נִלְחַם בּוֹלֶסְלַב בְּעֹז עַד שֶׁגֹרַשׁ הָאוֹיֵב וְנָסוֹג בְּבשֶׁת־פָּנִים מִן הָאָרֶץ. חָזַר בּוֹלֶסְלַב לְאַרְמוֹנוֹ וְדַרְכּוֹ הוֹבִילָה בַּעֲרָבָה צְחִיחָה וְשׁוֹמֵמָה.

עָבַר יוֹם, יוֹמַיִם, שְׁלשָׁה. הַסוּסִים קָרְסוּ תַּחְתָּם מֵרֹב יְגִיעָה וְהָאֲנָשִׁים הִתְעַלְפוּ בַּשָׁרָב. הַשֶׁמֶשׁ קוֹפַחַת עַל רֹאשָׁם וּמַיִם אַיִן, אַף לֹא טִפָּה!

לֹא נָהָר, לֹא נַחַל, לֹא מַעְיָן.

רָבְצוּ בְּנֵי־לִוְיָתוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב עַל הָאָרֶץ. כָּלָה כֹּחָם. נָשְׁאוּ עֵינֵיהֶם לָרָקִיעַ. אוּלַי יְרַחֵם וְיַמְטִיר מָטָר? אוּלָם מֵעֲלֵיהֶם פְּרוּשִׂים הָיוּ שְׁמֵי־נְחשֶׁת לְלֹא צֵל שֶׁל עָנָן.

אָמַר בּוֹלֶסְלַב:

– אָסוּר לְהִתְיָאֵשׁ! חַכּוּ לִי כָּאן וַאֲנִי אֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ מַיִם.

שֵׂרֵךְ דַרְכּוֹ בַּחוֹל הַלוֹהֵט. טִפֵּס בַּגִבְעָה, יָרַד לַגַיְא וּלְפֶתַע הִגִיעַ לְאָזְנָיו מִלְמוּל חֲרִישִׁי שֶׁל מַיִם חַיִים. קָרַב – וּקְרִיאַת שִׂמְחָה פָּרְצָה מִפִּיו: הוּא עָמַד לְיַד בְּאֵר, וְהַבְּאֵר מְלֵאָה עַל גְדוֹתֶיהָ מַיִם מְשִׁיבֵי־נֶפֶשׁ וְעַל הַמַיִם צָף גָבִיעַ שֶל זָהָב.

הוֹשִׁיט יָדוֹ לַגָבִיעַ, אַךְ לְמַרְבֵּה תִּמְהוֹנוֹ חָמַק הַגָבִיעַ לָעֵבֶר הַשֵׁנִי שֶׁל הַשֹׁקֶת, פַּעַם, פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ…

– מֵילָא, אֶלְגֹם בְּמוֹ פִּי! – אָמַר בּוֹלֶסְלַב אֶל עַצְמוֹ.

נִרכַּן מֵעַל לַשֹׁקֶת וּשְׂעָרוֹ הַכָּבֵד צָנַח וְנִתְפַּזֵר עַל חֶלְקַת הַמַיִם. גָמַע וְגָמַע מִן הַשִׁקוּי הַמַרְנִין וְחָשׁ שֶׁכֹּחוֹת נִמְסָכִים בַּאֲבָרָיו. הַלֵב, שֶׁעֻלַף בַּצָמָא, הוֹלֵם בְּעֹז, הַדָם זוֹרֵם בָּעוֹרְקִים.

שָׁתָה לִרְוָיָה וְהֶחֱלִיט: – עַתָּה אֶקְרָא לַאֲנָשַׁי!

רָצָה בּוֹלֶסְלַב לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ מִן הַמַיִם, אוּלָם לְפֶתַע הִרְגִישׁ שֶׁיְצוּר סָמוּי מִן הָעַיִן אָחַז בִּשְׂעָרוֹ וְהוּא סוֹחֵב אוֹתוֹ בְּכֹחַ לְתוֹךְ הַבְּאֵר.

