א    🔗

חֲצֵרוֹ שֶׁל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט הָמְתָה תָּמִיד אַבִּירִים בְּנֵי־אֲצִילִים וּלְעִתִּים קְרוֹבוֹת נֶעֶרְכוּ בָּהּ מִשְׁתִּים כַּדָת. וְכַטוֹב לִבָּם בַּיַיִן, הָיוּ הָאַבִּירִים מַפְלִיגִים בְּשֶׁבַח הָעֲלָמוֹת שֶׁלִבָּם דָבַק בָּהֶן לְאַהֲבָה, וְכָל אֶחָד סִפֵּר אֵיזֶה מַעֲשֵׂה־גְבוּרָה מוּכָן הוּא לַעֲשׂוֹת לִכְבוֹדָהּ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבּוֹ.

עֶרֶב אֶחָד, מִשֶׁהֵסֵבּוּ לְיַד הַשֻׁלְחָן, פָּתַח הָאַבִּיר אַרְתּוּר וְאָמַר:

– הָעַלְמָה הַיָפָה בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הִיא בְּלַנְקָה אֲרוּסָתִי. עֵינֶיהָ זוֹהֲרוֹת כַּחַמָה בָּרָקִיעַ וְכָל הָאָרֶץ מַבְהִיקָה מֵאוֹרָהּ. לִכְבוֹדָהּ מוּכָן הִנְנִי לְהִלָחֵם עִם שִׁבְעָה אַבִּירִים בְּבַת־אַחַת וְאֵין סָפֵק בְּלִבִּי שֶׁבְּכֹחַ אַהֲבָתִי אַכְרִיעַ אֶת כֻּלָּם.

– מְעַט מִדַי הוּא לְיוֹלַנְטָה שֶׁלִי – אָמַר הָאַבִּיר יַן – לְמַעַן יוֹלַנְטָה יַעֲלַת־הַחֵן, שֶׁכֻּלָהּ מַחֲמַדִים, מוּכָן אֲנִי לְהַפְלִיג בְּדוּגִית רְעוּעָה וְלַחֲצוֹת אֶת הַיָם הַגָדוֹל.

– וַאֲנִי לְמַעַן זוּזַנָה שֶׁלִי – סָח אַבִּיר שְׁלִישִׁי – לֹא אֲהַסֵס לְחָרֵף אֶת נַפְשִׁי. אִם תִּמָצֵא בְּקַצְוֵי אָרֶץ, אֶצְלַח יַמִים וְאֶחְצֶה מִדְבָּרִיוֹת וּבִלְבַד שֶׁאֶזְכֶּה לַחֲזוֹת בְּזִיוָהּ.

וְרַק גוֹטְפְרִיד הֶחֱרִישׁ וְלֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו.

הִבְחִין בָּזֹאת הַמֶּלֶךְ זִיגְמוּנְט, שֶׁהִקְשִׁיב בְּחִיוּךְ לְדִבְרֵי הָאַבִּירִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ:

– נוּ, וְאַתָּה גוֹטְפְרִיד, אֵיזֶה מַעֲשֵׂה־גְבוּרָה מוּכָן הִנְךָ לַעֲשׂוֹת לְמַעַן רוֹקְסַנָה בִּתִּי?

– הֲרֵינִי מְהַרְהֵר בְּכָךְ, הוֹד מַעֲלָתְךָ – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד – וְאָכֵן אֵינִי מוֹצֵא דָבָר שֶׁיִשְׁוֶה לָהּ לְרוֹקְסַנָה זְהֻבַּת־הַשֵׂעָר. יִתָּכֵן שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ לְמַעֲנָהּ אֶל הָהָר הַקָסוּם, כְּדֵי לְהָבִיא לָהּ אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. אִם כִּי חוֹשֵׁשְׁנִי שֶׁגַם הוּא אֵינוֹ אֶלָא דוֹרוֹן עָלוּב לְעֻמַת חִין־עֶרְכָּהּ שֶׁל רוֹקְסַנָה.

– מַהוּ יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא? – שָׁאַל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט – מֵעוֹדִי לֹא שָׁמַעְתִּי עַל אֹדוֹתָיו.

– הַאֻמְנָם? – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד – וַהֲרֵי פֶּרַח זֶה צוֹמֵחַ עַל גְבוּל מַמְלַכְתְּךָ, עַל הָהָר הַגָבוֹהַ, הַקָסוּם, שֶׁמוֹרְדוֹתָיו הַתְּלוּלִים מוֹנְעִים אֶת הָעֲלִיָה לְפִסְגָתוֹ. לְפִי הַשְׁמוּעָה שָׁתַל אוֹתוֹ מֶלֶךְ־הֶהָרִים בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ וְאַף הֱקִיפוּ לַהֲבוֹת־אֵשׁ, שֶׁעֲלֵיהֶן מַשְׁגִיחָה בִּתּוֹ, הַקוֹסֶמֶת וִיוְיַנָה. אֶת הַיַקִנְתּוֹן יִקְטֹף הָאַבִּיר שֶׁיַעֲבֹר בְּחוֹמַת הַלֶהָבוֹת וְלִבּוֹ לֹא יְרַטֵט מִפַּחַד. אוּלָם, אִם יְהַסֵס רֶגַע וְלִבּוֹ יֶהֱגֶה אֵימָה, יִבָּלַע בְּתוֹךְ הַלֶהָבוֹת וְגוּפוֹ יִהְיֶה לְאֵפֶר.

– גַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת הָאַגָדָה עַל יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא – אָמַר הָאַבִּיר רִישַׁרְד, שֶׁהִקְשִׁיב לַשִׂיחָה – אוֹמְרִים שֶׁאֵין בְָּעוֹלָם פֶּרַח שֶׁיִשְׁוֶה לוֹ בְּנוֹי. גִבְעוֹלוֹ יָרֹק כְּאִזְמַרְגְדְּ וְתִפְרַחְתּוֹ סְגֻלָה כְּאַחְלָמָה. כֹּחַ־קְסָמִים לוֹ לַיַקִנְתּוֹן וְכָל שֶׁיַשִּׂיג אֶת הַפֶּרַח, יָבִין שְׂפַת חַיוֹת וְעוֹפוֹת, יֵדַע לְהָחִישׁ מַרְפֵּא לְחוֹלִים וְלַהֲפוֹךְ יְשִׁישִׁים לִצְעִירִים. אָכֵן, דוֹרוֹן נָאֶה הוּא מֵאֵין כָּמוֹהוּ לַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה!

אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע צְחוֹק מְלַגְלֵג בָּאוּלָם. הָיָה זֶה הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד, יְרִיבוֹ־מֵאָז שֶׁל גוֹטְפְרִיד, שֶׁהֵסֵב בִּקְצֵה הַשֻׁלְחָן, וּלְפֶתַע נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק.

– אָכֵן, גוֹטְפְרִיד יַקִירִי – סָח הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד – מֵאָז וּמִתָּמִיד טָעַנְתִּי שֶׁאֵינְךָ אֶלָּא רַבְרְבָן. אַל־נָא תִּשְׁכַּח אֶת הָאִמְרָה: “אַל יִתְהַלֵל חוֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ!” אַתָּה מִתְפָּאֵר שֶׁתָּבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. וּמַדוּעַ לֹא תּוֹרִיד אֶת הַיָרֵחַ מֵהָרָקִיעַ וְתַגִישׁוֹ לְרוֹקְסַנָה אֲהוּבַת־לִבְּךָ? הִיא תּוּכַל לַעֲנֹד אוֹתוֹ לְצַוָארָהּ, מַזְכֶּרֶת מִמֶךָ! חַה חַה חַה!

נִצְטָרְפוּ לִצְחוֹקוֹ שְׁאָר הָאַבִּירִים וְגַם בְּפָנָיו שֶׁל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט הִפְצִיעַ חִיוּךְ. נִכַּר בּוֹ בְּגוֹטְפְרִיד שֶׁהַלַעַג פָּגַע בּוֹ. הוּא קָם וְהֵטִיחַ לְעֵבֶר יְרִיבוֹ:

– טָעוּת בְּיָדְךָ, אַרְנוֹלְד, אִם סָבוּר הִנְךָ שֶׁדְבָרַי לֹא הָיוּ אֶלָא פְּרִי שַׁחֲצָנוּת וְיָהֳרָה. אֵינֶנִי מִתְפָּאֵר לַשָׁוְא. תֵּכֶף וּמִיָד יוֹצֵא הִנְנִי לָהָר הַקָסוּם. אוֹ שֶׁאֶגְוַע אוֹ שֶׁאָבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא לָרוֹקְסַנָה הַחֲמוּדָה!

שָׁמַע הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט אֶת דְּבָרָיו וַעֲנָנָה חָלְפָה עַל פָּנָיו. אָמַר לוֹ:

– אַל־נָא גוֹטְפְרִיד, אַל תְּחָרֵף אֶת נַפְשְׁךָ לַשָׁוְא. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁלִבְּךָ עָשׂוּי לְלֹא חָת. לֹא־פַּעַם הִשְׁלַכְתָּ נַפְשְׁךָ מִנֶגֶד. אוּלָם דָבָר אַחֵר הוּא לְחוֹלֵל מַעֲשֵׂי־גְבוּרָה בִּשְׂדֵה־הַמַעֲרָכָה, וְדָבָר אַחֵר לְהִסְתַּכֵּן בְּלֹא כָּל סִבָּה.

אוּלָם הָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד, שֶׁדִבְרֵי יְרִיבוֹ פָּגְעוּ בּוֹ וּפְצָעוּהוּ, הֵשִׁיב:

– הֲרֵינִי נִשְׁבָּע שְׁבוּעַת־אַבִּירִים שֶׁלֹא אֶסוֹג. מִיָד יוֹצֵא הִנְנִי לָהָר הַקָסוּם, וְאִם לֹא אֶעֱלֶה בַּלֶהָבוֹת, אָבִיא אֶת יַקִנְתּוֹן הַפֶּלֶא לְרוֹקְסַנָה בִּתְּךָ!

