א    🔗

לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת הָיוּ אַדְמוֹת שְׁלֶזְיָה מְכֻסוֹת יְעָרוֹת עֲבֻתִּים וְרַק פֹּה וָשָׁם בֵּרְאוּ הָאֲנָשִׁים חֶלְקַת־יַעַר וְהֵקִימוּ לָהֶם יִשׁוּבִים. וְעַל גִבְעָה רָמָה, שֶׁלְמַרְגְלוֹתֶיהָ גִלְגֵל נָהָר אֶת מֵימָיו הַמַבְהִיקִים, הִתְנוֹסֵס אַרְמוֹן מְבֻצָר וּבוֹ הִתְגוֹרֵר הַנָסִיךְ, שַׁלִיטָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אָרֶץ.

יוֹם אֶחָד נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן: הַנָסִיךְ עִם פַּמַלְיָתוֹ יָצְאוּ לְצַיִד. צַמְרוֹת הָאֳרָנִים כִּסוּ אֶת עֵין הַשֶׁמֶשׁ, גִזְעֵי הָאַלוֹנִים גָדְרוּ אֶת נְתִיבָם. אַךְ סִיעַת הַצַיָדִים פִּלְסָה לָהּ דֶרֶךְ בְּתוֹךְ הַיַעַר.

וּלְפֶתַע הִבְהִיק מַשֶׁהוּ בְּתוֹךְ הַסְבָךְ הַיָרֹק. צְבִי כְּסוּף־קַרְנַיִם הֵגִיחַ מִבֵּין הָעֵצִים. הוֹי, הָיָה זֶה צְבִי נֶהְדָר! קַרְנָיו מַבְרִיקוֹת כְּנֹגַהּ הַיָרֵחַ, טְלָפָיו מְנַצְנְצִים כְּכוֹכָבִים.

דָרַךְ הַנָסִיךְ אֶת קַשְׁתּוֹ, אַךְ כְּהֶרֶף־עַיִן נֶעֱלַם הַצְבִי בְּתוֹךְ הַסְבָךְ.

מְאֻכְזָב וְכָעוּס חָזַר הַנָסִיךְ לְאַרְמוֹנוֹ. שְׁנָתוֹ נָדְדָה מֵעֵינָיו. הִלֵךְ בַּחֲדָרִים, הֵצִיץ בַּחַלוֹן וּמִיָד הֱגִיפוֹ. נֹגַהּ הַיָרֵחַ הִכְסִיף כְּקַרְנֵי הַצְבִי, הַכּוֹכָבִים נִצְנְצוּ כִּטְלָפָיו. לֹא, הוּא לֹא יָנוּחַ וְלֹא יִשְׁקֹט עַד שֶׁיָצוּד אֶת הַצְבִי, עַד שֶׁיְקַשֵׁט בְּקַרְנָיו אֶת טְרַקְלִינוֹ.

וּמֵאָז יָצָא הַנָסִיךְ מִדֵי יוֹם־בְּיוֹמוֹ לְצַיִד. בְּדִמְמַת הַיַעַר הֱעָבֹת הִרְעִימוּ קַרְנֵי־צַיָדִים, עָלְתָה נְבִיחַת כְּלָבִים, הִדְהֲדוּ פַּרְסוֹת־סוּסִים. חָלְפוּ עַל פְּנֵי הַנָסִיךְ חֲזִירֵי־בָּר, דֻבִּים, זְאֵבִים, אַךְ הוּא לֹא דָרַךְ אֶת קַשְׁתּוֹ. כָּל מַעְיָנָיו בַּצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם. וְהַצְבִי מֵגִיחַ מִדֵי־פַּעַם מִבֵּין הָעֵצִים, קַרְנָיו מַבְהִיקוֹת, טְלָפָיו מְנַצְנְצִים, וּכְהֶרֶף־עַיִן חוֹזֵר הוּא וְנֶעֱלַם בַּסְבָךְ…

– צְבִי מְכֻשָׁף הוּא! – מְלַחֲשִׁים מְלַוָיו שֶׁל הַנָסִיךְ – מְטוֹפֵף הוּא בִּטְלָפָיו – וּמִתּוֹךְ הָאֲדָמָה בּוֹקֵעַ מַעְיָן, מֵנִיף קַרְנָיו – וְהַצַמָרוֹת נִסְגָרוֹת כְּחוֹמָהּ בְּצוּרָה!

– הֲבָלִים! – מַרְעִים הַנָסִיךְ בְּקוֹלוֹ – אָנוּ נָצוּד אֶת הַצְבִי!

חָלַף־עָבַר הַקַיִץ, רוּחוֹת־סְתָו הִשִׁירוּ אֶת עֲלֵי הָעֵצִים. בָּא הַחֹרֶף, וְהַכְּפוֹר כָּבַל אֶת הַנָהָר שֶׁלְמַרְגְלוֹת הָאַרְמוֹן בְּכַבְלֵי־קֶרַח – וְהַצְבִי שׁוֹטֵט לוֹ בַּיַעַר וְהִתְחַמֵק מֵרוֹדְפָיו.

וְהִנֵה הִגִיעַ הָאָבִיב. מֵימֵי הַנָהָר פָּרְצוּ אֶת מַעֲטֵה הַקֶרַח, עֵצִים לִבְלְבוּ, הַשֶׁמֶשׁ שָׁפְעָה חֹם וּנְעִימוּת. שָׂמְחוּ הַבְּרִיוֹת עַל הַשֶׁמֶשׁ וְעַל הָאָבִיב, וְרַק הַנָסִיךְ לְבַדוֹ הִשְׁתּוֹלֵל בְּאַרְמוֹנוֹ מֵרֹב זַעַם. הוּא אִיֵם עַל צַיָדָיו בְּצִינוֹק אִם לֹא יִתְפְּשׂוּ אֶת הַצְבִי.

נִתְמַלֵא הַיַעַר צַיָדִים. בְּקֶשֶׁת רְחָבָה הִקִיפוּ אֶת הַצְבִי סוּסִים צוֹהֲלִים, כְּלָבִים נוֹבְחִים וְחוֹשְׂפִים שִׁנֵיהֶם. מִתְרוֹצֵץ הַצְבִי, רוֹצֶה לִפְרוֹץ אֶת הַמָצוֹר. מְטוֹפֵף בִּטְלָפָיו – וּמַעְיָנוֹת צָצִים עַל דַרְכּוֹ, מֵנִיף קַרְנָיו – וְצַמְרוֹת הָעֵצִים נִסְגָרוֹת. אַךְ טַבַּעַת רוֹדְפָיו הוֹלֶכֶת וּמִתְהַדֶקֶת וְאֵין מָנוֹס…

מְנֻתָּק מֵעֲבִי הַיַעַר, נִמְלַט הַצְבִי לְעֵבֶר מִשְׁכְּנוֹת־אָדָם וְחָלַף עַל פְּנֵי אֲנָשִׁים שֶׁבֵּרְאוּ חֶלְקַת־יַעַר. זָקְפוּ הָאֲנָשִׁים אֶת גַבָּם הַכָּפוּף וְעֵינֵיהֶם הָעֲיֵפוֹת הֵצִיצוּ בִּפְלִיאָה. מֵעוֹדָם לֹא רָאוּ צְבִי כְּסוּף־קַרְנַיִם!