הִתְחַלְחֵל בּוֹלֶסְלַב וְנֶאֱחַז בְּאַבְנֵי הַשֹׁקֶת, תָּקַע שְׁתֵּי רַגְלָיו בַּחוֹל וּבְאִמוּץ כָּל כֹּחוֹתָיו נִסָה לְהִנָתֵק מִן הַמַיִם. אוֹתָהּ שָׁעָה עָלְתָה מִתּוֹךְ הַמְצוּלָה מִפְלֶצֶת אֲיֻמָה: רֹאשָׁהּ רֹאשׁ צְפַרְדֵעַ, הֶחָזֶה מְכֻסֶה שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִׂים, וּמִצִדֵי גוּפָהּ מִזְדַקְרוֹת צְבָתוֹת עֲקֻמוֹת. נִתְהַדְקוּ הַצְבָתוֹת עַל צַוָארוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב.

– הַנַח לִי! – חִרְחֵר הָאַבִּיר בְקוֹל חָנוּק, מְפַרְפֵּר בַּאֲחִיזָתוֹ שֶל הַיְצוּר הַמַבְחִיל.

– לֹא אַרְפֶּה! אֶת מֵימַי שָׁתִיתָ!

– שַׁלֵם אֲשַׁלֵם אֶת תְּמוּרָתָם – אָמַר בּוֹלֶסְלַב – מִי אַתָּה?

– אֲנִי מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל!

– וּמַה תְּבַקֵשׁ תְּמוּרַת הַמַיִם?

– תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ וַאֲשֶׁר לֹא הָיָה בּוֹ בְּטֶרֶם צֵאתְךָ לַמִלְחָמָה!

אָמַר בּוֹלֶסְלַב בְּלִבּוֹ:

“מַה נִתּוֹסֵף בְּבֵיתִי בְּעֵת הֵעָדְרִי? יִתָּכֵן שֶׁאֶחָד מִידִידַי שָׁלַח לִי בְּמַתָּנָה חֶרֶב יְקָרָה, אוֹ כַּד־זָהָב. מֵילָא, אֶתֵּן אוֹתָם לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל. הֲרֵי מֵימָיו הִצִילוּ אֶת חַיַי!”

אָמָר מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁנוֹטֶה הִנְךָ לְהַסְכִּים לִדְרִישָׁתִי, הַב לִי אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁלְךָ וּתְהֵא לָנוּ לְעֵדוּת.

הֵסִיר הָאַבִּיר אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם, שֶׁעָלֶיהָ הִתְנוֹסְסוּ שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים מֵעַל שְׂדֵה־קָמָה, וְהִגִישָׁהּ לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל.

תְּפָסָהּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל וְאָמַר:

– כָּל עוֹד תְּהֵא טַבַּעַת זוֹ בִּרְשׁוּתִי, חָב אַתָּה לִי אֶת הַחוֹב!

מִיָד פָּתַח אֶת הַצְבָתוֹת וְהָאַבִּיר נָשַׁם לִרְוָחָה. אָמַר לַמִפְלֶצֶת:

– הִנֵה הִרְוֵיתִי אֶת צִמְאוֹנִי. הַרְשֵׁנִי לְהַשְׁקוֹת אֶת אֲנָשַׁי.

– אֵין עֵינִי צָרָה בָּהֶם – הֵשִׁיב מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל – קְרָא לָהֶם וְיִשְׁתּוּ.

קָפַץ מִן הַשֹׁקֶת וְנִבְלַע בַּמַיִם. גַם גְבִיעַ הַזָהָב נֶעֱלַם וְאֵינֶנוּ וְהַמַיִם רוֹגְעִים, אֵין בָּהֶם קֶמֶט.

שָׁתוּ בְּנֵי־לִוְיָתוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב וְהִשְׁקוּ אֶת הַסוּסִים. נִכְנְסָה בָּהֶם רוּחַ חֲדָשָׁה. עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וְיָצְאוּ בִִּדְהָרָה לַדֶרֶךְ.