נָדַם הַמֶלֶךְ. שְׁבוּעַת־אַבִּירִים קְדוֹשָׁה הִיא וְכָל הַמֵפֵר אוֹתָהּ נוֹחֵל כְּלִמָה וָבוּז.

נִפְרַד גוֹטְפְרִיד מֵהַמֶלֶךְ וְהָאַבִּירִים, וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט חִבֵּק אֶת הָאַבִּיר וְאָמַר לוֹ:

– דַע לְךָ, גוֹטְפְרִיד, שֶׁמִזְמַן חָשַׁבְתִּי לְהַשִׂיא לְךָ אֶת רוֹקְסַנָה וְלִמְסוֹר לְךָ אֶת חֲצִי הַמַלְכוּת. אִם תַּחֲזֹר בָּרִיא וְשָׁלֵם, תִּזְכֶּה בְּיָדָהּ שֶׁל בִּתִּי.

זָהֲרוּ פָּנָיו שֶׁל גוֹטְפְרִיד:

– הוֹד מַעֲלָתְךָ! – אָמַר – אַף אִם אֶצְטָרֵךְ לְהַבְקִיעַ מֵאָה חוֹמוֹת־אֵשׁ, חַי וְשָׁלֵם אֶחֱזֹר! כֵּיצַד יִרְעַד לִבִּי בְּפַחַד, אִם יוֹדֵעַ הִנְנִי מַהוּ הַפְּרָס הַמֻבְטָח לִי עִם שׁוּבִי!

וַיֵצֵא לַדֶּרֶךְ.

 

ב    🔗

הִגִיעַ לָהָר הַקָסוּם וְהֵחֵל מַעְפִּיל וְעוֹלֶה עַל מוֹרְדוֹתָיו הַתְּלוּלִים. רַגְלָיו נִגְפוּ אֶל סְלָעִים מְרוּטִים, כַּפּוֹת־יָדָיו נִפְצְעוּ בְּהַאָחְזוֹ בַּצוּקִים מְשֻׁנָנִים, אַךְ הוּא הוֹסִיף לְהַעְפִּיל, עַד שֶׁהִגִיעַ לַפִּסְגָה.

וְהַפִּסְגָה מֻקֶפֶת כֻּלָהּ חוֹמַת־לֶהָבוֹת וְתִימְרוֹת עָשָׁן מְעִיבוֹת אֶת עֵין הַשַׁחַק.

רֶגַע נִצַב גוֹטְפְרִיד תַּחְתָּיו, עָצַם אֶת עֵינָיו וְהִרְהֵר בְּרוֹקְסַנָה הַיְפֵהפִיָה – וּמִשְׁנֵהוּ צָעַד בָּטוּחוֹת וְנִבְלַע בְּתוֹךְ חוֹמַת־הָאֵשׁ.

הִפְסִיעַ נִכְחוּ וְלִבּוֹ אֵיתָן בְּקִרְבּוֹ, לֹא יָדַע כָּל הִסוּס.

נִפְרְדוּ הַלֶהָבוֹת וְתִהְיֶנָה כְּחוֹמָה מִימִינוֹ וּמִשְׂמֹאלוֹ, וְהָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד צוֹעֵד וּמִתְקַדֵם, צוֹעֵד וּמִתְקָרֵב אֶל יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. וְהַפֶּרַח – אֵין בָּעוֹלָם שֶׁיִשְׁוֶה לוֹ בְּנוֹי. גִבְעוֹלוֹ יָרֹק כְּאִזְמָרַגְדְּ וְתִפְרַחְתּוֹ סְגֻלָה כְּאַחְלָמָה. כְּמֻקְסָם הִבִּיט גוֹטְפְרִיד בַּפֶּרַח, אַךְ הִנֵה הִתְנַעֵר מִתַּדְהֵמָתוֹ וְשָׁלַח יָדוֹ כְּדֵי לְקָטְפוֹ.

אוּלָם, אוֹתוֹ רֶגַע חָשׁ בְּמַגַע יָד עַל שִׁכְמוֹ. הֵסֵב פָּנָיו וְהִנֵה לְפָנָיו עַלְמָה יְפֵהפִיָה, פָּנֶיהָ מְפִיקוֹת זִיו, לְבוּשָׁה תִפְאֶרֶת, וְזוּג כְּנָפַיִם לָהּ שֶׁצִבְעָן כְּצִבְעֵי הַקֶשֶׁת. הָיְתָה זוֹ וִיוְיַנָה, בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָהָר. וְהָעַלְמָה הֵצִיצָה בּוֹ בְּמַבָּט מִתְחַנֵן.

– גוֹטְפְרִיד – אָמְרָה – אַל־נָא תִּגַע בְּפֶרַח זֶה!

