רקע
אפרים צורף
ר' דוב בר המגיד ממזריץ'

 

תולדותיו    🔗

ר' דוב בּר נולד בשנת ת“ע1. כבר בילדותו ניכר במוחו החריף. כשרב העיר עמד על סגולותיו של הנער, יעץ לשלוח אותו לישיבה בלבוב (גליציה). כשסיים הישיבה התחתן ונעשה מלמד. אז החל להתעמק בקבלה בנוסח האר”י והתמסר גם לקבלה המעשית: היה מסתגף וצם כמה ימים בשבוע, כי האמין שכדי לגרש את יצר הרע יש לעקרו מן השורש. סיגופיו וחיי הדחקות שלו גרמו לחולשת גופו. לבסוף, כשנולדו לו כמה ילדים ופרנסה כמעט שלא היתה בבית, יצא לנדוד בערי פולין והיה דורש בבתי מדרשות, ונתפרסם כמגיד. בינתים נחלש יותר ויותר. יעצו לו שיפסיק סיגופיו, אך הוא בשלו. לבסוף נסע לבעש"ט.

המיפגש היה גורלי. ר' דוב בר דבק בבעש“ט. והיה תלמידו הנלהב והחשוב ביותר, עד שנעשה יורשו וממשיך דרכו. הבעש”ט גילה לו כל סודות החסידות ודרכי ההנהגה, והמגיד העיד על רבו: הוא לימדני לא רק להכיר חכמת הפרצוף ולראות המכוסה, אלא לימדני גם שפת הציפרים ושפת האילנות וסודות הקדושים וסגולות ולחשים כנגד מרעין בישין.

שתים־עשרה שנים היה ר' דוב בר, המגיד הקדוש, מנהיגם של החסידים בעיר מזריץ‘. בין תלמידיו החשובים יש לציין את האדמו"ר ר’ שניאור זלמן מליאדי זצ“ל, בעל ה”תניא“, מייסד חב”ד, סבו של האדמו“ר הנודע ר' מנחם־מנדל מלובאביץ' שבברוקלין, יבדל לחיים ארוכים, מנהיגם של חסידי חב”ד בימינו. ר' שניאור זלמן היה אומר על רבו:

אצל המגיד היו שואבים רוח הקודש בדליים, והמופתים היו מתגלגלים מתחת לספסלים, ולא היה איש שיאספם – רמז לשפע שהקרינה אישיותו.

המגיד לא כתב בחייו שום תורה על חסידות, אלא תלמידיו רשמו מלה במלה ממשנתו, ור' שלמה מלוצק אסף הדברים וכינסם בספר: “מגיד דבריו ליעקב”.

“המתנגדים” שרדפו אותו ואת חסידיו קיצרו את חייו. המגיד הקדוש נפטר בכסלו תקל"ב2 בעיר אניפולי. זכר צדיק לברכה.


 

איך התקרב ר' דוב בר לבעש"ט    🔗

ר' דוב בר היה מתגורר בטורצ’ין, בחדר אחורי של אחד מפרנסי העיירה. חסיד אחד עבר פעם ליד דירתו ושמע איך הוא מלמד נער אחד. נתלהב לשמע אימרתו. מיד נכנס לראות, מי זה המפליא להסביר. התחיל משוחח עמו וראה שהוא חלוש וחולני. אמר לו:

סע לבעש"ט, הוא בלי ספק ירפא אותך.

השיב לו רבי דוב:

“טוב לחסות בה' מבטוח באדם” – אין אני מאמין בבעל שם טוב ואיני מחסידיו.

כשהגיע החסיד לבעש“ט, סיפר לו על אותו בעל שאר רוח מטורצ’ין המסרב לבוא לפניו. השיב הבעש”ט:

לזה אני צופה ומצפה כבר מספר שנים. כשיגיע אלי, אם ירצה השם, אעשה ממנו “כלי” מפואר.

סוף סוף נסע המגיד לבעש“ט, כי חוליו גבר עליו. בפונדק שבדרך פגש באחד מחסידיו של הבעש”ט שחזר ממז’יבוז'. שאל אותו: האם אמצא את הבעש"ט בביתו? האם הוא באמת צדיק גדול?

השיב לו: סע אליו, תמצאנו ותעמוד על גדלותו.