לַמָחֳרָת, לִפְנוֹת עֶרֶב, קָרְבוּ לְאַרְמוֹנוֹ שֶׁל בּוֹלֶסְלַב. הִשְׁגִיחוּ בָּהֶם אַנְשֵׁי הָאַרְמוֹן, פָּתְחוּ אֶת הַשְׁעָרִים לִרְוָחָה וַתְּהִי שִׂמְחָה וְצָהֳלָה, קוֹל תְּרוּעָה וְקוֹל הֵידָד. נִתְיַצְבוּ מְשָׁרְתֵי הָאַרְמוֹן בִּשְׁנֵי טוּרִים, מִזֶה וּמִזֶה, לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי אֲדוֹנָם, וּבְפֶתַח הָאַרְמוֹן יוֹשֶׁבֶת אִשְׁתּוֹ וְעַל בִּרְכֶּיהָ תִּינֹקֶת רַכָּה.

יָרַד בּוֹלֶסְלַב מֵאֻכַּף סוּסוֹ וְהַכֹּל מִסָבִיב מְרִיעִים וְזוֹרְקִים לוֹ פְּרָחִים.

וְאִשְׁתּוֹ שֶׁל הָאַבִּיר מְחַיֶכֶת וְאוֹמֶרֶת:

– יַקִירִי, בַּת נוֹלְדָה לָנוּ. אֶמֶשׁ מָלְאוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים.

אֹרוּ פְּנֵי הָאַבִּיר. הוֹשִׁיט זְרוֹעוֹתָיו אֶל הַתִּינֹקֶת. אוּלָם לְפֶתַע פִּתְאֹם הֶחְוִירוּ פָּנָיו וְעֵינָיו קָמוּ בְּחוֹרֵיהֶן. הוּא הִרְכִּין אֶת רֹאשׁוֹ וּדְמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינָיו.

מֻכֵּי תַּדְהֵמָה הִבִּיטוּ הָאֲנָשִׁים בָּאַבִּיר בּוֹלֶסְלַב. וְיֵשׁ שֶׁמָשְׁכוּ בְּכִתְפֵיהֶם וְאָמְרוּ:

– אֵין זֹאת וְצִפָּה לְבֵן. עַתָּה מֵצֵר הוּא שֶׁבַּת נוֹלְדָה לוֹ.

וְאִישׁ מֵהֶם לֹא יָדַע, שֶׁלְמַרְאֵה בִּתּוֹ מְהַרְהֵר הָאָב הָאֻמְלָל בִּדְבָרָיו שֶׁל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

“תֵּן לִי אֶת אֲשֶׁר תִּמְצָא בְּשׁוּבְךָ לְבֵיתְךָ וַאֲשֶׁר לֹא הָיָה בּוֹ בְּטֶרֶם צֵאתְךָ לַמִלְחָמָה!”

אֵל אֱלֹהִים! הֲרֵי בִּתּוֹ הִיא זוֹ!


 

ב    🔗

אֶת הַתִּינֹקֶת כִּנוּ בְּשֵׁם יַדְוִיגָה.

חוֹלְפִים־עוֹבְרִים עֲנָנִים בָּרָקִיעַ, חוֹמְקִים־נֶעֱלָמִים הַמַיִם בַּנְחָלִים וְחַיֵי הָאָדָם זוֹרְמִים הָלְאָה, הָלְאָה!

יַדְוִיגָה כְּבָר מִתְרוֹצֶצֶת בֶּחָצֵר, כְּבָר מְסַיַעַת בִּידֵי אִמָהּ וְטוֹוָה בְּפֶלֶךְ, וּכְבָר הִיא עַלְמָה נָאָה, כְּלִילַת־חֵן.

