קמב "וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה מִלִּפְנֵי ה' " (יונה א, ג) – לָמָּה בָּרַח יוֹנָה? שֶׁפַּעַם רִאשׁוֹנָה שְׁלָחוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהָשִׁיב אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָמְדוּ דְּבָרָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: “הוּא הֵשִׁיב אֶת גְּבוּל יִשְׂרָאֵל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד יָם הָעֲרָבָה כִּדְבַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ יוֹנָה בֶן אֲמִתַּי” (מלכים ב יד, כה); פַּעַם שְׁנִיָּה שְׁלָחוֹ לִירוּשָׁלַיִם לְהַחֲרִיבָה, וְכֵיוָן שֶׁעָשׂוּ יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֹב חֲסָדָיו וְנִחַם עַל הָרָעָה וְלֹא הֶחֱרִיבָהּ, וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתוֹ “נְבִיא שָׁקֶר”. פַּעַם שְׁלִישִׁית שְׁלָחוֹ לְנִינְוֵה. דָּן יוֹנָה דִּין בֵּינוֹ לְבֵין עַצְמוֹ, אָמָר: אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה הַגּוֹי קְרוֹבֵי הַתְּשׁוּבָה הֵם. עַכְשָׁו עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹלֵחַ רָגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל; וְלֹא דַי שֶׁיִּשְׂרָאֵל קוֹרְאִים אוֹתִי “נְבִיא שֶׁקֶר”, אֶלָּא אַף אֻמּוֹת הָעוֹלָם, – הֲרֵינִי בּוֹרֵחַ לִי.
יָרַד יוֹנָה לְיָפוֹ וְלֹא מָצָא שָׁם אֳנִיָּה לֵירֵד בָּהּ. הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוּחַ סְעָרָה עַל אֳנִיָּה שֶׁהָיְתָה רְחוֹקָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים וְהֶחֱזִירָה לְיָפוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה יוֹנָה שָׂמַח בְּלִבּוֹ וְאָמַר: עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדֵעַ שֶׁדַּרְכִּי יְשָׁרָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אָמַר לְאַנְשֵׁי הָאֳנִיָּה: אֵרֵד עִמָּכֶם. אָמְרוּ לוֹ: הֲרֵי אָנוּ הוֹלְכִים לְאִיֵּי הַיָּם תַּרְשִׁישָׁה. אָמַר לָהֶם: אָבוֹא עִמָּכֶם תַּרְשִׁישָׁה.
פֵּרְשׁוּ מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד בַּיָּם וְעָמְדָה עֲלֵיהֶם רוּחַ סְעָרָה מִיְּמִינָם וּמִשְּׂמֹאלָם; וְכָל הָאֳנִיּוֹת שֶׁבַּיָּם עוֹבְרוֹת וְשָׁבוֹת בְּשָׁלוֹם, וְהָאֳנִיָּה שֶׁיָּרַד בָּהּ יוֹנָה הָיְתָה בְּצָרָה גְדוֹלָה.
“וַיִּירְאוּ הַמַּלָּחִים וַיִּזְעֲקוּ אִישׁ אֶל אֱלֹהָיו” (יונה א, ה) – רַ' חֲנַנְיָה אוֹמֵר: מִשִּׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת הָיוּ בָּאֳנִיָּה וְכָל אֶחָד וְאֶחָד אֱלוֹהָיו בְּיָדוֹ, וְאָמְרוּ: נִקְרָא אִישׁ אֶל אֱלוֹהָיו, וְהָיָה הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר יַעֲנֶה וְיַצִּיל אוֹתָנוּ מִצָּרָה זוֹ – הוּא הָאֱלֹהִים. וַיִּקְרְאוּ אִישׁ אֶל אֱלוֹהָיו וְלֹא הוֹעִילוּ.
“וְיוֹנָה יָרַד אֶל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה” (שם) – וּבְצָרַת נַפְשׁוֹ נִרְדַּם וְיָשַׁן לוֹ. בָּא אֵלָיו רַב הַחוֹבֵל, אָמַר לוֹ: הֲרֵי אָנוּ עוֹמְדִים בֵּין מָוֶת לְחַיִּים, וְאַתָּה נִרְדָּם וְיָשֵׁן! מֵאֵיזֶה עַם אַתָּה? אָמַר לוֹ: “עִבְרִי אָנֹכִי” (יונה א, ט). – אָמַר לוֹ: וַהֲלֹא שָׁמַעְנוּ שֶׁאֱלֹהֵי הָעִבְרִים גָּדוֹל הוּא – “קוּם קְרָא אֶל אֱלֹהֶיךָ, אוּלַי יִתְעַשֵּׁת הָאֱלֹהִים לָנוּ” (שם שם, ו) וְיַעֲשֶׂה עִמָּנוּ נִסִּים כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה לָכֶם בְּיַם סוּף. אָמַר יוֹנָה: לֹא אֲכַחֵד מִכֶּם, כִּי בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם – “שָׂאוּנִי וַהֲטִילֻנִי אֶל־הַיָּם וְיִשְׁתֹּק הַיָּם מֵעֲלֵיכֶם!” (שם שם, יב), וְלֹא קִבְּלוּ הָאֲנָשִׁים לְהִפִּילוֹ אֶל הַיָּם.