אָבִי הֱקִיפוֹ בְּחוֹמַת־אֵשׁ כְּדֵי לְגוֹנֵן עַל חַיַי. אִם תִּקְטְפֵהוּ – אָמוּת מִיָד.

– עָלְמָה נָאָה! – הֵשִׁיב גוֹטְפְרִיד הַנִרְגָשׁ – יְהֵא לִבֵּךְ סָמוּךְ וּבָטוּחַ שֶׁלֹא אֶגַע בַּפֶּרַח. אֶחֱזֹר לִי כִּלְעֻמַת שֶׁבָּאתִי וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְהַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה לֹא יִתְרַעֲמוּ עָלַי שֶׁוִתַּרְתִּי עַל הַפֶּרַח, אִם אֲסַפֵּר לָהֶם שֶׁעַל־יְדֵי כָּךְ הִצַלְתִּי אֶת חַיַיִךְ.

– לְדַאֲבוֹנִי, אַבִּיר אַצִיל־נֶפֶשׁ – אָמְרָה בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הָהָר – אָסוּר לְךָ לְגַלוֹת אֶת אֲשֶׁר סִפַּרְתִי לְךָ. אִם תְּגַלֶה, אַחַת דָתִי לָמוּת. כָּךְ גָזַר עָלַי אָבִי. אֲנִי מְבַקֶשֶׁת מִמְךָ שֶׁתְּוַתֵּר עַל הַיַקִנְתּוֹן, אַךְ הַקָרְבָּן שֶׁתַּקְרִיב לְמַעֲנִי חַיָב לְהִשָׁאֵר סוֹד כָּמוּס. עָלֶיךָ לְסַפֵּר לְמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, שֶׁהֶעֱלֵיתָ חֶרֶס בְּיָדְךָ, כִּי לְמַרְאֵה חוֹמַת־הָאֵשׁ נָפַל עָלֶיךָ פַּחַד וְלִבְּךָ הָגָה אֵימָה.

– הָכֵּיצַד?! – קָרָא גוֹטְפְרִיד – אֲנִי, הָאַבִּיר הַמְהֻלָל, עַז כְּנָמֵר וְגִבּוֹר כַּאֲרִי, אַכְרִיז עַל עַצְמִי כְּעַל רַךְ־לֵבַב הַנָס מִן הַמַעֲרָכָה? אֲנִי, גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ, אָפֵר אֶת שְׁבוּעַת־הָאַבִּירִים לְעֵינֵי כָּל הֶחָצֵר הַמַלְכוּתִית? וַהֲרֵי אֶהְיֶה לְלַעַג וּלְקֶלֶס בְּעֵינֵי כֹּל! וְכִי לֹא תָבִינִי, וִיוְיַנָה, שֶׁנִבְצַר מִמֶנִי לַעֲשׂוֹת זֹאת?!

– אָכֵן, – אָמְרָה וִיוְיַנָה חֶרֶשׁ – אַל לְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. לֹא, אֵין לִי כָּל זְכוּת לִדְרוֹשׁ מִמְךָ קָרְבָּן זֶה. קְטֹף הַפֶּרַח וָלֵךְ, שֶׁכֵּן נִגְזַר עָלַי לָמוּת!

אוּלָם גוֹטְפְרִיד נִצַב תַּחְתָּיו בְּלֹא זִיעַ, שָׁקוּעַ בְּהִרְהוּרִים.

– לֹא, וִיוְיַנָה – אָמַר לְבַסוֹף – לֹא אֶקְטֹף פֶּרַח זֶה. אִלוּ עָשִׂיתִי זֹאת, הָיִיתִי מַכְתִּים עַצְמִי בְּמַעֲשֵׂה־נְבָלָה שֶׁאֵינוֹ יָאֶה לְאַבִּיר!

– אוּלָם, אִם לֹא תַּעֲשֶׂה – אָמְרָה בַּת־הָהָר – יַכְתִּימוּ אוֹתְךָ הַכֹּל כְּמוּג־לֵב.

– אָכֵן… – לָחַשׁ הָאַבִּיר, וּמִיָד נִזְדַקֵף בְּגַאֲוָה וְהוֹסִיף: – וּמַה בְּכָךְ וִיוְיַנָה? הַסְבוּרָה הִנָךְ שֶׁאֵרָתַע מִלַעַג וָבוּז? הַאִם בִּרְצוֹתִי לַחֲסוֹךְ מֵעַצְמִי כִּנוּי שֶׁל מוּג־לֵב, אֵהָפֵךְ בְּאֱמֶת לְפַחְדָן? הַאִם לְשֵׁם רַבְרְבָנוּת בִּלְבַד אֶחְמֹס אֶת חַיַיִךְ וְאֶפְשַׁע פֶּשַׁע חָמוּר? לֹא, לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת!

– וְרוֹקְסַנָה? – שָׁאֲלָה בַּת־הָהָר – מַה תַּחֲשֹׁב עָלֶיךָ רוֹקְסַנָה?