רַבִּים הָאַבִּירִים הַצְעִירִים הַצְעִירִים הַמְחַזְרִים אַחֲרֶיהָ, אַךְ הִיא אוֹהֶבֶת אֶת רַדוֹסְלַב בִּלְבַד, עֶלֶם נָאֶה וְגִבּוֹר אַמִיץ.

וְהִנֵה הִגִיעַ יוֹם הַחֲתוּנָה. נִתְכַּנְסוּ וּבָאוּ אוֹרְחִים רַבִּים וְהָאַרְמוֹן הוֹמֶה כְּכַוֶרֶת. נַעֲרוֹת הֶחָצֵר יוֹצְאוֹת בִּמְחוֹלוֹת וְנוֹתְנוֹת קוֹלָן בְּשִׁיר. וְיַדְוִיגָה, עוֹטָה שִׂמְלַת כְּלוּלוֹתֶיהָ, יוֹשֶׁבֶת בְּחַדְרָהּ, מְחַכָּה, כַּנָהוּג, לֶחָתָן.

הִנֵה הֵם קְרֵבִים וּבָאִים. הֶחָתָן בָּרֹאשׁ, זָקוּף עַל סוּסוֹ, וּמֵאָחוֹר שׁוֹשְׁבִינָיו – אַבִּירִים נוֹדָעִים בַּשַׁעַר. וְשָׁרִים הַשׁוֹשְׁבִינִים בְּקוֹל:

פִּתְחוּ־נָא הַשַׁעַר, יָבוֹא הֶחָתָן,

הִנֵה סִבְלוֹנוֹת – לַכַּלָה הֵם מַתָּן.

לִכְבוֹד הֶחָתָן מִזְגוּ הַגָבִיעַ,

לִכְבוֹד הַכַּלָה כָּל פֶּה שִׁיר יָרִיעַ!

שׁוֹמַעַת יַדְוִיגָה וְלִבָּהּ מְרַטֵט בְּקִרְבָּהּ. הִנֵה נִפְתַּח הַשַׁעַר, עוֹד מְעַט יָבוֹא וְיִתְיַצֵב לְפָנֶיהָ בְּחִיר־לִבָּהּ. וּמְצִיצָה הִיא מִבַּעַד לַחַלוֹן בַּשָׁמַיִם הַבְּהִירִים, בַּשָׂדוֹת הָרְחוֹקִים, וּבַנָהָר הַמְגַלְגֵל אֶת מֵימָיו מִתַּחַת לַחַלוֹן, וּפָנֶיהָ שׂוֹחַקוֹת…

אַךְ לְפֶתַע פִּתְאֹם – –

זָעוּ הַמַיִם וּמִתּוֹךְ הַמְצוּלָה עָלְתָה מִפְלֶצֶת אֲיֻמָה: רֹאשָׁהּ רֹאשׁ צְפַרְדֵעַ, הֶחָזֶה מְכֻסֶה שִׁרְיוֹן קַשְׂקַשִׂים וּמִצִדֵי גוּפָהּ מִזְדַקְרוֹת צְבָתוֹת עֲקֻמוֹת. נִתְהַדְקוּ הַצְבָתוֹת עַל צַוָארָהּ שֶׁל הַכַּלָה וּבְטֶרֶם הוֹצִיאָה זְעָקָה מִפִּיהָ, חָשָׁה הַנַעֲרָה שֶׁהִיא נִגְרֶרֶת לְתוֹךְ הַנָהָר.

פָּרְצוּ הַשׁוֹשְׁבִינִים לְחַדְרָהּ שֶׁל הַכַּלָה. הֵיכָן יַדְוִיגָה? לְאָן נֶעֶלְמָה?

קָמָה מְהוּמָה בָּאַרְמוֹן. נִתְפַּזְרוּ הָאֲנָשִׁים וְחִפְּשׂוּ בַּחֲדָרִים, עָלוּ הַגְבָרִים עַל סוּסֵיהֶם וְיָצְאוּ לְחַפֵּשׂ בַּשָׂדוֹת, וְהַכְּלָבִים שֶׁהֻתְּרוּ מִרְצוּעָתָם מְנַבְּחִים אֶל־מוּל הַנָהָר, אַךְ אֵין שָׂם לֵב לִנְבִיחָתָם.