חָלַף הַצְבִי עַל פְּנֵי חֶלְקַת־שָׂדֶה שֶׁבָּה חָרְשׁוּ אִכָּרִים בְּמַחֲרֵשׁוֹת־עֵץ. הִפְסִיקוּ עֲבוֹדָתָם וְהִבִּיטוּ בַּצְבִי. אָכֵן, פִּלְאֵי־פְּלָאִים! גָרְרוּ הַסוּסִים וְנִפְּצוּ אֶת מַחֲרֵשׁוֹת־הָעֵץ אֶל פְּנֵי הָאֲבָנִים.

וְהַצְבִי דוֹהֵר וְדוֹהֵר. אַט־אַט כָּלִים כּוֹחוֹתָיו…

מַבִּיט – וְהִנֵה בְּיַרְכְּתֵי הַיַעַר בִּקְתַּת־אִכָּרִים דַלָה. וְלִפְנֵי הַבִּקְתָּה, עַל הָעֵשֶׂב, פָּרוּשׂ בַּד לָבָן שֶׁנֶאֱרַג זֶה־עַתָּה בִּידֵי בַּת־הָאִכָּר. רָץ הַצְבִי עַל הַבַּד הַפָּרוּשׂ כְּעַל גַבֵּי מַרְבַד וְרָבַץ לְרַגְלֵי הַנַעֲרָה.

– מִסְכֵּן שֶׁלִי! – קָרְאָה הַנַעֲרָה – עוֹד מְעַט יַשִׂיגוּךָ הָרוֹדְפִים!

חִישׁ־מַהֵר תַּפְסָה אֶת הַבַּד הַלָבָן וְכִסְתָה בּוֹ אֶת הַצְבִי. אוֹתוֹ רֶגַע פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַיַעַר כַּלְבֵי־הַצַיִד. עִקְבוֹת הַצְבִי נֶעֶלְמוּ בַּמָקוֹם שֶׁבּוֹ פָּרוּשׂ הָיָה הַבַּד, שֶׁעַל כֵּן הִתְרוֹצְצוּ הַכְּלָבִים בְּמַעְגָל, רִחְרְחוּ וְחִפְּשׂוּ, אַךְ לַשָׁוְא.

נִרְכְּנָה הַנַעֲרָה מֵעַל מְלַאכְתָּהּ, לֹא הֵעֵזָה לָשֵׂאת עֵינֶיהָ.

– הֵיכָן הַצְבִי? – שָׁמְעָה הַנַעֲרָה אֶת קוֹלוֹ הַנִרְגָז שֶׁל הַנָסִיךְ – הֲרֵי אֲמַרְתֶּם לִי שֶׁהַפַּעַם לֹא יִהְיֶה לוֹ מָנוֹס!

– עָשִׂינוּ כְּמֵיטַב יְכָלְתֵּנוּ – עָנוּ הַצַיָדִים בְּהַכְנָעָה – אַךְ אֵין זֹאת וּצְבִי מְכֻשָׁף הוּא. מַמָשׁ מִתַּחַת לְאַפֵּנוּ חָמַק וְאֵינֶנוּ!

– נִמְאַס לִי לִשְׁמוֹעַ תֵּרוּצֵי־שָׁוְא! – קָרָא הַנָסִיךְ – עוֹד הַיוֹם אֲשַׁלַח אֶתְכֶם לְכָל הָרוּחוֹת. אַזְעִיק אֶת הָאֲרִיסִים שֶׁלִי. הֵם, הָאִכָּרִים הַפְּשׁוּטִים, יֵיטִיבוּ מִכֶּם לִלְכּוֹד אֶת הַצְבִי!

נִתְרַחֵק הַנָסִיךְ, וְגַם מְלַוָיו נִבְלְעוּ בַּעֲבִי הַיַעַר. נָדַמוּ קַרְנֵי־הַצַיָדִים, נְבִיחוֹת הַכְּלָבִים. הֵסִירָה הַנַעֲרָה אֶת הַבַּד מֵעַל הַצְבִי. הֵצִיצוּ בָּהּ עֵינֵי־קְטִיפָה כֵּהוֹת, אֲסִירוֹת־תּוֹדָה.

– אֶת חַיַי הִצַלְתְּ, נַעֲרָה – סָח הַצְבִי בְּקוֹל־אָדָם, וְהִשְׁעִין רֹאשׁוֹ עֹל כֶּתֶף הַנַעֲרָה – הַגִידִי, בַּמָה אוּכַל לִגְמוֹל לָךְ עַל חַסְדֵךְ?

בְּעֵינֵי הַנַעֲרָה בִּצְבְּצוּ דְמָעוֹת.

– אָכֵן, אֲנִי נְתוּנָה בְּצָרָה גְדוֹלָה. אָבִי רוֹצֶה לְהַשִׂיאֵנִי לְבָחוּר שֶׁלִבִּי אֵינוֹ רוֹחֵשׁ לוֹ אַהֲבָה. אָבִי אָדָם זָקֵן, יָגֵע. קָשָׁה עָלָיו הָעֲבוֹדָה הַמְפָרֶכֶת בְּבֵרוּא הַיַעַר. “אַשִׂיאֵךְ לְווֹיַאן, בּוֹגְנָה בִּתִּי” – אוֹמֵר אָבִי. – “ווֹיַאן בָּחוּר חָזָק. הוּא מַבְטִיח לִי שֶׁיַעֲשֶׂה אֶת עֲבוֹדָתִי. לְצִדוֹ אָנוּחַ מֵעֲמָלִי”. אָבִי נוֹתֵן אֵמוּן בְּווֹיַאן, אַךְ אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁאֵין מַמָשׁ בְּהַבְטָחוֹתָיו שֶׁל הַבָּחוּר. רַבְרְבָן הוּא, אוֹהֵב לְהִתְפָּאֵר, אַךְ הָעֲבוֹדָה שְׂנוּאָה עָלָיו.

– הֲיֵשׁ מִישֶׁהוּ שֶׁלִבֵּךְ רוֹחֵשׁ לוֹ אַהֲבָה? – שָׁאַל הַצְבִי.

נִתְחַיְכוּ עֵינֶיהָ הַדוֹמְעוֹת שֶׁל הַנַעֲרָה.

– אָכֵן, יֵשׁ בָּחוּר כזה! זֶהוּ סַמְבּוֹר, אָחִיו שֶׁל ווֹיַאן. בָּחוּר חָרוּץ הוּא וּנְדִיב־לֵב. הַבְּרִיוֹת מְחַבְּבִים אוֹתוֹ. כְּשֶׁמֵצִיץ בִּי בְּעֵינָיו הָאֲפֹרוֹת, דוֹמֶה עָלַי שֶׁהַשֶׁמֶשׁ זוֹרַחַת בְּיוֹם־סַגְרִיר. סַמְבּוֹר הוּא הַמְסֻגָל לִהְיוֹת מִשְׁעָן לְאָבִי בִּימֵי זִקְנָתוֹ. אַךְ אָבִי טַחוּ עֵינָיו מֵרְאוֹת אֶת הָאֱמֶת.