– רוֹקְסַנָה… – חָזַר גוֹטְפְרִיד כְּהֵד – רוֹקְסַנָה… זֶה נָכוֹן, שָׁכַחְתִּי אֶת אֲהוּבַת־לִבִּי! רוֹקְסַנָה תִּפְנֶה מִמֶנִי בִּשְׁאָט־נֶפֶשׁ. הוֹי, וִיוְיַנָה, לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת. מוּטָב לִי לָמוּת מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת מוּג־לֵב בְּעֵינֵי רוֹקְסַנָה וּלְהַפְסִיד אֶת אַהֲבָתָהּ.

– עֵינֶיךָ הָרוֹאוֹת שֶׁצָדַקְתִּי – אָמְרָה בַּת־הָהָר – אַל־נָא תְּהַסֵס עוֹד. שֶׁהֲרֵי תְּמוּרַת הַיַקִנְתּוֹן תִּזְכֶּה בְּיָדָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה. אֲנִי מְאַחֶלֶת לְךָ אֹשֶׁר רַב, גוֹטְפְרִיד. הִנֵה, בְּמוֹ יָדַי אֶקְטֹף אֶת הַפֶּרַח בִּשְׁבִילְךָ.

וְהוֹשִׁיטָה יָדָהּ אֶל הַיַקִנְתּוֹן. אוּלָם גוֹטְפְרִיד עָצַר בַּעֲדָהּ.

– לֹא אוּכַל לִהְיוֹת מְאֻשָׁר, וִיוְיַנָה – קָרָא – בְּיָדְעִי שֶׁקָנִיתִי אֶת אָשְׁרִי בִּמְחִיר חַיַיִךְ! כֵּיצַד אָצִיץ בְּעֵינֶיהָ שֶׁל רוֹקְסַנָה אִם אַשִׂיג אוֹתָהּ תְּמוּרַת פֶּשַׁע נִתְעָב! הֲרֵינִי מַעֲדִיף שֶׁרוֹקְסַנָה תָּבוּז לִי עַל לֹא עָוֶל בְּכַפִּי, מֵאֲשֶׁר תְּהֵא לָהּ הַזְכוּת לְבַזוֹתֵנִי. שָׁלוֹם לָךְ, וִיוְיַנָה!

– שָׁלוֹם, גוֹטְפְרִיד! – אָמְרָה בַּת־הָהָר, בִּרְאוֹתָהּ שֶׁהָאַבִּיר לֹא יַחֲזֹר בּוֹ מֵהַחְלָטָתוֹ – לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח שֶׁהִצַלְתָּ אֶת חַיַי. קַח־נָא טַבַּעַת זוֹ מִמֶנִי וּתְהֵא לְךָ לְמַזְכֶּרֶת.

נָטַל גוֹטְפְרִיד אֶת הַטַבַּעַת שֶׁל בַּת־הָהָר, עָנַד אוֹתָה לְאֶצְבָּעוֹ, וְלִבּוֹ מֵהַמֶה בְּקִרְבּוֹ:

“מִי יִתֵּן וְלֹא זָכִיתִי בָּךְ, הַטַבַּעַת! שֶׁכֵּן בִּגְלָלֵךְ אָבְדָה לִי טַבַּעְתָּהּ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבִּי, הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה!”

אוּלָם הוּא לֹא הוֹצִיא הֶגֶה מִפִּיו, שֶׁלֹּא לִפְצוֹעַ בִּדְבָרִים אֶת לִבָּהּ שֶׁל וִיוְיַנָה. הוּא הוֹדָה לָהּ עַל הַדוֹרוֹן וְשָׂם פְּעָמָיו לַדֶרֶךְ.

 

ג    🔗

רָאוּ אַנְשֵׁי הַמִשְׁמָר שֶׁבְּמִגְדַל הָאַרְמוֹן אֶת הָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד הַחוֹזֵר מִדַרְכּוֹ וְהוֹדִיעוּ לַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, שֶׁחִכּוּ בְּלֵב חָרֵד לְשׁוּבוֹ. שָׂמַח הַמֶלֶךְ מְאֹד וְצִוָה לְאַנְשֵׁי חֲצֵרוֹ לְהִתְכַּנֵס מִיָד בִּטְרַקְלִינוֹ. מִשֶׁבָּאוּ, יָשַב עַל כֵּס־הַמַלְכוּת וְאָמַר:

– בְּעוֹד רֶגַע קָט, רַבּוֹתַי, יַחֲזֹר הֵנָה גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ. אָנָא, קַבְּלוּהוּ בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת. לְאַחַר שֶׁיִמְסֹר אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא לְבִתִּי, אֲקַיֵם אֶת הַבְטָחָתִי וְאֶמְסֹר לוֹ אֶת רוֹקְסַנָה וְגַם אֶת חֲצִי הַמַלְכוּת.

– הַאֻמְנָם בָּטוּחַ הִנְךָ, הוֹד מַעֲלָתְךָ, שֶׁגוֹטְפְרִיד הִשִׂיג אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא? וְשֶׁמָא הֶעֱלָה חֶרֶס בְּיָדוֹ? – הֵעִיר הָאַבִּיר אַרְנוֹלְד.