וְאֵין אִישׁ יוֹדֵעַ הֵיכָן הַנַעֲרָה, חוּץ מֵאָבִיהָ בּוֹלֶסְלַב, הַמְנַחֵשׁ אֶת הָאֱמֶת.

מַר לוֹ מַר לָאָב הַשַׁכּוּל. וְהָאֵם מְמָרֶרֶת בְּבֶכִי וְעֵינֶיהָ כָּלוֹת בִּדְמָעוֹת.


 

ג    🔗

מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל לֹא הִרפָּה מִיַדְוִיגָה עַד שֶׁהֱבִיאָהּ אֶל אַרְמוֹנוֹ אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. הִכְנִיסָהּ פְּנִימָה וְאָמַר לָהּ:

– מְשָׁרֶתֶת תִּהְיִי לִי, וְאַל־נָא תְּנַסִי לְהִמָלֵט מִכָּאן, כִּי רַע וָמַר יִהְיֶה סוֹפֵךְ. נַקִי אֶת הַמַדְרֵגוֹת, שַׁפְשְׁפִי אוֹתָן הֵיטֵב!

וְלַמָחֳרָת צִוָה:

– צַחְצְחִי אֶת הַחַלוֹנוֹת!

וְכָךְ, מִדֵי יוֹם בְּיוֹמוֹ, הִטִיל עַל הַנַעֲרָה מְלָאכוֹת קָשׁוֹת וְהֶעֱבִיד אוֹתָהּ בְּפָרֶךְ.

וְיַדְוִיגָה עֲמֵלָה בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֶיהָ וְנַפְשָׁהּ עָלֶיהָ תֶּעֱגַם. הִיא נִזְכֶּרֶת בְּבֵית אָבִיהָ וּבַחֲתָנָהּ וְעֵינֶיהָ דוֹלְפוֹת מִתּוּגָה. וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא אָפְסָה תִּקְוָתָהּ. מַאֲמִינָה הִיא עֲדַיִן שֶׁהַיְשׁוּעָה בּוֹא תָּבוֹא.

הַיָמִים זוֹחֲלִים לְאִטָם, כָּל יוֹם כְּשָׁנָה הוּא בְּעֵינֶיהָ.

פַּעַם אַחַת אָמַר לָהּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל:

– הַיוֹם תְּנַקִי אֶת חֲדַר־מִשְׁכָּבִי. אַךְ אַל תִּגְעִי בַּתַּנוּר!

מְנַקָה יַדְוִיגָה אֶת הַחֶדֶר, מְצִיצָה, וְהִנֵה מְעַל לַתַּנוּר תְּלוּיָה טַבַּעַת־חוֹתָם, שֶׁעָלֶיהָ מִתְנוֹסְסִים שְׁלֹשָׁה כּוֹכָבִים מֵעַל שְׂדֵה־קָמָה.

נִרְעַד לִבָּהּ שֶׁל הַנַעֲרָה: – הֲרֵי זֶה סֵמֶל הַמִשְׁפָּחָה שֶׁלֶנוּ!

הִסִיחָה מִלִבָּהּ אֶת פְּקֻדָתוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל וְהֵחֵלָה מְנַקָה אֶת הַתַּנוּר. הִשְׁגִיחָה בַּחֲמִשָׁה פִּלְכֵי־טְוִיָה שֶׁהָיוּ מוּנָחִים עַל גַבֵּי הַתַּנוּר שְׁחוֹרִים מִפִּיחַ. שָׁטְפָה אוֹתָם בְּמַיִם, מֵרְקָה אוֹתָם לְמִשְׁעִי וְאָמְרָה:

– צַר לִי עֲלֵיכֶם. פִּלְכֵי־טְוִיָה. מִתְגוֹלְלִים הִנְכֶם בְּאֵין דוֹרֵשׁ לָכֶם!