“וַיַּפִּלוּ גּוֹרָלוֹת וַיִּפֹּל הַגּוֹרָל עַל יוֹנָה” (שם שם, ז) – נָטְלוּ אֶת הַכֵּלִים שֶׁבָּאֳנִיָּה וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתָם אֶל הַיָּם לְהָקֵל מֵעֲלֵיהֶם – וְלֹא הוֹעִילוּ; רָצוּ לַחְתֹּר לַיַּבָּשָׁה – וְלֹא יָכְלוּ. מָה עָשׂוּ? נָטְלוּ אֶת יוֹנָה וְעָמְדוּ עַל יַרְכְּתֵי הַסְּפִינָה וְאָמְרוּ: אֱלוֹהֵי עוֹלָם ה'! “וְאַל תִּתֵּן עָלֵינוּ דָּם נָקִיא… אַל נָא נֹאבְדָה בְּנֶפֶשׁ הָאִישׁ הַזֶּה” (שם שם, יד), שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִים מָה טִיבוֹ וּמָה מַעֲשָׂיו, אֶלָּא הוּא אוֹמֵר בְּפִיו “בִּשְׁבִילִי הַצָּרָה הַזֹּאת עֲלֵיכֶם”. מִיָּד נְטָלוּהוּ וֶהֱטִילוּהוּ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו – וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ; הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם – וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, הֱטִילוּהוּ עַד צַוָּארוֹ – וְעָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ; הֶעֱלוּהוּ אֶצְלָם – וְהַיָּם הוֹלֵךְ וְסוֹעֵר עֲלֵיהֶם, עַד שֶׁהֱטִילוּהוּ כֻּלּוֹ – וּמִיָּד עָמַד הַיָּם מִזַּעְפּוֹ.
וְעָמְדוּ דְּבָרָיו – התקיימה נבואתו.
נִחַם עַל הָרָעָה – שינה את דעתו לטובה.
דָּן יוֹנָה וגו' – הירהר בלבו ופסק.
שְׁלָחוֹ לְנִינְוֵה – להודיע על חורבנה הצפוי.
קְרוֹבֵי הַתְּשׁוּבָה – נוטים לעשות תשובה.
שׁוֹלֵחַ רָגְזוֹ עַל יִשְׂרָאֵל – על שאינם קרובי תשובה.
פֵּרְשׁוּ – הפליגו.
שִׁבְעִים לְשׁוֹנוֹת – כמספר אומות העולם.
אֲכַחֵד – אסתיר, אעלים.
לֹא קִבְּלוּ – לא הסכימו.
הֱטִילוּהוּ עַד אַרְכֻּבּוֹתָיו – שיקעו אותו (במים) עד ברכיו.
עָמַד… מִזַּעְפּוֹ – נרגע.
*
“וַיְמַן ה' דָּג גָּדוֹל לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה” (יונה ב, א) – רַ' טַרְפוֹן אוֹמֵר: מְמֻנֶּה הָיָה אוֹתוֹ הַדָּג לִבְלֹעַ אֶת יוֹנָה מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְּרֵאשִׁית. נִכְנַס יוֹנָה בְּפִיו כָּאָדָם שֶׁנִּכְנָס לְבַיִת גָּדוֹל, וְעָמַד. וְהָיוּ שְׁתֵּי עֵינָיו שֶׁל הַדָּג כִּשְׁנֵי חַלּוֹנוֹת מְאִירוֹת לְיוֹנָה. רַ' מֵאִיר אוֹמֵר: מַרְגָּלִית הָיְתָה תְּלוּיָה בְּמֵעָיו שֶׁל דָּג וּמְאִירָה לְיוֹנָה כְּשֶׁמֶשׁ זֶה שֶׁהוּא מֵאִיר לוֹ בַּצָּהֳרַיִם, וּמַרְאֶה לוֹ כָּל מָה שֶׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת.
אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁבָּא יוֹמִי לִכָּנֵס בְּפִיו שֶׁל לִוְיָתָן? אָמַר לוֹ יוֹנָה: הוֹלִיכֵנִי אֶצְלוֹ, וַאֲנִי מַצִּיל אוֹתְךָ וְאֶת נַפְשִׁי. מִיָּד הוֹלִיכוֹ אֶצְלוֹ. – אָמַר יוֹנָה לְלִוְיָתָן: לִוְיָתָן, תֵּדַע שֶׁבִּשְׁבִילְךָ יָרַדְתִּי לִרְאוֹת מְקוֹם מְדוֹרְךָ; וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאֲנִי עָתִיד לִתֵּן חֶבֶל בִּלְשׁוֹנְךָ וּלְהַעֲלוֹתְךָ וְלִזְבֹּחַ אוֹתְךָ לַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים. מִיָּד בָּרַח לִוְיָתָן מִפְּנֵי יוֹנָה מַהֲלַךְ שְׁנֵי יָמִים.
אָמַר לוֹ יוֹנָה לַדָּג: הֲרֵי הִצַּלְתִּיךָ מִפִּיו שֶׁל לִוְיָתָן, הַרְאֵנִי כָּל מָה שֶׁבַּיָּם וּבִתְהוֹמוֹת. הֶרְאָהוּ נָהָר גָּדוֹל שֶׁמֵּימֵי אוֹקְיָנוֹס יוֹצְאִים מִמֶּנּוּ; וְהֶרְאָהוּ שְׁבִילֵי יַם סוּף שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכוֹ; וְהֶרְאָהוּ מְקוֹם מִשְׁבְּרֵי הַיָּם וְגַלָּיו; וְהֶרְאָהוּ עַמּוּדֵי אֶרֶץ וּמְכוֹנֶיהָ; וְהֶרְאָהוּ גֵיהִנּוֹם וּשְׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת; וְהֶרְאָהוּ הֵיכַל ה‘; וְהֶרְאָהוּ אֶבֶן שְׁתִיָּה, קְבוּעָה בִּתְהוֹם תַּחַת הֵיכַל ה’ וּבְנֵי קֹרַח עוֹמְדִים עָלֶיהָ וּמִתְפַּלְּלִים. אָמַר לוֹ הַדָּג לְיוֹנָה: הֲרֵי אַתָּה נֶגֶד הֵיכַל ה', הִתְפַּלֵּל וְאַתָּה נַעֲנֶה. אָמַר יוֹנָה לַדָּג: עֲמֹד בִּמְקוֹם עָמְדְךָ, שֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ לְהִתְפַּלֵּל. עָמַד הַדָּג וְהִתְחִיל יוֹנָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, נִקְרֵאתָ “מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל” (שמואל א ב, ו), הֲרֵי יָרַדְתִּי – הַעֲלֵנִי! נִקְרֵאתָ “מֵמִית וּמְחַיֶּה” (שם), הֲרֵי נַפְשִׁי הִגִּיעָה לָמוּת – הַחֲיֵנִי! וְלֹא נַעֲנָה, עַד שֶׁיָּצָא מִפִּיו דָּבָר זֶה: “אֲשֶׁר נָדַרְתִּי אֲשַׁלֵּמָה” (יונה ב, י) – אֲשֶׁר נָדַרְתִּי לְהַעֲלוֹת אֶת לִוְיָתָן וְלִזְבֹּחַ אוֹתוֹ בִּסְעוּדָה גְּדוֹלָה שֶׁל צַדִּיקִים לְפָנֶיךָ, אֲשַׁלֵּם בְּיוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל. – מִיָּד רָמַז הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַדָּג וּפָלַט אֶת יוֹנָה לַיַּבָּשָׁה (פדר"א י; מדרש יונה, בתוך: אוצר מדרשים, עמ' 219־218).
מְמֻנֶּה – מיועד.
בָּא יוֹמִי – הגיע תורי.
מְדוֹרְךָ – משכנך.
וְלֹא עוֹד, אֶלָּא – זאת ועוד.
לַסְּעוּדָה הַגְּדוֹלָה – היא סעודת הצדיקים בגן עדן לעתיד לבוא, שיאכלו בה גם מבשרו של הלווייתן.
מִשְׁבְּרֵי הַיָּם – המקום שממנו יוצאים הגלים.
מְכוֹנֶיהָ – יסודותיה.
אֶבֶן שְׁתִיָּה – האבן שממנה, לפי האגדה, החל העולם להיברא, והיא מצויה תחת בית המקדש שבירושלים.
בְּנֵי קֹרַח – שלא נספו בשעה שירדו עם אביהם לבטן האדמה (במדבר כו, י).
יוֹם יְשׁוּעַת יִשְׂרָאֵל – יום הגאולה העתידית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.