– הַקִנְאָה מְסַנְוֶרֶת אֶת עֵינֶיךָ, אַרְנוֹלְד – אָמַר הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט – שֶׁהֲרֵי בָּרוּר לְךָ שֶׁלְאַחַר שֶׁנִשְׁבַּע שְׁבוּעַת־אַבִּירִים, יַעֲדִיף גוֹטְפְרִיד לָמוּת מֵאֲשֶׁר לָשׁוּב בְּיָדַיִם רֵיקוֹת. כֵּיצַד מְלָאֲךָ לִבְּךָ, אַרְנוֹלְד, לַחֲשׁוֹד בּוֹ, בְּגוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ, שֶׁאֵין הוּא אֶלָא מוּג־לֵב?

נִכְלַם אַרְנוֹלְד וְהֶחֱרִישׁ. וְהַחַצְרָנִים פָּתְחוּ אֶת דֶלֶת הַכָּבוֹד וְגוֹטְפְרִיד נִכְנַס לַטְרַקְלִין וְקָרַב אֶל הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט וְרוֹקְסַנָה הַנְסִיכָה.

אוּלָם, הוּא לֹא הִפְסִיעַ כִּמְנַצֵחַ, בְּרֹאשׁ מוּרָם. בְּרֹאשׁ מֻרְכָּן צָעַד, פָּנָיו חִוְרוֹת מְאֹד וְאֶת עֵינָיו לֹא הֵעֵז לָשֵׂאת אֶל הַמֶלֶךְ וּבִתּוֹ.

– בָּרוּךְ בּוֹאֲךָ, גוֹטְפְרִיד! – קָרָא הַמֶלֶךְ – אֻשַׁרְנוּ לִרְאוֹת אֶת פָּנֶיךָ, הָאַבִּיר הֶעָשׂוּי לְלֹא־חָת! אָכֵן אֵין כֹּחַ בָּעוֹלָם הֶעָשׂוּי לְהַכְרִיעֲךָ, כִּי לִבְּךָ אֵינוֹ יוֹדֵעַ פַּחַד. מְסֹר־נָא לְבִתִּי אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא, וְאַתְּ, רוֹקְסַנָה, תְּנִי לוֹ אֶת טַבַּעַת־הָאֵרוּסִין שֶׁהֵכַנְתְּ.

כָּךְ אָמַר הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט, אוּלָם גוֹטְפְרִיד נִצַב תַּחְתָּיו מַחֲרִישׁ וְעָצוּב. דוֹמֶה שֶׁאֵין הוּא קוֹלֵט אֶת דִבְרֵי הַמֶלֶךְ.

תָּמַהּ הַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט.

– עַל שׁוּם מָה תִּתְמַהֲמֵהַ, גוֹטְפְרִיד? – שָׁאַל – וְכִי אֵינְךָ שָׂשׂ לַפְּרָס הַמְזֻמָן לְךָ? אוֹ שֶׁמָא אֵין יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא פּוֹרֵחַ כְּלָל בָּהָר הַקָסוּם?

עָנָה גוֹטְפְרִיד וְאָמַר:

– הַפְּרָס הַמְזֻמָן לִי יָקָר לִי מֵחַיַי, וְיַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא פּוֹרֵחַ אָמְנָם בָּהָר הַקָסוּם, אֶלָא שֶׁלֹא הִשַׂגְתִּי אֶת הַפֶּרַח, הוֹד מַעֲלָתְךָ, וְאֵין לִי זְכוּת לְקַבֵּל אֶת טַבַּעַת־הָאֵרוּסִין שֶׁל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה.

וְהַמֶלֶךְ זִיגְמוּנְט תָּמַהּ עוֹד יוֹתֵר.

– כֵּיצַד זֶה קָרָה, גוֹטְפְרִיד, שֶׁחָזַרְתָּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת? מַהוּ הַמִכְשׁוֹל שֶׁעָמַד בְּדַרְכְּךָ וְאַתָּה לֹא יָדַעְתָּ לְהִתְגַבֵּר עָלָיו?

שַׁח עוֹד יוֹתֵר רֹאשׁוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד. לְמֶשֶׁךְ רֶגַע הִסֵס, כְּאִלּוּ שָׁנְקוּ הַמִלִים אֶת גְרוֹנוֹ. לְבַסוֹף אָמַר בְּקוֹל חֲרִישִׁי:

– הוֹד מַעֲלָתְךָ! כְּשֶׁרָאִיתִי אֶת חוֹמַת־הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת סְבִיב יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא, נָפְלָה עָלַי אֵימָה. חִיל אֲחָזַנִי וְלִבִּי פָּג בְּקִרְבִּי. שֶׁעַל כֵּן נְסוּגוֹתִי, כִּי חָרַדְתִּי פֶּן יְהֵא גוּפִי לְאֵפֶר.