– אַל נָא תִּתְעַצְבִי, בּוֹגְנָה – אָמַר הַצְבִי – בְּטוּחַנִי שֶׁיוֹם יָבוֹא וְעֵינָיו שֶׁל אָבִיךְ תִּפָּקַחְנָה לִרְאוֹת.

בְּסָמוּך הִרְעִימוּ שׁוּב קַרְנֵי־צַיָדִים. נִרְעֲדָה הַנַעֲרָה.

– הֵם חוֹזְרִים! בְּרַח לְךָ, הַצְבִי, הִמָלֵט! וְאוֹתִי זְכֹר! יוֹם־יוֹם אֶפְרֹשׂ בִּשְׁבִילְךָ אֶת הַבַּד עַל סַף בִּקְתָּתִי.

 

ב    🔗

יוֹם חַג הוּא בַּכְּפָר. יוֹם שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת. הַנְעָרוֹת לְבוּשׁוֹת לֹבֶן וְזֵרֵי־פְּרָחִים לְרֹאשָׁן. הֵן רָצוֹת אַחֲרֵי עֲגָלָה הַמְקֻשֶׁטֶת בִּסְרָטִים צִבְעוֹנִיִים. בְּתוֹךְ הָעֲגָלָה יוֹשֵׁב תַּרְנְגוֹל הַמֵצִיץ בִּפְלִיאָה בַּהֲמוֹן הַחוֹגְגִים. רָצוֹת הַנְעָרוֹת וְשָׁרוֹת:

חָלַף לוֹ הַחֹרֶף, אָבִיב הוּא בַּכֹּל.

יָחֵף הוּא, יָחֵף הוּא הַתַּרְנְגוֹל.

הָבוּ פְּרוּטָה וְגַם פְּרוּטוֹתַיִם,

לַתַּרְנְגוֹל נִקְנֶה נַעֲלַיִם!

נוֹסַעַת הָעֲגָלָה בַּשָׂדוֹת, נִכְנֶסֶת לַכְּפָר וְנֶעֱצֶרֶת בָּרְחָבָה. מִזְדָרְזִים הַבַּחוּרִים וְחוֹפְרִים גוּמָה. מִתְגוֹנֵן הַתַּרְנְגוֹל, צוֹרֵחַ בְּקוֹלֵי־קוֹלוֹת, אַךְ לַשָׁוְא. הִכְנִיסוּהוּ לַגוּמָה, כִּסוּהוּ בְּלוּחַ־עֵץ וְעַל הַלוּחַ הֶעֱמִידוּ סִיר־חֶרֶס. הַבָּחוּר, שֶׁיִפְגַע בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת בַּסִיר וְאַף יְנַפְּצֵהוּ – יִזְכֶּה בַּתַּרְנְגוֹל שֶׁמִתַּחְתָּיו.

בְּרֹב גַאֲוָה מַפְסִיעַ ווֹיַאן לְצִדָהּ שֶׁל בּוֹגְנָה.

– תְּקַבְּלִי מִמֶנִי אֶת הַתַּרְנְגוֹל, בּוֹגְנָה! – מִתְפָּאֵר ווֹיַאן – אֲנִי הוּא שֶׁאֲנַצֵחַ!

שׁוֹתֶקֶת הַנַעֲרָה, עֵינֶיהָ מֻפְנוֹת אֶל סַמְבּוֹר: אֵין סָפֵק בְּלִבָּהּ מִי יְנַצַח בַּתַּחֲרוּת.

נִקְשָׁרוֹת עֵינָיו שֶׁל ווֹיַאן וּכְבָר אוֹחֵז הוּא בַּמַקֵל, שֶׁאוֹתוֹ יָנִיף עַל סִיר־הַחֶרֶס. אֶלָא שֶׁלְפֶתַע־פִּתְאֹם בּוֹקֵעַ הִדְהוּד פַּרְסוֹת־סוּס. רָץ־הַנָסִיךְ דוֹהֵר וְקָרֵב. נֶאֶלְמוּ הַקוֹלוֹת. נִצְטוֹפְפוּ הָאִכָּרִים, מוּכָנִים לִשְׁמוֹעַ אֶת דְבַר הַנָסִיךְ.

וְהָרָץ בָּלַם אֶת סוּסוֹ, הִזְדַקֵף בְּאֻכָּפוֹ וְהִכְרִיז:

– הַקְשִׁיבוּ, אִכָּרִים! הַנָסִיךְ בְּרֹב חַסְדוֹ מַרְשֶׁה לָכֶם לָצוּד אֶת הַצְבִי כְּסוּף הַקַרְנַיִם! הָאִישׁ, שֶׁיַעֲלֶה בְּיָדוֹ לְצוּדוֹ, יְקַבֵּל פְּרָס וְאַף יְצֹרַף לְסִיעַת צַיָדֵי־הָאַרְמוֹן!

דִרְבֵּן הָרָץ אֶת סוּסוֹ וְנִתְרַחֵק. וּקְהַל הָאִכָּרִים הוֹמֶה וְרוֹגֵשׁ!

– אֲנִי אָצוּד אֶת הַצְבִי! – מִתְפָּאֵר ווֹיַאן – הֲרֵי

חוֹטֵב־עֵצִים אֲנִי וְלִי גַרְזֶן חַד. אֶזְכֶּה בַּפְּרָס וְאֶשָׂא אוֹתָךְ לְאִשָׁה, בּוֹגְנָה!

מִתְעַצֶבֶת הַנַעֲרָה. הַכֹּל לְהוּטִים לְקַבֵּל אֶת הַפְּרָס. הַפַּעַם לֹא יִמָלֵט הַצְבִי, כָּרוֹעַ יִכְרַע בַּיַּעַר. הֲרֵי כֻּלָם מְבַקְשִׁים רָעָתוֹ!

לֹא, לֹא כֻּלָם.

כִּי הִנֵה מַשְׁקִיט סַמְבּוֹר אֶת הַקָהָל.

– מַה לָכֶם שְׂמֵחִים עַל הַבְטָחַת הַנָסִיךְ? – שׁוֹאֵל סַמְבּוֹר – הֲרֵי יָדוּעַ שֶׁהוּא מַבְטִיחַ בְּקַלוּת אַךְ אֵינוֹ אָץ לְקַיֵם. מַה לָנוּ וְלַצְבִי? אוֹמְרִים שֶׁהוּא יְפֵהפֶה. אַדְרַבָּה, יִתְרוֹצֵץ לוֹ בַּיַעַר בֶּן־חוֹרִין וּמְאֻשָׁר, וְאָנוּ, הָבָה נַחֲזֹר לַמִשְׂחָק, פֶּן יֵחָנֵק הַתַּרְנְגוֹל בְּתוֹךְ הַגוּמָה!

– נַחֲזֹר לַמִשְׂחָק! – הֶחֱרוּ־הֶחֱזִיקוּ אַחֲרָיו נַעֲרוֹת־הֲכְּפָר.

הִסְתַּדְרוּ בְּמַעְגָל. פָּסַע ווֹיַאן נִכְחוֹ, הֵנִיף אֶת מַקְלוֹ, וּפָגַע בְּבִקְתָּה סְמוּכָה. הֱנִיפוֹ שׁוּב – וְכִמְעַט רוֹצֵץ אֶת רָאשֵׁי חֲבֵרָיו. נִתְפַּזְרוּ הַכֹּל בִּצְוָחוֹת.

– שִׂימוּ לֵב! – הִלְעִיגוּ עַל ווֹיַאן – פֶּן יוֹרִיד אֶת הַחַמָה מֵהָרָקִיעַ!

קָרַע ווֹיַאן אֶת הַכִּסוּי מֵעֵינָיו.

– אֵין לִי כָּל חֵפֶץ בַּתַּרְנְגוֹל! – קָרָא וּפָנָיו מַסְמִיקוֹת מֵרֹגֶז – אֲנִי אָצוּד אֶת הַצְבִי! אֶהְיֶה אָדוֹן!

וְהִסְתַּלֵק לוֹ, וְאַחֲרָיו מְרַדְפִים קוֹלוֹת־לַעַג:

– אַדְרַבָּה, צוּד לְךָ אֶת הַצְבִי, כְּשֵׁם שֶׁצַדְתָּ אֶת הַתַּרְנְגוֹל! בָּזֶה אַחַר זֶה מְנַסִים הַבַּחוּרִים לְנַפֵּץ אֶת סִיר־הַחֶרֶס, אַךְ עֵינֵיהֶם קְשׁוּרוֹת וּמַקְלוֹתֵיהֶם דָשִׁים אֶת הָאֲוִיר. לְבַסוֹף הִגִיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל סַמְבּוֹר. בְּטֶרֶם קָשְׁרוּ אֶת עֵינָיו, שָׁלַח מַבָּט בְּבּוֹגְנָה. וְאַחַר כָּךְ – בְּהֶנֶף אֶחָד – נִפֵּץ אֶת סִיר־הַחֶרֶס!

נָטַל סַמְבּוֹר אֶת הַתַּרְנְגוֹל וְהִגִישׁוֹ לְבּוֹגְנָה.

– מִי יִתֵּן וְכָל בֹּקֶר יָעִיר אוֹתָךְ תַּרְנְגוֹל זֶה לִקְרַאת יוֹם שֶׁכֻּלוֹ אשֶׁר – אָמַר סַמְבּוֹר.

כָּבְשָׁה בּוֹגְנָה אֶת פָּנֶיהָ בְּנוֹצוֹת הַתַּרְנְגוֹל.

– רָחוֹק הַאשֶׁר מִמֶנִי – לָחֲשָׁה בְּבֶכִי – שֶׁהֲרֵי אוֹתְךָ אָהַבְתִּי וְאִלוּ אָבִי מְאַלְצֵנִי לְהִנָשֵׂא לְאָחִיךָ.

 

ג    🔗

בְּעֹז מֵנִיף סַמְבּוֹר אֶת גַרְזִנוֹ. גוֹדֵעַ עֵצִים וּמִסָבִיב מִתְפַּשֵׁט נִיחוֹחַ שָׂרָף. עוֹבֵד סַמְבּוֹר וּמֵצִיץ בִּדְאָגָה בְּאָחִיו.

ווֹיַאן יוֹשֵׁב עַל גֶדֶם־עֵץ, לוֹעֵס גִבְעוֹל־עֵשֶׂב. ווֹיַאן מְרֻגָז. הַבֹּקֶר בִּקֵשׁ אֶת הַמַשְׁגִיחַ שֶׁיְשַׁחְרְרוֹ מִן הָעֲבוֹדָה, שֶׁכֵּן רוֹצֶה הוּא לָצוּד אֶת הַצְבִי, אַךְ הַמַשְׁגִיחַ סֵרַב. “אַדְרַבָּא” – אָמַר הַמַשְׁגִיחַ – “צוּד לְךָ כְּאַוַת נַפְשְׁךָ, הַנָסִיךְ מַרְשֶׁה. אַךְ מֵעוֹלָם לֹא שָׁמַעְתִּי שֶׁהַנָסִיךְ מְשַׁחְרֵר אֶת אֲרִיסָיו מֵעֲבוֹדָה”.

– אִם כֵּן לֹא אֶעֱשֶׂה מְאוּם! – קָרָא ווֹיַאן וְהִשְׁלִיךְ אֶת גַרְזִנוֹ מִמֶנוּ וָהָלְאָה, לְתוֹךְ סְבַךְ הָעֵצִים.

אוֹתוֹ רֶגַע הִקִישׁוּ בְּסָמוּךְ טַלְפֵי כֶּסֶף, הִבְהִיקוּ קַרְנַיִם. לִפְנֵיהֶם עָמַד הַצְבִי. אֶת רֹאשׁוֹ הִרְכִּין, כִּמְחַכֶּה לְמַהֲלֻמָה.

זִנֵק ווֹיַאן וְחִפֵּש אֶת גַרְזִנוֹ בַּסְבָךְ, אַךְ לַשָׁוְא, לֹא מְצָאוֹ.

– סַמְבּוֹר! – צָעַק ווֹיַאן – פְּגַע בּוֹ, הַךְ! נְקַבֵּל פְּרָס, נִהְיֶה אֲדוֹנִים!

אוּלָם סַמְבּוֹר שָׁמַט אֶת גַרְזִנוֹ.

– בְּרַח לְךָ, הַצְבִי, הִמָלֵט! שְׂמֹאלָה, מֵעֵבֶר לַמַעְיָן, כִּי מִיָמִין יֵש בִּצָה עֲמֻקָה!

קָפַץ הַצְבִי מֵעֵבֶר לַמַעְיָן וְנִבְלַע מֵאֲחוֹרֵי הַגִבְעָה. אָץ אַחֲרָיו ווֹיַאן, אַךְ יָדָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁל אָחִיו עֲצָרוּהוּ.

– מֶה עָשִׂיתָ?! – קוֹנֵן ווֹיַאן – הִפְסַדְנוּ אֶת הַפְּרָס!

פָּרְצוּ אֲלֵיהֶם כְּלָבִים מִשְׁתּוֹלְלִים. מְרַחְרְחִים, מִתְרוֹצְצִים עַל גְדַת הַמַעְיָן. אָבְדוּ לָהֶם הָעֲקֵבוֹת.

וְהַנָסִיךְ, רָכוּב עַל סוּסוֹ, קָרֵב וּבָא.

– הֵי, הַחוֹטְבִים! – קָרָא – לֹא רְאִיתֶם אֶת הַצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם?

עוֹמֵד לו ווֹיַאן חִוֵר, נוֹשֵׁם בִּכְבֵדוּת. אִם יְגַלֶה הֵיכָן הוּא הַצְבִי, יַשִׂיגוֹ הַנָסִיךְ וּמִמֵילָא יַפְסִיד הוּא, ווֹיַאן, אֶת הַפְּרָס.