בדרך נפגשה עגלתו של החסיד בעגלת הבעש“ט. קפץ וניגש לרבו וסיפר לו על המלמד הספקן העושה דרכו למז’יבוז'. נשא הבעש”ט ידיו לשמים וקרא:

ברוך הוא וברוך שמו, יהי שם ה' מבורך!

אולם המיפגש ביניהם איכזב את ר' דוב בר. כשנכנס, שאלו הצדיק מה הוא צריך, והמגיד ביקש ממנו שירפאו.

קרא הבעש"ט: סוסיי אינם אוכלים מצות!

יצא המגיד נרעש. פנה לחסידים שפגש שם שיבקשו מרבם רפואה בשבילו, אולי בעזרתם ירפא אותו, שוב נכנס לבעש"ט, ושוב הסב הצדיק את השיחה וסיפר לו מעשיות על סוסיו ועל עגלונו.

הצטער המגיד מאוד על שבא לכאן וביטל תורה ופנה לעגלון שהביאו, שיתכונן לנסיעה עם שחר.

למחרת בהשכמה בא אליו שליח מהצדיק ואמר לו:

הבעש"ט קורא לך.

בא לפניו כשהוא תמה, מה עוד ישמיע לו על סוסים ועגלון. אז שאלו הבעל־שם:

היודע אתה משהו בקבלה?

הניד ראשו לאות “כן”.

פתח הבעש“ט הספר “עץ חיים” והצביע על קטע אחד. רגעים עיין בו המגיד ואחר הסבירו לפי דרכו. אמר לו הבעש”ט:

דבריך נכונים, אלא הם כגוף בלי נשמה. קום ואגיד לך.

נתפעל המגיד לשמע רזין דרזין וחש שמלאכים מרחפים בחדר. מיד שׂכר לו חדר במז’יבוז' להתבודדות, ויום יום עם שחר היה הבעש“ט סר אליו בחשאי ומחנכו בנסתר. ופעם סח לאחד מתלמידיו המקורבים אליו ביותר, זאב קיצס: אל נא תקנא, בני, מעולם לא היה לי “כלי” מפואר כזה, שיהא בכוחו לקבל ממני שפע הח”ן כמו אברך זה.

כשגברה מחלתו של המגיד, קנה רבו פנינה יקרה, ניפץ אותה לרסיסים והאכיל בהם את החולה.

לימים סח ר' דוב בר על גדלותו של הבעש"ט:

כשהיה מלמד אותי ב“זוהר” על מטטרון שר הפנים וכו', טעמתי ממש טעם קבלת התורה ליד הר סיני, כי באותה שעה ריתת הבעש"ט וציווה עלי לשכב במיטה, והוא הקיף את המיטה ונתעלם מעיני, רק קולו שמעתי, וראיתי קולות וברקים ולפידים מתלקחים. לו הייתי יושב או עומד, לא הייתי יכול לשאת את כל הפלאות והנוראות.

לבסוף, כשבא המגיד להפרד מרבו, בירכו הבעש"ט, ומיד ביקש ממנו שאף הוא יברך אותו.

נרתע המגיד וסירב. נטל הבעש“ט כפות ידיו של המגיד והניחן על ראשו. אז בירך ר' דוב בר ממזריץ' את הבעש”ט.


 

המגיד יורש כס האדמו"רות    🔗

כשנסתלק הבעש"ט ירש בנו, ר' צבי, את הרבנות והחל להנהיג את תלמידי אביו.

כעבור שנה, בחג השבועות תקכ"א3, כשכל התלמידים ישבו מסובים לשולחן, קם ר' צבי ופנה אל ר' דוב בר המגיד ממזריץ' ואמר לו:

היום ביקר אצלי אבי מורי זצ"ל והודיע לי, שהשכינה וכל הפמליא של מעלה עמה עברו לכבודו.

בו ברגע פשט ר' צבי את בגדו הלבן ובמו ידיו הלביש אותו למגיד הקדוש. והמגיד לא סירב וישב על כס הרבנות במקומו.


 

לא פת במלח    🔗

פעם בא עשיר גדול למגיד ממזריץ'. שאל אותו הצדיק: מה אתה אוכל בכל יום?

פת במלח כמו עני, השיב העשיר.