וּלְפֶתַע – רְאֵה זֶה פֶּלֶא! קָמוּ הַפְּלָכִים וְאַף הִתְיַצְבוּ וּלְעֵינֶיהָ שֶׁל יַדְוִיגָה נִתְגַלוּ חָמֵשׁ כְּבָשׂוֹת, כָּל כִּבְשָׂה מְתֻלְתֶּלֶת וְצַמְרָהּ צָחוֹר מִשֶׁלֶג.

אָמְרוּ הַכְּבָשׂוֹת:

– הוֹי, נַעֲרָה נֶחְמָדָה! שִׁחְרַרְתְּ אוֹתָנוּ מִן הַכִּשׁוּף שֶׁהִטִיל בָּנוּ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל. וְעַתָּה חוּשִׁי וְהִמָלְטִי מִכָּאן! וְאַל־נָא תִּשְׁכְּחִי לִיטוֹל עִמָךְ אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁל אָבִיךְ.

צָחֲקָה יַדְוִיגָה צְחוֹק שֶׁל אֹשֶׁר וּמָחֲאָה כַּף אֶל כָּף. אַךְ פִּתְאֹם קָדְרוּ פָּנֶיהָ.

– כֵּיצַד אֶבְרַח וְרַגְלַי נְפוּחוֹת מֵרֹב יְגִיעָה? חוֹשֶׁשֶׁת אֲנִי שֶׁמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יִרְדֹף וְיַשִׂיג אוֹתִי.

אָמְרוּ הַכְּבָשׂוֹת:

– אָנוּ נַעֲזֹר לָךְ. בּוֹאִי אִתָּנוּ וְאַל תִּתְמַהְמְהִי.

חָטְפָה יַדְוִיגָה אֶת טַבַּעַת־הַחוֹתָם שֶׁל אָבִיהָ וְרָצָה כָּל עוֹד רוּחָהּ בָּהּ אַחֲרֵי הַכְּבָשׂוֹת. הַדֶרֶךְ נִתְמַשְׁכָה מִתַּחַת לִפְנֵי הַיָם, וְהִיא עֲטוּפָה חֲשֵׁכָה וְרַק קָצֶהָ הָרָחוֹק מוֹבִיל אֶל הַיַבָּשָׁה, אֶל אוֹר הַשֶׁמֶשׁ.

וְרַגְלֶיהָ שֶׁל יַדְוִיגָה כּוֹשְׁלוֹת, אֵין בָּהּ עוֹד כֹּחַ לִפְסוֹעַ פְּסִיעָה לוּ־אַחַת.

נִתְיַצְבוּ הַכְּבָשׂוֹת בְּשׁוּרָה וְאָמְרוּ:

– עֲלִי עַל גַבֵּינוּ וְאָנוּ נִשָׂא אוֹתָךְ.

עָלְתָה יַדְוִיגָה וְשָׁכְבָה עַל גַב הַכְּבָשׂוֹת כְּעַל מִטָה. וְחָמֵשׁ הַכְּבָשׂוֹת פָּתְחוּ בְּרִיצָה נֶחְפֶּזֶת.

– וּבִלְבַד שֶׁנַגִיעַ לַיַבָּשָׁה – אָמְרוּ – כִּי אֵין לוֹ לְמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל שְׁלִיטָה עַל הַיַבָּשָׁה. שָׁם הוּא מְנַתֵּר לְאִטוֹ עַל רַגְלֵי־הַצְפַרְדֵעַ שֶׁלוֹ.

רָצוֹת הַכְּבָשׂוֹת וְלִבָּהּ שֶׁל יַדְוִיגָה מְפַרְכֵּס מִפַּחַד: הֲיַגִיעוּ לַמוֹעֵד? וְהַדֶרֶךְ מִתְבַּהֶרֶת מְעַט וּכְבָר נִרְאֶה קָצֶהָ שְׁטוּף הַשֶׁמֶשׁ.