– אָנָא, הַנָסִיךְ! – קָרָא ווֹיַאן – הַרְשֵׁנִי לְהַפְסִיק אֶת עֲבוֹדָתִי וּלְהִצְטָרֵף לְצַיָדֶיךָ. אֶת הַצְבִי אֶלְכֹּד!

אוּלָם הַנָסִיךְ הִרְעִים עָלָיו בְּקוֹלוֹ:

– עֲנֵה כְּשֶׁשְׁאַלְתִּיךָ! לְאָן נִמְלַט הַצְבִי?

הֵצִיץ ווֹיַאן בְּרֹגֶז מֻסְתָּר בַּנָסִיךְ. הִצְבִּיעַ עַל הַבִּצָה:

– שָׁמָה נִמְלַט הַצְבִי– אָמַר.

דִרְבֵּן הַנָסִיךְ אֶת סוּסוֹ, לְעֵבֶר הַבִּצָה.

– אֶגְמֹל לְךָ, הַחוֹטֵב, בְּעַיִן יָפָה, אִם אָמְנָם אָצוּד אֶת הַצְבִי. אוּלָם, אִם הִטְעֵיתָ אוֹתִי, אַשְׁלִיךְ אוֹתְךָ לְצִינוֹק! – קָרָא הַנָסִיךְ.

נִשְׁאַר ווֹיַאן כִּמֻסְמָר תַּחְתָּיו.

–הוֹי מֶה עָשִׂיתִי? – קוֹנֵן – הִפְסַדְתִּי אֶת הַפְּרָס וְאַף אֻשְׁלַךְ לַצִינוֹק. אָרוּץ אַחֲרֵי הַנָסִיךְ וַאֲגַלֶה לוֹ אֶת הָאֱמֶת!

– הַנָסִיךְ לֹא יִסְלַח לְךָ שֶׁרִמִיתָ אוֹתוֹ – הֵשִׁיב סַמְבּוֹר.

אוֹתוֹ רֶגַע נִתְהַדְהֲדוּ פַּרְסוֹת־הַכֶּסֶף וְהַצְבִי חָזַר וְהוֹפִיעַ.

– הִצַלְתַּנִי, סַמְבּוֹר – סָח הַצְבִי בְּקוֹל אָדָם – הַגֵד, מַה מְבֻקָשְׁךָ? אֹשֶׁר? אַהֲבָה? כֶּסֶף?

– אֹשֶׁר וְאַהֲבָה חַיָב אָדָם לִרְכּוֹשׁ לוֹ בְּעַצְמוֹ– הֵשִׁיב סַמְבּוֹר – וַאֲשֶׁר לַכֶּסֶף, הֲרֵי אֵינִי נוֹשֵׂא נַפְשִׁי אֵלָיו.

– אִם כֵּן מַה מְבֻקָשְׁךָ, סַמְבּוֹר?

– רְצוֹנִי לְהָקִים לִי מַפָּחָה, לְחַשֵׁל בָּה מַכּוֹשִׁים וְגַרְזִנִים, לְהַתְקִין בָּהּ מַחֲרֵשׁוֹת־בַּרְזֶל בִּמְקוֹם מַחֲרֵשׁוֹת־הָעֵץ הַמִתְנַפְּצוֹת אֶל הָאֲבָנִים. יֵקַל לִבְנֵי־אָדָם לִחְיוֹת וְלַעֲבוֹד, אִם יִהְיוּ בְּיָדָם כְּלֵי־בַּרְזֶל.

– אֲמַלֵא אֶת מְבֻקָשְׁךָ – סָח הַצְבִי.

– וַאֲנִי?! – קָרָא ווֹיַאן – שָׁכַחְתָּ אוֹתִי, הַצְבִי!

– אָכֵן, הִטְעֵיתָ אֶת הַנָסִיךְ וְאַף אַתָּה רָאוּי לפְרָס – אָמַר הַצְבִי – מַה מְבֻקָשְׁךָ?

– זָהָב! הַרְבֵּה זָהָב! בְּזָהָב אֶרְכֹּשׁ לִי אֶת הַכֹּל!

– הַכֹּל? – שָׁאַל הַצְבִי – אִם כֵּן אֶתֵּן לְךָ זָהָב.

טוֹפֵף הַצְבִי שָׁלשׁ פְּעָמִים בְּטַלְפּוֹ וְהִנֵה הִתְגַלְגְלוּ לְרַגְלָיו שְׁתֵּי טַבָּעוֹת: טַבַּעַת־בַּרְזֶל וְטַבַּעַת־זָהָב.

– חָשַׁקְתָּ בְּזָהָב – פָּנָה הַצְבִי אֶל ווֹיַאן – עַל כֵּן קַח לְךָ אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב. הִיא תְּבִיאֲךָ לְגַיְא, שֶׁבּוֹ מֻטֶלֶת אֶבֶן לְבָנָה. תִּגַע בָּהּ בַּטַבַּעַת וְתִקְרָא: “פִּתְחִי לִי שַׁעַר”. וְהָאֶבֶן תִּפָּתַח וְאַתָּה תָּבוֹא לְעִמְקֵי הָאֲדָמָה. מְצוּיִים שָׁם אוֹצָרוֹת לְאֵין־סְפוֹר. תִּטֹל אִתְּךָ כָּל־כַּמָה שֶׁתּוּכַל לָשֵׂאת. אַךְ זְכֹר: אָסוּר לְךָ לְהִתְחַלֵק עִם מִישֶׁהוּ, פֶּן יֵהָפֵך הַזָהָב לְשִׁבְבֵי־עֵץ.

– אֵינִי מַעֲלֶה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לְהִתְחַלֵק! – קָרָא ווֹיַאן וְחָטַף אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב.

– וּבּוֹגְנָה מַה יְהֵא עָלֶיהָ? – שָׁאַל הַצְבִי.

– אִם אָמְנָם אֶהְיֶה עָשִׁיר כָּל־כָּךְ, לֹא אֶשָׂא לִי לְאִשָׁה בַּת־אִכָּרִים עֲנִיָה!

– וִתַּרְתָּ עַל בּוֹגְנָה, ווֹיַאן, – אָמַר סַמְבּוֹר – זְכֹר!

וְאָז פָּנָה הַצְבִי אֶל סַמְבּוֹר:

– רָצִיתָ בַּרְזֶל – אָמַר – עַל כֵּן קַח לְךָ אֶת טַבַּעַת־הַבַּרְזֶל. הִיא תְּבִיאֲךָ לְמָקוֹם שֶׁבּוֹ מְצוּיִים מִרְבְּצֵי בַּרְזֶל. שׁוּם שַׁעַר לֹא יִפָּתַח לְפָנֶיךָ. אִם חָשַׁקְתָּ בְּבַרְזֶל, שׁוּמָה עָלֶיךָ לְהֲפיקוֹ מִמַעֲמַקִים בְּזֵעַת־אַפֶּיךָ. אַךְ רַשַׁאי הִנְךָ לְשַׁתֵּף אַנָשִׁים בָּעֲבוֹדָה. בְּנֵי־אָדָם יְסַיְעוּ בְּיָדְךָ וְאַתֶּם תִּתְחַלְקוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק.