מְלֵאֵי פְּלִיאָה הֵצִיצוּ הָאַבִּירִים זֶה בָּזֶה. הַאֵין חוּשׁ־שְׁמִיעָתָם מְשַׁטֶה בָּהֶם? הָאָמְנָם הִשְׁמִיעַ גוֹטְפְרִיד הַמְנַצֵחַ מִלִים אֵלֶה, שֶׁיֵשׁ בָּהֶן כְּדֵי לְהַעֲטוֹת חֶרְפָּה עַל כָּל אַבִּיר?

אִלוּ הִשְׁמִיעָן מִישֶׁהוּ אַחֵר, הָיוּ הָאַבִּירִים פּוֹרְצִים בִּצְחוֹק וּמְגָרְשִׁים אוֹתוֹ מִקְהָלָם. אוּלָם תְּהִלָתוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד הָיְתָה גְדוֹלָה כָּל־כָּךְ שֶׁעַתָּה נִכְרַת הַדִבֵּר מִפִּי הָאַבִּירִים. הֵם קָפְאוּ בְּאֵין־הֶגֶה מֵרֹב תַּדְהֵמָה. דוֹמֶה שֶׁהַחֶרְפָּה, שֶׁהָיְתָה מְנַת־חֶלְקוֹ שֶׁל גוֹטְפְרִיד, יָרְדָה גַם עַל רֹאשָׁם. אֲפִילוּ אַרְנוֹלְד שָׁתַק וְלֹא הֵעֵז לִפְצוֹת פִּיו. וְהָיְתָה בַּטְרַקְלִין דְמָמָה עֲמֻקָה, דִמְמַת קְבָרִים.

והָאַבִּיר גוֹטְפְרִיד הֶחֱוִיר עוֹד יוֹתֵר, שֶׁכֵּן דְמָמָה זוֹ קָשָׁה הָיְתָה מִצְחוֹק וְדִבְרֵי־בּוּז. אוֹתוֹ רֶגַע חָשׁ עַצְמוֹ בּוֹדֵד וְגַלְמוּד, דוֹמֶה שֶׁאֵין הוּא עוֹמֵד בִּקְהַל עֲמִיתָיו־מֵאֶתְמוֹל, כִּי אִם בְּמִדְבַּר־שְׁמָמָה שֶׁאֵין בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָה.

אוּלָם, לְפֶתַע־פִּתְאֹם קָרַע אֶת הַדְמָמָה קוֹל צָלוּל וָרָם, קוֹלָהּ שֶׁל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה:

– אֵינֶנִי מַאֲמִינָה לְךָ, גוֹטְפְרִיד!

נִרְעֲדוּ הַכֹּל וְנָשְׂאוּ עֵינֵיהֶם אֶל הַנְסִיכָה שֶׁנִצְבָה לְיַד כֵּס־הַמַלְכוּת שֶׁל אָבִיהָ. נִרְעַד גַם גוֹטְפְרִיד וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, מֵאָז עָבַר אֶת סַף הַטְרַקְלִין, נָשָׂא עֵינָיו וְהִבִּיט בְּפָנֶיהָ שֶׁל אֲהוּבַת־לִבּוֹ.

וְרוֹקְסַנָה חָזְרָה וְקָרְאָה:

–אֵינִי מַאֲמִינָה לְךָ, גוֹטְפְרִיד! אֵינִי יוֹדַעַת עַל שׁוּם מָה חָזַרְתָּ בְּיָדַיִם רֵיקוֹת, אַךְ סָמוּךְ לִבִּי וּבָטוּחַ שֶׁלֹא הַפַּחְדָנוּת הִיא שֶׁמָנְעָה מִמְךָ לְהַשִׂיג אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא. אֵינִי דוֹרֶשֶׁת מִמְךָ שֶׁתַּסְבִּיר אֶת הַסִבָּה לְכִשְׁלוֹנְךָ, כִּי עֵינַי רוֹאוֹת שֶׁנִבְצָר מִמְךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וַהֲרֵינִי אוֹהֶבֶת אוֹתְךָ וּמוֹסֶרֶת בְּיָדְךָ אֶת טַבַּעַת הָאֵרוּסִין שֶׁלִי!

קָרַב גוֹטְפְרִיד אֶל הַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה, כָּרַע לְרַגְלֶיהָ, כָּבַשׁ אֶת רֹאשׁוֹ בְּחֵיקָהּ וּפָרַץ בִּבְכִי כְּיֶלֶד קָטֹן.

וְרוֹקְסַנָה אָמְרָה:

– עֲלוּבִים הֵם הָאֲנָשִׁים הַמַאֲמִינִים בְּכָל אַשְׁמָה שֶׁהוּטְחָה בְּיָדִיד, וַאֲפִלוּ בָּאָה אַשְׁמָה זוֹ מִפִּיו שֶׁלוֹ עַצְמוֹ! וְכִי לֹא אָרַחְתָּ לָהֶם, לְאַבִּירִים, בִּקְרָבוֹת אֵין־סְפוֹר? וְכִי לֹא חוֹלַלְתָּ מַעֲשֵׂי גְּבוּרָה, שֶׁכָּל אַבִּיר הָיָה מִתְבָּרֵךְ בָּהֶם? וְהִנֵּה הֶאֱמִינוּ הַלָלוּ מִיָד בַּחֶרְפָּה שֶׁלְךָ וְאַף דָנוּ אוֹתְךָ לְבוּז!