כְּחֵץ מִקֶשֶׁת פָּרְצוּ הַכְּבָשׂוֹת לָאוֹר, לַיַבָּשָׁה, וְהִמְשִׁיכוּ רִיצָתָן מִבְּלִי לְהִתְעַכֵּב.

אַךְ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל, שֶׁרָדַף אַחֲרֵיהֶן בִּמְצוּלַת הַיָם, הִשְׁגִיחַ בָּהֶן. לֹא, הוּא לֹא יַשִׂיגֵן בְּרַגְלֵי הַצְפַרְדֵעַ שֶׁלוֹ אִם יָרוּץ עַל פְּנֵי הַיַבָּשָׁה! אָז הוֹסִיף לִדְלוֹק אַחֲרֵיהֶן בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה.

רָצוּ הַכְּבָשׂוֹת וְהַשָׁעוֹת חָלְפוּ וְהַשֶׁמֶשׁ הִשְׁתַּפְּלָה לְשׁוּלֵי הָאֹפֶק.

בָּאוּ לַאֲגַם גָדוֹל, רְחַב יָדַיִם. וְהַגָדָה הַשְׁנִיָה רְחוֹקָה, לֹא תְּשׁוּרֶנָה עָיִן…

– אוֹיָה לָנוּ, מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אַךְ יַדְוִיגָה לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ. הִיא שִׁטְחָה כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה אֶל הַשֶׁמֶשׁ הַשׁוֹקַעַת:

הוֹי, שֶׁמֶשׁ, שִׁזְרִי־נָא

קַרְנַיִךְ זָהָב.

וְגֶשֶׁר מִתְחִי־נָא

גָדוֹל וְרָחָב!

נֶעֶתְרָה הַשֶׁמֶשׁ לִתְחִנַת הַנַעֲרָה וְשָׁלְחָה גֶשֶׁר זָהָב מֵעַל לָאֲגָם. עָבְרוּ הַכְּבָשׂוֹת וְיַדְוִיגָה עַל גַבָּן וְהִמְשִׁיכוּ מְנוּסָתָן. וּמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל עָבַר בִּשְׂחִיָה אֶת הָאֲגַם וְדָלַק שׁוּב אַחֲרֵיהֶן בְּתוֹךְ עוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בְּתַחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה.

יָרַד לַיְלָה וְהַנָסוֹת עַל נַפְשָׁן הִגִיעוּ לִתְהוֹם, וּמַפַּל־מַיִם גוֹעֵשׁ וּמִתְנַפֵּץ לְמַטָה, אֶל הַסְלָעִים.

אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹפִיעַ הַיָרֵחַ, שֶׁשָׁט בְּנַחַת בַּשָׁמַיִם הַבְּהִירִים.

– אוֹיָה לָנוּ! מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אַךְ יַדְוִיגָה לֹא אָמְרָה נוֹאָשׁ. הִיא שִׁטְחָה כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה אֶל הַיָרֵחַ:

יָרֵחַ, יָרֵחַ,

הַשָׁט לוֹ בָּרֹם!

גֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף

מְתַח עַל הַתְּהוֹם!

נֶעֱתַר הַיָרֵחַ לִתְחִנַת הַנַעֲרָה וּמָתַח גֶשֶׁר עַל פְּנֵי הַתְּהוֹם וְהַכְּבָשׂוֹת עָבְרוּ עָלָיו חִישׁ.

וּמֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל הִגִיעַ אֶל הַתְּהוֹם, צָלַח אֶת הַמַפָּל וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ בְּעוֹרְקֵי הַמַיִם אֲשֶׁר בַּתַּחְתִּיוֹת. וְהַכְּבָשׂוֹת רָצוֹת בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתֵיהֶן, עוֹד מְעַט וְתִקְרֹסְנָה מֵרֹב יְגִיעָה.