נזף בו המגיד הקדוש וגזר עליו שיאכל מהיום ואילך מאכלי בשר וישתה מי דבש כמו כל העשירים.

לאחר שהלך האיש, שאלו התלמידים את רבם לפשר הנזיפה והגזירה. השיב להם:

אם יאכל העשיר בכל יום בשר וישתה מי דבש, ידע שהעני צריך לאכול לפחות פת במלח; אבל אם הוא יאכל בכל יום פת במלח, יחשוב שהעני צריך לאכול אבנים.


 

ויכוחם של אחים צדיקים    🔗

האחים ר' אלימלך מליז’נסק ור' זושא מאניפולי התווכחו על סדר העבודה של האדם: הואיל וחייב הוא להתבונן גם ברוממות השם וגם בשיפלות עצמו, במה יתחיל?

אמר אחד האחים: חייב האדם שיהיה קודם כל שפל רוח כל כך, עד שיבין גדולת הבורא.

והאחר טען להיפך: על האדם להסתכל תחילה בגדולת הבורא, ומתוך כך יגיע לענווה.

מה עשו? הציעו השאלה לפני המגיד ממזריץ' יפסוק.

פסק המגיד: בפי שניכם דברי אלקים חיים, אלא זה שחושב תחילה על נמיכות רוחו – הוא בעל מדרגה יותר גדולה.

לכך העיר חסיד אחד: בעצם, זוהי המחלוקת של בית שמאי ובית הלל, שבית שמאי סבורים: השמים נבראו תחילה, ובית הלל סבורים: הארץ נבראה תחילה.


 

שנתו של המגיד    🔗

פעם ישבו חסידי המגיד הגדול וחזרו על תורת רבם. באותה שעה התבודד ר' אהרון מקארלין, מגדולי תלמידיו של המגיד, בחדרו, והיה מלחש בשפתיו. פתאום שמע דפיקה בדלת. היה זה משמשו של המגיד שקרא:

היכן הוא ר' אהרון?

במה הענין? – שאל הקארליני.

רבנו ציווה שיפסיק ללחוש “שיר השירים”, כי בלחישותיו הוא מרעיש עולמות, ורבנו אינו יכול לישון.

אמרו החסידים: מכאן יש לעמוד על גדלותו של המגיד הגדול, שאפילו שנתו אינה שינה סתם אלא יש בה עירנות נשמתית קדושה.


 

איך להיות חסיד עשיר וחכם    🔗

בעיר מזריץ' גר “מתנגד” עשיר ולמדן. כל שעות היום היה עוסק בתורה, ואשתו מנהלת את חנותם, והיה נכנס לחנות רק לשעתים בכל יום.

פעם ראה בבית המדרש אברכים שלא מבני העיר. שאלם: מה מעשיכם כאן?

באנו אל המגיד הקדוש, השיבו.

חשב האיש בלבו: הנה אנשים באים אל הרבי הזה ממרחקים, ואני, שגר בעירו, עדיין לא ראיתיו אף פעם! אבטל פעם אחת את שהותי בחנות ואלך אליו.

כשבא אל המגיד וחש בזיו הקדושה שאפף אותו, חל בלבו מהפך. מיד נעשה לחסיד נלהב, פסק ללמוד ולעבוד, וכל עיתותיו החל להקדיש לשהיה במחיצת הקדוש.

לפתע חדלו עסקיו לפרוח ואף החלו מידרדרים. תמה האיש: למה זה ירדתי ככה דווקא כשנתקרבתי אל הצדיק?

כשירד לגמרי מנכסיו בא למגיד ושטח לפניו קובלנתו בכאב.

השיב לו המגיד בשאלה:

הרי למדן אתה, ובוודאי ידוע לך מאמר חז"ל: “הרוצה להחכים – ידרים, להעשיר – יצפין” (לפי שהמנורה בבית המקדש עמדה בצד דרום, ושולחן לחם הפנים בצד צפון); ומה יעשה מי שרוצה להיות גם חכם וגם עשיר? איך אפשר להיות בדרום ובצפון בו־זמנית, הלא רב המרחק בין השניים?

לא ידע האיש לענות.

השיב המגיד:

כשהאדם רואה עצמו כאין ואפס, הוא נעשה רוחני, ורוחני אינו תופס מקום כלל. רק כך הוא יכול להיות גם פה וגם שם.