וְהַצְבִי נִתֵּר מִמְקוֹמוֹ וְנֶעֱלַם חִישׁ־מַהֵר.

 

ד    🔗

מְהַלֵךְ לוֹ ווֹיַאן אַחֲרֵי טַבַּעַת־הַזָהָב הַמִתְגַלְגֶלֶת לְפָנָיו. הָעֵצִים מְפַנִים לוֹ דֶרֶך, הַנְחָלִים סָרִים הַצִדָה, הָאֲבָנִים מִשְׂתָּרְעוֹת בְּרֹךְ מִתַּחַת לְכַפּוֹת־רַגְלָיו.

הַשֶׁמֶשׁ נָטְתָה לִשְׁקוֹעַ כְּשֶׁנִצְבוּ רַגְלָיו שֶׁל ווֹיַאן בַּגַיְא. נִתְגַלְגְלָה הַטַבַּעַת וְנָחָה עַל הָאֶבֶן הַלְבָנָה.

אָחַז ווֹיַאן בַּטַבַּעַת וְהִקִישׁ בָּה שָׁלשׁ פְּעָמִים בָּאֶבֶן.

– פִּתְחִי לִי שַׁעַר! – קָרָא.

אוֹתוֹ רֶגַע הִבְרִיק בָּרָק וְהִרְעִים רַעַם. הָאֶבֶן נִסוֹטָה וּבַפֶּתַח נִצַב יָשִׁישׁ שֶׁזְקָנוֹ הַלָבָן יוֹרֵד עַל פִּי מִדוֹתָיו.

– מַדוּעַ קָרָאתָ לִי? – שָׁאַל הַיָשִׁישׁ – מַדוּעַ קָרַעְתָּ אֶת עִמְקֵי הָאֲדָמָה?

– חָשְׁקָה נַפְשִׁי בְּזָהָב!

– אִם כֵּן הִכָּנֵס וְקַח לְךָ כָּל־כַּמָה שֶׁתּוּכַל לָשֵׂאת. אַךְ זְכֹר: אָסוּר לְךָ לְהִתְחַלֵק עִם מִישֶׁהוּ, פֶּן יֵהָפֵך הַזָהָב לְשִׁבְבֵי־עֵץ.

– אֵינִי מַעֲלֶה אֲפִילוּ עַל דַעְתִּי לְהִתְחַלֵק!

הַיָשִׁישׁ נָד בְּרֹאשׁוֹ.

– וְכִי אֵין לְךָ נֶפֶשׁ קְרוֹבָה? אָכֵן, עָנִי וְאֶבְיוֹן הִנְךָ, וְעָנִי תִּשָׁאֵר גַם אִם יִהְיֶה בְּיָדְךָ הָאוֹצָר הַגָדוֹל. הִכָּנֵס.

נִכְנַס ווֹיַאן לְתוֹךְ הַמְעָרָה וְעֵינָיו סֻנְוְרוּ מִשִׁפְעַת הַזָהָב וְאַבְנֵי־הַחֵן. מִיָד עָט עַל הָאוֹצָר וְהָיָה גוֹדְשׁוֹ בְּקַדַחְתָּנוּת לְתוֹךְ שַׂק גָדוֹל כְּכָל שֶׁהִשִׂיגָה יָדוֹ: זָהָב, יַהֲלֻמִים, פְּנִינִים, מַרְגָלִיוֹת. בְּקשִׁי הֶעֱבִיר אֶת הַשַׂק הַגָדוּשׁ בְּפֶתַח הַמְעָרָה. וְהִנֵה חָזַר הַשַׁעַר וְנִסְגַר מֵאֲחוֹרָיו. אוֹתוֹ רֶגַע נִזְכַּר ווֹיַאן שֶׁהִשְׁאִיר בְּתוֹךְ הַמְעָרָה אֶת טַבַּעַת־הַזָהָב, מַתְּנַת הַצְבִי.

לַשָׁוְא הֵטִיחַ אֶגְרוֹפָיו בַּאֶבֶן הַלְבָנָה, לַשָׁוְא צָרַח: “פִּתְחִי לִי שַׁעַר!” אִישׁ לֹא נַעֲנָה לוֹ. הָאֶבֶן רָבְצָה דוּמָם, אֲפִילוּ סֶדֶק קָטָן לֹא נִפְתַּח בָּהּ.

הָיְתָה שְׁעַת שַׁחַר. צַמְרוֹת הָעֵצִים הִוְרִידוּ בְּאוֹר הַזְרִיחָה. לַיְלָהּ שָׁלֵם בִּלָה ווֹיַאן בְּמַעֲמַקֵי הָאֲדָמָה וְלֹא חַשׁ בַּשָׁעוֹת הַחוֹלְפוֹת. עַתָּה הִרְגִישׁ שֶׁמֵעָיו מְהַמִים בְּרָעָב וְהֶחֱלִיט לָצֵאת לַדֶרֶךְ. נִסָה לְהַעֲמִיס אֶת הַשַׂק עַל גַבּוֹ, אַךְ כָּבֵד מִדַי הָיָה. עַל כֵּן יָשַׁב עַל הַשַׂק וְשָׁקַל בְּדַעְתּוֹ מַה לַעֲשׂוֹת. סְנָאִית אֲדַמְדֶמֶת גָלְשָׁה בְּסָמוּךְ מִצַמֶרֶת שֶׁל עֵץ, חָפְרָה גוּמָה בָּאֲדָמָה וְהִטְמִינָה בָּהּ אִצְטְרֻבָּל.

– אָכֵן, פִּקְחִית אַתְּ! – קָרָא ווֹיַאן.

וּמִיָד חָפַר בּוֹר וְהִסְתִּיר בּוֹ אֶת מַחֲצִית הַזָהָב שֶׁבַּשַׂק. בִּשְׁקִידָה רַבָּה כִּסָה אֶת הַבּוֹר, הִסְוָהוּ בְּעֲנָפִים, הֶעֱמִיס בְּדֵי־עָמָל אֶת הַשַׂק עַל גַבּוֹ וְיָצָא לַדֶרֶךְ.

גִזְעֵי הָעֵצִים חָסְמוּ נְתִיבוֹ, אֲבָנִים חַדוֹת פָּצְעוּ אֶת רַגְלָיו. שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת שֵׂרַךְ דַרְכּוֹ. לְבַסוֹף שָׁמַע קוֹלוֹת־אָדָם. קָרַב וְהִסְתַּתֵּר מֵאֲחוֹרֵי עֵץ. הֵצִיץ – וְלֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו: אָחִיו סַמְבּוֹר עָמַד שָׁם, מֻקָף סִיעַת אֲנָשִׁים.

– הִנֵה גִלִינוּ מִרְבְּצֵי בַּרְזֶל! – קָרָא סַמְבּוֹר – הֲתִרְצוּ לַעֲזוֹר לִי? נָפִיק אֶת הַבַּרְזֶל, נָקִים מַפָּחָה! נְחַשֵׁל מַחֲרֵשׁוֹת וּכְלֵי־עֲבוֹדָה!

– אִתְּךָ אָנוּ, סַמְבּוֹר! נַטֶה שֶׁכֶם, נַעֲמֹל!