כָּךְ הִגִיעוּ אֶל קִיר הָרִים זָקוּף וְתָלוּל, אֵין בּוֹ דֶרֶךְ וּשְׁבִיל, וּפִסְגוֹת הֶהָרִים טוֹבְלוֹת בַּעֲנָנִים.

– אוֹיָה לָנוּ! מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל יַשִׂיגֵנוּ! – בָּכוּ הַכְּבָשׂוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה נִתְעוֹפְפָה מֵעַל לָרֶכֶס לַהֲקַת אַוְזֵי־בָּר. שִׁטְחָה יַדְוִיגָה אֶת כַּפֶּיהָ בִּתְחִנָה:

הַצִילוּ, הַצִילוּ

בְּטֶרֶם נֹאבַד!

כְּנָפַיִם הַשְׁאִילוּ

לְרֶגַע לוּ קָט!

הִנְמִיכוּ אַוְזֵי־הַבָּר, נִתְכַּנְסוּ שְׁלשָׁה־שְׁלשָׁה מִתַּחַת לְכָל כִּבְשָׂה וּשְׁלשָׁה הֶעֱמִיסוּ עַל גַבָּם אֶת יַדְוִיגָה. מִיָד הִמְרִיאוּ וְעָבְרוּ אֶת פִּסְגוֹת הֶהָרִים.

1.png

אוֹתוֹ רֶגַע הִגִיחַ מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל מִתַּחְתִּיוֹת הָאֲדָמָה. הֶהָרִים חָסְמוּ לוֹ אֶת הַדֶרֶךְ. וְהֶהָרִים שׁוֹמְמִים, אֵין בָּהֶם מַעְיָן וְלֹא עוֹרֵק מַיִם. כֵּיצַד יַשִׂיג אֶת הַבּוֹרְחוֹת?

הֵחֵל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל מְטַפֵּס עַל קִיר הַסְלָעִים הַזָקוּף, טִפֵּס וְעָלָה, אַךְ רַגְלָיו, רַגְלֵי צְפַרְדֵעַ, מָעֲדוּ עַל סֶלַע תָּלוּל. נָפַל מֶלֶךְ־הַשְׁאוֹל לַתְּהוֹם וְנִתְרַסֵק וְנָפַח אֶת נַפְשׁוֹ.

וְהַכְּבָשׂוֹת הִגִיעוּ לָאַרְמוֹן וְיַדְוִיגָה נָפְלָה עַל צַוַאר אָבִיהָ וְאִמָהּ!

לְאַחַר שָׁבוּעַ נֶעֶרְכָה חֲתוּנָתָהּ שֶׁל יַדְוִיגָה עִם בְּחִיר־לִבָּהּ רַדוֹסְלַב. וּמֵאָז חַיָה יַדְוִיגָה חַיֵי אֹשֶׁר וְחָמֵשׁ הַכְּבָשׂוֹת רוֹעוֹת בְּכַר־הַדֶשֶׁא אֲשֶׁר מוּל בֵּיתָהּ.

עִם בֹּקֶר מְבָרֶכֶת יַדְוִיגָה אֶת הַשֶׁמֶשׁ, שֶׁשָׁזְרָה לָהּ מִקַרְנֶיהָ גֶשֶׁר שֶׁל זָהָב. בָּעֶרֶב מוֹדָה יַדְוִיגָה לַיָרֵחַ, שֶׁמָתַח לָהּ גֶשֶׁר שֶׁל כֶּסֶף. וּמִדֵי רְאוֹתָהּ לַהֲקַת אַוְזֵי־בָּר, נוֹשֵׂאת יַדְוִיגָה אֶת יָדֶיהָ וּמְנַפְנֶפֶת לָהֶם לְשָׁלוֹם, בְּזָכְרָהּ, כֵּיצַד הִשְׁאִילוּ לָהּ אֶת כַּנְפֵיהֶם.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53586 יצירות מאת 3207 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22168 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!