נִכְלְמוּ הָאַבִּירִים וְנָבוֹכוּ. כֵּיצָד נָטוּ לְהַאֲמִין שֶׁאָכֵן פַּחְדָּן נִקְלֶה הוּא גוֹטְפְרִיד עֲמִיתָם? הֲרֵי חַיָבִים הָיוּ לְהָבִין שֶׁיֵשׁ כָּאן דְבַר־תַּעֲלוּמָה, שֶׁשְׂפָתָיו שֶׁל גוֹטְפְרִיד חֲתוּמוֹת וְאֵין הוּא רַשַׁאי לְגַלוֹת אֶת צְפוּנוֹת לִבּוֹ!

וּמִיָד הֱקִיפוּהוּ, חִבְּקוּהוּ, לָחֲצוּ אֶת יָדָיו וּבִקְשׁוּ סְלִיחָתוֹ.

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְמַלֵא הַטְרַקְלִין נְגוֹהוֹת בְּכָל צִבְעֵי הַקֶשֶׁת, וּכְשֶׁהִפְנוּ הָאַבִּירִים אֶת פְּנֵיהֶם, לִרְאוֹת מֵאַיִן בָּא הָאוֹר הַמֻפְלָא, רָאוּ לִפְנֵיהֶם עַלְמָה יְפֵהפִיָה, פָּנֶיהָ מְפִיקוֹת זִיו, לְבוּשָׁהּ תִּפְאֶרֶת, וְזוּג כְּנָפַיִם לָהּ שֶׁצִבְעָן כְּצִבְעֵי הַקֶשֶׁת. בְּיָדָהּ אָחֲזָה בְּיַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא.

– לֹא רָצִיתִי שֶׁתִּסְבֹּל, גוֹטְפְרִיד – סָחָה הָעַלְמָה, בַּהֲצִיצָהּ בְּחִיוּךְ בָּאַבִּיר וּבַאֲהוּבַת־לִבּוֹ – בָּאתִי הֵנָה לְסַפֵּר לִידִידֶיךָ וְלַנְסִיכָה רוֹקְסַנָה אֶת מַעֲשֵׂה גְבוּרָתְךָ. הֲרֵינִי בִּתּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ־הָהָר. אָבִי שָׁתַל בָּהָר הַקָסוּם אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהֶחְלִיט שֶׁבְּפֶרַח זֶה יִזְכֶּה הָאַבִּיר הָאַמִיץ בְּיוֹתֵר, אִישׁ נְדִיב־לֵב וַאֲצִיל־נֶפֶשׁ. שֶׁעַל כֵּן צִוָה עָלַי לְהַעֲמִיד בְּנִסָיוֹן קָשֶׁה אֶת הָאַבִּיר הֶעָשׂוּי לִבְלִי חָת, שֶׁיַבְקִיעַ אֶת חוֹמַת־הַלֶהָבוֹת. לֹא עַל אוֹיֵב יִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ אַבִּיר לִגְבּוֹר, כִּי אִם עַל גַאֲוָתוֹ שֶׁלוֹ. לְפִיכָךְ אָמַרְתִּי לְגוֹטְפְרִיד, שֶׁאִם יִקְטֹף אֶת הַפֶּרַח – אַחַת דָתִי לָמוּת, וְגַם אִם יְגַלֶה אֶת הַסוֹד, לֹא אֶמָלֵט מִמָוֶת. וְהוּא, גוֹטְפְרִיד, הִקְרִיב אֶת הַקָרְבָּן הַגָדוֹל בְּיוֹתֵר: הוּא נִצַח אֶת גַאֲוָתוֹ, הֶעֱדִיף חֶרְפָּה וָבוּז מֵאֲשֶׁר לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה שֶׁאֵינוֹ יָאֶה לְאַבִּיר. עַל־כֵּן נִצְחוֹנוֹ הוּא הַיָפֶה בַּנִצְחוֹנוֹת! קַח, גוֹטְפְרִיד, אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהַגֵשׁ אוֹתוֹ לְרוֹקְסַנָה שֶׁלְךָ. רְאוּיָה הִיא לוֹ בִּגְלַל לִבָּהּ הָאַמִיץ, הָאוֹהֵב וְהַנֶאֱמָן, שֶׁלֹא בָּגַד בְּךָ וְלוּ לְרֶגַע!

וְגוֹטְפְרִיד נָטַל מִידֵי וִיוְיַנָה אֶת יַקִנְתּוֹן־הַפֶּלֶא וְהוֹשִיטוֹ לְרוֹקְסַנָה…