שָׁמַע ווֹיַאן וּמָשַךְ בִּכְתֵפָיו. חֶרֶשׁ חָמַק לוֹ וְהָלַךְ.

 

ה    🔗

לַמָחֲרָת הִגִיעַ לְעִיר שֶׁבְּנוּיָה הָיְתָה לְמַרְגְלוֹת הָאַרְמוֹן שֶׁל הַנָסִיךְ. וְחוּצוֹת הָעִיר הוֹמִים מֵרֹב אָדָם. לְיַד חוֹמוֹת הָאַרְמוֹן פָּרְשׂוּ סוֹחֲרִים אֶת מַרְכֻּלְתָּם: גְלִילֵי אָרִיג צִבְעוֹנִי, כֵּלִים יְקָרִים, בִּגְדֵי־נוֹי.

נִצַב לוֹ ווֹיַאן, לוֹטֵשׁ עֵינָיו. הוֹי, מֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בִּשְׂכִיוֹת־הַחֶמְדָה שֶׁלְפָנָיו. הִשְׁגִיחַ סוֹחֵר בָּאִכָּר הֶעָנִי וְגָעַר בּוֹ:

– הִסְתַּלֵק!

אוּלָם ווֹיַאן תָּחַב לְיָדוֹ מְטִיל זָהָב שֶׁהוֹצִיא מִן הַשַׂק, וּבִקֵשׁ חֲלִיפַת־בְּגָדִים.

לְמַרְאֵה הַזָהָב נִצְנְצוּ עֵינֵי הַסוֹחֵר בְּחֶמְדָה. מִיָד צִוָה לִמְשָׁרְתוֹ לְהַגִישׁ חֲלִיפָה. נָטַל ווֹיַאן אֶת הַחֲלִיפָה וְסָר הַצִדָה, כְּדֵי לִמְדוֹד אוֹתָהּ. אֶת דַעְתּוֹ הֵסִיחַ מִן הַשַׂק…

הֵצִיץ הַסוֹחֵר לְתוֹךְ הַשַׂק. הַפְלֵא וָפֶלֶא! מֵאַיִן לוֹ, לְבֶן־אִכָּרִים פָּשׁוּט, זָהָב רַב כָּל־כָּךְ?

קָרַב ווֹיַאן, לָבוּשׁ בַּחֲלִיפַה הַחֲדָשָׁה. בְּגַאֲוָה הֵצִיץ מִסָבִיב.

– הֵי, הַסוֹחֵר! – קָרָא – הַשֵׂג לִי סוּס מָהִיר! אֲשַׁלֵם בְּיָד רְחָבָה!

– בְּרָצוֹן רַב אֶמְכֹּר לְךָ כָּל מַה שֶׁתִּרְצֶה – הֵשִׁיב הַסוֹחֵר – אַךְ תְּחִילָה עָלַי לָדַעַת מֵאַיִן לְךָ, לָאִכָּר, זָהָב וְאַבְנֵי־חֵן?

– אֵין זֶה עִנְיָנְךָ! הֲרֵינִי קוֹנֶה וּמְשַׁלֵם!

– יִתָּכֵן שֶׁבֶּאֱמֶת אֵין זֶה עִנְיָנִי – אָמַר הַסוֹחֵר – אַךְ בְּטוּחַנִי שֶׁהַנָסִיךְ יִרְצֶה דַוְקָא לָדַעַת הֵיכָן גָנַבְתָּ אֶת הָאוֹצָר. מִיָד אַזְעִיק אֶת אַנְשֵׁי־הַמִשְׁמָר!

– אַל־נָא, הַסוֹחֵר! – הִתְחַנֵן ווֹיַאן – לֹא גָנַבְתִּי. הַצְבִי הַמְכֻשָׁף הוּא שֶׁהֶעֱנִיק לִי אֶת הָאוֹצָר.

– הַצְבִי? הָהּ, עַכְשָׁו הִכַּרְתִּיךָ! הֲרֵי ווֹיַאן הִנְךָ. אַתָּה שֶׁהִטְעֵיתָ אֶת הַנָסִיךְ בַּצַיִד. אַתָּה שֶׁנִמְלַטְתָּ עַל נַפְשְׁךָ מִזַעֲמוֹ. הַנָסִיךְ צִוָה לֶאֱסוֹר אוֹתְךָ. סוּסוֹ, הֶחָבִיב עָלָיו, טָבַע בַּבִּצָה. לֹא, אֵין לְךָ מָנוֹס מִן הַצִינוֹק! לְעוֹלָם לֹא תִּרְאֶה אֶת אוֹר הַשֶׁמֶשׁ.

נִבְהַל ווֹיַאן. בְּפִיק בִּרְכַּיִם נִצַב לִפְנֵי הַסוֹחֵר. אָמַר לוֹ שֶׁיִתֵּן לוֹ זָהָב מְלוֹא חָפְנָיו וּבִלְבַד שֶׁלֹא יַסְגִירוֹ.

אַךְ הַסוֹחֵר צָחַק בְּבוּז.

– מְלוֹא חָפְנַי? – אָמַר – וַהֲרֵי יָדַי, יְדֵי סוֹחֵר, קְטַנוֹת מִיָדֶיךָ, יְדֵי אִכָּר. לֹא רַב הַזָהָב שֶׁהִצַעְתָּ לִי.

– אֶמְסֹר לְךָ אֶת הַמַחֲצִית!

– לֹא וָלֹא!

– אֶמְסֹר הַכֹּל וּבִלְבָד שֶׁלֹא תַּסְגִירֵנִי! רַק הַשְׁאֵר לִי אֶת הַבֶּגֶד וְהוֹסֵף סוּס מָהִיר!

וְהַסוֹחֵר שָׁקַל בְּדַעְתּוֹ. אִם יַסְגִיר אֶת הָאִכָּר בִּידֵי הַנָסִיךְ, מַה תּוֹעֶלֶת תִּצְמַח לוֹ מִכָּךְ? אֵין סָפֵק שֶׁהַנָסִיךְ יִטֹל לְעַצְמוֹ אֶת הָאוֹצָר. מוּטָב שֶׁיָנִיחַ לוֹ, לָאִכָּר, וְיִקַח אֶת רְכוּשׁוֹ.

– נִיחָא – אָמַר – הֲרֵינִי מַסְכִּים. – וְצִוָה לְהָבִיא לוֹ לְווֹיַאן סוּס מָהִיר.

וַאֲפִילוּ לֹא הִקְשִׁיב לְדִבְרֵי־הַתּוֹדָה שֶׁל ווֹיַאן. תָּפַס אֶת הַשַׂק הַכָּבֵד וּגְרָרוֹ לְבֵיתוֹ. וּמִיָד פָּתַח אוֹתוֹ וַהֲפָכוֹ עַל פִּיו.

אוּלָם, מִתּוֹךְ הַשַׂק נִשְׁפְּכוּ שִׁבְבֵי־עֵץ בִּלְבָד…

וּבֵינָתַיִם טִפֵּס ווֹיַאן אֶל הָאֻכָּף. רָצָה לַעֲקוֹר מִן הַמָקוֹם וְהִנֵה אָחַז אִישׁ זָקֵן בַּמִשְׁוֶרֶת. הִבִּיט ווֹיַאן וְהִכִּירוֹ.

