קנ הַכּוּתִים לֹא נֶחְשְׁבוּ מִשִּׁבְעִים אֻמּוֹת, אֶלָּא מִיֶּתֶר חֲמִשָּׁה גּוֹיִים שֶׁשָּׁבָה מֶלֶךְ אַשּׁוּר, מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם. רַ' יוֹסֵי הוֹסִיף עֲלֵיהֶם: “דִּינָיֵא וַאֲפַרְסַתְכָיֵא טַרְפְּלָיֵא אֲפָרְסָיֵא אַרְכְּוָיֵא בָבְלָיֵא שׁוּשַׁנְכָיֵא דֶּהָיֵא עַלְמָיֵא” (עזרא ד, ט). וּכְשֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל מִשּׁוֹמְרוֹן שָׁלַח סַנְחֵרִיב אֶת־עֲבָדָיו וְהוֹשִׁיבָם בְּשׁוֹמְרוֹן לְהַעֲלוֹת מַס לְמַלְכוּת. שָׁלַח בָּהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאֲרָיוֹת וְהָיוּ הוֹרְגִין בָּהֶם. שָׁלְחוּ לַמֶּלֶךְ וְאָמְרוּ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, הָאָרֶץ שֶׁשְּׁלַחְתָּנוּ עָלֶיהָ אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת אוֹתָנוּ, וְהִנֵּה נִשְׁאַרְנוּ מְעַט מֵהַרְבֵּה. שָׁלַח הַמֶּלֶךְ וְקָרָא לְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַר לָהֶם: כָּל הַשָּׁנִים הַלָּלוּ שֶׁהֲיִיתֶם בְּאַרְצְכֶם לֹא שִׁכְּלָה אֶתְכֶם חַיַּת הַשָּׂדֶה, וְעַכְשָׁו אֵינָהּ מְקַבֶּלֶת עֲבָדַי. אָמְרוּ לוֹ דָּבָר שֶׁל עֵצָה, אוּלַי יָשִׁיב אוֹתָם לְאַרְצָם. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, אֵין הָאָרֶץ מְקַבֶּלֶת נָכְרִי שֶׁלֹּא נִמּוֹל וְשֶׁאֵינוֹ קוֹרֵא בַּתּוֹרָה. אָמַר לָהֶם: “תְּנוּ לִי מִכֶּם שְׁנַיִם וְיֵלְכוּ וְיָמוּלוּ אוֹתָם וִילַמְּדוּ אוֹתָם תּוֹרָה” – וּדְבַר הַמֶּלֶךְ אֵין לְהָשִׁיב. מִיָּד שָׁלְחוּ לְשָׁם אֶת רַ' דָסְתַּאי בֶּן יַנַּאי וְאֶת רַ' זְכַרְיָה וְהָיוּ מְלַמְּדִים אוֹתָם סֵפֶר תּוֹרָה בִּכְתָב נוֹטָרִיקוֹן וּבוֹכִים, וְהַגּוֹיִים הָאֵלֶּה הָיוּ הוֹלְכִים בְּחֻקּוֹת הַתּוֹרָה וּבְחֻקּוֹת אֱלוֹהֵיהֶם, עַד שֶׁעָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וִיהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק וְהִתְחִילוּ בּוֹנִים בַּהֵיכָל. וּבָאוּ עֲלֵיהֶם הַשּׁוֹמְרוֹנִים לְמִלְחָמָה מֵאָה וּשְׁמוֹנִים אֶלֶף (וְכִי שׁוֹמְרוֹנִים הָיוּ, וַהֲלֹא כּוּתִים הָיוּ? אֶלָּא עַל שֵׁם הֵעִיר שׁוֹמְרוֹן נִקְרְאוּ שׁוֹמְרוֹנִים), וְעוֹד בִּקְּשׁוּ לַהֲרֹג אֶת נְחֶמְיָה בְּמִרְמָה וּבִטְּלוּ מְלֶאכֶת בֵּית ה' שְׁתֵּי שָׁנִים. מָה עָשׂוּ עֶזְרָא וּזְרֻבָּבֶל וִיהוֹשֻׁעַ? קִבְּצוּ אֶת כָּל הַקָּהָל אֶל הַהֵיכָל, וְהֵבִיאוּ שְׁלוֹשׁ מֵאוֹת כּוֹהֲנִים וְשׁוֹפָרוֹת בְּיָדָם וּשְׁלוֹשׁ מֵאוֹת תִּינוֹקוֹת וְסִפְרֵי תוֹרָה בְיָדָם, וְהָיוּ תוֹקְעִין וְהַלְוִיִּים מְשׁוֹרְרִים וּמְזַמְּרִים וְנִדּוּ אֶת הַכּוּתִים בְּסוֹד שֵׁם הַמְפֹרָשׁ וּבִכְתָב הַנִּכְתָּב עַל הַלּוּחוֹת וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הַתַּחְתּוֹן וּבְחֵרֶם בֵּית דִּין הָעֶלְיוֹן, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל פַּת כּוּתִי (מִכָּאן אָמְרוּ: כָּל הָאוֹכֶל פַּת כּוּתִי, כְּאִלּוּ אוֹכַל בְּשַׂר חֲזִיר) וְאַל יְגַיֵּר אָדָם מִיִּשְׂרָאֵל כּוּתִי, וְאַל יְהֵא לָהֶם חֵלֶק בִּתְחִיַּת הַמֵּתִים, וְחֵלֶק וְנַחֲלָה וְזִכָּרוֹן בְּיִשְׂרָאֵל; וְשָׁלְחוּ אֶת הַחֵרֶם אֵצֶל יִשְׂרָאֵל שֶׁבְּבָבֶל, וְהֵם הוֹסִיפוּ עֲלֵיהֶם חֵרֶם עַל חֵרֶם, וְהַמֶּלֶךְ דָּרְיָוֶשׁ קָבַע עֲלֵיהֶם חֵרֶם עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: “וֵאלָהָא דִּי שַׁכִּן שְׁמֵהּ תַּמָּה יְמַגַּר כָּל מֶלֶךְ וְעַם דִּי יִשְׁלַח יְדֵהּ לְהַשְׁנָיָה לְחַבָּלָה בֵּית אֱלָהָא דֵךְ דִּי בִירוּשְׁלֶם” (עזרא ו, יב) (פדר“א לז; תנחומא וישב, ב; ילק”ש למלכים, רלד).
הַכּוּתִים – כינוי (שנתפס לגנאי) שהעניקו חכמים לבני העדה השומרונית (בעקבות הזכרת מוצאם מ“כותה” במלכים ב יז, כד).
שִׁבְעִים אֻמּוֹת – מספר אומות העולם שמנו חכמים ברשימת צאצאי נח (בראשית פרק י).
מִיֶּתֶר – משארית.
הוֹסִיף עֲלֵיהֶם – מנה בתור כותים (עמים נוספים).
עֲבָדָיוּ – הם הכותים.
שִׁכְּלָה – הרגה, גרמה לשכול.
אֵין לְהָשִׁיב – אי אפשר שלא לציית.
בִּכְתַב נוֹטָרִיקוֹן – בקיצור, בראשי פרקים בלבד.
בּוֹכִים – על שאולצו ללמד תורה לכותים.
עֶזְרָא, זְרֻבָּבֶל וגו' – ראשי העם בתקופת שיבת ציון.
בַּהֵיכָל – בית המקדש. נִדּוּ וגו' – החרימו, ואף חיזקו את החרם בכוח השם המפורש, לוחות הברית ובתי הדין של שמים וארץ.
“וֵאלָהֶָא” וגו' – ותרגום דברי מלך פרס: “והאלוהים אשר שיכן את שמו שם [=בבית המקדש] ישמיד כל מלך ועם אשר ישלח ידו לשנות ולפגוע בבית האלוהים הזה אשר בירושלים”.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.