הבין האיש את כוונת הרבי, ומאותו יום ואילך החל מתנהג בענווה יתירה – והעֶשיר כמקודם.


 

בעל הבית    🔗

בא יהודי למגיד הגדול והתאונן לפניו:

רבי וקדושי, אינני יכול בשום פנים ואופן לטהר את מוחי ממחשבות רעות. הן נכנסות אלי בעל כרחי ומבלבלות אותי, מה אעשה?

אמר לו המגיד: סע לר' זאב מז’יטומיר, שם תמצא את התשובה.

הגיע היהודי לז’יטומיר ושאל על ר' זאב. אמרו לו שלרבי זאב יש בית מזיגה בכפר הסמוך. כשהגיע לשם כבר ירד הלילה. דפק בדלת, אך איש לא פתח לו. חשב שלא שמעו ודפק בחזקה, אך גם הפעם לא נענה. עמד לפני הדלת והתחנן שיכניסוהו – ולשוא. הקור החל לחדור לעצמותיו, וביהודי קם כעס וצעק:

איך זה אינכם מרחמים על יהודי להכניסו לבית?!

ובני הבית אינם עונים. רק בבוקר פתחו הדלת והכניסוהו. התאכסן שם כמה ימים ובלבו מכרסם הספק: על שום מה שלח אותי המגיד לכאן?

לבסוף, כשהחליט לחזור לביתו, פנה לרבי זאב ואמר לו:

רבנו שלח אותי אל כבודו, ואיני יודע מדוע.

השיב לו ר' זאב:

אגיד לך מדוע: שתלמד ממני, כי האדם הוא בעל הבית, ולמי שאיננו רוצה – אינו נותן להכנס.


 

המגיד הגדול מציל נשמות    🔗

בעיר ליפוביץ גר עשיר גדול ולו בן יחיד, עילוי. הציעו לו שידוכים שונים של גבירים ועשירים, אך הצעיר סירב לשמוע על כך. וכך חלפו שנים וכבר הגיע לעשרים.

יום אחד נעלם הבן, וגם בת השכן נעלמה עמו. כנראה ברחו יחד. האב וקרוביו התחילו לחפשו בכל הסביבה, אך לשוא – הילד איננו.

בכתה האם תמרורים, הפצירה והציקה לבעלה שיסע לערים ולכפרים שבאיזור, יחקור ויחפש. והנה נודע לו על מופתיו של המגיד ממזריץ'.

כשסיפר לאשתו, עמדה בתוקף על כך שיסע מיד לרבי.

בעמדו לפני המגיד געה בבכי מר. הרגיעו הצדיק ואמר לו:

סע לקייב ותסתובב שם בבתי־מרזח עד שתגלה עקבותיו. והא לך גם מכתב אליו. ואם לא תוכל למסרו לידו, תשים אותו בכיס בגדו שישאיר באחד החדרים. וכשמישהו ינסה לעצור בעדך מלהכנס לבית שבו הוא נמצא, תגיד פסוק זה: “ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים”.

נסע הגביר ללא שהיות לקייב העיר, הסתובב בכל בתי המרזח ולא גילה כלום. חלפו שבועות של חיפושים. לבסוף נקלע האיש לבית מרזח קטן בפרברי העיר, שהיה מלא איכרים ערלים מפה לפה. תוך כדי שתית כוסית יין שמע איך איכר אחד מספר לחברו:

אותו צעיר יהודי שבבית הכומר ימיר בקרוב את דתו יחד עם אשתו.

החל לבו של הגביר להלום בו בחזקה. מיד רמז למלצר, שיכבד את האיכרים האלו ביין הרבה, וגילגל שיחה עמהם עד שבית המרזח התרוקן מאדם, ונשאר עם האיכר לבדו. לבסוף קם והלך עמו לביתו. בדרך קנה בקבוקי יין אחדים, ובהכנסו לבית הגוי כיבד את כל בני הבית, עד שגילו לו יחס של ידידות.

שאל המיסכן את האיכר: אולי יודע אתה את שם הצעיר היהודי שאצל הכומר?

לא, השיב, אך יודע אני שהוא מהעיר ליפוביץ.