– אַל תְּעַכְּבֵנִי, זָקֵן! – הִרְעִים בְּקוֹלוֹ – אֲנִי מְמַהֵר!

– ווֹיַאן, ווֹיַאן, כְּלוּם אֵינְךָ מַכִּירֵנִי? – קָרָא הַזָקֵן – הֲרֵי זֶה אֲנִי, אַבָּא שֶׁל בּוֹגְנָה!

– אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הִיא בּוֹגְנָה! הִסְתַּלֵק!

– אַל נָא תִּדְחֵנִי, ווֹיַאן! אֲנִי זָקֵן וְעָיֵף! רוֹצֶה אֲנִי לָנוּחַ לְצִדְךָ מֵעֲמַל־חַיַי. בּוֹגְנָה חָשְׁקָה בְּסַמְבּוֹר אָחִיךָ, אַךְ אֲנִי בְּךָ בָּחַרְתִּי…

– אַדְרַבָּא, תִּנָשֵׂא לְסַמְבּוֹר. לֹא אִכְפַּת לִי!

דִרְבֵּן אֶת סוּסוֹ, אַךְ אֵחַר אֶת הַמוֹעֵד. כִּי בֵּינָתַיִם פָּרַץ הַסוֹחֵר מִתּוֹךְ בֵּיתוֹ וְהִזְעִיק אֶת אַנְשֵׁי־הַמִשְׁמָר. הַלָלוּ תָּפְסוּ אֶת ווֹיַאן, הִפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו אֶת בִּגְדוֹ הֶחָדָשׁ, הֶעֱמִיסוּ אֶת שַׂק־הַשְׁבָבִים עַל גַבּוֹ וְהוֹבִילוּהוּ אֶל הַנָסִיךְ.

– לְהַלְקוֹתוֹ בִּשְׁבָטִים! – גָזַר הַנָסִיךְ – לְהַשְׁלִיכוֹ לְצִינוֹק!

וּבְשַׁעֲרֵי הָאַרְמוֹן נִצַב אָבִיהָ הַזָקֵן שֶׁל בּוֹגְנָה.

– ווֹיַאן בַּצִינוֹק… – לָחַשׁ אֶל עַצְמוֹ – עַל בּוֹגְנָה וִתֵּר!

 

ו    🔗

הַצִינוֹק אָפֵל. מִבַּעַד לַצֹהַר הַקָט נִגֶרֶת קֶרֶן־אוֹר חִוֶרֶת עַל ווֹיַאן. יוֹשֵׁב הוּא תַּחְתָּיו, מִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי.

אַךְ הִנֵה חָרְקוּ צִירֵי הַדֶלֶת. נִכְנַס הַשׁוֹמֵר. הַאֻמְנָם יוֹבִילוֹ לַגַרְדֹם?

אוּלָם הַשׁוֹמֵר רָמַז לוֹ לָאָסִיר:

– קוּם! הַנָסִיךְ, בְּרֹב חַסְדוֹ, סָלַח לְךָ.

– סָלַח? – גִמְגֵם ווֹיַאן – הָכֵּיצַד?

– עַל כָּךְ הוֹדֵה לְאָחִיךָ סַמְבּוֹר. הוּא שֶׁגִלָה אֶת מִרְבְּצֵי הַבַּרְזֶל. הוּא שֶׁהֵקִים מַפָּחָה וּבָהּ הוּא מְחַשֵׁל גַרְזִנִים וּמַכּוֹשִׁים וּמַחֲרֵשׁוֹת־בַּרְזֶל. הוּא שֶׁפִּרְסֵם אֶת תְּהִלַת אַרְצֵנוּ בָּעוֹלָם. רָצָה הַנָסִיךְ לִגְמוֹל לוֹ עַל מַעֲשָׂיו. אַךְ סַמְבּוֹר בִּקֵשׁ רַק שְׁנֵי דְבָרִים בִּלְבַד: שֶׁהַנָסִיךְ יְשַׁחְרֵר אוֹתְךָ מֵהַצִינוֹק וְשֶׁיָנִיחַ לַצְבִי כְּסוּף־הַקַרְנַיִם לְהִתְרוֹצֵץ בֶּן־חוֹרִין בַּיְעָרוֹת. הַנָסִיךְ הִסְכִּים. וְעַתָּה צֵא מֵהַצִינוֹק!

 

ז    🔗

הָיְתָה שְׁעַת עֶרֶב מְאֻחֶרֶת. ווֹיַאן שֵׂרַךְ דַרְכּוֹ לִכְפַר־מוֹלַדְתּוֹ. תָּעָה בַּיַעַר וְיָשַׁב לָנוּחַ מִתַּחַת לְאַלוֹן.

וּלְפֶתַע נִתְהַדְהֲדוּ טַלְפֵי־כֶּסֶף וְהַצְבִי הֵגִיחַ וְהִתְיַצֵב לְפָנָיו. הָלַךְ ווֹיַאן בְּעִקְבוֹת הַצְבִי. הָעֵצִים פִּנוּ לוֹ דֶרֶך, הָאֲבָנִים הִשְׂתָּרְעוּ בְּרֹךְ תַּחַת כַּפּוֹת־רַגְלָיו.

שָׁעָה אֲרֻכָּה הָלְכוּ, עַד שֶׁשָׁמַע ווֹיַאן הַלְמוּת קֻרְנָסִים. בְּמַעֲרֵה־הַיַעַר עָמְדָה מַפָּחָה. גִצִים הִתְעוֹפְפוּ אֶל־עָל כִּמְטַר כּוֹכָבִים.

וּלִפְנֵי הַמַפָּחָה רָאָה ווֹיַאן אֶת סַמְבּוֹר וְאֶת בּוֹגְנָה. הִכִּיר סַמְבּוֹר בַּהֵלֶךְ הַבָּלוּי אֶת אָחִיו וְחִבְּקוֹ.

– בּוֹא אֵלֵינוּ – אָמַר – שָׁפַר חֶלְקֵנוּ עַל אַף הָעֲבוֹדָה הַקָשָׁה.

– הִשָׁאֵר אִתָּנוּ – הוֹשִׁיטָה אֵלָיו בּוֹגְנָה אֶת יָדֶיהָ.

רָאָה ווֹיַאן שֶׁעַל אֶצְבָּעָהּ עֲנוּדָה טַבַּעַת־בַּרְזֶל, מַתְּנַת הַצְבִי.

– הֵיטַבְתָּ לִבְחוֹר, סַמְבּוֹר, – אָמַר ווֹיַאן לְמַרְאֵה פָּנֶיהָ שֶׁל בּוֹגְנָה הַקוֹרְנוֹת מֵאֹשֶׁר – מִסְתַּבֵּר שֶׁאֵין תּוֹעֶלֶת בְּאוֹצָר, שֶׁאִי־אֶפְשָׁר לְהִתְחַלֵק בּוֹ עִם הַזוּלַת.