נרעדה נימה של תקוה בלבו הדווי: אכן הוא כבר בעקבות הבן.

בבוקר ביקש האיש להתפלל בבית יהודי. הראה לו הגוי בית אחד. ביקש ממנו האב: המתן לי כאן, אגמור שם את התפלה שלי ואשוב אליך.

סיפר האב לבעל הבית את גודל אסונו, והיהודי יעץ לו להשׂכּיר את הגוי שנטפל אליו עד שיגלה לו מקומם. ואכן, כשהשתכר מאד הוליך את האב למנזר אחד. כאן מסתתר הזוג, אמר לו.

רץ היהודי למנזר ורצה להכנס פנימה, אך השומרים גירשוהו בגסות. הצטער מאוד. אז נזכר בעצתו של המגיד הקדוש. מיד אמר את הפסוק: “ואת האנשים אשר פתח הבית הכו בסנורים”. כרגע נעשה רואה ואינו נראה ונכנס פנימה באין מפריע.

בו ברגע נראה לו הכומר. הלך בעקבותיו, והכומר לא הרגיש בו. לבסוף נכנס לחדר קטן. ראה שם את בנו יושב לבדו. אורו עיניו ולבו הלם בו. אך כשראה הבן פתאום את אביו, קפץ ממקומו כנשוך וברח. מבולבל ומאוכזב נשאר האב עומד לבדו במנזר. הוי, מה יעשה עכשיו? והנה שוב נזכר בעצתו של המגיד. נתקל מבטו במלבוש של הבן התלוי על הקיר. בחיפזון הניח המכתב של הרבי בכיסו ומיד יצא את המנזר. כששב הבן ולבש את הבגד, מצא מכתב בכיסו. ראה שכתוב בו פסוק אחד בלבד: “דע את אלוקי אביך ועבדהו”.

קרא הפסוק והתחיל מרתת. הניצוץ היהודי התלקח בו.

היכן אני בעולם? – שאל את עצמו – לאן הגעתי, איך נפלתי?

עיניו חשכו. מצפונו חתך בו כמו בסכינים. חיש נשא רגליו ונמלט מהמנזר ורץ אחרי אביו.

מרחוק קרא לו: אבא! אבא!

וכשהשיגו נפל על צוארו בבכי מר ובגמגומי חרטה. שאלו האב, היכן בת השכן.

היא עוד שם, אך אני מפחד לחזור שלא יתפסוני – השיב.

השיב האב: סגולה בידי מהמגיד הקדוש, מיד נהפך לרואים ואינם נראים.

וכך היה, והצליחו להוציא את בת השכן מהמנזר. אז אמר האב לבנו:

עכשיו נמהר לרבי ונשאל מה לעשות עוד.

כשבאו אל הצדיק אמר להם:

עליכם להעניק סכום כסף לבחורה, דמי פיוס, ולומר את הפסוק: “ולבני הפילגשים נתן אברהם מתנות וישלחם”.

והבן חזר בתשובה שלמה ונעשה תלמיד חכם.


 

יש ללמוד משירת הצפרדעים    🔗

לאחר שנפטר המגיד הגדול ממזריץ‘, היו תלמידיו מסיחים בגדלותו. פנה אליהם ר’ שניאור זלמן (לימים בעל ה“תניא”) בשאלה:

מי יודע לשם מה היה נוהג רבנו לשׂוּח עם עלות השחר על שפת נהרות ואגמים, מקום שהצפרדעים מקרקרות?

איש מהם לא ידע להשיב.

אמר להם רש"ז:

אגיד לכם את כוונת רבנו: הוא היה יוצא לשם כדי להאזין לשירתן של הצפרדעים מלאת התשבחות לשם יתברך. הלא ידוע המדרש על דוד המלך: “כשסיים ספר תהלים זחה דעתו עליו. אמר לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, יש בריה שבראת בעולמך שאומרת שירות ותשבחות יותר ממני? באותה שעה נזדמנה לו צפרדע אחת, אמרה לו: דוד, אל תזוח דעתך עליך, שאני אומרת שירות ותשבחות יותר ממך”.



  1. 1710  ↩

  2. 1772  ↩

  3. 1761  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 53996 יצירות מאת 3226 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־31 שפות. העלינו גם 22177 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!